עיניים פקוחות 1.12.2012: קונגו, סוריה, מצרים, סודאן ומשקפי שמש

פתח דבר:

עיניים פקוחות הוא פוסט שבועי המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מירב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים במכוון לא מסודרים, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת. אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com

24.11.2012 – 30.11.2012

מדוע משקפי שמש כל כך יקרים? – זה נשמע כמו שאלה פשוטה ולא כל כך חשובה, אבל התשובה מרכזת בתוכה דוגמה פרטנית לצורה בה מתנהלת כל הכלכלה שלנו. כתבת וידאו של "60 דקות" חושפת שמאחורי כל שמות המותגים שאתם מכירים – ריי באן, פראדה, אוקלי, שאנל, דולצ'ה גבאנה, ורסאצי', ראלף לורן, טיפני, בולגרי ועוד – למעשה כל זוג משקפי שמש שאי פעם היו בבעלותכם, סביר שהגיע מאותה החברה ושמה -לוקסוטיקה.

הם מעצבים את המשקפיים ומייצרים אותם כמעט ללא קשר לחברות המותגים שאתם חושבים שקניתם מהן. בסוף פס הייצור, מדביקים עליהם את הלוגו של החברה המזמינה ויוצרים רושם של מגוון ותחרות. בפועל, חוץ מחיקויים, כל המשקפיים שאתם רואים בחנויות הם של לוקסוטיקה וכשכל המותגים הם בעצם סתם מתווכים, אז אין לאף אחד סיבה אמיתית להתחרות או להוריד מחירים. את מעט המתחרים שהיו להם, הם ריסקו דרך השליטה שלהם בחנויות המשקפיים ואז רכשו אותם כשהמניות שלהם התרסקו (אפילו את "אירוקה" הישראלים הם קנו שנה שעברה). והם לא משאירים מקום למשחק – לאחרונה הם גם רכשו את חברת הביטוח השניה בגודלה בארה"ב לתחום הראייה (ואתם יכולים לתאר לעצמכם לאן מופנים המבוטחים).

המראיינת שואלת את הבעלים של לוקסוטיקה: "אתם מספקים רק את האשליה של גיוון אבל המחירים יקרים", והוא מגיב בכנות שרק בעולם הקפיטליסטי המודרני, אנשים מוכנים לסבול: "כל דבר שווה את מה שאנשים מוכנים לשלם עבורו." או – אתם אידיוטים ואנחנו ננצל את זה. ככה נראה "השוק החופשי" בימינו.

***

"חיים" על מרקורי – נאס"א מאשרת כי מצאה מים ועליהם חומר אורגני כלשהו בקוטב של מרקורי. אז עכשיו זה רשמי: אנחנו לא לבד ביקום! (אנחנו עם איזו עיסה אורגנית – אבל הי, זה לא תיאור שמתאים גם לבן\בת הזוג הנוכחיים שלכם?).

***

דו"ח העוני – את מה שהיה לי לומר בנושא כבר כתבתי כאן. אז הנה רק גרף מהדו"ח כדי שלא יגידו לכם שהמצב ביוון או ב-X הרבה יותר גרוע.

גרף "תחולת העוני" מתוך דו"ח העוני 2012 [מקור]

