עיניים פקוחות 13.1.2013: מוזיקה ועוולות אחרות

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט שבועי המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מירב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים במכוון לא מסודרים, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת (אבל מומלץ לסבול עד הסוף ולחפור גם ב"ממסטרים" בתחתית). אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק בפייסבוק של הבלוג או באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com.

5.1.2012 – 12.1.2012:

מותו של אסיר 11 שנים בכלא העביר עדנאן לטיף מבלי שהובא בפני שופט או הואשם רשמית בעבירה. לפני כארבעה חודשים נמצא מת בתאו וזאת לאחר שנים של שביתות רעב (האכילו אותו בכוח) ומספר ניסיונות התאבדות. לא מדובר על איזו מדינת עולם שלישי, אלא הכלא האמריקאי הידוע לשימצה, מתקן המעצר בגואנטנמו. המתקן יושב בכלל  על אדמה שארה"ב חוכרת מקובה. טריק טכני יבש המאפשר להקים מתקן עינויים וכליאה אמריקאי, שאינו כפוף לחוקי המדינה (בדומה לממשל הצבאי של ישראל ביו"ש – מומלץ לצפות ב"שלטון החוק" בכדי להרחיב את הידיעה בנושא).

עדנאן מת 4 שנים לאחר ההבטחה של אובמה לסגור את גואנטנמו. במכתב ששוחרר לאחר שמת, תיאר למשפחתו את התא שלו כ"קופסת בידוד", כיצד גופו הולך ונשחק, כיצד איבד שליטה על חצי מפניו וכיצד הוא ואחרים מעונים. מחלקת ההגנה של ארה"ב המליצה על שיחרורו ב-2006, 2008 ו-2009. שופט אמריקאי הורה לשחררו ב-2010, מחוסר ראיות. המדינה ערערה ושופט אחר פסק שדו"חות המודיעין, הן ראיה בפני עצמם (שזה כמו לומר שעצם זה שהם אמרו שהוא אשם, הופך אותו לאשם, למרות שאין ראיות. היפוך של נטל ההוכחה: אתה אשם עד אשר תוכיח שאתה זכאי).

הדוקומנטרית לאורה פויטרס, הכינה כתבה ל-NYT כחלק מסרט שהיא עובדת אליו ומתעדת את החזרה של ארונו של עדנאן למשפחתו. 166 אסירים עדיין כלואים בגואנטנמו, מתוכם 157 לא הואשמו או הועמדו לדין ומתוכם 86 נוקו מאשמה, אך מוחזקים בכל זאת ללא תאריך שיחרור:

***

מותו של אסיר (נוסף) – עובד מלון בשם מוסא באהה (Baha Mousa), נעצר בעיראק ב-2003, ע"י חיילים בריטים. 36 שעות לאחר מכן הוא מת. הרופא הצבאי הבריטי, מדווח כי הוא ראה קצת דם יבש ליד האף של מוסא, אבל לא מעבר לכך. 8 שנים לאחר מכן, ועדה תקבע כי העדות שהוא נתן "לא אמינה" וכי קשה להאמין שהוא פיספס 93 חבלות שונות שנמצאו על גופתו של מוסא, כולל צלעות ואף שבורים. רישינו הרפואי נפסל, אבל למוסא – שאנו יודעים עתה שמיד עם מעצרו כוסה בשק והוכה ונחקר (מבלי שיש לו מידע לתת), במשך כ-36 שעות – זה כבר לא יעזור.

מוסא, כמו עדנאן, הם ממש לא היוצאים מן הכלל. אנגליה שילמה ב-5 שנים האחרונות, קרוב ל-23 מיליון דולר בפיצויים ל-205 עצורים, שנעצרו לשווא ועברו חוויות דומות. עוד 700 תביעות שכאלה אמורות להגיע בשנה הקרובה. הפיצוי הממוצע למעצר שווא והתעללות – 113,500$. קצת יותר יקר מב-"הוסטל", אבל לא בטוח ששונה מהותית.

