בחירות 2013 – המדריך למצביע השמאלני: הלב שלך בשמאל, נשמה, והשמאל יקרוס אם תמשיך להצביע מהלב

פתח דבר:

בחירות דמוקרטיות, מאז המצאת יחסי הציבור בתחילת המאה שעברה, בנויות על היכולת לזהות שלושה דברים ראשוניים:

1. מי כמעט בטוח יצביע לך
2. מי בטוח לא יצביע לך (כי אנשים יותר בטוחים לגבי מה הם לא יצביעו, מאשר למי הם כן)
3. ומי הם הקולות הצפים

האומנות הפוליטית הנדרשת בשביל להיבחר, היא לדעת לא לאבד קולות מהקבוצה הראשונה, תוך כדי פניה לקבוצה השלישית (לרוב יש סתירה בין השתיים, או לפחות הפרש מהותי). זו אומנות שהשמאל בישראל ממש לא מיומן בה, אם לא פשוט סולד ממנה. גרעין השמאל לא מוכן לשמוע ממנהיגיו שום דבר מלבד אידיאולוגית שמאל ברורה ושקופה, זאת למרות ששיח שכזה פונה אך ורק לקבוצה הראשונה – זאת שגם ככה כבר מצביעה שמאל.

בשביל שהשמאל יגדיל את כוחו בכנסת, האנשים מקבוצה 1 יצטרכו ללמוד לשפוט את המנהיגים שלהם בסטנדרטים אחרים (עוד על כך בהמשך) והמנהיגים שלנו יהיו חייבים ללמוד לא להשקיע בקבוצה 2 ולהיות מוכנים להתבזות למען קבוצה 3. אבל מי הם האנשים המרכיבים את הקבוצות הללו?

לפני שאפשפש בציבור הישראלי, אני רוצה לתת דוגמא מחו"ל, בכדי ראשית להסביר את המדע הזה המשמש פוליטיקאים ואנשי פרסום כבר מעל למאה שנה. אני רוצה להדגים זאת במשהו שרחוק מאיתנו, כי למרות שבשמאל המשכיל אנשים מבינים את החוקיות שבונה את הסטטיסטיקות הללו, יש משהו שיוויוני וערכי שמסרב לקבל אותן; איזה קול אקדמאי ואצילי בראשנו שאומר לנו שידע אמפירי הוא שחסר לאנשים המצביעים לימין וכי ניתן לשנות את דעתם על ידי טענות רציונליות. ובשביל לעקור את המחשבה הילדותית (גם אם מקסימה) הזאת, אנחנו הולכים לפולין של 2007. ברה"מ התפרקה כמעט 20 שנה לפני כן ושיחררה את הפולנים לבחירות דמוקרטיות, אחרי חצי מאה תחת שלטון רוסי. אבל בבחירות של 2007 נוצרה מפת הצבעה שבלבלה מומחים לנושא במבנה המוזר שהיא ציירה:

דפוסי ההצבעה בבחירות 2007 בפולין

דפוסי ההצבעה בבחירות 2007 בפולין

מבלי להכנס לפוליטיקה הפולנית ושמות המפלגות המיוצגות כאן, מסתמנת חלוקה שברורה  לעין בין שני גושים שונים. למעט מספר קטן של אזורים, החיתוך בין השניים נראה כמעט כמו גבול בין מדינות זרות. כיצד אם כן ניתן להסביר כזה דפוס הצבעה מוזר?

היסטוריונים היו צריכים לחזור יותר ממאה שנה אחורה, אל האימפריה הגרמנית של 1871, בכדי למצוא את הפיתרון. באותו הזמן פולין של היום הייתה מחולקת בין שני משטרים שונים באופן מהותי: מצד אחד גרמניה המאוחדת ומהצד השני תחת שליטה רוסית.

האמפריה הגרמנית ב-1871

האמפריה הגרמנית ב-1871

זה רק כשעושים חפיפה בין המפות – דפוסי ההצבעה של 2007 והגבולות המדיניים של 1871 – שאנו מגלים כמה חזקים הם הכוחות הסמויים המייצרים דפוסי חשיבה בהמונים, עד כי הם מסוגלים להמתח הרחק אל העתיד:

קווי המתאר של האימפריה הגרמנית של 1871 על גבי מפת ההצבעה של פולין 2007

קווי המתאר של האימפריה הגרמנית של 1871 על גבי מפת ההצבעה של פולין 2007

הדוגמא הקטנה הזאת, מונחת כאן בכדי להסביר ולסיים את הדיון לגבי דפוסי הצבעה ומדוע הם עובדים. אם הם שרדו את מה שעבר על פולין, אני די בטוח שאני יכול לדבר על דפוסי הצבעה ישראלים, שלא דורשים מאות שנים של היסטוריה, בשביל למצוא את הקורלציה הטמונה בהם. קורלציה כמובן לא בהכרח מעידה על קשר של סיבה ותוצאה, אך ככל שהקורלציה גדולה יותר וחוזרת על עצמה יותר, כך קטן הסיכוי שהחיבור בין השניים הוא רנדומלי. כך או כך, אם קשה לכם עם ההכללות הללו, אם זה נשמע לכם מתנשא או מפלה, אנא הפסיקו לקרוא עכשיו, כי מטרת הפוסט היא לא להוכיח שהמדע הזה עובד – את זה עשה כבר אדוארד ברנייז ומאה שנים של יחסי ציבור ותקשורת המונים (ולאחרונה נייט סילבר עם התחזיות המדויקות שלו לתוצאות הבחירות בארה"ב) – מטרת הפוסט היא לנסות להגדיר את האסטרטגיה הנכונה ביותר לשמאל – גם בתור מועמדים לכנסת, אבל בעיקר בתור מצביעים בקלפי.

דפוסי הצבעה בישראל

אז מהן ה"אימפריות הגרמניות" של מפת ההצבעה הישראלית? האם ישנם אזורים או מאפיינים משותפים לאנשים, שמכתיבים נטיה פוליטית גורפת? התשובה היא שלכל מדינה יש את הקבוצות הללו. מפאת הזמן שלוקח לקטלג קלפיות על פי סטנדרטים (עוני, חינוך, דת וכדומה), אני אתן רק דוגמה אחת (מהקלות יותר) ל"אימפריה גרמנית" ישראלית – מתנחלים:

חזרתי אחורה לבחירות הקודמות ושלפתי את התוצאות רק מקלפיות הממוקמות בהתנחלויות (על פי רשימת ההתנחלויות של "שלום עכשיו"):

תוצאות בחירות 2009 מקלפיות בהתנחלויות בלבד

תוצאות בחירות 2009 מקלפיות בהתנחלויות בלבד:
גוש הימין – 89.1%
גוש המרכז (קדימה) – 8.7%
גוש השמאל – 3%

הטבלה הזאת מסכמת קלפיות מהתנחלויות המייצגות 158,729 בז"ב (בעלי זכות הצבעה). מתוך אלה 118,460 מימשו את זכות ההצבעה שלהם, מה שמהווה 74.6% הצבעה. זאת לעומת אחוז הצבעה ממוצע  באותן בחירות, של 64.7% בלבד – עשר אחוז יותר מהמוצע (מה שאומר שהם כנראה באזור ה-15% מעל הממוצע השמאלני). יתרון כפול לימין: גם "נאמנות גושית" וגם מעורבות פוליטית גבוהה. אלו סוג המדדים שמאפשרים לציבור קטן מאוד להשיג תוצאות סקטוריאליות עצומות (תשמרו את זה בראש להמשך הפוסט כשנדבר על החשיבות של ריכוז קולות השמאל).

אבל לא כל המתנחלים מצביעים בקלפיות הנמצאות בהתנחלויות, לכן ראוי להכיל את הסטטיסטיקה הזאת על כלל המתנחלים, שזה בערך 630 אלף בני אדם (כולל: יו"ש – 350,000, מזרח ירושלים – 220,000~ ותלמידים באולפנות, ישיבות הסדר וכדומה – 60,000). ההתנחלויות הן צעירות מאוד מבחינה דמוגרפית, כאשר 40% ממהתנחלים הם מתחת לגיל 18 וחסרי זכות הצבעה. מה שמביא אותנו לבערך 396 אלף בז"ב. היות ו"קדימה" די התפוררה והמפלגה הטוענה להיות "מרכז" בבחירות הקרובות היא "יש עתיד", המובלת על ידי יאיר לפיד (בנו של טומי לפיד, שאינו דמות פופולרית בציבור הזה), לא סביר שקולות שהלכו ל"קדימה" בבחירות הקודמות, ילכו ל"יש עתיד" בנוכחיות. לכן אפשר לומר שכ-95% מקולות המתנחלים ילכו לגוש הימין. ב-74.6% הצבעה, זה מתורגם לכ-281 אלף קולות לימין וצפוי להיות כ-9 מנדטים.

כמו קבוצת המתנחלים, ישנם עוד קהלים עם נטיות פוליטיות ידועות מראש, שעל פי אזור מגורים, השכלה, IQ, זיקה לדת, מוצא וכדומה, אפשר לנבא את הצבעתם בבחירות (בדרך כלל בדיוק מרשים). כמו המתנחלים, עומדות לזכות גוש הימין עוד קבוצות של 90% תמיכה וצפונה (לדוגמא: חרדים ודתיים) ועוד קבוצות רבות בהן הנטיה פחות דרמטית אך ודאית גם כן (לדוגמא: עניים, ישובים החשופים למתקפות אויב חוזרות, חסרי השכלה ועוד). לצערנו, אם באופן מודע או באופן תת-הכרתי, כל אידיאולוגיה פוליטית אשר מגיעה לשלטון, מייצרת את המצביעים אשר נדרשים לה. מהבחינה הזאת, הכישלון של המערכת החינוכית, יוקר המחיה, הקפאת תהליכי השלום וכל הדברים שאנו בשמאל מייחסים לימין ככשלונות (בצדק כמובן), הם ההשקעה של הימין של היום, בימין של המחר.

אך אין יותר מידי מה לעשות עם המידע הזה. הסיבה שאני מעלה את הסטטיסטיקות האלה, היא בכדי שהשמאל ראשית יבין מה הוא לא מסוגל לעשות בבחירות הקרובות: השמאל לא יהיה רוב. זה כמעט בלתי אפשרי. כשמסתכלים על הציבורים שימשיכו לבחור בגוש הימין (לא בהכרח הליכוד), מסיבות שאין בידי השמאל להפריכן (כי הן אינן מעוגנות בעובדות רציונליות), לא נותר אלא להסיק שהשמאל כ"שמאל", לא יזכה בשלטון. העובדה הזאת לא צריכה להכניע את השמאלנים, אבל במקביל חייבים להפסיק לפעול במנותק מהיכולות האמיתיות שלנו. אנחנו צריכים לשנות את הצורה בה אנו מצביעים. ולהיות מוכנים לשווק את עצמנו כמרכזיים יותר, ממה שאנחנו מתכוונים להיות (כן… לשקר. תתבגרו כבר).

איך השמאל (המיודע) מחליט למי להצביע כרגע?

עד עכשיו דיברנו על קבוצה 2 – אנשים שכמעט בטוח לא יצביעו לשמאל. זה רק הגדיר לנו את הגבולות הריאלים לשאיפות שלנו כגוש. מכאן והלאה, אנו צריכים להתרכז בקבוצות 1 ו-3: אלו שבטוח יצביעו שמאל והקולות הצפים שאפשר עוד לרכוש. נתחיל עם קבוצה 1 (אבל דרך הניתוח של הבעיות שלה נצייר את קבוצה 3).

יוסי גורביץ מראה לדעתי בפוסט האחרון שלו "למה מרצ", את צורת החשיבה שמאפיינת את מרבית השמאל המעורב פוליטית. למרות שאני מזדהה כמעט עם כל מה שכתב שם, אני מבין שאלו תגובות אמוציונליות ואידיאולוגיות שצריכות להימדד באופן יחסי אל מול ההתכנות שלהן. הנה כמה מהטענות הללו שמעלה גורביץ, אך למעשה הן מרכיבי ההצבעה הראשיים של רבים בשמאל:

* הקצאת חשיבות לדעות של ח"כים לגבי נושאים בהם לישראל (ובטח שלשמאל) לא תהיה שום השפעה עליהם (כמו אסד וסוריה) – ובכלל, אם כבר להצביע על עוולות שישראל לא קשורה אליהן ולא תתערב בהן (לא משנה במי נבחר), אז למה רק סוריה? למה לא לערבב בשיקולים את דעות המפלגות לגבי המצב בקונגו או דרפור? ואם כבר דעותיהם על נושאים שאין להם שום השפעה עליהם, למה שלא נחליט לגבי דעותיהם בנושאים בדיוניים – האם אתה מוכן להצביע למפלגה שתומכת במשטר של דארת' ויידר ודארת' סידיוס?

* סירוב לישיבה בקואליציה עם מפלגות ימין – אני זוכר כשפעם זו הייתה ש"ס והיום, עם הקצנת הימין, אפילו הליכוד נראה לאנשים כאופציה פסולה (מה זה משאיר?). אז דבר ראשון, יחימוביץ' כבר הצהירה שלא תשב עם מיכאל בן ארי ושהסיכוי שתשב עם נתניהו וליברמן הוא דמיוני. בנוסף לכך, יש מחיר בקלפי לסירוב מוחלט לישיבה עם מפלגות ימין-מרכז (מבחינת קולות מרכז שאפשר לסחוב לשמאל), שלא שווה את ההצהרה הזאת. היא רק עושה נעים לשנאה המובנית שלנו לימין. אבל האמת היא שגם ככה ההצהרות הללו לא באמת מחייבות. כמה חכ"ים הבטיחו לנו בעבר שכן או לא ישבו בקואליציה מסויימת ולבסוף שברו את מילתם? לייחס להבטחות האלה משהו, זה לא לזכור את ההיסטוריה הפוליטית של ההצהרות הללו.

* דרישה להצהרות בנושאים שירסקו את השמאל – יש דרישה בועתית של השמאל (בעיקר כלפי שלי יחימוביץ'), לדבר על הבעיה הפלסטינית יותר לעומק מאשר "אני אפעל להסכם שלום" או "אני תומכת בפיתרון שתי מדינות" וכל הקשקושים הרגילים. אבל מה הכח הפוליטי של מפלגות המרשות לעצמן לדבר בצורה שמאלנית ושקופה שכזאת? 2-5 מנדטים בלחץ? האירוניה היא שהמחיר של ההצהרות הללו, הוא איבוד הכח הפוליטי לממש אותן (ויחימוביץ' מודעת לזה). אז מה? תצביעו למרצ כי היא מתחייבת להסכם שלום שאין שום סיכוי שהיא תוכל להגיע אליו, במקום לעבודה שאולי תוכל לקדם הסכם שלום שהיא לא ממש מפרטת לגביו ואיננו נאידאל מבחינתכם? בין ה"בלתי אפשרי" ל"מעורפל", ברור לחלוטין לאן צריך ללכת הקול השואף להסכם שלום עם הפלסטינים.

* יחוס משמעות גבוהה להתנהגות הצהרתית בניתוק מחוסר היכולת לגבות אותה גורביץ, כמו רבים מתומכי מרצ, מפרט בהמשך על כיצד מרצ הפכה למפלגה תקיפה וברורה בעמדותיה השמאלניות. כיצד הח"כים שלה מדברים בגלוי על הפלסטינים והסורים והולכים להפגנות בשטחים וכולי… אך שאלתם את עצמכם מדוע נציג ציבור בכנסת מציג התנהגות של פעיל פוליטי בן 25? התשובה היא שלו היה להם כח לעשות משהו בנושאים הללו, הם היו עושים אותם בכנסת. בדיוק כפי שח"כים בימין הקיצוני מתדהרים בטרנספרים ושיטוח של עזה, בפני קהל בוחריהם. אבל אני לא רוצה להשאיר את זה רק ברמת הטענה באוויר. אפשר ממש להראות את זה…

איך צריך להצביע?

הדבר החשוב ביותר להבין בהצבעה לכנסת, היא שפוליטיקה היא הפשרה שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה. זה אומר שאתה לא מצביע לאדם שהכי קרוב לדעותיך, אלא לאדם שיהיה הכי קרוב לממש אותן. צורת החשיבה של מרבית השמאל (והציבור בכלל), היא עיוורון מסוכן, שהשמאל המודרני (ולדעתי העולם המודרני) כבר לא יכול לשאת. למה אני מתכוון? קחו לדוגמא מפלגות שמאל מובהקות כמו מרצ או חד"ש. שתיהן מאוד רוצות שנכיר את הנתונים הבאים לגביהן:

המדד החברתי

המדד החברתי של המשמר החברתי

הגרף הזה הוא תמצית הטיעון השמאלני בויכוחי הבחירות הנוכחיים: תצביע שמאל כי אנחנו חברתיים יותר ואם אתה כבר בשמאל, תצביע מרצ או חד"ש כי הם החברתיים ביותר. לא רק זאת, אלא שגם טוענים בשמאל שהמפלגות הללו, כפי שמשתקף בגרפים מהסגנון הזה, פעילות יותר ועושות יותר למען הבוחר. או כפי שאמר גורביץ: "מרצ יודעת היטב לשרת את בוחריה באופוזיציה".

אלא שיש מדדים אחרים שארגונים נהדרים (ללא ציניות) כמו "המשמר החברתי" ו"כנסת פתוחה" (וגם קבוצת הפייסבוק "איך הם הצביעו") לא מדברים עליהם ואנשי שמאל גם לא רוצים לדעת עליהם. נדמה לשמאלנים כי רק ימנים מצביעים מסיבות של פופולריות; שרק ימנים מצביעים לאנשים שפשוט אומרים להם את שהם רוצים לשמוע. אך למעשה שמאלנים עושים זאת באותה אדיקות, ההבדל הוא רק במילים שאנחנו נהנים להקשיב להן. הניתוח השמאלני של נתוני ההצבעה בכנסת, עוסק רק ברמה השטחית וההצהרתית של ההצבעות הללו – האם הצבעתם תואמת את האידיאולוגיה שלי? – ומתעלם לחלוטין מהתוצאה של ההצבעות – האם הצבעתם קידמה את האידיאולוגיה שלי?

הצבעה מול תוצאה:

אז לקחתי את "המדד החברתי" ופרמתי אותו חזרה ל-78 ההצבעות שממנו נאספו הנתונים. לאחר מכן, על פי אותה מערכת דירוג שבנו חברי "המשמר החברתי", חילקתי נקודות למפלגות, עם חריגה אחת – הניקוד שמחולק הוא חיובי רק כאשר ההצבעה הובילה לתוצאה הרצויה. אם לדוגמא מרצ הצביעו בעד נישואים אזרחים והחוק לא עבר, הניקוד יהיה בדיוק כפי שהיה במדד החברתי, רק שלילי.  אם יהדות התורה הצביעו בעד אותו חוק והוא עבר, הם יקבלו את אותו הניקוד, רק בחיוב. התוצאה אמורה לשקף את מידת ההשפעה של ההצבעות של חברי הכנסת, על תוצאות אותן ההצבעות – או במקרה שלנו, על 78 הצבעות הנוגעות לתחום החברתי (על פי הגדרות המשמר החברתי). להלן "מדד האפקטיביות":

כח גס

גרף 1: כח גס

שימו לב שזה כמובן לא אומר שהליכוד "חברתי" יותר, אלא שהוא היה הכוח המשמעותי ביותר ב-78 ההצבעות של המדד החברתי. לא במפתיע הגרף ממש מצייר את היחס שבין כוח – מבחינת גודל מפלגה – לבין קשרים למפלגה השלטת. מה שחשוב להבין מהגרף הזה, זה שאנו לא צריכים להעמיק רק ב"כיצד הצביעו המפלגות?" אלא גם (ואולי בעיקר) "כמה ההצבעה שלהם אפקטיבית?". זה במיוחד רלוונטי כאשר הדיון הוא פנים גושי – למי להצביע בתוך השמאל?

עכשיו יהיו כאלה שיאמרו כי המפלגות הללו – מפלגות השמאל – כרגע באופוזיציה וגם כוחן קטן מבחינת גודלן. לגיטימי. "כוח גס" הוא אכן לא פרמטר הולם לשיקולים לקלפי, כאשר אחרי הבחירות גודלן של המפלגות עלול להשתנות ועימו כוחן הגס. אז בוא ניקח את אותן 78 הצבעות ונחלק את הניקוד של המפלגות בגודלן. כנסת של 13 מפלגות, שבכל אחת ח"כ אחד:

אסטרטגית הצבעה

גרף 2: אסטרטגית הצבעה

הגרף הזה בעצם מראה לנו מי "הכי טוב" בלהצביע. מי יודע להכנס לחדר הנכון, בזמן הנכון ולהטות את הכף.  מי יודע לסגור את העיסקאות הנכונות לפני ההצבעה ומי לא שם את הקול שלו, היכן שהוא לא יהיה אפקטיבי. אין ספק שהימין עובד בצורה הרבה יותר נכונה מהשמאל בהקשר הזה. במידה רבה, צורת החשיבה הזאת, הטקטיקה הזאת של "הקול הנכון, בזמן הנכון", היא הסיבה לכתיבת הפוסט הזה (רק בהקשר של המצביע בקלפי). אבל עוד נשוב לכך.

למרות היותו מדויק יותר, גם הגרף האחרון לא מציג נאמנה את האפקטיביות של המפלגות. הרי הצבעה שתוצאתה היתה 24-0, היא כנראה הצבעה שלא מעניינת מספיק את היריב או שגם היריב תומך בה. כך או כך, הצבעה במצב כזה מעידה פחות על כוח השפעה ופעולה, מאשר במצב של התנגדות. לכן, במקום לספור כל הצבעה כנקודה אחת (חיובית או שלילית), כפי שעשו במדד החברתי, ההצבעה במדד הבא תחושב על פי היחס בין התומכים למתנגדים בהצעה. לדוגמא: בהצבעה של 10-10, כל הצבעה תיחשב כנקודה מלאה (כי כל קול היה קריטי לתוצאה). לעומת זאת בהצבעה של 10-1, כל הצבעה תיחשב כ-0.1 (כי לא באמת היה צורך בנוכחות של מרבית המצביעים). בהצבעות בהן היחס היה גדול מ-1 ל-10, השארתי את הניקוד על 0.1 כנקודת ריצפה המעידה שבכל זאת פעולה כלשהי נעשתה, למרות שברור שככל שהיחס נמוך יותר, כך ההצבעה היא בעצם אקט סימבולי בלבד, כמעט הפגנה של אין אונים:

כח גס במצבי מחלוקת

גרף 3: כח גס במצבי מחלוקת

הגרף הזה מלמד אותנו אילו מפלגות חזקות יותר בהצבעות משמעותיות יותר; הצבעות בהן אין קונצנזוס על-גושי. זה במיוחד קריטי לשמאל, שכנראה ישאר כאופוזיציה, ללמוד להצביע למפלגות לא לפי התפקיד המפונטז שאנו מקצים למפלגות שלנו (לדוגמא: כיצד חנין יתפקד כראש ממשלה או מרצ כסיעה בקואליציה), אלא לתפקידים שסביר שהן ימלאו (מפלגות קטנות, ככל הנראה באופוזיציה). קחו לדוגמא את חוק "הרווחים הכלואים" שעבר שלשום וגזל מהציבור 27 מיליארד שקל. כך מציגים אותו במעגלי הפיסבוק השמאלניים:

נתוני הצבעה לגבי חוק רווחים כלואים

נתוני הצבעה לגבי חוק רווחים כלואים (תמונה – קבוצת "איך הם הצביעו" בפייסבוק)

אך למעשה, מה שאתם רואים כאן היא הצבעה ידועה מראש. פוליטיקאים משופשפים כמו ביבי וליברמן לא ניגשים להצבעה, מבלי שהם יודעים מראש את התוצאות שלה. גם החבר'ה שהתנגדו, ידעו שהתנגדותם היא פורמלית בלבד: הם שם בגלל שאתם חושבים שזה מעיד על משהו שהם שם. הם שם כדי לקבל ניקוד גבוה ב"מדד החברתי" ולהמשיך להיבחר אל אותו מבנה כוחות, בו המדד החברתי האמיתי – יוקר המחיה ביחס ליכולת להתפרנס – צולל וצולל וצולל. הם שם כי זאת "ברכת הרב" של השמאל; זה ה"פתק בכותל"; זאת המחווה הריקה שלפיה הם נמדדים בפני קהל הבוחרים שלהם. וב-40~ אלף שקל לחודש, העובדה שהם נכנסו להצביע, לא מרשימה אותי יותר מאשר את הבוס שלכם תרשים העובדה, ש"טרחתם" להגיע בבוקר להחתים את הכרטיס.

אבל הגרף הקודם היה גרף של "כוח גס", שכבר אמרנו שלא בהכרח משקף את היכולות של המפלגות לאחר שכוחן יגדל בבחירות. אז ניקח גם את הנתונים הללו, ונחלק את הכוח הגס של המפלגות, בכמות חברי הכנסת שלהן (כיצד היו נראים יחסי הכוחות לו כל המפלגות היו שוות בגודלן), בכדי לראות סופית מי המפלגה שהצבעותיה הן הכי אפקטיביות, או לחילופין – הכי פחות "ברכת הרב":

אסטרטגית הצבעה בשיקלול מידת התנגדות ונטרול גודל המפלגה

גרף 4: אסטרטגית הצבעה בשיקלול מידת התנגדות ונטרול גודל המפלגה

וזאת כנראה  הטבלה החשובה ביותר. היא מלמדת אותנו את יחסי הכוחות האמיתיים בכנסת (ואולי מרמזת לסיבות התת-קרקעיות לחיבור בין ביבי לליברמן). זהו השיקוף ליכולת של מפלגות להצביע בצורה הנכונה והחכמה ביותר: מי מסוגל להשיג את התוצאה הרצויה (מבחינתו) בהצבעות, במיוחד כאשר יש התנגדות וללא קשר לגודל המפלגה שלו?

אין ספק שהחיים קלים יותר למפלגות הסקטוריאליות של הימין, שיכולות להרשות לעצמן למכור את עצמן בהרבה מקומות, בכדי להשיג אפקטיביות מקסימלית במקומות אחרים. אבל בוא נתעלם לרגע מהימין ונסתכל על השמאל בגרף. מה אפשר ללמוד מההיררכיה בין שלוש מפלגות השמאל שבקצה הסקאלה?

האם ישנה הצבעה "נכונה" בקלפי בתור שמאלני, ללא קשר לכמה שמאלה אתה נוטה?

בל"ד ורע"מ, בהיותן מפלגות ערביות (בל"ד עקרונית יהודית-ערבית, אך חסרת חכ"ים יהודים), לעולם לא יצברו מספיק מנדטים בכדי לעבור את מבחן הכוח הגס (למרות עליונתן על מפלגות השמאל בתחום הכירורגיה ההצבעתית). "העצמאות" היא לא באמת מפלגת שמאל ואני בספק שבמתכונת הנוכחית ישאר מהם יותר מפירורים לאחר הבחירות. כך שכל האופציות העומדות בפני השמאלני בקלפי, אשר רוצה להשיג את מקסימום ההשפעה בכנסת  מצטמצמות לשלוש אפשרויות: מר"צ, חד"ש או העבודה.

וכאן בדיוק החשיבות של הסטטיסטיקה – לדעת להצביע למי שמייצר תוצאות הקרובות ביותר לאידיאולוגיה שלכם ולא מי שמייצר נאומים הקרובים ביותר לאידיאולוגיה שלכם. מרצ וחד"ש הן לא מפלגות שלטון או אפילו מפלגות שיובילו את האופוזיציה. לעומת זאת, כל קול לטובת העבודה יחזק אותם בתחום הכוח הגס. זה נכון שהיכולות לעבוד עם כוח גס שהדגימה העבודה (גרפים: 1 ו-3), נמוכות מאלו של מרצ וחד"ש. אבל כמות הכוח הגס (או המנדטים) שמרצ או חד"ש יכולות להשיג הוא כל כך קטן (בגלל שהן כמעט ולא אטרקטיביתו לקהל המרכז), שהיתרון הקטן שלהן ביכולת לעבוד עם הכוח הזה, מתבטל אל מול היתרון האגרסיבי של מפלגת העבודה, כאשר זאת תמנה 20 מנדטים וצפונה. אפשר ללמוד את השיעור הזה היטב מהסתכלות על הליכוד: הם חלשים מבחינה אסטרטגית מ-3 מפלגות ימין אחרות (ומישראל ביתנו בצורה דרמטית), אבל הכוח הגס שלהם יותר ממפצה על כך ונותן להם יכולות (ברגעי הצורך) כמעט דיקטטוריות.

הקודקוד: חנין*, יחימוביץ' או גלאון?
*ההשוואה לחנין (ולא לברכה העומד בראש המפלגה), מכיוון שבדיון המתנהל בין אנשי שמאל (מניסיוני היהודי לפחות), הוא נושא הדגל של המפלגה (וגם האקטיבי ביותר בתוכה).

מפלגה זה דבר אחד, אבל רוב הציבור מצביע למפלגה, בגלל אישיות מסוימת (בדרך כלל זאת העומדת בראשה). כמעט ואין ספק שככל שאתה יותר שמאלני הדירוג הזה יהיה: חנין, גלאון, יחימוביץ' – מבחינת ההזדהות עם העמדות (מה שהאמריקאים מכנים: Shares my values). השאלה היא שוב, כמו בהקשר של המפלגות, מי מבין השלושה מצליח להמיר את הדעות הללו למעשים?

בהקשר הזה, רבים בשמאל יודעים שחנין הוא שיאן הכנסת בהצעות חוקים ובעצם מתרשמים מהנתון המופיע בגרף השמאלי:

הצעות חוק - יחימוביץ חנין גלאון

הצעות חוק – יחימוביץ חנין גלאון

אז ראשית, אפקטיביות פרלמנטרית לא נמדדת רק בחקיקה.  נתניהו, ברק, שטייניץ וליברמן הציעו כולם ביחד 4 חוקים בכנסת האחרונה – מישהו כאן הולך לטעון שחנין, גלאון או יחימוביץ', השפיעו יותר על המדינה בגלל הצעות החוק שלהם?

שנית, כפי שרואים בגרפים מימין, התוצר בסוף שונה דרמטית מהתמונה בתחילת התהליך. בואו נסתכל רגע על האפקטיביות של החכ"ים בהצעת חוקים:

אחוז הצעות החוק שאושרו מתוך סך כל ההצעות שהוגשו - יחימוביץ חנין גלאון

אחוז הצעות החוק שאושרו מתוך סך כל ההצעות שהוגשו – יחימוביץ חנין גלאון

בהסתכלות ריאלית על היכולות של הח"כים, אפשר לומר שני דברים ברורים:

1. יחימוביץ' היא יותר פוליטיקאית במובן הישן של המילה ויותר מתאימה להובלת גוש מכל השלושה. מהסתכלות על הצעות החוק שלה, אתה מקבל את התדמית הרצויה למנהיג שמאל, שמעוניין להשיג שררה בכדי לעשות שינויים מהותיים ומוכן להתפשר במידה ריאלית בכדי לעשות זאת. חנין לעומת זאת, הוא שליח הציבור במובן הפשוט וברור ביותר של המילה. החיבור שלו לקהל מצביעיו הוא יותר מוניציפלי מאשר פרלמנטרי, עם הצעות חוק שנראות כאילו הוא מקשיב לכל אחד ממצביעיו ופועל ללא הפסקה להיטיב עימם ככל הניתן.

2. אם אתם מעוניינים להצביע למפלגה קטנה, תוך הבנה שהיא לא תצליח לשנות מדיניות בנושאים הגדולים (כלכלה, מדיניות חוץ, ביטחון, דת-מדינה וכולי), אך תעשה מלא שינויים קטנים ואיכותיים, אין בכלל ספק שחנין וחד"ש הם האופציה שלכם. מהבחינה הזאת חנין הוא גאון פוליטי, שנדמה כי עיכל את מגבלות כוחו וחותר ללא הפסקה ל"מיני-קואליציות", להעברת "מיני-חוקים" (שאני אישית מאוד מתחבר לתוכן שלהם ורואה בהם חשיבות גדולה). למעשה חנין הוא "מיני-מפלגה" בפני עצמו. מר"צ לעומת זאת, לא ממש מודעת לחוסר ההשפעה שלה. שתי המפלגות כמעט באותו הגודל ועם אידיאולוגיה קרובה למדי, אך בעוד מר"צ מרעיבה את מצביעיה עם תוצרת נמוכה עד לא קיימת מהשדות האידיאולוגים שמעבר לקו הירוק, חנין למד לקטוף פירות מזדמנים לטובת הציבור שלו (וכולנו), מהמטעים הממשיים שעוד ישנם פה בארץ (מבלי לוותר על אותן אידיאולוגיות שמחזיקים גם במר"צ לגבי הנושאים הגדולים שאין ביכולתו לשנות).

כך שבשורה התחתונה – אם אתם רוצים סיכוי לשינוי מהותי, תנועה כללית בכנסת לכיוון ערכי שמאל בנושאים הגדולים (שעליהם יצאו מאות אלפים לרחובות), התשובה היא בברור העבודה עם שלי יחימוביץ'. אם לעומת זאת אתם לא מאמינים ששינוי משמעותי אפשרי (וזו ריאליות שאני בעצמי נלחם בה רבות), התשובה היא חד"ש.

כך או כך, קול למר"צ הוא ביטוי לתשוקה גדולה לדג נפלא של שלום, זכויות להט"בים, הפרדת דת ממדינה ועוד … – דג שלא יכול להיכנס בסירה הקטנה של מר"צ ולא יכל מעולם. דג שסחבו גדולים בעבודה עד שנרצחו ועתה, כל שנותר למר"צ הוא להראות את השלד שגררו חזרה לעיירה, שנה אחר שנה. כמה גדול היה החלום, כמה נאור.

בבחירות הקרובות עדיף שתצביעו למפלגה שיכולה להביא דגים גדולים לשמאל ואם אתם סקפטים לגביה, אז לפחות למפלגה שמודעת לאיזה דגים היא מסוגלת להכניס בסירה שלה. הלב שלך אולי בשמאל, נשמה, אבל השמאל שלך, לא במר"צ.

השמאל כגוש:

מה הסבירות שיהיה אפשר להביא דגים גדולים לשמאל? ובכן המבחן הראשון בכנסת הוא של כח גס ושום מידה של אסטרטגיה לא תנצח אותו – מבחן הרכבת הקואליציה. אני אזכיר לכם שבבחירות הקודמות בכלל קדימה זכתה, אך ציפי לבני ששאפה לקואליצית מרכז-שמאל, לא מצאה את הפרטנרים לעבוד איתם. הבעיה הראשית אם כן, היא התמעטות גוש השמאל באופן כללי לאורך השנים (חלוקת הגושים נעשתה הגדרת המפלגות בויקיפדיה):

 

שינויים בגושים לאורך השניםקל ממש לראות בגרף את "המהפך" של 77' וכיצד השמאל עבר ממצב של רוב מוחלט בכנסת (ואפילו רוב מוחלט רק עם הח"כים של העבודה כנגד כל גוש הימין), למצב בו הוא נמצא היום – באזור הרבע בלבד. אבל ישנה עוד תופעה שמסתמנת בגרף והיא עלייתו של גוש המרכז. למען האמת החל מרצח רבין בערך, אפשר לראות סימטריות בין הדעיכה של השמאל לעליית המרכז. העליה הזאת לדעתי מגיעה משלושה מקורות:

1. מנהיגי העבודה היו בלתי אטרקטיבים (וגם התגמדו אל מול צילו של רבין) והקמפיינים היו גרועים. באותו הזמן בימין עבדו חזק על יחסי הציבור ועבדו היטב.

2. זליגת קולות אל המרכז – הסימטריות בין דעיכת השמאל לעליית המרכז מרמזת על זליגת קולות מאסיבית בין המחנות. אבל זה לא רק זליגה בקלפי (כפי שהרבה שמאלנים משלים את עצמם), זאת תנועה בדעת הציבור; זאת עזיבה של ממש של ערכי השמאל (במיוחד בהקשר של אמונה בתהליך השלום לאחר רצח רבין). שימו לב שהדעיכה הזאת התחילה באמצע שנות ה-60 והמנסים לייחס אותה לאלמנטים זמניים או מהעשורים האחרונים בלבד, לא קוראים נכון את הגרף. הסיבה שחשוב להכיר בך, היא בכדי להחזיר לקרקע אנשים שמבקרים את יחימוביץ' בהקשר המדיני-בטחוני או בשתיקתה בנושאים מסויימים. בהינתן דעת הציבור הנוכחית, להציג דעות שמאל מובהקות, זאת פשוט התאבדות פוליטית של השמאל. לצעוק "שלום עכשיו", זה להבטיח מלחמה מחר, כי אין לזה קונים כרגע וצודקת לדעתי יחימוביץ' כשהיא פונה לאספקט הכלכלי ולסבל התעסוקתי, שיש לו קונצנזוס נרחב בציבור ובורחת כמו מאש מכל הנושאים שהשמאל נהיה אורגזמי מלדבר עליהם.

3. הרבה מייחסים את השינויים בגושים לירידה באחוזי ההצבעה. תנועת 80% קוראת להעלאת המודעות להצבעה ומאמינה כי הרבה מהבעיות שלנו נובעות משם. אך האם ישנה קורלציה כזאת?

אחוזי הצבעה לאורך השנים

אחוזי הצבעה לאורך השנים

כמו בבחירות בפולין, קשה לפעמים לראות קורלציה בין שני ארועים שכביכול אין ביניהם קשר, עד אשר מניחים אותם אחד על השני:

גוש השמאל ביחס לאחוזי הצבעה

מנדטים של גוש השמאל ביחס לאחוזי הצבעה

ומרגע שמניחים אותם אחד על השני – מנדטים לצד אחוזי הצבעה – הצורה בה הגרפים כמעט מחוייבים זה לתנועות של השני, לא משאירה הרבה מקום לשאלות – ישנה קורלציה ברורה בין אחוזי הצבעה, לירידה בכוחו של השמאל. אך האם השמאל נחלש כי פחות שמאלנים מצביעים, או שפחות אנשים מצביעים, כי יש פחות שמאלנים?

זה נשמע סמנטי, אבל זה ממש לא. באופציה הראשונה, מאבק רחוב עיקש עם מערך משומן ליום הבחירות עלול להחזיר המון מנדטים "רדומים" לשמאל. באופציה השניה, פשוט אין קולות להחזיר. ודאי תשאלו: "לאן הם הלכו?" ובכן, מרבית המחקרים שבודקים דפוסי הצבעה יגידו לכם לאן הם לא הלכו: לאוניברסיטה.

"חצי מהאמריקאים לא קוראים עיתונים. חצי מהאמריקאים לא מצביעים לנשיאות. נותר רק לקוות שזה אותו החצי." (גור וידאל)

אחד הנושאים הרגישים בתחזיות של בחירות הוא המחקרים המחפשים קורלציה בין אינטילגנציה לנטיה פוליטית. כמו כל תחום מחקר היום, הפוליטיקה דואגת לייצר מחקרים ומחקרים סותרים כנגדם. נותר לקורא המעמיק לקרוא ולהחליט בעצמו מה יותר אמין. אני הלכתי עם מחקר בריטי שסקר 17 אלף בני אדם במשך כ-40 שנה ומדד את ה-IQ שלהם. לאחר מכן חוקרים אחרים בדקו את נתוני ההשתפות הפוליטית של אותם אנשים וגילו  שעל כל 15 נקודות IQ מעל הממוצע (100 באנגליה), גדלה הסבירות שהאדם יצביע בבחירות ב-38% מעל הממוצע. כמו כן, על כל 15 נקודות IQ מעל הממוצע, גדלה הסבירות שהנבדק יצביע למפלגת שמאל ב-32%. או כפי שניסחו בגסות מסויימת בדה-מרקר: "מצביעים לימין? יש לכם אינטילגנציה נמוכה".

אל תהיה שניצל

"אל תהיה שניצל" (תמונה מהפייסבוק של אייל ביינהקר)
אירוני שמשתמשים בתרנגולת שחוטה בכדי לבכות את גורלם של חסרי הקול. אבל נו. זה אוכל הצמחים שבי שמדבר.

אז למרות שאני מאוד תומך ברעיון של קבוצת 80%, אני לא יודע אם ישראל תוכל לחזור לימים הטובים ההם. ייתכן כי הירידה באחוזי ההצבעה היא סממן לטיפשותיפקציה כללית של המדינה שלנו (וכשמסתכלים על מערכת החינוך בעשורים האחרונים, זה לא בדיוק מפתיע). למרות שכך, אין ספק שמאבק על אחוזי ההצבעה הוא מאבק קריטי לשמאל. גם אם הציבור החסר מהקלפי הוא לא אליטה אינטלקטואלית, הוא עדיין ציבור שבמאמץ אדיר, אפשר להחזיר אותו למערכת. ובתחום הזה של ניהול קמפיינים, זה מזמן ידוע שהקרב הוא לא על המצביעים המיודעים (אלו עושים את בחירותיהם באופן עצמאי), אלא דוקא בקהלים עם ידע נמוך (Low Information Voter). מי שיצליח להביא את המצביעים הללו לקלפי, מי שיצליח לגרור אותם פיזית ביום ההצבעה, אפילו אם לא לחלוטין יקנה אותם אידיאולוגית (ועל פי ההגדרה, מצביעים מהסוג הזה לא באמת מייצרים אידיאולוגיה) – הוא יזכה בקולם. לא חייבים להפוך אותם לשמאלנים, בשביל להביא אותם לשמאל.

