התחקיר על "ישראל היום" שערוץ 10 מפחד לפרסם ברשת

לפני כמה פוסטים שיתפתי אתכם (בעקבות פרסום של "הכלכלה האמיתית") בתחקיר "המקור" מלפני כמה חודשים, שעסק באופן בו בנק הפועלים מממן פוליטיקאים ומפלגות בניגוד עניינים ברור. מעט לאחר השידור, הוסר התחקיר מאתר נענע10. בעקבות זאת, פניתי לערוץ 10 מכמה כיוונים שונים. הגורמים הרשמיים התעלמו ממני, אבל בכיר בערוץ סיפר לי כי הם מורידים חומר מהאינטרנט באופן קבוע, מחשש לתביעות דיבה. זה ודאי נשמע לחלקכם תמוה – מדוע שיפחדו לפרסם באתר נענע10, אך בכל זאת יפרסמו בערוץ 10?

הסיבה היא שלאינטרנט אין תחום שיפוט מוגבל – לערוץ 10 יש. אם מישהו רוצה לתבוע את ערוץ 10 בתביעת דיבה מופרכת ולהתיש אותם בבתי משפט, הוא יכול לעשות זאת רק בישראל – היכן שהעלויות יהיו נמוכות יותר באופן משמעותי, היות ומן הסתם יש לערוץ עורכי דין קבועים המטפלים בדברים הללו בריטיינטר. אבל ברגע שערוץ 10 מעלים את החומר לנענע10, אפשר לתבוע אותם בחו"ל וכל הערוץ כולו בסכנה – בלי קשר לתוצאת המשפט – אלא רק מהצורך להתמודד עם ההון של אנשים כמו שלדון אדלסון וניהול משפט יקר וארוך בחו"ל.

גם תחקיר "המקור" שפורסם היום (4.2.2013) על עיתון "ישראל היום", לא יעלה לאינטרנט בדיוק מאותן הסיבות. כפי שדיווחה דבורית שרגל, באתר נענע10, לפני התחקיר ובזמן שידורו, המשיכו להציג באתר וידאו תחת הכותרת "שידור חי", אך בפועל הציגו את התוכניות של היום שלפני כן (זאת מבלי לעדכן את הצופים). כל תוכנית בה נעשה איזכור או קידום של התחקיר של המקור, הפכה לסכנה פוטנציאלית מרדיפה של אדלסון (הבעלים של ישראל היום) בתביעות דיבה בחו"ל.

כך, בהיפוך תפקידים שנוגד את ההיגיון המצוי של מרבית האנשים, דוקא האינטרנט הופך למקום המושתק.

כרגיל, הקלטתי את התחקיר של המקור ואני מעלה אותו כאן תוך כדי הפרת זכויות יוצרים. אך זו דעתי כי הפרת זכויות היוצר האמיתית נעשית ע"י אנשים כמו אדלסון, המונעים הפצת מידע חופשית. למעשה אני רק משמש כחלופה לנענע10 ומה שהם היו צריכים לעשות בעצמם, לו שיקולי האימה הפיננסים לא היו מול עיניהם. גם זה הוא היפוך ביחסי הכוחות: מרוששים מהאינטרנט לא מפחדים מתביעות משלדון אדלסון.

לצערי ההקלטה היא לא באיכות גבוהה ואעלה לכאן גירסא טובה יותר, אם וכאשר אמצא כזאת (אם הלינק מוסר שלחו לי הודעה בפייסבוק באותו הרגע):
(22:00 5.2.2013 – התוכן הוסר מ-Vimeo)
(22:30 הועבר ל- Daily Motion. תוכלו גם להוריד בטורנט במקרה ויסגרו לי את כל האתרים – כאן)
הנה גרסא שהעלו אחרים:

6.2.2012 הוסר שוב ונחסמו החשבונות שלי. אם לא יהיה פה משהו שעובד, תוכלו להוריד בטורנט בלינק שלמעלה. תוכלו לצפות גם כאן:
http://gorillavid.in/1xsfc26b5pjj

אין ספק שמי שמכיר ומיודע, או אפילו יש לו יכולת לזהות תיעדוף ונטיה של עיתון, לא ימצא את התחקיר הזה מזעזע, אלא מביא תימוכין לדבר אשר היה ברור מאליו. למרות שכך, יש חלק גדול בציבור שלא מבין את הבעיתיות ועד כמה שהמידע מעוות כתוצאה מהבעלויות בשוק התקשורת הישראלי. הבעיה היא כמובן, שצופי המקור הם לא בדיוק קוראי "ישראל היום" וגם אלה שכן חופפים, היו צריכים לראות ספציפית את התוכנית של היום, שזה כבר ממש שבריר מכלל הקוראים של העיתון.

שלא במקרה, יום לפני שידור התחקיר (לאחר שקיבלו שאלות לגביו מערוץ 10), פירסם ישראל היום מעין "כתבת הכנה" בעבור קוראיו. שלא כמו התחקיר של "המקור" וקור הרוח של דרוקר, גונן גינת נותן לקורא קומץ ראיות וטונות של "אנחנו והם". קשה להאמין שהעיתון מנסה לדחות את הטענות נגדם, בזמן שהם כותבים משפטים שכאלה:

"'ישראל היום' חולל מהפכה, בכך שהחל להביא לידי ביטוי גם את הדעה האחרת. הדעה שאינה סוגדת ל"תהליך השלום" בכל מחיר, והאומרת כי לא תמיד ישראל טועה. הדעה האומרת שזו לא בושה להיות פטריוטים, וגם לא בושה לתמוך בראש הממשלה, כשהוא צודק. הדעה הקוראת תיגר על הגישה הברנז'איסטית, הטוענת כי התקשורת חייבת להיות אנטי-ליכוד, אנטי-ימין, אנטי-מסורת, אנטי-נתניהו – וכל דעה אחרת אסורה."

לא נראה שמבינים שם ב"ישראל היום" את משמעות המילה אובייקטיביות. בהיפוך קל של כל התארים של האנשים שהם נגדם מתקבלת ראיית העולם של העיתון: נגד תהליך השלום, נגד ביקורת משמעותית על ישראל, בעד פטריוטיזם, בעד ראש הממשלה, נגד שמאלנים\"ברנז'איסטים", בעד הליכוד, בעד הימין, בעד מסורת ובעד נתניהו.

כל הדעות הללו הן דעות קבילות. חלקן אף לגיטימיות גם לעיתון – עיתון יכול שתהיה לו נטיה פוליטית או תפיסת עולם דתית\חילונית. אבל עיתון לא יכול להיות פרו-מפלגה ופרו-אישיות ספציפית. כאשר אישיות או מפלגה מצטלבת עם תפישת עולמו של העיתון, זה טבעי כי אלו יצויינו. אך כאשר כתב גינת "אנטי-ליכוד" ו"אנטי-נתניהו", הוא חצה בדיוק את הקו שדיבר עליו דרוקר.

נוסף על כך, מותר לעיתון להציג מחדלים מקבילים מהצד השני של הקשת ולהעמיד תחקיר כנגד כל תחקיר שמפורסם בגופי התקשורת האחרים. אם התוצר של "מלחמת האיזונים" הזאת של "ישראל היום" היה תחקירי נגד, הרי שכקוראים רק היינו מרוויחים מכך ומקבלים יותר מידע על נבחרינו וטייקונינו. הבעיה היא ש"ישראל היום" (יותר מאחרים – אבל בהחלט לא היחיד) לא לוקח גישה עיתונאית מאזנת, אלא הסתרה או הספנה "מאזנת". מדובר בעיקר על הצנעת הביקורת והעמדת דעות חיוביות – וזו לא עיתונות, אלא שיווק. זה לא איזון ע"י הנחת משקולת נגדית על מאזני הביקורת העיתונאית, אלא בלון הליום של האדה, מתחת ללשון הביקורת הקיימת.

כרגע מרבית ההתנהלות של החינמון, פחות דומה לעיתון המוסיף תוכן לקוראיו, אלא צנזור המשחיר את התוכן מעיתונים מתחרים. הטוש המשחיר הישן, הוחלף במארקר שחור על בסיס כלכלי. הצנזורה עברה מפעולה ישירה בחומר המצונזר, לשימוש בכיסו של הקורא בכדי למנוע הגעתו לחומר הבלתי רצוי – אבל התוצאה זהה.  באותה מידה יכלו להדביק את דפי "ישראל היום" ישירות על מרבית העמודים בעיתונים האחרים.

בניסיון לתאר אובייקטיביות, יוצא "ישראל היום" עם תמונה של ביבי חבול ופצוע ע"י שאר "הרעים" ומשנה את הגדרת האובייקטיביות למשהו שיותר מקביל ל"פייריות" של ילדים. ניתן היה לצמצם את הכתבה ל"הם התחילו".

בכל מקרה, מי שקרא את הכתבה הזאת, כבר אמור לפסול את התחקיר של "המקור" מלכתחילה:

הכתבה של ישראל היום כהכנה לתחקיר ערוץ 10

האמת? זה כבר לא משנה למי אתם מאמינים יותר. המסקנה הברורה מהתזמונים של הפרסומים ואיך שלפתע נולדים תחקירים נגדיים כאשר יש לגופי התקשורת עניין בכך, היא שאכן שוק התקשורת הישראלי נשלט ומוגבל ע"י אינטרסים כלכליים ופוליטים. כאשר הם רוצים לפרסם – מתפרסם. כאשר הם לא רוצים או מפחדים (ע"פ "הארץ", ערוץ 10 המתין עם פרסום התחקיר, עד אשר הוארך הזיכיון שלהם ע"י המדינה) – לא מתפרסם.

