בוגדים

בשבוע שעבר דיווחתי שאני נמצא תחת חקירה משולבת של מצ"ח ומשטרת ישראל ולאחר מכן, למרות שחוקרי מצ"ח דרשו ממני לסתום את הפה, הם הדליפו בעצמם ל"הארץ", שאכן ישנה חקירה ושהיא אכן נוגעת לתחקיר שלי על חללי צה"ל של שנה שעברה (אם לא קראתם את התחקיר, לא תבינו באמת את המשך הפוסט). מאז, עם הלחץ, התגובות, האיומים, הבקשות לראיונות מכל גופי התקשורות, החקירות, והחרמות הציוד, התקשיתי להתרכז ולכתוב. סירבתי להתראיין כי אני לא מעוניין להפוך להיות הנושא של הסיפור וכי אני גם ככה לא ממש מסתדר עם העומס (יש רק גוף אחד אליו אני עדיין שוקל להתראיין באנונינמיות, בשביל שהנושא יופץ ולא מסיבות אישיות). אני מתנצל מראש אם הכתיבה לא תהיה בסטנדרט שאני מקפיד לגביו בדרך כלל.

עד עתה, היו הרבה תגובות חיוביות לצד הרבה שליליות בתחום ה"בוגד", "מלשן", "פחדן" וכדומה, אבל אלו הגיעו מאנשים פרטים ולא חשבתי לנכון להגיב. אבל אז הגיעה תגובה אחרת…

לפני שלושה ימים ב"צינור לילה" עסקו בחקירה שלי ולמחרת אותו היום, הם התקשרו לבקש את תגובת צה"ל. כנציג צה"ל ראיינו אלוף משנה במילואים, ד"ר חיים קנובלר, לשעבר ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל. קנובלר בכלל חשב שכל הסיפור הזה של החקירה שלי ושל ההתאבדויות הוא מצחיק (וממש נקרע מצחוק על קו הטלפון):

"(צוחק) זה בערך קרוב לשליש. זה משהו בסביבות 15-20 לשנה בשנים האחרונות. וזה ירד משלושים פלוס מלפני חמש-עשר שנים בזמן שהצבא בשנים האלה גדל. זאת אומרת, זה ירידה בערך בחמישים אחוז בהתאבדויות חיילים בצה”ל. מת במוות לא טבעי שחשוד כהתאבדות, אם הוא היה נכה צה”ל, נכה משטרה, נכה ש”ב, נכה מוסד וכו’. זה דו”ח (צוחק) של כל מי ששייך לכוחות הביטחון. יש בלוגר ולא יודעים מיהו, הוא כותב וכו’ (צוחק). זה הסיפור, בקיצור, אף פעם לא להאמין למה שיש ברשת." (תמלול של דבורית שרגל)

האמת? הוא צודק. אל תאמינו לכל מה שאת קוראים באינטרנט, אבל בטח לא למה שאיזה קול בטלפון אומר לכם ובטח שלא כאשר הדובר, הוא למעשה דובר של אותה המערכת הבעייתית מלכתחילה.

אז דבר ראשון, צינור לילה (ורבים אחרים) התעסקו אך ורק בנושא ההתאבדויות, כאשר התחקיר עצמו התחיל בכך שלא היתה ואין עד היום רשימה שמית שמכילה את 126 החללים, שהמדינה טוענת שנפלו בשנה שחלפה. איכשהו, הנושא הזה, אפילו עכשיו, מוחמץ כאילו הוא נושא של מה בכך. חוץ מהנושא הזה, יש גם את שאלת סיבות המוות, שגם כן עד היום אנו לא יודעים ונדמה שלאף אחד לא אכפת. אבל אני אתייחס לכך בסוף. כרגע בואו נתייחס לדברים שבכל זאת אמר אל"מ ד"ר חיים קנובלר.

"זה [מספר ההתאבדויות] יותר קרוב לשליש [ממה שטענתי]"

לדעתי צינור לילה כנראה ערכו זאת לא נכון והוא בעצם מגיב לכתבה ישנה שפורסמה ברשת, בה הוערך מספר החללים בצה"ל ב-68, נכון לאותה השנה. אני לא חתום על המספר הזה ולא הצגתי שום מספר שקרוב לכך. כתבתי שצה"ל בעמימות מצהיר על מספרים באזור ה-30 ושאני מעריך שייתכן ומדובר ב-40 מתאבדים. שימו לב שב-2011 היו 21 מתאבדים בצה"ל (על פי דובר צה"ל – הסבר בהמשך), וזה עדיין קרוב מאוד לנתון שכתבתי בחלק א', שבצה"ל מתאבד חייל כל שבועים (21 בשנה זה חייל כל 2.47 שבועות). אבל היי… המספרים שלי "מופרכים" זה "יותר קרוב לשליש".

"זה [מספר ההתאבדויות] ירד מ-30 פלוס, ב-5-10 שנים האחרונות"

זה פשוט לא מפסיק להדהים אותי כמה כללי יכול להיות צה"ל ונציגיו וכמה הציבור יסתפק בכך. 30 פלוס, ומשהו בין 5 ל-10 שנים. ככה בערך. 5 שנים לפה או לשם, 5 גופות לפה או לשם. מה? אתם מצפים מאיתנו למספרים מדוייקים לגבי חללים? הגזמתם!

מה שכן, זה נכון שב-2006 אכן נעשה צעד מבורך, בו צומצם בצורה משמעותית מספר האנשים שיוצאים מהבסיס עם נשק, אם אין בכך צורך ברור. אדגיש שהפעולה הזאת היא א. סימפטומטית ולא טיפולית – היא מקשה על המתאבד להרוג את עצמו, אבל לא עוזרת למצבו הנפשי. ו-ב. היא עובדת רק כאשר המתאבד משתף עימה פעולה. בסיסים אינם כלא ומרבית החיילים יכולים לצאת באופן חופשי מהבסיס עם נשקם ללא בעיה (זאת בנוסף על כך, שמרבית המתאבדים של צה"ל בשנה האחרונה, התאבדו בבסיסים עצמם).

אבל יש בעובדה שבכל זאת הפתרון הפשוט והלא הוליסטי הזה, עדיין הצליח לייצר ירידה בהתאבדויות, בכדי לבטל את עמדת מערכת הביטחון (ואחרים), כי אין באמת מה לעשות לגבי התאבדויות ואי אפשר באמת למנוע מבן אדם להרוג את עצמו. זה נכון שמי שלחלוטין יתעקש, יצליח. אבל בצעדים מאוד בסיסיים, אפשר לעצור מקרים גבוליים. סביבנו, שקטים ומתביישים, חיים המוני אנשים שבחייהם חשבו על התאבדות ואף ניסו להתאבד והם (ולעיתים צלקותיהם) עדות לכך שאפשר להמשיך הלאה ושטיפול נכון יכול להציל חיים.

"הצבא בשנים האלה גדל. זאת אומרת שזו ירידה של בערך 50%"

אבל צה"ל לא רוצה לומר לנו את הגודל שלו, תחת טענות מגוחכות של ביטחון, כאילו שיש איזה צבא כרגע שמתלבט אם לתקוף אותנו או לא, בגלל שיש לנו 175 או 225 אלף חיילים. בכמה גדל צה"ל? אתם לא צריכים לדעת. למעשה אין פה אף הצגה של נתונים וכל מה שמסתמכים עליו בצה"ל, הוא העובדה שלמישהו מצה"ל, תהיה יותר אמינות ממישהו באינטרנט ולציבור לא יהיה אכפת שאחד מביא לינקים, מקורות ומסמכים והשני פשוט זורק משפטים בטלפון. זאת ירידה של בערך 50%. ממה? מבערך 5-10 שנים ובערך 30 פלוס התאבדויות. איך אנחנו בכלל מסוגלים לשמוע משפטים כאלה, הנוגעים לחללים ולהשלים איתם, זה ממני והלאה.  להזכירכם, לא היתה ממשלה בישראל, כולל הנוכחית, שלא אמרה (לדוגמא לנוכח דו"חות עוני מזעזעים ונתוני אבטלה ואינפלציה גואים), כי המצב משתפר. למה? כי אמרנו ככה ואל תעמיקו במספרים.

"מת במוות לא טבעי שחשוד בהתאבדות, אם הוא היה נכה צה"ל, נכה משטרה, נכה ש"ב, נכה מוסד וכולי – זה דו"ח של כל מי ששייך לכוחות הביטחון"

א. שימו לב שוב לניסוח "חשוד בהתאבדות" – מבחינת צה"ל אין מתאבדים, תמיד חשודים בהתאבדות.

ב. הרי זאת בדיוק אחת מהטענות המרכזיות שלי – תנו לציבור את המידע הזה! אל תגידו לו "126 חללים" ותצפו ממנו שידע מי מת באיזה שירות ומי מת בהגנה על המולדת ומי מת לאחר ש-20 שנה לא היה פעיל בשום הקשר ביטחוני, מסרטן בריאות.

ג. קנובלר גם טוען או רומז, שעירבבתי נתונים של כל כוחות הביטחון והלבשתי אותם רק על צה"ל. שוב נדרש מהציבור לנסות להעריך את גודלם של השירותים האחרים, מבלי שהנתונים האלה מפורסמים. אלא שלא כך הדבר. בחלק ב', בטבלה המסכמת, אני מראה כי הצלחתי להוכיח 17 מקרים של התאבדות. מתוך ה-17, 16 הם של צה"ל. מתוך ה-16, 10 התאבדו בבבסיס בו שירתו. מר קנובלר, אני מכיר את המספרים היטב ויודע להבדיל בין מתאבדי צה"ל לשאר כוחות הביטחון, בכל מקום אשר המידע איפשר זאת. כאשר הוא לא איפשר זאת, לא הטעיתי את הקורא והיכן שעשיתי הערכה, כתבתי כך.

קנובלר חושב שהיות ואני אנונימי, צריך לפסול את המידע שאני מביא בגיחוך. אז קנובלר, אני אנונימי ואני אכן לא בכוחות הביטחון ולא קשור או ממומן לשום גוף "נוגד" צה"ל באופיו, כך שאין לי אינטרס מלבד הסקרנות הטבעית שלי והרצון שלי לתקן דברים. אבל מה לגביך?