***

כיכר תחריר (שוב) בוערת – כ-100 אלף איש הפגינו אתמול (שישי) בערב בכיכר, נגד החוקים האנטי-דמוקרטים שנשיא מצרים העביר לאחרונה. דיווח וידאו של ה-MSNBC מגלה ריבים אלימים בתוך הכיכר, בין תומכים למתנגדים ומאבטחים, המצויידים במקלות ואלות. אנשים נחטפים לתוך רכבים ונעלמים. אני חושב שהמצב שם הרבה פחות ברור ממה שנדמה לנו מבחוץ ומהידיעה האבסולוטית שמנסים לטעון לה פרשנים פוליטים. המדינה הזאת נקרעת בקרב אמיתי בין האנשים שרוצים להתקדם לדמוקרטיה עם זכויות פרט, לבין האנשים שתומכים בשלטון הדת (והצבא) עם דמוקרטיה מוחלשת סביבו. בתוך המרק הזה, יש הרבה קבוצות שיש להן אינטרסים שררתיים וכלכליים שמושכות לכיוון שלהן. אם מצרים הוכיחה משהו עם אותה מהפכה שהעיפה את מובארק, זה שעריפת הראש איננה פיתרון ושמחאות הן תהליך ארוך. באותו האופן אני פוסל את ניסיונות ההפחדה של פרשנים ישראלים, לגבי מקרים שקבוצות קיצוניות יותר יעלו לשילטון. האנשים האלה ברחוב לא יעלמו רק כי השלטון יתחלף והניסיון לתאר את מצרים כמדינה אחידה שתיישר קו עם ההנהגה שלה, הוא תיאור מצב פשטני והכללתי שלא מחובר לתמונות היוצאות ממצרים. זו מדינה במלחמה על עצם הגדרתה. הדחיה של מוריסי היא עדות לכך שהמפגינים רוצים שינוי של השיטה ולא החלפה של האיש שעומד בראשה של אותה שיטה שהם דחו. אינני יודע מה יוליד יום, אבל אני בטוח שמשטר קיצוני לא יהווה איום לישראל (כפי שמשדרים לנו), לפני שהוא ינצח את ההתנגדות העזה הפנימית. וכרגע, לא נראה שזה אפשרי בלי לרצוח כמה מאות אלפי מתנגדים מובהקים (אם בכלל).

הערה: מסביב לעולם יש מחאות והפגנות בהיקפים שונים וממש על בסיס יומיומי. מיליוני אנשים כרגע נמצאים ברחובות בסכסוכים אלימים עם המשטרה והצבא של המדינות שלהם. הארועים הללו כמעט ולא מסוקרים וקטונתי מלהביא את אינספור ההפגנות והקבוצות ולכן רק אמליץ על קבוצת הפייסבוק "מחאות העולם 24 שעות ביממה" המביאה צילומים ודיווחים מכל קצוות התבל, שהתקשורת שלנו לא מתעסקת בהם.

***

שיחות בין גזענים – ראש העיר נצרת עילית שמעון גפסו, במכתב לאלי ישי, על ערבים-ישראלים מנצרת, שכנתו, "שהעזו" להפגין נגד עמוד ענן: "לו היה הדבר בידיי, הייתי מפנה מעיר זו את תושביה עוכרי ישראל, שמקומם הוא בעזה ולא פה" "השלטון בעיר הוא "גיס חמישי" המהווה "סכנה בימים של שלום ואיום של ממש בימים של מלחמה", וכי העיר הולכת ונהפכת ל"קן טרור באמצע הגליל"."

***

נשים במעקב – ערב הסעודית הפעילה מערכת מעקב אחרי הפלאפונים של נשים במדינה ושולחת הודעה לבעליהן כאשר אלו חוצות את הגבול. יצויין שערב הסעודית היא המדינה היחידה בעולם בה לנשים אסור לנהוג ורק ב-2015 יותר להן להצביע בפעם הראשונה.

***

הגרעין הישראלי – הארץ מתרגם כתבה של הוושינגטון פוסט, על כך שארה"ב הולכת לבנות מתקן סודי תת-קרקעי באזור המרכז. גם בפוסט וגם בהארץ אין יותר מידי מידע מעניין, אלא ערמת ניחושים בשילוב מידות ונתונים על המזוזות שיותקנו. בהארץ השמיטו את השורה הבאה (תרגום שלי מהפוסט): "במהלך השנים נבנו גם מתקנים לאיחסון וטיפול בכלי נשק גרעינים (למרות שישראל אינה מודה שברשותה נשקים כאלה)".

כמו כן, נמצאו בהיסטוריה של הדפדפן של צה"ל אתרי פורנו רבים, שישראל טוענת שנכנסה אליהם בכדי לקרוא מאמרים.

***

נשים ברחוב – מבצע לחלוקת גז מדמיע לנשים חסרות בית וזונות רחוב, הנמצאות בסכנת תקיפה ואונס. לתרומה לטובת הרכישה והחלוקה, לחצו כאן.

