עיניים פקוחות 2.3.2013: מי שולט בעולם?

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט שבועי המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים במכוון לא מסודרים, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת (אבל מומלץ לסבול עד הסוף ולחפור גם ב"ממסטרים" בתחתית). אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק בפייסבוק של הבלוג או באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com.

2.3.2013:

מי שולט בעולם? – ההרצאה הבאה היא ניסיון להסיר את מרכיב האמונה מהכלכלה ולהחזיר אותה לרמת העובדות. כמו שכתבתי פה בעבר, אני לא איש של קונספירציות. התער של אוקאם דורש מאיתנו לראות בקונספירציות כהסבר מסובך יותר, הדורש יותר שיתופי פעולה, מאשר ההבנה שחוקי המערכת עצמם, הם אשר גורמים לה להתנהל בצורה בה היא מתנהלת. על כן כתבתי פה בעבר, שהקפיטליזם היא הדיקטטורה המבוזרת הראשונה בהיסטוריה ושהמטרה הכל כך בסיסית של המערכת – להרוויח – לא דורשת מהמשתתפים בה לסנכרן פעולות, בכדי שהתוצר יראה כאילו נרקם בתוכנית שטנית. בנינו מערכת שמנתבת ומרכזת כוח למוקדים מעטים מאוד, אשר אינם ממשלתיים לרוב, אך יש להם חיבור עז לממשלות העולם (שלא ברור לחלוטין ידו של מי עליונה בחיבור הזה). על כן בהרצאה הזאת אתם מתבקשים לא להסתכל על הפרטים שבמערכת – ההרגל שלנו לחפש אשמים בצורה ממוקדת (חרדים, טייקונים, ממשלה, מונופולים וכדומה) – אלא האינטראקציות שביניהם בלבד. המערכת איננה הפרטים המרכיבים אותה, אלא החוקים המחייבים את הפרטים שבתוך המערכת.

אז שימו בצד לכמה דקות את האמונות שלכם לגבי הכלכלה ונסו לראות מה העובדות מגלות לנו. בסופו של דבר, העובדות הללו לא שונות מהותית מהעובדות הנגזרות משאר תחומי המדעים המדויקים שאנו מסתמכים עליהם בכל ההקשרים הטכנולוגים האחרים של חיינו. ותשכחו מה"אנחנו ה-99%", זה כבר לא מעודכן. מעכשיו זה 99.9%.

***

אש הקודש: כרוניקה של אלימות – פעם בהרבה שנים, אסטרואיד מתפוצץ בשמי רוסיה. בערך באותה תכיפות, בחדשות 2 מביאים כתבה טובה ומעמיקה על נושא שאיננו דבילי. אז לאלו מכם שפיספסו, אלו היחסים בין ההתנחלות הבלתי חוקית "אש קודש" לכפר קוסרא, לאור האירועים האחרונים וההיסטוריה הארוכה. זה מדהים כמה זה נכון ומחליא בו זמנית, הדאגה של ישראל להציל פלסטינים שנורו, בכדי לא להדליק איזו אינתיפאדה שלישית. אם רק היה אפשר לעשות משהו לגבי זה מראש. אבל לצערנו זה סך הכל התנחלות בלתי חוקית, על שטח פרטי של אדם אחר שמחייבת חיילים להסתכן, בשמירה על רכוש גנוב וטרוף שנרכש ביושר. זה לא שזה רכב שחונה ללא תו חניה, או איזו משפחה שמתקשה עם המשכנתה – אז וודאי היינו יודעים כיצד לפנות את מקור הבעיה. אולי צריך לשלוח את הבנקים והפקחים לשם ולא את הצבא ובתי המשפט.