קנובלר כבר איננו בצה"ל ועכשיו עובד בחברות פרטיות, דוגמת חברת מד"ן סי.אן.סי. בע"מ ולהלן מטרותיה (מאתר החברה):
"החברה שואפת להוביל לשינוי בדפוסי תרבות השכול והנפגעים, ולהביא לכך שהנפגעים ומשפחותיהם יזכו ליחס דומה לזה אותו מקבלות משפחות נפגעי וחללי צה"ל, ואף למעלה מכך"

למיטב הבנתי (ויודגש כי אני רק מסיק מן הכתוב באתר החברה עצמה), חברת מד"ן בעצם, תמורת כסף כמובן, פועלת להרחבת מושג החלל, כך שיוחל, הוא והזכויות הנלוות עימו, על מקסימום האנשים ובעדיפות (מן הסתם) על לקוחותיה. קנובלר הוא מן הסתם רכש משמעותי לחברה, שיש לו הכשרה וקשרים בדיוק במקומות הרלוונטים. עכשיו אפשר להתווכח אם המטרה מוצדקת או לא ואני מתאר לעצמי שהיו מקרים של אנשים שנדרשו באמת ובצדק לעזרת המדינה, ואנשים שסחטו על אלמנטים טכנים ובעזרת עורכי הדין והמומחים של מד"ן, יותר כספים משהגיע להם (אם הגיע להם). אבל אי אפשר להתווכח על כך שלמד"ן וחברות שכמותיה, יש אינטרס מובהק שלא יפורסם המידע שאני מבקש לפרסם, המראה ממה מתים האנשים שאנו מתגמלים, מנציחים ומפצים את משפחותיהם. הרי אם כפי שטענתי יפורסמו כל הנתונים, אולי ישאל את עצמו הציבור, מדוע אלו זכאים לפיצוי ותגמולים ואני, "סתם" אדם מן השורה, לא? מדוע הם זכאים להיחרט על קיר המנציח אותם ולילד שלי נאלצתי לשלם מצבה מכיסי, בפינה נידחת בבית קברות אזרחי?

אבל לעומת קנובלר, אני יכול לתהות לגבי האינטרסים שלו, אבל זה אף פעם לא יגרום לי לפסול מראש את דבריו. גם לאנשים המואשמים ברצח יש אינטרס מובהק לשקר ובכל זאת, יש ביניהם שאומרים אמת ולא רק על סמך האינטרס שלהם, נפסול את עדותם (תוך כדי גיחוך), אלא על סמך הראיות. אולי את צופי צינור לילה בילבלת אבל אני יודע מה ההבדל בין עדות שמיעה (שזה כל מה שהצגת) לראיות. בוא נבדוק את המספרים.

מיד לאחר השיחה עם קנובלר, מספרים בצינור לילה שדובר צה"ל מסר להם שהמספר הרשמי ל-2011 הוא 21 התאבדויות בצה"ל.

א. כמו שכתבתי בחלק ג' – 16 הוא המספר המקסימלי של התאבדויות שאפשר לומר שהוא מקביל לאוכלוסיה הכללית (וגם זה ניפוח שעשיתי בכדי "ללכת לקראת" צה"ל – עוד על כך בהמשך). משמע גם על פי צה"ל יש 5 התאבדויות שנובעות (סטטיסטית) מהשרות הצבאי ב-2011. וזה לא הדעה של "איזה בלוגר שאין לו שם", אלו המסקנות של משרד הבריאות בדו"חות השנתיים שמפרסמת המדינה עצמה.

ב. בצה"ל עושים את הטריק הזה המון (אם במכוון או בטעות) – את פרסומי האובדנות שלהם, הם עושים בשנה קלנדרית לועזית (תחילת שנה עד סוף שנה). את פרסומי החללים הם עושים בשנה עברית (מיום זיכרון אחד עד לאחר) ואני אף פעם לא יודע – כי הם לא מבהירים – מתי הם משתמשים באיזו שיטה, כך שקשה לדעת כמה מהחללים שהם מפרסמים ביום הזיכרון, קשורים להתאבדויות שהם מפרסמים (גם כן במעגלים סגורים וקשה להשיג את המידע), בדוח"ות סוף שנה. לדעתי צה"ל התכוון לשנת 2011 קלנדרית, כשדיווח לצינור לילה על 21 התאבדויות וידע מדוע הוא עושה זאת. אבל לפני חצי שנה בוואלה, התראיין מומחה בתחום שאולי שמעתם עליו, שאינו בלוגר אנונימי והנה מה שהיה לו לומר:

כתבה מוואלה חדשות, עם התייחסות של קנובלר

כתבה מוואלה חדשות, עם התייחסות של קנובלר

אז אני יודע שאני סתם בלוגר אנונימי ואינני מקצוען בעל שם בתחום, אבל מה המספר? 16 כמו שאומר קנובלר? 21 כמו שאמר ל"צינור לילה" דובר צה"ל? מה מספר החללים של ישראל – 126 כפי שדיווח משרד הביטחון או 91 כפי שדיווח "אתר יזכור" (אתר ההנצחה של משרד הביטחון)? מדוע נתפשת האמינות של אנשים שיש להם אינטרס ברור להסתיר את המידע (או פאשלות בהצגת המידע) ואנשים שמתפרנסים מהקשרים שלהם בתחום הזה, כיותר משמעותית משל בלוגר, שהמספרים שלו לפחות קונסיסטנטים ומלונקקים למקורות? אני מן הסתם לא יכול לדייק בהכל ואני מבהיר לקורא כשאני עושה הערכה בלבד, אבל אתם, לכם יש את כל המידע ועדיין, אם אני שואל ראש אחד, אני מקבל תשובה אחת, ומראש אחר, תשובה אחרת. ואני לא אמין?!

אדגיש כי אני לא מאשים אף אחד ומבחינתי עוד מהשתחלתי לחקור את הנושא, מעולם לא פסלתי את יכולתה של המערכת פשוט להיות מבולגנת ולאבד טפסים של חללים או את מספרם וכדומה (עדות לכך אולי אפשר למצוא בכך שכשהגעתי לחקירה האחרונה שלי לפני מספר ימים, מצ"ח שכחו להגיע ושוחררתי עם זימון חדש). השאלה שלי איננה בנוגע לאנשים שספציפית מדברים בשם צה"ל, אלא לעצם כך שאנו חושבים שיש איזו אמינות מובנית מכך שמצורף לשמם "דוקטור" או "אל"מ".

אז הנה עוד אל"מ של צה"ל שהוא גם ד"ר – אייל פרוכטר. רק לפני שלושה חודשים אמר בכנס הבינלאומי למניעת אובדונות:

"בשש שנות המעקב חלה ירידה דרמטית של 50% במספר המתאבדים בצה"ל: מ-20 מתאבדים למאה אלף בשנת 1998 (פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית) ל-10 מתאבדים למאה אלף בשנת 2011."

ראשית שימו לב לתרגיל. הוא מייחס, כמו קנובלר, ירידה של 50% במספר האובדנות, למהלך של הפסקת שליחת טירונים וחיילים שאינם קרביים, עם נשק לביתם (שוב, מהלך נכון ומבורך). אלא שהשינוי הזה התחיל ב-2006 (ולכן כתוב "בשש שנות המעקב"), אבל מאיפה הם מתחילים למדוד? 1998! אפילו לא לקחו שש שנים אחורה כדי ליצר מדד שווה.

מדוע 1998? האם הייתה זו שנה עם הרבה התאבדויות? מדוע לא עוד שנה אחורה? האם היתה זו שנה עם מעט התאבדויות? לך תדע. בחרו שנה וממנה מודדים ואף אחד לא שואל "למה?". אם בדו"ח של 2012 יצא להם מספר לא טוב, אולי יבחרו תחום מדידה אחר. אם תהיה עליה בין 2012 ל-2011, אולי יחליטו לדווח על ירידה, אל מול הממוצע בשנות ה-80. תהיו בטוחים שכל העיתונים יפרסמו "ירידה מאז שנות ה-80", מבלי שהציגו להם גרם של מידע ומבלי שתהו מדוע נבחר הטווח המסויים הזה להשוואה.

שנית, שימו לב לנתון שמציג אל"מ ד"ר אייל פרוכטר (שאינו בלוגר אנונימי פחחח), כי שיעור המתאבדים באוכלוסיה הכללית, הוא 5 לכל מאה אלף. אני לא בדיוק מסכים איתו, אבל נניח שכך הדבר. הרי שכשאני חישבתי לצה"ל את מספר המתאבדים (בחלק ג') שיהווה מקבילה לאוכלוסיה הכללית, הלכתי לקראתם ככל הניתן ונתתי להם יחס של 8 מתאבדים למאה אלף, מה ששיקף, על פי דובר צה"ל (שאמר שהיו 21 התאבדויות ב-2011), 5 התאבדויות "תוצרת" צה"ל, מעל ל-16 (בהינתן הערכה של 200 אלף משרתים). אבל בא פרוכטר ואומר לא 16, אלא 10 הוא המספר שאפשר לתת לצה"ל כתיקרה למקבילה לשיעור באוכלוסיה הכללית. משמע אנשי צה"ל עצמם אומרים שב-2011 היו 11 התאבדויות "תוצרת" צה"ל, מעבר לשיעור ההתאבדויות המקובל בציבור. לא אישתון-בלוגר-אנונימי-פחחח, אלא אל"מ ד"ר אייל פרוכטר ודובר צה"ל (כאשר מאחדים את דבריהם), אומרים כי צה"ל יותר ממכפיל את כמות ההתאבדויות של השוהים בקרבו. 

בקיצור, אל"מ ד"ר קנובלר, את הגישה המתנשאת של "אני בסוד הדברים ואתם תאמינו לי ולא לאף אחד אחר", תשמור לעצמך. לא נשאלת לטעמך האישי, אלא לדעתך בנושא מותם של ילדים בישראל. אם אתה לא מסוגל להפיק מספרים מדוייקים וברורים, תעשה צעד אחורה ותודה שאתה לא יודע. אם אתה כן מסוגל, אבל לא יכול לדבר על כך מטעמי סודיות (כביכול), תאמר שהנושא מסווג ואל תוסיף מילה. אבל אל תיתן חצאי מספרים עם הערכות גרוטסקיות ותצפה שאני אפול מהכיסא. הערכות גרוטסקיות של צה"ל, הן הסיבה שמלכתחילה התחלתי לחקור את הנושא. אני יודע שאתם רוצים להישאר היחידים שבסוד העניינים של חללי צה"ל, אבל אני ורבים אחרים לא חושבים שזו זכותכם. לא תסבנו אותנו עם טיעונים מופרכים של ביטחון. אין שום סיבה שלא תצא רשימה מסודרת, ללא שמות, של מספר החללים לפי סיבות מותם. עד אז, כל ההצהרות השבורות האלה, שלא מצליחות להפיק מספר אחד ברור, לא משכנעות אותי ולא רבים אחרים בציבור.

לא רק על מתאבדים היה התחקיר 

לפני כחצי שנה כשכתבתי את התחקיר הראשוני הופיעו באתר יזכור 91 שמות בלבד, במסגרת התאריכים שבהם המדינה טענה שנפלו 126. הפרש של 35 חללים, נטולי שמות, שעמדתם ואמרתם עליהם בטקסים שמאחורי כל אחד יש סיפור ושם – מלבד אצלכם באתרי ההנצחה.