***

תג מחיר 1 – מעל ל-20 רכבים פונצ'רו בכפר סינג'ל, ככל הנראה ע"י מתנחלים. עניינים מן הסוג הזה הפכו לשיגרה, ממש כמו העובדה שאיש לא מדווח עליהם. להזכירכם ב-2008 עבר "חוק דרומי" לאחר ששי דרומי ירה והרג פורץ ערבי בדואי (שאין עוררין שהיה שם בכדי לגנוב רכוש חקלאי ולא למטרות טרור). החוק למעשה קובע שעל אותן העבירות המתבצעות בהרבה מפעולות תג מחיר, רשאים הפלסטינים והערבים הישראלים, לירות במתנחלים התוקפים את רכושם בשטחם הפרטי:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף מי שמתפרץ או נכנס לבית המגורים, בית העסק או המשק החקלאי המגודר, שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה, או מי שמנסה להתפרץ או להיכנס כאמור."

כמובן שאם יעשו זאת, יגלו שהחוק אומנם לא מזכיר רשמית רקע אתני או דת, אבל השופטים כבר ימצאו את דרכם להבדיל בין בדואי שמנסה לגנוב ציוד, למתנחל שמנסה להרוס ציוד.

תג מחיר 2 – 400 עצי זית הושחתו ו-8 רכבים ניזוקו מפעולה נוספת במזרח ירושלים.

***

המלחמה בקונגו – כושים מתים לא מייצרים כותרות, בטח שלא כושים מתים באפריקה. כך בכתבה ב-CNN שואלים כיצד זה שכל העיתונים בעולם דיווחו בכותרות ראשיות על מבצע עמוד ענן שלנו עם פחות מ-200 הרוגיו, בעוד בקונגו נרצחו בשני העשורים האחרונים יותר מהשואה ברואנדה של 94', הטיהור האתני בבוסניה של שנות ה-90, השואה בדרפור, הצונאמי הענק של 2004 והמתים בפצצות האטום של הירושימה ונגאסקי – כולם ביחד, כפול 2!

קונגו הוגדרה "בירת האונס העולמית" וזה נהיה די ברור כשמבינים שכמעט כל דקה נאנסת אישה בקונגו (כ-1150 נשים ביום) . המצב הזה הוא תוצר של לחימה ארוכת שנים ומרובת רציחות זוועתיות שהותירה גברים רבים עם ערך כל כך נמוך לחיי אדם וסבל, שאונס כבר ממש נמצא במקבילה המערבית לטבעונות, מבחינת דרגת האמפתיה הנדרשת לסבלו של האחר והחלש. לא רק זאת – האונס גם הפך בפני עצמו לכלי נשק וטרור בתוך המלחמה עצמה, ממש כמו קלאצ'ניקוב שנולד איתו כל גבר בין רגליו (וכנראה שלעומת מה שאומרים לנו, הקלאצ'ניקוב שבין רגלינו, הוא בעצם הנשק הפופולרי וההרסני ביותר בעולם).

עם כמיליון הרוגים ישירים ועוד כ-5 מיליון הרוגים עקיפים, קונגו למעשה נקרעת לגזרים על ידי קבוצות שונות, שפחות דרמטי לדעת את שמותיהן והמטרות המוצהרות שלהן – אלו גם ככה נוטות להתחלף כל כמה זמן והמנהיגים הפסיכים שלהם גם כן – אלא להבין את החלק שלנו, המערב, בכל זה. קשה לומר היום, אם הקרב הוא על המשאבים של קונגו, בכדי לממן את הלחימה, או שמשאבי הטבע של קונגו הם היעד הסופי עצמו. עם כל כך הרבה שנים של מלחמות וכל כך הרבה הרוגים, אני לא בטוח אם אלו עדיין אידיאלים מעוותים שמניעים את הלוחמים או שלמכונת המלחמה יש אינרציה משל עצמה. אבל מה שברור זה שהמשאבים הללו, הנרכשים על ידי המערב ומשמשים אתכם בפלאפונים ובמחשבים ובשלל מוצרי האלקטרוניקה שלכם, מממנים את אותן זוועות ולמעשה, אותן חברות נהנות ממחירים זולים יותר, דווקא בגלל אותן מלחמות.