***

והאוסקר הולך ל… – אני לא צופה בטקסי אוסקר בדרך כלל, אבל סת' מקפרלן הגיש את הנוכחי וחשבתי שזה יהיה משעשע לראות אותו טובח באושיות הקדושות של העולם המערבי. אז פשוט צפיתי בדילוגים אינטנסיבים שהפכו את הטקס למופע סטנדאפ בינוני של איזה 20 דקות, המופרע לשברירי שניות ע"י אנשים שעולים על במה ועושים קולות של התנשפות וזיופי דמעות (שנדמה שכולם מאמינים להם, למרות שהם נמצאים על הבמה, כי הם הוכיחו שהם מהאנשים הטובים ביותר בעולם בלזייף רגשות). בכל מקרה, הקטע הכי מוצלח מכל האוסקר המשעמם הזה, הגיע לאחר שהטקס נגמר. התשובות שסיפקה ג'ניפר לורנס לעיתונות (אחרי שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר ונפלה במדרגות בדרך לקחת את הפרס המדובר) יותר מצחיקות מכל הקטעים של סת' ויותר אמיתיות – בקטע שלומיאלי – מכל הדמעות שהיו בטקס בכלל (או שאולי היא פשוט עד כדי כך טובה?):

***

"שיוויון בנטל", אפליה בפועל – כתבתי בעבר על שקר השיוויון בנטל מנקודת מבט פילוסופית יותר, אך "הכלכלה האמיתית" ריכזו 10 עובדות פיננסיות על השקר המדובר, בכדי להראות שלא רק כשאיפה חברתית הוא פסול, אלא גם מבחינה פיננסית אין לו התכנות. סופו של הספין הזה, כמו רבים שבאו לפניו, הוא להפיל יותר נטל, על אלו שחושבים שיוטל עליהם פחות ממנו.

***

והאוסקר לשחקן הדי טוב הולך ל… – דניאל קרייג (הג'ימס בונד האחרון). לפחות לפי "האוניון", שמדווח על הזכייה של קרייג בפרס היוקרתי ביותר שיש להוליווד להציע עבור משחק סביר למדי בסרט. קרייג לא שכח להודות לבמאי שלו שהצליח להוציא ממנו הופעה סבירה. "אני מקווה שבעתיד נוכל לעשות ביחד עוד סרט שאינו מדהים אבל גם לא כל כך רע".

***

הסכמי שלום פרסונלים – נחתמים כל הזמן. הם אינם מערבים פוליטיקאים או מדינות ועל כן קטנים יותר בהיקפם. אך למרות שכך, הם גם חזקים יותר, עקב טבעיותם. עמותת "בדרך להחלמה" מסיעה חולים פלסטינים ממחסומי ישראל לבתי החולים וחזרה וכל נסיעה כזאת היא אוסלו לוקאלי וכביש עוקף ממשלות. אני יודע שלתלות את הפיתרון המדיני על פעולות כירורגיות שכאלה, נשמע דמיוני. לצערי, לתלות את הפיתרון המדיני, על פיתרון מדיני, נשמע דמיוני אף יותר. נתחיל עם מה שיש, נמשיך עם מה שנשיג.

***

תהיתם פעם איך הופכים חתולים רגילים לסלבריטאי רשת מפורסמים?

***

משתיק קול: משפטי דיבה כאיום על חופש הביטוי – בשבוע שעבר סקרתי את השלבים שמידע צריך לעבור, בכדי לשרוד את הצנזורה הישראלית. אחד מאותם השלבים זו הצנזורה העצמית והיא צנזורה של חישובי עלות-תועלת, בו האדם או הארגון שואל את עצמו, אם בכלל כדאי לו להכנס לכל הצרה הזאת, ללא קשר לכך שברור לו כי באופן עקרוני הוא צודק.

"צנזורה עצמית" היא בעצם אינרציה של צנזורות קודמות. בתהליך הזה, שנובע מעוצמתה של המערכת מול חולשתו של היחיד, האדם מוותר על חופש המידע והדיבור, מחוסר כוח נפשי, כלכלי או פיזי, הנדרש בכדי להפוך את הפרטי לציבורי.

