99% מהאוכלוסייה אחראי על 0% מהמדיניות: ה"אני מאשים" של מעמד הביניים

סמי מיכאל כותב השבוע מילים אופטימיות, אופטימיות מידי לטעמי. לא רק שהפסקנו לשפוט את עצמנו על חלקנו בהידרדרות הכללית במדינה הזאת וחילקנו את יחסי הכוחות בצורה הישנה והנוחה של "הם" ו"אנחנו" – לא רק זאת, אלא שאני חושב שעולם הרשתות החברתיות יוצר אשליה של "זהו העולם", כשבפועל "זהו העולם הקרוב אלינו". אנחנו מדברים אל אנשים שמסכימים איתנו ונדמה לנו שזעקתנו היא הזעקה הכללית. אנחנו חיים במדינה, שבה כבר לא מצביעים לזה ש"טוב מאיתנו", אלא רק זה ש"הוא משלנו". התהליך הזה במשך שנים הוביל לכך שהמנהיגים שלנו, הם לא איזו אליטה נפרדת מאיתנו המשרתת אינטרסים זרים, כפי שהביקורת השמאלנית רוצה להאמין – הם אנשי הרחוב, מייצגי העם במובן הכי ישיר (גם עשירים יש ברחוב הישראלי).

אם נהיה ישרים עם עצמנו נוכל לומר שאנו לא יצאנו לרחובות בקיץ האחרון להפגין על עוולה חדשה, אלא רק על עוולה שהגיעה סופסוף לסף דלתינו. שתקנו בשני העשורים שקדמו למחאה כאשר הדיור הציבורי נמכר ונשדד. שתקנו כי זה בפריפריה בעיקר וכי זרקו עלינו משכורות חדשות ושמנות, כי ידענו ללחוץ על מקלדת. אך כאשר תוצר העוולה שנעשתה להם (בשילוב עם עוד גורמים כמובן), באה להתדפק על מחירי דירותינו, אנו, ברוב צביעותינו, קראנו "זוהי המחאה של כולנו". ערב פרוץ מלחמה, קוראים לעבדים לסעוד בחברתנו. קמה לה בחורה תל אביבית, ממשפחה מבוססת, לצעוק את צעקת ירוחם. לא שיש בכך איסור, אלא יומרה גדולה. בורות? התעלמות? מה גרם לאותה בחורה לא לומר דבר, כשראינו אותם מפונים מדירותיהם בפריפריה? מה גרם לנו? חיכינו עד אשר נחטף הכיסא גם מתחתנו ואז קמנו על רגלינו, במאות אלפים ובגאווה, וצעקנו: "תראו, אנחנו עומדים!".

"זוהי המחאה של ג'סי כהן וכפר שלם וירוחם ובית שאן…" אבל לא עשינו דבר כשזו הייתה מחאתם בלבד. שנים לאחר מכן, נשים מסמר אחרון בארון הצביעות, כאשר, אם בסתר ליבנו ואם ממש בפה מלא, נאמר שזוהי אשמתם. שהם אלו שבוחרים במנהיגים הללו והם אלו המגבים את רוח הדיקטטורה החומרנית, הנושבת בארצנו. אלו הם! הימנים, הבורים, הדתיים, הפאשיסטים, הגזענים וכולי וכולי. ולא נעצור לשאלת הביצה והתרנגולת. לא נשאל לגבי המשוואה הידועה, על כך שנדרשים דורות רבים של חינוך נכון בכדי לייצר חברה הוגנת, אך רק דור או שניים של חינוך קלוקל, בכדי להרוס אותה. לא נשאל ולא שאלנו כי לא למען מחאה באנו, אלא למען חמאה.

על עושר השוד החברתי שלהם (והעולמי) אכלנו ובלסנו, טסנו לחו"ל קנינו דירות, אל סי די, קיבלנו את זה שהיי טק זה חשוב לישראל ברמה ערכית ממש ועשינו תארים בהתאם. זועקים קריאות על האליטה, על האחוז האחד השולט ב-99% הנותרים. בו זמנית זועקים, שאנחנו ה- 99 האחוזים הנותרים והכוח אצלנו – ולא רואים את האבסורד. הכוח תמיד היה אצלנו. אנחנו האליטה! מעמד הביניים לא נשחק, הוא שחק. הוא שחק את מעמד הפועלים והפך אותו למעמד של עוני ובורות. נרתמנו לחברות הגדולות וקנינו את האייפון ודרשנו ירקות זולים יותר וקוטג' זול יותר. רק אל תגידו לנו איך – העיקר שיהיה זול יותר. אחרי זה, כשהקוטג' יתייקר, נקרא לפועל תנובה, שפוטר למען "התייעלות", או החקלאי שפשט רגל כי לא יכל לעמוד במחירים המבוקשים, ונאמר שזה גם בשבילם.

יש איזה שקר שמעמד הביניים מספר לעצמו, שהוא איזה מעמד שוויצרי ונטרלי, מעליו מנצלים ומתחתיו מנוצלים והוא עצמו טהור. אנחנו צועקים בגאווה שאנחנו הכוח הכלכלי הגדול ביותר במדינה. אנחנו משלמי המיסים הגדולים ביותר והאחראים על ההכנסות וההוצאות הגדולות ביותר. זה כמובן נכון, אך איך יכול להיות שהכוח הכלכלי הגדול ביותר במדינה, קשור למדיניות שנוצרה פה? מאיתנו והלאה.  סמי, אנחנו רומסי הדמוקרטיה, במעשינו ובעיקר באדישותינו.

כל עוד זעקת האייפון – לא משנה כמה תכוסה בסיסמאות חברתיות – היא זעקת המחאה האמיתית, המצב ימשיך להידרדר. אנחנו דורשים חברה סוציאלית אבל לא במובן הישן, המוכר והצנוע. רוצים מדינה סוציאלית כמו פעם: שהדירות היו זולות והחינוך והבריאות חינם. על זה שמכונית עלתה כמו דירה? על זה שלאכול בחוץ היה מותרות? על זה שבשר היה בתפריט פעם בשבוע? על זה שחו"ל היה ארוע נדיר? על זה שהמשכורות היו נמוכות יותר והמיסים גבוהים יותר? על זה, אל תדברו איתנו.

יצאנו להפגין, אבל לא כשהדיור הציבורי נמכר או כשחברת המים הופרטה, אלא רק כשהשכירות התייקרה וחשבון המים הגיע – כי אנחנו לא מפגינים על עיקרון, אלא המחיר של חוסר העקרונות שלנו. אנחנו רוצים סוציאל לצורך קפיטל. תורידו את השכירות כדי שנוכל לשבת בעוד בית קפה, לקנות דירה ולטוס שוב לברצלונה. אבל אל תדאגו, ג'סי כהן, אנחנו נעלה את התמונות לפייסבוק. אל תרגישו בדד, זאת מחאה חברתית חדשה – מחאה היברידית!

פוסט זה פורסם בקטגוריה המחאה החברתית, פוליטיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על 99% מהאוכלוסייה אחראי על 0% מהמדיניות: ה"אני מאשים" של מעמד הביניים

  1. פינגבאק: מחאה לא-אלימה: יש דבר כזה? | אישתון

  2. קופיקו הגיב:

    מצוין

    אהבתי

  3. פינגבאק: הלאמה אזרחית: תוכנית עשור לשינוי הכלכלה הישראלית | אישתון

  4. פינגבאק: הלאמה אזרחית: תכנית עשור לשינוי הכלכלה הישראלית • מחאת הדיור

  5. פינגבאק: הפוסט האחרון באישתון? | אישתון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s