איך מכניסים את כל הגז של ישראל לבקבוק שמפניה אחד?

טור דעה

לפי מרבית הדיווחים, תיק 1000 העוסק במתנות שקיבלו נתניהו ומשפחתו, הוא הקרוב ביותר לסיום חקירה. פרשנים רבים טוענים כי החוק היבש מחייב שזו תהפוך לכתב אישום, ומנגד ניתן למצוא חיות פוליטיות כעמית סגל, שמנתח ומרכז היטב את הסיבות ה"רטובות" יותר, שבגללן החקירה תתנדף ותעלם, בעוד שנה-שנתיים.

אך לא בסטנדרט המשפטי ברצוני לעסוק. כפי שכל ימני יודע, כשכותב שמאלני אומר ש"לא בסטנדרט המשפטי אני רוצה לעסוק", ניתן לספור את השניות שיחלפו עד שיטיח בחברו הימני ש"הרף הפלילי אינו סטנדרט ראוי לנבחר ציבור" (למרות שבישראל של השנים האחרונות נראה שמעורבות כלשהי בפלילים, היא אולי תנאי קבלה).

אך גם בהטפת מוסר אינני רוצה לעסוק כאן. שלא כרבים מחברי בשמאל, אינני מזועזע מפרשות השחיתות הקלות (באופן יחסי) של נתניהו – פקדונות הבקבוקים, גלידת הפיסטוק, הסיגרים, השמפניה וכולי. כמובן שאינני מזלזל בהן כפי שעשה נתניהו בסרטון הבחירות שלו (בהצלחה רבה). כמובן שגם אינני חושב שזו "רדיפה" לדרוש מנבחרי ציבור שקיפות ולהוות דוגמה המשדרת שמטרת החוק היא ללמדנו מה אינו מוסרי, ולא תחמנות משפטנית, שבה החוק רק מסמן את העוולות והגזל אשר ניתן לבצע מבלי להענש.

וכמובן שזה מבזה לראות ראש ממשלה צועק בכנסת שמותר לקבל מתנות במאות אלפי שקלים, כמשדר לאזרחי המדינה את האידיאל העלוב: "אם זה לא פלילי, זה מוסרי", או בגרסת האליטות של ניקסון: "כשהנשיא עושה זאת, זה אומר שזה חוקי" (או בגרסת היועמ"שים: כשרה"מ עושה זאת, זה לא אומר שזה חוקי, אבל זה אומר שיש לחקור זאת בצורה שונה מהנעשה עם שאר בני התמותה הנחותים, וכתוצאה מאותה איפה ואיפה והגדרת "ספק סביר VIP", רה"מ לא יועמד לדין עם ראיות אשר היו שולחות אזרח מן השורה לכלא. או בנטרול הפרוצדורה והתמקדות בתוצאה: כשרה"מ עושה זאת, זה אומר שזה חוקי).

ובכל זאת ישנה לדעתי צביעות רבה בקרב השמאל, בקביעתו שהשחיתויות הקטנות (יחסית) הן דבר בל יעבור ושמצביעי הימין אשר לא חושבים כך, הם טיפשים או מושחתים.

הדרישה הצבועה של השמאל:

נדמיין לרגע מצב הפוך ואולי אף מתחום המדע הבידיוני, בו רה"מ שמאלני והוא לקראת הסדר עם הפלסטינים או ביטול מתווה הגז והלאמתו. האם כאיש שמאל מצפוני, ידיעתי כי אותו סייבורג (בהנחה סבירה שהשמאל יחזור לשלטון כאשר מרביתנו נהיה רובוטי-אדם) הוא קמצן ונהנתן, אשר מקבל "מתנות"\טובות-הנאה ממיליארדרים, היתה מובילה אותי למסקנה שעלי לתעדף את ניקויו מהמערכת מאשר טובתם של מיליוני ישראלים ופלסטינים? בוודאי שלא.

 

פוליטיקה היא הפשרה שבין אידאולוגיה לפרקטיקה. בבואנו להחליט עבור מי להצביע, ראוי והכרחי שנבנה היררכיה של שיקולים ואין כלל הכרח שתכונותיו ופשעיו האישיים של אדם, יתועדפו בחשיבותם מעל שיקולים גיאו-אסטרטגים או מאקרו-פיננסים. הרי בהאשמתו של נתניהו, טמונה גם חפותם של מצביעיו: הוא שם את תשוקותיו ופחדיו האישיים מעל המדינה, והם אולי נגעלים מכך, אך שמים את הגועל האישי הזה מתחת לטובת המדינה (כפי שהם רואים אותה). ההתנחלויות פורחות, התקציבים חזרו לישיבות, ישראל מנהלת מדיניות אגרסיבית (באופן יחסי) כלפי המקיפים אותה, ומתרחבת ביהדותה ובשטחה. אלו בוודאי אינם אידאלים של השמאל, אבל גם במבט שמאלני ברור לחלוטין שהם (ודוגמאות רבות אחרות שלא מניתי) חשובים יותר מהיות נתניהו אדם דוחה ברמה האישית, שגוזר מיליונים לכיסו האישי בדרכים ספק-חוקיות ובוודאות לא נאותות.

 

מעבר לכך, רבים בימין מתעבים את נתניהו עוד לפני וללא קשר לכל הפרשיות הללו. כמו בשמאל, הם רואים בנתניהו חיה פוליטית נטולת אידאולוגיה של ממש, גם בלי שאיזה שמאלני מבריק יגלה להם את התבונה הנשגבת הזו. אבל הם יודעים לקרוא סקרים ומבינים שבפשרה שבין אידאולוגיה לפרקטיקה, בנט לא יהיה ראש ממשלה בקרוב, ועדיף חוק הסדרת-הגזל ביד, מאשר סיפוח מלא על העץ (או מדינת הלכה, ניתוב תקציבים וכולי, בהתאם לפלג הימני הספציפי אליו הם משתייכים).

 

ולמרות שכך:

 

מתנות קטנות (יחסית) יכולות בכל זאת לטמון בחובן השלכות כבדות. מה שחשוב בקמצנותם וחמדנותם של הנתניהו'ז, איננו הדבר אשר התקבל, אלא אשר עלול להינתן בתמורה. ברמה הבסיסית ביותר, לפני כל כוונה פלילית של אילו מהצדדים, כמו מרבית בני האדם, אנו חשים צורך להוקיר תודה למי שמעניק לנו מתנות.

 

quote-gratitude-is-a-debt-which-usually-goes-on-accumulating-like-blackmail-the-more-you-pay-mark-twain-55-83-37.jpg

"הכרת תודה היא חוב אשר לרוב הולך ונצבר כסחיטה; ככל שתשלם, כך תידרש לשלם יותר".

בצורה זו, גם ללא סחיטה גלויה, נוצרים קשרים של סחיטה רגשית, אשר סוללים כבישים עוקפים לחברים ומקושרים (הבנה עתיקה ביהדות, שממנה נולד "שונא מתנות יחיה"). מספיק "חברים" כאלה – וברוך השם, מיום ליום אנחנו מגלים שנתניהו הוא חברמן רציני – וכל העבודה הציבורית מוטה לטובת האינטרסים של קומץ מקורבים.

 

friends.jpg

מקור ותימוכין: "זו לא טעות – זו מדיניות"

מעבר להכרת תודה:

 

אבל לא בסחיטה רגשית "תמימה" מתמצה הנושא. ברור לחלוטין שאם תדרש תמורה לאותן "מתנות", אז לא המולטי-מיליונרים שסופרים את הכסף מפיקדונות הבקבוקים ודורשים החזר הוצאות על המזון של קאיה, יהיו אלו שישלמו אותה. טבעם של קמצנים נהנתנים הוא שהם רואים את כספם האישי וכספי המדינה, כמו חלפן מטבעות: אין השקל שלהם, שווה ערך לשקל שבאחריותם. הסחר ביניהם אינו מוגבל עקרונית או מוסרית, אלא רק כפוף לשער חליפין, המשתנה בהתאם ליציבותם הפוליטית ואמצעי הסחיטה של הבא בשערי הצ'יינג'.