אבל זה מה שקורה כשתרבות נדחפת ללחימה בלתי נגמרת, שאין לה הצדקה של ממש ובמקום בו היא אינה רצויה. השחיקה בערך חיי האדם ותפישת המוסר היא בלתי נמנעת (ברמת החברה – לא היחיד) וככל שיותר חומות מסתירות אותם – ואחרי זמן מה, גם הסולידריות של השותפים לפשע הופכת למעין חומה – כך הם מרשים לעצמם יותר.
דוגמה ברורה לכך היא התקרית של החיילים הבריטים מ-2006 שגוררים ילדים עיראקים מאחורי חומה ומכסחים אותם במכות עם אלות, קתות הנשק ובעיטות במקומות רגישים. תחשבו על הפסיכולוגיה שהביאה אותם לגרור את הנערים אל מאחורי החומה ומה שהם איפשרו לעצמם בחסות אותה חומה, ואז נסו להבין מה עובר על חיי שבויים ועצירים, שנמצאים מאחורי חומות שכאלה באופן קבוע ובמשך שנים. פס הקול ברקע, של החייל הבריטי המצלם, תוך כדי מה שנשמע כמו חוייה אורגזמית מבחינתו, אומר כבר הכל:

***

בין עבודה לעבדות; בין צריכה לחמדנות – 

***

שקרים ומחסומים – עידן לנדו בריכוז מצויין של עובדות ועוולות מבקעת הירדן של החודשים האחרונים (כולל רקע היסטורי), שהתקשורת הישראלית לחלוטין לא מדווחת עליהן. מחשיב את עצמי יחסית מיודע ועדיין הרגשתי בור. לקרוא ולהשכיל (ולהתבייש).

***

"האינתיפאדה השלישית חיה בעיקר בכותרות" –  בשבועות האחרונים היה גל של פרסומים וכותרות, שציירו במוחו של הקורא והצופה הישראלי, כי ישנה הסלמה ברחוב הפלסטיני, שיתכן מאוד כי תוביל לאינתיפאדה שלישית. מרכז קשב חקרו ומצאו כי לא היה ולא נברא. אך חשוב מכך שלא היה הדבר, התחקיר סוקר ומראה פעולה אחר פעולה כיצד התקשורת הישראלית "בוראת" מציאות יש מאין, באופן מכוון, אם לצרכי רייטינג ואם לצרכים סמויים ושררתיים מכך. הסכנה היא לא המקרה הספציפי, אלא ההיקף שלו כאפשרות לכך שכל המציאות דרך עיניי התקשורת הישראלית היא מעוותת (ומי שעוקב, יודע שכך הדבר).

***

אתנחתא מוזיקלית – המוזיקאים הגדולים (בינלאומיים בלבד) שעזבו אותנו בשנה שחלפה

***

פערים חברתיים במזון המהיר – עובדי רשתות המזון המהיר בניו-יורק מנסים להתאגד (50 אלף איש). רבים מהם מרוויחים כל כך מעט שהם עובדים במקדונלדס וחוזרים לישון במקלט ציבורי, קונים אוכל בתלושי מזון או אוכלים בבתי תמחוי (לעבוד ברשת למזון ולאכול בעזרת תלושים ובתי תמחוי – האבסורד). השכר הממוצע שלהם לשנה – 11,000$. השכר הממוצע של המנכ"לים של הרשתות שלהם – 25,000$ – ביום.

***

תחזית הבלוג "פוליטאה" לבחירות – מדובר פחות או יותר על ממוצע סקרים ולא איזו מהפכה רעיונית, אלא שדוקא הקטע המעניין זה בהתייחס להפרשים הקטנים – לאן ילכו הקולות של הסכמי העודפים? אלו מפלגות קטנות עלולות להכנס? והכל מנקודה יבשה של סטטיסטיקה, היסטוריה ומתמטיקה שזוכרת את חוקי המדינה.

תחזית הבלוג פוליטאה - 10 ימים לבחירות

תחזית הבלוג פוליטאה – 10 ימים לבחירות

***

הפילהרמונית הממוחזרת – "העולם שולח לנו זבל. אנחנו שולחים חזרה מוזיקה."

