השורש של תורת הגזע: מחשבות על רקע מדינה בוערת

גזענות היא המצאה של גזענים. גזענות היא הסבר פסאדו מדעי הקושר בין דעותיו הקלוקלות של המפלה, עם גופו של המופלה. המילה גזענות הפכה בימינו למושג כולל לתיאור אפליות, לרוב גם כשהן אינן קשורות לגזע. זה אומנם טעות אטימולוגית, אבל זה דוקא נכון מבחינה ערכית. הגזענות לא באמת מתארת אפליה על בסיס גזעי, כי אין דבר כזה "אפליה על בסיס גזע". למען האמת, אין דבר כזה "אפליה על בסיס".

כשאנחנו משתמשים במונחים האלה, אנחנו מקיימים את הרציונל המעוות שמובנה בהם, כי הרי לאפליה אין בכלל "בסיס". כשאני מסביר טענה מוכחת, אני יכול לדבר על ה"בסיס" שלה, על המחקר שמאחוריה, או הלוגיקה המחייבת אותה. אבל הבסיס של האפליה אינו טמון בהסבר שניתן לה על ידי יוצריה – זו טעות שנופלים בה כמעט כל המתנגדים לאפליות. הבסיס של כל האפליות, הוא זיהוי של שוני בין המפלה למופלה והלבשת תכונות על השוני הזה, שאינן שם. אפליה היא לא טיעון, אלא ביטוי של רגש.

גזענות – למקרה ש…

כשאנחנו משתמשים בשמות שניתנו לאפליות – גזענות, סקסיזם, שובניזם, ספישיזם, וואייטיזם, איג'יזם, סקטריאניזם, הטרוסקסיזם וכדומה – אנחנו מבדילים בין תופעות, שאין ביניהן הבדלה. אפליה היא הבדלה בין קבוצות, אשר מדרגת אותן, ללא הצדקה עניינית. מדוע אם כן אנו משתמשים באותה הבדלה חסרת ביסוס, שהמציאו אותה אלו שאיננו מסכימים איתם?

בעצם ההבדלה בין האפליות וההענקה של שמות, אנו מקנים להן הצדקה נסתרת; אנחנו רומזים על אפשרות להיררכיה, שהיא הבסיס לכל האפליות. המאבק נגד אפליות חייב להתחיל בבית – להפסיק להפלות בין אפליות. אנחנו אולי לא נגיד את זה, אבל בראש שלנו, לכולנו יש פירמידה של אפליות. אני מניח שאצל מרביתנו, היהודים, אנטישמיות תהיה בראש הרשימה, אחריה גזענות ואחרי זה, כנראה שסביר יותר  ששובניזם אם את אישה, וואייטיזם אם אתם שמנים, או אייג'יזם אם הרגע איבדת את העבודה שלך, כי השיער שלך לבן. אבל היררכיה של שלילה, מעידה ומחייבת היררכיה של חיוב: לומר שגזענות היא באופן עקרוני יותר גרועה משובניזם, זה לומר שגזע חשוב יותר ממגדר. ואם הוא חשוב יותר, אז הוא חשוב. ואם הוא חשוב, אזי שהאפליה היא לגיטימית.

אני לא גזען אני נגד פשיעה!

ההפרטה של האפליות עושה יותר מכך, היא מאפשרת לכבס אותן. כשאנו מגדירים את האפליה באותה צורה שהגדירו אותה יוצריה, אנחנו מאפשרים למפלים, פשוט לסגת מהאלמנטים המופרטים של האפליה, אבל להמשיך עם האפליה עצמה. דוגמה ברורה לכך, היא התגובה בארץ לזרים שהגיעו אלינו בשנים האחרונות. לא תשמעו אף אחד מתאר את עצמו כגזען או מסביר שמבחינה גנטית אנחנו עליונים עליהם, כי כולם יודעים היום שזה כבר אסור. אז מוצאים תירוץ אחר, לאותה צורת מחשבה בסיסית: הם פושעים, הם אנסים, הם חולים. אז מה עכשיו תעשו? תמציאו שמות לאפליה על בסיס אניסה? אנסיזם? ברור שלא. אנחנו לא אמורים להשתמש בהיגיון של חולי המוסר המפלים, אבל משום מה אנחנו עדיין מקנים חשיבות לאיזו "תורה" מעוותת שמדדה את האורך של האף של אדם, בשביל לקבוע את ערכו או זכותו לחיות, על ידי השימוש במונח "גזענות".

