בחירות 2013: תחקיר ארץחדשה – מפלגת הפתק הלבן

פתח דבר:

ישבתי שעות עכשיו וקראתי שוב ושוב את הטקסט. התלבטתי – לפרסם או לא? הרי בסופו של דבר, אני תומך ברעיון שמאחורי ארץחדשה ומאוד מרוצה מהבערה שהם הצליחו לייצר בהרבה אנשים. אין מעלי עורך ואיש לא יידע אם התחקיר פשוט ייגנז. יומיים לבחירות – ייתכן ויהיו לו השלכות אלקטורליות מסוימות. האם זה דבר נכון לעשותו? אני לא בטוח. אבל היו שני דברים שדחפו אותי לבסוף לפרסם: הקריאה של המפלגה עצמה לפעול בשקיפות ובעיקר תחושת הגועל הקשה, מהשילוב של החזרה מההבטחה לפרוש מהמרוץ – בהינתן מצב סקרים כפי שישנו כרגע – בשילוב עם הטעיית תומכי ארץחדשה בנוגע למצב האלקטורלי האמיתי (פירוט בתחקיר עצמו).

אני לא אצביע לארץחדשה ולא התכוונתי להצביע לה עוד לפני התחקיר (ולא הסתרתי עובדה זאת), אבל אני מסוגל להעביר ביקורת אובייקטיבית גם על מושאי חקירה שיש לי בעיות איתם וגם על כאלה שאני תומך בהם. הפוסט מכיל את דעותי לצד עובדות שאינן קשורות לדעותי ואני מקפיד להפריד בין השניים. כהרגלי, הטקסט מלא בלינקים וכמעט כל דבר שאני כותב, ניתן לבדוק ולאמת. אזכיר כי אישתון פועל באופן עצמאי. הבלוג מסתמך על תשלומים מבחירה של הקוראים בלבד ואינו ממומן, בעקיפין או מישרין על ידי שום ארגון או מפלגה. לאחר שראיתי את מלחמות החורמה בפייסבוק בין תומכי ומתנגדי ארץחדשה, אני אזכיר לכולם כי בבלוג יש מדיניות תגובות ולא יתפרסמו תגובות העוברות על החוקים המוגדרים שם.

ארבע הערות:

1. עקב העומס העצום והלחץ בזמנים אני מפרסם את הפוסט במצבו הנוכחי. הוא לא עבר עריכה כהלכה וזאת חלק מהסיבה לאורכו (יש כפילויות של רעיונות וכדומה). ייתכנו שגיאות כתיב ותחביר, הערות של טיוטה ובעיות ויזואליות כאלה ואחרות.

2. רני בלייר (3) ומרב דוד (2) אינם מופיעים בתחקיר. לאחר מעבר על ההיסטוריה שלהם החלטתי שאין עניין דרמטי אשר מעיד על בעייתיות בפעילותם או ריצתם לכנסת. אציין רק שלאחר שעברתי על עשרות שעות של תוכן וראיונות וכדומה, מסקנתי היא שמרב דוד מקבלת חשיפה מאוד נמוכה מטעם המפלגה, עד כמעט בלתי קיימת. החלק שלה בשיחות על הבמה (במפגשי בר, ארועי פעילים וכדומה), הוא נמוך ביותר והגברים האחרים במפלגה קופצים על שאלות, למרות שלא הופנו למישהו ספציפית. זו מפלגה עם הרבה טסטסטורון (על הטוב והרע שבכך) והוא מורגש.
אדגיש שהיא לא רק "מושתקת" מול אלדד – שנמצא לפניה ברשימה ובתור המוביל שלה ניתן להבין שיקבל את מרבית זמן המסך – אלא גם  הרבה הרבה מאחורי בלייר (3), ברק סגל (5) ואפילו ארד אקיקוס, שהוא בכלל יועץ ולא מתמודד. זו דעתי האישית שאין מדובר בשובניזם כאידיאולוגיה, אלא שובניזם שעל דרך האגב, שעל דרך הכוחניות הבלתי-מודעת. אך עדיין יש לתת על כך את הדעת.

3. שאר חברי המפלגה לא נחקרו בכלל, היות והם לא בתחום ריאלי לכניסה (עוד על כך בהמשך התחקיר).

4. לא הספקתי להכנס לעומק של "השמאל הלאומי" ומספר נושאים אחרים שלא יופיעו בתחקיר.

5. התחקיר מתחיל באופן דעתני, מפאת כרונולוגיות, אך מתקדם לאחר החלק של אלדד יניב, לכדי שלב ההוכחות והעובדות. במילים אחרות: אל תלחצו על השלט!

בלי פחד!

עקב האורך של הטקסט והנושאים השונים המוצגים בו, אני שם כאן לינקים פנימיים (הם לא מסודרים באותו הסדר של הפוסט) ואלו מכם המעוניינים יכולים לקפוץ לנושאים המעניינים אותם או להשתמש בהם בכדי להפנות לנושא מסויים בטקסט. אם בכוונתכם להצביע לארץחדשה, אני ממליץ שתדלגו על הלינקים ותמנעו גם מ"ספולירים". מדובר על קריאה ארוכה מאוד (9000 מילה), אולי שעה-שעתיים של קריאה, אבל מנגד מדובר על תחקיר של כ-100 שעות עבודה.

לינקים פנימיים:

הקרקע
אלדד יניב – לפני ה"חזרה בתשובה"
אלדד יניב – לאחר ה"חזרה בתשובה"
ארץ חדשה – פוליטיקה ישנה: הנסיגה מההבטחה לפרוש מהמרוץ אם לא יעברו את אחוז החסימה בסקרים
ארץ חדשה – החוזה של מיליון השקל עם מאקו: בעיות בהצהרת ההוצאות, החוזה החסר ואבי ניר
ארץ חדשה – עוברים את אחוז החסימה?
ארץ חדשה – טענת 6 המנדטים: הדו"ח שרואה בכל המאזכרים את המפלגה, כמצביעיה
ארץ חדשה – "120,000 איש ברשת הצהירו שהם יצביעו לנו" – הדו"ח שלא היה ולא נברא
ארץ חדשה – טענת ה"מיליון אנשים צפו בסרטים שלנו"
ארץ חדשה – טענה: "הסקרים משקרים"
ארץ חדשה – טענה: ביבי יפחד להגיע לכנסת \ נהפוך את הכנסת למיקרופון
ארץ חדשה – טענה: מכון הסקרים גיאוקרטוגרפיה לא מציין את ארץחדשה בפני הנסקרים
ארץ חדשה – הבטחה מופרכת: "נגרש את הלוביסטים"
ארד אקיקוס (יועץ אסטרטגי ואחראי על תחום האינטרנט של ארץחדשה) – איך לזייף באזז ברשת?
ארד אקיקוס – העבודה עם האחים עופר בחברה לישראל והניסיון להשתיק את מחדל ההפלרה
סקר אישתון בפייסבוק על ארץ חדשה
סוף דבר

הקרקע

2011. המחאה החברתית יוצאת לדרך. תוך שנה היא כבר תתפצל ויבקעו ממנה שתי אסטרטגיות: "רחובית" ופוליטית. למרות שבפועל שתיהן נדרשות למחאה ושתיהן מניעות זו את זו, תתפתח סוג של שנאה בין השניים ובעיקר אנשי הרחוב והאוהלים – האנשים שרצו להשאיר את המחאה א-פוליטית ובלתי ממוסדת – יתחילו לראות באלו מהם שבחרו באפיק הפוליטי (ויש יאמרו הפרגמטי), כבוגדים של ממש. ולא היה בוגד גדול יותר מאשר אלדד יניב שגורש ממדשאות המוחים, על שיוכו וחיבורו ההיסטורי לכל הצואה הפוליטית המוכרת.

אבל התככים האלה ממש לא מעניינים אותי. הבעיות של ליף עם שפיר נראות לי דביליות ויותר מהכל קאונטר-פרודקטיביות לשני האפיקים של המחאה. אבל, מתוך החסר הזה, צמחה תופעה מעניינת אצל אנשי המחאה ה"רחובית" והיא רצון למפלגה אשר איננה מפלגה בכלל. מקום שאנשי השמאל שמאסו בפוליטיקה, אנשי הפתקים הלבנים, האנשים שאיבדו אמון במערכת או חושבים שיש ערך אידיאולוגי בסירוב להשתתף במשחק הפוליטי, יוכלו להתחבר אליו. ואיך יוכל אדם למצוא מפלגה, שאיננה פוליטית? מה זה בכלל אומר?

יעלה ויבוא אלדד יניב. אלדד הוא הביטוי האידיאלי לאותם אנשי פתק לבן. אלדד יניב הוא עצמו פתק לבן. הרי מה הוא פתק לבן? פתק לבן הוא אקט הצהרתי, שמצד אחד פוסל את השיטה או את מפעיליה, אך מצד שני רוצה להבהיר כי הוא עושה זאת באופן אקטיבי ולא פשוט התעצל מכדי להגיע. במובן הזה, אלדד יניב מציע לאנשי הפתק הלבן את השלב הבא באבולוציה של פסילת השיטה, על ידי פעולה מתוך השיטה עצמה: הפעם לא רק פתק לבן, אלא גם מפלגה לבנה. לא רק פתקים שמסרבים לקחת חלק בשיטה, אלא גם נבחרי ציבור שנשלחים בשם הפתקים הללו, לחבל באותה השיטה באופן אקטיבי. "מי שרוצה מחוקקים, שלא יצביע ארץחדשה", אומר אלדד, בהתרסה אל מול התפישה המקובלת לתפקידו של ח"כ. וזהו אלדד יניב בפני הציבור: וירוס קטן ותוקפני, שאנו נזריק לכנסת ונוריד אותה לברכיה.

אך כיצד הפך האדם שרק לפני חמש שנים אמר "אני מאמין שהניצחון הוא תמצית הכל", בעודו מייצג את המיץ של הזבל של החברה הישראלית, לנסיך של המתריסים כנגד אותה שיטה שבה פרח ושיגשג?

אני מאמין גדול בשינוי ומודע גדול לכמה שהוא נדיר. היות שכך, אני לא פוסל את יכולתו של אדם להשתנות – להפך – זו התשתית של הכתיבה שלי, כי ניתן וחשוב לשנות ולהשתנות. אבל באיזה גיל? אולי זה החיוך, אולי זה הבגדים הזרוקים (לאחר שזנח את החליפות) ואולי הדיבור הצעיר והסלנג המחאתי בו משתמש אלדד, אבל נראה כי רבים שוכחים את הגיל שלו. מדובר פה על אדם בן 45, שאת ההיפוך המוסרי הטוטאלי שהוא טוען לו, עשה בגיל 42~ ככה. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה בהחלט חריג. האם השינוי הזה הוא משבר גיל ה-40 של אלדד? האם השינוי הזה אמיתי? האם ארץחדשה היא "מכונית הספורט" של אדם שהיה נעול בחליפות ורדיפה אחר כסף, או שהיא הכפרה של אדם על חטאי עברו? זו השאלה שרבים עסקו ועוסקים בה.

לצורך כך יש לחלק ראשית את אלדד לשני חלקים – לפני ואחרי "החזרה בתשובה".

