הלאמה אזרחית: תוכנית עשור לשינוי הכלכלה הישראלית

לפני שני פוסטים, סקרתי את המחאות הלא-אלימות של ה-200 שנים האחרונות והראתי, שמבחינה היסטורית וסטטיסטית, אין באמת דבר כזה "מחאה לא-אלימה". מתוך 41 המחאות הגדולות שסקרתי, רק 8 הצליחו להביא תוצאות חיוביות כלשהן ללא אלימות משמעותית. מתוך ה-8 האלה, בדיוק אפס מחאות עשו זאת נגד יריב או מטרה מבוזרים. לכל המחאות הללו היו מטרות די ממוקדות, כמו זכות הצבעה או לקבל שטח אדמה שנילקח מהם; או לחילופין עניינן היה "חיסול ממוקד", בדמות החלפת ראש ממשלה או משטר כובש כלשהו. בכל ה-200 שנים האחרונות, לא צלחה מחאה שקטה בניסיונה להחליף מערכת, כמו הקפיטליזם (או לפחות הקפיטליזם הקיצוני).

תאוריה:

לקפיטליזם אין ראש ממשלה – אני יודע שהתפישה הרווחת בשמאל היא אחרת, אך אני מאתגר אתכם למצוא מ-1977 ועד היום, ראש ממשלה שלא קידם הפרטות ועסקנות ניאו-ליברלית ברמה כזאת או אחרת ("תמיכתו במדיניות של הפרטה במשק העניקה לו גם את אהדת המגזר העיסקי." מתוך האתר של מרכז יצחק רבין). לקפיטליזם אין ממשלה, אין לו מנהיג ואין לו בסיס תקיפה מוגדר, ברמה הניהולית שלו. בדיוק בהתאם לעקרונותיו, הקפיטליזם הוא מבוזר. הגורמים הנהנים ממנו הכי הרבה, דהיינו העשירים והתאגידים, לא פועלים באופן קונספרטיבי, כפי שמקובל לחשוב בחוגי המחאה, אלא באופן אינטרסנטי (למרות שיש דוגמאות אחרות בארץ ויש להן גם אחיות תאומות ועדכניות מחו"ל). כשהאינטרסים שלהם הם כל כך בסיסיים ופשוטים – להרוויח כמה שיותר כסף – זה לא פלא שדברים נראים כאילו נרקמו בפגישה סודית. אבל זה משול פחות או יותר לתאוריות שאומרות, שעשרות אלפים יצאו להפגין אחרי המעצר של דפני, כי דפני או הקרן החדשה אמרו להם לעשות זאת.

גם לו היתה זו קונספירציה, הרי שמדובר על תכנון משותף ולא ראש אחד שעריפתו תשנה את המנגנון. שתי התאוריות לגבי דרך הפעולה הקפיטליסטית – הקונספרטיבית והאינטרסנטית – מוצאות שבכל מקרה, הקפיטליזם חסר נקודת תורפה יחידה ושכל המושקעים בו, פועלים למענו גם יחדיו אך גם בנפרד ואפילו, במידת הצורך, לבד. ממש כשם שהמחאה תמשיך בלי דפני, הקפיטליזם הקיצוני ימשיך גם בלי ביבי.  ראש הממשלה הוא לא המנוע של המערכת הזאת, אלא ביטוי שלה, וההסבר התולה את כל האחריות עליו, או את כל הפיתרון על החלפתו, מתעלם מקריסות קפיטליסטיות מסביב לעולם או בהיסטוריה הישראלית, בהן לנתניהו לא הייתה שום מעורבות.

היסטוריה:

הקפיטליזם הוא הדיקטטורה המבוזרת הראשונה. מערכת שליטה מבוססת כלכלה, המוותרת על הזכות לשאת כתר, תמורת היכולת להנציח את המלוכה; המערכת הראשונה שהשכילה להבין ששולטיה צריכים להיות הבעלים של הכסף, אך אסור שפניהם יעטרו אותו. ממש כשם שהאבולוציה של מישטרים חיוביים הובילה אותנו לבינתיים לדמוקרטיה סוציאלית, כך האבולוציה של המשטרים האפלים פיתחה ושיכללה את הקפיטליזם מבוסס השוק החופשי (ושוב – אבולוציה היא תהליך רנדומלי), כך שהיום הפוליטיקה כולה היא ספין אחד גדול, ומבחינת המערכת הגדולה יותר, המנהיגים הפוליטים הם שוליים. אבל אל תאמינו לי… תשמעו את הבנקאים עצמם, בימים שלפני שיחסי הציבור והתקשורת הכריחו אותם לשקר; בימים בהם המשפחה החזקה ביותר בעולם (גם היום), משפחת רוטשילד, יכלה לירוק עליך בפנים ולחייך:

"תנו לי להדפיס ולשלוט בייצור הכסף של אומה ולא אכפת לי מי כותב את חוקיה" (מאיר אמשל רוטשילד, 1790)
הערה לאחר פרסום הפוסט: הציטוט מיוחס למצוטט מאז 1935, אך לא ניתן לומר בוודאות שאכן אמר זאת.

מה שאמנל מגלה לנו פה, זה הטריק הבסיסי של המערכת של ייצור הכסף: האמונה כי הבעלות של הכסף היא הכוח, כשבפועל זה הבעלות על אמצעי הייצור של הכסף שהם הכוח. זה מזכיר לי עוד ציטוט דומה למדי, של  תאגיד ענק ונחמד, בשם דה בירס. התאגיד הזה שלט, כמעט באופן אבסולוטי, על כל שוק היהלומים העולמי. ב-1902 נתגלה מכרה ענק של יהלומים ובעליו סירב למכור את הנכס לדה בירס. כפשרה קידמו אותו לסוכן בסינדיקט היהלומים של לונדון ולאחר מכן לראש העיר, של העיר בה היהלומים נכרו. ב-1910 הוא הסביר את ההיגיון של דה בירס בפעולות הללו:

"היגיון בסיסי מבהיר לנו, שהדרך היחידה להעלות את ערך היהלומים, זה להפוך אותם לנדירים, על ידי הורדת התפוקה." (ארנסט אופנהיימר, 1910)

מאה שנים לאחר מכן – כמה עולה יהלום בימינו? כמה מאמינים שליהלומים יש ערך אינהרנטי או שאי אפשר לייצר אותם?
כבר כמה עשורים שאנו יודעים לייצר יהלומים, שאינם נופלים באיכותם מאלו הטבעיים – למען האמת, הם נקיים יותר. בכל זאת, אנו ממשיכים להאמין כי ליהלומים יש ערך גבוה. למה? כי אמרו לנו ככה וכי מרבית היהלומים בעולם נשלטים על ידי קומץ קטן של אנשים. מה זה עשה לאפריקה, זה כבר מחוץ לטווח הדיון, אז אני אשאיר ליו מסקלה לספר, בעודו שר ואפילו הופך, לרכבת שהובילה מיליוני אפריקאים לעבדות ומוות במכרות היהלומים של המערב בג'והנסברג:

באותה צורה, האזרחים מאמינים למספרים הרשומים על חתיכות נייר או מסכי מחשב שאנו קוראים להם כסף, כשבפועל, כוחם של הניירות האלה, דהיינו מה אפשר לקנות איתם, נשלט ברובו על ידי מיעוט קטן (קטן יותר ממשפחות הטייקונים שאנו מפנים אליהם אצבעות מאשימות). ממש בפסגת השרשרת, זה לא את הכסף שלכם שחומדים – לא בעמלות ולא בריביות – הרי הם בעצמם מדפיסים אותו. בפיסגת האולימפוס של המערכת הכלכלית, זו האינפלציה והדיפלציה של הכסף שהיא המטרה. האמונה שלכם שהגזל הוא בעמלות וריביות, דהיינו בלקיחת הכסף מכם, היא הכלי. החמדנות שלכם, את הכסף שהם מדפיסים, המלחמה שלכם על להיות שותפים משמעותיים יותר בבעלותו, לא פוגעת בהם, אלא משרתת אותם. ככל שיש לכם יותר מכספם, או לפחות רצון להחזיק בו, כך יש להם יותר שליטה עליכם. תעכלו את זה ותזכרו שהגוף שלווה הכי הרבה מהבנקים, זו המדינה (דוגמה טריה).

השיטה הכלכלית והמוניטרית לא מורכבת במיוחד ובכל זאת, גם לא לחלוטין פשוטה. זה לא מטרת הפוסט להסביר את השיטה וכיצד היא מאפשרת דברים מוזרים, כמו שברמה המדינית, אין בכלל דבר כזה "נגמר הכסף" (בשיטה הנוכחית אין מגבלה על ייצור הכסף\החוב); או איך זה שהבנקים מלווים (בערך) 100 שקל, על כל שקל שיש להם (או במילים אחרות, בניגוד למה שמקובל לומר, לא צריך "שכולם ימשכו כסף באותו הזמן" – מספיק שאחוזים בודדים יעשו זאת, בשביל שהבנקים או המטבע יקרסו). הייתי מעדיף שתראו את הדוקומנטרי הראשון שחשף את השיטה הכלכלית שלנו עוד ב-1996, אבל 3.5 שעות בלי תרגום הן לא משהו שרבים יתחייבו אליו. אז הנה גירסא קצת פשטנית וקלילה יותר, אך עדיין אפקטיבית (הבנת המערכת היא הכרחית להמשך הפוסט):

הסרטון נוגע למערכת האמריקאית והאירופאית. הכלכלה שלנו כמעט זהה, אך יש הבדל שטחי מסויים שנראה להרבה אנשים דרמטי – הבנק המרכזי שלנו, בנק ישראל, הוא לא בנק פרטי (לעומת הפדרל ריזרב בארה"ב או הריזרב באפריקה, שכרגע נמצא תחת תביעת ענק על הונאת הציבור – הונאה שאנו קוראים לה "כלכלה"). בהקשר הזה יש לי הגדרה שאני משתמש בה, שהיא תוצר של המערכת הקפיטליסטית: בעלות רטרו-אקטיבית על בסיס אינטרסים עתידיים. בעלות שכזאת מבוססת על "רכישה", שיטטית של המנהלים של גוף שאותו לא ניתן לרכוש ישירות, לאחר סיום תפקידם. במרוצת השנים, הבעלות הזאת נהיית ברורה למנהלים החדשים, אם הם לא נחשפים להצעות עבודה עתידיות, עוד במהלך תפקידם הנוכחי (והמנוגד מבחינת אינטרסים):

המפקחים על הבנקים לאורך השנים ותפקידם לאחר סיום כהונתם (מויקיפדיה)

המפקחים על הבנקים לאורך השנים ותפקידם לאחר סיום כהונתם (מויקיפדיה)

אז בנק ישראל אולי לא נסחר בבורסה, אבל בהחלט יש לו מניות שניתן לרכוש והן מנהליו. ברכישה שיטתית של מניות-האדם האלו, משיגים הבנקים בעלות רטרו-אקטיבית מתמשכת על התפקיד. אם הטבלה הזאת נראית לכם לגיטימית או מקרית, אתם יכולים להפסיק לקרוא כאן ולהמשיך במחאה בלתי אפקטיבית כנגד הגורמים הלא נכונים.

אסטרטגיה:

אז איך מנצחים משהו שאין לו נקודת כשל (מלבד קריסת הכלכלה בכללותה)? למזלנו (ולרעתנו) הרפואה המודרנית נאלצת להתעסק בזה רבות – קוראים לזה סרטן (מחכה לתרעומת מאנשים שלא מבינים את ההבדל בין לקרוא לאנשים "סרטן" לבין להגדיר את הדרך בה שיטה עובדת כ"סרטנית"). לסרטן אין מוח ריכוזי. כל התאים הסרטניים הם שותפים לאותה "מטרה" ובו זמנית פועלים אינדיבידואלית לחלוטין (גם כאן, האינטרס הסימפליסטי המשותף, גורם לתוצר להיראות קונספירטבי, למרות שהוא רנדומלי).

אז איך הרפואה מטפלת בסרטן? הפתרון הלא איכותי, הוא התקפה כוללת, גם על התאים הבריאים וגם על הסרטניים. אני מניח שזה יהיה משול למהפכה אלימה או קריסת המערכת, בהן אנו פוגעים לא רק במערכת, אלא גם באנשים המרכיבים אותה (אם מתמימות, טיפשות או זדון). מיותר לציין, כי בפיתרון הזה הרבה פעמים המטופל לא שורד (ואת הנמשל אני משאיר לכם). הפתרון האיכותי יותר, הוא ניסיון לסמן את התאים הסרטנים ולמקד את ההתקפות\תרופות, כך שיפגעו רק באלה.

בפוסט הזה אנסה לתייג את התאים הקפיטליסטים ולהציג דרכים אפקטיביות לתקפיתם או החלפתם בתאים "בריאים", בגישות לא אלימות (יחסית), שחלקן עבדו בעבר וחלקן הן הצעותיי האישיות. המטרה כאן היא לא האידיאלים והחלומות הבלתי ניתנים להשגה שנשמעים ממרבית המפגינים או מובילי המחאה (וגם ביניהם מתחילים להופיע קולות אחרים), אלא להציג דרכים פרקטיות להשגת מטרות ריאליות. בגלל שרוב האנשים לא מבינים את השיטה הכלכלית, הם לא מבינים שפיתרונות שבנויים על הלאמות וחוקי מדינה, ריאלים בערך כמו אנשי ימין שחושבים שהפתרון לבעיה הפלסטינית הוא להרוג את כל הערבים. זה אפילו לא משנה אם זה באמת יעבוד, אלא שזה פשוט לא יקרה.

מפה והלאה הפוסט הזה יהיה מסמך אסטרטגיה יבש (לא קריאה מהנה בשום צורה), שלא יורד לעומק הפרטים (אך אשתדל לשים לינקים לרוצים להעמיק) והוא במידה רבה נועד לקומץ האנשים שמנהלים את המחאה או אלה שיבחרו לקחת  אותה הלאה. הרעיון פה הוא להעמיד תוכנית לשינוי מוחלט של ישראל, תוך עשר שנים (פחות או יותר). שינוי של המערכת הכלכלית, על ידי שימוש בכלים של אותה מערכת עצמה. אני יודע שזה נשמע גרנדיוזי ותמים, אבל לא גרנדיוזי ותמים כמו הרעיונות שכרגע רצים במחאה. שינוי הכלכלה, בהיקף עליו מדובר בחוגי המחאה, מהתנהלות קפיטליסטית לסוציאליסטית, מעולם לא הושג ללא התרסקות פיננסית. לפני כן כמה הערות קטנות:

1. היסטורית, יש לנו עוד כ-7 שנים בממוצע, עד לכדי הגעה להישג משמעותי (הזמן הממוצע להצלחת מחאה שקטה – וגם זה נוגע להפגנות מסביב לשעון ולא מחאת הקיץ בלבד ושבת בעיקר שלנו). אסטרטגיה שלא לוקחת בחשבון את הזמן הזה, ומתכננת את עצמה מהפגנה להפגנה, היא חסרת סיכוי. למיטב ידיעתי, לא יושבת כרגע בשום מגירה של שום פעיל או מנהיג של המחאה הנוכחית, שום תוכנית מעבר להפגנה הבאה וגג החודש שאחריה, שלא לדבר על זה שאין שום תוכנית לפעילות שאיננה הפגנתית בלבד. התוכנית היחידה שמוכרת לי, היא לקיץ שאנו בעיצומו והיא מסוכמת לכדי הדבר הבא:
"מדי סוף שבוע מרימים אירוע מרכזי אחד, בכל פעם במקום אחר בארץ. כל אירוע יתוכנן וינוהל על-ידי הפעילים המקומיים, בסיוע צוות תיאום ארצי. האירוע יכלול פתיחת מאהל ופעילות שתיבחר על ידי הקהילה המקומית, כולל אירוע מרכזי במוצ"ש."
תאמינו או לאהם טוענים שה"תוכנית" הזאת היא תוצר מחשבותיהם של מאות פעילים מרחבי הארץ, שסוכמו לכדי: נעשה הפגנות ופעם בשבוע אחת גדולה יותר. אני לא יודע מה זה, אבל זה בטח לא אסטרטגיה. ביטוי של רגש אולי.

2. אנחנו כנראה בין הדורות הראשונים, שקנו לחלוטין את הרעיון שעצם זה שנביע את מחאתנו כלפי המשטר, יוביל לשינוי. לצערי, מבחינה היסטורית, אין לרעיון הזה תימוכין, במיוחד כאשר מדובר על שינויים גדולים, המגלמים בתוכם גם הפסדים גדולים לאליטות – ובמיוחד כאשר האליטה היא מבוזרת. מחאה בצורת הפגנות שקטות, עצומות, דיון ושאר כלי הביטוי הדמוקרטים, היא לא כלי לשינוי. אני יודע שכולם אומרים את זה אבל זה פשוט לא נכון.

3. ההפרדה המוחלטת בין קפיטליזם לסוציאליזם, היא סוג של שקר. אין לכך דוגמה ברמה מדינית בלתי מושחתת. כל הכלכלות הן קוקטייל של גישות וזה היחס בין הרכיבים בקוקטייל שחשוב. ברור לכולם שהממשלה לא צריכה או יכולה לנהל כל חנות וכל עסק, כשם שברור לכולם שצבא או משטרה, לא יכולים להיות בבעלות של ארגון פרטי ("כולם" = אנשים רציונלים). אבל גם  מעבר מקוקטייל שמרביתו ניאו-ליברלי, לעבר קוקטייל שמרביתו סוציאלי – גם מעבר שכזה, הוא לא פחות מניסיון מלעבור ממונרכיה, לדמוקרטיה. זה לא רשעותו של המשטר שמגדירה את הקושי בהחלפתו, אלא כמות בעלי העניין בהשארתו על כנו וכמות העניין שיש לכל אחד מהם בכך, באופן אישי. במובן הזה, הקפיטליזם הקיצוני, הוא אחד מהמשטרים הקשוחים ביותר שאי פעם נוצרו, דוקא בגלל שהוא נותן המון עניין להמון אנשים לשמר את המערכת, ואינו מצריך אותם לחבור או להיפגש יחדיו, בכדי לפעול בצורה סינרגטית. כשאני מתייחס בפוסט הזה ואפילו בבלוג הזה, לקפיטליזם או סוציאליזם ברמה הפרקטית, אני תמיד אתכוון לרוב משמעותי בקוקטייל ולא אבסולוטית אחד או השני.

                                               חלק א': אסטרטגיה למובילי המחאה

לפני הכניסה לפעילות יש צורך באירגון והגדרת תפקידי מפתח. אני לא מדבר כאן על דפני ליף, סתיו שפיר ודומיהם. אלו הם מנהיגי מחאת הרחוב והם לא מתאימים לסוג העבודה הנדרשת כאן. אנשי מחאה מהסוג שאוהב הצבעות דמוקרטיות של 70 איש בגינה ציבורית, בשביל להחליט על כל שטות ושלא מאמינים בהיררכיה ניהולית – כל אלו לא רלוונטים לסוג המחאה שאני מדבר עליה (אם הם לא פשוט יסלדו ממנה). אין לי בעיה עם פעילי\ות שטח, זה פשוט לא המקום בשבילהם. המחאה הכלכלית שאני מדבר אליה, צריכה מנהיג\ה או שניים ברורים, שמכתיבים מדיניות ברורה מלמעלה. היא צריכה קומץ אנשים שיעבדו 19 שעות ביום, במשך שנים על גיוס כספים, הקצאתם, העסקת אנשי מפתח וכדומה. מחאת הרחוב היא קריטית כפעילות רקע של כל מה שאני מדבר עליו אבל היא מוגבלת ביכולות שלה בפני עצמה.

1. בנק חברתי אינטרנטי –

התיוג הראשון של תא הקפיטליזם הוא כמובן הבנק. לא רק זה, אלא שהבנק הוא נקודת התשתית לכל הפעולות שהמחאה צריכה להוביל והוא שיאפשר לה את האשראי הנדרש בכדי להשיג אותן. בכדי להבין את המצב העגום של המחאה הנוכחית, אפשר להיכנס לעמוד גיוס הכספים שלהם ולראות שנכון לרגע זה הם גייסו השנה כ-46 אלף ש"ח. ההפגנה הגדולה האחרונה שהם מימנו עלתה 25,160 ש"ח. אבל גם בנק אינטרנטי ידרוש השקעה של בין מאות אלפים לכמה מיליונים בודדים לצורך הקמתו ובשביל זה צריך "משקיעים" – המילה האסורה.

הבעיה הראשית שמצאתי בכל פעילות מחאתית שהייתי מעורב בה בשנות חיי, היא שהמוחים מסרבים להשתמש בטקטיקות של המערכת שכנגדה הם יוצאים; בוז ניכר למערכת, המונע מהם שימוש בכליהּ. אבל היות והפעילות שלהם מתקיימת בתוך המערכת הזאת, הם כושלים שוב ושוב. אפשר בגישה 'מזרחית' יותר "להשתמש בכוח של היריב כנגדו". באומניות לחימה זה אומר שאתה לא מתנגש עם יריב שרץ כלפייך, אלא זז הצידה ומשליך אותו בהמשך עם כיוון הריצה שלו. זה לא שאתה מסכים עם האלימות, אלא שאתה מנצל את המומנטום שלה, בכדי להכניע אותה. בקפיטליזם, אלימות זה כסף, ומי שרוצה להתנגש עם כיסיו הריקים אל מול המערכת, יגלה שהוא לא יכול לשנות כלום (לפחות לא מבלי להצית את עצמו או את המדינה – וגם זה לא תמיד עובד).

לכן, השלב הראשון הוא גיוס כספים למטרת הבנק. אני ממש לא אגזים אם אומר שיש מספיק עשירים בעולם, שעדיין יש להם מוסר מפותח ויהיו מוכנים להשקיע את הכסף הנדרש בכדי להניע את המערכת. בשימוש במילים המתאימות, בדיבור על "עתיד המדינה", "שינוי המערכת" ו"להירשם בדפי ההיסטוריה", אפשר להשיג את הכסף הזה. אם אתם לא יודעים איך, תדאגו להביא את מי שכן, כי 50 אלף שקל לא הולכים לשנות פה כלום (בטח לא כשהם נזרקים על הפגנות).

אחרי שהשגנו את הכסף –

הסוד הגלוי של מערכת הבנקאות, הוא שאין בה שום סיכון. מעבר לכמות לקוחות מסויימת, בנק יכול להיות רווחי, מבלי להשקיע שקל אחד מכספו האישי (ובטח שלא מכספי לקוחותיו). הלקוחות שבמינוס\הלוואה, משלמים ריבית גבוהה יותר, מהלקוחות שבפלוס וההפרש בין השניים הוא הרווח (ברוטו) של הבנק.

מה שתיארתי, זו ההגדרה הבסיסית לבנק. מה שקרה מאז, הוא שמסיבות לא ברורות, התרנו לבנקים להשקיע את הכסף שלנו, ברמות סיכון גבוהות (ועוד מבלי לתגמל אותנו) ואפילו להדפיס כסף. בנק אינטרנטי, מסוג peer2peer או person2person lending, הוא בנק שנהנה מההפרש, שבין ריביות המינוסים לפלוסים, או עמלות קבועות (נמוכות) בלבד. אני לא אסביר את המתמטיקה שבעניין, אבל למרות שבבנק כזה אין אחריות על הכסף שלכם, אין שום סיכוי שתפסידו אותו. הבנקים האלה מחלקים את הפלוס שלכם באופן אוטומטי (או ידני אם אתם בוחרים להתערב), בין מאות ואלפי חשבונות קטנים אחרים, של עסקים קטנים או אנשים פרטיים – במילים אחרות: הביצים מחולקות בין כל כך הרבה סלים, שזה לא משנה אם כמה מהן נשברות (כמובן שעדיין יש מחלקה משפטית, בדיקות רקע ודירוגי אשראי מהסוג שאנו רגילים אליו מהבנקים שלנו).

זוהי מערכת בנקאות בטוחה לחלוטין (ויש נוסחאות מתמטיות שמוכיחות זאת), שמספקת את הצרכים הבנקאים של מרבית האוכלוסיה (אלה שהמחאה רלוונטית אליהם). לא רק שהיא זולה בצורה משמעותית מהשיטה הרגילה, אלא שלעומת הבנק הרגיל שלכם, היא אפילו נותנת לכם רווח משמעותי על הפלוס. לא אני ולא מובילי המחאה יודעים מספיק בכדי להרים בנק. לכן הם יצטרכו לפנות לאנשים בסגנון ד"ר ירון זליכה ולומר להם, שהרצאות זה נחמד, אבל עכשיו צריך לעשות (אפשר במידת הצורך להקדים את השלב הזה בכדי לייצר אמינות לשלב המימון והמשקיעים). לראות את זליכה מדבר בהרצאות שלו, זה לראות אדם שסולד מהמערכת הקיימת ומשתוקק להזדמנות לשנות אותה (במינימום הוא יפנה אתכם לאנשים הנכונים). אם לא הצלחתם להביא אותו או דומיו לעמדות הנדרשות, תפנו את המקום, כי אתם לא מנהיגים, או לא המנהיגים שהמחאה צריכה.

את המודל והטכנולוגיה, אפשר יהיה ללמוד ולרכוש מבנקים שכבר קיימים במודל הזה, דוגמת זופה או פרוספר, ולתפור אותם לצרכים הישראלים. את התשלום בעבוד הטכנולוגיה, אפשר להתנות באחוזים מרווחי הבנק לתקופה מסויימת ובעצם לבטל את הצורך בהשקעה ראשונית משמעותית (בהתאם למימון שיושג). היות והבנק הזה הוא לא באמת בנק, אלא מתווך השקעות, הוא עדיין לא זקוק לאישורים והכספים הגדולים הנדרשים מבנק רגיל. ולמרות שלא ממש כותבים על זה, אפילו המפקח על הבנקים המליץ שנפתח בנקים וירטואלים וקהילתיים.