את השאלה מי יותר ומי פחות גרוע, אני אשאיר לטעמכם האישי. אבל אסור שהשאלה הזאת, שהדירוג הזה שכולנו עושים, יגרום לנו לשכוח כי לא משנה מי נמצא אצלנו במקום ה-1 – איזה עיתון הכי אמין ואיזה ערוץ הכי תקין – לא משנה כמה הם פחות משובשים מהאחרים, הם עדיין משובשים.

דו"ח עיתונאים ללא גבולות של 2013, דירג את חופש העיתונות בישראל במקום ה-112 מתוך 179 מדינות (חלק ניכר מהנפילה של השנה האחרונה נובע מהפגזת גופי תקשורת במבצע עמוד ענן ומניעת סיקור בעזה. אבל זה עדיין שם אותנו באזור ה-100). אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על מי הטוב ביותר, כאן אצלנו במקום 112, אלא להבין שבמקום 112, לא יכול להיות גוף תקשורת שהוא באמת אמין. כל עוד השיטה עצמה לא תוחלף, זה לא משנה מי ינצח – אנחנו נפסיד. הקרב הזה על אמוננו כקוראים הוא ראוי ונכון, אבל בסופו של יום, בשיטה בה פועלת וממומנת התקשורת הישראלית, זה לא יותר מקרב על תפקיד הראש לשועלים.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה המחאה החברתית, חדשות, עיתונות, פוליטיקה, פלילים, צרכנות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

105 תגובות על התחקיר על "ישראל היום" שערוץ 10 מפחד לפרסם ברשת

  1. ניק הגיב:

    תודה אישתון,

    יצא לי לראות את הכתבה והיא בהחלט מרתקת. אני ממליץ לכול מי שרוצה לצפות בתחקיר להוריד אותו למחשב. למי שאין תוסף לדפדפן, יכול להכנס לאתר http://keepvid.com/ להכניס לתיבה את הלינק לסרטונים מvimeo ולהוריד. פשוט ומהיר.

    אהבתי

  2. ערן הגיב:

    ראיתי בערוץ 10 את "התחקיר" והתפוצצתי.
    ראשית, לא ראוי ובטח שלא קולגיאלי מצד גוף תקשורת אחד (שגם לו ולמגיש התחקיר העובד עבורו ניתן לייחס מניעים ונטיות פוליטיות ואישיות כנגד ראש הממשלה), לפעול כנגד גוף תקשורת אחר, גם אם תפיסת עולמו שונה מזו שהוא מנסה לקדם.
    שנית, ה"תחקיר" כולו מגמתי, וחוטא באותה "אי-אובייקטיביות" בה הוא מאשים את ישראל היום, רק בעיוון ההפוך. השתעשתעי לראות ש"איש המקצוע" שנבחר לפרש באובייקטיביות את חוסר מקצועיותו של העיתון הוא לא פחות מחנוך מרמרי, עורך הארץ לשעבר. בתקופת מרמרי (וגם בימים אלה) התאפיין הארץ לא רק בעריכת טורי דעה, כך שיתאימו לתפיסתו הפוליטית הקיצונית, הנעה עד למחוזות הפוסט-ציוניות, אלא אף בהצגה מעוותת של כתבות "עובדתיות" לכאורה, בכדי להבאיש את ריחה של ישראל בארץ ובעולם. מספר דוגמאות מפורטות בטוריו של בן דרור ימיני בהתייחס לכמה כתבות "אובייקטיביות" שפירסם גדעון לוי בחודשים האחרונים.
    אפשר כמובן להתווכח עם תפיסת העיתון ולטעון כי "לא מתקנים עיוות באמצעות יצירת עיוות מהכיוון הנגדי" (טענה עמה איתה אני יכול להסכים) אבל כמה צביעות צריכים דרוקר, מרמרי, ידיעות אחרונות וכותבי בלוגים מסויימים בכדי להזדעק על "פגיעה במעמד העיתונות האובייקטיבית", כאשר לא שמענו מהם מילה כשגופי תקשורת התומכים בדעתם הפוליטית ו/או בשנאתם לנתניהו לא נוהגים לכתוב ולו מילה אחת על דבר חיובי יחיד שביצע ראש הממשלה בשנים האחרונות. זהו אותו ראש ממשלה שזה עתה נבחר לכהונה שלישית על ידי מרבית הציבור (סימן שאולי בכל זאת עשה כמה דברים פחות או יותר בסדר בקדנציה האחרונה).
    מי שלא רוצה לקרוא את ישראל היום – יכול לבחור שלא לקחת את העיתון ולצרוך את המידע מהערוצים ה"אובייקטיבים והמקצועיים" בעיניו.

    אהבתי

    • ido2267 הגיב:

      תפנים. עיתונאי הוא לא דובר. אין לו שום חיוב לכתוב על דברים חיוביים שעשתה הממשלה או העומד בראשה ומנגד חובתו להצביע על ליקויים, פאשלות וטעויות. היות ונתניהו הוא ראש הרשות המבצעת ממילא הביקורת היא בעיקר כלפיו. אין הרבה מה לכתוב על מי שיושב באופוזיציה בלי סמכויות.

      אהבתי

      • ערן הגיב:

        לא ביקשתי מאף עיתונאי להיות דובר. ביקשתי הגינות ואובייקטיביות. כשנתניהו עושה דברים בעייתיים, למרות שאני מצביע עבורו, איני מהסס להעביר עליו ביקורת (לדוגמא – לא אהבתי את נסיונות פירוקי המפלגות שבוצעו בקדנציה האחרונה). אין לי בעיה עם העברת ביקורת לגיטימית על הממשלה והעומד בראשה, שכולם יודעים שאינו חף לחלוטין מטעויות. מצד שני, יהיה הוגן אם הסיקור יציג גם הצלחות ופעולות חיוביות שבוצעו, גם אם הכותב מחזיק בדעה פוליטית שונה. לצערי איני רואה הגינות בסיקור פעילות נתניהו, כפי שמבוצע על ידי ידיעות, הארץ וכן – גם רביב דרוקר.

        אהבתי

        • motti הגיב:

          "אתה יכול להביא כמה דוגמאות חיוביות שבוצעו" זב עשוי על תמימים כמוני להבין את מה שאתה כותב!!

          אהבתי

          • ערן הגיב:

            לבקשתך, להלן כמה פעולות חיוביות שבוצעו בקדנציה האחרונה של הממשלה ופשוט היה לך קשה להבחין בהן עקב יחסך האישי לנתניהו:
            הורדת מחירי הסלולר, קיטון בשעור האבטלה, שחרור גלעד שליט, הפחתת מספר ההרוגים מפיגועים (לדעתי כמעט לאפס מוחלט), הפחתת מספר הנפגעים בתאונות דרכים, פתיחת כבישים ומסילות רכבת (לדוגמא – עוקף קריות), פתיחת בית ספר לרפואה בצפת, עליה למקום 7 בעולם במתמטיקה, הבאת הנגיד פישר לישראל והשארתו בתפקיד בשנים האחרונות (הישג אישי של נתניהו), חינוך חינם גיל 3, ואני בטוח שאפשר להמשיך עוד הרבה…

            אהבתי

    • אהרל'ה הגיב:

      נקודת השיא הקומית בשידור אתמול היה ההבאה לפרשנות של חיים רמון, אותו חיים רמון שסיקור המשפט שלו בידיעות אחרונות הוא ההוכחה האולטימטיבית שכל מה שישראל היום עשה – ידיעות אחרונות כבר עשה קודם, רק שאז לא הייתה קונטרה עיתונאית אחרת.
      בסופו של דבר, התחקיר הכי חשוב שנעשה על מצב העיתונות בארץ היה השידור של חיים הכט שבו הוא הראה שידיעות אחרונות מוטה, וישראל היום מוטה, ובסופו של דבר מה שחשוב זה לדעת שהטייה קיימת בעיתונות.