אלדד יניב – לפני שנולד מחדש:

האמת שאלדד משתדל להבהיר כמה שהוא היה טינופת כבר בעצמו, ככה שאני לא רואה כל כך טעם להעלות מההיסטוריה שלו באוב את כל הסיפורים. עברתי על עשרות תיקים שהיה מעורב בהם ואני לא רואה טעם לחשוף אותם בפני הקורא, לאור ההצהרה הגלויה של אלדד כי כל מעשיו (בהקשר התעסוקתי) עד לפני כמה שנים, הם חטא ופשע.

חשוב בכל זאת שיבין המצביע, שמדובר – לפחות עד ששינה דרכו – על צואה אנושית, מבחינה חברתית. לא מדובר במעידה קטנה או מכה קטנה בכנף המדינה. מדובר פה על נזק שיטתי ומתמשך במשך שנים ארוכות, של עו"ד שאיים על אנשים, סחט, שיחד אנשים, קיבל שוחד והטבות הנאה, תיעל כספים, מחק לאנשים אמיתיים, כמוכם כמוני, את העבודה (ולפעמים יותר מכך), שיקר, רימה ועל דרך השותפות בשתיקה ואיפשור הפסול, היה שותף לאונס הקופה המדינית. לבסוף, במיוחד אנשי שמאל, צריכים לזכור שהוא חתום על אחד מהספינים ההרסניים ביותר בהקשר של תהליך השלום והמשך הכיבוש והוא ספין ה"אין פרטנר". יניב מודה בעצמו כי סביר כי לספין הזה יש חלק בהתרסקות של השמאל ובעיקר של מפלגות השמאל הקטנות שנשאו את דגל המאבק למען השלום ונגד הכיבוש, בעשור האחרון (צריך לזכור שהדובר הרשמי של הספין היה אהוד ברק בראשות העבודה – המפלגה שברוח רבין, אליה פנה ציבור המרכז בכדי למדוד את הסיכוי לתהליך מדיני).

ואלו רק הדברים שהצהיר עליהם.

כמובן ש"שוחד" הוא לא שוחד, אלא "הצעת עבודה" וזה לא "סחיטה", אלא 15 מכתבים על כוונה להגיש נגדך תביעות ממשרדי עו"ד מאלף מקומות שונים, עד שאדם לא רואה עצמו יוצא מזה ומוותר. אבל הלכה למעשה, מדובר בדיוק באותו הדבר. אם ארץחדשה ואלדד יניב מצהירים כי הם מעוניינים להפסיק את ההתנהלות הזאת בישראל ולהפוך אותה לפשיעה לכל דבר, ראוי שגם אנו נשפוט אותם על פי אותו הסטנדרט. אני יודע שרבים מהמצביעים מוצאים חסד באדם הנזרק על חרב חטאיו בפומבי, אך ראוי שנזכור שהוא לא הלך לכלא, בעבור הפשעים שהוא עצמו אומר שבעתיד אנשים יכלאו בגללם; הוא לא נענש בשום צורה, על נזקים שאם דמות ימין היתה חתומה עליהם, כמעט כל מצביעי ארץחדשה וכמעט כל אנשי השמאל בכלל, היו עומדים על רגליהם האחוריות, בהתנגדות מוסרית לכניסה של אדם כזה לכנסת.

חשוב גם לזכור, כי חוק יסוד הכנסת פוסל אדם מלכהן כח"כ, אם עבר עבירה אשר יש עימה קלון ב-7 השנים האחרונות. והרי מה הוא ה"קלון"? הוא בדיוק החלק שעוסק, לא בחומרת העבירה הטכנית – הרי בשביל זה יש פסק דין – אלא בבבעיות המוסריות העולות מביצוע העבירה. במדד הזה, יש קלון על אלדד רק מתוקף הודאתו כי קלון במעשיו. זה לא שעשה עבירה טכנית תחת לחץ כלכלי. התנהלותו, גם על פי הודאתו, מעידה על כשל מוסרי בסיסי ולא ניתן לטעון כי השופט שגה, כי בבית המשפט הפומבי שבחר לעשות אלדד יניב, השופט שדן אותו לקלון, היה אלדד יניב החדש.

וזה לא רק "עניין טכני", אלא מהותי לאופיה של מדינה דמוקרטית. גם אם נסלח בצורה כזאת או אחרת על העובדה כי אלדד לא נשא בעונש על פשעיו, הרי שהיה על אדם הקורא לסטנדרט גבוה יותר של חוק וטוהר, לפסול עצמו, לפחות לכנסת הקרובה, מפאת 7 שנות ההרחקה מן הפעילות הציבורית, אשר מגיעות עם הקלון.

אם כן, לא רק השאלה – האם זה לגיטימי לשלוח פושע לכנסת? – צריכה לעמוד בפני הבוחר, ולא רק  – האם זה לגיטימי לשלוח פושע שאפילו לא ריצה את עונשו? – אלא יתרה מכך: האם זה לגיטימי לשלוח פושע, שלא ריצה את עונשו ואשר אפילו לא עברו 7 השנים הנדרשות לחלוף הקלון, לא רק ברמה הטכנית, אלא גם בכדי להבטיח את התנקות האדם מקשריו ודרכיו הקודמות?

אזכיר לעונים בחיוב, כי נלקחת מכם הלגיטימציה להתלונן על ח"כים עתידיים מימין ומשמאל, אשר משרתים בזמן חקירות קשות, או שבאופן טכני מאוד הצליחו לברוח מהקלון ברמה המשפטית, למרות שברור שהם אינם בסטנדרט המתבקש לנציג ציבור. בשליחת אלדד יניב לכנסת, מתבטלת העליונות המוסרית של מפלגה כארץחדשה, אשר קוראת לסלק אלדד-יניבים מהכנסת. בניכוי הקידומת של ימין\שמאל, האמונה של המצביעים כי האדם שינה את דרכו, לא צריכה ולא יכולה להיות הסטנדרט שלפיו נתיר לאנשים להיות משרתי ציבור ואם אנו עושים זאת, אז איך אנחנו יכולים להתרעם אל מול מצביעי ש"ס או הליכוד? אם לאלדד מותר – לכולם מותר.

אלדד יניב – לאחר שנולד מחדש:

אז מה תאריך הלידה של "יניב 2.0"? לא ברור. אבל אנחנו יודעים מתי הייתה "ההפריה": ב-6.12.07 בסביבות השעה 22:30, פיטר וגירש אהוד ברק את אלדד יניב מתפקידו – זאת בניגוד לטעות נפוצה של אנשים, כי הוא עזב את התחום מרצון. אלדד חש מושפל, אבל עוד לא "חזר למוטב", אלא דוקא חזר למשרד שלו וניצל את קשריו לעבודה עם אנשי ההון (גלגול מספר 1). בניגוד לתפישה הרווחת כי עזב את הפוליטיקה המושחתת וישר עבר להילחם כנגדה, לוקחות לו עוד כשנתיים, עד אשר אלדד מבשיל ללידה. מזל טוב, אמר הרופא, יש לכם "שמאל לאומי" (גלגול מספר 2).

לאלו מכם שמתלבטים בין ארץחדשה למפלגות שמאל מובהקות, בסגנון מרצ או אפילו שמאלה משם, "השמאל הלאומי" צריך להיות תמרור עצור, זאת למרות שהמפלגה לא מיישרת קו בהקשר הזה. רני בלייר לדוגמא מצהיר, כי הוא מקבל סרבנות אידיאולוגית לצה"ל וכי יש לחיילים זכות למחאה וזכות להשתמט.
הערה: לא הספקתי לכתוב בשלב הזה את החלק של השמאל הלאומי. עמכם הסליחה.

לא נברתי בהיסטוריה של אלדד, כי כל כתבת פרופיל שנעשתה לו וכל הקמפיין של ארץחדשה בכלל, הם בדיוק נבירה שכזו. למרות שכך, אני ממליץ שהשוקלים להצביע ארץחדשה יקבלו איזו תמונה של האדם וגם יכירו היטב את הטענות והאמירות, בכדי להבין את המשך הטקסט. אני ממליץ כי אם לא צפיתם, תעצרו את הקריאה בשלב הזה, ותצפו בראיון עימו ב"אנשים" ואם עדיין יש לכם אנרגיה, אז גם בראיון עימו עם גיא רולניק :

גיא רולניק, כמו רבים אחרים שמכירים את אלדד, לא יודע אם לקנות את הסיפור של אלדד החדש. הוא יודע וחשוב שתדעו גם אתם, כי מבחינת יכולת, אלדד מסוגל לזיקיות הזאת. שיהיה ברור לחלוטין – אין דרך ודאית לומר שאלדד השתנה וברור לכולם שאלדד מסוגל לשחק את תפקיד החוזר בתשובה וכשם שכיפה על ראשו של אדם לא אומרת שחזר בתשובה, כך גם הכובע והבגדים של אלדד לא עושים זאת.

אני אישית דוקא מאמין שאלדד כן החליף קבוצות. אני לא קונה את הטענה של "יש תהום מאחורי", כי אין. הוא עו"ד והוא יכול לחזור לעיסוקיו או מבחינתי גם לפתוח חנות נעליים. דמעות לא יזלגו מעיניי על שהפסיד את המיליונים שמלכתחילה גנב מאיתנו. לא, אלדד… אין תהום מאחוריך. מה שאתה רואה שם מאחור, הם החיים האפורים והרגילים של שאר האנשים, שהולכים לעבוד וחוזרים הביתה ולא מרוויחים מיליונים או גרים בכיכר המדינה בדירת 7-8 מיליון שקל (אני יודע שהיא ממושכנת. אז מה?) ורצים כל הזמן מניהול משרד, לניהול לשכות ואז ניהול תנועה ולבסוף ריצה לכנסת. ה"תהום" שמאחוריך, הם החיים הרגילים – לא יותר, לא פחות.

אבל כשאני אומר שאלדד החליף קבוצות, אני לא בהכרח מתכוון שאלדד השתנה. לי אישית אין ספק שהוא החליף מדים והוא תוקף את השער הנכון, אבל לדעתי האישית, האדם שבתוך המדים, איננו שונה באופיו באופן מהותי, מהאדם שעד לא מזמן תקף את השער שלנו. כשאתם מסתכלים על אלדד החדש, במיוחד זה של השנה האחרונה, אתם רואים פסל, שגילף אלדד בדמות הדרישה הציבורית. כשהלך בזמן המחאה החברתית לרוטשילד ולהרצאות, בעטו אותו, שנאו אותו ופסלו אותו. אלדד במילותיו שלו מתאר כיצד הבין שהוא לא "נראה נכון". שהנעליים לא נכונות, החולצות, השעון. ואז הוא יצר לעצמו מלתחה חדשה. הלוק הזרוק והמחתרתי הוא לא תוצר של אופי זרוק ומחתרתי, אלא העתקה חיצונית של אנשים בעלי אופי שכזה, אשר דחו אותו או ביקרו אותו.

זה כשלעצמו לא פסול והרבה פעמים אדם משנה את חיצוניותו, כחלק מתהליך של שינוי הפנים. למעשה זהו סממן קלאסי של תהליכי שינוי שכאלה – שינוי במשקל, שינוי במראה, שינוי בסגנון. מה שרק צריך לקחת בחשבון, זה שלא נראה שהתהליך עדיין "הבשיל" לחלוטין. צריך לזכור שמדובר בעשרות שנים של סגנון חיים מביש ושונה לחלוטין. הבן אדם לא מגיע מעשייה חברתית, פעילות שטח, או שאר הדברים שאנשי שמאל מורגלים אליהם בנציגי ציבור (או סתם כאמות מידה לאדם חברתי וטוב).  אלדד הוא עדיין לא "האדם בבגדים הנוחים", אלא רק "האדם שזרק את החליפות". הוא כבר איננו הזחל הישן והחליפתי שהכרנו, אך נדמה כי עדיין מדובר בשלב הגולם וגם אם נראה כי הקולות הבוקעים מקליפתו הן של פרפר, רק ימים יגידו אם לא מדובר בצרעה.