הבנק יוקם תחת חוזה המחייב אותו למשכורות מינימום ומקסימום, בכפולות מהשכר הממוצע במשק, המשקפות שכר הגון וסביר (גם בריצפה וגם בתקרה – לדוגמה: 3/4 עד פי 5 מהשכר הממוצע, שזה בערך 6000 עד 40,000 ברוטו, מהמנקה ועד המנכ"ל, בלי בונוסים וקישקושים).  גאוני השקעות ויועצים ב-6 ספרות? לא צריכים אתכם פה. מבלי להיכנס לפרטים, חוזה שבין לקוחות הבנק לבנק, יקנה את הזכות להחלטות הגדולות, ללקוחות הבנק (לדוגמה מכירת הבנק או שינוי מבנה מהותי). החוזה הבסיסי הזה, יהיה המודל לכל החוזים של כל האירגונים שיבואו אחריו.

2. לאחר מספר שנים – בנק חברתי פרטי –

הבנק האינטרנטי צבר קופה סבירה המאפשרת לו לעלות לליגת העל – בנקאות מיינסטרים, עם סניפים וכל מה שרגילים אליו לקוחות סטנדרטים. זה עולה באזור ה-10 עד 20 מיליון שקל לעשות את השידרוג הזה (לא כולל עלות הסניפים עצמם), אבל זה לא סכום שאמור להיות בעייתי לגיוס מרווחי הבנק האינטרנטי או לפחות מהלוואה כנגד הרווחים הללו.

הבנק הוא תאגיד העל, המאפשר את הפעילויות הכלכליות שתחתיו. הוא קו האשראי של המחאה. עכשיו אני יודע שהרבה יאמרו שלא ניתן להרים תאגיד פרטי, עם קו סוציאלי. אבל אם קבוצה של אנשים לא יכולה להתאגד, להחליט לקבל ולתת שכר הגון וסביר (גם ברצפה אך גם בתקרה), עם תנאים סבירים, המאפשרים קיום בריא, עם רשת ביטחון סבירה, אך ללא יכולת לצבירת הון גרוטסקית – אם כזה ארגון הוא בלתי אפשרי, הרי שאמרתם שהסוציאליזם בכלל, הוא בלתי אפשרי ואפשר לוותר על המחאה.

באשר לשאלה, האם ארגון כזה יכול להתקיים בתוך כלכלה קפיטליסטית – אז ראשית, אין פה שום חידוש וכמו שאמרתי כל כלכלה היא קוקטייל ומכילה דוגמאות של שתי הקצוות. שנית, על פי חוקי המשחק הקפיטליסטים והשוק החופשי, דוקא ארגון ששואף להוריד מחירים ככל הניתן, הוא הכלי החזק ביותר אל מול הקפיטליזם. הוא פועל על פי המוסכמות, אך לא מאפשר שום תחרות רציונלית, כי כל ארגון שירצה להתחרות במחירים שלו, ייאלץ להפוך לסוציאלי בעל כורחו. פשוט לא תהיה דרך להשוות את המחירים ובו זמנית לחלק בונוסים, דיבדנדים ומשכורות של 6 ו-7 ספרות.

3. עסקים בבעלות הבנק ובניהול הלקוחות –

לבנק יש כבר קופה משמעותית, שבשילוב עם מנגנון ההשקעה של הבנק האינטרנטי, מהווה מנגנון השקעות בטוח. רק שהבנק הזה לא הולך להשקיע את הכסף במניות של טבע ואפל. חטיבה בבנק תהיה אחראית להלוואות לצורך פתיחת עסקים. הבנק יאפשר את המודל המקובל של הלוואה לצורך בעלות (לדוגמא – מלווה ללקוח 100 אלף שקל והוא פותח קיוסק), אך יאפשר גם מודל אחר, של השקעה לצורך ניהול. במודל הזה יציע הבנק להיכנס כשותף או בעלים בעסק, אשר ינוהל בפועל על ידי הלקוח. הבנק יתן את המימון הראשוני (בכפוף לשיקול דעתו), בשילוב הדרכה, פיקוח וניהול פיננסי. כל העסקים שבשותפות הבנק יהיו מחוייבים לעקרונות הבנק בנוגע לשכר ושקיפות. בנוסף לכך, כל העסקים יוכלו לרכוש תוצרת מהעסקים האחרים ברשת של הבנק, בקרוב למחיר עלות. בצורה הזאת עסקים פרטיים וקטנים יהנו מהיכולות שיש לרשתות גדולות, כי למעשה, באמצעות הבנק כמתווך, הן הופכות לרשת הגדולה ביותר. כרגע יש כמה ניסיונות קואפרטיבים בארץ לעקוף את עוולות השוק ואני יודע שהרבה תולים בהן תקוות רבות, אך לשווא. הקואפרטיבים קטנים מידים ומבודדים מידי מכדי להשיג שינוי של ממש. התוצרת שלהם עדיין נרכשת מאותם היצרנים, הכסף מופקד באותם הבנקים. לאנשים האלה שפותחים בר חברתי בתל אביב, או סופרמרקט מוזל במצפה רמון, יש כוונות טובות, אבל הם מוגבלים על ידי גודלם והיותם איים בודדים בתוך אוקיינוס של כלכלה אחרת. תפקיד המחאה, דרך הבנק, הוא לחבר בין כל האנשים האלה, לא במפגשי דעה, אלא בעלויות נמוכות, בקו אשראי, בניהול פיננסי וכדומה. רשת העסקים הזאת (שתתוייג חיצונית על ידי סמל כלשהו), תהווה את התשתית לשלב הבא…

4. הצגת מטבע חדש ופנימי ללקוחות הבנק –

כל עוד נמשיך לעשות שימוש בכסף המיוצר על ידי המדינה והבנקים, לא נוכל באמת להתנתק מהם ומהסיכונים אליהם הם חושפים אותנו. לא משנה כמה בנק יהיה חברתי וסולידי, אם השקל ייפול בגלל שהבנקים האחרים מדפיסים עוד ועוד ממנו, או שהנגיד עשה לנו חתונה עם גורל הדולר או מניית אפל , אז גם הפיקדונות בבנק החברתי יקרסו. בשלב הזה, הבנק החברתי שלנו אמור כבר להכיל מאות אלפי לקוחות לפחות. שום בנק אחר לא באמת יכול להתחרות בו, היות והוא היחיד שמטרתו היא ביטול הרווח שמעבר לשכר ההגון ורשת הביטחון הנדרשים בכדי להפעילו. מאסה כזאת של אנשים יכולה להתחיל לסחור במטבע משלה. אל תזדעזעו – כל אדם רשאי להדפיס כסף משלו, המדינה פשוט לא חייבת להכיר בו. מדוע שאנשים ישתמשו בכסף הזה ומה הוא נותן? לכך יש כבר דוגמאות בעולם ותוכלו לקרוא כיצד זה עובד כאן וכאן וכאן וכאן.

מתחילים עם מטבע וירטואלי, שעובד רק בבנק ובעסקים של הבנק, עם ערך המרה של 1.1 שקל. מה זה אומר? שאם אתה לקוח הבנק ואתה הולך לעסק שנמצא ברשת העסקית של הבנק, אתה יכול לקנות במטבע החברתי ובעצם תקבל הנחה של עשר אחוז מאשר אדם שקונה בשקלים רגילים. זה לא מצריך הדפסה של מטבע פיזי. הנה דוגמא מאנגליה של מטבע מקומי הנסחר וירטואלית באמצעות הודעות טקסט (אבל יש עוד הרבה שיטות):

כאשר המטבע יגיע למאסה קריטית הוא יהפוך למטבע הראשי, עם או בלי האישור של המדינה, אלא רק מתוקף הכלכליות והביטחון של השימוש בו, לעומת השקל.

5. עיתון חברתי בגובה העיניים –

כבר כתבתי בעבר על הכישלון של השמאל, בכך שאיפשר לחינמון "ישראל היום" לקבוע את דעת המרכז (ולהימין אותה), מבלי לייצר אלטרנטיבה של שמאל-מרכז.

כשם שבנק דיסקונט מממן את מעריב, כך הבנק החברתי יאפשר קו אשראי גמיש לחינמון החברתי ויסלול את הדרך לשינוי דעות עדין, אך עצום בהיקפו, של אנשי מרכז שאפשר עוד להזיז אותם לשמאל-מרכז, דרך טקסט. החינמון יאפשר למחאת הרחוב והמחאה הכלכלית, להביא את האירועים וההישגים לעיניהם של מרבית הציבור, שבניגוד לדעותיהם של אנשי המחאה, לחלוטין לא מודע למה שקורה (לאחרונה מצאתי שהרבה עסקים לא מוכרים עיתוני שבת אלא מחלקים את "ישראל היום", אפילו שאין להם רווח מכך. מנגד, מחוץ לתל אביב, כמעט בלתי אפשרי למצוא את "הארץ").

אני רק מדגיש: למרות שזו המטרה, ממש כמו "ישראל היום", אסור שהמטרה תהיה מוצהרת. על פניו, זהו פשוט חינמון הפועל להבאת האמת אל הקהל והוא אינו מזוהה פוליטית בשום צורה (גם אם ברור שכן, כשם שברור הזיהוי הפוליטי של הביביתון).

6. הבנק מתרחב ומחל בהלאמה פרטית של כל תחום עיסוק משמעותי בישראל –

הבנק מממן (כשם שבעצם עושים הבנקים הרגילים בימינו), חברות-בת שיקומו לבנק, שתפקידן יהיה להתחרות בכל אספקט בשוק. כל מכרז שהמדינה תעלה, תהיה בו חברה ממומנת הבנק החברתי, שתציע את המחיר הזול ביותר לאזרח ואת התמורה הגבוהה ביותר למדינה. גם כאן, לא האחים עופר ולא שום מליארדר אחר יוכלו להתחרות בהצעות של חברה, שאין לה עניין ברווח אישי. על פי אותו המודל, הכובל את המנהלים של הבנק למשכורות הגונות והקצאת כל הרווחים חזרה לטובת שיפור השירות והורדת עלויות ללקוח, מוקמות חברות בכל תחומי ספקי השרות – ביטוח, משכנתאות, סלולר, דלק, חשמל, טלויזיה, אינטרנט, גז, בניין וכולי…
זה לא תהליך שיש לו סוף מוגדר, אבל כל שלב בתוכו הוא מהפכני ומשנה כללי משחק. חברת ביטוח גדולה וחברתית, תשנה לחלוטין את כל שוק הביטוח והפנסיות כפי שאנו מכירים אותו. כל חדירה לכל תחום שכזה, תפיל מיד את המחירים בו (כשם שהמפעילים הוירטואלים עשו לסלולרי – רק יותר).

7. איגוד עובדים –

זה אינטרס מובהק של מדינה סוציאלית שהרוב המוחלט של עובדיה יהיה מאוגד. 'כוח לעובדים' עושים עבודה נפלאה בחמש השנים האחרונות, אבל זה ממש קצה הקרחון. כתבתי פה בעבר שישראל היא ארץ בה מבינים ששיבוש העבודה ליום אחד זו הפגנה למען סוציאליזם, אבל לא משכילים להבין שללכת לעבודה ב-364 ימים האחרים זו הפגנה למען הקפיטליזם. בהקשר הזה, התאגדות של כמה אלפי עובדים, חזקה פי אלף מהפגנה של כמה מאות אלפים. התאגדות נכונה היא הפגנה מתמשכת ומסודרת של 365 ימים בשנה. אני יודע שזה לא כיף כמו לצעוק ברחוב ולחסום כבישים, אבל זה הרבה יותר יעיל. המחאה חייבת לדחוף להתאגדויות בכל מקום אפשרי (וכמובן שכל העובדים בכל העסקים והחברות שתיארתי למעלה יהיו מאוגדים).

                               

                               חלק ב': סוציאליזם מלמטה למעלה – אסטרטגיה יומיומית

במקביל לכל אלה, המחאה צריכה להמשיך ולתפקד מהרחוב. תנועת המחאה היא רוח גבית וחברת הפירסום ויחסי הציבור של המערכת להלאמה אזרחית. כמעט לכל הציבור יש עניין בהצלחת המחאה (גם אם זה לא ברור להרבה מהם), אבל האופן המתיש, הבלתי מניב והרפטטיבי, של הפגנות בשיא החום שלא זוכות לכיסוי או קהל, לא יספק את הצרכים האלה. ואכן, אני שומע יותר ויותר מפגינים המדברים על כך שהפנים בהפגנות נעשות יותר ויותר מוכרות.

ההבדל בין "מנהיג רחוב" לאסטרטג, זה לא במנטליות של "כולם אחרי" – את זה יש לשניהם – ההבדל הוא שרק הראשון חושב שכולם יבואו ורק השני משקיע זמן בלחשוב על אלו שלא. המשך הפוסט היא אסטרטגיה למען "אלו שלא", שצריכה להיות מופצת ומובלת על ידי אלו ששואפים להיות יותר מ"מנהיגי רחוב". החוכמה היא לא להציע את הפתרונות ואפילו לא לייצר אותם. החוכמה היא להנגיש אותם; לא להתווכח על האופציה הנכונה ולא להוכיח אמפירית שהיא עדיפה, אלא פשוט להפוך אותה לאופציה הנוחה\כלכלית ביותר, או פשוט היחידה.

צרכנות קטנה וחכמה:

המנוע הכלכלי הגדול ביותר של המדינה, כפי שצועקים המפגינים אך לא שומעים בעצמם, הוא לא הטייקונים, אלא האזרחים ה"רגילים". הצרכנות שלנו היא לא הכרח של הכלכלה הנוכחית, אלא בחירה בכלכלה הנוכחית ולא תיתכן שום כלכלה אחרת, ללא צרכנות אחרת.

אז אכן, האופציה העדיפה ביותר היא פשוט לא לצרוך את מרבית הג'אנק שאנו צורכים, אבל זה כמובן לא ריאלי למרבית הציבור. לא כולם ילכו על כל פתרון, אבל אני מאמין שכל אחד ימצא לפחות אחד שהוא יכול להשתמש בו. זה לא רק זול ואקולוגי יותר, זו ממש התשתית לחברה סוציאלית (אתם מוזמנים להשאיר תגובות עם עוד אתרים ומקומות שפיספסתי):

ביגודית – היא רשת חנויות הבגדים של ויצו. תוכלו לקנות שם מבגדי וינטאז' ועד מעצבים מודרנים בשקלים עד עשרות שקלים, כאשר הרווחים הולכים למטרות נעלות כאלה ואחרות.
פיקאפ – רשת נסיעות חברתית. באירופה זה מאוד פופולרי וחסך לי מאות יורו בזמנו. טרמפים חינם.
קאוצ'סרפינג – הרשת ששינתה את עולם התיירות. נזרקים על ספה של מישהו, במקום לשלם על מלון. בדרך כלל האנשים הם חברותיים וגם יקחו אתכם לבלות או ידריכו אתכם למוזיאון או מסעדה מומלצת. משתמשים בזה גם בתוך הארץ אנשים מהצפון שמחפשים להישאר איזה סופ"ש בדרום הארץ (או להפך).
אגורה – מערכת לשיתוף חפצים. הכל יש פה. שימו לב לשירות הסוכן החכם שלהם. מחפשים מכשיר כושר או מקרר? הסוכן ישלח לכם הודעה למייל ברגע שמישהו מוסר את מה שחיפשתם (טיפ: תגיבו מהר).
בוא נחליף – כפי שהוא נשמע, הוא אתר להחלפות: האקסבוקס שלך תמורת האופניים שלי.
המפקיד – מאפשר לכם להשכיר או לשכור ציוד שאתם לא משתמשים בו באופן שוטף וכך להרוויח כסף מהצד ובו זמנית לחסוך כסף לאנשים אחרים, שבמקום לקנות דברים שיעלו אבק, פשוט ישאילו אותם ממכם (יש שם גם הרבה דברים שהם בהשאלה חינם).
ספרים – ראשית אפנה אתכם חזרה ל'אגורה' לספרים חינם (כולל ספרי לימוד). מעבר לכך יש את תן-בוק (רכישה ומכירה של ספרים לבית ספר ישירות מהורים אחרים), סקול-בוק (אותו הרעיון), בוק-טרייד (אותו הקטע רק לספרים באופן כללי בתוספת חוות דעת וביקורות), שלגון (אותו הקטע).
בורסת הפירות – האתר מציע שירותי מכירה וקניה לאנשים שאינם חקלאים אך יש להם תוצרת חקלאית קטנה. לדוגמא עץ שסק בחצר או אנשים שמגדלים כמה שיחי עגבניות ויש להם כמה עשרות קילוגרמים עודפים. בנוסף, יש שם פירות שלא תיראו בשום מקום אחר.

סטיגמות צרכניות הושרשו בנו לגבי כך שיד שניה זה סוג של זבל, שלקחת מאחרים זה נזקקות ואני אפילו לא מתחיל לדבר על העונג המזוייף שאנו מוצאים בכך שדברים הם חדשים או נושאים שמות מותגים. לכן, מבחינה אסטרטגית, אפשר לוותר על המאבק לצרכנות נכונה יותר – לא כי הוא לא צודק, אלא כי הוא חסר סיכוי (ברמה הלאומית). אפשר להשאיר את זה על אש נמוכה ברקע, כל עוד זה לא ממתג, ועל ידי כך מחבל, את המחאה כולה. לאחר שיושג הכוח, נצטרך לעבוד על שינוי תרבות הצריכה ברמה החינוכית ובמאבק על בתי הספר שלנו – רק שם נעשים שינויים של חשיבה, בהיקפים שמשנים תרבות שלמה.

                                                                       סוף דבר

בימים בהם הכלכלה והכסף הם הכוח הגדול ביותר – גם בשליטה בתוצאות הבחירות ה"דמוקרטיות" וגם בעקיפת תוצאותיהן – הלאמה אזרחית של הכלכלה הישראלית תהווה את התשתית לכל השינויים הפוליטים עליהם חולמים במחוזות השמאל והמחאה החברתית. אבל הגישה הישירה אליהם, המאבק החזיתי בכוחות הללו, הוא בלתי אפשרי. כל השמאל כולו מאוחד כרגע מאחורי הדגל של "הון-שלטון" ובו זמנית, כל אסטרטגיות השמאל מתעלמות מהקשר הזה לחלוטין וחותרות לשינוי החברה דרך הכנסת – אותה הכנסת שרגע לפני כן הסבירו לכולם שמסורסת על ידי קשרי הון החזקים ממנה. במשך שנים פעילי שמאל מנסים את הגישה הזאת וממערכת בחירות אחת לשניה, מצטמצם השמאל בכנסת וגוברים הכוחות החיצוניים לכל תחושת השינוי של אנשי המחאה – חרדים, עדתיים, מתנחלים ובאופן כללי, גם לא מעט אידיוטים – כשהמכנה המשותף של כל הכוחות המתגברים בכנסת, הוא בכך שהם מוכנים לסחור בקולות שלהם תמורת כסף ואינטרסים סקטוריאלים קטנים.

ב-1976 קבע בית המשפט העליון בארה"ב שכסף הוא דיבור ושהשקעה של מיליונרים, בכדי לשנות את תוצאות הבחירות, מוגנת תחת חופש הדיבור. ב-2010 שיחרר בית המשפט העליון עוד את את הרסן וקבע שתאגידים הם אנשים לכל דבר ושגם קוקה קולה רשאית להפיץ או לממן סרטונים ופרסומות במטרה להשפיע על הבחירות. כתוצאה מפסק הדין, נולדה ההמצאה שהיא הסופר-פק, המאפשרת גיוס כספים מכל אדם, ארגון או תאגיד, ללא הגבלה על הסכומים וללא חובת דיווח על המקורות.

מה הפואנטה? שהקפיטליזם לא מסתיר את עצמו יותר. הוא אומר בגלוי שכסף זה כוח ושהוא מעוניין לאפשר לכוח הזה לשלוט בכוחות האחרים (הפוליטים, החברתיים, המשאביים). כן… גם אני אידאליסט. גם אני רוצה מדינה טובה יותר. אבל אני לא מאמין שאם אעמוד ליד נהר, עם שלט שכיתובו: "אני צמא", הנהר ישנה את מסלולו.

לי ברור שהקלפי הוא כבר לא המקום לשינוי נתיב הנהר, אבל נדמה שהמחאה צריכה עוד סטירת לחי אחת – אולי ביבי לכהונה שלישית, אולי קואליצית ימין של 120 ח"כים. לכן, הגיע הזמן להעביר את המחאה אל המקום שבו היא עצמה טוענת שנמצא הכוח – אל הכלכלה, אל הבנקים, אל חברות הביטוח והאשראי ואל הנפקת הכסף עצמו. הגיע הזמן לא לומר את אשר אנו סולדים ממנו, אלא לעשות את אשר אנו חולמים עליו. אנחנו רוצים לצעוק, אבל מול האליטות הנוכחיות שלנו, כפי שקבע העליון בארה"ב, כסף הוא דיבור, ובלעדיו אנו אילמים.

אנו צריכים לפעול להלאמה אזרחית ודרכה לכלכלה חדשה, כי לשם הועברה זכות הדיבור ורק שם נוכל לומר:
אנחנו לא שותים את המים שלכם, החברות שלכם שואבות את המים שלנו. אנחנו לא גרים בדירותיכם, הדירות שלכם יושבות על אדמתנו. אנחנו אולי חייבים כסף לבנקים שלכם, אבל את הכסף להלוות לנו לקחתם מלכתחילה מאיתנו. אין לכם כלום לתת לנו שאינו שלנו מלכתחילה, ודמי התיווך בעבור השירות הזה הפכו לבלתי נסבלים. אנחנו לוקחים מכם לא את רכושכם, אלא את הזיכיון להפעלת רכושנו. כי אפילו אם המטוסים הם שלכם, השמיים הם שלנו.

—————————————————————————————————————————–
אישתון הוא בלוג הנעזר בתשלומים מבחירה של הקוראים. אם מצאתם את הכתיבה מעניינת או תורמת, אנא שלמו לפי הערכתכם את התוכן. תודה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אקולוגיה, בין חרדים לחילונים, המחאה החברתית, חדשות, חינוך, עיתונות, פוליטיקה, צרכנות, שמאל תל אביבי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

116 תגובות על הלאמה אזרחית: תוכנית עשור לשינוי הכלכלה הישראלית

  1. ido2267 הגיב:

    על "כנו" ולא "קינו"

    אהבתי

  2. מרענן, פרובוקטיבי, מעורר מחשבה, גרנדיוזי,

    לידיעת דה-בירס, יש כאן כמה יהלומים גולמיים

    הבאתי היום כמה ציטוטים של מהפכן ופרובוקטור גדול שנפטר בשבוע שעבר, גור וידאל, שלבטח יסכים עם חלק מדבריך. הנה אחד מהם: "ככל הנראה, דמוקרטיה היא מקום שבו בחירות רבות מתקיימות במחיר כבד ללא בעיות ועם מועמדים תחליפיים".

    אהבתי

  3. ספקן הגיב:

    מעניין ומרענן כמו פוסטים רבים קודמים אך אני חייב לציין שכל פעם שאתה משתמש במינוח "שמאל" ו"ימין" אני מת קצת בפנים, זה צורם במיוחד כיוון שאני רואה בבלוג מידה רבה של ביקורתיות,שיטתיות ויסודיות אפיסטימולוגית ושימוש במונחי שמאל וימין(לדעתי) זה לתת ביטוי לשוני לדיכוטומיה הכוזבת שכל כך הרסנית לחברה האנושית.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לחלוטין לא מתכוון לכך באופן הפופוליסטי. סביר להניח שכל מנהיג ימין נוסטלגי ואגדי של 30 שנה ויותר היה היום נחשב שמאל אם לא שמאל "קיצוני". ההגדרות הן שוליות ואני יותר משתמש בהן מתוך ההגדרה העצמית של המשתמשים בהם. אני אישית לא בדיוק מגדיר את עצמי כשמאל, אבל ברור לי שאחרים יעשו זאת.
      בקיצור,
      אלו הכללות גסות ולא קביעות עם תוכן.