      אהבתי

    • עיתונישה הגיב:

      אתה צודק שגם "הארץ" וגם רביב דרוקר הם אינם פסגת האובייקטיביות. זה גם מה שאישתון כאן מנסה להביע: שכול התקשורת בארץ נמצאת במשבר של אמינות. האמת שלא צריך את אישתון בשביל זה, כול אזרח בארץ יודע שהתקשורת לא אמינה. ככה זה כשצה"ל יכול להטיל וטו על כול כתבה.
      אבל מצד שני ישנן רמות שונות של אי אמינות, ואני חושב שאתה עושה טעות חמורה כשאתה שם את ישראל היום ואת הארץ באותה חבילה של אי אמינות. ברמת השקיפות "הארץ" הוא העיתון היחיד שמפרסם "טור מערכת" המבטא את השקפותיו בריש גלי, ובמובן זה הם מתוודים על עמדותיהם ולא מנסים להסתיר אותם.
      כמו כן צודק אישתון כשהוא כותב שיש הבדל בין להיות בעד עמדה מסוימת, להיות בעל השקפת עולם, לבין לייצג אדם או גוף ספציפיים ממניעים של "איזון".
      הייתי שמח אם אישתון ירחיב פעם על ההבדל כי למרות שברור שיש הבדל, אין לי את המילים לבטא אותו. זה חשוב לשים כאן את הדגש כי חוסר הבנה לגבי עבודת העיתונאי ומידת האובייקטיביות הוא מה שגורם לאנשים פשוט לאבד אמון בתקשורת כי מבחינתם זה רק אובייקטיבי או לא אובייקטיבי.
      פרט לכך, בעיני יש הבדל גדול מאוד בין להיות מוטה לכיוון הביקורת לבין להיות מוטה לכיוון האהדה. ביקורת היא חושפת וצועקת "זה לא בסדר" ואילו אהדה מטייחת וצועקת "הכול בסדר."
      אחד התפקידים החשובים של התקשורת היא לסקר מפגעים, מחדלים וסקנדלים שנעשים במדינה בחסות הגופים השולטים (ובעשרים השנים האחרונות אלה ממשלות ימין). ככאלה לתקשורת אין אלא להיות אופוזיציונית במהותה כי היא חושפת עוולות שעל הציבור לדעת. זה לא הופך אותה לבעלת העמדה ההפוכה, ולכן מטופשת האמרה "התקשורת שמאלנית" כי פרט ל"הארץ" התקשורת פשוט מנסה להתחבב על כולם אך באירועים חריגים מתפלקת לה הביקורת אותה היא חייבת כגוף ביקורתי, וזה הקטן מספיק עבור הימננים שבשלטון (ובמיוחד ליברמן) לזעוק כי התקשורת מוטה.
      זה מה שהוליד את ישראל היום, שהוא עיתון המוטה לכיוון אהדת שלטון הימין כמעט באופן מוצהר. בניגוד להארץ, שמבקרים באופן קבוע את כול המפלגות ומירב האש שלהם בבחירות האחרונות הלך דווקא על יחימוביץ ולפיד, ישראל היום פשוט אוהדים את הליכוד ואת ביבי ובכך חוטאים את החטא הבסיסי ביותר של הקוד העיתונאי. לעיתון אין תפקיד של עידוד ואמירת מילה טובה. עיתון שמוטה לכיוון האוהד, עיתון קואליציוני בוא נאמר, מיד מקרב את עצמו יותר מדי אל הצלחת ומחויב להתעלם מהעוולות ומהביקורת כנגד השלטון. כך בדיוק הייתה ההתייחסות למחאה החברתית בישראל היום. הדרך היחידה להתייחס להפגנה של חמישה אחוז מאוכלוסיית המדינה בבוז היא להיות עיתונאי עיוור. זה עוול יוצא דופן אפילו בנוף העיתונאי הפוליטי, ולדעתי אתה עושה טעות בכך שאתה חושב שישראל היום והארץ פשוט מקזזים זה את זה.
      זו אינה אותה הטייה וזה לא אותו העוול. אני גם בחוסר השכמה עם אישתון שכול העוולות אחת הן. יש עוול עיתונאי בחסות הביקורת האופוזיציונית המוטה ויש עוול עיתונאי בחסות השלטון על מנת לאזן את הביקורת עם מחיאות כפיים סוערות, והם לא במקשה אחת.

      אהבתי

      • Eishton הגיב:

        הוספתי את הנקודה של הטיה לביקורת ולא לאהדה. תודה.

        אהבתי

      • timefrom הגיב:

        מתי בכלל הייתה אובייקטיביות?

        בכלל למה עיתון אמור להיות אובייקטיבי, אני מתקשה להבין.

        ברור כמובן בלי צורך להוסיף שהעובדות חייבות להיות נכונות ולא מפוברקות, אבל את האיסור על זה גם ניתן לעקוף, בכלל לא הבנתי את הטענה של חוסר אובייקטיביות, הרי זה מעיד שהכותב הוא בעל השקפת עולם, ומה כבר לא בסדר עם זה.

        עיתון אובייקטיבי זה אוקסימורון אולי הדרישה לאובייקטיביות מעידה שלא רק מדובר בחוסר הבנה אלא ברצון להשלטה של השקפת עולם על העובדות היבשות, זה כבר בעייתי. איני חושב שיש צד אחד שנקי ממניפולציות מהסוג שעושה מהעובדות מרקחה שלמה למען אג'נדתו.

        אהבתי

    • רן הגיב:

      ידידי היקר, עם כל הכבוד, חנוך מרמרי הוא לא איש פוליטי.
      אין אח ורע בעולם לעיתון חינמי שכל ייעודו לתמוך באיש פוליטי מסוים.
      מילא זו הייתה איזה אידיאולוגיה (כמו שאתה יכול להגיד על הארץ שיש לו קו פוסט-ציוני מובהק), אבל זה נטו עיתון של איש אחד ואף לא של אידיאולוגיה מסוימת, ואין בזה ספק…

      אהבתי

      • מושיקו הגיב:

        רן ידידי היקר, גם ידיעות אחרונות מופץ באלפי עותקים ברכבות מוסדות ועוד +YNET +ערוץ 2 ועכשיו גם ערוץ 10 לאחר שרפי גינת חברו הטוב של נוני מוזס התמנה למנכ"ל .
        כל אמצעי התקשורת שציינתי לעיל הם חינמיים לחלוטין , וכולנו יודעים שמבחינה פוליטית הם נוטים שמאלה חזק.
        אפשר להוסיף עוד הרבה אמצעי תקשורת (הארץ שלדעתי הוא לא פוסט-ציוני אלה פרו-ערבי מובהק , גלי צהל וכו …), למעשה רובם ככולם לצערי במדינה זאת נוטים שמאלה
        כך שההגינות בנושא התקשורת לא קיימת במדינת ישראל.

        אהבתי

        • ido2267 הגיב:

          נוטים שמאלה חזק… ב.מיכאל פוטר מידיעות ואילו הטרוריסט המורשע חגי סגל קיבל שם טור ליד חנוך דאום.
          טוב, כנראה שבאמת כל אחד מאיתנו חי במציאות אחרת.

          אהבתי

        • רן הגיב:

          זו נבלה וזו טרפה, אבל עדיין זו לא סיבה מספקת…
          לא סתם אנחנו מקום 112 בעולם בחופש העיתונות כמו שנכתב.

          אהבתי

        • עיתונישה הגיב:

          אף אחד מבין כלי התקשורת שציינת לא נוטה ולו טיפה שמאלה מבחינה פוליטית. רובם מאוד משתדלים להיות מרכז פוליטי כדי להתחנף לשני הצדדים. ערוצי החדשות, במיוחד שתיים, הולכים בצמוד להוראות צה"ל ומסקרים רק בזעיר אנפין מפגעים שנעשים בשם מדינת ישראל, בעוד כול זריקת אבן בשטחים זוכה לסיקור מקיף. במובן זה הם "ממלכתיים" וממש לא חתרניים או מבטאים השקפת עולם שמאל מדינית. הערוצים מרבים ללעוג לשמאל הישראלי הזעיר ובעיקר נשארים נאמנים למין ניהליזם עיתונאי שכזה, שמפספס את מטרתו ומשטח את עקרונותיו.

          וואינט בעיני מנסה ללכת באותו הקו, כשלטעמי הוא אפילו מייצג אג'נדת חנופה לימין. רב הכותרות שלו לא ענייניות בכלל וחל ערבוב נושאים מזעזע כך שלפעמים כתבה בנושא חשוב נדחקת עד לאמצע העמוד בעוד טור על אוכל מתנוסס לו ככותרת ראשית (גם עכשיו). השטחת החדשות והערבוב עם פנאי ובידור היא כמובן אינטרס מובהק של השלטון, ועל כן וואינט אינו מהווה אפילו זיק של נטייה שמאלה. כמו כן מי שקרא את סקירת מערכת הבחירות של האתר יכול היה להיווכח שמדובר באתר מאוד קפיטליסטי שמגחך בבוז על הרצון לערוך רפורמה כלכלית במדינת ישראל.
          הארץ הוא בהחלט שמאלי, אבל גם הוא שייך לשמאל הישן. שמאל לבן, שבע ואליטיסטי. כלומר הארץ הוא שמאלני כמו שמעריב הוא ימנני. אבל ישראל היום הוא ביטאון הליכוד ונתניהו בתחפושת של עיתון יומי לגיטימי, הותר לו לשהות בתחפושת הזו ולהיות מופץ בחינם וזה חמור בהרבה מכול נטייה זו או אחרת.

          אהבתי

    • Ada Ravon הגיב:

      אוי, אוי, אוי, הגענו עוד פעם ל"גידוף" פוסט ציונות, כי ה עיז הכותב לבקר בתחקיר את ביביהו.אולי תשנו תקליט כי פשוט זו תקיפה לא חוקית באמצעות שעמום.

      אהבתי

    • א א הגיב:

      ערן, כנראה שלא הבנת את המסר – הבעיה היא לא בחוסר האובייקטיביות של העיתון – אין שום בעיה עם גוף תקשורת שמייצג רעיון או תפיסת עולם מסוימת.
      הבעיה היא בכך שהוא משרת אדם ספציפי (ביבי) וגוף ספציפי (הליכוד) – על אחת כמה וכמה כשאלו גורמים פוליטיים והחוק מגביל את היכולת שלהם להשתלט על הזירה התקשורתית או לקבל תרומות.