אבל כמו שאמרתי, הכסף שלי הוא על כך שהוא יתקוף את השער הנכון ואין סכנה של ממש כי יחבור לחבריו הישנים או כי מדובר כאן בתרמית ענקית. ה"צרעה" שאני מדבר עליה, היא בהקשר של אופיו הדיקטטורי, הכוחני, התאב כוח, הנזקק ומכור לפידבק חיובי. בהקשר הזה אינני מאמין כי השינוי הושלם בו, אם בכלל התחיל.

סוגיית מאקו: פרסום בהיקף של מיליון שקל והסיפור על החוזה שנחתם לפני חודשיים וחצי

בשבועות האחרונים אתר מאקו הפך כמעט כולו לשטח פרסום בעבור מפלגת ארץחדשה. האתר פשוט היה עטוף כולו בשחור ובבנארים של ארץ חדשה והשיטה. לאחר מכן, אבישי מתיה, שאציין שהוא אחד מהמתנגדים המושבעים לארץ חדשה ולאלד יניב, פירסם סטטוס תחת הכותרת: "האם אבי ניר מריץ את אלדד יניב נגד נוני מוזס?". בסטטוס הוא מדבר על המלחמה בין שני הטייקונים ותוהה כיצד מפלגה כמו ארץ חדשה, הטוענת להיות חסרת תקציבים ("סך הכל הוצאנו על הקמפיין בין מיליון למיליון וחצי"), יכלה להרשות לעצמה פרסום, שעל פי מקורותיו, נע סביב המחיר של מיליון ש"ח.

תמונה: אור קרלינסקי [מקור]

מתיהו מסכם שאו שיניב "קיבל מחיר" ולמעשה "גם ללוחם הנועז בהון-שלטון יש טייקון משלו", או שדיווחי ההון של המפלגה הם שקריים. הסטטוס הופץ ולבסוף השאלה הגיעה אל אלדד במפגש בבר בת"א (17.1.2013), עם בוחרים פוטנציאלים (01:19:00): "האם אבי ניר מריץ את ארץ חדשה?"

אלדד יניב מגיב: "אנחנו מבינים שמאיתנו מצפים ליותר – אספר לך את סיפור אבי ניר." אלדד ממשיך ומספר על נסיעת המונית שלו לבר ואיך בדרך ראה שלטים של יחימוביץ' על איילון, אשר לטענתו ארץחדשה גם התעניינה בהם, ומחיר כל שלט כזה הוא 750 אלף שקל. הוא ממשיך ומסביר, שבמקום לרכוש שני שלטים ולחסל את התקציב שלהם, הם העדיפו ללכת על קמפיין ברשת שלדעתו הוא יותר יעיל. לאחר שכולם ראו שהקמפיין במאקו עובד, טוען אלדד כי אחרים ניסו לרכוש ממאקו פרסום "אבל אנחנו כבר קנינו את הימים".

על פניו הסבר לגיטימי. באנו ראשונים, סגרנו מוקדם, קיבלנו מחיר. אבל נודניק שכמוני, ביקשתי מארץחדשה לראות חוזה עם מאקו, המתוארך חודשיים וחצי אחורה, כפי שטען אלדד. ואז החלה הסאגה של המשיכות, בהודעות הפיסבוק עם אנשי המפלגה. לבקשתי לראות את החוזה ולראות את עלות הפרסום, ענה ארד אקיקוס (היועץ האסטרטגי):

"אהלן אישתון. בוא נדבר מחר בטלפון ואוציא לך תגובה על מה שתרצה? קח בחשבון שנהיה זמינים מחר רק מ12, ככה שרק באיזור 14:00 נוכל להוציא תגובה." והוסיף כי המספרים של חברת יפעת, עליה הסתמכה ההערכה של מיליון שקל בעבור הפרסום במאקו "מופרכים".

סביר. למחרת היום, אמר לי אקיקוס כי הם יוצאים לפעילות (חלק מהקמפיין) ולאחר שיסיימו יתחיל לבדוק בשבילי את העניינים. ומשם זה התחיל להיות משחק של שינויים, שהרגישו לי שאו שהוא במודע גורר אותי ואין חוזה, או שהוא באמת חשב שיש אחד ומגלה יחד איתי את הקושי להפיק אותו:

מתוך שיחה עם ארד אקיקוס על החוזה שלהם עם מאקו

נתחיל בהתחלה: "יש לנו חוזה על כמעט מיליון שקל". אז מדוע טענו שההערכה של מתיה ויפעת מופרכת וכי הם "לא יודעים איך לקום בבוקר"? זה ההבדל: "כמעט מיליון" לבין "מיליון"?

ישנה בעיה מהותית יותר עם ההודעה כי הפרסום עלה כמיליון ש"ח. לארץחדשה עצמה, יש שלט ענק על איילון, מהסוג שאלדד עצמו טוען שעולה 750 אלף. אם ניקח רק את שתי ההוצאות הללו בלבד, הרי שאנחנו כבר חוצים את ה"מיליון עד מיליון וחצי שקל" שטענה ארץחדשה, כי הוא תקציבם. דבר שמחזיר לדיון את הלגיטימיות לשאלה: מהיכן הכסף? במיוחד כאשר הסכומים שפורסמו, עם ההלוואות שלקחו אנשי ארץחדשה, לא מתקרבים לכך. אז אינני יודע אם יש קשר בינם לבין אבי ניר (אני פחות קונספירטור ממתיה ומארץחדשה), אבל אם אין, אז גם אין קשר בינם לבין הצהרת ההוצאות של הקמפיין (שהיא גם ככה באוויר וכללית מאוד).

השלט של ארץ חדשה באיילון

ואז יש את העניין החוזה הנעלם עם מאקו. קראתם בעצמכם את שרשרת הדחיות והבעיות והמעבר בין "יש לנו חוזה מלפני חודשיים וחצי" לבין "זה מורכב". ייתכן וכל זה אכן היה רק בעיות תקשורת בין אקיקוס ושאר חברי המפלגה ולא אעשה הנחות לגבי כל העניין. לבסוף אלדד יניב שלח לי הודעה אחרונה, בה מסביר כי הסיבה שהחוזה הפורמלי התעכב היא כי למעשה לא היה לארץחדשה את הכסף. לשם כך היה עליהם להשיג ערבויות נוספות, כאשר לטענתו, אלו הסתיימו רק בימים האחרונים.

ההודעה מסתיימת בהתחייבות לשלוח לי תכתובות במייל בינם לבין מאקו, המתוארכות לתחילת נובמבר וכי הוא לא יכול לשלוח לי את החוזה היום. הסיבה שהחוזה חשוב, זה רק בהקשר של המחיר הראסמי ששילמו אנשי ארץחדשה. אם המחיר הזה נמוך בצורה משמעותית מהמקובל בשוק, הרי שיש בכך בכדי לרמוז על טובת הנאה כלשהי.

אדגיש כי בנושא הזה ספציפית, אינני מסיק מסקנות וודאיות. על הקורא לעשות את החישובים בעצמו. על פניו, הסכומים והתאריכים לא מסתדרים. נכון לשעה זאת לא התקבלו מיילים או חוזה, המאששים את עמדת ארץחדשה. בקשה לתגובה ממאקו נשלחה בכתב, אך גם הם בחרו שלא להגיב.

טענת "הסקרים משקרים"

מהר מאוד התברר כי ארץ חדשה לא עוברת את אחוז החסימה באף אחד מהסקרים. מיד לאחר מכן החלו לטעון אנשי המפלגה כי הסקרים עובדים רק על טלפונים נייחים ולכן אינם משקפים את המציאות, שבה – לטענתם – הם לא רק עברו כבר את אחוז החסימה אלא יש להם 3-6 מנדטים. המספר הזה לא נופל בתוך התחום הסטיה של החברות הסוקרות ולכן נשמע מגוחך. כמה קולות ישקף אחוז החסימה, תלוי כמובן בכמה אנשים ילכו להצביע. בבחירות האחרונות, אחוז החסימה (2%), שיקף 67,470 קולות. אבל אחוז ההצבעה היה 65.2% בלבד. אם נתחשב בגידול באוכלוסיה בעלת זכות ההצבעה בשנים האחרונות והעובדה שמדובר על שפל מזעזע באחוזי ההצבעה אל מול היסטורית ההצבעה בישראל, אז סביר שאחוז החסימה ינוע בין 70 ל-80 אלף וסתם לצורך החישוב נילך על האמצע – 75 אלף קולות כאשר המודד למנדט הוא כ-31 אלף קולות.

הערה: באשר למזדעזעים לגבי זה שרגע אחד המפלגה לא בסקרים ולפתע סקר מסויים יכול לנבא לה 2-3 מנדטים, זה בגלל שאחוז החסימה הוא באזור ה-2-3 מנדטים. זה לא אומר ש"העלימו" את המפלגה מהסקר, פשוט אין טווח של מנדט או מנדט וחצי. קו השני מנדטים הוא בערך אחוז החסימה ולכן או שאתה לא קיים או שיש לך לפחות שני מנדטים. סתם שתדעו, אם תכנסו לדוגמא לתגובות של "עוצמה לישראל" על הסקרים, אתם תראו טענות זהות לאלה שמשמיעים אנשי ארץחדשה, בנוגע לאינטרסים וחוסר אמינות הסקרים.

אז כאשר ארץ חדשה מצהירה כי היא נעה בין 3 ל-6 מנדטים היא מדברת על בין 90 ל-180 אלף קולות. לא ברור מדוע הם מצהירים בפייסבוק, כי הם מעוניינים להגיע ל-150 אלף קולות ולזכות ב-6 מנדטים. זה דבר שמשקף ערך מנדט של 25 אלף קולות בלבד – מה שמחזיר אותנו לשפל הנמוך ביותר של 2006. איש לא חוזה כזה ערך מנדט נמוך וסקר שנעשה לאחרונה בקרב 1200 איש צופה – כמו רבים אחרים – עלייה באחוזי ההצבעה (קשה היה לרדת נמוך יותר). כך שהאימרה הזאת של ארץחדשה גובלת בסילוף או כישלון מתמטי. האינטרס ברור – אחוז הצבעה נמוך, משמעו אחוז חסימה נמוך, משמעו יותר סיכוי לארץחדשה לעבור. אבל זה לא אומר שזה נכון.

טענת 6 המנדטים: הדו"ח שרואה בכל המאזכרים את המפלגה, כמצביעיה

המספר הגבוה שהם חוזים לעצמם (6 מנדטים), לקוח מסקר פנימי של ארץ חדשה עצמה, המנתח מגמות ברשת. גם אם נתעלם מהעובדה כי הבדיקה היא פנים-מפלגתית, זוהי עדיין שיטה שאיש בעולם – כולל סוקרי אינטרנט בארה"ב – לא משתמשים בה לחיזוי רציני. אבל בארץ חדשה, בה מלינים על הסטייה היחסית קטנה בסקרים אחרים, סיכמו ואמרו: "מסקנה חותכת מהדו"ח – ארץחדשה עם 6 מנדטים".