      אהבתי

      • Itay Hazan הגיב:

        כתיבה מעולה. כסף הוא אשלייה אנושית, דיקטטורה מבוזרת בשליטה ריכוזית. האינטרנט מקרב את התודעה הקוסמית. יש לנו אולי פחות מעשור. כל הפיאודליזם משאבי הזה הוא תודעת חסר כוזבת.השמיים הם שלנו

        אהבתי

  4. איתמר הגיב:

    אחת הטענות המרכזיות בפוסט (מודה שלא קראתי את כולו) אינה מבוססת מספיק.
    כתכת: . "הגורמים הנהנים ממנו הכי הרבה, דהיינו העשירים והתאגידים, לא פועלים באופן קונספרטיבי, כפי שמקובל לחשוב בחוגי המחאה, אלא באופן אינטרסנטי"
    היכן הביסוס לטענה הזו? תסתכל על המציאות העולמית מאז המהפכה התעשייתית, כיצד נוצר הפער הגדול בין המערב למדינות שנשארו בעבר? כל המערביים וכל העולם הרוויחו מהחופש הכלכלי, אם הטענה שלך היתה נכונה אז לא היתה מוביליות במדינות היותר קפיטליסטיות. המציאות מוכיחה שיש יותר תזוזה במדינות החופשיות בהשוואה למזרח אירופה למשל.
    הטענות שלך נגד טובת העשירים והמקורבים, צריכות להתייחס לשלטון המקורבים, לא לקפיטליזם.
    כדאי להבין יותר טוב מה זה קפיטליזם, לפני שמארגנים פה מהפכות:
    http://www.liberal.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=369082

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לא כתבתי שקפיטליזם הוא מקור כל הרוע או שהוא אינו מיטיב גם עם שכבות אחרות. סך הכל אמרתי שאנשים שנהנים ממנו הכי הרבה, נמצאים בראש הפרמידה שלו. ריכוזיות היא לא חלק חיצוני מקפיטליזם, אלא תוצר ישיר שלה ושל השאיפה לצבירת הון. סוציאליזם הוא בעיניי לא השולל של הקפיטליזם אלא המרסן אותו. אני מסכים עם ירון זליכה בהקשר הזה שהפיתרונות לא צריכים להיות אבסולוטים אלא מותאמים בכל מקרה ומקרה. כתבתי בהמשך הפוסט:

      "3. ההפרדה המוחלטת בין קפיטליזם לסוציאליזם, היא סוג של שקר. אין לכך דוגמה ברמה מדינית בלתי מושחתת. כל הכלכלות הן קוקטייל של גישות וזה היחס בין הרכיבים בקוקטייל שחשוב. ברור לכולם שהממשלה לא צריכה או יכולה לנהל כל חנות וכל עסק, כשם שברור לכולם שצבא או משטרה, לא יכולים להיות בבעלות של ארגון פרטי ("כולם" = אנשים רציונלים). אבל גם מעבר מקוקטייל שמרביתו ניאו-ליברלי, לעבר קוקטייל שמרביתו סוציאלי – גם מעבר שכזה, הוא לא פחות מניסיון מלעבור ממונרכיה, לדמוקרטיה. זה לא רשעותו של המשטר שמגדירה את הקושי בהחלפתו, אלא כמות בעלי העניין בהשארתו על כנו וכמות העניין שיש לכל אחד מהם בכך, באופן אישי. במובן הזה, הקפיטליזם הקיצוני, הוא אחד מהמשטרים הקשוחים ביותר שאי פעם נוצרו, דוקא בגלל שהוא נותן המון עניין להמון אנשים לשמר את המערכת, ואינו מצריך אותם לחבור או להיפגש יחדיו, בכדי לפעול בצורה סינרגטית. כשאני מתייחס בפוסט הזה ואפילו בבלוג הזה, לקפיטליזם או סוציאליזם ברמה הפרקטית, אני תמיד אתכוון לרוב משמעותי בקוקטייל ולא אבסולוטית אחד או השני."

      באשר לפער של המהפכה התעשייתית –
      הוא קשור ל…מהפכה התעשייתית. לא לקפיטליזם. אם תסתכל על קצב גידול האוכלוסיה האנושית אתה תראה קפיצה לאחר התפרצות הגעש לפני כ-70 אלף שנה, אחרי זה החלקאות, ואחרי זה היכולת להמיר פחם, גז ובעיקר נפט, לאנרגיה. זה לא הדמוקרטיה, הסוציאליזם או הקפיטליזם שמאפשרים את רמת החיים שהורגלנו אליה – כל אלו מבוססים על המשאבים הטבעיים שהצלחנו לרתום. התחזיות מדברות על כ-30-40 שנה עד ניצול המשאבים האלה. עוד כ-10-15 שנה, קצב צריכת הנפט יהיה גדול יותר מהיכולת לספק והמחירים יתחילו לנסוק. ככל שנתקרב לשם, ועדיין לא נעמיד אלטרנטיבה רצינית, אתה תראה איך כל המשטרים האלה מתרסקים ונעלמים.

      כשהמקרר מלא, כולם חושבים שהשפים מכינים את האוכל. כשהוא ריק, נזכרים שזה בכלל החקלאים.

      אהבתי

  5. שם רז הגיב:

    פוסט (ובלוג) נהדר, תודה.
    מומלץ לקרוא (ואולי אתה כבר מכיר?) את "The Political Illusion" של ז'ק אלול.
    רז

    אהבתי

  6. tomkregenbild הגיב:

    זה הטקסט הכי טוב שקראתי בתקופה האחרונה, גם אם הוא משאיר הרבה שאלות וגם אם זה מאוד קשה לביצוע החשיבה היא בדיוק מה שחסר במחאה הנוכחית שמשאירה את האנשים מיואשים מממשלה גרועה בשילוב של מחאה גרועה.

    מתי מתחילים, ואיך מצטרפים?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      תודה.
      קיבלתי כבר כמה הצעות שכאלה. אני אישית לא פנוי כלכלית כרגע לפעילות שכזאת. אולי עוד חודש חודשיים ככה. אם כן אטריד את המתנדבים כעת.

      אהבתי

  7. יניב הגיב:

    אני הרבה זמן כבר קורא את הנושא הזה של כסף, בנקאות, יחס רזרבה.. ואני לא כלכלן. רציתי לשאול 2 שאלות די טריויאליות, אבל אולי הן לא. והן,
    א. למה אנחנו צריכים בנקים ? האם בגלל יכולתם להנפיק שטרות קשים לזיוף ובגלל יכולתם להגן על השטרות האלה (כספת..) ?
    ב. האם הדפסת כסף (ללא הצמדה לסחורה פיסית) היא בעיקרון נחשבת עבירה ?

    אהבתי

    • Yoav הגיב:

      עסקים צריכים אשראי. בנקים מספקים אותו. למשל – אם בן אדם רוצה להקים מכולת, אז הוא הולך לבנק לקבל הלוואה כדי להקים את העסק.
      בלי בנקים כמות העסקים במשק תרד משמעותית, כי אנשים לא יוכלו לקיים פעילות עסקית רווחית בלי ההון הדרוש.

      בכל משק יש גורם אחד שאמון על הדפסת הכסף. זה הבנק המרכזי. הוא צריך להדפיס כסף לפעמים וזו אינה עבירה – זו סמכותו מכוח חוק. לכל אחד אחר אסור להדפיס כסף.
      אפשר גם לדבר על הבנקים כ"מדפיסים כסף" באמצעות בנקאות רזרבה. גם זו אינה עבירה – הם לוקחים על עצמם חובות כנגד חובות של אנשים אליהם. בנוסף, כל בנק פעול תחת הנחיות של המפקח על הבנקים והבנק המרכזי.

      אהבתי

      • Eishton הגיב:

        מישהו אמר משהו על לבטל את הבנקים או להפסיק את האשראי?
        להפך,
        אני קורא להקים בנק שייתן הרבה יותר אשראי – אבל לעסקים – לא למניות. ולא לפרוייקטים של בניה בחו"ל או רכישות של מניות מוזרות בצד השני של העולם, אלא פה בישראל.

        לכל אחד מותר להדפיס כסף. אסור לזייף כסף – אבל להשדפיס מותר לכולם. לדוגמה (דבילית): מונופול. יש שם כסף. אבל הוא לא אחד-לאחד כמו שום מטבע אחר ולכן הוא לא מזוייף. לצורך העניין אני יכול להדפיס כסף חברתי משלי ומי שבוחר להשתמש בו רשאי לעשות זאת.

        אני יודע שהבנקים לא עובדים בניגוד לחוק. לא טענתי אחרת. החוק מאפשר לבנקים לייצר כסף. אני לא טוען שזו עבירה פלילית, אלא בעיה פיננסית וחברתית. כל עוד לחברות פרטיות וקומץ אנשים פרטיים יש שליטה על המטבע הישראלי (וכל המטבעות בעולם בעצם), המטבעות לא יהיו דמוקרטים. הם לא נשלטים על ידינו. ואם המטבע לא דמוקרטי, אז הכלכלה לא דמוקרטית. ואם הכלכלה לא דמוקרטית, אז המדינה לא דמוקרטית.

        אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. אנחנו צריכים בנקים מטעמי נוחות בלבד. כמו רוב השירותים שאתה משתמש בהם, הבנקים הם מתווך. תאורתית יכולת לבצע את כל הפעולות בעצמך. אבל מאחורי כל פעולה שאתה עושה בבנק או בדואר או כל פעם שאתה פותח את הברז, יש שרשרת של מתווכים שעושים דברים במקומך וכל מתווך כזה לוקח עמלה או ריבית. תפקיד הבנקים הוא לשמור לך על הכסף בשתי צורות: 1. פיזית – שלא יגנב 2. פיננסית – על ידי ריבית הגבוהה מהאינפלציה בכדי שלא יאבד את ערכו.
      המערכת הנוכחית חוטאת לשתי המטרות הבסיסיות הללו, שהן המטרות שבגללן 99% מהאנשים משתמשים בבנקים. הם מסכנים את הכסף שלך והם לא מגנים עליו אפילו מהאינפלציה.
      התפקיד הנוסף של הבנקים הוא לספק אשראי, אבל בניגוד לדברי קפיטליסטים, האשראי הנדרש למערכת שפויה ותמיכה בעסקים ואנשים פרטים, לא דורשת יצירת כסף חדש ובטח שלא בכמויות המיוצרות כיום. קח לדוגמא את שוק המשכנתאות. לוקחים מאיתנו ריביות עצומות, עמלות, עורכי דין, ביטוחים ועוד ועוד. הרבה אנשים משלמים קרוב לכפול מערך הבית שקנו בסוף המשכנתא. אבל מה אחוז המשכנתאות הכושלות? בערך 3%. עוד איזה 4% בערך עושות בעיות אבל בסוף משלמים. עכשיו מה הקטע?
      אם נהיה אנחנו ערבים זה לזה עם הבתים שלנו אחד על השני, כל אחד יוכל לקחת בית בישראל. כי אין שום סיכון! רק אחוזים בודדים יכשלו בלשלם את המשכנתא ואז יקרה מה שקורה גם עם הבנק – לוקחים את הבית! אז מדוע אנחנו משלמים לבנקים כל כך הרבה? סתם. באמת שסתם.
      אנחנו צריכים בנקים, אבל לא את הבנקים שיש לנו.

      ב. לא. אתה יכול להדפיס כסף, אבל אם כל אחד יכול להדפיס אותו, אז אף אחד לא יסתכן בשימוש בו. כסף צריך אמינות ולכן הכנסתי את הכסף רק בשלב מתקדם כשהבנק כבר מבוסס עם מאות אלפי לקוחות וגם אז, רק באופן וירטואלי (גם ככה אנחנו משלמים על הכל היום בכרטיסי אשראי – ואם תהיה כבר חברת אשראי חברתית, אז הפתרון בכלל יהיה מושלם).
      כסף הוא כלום. כסף הוא מייצג של משהו והכוח שלו נובע רק מהאמון שיש לאנשים בו. אני לא צריך שהמדינה תכריז על הכסף שלי כרשמי, אני צריך שהאנשים יקבלו אותו ככזה. ולמה שהם לא? הוא יעבוד להם בעסקים ויהיה זול יותר מאשר להשתמש בשקלים.

      אהבתי

  8. פינגבאק: לא שומעים! » הון שלטון ואישתון

  9. שי הגיב:

    זה מזכיר לי משהו: רוח בלהות מהלכת בישראל – רוח-הבלהות של הקומוניזם.
    7. תוכנית הפעולה הקומוניסטית.
    בארצות המפותחות ביותר ניתן ליישם באופן כללי את האמצעים שלהלן: 1. הפקעת קניין-הקרקע והשימוש ברנטה הקרקעית לצרכי הוצאות המדינה. 2. מסים פרוגרסיוויים גבוהים. 3. ביטול זכות הירושה. 4. החרמת רכושם של כל הגולים והמורדים. 5. מרכוז האשראי בידי המדינה. 6. מרכוז ההובלה בידי המדינה. 7. הגדלת מספר בתי-החרושת הלאומיים ומספר מכשירי הייצור; הכשרת האדמות וטיובן על-פי תוכנית כללית. 8. חובת עבודה החלה על הכל באותה מידה. כינון צבאות תעשייתיים בייחוד לצרכי חקלאות. 9. שילוב החקלאות והחרושת ופעולה למען בטל בהדרגה את הפער בין העיר לכפר. 10. חינוך ציבורי חינם-אין-כסף לכל הילדים.
    ——————
    יש בפוסט הזה (כמו במניפסט ההוא, שם צריך להחליף "מדינה" ב-"חברה")) כמה דברים שלא הבנתי. למשל, אם נקים בנק חברתי ונעמיד בראשו היררכיה של מנהלים, איך נבטיח שהם לא יתפתו לנצל לרעה את הכוח שהפקדנו בידיהם? איך נבטיח שאחרי 10 שנות עבודה בבנק החברתי (ואחרי הצינון הדרוש) הם לא יקבלו את משרת היו"ר של בנק לאומי?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לעומת המניפסט שהבאת אני לא קורא להלאמת טוטאלית ואני לא קורא לסוציאליזם מוחלט. כתבתי בפוסט שכלכלות הן קוקטייל ואין דוגמה לא מושחתת לכלכלה שהיא אך ורק סוציאלית או אך ורק קפיטליסטית.

      איך לא ינוצל הכוח לרעה?
      כתבתי בפוסט שיש הגבלות שכר מתוקף החוזה שבין הלקוחות למנהלים. אין כזה חוזה כרגע בשום חברה. הזכות לשנות את החוזה, תנאי השכר, מכירת הבנק או שינויים דרמטים אחרים, ידרשו רוב מוחלט של לקוחות הבנק או החברה המדוברת.
      אין פתרון קסמים… בכל מקרה שיושג רוב לרעיון מטומטם, שום חוק או חוזה לא יעצרו אותו. לכן צריך להיות תמיד אקטיבים ותמיד לפעול לכך שלאנשים יהיה חינוך טוב ושכר הולם ושיכלו לקחת את הזמן ולעשות החלטות ממקום ביקורתי ולא אמוציונלי. החוזים והחוקים כמו הפרדת הרשויות והקלפי, הם לא אמצעים למניעת השתלטות, אלא כלים להאטה ולמיתון. אם האנשים אינם יודעים למשול את עצמם באחריות ובדאגה זה לזה, שום אמצעי לא יעזור.

      איך נבטיח שאחרי 10 שנות עבודה בבנק החברתי (ואחרי הצינון הדרוש) הם לא יקבלו את משרת היו"ר של בנק לאומי?
      לא מפריע לי. שילכו לעבוד גם אצל האחים עופר. הבנק החברתי הוא לא המפקח על הבנקים. הבנק החברתי הוא תחרות אל מול הבנקים. אין לו "סודות" או "מידע פנימי" ואדם שיעבור מהבנק החברתי לבנק אחר, לא יכול לתת להם שום דבר (מלבד יכולתיו האישיות).

      אם דאגתך היא לכך שבעצם הבנקים "יקנו" אותו ובמהלך שירותו בבנק החברתי הוא בעצם ישרת אינטרסים זרים, אז יש כמובן את החוזה מול הלקוחות שמקשה על העניין ומאפשר להם להעיף אותו. אבל יותר מהכל חשוב עכשיו, עוד בתחילת הדרך לעשות את הבחירה הנכונה למנהל אחד או שניים שיובילו את הבנק ב10-20 שנים הקרובות.
      לאחר מכן?
      אין מה לעשות… כל מערכת תהיה חשופה לחמדנותם של אנשים ולאדישותו של הרוב. בלי ציבור פעיל ומתעניין, כל מערכת תהפוך למרוכזת ומשרת אינטרסים זרים. המטרה היא להתחיל בבנק ודרכו לקדם שינוי כללי שבסופו הבנק לא שולט בציבור – להפך – הבנק עזר לציבור להשתקם ולשלוח את ילדיו לבתי ספר טובים שהפך אותם – גם אם ימנים או שמאלנים – לאנשים ביקורתיים יותר, שלא מצביעים רק בגלל "האיום האיראני" או כי הם "שונאים ערבים" או "שואנים חרדים". המטרה היא, בסופו של דבר, לא להעמיד מערכת לשליטה, אלא לייצר חברה, בה מרבית האנשים ראויים למשול ויעשו זאת באופן חופשי באמת בקלפיות ובתרבות הצריכה.

      ואולי חשוב מכך –
      יבינו שתרבות הצריכה שלהם היא הקלפי האמיתית.

      אהבתי

      • שי הגיב:

        אני חושב שמה שמשתוף לשני המניפסטים הוא העיסוק ב"הנדסה חברתית" – הרעיון שאדם יכול לשבת ליד שולחן ולשרטט את החברה הרצויה ואת "האזרח בן מינו" האידיאלי.
        גם אני רוצה שאנשים סביבי יפעלו יותר עם הראש ופחות מהבטן, וגם אין לי בעיה עם בנק חברתי או מוסדות חינוך אזרחיים (="לא ממלכתיים"). אבל הרעיון שאתה ואני (או איזו קבוצה אחרת של גדולים בתורה כזו או אחרת) נשתמש בכוח – ולו רק כלכלי – כדי לעצב את הציבור בצלמינו ודמותינו, זה רעיון מאוד מרתיע: שומר נפשו ירחק.

        אגב, עיין נא ב "כלל הברזל של האוליגרכיה" (בוויקיפדיה):
        "…מיכלס מרחיב וטוען כי הארגון הסוציאליסטי יוצר בתוך עצמו מבנה חברתי הדומה למבנה שאותו הוא מבקר: הנהגה אוליגרכית ומעמד נמוך רחב, חסר מעורבות בשלטון. מיכלס טוען כי דווקא הצלחת המאבק הסוציאליסטי (בקנה מידה מספרי), מביאה לכך ששינוי סוציאליסטי אמיתי בחברה, לא ייתרחש".

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אין לי שום בעיה עם היררכיה ניהולית. כל בני האדם נולדו עם זכויות שוות, לא יכולות שוות. יש לי בעיה עם היררכיה פיננסית, עם היררכיה של הזדמניות, עם היררכיה גנטית וכולי. חוץ מזה, לא הצגתי שום היררכיה קבועה בבטון. הכל פה דמוקרטי ונזיל. ואני לא "מהנדס" את החברה. אני יוצר מצב בו לאנשים בחברה יהיה יותר טוב ולכן יעדיפו את השיטה שאני מציע. אני לא מכריח אותם להצטרף לבנק, אני מציע להם בנק זול יותר.

          אין שום קשר בין מבנה סוציאלי לאוליגרכיה.

          אהבתי

      • b הגיב:

        ד"ר יובל נח הררי מדבר בהרחבה על הכסף והאמון שכל העולם נותן בו. זו גם סוגיה בפני עצמה. כיצד לגרום למסה קריטית של אזרחים להאמין במטבע אחר? ומה עם הממונה על הבנקים? הוא לא עשוי לחבל?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          זה בדיוק העניין, המטבע החדש אמור להתחיל ראשית כמטבע פנימי בבנק ואז להתרחב בין לקוחותיו הרוכשים בעסקים שנולדו דרך הבנק. באנגליה הם עשו לו שער חליפין מובנה של 10% פחות מהשער של המטבע המקומי, ככה שכל דבר שאתה קונה במטבע הזה, זול יותר ב-10% וזה התמריץ של האנשים להשתמש בו. ואז חלק קטן יתחיל להשתמש ולאט לאט אנשים יקלטו שהם "פראירים" ומשלמים על כל דבר 10% רק בגלל שהם משתמשים במטבע הלא נכון. אז בהתחלה הם ירכשו רק מספיק בשביל הטרנזאציות המידיות שלהם, אבל אם הזמן הוא יתקבע כמטבע של ממש וכאשר יגיע למאסה קריטית מסויימת, כבר לא תהיה דרך חזרה.

          לגבי הממונה על הבנקים –
          אין חוק כרגע המגביל את מה שתיארתי. הקמת בנק היא עניין חוקי לחלוטין ושיקולי הרווח הם לא עניינו של הממונה על הבנקים (מלבד שערי ריביות, אבל אלו גם ככה זולות יותר מהבנקים האחרים). לגבי המטבע – גם כן אין הגבלה. החוק אוסר על זיוף מטבעות, אבל אם אני רוצה להמציא מטבע חדש, המדינה לא יכולה לומר כלום לגבי זה, באותו האופן שהיא לא יכולה לומר לי אם לרכוש מטבע זר של איזה מדינה מוזרה.

          כמובן שזה המצב כרגע וניתן להעביר חוקים אחרים. בעבר הייתה פה הגבלה של המדינה על רכישת דולרים כשרצו לשלוט באינפלצית המטבע המקומי. אבל אז היתה הצדקה, במקרה הזה לא תהיה. ואם יעשו זאת למרות שלא תהיה הצדקה, תצטרך ללכת לעליון ואם גם שם לא יעבוד, אז לא תהיה ברירה אלא לשרוף בנקים עד אשר יהיה חופש עיסוק ושוק חופשי אמיתי.

          אהבתי

          • b הגיב:

            שוכנעתי. עדיף לקרוא למטבע החדש דולר ישראלי. זה יישמע נהדר לאוזניים תאבות האמריקניזציה. אבל די בטוח שהעניין יזכה לחבלות ע"י הבנקים והממונה, כך שלא בטוח שיהיה כסף לאגרה עבור עתירה לעליון. יותר זול פשוט לשרוף את הבנקים. התהליך יהיה מהיר יותר.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            עם מחירי הדלק כיום, אני לא בטוח…

            אהבתי

  10. יוחאי לפת הגיב:

    מצוין, אחד הפוסטים הטובים והמאירי עיניים שקראתי. תודה רבה גם על הפוסט וגם על הבלוג שלך.

    ובנושא הפוסט, למה שלא תרים את הכפפה בעצמך? אל תקרא לאחרים לבצע את הרעיונות שלך, פשוט תבצע אותם.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני חושב על זה כבר תקופה. המצב הכלכלי שלי כרגע לא מאפשר לי לעשות יותר מידי. בוא נאמר שאני מאמין שאם היו נותנים לי משכורת סבירה (משהו לכיסוי השכירות, חשבונות, אוכל ועוד איזה גרוש וחצי) לעבוד על הנושא, אני מסוגל לעשות את כל מה שמופיע פה בתוכנית בתוך פרק הזמן המוגדר בה.

      אבל בינתיים זה סתם פנטזיות. אף אחד לא מממן אותי ובטח שלא משלם את החובות שלי. אז אני זורק את הרעיונות לחלל הוירטואלי.

      (שלא לרגע יווצר הרושם שאני אומר את הדברים האלה מתוך רצון לנהל או להוביל בהקשר הפופוליסטי או הסלבריטאי)

      אהבתי

  11. עמרי הגיב:

    הצעה קטנה: הדירקטוריונים של הבנק החברתי ונגזרותיו יהיו מורכבים מתמהיל מגוון של דירקטורים: עובדים, ציבור, ממשלה, הנהלה וכו'

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כמו שכתבתי בפוסט, לא ירדתי לעומק התוכנית אלא הצגתי אותה ממבט על. החוזה בין הלקוחות לבעלים, הנותן את זכות הבחירה ללקוחות בנוגע להחלטות החשובות (מכירת החברה, החלפת המנהל וכולי), זה בעייני הכוח הקריטי. גם היום יש חברות וגם היום יש נציגים (על פי וק) מטעם המדינה. זה לא הוכיח את עצמו.
      אבל יש מקום לעבוד הרבה על הפרטים הקטנים. אבל עיקר העניין הוא שהלקוחות מחליטים על גורל החברה (ללא קשר לגודל החשבון שלהם – בניגוד למניות וכדומה) ושהמשכורת של המנהלים נמצאת בידי הלקוחות.
      אין פתרון מלא לבעיה הדמוקרטית הבסיסית: אם אנשים מצביעים בניגוד לאינטרסים שלהם, הבחירה החופשית אינה מטיבה עימם.
      הפיתרון היחיד לכך, הוא ציבור או לפחות חלק ממנו, שנשאר אקטיבי ועומד על המשמר. הסיבה שהמדינה שלנו נראית כפי שהיא נראית עכשיו היא לא בגלל הטייקונים, אלא בגלל שמעמד הביניים נהנה מתקופת השפע ואיפשר למדינה ולחברות פרטיות לשדוד את הפריפריה והמעמדות הנמוכים יותר.

      אהבתי

      • איך אתה יודע שאנשים מצביעים בניגוד לאינטרסים שלהם, ואיך אתה בכלל יכול למדוד אינטרסים ואת מידת ההתאמה שלהם במערכת שבה רוב הבוחרים(בעיקר אלה היותר אינטילגנטים) לא בוחרים במה שהכי מתאים להם, אלא במה שהכי פחות מגעיל אותם?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          זה מזמן ידוע שהשכבות החלשות מצביעות לימין הקפיטליסטי והמילטנטי (ובהרבה מקומות גם הדתי). השכבות הללו הן השכבות שנהנות בצורה הכי ישירה מהמגננות של הסוציאליזם – לימודים חינם, בריאות חינם, מגורים חינם או מסובסדים, השלמת הכנסה וכולי… לכן, מבחינת השכבות הללו, זה אינטרס שלהם להצביע דוקא למי שישפר את התנאים הללו וזה השמאל.

          איך אני יודע שהשכבות החלשות מצביעות ימין?
          זה כבר אתה מוזמן להכנס לאינטרנט ולקרוא מאמרים ומחקרים. זו עובדה ישנה ומבוססת.

          יש כמובן הקשרים אחרים – ביטחונים, דתיים וכולי. אבל אני מדבר על ההקשר הכלכלי.

          אהבתי

          • אתה מסתכל על הטווח הקצר עד הקצר מאוד – כן, בטווח הקצר האינטרס של "העני" הוא להצביע למפלגת שמאל שתיקח מהעשיר ותיתן לו. אבל בטווח הארוך? האם ההיסטוריה לא הוכיחה לנו שדווקא ככל שיש יותר ליברליזם כלכלי (ראה סקנדינביה) כך גם העניים נהנים יותר?

            רוצה לומר, היכן לעניים טוב יותר(מבחינה חומרית, אני לא נכנס עכשיו לפילוסופיית אושר) – במדינה יותר ליברלית או יותר סוציאליסטית? קובה או סקנדינביה?