***

מי צריך חומות כשיש בירוקרטיה – שתי משפחות פלסטיניות נאבקות בבתי המשפט בישראל מאז 2006, כאשר חומת ההפרדה הוקמה סביבן. החומה ניתקה אותן מהמשפחות, בתי הספר, העבודה והשירותים החברתיים. קצת לאחר מכן אם אחת מהמשפחות מתה, כי לא ניתן להזמין אמבולנס למובלעת בה הם חיים.  הם ביקשו שיזיזו את החומה מעבר אליהם. המדינה סירבה. בלית ברירה, הם ביקשו שלפחות, אם מספחים אותם לירושלים, שיתנו להם תעודת תושב בכדי שיוכלו לעבוד. המדינה סירבה. אז עכשיו הם תקועים עם אישור שמאפשר להם ללכת בין הבית למחסום ואחרי ריבים, הגדילה המדינה את "מרחב המחייה" שלהם ואישרה להם להגיע למכולת הקרובה.

***

מעבודה אצל נתניהו להתנגדות לנתניהו בעבודה – הרצאה\נאום חדש של פרופ' ירון זליכה, שהיה החשב הכללי  במשרד האוצר של נתניהו ב-2003, ועתה מסביר על המעבר שלו ליחימוביץ'. אין לו את המצלמות הרועדות והדולרים בגרביים, אבל מבחינתי הוא כבר שנים מביא את אותו סוג חשיפה ודיון שמביא אלדד יניב לשטח, כשכבר בהרצאות הישנות אפשר לשמוע אותו מדבר על "השיטה" והשחיתות, כשהוא מסביר איך מתנהלים נערי האוצר ועל מערכות היחסים בין טייקונים, בנקאים ונבחרי הציבור .

***

שני פלסטינים נהרגו בסופ"ש (עודאי כאמל דרוויש ואנואר מוחמד אל-ממלוכ – שניהם בני 21) – אני עדיין חוקר בנושא ואם יהיו ראיות יותר מפלילות אקדיש לכך פוסט, אבל לבינתיים אצטט את שכתבתי כבר בפייסבוק: "אתמול והיום, 2 תקריות משמעותיות, בשתיהן צה"ל "ירה באוויר" ואז "ירה לעבר הרגליים" ובשתיהן נהרג פלסטיני.
בשני המקרים לא נמצא נשק על הפצועים וההרוגים ולא היה איום ביטחוני מידי, המהווה הגנה עצמית במובן המשפטי או במובן הטבעי. באחד מהמקרים, לטענת הפלסטינים (אל מול דממה ישראלית – "תחת חקירה"), נורה הבחור בגבו כשהוא בורח חזרה לשטחים (לאחר שניסה להסתנן מאזור ירושלים לצורך עבודה בישראל – כמו אלפי רבים אחרים).
אני לא חושב שראיתי כזה אחוז הריגה, כתוצאה מירי באוויר וברגלים, בשום מקום אחר בעולם. חיילי צה"ל צריכים לחזור להתאמן על משהו – או ירי או הקוד האתי. אני לא בטוח מה מהשניים, אבל אחד מהם ממש ממש לא מכוון."

כמו כן, בשבוע שחלף היו 7 פצועים פלסטינים (כתוצאה מפעילות צה"ל) מהם 3 ילדים. מתנחלים מהמאחז "אש קודש", השמידו 210 עצי זית של פלסטינים בכפר הסמוך. יום לפני כן, מתנחל מאותה הנתחלות ירה על פלסטיני מאותו הכפר ופצע אותו ברגלו.  450 משפחות של בדואים בתהליכי גירוש מבקעת הירדן (ראו "שקרים ומחסומים" למעלה), בזמן שצה"ל מגרש אותם "לצורך אימונים" ואז הורס את בתיהם ומותיר אותם בגשמים ובקור, לפחונים ואוהלים מאולתרים. עוד אסיר פלסטיני פתח בשביתת רעב, בעקבות (על פי עדותו) מעצרו בו מתעללים בו ("ידיו נקשרו ונתלה באוויר"), משפילים ותוקפים אותו.

