אנחנו לא אשמים! השבוע: למה אנחנו צובטים סינים?

פתח דבר:

אישתון גאה להכריז בזאת, על סדרת הכתבות המרתקת: אנחנו לא אשמים! בסדרת הכתבות הזאת, אני אפריך את הטענה המפגרת, שמישהו חוץ מהטייקונים והאליטות, אחראי למצב המדינה והעולם. אני מקווה, שכל שבוע, אצליח לשכנע אתכם, ולו במעט, שבמקסימום, אתם צריכים לכעוס על ההנהגה, אבל חוץ מכך, לישון כמו תינוקות. כי אצלנו באישתון מאמינים, ששינה לא טובה, כתוצאה מתחושות אשמה בלתי מבוססות, פוגעת בערנות שלנו ביום שלמחרת, ומפריעה לנו לרדוף את הרעים האמיתים: "ההם שם למעלה".

ובכן, כל מה שצריך לעשות, בשביל להראות שאנחנו, האנשים הפשוטים, איננו רעים, זה להוכיח שאין קשר בין הפעולות שלנו בחיינו, לדברים שאינם חיוביים בעולם. אז תתרווחו בכיסא והצטרפו אלי למסע אל שקט ושלווה פנימית, עם מוסריות תקינה, שמצביעה אך ורק על הבעיות שבאחרים. והשבוע נטפל ב…

סינים מתאבדים:

התאבדות זה דבר אישי. החלטה של אדם, אל מול עצמו, שאין יותר טעם בחייו. ברור שהתאבדות איננה באשמתנו, כי בהגדרה, היא נגרמה על ידי האדם שהתאבד. קחו לדוגמא את קבוצת פוקסקון, שמחזיקה מפעלים, שמייצרים ומרכיבים מוצרים אלקטרונים. הם מייצרים כמה מוצרים שוליים ונדירים כמו האייפון, האייפד, האייפוד, האקסבוקס, הפליסטיישן, הקינדל וה Wii. יכול להיות שאולי אתם מכירים מישהו, שקנה מוצר שהם הרכיבו או ייצרו. אבל גם יכול להיות שמתתם לפני עשר שנים ואישתון פשוט פופולרי בעולם הבא.

פוקסקון היא היצואנית הגדולה ביותר בסין, שהיא היצואנית הגדולה ביותר בעולם, ויש לה באזור המיליון עבדים סליחה עובדים (מקלדת חדשה. גם של פוקסקון דרך אגב).

פרופגנדה שמאלנית קלאסית

פרופגנדה שמאלנית קלאסית

מסתבר שאנשים שעובדים בפוקסקון, אוהבים להתאבד. זה לא קשור אלינו, הם פשוט מכורים לעבודה ולא מוכנים לפעמים ללכת הביתה, גם אחרי 40 ו 50 שעות עבודה ברציפות. זה האמת די מפתיע, כי הבית שלהם זה מבנה, שממש צמוד למפעל, עם חדרים קטנים, שדואגים לנקות אותם היטב (אם כי הייתה שמועה שעושים זאת עם חומר מסרטן מטעמי חיסכון) ואותם הם חולקים בכיף, עם שמונה שותפים. בשיחות שערכתי עם עובדים מהמפעל, הם סיפרו לי שהם תמיד רצו להרכיב חלקים לאייפון, שהם נהנים מפעולות רפטטיביות במשך 30 שעות ברציפות ושמאז שהם זוכרים את עצמם, זה היה החלום שלהם.

עובדת פוקסקון מאושרת, מודה לכולנו על התמיכה והאהבה לאורך השנים. איזה מאמי.

עובדת פוקסקון מאושרת, מודה לכולנו על התמיכה והאהבה לאורך השנים. איזה מאמי.