            הלוואי והימין בארץ היה קפיטליסטי, חבורה של סוציאל-דמוקרטים שחושבים שהמדינה היא ישות קסומה שיכולה לעשות הכל טוב יותר מכל אחד. עצוב לי בתור ליברל לראות את זה.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            תראה…
            אני יכול להביא לך מחקרים שהוכיחו כבר ששכר גבוה לא מעודד תפוקה גבוהה אלא להפך.
            אני יכול להביא מחקרים שהראו שלעניים טוב יותר במדינות סוציאליות עם שוק "חופשי" אשר מפוקח כהלכה.
            אני יכול להסביר לך שמה שהשינויים שאנשים מקשרים לקפיטליזם בכלל קשורים לנפט פחם וגז והגילוי של המערב לגבי כיצד לרתום את האנרגיה שבהם.

            אבל נראה לי שאנחנו רחוקים מידי. אתה מאמין שהעולם יתנהל יותר טוב ללא פיקוח. אני חושב שזו בדיחה ושכל פעם בהיסטוריה שלנו שהסרנו את הפיקוח הדברים קרסו. תמיד. גם הבנקים על בסיס קבוע קורסים כל X שנים ומולאמים. המדינה מתקנת… משלמת את החובות ואז שוב מופרטים וחוזר חלילה.

            אנחנו לא ניפגש באמצע פה.

            אהבתי

  12. קריאה מאוד מעניינת. אני מוחה בתוקף נגד חלק מהדברים שאתה מתאר בקפיטליזם מחד גיסא, מאידך גיסא שאני רואה את ה"אלטרנטיבה" של מאמרים מלאי שקרים וסילופי עובדות על קפיטליזם בYnet ודומיהם – המאמר שלך הוא מרשים ביותר גם בעומק הניתוח שלו וגם בדרך הפעולה שהוא מציע.
    אני מניח שלך זה ברור, אבל הדרך שאתה מציע היא דרך קפיטליסטית, אפילו ליברטריאנית "קיצונית" פר אקסלנס.
    אפילו ליברלים קלאסיים כמוני לא חולמים על ביטול המטבע של המדינה(אני כן חושב שאפשר "לעצור את המדפסות" כמו שעשו ב1985, אבל מפה ועד מטבעות מתחרים להילך החוקי הדרך עוד ארוכה).
    כפי שאמרתי אני מתנגד לדברים רבים ואני יכול לכתוב על כך פוסט שלם, ייתכן שאף אעשה זאת.

    כן מעניין אותי פידבק ספציפי, מעין "חור" שאני חושב שמצאתי בתוכנית שלך: המוסדות הפרטיים-חברתיים שאתה מציע, אותו בנק חברתי ו"גרורותיו" בעצם יצטרכו לפעול בסביבה תחרותית על מנת להגביר את הונם ולהמשיך לממן גורמי מחאה/שינוי כאלה ואחרים מצד אחד, מצד שני העובדים בכל הארגונים האלה צריכים להיות מאוגדים ואתה אף כותב ששביתה של יום אחד היא בעצם "364 ימי עבודה בשביל הקפיטליזם" – אותם עובדים מאוגדים עובדים "בשבילך"(מחאה/חברה וכד') – למה שתרצה שהם ישבתו?
    למה שתרצה שצרכנים לא יקנו את התוצרת של אותם עסקים חברתיים שהרווחים שלהם הולכים לכיוון השינוי?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לא מאלה שיש להם ביקורת על הקפיטליזם בפני עצמו. מערכת היא מערכת – אלו בני האדם שמגדירים את הצורה שבה תעבוד. גם שלטון מלוכה יכול להיות שלטון נהדר ודמוקרטיה יכולה להיות מושחתת.

      לגבי השביתה –
      אני לא רוצה שישבתו, אני רוצה שתהיה להם האפשרות לעשות זאת. התאגדות לא אומרת בהכרח שביתה. התאגדות אומרת שהעובדים הם כוח עם נציגות ושהם שותפים להחלטות על גורלם ולא סתם איזה "הון אנושי" כפי שאוהבים לקרוא להם המנהלים של ימינו, שאפשר לסחור בו ולפטר אותו ללא התחשבות. במערכת שתיאתי ההתאגדות הזאת היא עמצאי הגנה עתידי בכלל. החוזה הראשוני שתיארתי הוא כזה שבו אנשים לא ירצו להפגין או לשבות כנגד המעסיק. אבל כשאתה בונה מערכת את לא מתכנן אותה רק לבוס או המנהיג הנוכחי, אתה צריך לחשוב גם על האידיוט שיבוא אחריו ואולי אפילו הרשע שיבוא אחריהם.

      "למה שתרצה שצרכנים לא יקנו את התוצרת של אותם עסקים חברתיים שהרווחים שלהם הולכים לכיוון השינוי?" –
      לא הבנתי. מתי אמרתי שאני לא מעוניין שצרכנים יקנו מעסקים חברתיים?

      אהבתי

      • אני חושב שבני אדם, ברובם הגדול, פועלים בהתאם למערכת. אני לא חושב למשל שלנין היה בן אדם רע ומרושע – אבל המערכת שהוא עמד בראשה, עם המשאבים שלה, עם ההצדקה האידיאולוגית שלה איפשרה לו להפוך לרוצח. אבל לא ניכנס לזה.

        אני בהחלט מסכים איתך שיש צורך לתכנן מעבר ל"בוס הנוכחי", ולכן פתרונות כאלה צריכים להיות מערכתיים/מוסדיים ולא פרסונליים – אבל היה והגעת למקרה של "הנהלה" מול "עובדים" בעסקים החברתיים – נניח שהעובדים רוצים העלאת שכר של 8%, ו"ההנהלה" מעדיפה להשקיע את הכסף הזה בפתיחת סניפים נוספים בכפרים ערביים נגיד – העובדים המאוגדים יוצאים לשביתה ומה השגת בזה? אני חושב גם שההיסטוריה מוכיחה ששביתה פרטית(כלומר, לא של שירותים ציבוריים) היא מתכון בטוח לקריסה של העסק ולמעבר לקוחות ממנו – בשביתה "ציבורית" "אין ברירה" אז מתפשרים – אבל אם עכשיו העובדים של סלקום ישבתו, פשוט ינטשו אותה ושלום על ישראל.

        אני מסיק את זה מכך שאתה מציע פה אלטרנטיבות לצרכנות "חכמה" וירוקה, שמבוססת בעיקרה על מיזעור/העלמה מוחלטת של האלמנט הכספי בעסקאות – אם אתה מעודד זאת, איך בדיוק העסקים החברתיים שלך ייצרו רווחים שיהיה אפשר לאחר מכן להשקיע אותם בשביל השינוי המיוחל?

        אהבתי

  13. בלי קשר אגב לתגובה הקודמת, בתור מישהו שזו קריאה ראשונה שלו כאן(פחות או יותר), אני תוהה לאן אתה בעצם חותר. ברור לי שאתה לא קומוניסט וכנראה גם לא סוציאליסט, אבל מה "קורה בסוף"? נניח שהתוכנית שלך מתממשת במלואה ואנחנו נמצאים 30 שנה מהיום. מה בעצם שונה? איך מדינת ישראל "נראית"?
    מהי רמת המיסוי בה?
    האם יש בה מכסים?
    האם העובדים מאוגדים? האם חובה להיות מאוגד?
    האם יש חוקים לעידוד השקעה בפריפריה/אוכלוסיות מוחלשות?
    האם יש ביטוח לאומי?
    האם יש רגולציה על הבנקים?
    האם יש בחירות? האם זו שיטה פרלמנטרית כפי היום או שיטה אחרת?

    ועוד ועוד. איפה נהיה בעצם?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      יש מערכת סוציאלית שדואגת לעשות את מה שהקפיטליסטים טוענים לעשות – נקודת התחלה שווה. מה זה אומר? חינוך חינם ואיכותי לכולם. מערכת בריאות חינם. וכל הדברים הידועים שקשורים לסוציאליזם. והתפקיד השני של מערכת סוציאלית היא לתת את המגגנה האנושית המינימלית לאלה שבאמת כושלים או לא יכולים להסתדר בעצמם.

      איך זה עובד פיננסית?
      ממש בקלות. המיסים על השכבות הגבוהות יותר יעלו ובנוסף, בניגוד למה שאומרים, מדיניות סוציאלית משפרת את הכלכלה. כך לדוגמה מדיניות שמשתמשים בה בעולם עם מובטלים –
      במקום לתת להם תמיכה כספית בלתי מוגבלת (הגישה הכי סוציאליסטית נאמר)
      ובמקום לא לתת להם כלום (הגישה הכי קפיטלסטית נאמר)
      הממשל במדינות מסויימות מסבסד את ההעסקה של האנשים הללו. תחשוב על אדם מבוגר שלא מוצא עבודה. מעסיק אומר לעצמו "בגילו הוא יהיה פחות יעיל". אבל כמה פחות יעיל? 80% 60%? אז המדינה בה ועושה עם המעסיק חצי חצי. גם המדינה חסכה כסף, גם המעסיק חסך כסף ובמקום שהבן אדם יחיה בתחושה של חוסר אונים וחוסר פוקנציונלית, יש לו עבודה.
      יש מיליון פתרונות כאלה. כשמפסיקים לחשוב בתוואי של הקיצוניות שמגדירים לנו המנהיגים הדבילים שלנו, יש הרבה פתרונות הרבה יותר יעילים מלחשוב על כל מי שנעזר במדינה כעלוקה או לחשוב על כל מי שעשיר כנצלן. העשירים יהיו עשירים פחות (אך עדיין עשירים) ועניים לא יהיו.

      אני לא אכנס לכל נושא שדיברת עליו. המערכת הקיימת היא לא משהו שיתחלף, אלא יתוקן. בחירות? ברור. אבל בלי מימון חיצוני. רגולציה על הבנקים? ברור. אבל לא על יד איזה "מפקח על הבנקים" שכל פעם הולך אחרי זה לעבוד בשבילהם.

      איפה נהיה?
      במקום שמאוד קשה בו לגנוב כסף מאנשים. במקום שבו לאנשים הרבה יותר קל לעשות את הבחירה הנכונה לגבי העתיד שלהם בעצמם ובקלפי. במקום הרבה יותר אנושי וטיפה פחות מיליארדרי.

      אהבתי

      • מעניין. תודה על המידע.

        אהבתי

        • אי אפשר לערוך אז אני מוסיף: אז הבנתי שיש רשת רווחה מאוד גדולה ורחבה. אוקיי. מה לגביי רגולציה על עסקים? תקנות/מימון? האם יש מכסים? האם יש סחר חופשי עם העולם או שיש "הגנה" על הייצור המקומי? האם בבעלות המדינה ישנם אמצעי ייצור או רק רשת רווחה + חינוך + ביטחון ?

          אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אני מקווה שאתה מבין שאני לא חוזה את המדינה או משהו… אבל אם אתה שואל את דעתי למדינה תקינה:
            רגולציה על עסקים יש גם כיום – היא תהיה נוקשה יותר בהקשר של מונופולים וגורמים המקשים על עסקים קטנים ומכבידים על צרכנים.
            האם יש מכס –
            כמובן. לגבי המבנה שלו זה מורכב מאוד. תפקיד המכס בעיני הוא לעודד צרכנות מקומית ולהעדיף עבודה מקומית. התפקיד השני שלו יהיה (והוא לא עכשיו) לאפשר לאנשים פרטיים לייבא באותו אופן שתאגידים עושים זאת. להשוות את חוקי המשחק.
            תקנות\מימון – תחת פיקוח נאות
            סחר חופשי עם העולם – יש. אבל יש פיקוח ומיסוי שתפקידם לתעדף תוצרת מקומית ומנגד יש זרזים והקלות שתפקידם לאפשר תוצרת מקומית איכותית. בכל מקום שאין תחליף לתוצרת חוץ, החסמים יוסרו, כי תפקידם לא לקנוס את האזרחים, אלא לתחזק את שוק העבודה המקומי (שבמקרה הזה לא יכול לתת מענה).
            אמצעי ייצור בבעלות המדינה –
            המשאבים לדעתי כולם צריכים להיות בבעלות המדינה. גז, מים, אדמה… הכל. המדינה גם צריכה להיות הספקית של המוצרים הבסיסיים הללו. מבחינתי למטרת השוק החופשי אפשר שכל מי שירצה יהפוך למפעיל וירטואלי, כפי שנעשה ברשתות הסלולריות, ויקנה כמויות גדולות מהמדינה וימכור בעצמו. אבל המדינה חייבת להישאר הספק הראשון והבעלים הלעדי של אוצרות הטבע שלנו.
            באשר לשאר המוצרים –
            המדינה תפקח ותכתיב מדיניות מיסוי שתפקידה לקיים שוק חופשי בתוך תבנית אנושית. תרוויח, אבל בגבולות הטעם הטוב. תצבור כאוות נפשך, אבל יהיה מיסוי כבד על ירושה… כבד מאוד. מבחינתי מיסוי של 50% וצפונה הוא ריאלי לחלוטין. אפילו בקנה מידה קפיטליסטי, זה הרי לא כסף שנצבר בעבודה קשה על ידי היורשים, אלא סתם מתנה שקיבלו על בסיס קירבה גנטית לאדם שהצליח.

            אהבתי

  14. יואב הגיב:

    התשובה להפרטה – הפראטה

    אהבתי

  15. אוריש הגיב:

    אני חושב שיש כבר עשיה בכיוון שאתה מדבר עליו. "שלנו" (http://shelanoo.co.il/) מגדיר עצמו כ"קואופרטיב הראשון לשינוי כלכלי חברתי.
    הם מקימים קופת גמל ופנסיה ואיגוד אשראי לפי עקרונות דומים למה שמוצג פה

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      יש גם "בנק חברתי" ויש גם קואופרטיבים ויש מלא דברים על הנייר. לדעתי הם לא זזים לשום מקום והם גם "היפים" מידי. אל תבלבל עמוד אינטרנט או דף פייסבוק עם מוסד קיים או תוכנית רצינית. הרבה מהאנשים שמאחורי הרעיונות האלה הם לא אנשים שיש להם את הכריזמה, הניסיון ואמון הציבור הנדרש, בכדי להרים פרוייקט שכזה. זה לא מספיק לפתוח משרד או משהו. בשביל באמת לעשות שינוי אתה צריך שהדמות המובילה שלך תהיה מישהו מוכר וכריזמטי שישדר ביטחון.

      עכשיו שים לב שהם קואופרטיב. הבעיה עם זה, היא לא על הנייר דוקא, אלא בפרקטיקה. הייתי בהרבה פגישות של קואופרטיבים – זה מסורבל, זה איטי, זה לא מצטייר טוב בעיניי הציבור הכללי (אלו שכבר שנים חיים במשטר קפיטליסטי). קואופרטיבים יותר מתאימים למבנה של עסק רגיל ובדרך כלל לא גדול מידי או מרוכז במבנה אחד. בעיה נוספת של קואופרטיבים זה שהם לרוב נותנים מניות לשותפיהם. את המניות האלה אפשר למכור ובתהליכים כאלה ואחרים מתו מרבית הקואופרטיבים הגדולים תמורת בצע כסף.

      בקואופרטיבים יש מפגשים פעם בחודש ובעלי המניות מחליטים על המשך הדרך. זה קצת מסורבל מידי בשביל לעמוד בקצב הנדרש לשינוי ברמה לאומית. אני מבטל את רעיון המניות שנותן פתח להשתלטות ומעביר את הכוח ללקוחות. בצורה הזאת הם יעשו את ההחלטה הטובה ביותר למען החברה. למה? כי אין להם מה להרוויח מלעשות את ההחלטה הלא נכונה (היות ואין להם מניות ואין דרך לקנות אותם) והם משתמשים בשירותי החברה ולכן כדאי להם שהיא תהיה זולה יותר וטובה יותר.

      אני רק אדגיש – לי אישית אין בעיה עם מה שהם עושים ואני בעד עקרונית. אני פשוט יודע איך אנשים חושבים על קואופרטיבים ומה היו הבעיות שלהם היסטורית.

      אהבתי

      • אוריש הגיב:

        לפי התרשמותי "שלנו" כן מתקדם. מקווה שלא אתבדה.
        בקואופרטיב הזה לא ניתן לסחור במניות, ובכל מקרה יש קול אחד לבן-אדם ללא קשר לכמות המניות שברשותו.
        תדמית זה דבר חשוב אבל גם יכול להיות הפיך. כבר קיבלנו ראשי ממשלות שתדמיתם היתה שעתידם בעברם.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אני לא מעורה מספיק ב"שלנו", אבל שיטת המניות נותנת כוח לקבוצה קטנה של אנשים. נכון שבהתחלה כולם נראים אידיאליסטים וכולי אבל ההיסטוריה מראה לנו שתוך זמן קצר (לכל היותר מספר עשורים) קואפרטיבים התפרקו ונמכרו. לדעתי השיטה שמעניקה את השליטה ללקוחות, היא החסינה ביותר, כי הם היחידים שהרווח שלהם מגולם בפעילות איכותית של החברה ולא במכירה שלה או השקעות שלה בפרויקטים מסוכנים.

          בקשר לתדמית –
          זה פחות קריטי בעסק בודד, אבל בהיקף שאני מדבר עליו, זה קריטי. אנשים לא מחליפים בנקים וחברות אשראי במהירות והם בטח שלא עושים זאת לטובת איזה ארבעה אנשים שהם לא מכירים ואיזו שיטה מוזרה שהם לא מבינים שיש איזה 1000 איש שקובעים להם את המדיניות בגלל שהם קנו "מניות" שהן לא בדיוק מניות.
          זה לא שאני לא מבין את הקונספט, זה שאני מבין שאנשים אחרים לא מבינים אותו והרבה לא אוהבים אותו. אבל נראה מה יהיה. זה בכל מקרה יוזמה מצויינת, אני פשוט חושב שהמבנה שלי חסין יותר לאתגרים שמציב הקפיטליזם. אתה לא יכול לחשוב רק על איך הארגון יעבוד בשנה הראשונה ועם המנהלים הראשונים, אתה צריך לחשוב מה יקרה עוד 20 ו-40 שנה כשהמניות יעברו ידיים, ההנהלה תתחלף. אפילו לא מן הנמנע שהם יגיעו לגודל מסויים, ובנק ראשי יזהה את הסכנה ויציע נגיד 250 מיליון שקל לקנות אותם. נגיד שיהיו להם 5000 בעלי מניות. זה יהיה 50 אלף שקל לבן אדם שאולי קנה מניה באלף שקל (לא יודע בכמה הם מוכרים כרגע). זה מגיע לישיבה והם חייבים להעלות את ההצעה לדיון (כי ככה זה עובד). ופתאום אנשים אומרים לעצמם… תראה… אני סוציאליסט והכל… אבל 50 אלף שקל ממש בא לי טוב עכשיו. בנוסף, מבנה הועידה של חברי המניות דומה לסוג של פריימריז – אם תרכוש מספיק אנשים שם, תשיג שליטה בנכס.

          ו-250 מיליון שקל זה ממש גרושים בשביל הבנקים הגדולים (ואם חסר תמיד אפשר להדפיס עוד). אי אפשר לסגור את כל החורים ותמיד תהיה אופציה שאנשים יפעלו בניגוד לאינטרסים שלהם, אבל צריך לבנות שיטה שבה זה כמה שיותר קשה ולפחות את הדברים שכבר ראינו קורים היסטורית, למנוע.

          אהבתי

  16. טוב – "לסיכום", הכיוון שאליו אתה מתווה הוא כיוון פרוטקציוניסטי קלאסי – חשבתי שאתה מכוון יותר לסוציאל-דמוקרטיה מודרנית(סטייל סקנדינביה) וצר לי שהתבדיתי. לגבי פרוטקציוניזם, סוציאל-דמוקרטיה וכד', סרטון קצר:

    אבל זה לא העיקר, העיקר הוא שהדרך שבה אתה בוחר היא וולנטריסטית ואני רוצה לשוב ולשבח אותך על כך.
    אני גם מאחל המון הצלחה במימוש הרעיון או חלקים ממנו כפי שכתבת בפוסט ולא כפי שאתה רוצה שיהיה "בסוף" – אני בעד שירותי בנקאות וצריכה בעלות נמוכה כמה שיותר לכלל האוכלוסייה. אם באמת תפעל אישית בנושא/תכיר דברים דומים – פרסם פה בבלוג, אשמח לעקוב.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שאלת אותי על איך לדעתי מדינה צריכה להיראות. זה לא קשור לתוכנית שלי. התוכנית שלי עוסקת בכלכלה בלבד ומעבר לכלכלה היא פועלת למען מערכת חינוך איכותית שתאפשר לאנשים לבחור את הדרך שלהם בעצמם – תהיה סוציאלית או ניאו-ליברלית או אנרכיסטית. אני לא "מכתיב" מדיניות, אני מאפשר לאנשים לעשות החלטה מודעת וטהורה.

      בקשר למיני הרצאה –
      בחור חביב. מכיר את הטענות וקראתי כבר זוכי פרס נובל בכלכלה שסותרים אותן. ההצגת שלו של המציאות היא פשטנית. הוא מתעלם מכך שהיצוא יפסיק בגלל שישראל חתומה על חוזים עם ה-WTO שמחייבים אותה במכרזים. יש פה הרבה דברים שלא קשורים לaוק חופשי, אלא לחוזים בין מדינות ולא התנהלות טבעית של שווקים. הוא מסתכל על הכסף ממבט מעוף הציפור אבל לא עוצר לשאול לאן הכסף הולך. להציל עובד טונה של 80 אלף שקל יעלה מיליון שקל במיסי יבוא. אולי… אבל הפיקציה היא שהמיליון שקל שנחסוך יגיעו לכיס שלנו. במשך שנים המחירים לצרכן רק עולים (במיוחד אם מתחשבים באינפלציה). נכון שיש מוצרים מסויימים שמוזלים – אבל סל המוצרים הכללי, ביחס להכנסה ובהתאם לאינפלציה, יקר יותר היום מבעבר. מיליון השקל שיחסכו במיסים, לא יחוייבו בחוק כהנחה לצרכן ולכן לא יתגלגלו לכיסו של הצרכן בכלל. יכול להיות שתהיה הוזלה מסויימת אבל מרבית הכסף יהפוף לרווח חדש בעבור אותם היבואנים שפיטרו את אותו עובד.

      אני לא אומר שתמיד הפיתרון הוא סוציאלי או תמיד קפיטליסטי – אלא שצריך להיות פתוחים להתאים את הפיתרון למצב ובדרך כלל הוא בין השניים ולא אחד מהם. במקרה הזה יכול להיות שהמס על יבוא הטונה הוא מוגזם (אני לא מכיר את הנושא), אבל כמו שאמרתי לך קודם לכן, היכן שאין למדינה תחליף להציע, מיסים לא צריכים לשמש כקנסות.

      אני לא יודע מדוע אתה מתעקש לתאר אותי כאיזה מישהו שמחפש לסגור את המשק לחלוטין, או למעוך את השוק. אני סך הכל אומר שתפקיד המדינה הוא לאפשר לשוק להיות חופשי באופן שיוויוני כלפי פנים ולתקן את השוק (במשיכות מכחול ארוכות ולא בכניסה לפרטים ספציפים) בכדי לפצות על הבדלים עולמיים. סתם לדוגמא: סין והודו מכילות מיליארדים של בני אדם שיעשו את כל העבודות שעושים מרבית הישראלים בהרבה פחות כסף. זה כבר שנים שבני אדם במערכת הקפיטליסטית הם סחורה לכל דבר; הון-אנושי. באמת שאין שום דבר שמונע מאיתנו להביא 2 מיליון סינים והודים שיעשו פה, לאחר נאמר אולפן של חצי שנה, את כל העבודות הבסיסיות – פועלי בניין, חקלאות, מנקים, נהגי מוניות, נהגי אוטובוסים, שומרים, שליחים, שרברבים וכולי וכולי וכולי…
      אז מה? אז שנרסק את העם? הרי לשיטת ה"טונה" אנחנו נציל משרות, אבל בעלות גבוהה יותר מזאת שאפשרית בשיטת יבוא האנשים.

      בקיצור… צריך לשחק עם זה ואין קו ברור. העולם עכשיו נגיש כולו ואי אפשר לרסק שוק שלם בגלל שמדינה ענקית כמו סין לפתע החלה להתעסק בתחום שבו את התעסקת בו. אז צריך לקחת את הזמן. בהתחלה להניח חסמים והלתחיל תוכניות להסבה מקצועית. זה בסדר "להרוס" משרות ישנות, אבל מנגד צריך לא רק לייצר משרות חדשות, אלא גם להנגיש אותן. אני לא נגד התקדמות, אני נגד השארה של אנשים מאחור, שלא לצורך. תפטר את עובד הטונה. אבל מהמיליון שקל בשנה שיחסך, דאג לו להסבה מקצועית ולדמי אבטלה בתקופת הביניים. אני לא טוען שצריך לסגור את השוק הישראלי, אלא לאפשר לו לפעול עם העולם, אבל תוך דאגה ראשונית לעצמנו. אל תפיל את המכס במכה, אלא תיקח ממנו את הנדרש בכדי להכשיר את העובדים שאיבדו את תעסוקתם לרכוש מקצוע או עבודה חדשה. ככל שאלו יתמקמו מחדש כך ירד המכס וברגע שהעובד האחרון יועסק, המכס יעלם. ככה לכולם יש אינטרס לפעול גם לטובת העובדים וגם לטובת היבואנים ובסופו של דבר, גם לטובת הצרכנים.

      הבעיה של הקפיטליסטים זה שהם רוצים את כל המיליון שקל
      הבעיה של הסוציאליסטים זה שהם לא רוצים שהעובד בכלל יפוטר

      אני באמצע.

      אהבתי

      • הייתי שמח להתדיין איתך בצורה מסודרת ונורמלית, אבל זו תהיה גניבת הפוסט והתגובות שלו.
        אני מתנצל אגב על הסרטון, הייתי בטוח שהוא יופיע כלינק פשוט ולא שייקח כ"כ הרבה מקום ויהיה כ"כ ויזיבלי.