לפני כשבועיים פירסמה האגודה לזכויות האזרח בישראל, דו"ח המטפל בסוג אחד של צנזורה עצמית – תביעות דיבה:

"בשנים האחרונות הולכת וגוברת בישראל תופעה שמוכרת זה מכבר במדינות אחרות: תביעה או איום בתביעת לשון הרע שמגיבות לביטוי או לפעולה בנושא ציבורי ושתוצאתן המסתברת, לעתים גם כוונתן, הטלת אפקט מצנן על יכולתו של הנתבע או של הציבור הרחב להשתתף בוויכוח מסוים או בשיג ושיח ציבורי באופן כללי.
תביעות אלו מוגשות בדרך כלל על ידי אנשים או גופים בעלי כוח ויכולת כלכלית, סיכוייהן קטנים והן נסמכות על עילה חלשה או גבולית, ובחלק מהמקרים מופרכת ממש. האפקט העיקרי שלהן אינו משפטי אלא ציבורי: השתקה של ביקורת הנמתחת על התובע ופגיעה במי שמפריעים לו לקדם את ענייניו. מעבר לפגיעה במבקר הספציפי, יש בהן כדי להרתיע גם אחרים מלהשתתף בשיג ושיח פומבי וחופשי בעניינים בעלי חשיבות ציבורית."

הדו"ח עצמו מקצועי ביותר ומכיל אינספור דוגמאות מעולם התקשורת, המאבקים החברתיים, הבלוגוספירה, התארגנויות עובדים ועוד. תביעות הדיבה המחורטטות הללו, לא נועדו לשרוד בית משפט. על כן מוצאת האגודה בדו"ח כי במרביתן סכום הפיצוי המבוקש נע בין "לא סביר" ל"מגוחך לחלוטין". הסכום לא נועד לשקף נזק שנגרם לתובע, אלא למנוע נזק שעלול להיגרם לו, ע"י הפחדת האזרח או הקבוצה מכניסה לזירה המשפטית, גם במחיר של זניחת הדרישות הלגיטימיות או פרסום של מידע שיש לציבור זכות וצורך לדעת.

בפוסט הקודם קראתי לכולנו, הישראלים, אסירי X חלקיים. היות ומידת הצנזורה וגודל התא הם שהבדילו בין זיגייר לאסיר אחר, הרי שמדובר פה על סקאלה ולא מונח אבסולוטי. בידוד, מאסר, מעצר, מעצר בית, צו עיכוב יציאה – יש למערכת שרשראות באורכים שונים ומסוגים שונים. זיגייר הוא דוגמה קיצונית ביותר, אך האמת היא שבחברה דמוקרטית (למחצה), הרבה יותר מוסתר והרבה יותר מושג, בתליית אזרחים רבים מגובה הניירת המשפטית, מאשר בודדים מגובה הסדין הרטוב והסורג.

***

האומנות של לבקש – אמנדה פאלמר בהרצאה מצוינת על עבודה המבוססת על תשלום מבחירה של הנהנים מהתוצר. בעולם המוזר שלנו, זה יותר "לא נעים" לבקש שישלמו בעבור העבודה שאתה נותן בחינם, מאשר לחייב אנשים לשלם מחיר מומצא כלשהו.

***

תמונה לבלוג – אז הגיע הזמן להחליף את התמונה הנוכחית (הטקסט על החקירה שלי). כמה אנשים טובים התנדבו להכין באנרים חדשים לבלוג (לאחר שבאומנות רבה ביקשתי – תודה לכם) ואשמח לדעתכם. ליחצו על אחת התמונות לכניסה לגלריה. בסקר שמתחת לגלריה תוכלו לבחור עד 3 תמונות (סדר התמונות והתשובות הוא רנדומלי).