      אהבתי

      • ערן הגיב:

        ברור שלדעתך אין בעיה עם חוסר אובייקטיביות של גוף תקשורת, משום שההטיה של מרבית גופי התקשורת היא בכיוון "הנכון" לדעתך. אני ורבים ממצביעי הימין רואים בזה דוקא בעיה לא קטנה. לעניין ההפרדה בין עיתון המקדם "דרך" לעומת עיתון המקדם "אדם" – נסה להבחין מתי ידיעות אחונות תוקף את "אידיאולוגיית" הימין ומתי את נתניהו האיש. נראה לי שתופתע מאד מבדיקתך כשתגלה שהרוב (עם לא הכל) אישי.

        אהבתי

  3. צופה מהצד הגיב:

    עצם העובדה ש"ישראל היום" לא מאפשרים תגובות לכתבה שפרסמת למעלה אומרת הכל.
    דווקא היו לי לא מעט דברים לרשום להם שם כתגובה, אבל היעדר מודול לתגובות רק מעיד על כך שהם חושבים שהמילה שלהם הכי חשובה ואין עליה עוררין.

    אהבתי

  4. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » המקור VS ישראל היום: כל מה שידעתם‏

  5. Effi Fuks-Leichtag הגיב:

    כתבת "הפרת זכויות היוצר האמיתיות נעשית ע"י אנשים כמו אדלסון, המונעים הפצת מידע חופשית."

    לא הבנתי:
    במה בדיוק פשע שלדון אדלסון? בזה שערוץ עשר פחדו ממנו? האם הוא איים במפורש שאם הכתבה תשודר בארה"ב הוא יתבע אותם ובישראל לא? לא לפי מה שכתבת. כתבת שזו הייתה החלטה חד צדדית שלא לשדר את זה משיקולי עלות תועלת 'במידה' והם יתבעו.
    זה כמו שתגיד שמתאגרף ענק מונע את חופש הביטוי שלי בגלל שרציתי לקלל אותו באמצע הרחוב אבל לא עשיתי את זה בגלל שפחדתי שהוא יתן לי אגרוף. אז בגלל זה עשיתי את זה בחדר הפרטי שלי. אני באמת לא מצליח להבין איך הצלחת להאשים את אדלסון בזה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הוא איים לתבוע אותם ועשה זאת גם בעבר. לצערי אתה לא מבין את העומס שיכול ליצור אדם בסדר גודל שלו ע"י תביעות ריקות. ואתה גם לא מכיר את ההנתצלות המשפילה שהוא חייב את ערוץ 10 לעשות – התנצלות שאין בה דבר מלבד פחד. תראה את הכתבה של דה-מארקר ותבין יותר:

      אהבתי

  6. עודד הגיב:

    נאה דורש-נאה מקיים.
    התחקיר מוצדק ללא ספק, אך
    משהו קצת חורה לי בכל זאת כשזה משטודר בערוץ 10:

    ערוץ שהופך להיות בובה של נוני עם מינויו של רפי גינת
    ערוץ שמנכלו לשעבר (ורשבסקי) דרש לא לסקר את המחאה כי זה פוגע בהכנסות פרסום
    ערוץ שגם הוא, בגל השני של המחאה, לא סיקר אותה בצורה מאוזנת כמו כל כלי התקשורת.

    אהבתי

    • גל הגיב:

      בהחלפת שמות ופנים, הכתבה הזו יכולה להיות מופנית נגד כל גוף עיתונאי בישראל. מה שיפה בביביתון, זה בעצם קיומו פתח את הצוהר לביקורת תקשורת "אמיצה". הצביעות והחוצפה של ההתנפלות של תקשורת השמאל על ישראל היום, כה בוטה, כה מדגישה את ההיעדר המוחלט של כל מודעות עצמית לגיבנות שלהם..

      אז איך אפשר לגנות את ה"כתבה" הזו?! הרי ידיעות ,הארץ, ו 3 הערוצים שייכים ומדבררים מפלגות במידה לא פחותה. ה"זעם הקדוש" הזה יחזור אליהם בבומרנג אדיר. זו אולי התחלת הקריסה של העיתונות הרקובה הישראלית, ואולי יום אחד תהיה לנו דמוקרטיה אמיתית, עם עיתונות רב-מפלגתית פלורליסטית.

      אהבתי

  7. Yoav Berliner הגיב:

    תודה על העלאת התחקיר. לגבי זכויות יוצרים אין לך מה לחשוש כלל:
    סעיף 2(1) לחוק זכות יוצרים, 1911, קבע:
    "רואים זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה על ידי אדם אם שלא בהסכמת בעל זכות היוצרים הוא עושה מעשה שהזכות היחידה לעשייתו נתונה בחוק זה לבעל זכות היוצרים, בתנאי שהמעשים דלקמן לא יהא בהם משום הפרת זכות יוצרים: (I) כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית. (II) …"
    בפסיקה נקבע שכדי לזכות בהגנת הטיפול ההוגן צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים:
    טיפול הוגן – המבחנים העיקריים לכך הם:
    השימוש אינו מסחרי / אינו למטרת רווח,
    השימוש תורם לערכים החשובים לחברה, לחינוך ולתרבות.
    מטרת השימוש – לשם לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D#.D7.A9.D7.99.D7.9E.D7.95.D7.A9.D7.99.D7.9D_.D7.9E.D7.95.D7.AA.D7.A8.D7.99.D7.9D

    אהבתי

  8. אמיתי הגיב:

    "עיתון לא יכול להיות פרו-מפלגה ופרו-אישיות ספציפית" – אני חייב שלא להסכים איתך כאן. עיתון שממומן ע"י אדם פרטי יכול לעשות כל מה שהוא רוצה במסגרת החוק. הבעיה היא שהעיתון מצהיר על עצמו שהוא "אובייקטיבי" ועל ידי כך מטעה את הקוראים.
    כשאני קורא את עמירה הס ב"הארץ" אני יודע מי היא ומה האג'נדה שלה.
    כשלעיתון יש אג'נדה ברורה אך הוא טוען שאין זה כך, זו הבעיתיות!

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כשאני כותב "לא יכול להיות" אני לא מתכוון לסטנדרט החוקי המינימלי. אתה יכול גם לפרסם מכיסך עיתון שנקרא "אני שונא את ביבי" או מה שבא לך. אבל עיתון, לעומת איזו פארסה פרטית, מחוייב לסטנדרטים עיתונאים. זה נכון שאין למחוייבות הזאת שיניים של ממש וגם לא למועצת העיתונות. אבל ברמה העקרונית, אותם סטנדרטים פוסלים תיעדוף פרסונלי או מפלגתי. מותר לעיתון שתהיה לו אידיאולוגיה, נטייה פוליטית ופילוסופיה כלשהי -אבל לא באופן פרסונלי.

      גם זה שהם מסתירים את הבעלות מציבור הקוראים שלהם ואת הקשרים הפיננסים, האישיים והפוליטים שבין הבעלים והמנהלים של העיתון ובין הנסקרים בעיתון – כל אלה בעיות רציניות במרבית גופי התקשורת בישראל. ישראל היום לא מחדש, הוא פשט לקח את הכל הלאה למקומות קצת אגרסיבים יותר. וגרוע יותר מהכל, הוא מופץ בחינם ומקשה על הקורא לעשות השוואה, היות ומרביתם יעדיפו עיתון חינם מן הסתם. אבל זאת שוב בעיה של חקיקה וסטנדרטים ולא ארוע פלילי בפני עצמו.

      אהבתי

    • רן הגיב:

      לא מסכים לגבי החלק הראשון,
      אז כל מי שיש לו כסף יפיץ לעצמו איזה עיתון שבא לו?
      איפה השוויון כאן? האם לי ולו יש הזדמנות שווה להביע את דעתנו ולהיות נבחרי ציבור?
      זו פגיעה קשה בעקרון השוויון, אתה בעצם אומר- כסף קונה שלטון ואין לי בעיה עם זה…

      אהבתי

  9. ido2267 הגיב:

    נתן. בעיתון הארץ יש לפחות 4 בעחי טורים ימניים שאני יכול לחשוב עליהם . מה הסיכוי של שמאלני לקבל טןר ב"מקור ראשון"? מה הסיכוי של חילוני להיות כתב בעיתון כמו "בשבע"?
    יש המון תקשורת ימנית.בארץ (בוא לא נשכח את מעריב) אבל האגדה על.התקשורת.השמאלנית מסרבת למות.

    אהבתי

    • ערן הגיב:

      גם ישראל היום מחזיק כמה "שמאלני מחמד", ואף בשעור גבוה יותר מ"ימני המחמד" בהארץ.
      הבעיה אינה בטורי הדעות ובהעדר מגוון רחב, אלא במגמתיות העולה מהכתבות "העובדתיות".
      מקור ראשון ובשבע אינם מתיימרים להיות מתאימים לכלל ציבור הקוראים ומכוונים למגזר מסויים בלבד.
      מצד שני, ידיעות והארץ מתיימרים לפנות לכלל הציבור והשקפת עולמם גולשת מטורי הדעות והפרשנויות להצגת נתונים ומידע חדשותיים. לכן הציבור מרגיש (במידה רבה של צדק) שרוב התקשורת אכן מוטה שמאלה.