משרד הביטחון אמר לי בזמנו, כי ההפרש נובע מאנשים שנפטרו לפני אותה השנה, אך הוכרו כנכי צה"ל רק לאחר מותם. ביקשתי את השמות ואגף הנצחה, שאחראי על הנצחת החללים של ישראל, אמר שאין לו את השמות. אני מזכיר שוב שמדובר על השבועות שאחרי יום הזיכרון. בדיוק סיימנו את הטקסים ואת כל הנאומים על "126 חללים" ואגף הנצחה לא יכול להביא לי רשימה עם 126 שמות. לכן בחלק ב' של התחקיר, העליתי השערות (והבהרתי שמדובר בהשערות) לגבי סיבות תאורתיות להפרש. בכמה חודשים שלאחר הפרסום ספרתי והמספר לא השתנה. אינני יודע לומר מתי, אבל כשספרתי עכשיו, הופיעו 105 חללים בין התאריכים המדוברים. עוד לא יצא לי לחקור את השמות שהתווספו, אבל בהנחה שהם לא מומצאים או משהו, מדוע רק חודשים אחרי יום הזיכרון התווספו השמות הללו לרישום? ומה לגבי ה-21 חללים שעדיין חסרים? כמה זמן אנו אמורים לחכות בכדי לדעת מי הם החללים שביקשתם מאיתנו להנציח? ביום הזיכרון הבא, כבר נגיע ל-126? אולי בזה שאחריו? כמה זמן אני אמור לחכות, בכדי שאפסיק להיות "בוגד" שממציא מספרים? מתי אני הופך להיות הפטריוט ואתם האנשים שכושלים בתפקיד הנצחת החללים (בהנחה שהמחדל לא גדול מכך)?

מסתבר שאת נציגי צה"ל כל השאלות האלה בכלל מצחיקות. זה לא עניין שלנו, אתם מבינים. אנחנו צריכים לעמוד דום ולומר שכל הנופלים קדושים. מי הם הנופלים? לא חשוב… פחחחח!

כתבתי עוד לפני חצי שנה, שאם בקלות שכזו אנחנו מוכנים סתם לקבל מספר כלשהו מהמדינה, ללא תימוכין, הרי שתאורתית לפחות, יש כאן את הקרקע לנפח את הרשימה הזאת ואולי גם להחסיר ממנה. גם אם לא נעשה הדבר עד כה, הרי שהתשתית קיימת. הוכחנו כציבור, שגם 7 חודשים אחרי יום הזיכרון בו נאמר לנו כי נפלו 126 חללים, אנחנו נשלים עם דיווח המכיל רק 105 שמות עד כה.

בטקס יום הזיכרון האחרון, נשא ראש הממשלה שלנו את הנאום הבא:

ב-2010 פנה למשפחות השכולות כך:

ואני שואל אתכם – כשכל הארץ עומדת דום, כשצפירות מהדהדות בכל עבר, כאשר איש לא מדבר על המתים "הרגילים" של צה"ל ורק מדברים על "126 חללים" ו"נופלים" והעיתונים כולם חוזרים על ההודעה של משרד הביטחון על כמות ההרוגים וראש הממשלה ואנשי הביטחון נואמים בצורה הבאה:

126 חללים
"אנו מבכים את בנינו ובנותינו שנפלו על זכותנו להיות עם חופשי באדמתנו"
126 חללים
"הקיום שלנו היה תמיד תלוי באותם מבנינו וגם מבנותינו שהרימו את חרב דוד"
126 חללים
"כשהחרב לא היתה בידינו נפלנו ונטבחנו וכשקוממנו את חיינו, הרמנו מחדש את החרב, ורק היא רק היא יכולה לתת לנו גם את עלה הזית."
126 חללים
"המחירים ששילמנו בנפול טובי בנינו כדי שאנחנו נחיה"
126 חללים
"המחיר הנורא שאתם משלמים הוא חלק מהקיום של עם ישראל וחידוש חייו הריבוניים בארצו"
126 חללים
"נזכור גם את תרומתם הכבירה לכך שעם ישראל חי"
126 חללים
"כי עמנו למוד הסבל, יודע שחירותו הושגה במחיר גבורתם של טובי בנינו"
126 חללים
"בזכות הנופלים, אנו חיים"

אחרי כל זה, מה מצופה מהציבור להבין? אני לא מקבל את הטענות, כי הציבור יודע שמתוך ה-126 הללו רק בודדים נהרגו בלחימה, עוד קומץ במיתות מסביב לאותה לחימה (אימונים, אש כוחותינו וכדומה) וכל השאר בשום צורה לא "הגנו" על המדינה ולא "נפלו" כדי שאנחנו נחיה, כאשר ירו לעצמם בראש, כאשר נדרסו בתאונה במהלך הסופ"ש או כשנפטרו בגיל 62 מהתקף לב. אם אתם חושבים שהציבור גם ככה יודע את הנתונים הללו, מדוע אתם לא מפרסמים אותם? אתם חושבים שהציבור "מבין" לבד שהוספתם (לטענתכם) 35 חללים לשנת 2011 שמתו בשנים שלפני כן? איך בדיוק? איך מצופה הציבור להבין זאת? הרי עד שלא דרשתי את השמות ממשרד הביטחון, בכלל לא ציינתם זאת!

שיהיה ברור, אינני מתנגד לעצם ההנצחה. אני חושב שכשמרחיבים את המושג הזה לכל בן אדם שמת בכל צורה, אנחנו מחללים את המשמעות של המושג –  אבל זה כבר עניין אחר. מבחינתי, אם רוצים מנהיגי המדינה ואנשי הביטחון, שינציחו גם כלכלנים של צה"ל שמתו בחופשה בחו"ל ועריקים שברחו מהמשטרה והתהפכו עם רכבם (והם עושים זאת). אבל שיגלו לציבור שכך הם עושים.

רוצים לתת מיליוני שקלים למשפחתו של אדם שעבד כרואה חשבון או באיזה תפקיד משרדי בשביל צה"ל ומת בתאונת דרכים שלא קשורה לעבודתו? לכו על זה. אבל תסתכלו למורים, לאחיות, לגננים, לרופאים, לעובדי עירייה ולכל שאר אזרחי ישראל ותגידו להם בפנים: אנחנו חושבים שאתם שווים פחות. אנחנו משלמים מכספי המיסים שלכם, למשפחות של אנשים שלא מתו בשום קרב או שום דבר שקרוב לכך, רק בגלל שהם משתייכים לארגון שלנו. מה איתכם? תדאגו לעצמכם לביטוח פרטי.

מדוע פקיד בצה"ל הוא "חלל" ש"נופל" ופקיד בבית חולים או בעירייה, שסביר שגם הם שירתו בצבא מתישהו, הוא סתם בן אדם שנפטר? מדוע אחד מהם זכאי לתנאים מיוחדים? "חלל" צריך להיות בדיוק מה שאתם (לא אני, אתם!) אומרים לציבור במשך שנים – אדם שנפל בהגנה על המדינה. אז או שתשנו את ההגדרות החוקיות, או שבמינימום, תפרסמו את סיבות המוות (בלי שמות), כדי שאנשים ידעו את האמת.

ולא… זה לא בשביל להשפיל את המשפחות השכולות או לקחת ממישהו את "הכבוד". במדינה הזאת אנשים הולכים לקלפי, עם רוב מוחלט בחשיבות, לנושא המדיני-בטחוני ולא ייתכן כי המדינה תנפח מספרים ותייצר תחושה בציבור שכל הזמן שכול ומוות בקירבנו, כתוצאה מלחימה בלתי פוסקת, גם בשנים השקטות יחסית. הדבר הזה פוגע בזכות הציבור לדעת ופוגע ביכולת של הציבור לבוא ולומר – רק X מתוך אלה נהרגו בהתקלות עם אויב? מדוע כל כך הרבה התאבדו? מדוע אנו לא פועלים להסכם שלום, דוקא עכשיו כשיש כל כך מעט הרוגים (בהשוואה לעבר)? מדוע כל כך הרבה חיילים מיחידה Y חולים בסרטן?

לא יעבוד עלי ה"סמוך עלינו". לא סומך עליכם. לא סומך על המספרים שאתם לא ממש נותנים ולא סומך על כך שבלי לעמוד אל מול הלחץ והביקורת הציבורית, אתם תטפלו בבעיות כמו שצריך. בלי חיוכים, בלי גיחוכים, בלי "סמוך עלינו", בלי השתקות ובלי שטויות – תנו לנו את רשימת החללים וסיבות המוות! תפסיקו למרוח אותנו ולהתייחס אלינו כמו ילדים.

מר קנובלר ודוברי צה"ל, האם היום 7 חודשים לאחר יום הזיכרון בו דיווחתם על 126 חללים, אפשר כבר לראות רשימה שמית שלהם? אפשר כבר בבקשה מכם, גדולי עמנו, אלים קדושים שכמותכם, שאתר ההנצחה של המדינה יציג את אותם 126 חללים? אפשר לדעת כיצד מתו?!

אני יודע שאני "פחחח" ו"בוגד", אבל אני חושב שיש עוד כמה כמוני שנמאס להם לשמוע את הסיפורים שלכם ולראות כיצד המספרים המנופחים הללו, משבשים את כל השיח והפוליטיקה הישראלית, ממש לרמה של שינוי תוצאות הבחירות. ואני חושב שיש עוד כמה הורים, שאולי אפשר שילדיהם לא ימותו כמו מרבית חללי צה"ל, בתאונות ואימונים והתאבדויות, שרוצים לראות את המספרים עצמם ולא איזה אמירה כללית של ירידה של 50%, על פני תקופה לא ברורה. קוראים לזה שקיפות.

אולי לא הבנתם את מערך הכוחות בדמוקרטיה – המידע הזה הוא שלנו ואתם צריכים לשמור עלינו מכוחות אויב, לא מהיכולת שאתם חושבים שאין לנו, להתמודד עם מתינו. קחו את הגאווה ואת תחושת המלחמה שאתם מנציחים – לא תודה! אנחנו לא רוצים ברעת המדינה, אנחנו רוצים מדינה שפועלת לטובתנו, גם כשאנחנו תחת חקירתה, גם כששולחים לנו קללות ואיומים וגם כשאין פה כסף והכל יקר. לא תהפכו את אלו מאיתנו שעוד נלחמים על הזכויות שלנו, לבוגדים. ואנו, ה"בוגדים", לא מטיחים ולא נטיח בכם את אותו התואר, למרות שכל מעשינו, בקשותינו, הפגנותינו, הם כי אנו חשים נבגדים.

אנו אולי לא אוהבים פטריוטיות עיוורת ואולי קצת נרתעים מלומר זאת בגלוי, מפאת הקיטשיות, עודף הלאומניות והדביקות שבדבר ואולי אף מפאת תחושת המיאוס שקצת נוצרה ביושבי המדינה הזאת. אבל גם אז, גם אחרי כל זה, עדיין אכפת לנו ויותר ממה שאנו אפילו מוכנים להודות, אנו מוצאים עצמנו במילותיו של הבוגד הבא, שאולי לא הבנתם מי בדיוק הוא מנסה לומר שמבעיר את אדמתנו ומי משמש לה כמגן פטריוטי, כאשר הפכתם רק חלק ממילותיו להמנון בלתי רשמי של המדינה שלנו.

"השיר נכתב כתגובה מאוחרת למותו של אחיו יהודה במלחמת ההתשה, ומנור אמר בראיון כי הוא רצה באמצעותו למתוח ביקורת על אוזלת היד ועל העדר ההתייחסות למותם המיותר של חיילים רבים בזמן המלחמה." [מקור]

פוסט זה פורסם בקטגוריה המחאה החברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, צבא, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

68 תגובות על בוגדים

  1. סתיו הגיב:

    ישר כוח.