20 אוניברסיטאות בסין הגדירו את מפעלי הקבוצה כ"מחנות עבודה", אבל סין ידועה בחופש העיתונאי והאקדמאי העצום שלה, שנותן לכל אחד שרק בא לו, להשתלח, ללא אחריות, בממשל ובאליטות שמרכיבות אותו. אז קחו את הנתונים הללו בספקנות רבה:

  • אחת תלתה עצמה בשירותים של החברה (כנראה שהיא ממש הייתה צריכה ללכת, אה?)
  • עובד אחר, איבד אב-טיפוס של אייפון ועובדי החברה חקרו אותו עם שאלות כמו: "האם אתה מרגיש עכשיו את האגרוף שלי?" הם המשיכו לעשות חיפוש במעוניו. לאחר מכן, וללא שום קשר, הוא נפל מהבניין. מה שבעיניי מראה, איך שהגורל תמיד פוגע במי שעושה דברים רעים (קרדיט לאלי ישי על התובנה הזאת) ומה יכול להיות רע יותר מלעקב את ההשקה של גרסת אייפון חדשה?
  • ב 2010, 18 אנשים "נפלו" מבנייני החברה. מהם, 14 מתו ואחד נותר משותק. אבל אני, אופטימי נצחי שכמותי, תמיד מסתכל על שלושת השמונה-עשריות המלאות של הכוס ועל השמונה-עשרית הזאת שלא תזוז יותר מהכוס לעולם או תרוץ או תחבק את הילדים שלה, אלא לאט לאט תתאדה מהכוס בליווי פצעי לחץ וכשל מערכות כללי.
  • ב 2011 עוד ארבעה עובדים נפלו (הסבר לירידה בכמות בהמשך).
  • ב 2012 300 עובדים עלו על הגג אחרי שהרכיבו אקסבוקסים ולא קיבלו שכר. הם איימו להתאבד, אבל אני אישית חושב שזו הייתה יותר קריאה לעזרה, מאשר ממש ניסיון התאבדות. בכל מקרה, אל לנו להסיק דבר, מכך שבמקום לפנות לרשויות או למנהל, הם החליטו לאיים בהתאבדות. זה לא אומר שבוודאות האופציות הללו אינן זמינות בפניהם. לפעמים אנשים פשוט בוחרים באופציה הלא נכונה, כמו בסיפור המצדה.
  • יש עוד הרבה סיפורים ודיווחים, כולל בחור אחד שמת בתוך המפעל מתשישות, אחרי שעבד איזה 60 שעות רצוף, אבל יש גבול לכמות העניין שמצופה מאיתנו להביע באנשים קטנים שיש מיליארדים מהם.
בטח חשבתם שאתם מכירים את כל המוצרים של אפל, אה?;

בטח חשבתם שאתם מכירים את כל המוצרים של אפל, אה?

אז כן, הרבה אנשים מתאבדים שם. אבל האם זה אומר שאנחנו אשמים בכך שאדם לוקח את חייו בצד השני של העולם? האם זה אומר שעלינו להעמיק במוצרים שאנחנו קונים, כדי לוודא בכל מקרה ומקרה, שאף אחד לא מת בתהליך ייצורם? כמובן שלא. אי אפשר לדרוש מהעולם אחריות למה שקורה במדינה ריבונית אחרת. אנחנו הישראלים נהיה האחרונים שנעלה טענות שכאלה או נפריח סיסמאות פופוליסטיות כמו "והעולם שתק" כי אנחנו יודעים, שהעולם לא ממש שותק, הוא פשוט מדבר לאט. ומי שסבלני מספיק כדי להקשיב לו, ושורד עד שהוא מסיים, זוכה במדינה. אולי בזכותנו, יום אחד, גם לסינים תהיה מדינה משלהם.