 

למרות דברי נתניהו, ברור כי מעשיו הם לכל הפחות רולטה-משפטית והפסד ודאי בזירה התקשורתית. היות שכך, החרדה איננה מכך שהקמצן קיבל סיגרים, אלא שמי שהביא לו את הסיגרים (או צד ג' שיודע על כך) מחזיק מאותו רגע באמצעי סחיטה על הקמצן. כמה הקלטות עדיין מונחות בצד, מחכות ליום גשום, בכדי להזכיר לרה"מ שיש לו מה להפסיד אם לא ידאג לבעליהן? כמה "נותני מתנות" נוספים קורצים כעת לנתניהו, שגם הם עלולים ללכת למסור עדות במשטרה, דוקא בעת הרגישה הזו, אם לא תאושר התאזרחותם או תשונה תקנה בנוגע לעסקיהם? וזה לא איזה בלוגר שמאלני שאומר שחקירות ואיום בחקירות יכולות להשפיע על ר"מ בנושאים דרמטיים:

 

לפי הגרסאות המודלפות מלשכת נתניהו, מוזס ניסה לסחוט את רה"מ. לא שאני מאמין לגרסה הכבושה הזו, אבל אם אתם ממחנה נתניהו, הרי שאפילו הוא עצמו טוען שסוחטים אותו. זו גם לא הפעם הראשונה: שרה נתניהו טענה (גם כן בגרסה כבושה) שמני נפתלי איים שיפרסם סיפורים מביכים, אם לא ישלמו לו ויבטיחו לו משרה לכל החיים.

 

זה בדיוק מדגים כיצד טובת הנאה שולית יחסית, הנמצאת בתחום האפור ושאין לדעת אם בכלל תהפוך להרשעה, מהווה רולטה-פלילית שמספיקה בכדי להוות אמצעי סחיטה. אני בספק שאפילו בשמאל תמצאו מישהו שמאמין שנתניהו יסכים, למשל, להסתכן ולנסות לדאוג להתאזרחות של גוי עשיר, תמורת שרשרת זהב לאהובתו. אבל אפילו בימין יודו רבים, שאולי יעשה זאת תמורת אי-חשיפת השרשרת שכבר קיבל.

 

love-is-a-wonderful-thing-my-dear-but-it-leaves-you-wide-open-for-blackmail-quote-1

"אהבה היא דבר נפלא, יקירתי, אך היא מותירה אותך חשוף לרווחה לסחיטה".

ומרגע שעשה את אותו מעשה (אזרוח או מה שלא נתבקש), אז עכשיו אינו סחיט רק על קבלת התכשיט, אלא גם על התמורה שנתן בעבורו (קבלת שוחד). הדיספרופורציה בין דמי השתיקה ובין המידע לגביו נסחט עובד הציבור, נובע אם כן משתי סיבות:

  • הוא נסחט עבור אינטרס אישי, אך משלם מהכיס הציבורי. לא רק שהוא עצמו לא היה מסכים לשלם דמי שתיקה יקרים כל כך אילו נבעו מכיסו, אלא שברוב המקרים, זה בכלל לא היה באפשרותו.
  • אופיה של הסחיטה הוא שהנסחט נותר נשלט בידי הסוחט גם כשהוא משלם. בעוד שנסחט רגיל היה מתרושש מתישהו, נסחט החולש על כספי ציבור יכול לשלם כל עוד הוא בתפקיד, או לחילופין לספק תמורה אשר ממשיכה להניב (כמו שינוי תקנה או חקיקה, אשר משמעותה מיליונים רבים לעסק כלשהו – בכל שנה ושנה).

לכן, גם אנו נדרשים להסתכל באותה דיספרופורציה על טובות ההנאה, וככל שעובד מדינה חולש ואחראי על תקציבים והחלטות גדולות יותר, יש להסתכל על קבלת 1000$ כאילו קיבל מיליון דולר (ויותר). התמורה שיקבל אדם בעבור שוחד\סחיטה של פקיד במשרד הרישוי ועבור שוחד\סחיטה זהים בערכם של פקיד בכיר במשרד האוצר, יהיה לחלוטין שונה. מה שניתן להשיג מסמכותו של פקח עירייה, שונה מהותית משניתן להשגה משופט. וכשאנו מדברים על ראשי ערים וממשלות, סיגר יכול להפוך לפרויקט בניה גדול, שבתורו יכול לבלום או לעכב רפורמת ענק. כך, תאורטית, אפשר להכניס את כל הגז שלחופי ישראל, לתוך בקבוק שמפניה אחד.

זו הסיבה שהמדינה עצמה שולחת כל כמה זמן רענון לכל עובדיה ונבחרי הציבור, על האיסור לקבל מתנות, כמו זה שלפניכם (ניתן לדלג):

 

 

לסחוט כמו מקצוען:

אינני מחדש כאן דבר, כמובן. כל חוקר צעיר במשטרה ילמד אתכם את התרגיל הזה: תופסים עבריין על עבירה שולית וסוחטים אותו עליה בכדי להתקדם בשרשרת הפשיעה. מרגע שהסכים למשהו קטן, הוא כבר סחיט על עצם זה שהלשין למשטרה (מול ארגון הפשיעה), והעבירה המקורית הופכת שולית. ככל שישלם, כך יהפוך סחיט יותר. לדוגמה:

 

קלייטון לונטרי היה חייל במשמר של שגרירות ארה"ב ברוסיה. הרוסים אירגנו לו ולחבריו הצעירים מהמשמר, מסיבת סקס מבוימת עם זונות, סמים וכמובן, מצלמות נסתרות שתיעדו שלל דברים מביכים. ה-KGB, כיאה לסוחטים מנוסים, ראשית ביקשו מהם דברים חסרי ערך (לצלם את רשימת המבקרים בשגרירות למשל, כשברור שגם ככה הם מתועדים ע"י הרוסים מבחוץ). המעשה הראשוני לא נועד להשיג מידע, אלא להכניס את הרגל בדלת, עם פשע זניח וקל לביצוע, שהנסחט ירגיש בנוח לבצעו. למרות שוליות המידע שהועבר, המעשה עדיין מוגדר כבגידה. מאותו רגע הפכו קלייטון וחבריו לשפוטים של ה-KGB, ונסחטו הלאה לחשוף סוכני CIA ולמסור מידע מקיף על המתרחש בשגרירות.

 

לכן, ראוי לדעתי שתומכי נתניהו ישאלו עצמם, האם זו רק שמפניה ופקדון הבקבוקים? אם כן, אז לגיטימי שיתעדפו נושאי מאקרו על המיני-מיקרו הזה, ולא הם הצבועים, אלא השמאלנים הטוענים שלא היו עושים בדיוק אותו הדבר בעבור מנהיג שלהם. אך לאור כך שאין מכחיש (אפילו לא רה"מ) שלא מדובר בארוע נקודתי, אלא "מתנות" מכל עשירי תבל, לו ולמשפחתו, במשך עשרות שנים – האם באמת ניתן להתמם ולומר כי "זו רק שמפניה" וש"על סיגרים לא מפילים ממשלה"? האם אותן "זוטות" התקבלו מסבתות נחמדות שהיו בביקור גלוי בכנסת, או מעסקנים בעלי אינטרסים ברורים ועצומים בישראל, שנתנו את שנתנו במחשכים ותחת שמות קוד (דוגמת "ורודים" ו"עלים")? האם יש לחשוב על כל אותן "זוטות" כארועים הרמטיים, או כנקודת פתיחה אפשרית, כמו מסיבת הסקס של קלייטון, אשר בידי סוחט מיומן עלולה להביא עלינו תוצאות הרסניות?

 

כאשר נוסיף את החקירות החדשות, שכבר עוסקות במיליארדים ופגיעה אפשרית בביטחון המדינה, האם עדיין אפשר לומר שזו שחיתות אשר מקומה מתחת למאקרו הכלכלי-ביטחוני של ישראל? גם לו יחמוק מהרשעה תחת טענת המושחתים של "לא ידעתי", האם יש אדם בישראל עם גרם של יושר עצמי, שמאמין שרה"מ באמת לא ידע שהעו"ד האישי שלו מייצג את המספנות בגרמניה ויקבל עשרות מיליונים מהעסקה? שסתם כך ביטל מכרז ודאג שאותן מספנות הן שיבנו את הספינות והצוללות? האם יש מישהו שבהגינות יוכל בכלל להסביר למה חברת ספנות תשלם עשרות מיליונים לעו"ד שאינו מבין דבר בספנות, למעט העובדה שהוא גם מייצג את רה"מ וקרוב משפחה שלו? והאם סתם במקרה אופן הפעולה של אותן מספנות הוא לשחד אנשי ממשל מסביב לעולם, בכדי שיקנו ציוד שמדינתם לא צריכה או יכלה להשיג במחיר זול יותר? והאם סתם מקריות היא שלקראת כל אותן עסקאות בוטל החוק המגביל את העמלה של מתווכי עסקאות נשק (הגבלה שמראש הוכנסה בכדי למנוע מצב שהעמלה תשמש כשוחד)?