זוהי חרב פיפיות, בה חברות ענק נכנסות לאזורי מחלוקת, ממש כמו בסיירה לאון עם "יהלומי הדם", ורוכשות, מה שהיום נקרא "משאבי דם" או "משאבי מחלוקת" (לכתבה ב-CNBC). כמו עם יהלומי הדם, כך גם למשאבי הדם יש קשר ישיר בין הרכישה של המערב ממדינות אפריקאיות, לרצח, אונס וטרור של מיליוני אנשים. הערכות מדברות על משאבים בשווי 24 טריליון דולר, כך שהאינטרס הכלכלי כאן מובהק – גם של הקבוצות הנלחמות, אך בעיקר של החברות המערביות הפועלות שם ושלנו, כצרכנים שבסוף השרשרת. האינטרס הכלכלי איננו חד כיווני – זהו שוב המערב, דרך רואנדה ושכנות אחרות, שמוכר להם את כלי הנשק איתם הם רוצחים זה את זה. אם נוציא מהמשוואה את הכסף כמתווך ואת שרשרת האנשים שעומדים בינינו לבין קונגו, אנו למעשה רוכשים מקבוצות של רוצחים ואנסים פלאפונים ומחשבים, ומשלמים להם בקלאצ'ניקובים ורימונים. כל זאת עוד מבלי להיכנס לעשרות אם לא מאות שנים של התערבות מערבית בקונגו, שאני לא ארחיב לגביה בפוסט הנוכחי.

מובטו סס סקו (נשיא זאיר במשך 32 שנים עד 1997) וריצ'רד ניקסון נשיא ארה"ב בפגישה ב-1973

להבנה יותר עמוקה של המציאות בקונגו, אני מצרף כאן את הכתבה של וייס (Vice). הם אמנם לא המקור הרציני והמזעזע ביותר של תחקירים (יותר "מסע עולמי" שכזה, עם מוזיקה קצבית ואנקדוטות קומיות) והכתבה עצמה אפילו לא עדכנית להתפתחויות האלימות החדשות של השבועות והחודשים האחרונים, אבל אני מוצא שהם המוצלחים ביותר בעריכה ופניה לסגנון הריאליטי והדרמטיזציה שאנו המערביים נדרשים לה, בכדי להקדיש שעה לצפות בסבלם של אחרים (אפשר להפעיל את התרגום המובנה של יוטיוב, אבל התרגום העברי הוא באיכות ירודה לצערי):

***

גברתי ראש הממשלה – אללד יניב בסרטון נוסף. אני שם את זה כאן אבל אני אישית לא מייחס לזה יותר מידי. אם אנו דורשים הוכחות מהימין ומהתקשורת, ראוי שלא נתמכר להרגל של עדויות שמיעה בלבד גם בשמאל. קחו את זה אך ורק ברמה של "משהו לחשוב עליו":

***

האינטרנט ככלי לדיכוי – אם כבר קונספירציות, ג'וליאן אסאנג' מיוצרי ויקיליקס, בראיון מעניין על העובדה שאנשים בודדים שולטים על כל האינטרנט ודרכו על מירב הידע האנושי (דרך בעלות פיזית של כבלים ושרתים מרכזיים שדרכם הרשת מתקיימת). עם דוגמאות מהעשור האחרון, הוא מראה כיצד ממשלות ריגלו או שיתקו את הרשת לצורכיהן. "לשטאזי בגרמניה היה בשיא כוחם 10% חדירה אל תוך החברה, כאשר אחד מכל עשר אזרחים שימשו כמרגלים על חבריהם. עתה רק בהתקשרות עם חברינו או עדכון פרופיל הפייסבוק שלנו, הממשלות השיגו חדירה של 80% ויותר." ג'וליאן, למרות הדימוי הציבורי שלו איננו קונספירטור מנותק מהמציאות והוא מבין את הצורך בריכוזיות באופן עקרוני כחלק מהמבנה של הרשת (לפחות ברמת התשתית). "ידע הוא כוח. כרגע הידע הזה נאסף על ידי מדינות וארגוני הענק שעזרו להם לבנות את תשתיות האיסוף הללו. הקבוצות האלה הן כבר עתה מאוד חזקות וזאת הסיבה שהן בכלל הצליחו לבנות את התשתיות הללו. אבל עכשיו הן צוברות יותר ידע ויותר כוח שמתנקז לפחות ופחות אנשים. בפני עצמו, זה לא בכרח דבר רע. אך הסכנה היא שמרגע שהכוח כל כך מרוכז, שחיתות עלולה בשניות לשנות את פני החברה שלנו. כל התשתית התקשורתית שלנו, היא בדיוק המערכת הנדרשת לטוטליטריזם אבסולוטי. כל שנדרש הוא לסובב את המפתח."