באותו "סקר" היו מעורבים 145 אלף איש, שהשתתפו בשיחות בעמודי המפלגה השונים. כבר בשלב הזה, צריך להיות ברור בחישוב פשוט, שאין פה 6 מנדטים. סך כל האנשים ש"נסקרו", לא משקף 6 מנדטים.

אפשר להשיל מהמספר הזה איזה 5% בקלות, שאינם בעלי זכות הצבעה (מטעמי גיל, אזרחות וכדומה) – 138 אלף. עכשיו אלו הם רק אנשים שהשתתפו בשיחות ברשת, זה ממש לא אומר שהם הולכים להצביע לארץ חדשה, או שהם אפילו תומכים בהם.

בהמשך "הסקר" נעשה ניתוח של החיבה ("הסנטימנט") של אותם משתתפים בשיחות, כלפי המפלגה. ניקח דוקא את הנתונים המאוחרים יותר יחסית (שמיטיבים עם המפלגה) ונראה שבערך רבע מהמשתתפים בשיחות מביעים דעה חיובית, רבע שלילית וחצי נטרלים. זה אומר שמתוך ה-138,000 שנותר לנו, אפשר בקלות ובעדינות למחוק שליש כמצביעים של ממש. נותרנו עם 92 אלף איש שהיו מעורבים בשיחות, שמתחלקים בערך 50-50 בין נייטרלי לתומכים. הנייטרלים כמובן לא יכולים להיספר כמצביעים, אבל גם באשר לתומכים, אין היום שיטה מדידה לחיזוי וניתוח הבעת תמיכה בדיון, ביחס להצבעה בפועל בקלפי.

נייט סילבר שניתח וחזה במדויק את תוצאות הבחירות בארה"ב, ניתח לאחר מכן גם את איכות החברות הסוקרות ואת היכולת לסקירה במדיומים שונים.

דירוג חברות סקירה ושיטות סקירה בבחירות לארה"ב 2012 מתוך הבלוג של נייט סילבר

מי שיסתכל על הטבלה הזאת עלול להתבלבל ולחשוב שהנה, סקרים באינטרנט מדוייקים למדי. אבל פה חשוב להבדיל בין הסקרים שעושה גוגל וחברות שכמותה, אל מול הניתוח שעשו בארץ חדשה. בארץ חדשה לא שאלו אנשים את דעתם, אלא הסיקו את דעתם מתגובות שלהם ברשת – איש לא נשאל בפירוש "האם אתה הולך להצביע לארץ חדשה?" או "האם אתה בטוח בכך?" – שאלות בסיסיות בסקרים לבחירות.

כמו כן, הבדיקה של ארץ חדשה מתעלמת מאלמנטים מאוד בסיסים כמו גיוון הקהל כך שיהיה שיקוף נכון של הדמוגרפיה עליה מכילים את הניתוח (ואלו דברים שיודעים היום לעשות גם באינטרנט). בפועל מהניתוח שעשו בארץ חדשה, אין שום דרך להסיק לגבי כמות המצביעים בפועל וגם אם נאמר ששני שליש מהאנשים שהביעו דעה חיובית\נטרלית כלפי המפלגה, יצביעו בעדה (שזה מרחיק לכת בכל קנה מידה), מדובר על כ-60 אלף איש והם עדיין לא עוברים את אחוז החסימה.

מנגד יש טענה לגיטימית של ארץ חדשה כי חלק מהסוקרים לא מתקשרים לטלפונים סלולרים וגם אני חושב שיהיה הוגן להניח שבקרב מצביעי ארץ חדשה, יש פחות אנשים עם קו נייח מאשר באוכלוסיה הכללית. כמו שרואים בטבלה של נייט, כמעט כל הסקרים הטלפונים משלבים קווים ניידים בארה"ב. אבל מה שיותר ברור, בהסתכלות על הגיוון בין הסקרים המובילים, זה שזו לא המדיום של הסקירה שחשוב, אלא התאמת המתודה של הבדיקה למדיום הנסקר. גוגל הצליחו להביא תוצאות די מדוייקות, עם סקירה אינטרנטית, בעוד שאחרים שהתקשרו גם לקוים נייחים וגם לסלולרי, פיספסו דרמטית.

במדד הזה, שבו החשיבות היא בהקפדה על איכות הסקירה והתאמתה למדיום, הבדיקה שעשו בארץ חדשה,  היא נוראית ואין להשוותה בשום צורה לסקירות אינטרנט המקובלות כיום. לאחר מכן הגיעו עוד שני "סקרים" נוראיים שהתיימרו לתת לארץ החדשה נוכחות בכנסת: "הסקר" של וואלה ו"הסקר" של טמקא.

שניהם אינם סקרים בשום קנה מידה ובשום צורה, מאותן הסיבות שהסברתי למעלה (שלא לדבר על זה שבסקר של טמקא היתה פירצה שאיפשרה להצביע מספר פעמים). למרות שכך, בכל זאת ניתן להפיק מידע מסויים על ארץ חדשה מה"סקרים" הללו.

את שני הסקרים פירסמה ארץחדשה בפייסבוק וקראה באופן יזום לקהל שלה ללכת ולהצביע. על פניו, הנתונים נראים מרשימים: בוואלה 10 מנדטים (נכון ל-16.1) – טמקא לא שווה בכלל התייחסות. כמובן שהמספר מופרך לחלוטין ובפני עצמו הוא עדות לחוסר האמינות של השיטה הזאת, אבל מאחורי העשרה מנדטים הללו, יש נתון דוקא כן מהותי: רק 1885 אנשים הצביעו ארץ חדשה (נכון ל-16.1). דף הפייסבוק של ארץ חדשה מונה כמעט 22 אלף איש. הטענה שחוזרים עליה שוב ושוב נציגי ותומכי המפלגה, היא שהמפלגה היא "מפלגת אינטרנט". הם מבססים את חישוב המנדטים שלהם על נתוני אינטרנט. הם קוראים לאנשים להצביע בסקרים הללו. ואז… אחרי כל זה – 1885 הצבעות?

1885 זה 8.7% בלבד, מהאנשים בעמוד הפייסבוק של המפלגה עצמה. 1885 זה 1.25% מה-150,000 שהם רוצים בקלפי. נו… אבל זה די ברור שלא ריאלי. אבל 1885 זה גם רק 2.7% מאחוז החסימה (לפי 70 אלף קולות).

עכשיו ברור שאני לא רוצה לומר שיש לארץחדשה 1885 מצביעים, אלא שיש הרבה מקום למחשבה על מפלגה שנחשבת "מפלגת האינטרנט" וטוענת שהמצביעים שלה הם ברשת, ומתוך ה-90 אלף מצביעים "בטוחים" שהם טוענים שיש להם בהערכות הכי נמוכות, רק 1885 השתתפו. לא מצפה לכל ה-90 אבל מה לגבי 20%? אפילו 10% מהאנשים ש"חיים באינטרנט"? 5%?

ואז באו שלשום חברי ארץ חדשה והציגו סקר אינטרנטי חדש, המבוסס על 50 אלף מגיבים במייל שבוצע ע"י חברת דיאלוג. שוב מדובר על טכניקה לא מקובלת ושוב מדובר על תוצאות הזויות (הליכוד עם 25 מנדטים לדוגמה) והפרשים עצומים אחרים (לא רק מול סקרים אחרים, אלא מול הסקרים של החברה עצמה).

בשורה התחתונה, עוד אין חברות שיודעות לסקור באינטרנט בארץ. אבל חשוב להבין שלסקור באינטרנט, לא אומר לסרוק את האינטרנט ולחפש בתוכו מגמות. "לסקור" אומר לשאול אנשים שאלות ולהיות בטוחים (במידה גבוהה) כי האנשים אמיתיים, עונים רק פעם אחת ושהדגימה משקפת יצוג ריאלי של האוכלוסיה.

בסקרים הטלפונים של כל החברות, ארץחדשה לא עוברת את אחוז החסימה ונעה סביב ה-1%, כאשר זה אומר שבין 2 ל-4 אנשים מתוך אזור ה-300+ (כמות האנשים הנסקרים במרבית הסקרים המפורסמים), אמרו שיצביעו לארץ חדשה. בכדי לעבור את אחוז החסימה בסקרים, נדרשים בין 6 ל-8 אנשים, הטוענים כי יצביעו למפלגה. היות ומדובר על עשרות (אם לא מאות) סקרים שחוזרים על עצמם שוב ושוב, ע"י חברות שונות, עיתונים שונים וכולי, אין לחשוב על זה כהפרש זניח של 3-4 אנשים, אלא הפרש מהותי.

פה בדרך כלל מזכירים אנשי ארץחדשה, כי החברות סוקרות רק קווים נייחים. אז ראשית, לפני כשבועיים קמיל פוקס הציג בערוץ 10 סקר גדול למדי (755 איש) ששילב טלפונים ופלאפונים. גם שם ארץ חדשה לא עברה את אחוז החסימה וזכתה ל-1.2%, שזה בתחום של מה שהיא מקבלת גם בסקרים הנייחים. יתרה מכך, פוקס מודה בעצמו שהם עשו זאת בעקבות הדרישה והתלונות בנושא, אבל ציין כי הם אינם  מוצאים הבדלים מהותיים בין הסקירות. לקונספרטיבים שבכם, שיאמרו כי הסקרים הם של בעלי ההון וכל מה שטוענים בארץחדשה, אז אצטט את ארץחדשה בעצמם:

סטטוס של ארץחדשה בעמוד הרשמי מיום רביעי 16.1.2013 [מקור]

אם הוא אמין כאשר הוא סוקר לטובתכם, מתבקש כי הוא אמין גם כאשר הוא סוקר לרעתכם – אחרת אלו השבחים שלכם אשר אמינותם בספק. אז כאשר מורידים את שאלת אמינותו של פוקס, אנו נותרים אם שאלת אמינות המדיום: מיילים מול נייחים+ניידים. כפי שהסברתי דרך הטבלה של נייט סילבר, העליונות היא בסקירה הטלפונית המשולבת, אך היא איננה דרמטית. מה שחשוב זה מתודת הבדיקה ומידת השחזור של הנתונים או קירבה ריאלית לסקרים אחרים. סקר בודד, בטכניקה לא מקובלת (לא פה בישראל – גם במומחים לסקירות רשת), עם קפיצות עצומות בכל הנתונים של כל המפלגות, אשר אפילו הסוקר (החשוב במדינה) שביצע אותו לא רוצה לחתום עליו ברצינות – סקר שכזה, לא עומד בסטנדרטים הללו.

גם רפי סמית ומינה צמח (שגם היא סקרה אותם באזור הפחות מאחוז), שניהם אמרו שסקריהם כוללים פלאפונים (תודה לטל שניידר על העזרה) וגם שם ארץ חדשה, עדיין נעה באותם האזורים. במקסימום הגיעה ארץחדשה, בסקר האחרון של רפי סמית, ל-1.7%.

תחזית

חיזוי מפלגות הקרובות לאחוז החסימה הוא עניין מאוד אתגרי. זאת הערכתי האישית, בעקבות הסתכלות על הרבה סקרים, נתוני הפייסבוק והחשיפה, כי ארץ חדשה ינועו סביב ה-40 אלף מצביעים ולא יחצו את הקו הנדרש של 70-75 אלף קולות, בכדי להיכנס לכנסת. אך אני לא סוקר מקצועי.