      אהבתי

      • ido2267 הגיב:

        מבלי לשים לב אתה עושה הכללה מאד מעניינת. מה פירוש "פונים לציבור הרחב"? למה כל כך ברור ש"בשבע" הוא לא עיתון לחילונים והארץ כן? שים לב שמבחינתך ה"כלל" הוא כל מי שאינו קהל היעד של עיתוני הימין הדתי. מעבר לזה גם ישראל היום פונה "לציבור הרחב" ההבדל הוא שיש לו גב כלכלי שאין לכל השאר. איך היה מוצא חן בעיניך אם מליונר מחוץ לארץ היה קונה את "הארץ" ומפיץ אותו חינם בכל מקום?

        אהבתי

        • גל הגיב:

          עדו, עד שלא קוראים את "מקור ראשון", לא מבינים מה הלך פה לאיבוד. צריך להיות "קשיש" כמוני כדי לזכור שפעם היתה פה כתיבה אחרת, שגם ביקורת אפשר להעביר בלי ארסיות נוטפת שנאה מוטרפת, שככה היה נהוג לכתוב פה גם בהארץ/ידיעות/מעריב.
          ולטעון שהם לא עיתוני שמאל זה ממש.. נו טוב. הרי אנשים כם הכתירו את רשות השידור כימנית רק כי נתניהו בשלטון.
          אבל שימשיכו לתקוף. זה רק חושף את הציבור לתודעה שאין עיתונות בישראל כבר עשרות שנים.

          אהבתי

    • נתן.ל הגיב:

      נעלמה התגובה שלי?

      אהבתי

    • איתמר הגיב:

      עידו.. רוצה לערוך משפט פומבי? אני אביא את הראיות שלי לשמאלנות בתקשורת ואתה את שלך והציבור יחליט. תבחר את הפלטפורמה.

      אהבתי

      • ido2267 הגיב:

        ואתה תצא מגוחך (גם אני אם אקבל את האתגר) בשביל מה שאתה מציע צריך עבודה אקדמית של כמה שנים. שנינו נסמכים על ההרגשה האישית שלנו, אם תיכנס למדל לבלוג של עידן חנדאו תמצא שם כתבות על נישול פלשתינאים בגדה שלא מגיעות לתקשורת השמאלנית. מבחינתי זה ראייה לימניות התקשורת. אתה תגיד שלנדו משקר נכון?

        אהבתי

        • איתמר הגיב:

          אגיד שהוא אומר דברים לא נכונים ושהאמת לא נקבעת במספר המילים של הפוסטים אלא בנכונות הטענות.
          ראיית העולם של הבלוג היא שמאלנית, אז פירושי המציאות בהתאם. לדוגמה, את אותם סכסוכי קרקעות אפשר לתאר בדרך שונה לגמרי, למשל כזו המפריכה את הטיעון על נישול. סיקור ימני ידבר על אוזלת ידם של הרשויות להשליט חוק וסדר.
          בכל אופן, ברור שאני לא מציע כתיבה מדעית או משפטית, משפט עממי, עם דוגמאות וטיעונים לקהל הקוראים.

          אהבתי

    • דותן הגיב:

      הכל יחסי.
      בשביל נפתלי בנט הבית היהודי זה מרכז והליכוד זה שמאל.
      בשביל זהבה גלאון מרצ זה שמאל והעבודה זה מרכז.

      הציבור שמצביע ימינה מהליכוד כנראה מאמין שעיתון שלא מגנה את רעיון המדינה הפלסטינית הוא שמאלני, ובשביל מי שכן תומך במדינה פלסטינית עיתונים שלא מסקרים התנהגות אלימה של צה"ל והמתנחלים הם ימניים.
      ההבדל הוא כביכול קטן אבל מבחינה תפיסתית (האם מסקרים בצורה שווה בעיות של יהודים/ערבים או לא) הוא עמוק.

      אהבתי

    • תקשורת זה לא רק עיתונים, נשמה. פתח טלוויזיה בפריים טיים, פתח רדיו בפריים טיים, שים לב לאילו דעות אתה נחשף באופן כמעט בלעדי.

      אהבתי

      • ido2267 הגיב:

        כפי שאפשר לראות מחילופי הדברים הקודמים הכל שאלה של השקפה. תשאל שמאלני מה דעתו על רוני דניאל למשל והוא יגיד לך שהאיש הור נציג מערכת הביטחון על אזרחי. תשאל ימני והוא יגיד לך שמדובר באיש מאוזן וממלכתי.

        אהבתי

        • איתמר הגיב:

          בדיוק, לכן למען הדמוקרטיה והצדק הפתרון הוא לאפשר במה לכולם. לפני ישראל היום והאינטרנט, זה לא היה קיים. היו שניים שלושה אנשי מפתח ואותם כל האזרחים נאלצו לשמוע.
          אף אחד לא משתיק את ידיעות ולא את ערוץ 10, הם שקועים בבוץ בגלל שהציבור לא בוחר בהם. אם אני לא טועה "הארץ" חי רק בזכות "ישראל היום" ובכלל לא אמור להטריד אותנו.

          נראה שאתה ואישתון מפחדים ואני לא מבין ממה. נגיד שמהיום ועד יומך האחרון אחשוף אותך רק לישראל היום וואחסום לך את הגישה לכלי תקשורת אחרים, תהפוך לימני?

          ואם אתה שואל אותי, רוני דניאל שמאלן :)

          אהבתי

          • עדו הגיב:

            כלי תקשורת לא יכולים להגיד לאנשים מה לחשוב אבל כן יכולים להשפיע 'על' מה לחשוב. אם אתה קורא ידיעות על בנייה לא חוקית של ערבים ולא קורא על נישול בדואים בבקעה אז זו תמונת העולם שלך.
            והנה בעיניך רוני דניאל הוא 'שמאלן' וגם בן דרור ימיני עושה כל מאמץ להיחשב 'אובייקטיבי' ובעיני מדובר בשני אנשים שמשרתים היטב את הימין בארץ. בינתיים יש תחקיר על ישראל היום שערוץ 10 לא מעלה לרשת ואילו עיתון ישראל היום לא מפחד מאובדן רייטינג כי הוא מחולק חינם וממומן על ידי שלדון אדלסון. זו לא 'במה לכולם' אלא סביבה מאד מוטה בדיוק כפי שבשנות החמישים העיתונים היו מוטים מסיבות אחרות.

            אהבתי

          • איתמר הגיב:

            ואם אני ממנה אותך עכשיו לראשות מפלגה עם 70 מנדטים, מה אתה עושה?

            אהבתי

          • עדו הגיב:

            אני לא מתאים להיות ראש מפלגה אבל אשמח אם מר"צ שלה הצבעתי תנהל את המדינה. מה שבטוח הוא שאם זה יקרה לא תהיה צנזורה על דעות שמתנגדות לדרכה.

            אהבתי

          • איתמר הגיב:

            דבר איתי בפרטים..
            אתה ואישתון העלתם חוסר שביעות רצון מישראל היום ומכל הסיפור של הכתבה דרוקר, מה הפתרון האידאלי?

            אהבתי

  10. ron הגיב:

    יישר כח!

    אהבתי

  11. mshefi הגיב:

    כל דיווח של המציאות או על המציאות הוא מוטה. כולנו תוצרי הדרך בה גדלנו, תפיסת עולמנו וכו'. גם עיתונאים ובלוגרים הם מוטים. אך גם עיתונאי מוטה, רצוי שישמור ראשו פתוח, שיהיה מוכן לנהל שיח על העובדות, ושיהיה פתוח לשמיעת ביקורת. תגובת ישראל היום היא חיסול הביקורת בנימוקים לא לגופו של עניין אלא לגופו של הדובר. אי מוכנות לנהל שיח אמיתי זו אחת הבעיות הקשות שכלי תקשורת סגורים (ולא מוטים) יוצרים אצלנו – ובזה ישראל היום והממשלה הנוכחית מובילים

    אהבתי

  12. הדס הגיב:

    כל קורא ביקורתי במידה סבירה יודע שישראל היום וידיעות אחרונות הם עיתונים תאומים (שנמצאים במריבה מתמדת) ואחראים במשותף להשחתה ולרקבון של ערכי מקצוע העיתונות.
    בכל הפרשות הגדולות של השנים האחרונות הם תמיד ניצבו זה מול זה כאשר יקירי ישראל היום היו שנואי ידיעות אחרונות ושנואי ישראל היום היו יקירי ידיעות אחרונות.
    האם קיים הבדל בין יחסו של ישראל היום לנתניהו ובין יחסו של ידיעות אחרונות לאולמרט ?
    האם קיים הבדל בין תמיכת ישראל היום בנתניהו בתקופת הבחירות ובין תמיכת ידיעות אחרונות בלפיד בתקופת הבחירות ?
    האם קיים הבדל בין האופן שבו ישראל היום מטשטשים ומעלימים ביקורת על נתניהו ובין האופן שבו ידיעות אחרונות טשטשו והעלימו ביקורת על אולמרט וכעת מטשטשים ומעלימים ביקורת על לפיד ?
    האם קיים הבדל בין דן מרגלית מלחך הפנכה של ברק ובין נחום ברנע מלחך הפנכה של אולמרט (ומי שאחראי לראיון מביש עם לפיד) ?
    האם קיים הבדל בין אנשים ראויים בשני העיתונים שמעדיפים לעצום עיניים ולאטום אוזניים ולהמשיך להתפרנס בעודם בזים למוצר שגם הם חתומים עליו ?
    לכל מי שתוהה באשר לתחקיר אודות ידיעות אחרונות – הוא לא יתקיים *נמחק – מדיניות תגובות*
    אם בכל זאת צריך להוציא מסקנה מנחמת מהתחקיר של דרוקר הרי שהיא נוגעת למגבלות הכוח של התקשורת : העיתון הנפוץ ביותר שהוקם על מנת לשרת את נתניהו נכשל בבחירות האחרונות ומנגד כלי התקשורת האחרים שניסו להביא להחלפת השלטון נכשלו גם הם.