***

המיכון של תעשיית הבשר והחלב – סצנה מתוך הסרט היפהפה, סמסרה, של הצלם והבמאי המשובח רון פריק.  סמסרה ("תנועה מתמשכת" או "זרימה מתמשכת") הוא מונח המתייחס למעגל של גלגול נשמות או לידה מחדש בהינדואיזם, בודהיזם ודתות נוספות. הסצנה הזאת ספציפית היא צילום מרהיב ביופיו שעומד בקונטרסט עצום אל מול התוכן המצולם, שהוא תרנגולות, פרות וחזירים, בדרכם לשחיטה ולאחר מכן בתהליכי הביתור וההכנה (תהליכי השחיטה והדם נחסכים מהצופה ואין כאן תמונות שאמורות להיות חריגות – מלבד בהיקפן ובמכניות – למי שביקר אצל קצב או רפת תעשייתית). המעגל מושלם מהאיסוף ועד לצרכן בסופר תוך 6 דקות מהפנטות ומזעזעות כאחת (לרזולוציה טובה יותר ושיתוף – לחצו כאן):

***

סופו של מעמד הביניים – כשאחוז אחד מהאוכלוסיה מכניס לכיסו כרבע מכלל הרווחים ויותר מכל ה-50% שבתחתית ביחד. בסרטון: "בוקר באמריקה" – פסל זמני מקרח, על רקע חלק קטן מנאום הפיליבסטר המפורסם, של הסנטור ברני סנדרס, שנמשך כ-8 וחצי שעות.

***

השואה ככלי לחיולסקרתי פה בעבר מדגם קטן של רציחות עם או שואות שאינן השואה היהודית וכיצד לימודי השואה וההיסטוריה האגוצנטרים של מערכת החינוך, יוצרים תחושת בלעדיות ו"עליונות שואתית", כאילו שאנו הקורבן הגדול ביותר בכל הזמנים, אם לא פשוט היחיד. החיבור הזה של בין "לעולם לא עוד" וצימצום הלימודים רק להקשר היהודי, לבסוף עושה את שלו, כשהמשפט מושלם אם באופן תת-הכרתי ואם באופן גלוי, לכדי "לעולם לא עוד – לנו".
ומשנחצה הקו הזה, כל אדם הוא נאצי פוטנציאלי, כי כמו כל מפלה שקם לפניהם ואחריהם, יש לו את הניגוד הבסיסי והחשוב ביותר: שתוך כדי שהוא פוגע באחר, הוא מאמין שהוא בעצם הקורבן; שהוא תמיד היה הקורבן; שהוא הקורבן הנצחי ומתוך קורבנותו קמה לו ההצדקה לפעולתו המעוותת – אם לא בפועל, אז בשתיקה אל מול פעולות שכאלה הנעשות בידי אחרים.

***

היומן של אישתון:

היומן מתעדכן באופן שוטף (ללא קשר לפוסטים). פיספסתי משהו? שלחו לי ארועים (רלוונטים) בפייסבוק או ישירות ליומן בגוגל.

***

הממסטרים (לחצו על אחת התמונות לכניסה ואפשר לגלול מתחת לתמונות לקריאה נוספת):

אם תמונה שצילמתם או ערכתם נמצאת בגלריה, לחצו כאן.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-20 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בין אנשים לשאר בעלי החיים, גזענות, הומור, המחאה החברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, חינוך, עיתונות, פוליטיקה, צבא, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

26 תגובות על עיניים פקוחות 13.1.2013: מוזיקה ועוולות אחרות

  1. 2012 הגיב:

    הקישור לתמונה שצילמנו לא עובד…

    תודה שחזרת אלינו !

    אהבתי

  2. ido2267 הגיב:

    אף פעם לא הבנתי את זה. נניח שאין ולא הייתה מעולם כמו שואת היהודים. לא שואת הארמנים, לא מה שקרה בקמבודיה ולא מה שאירע ברואנדה.
    אז מה לעזאזל?
    נניח שמפלצת כמו אלי פימשטיין שרצח את הבת שלו הוא המנוול הכי גדול שיש. האם זה אומר שסתם אנס שישב בכלא הוא לא מנוול? שאפשר לסלוח לרוצח שכיר שחיסל עבריין אחר? שכייס שיושב איתם בתא הוא בכלל צדיק?
    מה זה כל כך משנה אם אנחנו הקורבנות הכי הכי מסכנים? זה הופך את הסבל של השאר ללא רלוונטי? מישהו שכייסו לו ארנק לא נדפק בגלל שהוא לא ילדה קטנה שאבא שלה רצח אותה? למה בדיוק הטענה שהשואה היא אירוע ייחודי נותנת לנו זכות להתעלם מהסבל של כל השאר?