אבל מנגד, אם טוענים בארץחדשה כנגד טכניקות הסקירה המקובלות, הרי שראוי כי נשווה לטכניקה המועדפת על ארץחדשה, אשר היא מעוותת בצורה מחרידה לטובתם – "סקירת הלייקים" – שאלדד אומר שבהם יש להם 120-150 אלף מצביעים בטוחים.

חשבונות הפייסבוק והטוויטר של ארץחדשה (17.1.2013)

גם אם לא נכנסים לבדיקה פנימית של כמה קטינים, תושבי חוץ, פרופילים פקטיבים, כפילויות, לייקים של עמודי פייסבוק (לעומת אנשים אמיתיים) ועוד – גם אז מדובר על כ-23 אלף לייקים. הסטטוס הכי חזק שלהם, הופץ נכון ל-20.1, כ-900 פעמים וקיבל כ-3700 לייקים. אני מזכיר שוב, זו לא טענה שלי שארץ חדשה היא מפלגת פייסבוק, אלא של ארץחדשה עצמה. "מה זה סקרים?" שואל אלדד, "זה טלפונים שמחוברים לקיר, כמו בתנ"ך". חשוב גם לזכור, שהאיש שעשה לארץחדשה את המחקר שממנו נולדה הפיקציה של "6 מנדטים" – ארד אקיקוס – הוא גם האיש שאחראי על האסטרטגיה בקמפיין. למה זה חשוב?

ארד היה שותף בחברה שנקראת "דהפיוז'ן" בה הם חיפשו דרכים לזייף ויראליות או "ליצור תהליכים באותה צורה כפי שהיו מתרחשים לו היה נוצר סביבם באזז טבעי". בסופו של דבר הוא לחלוטין איש שיווק, שימכור לכם תחתונים, מזרונים, מפלגות ובעצם כל דבר שתבחרו. לא משנה מה המוצר, הוא מדבר בהתלהבות ותשוקה, כך שלא באמת תוכלו לדעת אם המזרונים רצים לבחירות, או שאלדד יניב משווק תחתונים – זה לא משנה. במילים אחרות: איש מכירות.

האם אני אומר שזה פסול? לא. אבל הוא פירסם מאמרים ברשת, שממש מסבירים כיצד להקפיץ את מספר הלייקים של קבוצות וכיצד להתחבר לקבוצות אחרות, בכדי ליצור את האשליה של ויראליות, כנגד משהו שהוא מגדיר כ"תופעת קריסת המידע" (הדעיכה של השיתופים ברשת וקריסתם לאחר מספר מעגלים). נוסף על כך, הוא מצהיר בגלוי: "צריך לזכור שבמדיה חברתית אתה לא מדבר ל-mass market, אלא לקהילות שונות. אתה צריך לתרום קודם את התוכן האיכותי, שלאו דווקא קשור למותג, ורק אחר כך להראות את הקישור למותג".

במקרה שלנו, המותג\מוצר הסמוי שאותו רוצים ש"תרכשו", הוא פתק בקלפי לארץחדשה. התוכן האיכותי, הם סרטוני השיטה. ומי אתם? תבינו לבד מהמשך ההסבר: "זאת לא מניפולציה, אלא בנייה של מערכת יחסים. כשאתה מגיע לבחורה, אתה לא מספר לה מיד כמה אתה טוב במיטה, אלא קודם מנסה לדעת מה תחומי העניין שלה, לייצר שיחה".

כמו שאמרתי, כל זה לא בהכרח פסול. כמו שהוא מורח אתכם עם "6 מנדטים", מאיזו בדיקה חסרת הקשר למציאות, גם במרצ יוצאים בשבוע האחרון עם סיפורים למצביעים שלהם על 9-10 מנדטים וגם בעבודה עדיין מדברים על 25. כולם משקרים ומציגים את משאלות הלב שלהם לבוחר. זה רק אומר שיש לקחת גם את המספרים הללו – הלייקים, הצפיות וכולי –  בערבון מוגבל.
לגבי הטקטיקה עצמה – אין לי ביקורת. יש כאלה שיש להם כסף לשלט ויש כאלה ששמים "שלטים" ברשת החברתית. רק ראוי שהם לא יתנהגו כנעלים מהאחרים ויתמיירו להיות נקיים מאותה "שיטה". הגידול של ארץחדשה טבעי, כמו השבעה טור דה פראנס'ים של לאנס ארמסטרונג.

ולגבי אלו מכם ש"מרגישים" ש"כולם מדברים על ארץחדשה", גם לזה יש הסבר ואקיקוס קורא לו "תופעת הבאזז המדומה" – האשליה של חשיפה המונית ובאזז תקשורתי, היות ואתה נמצא בתוך המעגל המשתף את התוכן (תיבת תהודה שכזאת), שבמקרה שלנו זה יהיה תוצר של הלייק שנתתם מלכתחילה לארץחדשה (קצת דומה למה שדיברתי עליו כאן). מחוץ לאותו המעגל, חוזרת "תופעת קריסת המידע" באופן דרמטי ומה שאולי נשמע כצעקה ענקית, הוא תוצר – במקרה שלנו – של 20 אלף איש שמדברים באותו החדר האטום.

אבל פה לא נגמר הסיפור של ארד אקיקוס. בארץחדשה ובמיוחד ב"סרטוני השיטה" שלהם, מציגים באופן קבוע קשרים פיננסים כקשרים של כוח – הוא נתן לו פרנסה\הלוואה\קשרים ולכן הוא "חייב" לו. אני כמובן מקבל את ההקשר הזה כאפשרות, אבל לא כוודאות, כפי שמציגים בארץחדשה. לא מסכימים? אוקי…

שנתיים לפני מאהל המחאה החברתית הראשון, הוקם מאהל מחאה אחר בגן הוורדים שמול הכנסת. גם החבר'ה שם נלחמו בשחיתות כמו החבר'ה של אקיקוס. במי? לא פחות ממשפחת עופר והחברה לישראל שבמשך שנים זרקה לנו חומרים רעילים במי השתיה, דרך קומבינה עם משרד הבריאות ולא רק פוגעים בכולנו, אלא גם מרוויחים על הדרך מיליארדים – מה שקרוי "מחדל ההפלרה".

החבר'ה במאהל הקימו את קבוצת "משנים", שהאג'נדה שלה היא "להגדיל את ההשפעה שלנו ולהקטין את ההשפעה של התאגידים, העשירים, האינטרסנטים והשלטון שתומך בהם, וליצור חברה יותר דמוקרטית, חופשית ושוויונית". נשמע מוכר, לא? בול בסימטה של ארץחדשה (אם תכנסו לאתר שלהם או תקראו את הכתבה על ההתעלמות מהם מ-2009, לא תאמינו שזה לא אלדד עצמו מסביר את השיטה והבעלויות על התקשורת – מה שרק מראה שלמרות שנראה לאנשים שהוא מחדש וחושף סודות, מי שהיה מיודע הכיר את הדברים מזמן.

שנים לפני ארץחדשה, יצאו החבר'ה של "משנים" עם סרטון שמתאר את "השיטה", בהקשר של האחים עופר וההפלרה. מהר מאוד, כפי שמתאר אלדד בסרטוני השיטה, פעלו האחים עופר, דרך חברות אחרות, לשנות את התדמית ולסתום ככל הניתן את הפיות של המעורבים במאבק. בדרך כלל יעדיפו משרדים פחות מוכרים שיטפלו בדברים שכאלה, אנשים שפחות יבלטו. ולמי הם פנו (ע"פ המייל הבא)?

ארד אקיקוס בפניה לנציגי "משנים" מטעם החברה לישראל של האחים עופר [מקור]

כן… לפי המייל הנ"ל, דהפיוז'ן בהנהלת ארד אקיקוס, יצגה את האחים עופר והחברה לישראל. ומדובר על 2009, לא היסטוריה רחוקה. כשנשאל על עברו בימים אלו, הוא מתאר עצמו כאיש קמפיינים שעבד בעיקר בחו"ל ולפני זה עסק בעיקר במחקר בישראל. הון-שלטון? ניתן לאחד המגיבים לדבר במקומי:

תגובה לפניתו של ארד אקיקוס ל"משנים" כשליח של חברה לישראל

אני לא מנסה לרמוז כי ארד בהכרח מושחת או משהו, אלא שיש כאן קשרים בדיוק מהסוג שאותם מבקרים אנשי ארץחדשה. מפלגה כל כך קטנה עם כל כך מעט אנשים מעורבים, היה ראוי לדאוג לעניין הזה, או לפחות, לומר בגלוי שעבד איתם – מה שקרוי "שקיפות".

הערה לאנשי ארץחדשה: שקיפות זה לא שמישהו כותב עליכם כתבה ואז אתם יוצאים עם סטטוס שמשתף אותה וכותבים למעלה "שקיפות". שקיפות זה שלפני שמישהו בכלל בודק, אתה בא מעצמך ושם את הדברים על השולחן.

המנדט-לייק: "120 אלף איש הצהירו ברשת כי יצביעו לנו"

אז איך מ-22 אלף לייקים, אנשי ארץ חדשה טוענים ל-3-6 מנדטים? כשהם אומרים "לייקים", הם לא מתכוונים ללייק לעמוד המפלגה – שגם הוא לא מדד להצבעות, אבל מן הסתם הקרוב ביותר להראות זיקה למפלגה – הם מתכוונים ללייקים באופן כללי: לסרטון שעשו ביוטיוב, לפרסומים עליהם, לסטטוסים שלהם. כשהם מחברים את כל אלה, הם (לטענתם) מגיעים ל-120 אלף לייקים. השאלה המתבקשת היא: נו אז מה?

ואז החלו אלדד ואנשיו לומר בשבועות האחרונים, כי בטכניקות של כריית מידע (חפירה באינטרנט וחיפוש מחרוזות מילים), הם מצאו 120 אלף משתמשים יחודיים, שהצהירו כי הם מתכוונים להצביע לארץחדשה. הנה החלק מהשיחה שלי עם אקיקוס, הנוגע לדו"ח המדובר (בשורה הראשונה אני מגיב לבקשתו לראות את התחקיר טרם הפרסום):

ארד אקיקוס בתגובה על בקשתי לראות את הדו"ח של ה-120 אלף משתמשים יחודיים

"לא הבין את הנתון". חזרו על האימרה הזאת אלף פעם: "120 אלף איש עם שמות ופרצופים!". הרי האמונה כי הם עוברים את אחוז החסימה, מקורה בשני דברים, מבחינת תומכי ארץחדשה – 1. הטענה כי הסקרים אינם משקפים את האמת ו-2. הטענה של אנשי ארץ חדשה, כי יש בידיהם סקרי אינטרנט, בהם הם הרבה מעבר לאחוז החסימה. אך הסקרים הללו אינם בנמצא.