 

והנה שוב, גם בחקירות אלו, אנו רואים את החשיפה לסחיטה: מיקי גנור, דוד שמרון, נציגי המספנה ואולי עוד כמה שחקנים קרובים – כל אלו בוודאות יכולים להעיד ואולי אף להציג ראיות (הקלטות או העברות כספים), שנתניהו ידע גם ידע. חישבו כמה כוח סחיטה יש לאדם כזה כעת על רה"מ.

 

האם נתניהו התחזק כשחמק מהרשעה באותן פרשיות עבר (ביביטורס, עמדי וכולי)? או שבכל אותן פעמים, האנשים שיכלו להוכיח כי נתניהו ידע אבל שתקו, קיבלו עוד קלף סחיטה, אשר הביא אותנו לפרשיות הענק של ימינו? אם יחמוק נתניהו מהרשעה על הספינות והצוללות, האם זה ניצחון עבור הימין, או לידתו של ר"מ בובתי הנשלט לחלוטין ע"י כל אותם "חברים" שיכולים להוכיח אחרת?

 

וכל שנותר לנתניהו (ולנו), הוא להאמין בטוב ליבם של אותם "חברי ילדות" (ילדותה של החקירה הרלוונטית, כמובן).

 

the-bonds-of-friendship-dwindle-with-age-oliver-but-a-little-blackmail-lasts-forever_600x315_58241.jpg

"קשרי הידידות קמלים בחלוף הימים, אוליבר. אך מעט סחיטה מחזיקה לנצח".

בין המילטון לנתניהו:

 

ב-1791, אלכסנדר המילטון, מהאבות המייסדים של ארה"ב, החל לנהל רומן עם אישה נשואה. בעלה גילה את הרומן וסחט את המילטון במשך שנים, עד אשר נעצר על פשע אחר. הבעל דרש מהמילטון שיחלצו מהתיק בכך שיודה בעבירה במקומו, אחרת יחשוף את הרומן. המילטון, דחוק בין אישום בשחיתות (אם יודה בפשע שלא ביצע) ובין שערוריית סקס, החליט שהספיק לו והתוודה על הרומן בכדי לעצור את הסחיטה (תוך שהוא יודע שאפשר שוידויו יגיע לציבור, כפי שלבסוף קרה).

 

הלקח הראשון והידוע, הוא שסחיטה איננה מעשה חד-פעמי ושיש לה טבע הדרדרותי, אשר יכול להפוך עבירה ראשונית שולית, לעבירה סופית חמורה. הלקח השני הוא שרק מנהיגים חזקים מסוגלים להתוודות על מחדליהם הקטנים והאישיים (וידוי שיכול לחסל את הקריירה שלהם), בכדי למנוע מחדלים גדולים וציבוריים (ואפילו המילטון צלח זאת רק כשנדחק לפינה).

 

hamilton-vs-bibi-framed

סחיטים. נתניהו והמילטון

הקרחת המכוסה בשיער הצבוע והמוחלק, בן הדוד והעסקאות בניגודי עניינים עם מדינות אויב, החשבון הסודי במקלט המס בג'רזי, הבת המוסתרת, כל השלדונים ושאר "החברים" (חלק ניכר מהם נחשדו או הורשעו בפלילים), האיומים על עובדי בית רה"מ, הניירות בפונט עצום בכדי להסתיר את המשקפיים, הדרישה מעיתונאים לגנוז כתבות על שרה, הסכמים אסורים ומוקלטים עם בעלי אמצעי תקשורת תמורת סיקור אוהד, עשרות ומאות אלפי דולרים במזומן מבן דודו מיליקובסקי (בכדי ששרה לא תצעק עליו), "מתנות" בהיקפים עצומים, מימון כפול של טיסות, רהיטי הגן, עמדי, החשמלאי, המטפלת…

 

16664985_1853790341570398_3304022525226115286_o.jpg

מקור ותימוכין: "זו לא טעות – זו מדיניות"

יותר מידי אנשים, יודעים יותר מידי דברים ומחזיקים ביותר מידי ראיות והקלטות, על משפחה ואדם שאובססיביים וחרדים לגבי פרסומים העוסקים בהם ותדמיתם הציבורית. לכן, זה כבר לא משנה אם זה היה חוקי או פלילי, שמפניה או צוללת. כמו עבריין שהפך לסוכן משטרה, כמו שולה זקן לאולמרט, על צווארו של רה"מ מונחות סכינים רבות, אשר בינן ובין העבירה המקורית שבעקבותה נשלפה הסכין, כבר אין כל קשר או פרופורציה. זה מה שהופך את השחיתות לכל כך מסוכנת, אפילו כשהיא נסובה סביב זוטות: כמטריושקה פרדוקסיאלית, כל עבירת שחיתות מגיעה עם מחוייבות לעבירת השחיתות הגדולה יותר שבתוכה.

 

לכן, אני חושב שמעבר לרף המשפטי (האם המעשים פליליים?) והרף הממלכתי (האם המעשים ראויים?), יש להוסיף רף חדש וקריטי לדיונים הללו: הרף העברייני (האם המעשים סחיטים?).

 

הרי גם אנשי ימין רבים ותומכים של המשנה הכלכלית של נתניהו (שוק חופשי, שבירת מונופלים, צמצום מעורבות המדינה וכדומה), מתקשים בשנים האחרונות להסביר את מעשיו בפועל – במיוחד בכל הנוגע למתווה הגז (יצירת מונופול במחיר גבוה) ובנושאים שסביבו (ביטול מכרז לרכישת צוללות וספינות – הליך תחרותי להשגת המחיר הזול ביותר – והעדפת יצרן בבעלות מדינת אויב).

 

מי יסחט ראש ממשלה?

 

לרבים האפשרות שמישהו יהיה אמיץ מספיק בכדי לסחוט ראש ממשלה, נראית תלושה ולא ראויה להתייחסות. אז ראשית, הנתניהו'ז, כאמור, טוענים בעצמם שכבר נסחטו (ע"י נוני ונפתלי). האם רה"מ יעביר סודות גרעין לאיראנים בכדי שלא יגלו שקיבל טובות הנאה או שוחד? כנראה שלא. אבל האם מישהו שמיודע לכך שרה"מ קיבל טובות הנאה או שוחד, יכול "לבקש" טובה ולהזכיר לו את מה שהוא יודע ושומר לעצמו, מבלי לאיים בצורה ישירה (דאג לי כמו שאני דואג לך)?

 

תוסיפו לזה אלמנט של תמורה בשילוב עם האיום המרומז (דאג לי כמו שאני דואג לך, וככה שנינו נרוויח), בכדי לפנות גם לחרדות וגם לחמדנות, והנה מתכון קלאסי לסחיטה "מעודנת" משולבת שוחד, של ראש ממשלה בישראל (גם הרוסים המשיכו לספק לקלייטון לונטרי זונות, סמים וכסף, בו בזמן שסחטו אותו; ממקסמים את הסיכוי להצלחה בשיטת המקל והגזר).

 

למעשה, היות וכבר שנים רבות ידוע לכל שנתניהו פשוט לא מסוגל לסרב לטובות הנאה, סוחט מתוחכם יכול לתת מתנה, מתוך כוונה מראש להפכה לסחיטה בהמשך (כפי שעשו הרוסים לקלייטון). מתחילים במימון כפול לטיסה – משהו קטן בכדי להכניס את הרגל בדלת. לאחר מכן איזה בקבוק יקר או תכשיט. בהדרגה מעלים את ערך המתנות מבלי לדרוש דבר, כך שהנהנתן מרגיש בנוח עם קבלת טובות הנאה גדולות ופליליות יותר. והנה לכם אדם בעמדת סחיטה על רה"מ, מבלי שהצליח להשיג מידע סודי או לצלם אותו במיטה עם אישה אחרת. עכשיו בוא תעזור לי עם הרפורמה\המתווה\המכרז, לפני שדרוקר מקבל מעטפת "ביביטורס 2", שהפעם תסתיים בהרשעה.

