בועת התשלום של "הארץ": מי צריך צנזורה כשעיתונים חוסמים את עצמם?

הערה: לא הצלחתי להשיג מדליפים מהארץ או מידע פנימי נרחב. על כן יתכן ויש אי דיוקים בפוסט הבא (טווח סטיה של 10-20% לכל היותר) לגבי מידע פנימי שהסקתי בדרכים כאלה ואחרות. מידע מוכח ואיכותי יותר יתקבל בברכה ויתוקן בהתאם.

***

עוד מסמר ננעץ אתמול בארון התקשורת החופשית של ישראל. כמו הרבה מסמרים לפניו, הוא נראה בדיוק הפוך ממה שהוא. האם העיתון היומי שמחולק חינם הוא לא מיקסום של תקשורת חופשית? האם הערוץ שהמדינה הצילה לא משרת את ריבוי אמצעי התקשורת? האם לא ניצל מעריב מסגירה ע"י המכירה למקור ראשון?

התשובה היא כמובן (ועל כולן) – לא. החינמון מעוות את המציאות וחונק את יכולת הקיום של שאר אמצעי התקשורת (שאינם מסתמכים על כיסוי הפסדי ענק ע"י מיליארדר מארה"ב), הערוץ שניצל איבד מכוחו ועיכב תחקירים עד להארכת הזיכיון (בעצם לאחר הבחירות) ומעריב הוא עכשיו עוד מוצר מאותה חברה (גם אם היא עדיפה על הבעלים הקודמים), הנותן אשליה של מגוון, כמו לקנות פנטה או מותג אחר מ-500 המותגים ואלפי המוצרים השונים, שהם כולם בסופו של דבר קוקה-קולה.

כמו הגסיסות הקודמות של אמצעי התקשורת, כך גם במקרה של "הארץ" נדמה לנו כי הישרדותו הטכנית של אמצעי התקשורת, גוברת על האופי והצורה שבה ימשיך להתקיים. אך עד כמה אפשר לרוקן את התקשורת מתפקידה המקורי, לפני שהיא הופכת לצל של עצמה, נישאת ומתקיימת רק על גבם של אלו שמוכנים למחוק את המקצוע, בכדי להשאיר את העבודה?

המסמר החדש בארון התקשורת הישראלית מגיע מ"הארץ", שהחל מהיום נועל את התוכן האינטרנטי שלו, כך שמי שירצה לקרוא אותו, יצטרך לעשות מנוי לפי התמחור הבא:

ממוצע חודשי

סך הכל עלות שנתית

צורת תשלום

סוג מנוי

27 ₪

323.90 ₪

4.90 ₪ לחודש ראשון ובחודש השני תשלום מראש של 319 ₪ ל-11 חודשים שאחריו

שנתי (לנרשמים בחודש הקרוב)

29.65 ₪

355.80 ₪

4.9 ₪ לחודש ראשון ולאחר מכן 31.90 ₪ לכל חודש נוסף

חודשי (לנרשמים בחודש הקרוב)

לאחר חודש המבצע, המחירים יעלו ל-40 בחודש או 400 לשנה מראש. זה מה שקרוי בעולם התוכן הדיגיטלי: "חומת-תשלום".

locked computer

חומות התשלום מתחלקות לשני סוגים:
חומה קשה – כזאת שמחייבת את הקוראים לשלם בעבור התוכן וקשה עד בלתי אפשרי לעקוף אותה
חומה רכה – כזאת שמחייבת את הקוראים לשלם, אבל יש בה הרבה "פירצות" מתוכננות מראש, כך שיש הרבה דרכים לעקוף אותה בקלות רבה.

בהארץ בחרו בחומה רכה, שיש שתי דרכים ראשיות לעקוף אותה (בהתעלם מפירצות טכנולוגיות של שינוי כתובות מייל או IP וכדומה):

1. אפשר לקרוא בחינם 10 כתבות בחודש, בתמורה לפרטי המייל שלכם. הערה: שיהיה ברור ש"הארץ" לא אוסף את הפרטים שלכם בשביל הכיף האישי שלו, אלא בכדי למקסם רווחים מפרסום, לשלוח לכם מעט ספאם (כפי שהם עושים כבר עכשיו למנויים במהדורה האנגלית) ולמכור מידע אודות הרגלי הקריאה והצריכה שלכם לצד ג' (כל זה גם מופיע בתנאי השימוש של האתר).

2. אפשר לקרוא כתבות חסומות, אם הגעתם אליהן דרך שיתוף בתוך הרשתות החברתיות או דרך חיפוש בגוגל. למרות שכך, ראש חטיבת הדיגיטל בעיתון, ליאור קודנר אומר כי יש להם דרכים לזהות ולחסום משתמשים שמנצלים את "הפירצה" בצורה מוגזמת (לטענתו עוד לא הוגדרה מכסה).

אז מה הטעם בחומה שניתן לעקוף אותה?
בחומה הקשה האתר מפסיד כמעט את כל הקהל שלו. לבינתיים, העיתונים עדיין מסתמכים על רווחים מפרסום ואם אין כניסות לאתר, אין הכנסות מהפרסום. החומה הרכה מאפשרת להרוויח מנויים, מבלי להפסיד מספר גדול מידי של כניסות לאתר. המספר המקובל של מנויים שנדרש להגיע אליו בחומה רכה, בכדי להרוויח יותר מאשר ההפסד על התעבורה החסרה, הוא בין אחוז ל-3% מהתעבורה שהיתה לפני החומה. ואכן, גם בהארץ הסתמכו על המספרים הללו. הבעיה היא שהמספרים הללו, שנולדו בעיתונים כמו הטיימס או הניו-יורק טיימס (NYT) וכדומה, אינם רלוונטים אליהם.

עיתונות לא תאורטית

אחוז הקוראים שמוכנים לעשות מנוי בתשלום, נע סביב ה-1% בעולם הדיגיטלי. בעולם תאורטי, יש אפשרות לכל גוף תקשורת לעבוד במצב הזה, במקביל לפרסום מופחת (באופן יחסי). הבעיה היא שבמציאות יש רף מינימלי, שרק לאחריו אפשר בכלל לחשוב על ליישם את גישת ה-1%.

אם נניח שוק פוטנציאלי של מיליון לקוחות להארץ (שוק מופרך למדי שאין להם בכלל), הרי ש-1% משקף כ- 10,000 מנויים. ב-40 שקל לחודש, מדובר על תוספת של 400 אלף ש"ח בחודש. האם זה מה שיציל את העיתון? בכדי לגלות את זה צריך לחפור קצת במעשים של משפחת שוקן (הבעלים של 'קבוצת הארץ').

עמוס שוקן ולוגו הארץ
'קבוצת הארץ' היא חברה פרטית ועל כן לא חלה עליה חובת דיווח וקשה מאוד לגלות מידע פיננסי אודותיה. אבל בעזרת חפירות ברשת ועזרתם של קוראי הבלוג, בכל זאת מצאתי קצת מידע. נתחיל עם כתבה של אביב הורוביץ מלפני כחודשיים וחצי:

מתוך הטור "מי נגד מי" של אביב הורוביץ מה-13.12.2012

מתוך הטור "מי נגד מי" של אביב הורוביץ מה-13.12.2012

גילוי נאות קטנטן: אינני חושף משלמים לבלוג, אך הועבר בעבר תשלום אחד לאישתון מהמעגל הבכיר ביותר בקבוצת הארץ. הסכום היה משמעותי בקנה המידה של הבלוג הקטנטן הזה (350 ש"ח). כידוע, אישתון לא מפרסם תודות ולא מספק הגנה ישירה או עקיפה למשלמים ו\או לאינטרסים שלהם.

אז משפחת שוקן משכה 40 מיליון שקל "דמי ניהול" בחמש השנים האחרונות. אם כל כך קריטיים 400 אלף השקלים לחודש, שמצפים בהארץ להרוויח מהמנויים הדיגטלים, מדוע משכה המשפחה מעל ל-40 מיליון שקל ב-5 השנים האחרונות, המשקפים כ-666 אלף ש"ח בחודש? אולי לא במקרה המספרים הללו קרובים והעיתון מבקש את עזרתנו עתה?

עקב העלטה ששמה המשפחה על הכלכלה שמאחורי העיתון, אינני יכול לעשות יותר מספקולציות. אך זהו נוהל שהתרגלנו אליו בשוק הקפיטליסטי המערבי – בונוסים ומשכורות עתק בהנהלה, לצד "הפסדים", פיטורים וקיצוצים בצד העובדים. זהו נוהל פסול בפני עצמו, אך בוודאי שהוא פסול וציני, כאשר הוא מגיע לצד בקשה מהקוראים להשתתף בנטל, אשר יתכן שכובדו או לפחות חלקו, אינו משקל המדפסות והעיתונאים, אלא הבתים, המכוניות וחשבונות הבנק, של קומץ העשירים שמעליהם (ב-2008, בגל הקיצוצים הראשון בהארץ, התעקשה משפחת שוקן לקצץ במערכת ולא בהנהלה. זאת בניגוד לדעתם של השותפים האחרים בקבוצה).

כמה הרוויחה משפחת שוקן לאורך השנים? בתקופה שהעיתונות היתה בשיאה ומודעות של  20 מילים עלו מאות שקלים, מישהו זוכר שעיתוני הארץ רופדו בשטרות לטובת הקוראים, או שמערכת היחסים בינינו היא חד כיוונית? האם תמשכו מיליונים בגאות  ותבואו כפושטי יד לעובדיכם וקוראיכם, בזמנים של שפל (מבלי להוכיח את השפל ומבלי להתייחס לדלתא שבין "תור הזהב" לזמנים המודרנים)?

גישושים באפלה

בתוך החשכה הפיננסית של קבוצת הארץ, ניסיתי להבין בעזרת כמה קוראים, כמה מכניסים בהארץ מפרסום ברשת כרגע. לא אתעלל בכם עם יותר מידי חישובים, אבל לפי מספר הצפיות בדפים באתר הארץ (כ-25 מיליון בחודש), כפול מספר הפרסומות בכל דף (כ-10 בבדיקה שעשיתי), כפול המחיר שלוקחים לאלף צפיות בהארץ (1.5-2 דולר לפי דיווחים שקיבלתי), יוצא כי הארץ מרוויחים כ-1.5 מיליון שקל בחודש מפרסום באתרם. בהקשר הזה, חשוב לזכור שכשהארץ יוצאים עם פרסומות שכאלה:

זה ממש לא אומר שאתם לא משלמים או לא שילמתם עד כה בעבור התוכן. זה מזכיר לי כשאריק ברמן שר: "בדירת שני חדרים במרכז תל אביב ב-522 דולר לחודש, כמובן ההורים, עם הרוב הם עוזרים, לך זה עולה רק בשלווה ובחופש." אז כולנו ילדי השמאל של משפחת שוקן, אך אל תספרו לנו שזה היה בחינם עד כה. שילמנו מחיר בהזנייתנו והזניית החברה שלנו. ולא רק מחיר נפשי ופילוסופי – הרי כפי שאתם מתמחרים את הפרסום בהתאם לעלויות שלכם, כך גם המפרסמים מתמחרים את מוצריהם בהתאם לעלויות שלהם – שבתוכן המחיר ששילמו לכם. כך שלמעשה אנו משלמים את מחיר הפירסום במס עקיף, בכל מוצר שאנחנו קונים. מה הלאה? תגידו לי שגם 'ישראל היום' הוא באמת חינמון נטול מחיר?

אז הבה נסכים שאני לא אומר שאתר האינטרנט של הארץ, היה עד כה המקבילה של 'ישראל היום' בדפוס, רק כי הוא חולק בחינם ואתם לא תאמרו שאני לא שילמתי על העיתון שלכם, רק בגלל שהיה בין הארנק שלי לחשבון הבנק שלכם מתווך.

האם בהארץ מתכננים לצמצם את מהדורת הדפוס לסופי השבוע?

היות ועניין המנויים הוא לא דרמטי מבחינה פיננסית, צריך להסתכל עליו בקונטקסט של כל מה שקורה בשנים האחרונות בהארץ ולנסות לראות אם יש כאן מגמה כלשהי; האם בהארץ מתכוונים לצמצם דרמטית את המהדורה היומית המודפסת או אולי אפילו לסגור את הבסטה?

paywall

אז אנחנו כבר יודעים שהמשפחה משכה 40 מיליון שקל מקבוצת הארץ, ב-5 השנים האחרונות. בסוף 2006 מוכרת משפחת שוקן 20-25% מהקבוצה לדומונט-שאוברג. ב-2010 היא מוכרת חלק ניכר מהמניות שלה ב'וואלה!' ל'בזק בינלאומי'. ב-2011 מכרה המשפחה עוד 20% לאוניד נבזלין ונשארה עם 55-60% מהקבוצה בלבד.

מזה חודשים משפחת שוקן מנהלת משא ומתן עם "ישראל היום", שמעוניין לקנות את בית הדפוס שלהם (עד עכשיו 'ישראל היום' השתמש בשרותי הדפוס של 'הארץ' בהיקף של כ-80-100 מיליון שקל בשנה, המשקפים – על פי שולי רווח בענף הדפוס – בין 5 ל-15 מיליון שקל רווח). אחרי שפלירטטו ב'ישראל היום' עם כל רעיון ופרטנר אפשרי – כנראה בכדי להוריד את המחיר המבוקש של הארץ – ואחרי שכשל שלדון אדלסון ברכישת בית הדפוס של מעריב בסוף אוקטובר, נותר לו לבחור בין דפוס 'הארץ' לבין הקמה של בית דפוס חדש משלו. כנראה שיעדיף אדלסון לרכוש את הקיים (במיוחד כשהעיתון כבר מודפס שם) וכנראה שכך גם מעדיפים בהארץ, אחרת לא היו משוחחים עימו מלכתחילה.

נוסף על כך הם מנסים למכור את כל הבניין בשוקן בו יושבת המערכת בכ-30 מיליון ש"ח. נחבר את הכל:

הגורם

הסכום

מכירת 40% מהקבוצה

250-280 מיליון שקל

משיכת כספים מהקבוצה לטובת המשפחה

מעל ל-40 מיליון שקל

מכירת מניות בוואלה!