עוד סיבות לשינוי הכוחות בין הגושים (ועוד טקטיקות להתמודדות)

יש עוד אלמנטים שהשתנו בעשורים האחרים במדינה, אבל קשה לראות אותם כשמסתכלים מנקודת מבט גושית בלבד. לכן חילקתי את המפלגות לפי קהלי יעד והוצאתי מן המשוואה את הזרם הפוליטי (גם אם הוא ברור לחלוטין לכולנו):

השוואה בין סוגי מפלגות

השוואה בין סוגי מפלגות – נתונים מתוצאות הבחירות וקהלי היעד נקבעו על פי הגדרת המפלגות את עצמן

אין ספק שהקו האדום העליון הוא הראשון שבולט: המדינה הזאת מתחזקת. לדתיים יש קורלציה מובהקת, אם לא אבסולוטית, לימין. זה כמובן מחנה אבוד מבחינת השמאל ואין שום היגיון בלהשקיע גרם אנרגיה בניסיון לגנוב משם קולות. בו זמנית זו סכנה קיומית למדינת ישראל כמדינה דמוקרטית ושיוויונית. הגוש הדתי בעשור האחרון בעצם השווה את כוחו לגוש השמאל. שוב – לא גוש הימין! רק המפלגות הדתיות שבתוך גוש הימין.

קצת מתחתיו נמצא הקו הכחול של יוצאי ברה"מ לשעבר. הוא מתחיל קצת לאחר הנפילה של המעצמה והולך ומתחזק עם העליות והקמתן של מפלגות סקטוריאליות שפנו אליהם. גם לציבור הרוסי הזה, יש קורלציה גבוהה לימין. אבל זה לא כל הציבור הרוסי כמובן. ישראל ביתנו גרפה סך הכל 395 אלף קולות בבחירות האחרונות (וגם מתוך אלה לא כולם רוסים), שזה להערכתי כחצי מבעלי זכות ההצבעה הרוסים. ליברמן, לדעתי, סוחף אחריו ימינה הרבה קהל שלא בהכרח נמצא כל כך ימינה בדעותיו, אלא מצביע (שוב… כמו כמעט כולנו) למי שנשמע כמוהו. יש מקום להשקיע אנרגיה בציבור הרוסי, כי לדעתי יש שם המון קולות הנגנבים מהשמאל לא על אידיאולוגיה, אלא תרבות, שפה ופשוט הפניית משאבים לנושא (זה דרך אגב עוד דבר שמפלגות קטנות כמו מר"צ וחד"ש לא מסוגלות להתמודד איתו).

ומתחת לאלו ישנם עוד שני קוים: המפלגות הערביות והמפלגות המעורבות. כמובן שמדובר פה על שמאל ובהקשר של המעורבות, אפילו "שמאל-רדיקלי" (מה שזה לא אומר בימינו). אני לא חושב שהציבור הערבי מרגיש שהוא מרוויח משהו מהנציגים שלו במפלגות הערביות (ואני יודע אמפירית, מבחינת נתוני הצבעה ותוצאות בשטח, שהם לא). המציאות הכלכלית בישובים ערבים, מערכת החינוך, התברואה ובעצם כל שירות שניתן מהמדינה, הוא כזה שגורם לטענות ה"צדק-חברתי" של מעמד הביניים להיראות קטנוניות. יש המון קולות ערבים ש"העבודה" צריכה לרכוש בחודשים הקרובים ולהבהיר גם את המחוייבות שלהם לשינוי במצב בקהילות הללו וגם את העובדה, עד כמה מסריחה ומדכאת שתהיה, שהקול הערבי ישמע רק כאשר הוא נישא מפי מפלגת שמאל יהודית. גם הערבים הישראלים, כמו אנשי מר"צ צריכים להתפקח למציאות שהמפלגות הקטנות שלהם, לא באמת מייצרות להם תוצאות בשטח.

לגבי המפלגות המעורבות – כמו שכבר כתבתי, לדעתי פתק שמאלני משרת את השמאל יותר טוב, כאשר הוא במפלגת העבודה. קשה להתסכל אחורה ולראות בעובדה שלמר"צ היו עוד 5 מנדטים או לחד"ש עוד 2, כאלמנט החשוב במהלכים החברתיים הגדולים שהוביל השמאל ולא העובדה שלמערך היו עוד 20+ מנדטים.

בשורה התחתונה, ריבוי המפלגות הסקטוריאליות והתעצמותן, מימין ומשמאל, היא קטסטרופלית לשמאל. אפשר לראות בגרף קפיצה משמעותית בהצבעה סקטוריאלית באמצע שנות ה-90. בין שאר הסיבות שכבר מניתי, חשוב לציין את חוק הבחירה הישירה שבתקופתו הצבענו לראש ממשלה ובנפרד גם למפלגה. בעוד הבחירה לראש הממשלה התבטאה בקוטביות די סטנדרטית שקרובה ל-50-50, הרי שבבחירת המפלגות המפה התפוררה לחלוטין. החופש לבחור מדיניות כללית מצד אחד (שכך מתפרשת בחירת ראש הממשלה בעיניי הרוב) ומדיניות "לוקאלית" מצד שני, ריסקה את המפלגות הגדולות. אמנם החוק תוקן מאז, אבל הכוח שנרכש היה משמעותי והאסון הדמוקרטי ההוא מהדהד בחלוקת המנדטים עד היום. הנזק לשמאל היה גדול מלימין, כי כוחם של הסקטוריאלים הימנים למשוך מצביעי מרכז, גדול מהסקטוריאלים השמאלנים, היות והם פונים ליצרים ופחדים הרבה יותר בסיסיים (דת, עדה, שנאת זרים).

השיעור שלימד אותנו חוק הבחירה הישירה צועק אלינו מהעבר לחזור ולהצביע עבודה. חלק מהסיבה שהקואליציות, הממשלות וכמות השרים, לא מפסיקים לגדול, זה כי המנדטים התפזרו בין המון מפלגות. זוהי עדות להבדל שבין מה שנראה כ"כח גושי" ל"כח מפלגתי". אנחנו רוצים להאמין שאם אנו בוחרים במר"צ אז אלו יעבדו באופן חלק עם העבודה (בהנחה שזאת תהיה מפלגת שילטון). אך למעשה, יש מחיר כלכלי ופוליטי לפירוק הגוש לתת-מפלגות. קואליציה של 3 מפלגות עם רוב של 65-70 מנדטים, היא הרבה יותר חזקה ולכן גם זולה, מקואליציה של 7 מפלגות עם 80+ מנדטים.

עד כמה שנדמה לנו שמפלגות השמאל הקטנות לא "סוחטות" את הממשלות, עדיין לכולם יש את המחיר שלהם. והמחיר שלהם, יוצא מהכיס שלנו. מנדט בעבודה, הוא מנדט זול יותר לציבור וחזק יותר בכוחו, מאשר מנדט במפלגת שמאל אחרת.

לפנטז על העתיד בהסתמכות על העבר – מרצ וחד"ש עם 10 מנדטים

אבל אז שאלתי את עצמי: זה המצב הנוכחי כאשר מרצ קטנה והקואליציה ענקית. מה יקרה אם נצביע מרצ או חד"ש בהמונינו? אז לקחתי שוב את החלטות המדד החברתי ועשיתי את מה שכל שמאלני בישראל מפנטז עליו – הפכתי את מרצ וחדש לסיעות של 10 מנדטים כל אחת. זו תוספת של 13 מדנטים לשתי המפלגות יחדיו (שזה תסריט לסרט ארוטי לשמאלנים). לאחר מכן הכפלתי את כמות הקולות שלהן בכל אחת מההצבעות של המדד החברתי, לפי אחוז המצביעים מאותו המפלגה (לדוגמא: אם 2 ח"כים מחד"ש – המהווים 50% מהסיעה – הצביעו בעד חוק מסויים, הפכתי את זה ל-5 קולות בעד אותו חוק – המהווים 50% מהסיעה כשהיא תהיה 10 מנדטים).

ברור שאין פה התייחסות לאסטרטגיה (האם הליכוד ישלחו יותר חכ"ים להצעה שבמקור שלחו פחות? האם חד"ש ישלחו את כל החכ"ים להצבעה שבמקור שלחו רק חצי?), אבל אי-ההתייחסות היא הדדית. אם יש יתרון הוא כמובן לחד"ש ולמרצ שהגדילו את כוחן בהצבעות, מבלי שנתתי הגדלה מקבילה לסיעות האחרות. למעשה הגדלתי את הכנסת מ-120 ל-133 ח"כים (אבל היתרון הוא דרמטי, כי במרבית ההצבעות משתתפים רק מעטים מהח"כים). ומה קרה? כלום. מתוך 78 ההחלטות של המדד החברתי, תוספת של 13 ח"כים לחד"ש ולמרצ, לא שינו את התוצאה של אפילו הצבעה אחת. עד כדי כך הן שוליות אל מול הקואליציה. מסקנה: הצבעה מאסיבית למרצ וחד"ש רק מורידה את האפקטיביות של הצבעות גוש השמאל, כי אלו יותר הצבעות שמייצרות פחות תוצאות.

עכשיו מה יקרה אם ניקח את העבודה מה-8 מנדטים הנוכחיים ונהפוך אותה למפלגה של 25 מנדטים (סביר מאוד על פי הסקרים הנוכחיים)? שינוי קטן – מתוך 78 הצבעות, אחת מתהפכת. אבל זה פחות או יותר מה שצפוי למפלגת העבודה בסקרים כרגע. מה יקרה אם נעלה הלאה ונעביר את הכוח שלנו ממרצ וחדש, לעבודה ונוסיף עוד מומנטום וגניבת קולות מהמרכז והימין? במצב של 35 מנדטים לעבודה (שזו לא פנטזיה כמו חד"ש ומרצ כל אחת עם 10 מנדטים), כבר שתי הצבעות מתהפכות. ב-40 כבר 3 הצבעות מתהפכות.

חשוב לזכור: כשהעבודה מתחזקת, היא עושה זאת על חשבון הימין והמרכז בעיקר. לכן סביר שהימין עצמו יהיה חלש יותר בהצבעות הללו – נתון שלא שיקללתי פנימה – ובהתחשב בירידה המקבילה בימין, היפוך של 2-3 הצבעות יכול לשקף היפוך של 10 הצבעות או יותר. כשמסירים את ההצבעות שהיה להן קונצנזוס משני צידי הקשת הפוליטית, 10 הצבעות במקומות בהם הימין והשמאל חלוקים, הם הבדל דרמטי. לעומת זאת, קולות שהולכים למרצ או חד"ש לעולם לא יגיעו מקולות ימין לשעבר ואפילו לא מרכז. אין כמעט ספק שקולות של מרצ וחדש מגיעים אך ורק מאנשים שמאז ומעולם הצביעו להם, או קולות שנגנבים מהעבודה.

סוף דבר:

"כולנו היינו רוצים להצביע לאדם הטוב ביותר, אבל הוא אף פעם לא מועמד." (קין הובארד)

ודב חנין הוא לא מועמד. גם זהבה גלאון לא. הם מועמדים לכנסת… כן. אם אתם רוצים להיפגש שוב בעוד ארבע שנים עם עוד "מדד חברתי" שמראה כמה הנציגים שבחרתם אומרים את מה שאתם אוהבים לשמוע, אבל לא מצליחים להזיז את הסמן אפילו סנטימטר שמאלה, אתם מוזמנים לבחור בהם שוב.

אם נתאים את מילותיו של הארי טרומן (או יותר נכון, הדמות שלו במחזה על חייו) לישראל: "אם אתם רוצים חבר בירושלים, תאמצו כלב".

אבל אם השמאל שואף לחזור להיות כוח משמעותי (ולא לאאסוף "חברים בירושלים"), הוא חייב להפסיק למתג עצמו כ"שמאל" (היכולת לסחוף עם המילה "שמאל" קולות, מתה ביחד עם רבין). וזה, גבירותי ורבותי, מה ששלי יחימוביץ' עושה – היא גורמת למצביעי מרכז, שבחיים לא יצביעו למפלגות שמאל של ממש; מפלגות שמתעקשות לדבר על חלוקת ירושלים או חזרה לגבולות 67, למרות שכוחן לא יכול לנושאים קטנים וספציפים בהרבה – שלי יכולה להביא את האנשים האלה אליה, בדיוק מאותן הסיבות שהיא דוחה פלגים מסויימים בשמאל.

דוקא השמאל המשכיל שמבין ויודע כמה בלתי מחייבות הבטחות טרום-בחירות, צריך להבין שזה לא משנה מה שלי, חנין או גלאון אומרים. אולי אתם אוהבים את הגישה הפתוחה של מרצ בנוגע לדת והומו-סקסואלים. אולי אתם מתחברים ליושרה העצומה של חנין והפתרונות המדיניים אליהם הוא שואף. אולי חסרה לכם הגישה הזאת אצל שלי. אבל מה שחסר לכם אצל שלי ברמת התחייבות, לא קיים אצל האחרים ברמת ההוצאה לפועל. ובמבחן התוצאה, ההחלטות שיצאו מהכנסת יהיו יותר שמאלניות ככל שתהיה מפלגת שמאל גדולה וברורה שתעמוד אל מול הימין – וזה, בבחירות הנוכחיות, יכול להיות רק העבודה.

חוץ מזה, זה לא שבעבודה אין מועמדים שמייצגים אג'נדות שמאל מובהקות. ב-29.11 יתקיימו הפריימריז למפלגת העבודה ורק אז נידע סופית מי ברשימה, אבל אם ארשה לעצמי לנבא קצת: האם יריב אופנהיימר לא מרצה את המעוניינים באג'נדת שלום? האם האג'נדה הפמניסטית לא תבוא על סיפוקה במקום כלשהו כאן:

מתמודדות בפריימריז של העבודה

מתמודדות בפריימריז של העבודה (לארוע הפייסבוק)

האם האג'נדה החברתית לא מוצאת אף אחד ברשימה שייצג אותה? אפילו לא סתיו שפיר? האם המלחמה בטייקונים וקידום חופש העיתונות לא רואה בשורה במיקי רוזנטל?

כשאתם שואלים את עצמכם בשמאל "איך לעזאזל הם מצביעים לביבי?" ראוי שתשאלו גם איך לעזאזל אתם מצביעים למרצ או חד"ש? כי במידה רבה, מבחינת גושים ויכולת פעולה בכנסת בזמנים הקשים האלה, קול שמאל שהולך שמאלה יותר מהעבודה, משלים סיבוב ומגיע לימין. אם ביבי יכול היה לבחור לאן ילכו קולות השמאל, אני מבטיח לכם שהוא היה מעדיף אותם מפוצלים בין חד"ש מר"צ והמפלגות הערביות – ממש באותה צורה שאם יחימוביץ' יכלה לבחור, היא הייתה מעדיפה לרסק את הליכוד-ביתנו, על חשבון התחזקות מפלגות הימין הסקטוריאליות.

בגלל המחאה החברתית והמצב הכלכלי של מרבית אזרחי מדינת ישראל, עומדת בפני השמאל הזדמנות  גדולה להעמיד מפלגת שמאל רצינית, בכדי לקחת את המושכות מהימין או לפחות להוות לו אופוזיציה אימתנית. כשמסתכלים על קצב הגידול של ציבורי ימין מובהקים, כמו המתנחלים והחרדים, לעומת קצב הגידול בשמאל, ייתכן מאוד כי זו אפילו ההזדמנות האחרונה לעשות את "המהפך" של השמאל.

זה לא הזמן לאידיאולוגיה שמאלנית – אידיאולוגיה היא חלקתם של בעלי השררה, או אלו שכבר ויתרו עליה – זה הזמן לפרקטיקה שמאלנית. חשוב לזכור על מה בחירות 2013 הולכות להיות וחשוב מכך, על מה הן לא הולכות להיות. ב-1992 היה די ברור שקול לרבין הוא קול לשלום וקול לשמיר הוא קול נגדו. היום, אין קול המייצג פעולה יזומה להסכם שלום. תשכחו מזה. לרבין היו 44 מנדטים בעבודה ו-61 ח"כים בגוש השמאל – רוב בכנסת לכל הצעה שיעלה הנוגעת להסכם שלום. ליחימוביץ' כנראה שלא יהיה את זה וכל מי שמספר לכם סיפורים על מה שהוא יעשה למען השלום, בזמן שהסיעה שלו לא מגיעה ל-10 מנדטים והגוש שלו לא קרוב ל-61 ח"כים, פשוט מורח אתכם. אל תתנו לגודל העוולות להן אתם מתנגדים, לעוור אתכם מחוסר היכולת לתקנן על ידי המפלגות עימן אתם מזדהים.

יש שינויים שאפשר לעשות ואם נעשה אותם נכונה, הם יהוו את קרש הקפיצה לבחירות שלאחריהן, בהן אולי ישובו לשולחן נושאים קריטיים כמו השלום או הסביבה או זכויות מיעוטים. אבל תצביעו לנושאים האלה שם, בבחירות הבאות, ביום שהם באמת יהיו על השולחן; ביום שתהיה אפשרות ריאלית לשמאל לעשות משהו לגבי הנושאים האלה. אל תמכרו את הנושאים שאנחנו יכולים לשנות, בשם הנושאים שאנחנו לא (גם אם הם גדולים יותר בחשיבותם). אל תבלבלו פוליטיקה עם רומנטיקה. תסתכלו על הגרפים שלאורך הפוסט. לא משנה כמה מרצ תצעק "שלום", זה לא יחזיר את רבין לחיים וזה לא ימחק את העובדה שרבין, כמו כל מנהיג שהוביל מהלכים בסדר גודל הזה, בא ממפלגת שלטון ובמקרה שלנו העבודה. אולי, אם נשחק את הקלפים שלנו נכונה, בבחירות הבאות יחימוביץ' תוכל לדבר על הסכם שלום יותר בפתיחות. אולי היא אפילו תוכל לעשות אותו. אולי.

קחו את ה"אולי" הזה. זה כל מה שבאמת קיים. לא הייתם קונים דירה מנרקומן במאתיים שקל – אל תקנו הסכם שלום ממרצ בשישה מנדטים. זה אף פעם לא כזה זול, אם זה לא גנוב.

תצביעו עבודה, אם אתם חושבים שעוד אפשר לשנות את המדינה.
תצביעו חד"ש, אם כבר איבדתם אמון ואתם רוצים לעשות את המקסימום עם מה שנשאר (חנין לבד העביר יותר חוקים מאשר מרצ כמפלגה).
תצביעו עם השכל.

—————————————————————————————————————————–

הערה: מסיבות כאלה ואחרות אני לא מצליח לכתוב בקצב שלדעתי מצדיק את התשלומים של אלו מכם שבחרו לעשות "מנוי" חודשי ולשלם בסוג של הוראת קבע לבלוג. כל תשלום שכזה שלא מתלווה בתוצר סביר (על פי אמות המידה שלי), מכביד עלי בהקשרים משמעותיים יותר מאשר ההקלות הכלכליות הצמודות אליו (למרות שהן משמעותיות לי). היות שכך, ביטלתי את כל המנויים ושיניתי את הטקסט בעמוד ה"תשלומים מבחירה" (ידוע גם כ"תרומות"), כך שיתאים להתחייבות שאני ארגיש בנוח איתה.

אישתון הוא עדיין בלוג הנעזר בתשלומים מבחירה של קוראיו ("נעזר" כמו שצוללנים "נעזרים" בבלון חמצן). בפוסט שקראתם הושקעו עשרות שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם. תודה.

ועל הדרך:
1) גם התנועה לחופש המידע נעזרת בתשלומים מבחירה והיא בסכנת סגירה – לשיקולכם ועזרתכם.
2) חמישה גני ילדים העוזרים לילדי הפליטים זקוקים נואשות לעזרה בסיסית למדי  – לחצו כאן לפרטים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בין חרדים לחילונים, גזענות, הדרת נשים, המחאה החברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, חינוך, עיתונות, פוליטיקה, פמיניזם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

176 תגובות על בחירות 2013 – המדריך למצביע השמאלני: הלב שלך בשמאל, נשמה, והשמאל יקרוס אם תמשיך להצביע מהלב

  1. מדעי הרוח הגיב:

    קשה להגיב בקצרה למאמר כה ארוך, אבל ננסה…
    בבסיס הניתוח שתי הנחות מרכזיות ובעייתיות. הראשונה מצמצמת את ה"פוליטי" – כלומר את מה שאנו מקבלים או רוצים ממפלגה – למה שמדיד. זה מפתה, כי למדוד אנו חשובים שאנו יודעים.
    השנייה מתייחסת לעמדות הציבור כאל נתון, והשאלה היא כיצד נסדר שבבואו לממש את העדפותיו הנתונות מראש, הציבור יבחר ב"מוצר" (הנתון) שלנו.

    התוצאה היא שפוליטיקה – כתהליך של עיצוב עמדות וקונצנזוס ומרחב העדפות נשארת בחוץ. כלומר, ההנחות הללו מצמצמות את הפוליטי, ולמעשה משאירות בחוץ הרבה מאד. וכן – המאבק הפוליטי משנה, ומשנה הרבה יותר מכפי שמי שחושב על מודל של "המרה באמצעות טיעון-מחץ" מעריך- הקונצנזוס זז, נושאים עולים ויורדים בסדר העדיפויות, וכיו"ב.

    נניח למשל ש"העבודה" בולעת את קולות מי ששמאלה לה, וגדלה ותופחת ומחוקקת יותר עפ"י הניבוי שכאן (על מנהגם של מדעני חברה לנבא בקלילות שכזו פעם אחרת). הכל טוב? ככה. כי מצד שני, כאמור – חוץ מעבודה פרלמנטרית, מפלגות אמורות לנהל ולעצב את הדיון הציבורי, ולנסות לעצב את סדר היום.ומה עם זה?
    אמנם את "התרומה" הזו קשה לא רק למדוד, אלא אפילו להעריך. אעפ"כ, זה לב העניין. דוגמא למה שמדובר היא אכן יחסה של יחימוביץ' להתנחלויות והכיבוש – זה לא שהיא לא רדיקלית מספיק, אלא שהיא מזיזה את הקונצנזוס האפרטהיידסטי ימינה ותורמת לקיבועו (והרשה לי לנחש שגם את העמדות האישיות שלה עצמה – אפילו אם זו תוצאה של טקטיקה, היא עצמה נעה ימינה ומייחסת הרבה פחות חשיבות לסיום הכיבוש ומשכנעת עצמה שאריאל מאז ולעולם ושקואליציה עם בנט זה אחלה).
    עם "העבודה" בלבד, הדיון כולה מוסט ימינה. ולא מדובר במותרות. מדובר במאבק על סדר היום הציבורי ועל מה נחשב למובן מאליו ולמה מתנגדים וכיצד וכיו"ב. זה "הדבר" עצמו. לכן, רק לא "עבודה" – אלא"כ דחוף לכם דווקא לדחוף את המפה הפוליטית כולה, וכלל זה את ה"עבודה" עצמה, עוד יותר ימינה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "בבסיס הניתוח שתי הנחות מרכזיות ובעייתיות. הראשונה מצמצמת את ה"פוליטי" – כלומר את מה שאנו מקבלים או רוצים ממפלגה – למה שמדיד. זה מפתה, כי למדוד אנו חשובים שאנו יודעים."

      אז על מה אני צריך לכתוב? על מה שלא מדיד? לעשות השוואה על בסיס מדדים בהם אין יכולת להשוואה?
      אם אתה מעוניין להציג נתונים (מדידים) סותרים, אני אשמח. אם אתה מעוניין להצביע על פי תחושת הבטן שלך, לבריאות. אבל אל תנסה לזרוק עלי את המילה "מדיד" כאיזו מילת גנאי, אתה נשמע לגמרי ימני כשאתה עושה את זה (we wont be dictated by "fact-checkers"). י

      "השנייה מתייחסת לעמדות הציבור כאל נתון"

      לא. לא "נתון" נטיה. אני באמת לא הולך להתווכח על זה וכבר כתבתי בתחילת הפוסט שאין לי עניין בכך. זה מדע. זה עובד כבר כ-120 שנה. חוזים עם זה בחירות. מריצים עם זה פוליטיקאים. גורמים לאנשים לקנות מוצרים. זה עובד. זה שזה מעצבן שזה עובד לא אומר שזה לא ככה. בכל מקרה אני לא אעשה את הדיון הזה באותה צורה בה אני לא אתווכח לגבי האם אפשר לחזות את תנועת הכוכבים או סופות הוריקן – אני מודע לזה שיש הרבה משתנים ושאי אפשר יהיה לומר בדיוק היכן תכה הסופה או בדיוק היכן יעבור המטאור – זה לא אומר שאי אפשר לעשות תחזית כללית מדוייקת למדי.

      "התוצאה היא שפוליטיקה – כתהליך של עיצוב עמדות וקונצנזוס ומרחב העדפות נשארת בחוץ"

      זה לא חלק מפוליטיקה. זה דיון על פוליטיקה. אני לא בוחר פוליטיקאי בכדי שהוא ידבר על הנושאים שלי (למרות שכפי שכתבתי מרבית הציבור כן עושה זאת). ובכל מקרה, זאת הטקטיקה הישנה והמנוסה כבר – הצבענו למנהיגי שמאל שדיברו ודיברו ודיברו. בכל שנה הם מדברים יותר מהשנה הקודמת והגרפים מראים היפוך מוחלט לטענה שלך – דיבור אינו מטה את דעת הקהל. הציבור מתיימן, בעוד השמאל מנסה "לדבר" אל שכלו ומצפונו. לצערי אני לא מכיר את הגרף או המחקר המציג נתונים אחרים לגבי דעת הציבור.

      "אמנם את "התרומה" הזו קשה לא רק למדוד, אלא אפילו להעריך. "

      עוד ניסיון לטענה השוואתית ומכמתת ("אעפ"כ, זה לב העניין"), על נושא שהוא בלתי ניתו להשוואה או לכימות.

      "יחסה של יחימוביץ' להתנחלויות והכיבוש – זה לא שהיא לא רדיקלית מספיק, אלא שהיא מזיזה את הקונצנזוס האפרטהיידסטי ימינה ותורמת לקיבועו "

      אני לא חושב שאפשר להזיז את הקונצנזוס הזה יותר ימינה. וגם אם כן, אז המחיר של הזזת הקונצנזוס טיפה ימינה הוא שולי אל מול הזזת הכוח הפוליטי הרבה שמאלה. לפני חודשים כתבתי על כך שהשמאל צריך להכין תוכניות להחזרת הפליטים למדינתם או למדינה צד ג'. בשנים האחרונות כל השמאל רתום ללהזיז את "הקונצזנוס בנוגע לפליטים" שמאלה. האם היה מחיר לפתרונות "מרכז" לבעיית הפליטים? בוודאי. האם הוא עדיף על הכליאה המאסיבית שאנחנו רואים עכשיו (וצפויה לגדול)? בוודאי שכן. אני מוכן להקריב טיפה את הקונצנזוס הישראלי של היום, למען מעשים אמיתיים לגבי הנושא עצמו – לגבי הפלסטינים!

      "מדובר במאבק על סדר היום הציבורי"

      אתה צודק לחלוטין. רק מה ששלי הבינה ומה שכל סוקר יגיד לך, זה שסדר היום הציבורי הנוכחי נוגע לכלכלה. תחום הביטחון נוגע בעיקר לישובים החשופים לבעיות ביטחון ולאיום הפקטיבי האיראני (בפוסט הבא אדבר על כך). זה לגיטימי לנסות לשנות את סדר היום הציבורי – זה נאיבי לחשוב שאפשר לעשות את זה שלושה חודשים לפני הבחירות. זה המצב כרגע. זה העם שלך כרגע. אתה לא רץ לבחירות עם הדעות של העם שאתה רוצה שיהיה לך, אלה עם אלו שקיימות בפועל.

      אהבתי

      • מדעי הרוח הגיב:

        "בבסיס הניתוח שתי הנחות מרכזיות ובעייתיות. הראשונה מצמצמת את ה"פוליטי" – כלומר את מה שאנו מקבלים או רוצים ממפלגה – למה שמדיד. זה מפתה, כי למדוד אנו חשובים שאנו יודעים."

        השבת: "אז על מה אני צריך לכתוב? על מה שלא מדיד? לעשות השוואה על בסיס מדדים בהם אין יכולת להשוואה? אם אתה מעוניין להציג נתונים (מדידים) סותרים, אני אשמח. אם אתה מעוניין להצביע על פי תחושת הבטן שלך, לבריאות. אבל אל תנסה לזרוק עלי את המילה "מדיד" כאיזו מילת גנאי, אתה נשמע לגמרי ימני כשאתה עושה את זה (we wont be dictated by "fact-checkers"). י"
        – "על מה אני צריך לכתוב? על מה שלא מדיד?" כן. גם. להגיד את זה בטון מזלזל לא נחשב טיעון…
        אבל ברצינות: לא הצעתי להמיר מדידה בתחושת בטן (אי ההבנה הזו היא גם באשמתי, והיא מופיעה גם בהמשך תגובתך, ר' להלן). מה שהצעתי הוא לדבר גם (גם!) על מה שמטבעו אינו מדיד או ניתן לבידוד (כמו כיצד משתנה סדר היום הציבורי וכיצד משנים את ה"מובן מאליו"). כאמור, אי ההבנה גם באשמתי – משום שב"מדיד" התכוונתי בכלל לפעילות בכנסת ולאפקטיביות שלה, ובכלל לא למתאמים בין קבוצות אוכלוסייה שונים להצבעה.
        "השנייה מתייחסת לעמדות הציבור כאל נתון"

        השבת: לא. לא "נתון" נטיה. אני באמת לא הולך להתווכח על זה וכבר כתבתי בתחילת הפוסט שאין לי עניין בכך. זה מדע.
        – אבל גם "נטיות" אנין נתונות ("נטיה למה" בכלל?).
        קח למשל הציבור הדתי-לאומי, שהצביע וממשיך להצביע וימשיך להצביע ימין. אבל העמדות של הימין הזה, סדר העדיפויות שלו, מה "מיינסטרים" ומה רק קיצונים אומרים, השתנה באופן משמעותי לאורך השנים במגוון נושאים. זה מובן טריביאלי אחד בו ההעדפות הפוליטיות אינן נתונות ואינן קבועות, ובהן הדיון הפוליטי והתרבותי וכיו"ב הוא חלק ממה שמשנה. ושוב – מכאן לא נובע שהמעדות לגמרי נזילות ושאני מציע לשכנע תכף את בוגרי "בני עקיבא" להתפקד לדע"ם…

        "התוצאה היא שפוליטיקה – כתהליך של עיצוב עמדות וקונצנזוס ומרחב העדפות נשארת בחוץ"
        השבת: זה לא חלק מפוליטיקה. זה דיון על פוליטיקה. אני לא בוחר פוליטיקאי בכדי שהוא ידבר על הנושאים שלי (למרות שכפי שכתבתי מרבית הציבור כן עושה זאת). ובכל מקרה, זאת הטקטיקה הישנה והמנוסה כבר – הצבענו למנהיגי שמאל שדיברו ודיברו ודיברו.

        – כאן אתה פשוט קובע קביעה. מר"ץ למשל, היא מפלגה שמאז סוף שנות ה-90 לגמרי נוהגת לפי המתכון שלך – היא מתמקדת בעשייה פרלמנטרית (תהא הצלחתה אשר יהא), ומזניחה את הזירה הציבורית. ונמנעת ממאבק אמיתי על ערכיה שלה עצמה.
        יש משהו תמוה בהכחשה ש"דיבור על פוליטיקה" הוא חלק מפוליטיקה, והרבה פעמים חלק חשוב ומכריע. (דיבור במובן הרחב, שכולל פעולות ומאבקים ומשמרות וניצול חסינות וארגון וכל זה)

        "אמנם את "התרומה" הזו קשה לא רק למדוד, אלא אפילו להעריך. "
        השבת: עוד ניסיון לטענה השוואתית ומכמתת ("אעפ"כ, זה לב העניין"), על נושא שהוא בלתי ניתו להשוואה או לכימות.
        – ???

        "יחסה של יחימוביץ' להתנחלויות והכיבוש – זה לא שהיא לא רדיקלית מספיק, אלא שהיא מזיזה את הקונצנזוס האפרטהיידסטי ימינה ותורמת לקיבועו "

        השבת: אני לא חושב שאפשר להזיז את הקונצנזוס הזה יותר ימינה. וגם אם כן, אז המחיר של הזזת הקונצנזוס טיפה ימינה הוא שולי אל מול הזזת הכוח הפוליטי הרבה שמאלה. לפני חודשים כתבתי על כך שהשמאל צריך להכין תוכניות להחזרת הפליטים למדינתם או למדינה צד ג'. בשנים האחרונות כל השמאל רתום ללהזיז את "הקונצזנוס בנוגע לפליטים" שמאלה. האם היה מחיר לפתרונות "מרכז" לבעיית הפליטים? בוודאי. האם הוא עדיף על הכליאה המאסיבית שאנחנו רואים עכשיו (וצפויה לגדול)? בוודאי שכן. אני מוכן להקריב טיפה את הקונצנזוס הישראלי של היום, למען מעשים אמיתיים לגבי הנושא עצמו – לגבי הפלסטינים!
        – "השמאל רתום"? נושא הפליטים הוא דוגמא מובהקת לנושא השמאל לא נאבק עליו, ולא ניהל עליו בדיוק את סוג המאבק הציבורי שצריך לנהל. להפך. והפרחת תכנית כזו או אחרת לאויר זה לא לנהל מאבק ציבורי ולהתמסר לו. בהקשר של הכיבוש, לא מדובר על "להזיז הקונצנזוס" עוד קצת תמורת משהו, אלא על נסיגה ממאבק מרכזי ולכן תמיכה מעשית בהנצחת הכיבוש. עכשיו שים-לב – אתה יכול לא להסכים עם זה (יש זמן, לא בוער, לאט-לאט) אבל אז הויכוח בינינו הוא ויכוח אחר לגמרי.

        "מדובר במאבק על סדר היום הציבורי"

        אתה צודק לחלוטין. רק מה ששלי הבינה ומה שכל סוקר יגיד לך, זה שסדר היום הציבורי הנוכחי נוגע לכלכלה. תחום הביטחון נוגע בעיקר לישובים החשופים לבעיות ביטחון ולאיום הפקטיבי האיראני (בפוסט הבא אדבר על כך). זה לגיטימי לנסות לשנות את סדר היום הציבורי – זה נאיבי לחשוב שאפשר לעשות את זה שלושה חודשים לפני הבחירות. זה המצב כרגע. זה העם שלך כרגע. אתה לא רץ לבחירות עם הדעות של העם שאתה רוצה שיהיה לך, אלה עם אלו שקיימות בפועל.

        – שאלה אינה מידת הפוקוס הנדרש על נושאי חברה, אלא העמדות של יחימוביץ' והעבודה והמחויבויות שלה. אחת הסיבות שנושאי החברה הם העיקר היא שאין מחלוקת לגבי הכיבוש והמשך המצב הקיים. ובכך אשמה התנהלות ה"עבודה" (וגם מר"ץ) בשנים האחרונות.
        דרך אגב, סוקרים גרועים בלזהות את "סדר היום", או את סדר ההעדפות. כמו שהאפשרות לספור הצעות חוק גוררת התעלמות מדברים "אמורפיים" כמו לנהל מאבק ציבורי, האפשרות והקלות בה ניתן לערוך סקרי עמדות גוררת זיהוי של הבעת הסכמה או העדפת מצב-עניינים היפותטי אחד ע"פ משנהו עם העדפות פוליטיות. זה אפילו לא בעיה של מדעי החברה ככאלה, זה פשוט מדע גרוע.

        דרך אגב שני, גם הניתוק בין הנשוא האירני לנושא הפלסטיני או המדיני בכלל אינו "בשמים" – גם זה חלק מקונצנזוס שהשתרש (דווקא במערכת הביטחון עדיין מזכירים את הקשר – אלא שהיום עמדת ישראל היא "הסכמי שלום כתירוץ להתנגדותל לפירוז" במקום "הצורך בפירוז כמניע (נוסף) לעשות שלום")

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          "מה שהצעתי הוא לדבר גם (גם!) על מה שמטבעו אינו מדיד או ניתן לבידוד"

          לגיטימי. זה פשוט לא ממש הנושא של הפוסט ולדעתי האישית, הבלתי מדיד בהקשר הפוליטי הוא שולי – דעת הקהל מדידה, ההצבעות בכנסת מדידות, תוצאות ההצבעות מדידות, תוצאות הבחירות מדידות, תוצאות החוקים (ההשפעה בפועל) מדידות. אם כן, אם אתה מתעקש לדבר גם על הבלתי מדיד או הקשה למדידה, עליך נופלת החובה לפחות לציין מהו התחום? מה חסר לך בגרפים בכדי לבצע החלטה רציונלית לגבי הפתק שלך בקלפי?

          "אבל גם "נטיות" אינן נתונות ("נטיה למה" בכלל?)."

          כבר כתבתי. אני לא מתיימר מה אוהבים לאכול דתיים או איזו מפלגה בדיוק הם יבחרו. נטיה פוליטית זה לא בדיוק לפצח את מהותו של האדם. ההבדל בין שמאל לימין הוא מובהק. ובציבורים מסויימים הוא מאוד מובהק. לכן אפשר לומר שיש להם נטיה פוליטית ברורה. בזה סיימנו את הדיון הזה. לא בכעס, אלא מחוסר עניין מוחלט לדבר על עובדות כאילו הן דעותי.

          "כאן אתה פשוט קובע קביעה. מר"ץ למשל, היא מפלגה שמאז סוף שנות ה-90 לגמרי נוהגת לפי המתכון שלך "

          1. התחום הזה לא פוסל אנומליות. יכול להיות שמפלגה מסויימת תעשה משהו על פי תחזית מסויימת וזה לא יצליח. יכול להיות שבשנה מסויימת קהל שצפוי להצביע ימין יצביע שמאל. יכול להיות שמטאור שהיה צפוי לעבור 500 קילומטר מכדור הארץ יעבור 20 אלף קילומטר מכדור הארץ. יכול להיות. אבל לא סביר ולא ראוי להתנהל על פי האנומליה.
          2. אני לא "קובע קביעה". יש גרף בפוסט שמציג את השינוי בגושים לאורך השנים. הגרף מראה שהשמאל דועך מאז שנות ה-60 ועד היום. אז או שכל השמאל "היה בשקט", או שלדבר על האמונות שלנו, לא מדברות אל הציבור. אתה ממש לא הראשון שבטוח שמה שהיה חסר עד עכשיו זה מישהו שיגיד לאנשים את האמת בפנים! אף אחד כבר לא מתייחס לתזה הזאת ברצינות. אמינות? חשובה מאוד. האמת? פחות.

          "נושא הפליטים הוא דוגמא מובהקת לנושא השמאל לא נאבק עליו"

          לא הייתה מערכת בחירות עדיין בה הנושא היה רלוונטי. עכשיו שהוא רלוונטי, כמו נושא השלום, צריך להיות דביל בכדי להתאבד על הרימון הפוליטי הזה. יש הרבה ערים שמושפעות מכך והמון אנשים שיש להם הרבה חיבור לשמאל ונאבד את קולם עם מתקפה גלויה בנושא הפליטים. כשאמרתי שהשמאל נרתם לנושא, התכוונתי לשמאל הפעיל ולא לשמאל הפוליטי (אם כי ישנה חפיפה) ואני מכיר את העולמות הללו היטב. מרצ העלתה הצעות. אם אני זוכר נכון ניצן הורוביץ עומד בראש ועדה בנושא. היו לפחות 5-6 חוקים שאני זוכר ככה בחטף שנגעו ישירות לנושא הזה והיה המון שיח סביבו. השמאל לקח עמדה ברורה והעמדה הזאת במיעוט. זה נכון שגם העמדה הימנית קיצונית של לירות בהם היא במיעוט. אבל הרבה במרכז בסדר עם הגדר, בסדר עם הכליאה והגירוש וממש לא בסדר עם הבעיות הלוקאליות שההגירה הזאת יצרה להם באזור הבית. האם אני מסכים איתם? לא. האם אני חושב שצריך להגיד להם את זה 3 חודשים לפני הבחירות כאילו שזה ישנה את דעתם? ברור שלא. אני רק מפסיד מכך.

          "הקשר של הכיבוש, לא מדובר על "להזיז הקונצנזוס" עוד קצת תמורת משהו, אלא על נסיגה ממאבק מרכזי ולכן תמיכה מעשית בהנצחת הכיבוש"

          זה לא משנה. הנושא הזה לא יושפע ובודאי שלא יוכרע בבחירות הקרובות. אתה רוצה להצביע למרצ בשביל השלום שהיא לא יכולה להשיג בשבילך? לבריאות.

          כל המשך התגובה שלך זה ספוקלציות לגבי דברים שהם תחושות הבטן שלך לגבי מי אחראי לדעת ציבור כזו או אחרת (מעניין אותי איך אתה מצליח לערער על אמינותם של מדדים יחסית קלים כמו יחס בין נטיה דתית לנטיה פוליטית ואז מצליח להביא משום מקום וללא תימוכין יחס בין דעה לנושא ספציפי – הכיבוש – לבין אחריות של מפלגות מסוימות לכך – העבודה ומרצ). האם ישנם סקרים גרועים? בודאי. האם זה פוסל את היכולת לעשות סקרים טובים? בודאי שלא. סך הכל אמרת "לדעתי הסקרים לא טובים". לא הבאת סקרים התומכים בעמדותיך ולא הוכחת את אי תקינותם של הקיימים. כשתביא עובדות נדבר.