***

סוריה סוגרת את האינטרנט – דוגמה מצויינת לסיבוב המפתח עליו דיבר ג'וליאן ניתן לראות השבוע בסוריה שסגרה את השאלטר על האינטרנט, בכדי למנוע מהסרטים והדיווחים הקשים (דוגמת אלה) של עשרות אלפי ההרוגים, לצאת אל העולם.

***

ערבי מת – שבוע שעבר נורה למוות אנואר עבדול האדי קודאיה, בן 20 בחאן יונס, כאשר חיילי צה"ל ירו בראשו. בתקשורת נטען כי הוא ו-300 פלסטינים ניסו לחדור לישראל ואפילו גברו על שוטרי חמאס בדרך. סרטונים וראיות הוכיחו שלא היה ולא נברא, אך התקשורת הישראלית לא מדווחת. כתבתי על כך כאן.

***

עוד שקרים של דובר צה"ל – בסוף מבצע עמוד ענן, פירסם צה"ל בחשבון הטוויטר שלו, סירטון אילוסטרציה בו החמאס מתואר כיורה מבתי ספר של אונר"א וזאת ללא הוכחות. אונר"א בתגובה דרשו הוכחה כלשהי לטענה הזאת. דובר צה"ל הסיר את הסרטון בשקט, מבלי להגיב באופן רשמי. אף אחד בתקשורת הישראלית לא מבקר או מדווח על כך. ההתנהלות הזאת היא כמובן הדדית וגם החמאס, ככל הנראה, מייצר גם הוא מידע כוזב לתקשורת. אבל בעוד את הסילופים של החמאס התקשורת הישראלית מבקרת (סטטוס שכתבתי בנושא), היא מפקירה את התפקיד הראשי שלה – ביקורת כלפי השלטון שלנו – ולא מבקרת את אותם מעשים בדיוק, היוצאים מפי דובר צה"ל ונבחרי הציבור שלנו.

***

סרבנות – כנראה בגלל עמוד ענן, נפתחה לפני כשבוע קבוצת פייסבוק תחת השם "אני תומך באנשים כמו עומר גולדמן". עומר היתה בזמנו (2008) חלק מקבוצת שמינסטים (כמו רבים לפניהם) שסירבו לשרת בצה"ל ונשפטו למעצרים כאלה ואחרים. אמנם הסיפור קצת ישן, אך נדמה לי כי מרבית המפיצים של התמונה הבאה של עומר (עשרות אלפי שיתופים) לא מודעים לכך שעומר כבר מזמן לא בכלא או בצה"ל. למרות שכך, הדיון שהתחדש וקריאה של ראיונות של עומר וחבריה מאז, העלו בי כמה מחשבות שרציתי לשתף.

אין ספק שעומר נבחרה בתור הפוסטר-גירל גם בגלל המראה שלה ובמיוחד בגלל הקונטרסט העצום המתקיים בכך שאביה, נפתלי גרנות, שירת בתפקידים בכירים במשרד הביטחון ואפילו כסגן ראש המוסד. למרות שכך, עומר היא לא רק פרצוף יפה ו"הבת של", אלא מייצגת בעיניי תפישה יותר מפוכחת לסרבנות בישראל. אם אני מבין נכון את דבריה מאותה תקופה, עומר איננה קוראת לפצפיזם אבסולוטי – כזה שבמידה רבה מאמין שישראל יכולה או צריכה "לסגור" את הצבא – אלא רואה בצבא חלק הכרחי ולא רצוי, של קיום בעולם לא שפוי. מתוקף כך, הסירוב של עומר הוא בעצם לא ל"צבא הגנה לישראל", אלא "לצבא התקפה לישראל" והקריאה שלה היא לא לביטול הצבא, אלא לרסן אותו לכדי כוח מגן, שם הוא יכול לעזור לנו בהשגה ושימור שלום בין הצדדים.