סין לפי אזורי תחלואות

סין לפי אזורי תחלואות

אבל אנחנו לא אנשים אטומים ולכן, אדגים במספר נקודות כיצד, בנוסף לאי האחריות הכללית, שהדגמתי עד פה, אנו איננו אחראים גם בצורה ממוקדת:

  • אחרי גל ההתאבדויות של 2010, מנהלי פוקסקון לקחו יוזמה והעלו את שכר העובדים ב 20% למשהו בסגנון 450-500 שקל בחודש. זה אפילו עבד, כי ב 2011 הייתה ירידה משמעותית בכמות המועדים מבנייני החברה (אם מתעלמים מ 300 התשומים האלה של האקסבוקס). יש כאלה שיטענו, שאנחנו אחראים, בגלל שאנחנו מסכימים לשלם לעובדים שכר נמוך ביותר, כדי לקבל מוצרים זולים. האנשים האלה גם יטענו, שהעלאה בשכר העובדים מול הירידה במספר ההתאבדויות, מצביעה על קשר בין תנאי ההעסקה לנפילות מהבניינים. אבל כל מי שמבין משהו בכלכלה, יסביר לכם מיד, שכלכלה אחראית רק על הדברים הטובים שהיא עושה. לכן העלאת שכר לעובדים מצילה מהתאבדות וראויה לשבחים, אבל זה בשום צורה לא אומר, ששכר נמוך גורם להתאבדות או ראוי לגינוי! אז שלא יבלבלו אותכם: זה טוב שאתם מהנהנים בראש ומדברים עם החברים שלכם על העוולות האלה שקורות בעולם, אבל זה גם בסדר גמור שאתם עושים את זה דרך האייפד.
  • בכל מקרה, כולנו יכולים לחזור לפוך הנעים שלנו ולהירגע, כי יש לי בשורות נהדרות לכולכם: בדקתי את כל הכתבות ומכתבי ההתאבדות, שהשאירו אחריהם כל אלו ש"נפלו" מהבניין (כמה נאחס זה שאתה כבר מתכנן להתאבד, כותב כבר את מכתב ההתאבדות שלך, אבל אז אתה מחליק מהבניין בעבודה ומת לפני שהספקת להתאבד) ואתם פשוט לא תאמינו- השם שלי לא שם! גם לא שלכם! הם לא ציינו אף אחד מאיתנו כסיבות להתאבדות שלהם. סתם כל מיני קשקושים לא קוהרנטים על משמעות החיים, שעות עבודה בלתי נגמרות, שכר נמוך ובלה בלה בלה…
פתרונות מחוץ לקופסא למצוקות של הסינים

פתרונות מחוץ לקופסא למצוקות של הסינים

לסיכום, גם אם נטען שהדברים האלה מקשרים אותנו, כצרכנים, באחריות מוסרית, להם, היצרנים, זה לא אומר בשום צורה שאתם הרגתם פועל סיני, רק כי יש לכם אייפון. בחישוב גס שעשיתי, על פי נתוני המכירות של האייפון, הגעתי לכך שמכרו בערך 150 מיליון אייפונים. נניח שנקבל את הטענה המופרכת, שסין ופוקסקון מסתירות מידע לגבי התאבדויות וננפח לרגע את המספר ל 50 התאבדויות ב 2-3 השנים האחרונות. זה אומר שאנחנו במקסימום אחראים ל 3,000,000\1 מהתאבדות של פועל. אחד מתוך שלושה מיליון, זה יותר צביטה מאשר הריגה והם כל כך קטנים הסינים החמודים האלה, שאתה ממש חייב לצבוט אותם. ובכלל, מי יכול לומר, ברולטה הנפלאה הזאת של החיים, מה הייתה הצביטה שגרמה לגמל ליפול מהגג ולשבור את הגב? (זאת נאמר, אך עדיין, אם אתם מאלה שיש להם מכל מגוון המוצרים הללו ומשדרגים אותם כל שנה שנתיים, אולי יש מקום להתייעצות עם עורך דין או כומר). אולי לג'ון סטיוארט הפתרונים