          "דרך אגב שני, גם הניתוק בין הנשוא האירני לנושא הפלסטיני או המדיני בכלל אינו "בשמים""

          שום דבר אינו בשמיים. אני לא מדבר על מה אפשר לעשות עם שיפור החינוך. לא אמרתי שקמפיין של 5-10 שנים עם עבודת שטח טובה לא יכול לייצר השפעות. אני אמרתי ששלושה חודשים לפני בחירות אתה לא מנסה לשנות דעת קהל, אתה מנסה למצב את עצמך במקום טוב בין דעת הקהל של הקהל הטבעי שלך לקולות הצפים. זאת לא דעתי, זאת אסטרטגיה פוליטית נכונה.

          אהבתי

          • אורי הגיב:

            פוסט מעניין אבל לדעתי מערבב סיבה ותוצאה.

            מסרים פשרניים של יחימוביץ׳ ושל פרס לפניה וריצתם לשבת עם הימין הם בדיוק מה שהפך את השמאל ללא לגיטימי בעיני רוב הציבור והחליש גם אותם מכיון שמי שמדבר בלשון ימין מתונה אינו מהווה אלטרנטיבה לימין, אלא רק נותן לו לגיטימציה ומאפשר לו להרוס דמוקרטיה באיצטלה של דמוקרטיה. השמאל צריך ללמוד להשתמש ברגש, בסמלים ובדגלים, אבל בלי לשנות את התוכן ובלי להתחנף (הלב שלך וכו׳) — זה ששלי יכולה להיבחר ולהשפיע יותר אינו משנה כלל, כי השפעתה לא מוליכה אותנו למקום טוב יותר או יוצרת לגיטימציה לאלטרנטיבה. במחקרה הטוב היא תהיה עלה התאנה הדמוקרטי של נתניהו וליברמן.

            שלושה חודשים לפני בחירות זה בדיוק הזמן להשפיע. אהוד ברק הגיע עם תחזיות קודרות יותר וניצח את נתניהו בלנדסלייד בזמן דומה.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד (אני אזכיר לכם שלמרות העזרה הפיננסית מהקוראים, הבלוג למעשה נכתב ללא תגמול ועל חשבון זמני הלא-ממש-פנוי). אתם מוזנים להמשיך לשוחח ביניכם (ואני מתנצל אם הודעה זאת תחזור אוטומטית ללא צורך במהלך הדיון).

            אהבתי

      • מדעי הרוח הגיב:

        אולי דוגמא אחרת (וכמובן שונה מכמה בחינות) תבטא חלק ממה שאני מדבר עליו:
        לפני הבחירות של 99 מר"ץ דחתה הצעה של טמקין וחזן להכניס "פשרה בי-ם" למצע. הסיבה? היה "ברור" מכל סקר וכל משאל שהציבור – גם ציבור הבוחרים של מר"ץ, רואה בכך סדין אדום. זה היה כ"כ "ברור", עד שברק נסע לקמפ-דיויד (רעיון הבל, אבל זה נושא אחר) בלי שהוא אפילו עשה "שיעורי-בית" על י-ם. והנה, הפלא ופלא, ברק הבין מה שהיה ברור לכל בר-דעת, בלי י-ם אין על מה לדבר, עשה בבהילות את עבודת המטה שהפצירו בו לעשות קודם אבל נראתה לו מיותרת, הציע הצעה, והופ – דעת הקהל הישראלית בחלקה הגדול לא נפלה משום כיסא. בוודאי לא ציבור הבוחרים של מרץ…
        הקונצנזוס זז פשוט כי מישהו (לא סתם מישהו) הציע.
        ברור שהמאבק הציבורי שהשמאל צריך לנהל לא יכול יתקרב באפקטיביות שלו לכך, וודאי לא המיידית.

        מה יש ללמוד מזה? לא ש"הכל הולך", ובטח לא שאין לסמוך על סקרים או להתעלם מעמדות הציבור. מצד שני, השינוי הזה בעמדות לא היה מדיד מראש, בטח לא באמצעות סקרים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          ירושלים לא באמת הייתה קרובה לחלוקה בשום שלב. שוב לא הבאת שום מידע או סקר שמגבה את מה שאתה טוען שהייתה דעת הציבור באותו הזמן. לדעתי האישית אתה רחוק מהמציאות. יש הבדל בין גוש קטיף לירושלים (וגוש קטיף ממש לא עבר בקלות). לחלק את ירושלים יהיה גהנום. אם בהתנתקות עברנו איזה כמה פיגועים יהודים + מבצע ענק, אז בירושלים אתה תדבר כבר על טרור של ממש עם מאות אם לא אלפי הרוגים.

          הקביעה שהציבור הישראלי יוכל לקבל את חלוקת ירושלים משולה מבחינתי לקביעה שהציבור הפלסטיני יוכל לקבל תוכנית חלוקה ללא חלוקת ירושלים (הכוללת גישה למקומות הקדושים). אין בזה כלום.

          בכל מקרה (בפעם השלישית): זה לא רלוונטי לבחירות הקרובות! מרצ לא תעשה שלום עם 6 מנדטים. חד"ש לא תעשה שלום עם 4. והעבודה לא תעשה שלום גם עם 35 מנדטים. זה פשוט לא רלוונטי. ולכן לא משקיעים בשינוי דעת הקהל, לגבי נושא שהתשתית הפוליטית לא מוכנה אליו – במיוחד לא לפני בחירות.

          גם אם ישנם נושאים שאינם "מדידים מראש" הרי שאתה לא יכול לעלות טענה בשמם כי הם על פי הגדרה "אינם מדידים מראש". על כן הויכוח הוא רק על מה שמדיד. ויכוח על מה שלא מדיד, זה לא התחום שלי.

          אהבתי

    • sub הגיב:

      מפלגת מפא"י (העבודה) השתמשה במוסדות המדינה כדי לשדוד פנסיות של עובדים למען מימון מסעות הבחירות שלה, והעניקה הלוואות ללא ריבית וללא הצמדה לקיבוצים ולגופי שמאל ולחברות ממשלתיות.
      ה"חגיגה" נגמרה בקדנציה השניה של הימין בשלטון (שמונים וקצת). כל האזרחים שחיו באותה תקופה שהתפכחו לעולם לא יצביעו לשמאל. הם בוודאי זוכרים עדיין שפנקס אדום של מפא"י חסך שמונה שנים (!) של המתנה לטלפון של בזק.

      רק פסיכי עם תעודות יכול להשוות את השוד וחוסר השיוויון שהונהג בעת שלטון השמאל במדינה, לנסיון של כבוד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, להציל את כלכלת המדינה מהנזק שמפלצת השמאל גרמה לה לאורך 30 שנה.

      אהבתי

  2. Eyal הגיב:

    הגישה של מקסום ההשפעה מעניינת, במיוחד לטווח הארוך.
    המסקנה שלי תהיה קצת שנוה: ברור לגמרי ששינוי פוליטי בישראל לא יכול לבוא עם או בלי שום כוכב שיצטרף למפלגת מרכז או שמאל, ולא יעזור שום נימוק רציונאלי או אמוציונאלי "נכון" ככל שיהיה, וגם אם אובמה יתערב (וכנראה שלא) במערכת הבחירות המקומית. כידוע, מצב הגושים ברור, והגוש הימין-חרדים לא יובס ולא צפוי להיות קטן יותר, בטח לא באופן משמעותי, לא עכשיו ולא בשנים הקרובות. מה לעשות, זה מבאס אולי לרבים, אבל מוטב להכיר במציאות ולגזור ממנה מסקנות, ולרכז מאמצים במטקטיקות עם יותר סיכוי. הואיל ולשמאל-מרכז פשוט *אין אפשרות* להגדיל את כוחו בציבור היהודי יותר, נובעות מכך שלוש האפשרויות הפשוטות הבאות: או – (1-) שלא יהיה שינוי ביחסי הכוחות הפוליטיים או שהימין יתחזק (ואולי צפויה החרפה של הדיכוי, עוד נכבה וכד'); או – (2-) שיגיע שינוי פוליטי, אבל לא מהקלפי הישראלית, אלא בתרחיש בלתי צפוי של נזק גדול לישראל ולישראלים (למשל: משבר כלכלי ענק, מלחמה גדולה והפסד ישראלי, אסון טבע, נפילת ארה"ב, אינתיפאדה, חרם, לחץ בינלאומי יוצא דופן וכד'); או – (3-) יש גם תרחיש אחד, לא סביר, שבו שינוי פוליטי כן יכול להתרחש דרך הקלפי הישראלית. לפיו, ניתוח מושכל של היחסים הדמוגרפייים בישראל מסיק שמוצה המאגר היהודי, ואין לו עוד יכולת לגייס קולות נוספים, והניתוח הזה מביא את מפלגת העבודה (בלבד, לא חד"ש!) להפסיק לחזר אחרי היהודים בלבד ולהתמקד בכך שכ-24 מהח"כים יכולים להיבחר ע"י ערבים. ועדיין, אפילו אם היא תשלב ערבים בראש הרשימה, ותצליח לעורר בהם אמון שהם יכולים לשנות באמת ולהיות שרים, וכך תעודד אותם להצביע כדי לשנות את המאזן בפרלמנט ובממשלה, זה עלול לגרוע לפחות בטווח הקצר מהתומכים היהודים.

    בקיצור, בהינתן שתרחיש מספר שלוש הוא שברירי, מורכב וממש לא סביר, אני חושב שאנחנו נשארים עם תחזיות אחת ושתיים. כולם מוזמנים לבחור את המשקפיים המתאימות להם, אם כי שתיהן שחורות. זה מה יש.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי בעצמי שאני לא בהכרח חוזה "מהפכה" בבחירות הקרובות ואני מנסה לגבש טקטיקה יותר ריאלית. למרות שכך, אציין שמפלגת העבודה \ מפא"י \ המערך ידעו בעבר ליצור את ההסכמים והקשרים השקטים עם מפלגות ערביות תחת המושג של "מפלגת לווין". אני חושב שאפשר באופן סמוי להריץ "עבודה"-ערבית (אם יסלח לי על הביטוי), שתשמש בעצם כשלוחה של העבודה היהודית. שם, לעומת במרצ, אנחנו באמת לא מפסידים קולות, אלא רוכשים קולות שאיבדו כבר אמונה במערכת הפוליטית, או מצביעים למפלגות ערביות שאם כל הרצון הטוב, פשוט לא עוזרות להם כרגע במאום.

      אז לא אופטימי כמו אחרים, לא פסימי כמוך. אני גם תמיד משאיר מקום לבלתי צפוי הצפוי. למאורעות הנדירים הללו של האנדר דוג. זה קורה פה ושם. אני פשוט שונא את זה שהרבה יותר משזה קורה, ציבורים שלמים מאבדים ייצוג הולם, בגלל שהם בנו על זה שזה יקרה גם להם. תסריט האנדר-דוג הוא הלוטו של הפוליטיקה (פולוטוקה?! :)

      אהבתי

      • Eyal הגיב:

        טוב, זה שונה מאוד ממה שאני מדבר עליו. אני חושב שהמאגר היחיד שיש למצות היום הוא פלסטינים, ובשביל שהם יצביעו צריך רעידת אדמה פוליטית שתייצר אמון חסר תקדים אצלם, כגון שילוב ערבים בראש הרשימה של מפלגת העבודה.

        אהבתי

        • Eyal הגיב:

          רגע, בעצם אני חוזר בי מההערה האחרונה: אני חושב שגם זה לא ריאלי ולא רלוונטי. חזרה לשני התרחשים היחידים.

          אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אני חושב שגם הקהל הרוסי נגיש והוא מופסד לא על אידיאולוגיה אלא סתם שפה ותרבות (אני חושב שדיברתי על זה בפוסט). אין ספק שהערבים הם מנדט עצום וחסר. אני דוקא רואה אסטרטגיה הפוכה משלך – להוציא נציג שמאל ישראלי יהודי החוצה משורות השמאל ולהקים רשימה ערבית עם ראש שמאלני. חנין יכול להיות מצויין בתפקיד הזה. אני חושב שגם הערבים מודעים לעובדה העצובה שהקול שלהם נשמע היטב רק דרך פה יהודי ולכן אחוזי ההצבעה הנמוכים – כי פה כזה לא בנמצא. דמות יהודית אמינה ואחריה שורה של דמויות ערביות ישראליות איכותיות יכולות לרכז את הרשימות הערביות והמעורבות לכדי רשימה אחת חזקה מקבילה לזו של העבודה. זה לא דמיוני. זה עניין של כסף ואנרגיה.

          אבל אפשר להתווכח על האסטרטגיות (קשה להתווכח על העובדה שהשמאל פשוט כושל בלהרוויח מנדטים קלים יחסית – תהיה האסטרטגיה אשר תהיה).

          אהבתי

          • Eyal הגיב:

            אגב, דבר נוסף שצריך לציין – הסיבה העיקרית לירידה בשיעורי ההצבעה הם הערבים. מאז אוקטובר 2000 הם לא מצביעים במספרים גדולים מאוד (כמחציתם). כל ניסיון להעלאת שיעור המצביעים חייב להתמקד במצביעים הערבים.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            צודק לחלוטין. כתבתי בפוסט עצמו:

            "אני לא חושב שהציבור הערבי מרגיש שהוא מרוויח משהו מהנציגים שלו במפלגות הערביות (ואני יודע אמפירית, מבחינת נתוני הצבעה ותוצאות בשטח, שהם לא). המציאות הכלכלית בישובים ערבים, מערכת החינוך, התברואה ובעצם כל שירות שניתן מהמדינה, הוא כזה שגורם לטענות ה"צדק-חברתי" של מעמד הביניים להיראות קטנוניות. יש המון קולות ערבים ש"העבודה" צריכה לרכוש בחודשים הקרובים ולהבהיר גם את המחוייבות שלהם לשינוי במצב בקהילות הללו וגם את העובדה, עד כמה מסריחה ומדכאת שתהיה, שהקול הערבי ישמע רק כאשר הוא נישא מפי מפלגת שמאל יהודית. גם הערבים הישראלים, כמו אנשי מר"צ צריכים להתפקח למציאות שהמפלגות הקטנות שלהם, לא באמת מייצרות להם תוצאות בשטח."

            אהבתי

  3. יוסי לוס הגיב:

    רק התחלתי לקרוא.
    שליטה סובייטית ב-1871?
    כדאי לתקן.

    אהבתי

  4. Tal הגיב:

    חשוב ומעניין. כל הכבוד על העבודה המקיפה שעשית.
    כמישהו שהיה בטוח ב-100% שהולך להצביע מר"צ גרמת לי לשקול את זה.

    אהבתי

  5. דרור הגיב:

    יש יתרון משמעותי בהצבעה למרצ שגם אותו צריך לקחת בחשבון. (שכמובן לא מפחית בנכונות הסיבות שהצגת לא להצביע עבורם אבל יכול להיות שהוא מפצה עליהן במידה מסוימת).
    זו המפלגה היחידה שבאופן עקבי מהווה מרכיב בממשלות שמאל ולא מהווה מכרכיב בממשלות ימין. זאת, בניגוד לעבודה שיושבת גם בממשלות בראשותה וגם מצטרפת לממשלות בהנהגת ימין ומרכז וגם בניגוד לחד"ש שלא מצטרפת לשום קואליציה.
    שלב מאוד קריטי מבחינת השפעה מעשית, הוא לאחר מערכות בחירות, כשהממשלה נבחרת מתוך הכנסת החדשה. בשלב זה יש מאבקים בין אפשרויות שונות של צירופי מפלגות שונים על השלטון. על המאבקים האלה חד"ש אף פעם לא משפיעה כי לא היא מצטרפת אף פעם לשום כוח פוליטי אחר. מפלגת העבודה לעומת זאת יכולה להוות מרכיב בכל ממשלה, ימין מרכז או שמאל. לכן פתק בקלפי עבור חד"ש הוא חסר משמעות סלקטיבית במאבק הבין גושי על הרכבת הממשלה ופתק עבור העבודה הוא רק בעל פוטנציאל להיות בעל משמעות סלקטיבית שלא תמיד מתממש.
    לכן, אם במשחק קבלת ההחלטות דמיוני, המטרה היחידה שלנו הייתה להפיל את הליכוד מהשלטון אז ההחלטה הרציונלית להצביע מרצ. (ואולי זו המטרה הכי אפקטיבית).
    הלוואי שהקבוצה הענקית שסיווגת כקבוצה 3 תעלה את מפלגת העבודה לשלטון, אבל לי כפרט בקבוצה 1 אין בהכרח אינטרס להצביע כמוהם, להם יש את התפקיד האלקטורלי שלהם ולנו יש את שלנו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      דווקא נגעתי בפוסט (בחלק המטפל בכיצד השמאל המיודע מרכיב את דעתו) בנושא של "לא לשבת בקואליצית ימין".

      "אם במשחק קבלת ההחלטות דמיוני, המטרה היחידה שלנו הייתה להפיל את הליכוד מהשלטון אז ההחלטה הרציונלית להצביע מרצ. (ואולי זו המטרה הכי אפקטיבית)."

      זה לא נכון כי מרצ לא יכולה לייצר את הכוח הגס (לקבל מספיק קולות) בכדי להחליף את הליכוד. וכשאני אומר "לא יכולה" אני מתכוון אפילו לא קרובה – מעולם לא הייתה קרובה – בשיאה לא הייתה קרובה – ואיש לא חוזה לה הרבה יותר מחצי מהשיא שלה.

      אתה לא בקבוצה 1. אתה בקבוצה 1 של מרצ (אם אני מבין נכונה). קבוצה 1 היא מי שכמעט בטוח יצביע לך ואתה אמרת שאתה לא מתכוון להצביע לעבודה. אתה לכל היותר בקבוצה 3, אם לא 2, מנקודת מבטה של מפלגת העבודה.

      אהבתי

      • דרור הגיב:

        התכוונתי לקבוצות ביחס לשמאל וימין כששייכתי את עצמי אליהן לא למפלגה ספציפית, תרשה לי להבהיר שאני דווקא חושב שאצביע בסופו של דבר למפלגת העבודה, אם יש סיכוי שאצביע מרצ אז הוא קלוש (והוא באמת קלוש כי אני סולד מהאופן בו המפלגה הזו מתנהלת). מעולם לא הצבעתי עבורם בעבר ולעבודה ולחד"ש דווקא כן יצא לי להצביע. בסך הכל אני מציג יתרון של מרצ רק בשביל להעשיר את הדיון.
        אנסה שוב, פתק למרצ הוא זה שיש לו פוטנציאל הגבוה ביותר להפיל את הליכוד לא כי יש סיכוי שמרצ תחליף את הליכוד כמפלגת שלטון, אלא בגלל שפתק למרצ הוא בעל הסיכוי הרב ביותר לגרום לזה שהעבודה תחליף את הליכוד כמו שאכן קרה ב1992 ולא היה קורה אם חד"ש הייתה מקבלת את 12 המנדטים של מרצ.
        כשמרצ חזקה, אז העבודה צריכה לבדל את עצמה ממנה והיא לוקחת קולות מהמרכז (כמו ב92), זה מחזק את השמאל ומגביר את הסיכויים לממשלה בראשות העבודה. כשמרצ חלשה (כמו ב2009,2006) אז העבודה לא יכולה לחלום אל הרכבת ממשלה כי אין לה עם מי ואז היא נוטה להצטרף לממשלות ימין ומרכז.

        אהבתי

        • דרור הגיב:

          מה שאמרתי לגבי 92 היה נכון גם ב99 אגב.

          אהבתי

        • Eishton הגיב:

          העבודה החליפה את הליכוד ב-92 כי רבין רץ בראשה והביא לי 44 מנדטים! זה נכון שמרצ הייתה מרכיב חשוב בקואליציה, אבל אין ספק שאם מרצ הייתה מתבטלת והעבודה הייתה פשוט מקבלת עוד 12 מנדטים, שהחיים של העבודה (שגם ככה כיוונה ומכוונת את הספינה של השמאל) היו הרבה יותר קלים.

          אני כבר לא זכרתי אבל יש ויקיפדיה:
          "כבר בערב הבחירות, היה ברור כי מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין ניצחה ורבין נבחר להרכיב את הממשלה. הוא פנה למרצ, ש"ס וצומת בבקשה שישתתפו בממשלה. כתנאי להצטרפותה לממשלה ביקשה מרצ את תיקי החינוך, המדע וקליטת העלייה. לתפקיד שרת החינוך והתרבות מונתה שולמית אלוני מר"צ. כן הצטרפה לממשלה ש"ס, שדרשה את תיק הפנים עבור אריה דרעי, מנהיג המפלגה, ואילו צומת סירבה להצטרף. חד"ש ומד"ע תמכו בממשלה, כאשר רק לחד"ש היה הסכם פרטי עם הממשלה. בסה"כ תמכו בממשלה 67 ח"כים."

          דרישת התיקים היא המחיר הידוע, רק של הצטרפות לקואליציה. בודאי שישנם מחירים גלויים וסמויים לתמיכה בהחלטות שבהמשך הדרך. בקיצור: החיים קלים יותר ככל שהמפלגה השלטת גדולה יותר.

          אני לא מסכים עם הניתוח שלך לקורלציה בין מרצ לעבודה. העבודה היו חזקים עוד לפני שמרצ הייתה קיימת. הגרפים מראים שהירידה בגושי השמאל הצטלבה עם עלייה בגושי הימין והמרכז. לדעתי זו תנועה ימינה ברורה שלא קשורה למרצ. עצם זה שאתה חושב שהקיום של מרצ גורם לעבודה להיראות כמו מרכז, מעיד על כמה הציבור זז ימינה שהוא חושב שמרצ היא איזה שמאל קיצוני והעבודה לא רחוקה משם. מרצ לא זזה – היא נשארה פחות או יותר באותו המקום שהייתה בו עוד בממשל רבין. הציבור זז ממרצ ומהשמאל בכלל. פעם היו מספיק קולות שמאל בכדי שזה יהיה פחות דרמטי, היום אין מספיק קולות שמאל בכדי לחלק ולשמור על אפקטיביות. אני אזכיר לך גם שהיות ושיטת הבחירה הישירה בוטלה (בצדק כמובן) אז בחירה במרצ מקטינה את הסיכוי (שאני אסכים שהוא כרגע קטן – אך קיים) להחליף את ביבי עצמו. וזה לא דבר קטן בכלל.

          אהבתי

  6. MuyaMan הגיב:

    אם אני מבין נכון את המדד שלך, אם מר"צ (או מפלגות שמאל בכלל) לא היו משנים שום דבר באופן ההצבעות שלהם, למעט המנעות מהצבעות בהן הימין ניצח, מדד האפקטיביות שלהם היה עולה פלאים, למרות שההשפעה שלהם נותרה זהה, והם היו מאבדים בנוסף את הצגת ההתנגדות האידאולוגית. זה לא דבר קטן: ביבי לא יקבל אף קול נוסף כי הוא הצביע בעד חוק הרווחים הכלואים (שכאמור עבר ממילא), אבל מפלגות שמאל יכולות למשוך קולות (גם) על בסיס העניין הזה. זה עוד עניין שכבר עלה בתגובות למעלה: מבחינתך מה שלא נותן תוצאה בתום ההצבעה הוא חסר ערך. אני מסכים איתך שקל יותר להציג דברים מדידים, ושלא ברור מה אפשר לעשות עם דברים לא מדידים; בכל אופן, אני חושב שהשלב הראשון בלהכניס את הדברים הלא-מדידים לתוך המודל הוא בלהכיר בזה ש*הנתונים המדידים לא מציירים את כל התמונה*, וקשה לאמוד אפילו *כמה* ממנה הם כן מתארים. זה נכון בין השאר בגלל שאפילו אם הניתוח (הנורמטיבי) שלך כאן נכון, עדיין לא כל המצביעים מתנהגים כך, ומצביעים שלא פועלים לפי המתכון שאתה מציע כאן (רובם, לא?) יכולים לתת כוח למפלגות שמתנהגות אחרת ממה שאתה מצייר כאופטימלי.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה לא נכון. נתתי ערך גם להצבעה סימבולית והוא 0.1. ככל שההצבעה היא פחות סימבולית (עד לנקודת של הצבעה בה יש תיקו מוחלט) היא מגיעה עד ל-1.

      בשום שלב לא אמרתי שאין בכלל ערך להצבעה סימבולית. אבל הבעיה היא כשנתוני ההצבעה של מפלגה שלמה לאורך קדנציה שלמה, הם כמעט כולם סימבולים. מידה מסויימת של סימבוליות לצד מידה גבוהה של הפקת תוצאות היא בהחלט מקובלת ומבורכת. זה לא המצב.

      האם זה יכול למשוך קולות? ברור. כתבתי ממש בחלק בו הבאתי את דוגמת הצבעת הרווחים הכלואים שהם עושים את זה בגלל שזה מושך קולות. אם הדמוקרטיה שלנו הייתה דמוקרטיה בה כל חבר כנסת נבחר פעם אחת ולא יכול להיבחר שנית, כנראה שרבים מהם לא היו מגיעים להצבעות הללו שתוצאותיהן ידועות לכולם מראש.

      "אפילו אם הניתוח (הנורמטיבי) שלך כאן נכון, עדיין לא כל המצביעים מתנהגים כך, ומצביעים שלא פועלים לפי המתכון שאתה מציע כאן (רובם, לא?) יכולים לתת כוח למפלגות שמתנהגות אחרת ממה שאתה מצייר כאופטימלי."

      לחלוטין. למעשה הייתה סיומת יותר מייאשת לפוסט בסגנון "אבל כל הפוסט הזה שולי. הנחת היסוד של המדע עליו הוא מבוסס היא שתקראו אותו, אולי תסכימו אולי לא, אבל תצביעו לבסוף מהבטן." הלכתי על משהו קצת פחות אובדני :)

      אבל הפוסט הזה לא נועד לציבור המרכז ולא לציבור הימין. הוא אפילו לא ממש נועד לשמאל-מרכז: אלו גם ככה כנראה יצביעו עבודה. הפוסט הזה נועד לאנשים המתלבטים בין מרצ לחד"ש לעבודה. שמאל-שמאל. על פי הנתונים בנאספו בעולם, ככל שאתה הולך יותר שמאלה, השיקולים להצבעה נהיים יותר רציונאלים ופחות אמוציונלים. לכן נראה לי סביר לפנות לקהל הזה עם נתונים אמפירים. עכשיו אתה שואל, האם מצביעים שלא פועלים רציונלית הם סיבה למפלגה לא לפעול על פי הרציונל שהצגתי בפוסט?

      אבל לא הצגתי רציונל בפוסט – הצגתי רציונל שמכיר בחוסר הרציונל. כשאני אומר שהצעד הנכון לשלי יחימוביץ' הוא לא לדבר על הכיבוש זה לא כי אני אוהב את זה או שלדעתי חברה מודרנית ותבונית צריכה להתנהל ככה. אני אומר את זה כי זה הציבור שיש פה בארץ. אי אפשר לייבא שמאלנים, אז חייבים להמיר אנשי מרכז. וככה עושים את זה. למעשה התוכנית הרציונלית שלי (או יותר נכון של יחימוביץ'), היא בדיוק מה שתיארת: להביא לשמאל את הקולות הפחות רציונלים. לעומת יחימוביץ' שלא מדברת על הנושאים הללו, הפוסט הזה הוא ההסברה ההפוכה (שיחימוביץ' כמובן לא יכולה להרשות לעצמה לומר) לגבי מדוע בכל זאת השמאל-שמאל צריך גם הוא ללכת לעבודה. זה מהמצבים האלה שאתה באיזה מצב לא נעים ואתה משקר למישהו ויש לך חבר לידך ואתה עושה לו מבט כזה של "נכון? תאשר את מה שאמרתי". אם הוא צריך להסביר לך בקול, זה לא עובד. אני מספיק בורג קטן ולא מוכר בכדי שאוכל לומר את מה שבעולם הפוליטיקה ויחסי הציבור מוכר כטקטיקה מוצלחת כבר עשרות שנים. בשורה התחתונה, אם יותר מנדטים יגיעו מהמרכז, מאלו שהעבודה תפסיד לשמאל-שמאל, הרי שהעבודה והשמאל כגוש, הרוויחו. ודי ברור שהעבודה תביא קולות מרכז הרבה יותר מהמנדטים שמרצ תייצר בשמאל-שמאל.

      אהבתי

      • MuyaMan הגיב:

        ברור לי לחלוטין שהעבודה עושה עבודה נכונה (מבחינת האינטרסים של עצמה, ואולי גם אלו של השמאל בכלל) בלהציג את עצמה כמרכזית, ולהתמקד בכלכלה ולא בפלשתינים. אבל אני עדיין לא מבין למה מצביעי שמאל "אמיתיים" צריכים להצביע לעבודה ולא למר"צ. הם הרי כבר בטוח בגוש השמאל, ולא ברור לי למה הקול שלהם יתרום יותר בעבודה מאשר במר"צ. (אפילו לפי הנתונים שלך — שאמנם סובלים מהטיה, בגלל שהעבודה "לא היתה עצמה" לאחרונה — העבודה נמצאת מתחת למר"צ בכל מדדי האפקטיביות.) אולי אפילו ניתן לטעון שלהפך: אם תהיה נדידת מנדטים ניכרת לעבודה מהצד השמאלי של המפה, יהיה לה קשה יותר לשווק את עצמה כמפלגת "מרכז"…

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          1. העבודה לא מאחורי מר"צ "בכל המדדים" כפי שכתכת. בגרף 4, שהוא הגרף המשמעותי ביותר, מר"צ מאחורי העבודה.
          2. הנתונים לא סובלים מהטיה היות והם לא כוללים הצבעות של ח"כים שעזבו את העבודה.
          3. "אם תהיה נדידת מנדטים ניכרת לעבודה מהצד השמאלי של המפה, יהיה לה קשה יותר לשווק את עצמה כמפלגת "מרכז"…" – זה לא נושא גלוי. סוקרים לא מגיעים לכירורגיה הזאת לפני הבחירות (ולאחריהן למי אכפת). הם יוכלו אולי לעשות ספוקלציות – אבל הם יעשו אותן גם ככה.
          4. "אני עדיין לא מבין למה מצביעי שמאל "אמיתיים" צריכים להצביע לעבודה ולא למר"צ. הם הרי כבר בטוח בגוש השמאל, ולא ברור לי למה הקול שלהם יתרום יותר בעבודה מאשר במר"צ."
          הסברתי בפוסט:
          א. יש מחיר להכנסת מפלגה לקואליציה, גם אם היא מפלגת הקרובה אליך פוליטית. מרצ לא יקרה כמו ש"ס, אבל יש מחיר והמחיר הזה מתגלגל אלינו. אני לא זוכר בדיוק את ההיסטוריה (ואני מותש כרגע מכדי לבדוק) אבל ראיתי את זה לאחרונה:

          ככה שיש גם מחיר פוליטי למנדט למרצ ולא למפלגה הראשית של הגוש – הם יכולים לצאת כנגד המפלגה הראשית, מה שפחות סביר שיקרה באופן פנים מפלגתי.
          ב. לעבודה יש כח גס גדול יותר. זה אומר שאם טיפה אסטרטגיה היא יכולה לעשות מהלכים באופן שקט ולהעביר דברים או למנוע דברים שמפלגה קטנה לא יכולה לעשות. האם אי אפשר לעשות זאת בשותפות עם מרצ? אפשר. זה פשוט יותר קשה ומגיע הרבה פעמים עם תג מחיר כלשהו.
          ג. בוא נשאל את זה הפוך – אם אתה אומר שמרצ גם ככה תהווה מפלגת לווין תומכת של העבודה, אז מה היא מספקת לך כשהיא לא בעבודה? אם היו נתונים קונקרטים שמראים שהיא מייצרת לך חוקים סקטוריאלים קטנים ושימושים (כמו שחנין עושה) הייתי אומר יאללה. לבריאות. ואכן לא פסלתי את חד"ש למי שרוצה להצביע לגוש השמאל, אך ויתר על הפוליטיקה הגדולה. אבל למה מרצ? מה ההצדקה שלה? לא בגדול – זה העבודה. לא בקטן – זה חד"ש. אז מה?

          אהבתי

          • MuyaMan הגיב:

            טוב, אני לא יודע מאיפה ספרת גרף 4. אני מניח שאתה מדבר על הגרף שבו מושווים ראשי המפלגות ואחוז הצעות החוק שלהם שעברו. דווקא פה היה בעיני הרבה יותר הגיוני להסתכל על מספר החוקים ולא על האחוז.

            למה אני עשוי להעדיף את הקול שלי במפלגת לוויין ולא בעבודה? מהשיקול הקלאסי של מצביעי מר"צ (להערכתי): מי שהצביע לעבודה באחוז גבוה ממערכות הבחירות האחרונות גילה שהוא מצביע למפלגה שמשמשת לא הרבה יותר מעלה תאנה עבור ממשלת ימין. עבור מי שמחזיק בדעות שמאליות יחסית, זה מאוד לא מפתה (ולכן זה גם כמעט הרג את המפלגה). לעומת זאת מנדט שהולך לשותפה טבעית של מפלגת העבודה (אבל לא של הליכוד) מגדיל את הכוח של הגוש מצד אחד, ומונע "עריקה" כזאת של העבודה מצד שני. מהבחינה הזאת, למר"צ (שהיא בוודאי שותפה טבעית של העבודה) יש גם יתרון לא קטן על חד"ש, שאני מעריך שלמפלגת העבודה יהיה קשה להכיל בתוך קואליציה בראשותה. (אני מניח שהיא תתמוך מבחוץ, אבל זה לא אותו הדבר.)

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            יש ארבעה גרפים שמתחת אליהם כתוב "גרף 1" "גרף 2" וכולי…

            "גרף 4: אסטרטגית הצבעה בשיקלול מידת התנגדות ונטרול גודל המפלגה"

            "מי שהצביע לעבודה באחוז גבוה ממערכות הבחירות האחרונות גילה שהוא מצביע למפלגה שמשמשת לא הרבה יותר מעלה תאנה עבור ממשלת ימין."
            זה קצת הגזמה אבל אני לחלוטין אסכים שהיו בעיות בשנים האחרונות. השינוי בהרכב הוא הסיבה שהשנה הם חזרו להיות אופציה נכונה מבחינתי. האם אני יכול להתחייב שלא יקרה כזה דבר שנית? לא. אבל קריאתי את אופיה של יחימוביץ' והבנתי ממה שהיא אומרת ("הסיכוי שאשב בקואליציה עם ביבי הוא דמיוני") הוא שלא כך הדבר הפעם.

            "לעומת זאת מנדט שהולך לשותפה טבעית של מפלגת העבודה (אבל לא של הליכוד) מגדיל את הכוח של הגוש מצד אחד, ומונע "עריקה" כזאת של העבודה מצד שני. "

            לא באמת עבד. לא מנע "עריקות". והיות ומרצ לא אפקטיבים כמו חד"ש ולא חזקים כמו העבודה – אני לא רואה פה הצדקה לגיטימית.

            "מהבחינה הזאת, למר"צ (שהיא בוודאי שותפה טבעית של העבודה) יש גם יתרון לא קטן על חד"ש, שאני מעריך שלמפלגת העבודה יהיה קשה להכיל בתוך קואליציה בראשותה. "

            זה לא משנה לטיעון שאני הבאתי והוא העברת קולות ממרצ לעבודה. אם הקולות של מרצ בעבודה הרי שהרווחנו את הקולות של מרצ, ללא המחיר הנדרש מכך ועם היתרון של היותם פנים מפלגתיים.

            אהבתי

          • MuyaMan הגיב:

            "לא באמת עבד. לא מנע "עריקות". והיות ומרצ לא אפקטיבים כמו חד"ש ולא חזקים כמו העבודה – אני לא רואה פה הצדקה לגיטימית."

            "זה לא משנה לטיעון שאני הבאתי והוא העברת קולות ממרצ לעבודה. אם הקולות של מרצ בעבודה הרי שהרווחנו את הקולות של מרצ, ללא המחיר הנדרש מכך ועם היתרון של היותם פנים מפלגתיים."

            טוב, לא התכוונתי למניעת עריקות כלשונה, אבל כשיש לך כוח מספיק חזק בשמאל לעבוד איתו, המעבר לישיבה בקואליציה ימנית נהיה הרבה פחות מפתה. אני גם אמנם מקבל את העובדה שיש מחיר לשיתוף פעולה עם מפלגה אחרת, אבל בסה"כ נוח לי עם זה שלעבודה לא יהיה קל מדי לעשות כל מה שהיא רוצה (כאמור, יותר מדי פעמים מה שהיא רוצה זה לשבת בממשלה ולא חשוב מה). יש גם את העניין של הרשימות (שעוד לא התפרסמו) — אני מעריך שהשורה הראשונה של מר"צ תהיה אטרקטיבית יותר מהשורות האחוריות של העבודה (ח"כים חדשים ואנונימיים הופכים לא מעט פעמים לסוסים טרויאניים).

            בכל אופן, תודה על התגובות, נראה שלהבנה (או הסכמה) טובה יותר לא נגיע כרגע…

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            מקבל במידה מסויימת את הטיעון של מפלגת שמאל-שמאל כעוגן קואליציוני למפלגת השמאל המרכזית. רק שזה כבר מת. זה היה בימים שלעבודה היו 40 מנדטים וצפונה לבד ומפלגת שמאל-שמאל חזקה יכלה לתת להם קונטרה פנים קואליציונית. אבל א. אין לנו מפלגת שמאל כזאת חזקה ו-ב. מרצ בעצמה לא הולכת להיות עוגן עם ה-6 מנדטים בלחץ שהיא צפויה לקבל. עוגן צריך מאסה.

            "אני מעריך שהשורה הראשונה של מר"צ תהיה אטרקטיבית יותר מהשורות האחוריות של העבודה (ח"כים חדשים ואנונימיים הופכים לא מעט פעמים לסוסים טרויאניים)."

            גם אני. זה היתרון של מי שיש לו רק שורה אחת (אם לא חצי שורה). אבל אני חושב שהראיתי בפוסט ששתי שורות עם ממוצע בינוני עדיפות לשמאל על חצי שורה מצויינת.

            אני לא מסוגל שלא להגיב (זאת בעיה)
            אבל בכיף

            אהבתי

  7. אורי הגיב:

    תודה על הפוסט המעניין והמושקע.

    1. לא שליטה סובייטית אלא פרוסית\רוסית. השליטה היתה סובייטית רק לזמן קצר מאוד בין מלחמות העולם בערך.

    2. התעלמת ממספר תופעות משמעותיות שמחלישות את טענתך בזכות העברה של תומכי מרצ לעבודה. תופעה אחת קטנה היא עריקתם של חמישה מנדטים מגוש השמאל אל המרכז או אפילו הימין אשר לא באה לידי ביטוי כלל ועיקר בניתוח שלך ובהמלצות.

    3. להאשים את ריבוי המפלגות בגודל הממשלה זו התעלמות מהעובדה שמעל מחצית השרים בממשלה הנוכחית למשל הם בכלל מהליכוד במפתח גדול בהרבה ממספר השרים לחכ בשאר הסיעות (חוץ מעצמאות). אם כבר הייתי תולה את ריבוי השרים המופרך בקבלת שיטת הפריימריס ובהגדלת אחוז החסימה שהקטינה את כמות המפלגות הקטנות ויצרה יותר מפלגות בינוניות.

    4. ההנחה הזו "קואליציה של 3 מפלגות עם רוב של 65-70 מנדטים, היא הרבה יותר חזקה ולכן גם זולה, מקואליציה של 7 מפלגות עם 80+ מנדטים." הגם שהיא פופולרית לא נכונה. לא בבחינה דדוקטיבית ולא בבחינה אמפירית.
    הנה כמה דוגמאות.
    https://docs.google.com/document/d/1Sc3PQVLXp3OYlmgRb3FMzHmPE8KCw0yc0hXQ0Azxjvo/edit
    http://works.bepress.com/cgi/viewcontent.cgi?article=1041&context=josep_colomer&sei-redir=1&referer=http%3A%2F%2Fwww.google.com%2Furl%3Fq%3Dhttp%253A%252F%252Fworks.bepress.com%252Fcgi%252Fviewcontent.cgi%253Farticle%253D1041%2526context%253Djosep_colomer%26sa%3DD%26sntz%3D1%26usg%3DAFQjCNEOME_uI0VWnFAq1f9V70GS1q2jdw#search=%22http%3A%2F%2Fworks.bepress.com%2Fcgi%2Fviewcontent.cgi%3Farticle%3D1041%26context%3Djosep_colomer%22

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. כבר תוקן (תרפרש)
      2. לא התעלמתי – הגרפים מתבססים רק על מה שנותר מהעבודה. זו קריאתי של יחימוביץ ובנוסף אימרותיה ("הסיכוי שאשב בקואליציה עם נתניהו הוא דמיוני") שגורמות לי להאמין שהעבודה בראשותה, היא מפלגה שונה מהותית מהמפלגה בראשות ברק (שלא הצבעתי לה בזמנו בגללו). אין לזה גרף כמובן. אם אתה לא מאמין ליחימוביץ' אל תצביע עבודה (אני עדיין לא רואה סיבה להצביע מרצ).