    אהבתי

  2. אותג הגיב:

    הבעיה היא לא צה"ל. 'צה"ל', בהקשר זה, משמש כמסלקה לחלק לא מבוטל מהפסיכוזות בחברה היהודית בישראל. אפשר לטפל בפסיכוזות, להעלות אותן על פני השטח ולמוסס אותן. אבל אז יאבדו המנופים המאפשרים את השליטה המניפולטיבית בדיוק באותן אוכלוסיות הסובלות מהפסיכוזות האלה. קבוצות השליטה בחברה הישראלית, ואותם יחידים המגיעים לעמדות שליטה בקבוצות האלה, מעדיפים להשאיר את המצב על כנו, כי זה מקור כוחם האמיתי – לא תבונה, אכפתיות, חריצות, והבנת הצרכים ארוכי הטווח של האוכלוסיות השונות בישראל. זה המצב, ואם לשפוט לפי ההיסטוריה של העם היהודי בישראל, זה לא עומד להשתנות באלפיים השנים הקרובות.

    אהבתי

  3. יפתח הגיב:

    אישתון היקר, מציע לעצור עם הנושא הזה כאן. אמרת מספיק בעניין. אנא חזור והתרכז בכתיבתך וחקירתך המצויינות בנושאים נוספים.

    אהבתי

  4. . הגיב:

    אתה עושה עבודת קודש. המשך בכך – מדהים לראות שאפילו משכול ומוות יש מי שעושה כסף בישראל. מחליא זו מילה קטנה. האחרון שיכבה את האור, חבל על החשמל.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      חשוב להדגיש, כי הפעולות של מד"ן אינן בלתי לגיטימיות בפני עצמן. זה חלק מהמערכת שעורכי דין מושכים לכיוון אחד והמדינה לכיוון אחר. זה קורה גם עם אנשים שתובעים את מס הכנסה, ביטוח לאומי וכדומה. אני לא מנסה לומר שבהכרח מדובר כאן במעשה פסול (לשם כך אני צריך ממש להכיר את התיקים והלקוחות), אלא להצביע על ניגוד אינטרסים.

      אהבתי

  5. shrimp הגיב:

    הרבה זמן שלא התרגשתי ככה ממכתב תגובה.
    אישתון יקר מ"בוגד" אחד למשנהו קבל חיבוק וטפיחה על השכם.
    אתה לא לבד במערכה.

    אהבתי

  6. avivitmishmari הגיב:

    תודה על הנוקדנות והעקשנות שלך – דמוקטטורות (כמו שלנו) צריכות "נודניקים". רוב האזרחים עייפים מדי או מפוחדים מדי להתעמת עם שלל המניפולציות מכיוון השלטון.

    אהבתי

  7. תודה, מאמר מופתי.

    אהבתי

  8. popi הגיב:

    מאוד מאוד מטריד (אך לא מפתיע) היחס לו אתה זוכה מהצבא ומהמשטרה, והיחס אותו אנו כציבור מקבלים בתגובות מזלזלות שכאלה מגורמים שמייצגים את הצבא. תישאר חזק ונחוש כי (זה נשמע נורא) המדינה זקוקה לך. במיוחד עכשיו ובתקופה שעוד צפויה לנו כאן עד שיחול שינוי מהותי באופן שבו הפוליטיקה הישראלית מתנהלת. אתה לא לבדך מול המערכת, יש רבים מאחוריך. דרך אגב, מזל טוב על ההרחבה המרשימה של התפוצה שלך. נראה שאם הם יצאו בידיים ריקות מהחקירה שלהם עליך יתכן ואפילו כל העניין יהיה לטובה. בהצלחה!!!

    אהבתי

  9. האיש הגיב:

    ברוך שובך. שאלה שאולי לא הבנתי או שכן ובכל מקרה אשמח לתגובה עליה. אתה מציין כך : " "חלל" צריך להיות בדיוק מה שאתם (לא אני, אתם!) אומרים לציבור במשך שנים – אדם שנפל בהגנה על המדינה. אז או שתשנו את ההגדרות החוקיות, או שבמינימום, תפרסמו את סיבות המוות (בלי שמות), כדי שאנשים ידעו את האמת" בגדול אני מסכים עם מה שאתה אומר אבל…

    ישנם אנשים שאינם מעוניינים להתגייס לצבאינו הנשגב, פשוט לא רוצים. נכון (ואין לי אפילו צל צילו של מספר שיוכל לאשש את מה שאני אומר) כמות אילו שמגייסים לצבא היא נמוכה יחסית, אבל (ושוב אני לא יודע אם יש אפשרות לבדוק זאת) היא בטוח קיימת(מהיכרות עם הצבא). יכול להיות שאדם שהזהיר את האנשים שאיתם נפגש טרם הגיוס על כוונתו להתאבד ולא קיבל את היחס המתאים? אני מוכן לשים כסף שישנם כאילו אנשים. אנשים כאלו – שהזהירו מראש, אנשים שיש להם היסטוריה שלא נבדקה כמו שצריך, מה איתם? האם בגלל שהם התאבדו לא מגיעה להם הזכות להקבר כגיבור? כי איזה נאד החליט שאותו אדם משקר לו, פשוט לא בא לו להתגייס?

    יש דרך לבדוק כזה דבר?
    מקווה שאני ברור בכוונה שלי

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני יכול לומר לך שקיבלתי תגובות ממשפחות ואנשים שמתארים בדיוק את הסיטואציה הזאת. אני דרך אגב, לא חושב שמתאבדים צריכים לצאת מחוץ להגדרה של חלל ושזכאיות המשפחות והחללים במקרים שכאלה לכל ההטבות המגיעות עם מעמד החלל. אבל עדיין, ראוי שיפורטו המספרים בצורה מדוייקת, כדי שהציבור ידע את המספרים.

      אהבתי

  10. shrimp הגיב:

    את השיר הזה כתבתי כשנתבקשתי לשאת דברים בטקס סיום הטירונות. המ"פ שלי ביקשה ממני לכתוב "משהו מעודד " על החייל הכללי שייתן לח'ברה קצת השראה. אז באותו יום ישבתי והקשבתי למלא שירים של להקות צבאיות ובמיוחד לשירים "אין לי ארץ אחרת" ו"מה אברך". ולמרות שאני חולק איתך השקפה דומה בענייני לאומניות ועדריות חברתית המ"פ שלי לא הצליחה לקרוא בין השורות ואף הציעה לי לכנות את השיר "המנון החיל הכללי".

    אנו חיים בזו הארץ ארץ נחלות
    אנו בניה של הארץ ארץ האבות
    וכאן ניטמן בזו הארץ… ארץ הקרבות.

    כולנו בני חייל בן ובת.
    בני חילות רבים.
    בני הים והאויר והרגלים שבדרכים.

    ולא בכדי "נופל" חלל,
    שמאיתנו 'כך' נגזל.
    כי אם תרם למערך ומשנתו לא תישכך.

    אך לא רק על חרבו נמדד הוא החייל.
    ללא נהג חובש ואיש מטבח,
    כיצד ייסע, יבריא, יאכל?

    לכן כולנו ירוקים כולם כל בן ובת.
    לכן כולנו חיילים מרא"ל ועד רב"ט.

    אהבתי

  11. איתמר הגיב:

    כל הכבוד על מאמצייך ועבודתך

    אהבתי

  12. אלון הגיב:

    אתה מרגש.
    אני לא יודע איך זה מרגיש להילחם מלחמה כל כך צודקת, כל כך לבד. אני מקווה שזה לא נורא כמו שזה נשמע.
    אני לא יכול לטפוח לך על השכם פיזית, אז שמתי תרומה קטנה בקופה.
    בהצלחה.

    אהבתי

  13. סימפאטיקו הגיב:

    יתכן, רק יתכן – שהלא מדווחים הם חללים שנהרגו במדינות אויב, במהלך פעילות מבצעית, ולא רוצים שהאויב ידע עליהם, ויצליב את הזהות… ככלות הכל , האויב נחשף לאותו מידע אליו אתה נחשף. אם יחשפו השמות והתמונות, האויב יקבל מידע שלא נרצה שיפול לידיו.

    קפיש ?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. ההפרשים הם בעשרות, לא בבודדות. לא מתקבל על הדעת שזה המקרה וגם ככה איש לא טען או רמז בפני שבכך מדובר.

      ב. אפשר לפרסם דו"ח סיבות מוות ללא שמות. אין לאויבי ישראל מה לעשות עם המידע הזה. אולי קצת "לרדת" עלינו. אולי קצת לפגוע באתוס שלנו. אבל לא פגיעה בטחונית של ממש. אם היתה פגיעה שכזאת, הייתי כבר בכלא. גם הצבא עצמו לא טוען לפגיעה שכזאת.

      אהבתי

  14. ק הגיב:

    הנצחה. חללים. יום הזיכרון. צפירה.
    כולם מרכיבים בתוך מדיניות מכוונת, שעושה גלוריפיקציה לשירות הצבאי, ומגדלת דור חדש של צעירים שלא ישאלו שאלות לפני שהם מתנדבים למסור את נפשם בעד… תיכף נחליט מה.
    ניפוח מספר החללים והצנעת סיבות המוות – מזינים את המיתוס, ומחזקים את העם באמונתו כי חלליו "לא נפלו לשווא", וכי השכול הוא "משפחה".
    כך, החברה הישראלית עוצבה (ולא "התעצבה") כחברה המקדשת את הצבא, וכל מי שמנסה לטעון כנגדו – מוקע אוטומטית כ-"בוגד".

    אהבתי

    • נועם א"ס הגיב:

      שנאמר (אישתון, 19/12/2012): "אנחנו חושבים שאתם שווים פחות. אנחנו משלמים מכספי המיסים שלכם, למשפחות של אנשים שלא מתו בשום קרב או שום דבר שקרוב לכך, רק בגלל שהם משתייכים לארגון שלנו."

      הצבא שיש לו מדינה הוא סימן היסטורי ברור להתפוררותה של כל אימפריה שהתקיימה אי פעם, גדולה או קטנה. בחברה שבה הגדרת ההשתתפות הפוליטית תלויה בהשתתפות בארגון המקומי של מנגנון הפעלת-הנשק, יכולים להיות רק שני מעמדות: מעמד המשתתפים במנגנון הפעלת-הנשק, ובוגדים.

      דינם של כל מורה, של כל אחות, של כל גנן, של כל רופאה, של כל עובד ושל כל מובטלת, התובעות את זכויותיהן הפוליטיות מתוך זכותן שלא להשתתף במנגנון המקומי של הפעלת-הנשק, הוא במוקדם או במאוחר להפוך כולן לבוגדות. אין ולא יהיה ולו מקרה היסטורי אחד שהכיוון שבו הולך מעמד בעלי החרב כבעל זכויות-היתר הפוליטיות, לא הוביל לאבדון.

      לכן אין דבר שממלא אותי ביותר גאווה ושמחה מאשר כשקוראים לי בוגד: אני רואה את זה כעדות, למעשה כתנאי, לכך שכנראה אני עדיין מקיים איזושהי חירות.

      אהבתי

  15. As long as he finds the subject of solediers' suicide amuzing…
    In the absence of good invetigative journalism in Israel, it is very refreshing to read your blogs. Fascinating and food for thoughts. I hope you can keep going. Good luck.