לכן הרימו ראשכם בגאווה ואל תתבלבלו אפילו לרגע: החוק הישראלי הוא ביטוי של תפישת העולם המוסרית הישראלית. זה נכון שהחוק קובע שכר מינימום, מספר שעות מקסימלי לעבודה, שכר בעבור שעות נוספות, ימי חופש ועוד הרבה דברים שהם חלק מהתפישה הערכית שלנו לגבי תנאי עבודה – אבל החוק הישראלי, תקף רק בישראל. מעצם כך, המוסר הישראלי, תקף רק בישראל (וזה כמובן, לא כולל את עזה והגדה המערבית). מרגע שהצרכנות שלנו חוצה את הגבול, לא יעזור כמה נבקש ממנה להיות נחמדה ואל לנו להרגיש אשמים על כך שהיא איננה. הבעיה היחידה שעוד לא נפתרה, היא שלמוצרים המיובאים, לעיתים נדבקות שאריות של מוסר משובש מארץ המוצא. הבאים במגע איתו, עלולים להידבק בבעיות המוסריות הללו ולהתחיל להאמין, שגם פה בארץ, רווחת העובד איננה חשובה ושחיקת הפועלים היא הכרחית. בהקשר הזה, ייטיבו לעשות אלה שילמדו מאיתנו בשמאל הבורגני, לשטוף היטב את ידיהם, לאחר כל שימוש במוצרים המדוברים, בתערובת האנטיבקטרימוסריאלית, המורכבת מסחיטת המיץ מהבעיות המוסריות של הימין וערבובו עם קומץ של עשייה חברתית, מהפעם ההיא שהלכנו להפגנה למען צדק חברתי.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הומור, המחאה החברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, פוליטיקה, צרכנות, שמאל תל אביבי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על אנחנו לא אשמים! השבוע: למה אנחנו צובטים סינים?

  1. אשר הגיב:

    טקסט מבריק. השאלה עכשיו, כשמורידים את מסיכת הסאטירה והאפכא מסתברא, מה אפשר לעשות בנושא, בהנחה שמודעים ורוצים ל-ע-ש-ו-ת. האם יש אפשרות להתנהל בעולם בלי המוצרים מגואלי-דם-הסינים האלו? האם ישנם תחליפים למוצרים התעשייתיים שאנו רוכשים? האם כשנתנתק מתשלובת המפעלים הסינית הנ"ל לא נמצא את עצמנו במתלעות אחרת? האם תודעה אנושית אחת מסוגלת בכלל לעקוב אחרי האינפורמציה בדבר הסבל הכרוך במה שהיא צורכת, אפילו אם באופן יחסי אותה תודעה אנושית תהיה שייכת לגוף שמסתפק במועט? האם נידונו לחיי חיפושים מפרכים (באינטרנט, שלך תדע כמה דם מרוח עליו) עבור כל דבר שנרצה לקנות? אשמח לשמוע את דעתך.

    מישהו שממש לא אוהב קניות, מנסה לקנות כמה שפחות, אבל מדי פעם צריך איזה בגד וחיבור לאינטרנט.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אתחיל ברמה המוסרית והבלתי ניתנת להשגה: אני מאמין שהדבר הנכון הוא תמיד הדבר הנכון לעשותו. היות שכך, הטירחה הנדרשת מלעשות אותו איננה רלוונטית. כפי ששורת המחץ מתחת לשם הבלוג אומרת, אני מאמין שאין להבדיל בין עוולה לעוולה ושההבדלה עצמה היא המאפשרת עוולות. היות שכך, אני רואה בצרכנות נבונה ומוסרית, חשיבות זהה ליחס שלנו כלפי הפלסטינאים או פליטי סודן.

      חזרה למציאות: נכון, שהמציאות לא מאפשרת את השלמות הזאת. אבל היא מאפשרת את השאיפה אליה. בתור טבעוני, אני יודע שהרבה אנשים טוענים שקשה מאוד להתקיים ללא בשר, לא מהבחינה הפיסיולוגית, אלא מהבחינה היומיומית. איך אני אמצא מקום שיש לי בו מה לאכול? איך אני אדע באילו פריטים יש מוצרים מן החי? וכולי… בהקשר הזה יש איזה משפט שאני אוהב (אני לא בודק את דיוק הציטוט) – "זה לא קשה לעשות את הדבר הנכון, זה קשה לדעת מה הדבר הנכון לעשות. ברגע שאתה יודע מה הדבר הנכון, זה קשה לא לעשות אותו." אז אחרי שנהייתי טבעוני, התחלתי ללמוד ולהשכיל את עצמי על העולם שאני חי וצורך בו. אני לא מושלם זה נכון, אבל מרגע שעשיתי את השינוי, קשה לי יותר לא לבדוק מוצר מאשר לבדוק אותו. השורה התחתונה – הקושי הוא בראש שלנו. עם השינוי יבואו הפתרונות ואני מבטיח לך שאני לא מעביר את כל היום שלי בבדיקה אינסופית של מעשי. מה גם, שברגע שיותר אנשים יעשו את השינוי, השינוי עצמו יהיה קל יותר.