 

נתניהו חושף השחיתות (אבל לא לגמרי):

 

ואכן, רק לפני כמה שנים, דיווח רה"מ ליאח"ה כי איש עסקים הציע לו שוחד, אך סירב לגלות את שמו. האם זו התנהגות של ר"מ או של עבריין? איזה עובד ציבור מסתיר מן המשטרה את שמו של העבריין שניסה לשחד אותו? ברור שאין זה המקרה של האזרח המפחד מנקמתו של ארגון הפשיעה, שכן האזרח במקרה שלנו הוא האדם המאובטח ביותר במדינה. אז ממה בכל זאת פחד נתניהו? אולי זו בעצם ההתנהגות שהיינו מצפים מעבריין שהיה שותף או יוזם הפשע, לאחר שהצעתו נדחתה או ששותפו איים להסגירו? עבריין מנוסה שמיד לאחר האיום נועץ בעורך-דינו, שאמר לו לרוץ מהר ולהגיש תלונה?

 

כל מי שאי פעם הותקף ע"י שוטר מכיר את התרגיל הזה: הם מרביצים לך, ומיד עוצרים אותך על תקיפת שוטר, בכדי לקעקע את הגרסה שלך. העבריין המנוסה תמיד רץ לדווח למשטרה על הפשע (בגרסתו שלו), לפני שהקורבן או שותפו לפשע יספיק לעשות זאת. ומה נוח יותר מלדווח שהיה פשע, מבלי לדווח את שמו של הפושע? אתה מכין אליבי למקרה שאותו איש עסקים יפנה לרשויות, מבלי להכריח אותו לעשות זאת ומבלי להודות בחלקך בפשע. זה נראה כאילו נתניהו פשוט יצר לעצמו את הפתרון האידיאלי ל"דילמת האסיר".

 

prisoners_dilemma

 

סחיטה נעימה:

 

ברוב המקרים, אם מטעמי חרדת הסוחט מהקלטתו ואם מכיוון שהדבר מקל פסיכולוגית על הסוחט והנסחט, מעשה הסחיטה מוצג כהצעה המיטיבה עם שני הצדדים, ולא כאיום גס. כולנו שמענו את ההקלטות הללו גם מעבריינים מהסוג הנמוך ביותר, שנכנסים לעסק ומסבירים לו שבאזור יש הרבה גנבות והצתות וכדאי לו לרכוש את "שירותי האבטחה" שלהם. כך שברור שכאשר הסוחטים יהיו עו"ד מהשורה הראשונה, עסקנים פוליטיים ומיליארדים, האזנה לסחיטה תשמע כאילו הם בכלל התומכים הגדולים ביותר של הנסחט.

 

עד כדי כך קיצוני הדבר, שמזה שנים רבות מתקיים ויכוח אקדמי על האם מדובר בפשע בכלל, לאור מה שקרוי "פרדוקס הסחיטה": בניגוד לפשעים אחרים, סחיטה יכולה להיות מורכבת משני מעשים חוקיים ומוסריים (מותר לבקש תשלום ומותר לחשוף פשע, אך אסור לבקש תשלום תחת האיום לחשוף פשע). פרדוקס נוסף הוא שברוב מקרי הסחיטה, הקורבן מעדיף להיות קורבן הפשע (הסחיטה), מאשר קורבן ההליך התקני (דהיינו חשיפת המידע לגביו הוא נסחט). היות שכך, גם היום קשה פעמים רבות להבדיל בין סחיטה (אשר איננה בוטה או מאיימת במעשה פלילי), להצעה עסקית:

 

האם עיתונאי שמציע לוותר על תחקיר חושפני ומביך, תמורת קבלת מידע רציף מאותו פוליטיקאי מעתה ועד קץ תפקידו, סוחט אותו או מנהל משא ומתן? מה אם הוא מבקש כסף תמורת העלמת התחקיר? האם בעלים של עיתון המציע סיקור מרוכך תמורת צמצום ההפצה של עיתון מתחרה, מאיים או סוחר? האם עובד\ת בבית רה"מ המאיים בתביעה שעלולה להביך את הנתניהו'ז, ומציע "הסדר" עם סעיף סודיות שיסתיר את המבוכה, מבצע סחיטה, או שמא כאשר הסחיטה נעטפת כאיום חוקי, היא מתבטלת? האם תביעות השתקה הן סחיטה? האם עו"ד המייצג מספנה גרמנית ומבקש מר"מ עליו הוא יודע אינספור דברים מפלילים, ש"יראה אם הוא יכול לעזור לו" כך שהרכישה תתבצע דרכם – האם הוא מבצע סחיטה או רק שואל שאלה תמימה?

 

אין זה מקרה שמנופי הלחץ והסחיטה המודרנים והמתוחכמים, אכן מתבצעים לרוב ע"י דמויות שכאלה (לוביסטים, אנשי תקשורת, עו"ד וכדומה), דוקא מפני שתחת חסות תפקידם, קשה להגדיר ברמה הפלילית אם המעשה הוא הצעה עסקית, איום משפטי או סחיטה.

 

quote-if-you-demand-money-from-someone-in-exchange-for-your-silence-it-s-called-blackmail-arthur-baer-139-43-07

"אם אתה דורש כסף בתמורה לשתיקתך, זה נקרא סחיטה. אם העו"ד שלך דורש כסף בתמורה לשתיקתך, זה נקרא הסדר. אם אתה עושה דברים [\פשעים] גדולים, הם מצלמים את פרצופך, ואם אתה עושים דברים קטנים, הם מצלמים את בהונותיך [\טביעות אצבע]".

ואכן, גישה רווחת בניתוח עבירת הסחיטה (שלא עוסקת באנשים פרטיים), היא שהקורבן האמיתי של מרבית הסחיטות אינם הצדדים המעורבים, אלא הצדדים אשר אינם מיודעים לסחיטה – לדוגמה הציבור אשר התקשורת תסתיר ממנו מידע, או שישלם ממיסיו עבור ספינות וצוללות.

 

האם נוכל למצוא קורבן רצח או אונס, שמעוניינים בביצוע הפשע? כמובן שלא. והנה בסחיטה, הקורבן גם מרוויח מהשתקת המידע לגביו נסחט ואלי אף גוזר קופון מהתמורה שנסחט לספק. בדיוק בגלל זה ההגדרות המתקדמות יותר לסחיטה שעולות באקדמיה (בהקשר של משרתי ציבור), קובעות כי סוחט הוא אדם אשר סוחר בהשתקת\העלמת סחורה אשר אינה שלו, תמורת סחורה שאינה של הנסחט (כמו בעליו של עיתון ור"מ המנהלים מו"מ על חופש המידע והתקשורת השייכים לציבור). סחיטה של נציג ציבור, אם כך, יכולה להזיז מיליארדים, מבלי להותיר כל סימן ברור למעשה פלילי.

 

ולכן:

 

ראש הממשלה מאיים על מדינת ישראל – לא בתוכן סודותיו, אלא בעצם קיומם; לא בנזק הישיר והשולי של הגניבות\המתנות הקטנות, אלא בכך שהן חושפות אותו לסחיטה כנגדם, בהיקפים עצומים. ניקח את התכשיטים של שרה כדוגמה:

 

אם הנתניהו'ז משקרים, אז התכשיט שמילצ'ן קנה לשרה עלה 9,000 דולר, וזה כמובן אסור (בוודאי כשלא דיווחו על כך). בסיטואציה זו אנו מדברים על מעשה פלילי, וכל מי שמיודע לקיומו (לכל הפחות מילצ'ן ועובדיו), רכש כוח סחיטה. מנגד, אם הם דוברים אמת והתכשיטים עלו 200-300 דולר, אזי שמילצ'ן משקר. אלא שקבלת המתנה בסתר מאפשרת לו את השקר הזה, ושוב נותנת לו כוח סחיטה. כך ששתי האפשרויות מעבירות כוח מידיו של נבחר הציבור, לסוחט המיודע.