כתבתי פה בעבר, על איך אנו מלמדים בארץ את השואה היהודית בלבד ועל ידי כך מייצרים בילדינו את תחושת הקורבן והייחודיות, שהיא הבסיס לאפליות קולקטיביות. השואה עצמה, היא דוגמת מצויינת לכך שאין דבר כזה "גזענות". בעקבות שיטת החינוך הזאת, מרבית האנשים לא ממש יודעים, או שפשוט לא מעמיקים בזה, אבל בשואה, מתו יותר מיהודים :
2.5 מיליון שבויים רוסים, 2 מיליון פולנים, מיליון רומנים(צוענים), רבע מיליון נכים, כ-15 אלף הומוסקסואלים. למען האמת, הנאצים שרפו כל מי ש"לא היה טהור", כולל חרשים, מתנגדים פוליטים, שחורים, עיוורים, חולי נפש, מפגרים, סוציאליסטים ועדי יהווה. אלו לא אנשים שמתו במלחמה, אלא חלקו איתנו את להבות התנורים. ככה שבעצם, כשמפסיקים לחשוב רק מנקודת המבט האישית שלנו, מבינים שהנאצים לא היו אנטישמים בכלל, כשם שהם לא היו אנטיסלבים או אנטינכים. ההפרטה של האפליות מפריעה לנו לראות את החוט המקשר בין הקורבנות ולהבין מדוע בכלל אנשים מפלים. אנחנו היינו סך הכל התרוץ הראשון והקרוב ביותר. אם במקום יהודים, באותה תקופה של שפל כלכלי, היו בגרמניה מיליונים של מוסלמים או אריתראים, אז היום היינו מדברים על השואה שלהם. אם החורף הרוסי לא היה בולם אותם, הנאצים היו ממשיכים לתוך רוסיה לעוד כמה שנים ומוציאים לפועל את התוכנית שלהם, כחלק ממבצע ברברוסה, להשמיד 20-30 מיליון סלאבים והיום "השואה", היה מונח המתאר את הרצח השיטתי של הרוסים.

כשמלאימים חזרה את האפליות, מתברר החוט המקשר ביניהן והוא האמונה של המפלים, שהם טובים יותר ושבכל מקרה, הם עצמם, הקורבנות האמיתיים. גם אם תחילה יבחרו ויתמקדו בקורבן ראשון, הם תמיד ימשיכו לקורבנות נוספים, כי לא הקורבן הוא שחשוב בעיניהם, אלא המקרבן. והיות ותחושת העליונות של המפלים נגזרת מעצם כך שיש מופלים, הם תמיד ימשיכו הלאה לקורבן הבא ושום הסבר התולה עצמו על סוג הקורבנות הנכונים לאותו רגע, לא יוכל להסביר את החשיבה הזאת. בדיוק בגלל זה, תושבי דרום תל אביב ואילת ומירי רקב, דני קלון ומיכאל בן-הגזע-ה-ארי וברחבי הארץ, המקללים ותוקפים (ובסבירות גבוהה שבקרוב גם תוקפים או רוצחים) אפריקאים, על סוגיהם השונים, הם אינם גזענים. גזע הוא פשוט אחד מהסממנים החיצוניים הקלים לזיהוי ונוחים לתיוג, אבל כשלדוגמה בהפגנות האחרונות של הימין, זיהו עצמם שמאלנים על דעותיהם הפוליטיות, הם נחשפו לאותה המתקפה ושנאה. האם בין רגע הומרה הגזענות באפליה פוליטית? לא. לא נעשתה שום המרה. היכן שיש "גזענות", כולנו כושים – אלה שנולדו כאלה ואלה שיוגדרו ככאלה ברגע שיפצו את פיהם. ממש בסוף, כשהלהבות בשיא גובהן, מספיק שלא תרצה להרוג כושים, בשביל שתתוייג כאחד (את המילה "כושים" במשפטים האחרונים אתם מוזמנים להחליף עם המיעוט הנרדף המתאים לזמנכם ואזור מגורכם).