89 מיליון שקל

סך הכל עד כה

379-409 מיליון שקל

מכירה עתידית – בית הדפוס

100 מיליון

מכירה עתידית – הבניין בשוקן

30 מיליון

סך הכל (עתידי)

509-539 מיליון שקל

יש שתי אפשרויות למכירות ומשיכות בסדר גודל הזה (מדובר על בין 54 ל-77 אחוזים משווי הקבוצה שהומרו לכסף נזיל) :

1. כיסוי הפסדים – לפי גרסא זאת משפחת שוקן פשוט היתה חייבת למכור ותהיה חייבת להמשיך למכור נכסים בכדי שהעיתון ישרוד. אך אם באמת העיתון צריך 400 מיליון שקל בשביל לכסות הפסדים ולהמשיך להתקיים, מדוע משכה המשפחה לפחות 40 מיליון לכיסה?
המרחק בין ה-400 מיליון שקל הללו, לבין המעבר למנויים דיגיטלים, בכדי להכניס עוד 4-5 מיליון שקל בשנה,  הוא כל כך עצום, עד כי לא סביר שיש קשר בין השניים. למעשה, עמוס שוקן אומר בעצמו בראיון לקובי מידן, כי אם ישראל היום יפסיק להדפיס דרכם (הפסד של 5-15 מיליון בשנה), זה עדיין לא יפריע לעיתון לתפקד. הפסד של 5-15 מיליון לא מפריע כשהוא מישראל היום, אבל הפסד של 5 מיליון הוא דרמטי כשהוא מצד הקוראים?

אם אכן בהפסדים מדובר (והיו דיבורים בעבר על חובות גדולים מאוד לבנקים), הרי שהם גדולים מידי מכדי להיות מיוחסים לירידה בתפוצה או בהכנסות מפירסום. אם בהפסדים מדובר, הרי שלא העיתון או העיתונאים חתומים עליהם, אלא החלטות עסקיות כאלה ואחרות. גם אם כרגע העיתון לא רווחי, המצוקה  והעומס עליו, אינם נובעים מחצי מיליון או מיליון שקל בחודש. אם זה מה שחסר וזה מה שדעך בעשור האחרון, הרי שההפסדים היו צריכים להיות לא יותר מ-120 מיליון שקל (מיליון בחודש X עשר שנים).

2. סגירת\צמצום העסק – או במילים אחרות: הכספים נמשכו, למטרות רווח של המשפחה. אני לא מכיר אותם אישית, אך צריך לזכור שזה לא עיתון שמאלני מבחינה כלכלית (או לפחות הוא לא היה כזה) ובעליו נותרו ימניים בתפישה הכלכלית שלהם:

כמו כן, ראוי לציין כדוגמה למשנה הכלכלית של עמוס שוקן (מעבר לכך שהשכלתו היא בכלכלה ומנהל עסקים וחיבורו לעיתונות – לפחות המקורי – הוא תוצר של נפוטיזם ולא שליחות), כי הוא מהמובילים – אם לא החתום – על המעבר של העיתונות מהסכמים קיבוציים לחוזים אישיים, שהותירו את מרבית העיתונאים חסרי כוח מול הבעלים והמו"לים. הרבה לפני שהחלה השחיקה בשכר העיתונאים בגלל האינטרנט והירידה בפרסום, החלה שחיקה עקב הסרת הגנת ההתאגדות. ההפסדים של משפחת שוקן עקב קבוצת הארץ (אם ישנם) הם צרות של עשירים, בעוד שלעובדים תחתיהם מדובר על קריסה של ממש. מרביתם לא ירשו אימפריה והפכו בהנפת מטה קסם למנכ"לים של עיתון בגיל 28.

כאמור, אלו ספקולציות לגבי ההתנהלות של משפחת שוקן עד כה, אך אינני יכול לומר בוודאות מה כוונותיהם (בעיקר כי הם לא מוכנים לחשוף כוונות אלו או את הנתונים הפיננסים של העסק). נחזור לחומת התשלום…

כמו באמריקה

הני-יורק טיימס (NYT), שכולם אוהבים להציג אותו כדוגמה להצלחת מודל החומה הרכה, מפורסם במדינה של 315 מיליון אנשים ובשפה שדוברים בה בין חצי מיליארד למיליארד אנשים בעולם. 'הארץ' מוגבל למדינה עם 8 מיליון אנשים ולשפה שדובריה לא חוצים את ה-10 מיליון בכל העולם. אפילו אם ניתן להארץ 2% מנויים (מתוך התעבורה הנוכחית באתר), שזה יותר משיש ל-NYT, הרי שלא נחצה את קו ה-15 אלף.

למעשה, המחשבה של הארץ כי הם יכולים להפעיל מודל שעובד בהצלחה ב-NYT, משולה פחות או יותר לאדם שיש לו קיוסק ברעננה וחושב שהוא יכול לייצר רווח על פי המודל של וולמארט. קנה המידה הוא פשוט מסחרר:

יחס (בעיגול)

הארץ

NYT

פי 5-12

לא הצלחתי לברר במדויק. כנראה 100-200.

1150

עיתונאים

פי 3-7.5

1000-2500 [מקור]
יותר סביר שזה לכיוון ה-1000

7500

סך הכל עובדים

פי 32

50 אלף לכל היותר (חישבתי את התפוצה לפי התפוצה של מעריב שנעה סביב 100 אלף עותקים ולפי סקרי TGI לתפוצה שבהם להארץ כמחצית התפוצה של מעריב)

1,600,000

תפוצה בדפוס בימי חול

פי 32

לא ידוע. נניח יחס דומה עם הניו יורק טיימס ונקבל עליה של 25% משאר ימות השבוע שמשקפת מקסימום של 12.5 אלף עותקים נוספים (סך הכל 62.5 אלף עותקים)

2,000,000

תפוצה בדפוס בשבת\ראשון

פי 21-27

לא ידוע. בתחילת 2007 הצהירו על כ-60 אלף ומאז היתה ירידה דרמטית. ניתן להניח בין 30 ל-40 אלף.

820,000

מנויים בדפוס

פי 28-56

עוד לא החל. סביר להניח בין 10 ל-20 אלף לכל היותר.

566,000

מנויים אונליין

פי 31-34

24.5 מיליון

בארה"ב בלבד 550-600 מיליון [מקור]. 40% מהתעבורה מגיעה מחוץ לארה"ב ולכן בין 770 ל-840 מיליון.

צפיות בעמודים באתר הראשי לחודש

פי 69

610,000

כ-30 מיליון בארה"ב בלבד. 40% מהתעבורה מגיעה מחוץ לארה"ב ולכן כ-42 מיליון.

משתמשים יחודיים בחודש

פי 26

1

26

בתי דפוס

פי 55 לפחות

כמעט בלתי אפשרי למצוא מחוץ לת”א למעט מהדורות הסופ”ש. לכל היותר מאות נקודות מכירה קבועות.

55,000

נקודות מכירה קבועות

פי 23

116,000

2,700,000

עוקבים בפייסבוק

פי 17

700 מיליון שקל (לפי שווי החברה על פי עסקת ליאוניד נבזלין)

3.2 ביליון דולר

שווי כולל

המספרים בטבלה אינם כירורגים, אך היקפם לא דורש שיהיו, בכדי להסיק מסקנות סבירות. הדבר שחשוב לשים לב אליו, הוא ההפרש בין היחסים בין שתי השורות הראשונות לבין המשך הטבלה (שזה בעצם ההפרש בין מספר העובדים – שזו ההוצאה הגדולה ביותר – לבין התפוצה של העיתון – שממנה נגזר הרווח של העיתון). יחס המועסקים בין הארץ ל-NYT הוא 6.9 בממוצע (ל-NYT יש פי 6.9 עובדים מלהארץ). אבל כנגד זה, שאר הטבלה מציגה את יחס החשיפה והחוסן של ה-NYT לעומת הארץ (נקודות מכירה, מנויים, שווי כולל, עוקבים, מבקרים באתר וכולי) והוא פי 35 בממוצע.

זה אומר שבמודל החומה הרכה של ה-NYT, 'הארץ' עדיין צריך פי 8 חשיפה מהמצב הנוכחי שלו או לצמצם כ-80% מהמצבה האנושית שלו (לו המודל היה דיגיטל בלבד), בכדי שהחומה הרכה תוכל להכניס לו רווחים מעבר להפסדי הפירסום שלצידה. אזכיר שהחומה הרכה של הארץ נוקשה יותר מזאת של ה-NYT, כך שבעוד שה-NYT איבד כ-15-20% מהתעבורה באתר בעקבות החומה, סביר שבהארץ יאבדו 25-30% מתהעבורה (שזה כמובן אומר גם 25-30% מההכנסות מפרסום, שזה 400-500 אלף שקל בחודש).

זאת מבלי שהזכרנו שהמנוי של ה-NYT עולה בין 20 ל-35 דולר ל-4 שבועות, שזה בין פי 3 לפי 5 מהמחיר של הארץ, שזה כבר אומר שכשה-NYT אומרים שמספיק להם 1-2% בכדי לפעול, זה אומר שהארץ צריך לפחות 3-4% (לא עליתי מעבר לכך, עקב התייחסות לחיסכון בעלות השכר של הישראלים לעומת האמריקאים).

חשוב גם להבין שהמודל של ה-NYT הוכנס על גבי עיתון מרוויח כאמצעי בלימה ולא על גבי עיתון מפסיד (כפי שטוענים בהארץ), כאמצעי חילוץ. החומה הרכה לא מציגה ב-NYT מספרים אסטרונומים עד כה, אלא עוזרת לייצב את ההפסדים מהירידה במחירי הפרסום ואת הירידה בתפוצת הדפוס. שתי הירידות הללו הן בלתי נמנעות בשלב הזה – גם ל-NYT וגם להארץ.

עוד תלמד לתת, לתת

החוק בקביעת חוזק חומת התשלום (כמה קשה יהיה לעבור אותה מבלי לשלם), אומר שככל שהתוכן שלך יחודי יותר, כך אתה יכול להקשיח יותר את החומה ואנשים עדיין יהיו חייבים או ירצו לשלם בעבורו. אם נתעלם מהניסוח וצורת הכתיבה ולא נתלהב רק מעצם כך שבעיתון אחד אמרו "המצב" ובהארץ יאמרו "הכיבוש", הרי שהתוכן ברוב העיתונים בישראל, אינו יחודי. אפילו ה-NYT בעצמו אינו יחודי מספיק בשביל חומה קשה, שהיא בעצם מערכת הגביה הכי ישירה שאומרת: "אתה רוצה את התוכן שלי? תשלם!"

great article

התפקיד של חומה רכה, הוא לא לייצר מערכת גבייה על המוצר, אלא לייצר מערכת תרומות ראשית ולצידה מערכת גביה על בורות טכנולוגית או עצלנות. הימים הקרובים הם הימים של "מערכת התרומות". בימים הקרובים כל מי שיצטרף כמנוי דיגיטלי, יהיו רק אנשים שכבר היה להם מנוי בדפוס (ואז מגיע להם מנוי דיגטלי חינם) וכאלה שרוצים "לעזור" להארץ ולא רואים את עמוס שוקן מול עיניהם, אלא העיתונאי החרוץ שעמל בשבילם ובשביל שכר שנותנים רק לאנשים שאינם מוכשרים מספיק לתפקידם, או אשר רואים בתפקידם שליחות אשר השכר הוא רק נלווה לה.

אלו הם אנשי שמאל בעיקר ואפילו אנשי תקשורת אחרים ואם אתם במעגלי הפייסבוק הנכונים, תראו אותם מכריזים בקול תרועה: "עשיתי מנוי!" – זאת עוד לפני שנתקלו בכלל בחומה. למעשה, החומה בעבורם יכלה להיות מוחלפת בבקשה של הארץ לתשלום מבחירה (כפי שנהוג בבלוג הזה). הדבר הזה גם בא לידי ביטוי במכתב של עמוס שוקן, מו"ל העיתון, לקוראי הארץ:

"העסקה של רכישת מנוי אינה רק התקשרות מסחרית. זו גם השקעה חשובה בעתידה של עיתונות איכותית בישראל. עיתונות עצמאית שרואה לנגד עיניה אך ורק את האינטרס הציבורי כפי שהיא מבינה אותו בתום לב, ובמקרה של "הארץ", גם עיתונות שמקדמת בישראל ערכים חברתיים, תרבותיים, דמוקרטיים וליברליים ומגינה עליהם ככל יכולתה.

סביב "הארץ" נוצרה קהילה פעילה ותוססת בזירות הדיגיטליות, שאנו מחשיבים מאוד כשותפה לדרך וכגורם שמשפיע על כיווני ההתפתחות של העיתון. השינוי שאנו מודיעים עליו כאן הוא צעד אבולוציוני נוסף בהבטחת קיומה וחיזוקה של מערכת היחסים הזאת."

למעשה 'הארץ' פונה אלינו לא כקליינטים, אלא כ"שותפים לדרך" ועל כן כשותפים פיננסים או תורמים אידיאולוגים. האמת? לגיטימי. כנראה שגם הבלוג הצנוע הזה יצטרך בקרוב לפנות לקוראיו לעזרה (אך במודל שונה מזה שמציעים בהארץ). אבל כאשר גוף בסדר גודל הזה – במיוחד גוף שמחזיק עיתון כמו דה-מרקר שנלחם במדינה ובחברות לחשוף דו"חות פיננסים – מבקש את עזרתנו או את השותפות שלנו, מדוע הוא אינו רואה לנכון לחשוף בפנינו את המצב הכלכלי הנוכחי? לא רק בפנינו, אלא אפילו מרבית עובדי הארץ – המפוטרים באיטיות ושכרם מקוצץ בהדרגה בשנים האחרונות – אינם יודעים לומר כמעט כלום על הכנסות הקבוצה, הוצאותיה, רווחים, הפסדים.