    אהבתי

    • נטליה הגיב:

      כי השואה עוברת תהליך מיסטיפיקציה. היא נעקרת ממהקשר ההסטורי, כעוד רצח עם, והופכת להיות משהו רליגיוזי, מופלא, מסתורי. בלשונו של מרקס ושל נורמן פינקלשטיין ("תעשיית השואה"), היא עוברת ריאיפיקציה. היא משתחררת מכבלי הצורך לנמק, להסביר, להבין מתוך הקשר. כעת, לאחר שהפכה לחזות הכל, מותר לעשות בערך הכל, הכל, הכל, לאורה. מתאפשרים תהליכי פסיכואנליטיים כמעט מגוחכים בפשטותם, ובראשם – מנגנון ההעתקה. בגלל שהשואה חולשת על הכל, אפשר להעתיק כל דבר אליה: פלסטיני, אחמדיניג'אד, או אפילו סתם שמאלן (וגם החמות, והשוטר ברמזור, אבל זה כבר סיפור אחר). הבעיה היא, שכפי שפרויד הסביר, מנגנון ההעתקה הוא לא מודע, ושימוש מעבר לנוירוטי-בורגני בו מדרדר את הפציינט אט אט לפתולוגיה. זה המצב בו נמצאת ישראל היום. וגם "ישראל היום".

      אהבתי

      • נמרוד הגיב:

        זה גם מעבר לזה, זה התירוץ האולטימטיבי – אותנו *הם* שונאים. *לנו* הם עשו את השואה הנוראית מכל. זה לא עוד שואה. זאת *ה-* שואה ורק *אנחנו* עברנו אותה. אף אחד אחר לא מבין את ההיסטוריה שלנו כמונו. כולם רוצים או להתנכל לנו או שעושים את מה שעושים מתוך בורות כי הם לעולם לא יבינו אותנו באמת. זה נותן לנו לגיטמציה להכל, בשם השואה.

        אהבתי

  3. odedgilad הגיב:

    מהדורת החדשות הכי טובה בישראל. תודה אישתון!
    אגב, ראה את הערך "חדשות-שעשועים" בויקיפדיה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כן… זה היה במודע כשדחפתי את ענייני המוזיקה ודברים קלילים יותר. אני חושב שזה עניין לגיטימי בסופו של דבר. מרבית האנשים, כולל אינטילגנטים או אקדמאים יותר, צריכים הפסקות קלילות יותר (אם כי הקלילות שלי היא עדיין לא ברמה של הזבל המוצג בעיתונים או בתקשורת, אבל עדיין). היכן שאני חושב שהכל הלגיטימי הזה חוטא, הוא בקטגוריזציה. כאשר מניחים את ה"זבל" באזורים של הזבל – רכילות, "צחוקים", גאדג'טים וכדומה – אז הוא א. לא ממצה את היכולת שלו להקל על הקורא בין אייטם רציני לאייטם רציני אחר והוא מאפשר לקורא לצרוך רק את הזבל ולדלג על החומר הרציני. בגלל זה אני עושה את העירבוב פה אצלי. רגע אחד מוזיקה, רגע אחד אסיר מת בעיראק, אחרי זה אתה כבר בכפר בשטחים, ואז באיזה אייטם אמוציונלי שהוא חצי קיטש אבל מצד שני גם מעניין על אנשים שעושים כלי נגינה מזבל… נראה לי שזה ה"חדשות-שעשועים" הנכון והמתאים לעולם המודרני (בהנחה כמובן שאתה לא מכוון רק לרווח).

      אהבתי

  4. elishai הגיב:

    Odai Kamel Daraweesh, 21, Anwar Mohammed al-Mamluk, 21-
    בתעתיק עברי: עודאי כאמל דרוויש ואנואר מוחמד אל-ממלוכ.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      יש לך איזה רקע בלשני? אני תמיד תוהה איך העיתונאים מחליטים לתרגם שמות של אנשים…

      אהבתי

      • elishai הגיב:

        לעניינה של ערבית זה לא אמור להיות מאוד מסובך, היות וערבית היא שפה שמית עם אל"ף בי"ת המקביל ברובו הגדול לעברית.
        אבל ישנם גם חוקי תעתיק בין ערבית ללטינית, עברית ללטינית ולהפך, כך שקל, או אמור להיות קל, לתעתק שמות ערביים מאנגלית לעברית גם עם ידע מאוד בסיסי בערבית.