השיטה המדעית

אל מול גלי הטענות הגזעניות, אנו מתגוננים ומביאים מחקרים, שמראים סטטיסטית, כי הטענות של פשיעה או אונס, בקרב האפריקאים השונים, הן לא נכונות. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו שוב משחקים לתוך הידיים של המפלים. אתם זוכרים מתי ראיתם מחקר שהם הראו שמציג עובדות אחרות? ברור שלא. כי אין. אבל כאשר אנחנו מתחילים להציג מחקרים, אנחנו דוקא נותנים נופך מדעי לטענה אמוציונלית. הם יאמרו מאה אלף, אנחנו נאמר עשר אלף ולפתע הדיון איננו עקרוני ומוסרי, אלא מסחרה של אנשים, שמרמזת שאילו היה זה בן אדם אחד בודד או מיליון, יש בכך הבדל. אפשר לומר שויכוח המספרים הוא בבסיסו אפליה מאוד נפוצה, אך לא מתועדת – אפליה כמותית (ידוע גם כ"הבעיה הדמוגרפית"): כי כולם יודעים שקצת כושים זה בסדר, אבל הרבה כושים זה מפחיד.

זה נכון שהמחקר עצמו לרוב פוסל את העמדה האמוצינלית, אבל לא את האמוציה עצמה. מפלים, באופן כללי, אינם קוראים את המחקרים האלה. המפלים האינטילגנטים שכן קוראים אותם, אלה שבדרך כלל מכוונים את ההמון שמאחוריהם, מגיעים עם אותה דעה קדומה שאיתה הם שפטו את האנשים, בכדי לשפוט את הניירות העוסקים בהם. הם ימצאו דרך לסלף את משמעותם, או להתעלל בספק שכל מחקר איכותי מגלה שקיים בתוך עצמו – כי רק מאמרי דעה מדברים במונחים אבסולוטים. בעצם, הסיבה האמיתית שאנחנו מפרסמים ומשתפים מחקרים פוסלי דעות קדומות, זה כי זה עושה לנו, הלא מפלים, נעים בבטן.

להוכיח בפני המפלים שטענותיהם (דוגמת אונס ושוד) אינן נכונות, זה פשוט לא להקשיב בעצמנו למה שהוכחנו: הם לא מפלים אותם בגלל הטענות הללו! הם מפלים אותם כי הם מפלים אותם. אם נשפוך להם מים על מוקד השריפה של הפשיעה, הם יתלו אותם על חבל האונס. אם נגזור להם את חבל האונס, הם ישלחו אותם לכיסא החשמלי על גזילת מקומות העבודה. אם נפיל להם את השאלטר על מקומות העבודה, הם יעשו בהם לינץ' על עלילת דמים מומצאת או חריגה. יש ערך דמוקרטי למחקרים הסותרים דעות גזעניות, היות ורבים בציבור ילכו לקלפי תוך מחשבה שמדובר בעובדות, אך כאן מדובר על אנשים שחשיפתם אינה ישירה אלא מתווכת; לא גזענים, אלא נפגעי שקרי הגזענות. שם ורק שם, יש מקום להלחם על העובדות – למען הקולות הצפים.

המכנה המשותף

גזענות, סקסיזם, איג'יזם… אלו לא התופעות, אלא התרוצים לאותה התת-תופעה. מה ציפיתם, שאנשים יגידו שהם מפלים?! כמובן שהם ימציאו איזה סיפור מקושקש וינסו להאחז באיזה הסבר חסר תימוכין, כי זה מה שאנחנו עושים בתור בני אדם – אנחנו מרצינלים את המעשים שלנו. וכשאתה ממש רוצה הסבר לתחושה שכבר ביססת, כמעט כל דבר עובד. נכנסים לרכב אי-המוסריות, מכניסים ל-GPS "אפליה" ועוקבים אחרי ההוראות. שמאלנים הרסו את צומת "כושים אנסים"? ניסע דרך מחלף "אפריקאים גנבים". יפי נפש חסמו את המחלף? נירד לשביל "שחורים מפחידים". אנחנו לא מפריעים להם להגיע, כי בעצם, הם כבר שם. אפילו לפני שיצאו מהבית. הם תמיד היו שם ואנחנו ידענו את זה. לאורך כל ההיסטוריה, הם תמיד היו המחיר שחברה שאננית משלמת על אדישותה.