למעשה זה על בסיס אמונה בלבד, שאנו נדרשים "לבוא לקראת" הארץ ולהאמין כי המנוי שלנו הוא חלק ממודל הישרדותי ולא חלק ממודל למקסום רווחים או פיצוי על הרפתקאות פיננסיות. ניקח דוגמה (שהיא כן פומבית) וננסה להסיק ממעריב, שהוא בערך פי 2 בתפוצתו מהארץ (נכון לזמן ממנו נלקחו הנתונים). על כל הפסדיו, שילם מעריב למנכ"ל שלו כ-2 מיליון שקל בשנה, לסמנכ"ל מיליון ולעורך הראשי כמיליון וחצי ש"ח. מדובר על שכר של 100 עד 150 אלף שקל בחודש וכמותם אני בטוח שהיו עוד כמה עשרות בכירים שהשתכרו משכורות מגוחכות עם בונוסים והטבות ללא פרופורציות. כל זאת תוך כדי הפסדים עצומים.

כמובן שאני חושב שיש צורך בעיתונות טובה ושראוי שעיתונאים ישתכרו באופן הוגן. אך מבלי שחושפים בפנינו בקבוצת הארץ את הנתונים הפיננסים, כיצד אני אמור לדעת אם המנוי שלי מוסיף עוד 20,000 ש"ח לבעלים או עוד 200 שקל רוחבית? מדוע לא ניתנה לדוגמה התחייבות מצד העיתון לסטנדרט כלשהו לצד המודל החדש? התחייבות שדמי המנוי שלי לא יהפכו לבונוס סוף שנה של אדם שגם ככה מרוויח 6 ספרות בחודש? התחייבות לא לפטר עיתונאים, בהינתן מספר מנויים כלשהו? התחייבות לתחקיר עומק אחד כל שבועיים? הם אפילו לא מגלים לנו אם הם מפסידים או "מפסידים". מה ההבדל?

מפסידים- כשעלות הייצור של מוצר, גבוהה מההכנסות ממנו.
"מפסידים"- כשהרווחים מהמוצר לא מספקים את הבעלים, בעלי מניות והמנהלים הבכירים.

ב-30 שנים האחרונות, יותר ויותר מפעלים וחברות נסגרים, לא כי הם מפסידים, אלא כי הם "מפסידים". גם הרבה מהדברים שמספרים לנו על קיצוצים עקב "משבר בענף התקשורת", הם בעצם קיצוצים עקב משבר בענף הפיננסים שמאחורי ענף התקשורת.

נקודת האמצע הזאת, בה פונים אלינו כ"שותפים" אך משאירים אותנו בעלטה, מזכירה לי את ביבי כשהוא מדבר על "להדק את החגורה", כאיזה מהלך פטריוטי הנדרש מן האזרחים, בעודו מסתיר מהם את תקציב המדינה והשימוש שיעשה בכספים שנדרשים מהם.

חומת ההפרדה

עד כה דיברנו על האנשים שיעברו את החומה, בצורה כזאת או אחרת. לא נראה שמבחינת המספרים, אלו יצדיקו פיננסית את המעבר לחומת התשלום, אבל לא רק הכסף הוא העניין פה.

התפקיד הראשי של התקשורת, זה שעמוס שוקן חוזר עליו רבות בראיונותיו, הוא לבקר את השלטון: "כלב השמירה של הדמוקרטיה". רק ששוקן (כמו רבים בשמאל), בהתאם לתפישת השוק החופשי שלו, חושב שמספיק שהדבר יתקיים ומאותה נקודה ואילך, זה תלוי בפרט ובציבור להחליט האם להשתמש במידע הזה או לא, כאשר הוא הולך לקלפי או להפגנה הבאה.

בעולם מושלם, זה גם נכון. במציאות, זה לא מספיק לשים שלט באיזו פינת רחוב ולצפות שהדמוקרטיה תפיץ בעצמה את הבשורה. התפישה הזאת הורגת את השמאל האידיאליסטי מזה שנים ארוכות. תוך אמונה כי לאמת יש כנפים, הסכים השמאל לקצוץ לה את הרגליים. והיא נותרה חסרת מעוף, גוררת את גופה הגדום על הקרקע, נעה בעיקר בחוגים הסגורים של השמאל.

ועתה בא 'הארץ' וסוגר הלאה את השורות. מהמקום הזה נולד הרעיון של חומת התשלום בעיתונות, או כפי שאמר עמוס שוקן ל'גלובס': "העיתונים לא ימשיכו להתקיים אם הקוראים לא ישתתפו בעלויות". אך האם הדבר אשר ימשיך להתקיים לאחר מכן, עדיין יהיה עיתון?

העיתונים מתוגמלים לפי כמות החשיפה לפרסומות באתר שלהם, שנגזרת כמובן ממספר האנשים שנכנסים לצפות. העורך של הדיילי מייל הבריטי, שעקף לאחרונה את ה-NYT ולקח את המקום הראשון בעולם לעיתון מקוון, מסביר את הדרך בה עשו זאת, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: "אנו פשוט כותבים חדשות שאנשים רוצים לקרוא".

וזאת בדיוק הסכנה ב"עיתונות" שכזאת – היא מובילה את הבעלים והמנהלים, לייצר רווח שתוצר הלוואי שלו זה עיתונות, לעומת המצב התקין בו מייצרים עיתונות, שתוצר הלוואי שלה זה רווח. כשמוסיפים לזה את חולשתם של העיתונאים, הרי שהעיתונאים שנשארים, הם אלה שמסוגלים לספק את הרצון של הבעלים לרווח – רווח אשר תלוי ברצון של הקוראים, לקרוא תוכן שהם מתחברים אליו.

בסופו של המעגל הזה של רצון לספק את הקורא ורצון לספק את המו"ל, נותרים – כצפוי – רק המסופקים. אך מה הטעם בביקורת שאינה פונה אל המבוקרים? בגוף מבקר, הלקוח לא תמיד צודק – לא הלקוח שאוהב אותו ולא הלקוח ששונא אותו. ביקורת עומדת בסתירה לסיפוק הלקוח. זאת כמובן מלבד כאשר אתה דואג לצמצם את מאגר הלקוחות שלך, כך שהם אינם מכילים את המבוקרים. הפירצות הקיימות בחומה של הארץ, הן לא כאלה שאנשי ימין ישקיעו מאמץ בשביל לעקוף אותן. זה נכון שאפשר להגיע דרך שיתופים ברשת, אך למרות אשליית הרשתות, התוכן נע בתוך מעגלים וקליקות סגורות למדי ולכן לא יהיה לאנשים שאינם במעגלים הללו, את הלינק הנדרש מלכתחילה. כך מקצינים ב"הארץ" את מגמת צימצום החשיפה של התקשורת האיכותית בישראל. הם הופכים את השמאלניות למוצר, בעוד המרכז האינטרנטי יהפוך לחינמון (הימין כבר מזמן חינמון). חומת תשלום על הארץ, היא להרבה ישראלים פשוט לינק ששולח אותם למעריב, ידיעות וישראל היום – מרכז וימינה משם.

מי ישאר מן העבר השני של חומת התשלום?

ימנים – שאמנם נהנו לקרוא ביקורת בכדי לתקוף אותה (וגם לזה יש ערך בדמוקרטיה), אך לא מספיק בכדי לשלם עליה; אנשי מרכז (ואני יודע שרבים בשמאל לא מאמינים בקיומם, אבל הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולהריח את הקלפי) – שמצאו נקודות חיבור, אך אם זה עולה כסף, ימצאו דרכם לעיתונות מרכז-ימין שמקבלת אותם בהפרשים אידיאולוגים לא מספיק מהותיים, אל מול הצורך בתשלום; השכבות החלשות והמיעוטים – אשר חלקם עדיין היו קוראים תוכן איכותי, לו ידם היתה משגת.

ומי ישאר?

השמאל ועוד שמאל ובלוגרים של שמאל ואנשי תקשורת של שמאל ואורגיה ענקית של שמאלנים שפשוט מתמוגגים מכמה שזה מצויין שיש להם עיתון משלהם שמדווח על האמת.

ב"הארץ" מנסים לטעון כי המעבר לחומת התשלום הוא לצורך הישרדות ושמתוך הישרדות זאת, תמשיך העבודה העיתונאית ועל כן האמצעי לא יש ישבש את המטרה. אך המטרה היא לא חשיפה בלבד. "אם עץ נופל ביער  ואף אחד לא שומע, האם השמיע צליל?", שואלת הפילוסופיה דרך ג'ורג' ברקלי. אך זוהי שאלה קיומית מידי ואבסטרקטית מידי לסוגייתנו. זו הצורה בה אנשים רוצים להצדיק פעולות כמו חומת התשלום של הארץ – דרך שימוש בכלים של הכל או כלום, אשר אין בינן ובין המציאות הרבה במשותף. השאלה היא: אם נכרת עץ ביער וכל שלצידו הוא כתב הארץ, שיספר זאת לקומץ קוראי הארץ, אשר הניחו מראש כי נכרת עץ ביער, האם יש משמעות לכך שנשמעה נפילתו?

ישנם מודלים אחרים לעיתונות איכותית (אך צנועה), אך הם לא בתחום הפוסט הזה. בכל מקרה, גם מכונית ללא צמיגים זה מודל כלכלי, השאלה היא האם היא עדיין "מכונית", אם צריך לגרור אותה בכדי להגיע ליעד?

כמובן שזה משקל כבד להטיל על 'הארץ' הקטן, אבל מעריב וידיעות של היום, אינם העיתונים שהיו לפני 20 שנה והתמרכזותם הותירה את הארץ כחייל היחיד מטעם השמאל בעיתונות. ומעכשיו, בגלל שיקולים פיננסים (על פניו), הוא פוחת מתפקידו כעיתון המחצין מידע והופך למגזין סגור, אשר לא משרת את השמאל, אלא את השמאלנים.
(על החשיבות של היקף החשיפה – ולא רק עצם החשיפה – כתבתי כאן).

סוף דבר:

בין 50 ל-60% מהישראלים קוראים עיתונים. כ-6.5% מאלה קוראים את הארץ. זה אומר שרק 3.6% מהישראלים קוראים הארץ. משנה לשנה המספר הזה קטן. במקום להלחם על הפצת האמת הסבירה ברבים, הארץ והשמאל איתו, החליט להילחם על קיום של איזה לפיד של אמת אבסולוטית. לפיד שמועבר במעגלים השמאלנים של הרשתות החברתיות ושאורו אינו מאיר דרך להמונים, אלא מחמם את אלו שבחרו לעמוד לצידו מלכתחילה. וזהו בעצם.

לא נעמיד חינמון שמאל-מרכז ולא עיתון ברוסית או ערבית. לא נילחם על הניצחון, אלא הקיום בלבד. לא נציע לקוראינו מנוי בהתנדבות ונאמר להם כי הם לא משלמים בכדי לחצות חומה אשר הונחה לפניהם, אלא בכדי לאפשר לאחרים לחצות חומה של חינמונים וצהובונים, אשר נערמו עד כי לא נראית האמת מעברם. לא נזכור את זעקותינו על ביבי והבידוד המדיני, עת נצעד אל תוך בידוד אידיאולוגי. לא נאבק על ישראל, אלא על השמאל – כאילו שלאחד יש קיום ללא השני.

כחולי רוח, אנו מתחזקים את חומת הגטו שאליו הוכנסו, תולים עליה תמונות וקוראים לאזור הכלוא בה בית. וממפלה למפלה – מאיבוד השלטון, דרך איבוד התקשורת ועד איבוד הפרנסה – אנחנו שם בכדי לעזור לקרב את החומה אל בתינו המושכרים. ועכשיו גם במרחב הוירטואלי, הגיע הזמן לסגת אל המובלעות ולבנות עוד חומה אחת בינינו לבין מדינתנו. שנאמר כבר בתורה: צדק צדק תיסוג, למען תחיה וירשת את "הארץ".

ובתוך הגטו שמחה רבה וגאווה של אנשים שנקטעה ידם, אך יש שביעות רצון מכמה עדינה היא הצלקת. מגישים ביקורת סבירה ושואפים להיות מבקרי המדינה, מתעלמים לחלוטין מהעובדה כי מוסד מבקר המדינה כבר מזמן שם את שיניו הנשכניות בכוס על השידה ונראה שגם אלו נגנבו. ולא אכפת לנו שאין לנו שיניים ואף אחד לא מבין מה אנחנו אומרים. העיקר שאנחנו, ה-3.6% שקוראים הארץ והקומץ מאלה שיבחרו לשלם – העיקר שאנחנו צודקים. כי התפקיד של העיתונות הוא לחשוף את האמת. זה שאף אחד לא ישמע אותה? זה כבר לא משנה.

אנחנו שם בלימוזינה המאיצה מהכיכר שעוד לא קיבלה את שם הנוסע הגוסס שלצידנו. אנחנו שם כדי ללחוש לו באוזן רגעים לפני שהוא נקטף סופית על ידי הכדורים שחוררו את גופו, כי הוא צדק; כי צדקנו כולנו. וכי זה מה שחשוב באמת. "מה?", אנחנו שואלים ומנסים להבין את מילמוליו האחרונים. משהו לא ברור מתגלגל מפיו. אוסלו משהו. שלום משהו. אל דאגה, חבר. הסוד שמור איתנו ואנחנו, השמאל, ניקח אותו לקבר.

—————————————————————————————————————————–
ב-5.3.2013, עמוס שוקן ענה אונליין באתר הארץ, על שאלות מהקוראים בנוגע לחומת התשלום והתייחס במידה מסויימת גם לטענות מהפוסט.

אישתון הוא בלוג הנעזר בתשלומים מבחירה של קוראיו ("נעזר" כמו ש'ישראל היום' "נעזרים" בשלדון אדלסון). בפוסט שקראתם הושקעו כ-40 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, עיתונות, פוליטיקה, צרכנות, שמאל תל אביבי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

113 תגובות על בועת התשלום של "הארץ": מי צריך צנזורה כשעיתונים חוסמים את עצמם?

  1. מעניין וחשוב! מבחינתי: עיתונות במיטבה.
    אף ע"פ שהפרטים לא 100% מלאים – אני חושב שזו דוגמה טובה לעיתונות יסודית ומעמיקה, ברמה שאפילו ב"הארץ" (הצד הטוב של העיתונות מבחינתי) לא תמיד מקבלים.