      3. לא האשמתי את כמות התיקים בגודל הממשלה אלא בכמות המפלגות המרכיבות אותה. אני אסכים שביבי גרוע באופן מרשים יותר מראשי ממשלות אחרים בנדיבותו עם התיקים ויכול שהוא חורג מהגרף. אנומליה של ראש ממשלה אחד, איננה עדות למצב הנורמטיבי. בדרך כלל, ככל שישנן יותר סיעות שצריך לחתום איתם על הסכמים, כך צריך יותר צ'ופרים. אם היה לי כח הייתי מוציא עוד גרף שמראה את היחס בין גודל מפלגת השלטון למספר הסיעות בקואליציה למספר התיקים. היות ושנינו עצלנים מידי לזה כרגע, פשוט נסכים שלא להסכים.

      4. הלינק הראשון הוא לא מחקר ומציג נתונים ממשלה אחת בלבד שכבר דיברתי עליהם בסעיף הקודם.

      הלינק ה-2 מציג מיד בפתיחתו: ממשלות עם סיעות רבות שומרות על הסטטוס קוואו.
      "The fewer parties in government the more changes, and vice
      versa"

      הכוונה כאן היא לא לתאר את המצב לשלילה או לחיוב – אם המצב במדינה מסויימת רע, אז טוב לה ממשלה עם מעט סיעות שתוכל לעשות שינויים רבים. אם המצב טוב, אז ממשלה מרובת מפלגות תשמור על המצב הנוכחי. היות והפוסט הזה נועד לשמאלנים, הוא לוקח כהנחת יסוד שהמצב הוא ממש אבל ממש לא טוב ולכן ברור כי ממשלה עם מפלגות היא לא מה שצריך בכדי לייצר את כמות השינויים הנדרשים.

      אהבתי

      • אורי הגיב:

        1. מצויין
        2. אני לא אצביע מרצ בחיים ועם זאת לא מאמין ליחימוביץ. ברור שהגרפים לא מנכים את הפילוג אבל הם מתעלמים מעצם הפילוג שהוא תופעה מוכרת במפלגות מרכזיות יותר ופחות במפלגות כמו מרץ.

        3. אתה מוזמן לבדוק את כל ממשלות ישראל. כמות המפלגות בממשלת הענק של נתניהו היא ממש לא מהגדולות. מפתח שרים מוגדל למפלגת השלטון מתאר לא רק את נתניהו אלא גם את שרון וברק. לבן גוריון היו יותר מפלגות עם הרבה פחות שרים. על כן אני מניח שהסיבה היא פריימריס במפלגת השלטון והתגברות המפלגות הבינוניות ע"ח הקטנות.

        4. הלינק הראשון אכן אינו מחקר. שלחתי אותך בו לצורך דיון בסעיף 3 בלינק שמתאר את הכשל בהנחה שככל שיש יותר מפלגות הקואליציה פחות יציבה.

        אתה מוזמן לקרוא את הפרוטוקול המרתק הבא ובעיקר את דבריו של פרופ' דיסקין הוא מסביר אולי יותר טוב ממני את האבסורד שבטענה שציטטתי מפיך
        http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/huka/2007-03-13-01.html

        אורי

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          3. כמו שאמרתי, שנינו אומרים משהו ושנינו מתעצלים להוציא את הנתונים. אחד מאיתנו יצטרך לעשות זאת וזה לא יהיה אני. יכול להיות שאני טועה (למרות שלא נראה לי), אבל זה לא חלק "קריטי" מתוך כלל המסקנות של הפוסט. תראה לי נתונים הפוכים ואני אתקן בהתאם. עד אז (או עד שאחדש כוחותי לעוד טבלאות) הדיון ריק מתוכן.

          4. "שלחתי אותך בו לצורך דיון בסעיף 3 בלינק שמתאר את הכשל בהנחה שככל שיש יותר מפלגות הקואליציה פחות יציבה."

          היציבות נובעת, על פי המחקר ששלחת אותי אליו, מהעיסוק בדברים קטנים. השאלה היא מה יקרה לממשלה עם הרבה מפלגות שתנסה להתעסק בדברים שאינם "שמירה על הסטטוס קוואו" כמו שינוי השיטה הכלכלית או הסכם שלום? הרי ששם המומחיות על פי המחקר תהיה בידי המפלגות הצרות.

          לגבי דיסקין:

          אני מסכים עם הרבה ממה שהוא אומר ובכל זאת הוא בעצמו אומר שעקרונית עדיפה מפלגת שלטון חזקה ליציבות – הוא פשוט מסביר שזה מאוד נדיר בדמוקרטיות פרלמנטריות. התיאור שלו למצב קיצון של שלוש מפלגות 59-59-2 וכח הסחטנות שיתלווה עם כך הוא אבסורדי. למעשה בישראל, היה לנו המון שנים מפלגת שלטון שהיוותה רוב בפני עצמה, בעוד מעולם לא היה לנו מצב קיצון כפי שהוא מתאר. בכל מקרה, אני אסכים שבממוצע של הסטטיסטי של האפשרויות שעלולות להיווצר בבחירות פרלמנטריות, הטענה שלכם נכונה. אבל זה רק אל מול הממוצע המתמטי. במציאות, אל מול מקרים פרטיים אין שום הכרח בכך. ובמציאות של השמאל כרגע, לדעתי אין יתרונות בשמאל מפורק. ההבדלים המהותיים בין הימין לשמאל, גודל השינויים הנדרשים, העובדה שאין בחירה ישירה יותר (ריכוז הקולות עלול לספק את ראשות הממשלה), העובדה שמשמעת סיעתית גדולה יותר ממשמעת קואליציונית – כל אלו אומרים שבמצב בו השמאל של היום נמצא, בישראל של היום, מפלגה אחת גדולה עדיפה על 3 מפלגות בסכום זהה. זה לא סותר את הטענה (אני אצטרך לקרוא יותר בכדי לראות שזו אכן עובדה – הוא בעצם עושה רפרנסים אבל לא באמת מוכיח שום טענה שלו בנאום הזה), שבאופן סטטיסטי לגבי כלל המצבים, חלוקת מנדטים קצת פחות ריכוזית, עלולה להיטיב עם הגוש.

          אהבתי

          • Moddy הגיב:

            מתי היתה לנו מפלגת שלטון שהיוותה רוב בפני עצמה?

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            ניסוח כושל. לא מה שהתכוונתי לומר. התכוונתי שהמפלגה היוותה רוב מול כל הגוש הנגדי בפני עצמה (בעצם עד 1977 העבודה – על שלל שמותיה דאז – הייתה תמיד עם יותר מנדטים מאשר גוש הימין וכמעט שווה לגוש הימין והמרכז יחדיו). אני אתקן. סליחה ותודה.

            אהבתי

  8. איתמר הגיב:

    טוב, אני מייצג את הימין.. אז רוב הפוסט לא בשבילי :) בכל זאת, כל הכבוד על ההשקעה.
    התוספת שלי-
    על אף חילוקי הדעות והמטרות השונות של שני הגושים, יש דבר אחד שבוחרים מימין ומשמאל כן יכולים להסכים עליו: מגיע לנו שיח קצת יותר רציני.
    הרבה מועמדים (מכל המפלגות) מסתפקים בססמאות נבובות שלא אומרות כלום. אנשים שרוצים לקבל את הקול שלנו כי הם מבטיחים "שלום". יופי, זה יעיף מהכנסת את הרעים..
    אז יש לנו כאן הזדמנות לאחד כוחות, ולדרוש מכל המתמודדים להסביר במפורש את עמדותיהם הכלכליות, בטחוניות, לאומיות. כי זה מגיע לנו.
    http://wp.me/pZujs-sD

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני מסכים כמובן באופן עקרוני. לו היה אפשרי להעביר חוק האוסר על שקרים או מחייב פוליטיקאים להבטחותיהם, הייתי בעדו. אבל עד אז אי אפשר שמחנה אחד ישקר ויפחיד מצביעים בעוד המחנה השני יתעקש אך ורק להעלות טענות רציונליות. זה פשוט לא משחק שאפשר לנצח בו.

      אהבתי

      • איתמר הגיב:

        תראה, אני לא מצפה מהפוליטיקאי לקיים את כל ההבטחות כי יש דברים שלא באחריותו. לדוגמה: המצב הבטחוני שלנו תלוי גם בהחלטות של השכנים, וזה לא הוגן להטיל על פוליטיקאי ישראלי את האחריות הזו. כנ"ל הכלכלה המשופעת מהכלכלה העולמית או חבר בקואליציה שמחליט לסחוט את כל העולם.
        אבל יש משהו שכן מותר לנו לדרוש: שלפחות יגידו מה הם מתכוונים לעשות.
        יש מועמדים בבחירות המקדימות בליכוד שבכלל לא מפרסמים מה הם רוצים לעשות. יש את יחימוביץ שבכלל לא מדברת על רצועת עזה… ההרגשה שלי היא שנמנעים מלדבר על הנושאים ברצינות. כמה ויכוחים שמעת על גדול הגירעון? כמה אנשים אתה חושב מבינים את משמעות המושג "רווחים כלואים"? בלי קשר לימין או שמאל, חייבים להעמיק קצת את רמת הדיונים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אני מקבל שאת מה שאתה אומר, אני פשוט מסביר שמאז שהמציאו את יחסי הציבור, זה ידוע שעדיף לא לדבר על דברים מסויימים מבחינת הקולות בקלפי. זה נכון שזה מעצבן חלק מאיתנו, אבל זה מספק הרבה יותר אחרים. בלי ששני הצדדים יחוייבו לוותר על ההתנהלות הזאת ביחד, זה לא יקרה. ברור לך מהפוסטים שלי שאני לא נהנה מהמצב הזה, אבל אם זה בכל זאת המצב, אז אני בעד לקדם את הצד הפוליטי שלי על ידי שימוש באותן הטקטיקות.

          אהבתי

          • איתמר הגיב:

            אבל אין דבר כזה "צד".
            יש אנשים. כמוני וכמוך. אתה מהצד השמאלי ואני מהצד הימני ולשנינו את אותה המטרה. מבחינתי זו הזדמנות לשיתוף פעולה. אתה מפחד שהשמאל יאבד קול כי אחד הפוליטיקאים יפרט קצת את החזון שלו? זו החובה שלו לפרט! אותה הדרישה כמובן לצד הימני. אם אני תומך למשל בהסרת מכסי המגן על החלב, והמועמד שלי מפחד להגיד את זה כי הוא לא רוצה לעצבן את הרפתנים, זו בעיה שלו. את הקול שלי הוא לא יקבל. ואם הוא יגיד את זה בקול, ויאבד כמה קולות, אז זה הדבר הנכון שצריך להתרחש. במצב הנוכחי אף אחד לא אומר כלום.. ויש לנו כוח לשנות אותו.
            אגיד לך מה אני עושה בנידון: פניתי להרבה מועמדים בפריימריז בליכוד ושאלתי אותם על משנתם הכלכלית. רובם לא טרחו לענות לי. עכשיו, אני הולך להפעיל עליהם לחץ ולפרסם את השמות של אלה שלא ענו. האם זה יגרום למישהו לא להצביע לליכוד? יכול להיות.

            אהבתי

  9. ק.מ. הגיב:

    רק העובדה שאני צריך להכריח את עצמי בכח לקרוא את הפוסט הזה, מוכיחה משהו מהטיעון שבו.
    (כי אני לא קורא שום טקסט שעוסק בבחירות הקרבות ובפוליטיקה בכלל. רק העובדה שהוא נכתב על ידך ושאני אקבל נתונים בגוף הטקסט, או במילים אחרות, האמון שצברת בחקירת עומק הוא הסיבה שקראתי אותו עד תומו, אבל לא יצאתי אחר מאשר נכנסתי)

    אתה יוצא פה יצור כלאיים מוזר מאוד, לא שמאל, לא ימין ולא מרכז אלא מאין גשר מעל ומעבר בין ימין לשמאל
    אתה מצטייר כשמאל פרגמטי, וזו סתירה, כמו להגיד אידאליסט פרגמתי או שמאל ימני.
    הפרגמטיזם מחובר ביסודו לצד הימני במפה הפוליטית בדיוק כמו שהאידיאליזם מחובר לצידה השמאלי (דעה בלבד, אבל תכף אנסה להסביר)
    ולכן במידה לא מעטה אתה "נכשל" באותו כשל ממש שבו אתה מאשים את השמאל, על אף שרציונלית אתה מדויק לחלוטין – כמו שאי אפשר להשפיע על דעתו של הימין ע"י רציונליזציה לא ניתן להשפיע על השמאל ע"י פרגמטיזציה, כי השמאל בבסיסו – הוא אנטי-פרגמטי

    אני אנסה להסביר דרך הפשטה גסה מאוד:
    בשיחה עם (נאום של) אימי הימנית להחריד מתי שהוא היא מזריקה לתוך השיחה את המשפט "זה טבע האדם לריב ולהלחם"
    כשלמעשה היא מייחסת את האופי הזה רק ליריב המדומיין שלה (האיסלם, בעיניה) ומשתמשת באמונה הזו כבסיס לזכותה "ליישר קו" -להתחמש, לתקוף, להגן, לבדל, למשול, לשנוא וכו' וכו'
    לא מעניין אותה העתיד השיוויוני שיכול להיות (היא מבטלת את האפשרות שהוא יהיה ע"י קביעה על אופי האדם) אלא מעניין אותה רק ההווה והתגובתיות ה"פרגמטית" אליו.

    בשיחה הפוכה עם (נאום של) שמאלית נאת גיזרה היא מזריקה את המשפט "טבע האדם לרצות שלום ושיתוף פעולה"
    כשלמעשה היא מתייחסת לאופי הזה כאופי שיכול להיות ליריב בהנתן ויסופק לו מספיק ידע, השכלה, חינוך ותנאי מחיה הולמים ונטיתו האפשרית "ליישר קו" איתה ולחיות חיים שבסיסם הגשמה עצמית בשלום. (מילים יפות לסושי, חופשה בחו"ל, סמארטפון וקטנוניות על מחיר הגבינה הצרפתית המיובאת)
    לא מעניין אותה ההווה הרגעי וסיבותיו או תגובה "פרגמטית" אליו (היא פותרת את הנסיבות ע" האשמת ישראל הציונית באופן בלעדי ביצירתם )
    אלא מעניין אותה רק העתיד האפשרי וההתנהלות האידיאליסטית להגשמתו.

    אלה הם הצירים השזורים בויכוח הפוליטי המטופש:
    ימין – פרגמטיות – הווה – תגובתיות – זכות מוסרית(עם תופאות לוואי של: אינדיבידואליזם, הון, שליטה, פסימיות וכו')
    שמאל – אידיאליזם – עתיד – שינוי – חובה מוסרית(עם תופאות לוואי של: חברותיות, שיוויון, אופטימיות וכו')

    כמובן שאלו הם הפשטות גסות מאוד, אבל אני חושב שתוכל להסכים עם הסקיצה הכללית מאוד הזו.
    ולכן אני חושב שאתה צודק אבל נכשל בשאיפתך
    אתה רוצה שהשמאל יהיה פרגמטי ותגובתי למצב הפוליטי בהווה
    ובכך אתה מבקש ממנו, מבחינה רגשית, לחדול מלהיות

    אני חושב או מציע לך, להוסיף לפוסט הזה בהווה ובהתבטאות בעתיד איזשהו גשר רגשי שיאפשר לשמאל לשמור על טבעו בתוך הפרגמטיות שאתה מציע, או במילים אחרות לחתום אותו באידיאולוגיה בכל זאת
    בתמורה להצעה המוצדקת שלך לשמאל להיות פרגמטי בבחירות הקרובות אתה מבטיח לו רק מעט יותר השפעה בהווה הקרוב על החקיקה הקטנה ואין די בזאת
    רק אם תזריק בסיום בכל זאת נופח אידיאלוגי שמתייחס לשינוי עתידי, אופטימי, אידאלי ומשמעותי תשיג את הקולות שאתה רוצה. אתה נלהב לבקש מהשמאל להתנהג יותר כמו הימין עד כדי כך שאני חושב שחשוב לבקש ממך לדבר לשמאל בשפתו.
    במילים אחרות, אחרי שיצקת את יסודות הבטון של הרציונל (רציונל זה טעים לשמאל) מאחורי הצבעה פרגמטית בהווה (פרגמטיות זה מר לשמאל) אתה חייב להמשיך ולבנות מעליו את בניין הקלפים הוירטואלי והאידיאלי שהשמאל מכור אליו ולא להניח שהפרגמטיות הברורה מהנתונים תדבר לנשמה השמאלית, זה לא פרגמטי מצידך :)

    אני מסכים לחלוטין שהכנסה של הפרגמטיות שאתה מצביע עליה היא סיכויו היחיד של השמאל לשרוד ולהשפיע מהסיבה שמערכת הממשל (למעט אולי, נציב הדורות הבאים) ותהליך ה"בחירות" מטבעו ומטבע התרבות שסביבו עוסק באופן בילתי פוסק בקדנציה הנוכחית, בתשדירי החדשות של היום בערב ובסקרים שנוגעים רק בהווה ובתוצאות הקרובות ולכן מדגיש את ההווה ודן בתגובתיות אליו.
    בנוסף, לאותה מערכת שנקראת ממשלה, זו שקובעת את החוקים לגוף הרחב שנקרא מדינה יש חוקי התנהלות משלה (מספר ח"כ, פרוטוקול הצבעה וכו' וכו' וכו') שגם להם היא בעצמה אחראית ולכן נוטה להתנגד ולהיות כמעט חסינה בפני שינוי מהותי.

    שוב מדובר באותה הפשטה קלת דעת אבל הווה ותגובתיות הם בציר ימין, ושינוי הוא בציר שמאל
    ולכן הנטיה ימינה והדעיכה באחוזי ההצבעה לא נובעים מחוסר הפרגמטיות הטבעי של השמאל אלא הם באג שמוטמע גנטית לתוך מערכת ההפעלה של (הנה מגיעה עוד קלישאה רדודה:) השיטה עצמה.

    לדעתי הצנועה, הווה ותגובתיות = בטחון (שנמצא בפירמידת הצרכים של מאסלו) ועתיד ושינוי = הגשמה עצמית (גם היא בפרמידה) היינו: אלה הם צרכים אנושיים שיש לאזן בינהם ולא עמדות שיש לבחור בניהם, אלה הם שני הגלגלים הקדמיים של המכונית שדורשים איזון גלגלים ולא הפיכה לשני גלגלים עצמאיים ונפרדים
    הפילוסופיה מאחורי הדמוקרטיה מנחשת שהאיזון יקרה מעצמו מעצם ההפרדה בין המחנות +בחירה חופשית אבל המציאות היא שמכוניות עם גלגלים קדמיים חופשיים נוטה תמיד ימינה כי ההווה ברור מהעתיד (ע"ע הלוואות בנקאיות)
    מדובר כמובן רק בניחוש לא מבוסס מצידי, אבל מעניין אותי לדעת מה היה מתבהר לו היית חוקר לא רק את הגרף המראה על דעיכת השמאל אלא הולך יותר אחורה ומנסה ללמוד מה הביא לעלייתו מראש.

    אין לי לצערי יותר מאשר התגובה הנ"ל לתת, אני מודע מאוד למגבלותיה ומודה בהנחות הלא מבוססות שבה וכו'
    זהו רק אוסף הרעיונות שעולה בי כתגובה מיידית לפוסט ולא מצע או מיצוי של דעותי
    אבל יש בתוך הנ"ל גם הצעה שיכולה לשמש אותך אולי.
    בהצלחה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה הכל (ממרום הציפור) נכון. אבל זה תלוי ביעד והיעד כאן הוא לא "כל השמאל". אני לא מנסה להזיז את כל השמאל. לכן אתה טועה כשאתה אומר שאי אפשר להכיל טיעונים רציונלים על הימין – זה לא מה שכתבתי. אי אפשר להביא את הימני לשמאל עם טיעונים רציונלים, אבל אפשר להזיז אותו בתוך התחום הימני. אני כן מאמין שאני יכול לעשות פוסט מקביל לנוכחי רק בגרסה הימנית המראה למצביע הימני למי הוא אמור להצביע בימין. היות ואני לא אסתור את התפיסות הבסיסיות שלו (נאמר: קפיטליזים, ארץ ישראל השלמה וכולי) יהיה אפשר לנהל דיון רציונלי מתחת לרובד הבלתי רציונלי (מנקודת מבטי כמובן).

      באותה הצורה, אני יכול לעשות דיון פרגמטי ורציונלי עם חתך מסויים של מצביעי שמאל – אלו שיש להם התלבטות או יכולת תנועה בין מרצ, חדש והעבודה. אלו מצביעי שמאל-שמאל ולא שמאל. אני לא סותר אף אחת מעמדות העל שלהם אלא רק את הגישה לשם ולכן סביר שאוכל לפנות לצד הפרגמטי שלהם (ונדמה לי שכך עשיתי). אני חושב שפרגמטיות דועכת אצל כל ציבור נלהב – אם מימין ואם משמאל. ושמאל-שמאל הוא ציבור נלהב שכזה, שחשוב לא ואכפת לו. אבל אני לא חושב שזו נלהבות מטשטשת לרמה שתפריע לשיקול רציונלי לחדור. לא יודע כמה מהם אבל ודאי שחלק. וגם זה משהו.

      אין גרף של עלייתו של השמאל – הגרף שלי מתחיל עם קום המדינה. לפני זה אין שמאל (או ימין). וישר עם הקמת המדינה השמאל היה רוב מובהק כך שאין פה ניתוח של "תהליכים" או "מגמות". אפשר לדבר על האנשים, הפופולריות, הקיבוצים ועוד ועוד… אבל באמת שזה מקרה חריג – בחירות ראשונות של מדינה – שקשה להסיק מהם משהו לטווח ארוך.

      אהבתי

  10. גיא הגיב:

    להמצאת המחשב יש הרבה יתרונות, אבל אחד החסרונות הוא שאפשר לשחק עם מספרים עד שהם יוצאים יפה כמו שאתה רוצה, וזה מה שעשית כאן:
    1. נתחיל מהבעיה הכי גדולה – אתה מסתכל על כנסת אחת, עם המגמות שלה וחלוקת המדנטים שלה. כאשר אתה מדבר על תוצאות לא רצוניות של פעולות (ולא על הפעולות עצמן), לגזור מזה התנהגות, אפילו לבחירות הבאות, זה ממש לא הסתכלות רצינית.
    2. העבודה קיבלה 13 מנדטים. 5 מהם כבר לא שם והלכו למפלגה שמתפקדת כמפלגת ימין. אם מישהו חושב שזה לא יכול לקרות בעבודה שוב, שיקום. מיותר לציין שבמרצ, במקרה הגרוע הח"כ יעבור לעבודה או חד"ש.
    3. מפלגת העבודה ישבה בקואליציה בחלק מהזמן, מכאן שהצביעה עם הקואליציה, גם כאן מדובר במשהו שמטה את המספרים שלך לטובת העבודה.
    4. לגבי מדד ההתנגות וכו' – כמו שכבר אמרו לך פה, המדד הזה מעודד אי הגעה של חברי כנסת להצבעה. ז"א, אם לא הגעתי להצביע חוק שבוודאות לא עובר, מצבי טוב יותר מאילו כן הגעתי. זאת הסתכלות מוזרה מאד, עד רמה שהייתי מגדיר כמניפולציה במספרים.
    5. השוואה בין ח"כים – כאן יש כמה דברים:
    א. כבר אמרתי, אבל בכל זאת – שלי ישבה עם הליכוד בקואליציה, זה משנה את המספרים לטובתה.
    ב. זהבה גלאון נכנסה לכנסת רק במרץ 11'. מכיוון שלהעביר חוקים, בטח מהאופוזיציה, לוקח זמן, מצבה מורע. אם לקחת את חנין כמיצג חד"ש, למה לא לעשות את זה עם שני הח"כים האחרים של מרצ, שלפחות אחד מהם (ניצן הורוביץ) בולט יותר?
    ג. אם כבר עושים את כל חישוב המספרים האלו ומדברים על הצבעה מודעת – למה לקחת ח"כ אחד? כל שלושת הח"כים האלו יהיו בכנסת גם אם לא נצביע הצבעה מודעת, השאלה היא איך פועלים הח"כים האחרים – כמה הצעות חברתיות שלהם עלו (כמובן שמנורמלות למס' ח"כים)? אני די בטוח ששם חד"ש ומרצ יעברו את העבודה ובהרבה.
    6. שים לב שחישבת את ההשפעה על חוקים "חיוביים" – בעד כמה חוקים "אנטי חברתיים" הצביעו המפלגות?
    7. חישובי ההשפעות בשינוי מס' המנדטים של המפלגות – שים לב שבכל אחת מהפעמים שינית את העבודה יותר – למרצ+חד"ש הוספת 13 מנדטים ואילו לעבודה, במינימום (!), 17 – אלו עוד ארבעה חברי כנסת. ב-40 הוספת להם 32 ח"כ! בצורה לא כל כך מפתיעה זה משנה את התמונה הרבה יותר מאשר להוסיף למרצ וחד"ש 13…

    בשורה התחתונה – לשכנע אנשים להצביע למפלגה שלך זה טוב. לעשות את זה עם מספרים זה אפילו מצויין, אבל לעשות את זה עם הצדה חד צדדית עד כדי קיצוניות – זה לא טוב.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. אני מסתכל על כנסת אחת רק בהקשר של המדד החברתי. לא התיימרתי ליותר מכך שם. כתבתי בפירוש מהיכן נלקחו הנתונים ולאיזו תקופה הם נוגעים. אני אישית לא הייתי עושה כזה ניתוח, אבל היות ומישהו כבר עשה אותו (חברי המשמר החברתי שבעצם יצרו את המדד החברתי) והיות ואנשי שמאל שיתפו אותו והוא פורסם בהארץ ושותף בעמודים של מרצ וחדש כסמל לעשיה שלהם – היות וכל זה קרה, ראיתי בזה לגיטימציה לפרק את הנתונים שהם סיפקו ולראות מה הם אומרים באמת. אם הם יכלו להשתמש באותם נתונים לזכותם, לא ניתן לבוא אלי בטענות עכשיו כי השתמשתי באותם נתונים לרעתם.

      2. כבר עניתי למישהו פה על אופציה של פיצול\"עריקה". דאגה לגיטימית. לדעתי יחימוביץ' היא ממש לא אהוד ברק (ובחיים לא הייתי כותב המלצה להצביע לעבודה כשהיא הייתה בראשותו. זה כבר נתון כל אחד לדעתו ולשיפוטו כלפי האנשים המרכיבים את המפלגה. שלי עצמה כבר אמרה שהסיכוי שתשב בקואליציה עם ביבי הוא דמיוני.

      3. אין קשר כל כך הדוק בין ישיבה בקואליציה להצבעה עם הקואליציה (מה שנקרא: משמעת קואליציונית). הסיבה היא גם שהמשמעת הזאת לא משהו וגם שבמרבית ההצבעות משתתפים מעט מאוד ח"כים (אתה מוזמן להכנס ולבדוק בעצמך – שמתי לינקים). מרבית ההצבעות מורכבות מ10-20 ח"כים בלבד. בכל מקרה, לגבי הלגיטימיות של שימוש בנתונים הללו, אחזיר אותך לסעיף 1.

      4. וכבר עניתי לאחרים – לו היה זה מקרה מזדמן של פה ושם, שמלפניו עומדת מאסה משמעותית יותר של הצבעות עם תוצר, אז לא הייתה לי בעיה והגרף גם היה מייצג זאת. אבל כשכל כך הרבה מהצבעות השמאל הן הצהרתיות, זה כבר נהיה דבילי. חוץ מזה, לא ביטלתי את כוחן של ההצבעות הסימבוליות אלא דירגתי אותן כ-0.1 שזה עשירית מהמקסימום שיקבל אדם שהצביע במצב של תיקו. 0.1 על הצבעה לדוגמה של 24 בעד 0 נגד. כמה משמעות אתה חושב שהייתה להצבעה של מי שהיה שם? כמה אני אמור להקנות לאדם ה-23 וה-22? כמה משמעות הייתה לבעד 32 נגד 2? משני הצדדים – האם 20 מהבעדים לפחות לא שם סתם? האם המתנגדים לא שם רק כאלמנט הצהרתי?
      אני אסכים שהדירוג שלי מעודד אי הגעה של ח"כים להצבעות שאין להם יכולת לשנות התוצאה שלהם, אם אתה תסכים שהמדד ההפוך (כמו זה של המדד החברתי) מעודד ח"כים להצביע סתם לצורך ההצבעה (אם לא אפילו מעודד אותם למינימום פעילות – כי העיקר השפיטה שלהם נעשית על האקט הסימבולי ולא במבחן התוצאה).

      5.
      א. וכתבתי בטקסט עצמו שהחוקים שהיא העבירה הם יותר מהסוג המאפיין מוביל של גוש. לא הסתרתי את זה שיתרונה הוא אסטרטגי – היא תצביע פחות, אך כשתצביע זה יהיה יותר משמעותי (גם בגלל יתרונות שיצרה לעצמה).
      ב. לגיטימי. הלכתי עם גלאון כי היא ראש הרשימה. אבל שוב, במבחן החשוב יותר – אחוז מסך ההצעות שעברו, היא עדיין נכשלה. עשיתי גם חישוב של כל חברי מרצ ביחד והם כולם ביחד לא עוברים את חנין לבדו בשום מדד. ככה שזה לא אקוטי.
      ג. לא הבנתי אותך. יש נתונים של ההצבעות של המפלגות (על סך חברי הכנסת שלהן) – ראה גרפים 1-4 – בחלק של המפלגות. החלק של הקודקודים נוגע רק להשוואה בין הקודקודים.

      6. לא חישבתי על פי חוקים "חיוביים". חישבתי על פי החוקים של המדד החברתי. החוקים שהם בחרו (מרביתם לדעתי בצדק) הם חוקים הנוגעים לנושאים חברתיים. כאשר החוק היה לדעת חברי המשמר החברתי חיובי, אז הם נתנו נקודה חיובית למי שהצביע בעדו (ולהפך). החוקים הם לא רק חיוביים אלא רק נוגעים לנושאים חברתיים (יש שם גם חוקים נוראים במיוחד בהקשר של פליטים ו"סיוע לפליטים").

      7. שיניתי את העבודה יותר כי השינוי הוא ריאלי. למען האמת אפשר לומר ששינתי את מרצ וחד"ש יותר, כי אין אף אחד שחוזה שהם יגיעו ל-10 מנדטים בעוד כמעט כל הסקרים חוזים לעבודה 20-25 מנדטים כרגע. את התסריטים שמעל ל-25 מנדטים נתתי כאפשרויות לדברים שהם הגיוניים, אבל קשים להשגה. לעומת זאת חד"ש או מרצ עם 10 מנדטים זה לא "קשה להשגה" זה פשוט בלתי אפשרי על פי הנתונים הקיימים כרגע.

      "בשורה התחתונה – לשכנע אנשים להצביע למפלגה שלך זה טוב. לעשות את זה עם מספרים זה אפילו מצויין, אבל לעשות את זה עם הצדה חד צדדית עד כדי קיצוניות – זה לא טוב."

      א. אם היית קורא קצת בבלוג היית מבין שאני לא מהאנשים שמנסים לדחוף לך משהו לגרון. אני מנסה להסביר את הרציונל ושתבין באמת למה זה נכון.
      ב. מפלגת העבודה היא לא "המפלגה שלי". אני הייתי הרבה יותר שמח להצביע לאיזה מפלגה בראשות דב חנין (ואני חושב שזה די ברור מהפוסט). כתבתי כבר שפוליטיקה זה הפשרה שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה. "העבודה" לא מייצגת את פסגת האידיאולוגיות שלי, העבודה היא הפשרה שלי, העבודה היא הפרקטיקה שלי. אני גם לא מצביע מפלגתי. אני מנתח כל מערכת בחירות היכן הקול שלי יעשה הכי טוב למען האידיאולוגיות שלי ומצביע לשם. לא הצבעתי עבודה לפחות בעשור האחרון. ולא הייתי בטוח למי אני הולך להצביע כשהתחלתי לחקור את הפוסט הזה. זה בכלל התחיל כרצון אמיתי שלי להחליט באמת לאן ולמי כדאי לי להצביע.

      אהבתי

  11. אבי הגיב:

    עדיין לא קראתי עד הסוף, אבל שני גרפים מופרכים על ההתחלה, מעלות לי ספק גדול באשר לרצוני לקרוא את ההמשך, ולמידת הרצינות אותה אני יכול לייחס למאמר. ואני מצטער, כלומר – עשית פה המון עבודה וההשקעה ניכרת, אבל כך גם החובבנות לצערי. (אני לא סטטיסטיקאי, אבל למדתי לא מעט סטטיסטיקה בחיים, ואני בעל MBA, לא המון, אבל גם לא כל כך מעט).

    א. הגרף הראשון, הוא הגרף עבור מצביעי הימין. אני אפילו לא יודע איך להתחיל להסתכל על הדבר הזה. יש ירידה חדה במשך 30 שנה ביחס בין השכר החציוני לשכר הממוצע, זה דבר ברור. איך מגרף אחד שהמגמה שלו ברורה, אתה יכול לקשר לגרף אחר עם נתונים משתנים (גודל גוש הימין או שמאל או וואטאבר). איך שני הגרפים האלה קשורים למשהו? קודם כל, הם לא חופפים ולא תואמים, ואפילו אם הם כן היו חופפים או תואמים, אפשר להסביר את ההבדל בין השכר החצינוי לשכר הממוצע בכמה מאות דרכים אחרות, רובן הגיוניות יותר מאשר "גודל הגושים הפוליטיים". כך למשל – התפתחות ההייטק שהביאה לשכבה שמרוויחה הרבה יותר מהממוצע.
    ההסבר שלך לגרף שגם ככה לא חופף, גם סובל מדמגוגיה, וגם לא קשור. הרי באותה מידה בדיוק אתה יכול פשוט להסביר את הירידה ביחס בצייד סלמונים על ידי דובי גריזלי בילוסטון, או אף יותר טוב – הירידה במספר הטיגריסים בעולם – היי, תראה הגרפים חופפים, זה יורד וזה יורד.
    ואף אחד מהם לא קשור לכלום או הגיוני ולו במעט.

    ב. הגרף השני המופרך, הוא זה שמודד את כח ההצבעה בנטרול גודל המפלגות. יופי באמת, נטרלת את גודל המפלגות בזה שחילקת את ההחלטות שהתקבלו בגודל המפלגה. מה שלא נטרלת זה את העובדה שהמפלגות האלה (ישראל ביתנו, החרדים והליכוד, בסדר הזה) הן חלק מהקואליציה. שום חילוק בשום מספר של מנדטים לא ישנה את זה, שהמפלגות האלה הן אכן אלה שבגלל גודל הגוש שלהן, הן המשפיעות. אם אתה רוצה לדעת מי המפלגה היעילה יותר, אתה צריך לחלק את הקואליציה מול האופוזיציה. כל חלוקה אחרת היא פשוט לא הגיונית ולא כוחות, וגם לא מובילה בכלל למסקנה שאותה הסקת. כלומר, ההבדל בין המפלגות הוא לא רק כמותני (ואת זה אתה מנטרל על ידי החלוקה), אלא בעיקר – איכותני. לקואליציה יש יותר כוח מאשר לאופוזיציה. את זה אפילו לא התחלת לנטרל.

    בכל זאת רפרפתי קצת הלאה, וראיתי שאת כל התיאוריה שלך אתה די מבסס על הגרף האחד המופרך הזה. מצטער, זה לא יעבור שום מבחן בשום מקום.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ראשית, שמור את ההערות שלך הנוגעות ישירות אלי לעצמך. החוק היחיד פה לדיון הוא לתקוף את הטענות ולא את הדיינים. אין צורך בכל ההקדמות והטון הטקסטואלי המזלזל. פשוט תתאר את הבעיות שקיימות לדעתך במידע עצמו.

      א. בנוגע לגרף הראשון – כתוב ישר מתחתיו:
      "לא תשמעו ממני טענות על כך שרק הימין אחראי פה על הפרטות וכל המדיניות הכלכלית שהביאה אותנו למצב הנוכחי, אבל בשורה התחתונה (וכמובן שהיא לא משקללת את כל הפקטורים הקיימים), ככל שהשמאל חלש יותר, כך העשירים נהיים הרבה יותר עשירים, בעוד העשירונים שתחתיהם נהיים יותר עניים."

      אז האם אפשר להסביר במיליון דרכים? כמובן. אבל הפוסט לא באמת מדבר על הימין ולכן לא העמקתי בנושא (ויכולתי להוציא עוד מיליון גרפים שמראים שתומכים בטענה שהימין פחות טוב פיננסית לאזרחים מהשמאל). אבל זה לא באמת מעניין אותי בפוסט הזה.

      בכדי להוכיח קשר בין קורולציה לסיבה ותוצאה צריך יותר נתונים – אני מסכים איתך. אבל משם לקפוץ לזה שהקורולציה בין הכלכלה במדינה לגושים הפוליטים (בעלי דעות כלכליות שונות מהותית) שמנהיגים אותה, הוא כמו הקשר שבין כמות הדגים שתפסו הדובים בילוסוטון… טוב. זה פשוט בדיחה.
      ברור שזו קורולציה כללית. כתבתי שם את הסייג. קורולציות הן לעולם קורולציות ולא סיבה ותוצאה. אבל סביר שישנו קשר בין מפלגת השלטון ונתוני הכלכלה. זאת לא איזה קפיצה מטורפת שעשיתי וגם לא הראיתי את זה לאורך קדנציה אחת בלבד (כפי שעושים בעיתונות שוב ושוב) אלא על פני כ-40 שנה, שזה כבר בסיס טוב יותר לקורלציה. ומסתמן מהגרף קורולציה בה ככל שהשמאל פוחת בכוחו הנתונים הפיננסים נחלשים גם הם. הקורולציה נכונה. האם יש השפעות נוספות על הכלכלה? בוודאי. הגרף הזה לא מתיימר להראות יותר מסקירה כללית ובלתי מעמיקה של מה הכלכלה עשתה ביחס למה קרה לשמאל.

      ב. רעיון מעניין לחלק בין האופוזיציה לקואליציה. יכול להיות שזה יניב תוצאות יותר נכונות לגבי היחסים בין המפלגות. אני אצטרך קצת לחשוב על זה ולשחק עם הטבלאות. זה בכל מקרה לא רלוונטי למסקנות הפוסט, כי הנתונים הבין מפלגתיים של המפלגות המעורבות (מרצ חדש והעבודה) לא יושפעו מכך. אבל עדיין נקודה לגיטימית. צריך לחשוב על זה כי ההצבעות לא באמת תמיד מעידות על משמעת קואליציונית ואז החלוקה הזו גם לא משקפת נכונה את המצב. אולי צריך לשלב את מדד המשמעת הקואליציונית ביחד עם חלוקה בין האופוזיציה לקואליציה. טוב נו… מחר. אבל אני כבר יכול לומר לך ברפרוף על כמה מספרים שההפרשים לא משמעותיים (הניקוד שונה אבל היחסים דומים). אבל המוח שרוף להיום.

      אהבתי

      • אבי הגיב:

        קודם כל , אתה צודק ואני מצטער. אני פשוט רגיל לפורומים… קולניים יותר.

        פרה, פרה.
        א. אני לא מסכים איתך בכלל, גם מהסיבות שכתבתי כבר ולא ארחיב לגביהן. מה שהיה מעניין יותר, זה לו היית עושה גרף רציני יותר, שמשווה את אותו נתון (יחס החציון לממוצע) על פני שמאל כלכלי מול ימין כלכלי בכל העולם למשל, עם מספרים אמיתיים ומעמיקים. או אם היית עושה גרף השוואתי לסיבות אחרות שיתכנו (למשל כאמור, פריצת ההייטק, אבל יש עוד עשרות דברים שאפשר לחשוב עליהם).
        ואני כן חושב לכן, ושוב מצטער על הבוטות שזה גרף דמגוגי. כי ההדיוט יכול לחשוב שוואלה – הוכחה, הימין לא טוב. כשהדבר האחרון שיש פה, זה הוכחה. זה פשוט לא רציני להשוות, כשהמדינה היתה כל כך שונה בכל כך הרבה פרמטרים לפני 40 שנה, כשהגרף מתחיל. פשוט אין שום קשר להיום.

        ב. אני מחכה. שים לב אבל שזה לא רק המשמעת הקואליציונית, כי המשמעת הוא רק דבר אחד כאן. הדבר האחר הוא שבסופו של דבר, יש בקואליציה יותר אנשים שיצביעו ליותר דברים שהם מסכימים לגביהם מאשר דברים שהם לא מסכימים לגביהם. כך שגם אם תחלק את המספר, עדיין המשמעות הקואליציונית היא קריטית. אם כבר, מה שאני רואה מהגרף זה דבר כזה –
        1. ישראל ביתנו מחוקקת טובה יותר מאשר הליכוד. שתיהן חזקות בקואליציה ועם זאת, ישראל ביתנו העבירה יותר חוקים בנטרול גודלה.
        2. לחרדים יש הרבה יותר מדי כוח (יותר מאשר לליכוד), אבל זה דבר שכולנו יודעים ולא מהיום.
        3. האמת שכל האופוזיציה לא משהו, מהטעמים שהזכרתי למעלה. אבל מרץ טובה יותר מהעבודה, העבירה יותר חוקים מחוץ לקואליציה בהתחשב במושבים מאשר העבודה.