מן הסתם אלו דקויות שמרבית הציבור בישראל לא יעשה – פצפיזם מוחלט לעומת סירוב על רקע אלימות מוגזמת – אבל אני חושב שיש כאן משהו מרענן ומפוכח; איזו אמירה שלא קוראת לכולם רוצחים, גם אם היא מכילה את ההבנה שרצח מתבצע בשמם. זה נראה לי תהליך חשוב של מעבר מפרספקטיבה של קורבן-מקרבן – עליה מתנהל ויתנהל ויכוח בלתי פרודוקטיבי לנצח נצחים – אל עבר יציאה מהויכוח עצמו וביטול החיפוש אחר אשמים, לצורך מציאת פתרונות. אני רואה בכך יותר מ"סרבנות לשירות צבאי", זו סרבנות לעצם  לקיחת העמדה וצד בסכסכוך הישראלי-פלסטיני. זו סרבנות לעצם הרעיון שצדק היסטורי או פוליטי, אמור בכלל להוות הכשרה לאלימות. במילים אחרות: השאלה "מי אשם בבעיה?" איננה רלוונטית בכדי לפסול את הפיתרון.

יכול להיות שהרחבתי קצת יותר מידי על דבריה של עומר, אבל זאת ראייה שאני מתחבר אליה ומזכירה לי את המאבקים ברחבי העולם לביטול עונש המוות, ללא קשר לשאלה האם הנידון אשם או מה חומרת פשעו. מקווה שלא תיוחס לי פה "הסגברה" של עומר, כי היא יודעת לדבר היטב בעצמה (וגם חברות שלה):

***

No More War, No More Bloodshed – קונצרט צה"לי להפסקת המלחמות:

***

אדמה חרוכה בסודאן – פרוייקט המעקב הלווייני, מביא תמונות לווין מסודאן החושפות כי הממשלה חברה למליציות מקומיות וביחד שרפו טוטאלית 13 כפרים, על בתיהם ושדותיהם. השטח השרוף מכסה 82 קמ"ר, או (לשם המחשה) שריפה של כל תל אביב, רמת גן, גבעתיים, בת-ים ובני-ברק. חוץ מההרג הישיר, הטקטיקה הזאת משמשת לגירוש והרעבה של אנשים באזור הנובה, שאם לא ברור לכם מהתמונות, משיגים את האוכל שלהם מאותם שדות וגידולים שהוצתו. שיחות שלום והסכמים שנחתמו בשנתיים האחרונות, אומנם מיתנו זמנית את ההרג בדארפור והסביבה, אך לא הצליחו להביא להפסקה מוחלטת של האלימות. ניכר כי בשנה האחרונה לאט לאט המצב מתדרדר חזרה אל השנים שלפני ההסכמים ואל אותה אלימות שבאופן ישיר ועקיף הרגה עד כה בין 250 ל-500 אלף בני אדם (מרביתם מרעב כתוצאה ממעשים כמו אלו שתועדו בתמונות הלווין). בארץ ה"יש רק שואה אחת!" מעדיפים להתעלם.

כפרים בסודאן – לפני ואחרי ההצתות של השבועות האחרונים [למקור ותמונות נוספות]

ארועים עתידים:

2.12.2012 עימות פוליטי: תמר זנדברג (מרצ) מול נינו אבסדזה (עבודה) – ב"שפגאט" בת"א (כי פוליטיקה חייבת לבוא עם אלכוהול).

3.12.2012 חשיפת תוכנית יחימוביץ' לכלכלה הוגנת – "ארוע השקת התכנית הכלכלית-חברתית של מפלגת העבודה."

7.12.2012 מצעד זכויות האדם – יוצא מהבימה, ת"א, ב-10:30 [פייסבוק].

12.12.2012 השפעת השיטה המוניטרית על המשבר הכלכלי – מפגש לדיון על כיצד מיוצר הכסף במדינה שלנו, מדוע טכניקת הייצור מרוששת אותנו וכיצד ניתן לשנות את המצב. בעבר העליתי הצעה לתוכנית עבודה בנושא כאן.

מיינסטרים דרך הממים (כי לא באמת צריך לקרוא 1000 כתבות שאומרות אותו הדבר):

לתמצות טקסטואלי וביקורתי של העיתונות על בסיס יומיומי, אני ממליץ על מנוי ל"ולווט אנדרגראונד". בשבוע הבא יהיו לינקים לכל תמונה (בעיה טכנית כרגע), אבל לבינתיים יוצרי הממים – עמיר שיבי, אנטריקוט מפרות קדושות, ג'ון בראון, שחר כותני, ארץ נהדרת, "תאוריות של ההבנה העמוקה של דברים" ועוד כמה מקורות מחו"ל:

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-15 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם. תודה.