    תודה רבה.

    Liked by 1 person

  2. יאיר הגיב:

    נקודה חשובה שלא מצאתי התייחסות אליה – בכמה תרדנה ההכנסות מפרסום בעקבות הירידה הצפויה בכניסות לאתר? אני צופה שזה יהיה הרבה יותר דרמטי מאשר ההכנסות מתשלומי קוראים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בחומה של ה-NYT נמדדה ירידה של 15-20% מהתעבורה באתר. אני צופה שבהארץ זה יהיה באזור ה-30%. צריך לזכור אבל, שלצד הירידה בדיגיטל יש גם עליה קטנה (או יותר נכון – מיתון ירידה) במנויי הדפוס. מצאו בעולם שלצד המבצעים של הדיגיטל כשמרימים חומת תשלום, אז אנשים לפעמים כבר עושים מנוי משולב. זה כמובן דוחף את ההכנסות מהדפוס למעלה.

      אז קשה לחשב במדויק את הנזק מול התועלת. זה גם מודל שלוקח לו זמן עד שהוא מתחיל להתייצב ולייצר כסף.

      אהבתי

      • זאב ערבות הגיב:

        אף שציינת ש"הארץ" אוסף מידע על המנויים – לא חישבת עלייה אפשרית בהכנסות מפרסום כתוצאה מקהל יעד ממוקד יותר, שיש עליו יותר מידע. תעריפי הפרסום, למיטב ידיעתי, נקבעים גם לפי איכות החשיפה.

        זאת ועוד, הערכת מספר העיתונאים שלך חסרה לטעמי עד מאוד.
        ע"ע: http://www.haaretz.co.il/misc/editors ו-http://www.themarker.com/misc/editors. תוסיף לזה צלמים ועורכים ואת צוות העכבר/מקומונים.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          יש טענה לעליה במחיר עקב עליה באיכות המידע לגבי הקוראים. לא ראיתי תימוכין לטענה הזאת ברשת בכל מקומות בהם קראתי על גופים שעברו לחומות תשלום. אבל סביר שיש שינוי כלשהו.

          לגבי כמות העיתונאים –

          הלכתי לפי יחס סביר בין עיתונאים לשאר התפקידים בשאר העיתונים. לדעתי אני קרוב מאוד למספר האמיתי (ואני כן מכליל במספר הזה עורכים). לגבי צלמים ותפקידים נוספים – לא נכנסתי לזה, כי לא מצאתי מידע מקביל ב-NYT. אני לא יכול לעשות השוואה, לגבי נתונים שאין לי (לא ב-NYT ולא בהארץ). למיטב הבנתי, מרבית הצלמים היום עובדים בפרילנס.

          לגבי המקומונים וכדומה – הם לא בספירה כשם שעוד 50 גופי תקשורת אחרים שבבעלות החברה של ה-NYT גם כן לא נכנסו. מדובר על הארץ, כי החומה היא על הארץ.

          אהבתי

          • זאב ערבות הגיב:

            החומה היא אמנם על הארץ, אבל ההכנסות וההוצאות הן מכל הקבוצה.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            כך גם לגבי הנתונים של ה-NYT. כל עוד שמרתי על סימטריה, הכל תקין. הייתי מעדיף לתת מספרים יותר ממוקדים, אבל אלו מוסתרים.

            אהבתי

  3. hila הגיב:

    מפחיד ביותר. תודה לך על מאמר מעניין

    אהבתי

  4. אסתי סגל הגיב:

    לדעתי נקודה אחת שכחת והיא, בעצם העובדה שהארץ דורש תשלום עבור תוכן שנמצא ברשת הוא מתחיל את המאבק על דעת הקהל ועל מיצוב התודעה הצרכנית – על תוכן צריך לשלם.

    מתחילים בהארץ וזה יזלוג למקומות אחרים, לתרבות, לענף הספרים הקרוס, לענף המוסיקה ועוד. כל המקומות האלו בהם הציבור חושב שהוא יכול לקבל נכסים רוחניים בלי לשלם עליהם.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא שכחתי את הנקודה הזאת. יש חלק בתחילת הפוסט בו אני מסביר מדוע התוכן באינטרנט (לפחות באתרים מבוססים פירסום) אינו בחינם. זה לוקש.

      לגבי מודלים נכונים יותר לגביית תשלומים – בפעם אחרת.

      אהבתי

      • אסתי סגל הגיב:

        ראיתי.
        וכאמור לא השתכנעתי מהטיעונים שלך.
        קורה.

        אהבתי

        • שי הגיב:

          זה משול לפרה שרוצה להניק יותר מהעגל שרוצה לינוק. שום דבר לא בחינם, גם שהוא מוצג כך. הארץ מעוניינים שנקרא את ה"נכס הרוחני" שלו כדי שירוויח מפרסומות וכדי שתהיה לו זכות קיום. הוא מעוניין שמנועי החיפוש יציגו את התוכן שלו ושנגיע אליו ולכן בחר בחומה הרכה. כמו שלנו, צרכני התוכן, כל דבר "חינמי" בא עם מחיר, כך גם לארץ.

          אהבתי

  5. ido2267 הגיב:

    אולי אין בכלל דבר כזה "ימין כלכלי" אלא רק "ימין". אם ההתנהלות הכלכלית מצמצמת את כוחו של השמאל אז היא לא רק כלכלית .

    אהבתי

  6. sheimus הגיב:

    משאלת לב – שכמה אנשים יקרים יבינו שזוהי הזדמנות, וירימו פלטפורמה מרכזת ידיעות ובלוגים, בתוספת כותבים בסגנון עיתון, עם העומק והעניין שניתן למצוא בהארץ

    חוצמזה, יש לארץ גם אמירה ברורה לגבי העיתון המודפס. יותר זול לקנות מנוי שנתי לעתון המודפס, ולקבל גישה לכל תכני האתר מאשר לקנות רק גישה לאתר. יכול להיות שהם גילו שהאינטרנט זה לא כזה גליק, ועכשיו מנסים להגדיל את התפוצה בסה"כ?

    אהבתי

    • אחד הגיב:

      איך הגעת למסקנה הזאת? מנוי שנתי לפרינט יעלה בין 1,800 ל3,200 שקל (150-270 לחודש), והמנוי הדיגיטלי עולה כרגע 320 לשנה.

      אהבתי

  7. שחר הגיב:

    מרתק. תודה. שוקל ברצינות להעלות תרומה לאישתון, בשווי המנוי שרצתי ועשיתי לעותק הדיגיטלי של הארץ.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בעוד חצי שעה עמוס שוקן ידבר באתר הארץ ויענה על שאלות. לך ותשאל אותו לגבי הדברים שמפריעים לך. המטרה כאן היא לא לפגוע בהארץ, אלא לדחוק בהם לספק יותר. תמתין. תראה אילו תשובות אתה מקבל ותחליט בצורה מושכלת.

      אהבתי

  8. איתי הגיב:

    אפשר להציע תאוריה אחרת. ריבוי ערוצי התקשורת מייתר את המודל הקלאסי של העיתונות. העיתנות שאתה מצייר כבלוגר פרטי עדיפה על עיתונים של בעלי אינטרסים.

    אהבתי

  9. avivitmishmari הגיב:

    מקרה חמור של אובר-היפסטריות שנושכת את זנבה, צר לי.
    1. האם "הארץ" לא היה היחיד שנתן כותרת ראשית לפולו-אפ על תחקיר המתאבדים שלך? עכשיו הוא בין הרעים?
    2. ממתי אתה מצפה לשקיפות מעסק מסחרי? זה לא מיזם crowd sourcing, כולה מנוי, כמו מנוי לספריית וידאו. מי שרוצה, יוריד סרטים בחינם ואפילו עם כתוביות בעברית, ויעקוף את דמי המנוי, אז מה.
    3. שירוויחו כאוות נפשם, כל עוד המחיר שהם מבקשים נראה הגיוני פר משתמש והם משלמים לעיתונאים שלהם שכר הוגן.
    (מודה: עשיתי מנוי בתשלום וגם הודעתי על כך בפייסבוק. אני מבינה שזה לא אופנתי כפי שהיה לי נדמה).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. הארץ אכן היה היחיד שנתן מענה של ממש לחקירה שלי במצ"ח. לעומת זאת, הארץ כמו שאר העיתונים, לא פירסם את התחקיר המקורי. כמו כן, הארץ כמו שאר העיתונים, לא דרש ולא דורש עד היום ממשרד הביטחון את מספר החללים של מדינת ישראל בשנה שעברה.
      למרות שכך, מטרת הפוסט היא לא "לקבור" את הארץ, אלא לדחוק בו להגן על העיתונאים שלו ולדחוק בקוראיו לא לשלם בעיוורון, אלא לומר להארץ -אני אעשה מנוי, אבל אלו התנאים למנוי שלי!

      2. אין בעיה. ה-NYT כשכתב את פניתו לקוראים לא עשה נאומים על איך שהם חלק מ… ושותפים לדרך… וכל הדברים שעשה הארץ. רוצים להתייחס אלינו כלקוחות ולהארץ כמוצר? זכותם. אבל בלי נאומים ומכתבים. אני לא רואה בהארץ כמוצר ולא בעיתונות בכלל. אני רואה בזה כצורך בסיסי של מדינה דמוקרטית. ועל כן, אני מבקש תשלום מקוראי ולא מחייב אותו או מסתיר המידע מאחורי חומה. אם פונים אלינו מהארץ ואומרים "אנו זקוקים לעזרה" ומשווקים פירסומות בנושא, ראוי שיראו לקוראים שאכן מדובר על צורך אמיתי ושיתחייבו כי הכסף ילך לעיתונות פרופר ולא לבונוסים וכדומה.

      3. הם לא משלמים לעיתונאים שלהם שכר הוגן. מצד שני, גם שאר אמצעי התקשורת לא משלמים שכר הוגן. מעבר לכך, שכר הוגן זה לא הכל. לעיתים הנותרים מקבלים שכר סביר, אבל עובדה זו מסתירה שרבים פוטרו, שהעומס גדול על הנותרים ושהרבה עיתונאים מוחזקים כפרילנס בשכר לא הוגן אשר אינו משתקף בדוח"ותף בדומה לעובדי הקבלן.

      בשורה התחתונה, המטרה היא לדרוש מהארץ סטנדרט גבוה יותר ולא לומר לאנשים: "אל תעשו מנוי". סביר שאני עצמי אעשה מנוי בהמשך, אבל זה לא אומר שאין מקום לביקורת וזה לא אומר שהמודל שהציג הארת הוא הנכון או המתבקש. אם זה לא היה עניין עסקי, השאלה שלי "מדוע לא ביקשתם לפני שדרשתם?" לא היתה נשמעת לך הזויה. ובכל מקרה, לא היה מה להפסיד מההליך.

      אהבתי

  10. דוד הגיב:

    ככל שעובר הזמן נהיה ברור יותר ויותר שהשמאל נדחק לעבר מלחמת הישרדות. רגעי השיא שלה יבוטאו במלחמת אזרחים פנימית ישראלית. ממש כמו שפרופ' ישעיהו ליבוביץ' צפה שתקרה. זו מלחמת אזרחים של השמאל נגד הדתיים המתנחלים, החרדים, הימניים הפשיסטים. תוצאות הקרב לא ידועות מי ינצח ומי יפסיד, או שכולם יפסידו. אבל זה יהיה משהו מכונן אידיאולוגית בגדר של דת חדשה וסדר חדש.
    ראשי הבהמות הכרותות שנמצאו היום ברחבי תל אביב הינם ביטוי ראשוני לתחילת התהליך.
    זה רע, אבל הכרחי. כמו השיר של שלום חנוך: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".

    אהבתי

  11. ערן הגיב:

    בתור קורא קבוע של "הארץ" כבר מעל 10 שנים הרגשתי מחויב להתייחס לתסריט האימה אשר מלווה לשיטתך את הפיכתו של "הארץ" לעיתון בתשלום.
    אני כבר לא ממש זוכר את המעבר מידיעות אחרונות לעיתון הארץ, אבל אני כן זוכר שלאחר שכבר התרגלתי לקרוא את הארץ, כל עיתון אחר הרגיש כמו צהובון. ואני חייב להודות שהייתה גם תחושה של זלזול בקוראים של העיתונים האחרים.
    וכן, הארץ הפך גם בעיני למשהו מעבר לעיתון סתם, הוא הפך לחלק מן הזהות שלי.
    אבל לאורך השנים לא יכולתי להתעלם מכך שארץ לא שונה בבסיסו מן העיתונים היומיים האחרים וכמוהם מייצג את השיטה הפוליטית כלכלית הרווחת בארצנו. ההבדל היחיד בינו לבין העיתונים האחרים הוא בקהל היעד שלו, ולכן הכתבות עקבו אחרי הקהל לכיוון השמאלי של המפה הפוליטית, וגם נכתבו במשלב קצת גבוה יותר. וזאת אחת הסיבות שהתפישה ש"הארץ" הוא מפלט האחרון של העיתונות החופשית בישראל היא שגוייה מיסודה.
    עיתון הארץ, עוד לפני המעבר למודל החדש, היה מוצר צריכה כמו שאר העיתונים המרכזיים. והזלזול שלעתים הפגין כלפי הלקוחות שלו לא היה מבייש לדעתי גם את תנובה. בכתבה אתה מראה שלאורך השנים נעשו קיצוצים בעיתון, ואני בתור קורא יכול להעיד על ירידה עקבית ברמה של הכתבות ועמודי הדעות. כמות הכותבים בסגל העיתון התמעטה, הכתבות בעיתון הלכו והתקצרו, כמות התחקירים התמעטה, כאשר סוף סוף יצא לך לקרוא כתבה מושקעת, היית מגלה כי היא תורגמה מהגרדיאן או מהניו יורק טיימס, וכתבות ומדורים אהובים בעיתון התבטלו בעקבות עריכה(מי גילה לשוקן על שלום טוקשה ) או קיצוצים (למי אכפת שלמוסף הארץ יש חצי מהעמודים, העיקר שהוא עבר לפורמט חדש). המקום היחיד בו הורגשה צמיחה הוא בכמות השמות שיש לכתבות באינטרנט, ותוכן שיווקי.
    אני חושב שבעיקר שימש הארץ במשך שנים רבות איזושהי משענת לאנשי שמאל, מדורת שבט וסמל סטטוס. אבל אי אפשר באמת להיות אנטי ממסדי בעיתון ממסדי. וכבר הרבה שנים לא הייתה בו אמירה מקורית באמת. בשביל למצוא תוכן איכותי וחופשי מצנזורה צריך לחפש קצת יותר ולהשקיע טיפה יותר זמן ומאמץ מאשר להתחבר לאתר של הארץ. אבל אני גם חושב שכל מי שרוצה לעשות זאת יכול למצוא את מקורות המידע האלטרנטיביים ברשת. ואיזו דוגמא טובה יותר מן הבלוג של אישתון.
    עצם העובדה שאינני יכול להתחבר לאתר של הארץ כבר גרמה לי למצוא דברים מעניינים וייחודיים הרבה יותר מן העיתון אותו הייתי קורא, ואין מניעה שגם הקוראים האחרים יעשו את אותו מהלך, ופתאום לבלוגרים יהיה קהל גדול הרבה יותר לכתוב אליו. ובעקבות החשיפה לבלוגים אולי יהפכו קוראים רבים יותר לבלוגרים בעצמם.
    ולכן לדעתי המעבר של עיתון הארץ למודל בתשלום יכול להיות הזדמנות גדולה להפיכת זירת התקשורת בארץ למשהו אחר וטוב יותר, וזה תלוי בעיקר בקוראים לשעבר אשר משוטטים באינטרנט בחוסר מעש.
    או שכולם פשוט יעברו לYNET.