    אהבתי

  16. גלי גינת הגיב:

    הי אישתון,
    גלי מצינור לילה. התלבטתי אם לכתוב לך בפרטי או כאן, מכיוון שאני לא נוטה לעשות דברים כאלה. אבל נראה לי שזה דיון חשוב מספיק בשביל שיהיה פומבי.
    1. לא התעסקנו רק בהתאבדויות. בכתבה הראשונה סיפרנו על גלגולי התחקיר שלך, אבל ברור שנושא ההתאבדויות הוא באמת נושא מעניין שצה"ל נוטה לעמעם ואתה חקרת וחפרת בו, לכן באופן טבעי הוא תפס את אור הזרקורים. אגב, בתגובה לשאלתנו "מדוע נתוני ההתאבדויות בצהל אינם מפורסמים?", תגובת דו"צ היתה: "הם כן, בכל סוף שנה. צה"ל לא מסתיר דבר". אפילו לא שידרנו את זה.
    2. לגבי החשד להתאבדויות – בעקבות התחקיר שלך דיברתי עם כמה משפחות. חלקן חשבו שעשית שירות מדהים להעלאת הנושא המטוייח, חלקן היו פחות נלהבות ונפגעו מאוד. אבל דבר אחד כן בלט: גם במקרים שהעובדות זועקות לשמיים שמדובר בהתאבדות – יש משפחות שמאוד קשה להן לקבל את זה. צה"ל במקרה הזה נוהג (קשה להאמין, אבל כן) ברגישות כשהוא מסייג את הנושא. זה כמובן לא אמור להפריע לסטטיסטיקה.
    3. חיים קנובלר דיבר איתנו און רקורד, היו גם אחרים שדיברו אוף. כולם אמרו שמדובר במספר מוגזם, הוא פשוט נתן לכך הסבר הגיוני (מדובר במספר המתאבדים מתוך כלל מערכות הבטחון. אגב גם אתה כתבת שגם אם נכה צהל יתאבד ארבעים שנה אחרי שירותו הצבאי, הוא ייכנס לסטטסטיקה של אותה שנה). קנובלר הגיב בדיוק למספר שכתבת – קרוב לארבעים. זה גם הטקסט שהקראתי בשידור. אני יכולה להבטיח לך שגורמים נוספים, שפחות יכולים להרשות לעצמם לדבר בחופשיות, אמרו דברים דומים. זו היתה השאלה שאליה הוא נדרש ולא שיעור המתאבדים בצה"ל לעומת האוכלוסיה.
    4. הספקולציה שלך לגבי מד"ן כגוף שרוצה לצמצם את מספר ההתאבדויות היא מעניינת. ייתכן שהיא נכונה אבל תן לי להציע ספקולציה אחרת: דווקא מד"ן כגוף שמתמודד מול צה"ל ומייצג משפחות שכולות אמור לרצות לקבל את מירב הנתונים בצורה השקופה ביותר, כי בבואו לדרוש פיצוי כספי בשם משפחות של חיילים שהתאבדו למשל – יהיה להם קל יותר להוכיח רשלנות מצד צה"ל אם מדובר בתופעה נרחבת. אבל ספקולציות אפשר להמציא בלי סוף…
    5. לגבי תגובת דו"צ – אמרנו בשידור שאכן מדובר בנתונים של שנת 2011 שאפילו עוד לא הסתיימה כך שהמספר אינו סופי. וכן, לא הצלחנו לקבל נתונים לפי טווח הזמנים שלך לצורך השוואה. ברור שביקשנו. טריקים של דובר צה"ל או סתם בירוקרטיה? לך תדע.
    6. בניגוד לקנובלר – אנחנו בצינור לילה מאמינים מאוד בכוח של הרשת (מן הסתם, אחרת אנחנו יכולים פשוט לסגור את הבסטה אם ביבי לא יעשה את זה לפני כן) בעיקר כשהיא מביאה תחקיר מרתק וממוסמך, אבל גם אותה מותר לבדוק לפעמים.
    7. לילה טוב

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שלום גלי,

      1. החלק של החקירה שלי הכי פחות מעניין אותי. כשאני אומר שכולם מתעסקים "רק בהתאבדויות" אני מתכוון לגבי כך שהפוסט במקור נועד להבין איפה כל השמות של החללים וכיצד הם מתו.כתוצאה מאותו חקיר הגעתי לנתוני האובדנות, אבל זה היה רק חלק בתוך ניסיון להבין באופן כללי את המספרים, שחסרים.
      אומרים בצה"ל שהנתונים מפורסמים. אולי. אולי באיזו ועדה פנימית מול ח"כים מסויימים. חודשים שאני חוקר את זה ואי אפשר למצוא את המידע. מדווחים למי? איפה האתר הפשוט והגלוי שיציג גרף ברור עם מספרים מדוייקים? מדוע הרצה פשוטה בגוגל של נאמר "מתאבדים בצה"ל 2008" לא שולחת אותי לדו"ח באתר ממשלתי כמו לדוגמא דו"חות של משרד הבריאות בנושא? זה נחמד לזרוק באוויר מספרים ואימרות, אבל בפועל, המידע איננו. אני לא יודע למי הם חושבים שהם מדווחים, אבל לציבור אין גישה למידע.

      2. זה אכן נושא רגיש ואני קיבלתי תגובות מעורבות בדיוק כמותך. אם כל הנתונים היו מדווחים בצורה ברורה ועיתוני יום הזיכרון לא היו רק מפרסמים מספר כללי, אלא חלוקה לפי סיבות מוות, הייתי חושב שזה לגיטימי לא להפנות לשמות החללים עצמם. אבל היות והצבא לא משחרר את המידע הזה ואף אחד לא מפרסם אותו בשום מקום, אין ברירה אחרת.

      3. להגיד באוויר גם אני יכול. הבאתי פה ובתחקיר המקורי עשרות לינקים. הם רק זורקים משפטים. הבאתי פה אפילו ציטוטים סותרים שלהם עצמם וסתירות ביניהם (אנשי הצבא). בנוגע לעירבוב חללים כללים הם חללי הצבא – כתבתי כבר פה בפוסט. זה פשוט לא נכון. אני יודע להבדיל. הם סתם זורקים לך טענות באוויר. הרי שאפילו דובר צה"ל אמר שהיו לו 21 חללים מהתאבדות ב-2011 וכבר הראיתי בפוסט שזה אומר פי 2 מהכמות בציבור הרחב (על פי גרסאת אנשי הצבא עצמם!).

      4. מד"ן לא צריכים להוכיח רשלנות. כרגע משפחות מקבלות את מלוא התגמולים על התאבדות ללא קשר לאחריות הצבא לאותה התאבדות. מד"ן אולי רוצה את מירב הנתונים לעצמו, אבל הם לא רוצים את מירב הנתונים לציבור. כמובן שהם לא פועלים לגבי כך באופן אקטיבי – זה בסך הכל חברה אחת. אבל רק רציתי לציין שהעד עצמו, הוא עד שיש לו ניגוד אינטרסים בעדותו (היות והוא תקף את אמינותי).

      5. אני מניח שהתכוונת 2012, כי 2011 כן קיבלתם (21). אני כמובן לא יודע ואני כותב במפורש כשאני עושה ספוקלציות.

      6. אני חושב שהרגשת שתקפתי אתכם ולא ממש. אני חושב שקצת נתתם יותר מידי חשיבות לעדויות שמיעה, כאשר איש לא שלח לך מידע רשמי או טבלה של ממש. כפי שכתבתי בפוסט עצמו וכפי שכתבת בעצמך, הסתמכתם על מספר מקורות מביני עניין שכולם חשבו שהמספרים מוגזמים. זה לא מידע אמפירי. זה רק אומר שאנשים אמרו משהו ושכנראה שהאנשים שאמרו לכם את אותו המשהו היו כולם מאותם המעגלים. את יודעת מה? אולי אני טועה. אולי הכל שטויות. בבקשה. יוציא צה"ל דו"ח מפורט באתר הרשמי שלו כך שכל אחד יוכל לראות את סיבות המוות. תעשי גוגל קצר, זה לא עניין מסובך. הם אמרו שהם משתפים את הנתונים? הם אמרו שב-2011 היו 21 התאבדויות? זה נתון שמן הסתם הרבה אנשים היו חוקרים וכותבים עליו? תריצי בגוגל 21 התאבדויות 2011 או משהו בסגנון. איפה זה? איפה השיתוף הזה? את לא יכולה פשוט לסמוך על זה שהם אמרו לך שהם שיתפו את המידע. עם מי? 7-8 חודשים אני עוסק בזה ולא מוצא מידע. שלא יגידו לי שהמידע נגיש לציבור.

      8. לילה נהדר ושוב, אני בכל מקרה מעריך את ההתייחסות, אבל הזמנים מעוותים ואנו נדרשים ליותר מאשר מצופה מאיתנו. אני יודע שהורגלנו לכך שאם שאלנו כמה אנשי צבא, זה מקור מהימן – אבל זה פשוט לא! הצבא ודובר צה"ל מוכיחים את עצמם כמקורות בלתי מהימנים למידע שוב ושוב. כשקנובלר אמר לך שזה בדיחה וזה שליש ושזה ככה וככה, היית צריכה לבקש שישלח לך את המספרים. אני מעריך שהיית מקבלת שתיקה או התרצה כלשהי. אני מחכה כבר 7 חודשים למספרים הללו, שאין בהם שום דבר חסוי או בטחוני ובכל זאת, הם אינם. ויש לי כבר גיבויים וצילומי מסך ועוד שרק מחכים לכך שהמספרים יסולפו. לכל הפחות, יכול צה"ל להשלים את מניין החללים באתרי ההנצחה עכשיו ולהודות בכך שהיה מחדל בעבודת ההנצחה. זה, לכל הפחות.

      אהבתי

      • שיר קנובלר הגיב:

        "חיים קנובלר דיבר איתנו און רקורד" גלי? באמת?

        מתקשרת לאבא שלי אשה שמזדהה כתחקירנית של צינור לילה. היא אומרת "בלוגר פרסם נתון שיש שישים וחמש התאבדויות בצה"ל בשנה" ומבקשת תגובה. אבי מנהל שיחה לא רשמית של כחמש דקות. מהניסיון שלי אני יודע שהמספר נמוך בהרבה ויש ירידה וכולי, הוא אומר, אבל בטח לא תרצו את התגובה שלי, הרי זה חדשות טובות וחדשות טובות לא מעניינות אף אחד. הוא מסיים את השיחה תחת הרושם ששוב דיבר עם תחקירנית ולא סיפק את הסחורה, כאמור כי זה רק "חדשות טובות".

        אחר כך משדרים את זה. את ההקלטה של שיחת הטלפון. את "התגובה" הזו פותחים עם מספר שניות נקיות של צחוק תלוש מכל הקשר.

        וואו.

        מעבר להפתעתי הכללית משידור ההקלטה ומהעריכה, בכלל לא הבנתי למה הצגתם את אבא שלי בתור נציג הצבא. הוא סיים את תפקידו לפני שנים.