        כך למשל:
        K היא תמיד כ', ואילו ק' מסמלים ב- Q.

        אהבתי

  5. Johannes הגיב:

    טוב שחזרת.
    נודע לי עליך רק בעקבות החקירה – מרע יוצא טוב – וכבר היית חסר לי.

    אהבתי

  6. מיצבשת הגיב:

    נראה לי שתמצית הוויכוח האם better safe then sorry או נהיה פיירים של טרוריסטים כדי לשמור על עקרונות הדמוקרטיה. מצד אחד יש את מערכת הצדק וארגוני זכויות האזרח שתפקידם לשמור על האינטרס הזה. ומצד שני יש את המציאות שמי שעוסק באכיפת החוק צריך להתמודד איתה. ההשקפה הבסיסית של אנשי הימין לא נורא אם יש טעויות כל עוד כללי המשחק הם דמוקרטיים ויש מערכת שמפקחת. ההשקפה של השמאל (הקיצוני) אותה אתה מבטא: יש לשמור על עקרונות הצדק המוחלט גם במחיר של פעולות טרור (חיי אדם) שלא יסוכלו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא. פשוט לא. אני מקבל שמירה על בטחון חיי החיילים והאזרחים הישראלים, גם במחיר רציונלי על חשבון ביטחון אזרחים פלסטינים. לירות באדם בגב; לירות באדם שנמצא מעבר לגדר; לירות באנשים חמושים שלא מהווים איום – זה לא "מחיר הביטחון" או "הטעויות הסבירות". זה איבוד שליטה. אכתוב על כך בקרוב וניפגש שם.

      אהבתי

      • מיצבשת הגיב:

        ברור שאתה לא מסכים איתי, הרי תכלית הפעילות שלך היא למנוע את ה"שבבים שעפים כשחוטבים עצים" (רפרור לסטאלין) מה שמעניין אותי זו השאלה האם אתה יכול להבין את העמדה שלי? האם אתה יכול לראות שהיא הגיונית ומבוססת בדיוק כמו העמדה שלך?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין העמדות שלנו, אלא כמותי בלבד. לשנינו ברור שיש לתעדף את ביטחון אזרחינו וחיילינו על אזרחים (ובטח שמפגעים) זרים. על זה אין ויכוח. השאלה היכן עובר הקו? מה המחיר הסביר? מה המחיר שאנו משלמים כשאנו מפגינים אגרסיביות מוזגמת (למרות שבמיידי לא תמיד נראה שיש הרוגים כתוצאה מכך בצד שלנו)?

          ואלו שאלות כמותיות. ברור שאני לא אומר שבשום פנים ואופן אין לפגוע בשערה מראשו של פלסטיני וברור שאתה לא תאמר שבכל פעם שמישהו מתקרב לגדר צריך להרוג עשרת אלפים פלסטינים. השאלה היא של מחיר סביר.

          אהבתי

          • מיצבשת הגיב:

            תודה רבה עבור תשובתך
            זו פעם ראשונה אני שומע טיעון רענן כל כך. הטיעון הזה גם מאפשר בדיקה מחקרית אוביקטיבית. לפי המחקר הקטן שלי מי שעוסק במלאכה השחורה עצמה, קרי חילים/שוטרים והמפקדים שלהם מעדיפים לירות/להרביץ ואח"כ לשאול שאלות.
            מצד אנשי זכויות האזרח וארגונים דומים מקבלים יחס "לא נחמד" מהמערכת, כשפגשתי אישית כמה "שמאלנים מקצועיים" הבנתי למה רובם היו "פוצים" טהרנים. סוף סוף הצלחת להסביר לי את ההגיון באמרתו של ז'בוטינסקי כשאמר: "יה בראכן" ({כן לשבור} בקשר לשבירת כוחה של ההסתדרות) – צריך מראש לשבור להם את הרגליים כדי שלא יוכלו להתקרב לגדר :)