    אהבתי

    • אפרים הגיב:

      מסכים.

      הרבה שנים הארץ היה המקום היחיד בישראל בו היית יכול לקרוא משהו על חדשות העולם. בשנות התשעים לפני עידן האינטרנט כלל לא היו כתבות בעיתונות על העולם (כיום עוד פחות?) מלבד בהארץ.
      בידיעות-מעריב יכלת לקרוא מדי פעם על אסונות טבע פה ושם או על תרנגולות שהטילה ביצת תנין בארקנסו. מלבד זה חדשות מהעולם עסקו באופן בלעדי באנטישמיות ובתגובות לפעולות ישראל.

      במובן זה ובמובנים אחרים להארץ היה מבחינתי חשיבות עצומה מבחינתי. והרבה קרדיט מגיע לעיתון. אבל בעשור האחרון ה"רולניקיזציה" הפכה אותו לרזה וכזה שלא מצדיק את עצמו. הוא נשען על חסד נעורים תוך שהוא ממשיך לקצץ במקומות החשובים ביותר.

      Liked by 1 person

  12. איתי הגיב:

    לעניות דעתי , חומת התשלום נועדה לצמצם את הזליגה של המנויים של הדפוס לצריכת העיתון בצורה
    דיגטלית , ימים יגידו את מדובר במודל עסקי יציב . מעבר לזה נשארנו עם הדברים שאותם , גם אתה , מגדיר כספקולציות .
    לגבי ההבדל בין תרומה לעומת מינוי (במקרה של חומה רכה כהגדרתך) , למרות שאתה טוען שמדובר בהבדל סמנטי בלבד , זה ממש לא כך , יש שוני באופן בו המשלם תופש את זה .
    לדעתי פספסת עם הגישה הטהרנית , בבסיסו של דבר מדובר בעסק כלכלי , ולא במפעל נדבני , ולכן גם אם לא מפסידים בפועל , הרי שיש תשואה אלטרנטיבית .
    שלא לדבר על כך שגם אתה לא חושף את כלל האינטרסים שעומדים מאחורי הבלוג (לא שזה לא "בסדר" לדעתי , אבל נאה דורש ….) .
    נגיע לעינינו של דבר , אתה מצפה שבעלי העיתון , יפסידו כסף על מנת לספק עיתונות שמאלנית לכלל העם , כמה זה באמת שונה מ"ישראל היום" ?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "גם אתה לא חושף את כלל האינטרסים שעומדים מאחורי הבלוג "

      אבל אני לא דורש תשלום.

      " אתה מצפה שבעלי העיתון , יפסידו כסף על מנת לספק עיתונות שמאלנית לכלל העם , כמה זה באמת שונה מ"ישראל היום" ?"

      לא שונה בכלל. בעולם תקין יותר, לא היה צורך בהפסד בכדי ליצר עיתונות איכותית. כמו שכתוב בפוסט עצמו, אני לא יודע אם "הארץ" כעיתון, באמת מפסיד. אבל גם אם נניח שכן, אני בהחלט אומר שכציבור, השמאל צריך להיות מוכן להפסיד בעבור עיתונות שפתוחה לציבור. אם יש חינמון ימין-מרכז, צריך להיות חינמון שמאל-מרכז (זה ללא קשר לכך שצריך אולי להיות מאבק בכדי להפסיק את כל המודל הקיים של בעלי הון המממנים תקשורת).

      אהבתי

    • ido2267 הגיב:

      האינטרסים מאחורי הבלוג הזה ברורים לגמרי. מדובר בשמאלני, אוהב ערבים עם תסביכים גלותיים וזין קטן. מה לא?

      אהבתי

  13. יואב הגיב:

    רק נקודה קטנה לניתוח הפיננסי.
    מבחינת בעל ההון הפסד אין משמעותו שהוא מוציא כסף מכיסו. מבחינת בעל נכס מסוים אם הוא לא מקבל עליו רווח נתון הרי שמבחינתו הוא מפסיד.

    כלומר אם משפחת שוקן מחזיקה נכס, היא מצפה לקבל עליו ריבית שנתית מסוימת. בוודאי יותר ממה שהייתה מקבלת לו הייתה מוכרת את הנכס ומפקידה אותו בבנק (במונחי הכלכלנים בריבית חסרת סיכון) .

    לכן משיכת 40 מיליון שקל בתקופה של חמש שנים על נכס ששוויו כ400 מיליון (לפ כ60 אחוז מ700). אומר שהם מושכים באופן גס כ2 אחוז משווי הנכס שלהם, לא סכום גבוה. תשווה זאת לבעל הדירה שלך שמרוויח כ4-6 אחוז משווי הנכס כל שנה. כך שמבחינתם הם בהחלט מפסידים.

    כמובן שהם יכלו למכור את הנכס בשלמותו, אבל קרוב לוודאי שמכירת הנכסים הפיסיים בהדרגה, תוך המשך השליטה, שווה להם הרבה יותר מאשר מכירת העסק כולו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אבל לא מדובר על נכס כמו הדירה שלי. הדירה שלי היא מבנה. הפונקציונליות – בהתעלם מרעידות אדמה – מובנית סתם מעצם קיומה ואינה משתנה מאותו רגע שסימו לבנות אותה ועד היום. פה מדובר על דבר נזיל. אז יש שנים שהם הרוויחו 10-20% עליו ועכשיו אולי אחוזים בודדים. אם נחזור לדיון על הדירה – האם הדירה מפסיקה להיות ריווחית רק בגלל ש-5-10 שנים היא ב-2% למרות ש-30 שנה לפני כן היא היתה ב-20%?

      כמו כן, אני טוען שבאופן בסיסי יש אכן ניגוד אינטרסים בין בעלות של עיתון לעבודה העיתונאית, כאשר הבעלים רואה בעיתון כעסק שיש להרוויח עליו. בעלות נכונה על עיתון, בעלות שרואה בעיתונות כשליחות, היא כזאת שמוכנה להוציא משכורת מהעיתון, ללא רווחים ובונוסים וכדומה, כל עוד העיתון מקיים את עצמו.

      אהבתי

      • יואב הגיב:

        לגבי הנזילות זה נכון גם לגבי הדירה שלך. היו תקופות שהתשואה על הדירה הייתה נמוכה בהרבה, נמוכה אף מהריבית הבנקאית. מצב זה מבחינת בעל הדירה המושכרת הוא הפסד. הסיכון לא שונה מהותית. הריווחיות מבחינת הבעלים, כל בעלים, היא בראייה קדימה ולא בראייה אחורה. ולכן מה שהיה בעבר לא משנה.

        אכן יש ניגוד עניינים בסיסי בין הבעלות לבין הייצור. וזה נכון לא רק לגבי עיתון. מוסד הבעלות הקפיטליסטית מחייב שלא תתרחש כל פעולת ייצור אם אין ממנה רווח שהוא מעל רווח נורמלי מסויים (נניח הריבית הבנקאית).

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אז אני לא מקבל את המודל הזה. אני חושב שריווחיות היא משנית לתוכן. כמובן שהיא תופסת קדימות כאשר היא עלולה להפוך להפסד ומעצם כך לבטל את התוכן. אך כאשר מדברים על "הפסד", לדעתי יש לעשות ממוצע סביר. אז אני לא דורש ברווחי סבו של שוקן, אבל לא יתכן ש-20-30 שנה של רווחים, נמחקים כאילו לא היו, כאשר יש 5-10 שנים של צמצום כלשהו. חייבת להיות הסתכלות שעושה ממוצע לדבר הזה.

          אהבתי

  14. אור הגיב:

    התוך השו"ת עם שוקן בהארץ (לפני מספר דקות):

    מיכאל וגולש נוסף שואלים: האם הארץ מתחייבת לא למכור לצד שלישי את מאגר המידע על המנויים בתשלום?

    שוקן: רשימת המנויים, הפרטים האישיים וכתובות המייל שמורה בידי קבוצת הארץ. לא ייעשה שימוש ברשימה זו על ידי צד שלישי.

    אני אקדים ואומר שאני מאוד מעריך את התחקיר שביצעת והוא אכן מעורר מחשבה. בתור מנוי הארץ ואדם שחרד לפרטיותו, ומתנגד להעברת פרטיו לצד שלישי, רציתי לדעת, מה האמת? מנין לך שהמידע אכן מועבר לצד שלישי? האם שוקן משקר?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הוא לא משקר. הפרטים האישיים שלך, רשימת המנויים וכתובות המייל לא נחשפות לצד ג' (אלא אם כן זה נעשה באופן פלילי).

      אבל הארץ כן מעביר מידע סטטיסטי לגביך (מבלי להפר את הפרטיות שלך וכמו כן, למרות שהם לא מעבירים את המידע עצמו, הם מעבירים את היכולת להשתמש במידע. הם לא ימסרו למפרסם או חברה אחרת את הפרטים שלך, אבל החברה האחרת תוכל לשלם להארץ, והארץ כבר יכוון את הפרסומות לפי המידע שיש לו עליך. כמו כן, כתובות המייל משמשות לספאם (זה כבר נעשה גם היום כשאתה נרשם במייל למהדורה האנגלית).

      אהבתי

  15. אלעד הגיב:

    זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר לאנשים מסביבי שששים לפתוח את הארנק. אם כל עיתון אחר היה מפיק את הפרסומות המטופשות האלה זה היה הופך לשיחה לגלגנית בפייסבוק.

    אהבתי

  16. איתי הגיב:

    למרות הנימה התוקפנית של דברי הקודים , אני מסכים עם רוב הדברים .
    הבעיה לדעתי היא היעדר מודלים אלטרנטיביים לעיתונות , בתוספת השפה העברית .
    וכן מלכ"רים , לדעת שנינו , זה פיתרון אפשרי .

    כתבה מעניינת על הנושא (מבית שוקן …)
    http://www.themarker.com/markerweek/1.1850678

    אהבתי

  17. אייל שדה הגיב:

    כעובד הארץ לשעבר אני נאלץ לצערי להסכים עם רוב טענותיך. ההסתרה של הנתונים הכספיים של הקבוצה מהקוראים והעובדים היא לא פחות מבזויה, ועליה החוצפה לבקש את שיתוף הפעולה של הציבור בהכנסות ללא ניסיון רציני לשקיפות ולטוהר מידות שלהם העיתון מטיף. מצער ומביש.
    מאידך גיסא, הארץ הוא הרבה יותר מעוד עיתון, וחלקים בהנהלה רואים בעבודתם שליחות ציבורית.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      מסכים. ועם השליחות מגיעה המחויבות. אני לא מרגיש שביקשתי משהו שאמור להיות קשה להחצנה ולפירסום – במיוחד לאור העובדה שהטענה היא שמדובר רק על הפסדים. מה היה יותר קל, מאשר "לסתור בפני" עם דוח"ות שמראים את ההפסדים הללו ועל הדרך לגייס רבים (כולל אותי) למנוי שהוכח שיש צורך אמיתי בו?

      אהבתי

  18. אמיר הגיב:

    אלמנט נוסף בחומת תשלום רכה הוא שכאשר עוקפים אותה על ידי חיפוש בגוגל מעלים את הריטינג של הדף המחופש.
    הארץ אימץ שיטה זו מהניו יורק טייס שכן מכך עולה ערך הפרסומות ובעצם הקוראים שוב עובדים בשביל העיתון (פעם נוספת על הצפיה בפרסומות).

    אהבתי

  19. Ron הגיב:

    לא יאומן: שנים מסכימים כמעט כולם שפתרון קביל לעיתונות ברשת הוא שימוש ב-micropayments (למשל, קריאת כתבה בעיתון מקוון תעלה אגורה) ועדיין אף בעל מאה לא התייצב מאחורי אנשי פיתוח ועשה את המכה בפיתוח ה-infrastructure הדרוש.

    נ"ב: יש לי בראש את המפרט המלא כמעט לפתרון כזה, אך כאשר הסיכוי ליישום נראה כעת רק בשיתוף עם חברת כרטיסי אשראי או תואמותיה, כמו PayPal – מפתח יחיד לא יכול לייצר פתרון כזה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לבלוגר קטן כמוני, אין ברירה אלא להשתמש בשירותים הללו (ששודדים אותי). אבל לעיתון בסדר גודל של הארץ, יש יכולת לעקוף את העלויות הללו. אף אחד לא עושה זאת עד כה.

      אהבתי

  20. derschwarzkater הגיב:

    אישתון, תעשה לי ילדים.
    אבל קודם תראה את המערכון הזה:

    Liked by 1 person

  21. נ' הגיב:

    תודה על הניתוח המעמיק ועל הקישור החשוב לפרקטיקה הכלכלית הבעייתית של ההנהלה.