כל השנים האלה – בשכר נמוך, במערכת חינוך גרועה, תחת תקשורת מנפחת – הן רק מחכות לשעיר לעזאזל לתלות עליו את האשמה. ומשנתלתה האשמה, כל השנים – של הכעס והמירמור, של הרעל שאוכל אותנו מבפנים, של החלומות שלא השגנו, של הפחדים שהוחדרו בנו – רק מחכים לאיזה יופמיזם; לאיזה הסבר שילבין את השנאה המחרחרת בנו; לאיזה תירוץ שיבדיל אותנו מהחלאות האחרות, שיראה שאנחנו לא נאצים או גזענים או סקסיסטים. כי בכל זאת, החינוך המגמתי עדיין עשה את המינימום והם יודעים מה המילים האסורות. הם מחכים למילה חדשה, כמו שינוי קטן שעושה איזה כימאי באמסטרדם במבנה הכימי של איזה סם, המבדיל אותו ולו בפסיק, מהסם שממנו פותח, ומאפשר אותו למכירה עד אשר יוסיפו אותו לפקודת הסמים, או במקרה שלנו, פקודת האפליות.

אתם חושבים שזה באמת שינה משהו כשהאמריקאים הפסיקו לומר "שחורים" או "ניגרס"? הניקוי של השפה, לא מנקה את הכוונה שהולידה אותה וכשמישהו אומר שאפרו-אמריקאים הם עצלנים ופושעים, הוא סך הכל מספק את היצר שלכם לא לשמוע, את מה שהוא בכל מקרה אומר. התהליך הזה הביא לעולם שפה חדשה לחלוטין – "פוליטילי קורקט". זו השפה הראשונה בעולם שלחלוטין מבוססת על אפליות והיא עשתה להן, מה שמשתיקי קול עשו לרציחות.

במקום בו יש שני אנשים – ישנה אפליה

אולי בעצם הסיבה שאנחנו מאפשרים את ההגדרות המזוייפות האלה לאפליות, זה כי כל עוד לא מאחדים את כל האפליות ביחד, אנחנו יכולים להמנע מהאפליות שאנו חלק מהן. כל עוד יש לאפליות שמות נפרדים, כל אחד יכול לבחור את הסוגים שמבחינתו הן לגיטימיות ואלו שלא. אולי אפילו לדרג אותן ולעשות איזה רציונל מעוות בראש שלו שיצליח להסביר למה חשוב שיהיה שיוויון, מלבד לגבי… (השלימו את המשפט על ידי הקפת האפליות שלכם בעיגול):

ערבים\שחורים\פלסטינים\דתיים\דתיים רפורמים\כיפות סרוגות\חילונים\רוסים\מרוקאים\אשכנזים\ספרדים\שמאלנים\ימנים\נכים\שיער בלונדיני\שיער ג'ינג'י\אנשים שלא שירתו בצבא\אנשים שכן שירתו בצבא\שוטרים\מתנחלים\תל אביבים\הומואים\לסביות\אתיופים\מסתננים\פליטים\עובדים זרים\יהודים\מוסלמים\נוצרים\שמנים\מכוערים\נשים\גברים\פושעים\אנסים\רוצחים\מחבלים\בעלי חיים\בעלי חיים למטרת אכילה\בעלי חיים למטרות ניסויים לקידום המדע\כדור הארץ(הסביבה)\ההווה\העתיד

כמעט ומובטח שהקפתם מספר עיגולים. הקטגוריות שאתם לא בטוחים לגביהן, הן כנראה קטגוריות בהן אתם מתבטאים בצורה מפלה באופן גלוי (אם כי סביר שבצורה מעודנת ומנומקת). בקטגוריות שבכלל לא הבנתם את הקשר שלהן לאפליה, אתם כנראה ה"נאצים" של מרכיבי אותה הקטגוריה ובקיומכם טמונה שואתם.