    אהבתי

  13. לי הגיב:

    זה לא נכון שבעיתון ידיעות אחרונות לא מתפרסמות ידיעות חיוביות על נתניהו. קראתי לא אחת ביקורת חיובית על המדיניות הכלכלית שלו בטוריו של סבר פלוצקר בעניין הצלחתה של ישראל לחמוק מן המשבר הכלכלי שפוקד את אירופה (עד כה, לפחות). וזוהי רק דוגמה אחת. כך שלטענותיכם לעיל אין רגליים.

    אהבתי

  14. Omer Ninyo הגיב:

    לגבי עיתונאים ללא גבולות, לדעתי הערה זו בסוף המאמר שלך היתה מיותרת. ישראל נמצאת במקום ה112 בגלל מעשיה כלפי כלי תקשורת פלסטינאים ולא לגבי התקשורת הישראלית.
    Journalists in Israel (112th, -20) enjoy real freedom of expression despite the existence of military censorship but the country fell in the index because of the Israeli military’s targeting of journalists in the Palestinian Territories.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה רק ההסבר למרבית הנפילה בדירוג. כבר כתבתי על כך בתגובה קודמת. אם עוזר לך דמיין שכתוב שם 100 ולא 112.

      אהבתי

      • ראובן הגיב:

        למיטב ידיעתי, אחת הסיבות העיקריות לנפילה היא כי בניגוד למדדי "חופש התקשורת" מהשנים האחרונות, המדד הנוכחי מכליל את השטחים וישראל כיחידה מדידה אחת. אולי כך צריך לעשות אבל זה בטוח הפיל את "חופש התקשורת" בישרל כמה עשרות מקומות מטה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          זה נעשה כבר לפני מספר שנים (אם אני זוכר נכונה). מעבר לאיחוד בין השטחים (שהוא מן הסתם מתבקש), היתה נפילה של 20 מקומות משנה שעברה, שהוסברה על ידי כותבי הדו"ח כי היא במרביתה נובעת מהפגזות ישראל גופי תקשורת בעזה וחסימת או מעצר של עיתונאים בשטחים.

          אהבתי

  15. מוטי הגיב:

    הארץ נוטה בלי ספק שמאלה. אך הדבר בסך הכל שקוף, היות והעיתון קיים כבר שנים רבות ובעשורים האחרונים מאמרי המערכת הם על צד שמאל באופן עקבי. ישראל היום לא נוטה ימינה, אלא נוטה לכיוון נתניהו. בעוד שהארץ מבקר אישים ומפלגות מהשמאל (בשנים האחרונות העבודה ושלי יחימוביץ ספגו שם ביקורת רבה, ובמידה מועטה יותר גם מרצ), ישראל היום מותאם אישית לצרכיו של נתניהו ומעולם לא יצא נגדו.
    למרות זאת, ישראל היום מתהדר בהגינות ויושרה עיתונאית מעל ומעבר לכל עיתון אחר בו נתקלתי, ובכל גיליון שלו מתפרסמת המנטרה המופיעה בעמוד הזה: http://www.israelhayom.co.il/site/about.php
    אין גזירה שווה בין ישראל היום והארץ, וגם לא בין ישראל היום למקור ראשון. לצערי, ידיעות אחרונות הופך לתמונת מראה של ישראל היום, כלומר עיתון מותאם אישית לצרכי התנגחות בנתניהו. לדעתי זאת תוצאה ישירה של כניסת ישראל היום לשוק העיתונות המקומי.

    אהבתי

  16. ירון הגיב:

    נתן, "המקור" כבר פרסם תחקיר שמציג את "הארץ" באופן לא מחמיא במיוחד בפרשת יצחק לאור והטענות נגדו על הטרדות מיניות.
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=700291

    אהבתי

  17. נדב הגיב:

    אני לרוב מאוד מעריך את העובדה שאתה יורד לפרטים של כל מידע שאתה מציג אבל העניין הזה עם המקום ה112 צריך לבוא עם כוכבית, מה שרשום שם באתר הוא:
    Journalists in Israel (112th, -20) enjoy real freedom of expression despite the existence of military censorship but the country fell in the index because of the Israeli military’s targeting of journalists in the Palestinian Territories.
    הם כותבים שעיתונאים ישראלים נהנים מחופש והפלסטינאים לא… אז לצורך הנושא המדובר המדד הזה לא רלוונטי.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הם כותבים שהנפילה במדד היא עקב כך שהפגזנו גופי תקשורת במהלך מבצע עמוד ענן. זה ההסבר למרבית הנפילה. אבל לגבי הדירוג, זה עדיין שם אותך אי שם באזור ה-100. ולא מדובר פה על אתלטיקה או משהו שקשור לגודלה של המדינה. מדינות קטנות בהרבה וגדולות בהרבה נמצאות הרבה הרבה לפנינו.

      דרך אגב, אותן הסיבות שנפלנו עוד בדירוג השנה – הפעילות בעזה ובגדה – הם דוגמה מצויינת לכישלון העיתונות פה, בצורה בה הדברים דווחו ומדווחים עד היום מתוך הפרספקטיבה של דובר צה"ל. אבל זה כבר פחות חופש העיתונות במובן הקלאסי ויותר רדידות העיתונות – אך יש בין השניים קשר.

      אהבתי

      • איתי הגיב:

        שמתי לב לפי הארכיב שהנפילה הגדולה הייתה ב2008 בעופרת יצוקה (מאיזור 44 ל93). האם מצאת איזה ייחוד בנפילה (שהרי הארכיב שלהם מכסה את חומת מגן, ההתנתקות וכדומה, שם זזנו בנקודות בודדות)?

        אהבתי

  18. אורי קלר הגיב:

    תודה רבה! תמשיך בעבודה הטובה

    אהבתי

  19. ערן הגיב:

    עד להחלפת בעלי המניות שהתרחשה בחודשים האחרונים, מעריב, בהנהגת בן כספית, יעל פז מלמד, יהונתן גפן וחבריהם בהחלט נטה לכיוון מסויים מאד. נקווה שעכשיו יתאזן קצת.

    אהבתי

  20. Edna Roeh הגיב:

    אני קוראת כאן את התגובות, ואני מתפלצת.
    תגידו, אני היחידה כאן שהקשר בין ההון לשלטון מבעית אותה?
    עיתונים בבעלות פרטית יכולים לבטא קו מסויים, והם אינם מסתירים אותו.
    אולם מה שנעשה עם "ישראל היום" – זה סיפור שונה.
    הפוליטיקאי ביבי קשר קשר עם בעל ההון שלדון אדלסון, והשניים הקימו עיתון,
    שכל מטרתו לפאר ולהלל את ביבי הפוליטיקאי.
    הראו לכם לא מעט סימוכין – שמטרת העיתון איננה לפאר דרך, קו, או חזון מסויימים.
    אלא אך ורק את הפוליטיקאי ביבי.

    לי כל התחקיר הזה נתן תחושה שאני חיה ברפובליקת בננות.
    אני לא יודעת מה איתכם…

    נ.ב.
    אישתון,
    כשאתה מציג כאן את התחקיר במלואו, אני לא בטוחה שאתה לא מסכן את ערוץ 10
    בדיוק באותה סכנת תביעת דיבה שממנה הם חששו מלכתחילה.
    לא אותך יתבע שלדון אדלסון.
    לפי החוק, עד כמה שאני יודעת, רשאי אדלסון (הדוחה הזה…) לתבוע את יוצרי התוכנית.

    אז עד כמה שאני מאוד מעריכה את כל פועלך ותחקיריך…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הוא רשאי לתבוע אותם כבר עכשיו. זאת לא השאלה. השאלה היא רק תחום השיפוט בו הוא רשאי לתבוע אותם וזה לא משתנה עקב הפירסום שלי.

      אהבתי

      • Edna Roeh הגיב:

        ברור.
        כוונתי, שעם הפרסום כאן, הוא יוכל לתבוע אותם בתחום השיפוט שממנו הם חששו.
        התביעה לא תהיה נגדך.
        זה החוק, עד כמה שידוע לי.
        ברגע שישנו הפרסום באינטרנט, התביעה היא נגד היוצרים, ולא נגד הפלטפורמה המפרסמת…

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          לא. הם לא אחראים עלי. תחום השיפוט נגזר מהקהל שאליו הופנה החומר, שזה קהל הטלויזיה הישראלי של ערוץ 10. אותי אישית, יכול אדלסון לתבוע גם באנגליה או ניו-יורק. אבל אין לי מספיק כסף בכלל להגיע למשפט :). אני יכול להרשות לעצמי שיחה טלפונית של חצי שעה ככה.