        הפואנטה הסופית שלי היא פשוט לאחל לך בהצלחה, ולאחל לכל מי שרוצה חברה "צודקת יותר"(לפי הגדרתו שלו) שיפעל למימושה בדרכים וולנטריסטיות כמו שאתה מציע, זה הכל :)

        אהבתי

  17. Dror Reshef הגיב:

    תודה, פוסט טוב!

    אני חושב שכדאי להתמקד בשלב הראשון. הוא מספיק חשוב בפני עצמו.

    הסרט של כסף כחוב הוא מעניין. פעם שניה שאני רואה אותו ורק כעת הבנתי שני דברים חשובים.
    1. שיחס הרזבה לא באמת נשמר – ובנקים בעצם מדפיסים עוד ועוד כסף (בניגוד למה שלומדים באוניברסיטה זו טענה מהותית מאוד בסרט)
    2. שהמערכת הכספית הקיימת מחייבת ניפוח מתמיד כדי לתת "תרופה" לריסוק הצפוי של עסקים ואנשים בגלל האשראי המוגזם שניתן שלא מאפשר להחזיר חלק גדול מההלוואות. (אם כי לא ברור מהסרט האם צמיחה כלכלית מסייעת להחזר אחוז מהאשראי ואם כן – מה צריך להיות הפער בין הריבית לבין הצמיחה).

    הסרט, וגם אתה מדי פעם רומזים על חשיבה של כלכלה בת קיימא, אבל במיוחד בדיון כאן חסרה נקודה חשובה. הקפיטליזם (וכמוהו קוקטלים אחרים כמו סוציאל דמוקרטיה) הוא בדרך לקריסה. זה לא קורא בגלל התרחיש הסוציאליסטי של התמרמרות מעמד הפועלים. זה לא מתחרש בגלל כשלון הקפיליזם, אלא בגלל הצלחת הקפיטליזם. בגלל שיש כאן 7 מיליארד אנשים, שהצריכה שלהם גדלה, ובגלל שהכדור, המערכות האקולוגויות שלו, המשאבים המתכלים והמתחדשים כבר לא מסוגלים לספק את התאבון העצום שהקפיטליזם מייצר.

    התנאים הפיזים כדי שזה לא יקרה הם די ברורים – יש צורך בייצוב האוכלוסיה, בכלכלה מחזורית במקום כלכלה קווית ובמקורות אנרגיה מתחדשים. האם זה אפשרי במסגרת כלכלה קפיטליסטית – בספק רב. לדוגמה בקפיטליזם ב-30 השנים האחרונות היתה התייעלות של פי 2 בצריכת האנרגיה לתוצר – כל מוצר בשווי דולר אחד שמויוצר היום מיוצר בחצי מכמות האנרגיה מלפני 30 שנה. אבל כל החסכון האנרגטי הזה הולך לא. גידול האוכלוסיה ב גידול צריכת האנרגיה לנפש. ככה שבאותה תקופה הצלחנו גם להגדיל את תפוקת האנרגיה ב70%.

    והמיתוס המרכזי שעדיין שליט אצלנו הוא עדיין המיתוס הליברלי של מין רוביזנון קרוזו שמסתדר בכוחות עצמו , ולא משפיע או מושפע מהמערכות מסביבו. כאילו אין אקולוגיה.

    אתם יכולים לאהוב או לשנוא את הקפיטליזם, לשנוא ולאהוב את החלופות אליו. אבל אם הספינה טובעת זה לא משנה אם היא מאד יפה. או כמה אהבתם אותה.

    לגבי חלופות לאשראי מחוץ לקפיטליזם – אם אתה מבין שצריכה היא בעיה ולאו דווקא פתרון, אתה לא ממש מעוניין בעוד צמיחה. אתה יכול להחליט שכלכלה טובה היא לא כלכלה שצומחת, אלא כלכלה ששומרת על מלאי הון שונים במצב תקין (הון תעשייתי, הון חברתי, הון אנושי והון טבעי) ושומרת על איזון.

    כשיש פחות צמיחה צריך פחות אשראי.

    אם רוצים אשראי, אני מניח ששני מוסדות חשובים שהקפיטליזם והמדינה ריסקו , נתנו תשובות חלקיות – קהילה ומשפחה.

    אם אתה רוצה חזון לכלכלה עם רווחה חברתית. צריך לעשות משהו יותר נועז וללכת מהסוף להתחלה. צריך לדמיין (בסרט עושים את זה בשלב מסויים) איך נראית המערכת שלך ואז ללכת אחורה לראות איך בונים דבר כזה. סתם סוציאל דמוקרטיה , עם או בלי שינוי של הבנק, או מערכת ליברלית – תשפיע על הרווחה של האנשים (נניח כמה הם נהנים) אבל אין כעמט קשר בין כמות ההנאה \ רווחה של אנשים לשאלה מה היציבות של המערכת האקולוגית והמשאבים שלהם כדי לתמוך בהמשך קיום המערכת.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בנוגע ל-2:
      בקפיטליזם הצמיחה חייבת להיות גדולה מהאינפלציה, אחרת הכלכלה מתכווצת וערך המטבע קטן, עד שלבסוף מגיעה הקריסה. אבל הלולאה פה היא שהאינפלציה עצמה, מושפעת באופן כבד מיצירת המטבע – ככל שמדפיסים יותר כסף, כך הערך שלו יורד. מנגד, הכסף שהודפס על ידי הבנקים, הוא בעצם חוב, ולכן נושא ריבית. לכן הכסף עצמו חייב לצמוח מהר יותר מקצב הריבית שמוצמד אליו. נגזר מכך, שהכסף שקיים כרגע בעולם תמיד צריך שיהיה יותר כסף ממה שיש, כי בהגדרה הוא חייב להחזיר את הריבית על עצמו. ומכאן ההידרדרות המחוייבת של הדפסת עוד ועוד כסף. כל עוד העולם שתה את משאביו – דלק, נפט, פחם, זהב, יהלומים, עבדים וכולי – אז נוצרה סחורה חדשה שיכלה לעמוד כנגד הכסף החדש. אבל הסחורה הזאת נשרפת והכסף נותר. לא רק שהיא נשרפת, היא נגמרת.
      בעולם ללא הגבלת משאבים, יכולנו לחיות עם כסף ללא הגבלה. החובה היחידה הייתה שנחפור ונשיג את המשאבים לפחות באותה מהירות שאנו מדפיסים את הכסף. העולם הזה איננו בנמצא, ולכן הכסף מאבד מערכו (וזה עוד מבלי להכינס לעיוותים האנושיים האחרים שבמערכת).

      לכן כמו שאמרת המערכת צריכה תיקון יסודי יותר. אני לא ממש מציע אותו בפוסט הנוכחי, כי אין כרגע אפשר לדלג ישירות אליו. אני אפילו לא בטוח אם האנושות מסוגלת לייצר את המערכת הבאה, מבלי שתרסק את הנוכחית (ומי יודע מה יוותר ממנה לאחר מכן). אבל אני די בטוח שהתוכנית שאני מציג היא צעד שיקדם בסופו של דבר את החשיבה הנכונה, גם אם זה צעד שאין לו משמעות מבחינת מניעת האסונות הגדולים יותר.

      לגבי הצמיחה –
      זה לא שאני רוצה פחות צמיחה, אלא פריסה שונה של הצמיחה – אולי אפילו הגדרה שונה שלה. אני לא מפנטז על מוצרי היי טק מפה ועד הודעה חדשה ויבוא מכוניות בלתי נגמר. אבל זה מחוץ לידיים שלי. בעיניי צמיחה יכולה להיות בניצול מוצלח יותר של משאבים. צמיחה לא חייבת להיות משולה לצריכה גדולה יותר, אלא יכולת ניצול גבוהה יותר. יש המון דברים שאנחנו כאנושות נמצאים כמאה שנים אחורה לגביהם מבחינת מה שאנו מסוגלים טכנולוגית. אנו מסוגלים להעמיד מערכת תחבורה ממוחשבת לדוגמה, ללא רכבים פרטיים, שתביא אותך מכל נקודה לכל נקודה ובכל רגע נתון. כמה זה יעלה? כלום. זה יחסוך. זה דברים ידועים שרכבים מעבירים את מרבית זמנם בעמידה ואם נסתכל במבט בלתי רכושני, מספר הרכבים הנדרשים בכדי לשנע את כל החברה שלנו, הוא אולי עשירית מזה שאנו משתמשים בו, כאשר אנו חושבים כישויות נפרדות וחמדניות.
      בדומה לכך יש מיליון דברים כאלה שניתנים לתיקון. אבל זה לא יקרה עד שיהיה שינוי תפישה מהותי ואני לא בטוח שזה אפשרי בתוך מסגרת הזמן שנותרה לנו לפעול בה.

      התוכנית שלי לא נוגעת למרחקים שהלכת אליהם, כי היא לא מדומיינת. התוכנית הזאת נוגעת לדברים שאפשר לעשות בתוך המערכת הקיימת. אנחנו יכולים לשבת פה ולפנטז על סוגי כלכלות מהפכניות ואנרגיות ידודיתיות ואולי אפילו שלום עם אוייבנו. ההבנה שצריך לעשות משהו, אולי דורשת מאיתנו את היכולת לדמיין משהו אחר. אבל היכולת ממש להגיע לשם, דורשת מאיתנו לדעת לחבר בין הנקודות; בין הקיים לנשאף. הרבה אנשים דימיינו איך זה לעוף לפני האחים רייט. זה לא הדימיון שלבסוף מטיס אותנו, זה פשוט נדמה כך לאנשים שיודעים לממש את הדמיון שלהם.

      אהבתי

      • Dror Reshef הגיב:

        המערכת הקיימת, לפחות חלק ממנה, יכולה להשתנות לפי הדמיון שלנו, לפחות החלק שלה שנוגע לטכנולוגיה (על ידי מחקר טכנולוגי) ולמוסדות חברתיים. למעשה לפי יובל הררי (קיצור תולדות האנושות), כל מה שיש לנו כחברה, ובכלל כמין הומו ספאינס זה הדמיון המשותף שלנו – זה היתרון (או הקללה) של המין האנושי – לא מוח גדול, כלים או ידיים אלא היכולת לדמיין יחד מציאות מדומיינת אחרת (לדוגמה – כסף, או צמיחה, או לאום, או כלכלת מצב יציב). זה הטריק היחיד שיש לנו כדי לשתף פעולה בקבוצות מעל 150 אנשים.

        לגבי מכוניות ממוחשבות לדוגמה, זה מה שניסיתי להסביר – בחברה שבה יש שאיפה לצמיחה, כל השינויים האלה, לא יובילו רחוק מידי (בהקשר של חסכון אנרגטי), מה שהנתונים מראים שרוב הג'ול שתחסוך בצעד כמו מכוניות ממוחשבות, ילך ל-2 אפיקים: "יו איזה יופי, המכוניות חסכונית יותר , אפשר לנסוע רחוק יותר" (פרדוקס ג'בונס), או "יו, יש לנו יותר כסף – בואו נעשה עוד ילד".

        לכן השינוי המהותי בהקשרים האלה הוא כנראה פחות טכנולוגי (ייתכן משמעות לדוגמה לטכנולוגיות תקשורת) ויותר מוסדי, תרבותי.

        אין סתירה בין השלבים הראשונים של התכנית שלך לבין מה שאני אומר. אבל בלי שנתחיל לדמיין לאן אנחנו רוצים להגיע, סביר מאד שגם לא נוכל להגיע לשם. כיום יותר ויותר אנשים מבינים שהקיום שלנו כחברה וכיחידים תלוי ביכולת שלנו להגיע לכלכלה בת קיימא. זה אחלה מוטיבציה שיכולה לאחד בין קפיטליסים לשעבר לסוציאליסטים לשעבר. הסיכוי שלנו די נמוך, אז כדאי שנתחיל לעבוד על הדברים האלה היום.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          בנוגע לדימיון –
          לא הבנת אותי נדמה לי. הדימיון הוא כלי חשוב והוא בעצם הגלי היחיד שמאפשר לחשוב מעבר למציאות הקיימת, אבל הוא לבדו חסר ערך. אני לא באמת חושב שאני צריך להסביר מדוע דימיון לבד לא מייצר מציאות.
          מציאות קבוצתית נעה לאט בגלל שהדימיון הקבוצתי הוא ממוצע ואינו יכול לדמיון של מיעוט מסויים או לעיתים יחידים. אלה שמתעקשים לנסות לממש חלום רחוק מידי מזה של שותפיהם לחברה כושלים. אלה שמתפשרים על צעד בכיוון, צולחים. הדימיון שלך ותפישתך למציאות האוטופית הוא ממש לא התפישה המקובלת. זאת אשלית שמאל ידועה. הרוב לא ממש יודעים להסביר ברצינות מה זה קפיטליזם ומה זה סוציאליזם ומה עתודות הנפט ומה ההשלכות של שריפתן.

          לגבי הפרדוקסים –
          אני מכיר אותם, אבל הם נכונים עד נקודת הטיה. בתחילת המאה כשבאמת יצרו מנוע חסכוני יותר, התוצאה אכן הייתה דוקא הכפלת הצריכה הכוללת של הדלק. אבל כשאתה חוצה נקודה מסויימת, היעילות גוברת על הצריכה. הבעיה כמובן היא שהיעילות מאפשרת ילודה מוגברת (תופעה שמקושרת רבות לקפיטליזם ובכלל קשורה לכך שלמדנו להפוך נפט ופחם לאנרגיה), ואז היעילות לא מתבטלת אבל מנוצלת שוב עד תום היכולות הארציות.
          כמו שכבר אמרתי, אלו לא פתרונות סופיים, אבל הם צעדים בכיוון. כאשר לאנשים לא יהיו רכבים פרטיים אבל תהיה להם יכולת להגיע מכל מקום לכל מקום ללא המתנה משמעותית, לאף אחד מהם לא יהיה אכפת איך נניע את התחבורה הזאת. בנקודה הזאת, שינוי שמבחינת כלכלה הוא בלתי אפשרי כרגע – כמו מעבר מנפט לגז או שילוב של גז ורכב סולארי או מיליון רעיונות אחרים שקיימים – יהיה קל לביצוע.
          זה מעיק, אבל בהיקפים לאומיים ככה דברים עובדים (מלבד בהתרסקויות טוטאליות).

          לדעתי דווקא הרשת עמוסה באנשים שמדמינים את העולם הבא. בתור אחד שקורא את מרבית הבלוגוספירה האיכותית, אני יכול לומר לך שלא תמצא בלוג שלא עסק בשאלת "האוטופיה". כולם היום עתידנים. אני לא רואה טעם בזה. הכיוון הכללי הוא ברור, השאלה היא איך עושים צעדים ראשונים ולא איך נכתוב רב מכר על איזו פנטזיה שלעולם לא תגיע (או לפחות לא בזכותנו).

          אהבתי

          • Dror Reshef הגיב:

            אני מסכים איתך לגבי זה שדמיון רחוק מידי הוא כלי בעייתי. וגם שיותר קל להתקדם לנקודות "קרובות" יותר. אבל השאלה היא עד כמה ניתן לפרוס את החזון לצעדים קטנים שניתן לבצע אותם, כמו גם ביכולת להפיץ את המסר. בהקשר הזה, להסביר את הבעיות של מערכת הכספים זה לא פחות קשה מאשר להסביר את הבעיות של התרחבות אנושית במערכת סופית.

            אלו גם נושאים קשורים זה בזה, הנימוק של חלק מהקפיטליסטים להצדקת המצב הזה הוא "זה אולי לא צודק, אבל זה עובד. זה אולי לא צודק אבל זה הכרחי כדי לשמור על סדר חברתי שמאפשר רווחה חברתית"). מול זה יש טיעונים "חלשים" ("אפשר לעבור למערכת כספים אחרת שגם תשמור על סדר חברתי, אפשר לעבור למערכת כספים אחרת שתאפשר עדיין צמיחה). זאת מול הטיעון האקולוגי (זה לא רק לא צודק, אלא גם לא יציב, בסופו של דבר זה יכול להשמיד את כל הציבליצזיה. וטיעון אחר – במערכת כספים אחרת אולי תהיה הרבה פחות צמיחה , אבל זה בסדר, הצמיחה במערכת שלנו היא דבר שיש לו גם בעיות, לא רק יתרונות, ובכל מקרה אי אפשר להתמיד איתה הרבה זמן.

            אי אפשר להסביר מה זה סוציאליזם וקפיטליזם כי אלו מושגים מדומיינים ולא מוגדרים היטב. כמו שאי אפשר להסביר מהו מלאך, מהי נצרות וכו' . לעומת זאת אפשר הרבה יותר טוב להגדיר מהו שוק משוכלל לדוגמה שכן נעשה מאמץ מסודר כדי להגדיר מושג כזה (למרות שהוא דמיוני יש מספיק אנשים שמדמיינים יחד את אותו המושג).

            מה זה "זאת אשלית שמאל ידועה"- לא הבנתי. לגבי עתודות הנפט – יש דווקא תחזיות לא רעות.(ראה "שיא תפוקת הנפט" באקו ויקי).

            לגבי יעילות – אני לא יודע מאיפה הבטחון שלך בזה. הנתונים הם מ-30 השנים האחרונות.
            http://ecowiki.org.il/wiki/I%3DPAT

            הרשת עמוסה באמת בעתידנים חובבנים, כאלה שלא חושבים שצריך לדעת כלכלה, או היסטוריה או מדע או אקולוגיה. אלא סתם להגג. קצת קשה להאשים את הבלוגרים, כאשר אפילו באקדמיה, הגישה השלטת היא עצלנית (או שמה אפולוגיטית) ולא ממש מנסה להבין את הקשרים בין חברה לבין מדעים מוצקים יותר (דוגמה נגדית שמעידה עד כמה המצב גרוע בשאר התחומים – כלכלה התנהגותית). רוב הכותבים גם משתמשים בבלוגים, שם יש סיפוק מהיר של תגובות, אבל יש קושי רציני לבצע אינטגרציה של מידע. באקו ויקי אני מנסה ליצור אינטגרציה של החומרים והחוקרים הכי רציניים בתחום. לדוגמה של הרמן דיילי, אודום, ג'בונס, האברט, מדווז וכו'. (שני האחרונים הצליחו כנראה לחזות 50 שנה קדימה, טוב בהרבה יחסית לכלכלה). וזה משתלב בחלק מזרם גדול יותר בעולם של כלכלה אקולוגית.

            בנקודה אחת אנחנו מסכימים – דמיון בלי ידע, בלי השענות גדולה ככל היותר על מדע הוא דבר עקר. בדיוק בגלל זה, נסיון לשרטט תכנית רב שנתית של החברה והכלכלה תוך התעלמות מהיבטים אקולוגיים הוא דבר בעייתי. כמובן, הקושי השיווקי הוא גדול יותר. מצד שני, כמו שאמרתי קודם, ממילא הבעיה הגדולה ביותר היא קידום השלב הראשון – הקמת בנק או מוסד פיננסי דומה (דרך אגב, אני חושב גם שזה חלק מהחזון של "שלנו", הם פשוט מודעים לקשיים הגדולים שכרוכים בדבר כזה) ולשם קידום שלב זה אין הרבה הבדל בין התפיסות.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אני חושב שההבדל בינינו הוא רק לגבי איפה מדברים על הדימיון הרחוק ואיפה עושים את הצעדים הקטנים. בשלטים, בנאומים ובמחשבותינו הפרטיות, אפשר לרוץ הלאה לעולם טוב יותר (ואתה צודק שלא כולם יבינו גם ככה דוקא את הצעדים הקטנים והכלכלים אבל יוכלו להתחבר לאיזה תיאור אוניברסלי חיובי וגדול). אבל בסוף, אחרי שהקפת את עצמך באנשים ששותפים לחזון, החזון נהיה שולי – לא כי הוא באמת שולי, אלא שולי כמו משהו שכבר הוחלט ונגמר – עכשיו צריך לעבוד.

            אני מסוגל להסביר מה זה קפיטליזם וסוציאליזם – זה הפרש לגבי מי שולט באמצעי הייצור, כמה פיקוח יש, גובה המיסים ושיטת הגביה ולבסוף אופי פריסת המיסים שנגבו. סוציאליזם וקפיטליזם הם ממש לא מלאך או מפלצת לוך נס.

            לגבי עתודות נפט –
            השיא עבר אי שם בשנות ה70-80. מאז אנחנו בדעיכה, כאשר בעוד כעשור קצב הצריכה יהיה גדולה יותר מקצב השאיבה והמחירים יתחילו לעלות בצורה מעריכית (אלא אם כן יעמידו אנרגיה חליפית שמתאחסנת היטב). סוף עתודות הנפט צפוי להיות בעוד כ-30-40 שנה.

            לגבי יעילות –
            התכוונתי בתוך התחום הנתון. דהיינו אם נייעל את התעבורה בעשר אחוז, סביר שפשוט יהיו עשר אחוז יותר מכוניות או שאנשים יסעו ברכבם עוד עשר אחוז רחוק יותר (אם לא יותר מכך). אבל אם נשנה את התעבורה כך שהיא תהיה לפתע יעילה יותר ב-70%, יהיה צורך בגידול אוכלוסין על פני זמן בכדי להשלים את הפער הזה והוא לא ימולא על ידי מרחקים גדולים יותר ובטח שלא יותר רכבים (היות והמערכת שהצעתי בכלל לא מכילה רכבים פרטיים). אבל כן, כמובן שבכל מקרה במערכת סגורה, בעיית גידול האוכלוסין, תמיד בסופו של דבר תדביק את היעילות. אבל זה לא לוקח בחשבון אנרגיות בלתי מתכלות (לפחות על פני ציר זמן מאוד ארוך), והדרך למעבר אליהם, עובר דרך הצעדים שתיארתי.

            אני לא מתחמק מההיבטים האקולוגים, אני פשוט יודע שאין כרגע יכולת לשנות אותם ישירות. הכלכלה הנוכחית חזקנ יותר מהטיעונים האקולוגים. זה הוכח כבר מיליון פעם ואנחנו חיים במציאות שהיא עצמה ההוכחה הזאת. לכן, בכדי להגיע למצב שהדיון האקולוגי הוא בכלל רלוונטי ולא חסר שיניים, צריך ראשית לשנות את יחסי הכוחות. הבעיה היא שאם כרגע תמתג מאבקים בשלבם הראשונים, עם התוכניות שלך לשלבים מאוחרים, אתה לא תצליח להניע אותם. זה כמו שאני רואה פעילי שמאל שדוחפים אג'נדות של ערבים ישראלים, בישובים ישראלים (כך לדוגמא את המאבק הנוכחי בת"א על הוספת ערבית לסמל של ת"א-יפו או לשמות הרחובות). במאבק על משהו שולי כמו טקסט בערבית על השלטים, הם מאבדים כוח אלקטורלי ואנשים שיכלו להתחבר אליהם במאבקים חברתיים ולבסוף אין להם את היכולת לבצע, את מה שהם מתעקשים לצעוק.

            צריך לשים את המאבקים המתקדמים יותר על אש קטנה בצד ולשנות ראשית את השיטה. אחרי זה אנשים יהיו נכונים יותר לשינויים המתקדמים יותר וגם השיטה תהיה בנויה לכך. זה בדיוק מה שכתבתי על ההבדל בין מנהיג רחוב לאסטרטג – שניהם צועקים "כולם אחרי" אבל רק מנהיג הרחוב חושב שכולם יבואו ורק אסטרטג חושב על אלו שלא. ו"אלו שלא" הם הרוב.

            אהבתי

  18. Dror Reshef הגיב:

    קפיטליזם וסוציאליזם – הצרה שיש עשרות הגדרות ואף אחת מהגדרות אלה לא מקובלת על כולם. אז יש אי שיח שבו אחד מתכוון למשהו אחד והשני למשהו אחר.

    הפואנטה של שיא תפוקת הנפט היא לא מתי הנפט יגמר, אלא המושג של EROI. כלומר כמה אנרגיה אתה מקבל מהשקעה אנרגטית של חבית נפט לדוגמה. הטענה היא שהכלכלה נכנסת לצרות בגלל שההחזר האנרגטי להשקעה הולך ויורד. כך שיותר ויותר אחוז מצריכת האנרגיה הולכת לשם הפקת אנרגיה ולא לכל הדברים האחרים (חקלאות, תעשייה, שירותים). ההשלכות הן מחירי אנרגיה עולים (יחד עם חומרי גלם שהם עתירי אנרגיה כמו מתכות) ותנודות של מחירי אנרגיה (מחיר גבוה -> שפל כלכלי-> ירידת ביקוש לאנרגיה-> ירידה במחיר האנרגיה-> צמיחה כלכלית-> מחיר אנריגה גדל).

    אתה מוזמן להעזר בויקי (בערך על נפט), במקום לאלתר. אם עתודות הנפט וקצב הצריכה שלו לא ישתנו, נכון לשנת 2010 הנפט יספיק לעוד 46 שנים, כלומר עד שנת 2056 העתודות יגמרו. (קצב הצריכה יעלה, אבל גם יתגלו עוד מאגרים וישתנו טכנלוגיות וכו', – יחס עתודות הנפט המוכחות כלפי ההפקה הנוכחית נותר במגמה דומה של כ1- ל:40 במשך 30 השנים האחרונות. ). הנקודה היא שהיות והפקת אנרגיה עולה בעצמה אנרגיה, והיות והעתודות הן בעלות איכות שונה, גמרנו קודם את העתודות האיכותיות שהפקתן תהיה קשה ויקרה יותר – לכן נתחיל להרגיש את ההשפעות של התייקרות אנרגטית הרבה קודם לגמר העתודות – במקרה ולא התחלנו להרגיש את ההשפעות כבר בעשור האחרון (בו מחיר האנרגיה קפץ ב 3500% – שוב, פרטים בערך על שיא תפוקת הנפט).