    ב"הארץ" למעשה אין בכלל דיווחי חדשות עולמיות, אלא רק תרגומים של כתבות מעיתונים אחרים (למעט דיווחיו של חמי שלו מארה"ב). וחדשות מקומיות פתוחות לגישה גם ללא מינוי. כלומר: המינוי הוא למעשה למעין "מגזין" שכולל דיעות וניתוחים בלבד (כמו The Atlantic או Huffington Post). מאחר שכך, אולי החסימה של התכנים תביא לגידול בפעילות הבלוגים החוקרים, שבמובנים רבים, עדיפים על פני העיתונות המאורגנת. נקווה.

    נכון לעכשיו, לא נראה שאפשר לעקוף את החומה באמצעות קישור מגוגל.

    (בשוליים: על מדידת כמות קוראים של כתבות – http://m.theatlantic.com/technology/archive/2012/10/dark-social-we-have-the-whole-history-of-the-web-wrong/263523/
    ועל החומה של הניו-יורק טיימס – http://www.techdirt.com/articles/20121226/03553321486/nyt-paywall-working-better-than-people-expected-that-doesnt-mean-its-working.shtml)

    אהבתי

  22. ראם ש. הגיב:

    אם כבר בגילוי נאות עסקינן, אשמח לקרוא מתי בדיוק קיבלת את התשלום הגדול שאליו התייחסת. האם קיבלת אותו קרוב למועד הבחירות והאם היה לו קשר לפי מיטב ידיעתך או לפי הערכתך לתחקיר שכתבת על מפלגת ארץחדשה?

    מעבר לכך, אני חושב שהטקסט הנ"ל ראוי מאוד, אך השורה החתונה מבחינתי עדין זהה לזו של אסתי סגל. גם אם הייתה כאן בעיה, אז היא בטלה בשישים לעומת העובדה שחייבים לשנות את התפיסה של הציבור לגבי תוכן בתשלום. לא פרסומות, אלא כסף אמיתי מהארנק. זה הכרח ובעולם הלא מושלם שלנו לפי עניות דעתי זה חשוב יותר מאשר הפרטים הקטנים עליהם דיברת כאן.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אם אני זוכר נכון, התשלום היה לאחר התחקיר על ארץחדשה אך בסמוך מספיק בכדי להעיד כי הוא תשלום בעקבות אותו תחקיר.

      אני לא חולק על הצורך לשלם על תוכן. אני חולק על התשלום על תוכן בעיוורון רק כי מישהו אמר לך שאתה משלם על התוכן. רוצים כסף בשביל תוכן? תתחייבו להעביר את הכספים לתוכן. זו לא דרישה מסובכת. למעט לכך שמדובר במטרה שמאלנית יחסית – חופש העיתונות – אין הבדל בין הרצון של השמאל לשלם מבלי לקבל מידע או הוכחה להיכן הכסך הולך, לרצון של הימין לתת לצבא או למוסד לפעול באופן חופשי, מבלי לדרוש שום דין וחשבון לגבי המחיר והפעולות.

      אהבתי

  23. איליה הגיב:

    עזרת לי לגבש עמדה קוהרנטית לגבי הסוגייה שהתלבטתי בה זמן רב. תודה לך על כך, כי הסיפור קורע הלב אודות הצלתו של שופר הדמוקטיה שיכנע אותי מספיק על מנת לשקול רכישה של מנוי.
    ועכשיו, שתי שאלות:
    1. לא הבנתי – האם העיתון עומד בכל מקרה בפני התמטטות כלכלית, שגם דמי המנוי לא יצליחו לבלום? או שמה מדובר בעסק רווחי שאינו מצליח להשביע את תאבון בעליו. במידה ומדובר באופציה הראשונה, האם לא די בסכנה קיומית על מנת לעצור את ביזת הקופה ע"י בעלי השליטה? או שמה משפחת שוקן אדישה לגורלו של העיתון?
    2. אינני יודע מתוך אילו שיקולים אתה שומר בכזו קנאות על פרטיותך, אך כאשר אתה תוקף חזיתית כלי תקשורת מרכזי כמו "הארץ", קיים סיכוי שהוא יגיב בחשיפתך. האם אתה חושש מכך והאם צעד כזה עלול לפגוע בתיפקודך כעיתונאי עצמאי?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. אני לא יודע. נראה ברור למדי שנמשכו כספים בסכומים גבוהים. האם הם נמשכו בתקופת רווח או הפסד? לא ידוע. אבל אם היה בתקופת רווח, אז בראייתי, אני לא חושב שזה הוגן למשוך כספים עד לפני שנה ואז לבוא ולהגיד: "תראו, אין לנו כסף".
      אם זה היה בתקופת הפסד, אז זה אפילו יותר גרוע.
      אני חושב שכל האופציות כאן הן פסולות, אבל מעבר לכך, אני חושב שזה לגיטימי שהקבוצה תפרסם לקוראיה את הנתונים. נכון שאין חובה חוקית לעשות זאת ונכון שאף אחד אחר לא עושה זאת. אבל לצד זה שהם טוענים להפסדים, אז זה אמור להיות ממש קל. לא רק זאת, אם באמת יש הפסדים (שמקורם לא במשיכות אסטרונומיות מהקופה), הרי שפרסומם רק יעזור לקידום מנויים בתשלום.

      2. לא במיוחד. אני מעדיף את המצב האנונימי שלי (תוכל לקרוא על האנונימיות שלי בפוסט הזה), אבל אני אסתדר גם בלעדיה. ללא קשר, לחשיפה שכזאת אין ערך עיתונאי והיא תצביע על נקמנות זולה ורדידות, שתעלה להם יותר מאשר הסיפוק הזול.

      אהבתי

  24. ilanko הגיב:

    תודה על הניתוח ופריסת העובדות הברורה, חשוב להוסיף כמה פרמטרים שעלולים לשנות מעט את התמונה.
    1. גולשים משתמשים בחוסמי פרסומות, ואני אחד מהם.
    2. שימוש בחסמים כפילטר לתגובות.
    3. מנגנון הפרסום במהדורה המודפסת רווחי מאוד מאז המשבר של 2008.
    4. אני לא מתכוון לעשות מנוי להארץ או לתרום לאישתון.

    אהבתי

  25. ברק הגיב:

    תודה, כתבה מעניינת עד מעצבנת אבל, יש יתרון בתשלום….היות ואני לא מתכוון לשלם כדי לקבל פרסומות נוספות , יתפנה לי הרבה זמן….

    אהבתי

  26. Atheisms הגיב:

    אתה צודק לגבי הקטנת הסירקולציה של הכתבות של הארץ ממיעוט קטן למיעוט מזערי, אני חולקת על דעתך בענין האיכות והביקוש. איכות היא דבר מאוד סובייקטיבי, ולהציג את הארץ כאילו שהוא איכותי אובייקטיבית ועוד להלל אותו כמקור לאמת אבסולוטית ("במקום להלחם על הפצת האמת הסבירה ברבים, הארץ והשמאל איתו, החליט להילחם על קיום של איזה לפיד של אמת אבסולוטית. […] לחצות חומה של חינמונים וצהובונים, אשר נערמו עד כי לא נראית האמת מעברם […] כי התפקיד של העיתונות היא לחשוף את האמת. זה שאף אחד לא ישמע אותה? זה כבר לא משנה.") נראה לי מוגזם לחלוטין.

    אם לשפוט לפי ההערות שלך כלפי עיתון שעקף את NYT וכלפי הארץ, נראה שלשיטתך יש יחס הפוך בין איכותו של עיתון לבין כמות הקוראים שלו, ובדומה לדילמת אותיפרון – לא ברור אם אתה מניח שעיתון הוא איכותי יותר סובייקטיבית מפני שיש לו פחות קוראים או שיש לו פחות קוראים מפני שהוא איכותי יותר "אובייקטיבית" (בדגש על המרכאות).

    בנוסף, מסיבה שאינה מובנת לי כלל, אתה רואה ביחס בין ביקוש להיצע והאפקטים שלו על ענפים שונים בשוק ממש שיקוץ. להזכירך – ביקוש והיצע משולקים ל"חוקי הטבע" של השוק גם במערכת שאינה קפיטליסטית כלל, בדיוק כפי שכוח הכבידה על השפעותיו השונות על עצמים תקף גם לאנשים שמאמינים שהם מסוגלים לרחף באמצעות כוח המחשבה וגם למסוממים שבטוחים שהם ציפורים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שימי לב:
      "החליט להילחם על קיום של איזה לפיד של אמת אבסולוטית"

      השמאל החליט

      על איזה

      זה לא שאני מקבל את זה. למעשה, אני רומז במהלך הפוסט (ובמקומות אחרים בבלוג) שגם הארץ רחוק (מאוד) משלמות.

      לגבי איכות מול כמות –

      יש מקום קסם אני מניח בו השניים נפגשים. אבל כשמדובר על מערכת המורכבת ממאות או אלפי אנשים (כדוגמת עיתון), אז האיכות היא ממוצע שלהם ועל כן נדיר ביותר שיש מפגש שקשה. ולכן בדרך כלל, לדעתי, האיכות תשלם מחיר בכמות ולהפך.

      ביקוש והיצע –

      הם חוקי טבע עד רף מסויים. אני צריך לאכול; אני צריך קורת גג; מים, אוויר, ימי מחלה וכדומה. אבל מרגע שתנאי המחיה הבסיסיים שלי מסופקים, אני לא פועל לפי ביקוש והצע. זאת לא רק דעתי, אלא גם תוצאות במחקרים רבים. שכר גבוה הוכח שאינו מביא לתוצאות טובות יותר, מעבר לנקודת סיפוק המחיה. אנשים הם יותר יצירתיים ופעילים כאשר נותנים להם אוטונומיה וכאשר תחום עיסוקם מושך אותם באופן אישי.

      בכל מקרה, אין לי בעיה עם ביקוש והיצע ברמה הפתוחה והנרחבת שלו. על כן גם בבלוג שלי וגם בהארץ אני מקבל את זה שצריך לשנות קצת את התוכן בכדי להגיע לתפוצה גדולה יותר. כפי שאמרת, כאשר מדובר במובן החופשי והבלתי מושפע ביותר, הצע וביקוש הם חוקי טבע. אבל כאשר זורקים למשוואה דיבידנדים וחינמון ששובר את השוק וכדומה, אי אפשר באמת לומר שזה "הצע וביקוש".

      אהבתי

      • Atheisms הגיב:

        כוח הכבידה הוא "חוק טבע עד רף מסויים" בדיוק באותה צורה. מה שתיארת לא פוסל את העובדה שהיחס בין ביקוש להיצע הוא "חוק טבע" כלכלי. זה ששכר גבוה יותר לא בהכרח מביא לתוצאות טובות יותר לא סותר את העובדה שגם השאלה באיזו נקודת שכר ותנאים אחרים אדם נותן מעצמו את המקסימום שהוא מוכן ומסוגל לתת ומעבר אליה הוא לא ייתן יותר תלויה ביחס הזה בין ביקוש והיצע (במקרה של אותו אדם – הביקוש שלו לכסף ולתנאים שונים והביקוש של המעסיק שלו לשירותים שלו, לעומת ההיצע – מה שהמעסיק מוכן ומסוגל לתת לו ומה שהעובד מוכן ומסוגל לתת למעסיק).

        חינמון ש"שובר את השוק" זה בהחלט עניין של ביקוש והיצע. יש ביקוש לעיתונות אבל לא בהכרח לעיתונות בתשלום ולא בהכרח לעיתונות מהסוג שאתה מעדיף ("הארץ"). חינמון כמו "ישראל היום" הוא היצע שעונה על הביקוש של אנשים לעיתונות מסוג מסויים ובחינם.

        לגבי הדיבידנדים – באיזה הקשר?

        אהבתי

  27. פינגבאק: איפה המהדיר? מעין מכתב לעמוס שוקן

  28. ירון הגיב:

    חבל שלא כתבת כלום על השכר העלוב ששוקן משלם לעובדיו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי בנוגע לכך שהוא הסיר את החוזים הקיבוצים ועל שחיקת השכר שנגרמה עקב כך. כמו כן כתבתי שצריך לדרוש התחייבות בתמורה למנוים, כי לא יפוטרו עיתונאים ולא יקוצץ שכרם.

      אהבתי

      • ירון הגיב:

        התכוונתי, כל מי שעבד בהארץ יודע שכל השנים עמוס שוקן שילם משכורות עלובות לעיתונאים שלו. מרביתם הסכימו לכך בגלל היוקרה של העיתון. שוקן ידע וניצל את זה. זאת על רקע המיליונים שהוא לקח לעצמו. כל השנים שוקן ניסה להציג את המשכורות הנמוכות בעובדה שמצב העיתון מבחינה כלכלית הוא רעוע.

        אהבתי

  29. זירבי הגיב:

    אם אתה צודק ו"הארץ" מרוויחים 1.5 מיליון שקל מפרסומות באתר לחודש, ואכן תהיה ירידה בגלישה של 25% לפחות, כפי שאתה מעריך; ואם באמת פוטנציאל המינויים הוא 10K (אני הולך על ההערכות הנמוכות שלך בשני המקרים) – כלומר הירידה בהכנסה מפרסום תהיה 375K שקל, וההכנסות מהמנויים יהיו בניכוי מע"מ 290K שקל. אני לא מדבר בכלל על הנזק שייגרם מקניבליזציה, כלומר מזה שמנויי פרינט יעברו לאינטרנט בלבד.
    בקיצור – לפי המספרים שלך – המהלך בכלל לא כדאי כלכלית. ובכל זאת האתר עושה אותו. למה?

    תשובה אפשרית לכך היא שההערכות שלך לגבי הכנסה מפרסומות שגויות בסדר גודל אחד לפחות. יש לי בסיס להאמין שזה אכן המצב. ההכנסות מפרסומות נמוכות הרבה-הרבה יותר ממה שאתה חושב, וזו הסיבה שצריך היה לגייס תשלום מקוראים.