          אהבתי

          • Edna Roeh הגיב:

            אני חושבת שאתה צודק חלקית בלבד.
            החוק בניו-יורק אכן מאפשר לתבוע אותך, אולם באנגליה החוק עוד לא שונה (עובדים על זה…) ועדיין ניתן לתבוע את ערוץ 10, כיוצרי התוכנית, גם אם הפרסום נעשה באתר אינטרנט איזוטרי לחלוטין, ולא פורסם על-ידם.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            את מוזמנת להנפיק לינק לטענה הזאת. לא ראיתי דבר שכזה ואין לכך גם שום רציונל חוקי. אם כך היה הדבר, הרי שכל מה שהייתי צריך לעשות בכל פעם שהייתי רוצה להעביר תחום שיפוט של נושא, זה לגרור אותו לאיזה בלוג בעצמי. זה לא עובד ככה וגם באירופה פסקי הדין מתייחסים להגבלה סבירה (לדוגמה חברה לא תועמד לדין אם תחסום כתובות איי פי של משתמשים המגיעים מאותה מדינה, בה התוכן אסור). אין ספק שערוץ 10 עשה הגבלה יותר מסבירה לתוכן שלו ושום בית משפט לא יגע בזה בצד השני של העולם כי בלוגר העלה בניגוד לזכויות יוצר ובאופן פיראטי את התוכן לאתר שלו.

            אהבתי

  21. entropy.monkey הגיב:

    ישנה חשיבות אדירה לתפקודם של אמצעי התקשורת כאופוזיציה שנייה, ואפילו כ"רשות" נוספת, לצד האופוזיציה בכנסת ובתי המשפט (והבלוג של אישתון הוא דוגמה מצוינת לכך). הרי אף אחד לא יטען ש"הארץ" מכתיב את הלך הרוחות בארץ, להפך, הוא נותן "קונטרה" ואיזון חיוניים לשמירה על פכחון ופרפסקטיבה. הצורך בכל כך הרבה אמצעי "נגד" נובע מכך שהכוח העיקרי במדינה נמצא ברובו בידי ראש הממשלה ושריו, הממונים על הרשות המבצעת ועל הצבא. ולכן, עיתון הנמצא בידיו של ראש הממשלה, הוא ההפך מעיתון במשמעותו המקובלת, ואף שואב כוח כפול מההטעיה הזאת של ציבור הקוראים, שרגיל לראות בעיתון שופר של ביקורת וחקירה. אם מדובר בביטאון של בעלי הכוח הממלכתי, יש להחיל עליו את כל החסמים ואמצעי הביקורת שחלים על מוסדות שלטוניים, מפאת נטייתם המבנית להיגרר לשחיתות.

    אהבתי

  22. איתמר הגיב:

    (סליחה אם כבר היה בתגובות, לא קראתי את כולן)
    אישתון, מה אתה אומר על ההתנהלות של שלח&דרוקר?
    שניהם שידרו בערוץ 10 פינות ותכניות אשר נועדו לפגוע בקרנו של נתניהו. אם אני לא טועה, זה היה שלח שהצהיר שהוא רצה להשפיע על הפוליטיקה עוד בתפקידו העיתונאי.
    לשלח יש אינטרסים אישיים לפגיע בראש הממשלה: הוא יקבל משכורת ותנאים של חבר כנסת. כוח ההשפעה שלו יגדל ככל שהליכוד יפגע ומפלגתו תתחזק. גם לאחר הבחירות, חברו ממשיך את מסע הפגיעה בנתניהו.
    ברקע, המשכורות שלהם הגיעו (ושל דרוקר מגיעה) מחברה שמסרבת לשלם את חובותיה למדינה ומארגנת מסע התקפה נגד ראש הממשלה כל פעם שעולה העניין הזה של כיבוד הסכמים ותשלום חובות.
    אתה לא רואה כאן סוגיה אתית?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. הם לא מנסים "לפגוע" בנתניהו. הם מדווחים את דעתם ואת העובדות עליו. זו עבודתם וזה לחלוטין תקין לתקוף כל איש ציבור, כל עוד הביקורת היא מתומכת ובמקום.

      2. שלח לא רלוונטי לתחקיר הזה. המשכורת שלו כנראה נמוכה מזו שהיתה לא בערוץ 10 או לא שונה מהותית. אין פה אינטרס כלכלי.

      3. לגבי האינטרסים הכלכליים של הערוץ – אני לא מכיר מספיק את המספרים. בכל מקרה, דרוקר שילם פיצויים לידיעות אחרונות בתביעה של מיליון שקל (לםי מה שהבנתי) ואני חושב שאין ויכוח של ממש על איכות עבודתו. העובדות הוצגו בפני הקורא באופן אובייקטיבי למדי (נכון שהתחקיר סוקר עיתון אחד בלבד ובכל יש הטיה מסויימת – אך מותרת – אבל יחסית לבדיקה ממוקדת, הבדיקה נעשתה באופן ראוי). מנגד הוסר טור של לילך וולך מוואלה שעסק בתחקיר ונכתב בו שהיה ברור לכולם שישראל היום הוא ביביתון. וואלה עובדים עם ישראל היום. האם עקב כך הוסר הטור?

      אין לי מושג. אם ניסיתי לומר משהו בפוסט, זה שכל הקשרים האלה – התלות במדינה, התלות בטייקונים, התלות בקשרים בין גופי תקשורת שונים, התלות במפרסמים – כולם פסולים. הניסיון לראות מי יותר ומי פחות זה קצת שולי מבחינתי. בתקשורת הישראלית הנוכחית, אתה צריך הניח שאתה מקבל תוכן עקום עד מסולף שנע בין סקרנות טבעית להנחיה מכוונת מבוססת אינטרסים. פשוט תקרא הכל בספק ותתיייחס רק לעובדות.

      העובדות בתחקיר של המקור – מספקות מבחינתי וזה לא משנה אם הוא היה מתחיל את התחקיר ברצף קללות על ביבי והצתה של ערמה של עיתוני ישראל היום. למה? כי זה ההבדל בין עובדות לדעות – עובדות לא תלויות בדעות שסובבות אותן.

      אהבתי

      • איתמר הגיב:

        אין ספק שהתקשורת בישראלית ברמה מאוד נמוכה ורחוקה מאובייקטיביות. שורש הבעיה נמצא בחיבור בין התקשורת לפוליטיקה- ההגבלים של המדינה.
        אתה לא יכול מתוקף החוק לפרסם עיתון או לשדר תוכנית בלי שתקבל אישור מהפקידים. המערכת בנויה כך שלאנשי התקשורת יהיה אינטרס לרצות אנשים מתוך המערכת. לא מדובר בשר המכהן, אלא בפקידיו ושלל הוועדות.
        בשביל לתקן את המערכת חייב לפתוח את השוק ולתת לקוראים לטפח את האמינות של מוצרי התקשורת השונים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          השוק פתוח כבר כרגע. זה נכון שיש בעיות לגופים כמו ערוץ 10 עם המדינה, אבל עיקר הבעיה הוא הוא כל השילוש של של הון-שילטון-עיתון ולא רק שילטון-עיתון. לצורך העניין, הנזק של ישראל היום גדול הרבה יותר מהנזק שעושה ישירות המדינה. המצב כרגע הוא של שוק פתוח ומי שיש לו הכי הרבה כסף מקבל הכי הרבה חשיפה. זה כמובן נוגד את כל עקרונות הדמקורטיה וחופש העיתונות. לצורך העניין ההקבלה של זה היא שאדם יקבל פתקים בקלפי באופן יחסי לכמות הכסף שיש לו.

          אהבתי

          • איתמר הגיב:

            איזה פתוח? אסור עפ"י חוק לפתוח ערוצי טליביזיה מתחרים וגם בשביל עיתון צריך רישיון.
            לגבי ישראל היום – זה חופש העיסוק. זכותו של אדם להפיץ עיתון בחינם ולאזרחים יש חופש לעשות עם זה מה שהם רוצים. אפשר לראות איך אנשים לא קוראים את כל החינמונים המוגשים להם (כמו "פוסט") אלא הם עושים בחירה מושכלת. אתה לא מסכים איתם, אבל זה חלק מהדמוקרטיה.
            המצב היה הרבה יותר גרוע לפני שהגיע ישראל היום, כאשר רוב התקשורת המודפסת הייתה בשליטתו של אדם אחד. אתה חושב שלמוזס אין דעות פוליטיות? אין שאיפה לכוח או רצון להשפיע? מה אם כל האנשים שקנו את מעריב, למרות הפסדיו הכלכלים? הם קנו אותו בשביל להשפיע פוליטית, לא מאהבתם לחופש.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אתה מבלבל שוק פתוח עם שוק לא מפוקח. השוק בישראל הוא לחלוטין שוק פתוח. ריכוזי? כן. מונופוליסטי? כן. מפוקח בצורה כושלת? כן. אבל פתוח. העובדה שאתה צריך רישיון לא קשורה לשוק פתוח. רק פסיכים לחלוטין חושבים ששוק פתוח צריך להיות חסר פיקוח. אם אתה עומד בתנאי המכרז ולא מפר את חוקי המדינה, אתה יכול לרכוש ערוץ משלך, או לחילופין להעמיד תוכן בתוך הערוצים הקיימים.