    אם תשפר את יעילות האנרגיה של תחבורה נניח ב-70%, אז אנשים לא יסעו יותר ב-70%, אולי רק ב10-20%, אבל יש גם תובלה של מוצרים- פתאום יובילו יותר תוצרת חלקאית מחצי הכדור הדרומי לצפוני, או שיגדילו ייבוא של מוצרים מחו"ל וכו'. נתתי דוגמה מקודם – תוך 30 שנה, בד בבד לשיפור יעילות של 100% , צריכת האנרגיה עלתה ב 170%, אפשר היה להגיד שבלי השיפור האנרגטי אולי צריכת האנריגה היתה עול ב200-250% אבל הנקודה החשובה בהקשר הזה לדוגמה היא שהכנת אנרגיה מתחדשת היא כנראה חשובה יותר מחסכון באנרגיה למרות שהיא יותר יקרה.

    הטיעון האקולוגי הולך בשני כיוונים. הכיוון האחד הוא מוסרי: "בבקשה אל תעשה X כדי למנוע התחממות עולמית" לדוגמה. הכיוון הזה הוא באמת די חלש. הכיוון השני הוא כלכלי\ קיומי: "האם הפירמה שלך ערוכה להתייקרות של 50% במחירי האנרגיה?" או "איך תושפע יציבות הממשלה שלך מהתייקרות חומרי הגלם"? אנחנו כבר בתוך (השלבים הראשונים של) משבר אקולוגי, זה לא משהו עתידי. הוא משפיע כעת, פשוט לא מספיק אנשים מודעים להשלכות אלה.

    אני מקבל את מה שאתה אומר על הצורך לדבר לאנשים בשפה של אינטרסים שלהם (אין להם אינטרס לשנות את שמות הרחובות לערבית לדוגמה) – לדוגמה אנשים כבר היום משלמים מחיר יקר על תחבורת רכב פרטי – הם פשוט לא מודעים לעלות האמיתית של זה (כ 30,000 ש"ח בשנה לבעל הרכב ועוד 20,000 ש"ח לכלל החברה). ולא מכירים את החלופות, או איך הם יכולים לקדם אותן. בעייני הטיעון האקולוגי הוא בעל חוזקות שאין לטיעונים החברתיים:
    1. הוא חוצה מחנות מסורתיים. אפשר למצוא בו אנשים מכל מיני מחנות (כמובן שיש מחנות עם מודעות ופתיחות גבוהה יותר).
    2 הוא שובר דפוסי חשיבה ישנים יותר (לדוגמה אי שוויון הוא לא כולו רע – אי שוויון מסויים חשוב לשם יצירת מגוון ומגוון חשוב לשם תפקוד בריא – ראה לדוגמה אצל גיי'ן גייקובס). דוגמה אחרת – הנושא של צמיחה כלכלית ורווחה חברתית.
    3. הוא יכול לספק מוטיבציה גם לאנשים שהטיעון של יחסי כוחות בחברה לא ידברו אליהם (שיש להם אינטרס מנוגד לאינטרס של רוב הציבור) – לדוגמה חלק מאנשים שנמצאים היום בתוך מערכת הבנקאות, בעלי הון וכו'.
    4. הנושא האקלוגי נותן שפע של צעדי התערבות קטנים יותר שניתן לבצע אותם ברמות מקומיות יותר כמו צעדים אישיים, קהילות, שכונות, ערים ומדינות. (דוגמה לזה – אתר "בידיים").
    5. בסופו של דבר – משהו לא אקולוגי הוא גם לא חברתי (וגם לא "כלכלי" במובן הרחב של עלויות של כלל המשק). אם זה לא עובד, מי שיפגע מזה בדרך כלל הם החלשים יותר.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      EROI מוכל בתוך התחזיות שדיברתי עליהן ואני לא מאלתר – קראתי מספיק מחקרים בתחום. אין מספר אבסולוטי ואלו כמובן הערכות ויש כאלה ויש כאלה. האזור המדובר (שלא על ידי חברות נפט או בעלי עניין ברורים) הוא אזור ה-30-40 שנה (שזה בערך מה שאמרת). מה שאמרתי לכבי 10-15 שנים, זה הקצב של הצריכה מול הקצב של השאיבה. עוד יהיה תעודות לשאוב, אבל הצריכה תהיה מהירה יותר מהשאיבה שלהם ולכן יהיה מחסור שלא נובע מהעלמות המשאב, אלא מחוסר יכולת לעמוד בקצב הדרישה שלו.

      בנוגע לתחבורה –
      דיברתי על ישראל בלבד. ככה שכל הטיעונים להעברת תוצרת חקלאית על פני כדור הארץ לא רלוונטית.

      באשר לטיעון הצריכה הגדלה במקום בו העלות יורדת –
      הכל טוב ויפה. כבר אמרתי – סופה של כל התייעלות היא להתמצות (אם על ידי גידול אוכלוסין, הגדלת הצריכה מהמשאב המסויים או בדרך אחרת). אבל א. יש פרק זמן של רווח (כלכלי, אקולוגי ותפוקתי), עד אשר ההתייעלות מתמצה ו-ב. המדרגות האלה הן הדרך להתייעלות האולטימטבית שיש לה יכולת קיום נצחית (או לפחות ארוכת טווח בצורה משמעותית).

      כל טיעוני היוקר והאקולוגיה לא עובדים. האקולוגים ממש לא מעניינים אך אחד והטיעונים של התייקרות מתאזנים על ידי כך שההתייקרות מגלמת גם רווח לגופים גדולים. אנחנו סתם טוחנים פה מים. חברות לא ישנו את הרגליהם העסקיים עד אשר הן יוכרחו לעשות זאת. היות וההכרח במקרה הזה הוא תוצר של התייקרות, נגזר מכך שאם חברות ישנו את הרגליהן, מחיר הנפט ירד ואם מחיר הנפט ירד, אז חברות אחרות לא ישנו את הרגליהם. מה שיקרה בפועל זה שיהיה סוג של איזון, כפי שאנחנו רואים בכל משאב, שהתוצר הסופי שלו הוא ניצול מקסימלי של כל המשאב, במחיר שהולך ומתייקר, אבל בצורה שהשוק יכול לסבול (גם אם במחיר כבד).

      הטיעון האקולוגי לא חוצה שום מחנות. הוא שייך למחנה האינטלקטואלי והאקולוגי בלבד. הוא דורש הבנה וסימפטיה הדדית לחפצים דוממים ויכולת תחזיות עתידיות שרחוקות מהציבור במרביתו. בישראל הטיעון האקולוגי הוא בדיחה במונחי כוח אלקטורלי או עניין ציבורי. תעצום את העיניים ותצביע על נושא – פגעת בנושא שמעניין את הישראלים יותר.

      כל ארבעת הסעיפים שלאחר מכן לא חשובים, כי הם לא מעניינים אף אחד. שלא תבין אותי לא נכון – אותי אישית זה מרתק ומחריד ההתנהלות שלנו. אבל אסטרטגיה צריכה לראות מעבר לעצמך ואם אתה מאמין שלטיעון האקולוגי יש כוח פוליטי או חברתי, אז אתה לחלוטין לא רואה מעבר לעצמך. כל מי שינסה להביא שינוי בישראל ויסתמך באופן כבד על הטיעון האקולוגי במסע השיווק שלו את עצמו או תנועתו, ייכשל.

      אהבתי

  19. Dror Reshef הגיב:

    התייעלות לא יכולה להמשך זמן רב בגלל החוק השני של התרמודנימיקה. יש גבול עליון להרבה סוגים של התייעלות.

    לא חייבים להגיע למקום בו הצריכה גדולה מהשאיבה, מספיק להגיע למקום שבו העלות האנרגטית הולכת ומתייקרת, זה מספיק חמור כדי לפגוע בצמיחה. למעשה זה כנראה מה שמתרחש בעשור האחרון.

    מצד אחד אתה מפנה ל"כסף כחוב" ומצד שני אתה מתכחש לאחת התובנות שלו. אם בעבר מערכת הכספים היתה בעיה מוסרית, היום הבעיה היא גם פרקטית הם אומרים שם. מה הבעיה הפרקטית … טיעון אקולוגי.

    אני לא יודע על מה אתה מבסס את הטיעון שאף אחד לא מתעניין בנושאים האלה בעולם או בארץ . יש לך לדוגמה שר סביבה שאומר מה שאנחנו אמרנו לפני כמה שנים – שצמיחה כלכלית היא דבר בעייתי. הוא עוד מפנטז על צמיחה ירוקה, אבל עצם הפקפוק בתל"ג הוא סוג של כפירה.

    הניתוח האקולוגי אולי דורש הבנה, אבל הוא לחלוטין לא קשור לעתיד הרחוק, או לסימפטיה לחפצים דוממים. כל מי שמשלם 3000 ש"ח על דלק בחודש יכול להבין שמשהו כאן לא בסדר, ושהמשהו הזה נוגע עליו ואל משפחתו באופן מאד מאד קרוב וכאוב.

    לא בדיוק הבנתי מה אתה מציע – לדבר עם אנשים רק על "צדק חברתי" ולהסביר להם על מערכת הכספים המסובכת, אבל להתעלם מנושאים של אקולוגיה? זה
    א. מסובך יותר (לדוגמה יהיה לך קשה יותר להסביר מה רע במערכת האשראי הקיימת – היא מתנפחת בלי גבול, סו? עד עכשיו זה עובד לא? זה גם טוב לצמיחה הכלכלית , לא? בואו נמשיך עם זה. ).
    ב. יכול להיות חרב פיפיות – אתה תעשה את כל השינויים האלה, ואז למרות כל השיפורים תיפול (בגלל המשבר האקולוגי) – ואנשים יגידו שזה בגלל שלא היית מספיק קפיטליסטי.
    ג. כל עוד הויכוח לא משתמש בכלים מדעיים, ואו מסתמך על תובנות מדעיות (לדוגמה – אי אפשר להצמיח את אוכלוסיית העולם בגלל מגבלות מאסה) הוא נשאר בגדר "נדמה לי" – אלה אומרים ככה, ואלה אומרים ככה והויכוח נמשך ונמשך (לדוגמה, אתה לא באמת חושב שההויכוח על בעיות המטבע הוא ויכוח חדש נכון?)

    חוסר ההכרות של אנשי המחאה עם המדע מחליש אותם, לא מחזק אותם. הם יכולים לפנות לציבור "מהר יותר" אבל הם לא מצליחים לשנות את המיתוסים החברתיים של ביבי וחבריו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      החוק השני של תרדמודינימיקה לא קשור לכאן ולא קשור להתיעלות. הוא נוגע ליעילות מקסימלית ולא התייעלות מקסימלית. מערכת יכולה להמשיך ולהתייעל מבלי לחצות את קו היעילות המקסימלית.

      קו הצריכה הגדולה מהשאיבה יגיע מוקדם יותר מהשלב בו נצטרך יותר מחבית נפט בשביל לשאוב חבית נפט.

      לא אמרתי שהשיקולים האקולוגים לא מעניינים אף אחד בעולם. יש כמה מדינות יותר אכפתיות, אבל בגדול מרבית המדינות אדישות מאוד לעניין וישראל היא אחת מהאדישות הללו. זה לא ישתנה בקרוב כי אין לתנועה הסביבתית לובי משמעותי או כוח אלקטרולי – בישראל מצביעים על דברים אחרים. ואני לא מעוניין להמשיך את הויכוח הזה. אם אתה חושב שבישראל יש חשיבות לאקולוגיה ברמה שאנשים מצביעים בגלל זה והכנסת פועלת בגלל זה, אז אתה מנותק מסקרים ומציאות פוליטית, אבל אין לי מה להפיק מהדיון הזה. לאנשים אכפת ממחיר הדלק… כן. אבל לא מהסיבה למחיר הדלק. מה שאמרת זה כמו לומר שהאמריקאים (האומה הכי מזהמת בעולם) הם אקולוגים כי אכפת להם ממחיר הדלק (וזו האומה שהכי אכפת לה ממחיר הדלק). השיקולים הפיננסים, גם אם קשורים לסיבות אקולוגיות ברמה הפיזית, מנותקים לחלוטין מבחינת הציבור ברמת האכפתיות. תשיג את המחיר הזול, תקבל את הקול שלהם.

      דבר על אקולוגיה עם מי שכבר מבין בזה, אבל אל תכניס את זה למשוואה כשיח כללי.
      גם על כלכלה אני לא מעוניין לדבר עם אף אחד.
      אני באופן כללי חושב ששלב הדיבורים עבר. לא הצעתי פה אסטרטגיה תקשורתית, אלא אסטרטגיה פעילותית. מה שישכנע את האנשים זה פשוט לראות את הבנק עובד ואחרי זה את חברת האשראי ואחרי זה את הביטוח וכולי… וכל פעם הם משלמים פחות ומקבלים יותר. אחרי זה, אחרי שהשיטה תוכיח את עצמה, אנשים יהיו מוכנים להקשיב לך. עד אז, אני ואתה יכולים לקשקש באינטרנט כמה שבא לנו, אבל אמינות לא נבנית ככה וזה לא משנה כמה גרפים וכמה "עובדות מדעיות" יש לך שמסבירים את הבעיות. תראה את המיני סידרה הזאת ותבין איך אנשים מצביעים וחושבים כשמדובר במאסות ולא בבודדים:

      אם אתה חושב שאפשר לרכוש את הציבור עם טיעונים מדעיים אתה מנותק לחלוטין מהמציאות הישראלית (ושל מרבית העולם הפוליטי ברחבי כדור הארץ). אם זה היה נכון דב חנין היה בכהונה השלישית שלו כבר בתור ראש ממשלה.

      אהבתי

  20. Dror Reshef הגיב:

    החוק השני כן קשור, כי כל תהליך פיזיקלי לא יכול לעבור סף יעילות כלשהו. בסופו של דבר אתה תלוי במציאות הפיזית (לדוגמה כי בני אדם הם יצורים פיזייים). בסופו של דבר העבודה שנעשית במובן הכלכלי היא גם עבודה במובן הפיזי ויש גבול כמה אתה יכול לייעל אותה.

    ברור שקו הצריכה שגבוה מקו השאיבה מגיע לפני החזר אנרגטי של אחד. הנקודה היא שהכלכלה לא יכולה לעמוד זמן רב במחירי אנרגיה מתייקרים. זה דבר שיתרחש כנראה אפילו קודם. (בגלל שהכלכלה צריכה אמונה באופטימיות ומחירי אנרגיה מתייקרים מפריעים לאופטימיות הזאת)

    התנועה הסביבתית ברובה הגדול די תקועה בעצמה. אני לא אומר שלאנשים יש מודעות אקולוגית מי יודע מה. אבל כאשר כואב לך בכיס, אתה מפתח מודעות בצורה הרבה יותר מהירה פשוט בגלל שאתה לא יכול להתעלם מזה כמו שאתה יכול להתעלם מבעיות אחרות. (לדעתי ראינו את זה בשנים האחרונות – התנועה הסביבתית גדלה פי 10 בערך בתוך שנתיים, זה לא אומר שהם מבינים משהו, אבל המודועת עברה קפיצת מדרגה).

    מכיר את הנושא של תרבות הצריכה (תודה על הסרט בכל מקרה) (למעשה הייתי אחד הראשונים שדיברו על הנושא בישראל בשנות ה-90), אבל זה קצת מטעה. המדיום הוא המסר. למרות שציבור שלם משכנעים לקנות או להלחם באמצעות תעמולה, זה לא מקטין את הצורך לדבר גם במישורים אחרים, של גרפים ונתונים – א. כדי שאתה בעצמך תדע לאן אתה רוצה להגיע ב. כדי לשכנע מדענים, מובילים חברתיים, בלוגרים וכו' – שחלקם לפחות לא ישתכנע רק מטכניקות של תעמולה ג. כדי לבנות משהו יציב ובר הרחבה.

    הנה סרטון שמדבר על כל הנושאים שהזכרנו (כולל סיכום בן כמה שניות של כסף כחוב) בצורה תמציתית ויפה .

    מסכים איתך לגבי זה שצריך שלב מעשי של בנק. אבל היות ויש קשיים גדולים לעשות כזה דבר – זה לא מונע במקביל לעשות גם דברים אחרים.

    אהבתי

  21. Dror Reshef הגיב:

    אופס טעות. הנה הסרטון שהתכוונתי.

    אם רוצים הרחבה בנושא אנרגיה והתייעלות, כדאי לקרוא את הערכים הבאים באקו ויקי

    מודל זרמים ומאגרים, אנרגיה בת קיימא ללא האוויר החם, רוברט איירס ועקרון ההספק המקסימלי .

    אהבתי

  22. אלדד הגיב:

    אתה נשמע חכם מאוד לרוב האנשים אבל אני לא קונה את המסקנות שלך.

    בלבלת בין תחזוקה קפיטליסטית לבין קנוניה קפיטליסטית.
    התחזוקה כמו שציינת נכון היא דרך זה שכולם רבים על הכסף בלי להתייחס למי ששולט על הכסף ז"א מי ששולט
    על ייצורו וכמותו.
    ודרך המקורבים שנמצאים קרוב יותר לקצה הפירמידה ומרוויחים מהשיטה.

    הקנוניה היא המקור או ההתחלה והאנשים ששולטים בקצה הפירמידה כיום,אם תרצה המשכיות הקנוניה לאורך הדורות.
    לעיונך אם לא ראית עד עכשיו הסרט החשוב ביותר הקונספירציה הקפיטליסטית:
    http://video.google.com/videoplay?docid=-7106277166680261195

    סרט חשוב נוסף שנותן ראיה כללית על המצב העולמי לפי ראות עיני הכותב ונותן התפתחויות פוליטית עדכניות יותר
    עד 2007: סוף המשחק של אלקס ג'ונס:

    בכלל כל הרעיון שציינת שצריך הלוואות בשביל כלכלה מודרנית – זה בכלל לא קורח המציאות.

    הרעיון החכם ביותר לדעתי זה ברטר בין אנשים שאנחנו מכירים ואתרי ההחלפות שציינת.

    אין סיכוי לבנק שלא על פי כללי בנק ישראל,הממשל לא יתן לזה לחיות.

    הרעיון שלך שצריך ניהול פירמידה בשביל להצליח לשנות את השיטה גם הוא לדעתי שגוי.

    אני דווקא חושב הפוך:בשביל לשנות את השיטה צריך לעבוד מלמטה למעלה בצורה מבוזרת ולא דרך
    "שף אחד במטבח" שנותן הוראות לכולם.

    להמשך דיון על השיטה הכלכלית כדאי לכתוב בבלוג "הכלכלה האמיתית". http://kalkala-amitit.blogspot.com/

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      את סרט הקונספירציות ראיתי מזמן. אני לא כל כך זוכר אבל אני לא חסיד של קונספירציות. בכל מקרה כתבתי בתחילת הפוסט שזה לא משנה אם המערכת פועלת באופן קונספירטיבי או אינטרסנטי ופרטנית, כל עוד היא מבוזרת. גם אם המערכת החלה באיזו צורה קונספירטיבית, היא כבר לא דורשת קונספירציה בכדי לפעול היום, ולכן זה לא מעניין אותי.

      את הסרט השני אראה בהמשך.

      הלוואות בשביל כלכלה מודרנית –
      זה לא "רעיון שלי", זאת השיטה הנוכחית. אני נגד עומק ההלוואות שהגענו אליהם ואני יחס הכסף-חוב הקיים. אבל אני לא פוסל את שיטת החוב לחלוטין. אנשים צריכים לקחת סיכונים בכדי לפתוח עסקים וכדומה ובשביל זה הם צריכים הלוואות. הבעיה היא המערכת הנוכחית דוחפת אנשים לחוב לא בשביל סיכונים אלא כחלק בלתי נפרד מהחיים – פשוט בשביל להתקיים (וזה עוד מבלי להזכיר את החוב הלאומי, שבעצם אומר שכולנו, כבר ברגע שאנו נולדים, נמצאים בחוב).

      סחר חליפין –
      זה לא שיטה ריאלית לעולם המודרני. זה לא שיש גמלים תפוחים ודבש. יש סחורות במיליון צורות וסוגים ואני לא רואה שום דרך לנהל סחר חליפין סביר בין תפוחי אדמה לאקס בוקס. כסף לא מבטל את שיטת סחר החליפין, אלא מייעל אותה. כסף הוא פשוט כלי יצוגי אחיד שדרכו אנו עושים סחר חליפין. אני מוכר משהו מקבל כסף וקונה איתו משהו אחר. הבעיה היא לא הכסף אלא סוג הכסף ומי שולט בהדפסה שלו. אפשר לעשות כסף טוב ושימושי.

      בנק שלא על פי חוקי בנק ישראל –
      הבנקים שתיארתי הם בנקים חוקיים לחלוטין. אפילו שמתי לינק להודעה לעיתונות של בנק ישראל שתומכת בפתיחה של בנקים וירטואלים וחברתיים. אין שום חוק שמונע את הבנקים שתיארתי.

      שיטה מבוזרת לעומת פרמידה –
      זאת לא פרמידה של ערך האדם או עליונות. סך הכל פרמידה ניהולית. זה לא אומר שאנשים הם פחותים כאנשים אלא שיש אנשים שטובים יותר בניהול בנק מאחרים ושניהול של מערכות גדולות לא יכול להתבצע על ידי המונים. יש על זה מיליון מחקרים אבל יותר מזה, יש את ההיסטוריה, שלאורך כולה הראתה שבניהול אירגונים (כולל מדינות) שיטה הפירמידה היא היחידה שעובדת. שוב – זה לא אומר שום דבר על האנשים ובעולם טוב יותר (אולי בעתיד) המנכ"ל ירוויח כמו המנקה (כל עוד שניהם יעשו את עבודתם למיטב יכולתם). אבל זה שאני חושב שצריך להתייחס לאנשים באופן שווה, לא אומר שאני אקצין עד כדי להאמין שהם באמת שווים. יש אנשים שהם מנתחים מצויינים ולא הייתי מעוניין שקבוצה של 30 איש ינתחו אותי בשם הצדק הפואטי. יש אנשים שהם מתמטיקאים מצויינים ולא הייתי רוצה שהמציאות והטכנולוגיה שלנו תתבסס על 300 מתמטיקאים שעשו הצבעה דמוקרטית על מה "האמת". וכן, יש גם בנקאים מצויינים, שינהלו בנק חברתי, שלא יאפשר להם טובות הנאה ולשרוף את הכסף של הלקוחות – אבל הם כן ינהלו אותו לבד (עם ההנהלה).

      בכל מקרה, כתבתי בפוסט, שהחוזה שבין הבנק ללקוחות הבנק יאפשר ללקוחות להחליף את המנהל ולאשר או להטיל וטו על ההחלטות הגדולות. אי אפשר שכולם יהיו מעורבים בכל דבר.

      מוזר ששמת לינק לכלכלה האמיתית כי יש בפוסט הזה איזה עשרה לינקים אליהם.

      אהבתי

      • אלדד הגיב:

        נתחיל בטוב לרכך אותך קצת לפני הפטיש.
        זה נכון שבשביל לנהל ארגון צריך פירמידה(או סוג כלשהוא של ניהול)- כמאמר המשפט אם יש כמה טבחים במטבח התבשיל נכרך.
        אני התכוונתי שלא צריך ארגון!

        אם כל האנשים לא יקחו הלוואות ויסחרו בברטר של סחורות ושירותים ותאמין לי שאפשר להגיע ליצירתיות מדהימה המערכת תתמוטט.
        כמו כן לא להתעסק בכלל במערכת הפיננסית – ביטוחים וכדומה.

        אני עובד אצל מישהו נותן לי חתיכת זהב,כמה תפוחים…
        לזה אני נותן תפוחים ותפוזים תמורת מסאז' והבנת את העסק.

        אתה ממוטט את המערכת מחוסר תשומת לב,פשוט מייבש אותה.

        אתה מבין זה כמו עם ריפוי סרטן אפשר להתחיל להתעסק עם ריפוי גנטי ולנסות לעשות סלטות קדימה אבל
        הכי זה קל לאכול את הדברים הנכונים(והמבין יבין).

        המצב כ"כ גרוע שצריך להתחיל לוותר על הנוחות והרב גוניות של המערכת הקיימת – אתה רואה שהיא כבר
        מתחילה לקבור אותנו עם מחירים הולכים גדלים – ראה כתבה ב 15 לאוגוסט 2012 ב"כלכלה אמיתית".
        דרך אגב כל הכתבות מכלכלה אמיתית שהפנית אליהם הם שיטות פיתרון ולא מה בדיוק הבעיה.
        אולי אתה חושב שאתה יודע יותר טוב,אוקי סבבה…(בדר"כ באבחון קודם מנסים למקד בדיוק מה הבעיה ורק אח"כ מחפשים פתרונות).

        עוד מעט מה שאני אומר יהיה כרוח המציאות.
        אחרי שהשיטה הכלכלית תוחלף לדבר טוב אפשר לצאת מהבונקר של השיטה הפשוטה והלא נוחה של הברטר.

        אני רואה שאתה פשוט מאמין שחייבים הלוואות.
        למרות המחקר המעמיק שעשית כמה חודשים אל תשכח שאני "בענייני קונספירציות" כבר מ 2009 ואני
        מבין את החומר לעומק – עד כמה כמובן שאדם מבחוץ יכול להבין.

        אני אומר לך שלא חייבים בכלל הלוואות בשביל כלכלה מעולה.

        מה רע במשקיעים?

        יותר מזה לא חייבים בכלל בנק אלא רק למטרות סליקה.