      חזרה למציאות, הצד הפרקטי: אני גם כן לא קונה הרבה. הבית שלי כולו אסופה של דברים מאתר אגורה ומציאות רחוב. את הביגוד שלי אני רוכש בחנויות ויצו. כחלק מההבנה שאני לא יכול להתקיים בלי כלום, החלטתי להשתדל לצרוך רק מה שבצריכתי אותו, אני לא דוחף משמעותית לייצור עוד ממנו. שזה אומר יד שניה. דרך אגב, הבית שלי, אם תורשה לי לרגע יוהרה לצורך הצנעה, נראה מדהים בסגנון ישן וארופאי.

      בעצם הקיום שלנו אנחנו מזיקים, בעצם ההבנה הזאת, טמונה היכולת שלנו לשפר.

      אהבתי

  2. אשר הגיב:

    תודה על התגובה המפורטת והמושקעת. לא ידעתי בכלל שיש דבר כזה "חנויות של ויצו". אבדוק את הדבר. אתר אגורה אכן מאוד שימושי.

    שאלה קצת פילוסופית, ברשותך – ההכרה הזאת, שבעצם הקיום שלנו אנחנו מזיקים, לא קצת סותרת את עצמה? שהרי הקיום שלנו הוא בסופו של דבר המטרה, לא? הרי אתה רוצה לעזור לאחרים, לקיום שלהם, לא? לסינים, לדוגמה? אבל גם הקיום שלהם, של הסינים, מזיק, לא? הכל קצת קורס לתוך עצמו. אתה לא מכניס את עצמך למלכודת כשאתה אומר שבעצם הקיום שלנו אנחנו מזיקים? זה לא קצת תיאולוגי מדי, שלא לומר נוצרי? וכדי להוסיף חן לקדירה הפילוסופית – מה עם רבייה (ילדים כלומר)? אם בעצם הקיום שלנו אנחנו מזיקים, הרי הולדת ילדים זה הזקה בריבוע! אז האם על המין האנושי להפסיק להתרבות, כדי להפסיק להזיק? ואז הוא ייכחד? האם הוא ייכחד לטובת כדור-ארץ שיהיו בו רק בעלי החיים, שיחגגו את שחרורן מבני-האדם האכזריים ששדדו את גופם ונשמתם במשך מליוני שנים? האם זהו החזון? אם כן הוא ראוי, אבל הוא קצת משיחי-אפוקליפטי עבור אדם שמאמין בעשייה…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אתה מתעלם מהחלק השני של המשפט:

      "בעצם הקיום שלנו אנחנו מזיקים, בעצם ההבנה הזאת, טמונה היכולת שלנו לשפר."

      עם ההבנה שיש לנו חתימה שלילית על העולם, פשוט מהעובדה שאיפה שדרכנו משהו נמעך, באה גם היכולת להרים את הרגל ולשתול שם משהו חדש (אני מצטער אם אני נשמע כאילו חזרתי הרגע מטיול בהודו, פשוט הנושא שלנו דוחף אותי לכיוון). אני חושב שהגדולה שלנו כבני אדם, זה שיש לנו את היכולת לשפר. אנחנו מסוגלים, אם נבחר בכך, לשפר את העולם יותר מאשר הנזק שאנחנו גורמים לו בעצם זה שאנחנו בו. ואם נהיה אנשים כאלה, אז בעצם הנזק מתבטל. ואם נביא עוד אנשים כאלה לעולם, אז העולם רק ירוויח.