ארד המשיך וסיפר לי כי יש לו טכניקות לחיזוי, על סמך כל מיני דברים שרק בעלי מקצוע יבינו אותם. אני מתנצל, אבל זה פשוט קשקוש. אני מבין בכריית מידע ומבין ברשתות ובעיקר מבין כשמורחים אותי. הטענה של "120 אלף מצביעים יחודיים ברשת" לא הפסיקה גם לאחר מכן. מתוך הראיון של אלדד עם גיא רולניק 27.12.2012:

"במחקר שארד אקיקוס עושה לנו, אנחנו כבר by-far עברנו את אחוז החסימה, כי יש כבר למעלה מ-120 אלף איש שכבר מסומנים כפרצופים ושמות בתוך הרשת, שכבר אמרו: 'אנחנו מצביעים ארץ חדשה'. "

ושוב ביום שישי האחרון, 18.1.2013, מרב דויד (מס' 2) אומרת למצלמה:

"בבדיקות שלנו באינטרנט אנחנו מזהים אנשים שכותבים בפייסבוק ובטוויטר: אנחנו שמים ז' בקלפי, אנחנו שמים ארץ חדשה. אנחנו יודעים לאתר אותם, ויש שם 120-100 אלף איש. אז כן, יכול להיות שבבחירות האלה הסוקרים יאכלו את הכובע עוד יותר מבחירות אחרות"

בקיצור, המספר הזה, הוא לטענת אקיקוס "טעות בהבנה של אלדד". ומה לגבי מרב? גם טעות בהבנה? ולמה "הטעות" לא מפסיקה להאמר? את ההודעה לציבור, כי אלדד "לא הבין את הנתון", לא מצאתי. אבל שוב באותו הערב של יום שישי, מראים  אנשי המפלגה כי לא מדובר בפליטת פה ומצטטים ומדגישים את הטענה חסרת הבסיס של מרב, בדף הראשי של המפלגה:

"יש 100-120 אלף"

בהסתכלות על אינסוף הפעמים שחזרו אנשי המפלגה על הנתון הזה, בנוכחות אקיקוס ובהסתכלות על כך שהם ממשיכים לפרסם את הנתון הזה, יש להסיק כי לא מדובר בטעות, אלא בסילוף מכוון והטעיית מצביעי ארץחדשה.

אסיים בצורה ברורה: אין ולא היה דו"ח שמראה 100,000+ אנשים שונים ואמיתיים, אשר הצהירו בגלוי ברשת, כי הם מתכוונים להצביע לארץ חדשה. סוג הסקירה שעליה מדבר אקיקוס, אם קיימת בכלל, היא זאת של אותו דו"ח שנתן להם בזמנו 6 מנדטים וכל קשר בינו לבין תהליך סקירה או יכולת חיזוי, הוא מקרי לחלוטין.

הקשר בין לייק ישיר בעמוד הפייסבוק של המפלגה, לבין הצבעות, הוא גם ככה מעורפל, אך עוד אפשר לומר שיש בו אמירה כלשהי – יאללה, קחו 22 אלף קולות. אבל לטעון שלייק לסרטון או סטטוס, כמוה כהכרזה על כוונה להצביע, זו בדיחה. ואם מכריזים בפומבי את הבדיחה הזאת, ראוי לשתוק כשמדברים על סקרים טלפונים ולא לטעון כי הם מגוחכים ותנ"כיים, בגלל של-18% מבתי האב אין טלפון נייח (בהתעלם מכך שחלק מהסקרים סוקרים פלאפונים).

חשוב לומר – זה לא שאי אפשר לעשות סקרים באינטרנט. הדירוג של נייט סילבר מראה, שחברות מקצועיות מסוגלות לעשות סקרים מדוייקים כמעט כמו הסקרים הטלפונים. אבל מה שעושים בארץחדשה, זה פשוט לא סקר. לצורך העניין, אם ניקח את טכניקת הבדיקה של ארץ חדשה ונפעיל אותה על "פי 1000 עוצמה לישראל" (מפלגת פראודיה על עוצמה לישראל), שכבר צברה מעל 7000 לייקים (כשליש מארץחדשה), למרות ש"נוסדה" לפני פחות משלושה שבועות – סביר שנקבל כי יש להם איזה חצי מנדט, אם לא מנדט שלם.

טענת ה"מיליון אנשים צפו בסרטוני השיטה"

המספרים הבאמת גבוהים של ארץחדשה, מקורם ביוטיוב ובסרטוני השיטה. העניין הוא שבארץחדשה מציגים רק את כמות הצפיות ולא המשתמשים האינדיבידואלים שצפו (אותו משתמש, אם עשה זאת בהפרש של כמה ימים או מחשבים שונים, יכול לצפות באותו סרטון 100 פעם – אני אישית אחראי על מאות צפיות כולל הפצה אחת פה בבלוג ואין לי כוונה להצביע להם). אבל מהמחקר הפנימי שעשו בארץ חדשה, אפשר לראות שאם מחלקים את כמות הצפיות בזמן הצפיה, מקבלים זמן צפיה ממוצע של 3.2 דקות. שימו לב שמדובר על 3.2 דקות זמן צפיה ממוצע, לכל סרטוני השיטה (10 בשלב בו התבצע המחקר), שסך זמן הצפיה שלהם הוא 57.5 דקות.
מכאן צריך להיות ברור שהטענה כי "מיליון איש צפו בסרטים" (לדוגמה בהתחלה של הסרטון העשירי) היא לא אמינה. אני בטוח שמספרי המשתמשים היחודיים (אותם יכולים לראות אנשי ארץחדשה בלחיצת כפתור), גם משקפים זאת. למעשה, אפשר בקלות לראות סתירה בין אימרות של אלדד בסגנון – "לפני 3-4 ימים גיליתי שמתחילים לזהות אותי ברחוב" (17.1) – עם הטענה כי מיליון אנשים צפו בסרטים.

אז האם ארץחדשה יעברו את אחוז החסימה?

כדוגמה להפתעה ולכשל הסקרים בחיזוי, מביא אלדד יניב במספר מקומות את מפלגת הגימלאים, שב-2006, בניגוד לסקרים נכנסה לכנסת עם 7 מנדטים. אין ספק שיש כאן עדות לבעיתיות ביכולת החיזוי של הסקרים את תוצאות האמת ובמיוחד של מפלגות אחוז החסימה. אבל אלדד אמר כי "גם הגמלאים עברו את אחוז החסימה לראשונה רק בסקר האחרון לפני הבחירות". זה לא נכון. בפועל הגמלאים עברו את אחוז החסימה כשבוע לפני הבחירות – דד-ליין שכבר חלף בשביל ארץ חדשה, שלא עברה עדיין בשום סקר אמיתי (להוציא מן הכלל את "סקרי" האינטרנט שלמעלה). לא רק זאת, אלא שלאחר שעברו הגימלאים את אחוז החסימה בפעם הראשונה, הם עברו גם בעוד חמישה סקרים שונים – לפני יום הבחירות.

אבל גם אם זה המצב וחזו 2 מנדטים, כיצד קיבלה לבסוף 7? האם לא ניתן להסיק מההפרש העצום הזה, שהסקרים גם ככה לא אומרים כלום ושארץחדשה עוד יכולים להכנס?

לא בדיוק. החשיבות של להופיע בסקרים – אפילו הסקרים של השבוע האחרון – איננה רק תאורטית. כשאנשים מתלבטים, הם לוקחים בחשבון את הסיכוי, שהמפלגה בכלל לא תכנס לכנסת ומרבית האנשים שכבר טורחים להגיע לקלפי, יעדיפו שקולם ילך למפלגה שעוברת את אחוז החסימה. אלדד יודע זאת ולכן חוזר ואומר – למרות שאין לו תימוכין – כי הם עברו את אחוז החסימה. זאת תופעה ידועה – האמונה של אנשים כי הם עברו את אחוז החסימה, עלולה להעביר אותם את אחוז החסימה.

מה שקורה לאחר מכן, הוא שנשבר מחסום פסיכולוגי אצל הרבה מאוד אנשים –  ולכן גם אלקטורלי – ומצביעים שפקטור אחוז החסימה מאוד חשוב להם (ויש המון כאלה), מקבלים אישור מהסקרים, כי המפלגה "בטוחה". לכן המעבר של אחוז החסימה בסקרים, הוא לא רק המעבר שמ-1.5% ל-2%, אלא יכול להיות מ-1.5% ל-4% לדוגמא (מה שבבחירות שלנו כנראה יזכה מפלגה ב-3-4 מנדטים).

זאת נאמר, אך זה לא המצב עם ארץחדשה. היחידים שנותנים לארץחדשה "סקירה" של מעבר לאחוז החסימה, הם ארץחדשה בעצמם. לא ברור אם לכך יהיה את האפקט הפסיכולוגי הנדרש, בכדי לגרום לאנשים ברגע האחרון להצביע להם ולא למפלגה בטוחה יותר, שעדיין קרובה לעמדותיהם.

אזכיר שעקרונית, אתם לא הייתם צריכים להיות בהתלבטות הזאת בכלל. אלדד התחייב שוב ושוב, כי הם יפרשו מהמרוץ ולא ישרפו אלפי קולות לגוש השמאל, אם הסקרים לא יראו שהם עוברים את אחוז החסימה.

התחייבות של אלדד לפרוש מהריצה – 8 בדצמבר [מקור]

מה שקרה לאחר מכן, הוא שאלדד החל לשחק עם ההגדרות של "סקרים" וטוען מן האוויר, כי הם עברו את אחוז החסימה. זאת בכדי לסגת מהתחייבותו הברורה לפרוש (שלא סוייגה בסוג הסקרים), בדומה לפוליטיקה הישנה והמושחתת שהוא יוצא כנגדה. זה לא שמדובר פה על איזו מפלגה ותיקה או משהו והתחייבות בת שנתיים. ב-15.10.2012, בערב בו הוכרזה ההקמה של ארץחדשה, אמר רני בלייר:
"או שאנחנו מביאים שבעה או שמונה מנדטים, או שלא עוברים את אחוז החסימה", הוא מנבא ודוחה ביקורת אפשרית על אובדן קולות של השמאל. את הפתקים של המפלגה החדשה הוא מבטיח להוציא מהקלפיות ערב הבחירות, אם הסקרים לא יעידו באופן ברור על כניסתה של "ארץ חדשה" לכנסת. "אנחנו לא משחקים, אנחנו אנשים אחראים", הוא מדגיש." [מקור]

שוב – אני לא יודע בוודאות כי הם לא יעברו וכל מי שטוען בוודאות כך או אחרת (כולל אלדד ואנשי המפלגה), משקר. אבל ההתחייבות לפרוש הייתה ברורה וכך גם הפרתה.

ולמה זה חשוב? למה אלדד ורני טרחו לעשות הבטחה כזאת שחזרו עליה שוב ושוב עד לפני כמה שבועות? מדוע רני בלייר מתייחס לפרישה מהמרוץ כאקט אחראי?

בבחירות האחרונות לדוגמה, 104 אלף קולות הלכו לפח כש-21 מפלגות לא עברו את אחוז החסימה. הנזק הגדול היה כמעט לחלוטין בשמאל, כאשר רק 5 מפלגות היו ימניות באופן מובהק והשאר היו בעיקר שמאל (חלקן מרכז-שמאל). כ-95,000 קולות, שיכלו להיות עוד 3-4 מנדטים לשמאל-מרכז, הלכו לפח. באותן הבחירות, יש סיכוי שזה היה ההבדל בין 4 שנים עם לבני, ל-4 שנים עם ביבי. שניהם לא מציאה, אבל ברור לחלוטין מה היה עדיף.

עמיר שיבי: "ועכשיו יותר מתמיד. נתת את הקול למפלגה שלא עוברת את אחוז החסימה? – נתת לביבי עוד ארבע שנים כראש ממשלה" (18.1.2013) – [מקור]

מנגד, כל כך קרוב לבחירות, יש הטוענים בצדק, כי אם השכנוע יהיה רק חלקי, אם לדוגמא הפוסט הזה יגרום לכמה מאות לא להצביע לארץ חדשה והם יפסידו על אותו הפרש, הרי שהפסדנו שני מנדטים. יש בכך עניין, רק שאין בכך הרבה היסטוריה – הארועים הללו נדירים מאוד. בבחירות הקודמות אף אחת מ-21 המפלגות שלא עברו את אחוז החסימה, גם לא היו קרובות לאחוז החסימה.