        כאמור, אני יכול להשוות כאן בין הליכוד לישראל ביתנו או בין העבודה למרץ, אבל אני לא יכול להשוות בין הליכוד למרץ, בגלל הנושא האיכותני.

        אבל כאמור, לא זה נושא הפוסט שלך.

        אהבתי

        • daniel r הגיב:

          a. If Eishton would do what you suggest he could get a Phd somewhere, this is a blog.
          To the point: the fact that many things changed over the years does not change the conclusion: there is always something the government can do to restore equality if they want to. Hig salaries in high-tech? Tax them. Companies turn to outsourcing to escape from paying pensions? Small legislation and decent inspection could have prevented the absurd inflation of sub-contrsactors in Israel.
          I don´t expect government to block the high-tech industry to prevent rising inequality, they can damn well harness it.

          אהבתי

  12. פינגבאק: פה זה לא אמריקה | החברים של ג'ורג'

  13. אישתון, אתה טוען שמפא"י היתה שמאל?
    מפא"י היתה התגלמות הסוציאליזם הלאומני, רק בעברית.

    ותודה על פוסט מעורר מחשבה – גם אם לא הסכמה, מאותה סיבה אמורפית שהמגיבים מעלי ניסו לשים עליה את האצבע ביתר הרחבה.
    אומר זאת כך, לעת עתה: הלב שלי לא בציונות, נשמה. אני יודע שזה שם אותי בשמאל-שמאל-שמאל, ועדיין אני מתקשה להצביע למפלגה שרואה ב"בעיה הדמוגרפית" בעיה.
    You may say I'm a dreamer
    And you won't be the only one…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי על מפא"י בפוסט? לא נראה לי. באופן כללי הלכתי עם ההגדרות בויקיפדיה בכדי לחסוך ויכוחים שכאלה. שם הם מוגדרים כשמאל-מרכז.

      you may say im a nightmare…
      and well… yeah.. you might be right

      אהבתי

      • סליחה, התגובה הזאת היתה אמורה להשתרשר לתגובה שלך ש(היתה קודם) מעליה, שבה כתבת:
        "אין גרף של עלייתו של השמאל – הגרף שלי מתחיל עם קום המדינה. לפני זה אין שמאל (או ימין). *וישר עם הקמת המדינה השמאל היה רוב מובהק* כך שאין פה ניתוח של "תהליכים" או "מגמות". אפשר לדבר על האנשים, הפופולריות, הקיבוצים ועוד ועוד… אבל באמת שזה מקרה חריג – בחירות ראשונות של מדינה – שקשה להסיק מהם משהו לטווח ארוך."

        אהבתי

  14. דובי הגיב:

    יש לי כמה דברים להגיד על זה, אבל כשאני אחשוב על זה יותר ויהיה לי יותר זמן להתנסח. בינתיים: ניטפוקים!
    א. בגרף הגושים יש שתי נקודות בזמן בהן לכל אחד מהגושים יש יותר מ-60 מנדטים (1973, 1992). וזה רק הנקודות הברורות. יש עוד מקומות בהם נראה שסיכום הגושים עובר את ה-120.

    ב. לגבי גרף השכר החציוני כאחוז השכר הממוצע במשק, אני חושב שקשה להפיק משהו ברור מהגרף הזה, פרט לכך שהחלה ירידה עם עליית הימין לשלטון. חלקו השני של הגרף – כמות המנדטים של השמאל – לא נראית כבעלת השפעה ניכרת כלשהי. אם כבר, לאור מה-קדם-למה, נראה יותר כאילו הגידול באי השיוויון גורם לירידת השמאל, ולא להפך.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. זה רק נראה ככה כי הגרף הוא מן הסתם השלמה בין נקודות והנקודות הן מן הסתם הבחירות. למעשה יש קפיצות כל ארבע או שלוש שנים, אבל בכדי להראות מגמה הצגתי את זה בקו רציף שנראה (בנקודות שבהן בעצם לא היו בחירות ולא היה שינוי) כאילו יש יותר מידי ח"כים או משהו.

      ב. אני לא מסכים. נראה בברור כפי שאמרת שאם השינוי בכוחות הגושים החלה הרעה במצב הפיננסי. ואני מסכים שזה באופן מאוד כללי, אבל גם ניתן לראות שעם הדעיכה של השמאל גם המצב הפיננסי גורע בהמשך. כמובן שזה סתם ניתוח קליל (וכתבתי מתחת שזה לא משקלל פקטורים אחרים ומתבקשים). זה סתם מתנת פרידה לקורא ימין שלא באמת אמורים לקרוא את הפוסט :)

      אהבתי

      • דובי הגיב:

        א. שים לב ל-1992. זו נקודה מאוד ברורה כי יש "פסגה" בגוש השמאל. בנקודת השיא הזו, גוש הימין נמצא עדיין *מעל* לגוש השמאל במספר המנדטים.

        אהבתי

      • ergil הגיב:

        ב. למעשה, מה שרואים בברור בגרף זה שהפערים החברתיים הלכו וגדלו במשך כ-20 שנה בהן גוש השמאל שמר על כוחו, הגיעו לרמתם הנוכחית כשהשמאל היה בשיא כוחו ולא השתנו משמעותית עם הצניחה בכוחו של השמאל. לשון אחרת, אין שום קורלציה בין מספר המנדטים של גוש השמאל לבין הפערים החברתיים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          לא. מה שרואים זה צניחה מרגע שהליכוד והימין תפסו את המושכות. אבל אני מסכים. זו קורלציה לא מוצלחת במיוחד. אני חושב שהרימוז שקיים בה אכן נכון, אבל בפני עצמה היא לא מספיק מקיימת אותו. זה סתם נזרק כהערת צד לאנשים שלא באמת אמורים לקרוא את הפוסט הזה. בכל מקרה מתחת לגרף כתבתי שהגרף לא באמת משקלל את כל הנתונים המרכיבים את הסיבות לשינויים בשכר החציוני.

          אהבתי

  15. ניר סוכן הגיב:

    אני חולק על ההנחה שש"ס וכל החרדים הם ימין. 2 מדינות ל 2 עמים הוא היום קונסנזוס רחב שכולל חלקים בליכוד ואפילו חלקים בבית היהודי ובהתנחלויות. השמאל החברתי הוא בכלל רוב מוחלט ומוצק בישראל כך שהפוטנציאל של מפלגת שמאל חברתי ומרכז פוליטי הוא עצום

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ש"ס וכל החרדים (בכללה אבל עם נטיה של 90% ומעלה) הם ימין. למה?
      1. ש"ס זה ימין.
      2. חרדים מצביעים למפלגות ימין ולכן הם ימין. למה? כי אלה הם הנתונים. אני לא המצאתי אותם, אני רק קורא אותם.

      אהבתי

    • מני ל הגיב:

      רעיון שתי המדינות הפך לקונצנזוס כי ברור שאי אפשר ליישם אותו בשטח, אבל נוח להגיד שרוצים אותו כדי להיראות כלפי העולם כשוחרי פתרון, בזמן שמשקיעים את מירב המאמצים על מנת לדאוג שהוא לא יוכל להיות מיושם אף פעם. אז זה לא אומר שאנשים אימצו את רעיונות השמאל.

      אהבתי

  16. גיא הגיב:

    1. אבל המדד החברתי מחשב דבר אחר לחלוטין – הוא מראה כמה נאמן ח"כ X לאידיאולוגיה Y. אתה מנסה להראות שמפלגה X מועילה יותר לאידיאולוגיה Y. מכיוון שנאמנות של ח"כ לאידיאולוגיה צפויה להשאר קבועה, ואילו הרכב הכנסת (שהוא זה שקובע את ההשפעה על האידיאולוגיה) לא – את המדד החברתי אפשר למדוד על כנסת אחת בקלות הרבה יותר מאשר את החישובים שלך.
    2. אני אזכיר שנדירים מאד היו"רים של מפלגת העבודה שסיימו קדנציה שלמה של הכנסת. שוב, כשמדברים על הצבעה אסטרטגית, הסיכוי של פיצול\כניסה לקואליציה הוא בהחלט שיקול רציני.
    4. כמובן שהוא מעודד אנשים להצביע, אבל למה סתם? האם באמת היית מעדיף שהאופוזיציה פשוט לא הייתה מגיעה להצבעות?
    5.
    א. אני מדבר על היתרון הקיים היום – כשאתה יושב בקואליציה יש לך סיכוי טוב יותר להעביר חוקים, ומהר (בתור הצעות ממשלתיות ולא פרטיות).
    ב. כשאתה נכנסה לכנסת מאוחר אז כל החוקים שאתה מציע נכנסים מאוחר – ולכן מן הסתם לא כולם יעברו, אלא יתקעו בדרך.
    ג. לא, יש סטטיסטיקות הצבעה על חוקים. הסטטיסטיקה המפלגתית היא של הצעת חוקים – ואין משמעות רצינית למדידת מי מציע יותר חוקים שעוברים בין ח"כים פרטיים (בטח כשכל השלושה יהיו בכנסת ומתלבטי השמאל לא ישפיעו על זה בכלל), אלא של המפלגה, בהנחה שהח"כ הבא ברשימה קרוב לאותו ממוצע (יש לציין שדב חנין מוכיח שזה לא המצב, אבל זה בטח יותר טוב מלהניח שלחד"ש ברשימה יש עוד 119 דב חנינים).
    7. אבל אתה לא מדבר על שינוי ריאלי – אתה מנסה לשכנע את מתלבטי השמאל לעבור לעבודה (אפילו אמרת את זה בהתחלת הפוסט). כמות האנשים הזאת היא קבועה – ומכאן שכל מפלגה צריכה להשתנות בכמות קבועה של מנדטים. גם אם כל מצביעי מרצ יחליטו ביום הבחירות להצביע עבודה זה לא יגרום לה להגיע ל-40.

    אהבתי

  17. Veblen הגיב:

    א. להגיד שש"ס ימין זה אולי נכון מבחינה "גושית". אבל מבחינה אידיאולוגית ש"ס תומכת במדיניות סוציאל דמוקרטית בהקשר הכלכלי ובעלת עמדות מרכז בהקשר המדיני (אריה דרעי לדוגמה תמך בהסכם אוסלו). הם ימנים רק בהקשר של דת ומדינה ושמרנות חברתית, מבחינה משוקללת הייתי מגדיר אותם כמרכז למרות שהשיח הזה רק מחדד עם כמה מטופש זה להשתמש בספקטרום של שמאל וימין בלבד כדי לטפל במורכבות בדיעות הפוליטיות.
    ב. כפוזיטיביסט אהבתי את הניתוח הכמותי של ההצבעות.
    ג. עם זאת, הגרף לימנים מביך. אפשר למצוא קורלציה לא פחות טובה בין מנדטים למפלגות שמאל לכמות הכרכרות בארץ. זה גם לא נראה קורלטיבי במיוחד כשרוב הירידה של השכר החיציוני ביחס לממוצע התבצע כשכוחן של מפלגות השמאל לא השתנה במיוחד.

    אהבתי

  18. אורי הגיב:

    אחלה מאמר. אני עוד אקרא אותו כמה וכמה פעמים כדי להבין הכל, אבל תיקון אחד- לדעתי מי שמעוניין להצביע למפלגת שמאל סקטוריאלית, צריך להתחשב במי נמצא במקומות "האחרונים" במר"צ/חד"ש. דב חנין במילא יהיה בכנסת כמס' 2. אבל בבחירות האחרונות עבר מנדט אחד ממרצ לחדש, מה שנתן לנו את עפו אגבריה במקום חיים אורון, שנראה לי שאין ויכוח על מי יותר אפטקיבי (יכול להיות שהפעם זאת תהיה תמר גוז'נסקי ואז הבחירה נהיית קשה יותר).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      יש גם גרפים המציגים שקלולים בין המפלגות על כלל היושבים בהן בפוסט. וגם כתבתי בפוסט שחנין לבד מייצר יותר מבחינה חקיקתית מאשר כל חברי מרצ יחדיו. העלו פה כבר אנשים טענות לגבי האפיקים הבלתי חקיקתיים של העבודה של ח"כ. אני מקבל את זה. אבל אף אחד עוד לא העלה דרך רצינית למדוד ולהשוות בין האפיקים הללו. אז בינתיים זה מה יש (למרות שיש מקום לחידוד ואולי אציג פוסט עם טיפה שיפורים בהמשך).

      אהבתי

  19. יובל הגיב:

    אז אילו הצבעות ייצרו את ההבדלים בין מפלגת העבודה, חד"ש ומרצ? חיפשתי באתר כנסת פתוחה הצבעות על חוקים שעברו עם מתנגדים והיו בערך 3 (שהמדד תמך בהם) , ובאף אחד מהם לא היה הבדל בין מרצ לחד"ש.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד (אני אזכיר לכם שלמרות העזרה הפיננסית מהקוראים, הבלוג למעשה נכתב ללא תגמול ועל חשבון זמני הלא-ממש-פנוי). אתם מוזנים להמשיך לשוחח ביניכם (ואני מתנצל אם הודעה זאת תחזור אוטומטית ללא צורך במהלך הדיון).

      אהבתי

  20. דוד הגיב:

    דיון מעניין, ומודה שלא קראתי את כל התגובות.
    האם אתם מכירים את הניתוח הזה כדי לאמוד את כוחן של מפלגות?
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000720804
    מאת המתמטיקאי חיים שפירא
    בקצרה – ""האינדקס של בנזהאף" מוגדר כאוסף קואליציות מפסידות שצירופה של מפלגה מסוימת יהפוך אותן לקואליציות מנצחות" ומודד את כוחה האמיתי של מפלגה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד. אתם מוזנים להמשיך לשוחח ביניכם (ואני מתנצל אם הודעה זאת תחזור אוטומטית ללא צורך במהלך הדיון).

      אהבתי

  21. דוד הגיב:

    מסכים איתך בכל מילה.
    typo: אנא תקן את המילה: "צץוך" ל-"מתוך". תודה.
    תרגיש חופשי למחוק את התגובה הזו אחרי התיקון.

    אהבתי

  22. ציל הגיב:

    וואו ניסיתי לקרוא אבל נתקעתי כבר בגרף הראשון. (האמת זה בכלל לא נכון קראתי את המאמר המעניין)
    אין לי בעיה עם ההצגה של שני הנתונים אחד ליד השני למרות שהייתי מאוד נזהר מלהשליך מהגרף שאחוז השמאל משפיע איכשהו על השיוויון.
    ברמת הניתוח של הגרף המסקנה שלך היא פשוט לא הגיונית.
    רואים בגרף שני אזורים. מ1975 עד 1992 השמאל שומר על כוחו (פלוס מינוס 5 מנדטים) ומדד השיוויון שלך יורד מ94% ל76%.
    מ1992 עד היום השמאל מאבד מכוחו ויורד עד 30 מנדטים ומדד השיוויון שלך יורד מ76% ל74%.
    המסקנה שלי: בתקופות בהן השמאל חזק, השיוויון יורד ובתקופות בהן השמאל חלש שמירה על השיוויון הקיים.

    איך אפשר להסיק משהו אחר מאותו גרף בדיוק? זהו יופיה של הסטטיסטיקה (:

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      השינוי הוא בעת "המהפך" ושם בעצםפ בפעם הראשונה השמאל מאבד את הרוב בכנסת. מאותה נקודה מדד השיוויון הזה מתחיל להתרסק. זה לא באמת גרף איכותי והקורלציה רופפת ללא ספק (וכתוב מתחת לגרף שחסרים שם פרמטרים). זה סתם היה תוספת של הרגע האחרון למען קהל שלא באמת אמור לקרוא את הפוסט – תוספת שאני מצר עליה מרגע לרגע. אני כן חושב שהקורלוציה שנאי מדבר עליה קיימת, אבל אני מסכים שמהגרף הזה בלבד, לא ניתן להסיק אותה במידה מספקת.

      עם ציבור הקוראים סליחה.

      אהבתי

  23. אר הגיב:

    נכשל ענק בעקביות. "דעת להצביע למי שמייצר תוצאות הקרובות ביותר לאידיאולוגיה שלכם ולא מי שמייצר נאומים הקרובים ביותר לאידיאולוגיה שלכם". כל מה שמפלגת העבודה ייצרה מאז 2004 ועד 2011, כולל שלי יחימוביץ', היה הבסיס הקואליציוני שאיפשר מדיניות ימנית רציפה. התוצאות לא נמדדות רק באפקטיביות של העברת חוקים אלא באפקטיביות של ייצוג עמדות. הצבעה למפלגת העבודה לא צריכה איפלו להשלים סיבוב לימין, היא אוטומטית בימין. בתור שמאלני היית מציע לי להצביע ליכוד ? כי זה מה מה שאת/ה מציע: הצבעה לקואליציית ימין. לא תודה. אני אמשיך להצביע למלפגה שמייצגת את עמדותיי ושיש לי ביטחון בכך שהיא ל א רק תחזק את הצד השני בהריחה את הכיסא. הבעיה האמיתי היא השמאלנים שמצביעים לעבודה במקום למרצ או חדש ובעצם הופכים את השמאלנות שלהם לחסרת ערך כשהיא לא מהווה אופוזיציה אפקטיבית במקרה הטוב, וגושפנקא לביצוע מדיניות הימין במקרה הרע והנפוץ

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד

      אהבתי

  24. מור הגיב:

    התחלתי לקרוא את הפוסט, בעיקר בגלל רצון לדעת יותר, ואז נתקלתי במשפט הבא "הפוסט הזה גם כמובן לא נועד לאנשי ימין – המרחק בינינו הוא כנראה לא בר-גישור". בתור מישהי שמוגדרת כימנית, חשבתי פעמיים אם להמשיך, ושוב, הרצון לדעת יותר הכריע את הכף והמשכתי. אחרי כמה פסקאות הגעתי לדוגמת המתנחלים, שם הפסקתי. אין ספק כי דפוסי ההצבעה של המתנחלים הינם הגיוניים, וברורים מאליו, הרי אף אדם לא יצביע לטובת מפלגה שהמצע שלה נוגד את ערכיו. כנראה שהנקודה שלך הייתה להראות כיצד מחולקים קולותיהם, ומכך להסיק לגבי גוש השמאל. כאמור, איני יודעת בוודאות כי להמשך המאמר לא נדרשתי, ואין זה מטרת התגובה שלי.
    מהסתכלות של שנייה על התגובות הבנתי שרובם (ככולם?) הגיבו לגבי נכונות התוכן, הערות לגבי שגיאות, תמיכות בדעות וכו'. אז תסלח לי מראש שלא לכך נועדה התגובה, לצערי איני בקיאה מספיק בנושאים הללו וכפי שאימצתי לעצמי- לא אתווכח על מה שאיני יודעת. אעדיף להתמקד בכך "שהמרחק בינינו הוא כנראה לא בר-גישור". אקדים ואומר שבמידה והתייחסת לכך בפוסט שלך, קבל סליחתי והתעלם מכל הכתוב מטה. מדוע אנשי ימין אינם יכולים ללמוד מאנשי השמאל, להחכים מהם, ולהפך? מדוע דרושה הפרדה נחרצת שכזו? יותר מכך, אם אתה משוכנע בדרכך הפוליטית וכבר ציינת שאין זה מיועד לאנשי ימין, מדוע לא להקדיש פסקה אחת להסביר מדוע המרחק ביננו הוא לא בר גישור. בעצם, אני חוזרת בי, כנראה שזו בקשה מוגזמת ואפשר לכתוב על כך ספר שלם. אז יותר טוב, מדוע לא להזמין את הקורא הימני להקשיב לדעותייך?
    לדעתי בדיוק בגלל פוסטים כאלה ודעות כאלה המצב בחברה בארץ נראה כמו שהוא נראה- שסעים בין חילונים לדתיים, בין ימין לשמאל, אי קבלת האחר וחוסר סובלנות וסבלנות (אני יכולה להמשיך, אבל נראה לי שהכוונה הובהרה).
    ביום מן הימים, כאשר אנשים ילמדו לקבל את האחר, ויבינו כי לכל מטבע שני צדדים אני בטוחה כי הפער יהיה ניתן לגישור. אין כוונתי לעולם אוטופי, בו אדם המחזיק בקיצוניות בגישה בה יש להישאר על כל פיסת אדמה וכל השאר הינו חסר ערך, ואדם אחר המחזיק בדעה כי אנו באמת יכולים להגיע לשלום עולמי ולהקים מדינה אחת לשני עמים יסכימו ביניהם. מצב זה אכן לעולם לא יקרה, אך מי אמר שהוא נחוץ?
    ביום מן הימים, כשנבין שבין שתי קצוות יש אמצע, ולשם צריך לשאוף, אז נהפוך לחברה מלוכדת וטובה לכל. ביום שנבין שאנחנו יכולים לחיות ביחד, כולנו כעם אחד ולב אחד, ימני יוכל להסתכל על שמאלני בכבוד והערכה ולא בבוז וזלזול. המחלוקת הינה מבורכת ונחוצה בכל חברה תקינה. רק ככה נוכל ללמוד יותר, להתקדם, להשכיל ולהפוך לטובים יותר.

    מתנצלת אם "נפלתי" עלייך, כי לא בכך הפוסט התעסק, אבל אולי זה מה שחרה לי מכל, ש"החלקת" את המשפט הנדון בהתחלה כהוא זה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ההפרש הבלתי גשיר הוא ההפרש האידיאולוגי. אני מסוגל לכתוב פוסט מקביל להשוואה בין מפלגות ימין וגם שם בתחילתו אכתוב שהוא אינו מיועד לקוראים שמאלנים כי ההפרש אינו בר-גישור. אולי עדות לבעייתיות הזאת היא עצם העובדה שלא הצלחת להמשיך ולקרוא את הפוסט עצמו.

      חוסר היכולת לגישור אידיאולוגי אינה מעידה על כיווניות מסויימות. השמאל לא מסוגל להכיל דעות ימין, כשם שהימין אינו מסוגל להכיל דעות שמאל – השלילה שלהן היא אבסולוטית ולכן תיכשל בניסיון השוואה בין תת דעות פנימיות בפלג שהם לחלוטין לא מסכימים עם עקרונותיו.

      אז כל המשך התגובה שלך על כל "שבגלל פוסטים כאלה המדינה שלנו נראית ככה"… לא. המדינה שלנו מקוטבת כי הקטבים לא מסוגלים להכיל את הביקורת של הצד השני בצורה אובייקטיבית ובלתי אישית. באי קריאתך את המשך הפוסט, הוכחת בדיוק את מה שאמרתי: אנשי ימין יתקשו להתמודד עם דעות שמאל (ולהפך כמובן) בצורה בלתי אמוציונלית. אני לא עובד מדינה, אני בלוגר עצמאי. אני לא ידיעות או מעריב – ולכן, בהרבה מהפוסטים שלי תראה בשלב הפתיח סוג של הגדרה של קהל היעד, בכדי למנוע שיחות עם הקהל הנגדי. אני לא מעוניין בדיון לגבי האם הסכם אוסלו היה טוב והאם הסוציאליזם הוא טוב, בפוסט הספציפי הזה. אני לא מעוניין בויכוח ימין-שמאל אלא ויכוח שמאל לעומת שמאל-שמאל (מה שבימין קרוי "השמאל הקיצוני").

      אהבתי

  25. גילה הגיב:

    כמות המילים שנשפכה פה בהצגת טיעונים מלאי נתונים והדיונים המורחבים והמושכלים מוכיחים יותר שהשמאל מפסיד את עצמו לדעת בגלל עודף סופיסטיקציה ופחות מדי ארציות.

    אהבתי

  26. ספי הגיב:

    אם שלי תגיד מחר שיש סיכוי שהיא תצטרף לקואליציה (או אם מישהו לא מאמין להצהרות הנוכחיות שלה) האם ההמלצות שלך יישארו זהות?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד.

      אהבתי

  27. sldfksd skdfjs הגיב:

    "שלוש מפלגות" ולא "שלושת מפלגות", המילה מפלגה הינה ממין נקבה.
    כמו כן, "בכדי" לא מעלה את המשלב הלשוני ויש להעדיף את המילה "כדי".
    שים לב להבא בבקשה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "שלוש" תיקנתי

      בכדי \ כדי
      אשתדל, אבל ספק שאקנה לזה חשיבות.

      "שים לב להבא בבקשה."
      להבא, בבקשה, אל תפנו אלי כאילו אני עובד אצלכם. השגיאות או ההעדפות שצוינו היו נהירות גם בלי התוספת הזאת

      אהבתי

  28. איתמר הגיב:

    בהמשך לשיח עם הכותב מלמעלה, דיברנו על הדיון הרדוד בנושאי פוליטיקה ועל פוליטיקאים שלא מוכנים אפילו להגיד את עמדותיהם… אז כך יעשה למי שלא מעוניין לחשוף את עמדותיו:
    http://wp.me/pZujs-tJ

    אהבתי

  29. גלעד הגיב:

    .
    באמת כל הכבוד על הניתוח המאוד מעניין וחשוב.
    יש לי קושי עם הניסיון שלך לנבא השפעה עתידית באמצעות שינוי הפרופורציה של הגודל.
    הסיבה היא שיכולת ההשפעה של יחיד או מפלגה נובעת במידה רבה מאוד ממבנה הרשת הפוליטית. הן האישית והן המפלגתית. עבודה של network analysis יכולה היתה לשפוך קצת אור, אם כי כמעט בלתי אפשרי לנבא את מבנה הרשת העתידי. המכפלה שאתה עושה היא בלתי אפשרית ולא נכונה גם מהסיבה הפשוטה שמבנה חברתי הוא לא טרנזיטיבי ואריתמטיקה פשוטה היא מדד בעייתי לניבוי יכולת השפעה. ניתוח של המבנה החברתי והרשתי יכול היה לסייע פה, אבל זה עבודה לא פשוטה בכלל… י.
    אם תרצה, 20 זה בשום אופן לא 8*2.5. זה פשוט 20.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אין ספק שהגרפים הללו מציגים רק חלקיק מהמידע הנדרש בכדי לחזות מערכת יחסים מורכבת שכזאת (אם זה בכלל אפשרי). לא ניסתי לומר "ככה בדיוק מרצ תפעל!" ואפילו נתתי כמה הסברי לגבי כך שאני מבטל את היכולת האסטרטגית של המפלגות והגושים להגיב לשינויים המספריים שיצרתי. כל מה שניסיתי לומר זה שיש כיוון כללי שהוא נכון והוא שמפלגות השמאל הקטנות, לא מסוגלות להעביר או אפילו להשפיע על האג'נדות הגדולות שהן מדברות עליהן. האם זה אבסולוטית ניתן להסקה מהגרפים שהצגתי? ברור שלא. אבל בהתחשב בכך שהגדלתי את חדש ומרצ ב-13 מנדטים (שיפור עצום שאיש לא חוזה להם) ולא באיזה שני מנדטים, אז אפילו שזה לא כלי חיזוי מדוייק, הוא כן נותן תמונה כללית. בוא נאמר שבקצוות – מרצ עם 120 חכים ומרצ עם 0 חכים – הספוקלציה הופכת עובדה. ככל שאני מגדיל את כוח המפלגות מבחינת כוח גס, אני מפצה על אי הדיוק שנובע מהתעלמות מהיכולת שלהם לשחק אסטרטגית עם אותו כוח גס. אני חושב שהקפיצה שהצגתי למרצ וחדש (13 מנדטים) יותר ממפצה על "מה הם יכלו לעשות אסטרטגית עם אותם מנדטים".

      כל זה כמובן נוגע רק להצבעות – ולא למישורים אחרים וחשובים (וכבר כתבתי בפוסט שחקיקה היא רק חלק, ובהרבה מקרים חלק קטן) מכלל העבודה הפרלמנטרית. לצערי, מרבית התחומים האחרים אינם ניתנים לדירוג אובייקטיבי ועל הקורא לייצר דעה פרסונלית על ידי קריאת תוכן החוקים, פעילות מחוץ לכנסת, מהלכים פוליטיים ועוד… ואז להחליט בעצמו. אני רק ניסיתי להציג שיקולים שהם כן השוואתיים ומנקודת מבט-על. בשדה הראיה הזה אפשר לדבר על הדברים הגדולים שבאג'נדות – כמו השלום, החומה, אפרטהייד, זכויות להט"ב וכדומה. אני לא יכול לחזות כל הצבעה והצבעה וגם ככה לא ניסיתי. כל מה שאני אומר, זה שהנושאים הללו בגדול לא יוכלו להשתנות כתוצאה מגדילת המפלגות האלה (אפילו הרבה יותר ממה שהן מסוגלות לגדול על פי כל תחזית שקראתי). ולכן, אל תצביעו למפלגות הללו בגלל הנושאים האלה. יש לכן נושאים קטנים יותר? שבהם הם כן מפיקים תוצאות והם חשובים לכם יותר מהנושאים "הגדולים"? תצביעו פרסונלית. לדעתי חד"ש עושים זאת יותר טוב. אבל שוב, יכול להיות שיש תתי-נשואים וסיפורי הצלחות קטנים שיותר מתאימים למרצ מאשר חדש. מי שמספיק מיודע ברמה הזאת, לא צריך את הפוסט שלי.

      אהבתי

      • גלעד הגיב:

        אני מסכים, אבל. מה שאני טוען דומה למושג הסטטיסטי אינטראקציה. כלומר, בהינתן מבנה אחר, לא מן הנמנע שכח יחסי של מפלגה יגדל או יקטן ללא היכר.
        אם היה אפשר לבדוק נתונים מקבילים ממספר קדנציות, זה היה מאוד מתקף את הטעון שלך, אם כי אני חושב שבתמונה הכללית הניתוח הוא נכון ובשביל שיהיה שינוי דרמטי ביכולת ההשפעה של מפלגה, צריך לקרות משהו דרמטי…

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          זה כל מה שניסיתי לומר – מה סביר שיקרה. לעומת זאת, הרבה מצביעים על מה הם "רוצים שיקרה" ולא מוכנים לשמוע טיעון על ה"סביר שיקרה" מפאת העובדה שיש טיעון אפשרי על "הבלתי סביר שיקרה". מי שמצביע מרצ בגלל אג'נדת השלום, מצביע על סמך "הבלתי סביר שיקרה" האם זה "בלתי אפשרי"? לא. יכול להיות שכל המשתנים יחברו יחדיו ואיכשהו מפלגת שוליים קטנה תצליח להביא לשלום. להצביע על סך סמך הסבירות הזאת, מוריד את ההצבעה שלך להסתמכות על אירועים כל כך רופפים בקשרם, שהיא מסתמנת כ"אפקט הפרפר" של הפוליטיקה (האמונה כי כל פעולה קטנה עלולה לשנות לחלוטין את כל המציאות).

          אהבתי

  30. עדו הגיב:

    בתור מי שמתלבט בין העבודה למרצ, יש לי כל מיני הערות נקודתיות (ולא קראתי את ההערות האחרות, אז אני מצטער אם אני חוזר על דברים):

    * "…אפשר ללמוד את השיעור הזה היטב מהסתכלות על הליכוד: הם חלשים מבחינה אסטרטגית מ-3 מפלגות ימין אחרות (ומישראל ביתנו בצורה דרמטית), אבל הכוח הגס שלהם יותר ממפצה על כך ונותן להם יכולות (ברגעי הצורך) כמעט דיקטטוריות." –
    -כן, אבל לא "בודדת את המשתנה" – אולי זה פשוט משום שהליכוד היא מפלגת השלטון, כלומר המפלגה הגדולה בגוש הקואליציה בכנסת, ושראש מפלגתה הוא גם ראש הממשלה, ולכן אין טעם להשוות למפלגת עבודה גדולה באופוזיציה ?
    * "אז ראשית, אפקטיביות פרלמנטרית לא נמדדת רק בחקיקה. נתניהו, ברק, שטייניץ וליברמן הציעו כולם ביחד 4 חוקים בכנסת האחרונה – מישהו כאן הולך לטעון שחנין, גלאון או יחימוביץ', השפיעו יותר על המדינה בגלל הצעות החוק שלהם?" –
    -אבל הם שרים, לכן אין בכלל טעם לדבר על "אפקטיביות פרלמנטרית" איתם, ההשפעה (ההרבה יותר גדולה) שלהם היא במשרדים.
    * גם אותי לא כל כך מעניין "תעשיית השלום". זה לא הנושא שבגללו אני לא-שולל הצבעה למרצ. הנושא שלי הוא דת ומדינה. וספציפית לגבי דת ומדינה/שוויון בנטל/לימודי ליבה/חרדים – לא רק שאין שום מועמד בפריימריז של העבודה שמדבר על זה (למעט, אולי, הרב גלעד קריב מהתנועה הרפורמית) – אלא ששלי יחימוביץ בזה לנושא הזה, מזלזלת בו בגלוי בראיונות, טוענת שזה לא מעניין את הציבור (ובכך לדעתי, מפסידה הרבה קולות רוסיים וימין-מתון חילוניים שלא מרוצים מהמצב) וכו'. זה לא יעבוד לה. אין לה סיכוי להקים קואליציה כי החרדים לדעתי פשוט לא ילכו איתה, גם לא דרעי, כי אישה לא נועדה לשררה, וגם כי היא מהשמאל, גם אם היה לה סיכוי אריתמטי להקים קואליציה. ולמה שאני אצביע למפלגה שהסיכוי שתקדים אפקטיבית את הנושא הזה הוא 0%, ולא למפלגה שהסיכוי שתקדם אפקטיבית את הנושא הזה הוא 5% ?
    * אתה מביא את זהבה גלאון כדוגמה, אבל לא הבאת את ניצן הורוביץ, הח"כ הכי אפקטיבי ופעיל ונמרץ של מרצ.
    * הסיבות לירידת העבודה הם לא "לאחר רצח רבין" אלא לאחר קמפיין פיגועי ההתאבדות לפני – ובמיוחד אחרי – שנת 2000 + השינויים הדמוגרפיים.
    * לא מסכים לגבי הקורלציה שמי שלא מצביע הוא החסר-השכלה בישראל. לפחות לא לגבי היהודים, זה אולי נכון כלפי הערבים. בישראל נראה לי שדווקא הרבה משכילים לא מצביעים מאדישות וייאוש. בסגנון למשל, רון קופמן. ובכלל, אני לא חושב שכל המחקרים הפוליטיים שמבוצעים במדינות מערביות כמו כמו בריטניה, רלוונטיים כל כך לישראל. פה הכל שונה. הדמוקרטיה, הדמוגרפיה, הפוליטיקה, ההקשר ההיסטורי. אבל בכל מקרה לגבי הנקודה הזאת, אני מסכים עם השורה התחתונה – העלאת אחוז ההצבעה אכן קריטית לשמאל.
    * מסכים עם "לא חייבים להפוך אותם לשמאלנים בשביל להביא אותם לשמאל".
    * אתה מזכיר שלא סביר שיהיה שת"פ מרצ-עבודה, שהתוצאות של כזה דבר חלשות – אבל הקואליציה היוצאת הוכיחה בדיוק את ההיפך – שגם כשיש פיצול, יש אפקטיביות, כשיש ליכוד של הגוש. כשיש אינטרסים וערכים משותפים. כשהשנאה למחנה השני גדולה. הגוש זה המפתח. הגוש, הגוש. אנחנו במשחק של גושים. אם יש בסיס אידאולוגי משותף, ויש, אם יש סלידה מהימין וביבי ורצון לעצור אותם, ויש, אין שום סיבה שלא יהיה שיתוף פעולה אפקטיבי בין מרצ לעבודה. כל עוד שיטת הבחירות כמו שהיא – הגוש חשוב מהמפלגה.
    * כשאתה מדבר על מצביעי ימין שיעברו אולי לעבודה, אתה בכלל לא מדבר ביטחון. הציבור פנה ימין, גם כי הוא חושב שגוש הימין מספק לו ביטחון פיסי, והשמאל לא.
    * אני לא מבין מה הבעיה ששלי, תנסה למשוך מצביעי מרכז-ימין-מתון לעבודה, וחלק מבוחרי השמאל יצביע מרצ. הרי גם ב-1992 הסיסמה של מרצ היתה "יומרץ רבין". כלומר מפלגה משמאל לעבודה, לא פוגעת בעבודה – היא מחזקת אותה, "מאגפת" אותה, שומרת אותה ערכית, ולא מקטינה את הגוש, מגדילה אותו (כל עוד מרצ עוברת את אחוז החסימה – והיא עוברת בכל הסקרים).
    * לעבודה לא יהיה סיכוי להקים קואליציה, כנראה שגם לא ב-2016 ולא ב-2020 אם לא נשתף את הערבים בקואליציה. אלה ה"חרדים" שלנו. אין ברירה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד

      אהבתי

  31. ארז הגיב:

    אז ככה – זה פוסט מושקע ביותר.
    עד כאן השבחים.

    אני מוצא שזה אירוני להפליא שהפוסט מראה באופן מנומק עד כמה מפלגות השמאל לסוגיהן לא מתפקדות.
    אם נניח להעדפות השמאלניות של המחבר, הרי שהגרפים (2-4) קוראים לנו שוב ושוב להצביע לישראל-ביתנו, ש"ס, יהדות-התורה והליכוד. אלו הן המפלגות שמשפיעות, שמעבירות חוקים על לשון המאזניים, שבאות לעבוד.
    הבחירה בין העבודה, מרץ וחד"ש היא הבחירה בין שלוש מפלגות עלובות ביצועים.
    למי שקורא את הנתונים באופן קר נותר להסיר את הכובע בפני הימניים והדתיים, ואני לא איש ימין, אם מישהו תהה.

    עד כאן עיקרי הדברים והשאר הם זוטות ואפשר להפסיק לקרוא:

    הבנו, בפעם השנייה, החמישית וקשי התפישה שביננו בפעם השביעית: להצביע לעבודה ולא למרץ. כמה כבר אפשר לטחון את המסר בפוסט אחד?

    הפוסט כתוב באיכות משתנה. הוא בנוי משלושה חלקים בעיניי:
    1. חלק ראשון מ"פתח דבר" ועד "הצבעה מול תוצאה" הוא גיבוב של הצהרות ריקות וסטטיסטיקה מהסוג שקנה לה את המעמד המפוקפק של "שקרים גסים". היבריס שמאלני מעורר רחמים שוב מצייר את הימין כאספסוף ואת השמאל כאצולה אינטלקטואלית. המציאות כמובן מאשרת שיש לא מעט טמטום בימין, אבל לימין אין מונופול עליו והוא זולג בנדיבות גם שמאלה. כך הוא הדין גם לגבי הפיזור של השכלה (אינטליגנציה היא מדד שספק אם מישהו באמת יודע למדוד). נקודת אור קלה הוא הסיפור על פולין שהיה יותר קוריוז מסקרן מהסבר בעל ערך כלשהו. נקודת חושך היתה ההצהרה המעוררת תיעוב שהימין מייצר במודע עוני ובורות על מנת שהדלים ושוטים ימשיכו להצביע עבורו (רחמיי הכנים על מי שמאמין בתיאוריית הקשר הזו. הם אולי הימין טועים אך הם לא שטנים. שנאת חינם לא תקדם אותנו).
    2. חלק שני מ"הצבעה מול תוצאה" ועד "האם ישנה הצבעה נכונה בקלפי בתור שמאלני" הוא החל הטוב והמעניין ביותר של הפוסט. הוא מביא נתונים ובודק את המציאות כמו שהיא, ואת כל המפלגות לפי אומדן יחיד. גם הנירמולים מעניינים והתוצאות מפתיעות. לפחות אותי. בעיניי, זה החלק היחיד בפוסט ששווה קריאה אמיתית ועליו אני מודה למחבר.
    3. חלק שלישי מ"האם ישנה הצבעה נכונה בקלפי בתור שמאלני" ועד "הערה" הוא מנטרה בלתי פוסקת על הצורך של כל שמאלני חפץ חיים להצביע לעבודה ולא למרץ. אני מבין שזוהי מטרת הפוסט ואפשר להעריך את את המסר. קשה לי להעריך את החזרתיות שלא תורמת מאום. המסקנה בכל אופן מתומצתת בארבעת המשפטים האחרונים של הפוסט. בנוסף, שוב אנו פוגשים בהיבריס השמאלני שזוקף את הירידה באחוזי ההצבעה לטיפשותה של האוכלוסיה ולא נאמר למגמה הזהה בכל העולם המערבי, לאובדן האמון בנבחרי הציבור, השיטה הפוליטית והערך שבאקט ההצבעה. זוהי חנופה עצמית אגוצנטרית באופן שמעורר חמלה.

    לנוכח הניתוח המעמיק, בולטת ההתעלמות המופגנת מכל סוגיית יאיר לפיד ומפלגתו לעתיד הבחירות הקרובות.
    האם ינגוס מהימין? האם מהשמאל? האם גם וגם? או כלל לא? נראה כי המחבר שכח, או העדיף שקוראיו ישכחו, כי ההיסטוריה מלמדת שכל מפלגה גדולה חדשה שטרם הספיקה לאכזב (מפלגת המרכז, הדרך השלישית, מרץ, צומת) עולה בתרועת מנדטים גדולה בטרם היא קורסת תחת עצמה בבחירות הבאות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      עקב חוסר יכולת להתמודד עם כמות הפניות, תגובות למרבית הנושאים, התלונות והשאלות שהועלו כאן ובפורומים אחרים, יטופלו (ככל הנראה) בפוסט הבא. אני מתנצל, זה לא הנוהל שלי לברוח מדיון תגובות רציף , אבל אני פשוט מתקשה לענות לכולם בנפרד

      אהבתי

  32. אורי הגיב:

    בנסיבות אלה יכול המשטר לממש את מטרותיו הכוחניות ללא חשש מפני תרעומת ציבורית ראויה לשמה. איך כתבה חנה ארנדט על אודות התנאים אשר אפשרו את המשטרים הטוטליטריים באירופה במאה הקודמת: "פוליטיקת-כוח חסרת עקרונות לחלוטין לא הייתה אפשרית ללא המון בני אדם נטולי עקרונות ורבים כל כך במספרם…" חנה ארדנט

    אהבתי

  33. sarit הגיב:

    התחלת את הרשומה במפה של פולין. אבל לא ברורה לך המפה של ישראל עצמה. מתוך מעל ל-900 אלף יהודים שאולצו לברוח או גורשו אקטיבית ממדינות האיסלם לאחר 1948 ועונו קשות עוד קודם לכן (פוגרומים קשים בעירק, לוב, תוניס ועוד) – 800 אלף הגיעו לישראל. לקחו כל אוהל שנתנו להם, קיבלו בשתיקה כל דבר שנעשה או לא נעשה עבורם ושתקו עד מהומות ואדי סאליב וימי הפנתרים.