    באשר לטענות על הדיווידנדים של משפחת שוקן, אלה אכן טענות כבדות משקל, אבל הן צריכות להיות מגובות בהוכחות. כמו כן, אין מידע לגבי כמות הכסף שהזרימה משפחת שוקן לעיתון, אם אכן היה כזה וכמה. גם כאן, אתה כמוני, סומים בארובה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      המספרים אינם מהאוויר. אלו הסכומים שאנשים שדיברתי איתם נתבקשו לשלם. אלו הסכומים שאנשי פירסום שדיברתי איתם אמרו שהם הסטנדרט. עמוס שוקן קרא את הכתבה כך גם עשרות כתבי הארץ ואנשי פירסום – עוד לא קיבלתי תיקון או הערה לגבי המספרים. גם לו היה תיקון, אני בהחלט לא טועה בהרבה. 10-20% לכאן או לכאן – לא מעבר.

      גם לגבי המשיכות של המשפחה נשאל היום עמוס שוקן:

      "רון לוין ויפתח ארבל שואלים: האם יש לך תשובה להאשמה שבעצם תכנית המינויים נועדה לממן את הדיווידנדים שאתה ומשפחתך מושכים מקבוצת הארץ, והאם תהיה מוכן לחשוף את מצבו הכלכלי של העיתון? האם נכון שבמשך השנים האחרונות משכתם כארבעים מיליון ש”ח כדיווידנד? האם כסף זה לא היה יכול לחסוך את הצורך של המינויים להשתתף בהפסדים (לכאורה) של העיתון?
      ראשית זאת לא האשמה. אילו היינו מושכים בשנים האחרונות דיווידנדים לא היה בזה שום דבר שלילי. זה הרי אחד מתפקידיה של חברה עסקית. אני לא רוצה להתייחס לנתונים של החברה, שהיא חברה פרטית ולא ציבורית, ומה שאיזה בלוגר כותב על סמך משהו שמישהו אחר שאין לו קשר לחברה כתב, באמת לא מחייב אותי להגיב לזה, אבל מתחום המידע הגלוי שכבר פורסם גם על ידינו אסתפק בזה שבעלי המניות של הארץ הזרימו לחברה בשנים האחרונות 280 מיליון ₪ (בדרך הנפקת מניות לשותפים חדשים והקטנת חלקם של הבעלים הקודמים, ומבלי שחלק מן הסכום הזה היה כסף שבעלי המניות קיבלו).

      אנחנו לא מבקשים מן המנויים להשתתף בהפסדים של העיתון. אנחנו מקיימים עסק של עיתונות שבו מוכרים שני מוצרים עיקריים: תוכן ופרסום. אנחנו לא מאמינים שאפשר לקיים את הפעילות הכלכלית הזאת מבלי שמשתמשי התוכן ישלמו בעבור השירות. ואת איכות השירות לקורא כל אחד יכול להעריך כהבנתו. "

      http://www.haaretz.co.il/1.1947042

      לדעתי התשובה חמקנית. אבל בכל מקרה, אין בה סתירה גלויה של המשיכות הללו.
      לגבי כסף שמשפחת שוקן הזרימה לעיתון –

      אני אכן לא יודע ועל כן שאלתי עיתונאים מהארץ. הם מסרבים לענות. אם אכן מדובר על הפסדים ועל משפחה שרק הזרימה כסף לעיתון, הרי שלא היתה בעיה לחשוף את המספרים, אשר היו מאששים את הטענות וגם עוזרים לגייס מנויים.

      בכל מקרה, עמוס שוקן לא בנה את הארץ אלא קיבל את הקבוצה מאביו שקיבל אותה מסבו. אין טעם לנסות עכשיו למצוא איזה מיליון לפה או לשם ולקרוא לזה השקעה. המשפחה כבר כמה דורות מושכת מיליונים על עשרות מיליונים מן העסק (לא שזה פלילי, אלא רק לא בדיוק לגיטימי לבוא ולומר "העיתונות גוססת תעזרו לנו" לאחר עשרות שנים של רווח).

      אהבתי

      • זירבי הגיב:

        1. אם המספרים נכונים – אז למה שוקן עושה את זה? הוא מטומטם? הוא מתאבד? או שהכוונה היא להרוויח יותר ממנויים (מה שלא סביר – האם הם חושבים שיצליחו לגייס יותר מ-15K מנויים נוסף על העיתון? אין סיכוי). האופציה הסבירה היחידה היא שבפרסום אין כל כך הרבה כסף כמו שאתה מתאר. אולי כי "הארץ" נאלץ לפרסם בתעריפים נמוכים כי מפרסמים גדולים מחרימים אותו, כי הוא כותב נגדם. ראה מי מפרסם באתר "הארץ" ותגיד לי אתה אם הפרופיל זהה לזה של מאקו או ווינט.
        2. השיטה של לפרסם הערכות ולקרוא לקוראים לתקן אותך היא בעייתית לכל הפחות. האנשים היחידים שיודעים בדיוק, או בערך, כמה הארץ מרוויח מפרסומות, הם קומץ קטן של אנשים במחלקת הפרסום וההנהלה של "הארץ". וזהו. לא "אנשי פרסום" במקומות אחרים ובטח לא "כתבים בהארץ" שאין להם שום מושג.
        האם עלה בדעתך שהאנשים שבאמת יודעים בוחרים שלא להגיב, או שאולי לא קוראים את הבלוג שלך? אין שום עדות לזה ששוקן קרא את הפוסט שלך עד תומו, זה נכון שהוא הגיב למקצת הטענות שמופיעות בו אבל זה לא אומר שהוא קרא, ובטח לא אומר שהוא מרגיש צורך להגיב. אני אומר לך ברמה גבוהה של ודאות ומתוך היכרות עם כמה מהגורמים הרלוונטיים באמת, שההערכה של 1.5 מיליון בחודש שגויה באופן קשה ומנופחת באופן פראי. ועליה בנוי חלק ניכר מהניתוח שלך. כאמור, אם ההערכה הזו נכונה, הרי שהמהלך שגוי מבחינה כלכלית בצורה ברורה לחלוטין. אז למה עשו אותו?
        3. הקריאה למשפחת שוקן לחשוף את הנתונים המסחריים שלה היא בעייתית. יכול להיות שכעת זה כדאי לה לחשוף את הנתונים, אבל בעתיד זה לא יהיה כדאי, ואיש לא רוצה ליצור תקדים. אני מסכים איתך שהטון של שיתוף הקוראים, עד שזה מגיע לנתונים הכספיים, הוא בעייתי. היה טוב יותר פשוט לקרוא לאנשים לשלם כי העסק מתקשה להתקיים במצבו הנוכחי, וזהו.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          1. עסקים עושים החלטות שגויות הרבה פעמים. אני אפילו לא יכול לדמיין כמה כסף הפסידו העיתונים בגלל שאיחרו לעבור לאינטרנט ולהעמיד לוחות יד שניה וכדומה משלהם (כפי שהיה נהוג עד לפני עידן האינטרנט).
          אני יודע שדנקנר מחרים את הארץ. בכל מקרה ההערכות שעשיתי לגבי ההכנסות מפרסום הן לא על תקן משהו שיכול להיות טעות מלאה. טווח סטיה? אפשרי. 10 אחוז אולי אפילו 20. לא מעבר.

          2. כמו שכתבתי, לא מדובר על "הערכות" במובן של איזה שליפה מהמותן. יש מלא לינקים לאורך הפוסט. מדובר על חברות מקצועיות שעושות הערכות של חברות עיסקיות, דו"חות על נתוני גלישה, דיווחים מעיסקאות של הארץ ועוד. כמו כן בדקתי את המספרים עם מספר אנשי פרסום ואנשי תוכן. אם אתה מעוניין להציג מידע סותר, אתה מוזמן. אם לא, אני אסיים בזאת.

          3. בוא נגיד שפחות אכפת לי משיתוף הנתונים הפיננסים. נניח שנעשו שגיאות או היתה חמדנות – זה לא משהו חדש בעסקים פרטיים. אבל עכשיו שפונים לקוראים, יכלו לכתוב "כל הכסף מהמנויים ילך לשמירה על העיתונאים, העובדים והתוכן". זאת זכותך וזכותם לא להסכים להתחייבות שכזאת. זאת זכותי לומר שלדעתי היא מתבקשת.

          אהבתי

  30. Mati Shemoelof הגיב:

    תודה רבה אישתון, יופי של תחקיר, שאלות והטלת ספק.

    האמת שחלק מהשאלות כבר רדפו אותי זמן רב והתווכחתי רבות עם חבריי מדוע שוקן בהפסדים לכאורה, כשהוא הביא שני משקיעים שהזרימו כסף. והאמת שלא ידעתי שהוא משך 40 מיליון ש"ח.

    אני לא יודע אם ראית, אבל יהונתן קלינגר הביא שורה של רעיונות כיצד היה ניתן לשמור על רווח בטראפיק של הארץ
    http://bit.ly/12qva7L

    שכוייח!

    אהבתי

  31. פינגבאק: ולווט אנדרגראונד - בלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל » צחוק מהעבודה‏

  32. Uriel הגיב:

    הי אישתון
    תודה על כל המידע!
    קשור-לא-קשור, שאלתי אותך בעבר במקום אחר בבלוג ולא קיבלתי תשובה, אז אנסה שוב. גיליתי לאחרונה את שירות Flattr, שאני בוחר להשתמש בו בכדי לתגמל כלכלית תכנים שאני מעריך באינטרנט. נדיר שאני אתגמל אינדיבידואלית אתר ספציפי באינטרנט, אבל בעזרת Flattr אני יכול לתגמל על בסיס חודשי את כל האתרים שמצאו חן בעיניי באותו החודש. אשמח אם תוסיף לאתר שלך את הכפתור של Flattr, ואם לא מתאים לך אשמח לדעת למה לא.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה השירות של המיקרו תשלומים לא?

      פשוט אף אחד לא משתמש בו בארץ. אבל אני אוסיף את זה לרשימת המטלות שלי – אם הם עובדים עם וורדפרס והעלות סבירה, אני אוסיף.

      אהבתי

      • Uriel הגיב:

        היי שוב,
        לפי וויקיפידיה Flattr לוקחים 10% שיורד ישירות מאלו שתורמים את הכסף, ולא ממך (קרי – אם החלטתי לתרום החודש 10$ דרך Flattr, אז הם ייקחו 1$ ושאר ה9$ יחולקו בסוף החודש בין כל האתרים שלחצתי על כפתור הFlattr שלהם).
        אני בכל מקרה אוהב את הרעיון הזה שמקדם מיקרו-תשלומים או תשלומים בצורת Gift Economy.

        הגעתי לעניין הזה אחרי שצפיתי בדוקומנטרי על החבר'ה של Pirate Bay:
        http://watch.tpbafk.tv/

        אהבתי

  33. Erez Hochman הגיב:

    א. אתה מבלבל בפוסט בין "קבוצת הארץ" ובין עיתון "הארץ". את ההקפאות והקיצוצים ביצע עיתון הארץ עקב דרישה של המשפחה שהעיתון יראה פחות הפסדים כל חודש (דרישה מוזרה, הא?) בעוד הדיבידנדים נמשכו מקבוצת הארץ שכוללת מספר גדול של עסקים שרובם רווחיים. אולי עמוס שוקן אישית לא היה צריך למשוך דיבידנד בזמן שעיתון הארץ בהפסד אבל יש לזכור שעמוס שוקן מנהל את כל הקבוצה ולא רק את העיתון ושסה"כ מרוצים מהעבודה שלו.

    ב. את הפחד שלך מספאם אני לא יכול לסווג בשום צורה חוץ מפאראנויה, אולי אתה לא יודע את זה אבל כל האתרים הגדולים שרוצים להחזיק מאגרי מידע על היוזרים שלהם נדרשים לעבור ביקורות ובדיקות של משרד המשפטים בעקבות סעיף מאגרי המידע בחוק להגנת הפרטיות (שמטיל אחריות פלילית על החברה במקרה שמאגר הנתונים שלה דולף או "דולף"), בתור עובד באתר אינטרנט גדול (אולי הכי גדול) יצא לי להתקל בחבר'ה של משרד המשפטים לא פעם ולא פעמיים ואני מבטיח לך שהם עושים עבודתם נאמנה. הסיבה ש"הארץ" רוצה שאנשים יירשמו זה כי מאגר גדול של יוזרים "אמיתיים" ורשומים שווה המון כסף כשאתה בא למכור פרסומות או שת"פים.

    ג. חומת התשלום של הארץ בנויה בצורה -מאד- חכמה, אם אתה נרשם אתה צופה ב 10 כתבות בחינם ביום, מי שמגיע מגוגל קורא בחינם, מי שמגיע מלינק של פייסבוק/טוויטר קורא בחינם, כלומר לכתבות שעושות באז עדיין תהיה לרוב הגולשים גישה חינמית בלי בעיה.

    בקיצור, לדעתי האישית הפוסט הזה מלא בחצאי אמיתות ופחדים שהוצגו כסבירים למרות שהם לא והוא רחוק מאד מהרמה הרגילה שלך.
    חבל.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. אני לא מבלבל כלום. אני מוסר את הפרטים כפי שהם. מרבית הנתונים בפוסט מתייחסים לקבוצת הארץ ולא לעיתון בלבד, כי קשה עד בלתי אפשרי להשיג נתונים על העיתון בלבד. כל שאר הדברים שאמרת אינם מתומכים בלינקים או מקורות.

      ב. זה לא פחד – זו עובדה. אני בשרות הארץ באנגלית מזה זמן רב. אם אתה נרשם במייל אתה מקבל פרסומות מהארץ. אתה מוזמן לבדוק.

      ג. כבר התייחסתי לכך בפוסט עצמו לגבי מי יהיו המעגלים בפייסבוק שיגיעו ללינק המדובר. כמו כן, יש לינק בפוסט לפוסט אחר שכתבתי על החשיבות של היקף הפצת המידע ולא רק קיומו. חומת התשלום של הארץ, זהה לחומות התשלום שיש היום כמעט בכל העיתונים שהרימו חומות תשלום. כולם מתירים גישה מהפייסבוק וגוגל ועוד. למעשה החומה של הארץ נוקשה יותר משל אחרים (אבל לא בהרבה).