        אישתון, זה האספקט שמפריע לי אישית בסיפור, אבל מעבר לכך חבל לי על איך שהתפתח התחקיר הזה, שבו השקעת באמת כל כך הרבה. התחלת בפוסט הראשון עם אמירה חשובה:
        "אנו מתווכחים על דברים שבכלל לא קשורים למציאות"
        ובפוסט השני כתבת
        "אנו מנהלים מלחמות פייסבוק לוהטות, שלא מחכות למיצוי העובדות – מימין ומשמאל – בהן שום נושא לא חשוב מספיק, בשביל להמתין להבנתו. הדעות כבר מוכנות מראש, הסטטוסים כבר כתובים ורועדים מהתרגשות על קו הזינוק; מחכים רק לירייה של העיתונות הרדודה שלנו, שתשלח אותנו למרוץ מאה מטר, של עלבונות, ממים והאשמות הדדיות."

        ואז הגיע הפוסט השלישי, בנושא ההתאבדויות, והתחלת לעשות בדיוק את אותו הדבר.

        באת עם דעה מוכנה מראש, ניכר שיש מאחוריה מטען רגשי כבד, שיש המון מתאבדים בצה"ל. אז ניסית לקשור אותה לתחקיר. רק שהמספרים לא מסתדרים.

        קודם כל הם פשוט לא. ספרתי. עברתי על הטבלה וספרתי את כל הרשומים שייתכן שהיו חיילי צה"ל בשירות סדיר (כללתי במספר הזה גם מתים שאין עליהם שום מידע). הגעתי רק לשלושים מקרי מוות שיכול להיות שהיו התאבדות, כולל כמובן מקרי ההתאבדות המדווחים. שלושים, ולא ארבעים.

        אבל מעבר לכך, האמת שגם ארבעים מקרי התאבדות בשנה מסוימת אחת, מתוך כמאתיים אלף חיילים, זה לא מספר שאומר לנו הרבה מבחינה סטטיסטית. זו הסיבה שצינור לילה העדיפו להתייחס לנתון שבכלל לא פרסמת, לפיו יש יותר משישים מקרים (אתה אומר ושמונה, אבי זוכר שאמרו לו וחמישה בטלפון, ולכן כמו שכבר הבנת הוא אמר "בערך קרוב לשליש").

        כן, המספרים בנושא הרגיש הזה הם לא מדויקים וכן, כל גורם אומר משהו אחר. כל אחד מאותם עשרים או שלושים מקרים מייצג סיפור מורכב ושונה, ובחלק מהמקרים לעולם לא נדע את התשובה, או שהקרובים לא יסכימו להשלים עם התשובה הסבירה, לשאלה אם קרתה התאבדות או משהו אחר. אבל אפילו אם לא היו בעולם מקרי חשד בהתאבדות, אפילו אם לכל שנה היה מספר מדויק של מקרי התאבדות ודאיים במאה אחוז, אנחנו מתעסקים כאן במספרים קטנים שמידת המקריות בהם רבה. אתה ממש מציג את זה כאילו יש לצה"ל מכסת התאבדות שנתית מתקבלת על הדעת (בהתחלה שש עשרה ואז החלפת למספר עשר אותו אמר פרוכטר), וכל מקרי ההתאבדות מעבר לכך "הם של צה"ל", כלומר זה בדוק שצה"ל אשם בהם. אי אפשר להתייחס ככה לסטטיסטיקה.

        עכשיו באופן כללי יוצא מהמבנה של סדר הפוסטים טענה כזו: מי הם החללים? אתם לא יודעים. למה לא יודעים? סיבה משמעותית מאוד היא שזה מאחר והם התאבדו.

        אני חושבת שהפוסט השלישי היה סיכום מצער כי הדיון הזה מסית לכיוון הפוך ממטרת התחקיר המקורית. יוצא ש"תגובת צה"ל" לצינור לילה בשאלת פוסט ההתאבדויות, שכאמור א. אינה תגובת צה"ל וב. בעצם לא ממש קשורה לפוסט שלך, ובעקבותיה ויכוח לא נבון על המספרים, זה עיקר מה שאתה מתייחס אליו עכשיו. חבל, יש לך נושא הרבה יותר גדול, ותחום ההתאבדויות הוא נקודת התורפה.

        סופ"ש טוב

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          שלום שיר,

          בהקשר של כל מה שאמרת בנוגע לצינור לילה, אני מצר על כך, אבל זו כמובן לא אשמתי. כתבתי אפילו בפוסט שנראה לי שנעשתה עריכה מוזרה כלשהי, כי זה היה נשמע כאילו הוא לא בדיוק מגיב למספרים שאני הבאתי.

          בנוגע להתאבדויות,

          כתבת שהמספרים לא מסתדרים וספרת "30". אני אפילו 30 לא ספרתי. בחלק ג' כתבתי השצבא מדווח בעמימות על אזור ה-30 ושאני מעריך שמדובר ב-40. לא כתבתי שאני יודע שמדובר ב-40, אלא מעריך. למה עשיתי הערכה שכזאת? כי חסרים הרבה חללים ברשימה וגם בתוך הרשימה לא הצלחתי למצוא את סיבת המוות של רבים. לקחתי את המספרים שכן הצלחתי להשיג ועשיתי חישוב של האחוז של ההתאבדויות, מתוך סיבות המוות שכן הצלחתי למצוא. את האחוז הזה השלכתי על המספר שדווח על ידי משרד הביטחון (126), ועשיתי הערכה של איך יראו המספרים, לו ידענו את כל סיבות המוות. בכל מקרה, כתבתי בפירוש שמדובר בהערכה ולא מספר עובדתי, כך שאני לא יודע על מה את כועסת.

          "אתה ממש מציג את זה כאילו יש לצה"ל מכסת התאבדות שנתית מתקבלת על הדעת (בהתחלה שש עשרה ואז החלפת למספר עשר אותו אמר פרוכטר), וכל מקרי ההתאבדות מעבר לכך "הם של צה"ל", כלומר זה בדוק שצה"ל אשם בהם. אי אפשר להתייחס ככה לסטטיסטיקה."

          לא הצגתי זאת ככה. כתבתי במרכאות "תוצרת" צה"ל. וזה לא אני עושה ככה את החישוב, אלא ככה כולם עושים את החישוב, כולל אביך וכולל צה"ל. בכדי לבדוק כיצד סביבה מסויימת משפיעה על סיבות מוות מסוימות, לוקחים את סיבת המוות הזאת ובודקים את הסטטיסטיקה לגביה בכלל האוכלוסיה. החריגה מיוחסת לאותה הסביבה. עושים את זה גם בבדיקת שכחיות סרטן בשכונות הקרובות לגורמים מזהמים ובמיליון דברים דומים. אם החריגה היא חד שנתית, אפשר לטעון לאיזו אנומליה סטטיסטית. זה לא המקרה בנוגע להתאבדויות וצה"ל וגם צה"ל מודה בעצמו שבעבר דובר על פי ארבע ואף יותר מהאוכלוסיה הכללית וגם היום מדובר לפחות על פי 2. העקביות הזאת וגודל החריגה, היא עדות לכך שההתאבדויות הללו, הן אכן "תוצרת" צה"ל.

          תחום ההתאבדויות הוא אכן רק חלק מהתחקיר וכתבתי פה בפוסט (ובפוסטים האחרים), שאנשים מחמיצים גם את הבעיות האחרות שמסביב. אני משתדל להדגיש את זה שוב ושוב, אבל נושא ההתאבדויות איכשהו יותר נדבק לאנשים לראש. אני לא יכול לשלוט בזה.

          אם תשלחי לי מייל לתיבה של הבלוג, בו יש בכדי לאשר כי את אכן ביתו, אני אוסיף הודעה בפוסט באשר לטענתך לגבי כך שהטעו את אביך. אין לי כוונה לפגוע באיש ואם הטעו את אביך, אציין זאת.

          אהבתי

  17. Yosef Baruch הגיב:

    תודה רבה בן אדם.
    והנבלות האלה שרודפים אותך, מן השמיים יענשו.

    אהבתי

  18. עודד הגיב:

    כל הכבוד לך ישר כוח אין הרבה כמוך

    אהבתי

  19. redrafi57 הגיב:

    מצטרף לכל אלה שהודו לך וברכו אותך. יישר כוחך.

    אהבתי

  20. ido2267 הגיב:

    לא חשוב, העיקר שהמשטרה הצבאית תפסה את המרגל שמפיץ חומר סודי ומסכן את בטחון המדינה. באמת אפשר לישון בשקט, הסכנה חלפה.

    אהבתי

  21. שם פרטי או משפחה? הגיב:

    שנים אני רוצה לעשות את מאבק\חקירה שאתה עושה. אני לא קורא אותך לעיתים קרובות, אבל זכית בתרומה צנועה.

    הלוואי ויהיו עוד כמוך.

    אהבתי

  22. יוגב הגיב:

    תודה רבה על המידע, על ההקרבה שלך למען הידיעה של כולנו.

    אהבתי

  23. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » הנסיך‏

  24. עודד הגיב:

    התחקיר שלך היה מצויין והביא לסדר היום את הטרגדייה של אובדן ילדים,לרוב בשל מפקדים לא ראויים.עם מות הילד/ה,מתה גם המשפחה.
    תגובתך "לחקירה" שאגב,אין לה סמכות משפטית הינה ראייה שיש מה להסתיר.במקומך,הייתי ממשיך את התחקיר אחורה ומוצא את המספרים האמיתים שהינם גבוהים יותר ממה שציינת.אחרי שקראת את התחקיר שלך,גיליתי שמות רבים נוספים של חיילים שמתו לשווא.
    אל תרא,המשך בתחקירים!!

    אהבתי

  25. משה סיני הגיב:

    אישתון, ראשית קבל חיזוק ודע שיש איתך רבים שיעמדו מאחוריך.
    שנית קבל את התרשמותי העמוקה מהכנות והנכונות שלך לבדוק את עצמך כל פעם מחדש, אשריך.
    ואנא אל תרא ואל תחת.
    משה

    אהבתי

  26. ערן טרבלסי הגיב:

    שאלה טכנית – האם ההשוואה בין מספר המתאבדים בצבא לבין מספר המתאבדים בציבור הכללי נעשתה עבור אותו חתך גיל?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בחישוב שעשיתי בחלק ג' של התחקיר, התייחסתי לגילאי 15-24 (אם אני זוכר נכון) וזאת בגלל שזה החתך שמציג משרד הבריאות בדו"ח האובדנות שלו. כמובן שלמערכת הביטחון מתאבדים גם מחוץ לחתך הזה, אבל א. ההפרשים ל-100 אלף אינם דרמטים ב. מרבית המתאבדים כן בתוך החתך הזה ו-ג. דחפתי בכל מקרה את המספר למעלה, בכדי שלא יגידו שאני לא אמין ואכן, כפי שניתן לראות, אנשי הצבא עצמם מדברים על מספר נמוך יותר (5 ל-100 אלף). לגבי כיצד הם פילחו את המתים, תצטרך לשאול אותם.

      אהבתי

  27. דודי הגיב:

    נקודה שולית – לדעתי האיסור על הוצאת כלי נשק הביתה נובע יותר מהחשש שכלי נשק ייגנבו או ישמשו לפעילות פלילית ולא כאמצעי למאבק בהתאבדויות. (האם חיילים שמתאבדים עושים זאת לרוב בחופשה או בבסיס? הייתי מעריך שבבסיס).