לאפליות יש גם טווח של עוצמה – מרחק ביחס להכרה: ככל שמושא האפליה רחוק יותר מכם, כך ברורה לכם יותר האפליה, או במילים אחרות, בגבולות הבית, האפליה שקופה למפלה. כך לדוגמא, כנראה שמהמשפחות שלכם, הן אנדוגמיות; כך כנראה שאופי חלוקת הנטל הביתי עם בן\בת הזוג שלכם, עדיין נוטה לכיוון השובניסטי; כך כנראה שאם אתם רזים יש לכם פחות חברים שמנים (ולהפך); כך כמובן הצלחת שלכם לא אומרת לכם שוב דבר על ספישיזם.

אולי נדרשת לנו הגדרה כוללנית יותר לקיום שלנו, כזאת שתקשה על ההבדלות בינינו. זאת דוגמה לאחת כזאת (הסרט הוא באורך של 90 דקות. החלק הרלוונטי הוא הדקות הראשונות. מ-9:20, החלק של חיות המחמד, אני אמור להזהיר אתכם שיתחילו להיות "תמונות קשות". הפוסט הזה הוא אזהרה בפני מה קורה לחברה שבה לא צופים ב"תמונות קשות"):

לכל מפלה יש הסבר לנכונות האפליה. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו מבינים את זה, אבל באמת להבין את זה, אומר לקבל את העובדה שיכול להיות שאנו עצמנו מפלים ואיננו מודעים לכך. להבין את האפליה – באמת להבין אותה – זה מעשה של פקפוק ולא של ביטחון. המוסרי לעולם לא בטוח במוסריותו ורק המפלים בטוחים שהם אינם.

ההכללות והשנאה שמאפיינות אפליות הן נחלתן של השמאל, באותה המידה שהן של הימין. בשמאל אוהבים לומר, שלפחות לעומת הימין, הכעס וההכללות האלה, לא באים לידי ביטוי פיזי של אלימות. וכאן, במשפט הזה, טמון העיוורון לאפליה של השמאל. הימין מבטא את אפליתו באלימות, כי השמאל מבטא את אפליתו כלפי הימין בהזנחה – בדיוק כפי שהעם מבטא את עצמו במחאה (שגם היא בחלקה אלימה), כי השלטון מבטא את אפליתו בכלכלה. אם לא מתעלמים מהקשר הזה, שחוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה שוב ושוב, אזי שהיד המכה עתה את האריתראים בשכונת התקווה, היא יד השמאל. בגטאות של אקדמיה ופרנסה טובה שייצרנו לעצמנו, הבטחנו את הסלאמס של השוליים, עם הבורות והעוני. היד שמכה ותכה אותנו בהפגנות שצפויות בימים הבאים עלינו לרעה, היא היד המזוכיסטית שלנו אנו.

לצערי, האינרציה של המכונית שדירדרנו במשך עשרות שנים, חזקה על הבלמים שאנו מנסים וננסה להפעיל עליה. עוד במחאה החברתית של שנה שעברה כתבתי פה, ש"המלוכה קוראת רק ספרים שנכתבים בדם איכריה". כשכתבתי את זה, המלוכה הייתה השולטים בכלכלה ובובותיהם והאיכרים היו אזרחי המדינה. היום אני יודע שלתושבי שכונת התקווה ושאר – אולי מרבית – האזורים המוזנחים של מדינת ישראל, אנחנו, מעמד הביניים המלומד והשבע, הוא המלוכה האמיתית, ואיכרינו, אלה שמאפריקה ואלה שמשכונת ה-האם-זו-בדיחה-או-שבאמת-שלחנו-אותם-לגור-במקום-שנקרא-התקווה, ידממו עכשיו בכדי שנבין את מצוקתם. והיות ולא נבין, ולא הבנו מעולם, בדמנו יכתבו הספרים החדשים. וזה תפקידנו עתה: לדמם על המחדל שהוא קלות החיים והדעת שהרשנו לעצמנו. לעמוד בין המפלים, לבין המופלים, לא כחוצץ; לא כמגן על זכויות האנוש של האפריקאים; אלא ככתובת הראויה לאלימות הזאת, אפילו אם אלו שיזרקו את האגרופים, לא ידעו מדוע. ההאשמות שלהם יהיו לא מבוססות; הם יהיו בורים לעקרונות דמוקרטים תקינים; הם לא יוכלו לעקוב אחרי מפת ההון-שלטון שנצייר להם. אי הבנתם את מצבם, היא היא העדות לאשמתנו (הערה).