***

לשחזר את שנשאר – ב-24.3.1976 ארגנטינה עברה הפיכה צבאית-ימנית ונכנסה לתקופה דיקטטורית של "ארגון מחדש". העם כמובן התקומם והחלה תקופה ארוכה של לחימה בין המשטר הצבאי למתנגדיו. המלחמה מוכרת בתור "המלחמה המלוכלכת", על הטבח הנוראי שעשה המשטר באזרחיו שלו ובעיקר אנשי שמאל, איגודי עובדים, סופרים, אנשי רוח ועוד. בתוך כל המלחמה הזאת, כ-30 אלף בני אדם "נעלמו" ולא חזרו לעולם. כל זה פסק רק לאחר החלפת המשטר ב-1983.

30 שנה לאחר מכן, גוסטבו ג'רמנו, שגם אחיו היה אחד מאותם "נעלמים", החליט לצלם מחדש תמונות של משפחות משנות ה-70 בארגנטינה. כמובן שכולנו כבר ראינו עשרות אם לא מאות תמונות כאלו באינטרנט שאנשים מתלבשים בדיוק כפי שהתלבשו בתמונה מלפני 20 שנה ומנסים לשחזר את אותה פוזה וכדומה, אך העוצמה בתמונות של גוסטבו היא לא בהצגה המדויקת של מה שהיה ונותר, אלא בחלל שלצידו; באנשים החסרים שהם חלק מתמונת חיינו, גם כאשר אינם.

***

הזבל שלהם הוא הלחם והמים שלנו – החיים שלנו טובים וקלים למדי. יש לנו אנרגיה זולה (יחסית), מזון בשפע וכסא לבן ונקי שלוקח את התוצרי הגוף שלנו רחוק מהעין ורחוק מהלב. אך תוצרי הלוואי הרעילים של כל הקלות הזאת, יקרים למדי לסילוק וטיפול. אז לקחו את הביוב שלנו, עירבבו אותו עם השאריות הרעילות\רדיו-אקטיביות של שריפת הפחם בתחנות הכוח ונתנו את זה בחינם לחקלאי ישראל, כזיבול לגיטימי לאדמה שלהם. כמה חודשים לאחר מכן, זה אצלכם בצלחת בתוספת סיכון לתחלואה בסרטן. אנחנו גם זוכרים כש"חברה לישראל", עשתה תרגי דומה והכניסה לנו מתכות ורעלים למי השתיה שלנו במחדל ההפלרה.

ההתנהלות הזאת היא חלק מתרבות כלכלית וחברתית שלא תשתנה בקרוב, כך שלא נותר לנו אלא לעקוב בעצמנו (משרדי הממשלה כמעט ולא עושים דבר בנידון והמעט הזה הוא רק כאשר הם לא נמצאים באותו מיטה עם המפעלים המזהמים), כפי שעושים ב"עמותת אזרחים למען הסביבה בגליל". הדו"חות שלהם באתר מראים את מצב היחסים שבין התעשיה לסביבה בצפון הארץ ושההרגלים הללו – בהם הטבע שלנו משמש כמקלט מיסוי הסופח את החמדנות הפיננסית, בצורת נזקים סביבתיים – אינם חריגים, אלא הנורמה.

***

לילות בנמיביה – מתועדים דרך מצלמה בשיטת TIME LAPSE (כל זמן מוגדר מצולמת תמונה אחת), תוך כדי שהיא נישאת על "דולי" שמזיזה אותה באיטיות לאורך הלילה – כך לאורך ערבים רבים, במשך שנתיים. כל שניה בסרטון מורכבת מ-30 תמונות סטילס והסרטון כולו הוא רק חלק מתוך 16 אלף התמונות שצולמו במהלך הפרויקט.