    בנקודה המרכזית של מי צריך להיות מוגדר כחלל צה"ל, ולמה הציבור לא נחשף לעובדות הנוגעות לכך, אני מסכים עמך ומודה לך על העבודה החשובה. אני מניח שיש תהליך מתמשך של הרחבת ההגדרה של חלל צה"ל. במקרה שנמצא בתחום האפור, למשפחה יש רצון ברור להכרה כמשפחה שכולה, ולאנשים שעומדים מולה במערכת יש רצון טבעי ומובן ללכת לקראתה, וכן גם לקבוע כללים פשוטים, כמו "כל מי שהשתייך לכוחות הביטחון בשעת מותו" ולא להיכנס לדקויות כמו למשל האם החייל נחשב לנפקד או עריק בשעת מותו. ככל שמתרחב התחום האפור, נוצר תחום אפור חדש עד למצבים די אבסורדים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ההחלטה מ-2006 התקבלה ישירות כאקט מניעתי להתאבדויות. זו לא ספקולציה, אלא עובדה. אבל אני מסכים שגניבות נשק אולי שיחקו חלק בכך. דרך אגב, "גניבות נשק", לפחות בחלקן הן "מכירות נשק". לפחות מבחינה הצהרתית, הסיבה הרשמית שדווח עליה היא עקב התאבדויות. נדמה לי שזה גם הוכיח את עצמו מבחינת המספרים.

      אהבתי

  28. משהו שפרסמתי לפני מספר ימים על שמירת סודות במדינה והזדמנות לחתום על עצומה לחופש מידע באינטרנט.
    צנזורה
    האינטרנט נחשב למקום פתוח בו כל אחד יכול לכתוב. אבל מסתבר כי יש משטרים מדכאים שרואים בפתיחות הזו סכנה ומנסים לצנזר את החופש באמצעות אמנה בינלאומית. התארגנות נגדית מתקיימת כרגע ברשת, להרחבה ולחתימה. הבעיה הבין לאומית רומזת על כיוון המשטר בישראל. נפתחות חקירות נגד בלוגרים שמאירים זוויות שהשלטונות רוצים להשאיר בחשכה. לדוגמא החקירה של מצ"ח והמשטרה נגד הבלוגר המסתתר אחרי השם אישתון, אשר נאסר עליו לדבר על פרטי החקירה. לפי ברק רביד ב'הארץ', האישתון פרסם תחקיר מקיף על ההתאבדויות בצה"ל, ויתכן כי רשויות הביטחון רוצים לקבל את פרטי המקור שהעביר לו את הנתונים. אם הערכה נכונה, ונפתח את הנושא, נראה כי ההתאבדויות בצה"ל יותר מאשר הן סוד צבאי הן נושא ציבורי. ובחשיבה נוספת ניזכר כי בהיותו באופוזיציה פרסם ביבי נתניהו בשידור חי, את אחד הסודות הכמוסים של ישראל עד לאותו רגע. ביבי חשף כי חיל האוויר השמיד את הכור בסוריה. לא זכור שמצ"ח או המשטרה נפגשו עימו לצרכי חקירה.

    אהבתי

  29. יואב הגיב:

    עצוב ומפחיד לקרוא את זה

    אהבתי

  30. המשך
    ראיתי שהקישור לחתימה לא עבר, אז הנה.
    http://www.avaaz.org/he/hands_off_our_internet_i/?bXvDLab&v=20051

    אהבתי

  31. yossi הגיב:

    אני רוצה להדגיש שוב נקודה אחת מהדברים שכתבת כאן. בעיני, העיקר בתחקיר שעשית היה העובדה שיש כאן הונאה: ברור לחלוטין שהציבור מבין את המילה "חללים" כמתארת אנשים שנהרגו כתוצאה מהגנה על בטחוננו, ולא כמי שמתו ממחלה, התאבדות או תאונה בעת שהיו בצה"ל. אולם, רוב החללים באותה שנה מתו ממחלה, התאבדות או תאונה. זה המידע החשוב שחשפת בפנינו, וצה"ל והעיתונות חייבים לחשוף כל שנה (בלי שמות, אבל עם מספרים).

    אהבתי

  32. גל הגיב:

    מידע חשוב, ובעיקר נתן לי כאפה על זה שבאמת הרבה יותר קל להאמין לכל מיני אנשים בעלי תואר כזה או אחר או סתם לרצות לחשוב שהכל בסדר. אתה עושה עבודה חשובה

    אהבתי

  33. יולי הגיב:

    אני רוצה להתחיל ולומר קודם כל- אני בת לאיש צבא, מורעלת, ושירתתי בהתנדבות בצבא על אף ששוחררתי. ועם כל האהבה והכבוד שיש לי לצבא החזק בעולם, אני נפעמת כל פעם מחדש מהתפקוד הלקוי שלו והיחס הגועלי שלו לחיילים (ואגב גם לכל מי שמנסה *להתנדב* לשירות צבאי).
    התחקיר דבר ראשון כתוב היטב והיה מאוד, מאוד אינפורמטיבי ומעניין. אני לא לגמרי מבינה על מה חוקרים אותך בדיוק אלא אם "להציף את הפדיחות של צה"ל" זו עבירה… בכל אופן כמה דברים-
    לגבי ההתאבדויות, צריך לקחת בחשבון שבאזרחות כשאדם במצב נפשי קשה ורוצה להתאבד, בד"כ אין לו גישה לנשק. ורוב השיטות האחרות איטיות ונותנות לאדם זמן לחשוב ולחפש עזרה. אני מניחה שאם נשק היה מצוי בכל בית במדינה הרבה יותר התאבדויות היו מתרחשות גם באזרחות, כי כשאדם נמצא במצב אובדני אם יש בנמצא נשק, יכול בסערת הרגשות לירות בעצמו מיד. הרבה יותר איטי וקשה לחתוך וורידים או להרעיל את עצמך, וגם מאיים, ונותן לאדם שבמצב אחר פשוט היה יורה לעצמו בראש זמן להירגע ולחשוב ביותר בהירות.
    עם זאת, אין לי ספק שלפחות חלק מהילדים (כי מדובר פה על ילדים בני 18-21 סה"כ) לא היו מתאבדים אלמלא תנאי השירות הקשים שלהם ובהינתן העזרה המתאימה.
    בנוסף, אני מגיעה ממשפחה שכולה פעמיים. ואני לא מבינה איך הורחב המונח "חלל" עד כדי שהקרובים שלי, שנהרגו שניהם בעת מילוי תפקידם (בשטח ובאימונים), נמצאים באותה הקטגוריה עם עריק מהצבא שנהרג בתאונת דרכים. בושה. כן, צריך לקבור כל אדם שנהרג בעת השירות בחלקה צבאית ולא משנה כיצד נהרג. אבל יש גבול לאיפה אפשר למתוח את הרעיון של נפל בעת מילוי תפקידו. ובטח ובטח כל מי שנחשב חלל ובכלל לא היה בשירות!! איך אדם שנפטר שנים לאחר שחרורו מסיבות לא קשורות ומוכר כנכה צה"ל הופך לחלל של שנת מותו?!!
    ביזיון אחד גדול, ובמקום לחקור אותך שיחקרו את המג"דים, המח"טים, המ"פים שלא איפשרו לחיילים במצוקה נפשית למצוא עזרה!!! בן גלובר מת בגלל רשלנות, וכמוהו עוד הרבה מתאבדים בצה"ל שהתריעו מראש על מצבם הנפשי. וכל מה שיש לצבא לעשות זה לנזוף בהם- ולהעלות אותם דרגה. היה יאה ועוד איך להעמיד אותם גם למשפט אזרחי. בושה, פשוט אין מילה אחרת. טוב מאוד שחקרת את הנושאים, והיה טוב אפילו יותר אם במקום לנסות להשתיק אותך היו מעלים את הממצאים לכל הכותרות ופותחים דיון ציבורי!
    (טוב שלא חפרתי מצטערת אבל חטפתי עצבים)

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      התאבדויות –

      את כמובן צודקת. אבל ראשית יש את העניין של חופש המידע וזכות הציבור לדעת, שזה בכלל ללא קשר להאם יש או אין מחדל. שנית, הייתי מעוניין שישחררו גם מידע על ניסיונות התאבדות בצבא ואלו אכן יתנו מידע הרבה יותר מפורט לגבי האפקט הפסיכולוגי שיש לצבא על חייליו. ודבר אחרון, מנגד לנגישות לנשק, ישנה מערכת פסיכאטרית ואנשים שמקיפים אותך בצבא. משמע שיש לצבא אל מול הבעיות שעלולות ליצור עליה סטטיסטית בכמות המתאבדים בקרבו (בהן או אינם אשם והן מכרוח הנסיבות), גם כלים נגדיים לאזן חזרה את המשוואה. העובדה שלקחו את הנשק מהחיילים ב-2006 (כאשר הם הולכים הביתה) היא עדות לכמה זה פשוט לפעמים וכמה פשוט צריך להאבק מול חוסר הרצון של המערכת להשתנות, גם כשאין סיבה ממשית.

      אכן, שאלתי את משרד הביטחון מדוע הם לפחות לא מוספים את הנכים (לטענתם) לשנה בה באמת נפטרו. אין תשובה בנושא, ואם במכוון או בטעות, יש בהתנהלות הזאת בכדי לנפח את נתוני ההווה, על חשבון קורבנות העבר.

      ובן גלובר הוא אכן מהדוגמאות הברורות והקשות ביותר, שפשוט גם הלב נשבר וגם המוח מתפוצץ מכך שלא קרה עם זה שום דבר של ממש. באין שקיפות, קשה להעריך כמה עוד מקרים כאלה קורים בשנה, כאשר חשוב שנזכור, שללא המקרה המאוד חריג בו החליטו לצלם את הארוע בצה"ל ואמו של בן בחרה לצאת בגלוי לתקשורת, גם על המקרה הזה לא היינו יודעים.

      אהבתי

  34. יעל חבר הגיב:

    הם אינם ילדים. הם מבוגרים שמקבלים נשק בידיהם כדי לעשות חללים לצד השני.
    כמובן שהם ילדים. כולנו ילדים של החיים. וגם אלה שנשארים בחיים אחרי הצבא הם, בעצם, מתים, חללים. תחקיר דומה צריך להיעשות על הלם קרב. לדעתי, איש /הלא יוצא/ת מהצבא בלי הלם קרב כזה או אחר.
    וההתפכחות. מעניין היה לעשות תחקיר על ההתפכחות. לא רק "שוברים שתיקה". לא רק מועמדים לקידום בצבא שהתאכזבו. כל מי שיוצא/ת מהצבא מתפכח/ת: עבדו עליו/ה. בכל כך הרבה שיטות ואופנים ואספקטים, שהמשחק במספר החללים הוא מהפחות חמורים שבהם. אין בכוונתי לזלזל בתחקיר החשוב הזה, שעקבתי אחריו בעניין רב מבראשית. חשוב מאוד להאיר את המניפולציה והתרמית של הצבא גם כאן.
    גם!

    אהבתי

  35. סתם אחד הגיב:

    אישתון היקר, כוחות הביטחון וצה"ל בתוכם, לא מעונינים לחשוף שמות של חללים בארועים שלא התפרסמו וכנראה שלעולם לא יתפרסמו, ומכאן שאין ברצונם לפרט באילו נסיבות הלכו לעולם אותם חללים אלו ומהם פרטי הזיהוי.