 

לכן, אי-פליליות או ממלכתיות, אינן רף מספק לנבחר ציבור בכיר ובוודאי שלא ר"מ – גם כשמדובר במתנות קטנות (יחסית). ראו לדוגמה כיצד פוטר היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, מייקל פלין, לא כי הוכח שנסחט ע"י הרוסים, אלא כי "עלול להיות חשוף לסחיטה". וזאת על בסיס מה? על בסיס שבן דודו קיבל עשרות מיליונים על עסקת נשק שהוא דאג שתעבור, בין ארה"ב ליריבתה ההיסטורית? לא. על כך שהעביר מידע חלקי לגבי שיחת טלפון עם השגריר הרוסי. לא הרשעה, לא חשד לעסקת ענק – רק שקר או השמטת מידע, כאשר מדובר במדינת אויב, הספיק בכדי שישימו את בטחון המדינה מעל הקריירה של עובד ציבור אחד. "הרוסים ידעו מה הוא אמר בשיחה. לכן, אם הם רצו לגרום לפלין לעשות משהו, הם יכלו לאיים עליו לחשוף את השקר אם הוא יסרב". בדיוק כפי שעשו בעבר, בדיוק כפי שניתן לעשות לנבחרי ציבור בישראל: לוקחים מעשה יחסית שולי בחשיבותו וסוחטים ממנו נזקים אסטרונומים.

 

פה בישראל, משום מה, חלקים נרחבים בציבור מתקשים לומר את הברור מאליו: אם המתנות וההטבות חוקיות, היה צריך לדווח עליהן, וכך למנוע גם את החקירה וגם אפשרויות סחיטה (במיוחד כשזה לא המקרה הראשון או העשירי של הנתניהו'ז, בדיוק בדברים שכאלה). אם הן לא, אסור היה לקבלן. איך שלא תסובבו זאת, הנתניהו'ז, מבחירתם החופשית, מסכנים שוב ושוב את עצמם, הליכוד, הממשלה והמדינה, תמורת טובות הנאה (לרוב שוליות למדי).

 

לו השכלנו לפעול כך מראש, לא היינו מגיעים למצב בו ראש ממשלת ישראל דחף לרכישת ציוד צבאי מסווג, מחברה בבעלות מדינה עוינת, כשמקורביו גוזרים קופון של עשרות מיליונים. האם זה פלילי? ממלכתי? זה בכלל לא רלוונטי! מעל רף סיכון מסוים, זה בכלל לא משנה אם הוא סחיט, מושחת או רשלן. רעידותיהם של חולי פרקינסון אינן נובעות מאי-ממלכתיות או שוחד, אבל אנו עדיין פוסלים אותם מלעבוד ככירורגים. ליבו הטוב של המנתח, אינו מתיר את ידו הרועדת עם האיזמל.

 

והעובדה שרה"מ מספר לנו על כל אותן "סחיטות" (נוני ונפתלי), "מתנות", "חברויות" ופגישות "לגיטימיות" – כל אותם דברים סחיטים או סחיטות בפועל – רק לאחר שחקירה עיתונאית או משטרתית חושפת אותן, ושהוא חושף הצעות שוחד מבלי לחשוף את המשחד (איש העסקים האלמוני), מעידה בבירור: נתניהו הוא לא המילטון וישראל מונהגת ע"י חולה פרקינסון-פוליטי, או גרוע מכך – אינה מונהגת על ידו כלל וכלל.

 

מנגד, ההתנהגות שלנו, הישראלים, כל כך מבישה בנושא זה, שאולי כלל לא נדרשה סחיטה (למרות שכאמור, גם אם לא נסחט לעשות את פשעיו, הוא בכל זאת סחיט על שעשה אותם). כשאנו שוב ושוב אומרים לנבחר ציבור – בפיותינו וקלפיותינו – שזה בסדר שהוא לקח\גנב\קיבל אלפים, ואז עשרות אלפים, ואז מאות אלפים, צפוי שיבין לבד שהגיע הזמן להתקדם למיליונים ועשרות מיליונים. המתיר את המים הגנובים אשר ימתקו, מתיר את השמפניות הגנובות, אשר ימתקו אף יותר. כי מספיק שהפירצה קוראת לגנב, אך על אחת כמה וכמה, אם הנפרצים קוראים לו גם כן.

 



אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בטקסט שקראתם הושקעו כ-35 שעות תחקיר, כתיבה,גרפיקה ועריכה. אם מצאתם שהתוכן מצדיק זאת, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם – בלחיצה כאן.


תכנים חדשים בפייסבוק של הבלוג:

פורסם בקטגוריה פוליטיקה, פלילים, שחיתות | עם התגים , , , | 16 תגובות

שוטר מג"ב בן דרי: לוחם שהתרשל או רוצח סדרתי? הצטרפו למשפט הוירטואלי (עם ראיות חדשות ודרמטיות) ושפטו בעצמכם

combined cuts 1.jpg

פתח דבר:

ככל תקרית בין ישראלים לפלסטינים, הסיפור שלפנינו אינו עומד לבדו, מחוץ לקונטקסט ההיסטורי שברא אותו ולעמדות הפוליטיות המפרשות אותו. ניסיון אובייקטיבי לשפוט אירוע אחד מתוך המכלול הזה, אינו דבר קל – בוודאי כאשר השופטים באים מאחד מצידי הסכסוך. ובכל זאת, ישנן אמיתות אשר עומדות מחוץ לדפי ההיסטוריה, כמסרבות להתיישן או להתחדש, ומעידות על אי-תלותן בנו. אחת מאותן אמיתות מוסריות, מהבסיסיות והמקובלות שבהן, היא פסילתו של מעשה הרצח, באשר הוא.

הטקסט שלפניכם מרכז את המידע המהותי הנוגע למשפטו של שוטר מג"ב בן דרי, וכולל ראיות חדשות ודרמטיות, לצד מידע שנשכח או מעולם לא הוסבר כמכלול. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, פלילים, צבא | עם התגים , , , , , , , , , , | 36 תגובות

האקדח המעשן של הירי בביתוניא הוא בכלל תרמיל מעופף: בניגוד לטענת צה"ל, ניתוח הארוע מעיד על סבירות גבוהה לירי חי

כידוע לכולנו, ביום הנכבה האחרון נהרגו שני פלסטינים (מוחמד אבו טאהר בן ה-17 ונדים נווארה בן ה-20). סביר להניח שכולכם ראיתם את הסרטים המתעדים את הירי במצלמות האבטחה ובימים האחרונים נוסף  גם הסרטון של CNN שלכד את הירי בנווארה (הוסר מיוטיוב. ניתן לצפות בו הלינק הקודם):

עד כה רבים בישראל עסקו בשאלות כמו האם הסרטון מבוים? מדוע הנער שולח ידיים כשהוא נופל? מדוע אין דם? האם הקליע מזוייף? שאלות כאלה ואחרות הן לגיטימיות ויש להן תשובות (כתבתי נספח המופיע בסוףף הטקסט עם תשובות לשאלות אלה ועוד). אבל בטקסט שלפניכם אתמקד בשאלה אחת בלבד:

האם הירי הנצפה בסרטון הוא ירי חי?

ההסבר הישראלי:

טענת ישראל היא שלא היה כל ירי חי באותו ארוע (אין טעם בלינקים. טענה זו נמצאת בכל כתבה העוסקת בתקרית). על פי צה"ל, החיילים עצמם העידו שלא ביצעו ירי חי ולא שמעו בעצמם מישהו אחר מבצע ירי כזה. נוסף על כך הסביר הדובר, לא נמצא חוסר במחסניות של הכדורים החיים.

עדים יכולים כמובן לטעות או לשקר ומחסניות אפשר כמובן למלא (בהמשך אראה ששאלת המחסניות בכלל לא רלוונטית). אינני מציין זאת בכדי לטעון שכך היה, אלא רק בכדי להבהיר שהמידע שהציג צה"ל עד כה, אינו פוסל את האפשרות של ירי חי, אלא רק מעלה טענה שירי כזה לא התבצע. רק במקום אחד נחצה הגבול שבין מתן עדות לבין קביעה אמפירית וזה היה בקביעה שירי חי בכלל לא היה אפשרי בסרטים שהוצגו.