            אהבתי

    • ido2267 הגיב:

      אבל זהו שכללי המשחק אינם דמוקרטיים. תחשוב על חבורת פושעים שיש להם בן ערובה במרתף. הם דנים באופן דמוקרטי אם לשחרר אותו, להרוג אותו או לחתוך לו אוזן ולדלוח למשפחה. אם הם יקבלו החלטה ברוב קולות להרוג זה בסדר נכון? הייתה הצבעה לא?
      אני מסכים שבמצב הנתון שבו ישראל שולטת בכוח הצבא על מליוני אנשים שאינם נשאלים לדעתם ברור שיהיה צורך.לנקוט באלימות, המצב דורש את זה ובאמת עדיף לירות קודם ולדאול אחר כך. בדיוק משום כך יש להפביק את המצב הזה. או שניתן.לפלדתינאים זכות הצבעה ואזרחות מלאה או שנפסיק לשלוט בהם.

      אהבתי

  7. אפרת אייל הגיב:

    אני חושבת שהקישור שלך לסרט "סמסרה" לא נכון.
    הסרט שקישרת אליו הוא סרט מדהים בפני עצמו (!), אבל לדעתי הסצנה הזאת לקוחה מהסרט הזה – http://www.imdb.com/title/tt0770802/

    אהבתי

  8. חן הגיב:

    להלן ציטוט שלך מהבלוג

    שני פלסטינים נהרגו בסופ"ש (עודאי כאמל דרוויש ואנואר מוחמד אל-ממלוכ – שניהם בני 21) – אני עדיין חוקר בנושא ואם יהיו ראיות יותר מפלילות אקדיש לכך פוסט, אבל לבינתיים אצטט את שכתבתי כבר בפייסבוק: "אתמול והיום, 2 תקריות משמעותיות, בשתיהן צה"ל "ירה באוויר" ואז "ירה לעבר הרגליים" ובשתיהן נהרג פלסטיני.
    בשני המקרים לא נמצא נשק על הפצועים וההרוגים ולא היה איום ביטחוני מידי, המהווה הגנה עצמית במובן המשפטי או במובן הטבעי. באחד מהמקרים, לטענת הפלסטינים (אל מול דממה ישראלית – "תחת חקירה"), נורה הבחור בגבו כשהוא בורח חזרה לשטחים (לאחר שניסה להסתנן מאזור ירושלים לצורך עבודה בישראל – כמו אלפי רבים אחרים).
    אני לא חושב שראיתי כזה אחוז הריגה, כתוצאה מירי באוויר וברגלים, בשום מקום אחר בעולם. חיילי צה"ל צריכים לחזור להתאמן על משהו – או ירי או הקוד האתי. אני לא בטוח מה מהשניים, אבל אחד מהם ממש ממש לא מכוון."

    אבקש ממך לראות את הסרטון הבא ולראות בעצמך שתיאור המקרה שדיברת עליו יכול להתאים ,רק שפה לפי דעתי היה מקום לירות באוויר וברגליים ( לא בציניות ) ושדה הקרב כמו שאתה רואה הוא לא תוכנית כבקשתך לירי ברגליים. לפי דעתי אדם הגיוני שיקרא את מה שאתה כותב בחלק זה ולאחר מכן יראה את הסרטון יהיה בקונפליקט, מחד גיסא יש אותך שמתאר את הדברים (כך לפי טענתך , בניתוח ענייני וללא שיקולים אחרים) ומצד שני רואים את הדברים המובאים.

    בנוסף אני חייב לשאול בתור מה אתה חקרת את זה? האם לא ניתן ליחס ל"דממה הישראלית" תהליך של ביקורת עצמית וחקירה אמיתית (לא בטוח שכן אבל אולי) ומי הם הגורמים הפלסטינאים שטוענים? המשטרה? הממשלה? עדיי ראיה? מה המהימנות שלהם? ,איך הסקת שלא היה איום בטחוני מידי? על סמך מה הסקת שהוא ניסה להסתנן לירושלים לעבודה ? איזה עובדות מוכיחות זאת? איך דווקא הוא מכל האלפים האחרים דווקא נורה? איפה בדקת את אחוז הירי לאוויר ולרגליים? בדקת את נוהל המעצר במקומות אחרים בעולם? בדקת את הרג חפי הפשע ביחס למקומומת אחרים בעולם?
    המשפט האחרון שלך ממש מבוסס עובדות כמו שאתה מתיימר להצג את עצמך.