    טול לדוגמא מקרה של חלל מיחידת כידון של המוסד, בחייו היה הלוחם עלום שם, קל וחומר במקרה שנהרג .במקרה כזה האירוע עצמו וכל פרסום פרט הקשור בו הוא בגדר הפרת סוד מדינה .

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אף אחד מהמקרים שעברתי עליהם אינו כזה. סודיות מפאת הסודיות מפאת הסודיות, זה אולי טריק נחמד להגיע למצב שבו אי אפשר לראות כלום, אבל מה לעשות שהמספרים לא מסתדרים. אם פעם, פעמיים בשנה היה איזה אירוע חריג וסודי בו נהרג איש ביטחון והיו מפרסמים רשימה של 124-5 שמות ועוד 1 ב"מסווג", אפשר היה לקבל את זה. זה רחוק מאוד מהמצב.

      אם אתה חושב ש-20-30 חללים סודיים זה לא משהו שאתה אמור לדעת עליו (אם נאמר שככה תסביר את ההפרש), אז יש לנו דעה שונה לגבי מה זכאי הציבור לדעת.

      אהבתי

  36. פינגבאק: אישתון | Mabat USA מבט

  37. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » אצבעות שחורות 21.12.12‏

  38. פינגבאק: Israeli blogger interrogated, asked to give up army source | Independent Australian Jewish Voices

  39. חזק ואמץ.
    ירבו כמותך בישראל.

    אהבתי

  40. יהודה הגיב:

    Wag the dog, baby, wag the dog…
    כחייל לשעבר שיכל להיות חלק מהסטטיסטיקה העלומה, צה"ל לא כושל רק בדיווח על המקרים, הוא יותר מכך כושל באיתור ובהתייחסות למקרים גם אם הם מובאים על מגש של כסף.
    אז תודה על העבודה, אם יש מקרה שממחיש את הצורך בחיסיון עיתונאי, זה המקרה.
    אתה אחלה בלוגר אנונימי, פחחח… :)

    אהבתי

  41. אותו אזרח הגיב:

    כל הכבוד על עבודת הקודש. תמשיך לעדכן בפייסבוק מה קורה בצ(י)ד המשפטי.
    שנוכל לבוא פיזית ולהביע תמיכה

    אהבתי

  42. אזרחית אחרת הגיב:

    תודה על העבודה שאתה עושה. מקווה שתמצא את הכוחות להמשיך בה – זה כל כך חשוב! תודה!

    אהבתי

  43. בני א. הגיב:

    הנה העיתונות המיקצועית הרימה את הכפפה, ראה מאמר של נילי כהן הבוקר מהארץ עם הנתונים (שצריך עדיין לבדוק אותם) שצה"ל שיחרר. שימו לב להבדל הגירסאות והפירוט בן המהדורה הכתובה לאינטרנטית (באחרונה יש יותר פירוט). ברק רביד במאמר בצד שנקרא "אישתון ניצח". לא תם ולא נשלם אבל אבן דרך ראויה קצת לחגוג. תודה על העבודה, הקרבה זמנך והעמידה על שלך!
    בני א.

    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1894398

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. תיקון קטן – גילי כהן.

      ב. הגבתי על זה כבר בפייסבוק של הבלוג:

      וכאן:

      ג. כמו שכתבתי בפייסבוק, זה רחוק מאוד מניצחון. זה ממש חלק קטן מהמידע. זה הושג בכח ותחת לחץ וזה אומר ששנה הבאה ולא בקלות דרך אתר המנגיש את המידע לציבור. מה יהיה שנה הבאה? שוב מלחמה? כל שנה? ודבר אחרון, צריך לזכור שאנחנו בתוך תיבת תהודה שכזאת, של כמה בלוגים של שמאל, עוד מערכת פייסבוקית פנימית של שמאל, הארץ וקצת ערוץ 10. זה אולי נשמע כאילו זה מהדהד בכל מקום למיודעים בדבר, אבל בפועל, החשיפה בינתיים, היא קטנה מאוד מול הציבור הישראלי. הסיבה שטוחנים לנו מסרים שוב ושוב בטלויזיה, היא שלכתוב על משהו כמה פעמים בלבד, לא מצליח להגיע למספיק אנשים.

      המידע חייב להיות נגיש לחלוטין ואסור לקבל שום דבר באמצע כ"ניצחון".

      אהבתי

  44. נמרוד הגיב:

    אישתון, האם שקלת לפנות בבקשה לח"כ כזה או אחר לדרוש את המידע הזה ולדרוש פרסומו על בסיס קבוע? כמובן שאולי כדאי לחכות לאחרי הבחירות, אז חברי כנסת ירגישו יותר בנוח לעשות פעולות שאולי ימשכו תשומת לב לא רצוייה.

    אהבתי

  45. קוראת הגיב:

    תודה אישתון, קודם כל על שאתה מעז ומעלה את הנושאים האלה לסדר היום, גם במחיר אישי כבד בצורה שנראית תלושה לחלוטין מ"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" שאנחנו אמורים להתגאות לחיות בה. וגם על ההשקעה הניכרת בתחקיר מעמיק ובכתיבה.
    אני יודעת שאני לא מחדשת כשאני אומרת את זה – יש תחושה חזקה שלשכבה מסוימת במדינה שלנו מאוד משתלם לשמור עלינו בהרגשה שאנחנו "תחת אש", משתלם להם ללבות שנאה בינינו לבין הפלסטינים. קטונתי מלהבין למה שהתקשורת המסחרית תשתף עם זה פעולה. מצד שני, כמו שכתבת כבר – זה גם אשמתי, ואשמתנו. אנחנו לא מתעמקים, אנחנו לא שואלים מספיק שאלות, טווח הריכוז שלנו התקצר עד שהוא נמצא על סף הכחדה.
    נראה לי שהפוסטים הארוכים, המושקעים והמעמיקים שלך, שמבטאים את צורת המחשבה הבלתי מתפשרת שלך ואת הנכונות שלך להילחם בתרבות הסחות הדעת שאנחנו חיים בה – הם התחלה מצויינת, גם כי הם כאמור מעלים נושאים חשובים מאוד לסדר היום וגם כי הם אולי מזכירים לנו לחשוב יותר בכוחות עצמנו, להטיל ספק בריא ולהתעמק.
    תודה שוב, ישר כוח!

    אהבתי

  46. בני א הגיב:

    הנה מצאתי גם את המאמר האלקטרוני של ברק רביד בהארץ מהבוקר : http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1894695
    ציטוט: ניתן למצוא שתי נקודות אור בפרשה. הראשונה, סוגיית ההתאבדויות בצה"ל עלתה שוב לדיון ציבורי. זימונו של הבלוגר לחקירה שימש כמגבר לטענות שהעלה בתחקיריו. מבחינה זו "אישתון" ניצח והקרדיט כולו שלו… נקודת האור שנייה היא שהפרשה עשויה לתרום בסופו של דבר לקידום חופש העיתונות ולחיזוק מעמדם של בלוגרים. הפרשה הבהירה שבישראל של 2012, עיתונאי כבר אינו רק מי שמחזיק בתעודה שהנפיקה לשכת העיתונות הממשלתית..

    כמו שכתבתי וכתב אישתון: תם ולא נשלם…
    עדיין נתן להתברך על ההשג עד כאן: כה לחי!
    בני א.

    אהבתי

  47. גיל הגיב:

    יישר כוח על העלאת סוגיית ההתאבדויות בצה"ל לדיון הציבורי.

    אבל כשאתה דורש רשימות פרטניות עם סיבות מוות, כדאי שתזכור גם את הצד השני: יש משפחות שכולות שלא רוצות שכל הציבור יידע כיצד בדיוק מת ילדם.

    יותר מזה, לך כבלוגר יש אחריות לא לפרסם נתונים כאלה, בלי לברר קודם עם המשפחה עצמה את עמדתה. אחרת, אתה פוגע בפרטיותה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הגבתי על זה כבר עשרות פעמים:

      מבחינה חוקית אין פרטיות למשפחות אלא לפרט – דהיינו החלל. משמע אין פרטיות מבחינה חוקית.
      מבחינה אתית,

      הותשתי מלחזור על עמדתי. חפש בתגובות כאן או בפייסבוק.

      אהבתי

    • נמרוד הגיב:

      שווה להזכיר שאת רוב (אם לא כל?) המידע אישתון לקח ממקורות נגישים לכלל הציבור. הוא לא אסף מידע ממקור חשאי כלשהו שנגיש רק לו וחלק אותו עם הקהל הרחב, הוא בסך הכל ריכז מידע קיים למקום אחד.

      אהבתי

  48. פינגבאק: זאת כן תעמולת בחירות – וטוב שכך « פוליטון ופקפוק מציגים: גיליון משותף לרגל בחירות 2013

  49. אבשלום אליצור הגיב:

    מאמר חדש של ד"ר ישראל אורון מתייחס לכתבתך:
    http://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=2915
    וכמובן יישר כוח.
    שלך, אבשלום

    אהבתי

  50. קוטב בטאויות הגיב:

    זה כנראה לא בזמן המתאים, אבל יש לי גם 10 אג' להוסיף.
    בשירות שלי, ביחידה מסוימת, בה שירתו כ- 1400 חיילים (בנקודת זמן מסוימת בקבע ובסדיר, לא כולל מילואים או אזרחים עובדי צה"ל). ניסו להתאבד במשך שנתיים ו- 4 חודשים 11 חיילים ששמעתי עליהם- סה"כ 3 הצליחו כשאחד מהם בקבע, ו-2 בסדיר. ב-3 המקרים נקבע שהשירות בצה"ל לא גרם להתאבדות. בשני מקרים בחרתי להתעמק ולשאול, ובשני המקרים אפילו לא הייתי צריך להתאמץ כדי שחיילים בסביבתו יוכלו לספר לי על תחושותיו בזמן האחרון, ושאין 2 אפשרויות למה הם בחרו להתאבד.
    חיילת אחת מהאלה שניסו להתאבד הכרתי יותר לעומק אחרי שניסתה. היא ידעה לספר איך מערכת בריאות הנפש מטפלת במקרים כאלה. התרשמתי שזו מערכת מאוד מנוסה ויעילה בטיפול במקרים כאלה, ובנוסף התרשמתי שההתאבדויות (גם מחוץ לצבא), הרבה פעמים מדווחות ונספרות כמוות מסיבות אחרות.
    את מספר ההתאבדויות האמיתי כנראה שלעולם לא נדע. כי לכל הגורמים המעורבים בחייו (פרט למתאבד), יש אינטרס שההתאבדות לא תחשב כהתאבדות. כמובן שזה האינטרס העליון של גורמי בריאות הנפש בצבא.

    רק לצורך העניין – חייל בכלא (צבאי) סיפר לי שהוא יושב על זה שנפלט לו כדור על חייל שהתאבד. הוא לא היה עד להתאבדות, הוא רק הכיר את המתאבד לפני מותו והסיק שזו כנראה סיבת המוות האמיתית.

    אהבתי

  51. פינגבאק: בלוגרים מול עיתונאים חלק ב | הבלוגריסטית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s