המגבלה הטכנית:

דובר צה"ל הסביר לכל מי ששאל, כי ניתן לראות בתמונת הירי של CNN שעל הרובים יש תוספת המיועדת לירי גומי. מייקל אורן, שגריר ישראל לארה"ב בעבר, התראיין ב-CNN ואל מול תמונות הירי הסביר שהתוספת המוברגת על הנשק, אינה מאפשרת ירי חי.  כמותו היו עוד רבים שהתבטאו כך, אבל את המכה הסופית הביאו בערוץ 2 עם המומחה הבא:

"העיבוי שאנחנו רואים כאן על הקנה, זה לא מיועד לירי בתחמושת חיה, אך ורק לירי כדורי גומי".

כך קובע יוסף יקותיאל, "אוטוריטה בנושא כלי נשק, מי שהקים את מערך הקליעה במשטרת ישראל, במג"ב ובימ"מ". לכאורה כאן תם הדיון. אני, 'בצלם' ורבים אחרים, בדקנו את הסנכרון בין סרט הירי לסרט הפגיעה של מצלמות האבטחה וכולם מצאו שהם מתאימים. 'הארץ' אפילו הכינו סרטון שמציג זאת (אני מתנצל על ההעתקה. אינני יכול להטמיע סרטים מהפלטפורמה שלכם):

מי שלא מסתפק בכך, להלן סנכרון של 3 מצלמות אבטחה והסרטון של סי אן אן:

ולכן, אנחנו יודעים שהצילום מציג את רגע הירי ועתה אומר לנו יוסף יקותיאל, מומחה רציני בתחום הנשק, כי הרובים יכלו לירות אך ורק כדורי גומי.

מי שקורא את הבלוג הזה מספיק זמן, יודע שאני מתרחק ונמנע ככל הניתן מ"מומחים" ומעדויות בכלל. מדיניותי היא שאם משהו הוא בגדר עובדה, "מומחה" או עדות הם פשוט עצלנות עיתונאית, המחליפה את העבודה הנדרשת בכדי להסביר עובדה זו לקורא.  אם כן, בואו נבדוק את טענת יקותיאל – העובדה לכאורה שלא ניתן לירות כדור חי עם התוספות הנראות בסרטון.

"אך ורק לירי כדורי גומי":

חתכתי את רגע הירי מהסרטון של CNN (אולי תרצו לפתוח אותו בחלון נפרד ובמסך מלא ולחזור אליו לסירוגין במהלך הטקסט):

יקותיאל מדבר על התוספות הנצפות בסרטון כאן:

סימון ההתקנים

אכן, אין שום ספק שעל רובי החיילים והשוטרים בסרטון, ישנה תוספת המולבשת על הקנה של הרובה, המיועדת לירי גומי. התוספת היא סוג של 'רומה' (תוספת המיועדת להפוך את הרובה למשגר), שלתוכו מכניסים 3 גלילי גומי העטופים בצלופן (עקב צורתם הם מכונים בצבא "טמפון"). בכדי לשגר את הטמפון מהרומה, מחליפים את הכדורים הרגילים בתחמישים, שהם כדור ללא קליע – החלק שעף ופוגע באנשים. התחמיש מתפוצץ ברובה (כמו כל כדור) והגזים שבדר"כ היו דוחפים קליע, ממשיכים במעלה הקנה אל תוך הרומה ומעיפים את הטמפון לעבר המטרה:

טמפון תחמיש ורומה

אני אינני "אוטוריטה בנושא כלי נשק", אבל אחד מקוראי הבלוג הפנה אותי לשיחה בפורום 'צבא וביטחון' באתר 'פרש' ובה מספר חיילים מספרים – בניגוד לטענתו של יוסף יקותיאל – שאין בעיה לירות חי דרך הרומה ואף שעשו זאת בשירותם. גם בתגובות לאחד מהפוסטים בבלוג של יוסי גורביץ, כותב אחד המגיבים:

"עוד דבר לא חדש הוא השימוש במטול רימונים. כשהייתי בעזה פגשתי איש יחידת שמשון שסיפר לי על הטריק הקבוע: לירות את הרימון (נשאר המטול הריק מולבש על הרובה) ואז לירות אש חיה כשהקצין שלידך חושב שאתה יורה רימון גומי. במילא – כך הוא אמר – הם חוטפים את הגופה ואין חקירה, אז למי אכפת?"

מגיב נוסף (הבלוגר שלום בוגוסלבסקי) עונה לו:

"אתה מדבר על "טמפון" לירי כדורי גומי. גם אני שמעתי את זה מחיילים. שמלבישים את המתקן, אבל שמים מחסנית עם כדורים חיים. הם, אגב, סיפרו את זה כמשהו טוב ומשעשע". (שלום כתב סטטוס על כך היום וגם שם חיילים נוספים העידו כי הדבר אפשרי)

בתמונה של הרומה (למעלה), נראה כי יהיה קשה לכדור לעבור דרך פתחו הצר. וזה נכון – כדור לא יעבור. אבל הרובה לא יורה את הכדור אלא את הקליע בלבד:

556

מימין כדור 5.56 שלם, משמאלו תרמיל ללא הקליע ומשמאלו הקליע לבדו.

אבל עדויות, כאמור, אינן חביבות עלי. השם הרשמי של הטמפון הוא RCC-95 והוא מיוצר פה בישראל ע"י תע"ש. קשה למצוא עליו יותר מידי פרטים, אבל מסתבר של'בצלם' יש מעין מיני-חוברת \ ברושור של המוצר וגזרתי בשבילכם את החלק הרלוונטי (לברושור המלא):

RCC 95

שימו לב לסעיף השלישי (תרגום): "יכולת מיידית לירי 5.56-מ"מ קטלני, ללא הסרת המתאם". שוב, אינני "אוטוריטה בנושא כלי נשק" ואם מעוניין מר יקותיאל או אחרים שטענו כמותו להסביר לי מה אני מחמיץ, הם מוזמנים לעשות זאת, אבל לפי עדויות חיילים רבים ולפי היצרן עצמו, ניתן לירות כדורים חיים דרך המתאם\הרומה. נכון הוא שירי חי דרך רומה שבו עדיין יש טמפון, עלול להיות מסוכן. הקליע עלול להעיף את הטמפון ואז הירי יכול לאבד מדיוקו, או שהוא עלול להתקע בטמפון ולפוצץ את הקנה. אבל ירי עם רומה ריק, אמור להיות ירי רגיל לחלוטין.

אינני יודע מה ההסבר של מר יקותיאל לטענתו. באשר לאחרים שהביעו עמדה דומה בתקשורת, הרי שזה שיעור נוסף לקורא ולצופה הישראלי שאין הביטחון של הדובר או התואר המתלווה לו, מחייב ידע אמיתי בתחום בו הם מתבטאים. אבל בנוגע לדובר צה"ל זה כבר נושא אחר: הם ידעו (או היו צריכים לדעת) שטענתם שלא ניתן לירות דרך הרומה (נשק שפותח בישראל, מיוצר בישראל ונמצא שנים רבות בשימוש צה"ל והמשטרה), היא שקר.

***

אבל מטרת הטקסט הזה היא לא רק להראות שאפשר שהיה ירי חי בביתוניא, אלא שהיה ירי חי בפועל. העובדה שדובר צה"ל בדה הסבר לארוע אולי מרמזת לכוונת הסתרה, אך בוודאי לא מוכיחה זאת.