    אני חייב לציין שיכול להיות שהמקרה שמוצג על ידך הוא אמת לאמיתה, אני בעד ביקורת ונקיטה ביד קשה מול חיילים שמתעללים ,שלוקחים את ההחוק לידיים . אני בעד לחנך להתנהגות ראויה ערכית ומוסרית, אך לא יתכן שתמיד נציג צד אחד של המשוואה ,

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הייתי חוסך לך. המקרה בחקירה עקרונית, אבל מאז כבר ידוע שהוא אכן נורה בגבו. אין קשר בין הסרטון והתיאורים שלך למקרים עליהם דובר. הבן אדם נורה בגבו, ללא נשק, כשהוא רץ הרחק מישראל והחיילים.

      אהבתי

  9. חן הגיב:

    הגדרה של נשק קר-
    נשק קר הוא כלי נשק שלא מצויים בו חומרים שמפיקים אש או חום כלשהו כתוצאה משימוש באבק שריפה או חומרי נפץ. דוגמאות לכלי נשק קרים: גרזן, סכין, חנית, חרב, פגיון, אלה ואפילו אבנים ( ויקפידה אמנם לא מקור מוסמך אבל לא היה לי מקור אחר)
    כלומר אם הוא זרק אבנים ונורה אז הוא היה עם כלי נשק,

    אין לי מושג מה זה חקירה עקרונית,
    משום מה אתה נותן לייחס אמינות יותר גבוהה לפליסטינאים מאשר לצה"ל ואין לי מושג למה ( אני לא אומר שצריך לייחס לצה"ל אמינות יותר גבוהה )

    אם אתה מעוניין אני אצרף קישורים של סילופים כאלה ואחרים של הפלסטינאים שהוכחו כשקריים כמו כתבת תחקיר ב60 דקות וכדומה,

    אני לא מעוניין שפתאום תתקוף רק את הפלסטינאים , אבל כמו שאתה דורש איזונים אני מבקש ומדגיש מבקש ( כי זה הבלוג שלך וזכותך לכתוב מה שאתה רוצה ) שתהיה מאוזן, הבלוג שלך הוא מאוד מעמיק ,לא מתלהם (לרוב) ורווי סטטיסטיקות חישובים והוכחות. יחד עם זאת דווקא במקרה דנן ( ולא עברתי על הבלוג יותר מדי) אין הוכחות איזונים אלא רק את מה ששמעת או ביררת ממקור שלישי שיש לו ( בהרבה מקרים) נטייה מובהקת לכיוון אחד.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אתה מתעקש לדבר על דברים שלא רלוונטים למקרה המדובר. זה בניגוד לחוקי הדיון של הבלוג.

      במקרה הספציפי שמדובר עליו, לא נזרקו אבנים. לא טוענים כך הפלסטינים ולא טוענים כך בצה"ל. הבן אדם חצה, כמו אלפי אחרים, אל תוך ישראל במטרה לעבוד. ראו אותו. צעקו והוא החל לברוח חזרה לשטחים. לא קרוב אל החיילים ולא הולך לכיוונם. לא תקף אותם ולא כלום. ואז בזמן שהוא בורח ירו לו בגב. אתה מוזמן לבדוק את הסיפור ברשת. כמו כן את מוזמן לבדוק את "עיתונאים עם דם על הידיים" שפירסמתי פה בבלוג, לעוד כמה מקרים שכאלה.

      האם יש מקרים בהם צריך לירות באנשים?
      כן.

      האם אני ואתה יכולים להתווכח על הגבולות ומתי כן ומתי לא?
      כן.

      האם המקרים המדוברים מדגדגים את הרף התחתון?
      לא.

      כל הטיעונים לסילופים לא רלוונטים. המקרים שאני מביא הם לא מקרים גבוליים והם לא מסתמכים על ראיות מהפלסטינים בלבד, אלא צילומים ומסקנות ישראליות גם כן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s