***

שטויות – מה הקטע עם ההארלם שייק הזה¿ מודה… אני לא מבין או מתחבר לתופעה הזאת. רק שניים מהקטעים היו מצחיקים בעיניי – לונדון וקירשנבאום (בעיקר כי באמת האמנתי להם) ובשביל השני צריך לחפש ביוטיוב "do the Harlem shake" ולחכות כמה שניות. לפעמים יש קטעים שXני משוכנע שכל העולם התחרפן או חי באיזו בועה ψמונעת ממנו לראות את ההרÖ והחורבן שסביבנו. אני יודע כי רבים יאמרו שזו סתם ωטות חולפת ושאין בזה נזק של מΩש, אבל כל מי שמΦיט את תשומת ליבנו מהנושאיΔ הבוערים של קיומינו, הΙא לא פח1ת גרוע מהיuלר. πלקכ0 ודאי ח¦שב שאני מλזים, אבל זi ד♣תי כי יψ להכניס ל<לא כל מי שמשתת¶ בדבר הזה, ששואב כIחו מהקונ♠פט ה"מהפכני" שרλע אחד רק אלמנט בודד הוא חריג ואז לפתע הכל הוaך לדו דה הXרל● ωייק T♥ § 0 <>Π π« ¿ Å ♠ ♣Ö Φ  ●Ωל0 <>Π πח ω λ Δ ¶שדæΙ þ ‡ ♠ Æ ² ° ¬ ¦ ¤ א ö0 <>Π π Xע ð ♠ ♣Ψ ψ0 <>Π πΦ  ●Ω ωΙ þ ‡ ♠Ι þ ‡ ♠ש λΞ ø æ Æ ² ° ¬ ¦ ¤≡ ♥ § 0 <>Π π« ¿ Å ♠ ♣Ö Φ  ●Ωל0 <>Π πח ω λ Δ ¶שדæΙ þ ‡ ♠ Æ ² ° ¬ ¦ ¤א ö0 <>Π π Xע ð ♠ ♣Ψ ψ0 <>Π πΦ  ●Ω ωΙ þ ‡ ♠Ι þ ‡ ♠ש λΞ ø æ Æ ² ° ¬ ¦ ¤≡ ♥ § 0 <>Π π« ¿ Å ♠ ♣Ö Φ  ●Ωל0 <>Π πח ω λ Δ ¶שדæΙ þ ‡ ♠ Æ ² ° ¬ ¦ ¤

(XיωתΙן ψ«ק)

***

קריאה מוגברת:

הערבים לא שונאים אותנו בגלל הכיבוש ב-67 – יריב מוהר מנסה לשפוך רציונל על הטענה כי השנאה הפלסטינית כלפינו היא גנטית או תרבותית.

בוס בהסוואה ומכונת היחצ הנצלנית – אלון ניסר מדבר על תוכנית בטלויזיה שאני לא רואה או מכיר ומסביר למה זה טוב שזה המצב שלי ולמה זה צריך להיות גם המצב שלכם.

כל מתקני הפיתוח והשיגור של הנשק להשמדה המונית של ישראל – האתר החדש "ארמגדון" חושף בפני הקורא הישראלי את כל מתקני הנשק להשמדה המונית של ישראל "על פי מקורות זרים". זה לא מידע חדש, אבל הוא מרוכז ומוצג היטב ובעברית. תתפלאו כמה אנשים גרים קרוב למדי לאיזו בטונדה שברגע הנכון תיפתח ותיילד טיל גרעיני מקירבה.

הומאופתיה – גלעד דיאמנט מרכז קצת נתונים וטיעונים ומסביר מדוע הומאופתיה לא באמת עובדת.

היומן של אישתון:

פיספסתי משהו? שלחו לי ארועים בפייסבוק או ישירות ליומן בגוגל.

***

המוזיקה שברקע – צלילים להקליד עימם.

***

הממסטרים (לחצו על אחת התמונות לכניסה ואפשר לגלול מתחת לתמונות לקריאה נוספת):

אם תמונה שצילמתם או ערכתם נמצאת בגלריה, לחצו כאן.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-20 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.