תיקון לאחר פרסום:

(מי מכם שלא מבין במכניקה של הנשק, יבין את תוכן התיקון רק בהמשך הטקסט)
בהמשך הטקסט אני מוכיח לכאורה שהיות ורואים בוידאו שהשתחרר תרמיל בעת הירי של השוטר שירה בנווארה, בלתי אפשרי שמדובר בירי שאינו חי. לאחר הרבה מאוד חיפושים נמצא תיעוד של מקרה כזה, בו נראה ירי גומי לכאורה עם יציאת תרמיל (זאת בניגוד להרבה מאוד סרטים הפוכים והמפרט של יצרני הכדורים עצמם). היות שכך, בשלב זה למרות מה שכתבתי בהמשך הטקסט, אין לראות בשחרור התרמיל שתצפו בו הכרח ("100%") לכך שהתבצע ירי חי, אלא רק עליה בסבירות בכך שמדובר בירי חי. עדיין, מתוך תיעוד של מאות מקרי ירי גומי שבהם צפיתי, עוד לא נמצא אחד בו בוצעה דריכה מלאה של המכלול שכוללת פליטת תרמיל וגריפת כדור חדש, כפי שקרה לאחר הירי בנדים נווארה


שאר הטענות שקראתם עד כה ואלו שמופיעות בנספח שלאחר הטקסט, תקינות. עמכם הסליחה.
(לאלו מכם שרוצים לקרוא את הדיונים שפתחתי למען חקר הטענה הזאת או רוצים להוסיף לגביה מידע, ראו את התגובות למטה, הפייסבוק של הבלוג ובאשכול שפתחתי בפורום 'צבא וביטחון' של אתר 'פרש).
הערה: תיקון זה פורסם טרם השידור ב'צינור לילה'.

חזרה לתחקיר…

***

כשלב ראשון, האנשים מ'בצלם' אמרו לי שיש הבדל בצליל הירי של גומי ושל כדור חי. אני מודה שלי אישית קשה לקבוע מסקנה שכזאת (אין לי את הניסיון הנדרש) ולכן קיבצתי מספר יריות מאותו היום ובערך מאותו המיקום של הצלם. נסו אתם לראות אם אתם מזהים יריה שונה בצליל (יש 5 יריות בסרטון):

הצלחתם לזהות שוני? יש לכם יריה מועדפת? הירי הרביעי הוא הירי שבו אנו עוסקים כאן (הירי בנווארה). אני כן שומע יותר הדהוד מאשר ביריות האחרות, אבל אני לפחות לא מסוגל להסיק מכך שמדובר בירי חי. היות שכך, נעזוב את תחום האודיו ונעבור אל תחום הויז'ואל.

בכדי להבין מה קורה בסרטון, ראשית אנו צריכים להבין כיצד עובדים הרובים הנראים בוידאו (אני מתנצל בפני מי שמידע זה מיותר מבחינתו). הסרטון הקצרצר הבא מציג את המכניקה של רובה ה-M16:

להלן תיאור פשטני של המכניקה: בתחתית המחסנית יש קפיץ שדוחף את הכדורים למעלה, אל בית הבליעה. מאחורי הכדור מגיע המכלול, שגם כן נדחף ע"י קפיץ ודוחף את הכדור אל מקומו בהמתנה לירי. לא נכנס לכל הפרטים, אבל משם, כאשר לוחצים על ההדק והנוקר פוגע בכדור, אבק השריפה שבתוך הכדור מתפוצץ והקליע עף במעלה הקנה. התרמיל הריק שהחזיק את אבק השריפה בתוכו, עף החוצה דרך פתח צדדי וכך מתפנה מקום לקליע הבא.

אבל בכדי שהתרמיל יעוף, המכלול שקודם לכן דחף אותו קדימה, עתה צריך לשוב לאחור, בכדי שהתרמיל יעמוד מול פתח היציאה. הפעולה הזאת היא למעשה דריכת הנשק. לפני הרבה מאוד שנים, דריכת נשק היתה חלק בלתי נפרד מכל יריה בודדת. כיום לרובים יש תעלת גזים בין קצה הקנה ועד לאזור המכלול. כאשר הכדור מתפוצץ והקליע עף, חלק מהגזים שדוחפים אותו עולים לתוך התעלה הזאת, שמוליכה אותם חזרה אל המכלול הנדחף על ידם אחורה, כפי שתוכלו לראות בסרטון הבא:

למה אני מציק לכם עם כל הנתונים הטכנים האלה? ראיתם עכשיו שכשיורים כדור חי, הגזים דוחפים לאחור את המכלול והתרמיל הריק עף החוצה. אלא שכאשר יורים תחמיש (כדור ללא קליע) בכדי שישגר את הטמפון (גלילוני הגומי), אין קליע שמקשה על הגזים להתקדם והם עוברים את הפתח של תעלת הגזים אל תוך הרומה (ההתקן שממנו נורה הטמפון). התוצאה היא שלא מועברת מספיק אנרגיה בתעלת הגזים, המכלול לא חוזר לאחור והתרמיל לא עף לבדו מהרובה.

להלן סרטון מאותו היום ואותה הזירה. שימו לב לחייל שקרוב אל המצלמה ולדרך שבה הוא יורה (מחסנית אדומה המסמנת תחמישים, רומה  על הרובה, דריכה ידנית לאחר כל ירי ורק לאחר הדריכה עף התרמיל):

עוד סרטון של חייל יורה גומי באותו היום (אין תרמיל):

אז עכשיו אנחנו יודעים שבירי גומי עם תחמיש, החייל חייב לבצע דריכה ידנית לאחר כל ירי, בכדי שהתרמיל יעוף מהרובה ושאם אין דריכה ידנית, התרמיל הריק ישאר בתוך הרובה. נחזור עתה לרגע הירי בסרטון של CNN:

ראיתם? כנראה שלא. הכל קורה בפחות משניה אחת. ראשית, שימו לב שאתם מסתכלים על האדם הנכון ועל המקום הנכון:

כיוון מבט הקוראים

העין נמשכת אל החייל הימני שהקנה שלו בולט, אבל היריה הרלוונטית (הראשונה) היא של החייל השלישי משמאל (החץ בתמונה) ואתם צריכים להסתכל בסרטון לאזור שסימנתי בריבוע. האטתי בשבילכם את הסרטון, אבל זה עדיין כמה פריימים בודדים. הגדילו את הסרטון למסך מלא ואתם תראו שבדיוק כאשר השוטר יורה, רואים (בריבוע האדום) מה שנראה כתרמיל, עף בדיוק מהנקודה הנכונה ומבצע את חצי מהמסלול הבליסטי שהיינו מצפים מאותו תרמיל לבצע (לפני שהוא מוסתר ע"י העץ):

לסיכום:

אם כן, אנו יודעים שאפשר לירות כדור חי דרך הרומה, אנו יודעים שזה משהו שחיילים עושים לפעמים, אנו יודעים שרגע הירי שצפיתם בו מסונכרן עם רגע הפגיעה בנווארה (הסרטון של 'הארץ'), אנחנו יודעים שתרמיל לא יעוף כשמדובר בירי גומי עם תחמיש ואנחנו רואים שבדיוק ברגע בו אנו מצפים שיעוף תרמיל בירי חי, עף מה שנראה כתרמיל, מהמקום בו הינו מצפים שתרמיל יופיע ובמסלול שהינו מצפים שתרמיל יתקדם (בקשת, למעלה וימינה מהנשק).

יצוין ש'בצלם' ביקשו את הוידאו המקורי מ-CNN בתקווה שהאיכות תהיה טובה יותר. עד כה לא התקבלה תגובה מהרשת (הכתב עצמו מסר לדוברת בצלם כי הוא "די בטוח שתרמיל אכן נפלט, אבל יבדוק שוב"). אני כמובן אעדכן בהתאם אם וכאשר יתקבל מידע נוסף.

עד אז, אני מסכים שאפשר תאורטית לטעון שלא מדובר בתרמיל. לאחר בדיקה דקדקנית של הסרט, לא נראה לי שחרק יכול לנוע בצורה הזו ו\או במהירות הזו והסבירות לסנכרון שכזה נראית לי נמוכה מאוד. שאריות מהטמפון (דבר שקורה לעיתים) צריכות להופיע בכלל מעבר לקנה (מקום היציאה של הטמפון) ולנוע בכיוון ההפוך ממה שנראה בסרט. כך שאני לא מצאתי הסבר סביר אחר. נראה לי שכאימרת המשפט, אם זה נראה כמו תרמיל, זה זז כמו תרמיל וזה מופיע היכן שתרמיל היה מופיע – זה כנראה תרמיל.

כך או כך, אין כוונת הניתוח שנעשה כאן להחליף את עבודת המעבדה שישראל צריכה לבצע ולהציג באופן שקוף לאזרחים ולעולם. להפך – מטרת הטקסט היא להראות עד כמה חקירה מקצועית שכזאת נדרשת ומי מכם שלא מאמינים שבוצע ירי חי, צריכים להיות הראשונים לדרוש זאת, כי במצב הנוכחי התמונה היא אחרת.