במכונית המתדרדרת שהיא ישראל, כהומניטר, אני חושב שראוי שהשמאל יגן על האפריקאים עכשיו בגופו ובעיקר על ידי מימון וזירוז של החזרתם למדינות מוצאם אם ניתן (מבחינת מצב הלחימה והסכנה לחוזרים) או למדינות אחרות, תוך הבטחה ליחס טוב מזה שהם מקבלים אצלנו ומזה שאני חושש שיקבלו מאיתנו בעתיד. כי לא על בשרם אנו צריכים לתקן את מדינתנו ותרבותנו השבורה וכי בחודשים האחרונים, התבטל מבחינתי הדיון לגבי כמה מהם פליטים וכמה מהם מחפשי עבודה. אל החלק מהם שהגיע כפליטי אפריקה (שמספרם לא ידוע כי המדינה לא בודקת בקשות מקלט), אנו מצרפים עתה את פליטי ישראל העתידיים, שיברחו למדינות חדשות, בהן יראו את הגב המצולק שהותרנו בהם.

(הערה: אני בשום צורה לא בעד גירוש כוחני של אנשים, אבל מבחינה חוקית למרביתם אין מעמד, כך שעתידם כמגורשים, בסופו של דבר, הוא גם ככה ודאי. ארועים כמו אלו שבסרט הבא הם קצה הקרחון וכשאני אומר שדוקא השמאל צריך לקחת על עצמו את הפינוי, זה לא כי אני מתיימן, אלא כי אני מבין איך הימין עובד. בקרוב מאוד יבנה כאן מתקן כליאה עצום, שכבר אמרו חלק מהפועלים להקמתו, שמטרתם להחזיק שם אנשים לתקופות ארוכות ככל הניתן, בכדי ליצור הרתעה בארצות מקורותיהם. תשלבו את זה, עם האלימות מאתמול והאלימות שתתרחש בקרוב, ותבינו שאנו לא יכולים להניח את עקרוניתנו הדמוקרטים מעל גופם ונפשם של האפריקאים. גם אם כל האלימות תיפסק – והיא לא – עדיין יזרקו אותם להירקב בכלא ואני לא רואה שום סיבה שזה יהיה באג'נדה של השמאל. יש מקום להשוואות לגרמניה הנאצית בשנות השלושים ואני מקווה שלא נתקדם לגרמניה של שנות הארבעים. אבל בגלל שיש מקום להשוואה הזאת, יש גם מקום להציע לאפריקאים, את שלא הוצע למרבית היהודים בזמנו: מפלט. ואם השמאל לא יעמיד תוכנית יציאה – לפחות כתוכנית מגירה שניתן לממשה במהירות במקרה הצורך, הרי שהימין יעמיד תוכנית גירוש ובה אף אחד לא יתעניין בגורל המגורשים מעבר לגבולות ישראל).

לגבי הטענות המועלות בסרטון לגבי פשיעת מבקשי המקלט, ראו הפרכתי בנושא כאן.

_______________________________________________________________________
הפוסט שקראתם נחקר, נכתב ונערך על פני כ-15 שעות והוא חלק מסדרה של פוסטים העוסקים באריתראים והסודנים המתארחים בארצנו. אם נהנתם מהטקסט אנא, ליחצו על הכפתור. שלמו כפי שאתם מעריכים את איכות העבודה (החל מעשרה שקלים) ועיזרו לי להמשיך לכתוב ולחקור, ללא צנזורה או פרסומות. תודה, אישתון.

_______________________________________________________________________