אז כמובן שאי אפשר לדעת באופן וודאי, אם אנחנו בדיוק על הגבול ועדיף שיצביעו למרות שאין הצדקה, או שאנחנו רחוקים עשרות אלפי קולות ועדיף שהקולות ילכו למקום אחר בגוש. הדילמה הזאת היא לא חדשה וזאת הסיבה שהבטיחו ראשי ארץחדשה, לפטור את הבוחרים מלהתעסק בה, כאשר התחייבו לא להמשיך לרוץ אם המצב יהיה כפי שהוא עכשיו. אינני יודע על שאר המפלגות, אבל בהקשר של ארץחדשה, האשמה על קולות מבוזבזים, לא משנה באיזו תצורה זה יקרה, תהיה על מנהיגיה ולא על מצביעיה או הקוראים להם לפעול בהיגיון.

טענה: מכון הסקרים גיאוקרטוגרפיה לא מציין את ארץחדשה בפני הנסקרים –

ראשית, אין ספק שחברה סוקרת שעובדת גם באופן פרטי בשביל מפלגת השלטון, זה מצב בעייתי וחבל שהחוק בארץ מאפשר זאת או לפחות לא דורש כי בפרסום יצויין הקשר העסקי עם מושאי הסקר עצמם. אבל…

א. בסקירה של נציג חי, אני לא מאמין כי נסקר שהתכוון להצביע ארץחדשה, לא עשה זאת כי המפלגה לא צויינה בפניו.

ב. בכל מקרה, הדף המוצג הוא דף תוצאות ולא דף הקראה. אקיקוס טוען "המסמך עם כל המפלגות ואנחנו לא נמצאים שם". זה בהחלט יכול היה להיות חשוד, אם כך היה הדבר. בפועל רצות לכנסת כרגע 30-31 רשימות ובדף יש רק 17. אינני יודע לומר אם צויינו או לא צויינו בפועל, היות ולא נסקרתי ואינני סוקר מטעם המכון, אך אין בנתונים המוצגים בכדי להעיד שכך הדבר. הזעזוע של אקיקוס מכך שהם לא מגיעים לאחוז החסימה, המרמז כי זהו תרוץ בלבד המסתיר את העלמתם המכוונת מהסקר, מוסבר בקלות ע"י מבט בשאר החברות הסוקרות ובעשרות סקרים אחרים, שבהם ארץחדשה לא התקרבה לאחוז החסימה ולעיתים אפילו לא קיבלה נסקר אחד לזכותה.

טענה: נגרש את הלוביסטים מהכנסת

שוב ושוב חזרו אנשי ארץחדשה על הטענה הזאת, שהם יאזקו את עוזריהם הפרלמנטרים באזיקים זה לזה, ואלו יחסמו בגופם את כניסתם של לוביסטים לכנסת. תסריט נוסף היה ששלושת העוזרים הפרלמנטרים שיקבל כל אחד מהח"כים של ארץ חדשה, יצוייד במצלמות וישדר בשידור חי מהכנסת.

אז ראשית, אין שלושה עוזרים פרמלנטרים. החוק מתיר לחברי הכנסת רק שניים. יו"ר הכנסת ויו"רים של וועדות, זכאים לשלושה – זה לא רלוונטי לאנשי ארץחדשה. שנית, העוזרים הפרלמנטרים לא יורשים את החסינות של הח"כים שלהם. אם יחסמו את הכנסת, או יתפרעו בשטחה (ובטח שאם יעשו זאת מספר פעמים), יפונו מהכנסת ואפילו יעצרו. זה יהיה גימיק חד פעמי או תלת-פעמי נחמד, וזה יהיה סרטון יוטיוב כיפי ומשעשע, אבל בדיוק 20 דקות לאחר מכן הם יגורשו, כפי שגורשו מטמקא, מאסדת הקידוח, מהבית של נוני, מהמסיבה של לפיד וכולי. ומיד לאחר מכן, העסקים ממשיכים כרגיל. הלוביסטים יכנסו לאן שרק ירצו, כי בשורה התחתונה, החוק מתיר להם לעשות זאת. אני יודע שארץחדשה שונאים חקיקה, אבל בכדי לעצור את הלוביסטים צריך חוק נגד לוביסטים. בשלב הזה אני מציע שתרעננו את הזיכרון עם התחקיר של עובדה מלפני כחצי שנה, בכדי להבין את עומק הבעיה:

כל מה שראיתם בסרטון הוא למעשה חוקי. גם אם הח"כ מצהיר באופן רשמי שקיבל חוק מוכן לחלוטין מחברה פרטית, זה אמנם נראה רע (ולכן כולם מסרבים להודות בכך), אבל זה חוקי בדיוק כפי שש"ס מצביעה ע"פ החלטת רב או מפלגת הפיראטים מתחייבת שהבוחרים שלה יצביעו דרך האינטרנט והם ירימו את היד בכנסת בהתאם. וגם אם 100 אלף איש יעלו לכנסת (וזה לא יקרה), זה לא ישנה כלום. החוק הוא החוק. מאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בשנה-שנתיים האחרונות על מגוון נושאים, שלא השתנו בכלום.

אנשי ארץחדשה אמרו גם כי "יסמנו" את הלוביסטים בכנסת. בפועל יש מי שחתום על חקיקה שכזאת כבר והיא שנואת ארץחדשה יחימוביץ', עם חוק הלוביסטים מ-2008 המחייב אותם לשאת תגי זיהוי יחודיים. החוק חסר שיניים ואכן יש הצעות לשפרו כרגע, אבל צריך להבין שמדובר על המון לוביסטים ואינסוף וועדות ומקומות בהם הם יכולים להימצא. גם עשרה אנשים לא יוכלו לעקוב אחרי כולם (וגם אם כן, לא יקרה שום דבר, כי כאמור, הפעילות שלהם חוקית).

אז אתם תקבלו סרטון סטייל-"השיטה", של לוביסט מטעם X. ואז תראו 5. ואז תראו עשרה. נו? ימאס מתישהו. עובדה עשו תחקיר בנושא. המקור עשו תחקיר. כולם הזדעזעו. הכללים טיפה שונו, אבל בפועל עבודת הלוביסטים נמשכת, כי היא חוקית. העובדה כי החשיפה הציבורית כבר נעשתה ושהיא נעשתה על פני כל העיתונים וערוצי הטלויזיה ולא באיזה סרטוני יוטיוב, היא עדות לכך שאין בהתליך של תיעוד הנושא, בכדי להפסיקו.

יש שני אלמנטים לפעילות הלוביסטים:
1. פעילות בוועדות והצגת המציאות כפי שמעוניין האדם המשלם להם. זאת פעילות חוקית וכל מה שיוכלו לעשות בארץחדשה זה לצלם (מה שאפשר לעשות כבר עכשיו).
2. האלמנט השני של הפעילות, הוא זה שנראה בתחקיר של עובדה וכמובן ההקשרים הפליליים יותר של טובות הנאה וקשרים של הון-שלטון. הבעיה היא שהחלק השני של הפעילות שלהם, לא ניתן לצילום. שימו לב שגם התחקיר של עובדה, לא משיג את המידע שלו מחדירה לאולמות הכנסת, אלא אולמות הלוביסטים. בכנסת לעולם לא תשמעו את הדברים הללו נאמרים ולו בצורה מרומזת.

ביבי יפחד להגיע לכנסת \ נהפוך את הכנסת למיקרופון:

זו טענה שחוזר עליה אלדד רבות: איך ש"יעשו טרור בכנסת" ויתעדו עם מצלמות ויחשפו את כל מה שקורה שם. אלא מה? כלום לא קורה בכנסת. דברים נסגרים בחדרים סגורים, טלפונים וכדומה. אנשים מגיעים לכנסת בכדי להצביע (וההצבעה כבר סגורה וידועה לפני כן – זהו רק התהליך הפורמלי) ובכדי לנאום. ההצבעות והנאומים מתועדים ע"י ערוץ הכנסת והפרוטוקלים הנגישים כבר היום לציבור. מה נשאר? הוועדות? אז אלו שאלדד מפנטז עליהן – דוגמת וועדות הביטחון – חסויות. שאר הוועדות, מתועדות גם ככה. למה? כי וועדות זה זמן אוויר. מביאים את ההיא מהפריפריה שתספר סיפור עצוב אחד ועוד אחד מהצפון שיספר את שלו. נותנים איזו הכרזה ללא שיניים ומלאה בדרמה ושוכחים מהסיפור. החלטות לא מתקבלות בכנסת באופן גלוי.

אז מה נשאר? אולי לתפוס פה ושם איזו שיחת מסדרון. זה אולי אפשרי. אלא שאין יותר מידי כאלה ובטח שלא מהסוג המהותי והסודי שחברי ארץחדשה מחפשים. יתפסו שיחה או שתיים כאלה? מיד יבינו את המסר ויפסיקו לעשות שיחות מסדרון. ודאי תשאלו: איך יוכלו להתנהל בצורה הזאת שאר הח"כים כשכל הזמן עוקבים אחרים? ובכן… די בקלות.

טוענים בארץ חדשה שהח"כים יפחדו להגיע לכנסת, אבל כנראה שהם מפחדים כבר עכשיו. הכנסת מתכנסת בממוצע 97 ימים בשנה. אבל גם זה נתון שרחוק מלהבהיר כמה מעט זמן בפועל ח"כים מבלים בכנסת. ממוצע הנוכחות לח"כ בכנסת האחרונה, עומד על 12 שעות ו-42 דקות בשבוע (תודה לעזרת חברי "כנסת פתוחה"). אבל זה עוד כלום, כי האנשים היותר "בעיתיים" מבחינת ארץ חדשה, האנשים שהם ירצו לעקוב אחריהם, בכלל לא מגיעים לכנסת: ליברמן 4.4 שעות בשבוע , ביבי 4.5 שעות, אלי ישי 3.9, גדעון סער 6.6, גלעד ארדן 7.3, שטייניץ 4.9. וגם השעות האלה הן שעות חובה שכאלה, שמוקדשות להצבעות, וועדות ונאומים – דברים שמצולמים וחשופים גם ככה (מלבד וועדות ביטחון).

מה שיותר צורם לי בחזרה הזאת של אלדד יניב על הטענה שהם יעקבו אחרי ח"כים בכנסת, היא שהוא יודע את הדברים שאני מראה פה – הוא עבד בכנסת. הוא עצמו יודע ומעיד על היכן באמת נרקמות העיסקאות (ולבטח העיסקאות הבלתי לגיטימיות אותם הוא מעוניין לחשוף). הוא יודע שהכנסת זה הטקס, זה השואו, זה ההוצאה לפועל של מה שהוחלט עליו עוד הרבה לפני כן (אם בצורה לגיטימית ואם כתוצאה משחיתות). על כן עלי לומר שהטענה הזאת איננה טענת בורות, אלא הטעיה מכוונת.