        בכוונה אני מקניט אותך בנושא ההלוואות שלכאורה בשיטה כלכלית נורמלית לא אמור להיות סיפור גדול
        רק כדי להדגים שאתה שבוי בקונספציה(של רוב הכלכלנים וה"אנשים שמבינים") שחייבים הלוואות.
        מי יודע לגבי איזה עוד דברים אתה שבוי בקונספציה.

        אתה חושב שהחיים מסובכים – הקונספירציה גרמה לך להאמין בזה.
        האנשים שבשליטה עושים לנו a dog and pony show
        שנסתכל על ההצגה המוזרה ונחשוב שזה מסובך מידי וחייבים מומחים.

        ולסיום נסגור מעגל ונחזור לתחילת התגובה שלך.
        ציינת שהמערכת לא צריכה להיות קונספרטיבית היום כי היא פועלת מצוין מכוח האינרציה.
        לא שמת לב אבל יש סתירה תאורית הארגון שלך שגורסת שבארגון חייב להיות מנהל אחד.
        עד כמה שאני יודע שיטה כלכלית זה ארגון.
        לא רשום ולא בשם אבל ארגון בפועל.
        איך בכל העולם יש אותה שיטה הרי יש המון שיטות כלכליות אפשריות.
        מפנה אותך לסרט של אלקס ג'ונס ששמתי בקישור הראשון.
        דעתי היא שאין מצב בעולם ששיטה כ"כ גרועה פועלת מכוח האינרציה.
        מישהו שבאמת בשליטה בוחש בקלחת ע"מ להשאיר את הרכבת על מסלולה.

        תראה איך המדינה הפילה את הטיקונים של הסלולר – תוך שניה וחצי.
        או כמו שאמרו לי בטירונות אין לא יכול יש לא רוצה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          זכותך להאמין שאפשר לעבוד בצורה של סחר חליפין ללא מטבע המשמש כגורם מתווך. לדעתי האישית זה בלתי אפשרי בכלכלה גדולה. יש לזה תימוכין אבל אנחנו רחוקים מידי בדעותינו אז פשוט נסכים שלא להסכים. מה שבטוח, זה שלא הצעת מסלול לשם, אלא פשוט טענה. איך מגיעים מהנקודה הנוכחית למערכת סחר חליפין זאת השאלה (לא שאני בעד, אבל זה לא חוכמה סתם הציע רעיונות למערכות).

          ביטוחים לא קשורים לקפיטליזם או למערכת הפיננסית. ביטוח זה חלק נדרש מכל מערכת גדולה השואפת להגן על הפרטים המתקיימים בה ועל ידי כך על עצמה.

          כל החזרות האלה על "צריך הלוואות" זו טענה – לא הסבר. שוב חסרה לך הדרך ואתה קופץ לנקודת הסיום. 1. כיצד אתה מגיע מהמערכת הנוכחית למצב בו אין הלוואות? 2. כיצד תאפשר מערכת כלכלית ללא הלוואות? כיצד אנשים יפתחו עסקים? יקנו בתים? והרבה יותר בסיסי – כיצד אנשים שלפתע שברו את הירך או נשדד ביתם ישרדו או יקבלו את הטיפול שהם צריכים ללא הלוואות (במיוחד כשאתה גם נגד ביטוחים)?

          אני אבקש ממך להפסיק לדבר עלי. החוק היחיד לתגובות באתר הוא לתקוף את הטענות ולא את הדיינים. אם אתה לא מסוגל, התגובות שלך יחסמו.

          "ציינת שהמערכת לא צריכה להיות קונספרטיבית היום כי היא פועלת מצוין מכוח האינרציה"
          לא. כתבתי שזה לא משנה אם זו קונספירציה או אנשים פרטים שפועלים בנפרד. לא כתבתי שהיא פועלת מאינרציה, אלא שהיא פועלת באופן מבוזר.

          השיטה הכלכלית היא לא אירגון – אפילו ברמה ההגדרתית אפילו ברמה האטימולוגית. ולא כתבתי שחייב להיות מנהל אחד, אלא שצריכה להיות הנהלה. לצורך העניין לבנק יכולים להיות 5 מנהלים שמחליטים. העיקרון הוא שלא מדובר על איזה הצבעות של מאות ואלפי אנשים בשביל כל החלטה קטנה. בהחלטות הגדולות יהיה ללקוחות זכות וטו.

          אין בכל העולם את אותה שיטה. במרבית העולם יש את אותה שיטה, אבל לא בכולו. והשיטה המוניטרית היא בסדר גמור. הבעיה היא מי שולט בהדפסת הכסף. אם היה סכום כסף מוגבל או שמדפיסים רק כאשר יש צורך מבחינת גידול אוכלוסיה או כמות הסחורות הקימות – לא היתה הבעיה עם הכסף.

          לגבי כל הקונספירציות ו"הבוחש בקלחת" – אני לא יודע. אני יודע שהרוטשילדים ככל הנראה הם בעלי השליטה הגדולה ביותר בעולם במערכות האלה. יש מקום למחשבות בנושא. לקפוץ ולומר שאתה "יודע" שזה ככה, זה אולי זכותך, כשם שאחר יכול לומר שיש חדי קרן. ובכל מקרה, כמו שכבר אמרתי, לא מעניין אותי אם מישהו מנווט את הסירה, או שפשוט כולם מנווטים באותו כיוון – מעניין אותי רק איך משנים את הכיוון של הסירה. והתוכנית שאני מציע פה תעבוד. ההצעה שלך היא לא תוכנית, אלא רעיון בלי שום סולם – ישר לקומה האחרונה.

          אהבתי

          • אלדד הגיב:

            אתה אומר שאני צריך להסביר כאילו אני באמת יקבע את השיטה הכלכלית העתידית – לא צריכים להיות תמימים.
            אני רק אומר שבשביל הישרדות אישית בינתיים עד שהשיטה תיפול במקום שתשאר עם התחתונים ביד ועם טענות כרימון לממשלה תעבור לסחר בברטר במה שאפשר ותצמצם פעילות פיננסית עד כמה שאפשר.
            זה יחיש את נפילת השיטה אם יעשה בקנה מידה גדול(אם הרבה אנשים יצטרפו)וכמובן יועיל אישית למשתמש.
            אתה אומר שאני נותן טענות נגד הכותב במקום נגד הדברים. תשמע הדיעות הן אישיות ויחודיות שלך ושלי – אנחנו לא מיצגים אסכולה ידועה ולכן קשה להתיחס לדברים בלי להתיחס למי שאומר אותם למעשה זה יהיה דיון חסר כי הדיעות שלנו הן תוצאה של החינוך,הניסיון,האמונות,הידע היחודי שצברנו והאופי שלנו.

            שוב אל תיפגע אבל יתכן שכיון היתה תקופה בחייך שהרווחת הרבה כסף כל חודש אתה חושב שתוכל באמת
            להשפיע על השיטה הכלכלית החדשה שתהיה.
            הטיה פסיכולגית ידועה שהפוכה מהמצב של העני שחושב שהוא לא יכול להשפיע על כלום.

            לגבי הביטוחים הבאתי את זה מקריון הישות הרוחנית שטוען שלא צריך לעשות ביטוח בעת הזאת כיון שאם
            קורה לנו משהו רע אנחנו רוצים שזה יקרה לנו. בעידן החדש יש לנו יותר שליטה על הגורל שלנו.
            זה קשור להטיה במצב הרוחני מאז 1987 שהתגברה עד ל 2012.
            במאמר מוסגר שים לב איך תמיד שאנחנו כועסים באמת ולא מרגישים טובים עם עצמנו אנחנו עושים תאונות,
            ובזמנים אחרים נראה כאילו אנחנו אף פעם לא עושים תאונות.

            הפעם היחידה שיש לעשות ביטוח זה אם אנחנו חושבים שהביטוח יתגשם(ולא כזהירות).

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            הבנתי… ומה בדיוק אני אמור לסחור בסחר חליפין? אמנם הבאתי כמה אתרים שמאפשרים לעשות פה ושם איזה פעולה סימבולית של חליפין, אבל זה אפילו לא אחוז מהפעילות הפיננסית שלנו. שוב… לא הצעת שום פיתרון.

            אני לא מחפש "להפיל את השיטה" או שום דבר אחר. אני מחפש להחליף את השיטה או לתקן אותה. להפיל את השיטה זה תחביב נחמד ככה בצעקות בהפגנות, אבל המשמעות של זה היא בדרך כלל מלחמות או רעב או תקופות צנע ארוכות עם אנשים שמתאבדים ואחרים שמאבדים את כל רכושם. אני מחפש פיתרון בו השיטה הקודמת לא מתרסקת, אלא בהדרגה מוחלפת. סחר חליפין הוא אקט סימבולי בתוך התהליך הזה, אבל לא בעל משמעות בשום צורה אמיתית.

            התקופה שהרווחתי הרבה כסף היתה קצרה למדי, לפניה היתה תקופה ארוכה בלי כסף. בבקשה… אל תעשה לי פסיכו-אנליזה בשקל דרך האינטרנט.

            "אם קורה לנו משהו רע, זה סימן שאנחנו רוצים שזה יקרה לנו" ?!?!?!
            "הטיה במצב הרוחני מאז 1987 שהתגברה עד ל 2012." ?!?!?!?

            אלדד…
            אין לנו יותר על מה לדבר. דרך צלחה.

            אהבתי

  23. איתן הגיב:

    כל הכבוד, אישתון. זה אולי הפוסט הכי מעורר מחשבה שקראתי עד היום.
    אני כבר שבועיים חושב על זה ומנסה להיות ביקורתי ולא להתלהב כמו שהלב רוצה. בסופו של דבר, הביקורת שלי או השאלה שלא מניחה לי, נוגעת ליסודות האמיתיים של הקפיטליזם. אפשר לנסח את זה כך: מה הוא התמריץ או הסיבה שמנהל הבנק שאתה מציע להקים, כאשר ימנה כבר הרבה סניפים, ויבואו בנקים מתחרים וירצו לחסל אותו, יסתפק במשכורת של פי 5 מהשכר הממוצע ולא יתפתה לקבל הצעה מבנק "רגיל" שיציע לו 6 או 7 או 8 ספרות של שכר כדי לשבור את הבנק והרעיון בכלל?
    לזה לא מצאתי תשובה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אז ככה –
      יש שתי תשובות:

      1. ההנחה ששכר גבוה יותר מביא ביצועים טובים יותר היא שגויה. זה לא דעתי אלא תוצאות של מחקרים רבים שנעשו בתחום והסרטון הזה מסכם את זה נהדר

      2. האמונה שלבנקאים או אנשי פיננסים יש יכולות מסתוריות ומרשימות היא פשוט לא נכונה. מנהל אחד יעזוב? נביא אחר. מאה יעזבו? נביא אחר. יש מגזר פרטי לעורכי דין, אבל יש סניגוריה ציבורית ובתוכה יש גם עורכי דין מצוינים. יש את השוק הפרטי אבל יש אנשים מצוינים בשירות המדינה. יש אירגוניפ פרטים שמשלמים לישראלים הרבה כסף בתור שכירי חרב או שומרי ראש ומדריכים, אבל יש חיילים טובים גם בצבא.

      חוץ מזה, לתפקיד הקודקוד פה, בהנחה שהפרויקט יצליח, תהיה משמעות ציבורית. אם אתה שואל אותי אני רואה את האדם בתפקיד הזה כמישהו הפוך (ובשביל זה הזכרתי את ירון זליכה). מישהו שיכול ואולי היה גבוה במערכת הפיננסית ורק חיכה להזדמנות לעשות משהו משמעותי יותר. מישהו שאוהב כלכלה וכשהוא נרשם לאוניברסיטה ללמוד את הנושא, הוא חלם על תחום שבו אפשר לשנות ולא להתעשר. ויש כאלה.

      אהבתי

  24. דודי הגיב:

    אני לא יודע אם זה כבר עלה, אבל למיטב ידיעתי הציטוט שהבאת מרוטשילד (השם הוא אנשל או אמשל, לא אמנל) הוא ציטוט כוזב, ללא מקור ראשוני, שאפשר לשער מה המוטביציה של זה שהמציא אותו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה הופיע בשני דוקומנטרים ובוויקיפדיה (שזה כמובן לא הוכחה בפני עצמה). אם יש לך לינק שמראה אחרת אני אתקן בשמחה.

      אהבתי

      • דודי הגיב:

        אי-אפשר למצוא הוכחה שמישהו לא אמר משהו, והתחקות אחרי הפעם הראשונה שאיזה ציטוט הומצא היא מלאכה מפרכת מאד. מי ששם דברים בפיו של מישהו נדרש לומר – היכן בדיוק הוא אמר זאת.

        הציטוט הזה שורץ באתרי קונספירציה ואנטישמיות לאלפים (כולם אוהבים את הרוטשילדים). בחיפוש קצר לא מצאתי שום אתר רציני שהוא מופיע בו, ובעיקר שום מראה מקום – איפה בדיוק אמר רוטשילד את הדברים האלה. אתרים שונים מייחסים אותו ציטוט בדיוק לנתן רוטשילד, משאירים אותו שצל מאיר אנשל אבל מזיזים אותו ל-1838 (למרות שהוא מת קודם לכן) ועוד וריאציות מעניינות.

        גם הפוסט שלך הוסיף וריאציה לאוסף – בעברית, כמה וכמה אתרים כבר מייחסים את הציטוט ל"מאיר אמנל", שם שכנראה הופיע לראשונה אצלך.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          לא אמרתי לך למצוא הוכחה, אמרתי שתמצא לינק שמדבר על הנושא.
          לדוגמא:
          http://en.wikiquote.org/wiki/Conspiracy

          "Permit me to issue and control the money of a nation, and I care not who makes its laws!
          Attributed to Mayer Amschel Rothschild (1744 – 1812). No primary source for this is known and the earliest attribution to him known is in Money Creators (1935) by Gertrude M. Coogan. Before that, "Let us control the money of a nation, and we care not who makes its laws" was said to be a "maxim" of the House of Rothschilds, or, even more vaguely, of the "money lenders of the Old World". This is a play on an English proverb, Let me make the songs of a nation, and I care not who makes its laws."

          אז מייחסים להם את זה מכמה מקורות שונים, אבל אתה צודק שאין הוכחה חד משמעית שזה אכן נאמר. אני אתקן.

          אהבתי

          • דודי הגיב:

            סבבה.

            אם המידע בוויקיפדיה נכון, אפשר להיות כמעט בטוחים שהציטוט יוחס לרוטשילד באופן כוזב, והוא לא אמר זאת.

            עצם העובדה שהמקור המתועד הראשון לציטוט (כציטוט) הוא בספר מ-1935 היא ראיה שהוא בדוי. הסיפור פה הוא כנראה די פשוט – המשפט הופיע תחילה כאמרת כנף (על משקל פתגם אנגלי מוכר) המתארת את העקרון של הרוטשילדים או מלווים אחרים, כפי שנוסח על-ידי מבקריהם, מבלי להתיימר כלל להיות ציטוט ישיר מפיהם. בשלב מסוים מישהו עשה את הצעד הנוסף ושם את הדברים ממש בפיו של רוטשילד זה או אחר.

            יש דוגמאות רבות לציטוטי כזב כאלה, למשל הביטוי "קורבנות השלום" שמייחסים באופן כוזב לרבין (מקורו במאמר עיתונאי מזמן כהונתו); או האמירה "איני מסכים לדעותיך אך אלחם (לעתים: עד המוות) על זכותך לבטאם" שמייחסים לוולטיר (מקורה בביוגרפיה שלו, שבה הוא מובא כניסוח של עמדתו העקרונית, במילותיה של המחברת).

            הרוטשילדים אהובים על אנטישמים, חסידי קונספירציות, אנטי-קפיטליסטים, ליברטריאנים ואחרים, וידועים זיופים מתועדים של אמירות מפיהם, מכתבים שכתבו, מסמכים על אודותיהם וכו'.

            אני מתנצל אם הארכתי בחפירות אבל זה נושא חביב עליי. (ציטוטים וגלגוליהם).

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            לא זה בסדר. אני לא חושב שהעובדה שהמקור הוא ספר מ-1935 זו "ראיה שהוא בדוי". יש הרבה דברים שאנו חוקרים ומועלים על כתב בפעם הראשונה רק אחרי עשרות שנים. אני לא קראתי את הספר ככה שאני לא יודע איך הייחוס נעשה ומה האמינות שלו. לדוגמא אם הוא סתם שם את זה במרכאות בלי הסבר אז האמינות נמוכה מאוד. לעומת זאת, אם הוא מראיין שם מישהו מבוגר שהיה מקורב למשפחה אז יש בזה יותר "בשר". קשה לי להעריך את האמינות של ייחוס לציטוט, בלי לראות את הציטוט של היחוס :)

            אהבתי

  25. דודי הגיב:

    ראיינה מישהו מבוגר שזוכר במדויק משפט שאמר רוטשילד – 145 שנה אחרי שנאמר? אולי היא מצאה מכתב מרוטשילד באיזה ארכיון עלום? לא, הרבה יותר סביר שהיא פשווט נתקלה במשפט הזה בתור תיאור של עקרון הפעולה של הרוטשילדים, מנוסח בפי מבקריהם, והפכה אותו (בטעות או לא) לציטוט ישיר. דברים כאלה שכיחים מאד, ונתתי דוגמאות.

    הספר זמין במלואו אגב, היא פשוט מצטטת ללא מקור, ראה פרק 16
    http://www.preterhuman.net/texts/religion.occult.new_age/occult.conspiracy.and.related/Coogan%20-%20Money%20Creators-Who%20Creates%20Money-Who%20Should%20Create%20It.pdf

    אהבתי

  26. פינגבאק: עיניים פקוחות 1.12.2012: קונגו, סוריה, מצרים, סודאן ומשקפי שמש | אישתון

  27. פינגבאק: עיניים פקוחות 9.12.2012: 100 מיליון הרוגים, למינגים, פיזיקה ואפריקה | אישתון

  28. יפתח הגיב:

    אישתון כותב: "בכל ה-200 שנים האחרונות, לא צלחה מחאה שקטה בניסיונה להחליף מערכת."
    אינני מסכים. מה עם הודו של גנדי, ודרום אפריקה של מנדלה? שתיהן היו מחאות שהצליחו, ושתיהן עם אלימות נמוכה מאוד.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה נחמד לצטט חלקי משפטים, אבל מה לעשות שמהשפט מסתיים ב"… כמו הקפיטליזם (או לפחות הקפיטליזם הקיצוני)".

      הדבר הברור ביותר מהציטוט השבור שהבאת הוא שניסית להטעות בכוונה ושלא קראת את הפוסט שעליו המשפט מדבר ושיש לינק אליו רק כמה משפטים לפני כן, בו אני סוקר את כל המחאות השקטות של ה-200 שנים האחרונות (כולל אלו שציינת – שהן גם לא ממש "שקטות" וגם לא התמודדו מול מערכת כמו הקפיטליזם).

      אהבתי

  29. חן הגיב:

    אישתון שלום.
    אני חייב לציין שהמון המון זמן חיפשתי עיתונאי שמסיק מסקנות ומציע הצעות על סמך סטטיסטיקות וידע נרחב אמיתי לא פופוליסטי ולא מוטה (לפי מה שהספקתי לקרוא) למרות שהדעה הרווחת אומרת אחרת . אם כל העיתונאים בארץ היו מנתחים בודקים כל מאמר שלהם כמוך היינו רואה תמונה אמיתית של המצב. ישר כח!.
    קראתי (יחסית ברפרוף ) את הכתבה. עם חלק הסכמתי ועם חלק לא ( אין לי מספיק ידע על מנת להעביר ביקורת או לאשש את ההצעות שלך) אבל מבחינתי הבעייתיות בניתוח ובהצעות היא שאתה מסתמך על רצון של האנשים לבנות מערכת טובה יותר ערכית יותר סוציאלית יותר. ניתן לעשות זאת( לפי דעתי ) גם במערכת הקיימת , איך צורך להפוך את השיטה ,
    הבעייתיות בכלליות היא אופי האדם ואני אתן מספר דוגמאות פשוטות מאוד
    1. לדעתי קומוניזים הוא האידאל של חברה שוויניות , אתה תעבוד בהתאם ליכולתך וכישורך ותקבל שווה כמו כולם ( אין עוני כולם שווים) אבל מה לעשות שטבע האדם הוא לא כזה והקומוניזם נפל , טבע האדם לא מאפשר לקומוניזם לפרוח
    2. תתן לאזרח בארץ לקבל משכורות של 200 אלף שקל בחודש , כמה אנשים יתרמו 180 מתוכה לטובת הציבור?
    לדעתי פחות מעשירית האחוז

    ןאם הרבה אנשים היו תומכים ברעיונות שלך אז הם היו מצביעים מרץ או חד"ש שהיו מלאימים את המדינה והופכים אותה לסופר סוציאליסטית ( או קומוניסטית) ולא היה צורך בכל שינוי השיטה שאתה מדבר עליו השינוי היה מתחיל מלמעלה ולא מלמטה כמו שאתה מציע (ובכך היה מקל את העבודה).

    הרעיונות שהעלת הם מעניינים אך בשביל לשנות צריך רצון של רוב האוכלוסיה ואם רוב האוכלוסיה הייתה רוצה כזה שינוי קיצוני הם היו מצביעים למפלגות הנ"ל ובכך המטרות היו מתגשמות בדרך כזו או אחרת.

    זזוהי דעתי.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. לא היה קומוניזם ברוסיה. זו טעות נפוצה. רוסיה הייתה משטר מושחת שקרא לעצמו משטר קומניסטי. זה לא שהמערכת כשלה, אלא הפיקוח על המערכת כשל. זה לא שחלוקת הכספים לא עבדה, אלא שהמדינה שהייתה אמורה לחלק את אותם כספים, גנבה אותם. סוג המשטר לא מוגדר על ידי המשטר עצמו. אם זה היה נכון, אז יש מלא דיקטטורים פסיכים באפריקה שקוראים להם הרפובליקה הדמוקרטית או התנעה הסוציאלית וכאלה שהיית צריך לומר שגם הן דמוקרטיות בדיוק כמו צרפת.

      2. לא רלוונטי. זה לא תרומה – זה מס.

      אני לא יודע אם יש או אין רוב לכלכלה הסוציאלית בישראל. התוכנית כאן, כפי שהבנת בעצמך, מנסה לעקוף את הצורך להלחם בכנסת, כי אני באמת לא מאמין שאפשר לשנות משם (במיוחד שמדובר במערכת דמוקרטית והתפישה הסוציאלית היא חסרת רוב כרגע).

      בשביל לשנות ממש לא צריכים רוב. בשביל לשנות בכנסת צריך רוב בכנסת. בשביל לשנות במציאות, צריך פשוט לעשות.

      אהבתי

  30. חן הגיב:

    1. הקיבוצים נפלו , הוכחה לחוסר הצלחה של סוציאליזים (קומינזם ) .
    2. מדינות סוציאליסטיות שמצליחות אני מכיר רק באזור סקנדינביה ( ושמה הקולקטיב המאחד גורם לזה ) לנו פה אין את הלוקסוס הזה.
    3. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו ולהיות כנים זה האם האופי שלנו יאפשר מדינה סוציאליסטית שתשגשג ( אני לא מאמין בזה למרות שזה האידיאל).
    4.אני מסכים שצריך לאזן את הקפיטליזם החזירי אבל לפעמים צריך להכיר בעובדה שלא הכל יכול להיות אידיאלי. דוגמא פשוטה מאוד, בנימין נתניהו קיצץ את קצבאות הילדים כתוצאה מכך ההשתתפות בכוח העבודה אצל החרדים עלה והילודה ירדה.
    5. אם נעזוב שניה את ההון שלטון: מפעלי ים המלח היו בהפסדים עד למכירתם וכעת הם רווחיים ( נכון שהתגמולים הם נמוכים מאוד והייתי מעלה אותם פי כמה ) אבל זאת הוכחה שלפעמים הסוצילאיזם לא יכול להצליח בגלל אופי האדם.
    6. אם לא היו קפילטסטיים חזיריים לא היינו מקבלים אגורה מתגליות הגז..

    בסופו של אני אומר שצריך לשאוף ליותר שיוויניות ולחנך לכך אך טבע האדם ובמיוחד במדינת ישראל לפעמים לא מאפשר לעשות את כל הדברים שנחשבים לאידיאל האנושי

    אהבתי

  31. פינגבאק: עיניים פקוחות 25.1.2013: התחממות גלובלית | אישתון

  32. Ron הגיב:

    האם תוכל להבהיר את כוונת המשפט הבא: "ממש כשם שהאבולוציה של מישטרים חיוביים הובילה אותנו לבינתיים לדמוקרטיה סוציאלית" ?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה אומר שמשטרים, כמו חיות, עוברים אבולוציה. יש להן מוטציות. מופיעים משטרים מכל מיני סוגים, אבל מרביתם לא שורדים. אם הזמן נשארים רק המשטרים שהיו מתאימים יותר לניהול מדינות ואנשים (חלקם דכאניים וחלקם ליברלים יותר). בתהליך הזה, היו כל מיני משטרים שנפלו או שורפו, עד שהגענו היום לחיים בדמוקרטים סוציאליות.