    אתה רוצה game changer? שנתחיל להיות "נחמדים"? תפסיקו רק להתנצל במס שפתיים כמו ברק. לא כשבפנים כנראה כל השמאל חושב בדיוק כמוך שכל הימין הוא דבילים עיוורים "חסרי חינוך/השכלה". השכלה עולה כסף. מאיזה כסף הוריי היו אמורים לממן לי לימודים? אבא שלי עלה בלי כלום מרומניה הקומוניסטית ב-1964. אימא שלי הגיעה בגיל 4 לארץ – ב-1950 אחרי שמשפחתה ברחה בלי כלום מטוניס. וזה אחרי שסבי וסבתי שרדו שם את הכיבוש הגרמני בין 1942-1943. סבי וסבתי שכבר הלכו לעולמם לא קיבלו מעולם ולו אגורה שחוקה של כספי שילומים.
    אתה רוצה שינוי? שהשמאל שחושב שהוא חברתי יתעורר ויתחיל להפגין עבור מי שכולם שוכחים כבר עשורים. השמאל משרת את הפלסטינים. ולהם יש גב של מיליארדים מוסלמים בכל העולם. מי היה עד כה הגב של הפליטים היהודים מארצות האיסלם שהגיעו לארץ בלי כלום? אף אחד חוץ מהם עצמם ובגין כברירת מחדל די עלובה. זה לא שהם עיוורים למגמות הכלכליות של הימין. הם לא. אבל השמאל יורק עליהם עוד מימי בן-גוריון ומתחנף למוסלמים ששחטו אותם בלי להניד עפעף ואתה מצפה למה בדיוק? שנרוץ לזרועותיה של יחימוביץ' כי ברק התנצל וכי פרס בא לאכול מופלטה במימונה?
    שהשמאל יפסיק להתנשא מעלינו. זה קודם כל. אם היה לקהילת יוצאי תוניס חלק שווה מהשילומים גם לנו כבר בדור של אימי היו בוגרי אוניברסיטאות. תבואו להפגין בשכונות המתפוררות של טבריה לשם שינוי במקום ללכת שוב להפגין ליד הגדר.
    תכירו את המפה האמיתית ואז נדבר.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שרית,
      הפוסט לא מיועד לימנים. מיד בהתחלה כתבתי זאת. יש לי בבלוג פוסטים של מרכז שנועדו לכולם פוסטים של שמאל-מרכז והפוסט הזה נועד לדיון בין השמאל-מרכז לשמאל-שמאל. אין לי שום רצון בדיון שאת מנסה להתחיל, כפי שכתבתי בהתחלה – המרחק האידיאולוגי בין השמאל לימין הוא לא בר גישור. אני לא הולך להתחיל להסביר למה הדברים שכתבת הם כן או לא נכונים. בשביל זה יש את וויינט או פייסבוק – ךאנשים שרוצים לריב עם אנשים שלחלוטין לא מסכימים איתם. הבלוג הזה הוא פרגמטי והוא פונה אך ורק לאנשים שההפרש בין מה שאני כותב לדעה הנוכחית שלהם, הוא לדעתי גשיר.

      מיותר לציין שאני חושב שכל מה שאמרת לא רלוונטי לנושא הפוסט. אני כותב גם פוסטים מרכזיים יותר ואת מוזמנת להגיב להם ולא לחפש את ויכוח הימין-שמאל דתיים-חילוניים ערבים-יהודים וכל השבלנות הרגילות, קוטביות ומשעממות שאנשים אוהבים לריב עליהם. אותי זה לא מעניין.

      אהבתי

      • sarit הגיב:

        כאן הבעיה לפי דעתי. הנה, שמת אותי במגירה. "היא ימנית". בבחירות של 1996 הצבעתי למרצ ולביבי. כן, ביחד. כי אני מאוד בעד מרצ החברתית, שמצהירה שתעשה למען עניי המדינה הזאת, ערבים ויהודים כאחד. ומצד שני – לא נוח לי ברמות קיצוניות מהאג'נדה השמאלית השגורה של "יו, כמה סבלו הפלסטינים". לפי כל הקריטריונים שלהם – גם אני פליטה. גם לי מגיעה זכות שיבה לטוניס וזכות לקבלת רכוש משפחתי חזרה. על אימא שלי אף אחד לא מדבר. אותה לא סופרים. עבורה אף מפגין בשמאל לא הלך לעשות מהומות. בשום מקום. ואותי לא חינכו ללכת להתפוצץ בעיר הבירה של תוניס. להפך. חינכו אותי לראות בערבים תושבי ישראל אחים לגורלנו המודחק והלא אהוב על ידי האליטה שלא רצתה את אוהבי אום כולתום.
        מה שיש לי להגיד הוא מאוד רלוונטי. השמאל שאתה מנסה לדבר אליו נעול במעגלים של עצמו. בלופ בלתי נגמר של ניתוק מוחלט מהעם היושב בציון. בן אהרון אמר "אז נחליף את העם" אחרי המפלה של 1977. האם מאז באמת לא נלמד דבר?
        תחשוב לבד שנייה. אני, חצי-חצי קלאסית, תוצר מושלם של מערכת החינוך החילונית, גדלתי בבית של ליכודניקים שרופים וסיימתי תיכון בליד"ה. בבחירות הראשונות שלי הצבעתי לרפול למרות שהאג'נדה החברתית שלו מאוד צרמה לי. אבל ברגע שנתנו לי אפשרות להצביע לראש ממשלה שלא ירוץ לחבק פלסטיני עם סכין בעוד זה דוקר אותו – ובאותה נשימה לתת צ'אנס לשמאל חברתי חי, נושם ובועט – עשיתי את זה.

        אני בדיוק מישהי שאתה רוצה להציל ולהשיב אל הקלפי גם לאחר שהסירו את הטעות ההיא של בחירה ישירה לראשות הממשלה. הצבעתי פעם מרצ. האם באמת אני לא מעניינת אותך?
        אני לא "האויב". אני אחת מכם. רוב הזמן. כל עוד לא רוצים שאני אפגין ליד הגדר. שם לא תמצאו אותי. אבל בכל אג'נדה אחרת – אני אתכם. לא שווה לך להקשיב למה שיש לי להגיד? באמת?
        אני בסך הכול מנסה להגיד לך ולעוד אנשים בשמאל שאתם מאמינים באורח שגוי שהימנים המסורתיים לעולם לא יכולים להיות מצביעי שמאל. איפה גרים הימנים האלה? בדקת פעם? דודתי חנה, שנולדה באוהל במחנה הפליטים ליד פרדס חנה, מדברת ערבית כי היא למדה את השפה הזאת בבית. זו התרבות שלה. היא עובדת יום יום עם ערביי הגליל. היא וכל מכריה מכירים ערבים וחיים עם ערבים ברמות שתל אביבי מצוי לא מכיר בכלל. אם יתוקנו עוולות העבר כמו שהצעתי – יש לכם ציבור שלם שרק מחכה להצביע עבורכם. אם יהיה רמונט שלם בעמידר/עמיגור ושות'. אם תיעשה תוכנית ל-10 שנים למשל שבמסגרתה במקום טיפולי פלסטר לבעיית הדיור הציבורי כמו שרן כהן מנסה להריץ כבר מ-2008 יעשה מעשה רדיקלי ממש. ייבנו מבנים חדשים לפי תקני רעידות אדמה מחמירים והישנים יהרסו. דודה שלי גרה בבניין קלפים ממש. לוחות בטון סדוקים שמחזיקים בניין של מאות איש. נוף מקסים לכנרת, כך שיש נחמות בחיים האלה. אם השמאל ישכיל לשכנע אותה שחייה מעניינים אותו ושהיא פרטנר – היא תהיה פרטנר. היא לא טיפשה והיא לא "חסרת חינוך/השכלה". קצת פחות שיפוטיות ויותר תבונה יעזרו כאן מאוד. השמאל יכול לגדול! לא מתחשק לך לחלום חלום "אירוטי" חדש, או שאתה לא אוהב פורנו עם מזרחיים?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אין לי מושג איך אפשר להצביע מרצ וביבי. זה פעם ראשונה שאני שומע על השילוב הזה, אבל כנראה שכל דבר אפשרי. בכל מקרה, אין לי רצון לעבור על מיליון ואחת דוגמאות היסטוריות ופרסונליות כאלה ואחרות.

          אני לא רוצה "להציל" אותך או את הקול שלך. הפוסט הזה פונה לאנשים שמתלבטים איזו מפלגה לבחור מבין המפלגות בשמאל. אם את מתלבטת לגמרי בין שמאל לימין, אז את "קול צף" והפוסט הזה לא פונה אלייך. זה נכון שהקולות הצפים מאוזכרים כאן, אבל רק מבחינת טקטיקה: איך השמאל יכול לפנות אל הקולות הצפים?

          את בדיוק מוכיחה את מה שאני טוען בפוסט – ישנם הרבה קולות צפים שהם לא "שמאלנים" אבל אפשר להביא אותם לשמאל. את מוכיחה שנית את מה שאני אומר בפוסט כי את מתרגזת כשאני מדבר על הימין, בצורה שאנשים ממרצ רוצים ששלי יחימוביץ' תדבר על הימין. את בעצמך מדגימה שאת עלולה להצביע לשמאל, אם השמאל לא יציג דעות שמאלניות מידי בהקשר הביטחוני וישים את הדגש על העניין החברתי-כלכלי.

          אני לא מכיר את דודה שלך או אותך. לא יודע מאיפה הבאת את הטענה המוזרה הזאת על מזרחים. מאיפה את מסיקה שאני אשכנזי או מזרחי?

          את לא רלוונטית לדיון, למרות שהדיון הוא עלייך. זה מעצבן אני יודע. אבל אני לא רץ לכנסת ואני לא מייצג שום מפלגה. לכן אותי, אישית, לא מעניין לקנות את הקול שלך. אם הייתי רוצה לעשות זאת, אני מבטיח לך שלא הייתי כותב את הפוסט הזה בכלל. הפוסט הזה הוא מה שקורה בדיונים סגורים במפלגות ואת פשוט כועסת על מה שכל המפלגות עושות מזה הרבה שנים – מדברים עלייך, כקבוצה, מבלי לשאול את דעתך וקובעים איך לפנות אלייך. את לא רלוונטית לדיון באותה צורה שאם היית נכנסת לחדר של אחת מהמפלגות בזמן שהם יושבים במהלך דיון שכזה, גם הם היו מיד משתתקים ומחליפים נושא.

          אז אני לא מפלגה ואת מוזמנת לקרוא, אבל אני לא מנסה לשדל אותך לשום מקום ולא מעוניין לדבר על כמה שזה פוגע בימין, כשאני מציג נתונים שאוששו כבר באלף מחקרים וגם אם אף אחד לא אומר אותם, אין שופ פרסומת שאת רואה, שום קמפיין בחירות, שלא נובע ישירות מהנתונים האלה. אני לא "קבעתי" אותם. אני לא אומר ש"לדעתי ימנים הם טיפשים". אני אומר שהמחקרים מראים שככל שה-IQ שלך נמוך יותר, כך סביר יותר שתצביע לימין. זאת לא דעתי האישית וזאת לא "התנשאות" שלי עלייך. זה אפילו לא "עלייך". זה על קבוצה ככלל – הממוצע הכללי של עשרות אלפי אנשים. אם את לא מסוגלת לראות נתונים על הממוצע של קבוצה בה את מוכלת מבלי להסיק שמנסים לומר שאת אישית מציגה את הנתונים הללו, אז אני ממליץ שלא תקראי על נתונים סטטיסטיים.

          בכל מקרה ובפעם האחרונה, זה לא דיון שרלוונטי לפוסט הזה.

          אהבתי

          • מודי תולששש הגיב:

            IQ נמוך. לא השכלה נמוכה. כלומר – לא קשור לכך שלהורים שלך לא היה כסף לשלוח אותך לאוניברסיטה.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            לא מוצא איפה כתבתי את זה. ישנה קורולציה שקשורה גם להשכלה, אבל כנראה שלא לזה התכוונתי. תחשוב שזה תוקן.

            אהבתי

          • sarit הגיב:

            ההסקה ה"סטטיסטית מדעית" הזאת היא שגויה מאוד. והיא בעוכרי כל מי שמנסה בתוך חדרי החדרים לטכס עצה לגבי מצב השמאל. אתה כותב בדם ליבך, ובהמון כאב לפי תחושתי, לגבי צפי שקשה לבלוע אותו – עוד משהו כמו 4 אם לא 8 שנים של שמאל באופוזיציה.
            אתה לא מנסה לקנות קולות. זה נכון. אתה לא פוליטיקאי. אבל אתה סמן דרך חשוב. אלפים קוראים אותך. קובעי דעות כעת או לעתיד לבוא.
            אתה לא צריך לחשוש שיש לי בעיות עם מדע או סטטיסטיקה כזאת או אחרת. יש לי תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית בחינוך ובפסיכולוגיה. למדתי סטטיסטיקה וגם את כל המכשלות שאנשים עושים כשהם מנסים להבין נתונים כמו זה שאתה מביא וגם איך בנו בכלל את המבחנים האלה ומה הם ל-א בודקים. אתה ואחרים מביאים את הנתון הזה כשהוא מנותק מהרקע ליצירתו ומזה שאנשים רבים עברו מהרקע הזה וממשיכים להשתקם גם בלי שעזרו להם במיל לעשות את זה.
            אין דבר כזה אנשים שהם "מקרה אבוד". טוב, אולי אלה מקריית ארבע אבל עליהם לא אני ולא אתה מדברים כעת. ואני לא רואה את עצמי כ"מחוץ לחדר". אני אחת מאלה שרוצים לראות שינוי. ורואה כיצד ביבי לא יביא אותו. הוא צריך תקופת צינון באופוזיציה כדי לזכור מי העם ששם אותו בכנסת.
            אם הייתי נכון לכרגע בישראל ויכולתי להצביע – הייתי מאוד מאוד מתלבטת ויותר מסביר שהייתי מצביעה לשלי יחימוביץ' ולו בגלל שמרגש אותי לראות אישה ברשות מפלגת העבודה וראש ממשלה אפשרית לראשונה מאז גולדה שיהיה לי כבוד אליה. לליבני לא הייתי מצביעה.
            ואני עושה יותר מזה. אני מעודדת אנשים ולא משנה מאיזה מחנה הם – לא לחכות ליום הבחירות וללכת להתפקד למפלגה הגדולה של הגוש שלהם, לבדוק מי האנשים שרוצים להיכנס למקום ריאלי ולהשפיע מבפנים כדי שבמקום להצביע למרצ או חד"ש או בליכוד במקום להצביע למפלגות דתיות-לאומיות למיניהן – יצביעו בפריימריז עבור ח"כים שמייצגים את האג'נדות החשובות האלה בלי לפצל את השמאל או את הימין. ונראה אחת ולתמיד מה באמת מאזן הכוחות בציבור. במה הוא מאמין ומה הוא רוצה. וזו לא תעלומה. ראינו רבע מיליון איש ויותר שיצאו לרחובות בקיץ שעבר. וכולם רוצים שיבוא שינוי. וזה אפשרי. ואם הפוסט שלך צרם לי – הוא בעיקר צרם לי בגלל אות קליל של תבוסה שריפרף לו בין השורות. אין שום סיבה שהשמאל ירים את הידיים. בטח שלא מראש.

            אהבתי

  34. פינגבאק: להצביע מהלב – שיעור בדמוקרטיה | קץ הפלאות

  35. נטליה הגיב:

    אני מזדהה עם המוטיבציה, אבל הבעיה היחידה שהפוסט מתעלם ממנה היא שיעבודו להווה, חוסר הפרספקטיבה שבו כלפי העתיד. כאילו שאם זה המצב "בגדול" עכשיו, הוא לא יכול להשתנות. המצב הוא תמיד אינטראקציה בין האפקט של ההצבעה לבין ההצבעה מהלב. אם כולם היו מצביעים רק לפי האפקט היינו עד היום עם מפא"י ותנועת החירות. things change, man.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ברור לגמרי
      לא היית רואה ממני פוסט כזה בימים שלמערך היו 40+ מנדטים ולמפלגות שמאלה ממנו עוד 20. בימים ההם שהאג'נדה הוכתבה על ידי השמאל, היה חשיבות למלפגות שמאל-שמאל, שימשכו את השמאל-מרכז לכיוון הנכון. אבל היום למרצ אין את מי למשוך כרגע. לכשיהיו מספיק מנדטים של שמאל בכדי להסיט אותם לשמאל-שמאל, מבלי לאבד את השלטון, אני לגמרי אתמוך בהצבעה יותר כירורגית.

      זה בדיוק כמו שאמרת, things change man. והם השתנו. עכשיו צריך להצביע עבודה ונקווה שבבחירות הבאות יהיה אפשר לחזור למקומות שיותר נעים לנו בהם.

      אהבתי

  36. דודי הגיב:

    לגבי פולין, שתי הערות: ב-1871 היא הייתה מחולקת בין שלוש מדינות, לא שתיים (החלק הדרום-מזרחי היה שייך לאוסטריה-הונגריה). מה שעקרוני יותר, חלוקה גיאוגרפית כזו אינה חריגה במיוחד. בהרבה מאד מדינות ישנה חלוקה גיאוגרפית ברורה של התמיכה האלקטורלית בין מפלגות שונות. בארה"ב למשל זה בולט מאד לעין – צפון-מזרח המדינה והחוף הפסיפי הם דמוקרטים וכמעט כל מה שבאמצע – רפובליקני, המדינות המתנדנדות נמצאות ברובן באיזורי גבול.

    עוד דוגמאות אפשר למצוא באתר http://www.electoralgeography.com/new/en/

    מקסיקו:
    http://www.electoralgeography.com/new/en/category/countries/m/mexico
    איטליה (ברלסקוני בצפון ובדרום, כולל סיציליה, יריבו ולטרוני במרכז):
    http://www.electoralgeography.com/new/en/countries/i/italy/italy-legislative-election-2008.html

    שוודיה:

    אקוודור (משאל עם כלשהו)
    http://www.electoralgeography.com/new/en/countries/e/ecuador/ecuador-referendum-2011.html

    אלה סתם ארבע דוגמאות ששלפתי באקראי בארבעה ניסיונות. לא נתקלתי באף מפה שלא הייתה בה חלוקה חדה למדי לאיזורים גיאוגרפים רציפים, לפי תמיכה אלקטורלית. כך שהייתי מנחש שזה אפילו המצב הטיפוסי, כאשר חדות החלוקה תלויה בגודל איזורי הבחירה ומשתנים טכנים אחרים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אתר מגניב תודה.

      לגבי החלוקה ב-1871, אני אצטרך לקרוא יותר, כי מה שאני קראתי תיאר את השטח שהוא פולין של היום כמחולק בין בצורה שציינתי. אני עמוס כרגע אבל אעמיק בהמשך.

      בנוגע לדוגמאות שהבאת. חלקן אכן מראות חלוקה מהסוג הקוטבי שנראה בפולין. זה לא פוסל את הדוגמה, להפך. זה מצריך מחקר גם שם לראות מה הסיבות למצב הזה.

      קח לדוגמה את ארה"ב. עכשיו נגמרו שם הבחירות ומישהו טרח להעלות את זה:

      אז גם שם אפשר למצוא קורלציות חזקות למדי בין אלמנטים היסטוריים (במקרה הזה – עבדות וסגרגציה) לבין דפוסי הצבעה מודרנים על פני אותם אזורים. אמנם יתכן כי סתם מקריות תייצר דפוסי הצבעה קוטבים כמו בפולין או מדינות אחרות שהצגת, אבל הסבירו לכך היא נמוכה. אם אין סיבה כלשהי לדפוס ההצבעה, מבחינה סטטיסטית, סביר שאנשים יצביעו באזור ה-50-50 ולא יווצרו דפוסים ברורים.

      הדוגמה של פולין לא שם בשביל להראות שזה חריג שיש אזורים שמצביעים בצורה מסויימת – להפך, היא שם בכדי להראות שזה נפוץ. שניתן לחזות דפוסי הצבעה על פי נתוני עבר. אני לא אחקור עכשיו את כל המדינות שהצגת, אבל אם זה מסקרן אותך לך על זה. אני בטוח שמישהו כבר חקר והמידע נמצא במקום כלשהו. תנסה חיפושים בסגנון voting patterns in mexico או כל מדינה שבא לך ותראה לאילו מחקרים תגיע.

      אהבתי

      • דודי הגיב:

        אני לא פוסל את הדוגמה של פולין, רק טוען שזה לא דפוס הצבעה מוזר. במקומות אחרים אולי אין קורלציה בין דפוס ההצבעה האיזורי למצב היסטורי סטאטי כלשהו, שאפשר למצוא מפה שתייצגו (כמו חלוקת פולין בין המעצמות), אבל תהיה קורלציה לנתונים דמוגרפיים, כלכליים וכו'.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          או קיי… אז אנחנו באותו העמוד. אולי יש משהו מאחורי הסינכרון הזה בינינו? אני בטוח שאיזה מאה שנה אחורה המשפחות שלנו היו תחת אותו שלטון

          אהבתי

  37. ערן הגיב:

    אני מניח שאתה לא תחשיב את התגובה הזאת יותר מידי, אבל בכל זאת – הפוסט הארוך הזה זה הדבר האינטיליגנטי ביותר שקראתי בזמן האחרון. אז, אני מניח שרציתי להגיד תודה.

    אההה כן… וגם שנראה לי שהצלחת לשכנע אותי (מצטער זהבה… שלום לך שלי)

    אהבתי

  38. ברשב הגיב:

    מי שמעוניין בהצלחת האידאולוגיה השמאלית , לא צריך להתלבט יותר מדי בין מפלגות השמאל השונות על בסיס הצלחתם או השפעתם בחקיקה.

    מה שחשוב באמת הוא התחזקות גוש השמאל. הדרך לכך היא להפנים שיש להגמיש עמדות ( ולא דווקה לשקר כפי שנכתב) לכיוון פזילה לקבוצה 3 של ההמצביעים – אלא שהם מוכנים לשנות דיעה הקולות הצפים.

    שמאל פרגמטי ויעיל צריך להיות שמאל שיודע להפנים את הדרך לללבם ולקולם של הקולות הצפים.

    אני מודה שאני בקבוצה 3 ואיני מתבייש בכך. פרגמטיות ויכולת להשפיע היא בהחלט קריטריון מרכזי להצבעתי.

    יכול להיות שזו לא הייתה מטרת המאמר הספציפי אבל מה שמעניין באמת לדעתי הוא איך פונים לקבוצה 3 ומגדילים את כוחו ש גוש המרכז – שמאל ולא מי משרת את השמאל טוב יותר.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הפניה למרכז ואפילו לימין המתון נעשית דרך מפלגת העבודה. זאת המפלגה שמביאה את הקולות הללו לשמאל. הדיון לגבי מי משרת את השמאל יותר טוב, הוא כבר לא ממש דיון לקולות הצפים שבין המרכז לשמאל, אלא בין השמאל לשמאל-שמאל. אז יש חלקים שונים בפוסט שידברו לאנשים שונים.

      אהבתי

  39. יוסי הגיב:

    עבודה מעניינת. מעניין גם לנתח אותה עצמה במסגרת עלות-מול-תועלת.

    לפי אלקסה 0.000038% מגולשי העולם ביקרו באתר שלך, אישתון, וביקור ממוצע ארך חמש דקות.
    בוא נניח שיש חמישה מיליארד גולשים.
    האחוז הנ"ל מכלל אוכלוסית העולם הוא בערך 1900 איש.
    בוא נעגל למעלה ונניח ש 2000 איש בקרו באתר שלך בשלושת החודשים האחרונים.
    בוא נהיה אופטימיים ונאמר שכולם קראו את המאמר הנוכחי.
    בוא נניח שחצי מהקוראים הם מצביעי מרץ או חדש.
    בוא נניח הנחה אופטימית שהצלחת לשכנע חצי מהם לשנות את הצבעתם מחד"ש ומרץ לעבודה.
    זאת אומרת ששינית את דפוס ההצבעה של 1000 בוחרים.
    בוא נניח שהמם הזה מתפשט ואתה משנה בסוף את הצבעתם של 5000 בוחרים.
    בוא נניח שמנדט שווה 50,000 בוחרים.
    כדי שהמאמר הזה ישיג עוד מנדט אחד לעבודה, שבר המנדט האחרון של העבודה היה צריך להיות בטווח ה – 20,001 מצביעים עד 25,000 מצביעים, אחרת 5000 המצביעים שלך לא היו מזיזים לכאן או לשם (בגדול).
    בוא נניח שההיתכנות של המצב הזה היא אחידה ולכן הסיכוי שלה הוא 10%.
    בקיצור יש מצב שהמאמר הזה הגדיל את הסיכוי של העבודה להכניס מנדט נוסף לכנסת ב-10%. לא רע בפני עצמו, אם זו היתה המטרה.
    מה התועלת שהח"כ הנ"ל י/תספק לא ברור, וגם זהותו/זהותה לא ידועה, וגם מידת הנאמנות שלו למרות המפלגתית לגמרי פתוחה, ועל זה בעצם נשען הטיעון שלך.
    הנחה סמויה של המאמר היא שמה שהיה הוא שיהיה, אבל המפה במרכז הפוליטי כל-כך דינמית והנפשות הפועלות כל-כך חסרות היסטוריה כך שזו הנחה מאוד מפוקפקת.
    למרות כל התיזה המספרית איך לך דרך לכמת את כמות "הטוב" שהח"כ הנוסף של העבודה יביא לך ולהנגיד אותה לעומת הח"כ שמרץ או חד"ש תאבדנה.

    מבחינת המחיר, השקעת "עשרות שעות" בעבודה הזאת.
    היה שווה?
    איך תמדוד?

    יש גם את המחיר של ההזניה של הפוליטיקה, שהוא מחיר ארוך טווח שאחרים כתבו עליו כאן (בתור אנרכיסט, אני מקדם בברכה את ההזניה של הפוליטיקה ואת הפוסט הזה כסממן שלה, אבל בכל זאת, עבור אנשים שמאמינים בדמוקרטיה כאידאל של שקיפות ושלטון עצמי, הפוסט שלך הוא חדשות רעות).

    בסיכום, לי נראה שהיה יותר כדאי להשקיע את הזמן בקידום תכנית הבנק הקואפרטיבי שלך. אלא אם כן המטרה האמיתית מאחורי כל הפוסטים היא בידורית גרידא (וגם זה אחלה, והסיבה שבגללה אני כותב את התגובה הזאת :-) ).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      חישוב משעשע :)
      אם אתה מעוניין לתקן אותו:
      הפוסט עלה לאוויר לפני כמה ימים ומאז צפו בו כ-18 אלף פעם. ככה שחלוקת הזמן לגולש כנראה מעוותת (לפני כן לא העליתי פוסט במשך כחודש וחצי).

      בכל מקרה,
      מטרת הפוסט היא לא בהכרח אפילו לגרום לאנשים להצביע כך או אחרת. זו תוספת שלי אישית. אבל הנקודה הראשית היא שיחשבו ויחליטו בעצמם אם הם רוצים שינויים קטנים – ואז יצביעו למפלגה קטנה – או שינויים גדולים (עם סיכון לכך שהמפלגה תתפצל וכדומה) – ואז יצביעו למפלגה גדולה. הרעיון המרכז הוא שאנשים לא יצביעו רק מהבטן. שיסתכלו מי באמת מייצר להם תוצאות ובאילו תחומים התוצאות הללו. אחרי זה שיצביעו איך שבא להם.

      "הנחה סמויה של המאמר היא שמה שהיה הוא שיהיה, אבל המפה במרכז הפוליטי כל-כך דינמית והנפשות הפועלות כל-כך חסרות היסטוריה כך שזו הנחה מאוד מפוקפקת."

      לא. אין הנחה כזאת. מדובר ספציפית על הבחירות הקרובות. היות ונותרו רק שלושה חודשיםף מרחב התזוזה הרציונלי הוא לא עצום. אם היית שואל אותי על טקטיקה לשינוי יותר תרבותי ומקיף על פני כמה שנים, אני מאמין שאני יכול אפילו להעמיד תוכנית אסטרטגית להביא את מרצ לאזור ה-10-12 מנדטים בבחירות הבאות. אבל הפוסט לא עוסק בזה. הוא עוסק במה אפשר להשיג כרגע. אי אפשר לשנות דעות עמוקות של אנשים בשלושה חודשים דרך שלטים וכמה נאומים – זה עובד רק על הקולות הצפים.

      "למרות כל התיזה המספרית איך לך דרך לכמת את כמות "הטוב" שהח"כ הנוסף של העבודה יביא לך ולהנגיד אותה לעומת הח"כ שמרץ או חד"ש תאבדנה."

      יש דרך. חנין למשל הוא בברור ח"כ אפקטיבי יותר ממרבית האחרים. הנתונים ברורים. אם אתה שואל לגבי השוואה בין שני ח"כים חדשים לחלוטין שאין לנו נתונים עליהם עדיין, אז אתה צודק. אי אפשר להשוות ביניהם. ולכן, כאשר אין אפשרות להשוואה, אתה נסוג אחרורה למדדים שנותרים – בהקשר שלנו המדדים המפלגתיים.
      בסופו של דבר, זאת החלטה אישית של הבוחר. אם הוא חושב שיש ח"כ מסויים שעדיף לו על אחר, זה לגיטימי שיצביע לו. אבל! בנושאים הגדולים (כיבוש, סוריה וכדומה) אסור שהבוחר יתעלם מגודל המפלגה שבה יפעל הח"כ המיועד – לא משנה כמה הדעות שלו בנושא אסרטיביות. כי לא משנה כמה ח"כ חדש ונלהב ותומך שלום יכנס למרצ עם 5~ מנדטים, זה לא יביא הסכם שלום. לעומת זאת לאופנהיימר בעבודה, יכולה להיות חשיבות אמיתית, כשמשקללים את גודל המפלגה ואת המסירות שלו מזה שנים ארוכות לנושא הזה.

      מצד שני, אם יש לך ח"כ שאתה יודע שיקדם נושא ספציפי וקטן, שאפשר להזיז אותו גם ממפלגה קטנה. ואם הנושא הזה ממש חשוב לך – יותר מהנושאים הגדולים (ואני לא נכנס לסיבות האישיות של כל בוחר) – אז לחלוטין סביר שתצביע למפלגה בה הוא פעיל, גם אם היא קטנה. העיקר שתתאים את גודל הציפיות לגודל המפלגות. בדיוק בגלל זה אני מבין למשל מצביעי ש"ס – הם מקבלים תוצר בשטח (שכר לימוד, הקלות במיסים ועוד). אם יש לך מפלגה קטנה שהולכת להוריד שכר לימוד באוניברסיטה (והולכת לעשות את זה! לא לדבר על זה), וזה חשוב לך, תצביע להם.

      "יש גם את המחיר של ההזניה של הפוליטיקה"

      מי שמדבר על זה, פשוט חי בבועה. אתם באמת חושבים שאני המצאתי את כל מה שכתבתי פה? אלו טקטיקות שמיוסמות כבר מאה שנה. אין קמפיין בארץ שבו יושבים אנשים ואומרים "מה נראה לך משפט מגניב" ופשוט אומרים מה שבלב שלהם. זה מת לפני שנים! יש סוקרים ובודקים כיצד קבוצות מסויימות מגיבות למילים מסויימות. בודקים מי הם הקולות הצפים ומה הם רוצים לשמוע, שאתה יכול לומר מבלי לאבד את עצמך ומנגד מה הם ממש לא רוצים לשמוע. בקיצר אין כזה דבר יותר "הזניה של הפוליטיקה". הפוליטקה זנתה מזמן – גם בשמאל וגם בימין. מי שאומר שזה יהרוס את הפוליטיקה, פשוט לא יודע איף עושים פוליטיקה בימינו.

      לגבי הסיבה שאני כותב?

      אני מן הסתם אוהב את זה. בנוסף, אני באמת רוצה לשנות דברים. אני מאמין שאני יכול אפילו בכתיבה לעשות את זה. למעט קומץ אנשי קונספירציות, אני חושב ששאר האנשים שקוראים אותי, גם אם לא מסכימים, בהחלט מרגישים שאני משקיע ואני מאמין במה שאני אומר. גם לא מעט אנשים משלמים בעבור הפוסטים שאתה קורא, ככה שיש גם את האפיק הכלכלי (אפילו שהוא לא משמעותי כרגע, זה עדיין עוזר ועל הדרך גם מאשש את זה שאנשים באמת מתחברים לתוכן. בכמה ימים שהפוסט באוויר שילמו עשרות אנשים עליו).

      אהבתי

  40. גלעד ק. הגיב:

    קראתי את כל הפוסט הארוך אז תסלח לי שאני לא קורא את כל 114 התגובות שלפניי ומסתכן בכך שאני חוזר עליהן. אני מסכים עם הצורך להסתכל על אפקטיביות של הצעות חוק ושל הצבעות בכנסת ולא רק על הצבעות כשלעצמן, ובזה הפוסט שלך חשוב ונכון. אבל חוץ מהנקודה הזאת יש כמה בעיות ואני אציין רק את המהותיות לדעתי:
    א. אתה אומר שאם העבודה תגדל היא תעשה את זה על חשבון הימין, וזה למעשה מה שרוב הפוסט חותר אליו, ומצד שני הפוסט מיועד להמיר מרצניקים וחד"שניקים להצביע עבודה – כלומר יש פה סתירה פנימית. אני מסכים שצריך לפנות לקהל שמצביע ימינה מהעבודה, כמו הציבור הרוסי, אבל זה ההיפך ממה שאתה עושה בפוסט. הפוסט שלך לא מגדיל את גוש השמאל והמסקנות שהגעת אליהן סותרות את כל מה שהתחלת ממנו (שלושת הקהלים הפוטנציאלים וכו').
    ב. אני מוצא בכל עיבוד הנתונים הכמותיים בעייה גדולה: אתה לא מתחשב בהבדל הגדול של היות מפלגה בקואליציה או באופוזיציה, ובין הצעות חוק פרטיות לממשלתיות. ברור שכל הקואליציה מצביעה בעד חוקים שמופעלת עליהם משמעת קואליציונית, וזה לא אומר שהם תומכים בכך או שזה צריך לתת להם ניקוד על אפקטיביות של קידום חוקים. צריך לבחון אפקטיביות של מפלגות אופוזיציה לחוד או אולי רק של הצעות חוק פרטיות.
    ג. יש הרבה מגבלות בניתוח כמותי. למשל, בחוק תמלוגי הגז העבודה של יחימוביץ' תמכה, למרות התנגדותה העקרונית, כי הושגה פשרה שהייתה טובה מכל אלטרנטיבה שיכלה להתקבל, אז היא נתנה גב לשטייניץ. איך משקללים הצבעה כזאת? האם היא עולה בקנה אחד עם העמדה שלי כמצביע? תלוי ביחס אידאולוגיה-פרגמטיות האישיות שלי. ברור שהרבה הצעות חוק ממשלתיות הן כאלה, מעין פשרה שכל הקואליציה מסוגלת להצביע עליה אבל לאו דווקא החלום הרטוב של מצביעי המפלגות שמרכיבות אותה. את הניואנסים האלה (ועוד רבים אחרים) הניתוח הכמותי מפספס (אבל העקרון של להצביע בשילוב של אידאולוגיה ופרקטיקה פרגמטית קולע אליהם).
    יש עוד כל מיני דברים אבל אלה הדברים העיקריים בעיניי, שגורמים לי בשורה התחתונה לא להסכים עם הפוסט יותר ממה שאני מסכים איתו…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. אמרתי שהעבודה גודלת בעיקר על חשבון המרכז וגם הימין. שלושת הקהלים בתחילת הפוסט הם יחסיים. מנקודת מבט גושית, יש קולות צפים בין השמאל לימין. אלו יכולים להגיע רק למפלגת העבודה בשמאל (כי מי שצף בין ימין לשמאל לא יכול למצוא את עצמו במרצ). אבל מנקודת מבט פנים גושית, יש קולות צפים בין מרצ לעבודה וקצת לחד"ש. אלו קולות צפים שונים מהקולות הצפים העל-גושיים. הפוסט שלי מחולק לכמה אספקטים וביניהם:

      לגרום לקולות הצפים הפנים-גושיים (מי שמתלבט בין מפלגות השמאל) להכיר בקיום של הקולות הצפים העל-גושיים וכל ידי כך להבין גם מדוע מתנהגת יחימוביץ והעבודה בצורה בה הם מתנהגים וגם את החשיבות של ההתנהגות הזאת לגודל הגוש.
      לאחר שהובן הדבר, אני מבקש מהמתלבטים לא להחזיק את זה כנגד המפלגה או לפחות לקחת את זה באופן יחסי למה שהם מסוגלים לעשות לעומת מה שהמפלגות הקטנות מסוגלות לעשות ולהצביע פרקטית (שינויים קטנים -מפלגות קטנות; שינויים גדולים – מפלגות גדולות).

      ב. הועלתה כבר הצעה לנסות לשקלל בחישוב את גודל האופוזיציה ביחס לגודל הקואליציה. אז 1. המשמעת הקואליציונית היא לא פקטור דרמטי – ברוב ההצבעות משתתפים מעט מאוד חברי כנסת 10-20 ולא בא לידי ביטוי העניין הקואליציוני ובנוסף בחלק לא מבוטל מההצבעות יש גם התנגדות פנים קואליציונית או "חוסר משמעת קואליציונית". אני עדיין מנסה לחשוב על נוסחה רציונלית להתמודד עם כל הדברים האלה. ככה באוויר עשיתי את זה על הנייר לאיזה מדגם קטן של הצבעות ואין שינוי מהותי. אבל יש מקום לעבוד על זה. 2. אתה יכול גם כן לחצות את הגרפים בין האופוזיציה לקואליציה ולהסתכל על הנתונים הפנימיים של המפלגות המרכיבות אותן. הרי אני לא באמת עושה השוואה בפוסט בין מפלגות הימין לשמאל (שורות בודדות עוסקות בזה), אלא כיצד מפלגות השמאל עצמן מתפקדות במצב הנוכחי – ככה שהמבחינה הזאת הפקטור הקואליציוני-אופזיציונרי אולי ישנה מעט את החישובים בין שני הצדדים, אבל כמעט ולא יעשה כלום ליחסים בין המפלגות בתוך הצדדים.

      ג. "יש הרבה מגבלות בניתוח כמותי. למשל, בחוק תמלוגי הגז העבודה של יחימוביץ' תמכה, למרות התנגדותה העקרונית, כי הושגה פשרה שהייתה טובה מכל אלטרנטיבה שיכלה להתקבל, אז היא נתנה גב לשטייניץ. איך משקללים הצבעה כזאת?"

      זה לא ניתוח כמותי – זה ניתוח איכותי. זה מה שניסו לעשות במדד החברתי המקורי ולכן לא הסכמתי איתו. אני שואל שאלה יותר פשוטה: האם מה שלבסוף הצביעה יחימוביץ' או העבודה, היה מסונכרן אם תוצאות ההצבעה? ולאחר מכן – מה היתה מידת ההשפעה שלהם בהצבעה, על התוצאות?

      אני לא מתעסק בשאלה "האם אתה תומך בחוק?". למעשה לדעתי זו שאלה סובייקטיבית שלא ניתן לכמת אותה. מי אני שאקבע לקורא שחוק מסויים או חברתי בעוד אחר איננו? ישנם קוראים קפיטליסטים שבטוחים שהזרמת כספים לבנקים היא פעולת "חברתית". ואם בתחום הזה עוד אני יכול להגדיר נאמר מדד על בסיס סטנדרטים סוציאליסטים (ולפסול עמדות נקפיטליסטיות), אז כבר לנסות לדרג את ההצעות פנימית זה לחלוטין בלתי אפשרי. מי אני שאומר שהצעה להוסיף כסף לנכים היא חשובה יותר מכסף לניצולי שואה, או מהורדת המע"מ?

      "את הניואנסים האלה (ועוד רבים אחרים) הניתוח הכמותי מפספס (אבל העקרון של להצביע בשילוב של אידאולוגיה ופרקטיקה פרגמטית קולע אליהם)."