זום על התרמיל

זום על מה שנראה כתרמיל שעף בדריכה האוטומטית לאחר הירי

לאחר הירי אותו שוטר דורך ידנית את הנשק לכיוון המצלמה, כך שקל לראות שעף מהרובה תרמיל או כדור חי (לא ניתן לקבוע), שמנתר על החומה. בהנחה שהירי הראשון היה חי והתבצעה דריכה אוטומטית של הנשק, אז הדריכה השניה (הידנית) פשוט העיפה כדור שלם (תחמיש או חי), שלא התפוצץ בכלל.

האם כל זה אומר שהחייל ידע שהוא יורה חי? האם אפשר שהמחסנית סומנה בצורה לא נכונה או שהוכנס לתוכה כדור חי בטעות או בכוונה? כיצד זה מסתדר עם היריות האחרות באותו היום?

אני לא מתיימר לקבוע את המסקנות הללו, פשוט כי המידע הקיים לא מאפשר קביעות שכאלה. לכן אינני מסיים הפעם, כהרגלי, עם איזו תובנה מוסרית של ממש. אבל אנחנו כן יודעים שדובר צה"ל שיקר\טעה כשאמר שלא ניתן לירות דרך רומה ואנחנו יודעים שהצלף השני בסרטון (הימני ביותר), הוא בכלל חייל ממערך התקשורת שאסור היה לו לירות בכלל (לכן בסרטון אתם יכולים לראות שישר לאחר שהוא יורה, מגיע שוטר ולוקח לו את הנשק. החייל הושעה מתפקידו).

מכך ניתן לקבוע שהסביבה עצמה והתנהלות החיילים והשוטרים, היא לא כזו שבה ניתן לפסול מראש, מפאת "הוראות הפתיחה באש" או מקצועיות המעורבים, שנעשו טעויות או פשעים ממקום של "שעשוע" (כשם שהצלם הצבאי בחר לבלות קצת בירי על מפגינים). אני חושב שלכל הפחות, אם אתם באמת אובייקטיבים, אז אפילו אם עדיין לא שוכנעתם בכך שבוצע ירי חי, הרי שהספק צריך לעבור מהצד הפלסטיני לצד הישראלי.

מטרת הספק היא לא לבטל את המוסריות של הגוף שכלפיו הוא מוטל, אלא לוודא אותה. איש לרגע לא יחשוב שאדם הדורש לחקור את הרצח של טוראי יפתח גריידי, מנסה לטעון שכל הישראלים הם רוצחים. ובכל זאת, נדמה שכאשר מדובר במצב הפוך (החייל הוא החשוד), לפתע רבים חושבים שחקירת היחיד נועדה לפסילת הכלל.

בדיוק כפי שמי שרוצה מועדונים ללא רוצחים, דורש שיחקרו כל רצח במועדון, כך מי שרוצה צבא מוסרי (ולא רק לומר שהוא כזה), דורש שיחקרו כל חשד למעשה אשר איננו.
—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-50 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

תודה ל'בצלם' על העזרה בתחקיר (לרמת 'תחקיר משותף' מבחינתי). לתרומה לבצלם לחצו כאן. תודה לפונה האנונימי שהפנה את תשומת ליבי לנושא התרמיל והפנה אותי לחומרים ועזרים נוספים.
—————————————————————————————————————————–

נספח לתחקיר (לפתיחה בחלון נפרד) – שאלות אחרות שקשורות לביום, צורת הנפילה של הנורים, למה אין דם, האם קליע מזויף וכדומה (בנוסף למאגר הוידאו של אותו היום):

התפתחויות:

12.11.2014 – שוטר מג"ב (אחד מהיורים) נעצר בחשד לרצח ומפקדו נעצר על כך שידע וסייע להסתיר (לפחות שניהם, אם לא כל השוטרים והחיילים שהיו בזירה, לכאורה שיקרו בתחקיר הצה"לי).
19.11.2014 – לפי מז"פ הקליע שהוצא מגופת נווארה, תואם לרסיסים שנמצאו בגופה, תואם לרובה של שוטר המג"ב העצור ועליו דם של נווארה. למרות זאת, השוטר כנראה יואשם בהריגה ולא רצח. המפקד של השוטר הוקלט בשיחה בה הוא מפליל את היורה (ההקלטה או תוכנה לא פורסמו).

פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, צבא | עם התגים , , | 153 תגובות

איך לשדוד, לאנוס, לרצוח ילדה בת 14 ולצאת מזה נקי? מסמכי צה"ל מספקים חלון הצצה אל מערכת הענישה העדינה ביותר מאז המצאת המבט המאוכזב

במובנים רבים, המקרים שאציג לפניכם הפעם, הם סיפור ישן. הם ישנים במובן הכרונולוגי היות וחלף עשור מהתרחשותם, אבל הם גם ישנים במובן השחיקתי, שכן הם חוזרים על עצמם כל כמה ימים, שבועות או לכל היותר חודשים, כמעין פולקלור מקומי. זוהי כמובן הדרך האירונית ביותר להתיישן: להפוך לבלתי-אקטואלי, מתוקף האקטואליות הנצחית שלך. אך זה העולם שלנו וזו התקשורת שלנו: המוות החריג, הוא המוות המובלט; הסכנה הבלתי-סבירה, היא שסביר שתסוקר. והפלסטינים? הם, טיפשים שכמותם, מתים כל הזמן, כאילו לכל אדם יש שם או משהו…

וכך הגיעו לרשותי 2 המסמכים שאציג לפניכם הפעם: לא בפסגת הר הסכנה, אלא בתחתית הגיא של חוסר העניין. אינני כאן הפעם כמי שחפר את המוצפן וחצב באבני הסודיות את אשר התקשורת כשלה לגלות, אלא כאחד מהפחים האחרונים שהניירות הללו התגלגלו אליהם, לאחר שהחליטו מי שהחליטו שהם אינם ראויים לסיקור. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גזענות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, עיתונות, פוליטיקה, פלילים, פמיניזם, צבא | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 70 תגובות

עיניים פקוחות 13.9.2013: סליחה לוקאלית – פשיעה גלובלית

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט חוזר (שבועיים-חודש) המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , , , , , , | 106 תגובות

666% מהפשיעה בישראל: אריתראים וסודנים. המשטרה: "אצבעותיהם הופכות לסכינים והם אוכלים תינוקות"

לפני כשלושה שבועות פורסמה ב'הארץ' כתבה של אורטל בן דיין, עם נתונים לגבי הפליטים בדרום ת"א וסטטיסטיקות לגבי הפשיעה שלהם. אורטל התייעצה עימי במהלך ההכנות לאותן כתבה ואף השתמשה בנתונים מהפוסט שלי בנושא, כפי שמצוין בכתבה עצמה. למרות שכך, החישובים בכתבה אינם מדויקים, חלקם (לדעתי) אינם מייצגים והמשמעותי שבהם הוא פשוט בדיה (לא של אורטל, אלא של מקורותיה).

הערה: כאשר אני כותב "אפריקאים" בטקסט, הכוונה לאריתראים וסודנים הנמצאים בישראל בלבד, למעט אם כתבתי אחרת (אין לי כוח לריבי מסתננים\פליטים\מהגרי עבודה וכולי).

מטרת הטקסט שלפניכם היא לתקן את הנתונים מהכתבה של הארץ, אך דרכה ודרך מעקב אחר מקור הנתונים, אני אראה שמדובר בתופעה נרחבת בתקשורת הישראלית, שאינה קשורה לבן דיין או 'הארץ' בלבד. הדיון עצמו הוא על שלוש טענות מרכזיות המועלות כלפי אפריקאים בישראל: הם רוצחים הרבה יותר מהישראלים; הם תוקפים מינית הרבה יותר מהישראלים; והם מעורבים ב-40% מהפשיעה בת"א. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה גזענות, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, פליטים בישראל, פלילים, תל אביב | עם התגים , , , , , | 108 תגובות

עיניים פקוחות 11.8.2013: לישון עם האויב

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט חוזר (כל שבוע-שבועיים) המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | 39 תגובות