      אהבתי

  33. פינגבאק: עיניים פקוחות 2.3.2013: מי שולט בעולם? | אישתון

  34. פינגבאק: עיניים פקוחות 19.3.2013: המקום בו אנשים נפגשים והאנושיות איננה | אישתון

  35. מהפכן על הפכן הגיב:

    אישתון, הצעתך לחולל שינוי שהוא כולו מלמטה למעלה היא מעניינת ומרעננת, אבל יש לי איתה שתי בעיות עיקריות:
    1. זה מהפכני מדי. כשמקימים בנק או כל כוח כלכלי אחר שמתיימר לשנות את חוקי המשחק – יש יותר מדי דברים שעלולים להשתבש בדרך, עד שאני תוהה אם זה בכלל אפשרי. האם ידועים לך מקרים מההיסטוריה שבהם שינוי שכזה עבד?
    2. לדעתי ויתרת מוקדם מדי על הדרך המסורתית להשפיע על מדיניות, קרי, להביא לשלטון את הפוליטיקאים שיצליחו לחולל שינוי, לאט ובטוח, באמצעות הפגנות, פובליציסטיקה וכיוב'. הטעות שלך מקורה בהשקפתך שהשינוי המיוחל בכלכלה הישראלית והעולמית הוא לא פחות מ"מהפכה". האם הסוציאל דמוקרטיות הסקנדינביות נולדו כתוצאה ממהפכה? למיטב ידיעתי – התשובה היא לא. הן נולדו כתוצאה ממדיניות שלטונית שהוביל הפרלמנט, ואני עדיין מאמין שזו הדרך גם בישראל, אין קיצורי דרך.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. יש בנקים כאלה כבר עכשיו. העניין הוא לא המוסד עצמו והדרך בה הוא עובד בדיוק, אלא שיש הנהלה שגם דבקה מוסרית ברעיון (ולא ניתן לשחד או לקנות אותה) וגם מספיק חכמה בכדי להעמיד מערכת שמנטרלת את היכולת להשפיע עליה מבחוץ. לא בדקתי אם נעשו בדיוק דברים שכאלה, אבל בדיוק בגלל זה הצעתי את הרעיון של חוזה שנמצא בידיים של הלקוחות ולא בידיים של ההנהלה. כאשר לקוחות הבנק, בעלי החשבונות, קובעים אם למכור את הבנק, אם להוסיף שכר, אם להחליף את המנכ"ל וכדומה, אז כל עוד הם יפעלו בהתאם לאינטרסים שלהם, לא יוכלו לקחת את כספם מהם או להתעלל בהם פיננסית. היות והזכות הזאת לא מופשעת מגודל החשבון שלך, כמויות החשבונות שיש לכל אדם והיא אינה סחירה או ניתנת להעברה, אז רק האנשים המושקעים בבנק, יחליטו על עתידו. ואם גם הם יפעלו לרעתם? אז זה מה יש.

      2. לא ויתרתי. כתבתי שהדרכים הן מקבילות. קשה מאוד כרגע לדעתי להשיג את המטרות בדרכים המקובלות, אבל כמובן שצריך להמשיך ולנסות. כל זה לא אומר שיש בעיה בלנסות עוד דברים במקביל. יש מחאת רחוב, יש מחאה פוליטית ויש מחאה עסקית. אין עם זה בעיה.

      אהבתי

      • מהפכן על הפכן הגיב:

        אישתון, לדעתי ההסבר שנתת בסעיף אחד ממחיש היטב את היתרון הגדול של הכלכלה הנוכחית על פני הכלכלה העממית שאתה שואף אליה: השיטה הנוכחית *איננה* תלויה במוסריות של איש! האיזונים והבלמים האימננטיים שלה הם ככל הנראה החזקים והיעילים ביותר שבגדר האפשר, בעוד שהמערכת שאתה מציע היא עדינה יותר. אגב, אני בשום אופן אינני מתנגד לרעיון, אני פשוט תוהה על משמעות העובדה שהוא טרם התרחש היסטורית, בעוד ששינויים בכיוון הרגיל: עם->שלטון->עם, כן נחזו, תוך שימור של מערכת איזונים ובלמים שהיא בת קיימא.

        אהבתי

        • Shachar H הגיב:

          1. הסיבה שרק עכשיו יוזמות מהסוג שאישתון מציע מתחילות להיות מעשיות היא ברובה טכנולוגית. עם התפתחות האינטרנט התאפשרה צורה חדשה של ארגון שידועה בראשי התיבות
          P2P. מה שמוביל אותי להערה השנייה.

          2. לגבי איזונים ובלמים – אפשר לתת לבעיה שאתה מתאר מענה הולם באמצעות מערכת מוניטין. כל מי שהשתמש בפלטפורמות כמו קאוץ'סרפינג, איביי, וכו' יודע שמערכות מוניטין שבנויות היטב הן כלי יעיל מאוד ליצירת איזונים ובלמים שמווסתים את התפקוד של הקהילה/מערכת.

          חוץ מזה שכפי שאישתון עצמו מציין, למרות שמדובר בבנק חברתי (אולי אפילו בנק מוטואלי?), אין שום סיבה שלא ישתמשו בו (למשל) ב"בדיקות רקע ודירוגי אשראי מהסוג שאנו רגילים אליו מהבנקים שלנו".

          אהבתי

  36. מאמר מצוין, עם רעיונות מבריקים.

    כן, יש דוגמא למערכת של כלכלה עממית שמתפקדת מצוין. היא החלה בעבודה של איש אחד, חתן פרס נובל לשלום מחמד יונוס.
    http://en.wikipedia.org/wiki/Muhammad_Yunus

    ההבדל המהותי בין המקרה שלו לזה שלנו הוא שבנגלדש, שם הוא חי ופועל, היא מדינה כל-כך עניה, עד כי אפשר היה להניע את התהליך באמצעות הון עצמי קטן למדי, שהוא עצמו גייס.
    בישׂראל מדובר, מן הסתם, בעשׂרות מיליונים כ-seed money, וזה אין לכל אחד מאתנו בכיס.

    אהבתי

  37. רביד הגיב:

    אישתון,
    אחד המאמרים הטובים שקראתי.
    אין לי ספק שאנו חיים בתקופה של שינוי, מה שמקשב עלינו להבין עד כמה השינוי דרמטי (בסגנון- הגמל שאינו רואה את דבשתו).
    את מגמת ההתאגדות כבר לא ניתן לעצור וכן את הלחץ שיש כיום על הפוליטיקאים מחד ובעלי ההון והמנהלים הבכירים מאידך.
    מסכים איתך מאוד לגבי הצורך בבנק אחר ומספיק לראות את התגובות בפייסבוק בימים האחרונים לגבי עזיבת לאומי וכו' ומעבר לבנק הדואר, כדי להבין שהמסר עובר.
    נדרש הון לא מבוטל על מנת להרים בנק כזה ומערכות אלטרנטיביות אחרות.
    אני סבור שיש מספר בעלי הון שיתמכו באלטרנטיבה כזו, למשל שלמה אליהו, סטף ורטהיימר ועוד.
    הבעיה הגדולה בעיני, אליה לא ראיתי שהצעת פיתרון, היא הקשר הגורדי בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לבין בעלי ההון. הסימביוזה ביניהם היא, לדעתי, החטא הקדמון שאחראי לנזקים הקטסטרופליים של השנים האחרונות.
    לכן גם כל טיעוני ה"שוק חופשי/ יד נעלמה וכו' הינם אחיזת עיניים. היה מדהים לראות אתמול את אובמה מאבד עשתונות וטוען ש"זה יום של בושה בוושינגטון" לאחר הכישלון (החמישי או השישי) שלו להעביר תיקוני בחוקי הבעלות על נשק חם, כשמהצד השני יש לובי עשיר וחזק שמשמן את הסנאטורים.
    בארצנו הקטנה זה אפילו יותר חמור, כולם (בקליקה הזו) מכירים את כולם ודואגים זה לזה.
    אתה בטח מכיר את מושג ההגמוניה שטבע גרמצ'י. אני חושב שהוא מתאר אחד-לאחד את המצב בעולם המערבי ובייחוד אצלנו. לזה אני חושש, אין לנו פיתרון יעיל.

    ובנימה אישית- שאפו ענק. המשך כך.

    אהבתי

  38. פינגבאק: עיניים פקוחות 2.6.2013: כך מושתקות התאבדויות – כך נראה ניצחון | אישתון

  39. Shachar H הגיב:

    הרעיונות שלך מזכירים לי מאוד חלק מהרעיונות של קווין קרסון
    (Kevin Carson)
    במיוחד על מה שהוא מכנה
    Phyles

    ספציפית הארגון/פרויקט הקיים שהכי דומה למה שאתה מציע, למיטב הבנתי, הוא
    "Venture Communism"
    אבל יש עוד כמה שנזכרתי בהם כשקראתי את הפוסט. אני חושב שאתה תמצא הרבה מה לאהוב הכתיבה של קרסון, אני ממליץ על הספר השלישי שלו
    Homebrew Industrial Revolution
    ועל הספר הרביעי שעדיין לא יצא (אבל אפשר לקרוא את הטיוטה הנוכחית שלו שמתעדכנת לעתים קרובות)
    Desktop Regulatory State
    את שניהם אפשר למצוא בקבצי פידיאף להורדה בחינם

    אהבתי

  40. Polymeron הגיב:

    אכן מאמר מצוין, וכנראה התוכנית הכי ריאליסטית שראיתי עד כה להחלת כלכלה סוציאלית.

    יש רק נקודה אחת שממש הפריעה לי במאמר (ולא ראיתי אליה התייחסות בתגובות):
    "כשם שבנק דיסקונט מממן את מעריב, כך הבנק החברתי יאפשר קו אשראי גמיש לחינמון החברתי ויסלול את הדרך לשינוי דעות עדין, אך עצום בהיקפו, של אנשי מרכז שאפשר עוד להזיז אותם לשמאל-מרכז, דרך טקסט.

    אני רק מדגיש: למרות שזו המטרה, ממש כמו "ישראל היום", אסור שהמטרה תהיה מוצהרת. על פניו, זהו פשוט חינמון הפועל להבאת האמת אל הקהל והוא אינו מזוהה פוליטית בשום צורה (גם אם ברור שכן, כשם שברור הזיהוי הפוליטי של הביביתון)."

    …הייתי מצפה שבתור עיתונאי, דווקא תוקיע את שיטת הפעולה הזאת כבלתי הגונה. ההטיות הידועות של ישראל היום וידיעות אחרונות (פוליטיות) ושל מעריב (עסקיות בעיקר) הן נקודות בעייתיות שמן הראוי לאוורר בראש חוצות, לא לחקות. נראה לי שאם עיתון רוצה לתת פתח בעיקר להשקפות מסוג אחד, או לסקר בעיקר נושאים מסוגים שונים, או לקדם סדר יום חברתי – כל אלה לגיטימיים לחלוטין, ובלבד שהם נעשים במוצהר. בהחלט *לא* הייתי רוצה שכספי יממן מכשיר חתרני להפצת אידיאולוגיה באופן מוסווה; וזאת אפילו אם אני מסכים עם אותה אידיאולוגיה!

    נראה לי שבהחלט אפשר לעשות עיתון שבעיקר (אם לעשות פראפרזה קלה על מה שכתבת) "מסקר אירועים והישגים שלא מגיעים לציבור הרחב אחרת", ו/או "נותן במה להוגי דעות בנושאים סוציאליים", ויקבל קו אשראי מוזל מהבנק, וכל זאת באופן גלוי ומוצהר – בלי שהעניין ידיף לאנשים ריח רע. במיוחד אם העיתון גם בכל זאת מביא נקודות מבט נוספות (גם אם לא במסה שווה), לא תהיה בו מראית עין של הטיה מכוונת או חוסר כנות אינטלקטואלי.

    אם המטרה היא כל כך מוצדקת, למה צריך להחביא אותה?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כי אנשים פוסלים מראש מידע על שיוכו לשמאל. אם עיתון שכזה יצהיר בגלוי על מטרותיו, אנשים ידחו אותו לפני שהם יקראו את התוכן. אני גם נגד אלימות, אבל ארצח אדם אם זה יעצור אותו מלרצוח אחר. הלגיטימיות של פעולה איננה קשורה לעצם הפעולה שנעשית, אלא למטרה שבשמה היא נעשית והקונטקסט הכללי שלה. המטרה לא מקדשת את כל האמצעים, אבל היא בהחלט מאפשרת את חלקם, כאשר יש בהם צורך אמיתי. כשתהיה מציאות אידיאלית, אאפשר לאידאלים שלי לבוא לכדי ביטוי מלא. עד אז, אני מקדם אותם ולא רק את הדיבור עליהם.

      אהבתי

      • Polymeron הגיב:

        כאמור, לדעתי ישנן דרכים לא בלתי יעילות לעשות את שני הדברים, ללא צורך לוותר על האידיאל.

        היות ואתה מתמקד ביעילות של שינוי הדיעות בתור המטרה שמקדשת את האמצעי הזה, אולי תתעניין לדעת – מוכר לי מחקר שמראה שאנשים משנים את דיעותיהם כשהם חשופים לאורך זמן למידע מוטה, גם אם הם חושדים שהמידע הוא מוטה, וזאת באותה מידה. מן הסתם זה לאו דווקא נכון לגבי כל אדם ספציפי, אבל סטטיסטית זה נותר נכון גם לגבי קהל משכיל. מחקר אחר בתנאים מבוקרים מראה שתשדירים פוליטיים גם הם משנים תמיכה והשתתפות בבחירות, למרות שהם מפלגתיים במוצהר. שני אלה יחד מעוררים בי את החשד שאין שום תועלת בהסתרת האג'נדה של חינמון כזה, מבחינת כח שכנוע.

        http://www.psmag.com/media/does-biased-news-have-a-time-bomb-effect-4940/
        http://weber.ucsd.edu/~tkousser/Ansolabehere.pdf

        כן אציין שגם אילו זה לא היה נכון, מבחינתי זו עדיין הונאה ואצלי לפחות זה קו אדום. יש לקוות שגם אצל מי שיישם תוכנית כזאת (אם וכאשר). אבל בכל מקרה היות ובמקרה זה אני לא רואה שום תועלת, אז אין הצדקה מלכתחילה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          עיתון הוא לא לוח מודעות עם מסר קצר שתוקף אותך למעט אם אתה עיוור. בשביל שאדם יחשף לתוכן, הוא צריך להרים את העיתון פיזית, לפתוח ולקרוא. אם אנשים יכלו להפעיל AD-BLOCKER על המציאות ולבחור אילו פרסומות לראות, אז האפקטים שאתה מדבר עליהם לא היו קיימים.
          זה הכל הונאה אחת גדולה. גם הכותרות האדומות והגדולות וגם התמונה של בר רפאלי בשער האחורי וגם עצם זה שאתה מחלק עיתון חינם – זה הכל הונאה. אירוע פורמולה 1?!? אתה בוחר להתמקד באחת ספציפית כאילו יש משהו שיכשיר את העיתונות הזאת ואין. בעיניי זאת אחת מההונאות העדינות יותר שמתבצעות בעיתונות כרגע. השאלה הבסיסית היא האם אנשים יקראו את "הארץ" למשל, אם הוא היה בחינם לצד ישראל היום (ואני כמובן לא מדבר על אנשים שכבר קוראים את הארץ כרגע או איזה אפקט התחלתי או מבודד של לקחת משהו רק מעצם העובדה שלאחרים הוא עולה כסף). לדעתי התשובה היא לא. להארץ יהיה קשה להתחרות בכותרות הבומבסטיות של ישראל היום ואין להם מספיק דיו צבעוני בדפוס שלהם. וכן, גם ימנים או אנשים שהורגלו לדחות רעיונות רק כי הם מגיעים מהשמאל, ידחו את העיתון באופן אוטומטי (יש כמובן גם תופעה מקבילה בשמאל). כמו כן, המציאות עצמה שישראל היום משווקת היא מציאות יותר אטרקטיבית למרבית הקוראים – היא סיפור של ישראל משגשגת ומאוחדת כנגד אויביה וסביב מנהיגה. אז אין מה לעשות… אתה מושך את הקורא עם הטריקים הזולים, בכדי שעל הדרך הוא יקרא גם את התוכן החשוב (אחרת אתה פשוט מדבר במעגל סגור).

          האנשים בניסוי הזה היו אמורים לקרוא את העיתונים. הם לא עשו בחירה לקרוא את העיתון, אלא השתתפו בניסוי. עם האפקט לטווח ארוך של פרופוגנדה אין לי ויכוח והרבה לפני המחקר הזה כבר הוכיחו שהיא עובדת. השאלה היא איך אתה גורם למישהו לקרוא את הפרופוגנדה מלכתחילה ועוד לא ראיתי בשום מקום מישהו שממליץ לרשום בגלוי שמדובר בפרופגנדה.

          אהבתי

          • Polymeron הגיב:

            בקצרה:
            א. לא ברור לי למה אתה חושב שאני מחפש להכשיר את העיתונות הזאת. אני בדיוק אומר שהיא לא ראויה ולא מרוצה מהרצון לחקות אותה (גם אם אני מבין את הכוונה שמאחורי חיקוי כזה).

            ב. למיטב ידיעתי במחקר המדובר העיתון נשלח לאנשים בדואר, אף אחד לא הכריח אותם לקרוא אותו. באופן דומה, אנשים מרימים חינמון ברכבת גם אם לדעתם העיתון הוא זבל מוחלט.

            ג. הדיכוטומיה של "תעמולה מוסווית" מול "תעמולה מוצהרת" היא מלאכותית; ישנן שיטות אפקטיביות ויותר עדינות שלא חוטאות בחוסר יושרה אינטלקטואלי. למעשה אני חושב שמלכתחילה המחשבה על כך כתעמולה היא גרועה, ומקומה של זאת איננה בתהליך הכלכלי שמתואר במאמר (שהוא כאמור מצוין).

            ד. אפשר להתווכח על האפקטיביות של תוכן כזה או אחר, בעיני הנושא העקרוני הוא חשוב יותר, ולא הייתי מקריב אותו על מזבח השכנוע (מה גם שלדעתי עדיין אין סיבה טובה לפעול תחת ההנחה שזה אכן מוסיף בכלל לשכנוע לעומת שיטות אחרות). אני לא רוצה לבצע הונאה, עדינה או אחרת, או לתמוך באחת כזאת.

            אהבתי

          • Polymeron הגיב:

            ושכחתי לציין, אבל לא פחות חשוב – הצעות מהסוג הזה שניתן לאתר ולהציג אותן ישמשו אחר כך לניגוח הרעיון והאנשים שמאחוריו. זה פשוט נותן לאויב תחמושת.

            אהבתי

  41. שי רגב הגיב:

    אשתון היקר,
    ראשית קראתי את כל הפוסט ובערך חצי מהתגובות (זה די הרבה..) ואני מאושר מאד לראות את ההתייחסות המקיפה והאיכותית שלך לנושא.
    שנית, אני שוחה בערך שנתיים במים הכלכליים החדשים האלה, מטבעות מקומיים, שליטה על יצירת הכסף ועוד, אני שמח מאד שהידע הזה הולך ומופץ ומתקרב אט אט אל ההמון.
    עכשיו שתי הערות:
    1. אתה למעשה נוגע ב-2 נושאים ומחבר אותם לאחד, רבים וטובים חיברו בניהם ולצערי החיבור הזה מושרש עמוק מאד בחברה הישראלית, אני מדבר כמובן על ימין ושמאל פוליטיים וימין ושמאל כלכליים, אני נוטה להאמין שכמוני, רבים אנשי הימין והמרכז הפוליטיים שמאמינים בלב שלם בשמאל הכלכלי, ויש שיאמרו השמאל הכלכלי הקיצוני. לכן צר לי על ההיקש שאתה עושה בתכנית שלך ולמעשה מוותר מראש על רבים וטובים שישמחו לשמוע על הרעיונות הללו לולא הנטייה הפוליטית שלהם. הנקודה החשובה היא שלמעשה אין מניעה לממש את התוכנית שלה גם כאשר משמיטים את החלקים הפוליטיים, החיבור בין החלקים יכול להעשות בשלבים נפרדים ואז אשמח לשתף פעולה בשלב הראשון ולהילחם בך בשלב השני.
    2. איגודי עובדים – בקום המדינה הייתה מחשבה פואטית ויפה לתת כוח לעובד הפשוט, לאפשר הקמת וועדי עובדים ואף לתת להם כוח על חוק. בפועל המחשבות הללו מתנפצות על גדת המציאות, נתינת הכוח לעובדים כבלה את מנהלי הארגונים והחברות, הצרה את צעדיהם וחיבלה בתוכניותיהם. ולא, אני לא מדבר על פיטורי התייעלות, קיצוצי שכר או כל תוכנית פוגענית שכזאת, אני מדבר על העברת המטה למקום זול יותר נדלנית על מנת לחסוך שנתקלת בהתנגדות העובדים שצריכים לנסוע יותר, אני מדבר על העברת עובד לא מוצלח מתפקידו שמקבל גיבוי מלא מהוועד וגורם להשבתת החברה, אני מדבר על שני הנהלות מקבילות שפועלות בחברה, וועד העובדים והוועד המנהל, אני מדבר על מאות מקורבי הוועד שמתמנים לתפקידי מפתח והופכים לעול על כתפי החברה והלקוחות.
    צר לי מאד אבל השיטה הנוכחית לא עובדת, מדובר על נתינת כוח וסמכות ללא אחריות, לוועד כמעט ואין מה להפסיד במשחק לכן הוא חזק יותר. אם רוצים לאפשר ארגוני עובדים בתוך חברות חייבים לתכנן מחדש את כל הנושא, חייבים למצוא נוסחה שתאפשר איזון בין הצורך האנושי לשמור על העובד הפשוט מול המערכת הגדולה ובין הצורך לאפשר למנהל לבצע מהלכים שפוגעים בעובדים באופן מועט ומאפשרים את המשך ההתפתחות התקינה של החברה.

    ובסופו של דבר מדובר במלחמה, וכמו בכל אחת כזאת אנחנו צריכים לבחור בחכמה את השותפים ואת היריבים לכן כמו שטענתי בסעיפים הנ"ל חשוב לא להתפזר ולהילחם מלחמות מיותרות. זה נכון שלמי שיש תפיסת עולם כשלך מדובר בחזון אחרית הימים ותיאור אוטופי של המציאות המבוקשת אולם כדאי לפרק לגורמים ולגייס תומכים לכל שלב בנפרד כך תגדיל את השותפים לתהליך.

    בברכת הצלחה גדולה לכולנו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. לא ידוע לי שהעליתי טענה שכזאת. כאשר אני מדבר על ימין בהקשר הכלכלי, אני מתכוון ספציפית לימין הכלכלי.
      2. הועד כמעט אף פעם לא חזק יותר מהחברה. בכל מקרה, אפשר לספור את הועדים החזקים בישראל על יד או שתיים. אין לזה שום משמעות בכלכלה הישראלית והם סך הכל איזה מיעוט שאינו ולו פסיק בתקציב או בעלות לאזרח, אשר משמש כשעיר לעזאזל. באשר לנחיצות ואפקטיביות של ועדי עובדים באופן כללי – אנחנו מרוחקים מידי ולכן לא אכנס לדיון.

      אהבתי

      • שי רגב הגיב:

        לגבי טענה מס' 1, אני מצטט:
        "כשם שבנק דיסקונט מממן את מעריב, כך הבנק החברתי יאפשר קו אשראי גמיש לחינמון החברתי ויסלול את הדרך לשינוי דעות עדין, אך עצום בהיקפו, של אנשי מרכז שאפשר עוד להזיז אותם לשמאל-מרכז, דרך טקסט."

        אהבתי

  42. Yaron Benezri הגיב:

    מאמר מעניין. מעורר השראה. אין לי ספק שנאמץ חלק מהרעיונות.
    כמה סייגים אישיים :
    1. יש פעילי מחאה עם תוכניות אסטרטגיות לשנים קדימה.
    לתנועת דלת העם (מאהל המחאה בקריית שמונה) יש תוכניות (אמנם גולמיות ועדיין בהתפתחות) לעשר שנים הקרובות, הן כוללות גם בנק חברתי גם בעלות על עסקים מקומיים ואיגודם לכוח פוליטי כלכלי אחד וגם מטבע מקומי.

    2. כתוב במאמר שהקפיטליזם הוא אבולוציה של הכלי שמשמש משטרים אפלים. אני מסכים. לדעתי, ראוי שנחפש לתקוף את המשטר האפל בעצמו, בנוסף לתקיפת הכלי שהוא משתמש בו. לכן, היעדים שמציבה לה תנועת דלת העם כוללים הרבה יותר אוטונומיה ודמוקרטיזציה מהחזון המפורט במאמר.
    השיטה של הצנחת הוראות מלמעלה היא כמובן יותר יעילה, אך יכולה להוביל גם למשטר אפל סוציאליסטי או למשטר אפל אחר. טבע האדם לא עומד להשתנות במובן של הרצון לשליטה של האדם על חבריו. ולכן אם המהפכה הכלכלית כוללת כמה אנשים בעמדות ניהוליות שמרכזים אצלם כוח רב, מה יערוב לנו שהם יחלקו את הכוח הזה?

    ברכות

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "אם המהפכה הכלכלית כוללת כמה אנשים בעמדות ניהוליות שמרכזים אצלם כוח רב, מה יערוב לנו שהם יחלקו את הכוח הזה?"

      מערכת החוזים שתיארתי בין הלקוחות לעסקים. האיגוד\קואפרטיב\ מונופול ככל מתחזק ומרכז כוח, אך ריכוז הכוח בחברה אחת, לא מתנקז לכדי איזו הנהלה או בעלי מניות שיכולים להפנות את הרווחים הללו לכיסם. זה בעצם ההבדל שבין מנהלים לבעלים וגם ההנהלה כאן מנועה מהכנסות מעבר לשכר שנקבע ומנועה ממהלכים משמעותיים, ללא אישור הלקוחות. אז אין לנו צורך בערובה שהם יחלקו את הכוח, שכן מראש מנענו מהם מלהחזיק בו (אלא רק לנהל אותו בתוך המרווח שהגדרנו מראש). לגבי שאננות טוטאלית ומלאה של הציבור – לכך עוד לא נמצא פתרון. באשר אנשים מוותרים על הזכויות שלהם מרצונם, שום מערכת לא יכולה לשמר אותן בשבילם.

      אהבתי

  43. פינגבאק: התכנית להעברה מסודרת של קרקעות | שְׂמָאלִית, שְׂמָאלִית־מַעֲרָבִית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s