      זה בדיוק העניין. הוא לא "מפספס" אותם. אני ביודעין אומר: אי אפשר לעשות מדד אובייקטיבי לשאלות סובייקטיביות. רוצים להחליט איזה חוקים יותר חשובים לכם? תקראו עליהם. אין מפלט מזה. אבל בלי קשר לחשיבות החוקים, אני יכול לדבר על האפקטיביות בהעברת אותם החוקים. ואז אתה יכול לקחת מדד אובייקטיבי של אפקטיביות ולשלב אותו עם מה שאתה חושב באופן פרסונלי על החוקים עצמם. את זה אני לא יכול לעשות במקומך.

      אהבתי

  41. פינגבאק: מדוע אתר כנסת פתוחה אינו משרת את מטרתו נכון לעכשיו: תגובה לעמית גל « אור זרוע

  42. גד השדה הגיב:

    אני מודה שלא קראתי יותר מכחמישים תגובות מתוך 117 התגובות מעלה. אז אקצר: אני לא הולך להצביע למפלגה המונהגת על ידי קרייריסטית חסרת עקרונות שכל שאיפתה להיות שרת התמ"ת של נתניהו.
    למצביע שמאל להצביע לעבודה זה יותר גרוע מלהצביע קדימה בבחירות הקודמות. אז זה היה "ציפי או ביבי" והיה סיכוי למנוע את השלטון מהליכוד לטובת ליכוד ב, ואז, מצביעי השמאל שהצביעו קדימה הכניסו לכנסת אושיות כגון יוליה שמאלוב-ברקוביץ. לא תודה,
    כל השיקולים התועלתניים מניחים שליטה של הבוחר על ההולך להתרחש שאינה מציאותית. אם אין לך דעה – אל תצביע. אם יש, כדאי שליבך וידך יהיו שווים
    והמקום הבזוי ביותר בעיני הפך להיות ה"מרכז", שם נרדף לפוליטיקאים שאו שהם חסרי דעה או שהם מרמים את הציבור בהסתרתה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בימים הקרובים יפורסם פוסט נוסף בנושא שיעמיק בטענות שהועלו.

      אהבתי

      • אורית הגיב:

        לא ברור לי למה אתה שם את העבודה כמפלגת שמאל אבל את ציפי ליבני לא. אם הכוונה בשמאל (וכך נראה בכתבה) היא לצד המדיני ולא הכלכלי, הרי שציפי מייצגת את השמאל אפילו יותר מהעבודה. אם נניח שהתוצאות של קדימה בכנסת הנוכחית הן מדד לאפקטיביות של "התנועה" בכנסת הבאה, הרי האפקטיביות שלה גבוהה בהרבה מ-3 המפלגות אליהן התייחסת.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          ציפי לבני היא ימין ברור. בנושא המדיני, כל המפלגות – ממרצ ועד הליכוד ביתינו – פחות או יותר מצהירות על אותו הדבר, שזה באזור מתווה קלינטון. מרצ עכשיו עשו איזה ניסיון התבדלות והלכו על איזה "הסכם זמני" כלשהו, אבל גם הם מכוונים בסופו של דבר לפיתרון שתי מדינות, פחות או יותר לפי מתווה קלינטון. ההבדל הוא לא בהצהרות, אלא במימוש.

          ציפי באה מהליכוד. צמחה בליכוד. היא אכן יותר מרכזית ממרבית הליכוד, אבל היא בטוח לא שמאל ובטח שלא "יותר שמאל מהעבודה". הגישה שלה היא קפיטליסטית באופן מובהק ועיקר מצע העבודה מתעסק כרגע בדיוק בפן הזה.

          אהבתי

          • אורית הגיב:

            אכן – בהגדרה הקלאסית של ימין ושמאל (כלומר – ההגדרה הכלכלית), ציפי היא ימין. אבל – בהגדרה (או שימוש) שאנחנו עושים בארץ וגם אתה בחלק לא מבוטל של הכתבה – בנושא המדיני, ציפי היא שמאל מובהק לטעמי – מכיוון שהיא גם פועלת לפי המדיניות של חתירה לשלום ו-2 מדינות ולא רק אומרת את זה.
            בכל מקרה – תודה על הכתבה – בהחלט מעניינת ומושקעת

            אהבתי

    • איליה הגיב:

      ובדיוק בגלל גישה כזו השמאל הפסיד, מפסיד וימשיך להפסיד.
      תתעורר, חבר. את הכתבה קראת?

      אהבתי

  43. פינגבאק: מעבר לעמוד הענן, מתחת לכיפת הברזל | אישתון

  44. Yoram Zara הגיב:

    אני רק שאלה – האם בעקבות התנהלות שלי בעמוד ענן, אתה עדיין מתכוון להצביע עבודה?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני ספציפית כן. לא באיזה שמחה והילולה גדולה. כמעט הקאתי על עצמי בחלק מהנאומים והראיונות שלה במהלך המבצע. עכשיו אני לא אגיד לך חד משמעית שאני יודע אם התכוונה לדבריה או לא. אני לא קורא מחשבות. אני חושב שאפשר לומר שיש סיכוי לא מבוטל שלא התכוונה. אבל גם אם כן, אני חושב שאנשים שלוקחים מישהי שהצביעה חד"ש ומנסים לצייר אותה כמיליטנטית שבינה לבין הליכוד וביבי אין הבדל, עושים זאת מקנאות פנטית למפלגתם (בדרך כלל מרצ) ולא באופן סביר. זה קצת מוגזם ללכת עד לשם בגלל שהיא נתנה כמה אמירות מאוד כלליות שהיא "תומכת במבצע" ובלה בלה בלה. גם רבין אמר שלא יחלק את ירושלים. רבין היה איש קרב שהיה עוד פחות סיבות להאמין כי נפשו שואפת לשלום מאשר שלי. נדמה לי (אני לא בטוח) שגם רבין לא התכוון לפנות את כל ההתנחלויות ודיבר על גם כן על מושגים בסגנון "גושי התנחלויות" ו"רצף טריטוריאלי". וזה לפני שאנחנו מדברים על שרון שאמר בכלל דברים אחרים ואז פינה את גוש קטיף.

      אני לא מייחס הרבה למה שהם אומרים. עכשיו עם שלי, בוא נאמר שאתה לוקח "הימור". אולי היא תילך לשלום אולי לא (לדעתי יותר סביר שהיא שמאל מדיני יותר מובהק ממה שהיא מצהירה). אבל אם מרצ וכאלה אתה הולך על "בטוח" אבל גם בטוח שלא יקרה. בטוח שמרצ תייצג את האג'נדה השמאל-מדינית. אבל גם בטוח שלא תהיה לזה שום השפעה.

      חוץ מזה יש הרבה אנשים שלום גם בעבודה (ובראשם אופנהייימר שאני הולך להצביע לו בפריימריז בעוד שבוע, כדי שלעבודה יהיה ראש מרכזי שיכול להביא מנדטים – יחימוביץ' – אבל גוף שמאלני – שיעבוד על האג'נדות שמתאימות לי). חשוב לזכור שמרצ נולדה מיוצאי העבודה. זה לא שהמפלגות עד כדי כך שונות מבחינת אידיאולוגיה. תאמין לי שאף אחד בימין המדיני לא קונה את הסיפור של השמאל ששלי היא "ימין-מדיני" ועומדת לצידו של ביבי.

      ההתנהלות של שלי בעמוד ענן, בהינתן שיש חודשיים לבחירות, היא בדיוק מה שהייתי מצפה שהיא תעשה. למעשה הפוסט הסביר בדיוק (והוא עלה לפני המבצע) שאם יקרה אירוע ביטחוני שכזה, היא אכן תידרש להגיב בצורה שהגיבה. תאמין לי, לא ביבי ולא שלי אומרים את כל מה שהם רוצים לומר. לשניהם יש יועצי תקשורת ומנהלי קמפיינים ושניהם מקיאים קצת בפה ועושים מה שישרת את האינטרס האידיאולוגי שלהם.

      ולסיום, נחזור למהות הפוסט,

      אם שלי הייתה יוצאת בהצהרות נחרצות בנוגע לאי מוסריותו של עמוד ענן וכולי… מה היה משתנה? כלום. לכן, אני לא מצביע על נושאים שאינם ברי שינוי, לא משנה כמה הם חשובים לי. כרגע לעבודה היה מקסימום להפסיד בלהביע דעה שמאלנית מידי ומינימום להרוויח. אם למשל העבודה תנצח בבחירות ושלי תיזום מבצע שכזה, אז כבר תשמע אותי מתבטא בנחרצות כנגדה. אבל סתם להתבטא, כשאין להתבטאויות שלהם שום משמעות על המבצע עצמו? שיהיה לה לבריאות. היא תקיא קצת בפה מלומר את הדברים שהיא אומרת. אני אקיא קצת בפה מלשמוע את זה. אבל עושים מה שצריך לעשות בשביל להחזיר את המרכז לשמאל – אחרת כל הדיון על השלום הופך ללא רלוונטי וכל השמאל מפסיד (שלא לדבר על הפלסטינים).

      אהבתי

      • באבא הגיב:

        כמאמר החכם: "וויסקי-זה בשביל לשתות, מיים-זה בשביל להילחם" ובפוסט הזה ה"מיים" היא שלימוביץ.

        אהבתי

      • איתי הגיב:

        אהלן,
        אני יודע שעבר כבר הרבה זמן מאז שהפוסט עלה, ובינתיים הפלא ופלא כבר אפילו יש ממשלה.
        עם זאת, לאור תוצאות הבחירות (למרות שטענתי דברים דומים בטרם נסגרו הקלפיות), אפשר להשקיף על התוצאות מבחינת השמאל במבחן התוצאה.
        אני טוען כל הזמן שהחטא הגדול של השמאל הוא בכך שהוא לא מצליח ורוב הזמן גם לא כל כך מנסה לפרוץ את מאגר המנדטים הקבוע שלו. המאגר הזה כולל בעיקר את גוש דן, הקיבוצים והמושבים- אוכלוסייה מזדקנת ברובה ובעלת אחוז ילודה נמוך מזה של החרדים, המתנחלים ותושבי הפריפריה החברתית. כל הקמפיין של מרצ בבחירות האלה יצא מנקודת הנחה שהם לא יצליחו למשוך את תושבי עיירות הפיתוח בהמוניהם, ולכן הסתערו על גוש השמאל בכאילו נקמה על מה שקדימה עשתה להם בבחירות הקודמות. שלי יצאה מנקודת הנחה אחרת. היא ראתה במחאה החברתית כאיזו תנועה המונית ובנושא החברתי בכלל כמגנט מנדטים חוצה מגזרים. עם זאת, בפועל, רוב המתפקדים שהתפקדו בשבילה בפריימריז (ויצרו את האשליה שהיא הפיחה חיים במפלגה שברק הרג), היו סטונדטים ואותם חבר'ה מאותו מאגר תמידי. לא נראה לי שתושבי קרית גת נהרו להתפקד לעבודה בגלל שלי החברתית.
        אתה טוען שראוי להצביע למי שיש לו/לה סיכוי הכי גבוה לקדם את האג'נדה, מאשר למי שמבטא אותה הכי טוב. אני מסכים איתך בזה לחלוטין. עם זאת, אני רואה במפלגת העבודה כמפלגת שלטון, שראוי להצביע לה רק כאשר היא תציג מועמד/ת ראויים לראשות הממשלה. שלי יחימוביץ' היא לא כזו בשום צורה. היא אמנם חרוצה ודעתנית, אבל היא לא מייצגת עבור רוב הציבור דמות כריזמטית שאפשר לסמוך עליה בנושאים הדחופים שעל הפרק. בנוסף, אם דיברת על פרלמנטרים שמתנהגים כמו פעילים פוליטיים בני 25, אז העבודה מייצגת בדיוק את זה. חברי תאי הסטודנטים של העבודה נראים ומתנהגים כמו המשך ישיר של הנוער העובד והלומד, ואיציק שמולי ומיכל בירן הם בדיוק הפעילים הפוליטיים עליהם אתה מדבר, רק שבמקום לעשות את זה מעבר לקו הירוק הם עושים את זה בהפגנות בנושאים חברתיים וה"שוויון בנטל" (איכס). רוב הציבור בז לזה ובז לרשימה של העבודה בכלל (אני מחבב את סתיו שפיר, אבל היא לא נכס אלקטורלי).
        את הטענה שלך, שעדיף להצביע למי שהכי "יקדם את האג'נדה שלך", אפשר לקחת רחוק יותר לטענות שכמה מהחברים הימניים שלי טוענים כבר כמה זמן- שצריך להצביע רק למפלגות שייכנסו לקואליציה כי מה כבר אפשר לעשות מהאופוזיציה (ואני לא צריך להגיד לך מה אפשר להסיק מזה). אבל צריך לקרוא את המפה כמו שצריך- ביבי יהיה ראש ממשלה (לא כי הוא קינג, רק כי השמאל לא משכיל לייצר מועמדים ראויים שיתמודדו מולו, ושלי היא חלק מהמחלה הזו), ותחת שלטונו המדינה תמשיך בכיוונה של חיסול התקוות להסכם שלום, בידוד בינלאומי, הפרטה וחינוך ללאומנות (תודה גדעון סער). כל מי שייכנס איתו לממשלה יישר קו בצורה כזו או אחרת, ושלי אולי תהיה אופוזיציה לוחמת בכמה נושאים חברתיים והתקציב, אבל לא הרבה יותר מזה.

        בקיצור- מה שהשמאל צריך לעשות זה יותר עבודת שטח. להתחיל לחבור לאנשים בעיירות הפיתוח, להפסיק להצטייר כמתנשא על מזרחים, דתיים ומסורתיים (מרצ מצטיינים בזה, שלי ניסתה קצת לטשטש את זה), ואם לא עושים את זה אז לפחות לפנות למאגר הקולות של המיעוטים בארץ, שאחרי האכזבה מברק ב99 מרגישים שאין על מי לסמוך במפלגות היהודיות. עד שלא יתחילו להציג מועמדים כריזמטיים שלא נראים כאילו הם ממגדל השן (המטאפורי.. שלי היא מעמד ביניים פשוט ורגיל), אין באמת תקווה לתקומה לגוש הזה, ואני גם לא רואה סיבה להצביע לעבודה עד אז. לראיה, הפעם היחידה שהעבודה זכתה לרוב בשדרות (ואם אני לא טועה גם בעיירות השכנות אופקים ונתיבות הם זכו לאחוזים גבוהים מהרגיל), הייתה כשעמיר פרץ עמד בראשה.

        אהבתי

  45. Eishton הגיב:

    עקב תקלה טכנית (ומיס-קליק מפגר שלי) נמחקו מספר תגובות לפוסט זה. עמכם הסליחה.

    אהבתי

  46. יונתן הגיב:

    הפוסט הזה מאד מעניין ויש בו כמה ניתוחים מבריקים, אבל יש בו כשל לוגי בסיסי שמוביל למסקנה שגוייה לדעתי.
    מצטער אם אני חוזר על דברים שנאמרו בתגובות אחרות – יותר קל לי לכתוב את הכל כמקשה אחת (גילוי נאות: אני חבר מפלגת מרצ).
    הכשל הלוגי הבסיסי הוא אחד שחוזר על עצמו הרבה בתרבות הפוליטית הישראלית, ואפשר לקרוא לו כשל "איש המכירות" (כמשל על איש מכירות כל כך טוב שהוא קונה את הסחורה הדפוקה של עצמו). התבנית הקבועה שלו היא פחות או יותר: "האסטרטגיה בה צריך לנקוט גוף פוליטי מסוים כדי למשוך כמה שיותר מצביעים היא X, ולכן אני צריך לתמוך בגוף שנוקט באסטרטגיה X". במקרה שלנו: "האסטרטגיה בה צריכה לנקוט מפלגת שמאל כדי למשוך כמה שיותר מצביעים היא לא להצהיר הצהרות שמאלניות ולקרוץ לקהלים מהמרכז-ימין – ולכן אני צריך להצביע למפלגת שמאל שנוקטת באסטרטגיה הזאת". הכשל הלוגי כאן הוא ברור – יש כאן שתי שאלות שונות לגמרי שהתשובות עליהן מונעות משיקולים אחרים לגמרי. יכול להיות שהאסטרטגיה בה שלי יחימוביץ' נוקטת היא נכונה במובן שכך היא תביא הכי הרבה מצביעים למפלגת העבודה, אבל זה לא רלוונטי עבורי בבואי לבחור לאיזה מפלגה כדאי לי להצביע. בעוד זה חשוב להיות מודעים לגורמים בגינם אזרחים בישראל מצביעים למפלגות להן הם מצביעים, זה לא אומר שצריך אוטומטית להצביע לפי אותם גורמים. צורה נוספת בה הכשל הזה חוזר על עצמו: "אין מה לעשות, דפוסי ההצבעה בישראל מושפעים מהטיות לא רציונליות כמו הצבעה שבטית או הצבעה למועמד שנראה הכי טוב – וכן אני צריך להצביע למפלגה שמסתמכת על ההטיות הלא רציונליות האלה בשיווק העצמי שלה". כן, זה נכון שאנשים מונעים מהטיות לא רציונליות, אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים להשתמש בזה כתירוץ להיכנע להטיות האלה בעצמנו. על כל אחד מאיתנו מוטל לנסות כמיטב יכולתו להשתחרר מההטיות האלה ולהצביע משיקולים רציונלים (למרות שברור שאף אחד מאיתנו לא יכול לעשות את זה באופן מושלם).
    במאמר יש ניתוח לגמרי נכון של האסטרטגיה של מפלגת העבודה, זה באמת חומר קריאה מצוין ליועצים הפוליטיים של שלי יחימוביץ, אבל כאמור, אין לזה שום רלוונטיות לאזרח שמנסה להחליט לאיזו מפלגה להצביע.
    יכול להיות שאישתון צודק שאנחנו צריכים להבין שהקריצה של יחימוביץ לימין היא רק אסטרטגיית בחירות – אבל לכל היותר זה אומר שהצבעה למפלגת העבודה לא תזיק לאג'נדה של השמאל, זה עדיין לא אומר שהיא תועיל.
    אחר כך יש ניתוח מצוין של דפוסי ההצבעה השבטיים בישראל – שוב לא רלוונטי לשאלה למי כדאי לי להצביע. זה נכון שיש הצבעה שבטית בישראל, אבל הדבר הנכון לעשות הוא לנסות לצמצם את ההשפעה הזאת במידת האפשר ולהצביע כמה שיותר רק על בסיס טיעונים רציונליים, וזה לא סותר את זה שאני מבין שלא כולם עושים את זה, בכל מקרה אני מנסה לעשות את זה.
    זה לגמרי נכון שכפי שאישתון אומר צריך לקבל את זה שהשמאל כ"שמאל" לא יזכה בשלטון, ויכול להיות שזה נכון שהמסקנה היא שלפחות חלק מהמפלגות צריכות לשווק את עצמן כמרכזיות יותר – אבל שוב זה לא רלוונטי לשאלה למי אני צריך להצביע.
    לגבי "הקצאת חשיבות לדעות של חכ"ים בנושאים עליהם לא תהיה להם השפעה": יש לאמצעי הזה חשיבות שאישתון לא מתייחס אליה. זה לא מעשי לכל בוחר להכיר את כל הדעות של כל חבר כנסת בכל הנושאים האפשריים. מצד שני, אם יש חבר כנסת שאני מסכים איתו על הנושאים שכן יצא לי לשמוע אותו מדבר עליהם, ואני מזהה שיש לנו עולם ערכים דומה, אז הוא כנראה יפעל כמו שאני הייתי פועל בכל הנושאים האחרים שאין לי מספיק זמן וקשב לרדת לעומקם. זה לא מושלם אבל זו אסטרטגיה סבירה בהינתן המגבלות.
    לגבי "סירוב לישיבה בקואליציה עם מפלגות ימין": שוב יש כאן את כשל "איש המכירות": יכול להיות שזו לא אסטרטגיה טובה עבור המפלגה להצהיר שלא תשב בקואליציה ימנית, אבל זה לא רלוונטי לי שאני מנסה להחליט למי להצביע. אני גם חושב שממשלות האחדות של העשורים האחרונים הם חלק ממה שתרם להרס של הדמוקרטיה הישראלית והביא אותנו למצב בוא אנחנו נמצאים היום, שבו כפי שאישתון הגדיר נכון אין לשמאל סיכוי לזכות בשלטון כ"שמאל". אחת הדרכים לשנות את המצב בטווח הארוך היא להשקיע בלבנות אופוזיציה חזקה (שהיא מרכיב חשוב מאין כמוהו במשטר דמוקרטי, והמפלגה שהכי הצטיינה בו בינתיים היא חרות של מנחם בגין), שתציג אלטרנטיבה לשלטון ולאט לאט תזכה באמון הציבור. העובדה שמפלגת העבודה ישבה בממשלות ימין פשוט הפכה אותה למיותרת (עדיף כבר להביע ישר לליכוד).
    לגבי "דרישה להצהרות בנושאים שירסקו את השמאל" – גם כאן כשל "איש המכירות" חוזר, יכול להיות שזו לא אסטרטגיה טובה עבור המפלגה להצהיר הצהרות שמאלניות, אבל לי עדיין כדאי להצביע למפלגה שמצהירה שהיא תחתור לסיום הכיבוש, כי יש סיכוי גדול יותר שהיא לא תהווה מכשול לכך. יכול להיות שגם שלי יחימוביץ לא תהווה מכשול, אבל אני לא מפסיד שום דבר אם אני מצביע מרצ.
    הרבה מהטיעונים במאמר נגד הצבעה למרצ או לחד"ש מתבססים בסופו של דבר על כך שמרצ וחד"ש הם מפלגות קטנות ולא משפיעות – ניחשתם נכון, זה שוב אותו כשל "איש המכירות" ("רוב הציבור הגיע למסקנה שלא צריך להצביע למרצ ולחד"ש – ולכן גם אני לא אצביע להן").
    מה שמטעה במיוחד במאמר הוא כל הניתוח הכמותי והגרפים. בעוד הניתוח מעניין ואפשר ללמוד ממנו הרבה, המסקנות הן לדעתי שגויות לחלוטין. בסופו של דבר הגרפים מייצגים מדדים שנבנו בצורה פשטנית, עם הרבה החלטות שרירותיות לגבי המשקל הכמותי שניתן להצבעות, ושלא מתיימרים לייצג יותר מאשר "הערכת אצבע", ובוודאי לא מדידה מדויקת למשהו. אין לי שום בעיה עם גרפים כאלה והרבה פעמים אפשר ללמוד מהם, אבל צריך להגביל את המסקנות מהם למגמות ברורות שעולות מפערים כמותיים גדולים – כדי לפצות על חוסר הדיוק שבשיטת המדידה. במקרה זה המסקנה העיקרית שעולה מהניתוח היא שמפלגות הקואליציה משפיעות יותר ממפלגות האופוזיציה (לא תגלית מרעישה). לגבי העבודה, מרצ וחד"ש – בחלק מהגרפים יש יתרון לאחת ובחלק לאחרת, ובכל מקרה בכל הגרפים ההבדלים קטנים עד זניחים – ולהסיק מהם מסקנות לגבי למי כדאי להצביע זה שקול להגרלה.
    כפי שאישתון אומר, זה נכון שפוליטיקאים משופשפים כמו ביבי וליברמן לא ניגשים להצבעה חשובה מבלי לדעת מראש את התוצאות שלה, ולכן להתפלגות הקולות בהצבעה אין הרבה חשיבות. אבל מה שמאפשר להם מלכתחילה להגיע למצב בו הם יכולים להעביר את החוקים שחשובים להם הם יחסי הכוחות בכנסת. כל תהליך ההכנה של ההצבעה קורה מאחורי הקלעים וכולל את כל העסקאות והפשרות שהניתוח של אישתון מפספס לחלוטין. מה לעשות, אי אפשר לסכם את כל התהליכים הפוליטיים במדינה במספרים ובגרפים, למרות שמהספרים והגרפים הם חשובים כמובן. מה שעוד חשוב הוא מבחן התוצאה (בשטח, לא בהצבעות בכנסת): וכפי שאישתון אומר המדד החברתי האמיתי – יוקר המחיה ביחס ליכולת להתפרנס – צולל וצולל וצולל. וכל זאת במשך השנים בהם מפלגת העבודה היתה חברה בקואליציה.
    יש במאמר ביקורת על כך ששמאלנים נוטים להתבשם בצדקנות של עצמם במקום "לכלך את הידיים" ולהשפיע באמת. אני מסכים עם הביקורת הזאת, יש בהחלט תופעה כזאת בשמאל, אבל הפתרון שאישתון מציע משול למישהו שאומר: "שמאלנים הם כאלה צדקנים מתייפים – אז בואו נפסיק להיות שמאלנים". זה נכון שהרבה שמאלנים הם כאלה, אבל זה לא אומר שכל שמאלני הוא בהכרח כזה. אנחנו צריכים לשאוף להיות שמאלנים משפיעים שלא נרתעים מ- "ללכלך את הידיים".
    עוד פנינים מהמאמר:
    "כמות הכוח הגס (או המנדטים) שמרצ או חד"ש יכולות להשיג הוא כל כך קטן (בגלל שהן כמעט ולא אטרקטיביתו לקהל המרכז), שהיתרון הקטן שלהן ביכולת לעבוד עם הכוח הזה, מתבטל אל מול היתרון האגרסיבי של מפלגת העבודה…" – כלומר לא להצביע למרצ וחד"ש כי הן קטנות וכי הן לא אטרקטיביות לקהל המרכז (שוב אותו כשל).
    "רוב הציבור מצביע למפלגה, בגלל אישיות מסוימת (בדרך כלל זאת העומדת בראשה)" – שוב נכון, אבל שוב טעות להסיק מכך שככה צריך להצביע. המפלגות צריכות להכיר בעובדה הזאת כשהן מתכננות את האסטרטגיה שלהן, בעוד אנחנו כמצביעים צריכים להימנע מההטיה הזאת ככל האפשר, כי בסוף לכל חבר בסיעה בכנסת יש קול אחד בדיוק בכנסת, כולל ראש המפלגה. אנחנו מצביעים לרשימות, לא למועמדים בודדים.
    "…זה לא רק זליגה בקלפי (כפי שהרבה שמאלנים משלים את עצמם), זאת תנועה בדעת הציבור; זאת עזיבה של ממש של ערכי השמאל…" – זה נכון , אבל שוב ההיגיון של אישתון מסיק מכך שרוב הציבור צודק, ולכן גם אנחנו צריכים לעזוב את ערכי השמאל. אולי נכון שמפלגת העבודה נוקטת באסטרטגיה נכונה, אבל שוב זה לא רלוונטי לשאלה למי אני צריך להצביע.
    "קשה להסתכל אחורה ולראות בעובדה שלמר"צ היו עוד 5 מנדטים או לחד"ש עוד 2, כאלמנט החשוב במהלכים החברתיים הגדולים שהוביל השמאל ולא העובדה שלמערך היו עוד 20+ מנדטים" – מה ההיגיון בלהשוות 5 מנדטים נוספים למרצ עם 20 מנדטים נוספים לעבודה? מה היישום המעשי של ההשוואה הזאת? בתור מצביע השאלה שמעניינת אותי היא מה יביא יותר תועלת: מנדט אחד נוסף לעבודה, מנדט אחד נוסף למרצ, או מנדט אחד נוסף לחד"ש.
    לגבי הסחטנות הפוליטית של מפלגות קטנות: זו אכן מציאות מצערת שלמפלגות קטנות יש כוח גדול יותר ביחס למספר המנדטים שלהן בגלל אופי המערכת הפוליטית שלנו, אבל בהינתן שזה המצב, אין הגיון לתת רק למפלגות ימניות להנות מזה. צריך לנצל את המצב הזה עד המקסימום – ומרצ נמצאת בדיוק בעמדה הנכונה לזה. בעוד שש"ס כמפלגה סקטוריאלית מנצלת את העמדה הזאת להטבות רק לציבור המצביעים שלה, מרצ תנצל (ובעבר ניצלה) את העמדה הזאת לטובת קידום האידאולוגיה שלה, אידאולוגיה ששמה לה למטרה להטיב עם כל הציבור. אולי אפשר לטעון שמרצ היא מפלגה סקטוריאלית מבחינת ציבור המצביעים שלה, אבל היא בהחלט לא כזאת מבחינת הפעילות הפוליטית שלה.
    בסיכומו של דבר, כל מדיניות ששלי יחימוביץ תרצה לקדם שהיא ברוח השמאל – היא תקבל גיבוי מלא ממרצ, ולכן לשמאלני אין מה להפסיד אם הוא ממיר קול לעבודה בקול למרצ. מצד שני למפלגת העבודה יש היסטוריה של שימוש בקולות שניתנו לה ליישום מדיניות ימנית – או שימוש כעלה תאנה לאחרים שמיישמים מדיניות ימנית.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שלום יונתן,

      הגבתי כבר באריכות לתגובה שלך, אבל אז היה איזה גליץ' ומחקתי הכל. אני חולק כמובן על מרבית מה שאמרת וגם חושב שאתה מייחס לי המון דברים שלא אמרתי, אבל… אין לי כוח לרשום מחדש. מצטער.

      אהבתי

      • יונתן הגיב:

        ליבי איתך, תודה בכל מקרה על ההשקעה.

        נ.ב. התוסף הזה הציל אותי המון פעמים במקרים דומים (שומר את כל מה שאתה רושם בזמן אמת):
        addons.mozilla.org/en-US/firefox/addon/lazarus-form-recovery/

        אהבתי

    • באבא הגיב:

      ליונתן, תגובתך המלומדה והארוככככה, הוכחה כמוטעית בתוצאות ה'אמת' ואני, החכם לאחר מעשה, כביכול
      חזיתי זאת מראש.
      לשיטתי, כל הנלחמים בארץ על אחד מ-120 ההזדמנויות 'להיבנות בה', מתמיינים לשניים : הגנבים והגנבים פחות (גנבת דעת ו/או ממון ו/או שניהם), כך שבחירתי ניזונה בעיקר מדעותיהם המוכחות במציאות של הפחות גנבים. (כפי שחלק גדול מהעיבריים בארץ הזו. אכן הצביע.)..

      אהבתי

  47. יוני הגיב:

    לא הבנתי מה ההיגיון בלהעניש אנשים במינוס נקודה אם ההצעה שלהם לא התקבלה. הגרף שמעניין אותי היה נותן נקודה עבור כל הצעה שהתקבלה ואפס נקודות להצעה שלא התקבלה (כמובן עם הנירמולים המתאימים).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הגרף מתעסק באפקטיביות של הצבעה – האם ההצבעה הייתה הצהרתית בלבד? ככל שהיא יותר הצהרתית הניקוד מתקרב ל-1 וככל שהיא יותר אפקטיבית הניקוד מתקרב ל 1+. אם קשה לך עם המינוס פשוט אפשר לדחוף את כל הסקאלה למעלה ולעשות דירוג מ-0 עד 2. זה לא ישנה את הגרף. זה סתם הרגל שלי מסינוסים וכדומה להציג תנודות מ+1 עד -1.

      אהבתי

      • עומר הגיב:

        לא. פה אתה טועה ומטעה. שים לב שבמקרה של 1+ ו- 1- מי שלא עושה כלום (קרי 'העבודה') יכול להישאר על 0 ולהביס מפלגות אופוזיציה פעילות שנכשלות באחוז גדול מהמקרים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אבל זה גרף של אפקטיביות! זה בדיוק מה שהוא מודד. בגרף הזה ספציפית, להצביע מעט, עדיף על להצביע הרבה ולא להשיג כלום. מעניין אותך גרף אחר? תעשה גרף אחר. אבל הגרף הזה ברור ונכון – מה האפקטיביות של ההצבעה של חברי הכנסת. והעבודה ממש לא "לא עושה כלום". לח"כים יש כל מיני תפקידים. הפוסט הזה נגע בהקשר ההצבעתי בלבד. אבל גם שם איתן כבל ויחימוביץ' נמצאים גבוה מאוד במדדים הללו.

          בכל מקרה, אם תיקח את הגרף ותזיז אותו מ-0 ל-2 אז עדיין מפלגות מסויימות יהיו מתחת לעבודה (בין 0 ל-1). זה לא משנה כלום שנתתי דירוג ששנע בין שלילי לחיובי. הגרף נשאר אותו הגרף.

          אהבתי

          • עומר הגיב:

            עדיין לא מסכים. נניח שאני הגשתי 5 הצעות חוק מהאופוזיציה ומתוכן 2 הפכו לחוק (לדעתי מצויין ואפקטיבי מאוד בוודאי בהתחשב בכך שאני באופוזיציה). לעומתך, שלא הגשת ולו הצעת חוק אחת. בשיטת ה- 1+ 1-, אני אקבל את הציון העלוב 1- בעוד שאתה תקבל את הציון המעולה 0. לעומת זאת, בשיטה של 0 ו- 2 אני אקבל 6 נקודות ואתה 0.
            כלומר, הגרף שבו "מענישים" על חוסר ההצלחה הוא בחירה סובייקטיבית שלך – אני חושב שרוב האנשים היו מעדיפים ציון 0 לחוסר הצלחה ובמקרה זה העבודה היא הבחירה החלשה ביותר מבין שלוש האפשרויות שהעלית.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            לא… אתה לא תקבל -1.

            השאלה אם הציון יהיה חיובי או שלילי ראשית תלוי באם ההצבעה שלך הצליחה או לא הצליחה להשיג את היעד.
            זה ראשית קובע אם זה שלילי או חיובי.

            בהנחה שההצבעה שלך נכשלה –

            אז אני שואל מה הניקוד של אותה ההצבעה?

            איך קבעתי את זה?

            לפי הדירוג של החשיבות של אותה הצבעה. לדוגמה: אם הההצבעה שלך הייתה ההצבעה היחידה בעד חוק שנגדו הצביעו 20 ח"כים אחרים, אז היחס הוא 1:20. ולכן ההצבעה שלך ממש שולית והיא לחלוטין הצהרתית. מה שנקרא "הצהרת חוק" ולא הצעת חוק. במצב כזה הדירוג שלך יהיה מאוד נמוך וכנראה באזור המינוס אחת.

            אם לצורך העניין ההצבעה שלך לא הצליחה, אבל הצבעת עם עוד 4 אנשים ונגדכם עמדו 6 אנשים, אז מדובר על 6:5. משמע שהקול שלך היה יותר מהותי. ולכן, למרות שהציון יהיה שלילי, הוא יהיה קרוב לאפס.

            לכן הדוגמה שלך לא רלוונטית, כי לא מדדתי רק מה אתה הצבעת (או מפלגה מסויימת הצביעה), אלא ההצבעות של אותה מפלגה אל מול כלל ההצבעות באותה הצבעה. לדוגמה, לפעמים ח"כ או מפלגה מצטרפים להצבעה שתהיה משהו כמו 35 בעד 2 נגד. אז טכנית הם "ניצחו". ההצבעה עבדה לטובתם. אבל הציון שלהם יהיה מאוד קרוב ל-0, כי לא היתה משמעות אמיתית להצבעה שלהם.

            ולכן, שוב, אני אומר: אין הבדל בין -1 עד +1 לבין 0 עד 2. זה יהיה אותו הגרף.

            אהבתי

  48. zeadim הגיב:

    כבוד הכותב שלום,
    אני לא מבין הרבה בפוליטיקה, אבל כן במספרים, ואני רוצה להצביע על ארבעה כשלים בגישה שלך: (את הנתונים אני קורא ב"כנסת פתוחה")
    א. יש בעיה ב"נירמולים": אתה לא מתייחס לכמות הפעילות אלא רק למה הצליח. "ישראל ביתנו", למשל, שהיא המפלגה שאתה מצביע עליה כיעילה ביותר – היא אחת המפלגות הפחות פעילות בכנסת היוצאת, בפרמטרים של הצעות חוק שהוצעו, עברו קריאות, התקבלו, נוכחות בועדות, שעות שחבריה מבלים במשכן וכו'. אני חושב שזה בעייתי. ב. מפלגת אופוזיציה תהיה תמיד פחות יעילה: מפלגת קואליציה היא בהגדרה חלק מהרוב, אז אחרי שהכנסת כבר מפולחת לקואליציה ואופוזיציה (קרא: רוב ומיעוט) – אתה עומד ומפלח אותן לפי "יעילות" בהעברת חוקים (משחק המבוסס על מיעוט ורוב) – זה מה שנקרא בתורת ההסתברות (ובסטטיסטיקה) "משתנים תלויים" – כל החיתוך שלך מוטה, שלא לומר מוטעה.
    ג. את הנתונים שלך (כמו כל סטטיסטיקה) אפשר לקרוא הפוך: מפלגת "ישראל ביתנו", או "הליכוד" מתכנסות להצביע רק כאשר יש להן רוב מוחץ (וזה מתגלגל חזרה ל"brute force") – אחרת הן לא טורחות בכלל לבוא להצבעה. כלומר במידה מסויימת הן בוחרות את קרבותיהן בקפידה, אבל אפשר גם להגיד שהן לא נלחמות למען בוחריהן.
    כשמצליבים את הפרמטרים של זה עם הטענה הקודמת, מתגלה תמונה קצת אחרת: מרצ, חד"ש ושני הח"כים הפעילים של מפלגת העבודה (מתוך בסך הכל שמונה) נותנים פייט הירואי נגד כוחות האופל.
    ד. מהות השיטה הדמוקרטית היא להצביע למי שאתה חושב שישרת אותך, את אמונותיך ויתרום לרווחתך – יהווה, מילולית, את נציגך בהנהלת המדינה. having said that, צריך להבין שרוב הציבור היום הוא ימני – ולכן מצביע לימין. השמאל לא חלש כי הוא מפולג – אלא כי הוא בקושי קיים. משמאל למפלגת העבודה יש 15 מנדטים בלחץ, ומפלגת העבודה עצמה מתנדנדת בין 8 בכנסת היוצאת לסביב 20 בבאה (על פי הסקרים) – מה יוצר יחס כוחות של 85:35 לטובת הרעים. אז עם כל הכבוד, זה ממש לא משנה אם הצבעת גלאון או יחימוביץ'.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. מדובר רק על אפקטיביות בהקשר של ההצבעות הנוגעות למדד החברתי. לא מעבר (ונכתב כך).

      ב. לכן יש גם גרפים שמבטלים את גודל המפלגה. זה נכון שעדיין הנתונים נגזרים מגודל המפלגות והגושים המקורי וזה נכון שזו הערכה וקירוב, אבל זה לא נכון לקפוץ ולומר שזה פשוט מנותק מהמציאות. נכתב כבר בהרבה מקומות על תרבות "הצהרות החוק" בישראל (במקום "הצעות חוק" – דברים שהמציעים עצמם יודעים שלא יעברו). כמו "הצהרות חוק", יש גם "הצבעות הצהרתיות" – הצבעות לחוקים שכל תפקידן היא שירשם לפרוטוקול כי אנשים הצביעו בצורה מסויימת למרות שהם יודעים שהם לא יכולים לשנות את תוצאות ההצבעה. ההפרש בהצבעות הוא לא של קול אחד או שניים, אלא הפרש גורף בדרך כלל. משמע זה לא רלוונטי גודל הגושים והישיבה בקואליציה ובאופוזיציה. זה כמובן ישנה במעט את הנתונים (התכוונתי לטפל בזה, אבל אז התחילה החקירה שאני נמצא בה כרגע ואני לא מצליח להתפנות), אבל לא את המגמה. כש-4 ח"כים מצביעים נגד 20, הם עושים זאת רק כהצהרה וזה לא קשור לגודל הגושים. המטרה היא לא לומר שאם הגושים היו הפוכים בגודלם, אז כלום לא היה משתנה. ברור שאותם 4 ח"כים (סתם לדוגמא) היו אולי יכולים לצלוח את ההצבעה. אבל זה לא מה שניסיתי לברר. אני רק מתייחס לכך שכרגע, במצב הנתון בו השמאל הוא מיעוט, צריך ללמוד לא להתייחס רק להצבעות, כי הן לא אפקטיביות. אנחנו צריכים כמעט ולא להתייחס לעובדה שמפלגה מצביעה בצורה שאנחנו אוהבים, אלא מייצרת את התוצאה שאנחנו רוצים (או לפחות להיות מודעים לכך שאלו רק הצבעות הצהרתיות).

      ג.אני מסכים חלקית. כתבתי בעצמי שאכן מסתמן שכשהימין הולך להצביע (לפחות בחוקים שבדקתי בפוסט הזה), הוא עושה זאת רק כאשר הוא יודע שישיג את התוצאה הרצויה. אתה אומר: "אפשר גם להגיד שהן לא נלחמות למען בוחריהן." אבל זה לא נכון. "להילחם" למען הבוחר, זה לא להצהיר שאתה נלחם למען הבוחר. זה לא לנאום את מה שהבוחר רוצה לשמוע, או סתם להצביע בצורה שהבוחר יזדהה עימה. אני לא מצביע לפוליטיקאים כי אני רוצה אנשי יחסי ציבור. זה נכון שבין השאר תפקידם הוא גם הצהרתי וגם דוגמה אישית, אבל אני חושש שלקחנו את החלק הזה, שאמור להיות המשני בתפקידם והפכנו אותו לחלק הארי על פיו נשפטים נציגי הציבור שלנו (ולא התוצאות שהם מייצרים בשטח).