סקר אישתון: כמחצית מהמתעניינים בארץחדשה עדיין מתלבטים

הסקר נערך בפייסבוק בלבד והופעל במשך 37 שעות. את הסקר הפצתי באופן ידני, בתוך כל הקבוצות של ארץחדשה, בכל סרטוני השיטה ובכל מקום בפייסבוק שמצאתי בו דיון בנושא הקשור למפלגה. כמו כן הסקר הופץ על ידי הנסקרים עצמם והוספתי גם את שירות ההפצה בתשלום של פייסבוק, בכדי להגדיל את החשיפה.

סך הכל נסקרו 1132 משתמשים שונים. רשימת העונים נסרקה ידנית, בכדי לוודא כי אין כפילויות (למרות שהמנגנון האוטומטי דואג לכך) וכי הפרופילים שייכים לאנשים אמיתיים. ניתן לראות את המידע עצמו כאן (למעט הטורים החושפים את פרטי המשתמשים. שימו לב כי יש במסמך שני גיליונות).

יחסם של כל 1132 הנשאלים של הסקר לגבי ארץחדשה

ראשית חשוב להבהיר – הסקר הזה הוא פנים מפלגתי. זה אומר שהוא לא עוסק ביחס הציבור למפלגות אחרות וה-37.4% שבטוחים שיצביעו לארץחדשה, לא משקפים (מן הסתם) אחוז מקביל באוכלוסיה הכללית. למעשה, השאלה הראשונה הייתה שאלת ניפוי, בכדי לוודא שאני מתעסק באנשים ששוקלים להצביע לארץ חדשה. אז לאחר הסרת אנשים שיצביעו למפלגות אחרות או שלא מתכוונים להצביע בכלל:

שוקלים להצביע ארץ חדשה

ועכשיו אנחנו מגיעים למה שטוב בסקר הזה. חברות הסקרים הרגילות, סוקרות את כלל האוכלוסיה בכדי לקבל נתונים על כלל המפלגות. כאשר עושים זאת, מקבלים מעט מאוד מידע פר-מפלגה, במיוחד כאשר מדובר על מפלגות קטנות. לדוגמא: בסקר טלפוני של 400 איש, אם ארץחדשה קיבלה 1.5% זה אומר שבפועל 3-4 אנשים נסקרו. במקרה של הסקר שכאן, לאחר ניכוי הלא-רלוונטים, נותרו 783 אנשים שונים שבטוחים שיצביעו ארץחדשה או מתלבטים לגביה. וזה כבר סקר רציני.

אז כמו שאפשר לראות, המצב הוא בערך חצי-חצי כרגע, בין הבטוחים למתלבטים ("מתלבטים סמויים" הם מתלבטים אשר ענו "בטוח שכן" או "בטוח שלא" בשאלה הראשונה, אך לאחר מכן בשאלה השניה הביעו ספק והצהירו כי הם מתלבטים).

אם ניקח את המספרים האלה ונכיל אותם על נתוני הלייקים של ארץ חדשה (נעגל למעלה ל-25,000), אזי שיש 13,475 מצביעים אשר בטוחים שיצביעו לארץחדשה ועוד 11,525 שמתלבטים. אזכיר שביקשתי מארץחדשה מחקר כלשהו המראה על משתמשים יחודיים שתומכים במפלגה ולא היה אחד שכזה בנמצא. חשוב לזכור שפייסבוק, גם על פי טענות ארץחדשה וגם על פי נתוני הלייקים, היא מרכז המאסה של המפלגה. למעשה, איש לא יודע לומר אם יש מצביעי ארץחדשה, אשר אינם מרושתים, אך לאור החשיפה הנמוכה שלהם בתקשורת, זה לא נראה סביר. גם בהתחשבות במסע שלהם באוטובוס למספר מקומות, קשה להאמין כי מדובר על מספר משמעותי ואכן גם טענת המפלגה היא שרק סקרים ברשת, יכולים לגלות אותה באמת. זהו סקר רשת. היות שאין מספר מתומך משמעותי יותר, אני משתמש בנתוני הלייק של המפלגה בפייסבוק.

עכשיו בואו נסתכל על המתלבטים:

מתלבטים לפי נטייה

אז מתוך המתלבטים (סך הכל מתלבטים: 362), אפשר לראות שחצי נוטים לכיוון ארץ חדשה וכמעט חצי נוטים למפלגה אחרת. אם נכיל את זה על מספר המתלבטים הקודם שהיה לנו – אשר נובע ממספר הרשומים בדף המפלגה בפייסבוק (25 אלף) – אז נקבל את התמונה הבאה:

13,475 מצביעים אשר בטוחים שיצביעו לארץחדשה
5763 שמתלבטים אבל נוטים לכיוון ארץ חדשה
5762 שמתלבטים אבל נוטים שלא להצביע לארץ חדשה

סיבת ההתלבטות

הגרף האחרון מנסה להבין מדוע המתלבטים מתלבטים. בעבור 58.6% מהמתלבטים, אחוז החסימה הוא פקטור בהחלטה ובעבור כשליש מאלו, זה הוא הפקטור הראשי אם לא היחידי.

התסריט הטוב ביותר:

גם אם נניח כי לא מדובר על 25 האלף שציינתי (פייסבוק) אלא פי 4 מכך – 100 אלף איש –  שיש להם זיקה כלשהי למפלגה, אז לפי הסקר הזה:

53.9 אלף מהם בטוחים שיצביעו לה
23 אלף מתלבטים ונוטים לכיוונה
23 אלף מתלבטים ונוטים לא להצביע לה

עכשיו צריך לזכור שיש הבדל בין לומר שאתה תצביע, ללקחת את הרגליים וללכת להצביע בפועל. בקרב המתלבטים, יותר גדול הסיכוי שיוותרו. אבל נניח שחצי מהמתלבטים – 23 אלף – כולם ילכו להצביע ארץ חדשה וש-90% ממי שהצהיר שיצביע ארץ חדשה, יילך בפועל ויצביע ארץ חדשה (ואלו נתונים שכל מפלגה יכולה רק לחלום עליהם). אז מה נקבל? 71.5 אלף.

אחוז החסימה, על פי כל ההערכות ועל פי נתונים היסטורים הולך לנוע בין 70 ל-75 אלף איש. כך שבתסריט הכי טוב, אשר אין לו גיבוי של מחקר או סקר, ואשר אחוזי ההצבעה שלו אינם בנמצא אצל אף מפלגה – גם אז מדובר על מספרים שממש על הגבול.

עכשיו השאלה צריכה להיות: האם אתם מאמינים שיש 100,000 איש ששוקלים להצביע ארץחדשה?

הפועל הוא "מאמינים", כי לדעת אתם לא יכולים. 23 אלף עוקבים בפייס, 4 אלף בטוויטר, 4 ביוטיוב – גם אם נניח שאין חפיפות וכולם רשאים להצביע, זה לא מתחבר לכדי משהו שמתקרב לכך. והיות וברשת אין אינדקציה למעבר אחוז החסימה ובטלפונים אין אינדקציה למעבר אחוז החסימה, הרי שפשוט אין אינדקציה למעבר אחוז החסימה.

ולכאן לבסוף מסתכם מבחינתי הסיפור של ארץחדשה; אל הפינה הלא נוחה, שהבטיחו מלכתחילה שלא ישימו בה את מצביעיהם ויוותרו על הריצה לכנסת, אם הסקרים לא יראו כי הם עוברים את אחוז החסימה. מה שהיתה צריכה להיות האחריות של המפלגה, הפכה לנטל של כמחצית מתומכי ארץ חדשה.

לסיכום:

בכל עשרות הסקרים הטלפונים (ספרתי 83 סקרים בפלוג שנעשו מאז שהוקמה המפלגה), של כל החברות, כולל 3 חברות שסוקרות גם בניידים, המפלגה לא עברה את אחוז החסימה מעולם. הנתון הגבוה ביותר היה 1.7%.

הסקרים היחידים בהם עברה המפלגה את אחוז החסימה (שלושה ומתוכם 2 הם ממש בדיחה והשלישי רק מצחיק קלות), הם לא סקרים אשר המתודה (לא המדיום – המתודה) שלהם מקובלת כאופציה לחיזוי.

המחקרים היחידים בהם הם עברו את אחוז החסימה, הם המחקרים הפנימיים של המפלגה. מתוך אלו שהצהירו עליהם, רק אחד נחשף. האחד שנחשף, נטען שיש להסיק ממנו 6 מנדטים למפלגה, אך הראיתי בתחקיר, כי אי אפשר להסיק ממנו כלום (לא מדובר על משתמשים יחודיים עם שמות ופרצופים).

כל ההצהרות של ארץחדשה לגבי כמות האנשים שמתכוונים להצביע לה, אינן ניתנות לאימות וגובלות מבחינתי (ואני אומר זאת בצער), ברמאות הבוחר (היו צריכים להסתפק ב"אנחנו יכולים להגיע ל-X מנדטים" ולא לומר "הגענו ויש לנו מחקר שמוכיח זאת"). הסתכלות על נתוני הצפיות, לייקים בפייסבוק וכדומה, לא מאששים את טענות המפלגה (בלשון המעטה).

לבסוף, הסקר הנ"ל, שבדק 783 אנשי ארץחדשה, מוצא כי מאוד לא סביר, כי המפלגה עוברת את אחוז החסימה.

סיכום התחקיר

אני בדרך כלל נוהג לתת תובנות בסוף הפוסטים שלי, אך הטקסט הזה גם ככה כבר ארוך מאוד. אלדד יניב אמר כמה פעמים, כי הוא מבין מדוע מצפים ממנו ומארץחדשה ליותר. להרבה אנשים מדובר בהבטחה; בתחושה שאולי הפעם יהיה משהו חדש ונקי. אולי אפילו תחילתו של שינוי.

ע"פ המספרים ארץחדשה לא עוברת כרגע את אחוז החסימה. מסתמן כי מפלגת הפתק הלבן, לא תהיה רק כזאת מבחינת ההצהרתיות כנגד המערכת, אלא גם מבחינת האפקט בקלפי. אבל כמובן שאי אפשר לדעת זאת בוודאות. בכל מקרה, גם אם יעברו וגם אם לא, זו דעתי כי המפלגה שרוצה להתחיל לשנות את ישראל, הייתה צריכה להתחיל בעצמה בצורה נאותה יותר.

אל תשכחו ללכת להצביע וכפי שאני אומר תמיד – תצביעו עם השכל.

***

תגובות של ארץחדשה לתחקיר ניתן למצוא בטקסט כאן, וכאן. כמו כן, בערב הפרסום של התחקיר (20.1.2013), התקיימה פגישה של ארץחדשה ברוטשילד, אשר תועדה ע"י אנשי ארץחדשה עצמם. הם הגיבו לתחקיר (אם כי נשאלו ואם מכעס) ותוכלו לראות את תגובתם (או אי-תגובתם) בעצמכם (החלקים הרלוונטים יותר הם אזור דקה 10 – ארד אקיקוס – ואזור דקה 40 – אלדד יניב. אבל אתם מוזמנים לצפות בכל הסרטון ולראות כי לא הוצאתי אותם מהקשרם והקללות והסירוב לענות על השאלות הם אכן הדרך בה בפועל הגיבו):

תוצאות האמת בקלפי: ארץ חדשה זכו ל- 28,082 קולות המהווים 0.74% מכלל הקולות.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג הנסמך על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו 370 שקל (250 על אפליקצית הסקרים והניתוח ו-120 על ההפצה של פייסבוק). כמו כן הושקעו בפוסט כ-100 שעות מחקר, כתיבה ועריכה.

אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם. תודה.