      אבל אם נחזור (שוב) למציאות: בוא נתחיל עם עצמנו. אנשים קופצים מהר מידי רחוק מידי. כששינוי הוא אמיתי ומלא, הוא הופך להיות מדבק. כשנהיה באמת מה שאנחנו מספרים לעצמנו שאנחנו, השלמות הזאת כבר תהיה כל עבודת יחסי הציבור שאנו זקוקים לה. שינוי גם עובר גנטית. ילדי העולם הזה נהנים מתובנות עולם העבר. אני ואתה מקבלים את הדמוקרטיה וערכיה כאילו לא מאות ואלפי שנים של מלחמות קדמו לה עד שהרעיון הושלם במוחו של אדם ותפס בלבבותיהם של אחרים. נקווה שנוכל להשתנות מהר כחברה, ושהדור הבא, יקבל צרכנות מוסרית, לא כשינוי, אלא כמובן מאליו.

      אהבתי

  3. kishcashta הגיב:

    אשר, כדי להמשיך את ההסבר לשאלה השנייה, אנסה לתת לך דוגמה מחיי הטבע – בהם שום דבר לא נותר זרוק ולא משומש. אנרגיה מתחלפת באנרגיה, הכל הופך לקומפוסט ולהזנה. בהמשך לזה בתפיסה האנושית ניתן לראות את זה בגישה שמנסה למצוא את הדרך לייצר דברים שהם מראש ברי מחזור אמתי (לא down sycling, כמו בקבוקי פלסטיק למשל שאחרי מחזור הופכים לעוד מוצר פלסטיק שבסוף ייזרק ויזיק לסביבה). מדובר בעצם על הניסיון למצוא את האיזון המיטבי

    אהבתי

  4. אשר הגיב:

    קישקשתא, הייתי נזהר מאוד עם ההשוואות ל"חיי הטבע", הטבע הוא אכזר מאוד, כפי שוודי אלן אמר פעם
    "to me nature is…spiders and bugs, and big fish eating little fish,and plants eating plans, and animals eating…It's like an enormous restaurant, that's the way I see it."
    אז אולי את מתייחסת לזה כאנרגיה מתחלפת באנרגיה, אבל אני חושב שמטרת המשורר כאן היתה להחיל מוסר על ההיררכיה האכזרית מעט הזו, והטוטאליות המוסרית הזאת הזכירה לי קצת משהו דתי, אולי אפילו לא במקרה, ואפילו הוא מודה ש"מצטער אם אני נשמע כאילו חזרתי הרגע מטיול בהודו, פשוט הנושא שלנו דוחף אותי לכיוון".

    ובנושא אחר – תגובתך גרמה לי ללכת לבלוגך, וכמה התאכזבתי לגלות שם שלצד המינימליזם שהוצג כאן, אישתון צופה בפורנו, ועוד עושה רושם שהארדקור! אוי לי ואבוי לי, אבל האין זה קצת צובט כל מיני נערות חסרות כל, או שמא הן, כמו היפנית בתמונה, תמיד רצו לעשות את זה כל היום? קצת צבוע, לא?

    אהבתי

  5. Eishton הגיב:

    אני צבוע כי אני צופה בפורנו?
    טוטאליות מוסרית = דת?

    אני חושב שיש קשר ברור בין שתי הטענות שהצגת והוא צביעות. מעולם לא התיימרתי לא להיות גס רוח. אתה מוזמן להיכנס לפוסט שלי "כוס פיפי חם". לא רואה שום דבר פסול בקללות כל עוד הן בקונטקסט הנכון.
    פורנו? יש לי התחבטויות לגביו, לגבי הקיום שלו והתמיכה שלי בתעשיה שלו. לגבי צפיה בו? לא ממש. השלמתי עם הדחפים המיניים שלי. נכון, אינני הגיבור הכובש את יצרו. אני מאחל לך הרבה בהצלחה אם אתה הולך לחפש את האמת מפי הטוהרה. גם פושעים יכולים לדבר על צדק והנה עוד משפט מהתורה (ציטוט מהזיכרון) רק כדי שלגמרי תפחד שאני חרדי טרויאני:
    במקום בו חוזרים בתשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם.