            אסור גם ע"פ חוק ליסוע באוטו בלי רישיון. זה לא אומר ששוק המכוניות הוא שוק סגור.

            אני מסכים שזכותו של אדם להפיץ חינמון כרגע. אני חושב שצריך לתקן את זה. זהו כשל שוק וכשל דמוקרטי. המדינה צריכה לחייב מחיר מינימום לעיתון לפי היקף התפוצה שלו, או לחילופין לסבסד עיתונים אחרים לפי היקף התפוצה שלהם. כי אחרת אין יכולת תחרות. לא מדובר פה על מודל כלכלי ומתוחכם יותר, אלא פשוט אדם שמוכן להפסיד כסף.

            כל הטיעון של על מוזס, זה טיעון "הם התחילו". לא מעניין אותי. אני מדבר על לשבור את כל המעגל הזה ולא לריב על מי התחיל אותו. אפשר למצוא כל מיני פתרונות יצירתיים, אבל המצב כרגע שמי שיש לו כסף שולט בתקשורת, הוא פסול. לא מדובר על כלכלה – הם כולם מפסידים כסף – אלא אינטרסים והשפעה על הציבור.

            בכל מקרה – נחתוך מהדיון על השוק החופשי. אתה רחוק מידי מדעותי ואנחנו לא נסכים.

            אהבתי

  23. הלינק לטורנט לא עובד אצלי.

    אהבתי

  24. פינגבאק: “המקור” נגד “ישראל היום”: האמת תשודר ברשת | חורים ברשת

  25. ליאור הגיב:

    אבל למה מתייחסים לזה בתור "עיתון"?? זה אמנם נראה כמו עיתון אבל זה ממש לא. זה יותר דומה לחינמונים-ספאם, כאלה שמקבלים בתיבת הדואר עם הרבה מודעות.

    אהבתי

  26. אישתון, איך סגרו לך את החשבונות ב vimeo/dailmption תוכל להסביר? מי עושה את זה?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא סגרו – חסמו.

      הם מעבירים הודעות על פגיעה בזכויות יוצר וכדומה ואז החשבון נחסם ע"י האתרים המזרימים את הוידאו.

      מי? אני מניח שערוץ 10 (הם חייבים לעשות את זה), אבל לא הגשתי פניות לאתרים לבירורים.

      אהבתי

  27. ilanko הגיב:

    הוידאו ב – http://gorillavid.in הוא סבבה לצפיה, אך המנעו מלעשות דאונלוד לסרט. הלינק מוביל לאתר מזיק.

    אהבתי

  28. פינגבאק: ??????? ??? ‘????? ????’ | polpoly.com

  29. פינגבאק: תחקיר 'המקור' על העיתון 'ישראל היום' | nocensor

  30. פינגבאק: זכויות יוצרים אל מול "זכות הציבור לדעת" . » חופש הדיבור

  31. פינגבאק: תחקיר 'המקור' על העיתון 'ישראל היום' | nocensor

  32. רז הגיב:

    מסכים עם עידו. למעלה מכך- בזמן מלחמה כלי התקשורת כמעט ולא ידווחו על המתרחש בעזה, אבל ישדרו שעות בלופים תמונות וסרטונים של ילדים בשדרות. האם כל זה לא אומר כביכול שהתקשורת נוטה לימין? עכשיו יבואו הימניים ויגידו שפטריוטיות היא לא ימניות, ויבואו השמאלנים ויגידו שגם עיסוק בזכויות אדם הוא לא מנת חלקו הבלעדית של השמאל, ולא יהיה לזה סוף. קשה מאוד להגדיר נטייה לשמאל או לימין כשמלכתחילה הגדרות אלו הן יחסיות ונתפסות לחלוטין אחרת אצל כל אדם.

    אהבתי

  33. אריאל הגיב:

    למה חיים רמון התראיין לכתבה ??? ידוע שנוני מוזס מידיעות הוא חבר אישי של רמון, ושכתבות שליליות עליו נפסלות בעיתון לחלוטין, במיוחד בפרשה המדוברת עם חיילת. מוזר שבתחקיר רמון הוא הפוליטקאי היחיד שמתראיין.

    אהבתי

  34. נטליה הגיב:

    אם יורשה לי, אני חושבת שאני יכולה לפתור את הויכוח ביניכם לגבי האם התקשורת שמאלנית או ימנית בשיטת הרבי הידועה – גם אתה צודק וגם אתה צודק. אתם פשוט מגדירים באופן שונה את השמאל. איתמר, בהיותו ימני בטחוני וליברל כלכלי (שילוב שסתירותיו הפנימיות ושכיחותו התמוהה מפעימים אותי כל פעם מחדש), מגדיר כל מי שמדבר באופן רפה עד נחוש על הצורך במשא ומתן, חושב שזה בגדול "לא בסדר" לשלוט על פלסטינים, וממלמל משהו על קפיטליזם חזירי, כשמאל. ואכן, "ידיעות אחרונות", עד לא מזמן חלק מ"מעריב", "הארץ", לפחות בכל הקשר לסכסוך, ורוב עיתונאי ערוץ 2, ממש בקטע. עדו, לעומתו, אם אני מבינה את דיעותיו נכון, רואה בשמאל החצנה וחיטוט תמידי בפצע הכיבוש על מנת לנקות מוגלתו ולהפסיקו לאלתר, ושאיפה לצדק חברתי (שלא ברורים לי מאפייניו הספציפיים כי אני לא באמת מכירה את עדו). תחת הגדרות אלו, התקשרות אכן ימנית – היא ממש ממש ממש לא מתמקדת בעוולות היומיומיות-אינסופיות של הכיבוש אלא רק במקרי קצה שתמיד מוצגים תחת התיזה תפוחים-רקובים/עשבים-שוטים, והיא די בקטע של כלכלת שוק עם תיקונים מינימליים כדי לא להגזים ולגלוש לחזירות, כאמור.

    אהבתי

  35. רון סיקסיק הגיב:

    אין לי כרטיס אשראי… יש איזושהי דרך לתרום לך במזומן?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא. אתה יכול לרכוש בדואר כרטיס אשראי חד פעמי או כזה הניתן למילוי. אתה יכול גם סתם להשתמש בכרטיס של חבר ולשלם לו במקום.

      לצערי אין אפשרויות אחרות, אבל תודה בכל מקרה.

      אהבתי

  36. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » פוסט אורח/ האסיר X ואבק חסמב”ה‏

  37. מירי הגיב:

    לאן נעלם הפוסט "נלחמים במלחמה בטרור"?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הייתי חולה והרגשתי שהוא לא כתוב היטב ולכן הסרתי אותו. היתה הודעה בפייסבוק. מחפשת משהו ספציפי משם?

      אהבתי

      • מירי הגיב:

        אני מעדיפה לקרוא משהו "כתוב לא טוב" (כהגדרתך) שלך, מאשר משהו אחר.
        מכאן לא נובע שאני מסכימה עם כל מה שאתה כותב, אבל אחרי חיים ארוכים שבהם אמרו לי "למה את תמיד חושבת הפוך" ו"למה את תמיד במלחמה" ו"אולי תרגעי קצת" אני מרגישה פחות לבד.

        אהבתי

  38. פינגבאק: לקלף את בצל הצנזורה: המשוואה שמאחורי האסיר X | אישתון

  39. דני הגיב:

    ראוי לציין שאנחנו במקום 112 בגלל היעדר חופש העיתונות בשטחים, לא בגלל היעדר חופש עיתונות בתוך הקו הירוק.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      מצויין בפוסט שהנפילה של השנה נובעת מפעילות בשטחים ובעזה. למרות שכך, המיקום לפני כן קשור לבעיות אחרות – בעיקר ריכוזיות. יש לנו כאן בעיה של תקשורת מבחינה פיננסית ולא מבחינה מדינית. זהו תרגיל מסוכן. כי בסין ברור לך שאין תקשורת חופשית. בצפון קוריאה ברור לך שאין תקשורת חופשית. במערב, מדינות כמו ישראל, שהמודל הכלכלי שלהן באופן כללי ובמיוחד בתחום התקשורת, מקשה על תחרות ודוחף את התקשורת לכיוון רדוד, פטריוטי (באופן עיוור) ובלתי תחקירי – קשה לראות שיש בעיות מהותיות בתקשורת, כי כביכול מי שרוצה לכתוב, יכול לכתוב כמעט על כל מה שבא לו (וזאת, נדמה לנו, היא ההגדרה של חופש עיתונות). אבל זה הרף הנמוך ביותר. השאלה היא מי יקרה אותו והאם יצליח להפיץ את המסר שלו? ביקורת בווליום נמוך, היא הצנזורה המודרנית. ואנחנו עדיין מדברים על צנזורה מיושנת וטוטליטארית, שבכלל לא יכולה להתקיים במדינה דמוקרטית. אתה מוזמן לקרוא את הדיקה שעשיתי על הצנזורה בישראל כאן.

      אהבתי

  40. פינגבאק: האם גם אתם חיפשתם מה היה אתמול בערוץ 10 | מי היה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s