      ד. הנתונים שלך לא נכונים. ישראל סובלת מאחוזי הצבעה נמוכים. יש המון מנדטים "אדישים" להרוויח. צריך לצאת לרחובות ולהשיג אותם. מה לעשות, שמנדטים רדומים וקולות מתנדנדים, לא נמצאים בשמאל או הימין הרדיקלים. לאנשים "רדיקלים" יש אחוז הצבעה גבוה מן הסתם. אז מרצ וכדומה לא מייצרות מנדטים חדשים לשמאל ובעצם מרימים דגל לבן. אני לא מאמין בכך שכל מה שמרצ יכולה לעשות זה לסחוט מנדטים מהעבודה. אני חושב שכשהעבודה מצהירה מרכזיות בשביל להשיג קולות מרכז, מרצ, לדוגמא, היתה חייבת ללכת לקולות הערביים. נמאס לי לשמוע על "אין מה לעשות" ואי אפשר לזכות. אפשר. קשה. לא סביר. אבל אפשר. צריך לחרוש את הארץ (לא בתל אביב והמרכז) ולא לנסות לחנך את כולם חודש וחצי לפני הבחירות, אלא רק לפנות למקומות המשותפים.

      אהבתי

  49. דניאל הגיב:

    יהיה טוב אם יחימוביץ תגרוף הרבה מצביעים מן המרכז, אבל למה זה אומר שאני צריך להצביע בשבילה ? הרי באותן הצבעות בהן סיעת העבודה תצביע נכון וגם אפקטיבי (בגלל הגודל) גם סיעות מר"צ וחד"ש יצביעו יחד איתה !

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אך ורק בהקשר של המחיר של הרכבת קולאציה והחליף את נתינהו. שתי אפשריות שכרגע נראות קלושות יותר מאשר הזמן בו כתבתי את הפוסט.

      אהבתי

      • יונתן הגיב:

        למה אך ורק בהקשר הזה? גם אם כל מפלגות השמאל יהיו באופוזיציה מה שדניאל אמר זה בדיוק נכון – אין לשמאלני מה להפסיד מהצבעה למרצ או לחד"ש כי הן ממילא יצביעו יחד עם העבודה כשהעבודה תצביע "נכון" מבחינת השמאל.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אתם שוכחים שחברי הכנסת הערבים מחד"ש לא תמיד מצביעים שמאל ושמרצ גם כן הצביעה בעד עופרת יצוקה (חזרה בה לאחר כמה ימים). זה לא בדיוק שחור ולבן כמו שאנחנו אוהבים לחשוב על זה. בכל מקרה, לא פסלתי הצבעה למפלגה קטנה, אבל תעשה זאת בשביל שינויים קטנים. אני רק אומר, אל תצביע מרצ בגלל הדעה שלהם לגבי מה שקורה בסוריה או הסכם השלום שהם מתכננים עם הפלסטינים. לא עושים הסכם שלום עם מפלגה חד ספרתית. אין לזה שום תקדים. אז אם אתה כבר לא חושב שאפשר להחליף את השלטון או להעמיד גוש שמאל-מרכז שמאוד קרוב לימין-מרכז כך שלממשלה מאוד קשה לפעול, תצביע למפלגה קטנה יותר. היא תתן לך דברים קטנים וחיוביים. אבל חשוב לזכור שהשינויים האלה, תחת המשטר של ביבי והימין, זה כמו לעשות חוק נגישות לנכים, שיחייב רמפות בכל מוסדות המדינה, אבל הסיבה שהם הולכים לשם יותר, היא כי במקביל כל הקצבאות והשירותים נשחקים וכל מה שמסביב מתייקר. זה לא חסר ערך לחלוטין, אבל חשוב לזכור את הקונטקסט והשינויים הגדולים שבתוכם מתקיימים השינויים הקטנים שמציגים במרצ וחד"ש.

          אהבתי

          • יונתן הגיב:

            אתה מביא דוגמה להצבעה "לא שמאלנית מספיק" של מרצ, אבל על כל דוגמה כזאת אפשר להביא עשר דוגמאות בהן מפלגת העבודה הצביעה עם הימין – מרצ לא מושלמת אבל עדיין עדיפה על העבודה.
            אני חושב שאתה טועה כשאתה אומר שיש בחירה בין הדברים הגדולים לדברים הקטנים, הצבעה למרצ היא הטוב משני העולמות, מכיוון שמרצ ממילא תצביע יחד עם העבודה על הדברים הגדולים, והיא גם מצטיינת בדברים הקטנים.
            בעיה נוספת בטיעון שלך היא שאתה משתמש בעצם זה שמרצ מפלגה קטנה ("לא עושים הסכם שלום עם מפלגה חד ספרתית") כטיעון לא להצביע לה, וזה הרי טיעון מעגלי.
            אני גם חושב שזה ממש אבסורד שאתה מדבר על זה ש- "כל הקצבאות והשירותים נשחקים וכל מה שמסביב מתייקר", ובאותה נשימה קורא להצביע למפלגת העבודה, שהיתה שותפה פעילה במדיניות הכלכלית שהביאה למצב הזה.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            זאת לא השאלה. ברור לי שהם יצביעו באופן דומה והאמת, ברור גם למתמודדים. הם סתם מלכלכים זה על זה עכשיו לפני הבחירות, בדיוק גפי שעושים בימין, בשביל לסחוט קולות פנים גושיים. השאלה היא לא אם מרצ תצביע בעד אותם הדברים, אלא איפה להצבעה הזאת יהיה יותר השפעה. אפשר לומר שיש פה עניין של איזה סף (שקשה לי להעריך אותו) מעבר לנקודה מסויימת, הקול שלך עדיף במפלגה גדולה שקרובה לאידיאולוגיה שלך – מתחת לנקודה הזאת, הקול שלך עדיף במפלגה קטנה שיותר כירורגית מול האידיאולוגיה שלך (כאשר אתה מבין שהיא לא תוכל לבצע שינויים גדולים).

            "זה טיעון מעגלי"

            לא זה לא. זה לא שאם לא היה קיים הטיעון, אז מרצ היו מקבלים פתאום 20 מנדטים. עד כמה שקשה לאנשים בשמאל המובהק (מרצ ושמאלה משם) להבין, המנדטים שהם מקבלים זה לא קטע של איזה בעיה קטנה של הבנה שמאחוריה עומד גל עצום של מנדטים. אנשים פשוט לא מזדהים עם מרצ ושמאלה משם מעבר לאזור החד ספרתי. אני לא אומר את זה כי אני מרוצה מזה, אני אומר את זה כי זה המצב כרגע. למרצ אין מנדטים להביא משום מקום מלבד העבודה וגם שם מדובר על מנדט או שניים. זה לא בגלל שהיא קטנה, זה בגלל שיש מעט אנשים שמזדהים עם השמאל הגלוי.

            בנוגע לכך שמפלגת העבודה היתה שותפה לפעילות הכלכלית של השלטון הנוכחי,

            אצטרך פירוט או דוגמה להצבעות שכאלה. אני כמובן לא מדבר על מפלגת העבודה הישנה ואלו שפרשו ממנה, אלא יחימוביץ' ואלו שנותרו. מה גם שהרשימה הנוכחית היא כמעט בבחינת מפלגה חדשה לחלוטין. לגבי יחימוביץ' היא אקטיבית מאוד בחקיקה חברתית, אבל אתה מוזמן להכנס לכנסת הפתוחה וכדומה ולהעמיד אותי על טעותי.

            אהבתי

  50. אור הגיב:

    בונא פוסט כל כך נכון שזה מדכא. באמת אחי, ביאסת אחושרמוטה. נקווה שתהיה מהפכה לפני 2021. והלב שלי יעשה לי פרצוף, אבל הפעם אצביע עם השכל. עזרת לי מאד, תודה.

    אהבתי

  51. איתי הגיב:

    להסתמך על על המדד החברתי כמדד לכוח מפלגות הוא לא נכון מכיוון שהוא לא כולל את כל הצבעות הכנסת ויתר מכך כולל הצבעות רק בנושא ספציפי של קבוצת אינטרסים מסוימת
    אתה גם אומר פה שמאל צריך להצביע או עבודה או חד"ש
    לעבודה מכיוון שיש לה כוח לייצג אותי בתור שמאלני כביכול אבל לי ולהרבה נוספים בשמאל יש סלידה גדולה מהעבודה לא רק עקב היותה מרכז יותר זה שאני בשמאל לא אומר שאני מסכים אם העבודה כך לדוגמא את סוגיית איגודי העובדים שהעבודה תומכת בהם כלכך
    ואתה אומר שחדש הם למי שרוצים מיני חוקים אבל גם חדש מדברים על רעיונות הרבה יותר מופרכים אפילו ממרץ כמו שתי מדינות בהם פלסטין היא מדינה בחסות ישראל וקומניזים
    ומרץ גם מנסים להעביר מיני חוקים כמו נגיד ניצן הורוביץ שמנסה להעביר חוקים רבים(הוא לא משתווה לחנין ועיקרון ההצעת חוק כל יום של חד"ש) אבל בנושאים מסוימים הוא מציע חוקים שחדש לא מתסעקים בהם אז למה מרץ גם נשללת?

    גם שללת את האפשרות של קואלצית שמאל ודתי
    רוב המפלגות הדתיות(חוץ מש"ס) הצהירו שהן מעדיפות להיות עם מפלגה סוציאליסטית(אני מניח בגלל שהתנ"ך בעל אופי סוציאלי במעט ובעיקר בגלל שהאוכלסיה הדתית ענייה יחסית) וגם ככה מפלגות השמאל יתחזקו אם ישימו דגש חברתי
    אני יודע שזה נשמע רחוק מהמציאות אבל כמעט הכל פה כך

    אשמח לקבל תשובה ממך

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לא מסתמך על המדד החברתי. להפך – אני פורם אותם בכדי להראות שהוא בעצם לא בדיוק מציג את מה שחושבים שהוא מציג. בוא נאמר שאם לא היה מדד חברתי, לא הייתי עושה את זה בכלל והייתי משתמש ביצוג אחר. בכל מקרה, הבהרתי בטקסט שמדובר אך ורק בהקשר של ההצבעות שנבדקו במדד החברתי.

      יש לי סלידה מכל מפלגה. אין מפלגה "מושלמת". אני לא מסכים איתך לגבי האיגודים (אני חושב ששלי צודקת כאשר היא אומרת שבספקטרום של בעיות המדינה, העניין של איזה 2-3 איגודים שיש לנו בארץ שהם חזקים מידי הוא שולי. עדיף לנסות להביא את כל האיגודים למצב של חזקים מידי, מאשר לכעוס על הכמה שהצליחו – אפילו אם הם קצת הגזימו), אבל בכל מקרה, זה שיקלול של דברים ולא איזה גורם אחד או שניים.

      "גם חדש מדברים על רעיונות הרבה יותר מופרכים אפילו ממרץ כמו שתי מדינות בהם פלסטין היא מדינה בחסות ישראל וקומניזים"

      כל המפלגות מדברות על דברים שלא סביר שיוכלו לייצר. פשוט אצל חלק זה קצת לא סביר ואצל חלק זה ממש בלתי אפשרי. מפלגה עם מספר מנדטים חד ספרתי, לא רלוונטית לשום תהליך גדול (לדוגמא הסכם שלום או שינוי "השיטה" או כל הכלכלה). היא יכולה להיות תומכת במקרה שיש מפלגה גדולה שמריצה את זה ובהנחה שיש רוב בכנסת לנושא, אבל בפני עצמה היא לא יכולה להתמודד עם נושאים שכאלה. זה נכון שגם חד"ש יוצאים עם הבטחות מופרכות שכאלה, פשוט לעומת מר"צ הם פועלים הרבה יותר בהקשר של חקיקה רציונלית. הם מדברים את הגבוהה גבוהה כמו מרצ והעבודה וכולם, אבל לא שוכחים גם להתעסק המון בעבודת שטח וחקיקה מסוג הרבה יותר אנושי ו"קטן".

      "למה מרץ גם נשללת?"

      מרצ לא נשללת בדיוק. מה שאני אומר זה שאם אתה רוצה להצביע בגלל הנושאים הגדולים (כמו הסכם שלום או שינוי הכלכלה או השיטה), אתה צריך להצביע למפלגות גדולות ואם לנושאים קטנים (כמו חקיקה המטפלת בזכויות של מיעוטים מסויימים באופן פרטני או חוקים סביבתיים קטנים), אז אתה יכול ללכת על מפלגה קטנה. כשאני מסתכל על מרצ וחד"ש, אז פשוט ראיתי שחד"ש טובים יותר בחקיקה בנושאים "קטנים" ולכן אמרתי שהבחירה צריכה להיות בין עבודה למרצ, לפי סוג השינוי שאתה שואף אליו – שינוי קטן בתוך המצב הנוכחי, או סיכוי לא גדול לשינוי כן גדול בשיטה בכלל.

      בוא נאמר שזה לא "דרמטי" לגוש אם אתה שם מרצ או חד"ש או עבודה. זה הכל שמאל, מבחינת הגוש, והרבה מהחוקים שמייחסות מפלגות לעצמן, אתה תראה שחתומים עליהם בעצם מכל מיני מפלגות והם לא באמת פרוייקט סולו. כשכתבתי את הפוסט העבודה היו באזור ה-24 ולכן, כשיש סיכוי של החלפת השלטון, אני רואה חשיבות הרבה יותר משמעותית להשקעת הקול במפלגה מרכזית יותר שתסחוב קולות מהמרכז והימין. את זה לא מרצ ולא חד"ש מסוגלות לעשות ולכן הן מפלגות נישה חד ספרתיות. למרות שהיכולת הזאת נפגמה קשות עם הריבוי של מפלגות המרכז עכשיו, שמקשות על יצירת מצב ברור של "שלי או ביבי" שדרכו גונבים קולות מהגוש הנגדי.

      "שללת את האפשרות של קואלצית שמאל ודתי"

      ממש לא. אני מאמין גדול שהשמאל צריך להפסיק לחשוב בצורה של "אני לא מצביע למי שלא מסרב לשבת עם ימין או חרדים". אין ברירה כרגע. אין לשמאל רוב והדרך היחידה להשיג רוב קואליציוני, זה למכור קצת את הערכים שלנו. מה לעשות שעדיף לנו לשלם לש"ס מאשר להעניק את השלטון לביבי. אני חושב שהרבה אנשי שמאל לקחו הימור שכזה בבחירות הקודמות עם קדימה, כניסיון להחליף את השלטון ובסוף דוקא בגלל מפלגות שמאל ובגלל סירוב ל"הזנות" את עצמנו קצת מול מפלגות דתיות, ויתר המרכז והשמאל על המושכות לטובת ביבי.

      "רוב המפלגות הדתיות(חוץ מש"ס) הצהירו שהן מעדיפות להיות עם מפלגה סוציאליסטית"

      הצהרות זה לא מעשים. בפועל מרבית המפלגות הדתיות מעדיפות את ביבי, בגלל ששיקולי "ארץ ישראל השלמה" גוברים על השיקול האנושי בצד הזה בסופו של יום. אני לא חושב שמבפלגות הדתיות ממש אוהבים את ביבי, אבל מבחינתם הוא סוג של "גוי" עדיף שאפשר להשתמש בו לצרכים הסקטוריאלים של התנחלויות וישיבות. זה נכון שהיסטורית גם השמאל סיפקו להם את הדברים הללו, אבל זה השתנה מהותית בזמן האחרון ולכן זה פחות סביר ולכן בדיוק יחימוביץ לא מתחייבת להפסקת השקעות וכדומה, בכדי להחזיר את האפשרות לשבת עם חרדים בקואליציה. אין מה לעשות – זה פוליטיקה. אתה מוכר את עצמך מצד אחד, כדי להשיג משהו שנראה לך יותר חשוב מצד שני.

      אהבתי

      • יונתן הגיב:

        עם כל הכבוד, אני פשוט לא מבין אותך אישתון. כתבת ש- "אני רואה חשיבות הרבה יותר משמעותית להשקעת הקול במפלגה מרכזית יותר שתסחוב קולות מהמרכז והימין". אם מפלגת העבודה תסחוב קולות מהמרכז ומהימין זה מעולה, אבל למה בגלל זה גם השמאל צריך להצביע לה? מה הקשר בין הדברים?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          כי קולות מתנדנדים הולכים למרכזי כח. זה שיקול דרמטי אצלהם – לבחור ווינר! כשכתבתי את הפסוט העבודה היתה עם 25 מנדטים וזה נראה טיפה יותר ריאלי מעכשיו. מנגד הליכוד ביתינו ירד. אבל מצד שלישי הגושים בערך באותו הגודל. יש פה עניינים של מומנטום ושיקולים שנראים לנו, אנשים שברור להם שהם בגוש מסויים, כשיקולים זרים. אבל השיקולים האלה, הם אלו שמביאים מנדטים מחוץ לגוש. מנדט למרצ זה אך ורק מנדט למרצ. זה לא מביא קול אחד מהמרכז או הימין. מנדט לעבודה הוא מנדט+. הוא מרביתו מקולות שמאל, אבל באפקטים חברתיים הוא מייצר קולות נוספים מהמרכז והימין. לצורך העניין עם העבודה תתפוס עכשיו, לא ברור לי איך, איזה מומנטום ותעלה חזרה ל-25, לא מן הנמנע שהיא יכולה גם לעלות ל-30. בהקשר של קולות צפים, זה ממש קטע של תחושת בטן ושינויים רגעיים.

          יש חשיבו לריכוז כח במפלגה גם מבחינת יכולת ההשפעה שלה. יש עניין של משמעת מפלגתית ושל עלויות כאשר מדובר על ח"כים פנימיים לעומת כאשר צריך "לשחד" מפלגה נוספת להצביע בהתאם. כן… גם למרצ ולחד"ש יש את המחירים שלהן (וזה לגיטימי). למרות זאת, ככל שהעבודה נחלשת, יש פחות משמעות להיכן תשים את הפתק בין מפלגות השמאל.

          אהבתי

          • דובי הגיב:

            מהמחקר שאני מכיר, מספר האנשים שמצביעים עבור המוביל רק כי המוביל ("אפקט העגלה") מתאזן עם האנשים שמצביעים למפסיד רק כי הוא מפסיד ("אפקט האנדרדוג"). אני לא בטוח שזה שיקול רלוונטי. באופן אירוני, ככל שהעבודה תצנח בסקרים, כך אולי זה ידרבן יותר אנשים שרואים בה האנדרדוג להצביע לה…

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            השאלה היא מיהם מצביעי האנדרדוג ומי הם מצביעי "העגלה" (אשמח ללינק).

            נראה לי שאנדרדוגים הם פחות קולות צפים בין גושיים – דהיינו כשאתה גושי באופן מובהק (שמאל או ימין), אולי תתחבר לשולייים ולקטנים. אבל כשאין לך שיוך או אידיאולוגיה מובהקת (מרכז-ימין \ מרכז-שמאל), אתה יותר תהיה במנטליות העגלה. אבל אני אצטרך לראות את המחקרים בנושא.

            בכל מקרה, האנדרדוגים אינם מצביעי העגלה באותו הזמן. משמע שאם העבודה תשיג את קולות האנדרדוג זה על חשבון אפקט העגלה ולא כהיפוך של אותם האנשים. אני בכל מקרה לא חושב שהעבודה יכולה להגיע לרמת האנדרדוג – זו בעצם היתה המטרה כשהעבודה היתה ב-25 מנדטים מול ביבי ולא היו מלא מפלגות מרכז. עכשיו יש מלא אנדרדוגים לביבי ואין את התחושה הבסיסית הנדרשת לאפקט האנדרדוג, שהיא האפשרות הקלושה לנצח. אם העבודה יחזרו לאזור ה-25 אני חושב שהתחושה הזאת תחזור (במיוחד עם ההיחלשות של הליכוד לבנט) ואיתה גם מומנטום ואפקט העגלה.

            אהבתי

          • יונתן הגיב:

            זה נכון שאפקט העגלה קיים, אבל גם קיימים גם אפקטים אחרים כמו שדובי ציין (כמו אפקט האנדרדוג). אפשר גם לטעון שהעבודה צריכה את מרצ כדי שתתפוס את משבצת ה- "שמאלנים עוכרי ישראל" וכך העבודה תוכל להתנער מהתדמית ה- "שמאלנית" ולמשוך יותר מצביעים מהמרכז-ימין, ולאותו עניין יכול להיות שהביקורת על העבודה משמאל אפילו מחזקת אותה (כמו שאמר פעם נציג ממפלגת העבודה: "כל מאמר ביקורת מאת גדעון לוי רק מוסיף עוד מנדט לעבודה"). בכל מקרה היכולת שלנו להבין ולכמת את האפקטים האלה היא כל כך קטנה, שאני חושב שזו שגיאה קשה להסתמך עליהם בבחירה למי להצביע.
            בסופו של דבר הפתק שאתה שם בקלפי לא משפיע על ההצבעה של אף אחד, מה שמשפיע זה רק הסקרים והאירועים שלפני הבחירות. והרי בכל מקרה בניתוחי הסקרים בדרך כלל מסכמים את הנתונים בצורת גושים: "גוש הימין" לעומת "גוש המרכז-שמאל", ולכן מנדטים שעוברים בסקרים ממרצ ועבודה לא ישנו את התמונה הזאת ולא יצרו שום "אפקט עגלה".
            לגבי ה- "מחיר" של מפלגה נוספת, זה הרי טיעון בדיוק לכיוון ההפוך! אם מרצ, בהיותה מפלגה קטנה, תוכל לקבל יותר הישגים ביחס למספר המנדטים שלה, זה מעולה עבור השמאל (כי הרי ההישגים שמרצ מנסה להשיג הם עבור השמאל, על זה אני חושב שאין ויכוח). בשני צדדי המפה הפוליטית יש מפלגות קטנות שמקבלות יותר כוח ביחס למספר המנדטים שלהן, אין טעם לתת רק לימין להנות מזה!

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            זה ממש לא נכון. לאחר ניתוח הם בודקים את הגושים, אבל ההצגה הראשונית היא כמעט תמיד של הליכוד מול העבודה. אני יודע שלך ולי אולי ניתוח הגושים חשוב יותר ואנחנו מבינים מה זה אומר פרקטית, אבל מרבית הקולות הצפים לא חושבים ככה.

            אפקט העגלה של מרצ הוא פנים שמאלני. אפקט העגלה של העבודה, הוא בעיקר במרכז וקצת בימין (דרך קלה לראות את זה, זה שהעבודה ירדה דרמטית בסקרים, אבל חדש ומרצ לא התחזקו בהתאם – הקולות הלכו למרכז ולימין). ככה שיש הבדל להיכן הסקרים מצביעים וזה חשוב לגוש השמאל שהעבודה תגדל, כי היא היחידה שלא עושה זאת דרך תזוזות פנימיות בלבד.

            זה נכון שמפלגות סקטוריאליות מסוגלות לייצר לפעמים הישגים הגדולים מאחוזן בכנסת, אבל זה דורש איזה משחק פוליטי שמרצ ובכלל השמאל לא טובים בו. לא רק שהם לא טובים בו, לשמאל אין ממש מפלגות סקטוריאליות. תפישת העולם השמאלנית היא כוללנית ולא מפלה ודוקא בגלל כך היא מתקשה למשל להצביע לרעת ציבור מסויים לטובת ציבור – וזאת השיטה בה מפלגות סקטוריאליות מהימין משיגות את הישגיהן. דוגמה ברורה לאיך הן עושות זאת, היא שהן מוכנות לשבת בממשלות שמאל, בעוד המפלגות הקטנות של השמאל, מסרבות לעשות זאת (לא שמישהו יזמין אותן במצב הגושים הנוכחי). אז כן… אם זה היה המצב שמרצ יכלה לסחוט משהו מביבי לטובת ציבור השמאל, הייתי אומר "לך על זה". אבל זה לא המצב וברור שהן יהיו אך ורק אופוזיציה ולא בעמדת סחיטה.

            אהבתי

          • יונתן הגיב:

            טוב לגבי הסקרים אתה צודק, אני חוזר בי בעניין הזה.
            לגבי הדברים האחרים אני לא מסכים אבל אני חושב שאין טעם להמשיך בוויכוח.
            יש לי הרבה הערכה לעבודה שאתה עושה בבלוג הזה, אבל אני חושב שאתה עושה טעות קשה כשאתה מנסה לשכנע אנשים שקרובים יותר אידאולוגית למרצ להצביע לעבודה בגלל חישובים כאלה ואחרים. אני חושב שבטווח הארוך שיקולי הצבעה מהסוג שאתה מעלה כאן הם מה שהרסו את השמאל והביא אותנו למצב העגום בו אנחנו נמצאים היום.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            כמו שאמרת, אנחנו לא נסכים כנראה. אני אישית גם כן יותר קרוב למרצ מאשר לעבודה. אבל לכתיבה שלי יש ערך כמו של אדם נסקר – היא מוחצנת. בקלפי בסוף, אני אעשה שוב שיקולים אסטרטגים לפי מה שיהיה צפוי למפלגות השמאל והיכן שלקול שלי יהיה הכי הרבה יכולת לפעול למען האידיאולוגיה שלי. בינתיים סביר שזה יהיה העבודה, אבל יתכן וזה ישתנה שמאלה משם, לפי המנדטים הצפויים והאנשים שנמצאים על סף כניסה בכל הרשימות.

            אהבתי

      • איתי הגיב:

        תודה על התגובה המושקעת
        אשמח לדעת מה אתה חושב בנושא עקב תוצאות הבחירות

        אהבתי

  52. עידן הגיב:

    אדוני, אני שוקל אם להמשיך לקרוא הלאה מחמת אי דיוקים. האחרון שבהם: 220,000 מתנחלים במזרח ירושלים?? זה כמעט סך כל הגרים בשכונות ה"חילוניות". גם המתגוררים בשכונות שנבנו אחרי 67', (כמוני למשל, אם כי אני כרגע בגרמניה) הם לא ציבור בעל מאפיינים "מתנחליים". יש להם דפוס הצבעה חילוני רגיל, עם נטיה קלה לימין וזיקה לדת. אני אישית אצביע מר"צ (לשם כך אני טס ארצה).
    זהו פספוס דיי רציני בהערכה שלך את קולות המתנחלים. השאלה הנשאלת, האם יש צורך שאקרא הלאה? מה אם אתקל בעובדות שגויות, שידיעתי אינה משגת את וידוי אמיתותן? כאן אנחנו בבעיה, וחבל. מדובר בפוסט ארוך למדיי. מה לעשות?

    אהבתי

  53. מצעי כל המפלגות במקום אחד (כולל אלה שאין להם מצע כמו הליכוד והתנועה …)
    http://my.opera.com/Shoham/blog/

    אהבתי

  54. Haggai הגיב:

    נתקלתי בזה רק עכשיו, ודי במקרה, אבל עדיין אני אגיב בתקוה שתראה את זה וזה יגרום לך לחשוב.
    אני בכל הבחירות הקודמות הצבעתי למפלגת העבודה. זה הבית מבחינתי. אני חבר מפלגת העבודה ועדיין בבחירות האלו אני לא בטוח אם אצביע להם.
    למה? התשובה שלי מכילה בתוכה הרבה מהסיבה למה המצביעים עזבו את השמאל.
    1. נמאס לי לשמוע כמה ישראל "על הפנים". למעשה זו מדינה נהדרת, עם כלכלה נהדרת, עם התפתחות מדהימה וחברה מצויינת. יש כמה דברים רעים, יש אותם בכל מקום. אפשר להראות אלפי גרפים של כמה רע פה, אבל משום מה לא יכולים להגיד מילה טובה אחת- הרי איך יכול להיות שכל כך רע למעמד הביניים כאשר מאז שנות ה-90 אנשים טסים הרבה יותר לחו"ל, נוסעים יותר ברכבים, אוכלים הרבה הרבה יותר במסעדות ויוצאים יותר לבלות? האם יש יותר עניים? האם יש יותר מובטלים? (התשובה האמפירית לשני הדברים היא- לא. במיוחד לא כאשר מוציאים את האוכלוסיות שבכל מקרה לא ישנו קשות את דעתן בבחירות- הערבים והחרדים).
    2. השמאל שבר חזק שמאלה- אני נותרתי ב"מרכז" (לא הכאילו מרכז של לבני ולפיד שהוא מעין שמאל במסווה של אמירות ריקות מתוכן). הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הדיבורים על הסכם השלום. כולם מדברים על אוסלו- מימין כנגד ומשמאל בעד גורף, כאילו אוסלו היה לתת את כלל השטחים, אבל למעשה ממש לא- אוסלו היה הסכם מאוזן בו נתנו לפלסטינאים את מה שבכל מקרה בנתיים שלהם, היו מגבלות ברורות לקיום ההסכם ושאר השטח היה עוד נתון לדיון, כאשר ניתן היה לבנות בשטחים באופן חופשי- כי זה לא היה שייך לאף אחד. נרצח רבין ובשמאל קמו אנשים ששכחו כיצד מבצעים משא ומתן ושכחו את טובת מי הם משרתים. השמאל הפך כולו למר"צ. כמו הרבה אחרים במפלגת העבודה לשעבר- גם אני לא שכחתי שעל טובת ישראל לא יגנו פולטיקאים מחו"ל, לא אובאמה ולא האיחוד האירופי ובטוח לא אבו מאזן. מי שצריך לשמור על האינטרס הישראלי הם המנהיגים שלנו. רבין עשה את זה בהסכם מאוזן (שכולו הופר על ידי הפלסטינאים ועדיין כולו קויים על ידי ישראל שלא לפי מה שהיה אמור להיות), אין היום מנהיג כזה בשמאל.
    3. דבר חשוב שכחת לחשב במדדי ההצלחה של ההצבעות בכנסת- השמאל פשוט לא מגיע למליאה (וגם לא לועדות), אפילו לא לצורך הצבעה קטנה. כנסת פתוחה מאפשרת לראות נוכחות- הח"כים של ישראל ביתנו, הליכוד, הבית היהודי ועוד מפלגות ימין פשוט נוכחים במליאה, בועדות (אל תסתכל על כלל המפלגה- אלא על דפ הח"כים, כי מי שבממשלה מן הסתם לא מציע חוקים דרך הכנסת ונמצא פחות במליאה וכלל לא בועדות). לעומתם- במפלגת העבודה רק 2 מתוך 7 פעילים (יחימוביץ' וכבל), תזכיר לי על מה אנחנו משלמים משכורת לאחרים? האם מצביעי השמאל נפטרו מהח"כים הלא פעילים לקראת הבחירות הבאות? לא ולא, הם מכהנים במקומות בהחלט ריאליים. אז תזכיר לי- למה שאני אצביע למישהו שלא פועל למעני?
    4. דבר אחרון אבל חשוב- גם אתה אמרת שצריך "לשקר" קצת. זאת הבעיה- מספיק משקרים לנו. האינטרנט חשף וחושף היטב את שקרי התקשורת. חוסר הפעילות של השמאל והעובדה שהוא ממש לא כולל אנשים נקיים כבר נחשף לכל אפילו שהתקשורת מנסה להסתיר זאת ולהריץ מועמדים מטעמה. מה שבעיקר נמאס הוא שהתקשורת מנסה להגיד לנו מה לחשוב, שהשמאל מתנשא וחושב שצריך להחליף את העם ושקמה לה איזו יחימוביץ' ולא יכולה לבלוע את הצפרדע ולשבת בממשלת נתניהו, העיקר כדי שלא ישבו בממשלה חרדים ושהממשלה לא תהיה כל כך קיצונית ימינה. אידיאולוגיה? הבדלה בין עיקר לטפל? חס וחלילה, השמאל הישראלי ממשיך להתאבד עם הראש על הקיר.

    בקיצור, יש סיבה שהפסיקו להצביע לשמאל- הוא פשוט "לא פועל" בהמון מובנים. במונחים שאתה השתמשת בהם- להצביע לשמאל זו לזרוק את ההצבעה לפח בשביל אנשים שלא פועלים, לא עושים את עבודתם ורק מספרים לנו שאנחנו כציבור טיפשים, שצריך להחליף אותנו ואם אפשר גם למסור את האדמה שעליה אנחנו יושבים למען חלומות באספמיה.

    ההצבעה למען השמאל לא ירדה בעקביות בגלל כל הסיבות שמנית (יפות ככל שתהינה), אלא פשוט כי השמאל זה "לא עובד".

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. אני לא כתבתי שהכל פה הרוס, אבל כן… הכל פה במגמת הריסה. אם ימשיכו הדברים באותו האופן, המדינה תקרוס או תהפוך למשהו שמבחינתי מקביל לחורבן. בכל מקרה אני למסכים לגבי המדדים שלך לעוני וכדומה, אבל כדי שתבין שעמדתי היא לא לחלוטין עם המצדדים בבעיות רק מהצד השלטוני אתה מוזמן לקרוא כאן, על דעתי לגבי אחריותם של המפגינים ומעמד הביניים בעצמו:

      2. לא מסכים איתך לגבי הפלסטינים. מסכים שאין מנהיג בקליבר הזה כרגע בשמאל.

      3. גם במרצ וגם בחדש וגם בעבודה וגם בליכוד ובעצם בכל המפלגות, מרבית הח"כים לא מגיעים להצבעות. למה? כי הצבעות הן לרוב דבר ידוע מראש. אפשר לעשות תרגיל ולעצור משהו בקריאה ראשונה או משהו כזה. אבל מיד יבינו את זה, יגישו מחדש ויגיעו בכוחות מלאים. לכן נוכחות בהצבעות היא לא מדד אמיתי. למעשה, ח"כים שיודעים מה הם עושים ולא מצביעים רק כדי שיראו שהם הצביעו (הצבעה הצהרתית), פשוט לא יטרחו להגיע למאבק שהם לא יכולים לנצח בו. המאבקים נסגרים לפני ההצבעות, בכמעט כל המקרים. לומר שההצבעה היא החלק המכריע של העברה חוקים או החלטות, זה להאמין שטקס המדליות הוא החלק שבו קובעים באולימפידה, מי ניצח.

      4. תמיד שיקרו ותמיד ישקרו. גם אלה שאומרים שהם נציגי האמת – משקרים. אי אפשר לרוץ למשרה ציבורית מבלי לשקר קצת ואי אפשר לעשות שינוי מהותי מבלי לשקר הרבה. אבל יש סוגים של שקרים. יש עמימות עדינה לצורך צבירת קולות ויש שקרים גסים. תחליט אתה בתור מצביע מתי נחצה הקו. מבחינתי כשאנשי שמאל אומרים שהם מרכז, זה לא שקר גס ויש לו חשיבות אלקטורלית.

      בקיצור,

      כל הטענות שלך לגבי השמאל, רלוונטיות (ולדעתי במכפלות) גם לגבי הימין. אין "הסיבה שהפסיקו להצביע לשמאל". זאת חשיבה סימפליסטית. יש מיליון רכיבים ומדובר על מיליוני אנשים. אני לא מניתי סיבות לכך שהפסיקו להצביע לשמאל בכלל. אני רק מדבר על איפה אפשר לרכוש קולות בפוסט הזה וזה שונה.

      אהבתי

    • באבא הגיב:

      שאפו, חגי. הוצאת לי את המילים מהפה והוספת לי תובנות נשכחות. לייק.

      אהבתי

  55. עומר הגיב:

    מדוע השוות את דב חנין, המחוקק המצטיין של חד"ש עם גלאון ולא עם ניצן הורוביץ, המחוקק המצטיין של מרצ?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      השוויתי ראשי מפלגות בלבד. החרגתי את חנין (והסברתי את זה בפוסט עצמו), שהוא לא ראש מפלגתו, מפני שהוא משמש בפועל כראש מפלגתו במגזר היהודי. בכל מקרה חנין עוקף בקלות גם את הורוביץ ולמעשה את כל חברי הכנסת.

      אהבתי

  56. כ. בראון הגיב:

    פוסט מאלף. נותרתי עם פה פעור.
    למען גילוי נאות, אני איש חילוני עם אידאולוגיה ימנית מובהקת. ועדיין התחברתי לכל כך הרבה דברים בפוסט.
    אני כאיש ימין (שחלק יחשוב אפילו כקיצוני), חשוב לי שיהיה שמאל חזק. חברי השמאלנים הפכו למעין עיסה מצטדקת שחושבת שסטטוס מושחז בפייסבוק עם תמונה של מירי רגב ולינק לכתבה ב"הארץ" נקרא "קמפיין בחירות". הייתי תופס בכח את כל המצקצקים על יחימוביץ' ומכריח אותם לקרוא את זה. שוב ושוב ושוב.
    תהיה חזק ועל תתן לממסד לשבור אותך!

    אהבתי

    • באבא הגיב:

      למר בראון, לא שאני חולק על דבריך, להיפך…אלא שהמושג השגוי שהשתרש לצערי בארץ, הנקרא "חילוני" כמנוגד למושג "דתי", לא רק שהוא שגוי,במשמעותו אלא, אף אולי במזיד, בעל קונוטציה שלילית, בייחוד מנקודתם של אלו שתורתנו-משלח ידם. (בבחינת דברי חולין לעומת דברי קודש) ולא היא !!!
      לפי הכתובים, ההפרדה היא בין "קודש ל חול" והיות והאדם המגדיר עצמו "דתי" בשום אופן אינו "קדוש" בגלל דתיותו, כך, ולכן ההגדרה המנוגדת למושג "דתי" (הכובל את האדם בכבלי השולחן-ערוך),היא אך ורק ההגדרה "חופשי" המשחררת את האדם הלא דתי, מכבלי הדוגמא הדתית (=האופיום להמונים לפי רבינו קרל מרקס זצ"ל…) מן הראוי שבמסגרת חידוד התובנות, נעמוד גם על משמעויותיהן המדוייקות של המילים.

      אהבתי

      • באבא הגיב:

        עטרה

        למען גילוי נאות, כבר בימי פ.ק.פ. (=סבתא-רבא של חד"ש ומק"י ,למי שאף פעם לא ידע את אשר נשכח, כבר מזמן), כלומר, כבר בימי הזוהר של הציונות הסוציאליסטית החלוצית המתיישבת בארצנו ובונה יש מאין, כבר אז יצרה תנועת השמאל הציוני (כל קשר לסמול דהיום, הזוי בלבד), את המושג "חופשי" כניגוד למושג "דתי" בארץ ישראל דאז, לצד מושגים רבים אחרים בשפה העברית המתחדשת בתיקון העולם הסוציאלי מקדים זמנו, כשמן על גלגלי המהפכה הפתוחה, היצירתית והמגניבה ההיא, בחוויה הציונית שאין לה אח ורע בכל העולם ובכל הזמנים (לרבות המהפכה הבולשביקית).
        המושג "חופשי" כיכב לצד המושג "דתי" ברבים ממסמכי הזמן וברוחו בשפה, בתרבות, בספרות ובתיאטרון העבריים ונדמה היה שאין לדבר מעצורים.
        לימים ובלחץ התהפוכות : השואה ושארית הפליטה שנצלה בכוחותינו האחרונים, לא הקפדנו עם הנחשולים שהציפו את הישוב הקטן, בקוצו של יו"ד וכך שיחקנו לידיהם של שוללי הציונות והסוציאליזם העברי, שהתקבלו כאחים נרדפים, מוצלים מאוד ואפשרנו להם, ביודעין, להשחיל מושגיהם השגויים והמסולפים, לחיינו שהשתנו מאד.
        נראה לי, שהגיע הזמן, להחזיר עטרה ליושנה ולהמשיך חידושיה שנעצרו ונשכחו.

        אהבתי

  57. goolash הגיב:

    מתפעלת מהניתוח האנליטי, אבל עוד יותר מזה מהאינטגריטי המרשים שלך בתחום התרומות.
    כל הכבוד.

    אהבתי

  58. נועם הגיב:

    יש שיקול נוסף יותר פרקטי מהשוואת ה"יעילות" של ראשי המפלגות:
    להעריך כמה מנדטים הולכת לקבל כל מפלגה (ע"פ סקרים כנראה), ולראות אילו אנשים בכל רשימה נאבקים על כניסתם לכנסת. אני מציע בעצם להצביע לא לראש המפלגה, אלא לאיש שכניסתו לכנסת היא בספק.
    אנשים נוטים להצביע למפלגה ע"פ היו"ר שלה, וכך לעיתים הם מכניסים אנשים בעייתיים (=שאף אחד לא היה רוצה) לכנסת.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בשלב המאוחר יותר, הימים האחרונים של הבחירות, בהם מרבית האנשים כבר בחרו את הקודקודים והמפלגות, זה הדבר הכי נכון להציבע לפי התחתית.

      אהבתי

  59. המאמר מעניין!
    איני אוהב את השיטה המוצגת בו, למרות שידוע לי (מניסיון מצטבר) שהיא עובדת. גם איני מזדהה בכל עם "השמאל" ולכן הכותרת של המאמר ממש מעצבנת אותי. עם זאת הניתוח מאד מעניין – דוגמה מאלפת מפולין.
    המסקנה החשובה ביותר של המאמר טריוויאלית: פוליטיקה היא הפשרה שבין אידיאולוגיה לפרקטיקה. זה אומר שאתה לא מצביע לאדם שהכי קרוב לדעותיך, אלא לאדם שיהיה הכי קרוב לממש אותן.
    אישית, הייתי רוצה לקדם איזון חברתי-כלכלי באמצעות שקיפות ושיתוף הציבור. עדיין אין מפלגה בישראל שעונה על כך, בוודאי לא בקרב מפלגות "השמאל". יחד עם זאת, יש תהליך מעניין שמתרחש בשנתיים האחרונות ממש מול עיניינו.

    אהבתי

  60. פינגבאק: בחירות 2015 || המתח בשיאו: האם השמאל יתרסק או יפתיע עם הפסד מכובד? (או: מדוע לא הולכים להצביע בשביל להמנע מתבוסה ולא נשארים בבית, רק כי אי-אפשר לנצ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s