    בכלל מצחיקה אותי תפישת החטא שיש לך כלפי הפורנו והקללות בשילוב עם הסלידה מהדת.

    אהבתי

  6. אלון הגיב:

    פושעים יכולים לדבר על צדק ולזכות ליחס סלחני רק אם הם חודלים מפשעיהם, לדעתי.

    צפייה בפורנו = תמיכה בו, ואתה מפריד ביניהן, כפי שקניית אייפוד היא תמיכה בתאגיד ההוא.

    אני לא אמרתי שום דבר נגד פורנו. אני בעצמי עוד לא החלטתי מה אני חושב על זה. הבעייה היא הרגישות המדהימה שאתה מפגין כלפי מי שקונה אייפוד, כמי שמתעלל בסינים מצד אחד, וחוסר ההבנה שאולי, אולי, לא בטוח, אבל אולי, יש נשים שמאוד מאוד סובלות בתעשייה הזאת של הפורנו מצד שני. בתור מישהו אולטרה-רגיש כפי שהצגת את עצמך הייתי אומר שאתה תחשוב שבטח-טבטח שהן סובלות, זה הכל. זאת הסתירה. אף אחד לא אמר שאתה צריך להיות טהור חוץ ממך, עיין המוטו של הבלוג הזה, שהוא מוטו מאוד טוטאלי. בסדר? לא תיאולוגי, ירדתי מזה. טוטאלי.

    אני לא צבוע, כי אתה לא מכיר בכלל את היומרנות שלי. אני מכיר את שלך, ומזהה את הסתירות ומצביע עליהן.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אין שום הכרח בכך. אני יכול להיות חרא של מכונאי ולהבין הרבה במכוניות. אני יכול להיות נגוע בידיים רועדות אבל עם הבנה כירורכית מדהימה. כך גם אני יכול להיות פושע ולדעת מה החוק. אני אסכים, שבדרך כלל אני לא הולך לחפש עצה אצל האנשים האלה. אבל אני גם לא פוסל אותה מראש.

      לא הפרדתי את הצפיה בפורנו מתמיכה בו. אמרתי שיש לי בעיות עם הקשר הזה בדיוק: "פורנו? יש לי התחבטויות לגביו, לגבי הקיום שלו והתמיכה שלי בתעשיה שלו."
      אני רק אומר שלאחר שהוא כן קיים והיות ואני כן צופה, אין לי בעיה עם האלמנט המוסרי של חרמנות ואוננות. מה שהם גורמות, בטח שיש לי בעיה עם זה. ולכן הסברתי שאני לא מושל ביצרי ולו הייתי אדם יותר טוב כנראה שלא הייתי צופה בפורנו (אבל רק בגלל אלמנט הניצול שבו. לצורך העניין לא הייתה לי בעיה לצפות בסרטים שאנשים עשו מרצונם החופשי בבתיהם והעלו לרשת).

      נוריד את הצביעות מהדיון, אני חושב שאנחנו מבינים אחד את השני טוב יותר עכשיו.

      אהבתי

  7. אלון הגיב:

    וקוראים לי אלון, ולא אשר. יצאתי מאנונימיותי.

    אהבתי

  8. כ. בראון הגיב:

    קראתי רק עכשיו… באיחור קל.
    לא מצאתי עוד כתבות בנושא. זה היה פרויקט חד פעמי?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי עוד שניים, אבל לא פירסמתי. לא הייתי בטוח אם הטון הציני הזה מצליח לעבור אל הקהל או שאני רק מפסיד אותם ואת הגישה לרעיון. הלכתי לכיוונים אחרים.

      אהבתי

  9. פינגבאק: עיניים פקוחות 2.2.2013: צחנת היקום | אישתון

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s