      דעתך האחרונה, כמו מרבית התגובה, לא מתומכת בדוגמאות או לינקים.

      אהבתי

      • Erez Hochman הגיב:

        א. כשאתה מציג את הקיצוץ אל מול הדיבידנדים כאילו מדובר באותה חברה אתה מטעה את קוראיך, הוצאת שוקן מראה רווח נאה ואם רחל שוקן רוצה למשוך דיבידנד אז ההפסד של עיתון הארץ (שכלל לא קשור אליה בשום צורה) לא צריך להפריע לה. אולי אי אפשר להוציא נתונים מדוייקים על העיתון אבל לקחת את נתוני חברת-האם ולהציג אותם כאילו הם רלוונטיים להוצאות/הפסדים של עיתון הארץ שבבעלותה זאת טעות (שמרגישה כמו הטעיה מכוונת).

        ב. אם כשדברת על ספאם התכוונת למיילים מהאתר שאליו נרשמת אז אנחנו לא מגדירים ספאם באותה צורה, לשיטתי ספאם היית מקבל אם הארץ היו מעבירים את הפרטים שלך לסוכנות דיוור ישיר ששולחת פרסומות ויאגרה, יש חוקים שמגינים עליך ממצב כזה וזה לא יקרה. מבחינתי זה הוגן שהאתר שמספק לי כתבות בחינם ישלח לי פרסומות, הן מגיעות לאשפה אוטומטית גם ככה.

        ג. נצטרך להסכים שלא להסכים בנקודה זו, מנסיוני האישי כמות אדירה מהגולשים מגיעה דרך גוגל ומאחר וכל לינק פתוח לקריאה אם הגעת אליו מגוגל אני לא חושב שתהיה שם בעיה כלל.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          א. זה כן קשור. זה בדיוק הטענה שלי. הקבוצה היא מכלול. לעיתים נכס אחד מפסיד ולעיתים אחר. המשפחה ישובת מעל כל הנכסים. עצימת העיניים והבחירה הסלקטיבית לראות יחידה אחת כמרוויחה ולמשוך משם בזמן שאחרת מרוויחה, לא עובדת אצלי. אני מבין שזה מקובל בעולם העסקי, אני לא טוען שזה פלילי. אני אומר שאני לא מקבל את כל ההתנהלות הזו. אני יודע גם שבאותה מידה הם מביאים קרובי משפחה ומחלקים את הרווחים ועוד טריקים בסגנון. בוא נגיד כזה דבר: אתה יכול להיות בטוח, שאם יש הפסדים בנכס אחד, הם מכניסים את זה למאזן שלהם, בכדי לשלם פחות מיסים מהרווחים בנכס אחר. אם זה עובד בכדי לחסוך מס, אז יש לראות בזה כנכס אחיד.

          ב. להעביר את המייל זה פלילי. ספאם זה כל מייל שאתה לא באמת רוצה. אתה עושה מנוי לעיתון ונוסף על העיתון, הם שולחים לך מיילים נפרדים עם הצעות שיווקיות. אם זה לא ספאם מבחינתך, נסכים שלא להסכים (הן לא מגיעות לספאם בוקס, כי הן מאותה הכתובת. אתה יכול להגדיר חוק במיוחד, אבל אוטומטית הן יגיעו לאינבוקס).

          ג. הם עוקבים אחרי הכתובות וכדומה בכדי לראות אם מישהו מגיע יותר מידי מגוגל ופייסבוק וכדומה. אז אתה לא יכול להגזים עם זה. נוסף על כך, בימינו רוב התעבורה היא מרשתות חברתיות ומיילים. אנשים לא מחפשים בגוגל תוכן שהם לא יודעים שקיים. אתה לא יכול לחפש כתבה שפורסמה היום בהארץ. אז את צריך לדעת עליה קודם. בכדי לדעת עליה אתה צריך להיות מנוי, או לסרוק את האתר במטרה לגלות כתבות סגורות. בהנחה סבירה שאנשים לא יסרקו את האתר, אז הם צריכים להיות חברי פייסבוק של אדם שהוא מנוי. דהיינו שמאלני או איש תקשורת כלשהו. אני לא אומר שזה לא אפשרי, אני אומר שזה מוריד את התפוצה וגרוע מכך, זה מצמצם את סוג הקהל באופן דרמטי.

          אהבתי

          • Erez Hochman הגיב:

            אני לא בטוח שאני מבין את הטענה הראשונה, נניח לרגע שקבוצת הארץ עשתה אלפיים ש"ח רווח בכללי בעוד עיתון הארץ מפסיד 1500 ש"ח כל חודש, לי נראה סביר מאד שהקבוצה תיקח דיבידנדים על חשבון הרווח ותדרוש מעיתון הארץ לשפר את מצבו במקביל, למה זה בעייתי בעינייך בעצם? מה היית מצפה מהם לעשות שיהיה הוגן גם כלפי העסקים הרווחיים של הקבוצה וגם כלפי העסקים המפסידים שלה?

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            א. כי להיות מו"ל זה לא רק עסק. אפשר שהם יתייחסו לזה כעסק נטו, אבל אז אני לא מעוניין לשמוע טיעונים אידיאולוגים כאשר הם מבקשים ממני לעשות מנוי. שיגידו "עברנו לתוכן בתשלום. זה המוצר. מי שרוצה שישלם."

            ב. כי ההפסדים של רכיב אחד בקבוצה, משמשים לאיזון מיסים של רכיב אחר. זה אומר שבפועל נעשה שימוש ויש קישוריות בין כל הרכיבים בקבוצה. אז אם משתמשים בהפסדים של העיתון (בהנחה שישנם) לטובת הורדת מיסים וכדומה, אזי שלגיטימי שישתמשו גם ברווחים מחלקים אחרים, לטובת העיתון.

            ג. העיתון לא נולד היום. ייתכן והיום דה מרקר ריווחי יותר מהארץ או הדפוס ריווחי יותר מהוצאת הספרים או עכבר העיר מדה מרקר וכולי. אבל מתישהו, המצב היה הפוך ומתישהו בעתיד, יתכן שהמצב יתהפך בשנית. עד נקודה מסוימת הדפוס מימן את האינטרנט אבל בקרוב, האינטרנט יממן את הדפוס. אין פה מצבים קבועים, אז אי אפשר לבוא, לגזור חתיכת זמן שנוחה לבעלים ולהגיד שזה בהכרח הפסד ולהתעלם מכל הרכיבים מסביב ורווחי העבר.

            בוא נאמר ככה –
            אם הארץ ילכו למס הכנסה ויביאו להם דו"ח שכולל רק ימים מסויימים מהשנה (ימים של הפסד), האם מס הכנסה יקבל זאת? כמובן שלא. מס הכנסה עושה שיקלול על פני תקופה. כל מה שאני אומר, זה שיש להסתכל על סך הפעילות של הקבוצה ועל סך הרווחים שהיא העניקה לשוקנים לאורך השנים. כל זה כמובן לא נכון אם אתה מסתכל על העסק כעסק מסחרי כמו קיוסק בנק. אבל אני לא מסתכל על זה ככה.

            "מה היית מצפה מהם לעשות שיהיה הוגן גם כלפי העסקים הרווחיים של הקבוצה וגם כלפי העסקים המפסידים שלה?"

            או שפשוט לא יפנו ללקוחות שלהם כשותפים אידיאולוגים
            או שאם באמת ההפסדים הם בעיתון הארץ, שיתחייבו שהכספים ילכו לטובת העיתון עצמו ולא לבונוסים ומשכורות מנופחות ופרויקטים אחרים (אם אתה והם רוצים שנתייחס לעיתון כיחידה נפרדת, שיתחייבו לא לקחת את הכספים הללו לטובת יחידות אחרות בקבוצה – מה שהם כן עושים בפועל).

            אהבתי

    • Shoshie הגיב:

      נכון, אפשר להכנס דרך גוגל, אבל החוויה שונה והיא לא נעימה. מצאתי את עצמי שואלת את עצמי האם באמת חשוב לי לקרוא את הכתבה. במרבית המקרים עניתי בשלילה וויתרתי.
      בהזדמנות נזכרתי גם במודעות המין שהיו ברשת שוקן במשך שנים.
      מסכימה שאם מבקשים שאשלם, אני רוצה לראות דו"חות של הקבוצה ותוכנית. החוק לא מחייב. החוק רק מאפשר ליהנות מהפסד מבחינה מיסויית.
      לחזור לחוזים קיבוציים כבר אמרתי?

      אהבתי

  34. , איליה הגיב:

    חשוב שאכפת לך. הבדיקה באלקסה מעלה כי הארץ באנגלית נקרא יותר מהארץ בעבריתס-ברשת. והם משלמים כבר מזמן, ויותר.
    בקשר לתוכן בתשלום- זה הכיוון של האינטרנט. זה כמו לזעוק על זה שבתי קולנוע מעניין והופכים לקניונים עמוסים. לא רלוונטי. בקשר להשלכות- כרגע וואלה ממש דוחפים לחדשות, נראה אם עוד מישהו ירים את הכפה.
    נ.ב. קשה לכתוב תגובה מגלקסי באתר

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לא אמרתי שלא ראוי לשלם על תוכן באינטרנט או להארץ. אני נגד התשלום דרך חומה ואני נגד תשלום עיוור – כזה בו יכול להיות שאני משלם על דיבידנדים ולא על תוכן ושכר עיתונאים.

      לגבי הארץ באנגלית –

      יש להם שם יחודיות יחסית. הם האתר האנגלי לקריאת חדשות מישראל. כל השאר רחוק מאחוריהם. מעבר לזה אני לא רואה את הרלוונטיות.

      אהבתי

  35. small הגיב:

    אנונימי: כשאני חושב על זה, יכול להיות מצב תיאורטי שהדיבידנד שהם משכו זה סתם חזירות, אבל בניגוד לנמרודי ואמנון דנקנר ורון לשם וגולדן וכל הזבלים האלה ששדדו את מעריב במשכורות ראוותניות וג'יפים ריינג'רובר וכו, בשוקן לפחות יש דבר אחד: בושה
    ולכן לפחות הם לא עושים שופוני עם הכסף

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אין ספק שהשוקנים הם לא טייקונים. הם לא באים מהמקום הזה. מדובר על מו"לים מהטובים בישראל (אבל הרף מסביבם באמת נמוך). אבל אני חושב שזה רק סיבה לומר להם: אתם יכולים יותר טוב.

      אהבתי

  36. פינגבאק: גדר ההפרדה של עיתון "הארץ" « המבוקש מס' 2

  37. רז הגיב:

    1. הנתונים שלך לגבי ההכנסות מפרסום לא מתיישבים עם ההנחה של מיקסום רווחים עבור משפחת שוקן. הווה אומר – הם שגויים.

    2. "אני לא אמרתי שלא ראוי לשלם על תוכן באינטרנט או להארץ. אני נגד התשלום דרך חומה ואני נגד תשלום עיוור – כזה בו יכול להיות שאני משלם על דיבידנדים ולא על תוכן ושכר עיתונאים".

    א. אנחנו משלמים כל הזמן לספקי תוכן. בכל ההמקרים, אין לנו את האפשרות לוודא שהכסף שלנו נכנס לחשבון הבנק של העובדים, ולא של בעלי המניות בלבד. אז במה שונה "הארץ" מספקי תוכן אחרים?
    ב. אין לי בעיה לשלם גם על דיבידנדים וגם על תוכן ושכר עיתונאים, אם זה מה שיעזור למקצוע הזה.

    3. חינמון שמאלני? אולי אם "הארץ" ימצאו לעצמם נדבן בסדר גודל של אדלסון. עד אז…

    4. "הארץ" מעולם לא ניסה למצוא חן בעיניי מי שלא מיישר עמו מבחינה פוליטית. אבל העירו לפניי – כתבות שעושות באזז מוצאות את דרכן לרשתות החברתיות, ושם הן גלויות לכל ומגיעות לכולם – גם לאנשי מרכז-ימין. אז איך זה בדיוק מסתדר עם הטענה שלך לגבי הדרה ובועתיות מוגברת?

    5. גם לי יש ביקורת כלפי העיתון אבל לא נגד המהלך, אלא נגד האופי שלו. יש לי בעיה עם המחיר הנוכחי ש"הארץ" דורשים, ובעיקר עם העבודה שאין אפשרות לבחור "חבילות" תוכן כדי להוזיל עלויות. יש לי בעיה עם ההחלטות לחסום כתבות של חדשות שוטפות, להן אין שום יתרון או ערך מוסף על פני המתחרים. יש לי בעיה שמדד איכות (?) הכתבות נותר כשהיה. יש לי בעיה אם הארכיון של המהדורה הדיגיטלית לא יהיה זמין בחופשיות (בעיקר לצרכי מחקר). יש לי בעיה אם ההגבלה על התוכן איננה קצובה לפרק זמן סביר או בכלל.

    6. יש לי בעיה גם עם הרמה העכשיווית של העיתונות. למשל, כתבות בעלות נתונים שגויים / מנופחים / חסרים / מוטים / לא מבוססים – ולא משנה אם הן מפורסמות ב"הארץ" או בבלוג חתרני.

    אנחנו לא חיים באוטופיה. מנכ"לים ובעלי מניות ימשיכו לעשות קופה על גבי שאר היקום. זאת עדיין לא סיבה מספיק טובה לצאת נגד המהלך של "הארץ", ובטח לא להכריז בהיסטריה על "עוד מסמר בארון התקשורת החופשית".

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. זה רק הרווחים באתר האינטרנט ורק של עיתון הארץ. בכל מקרה אני לא רואה את הסתירה.

      2.
      א. כי בכל שאר ההקשרים פונים אלי כלקוח ולא כשותף אידיאולוגי. מי שרוצה לעשות מנוי מאותה הסיבה שהוא עושה "מנוי" לספק אינטרנט שלו – לבריאות. לדעתי זה לא אותו הדבר ובכל מקרה, מעולם לא קיבלתי פניה רגשית על שותפות לדרך מספק האינטרנט שלי.

      ב. אז אנחנו חלוקים על מה יעזור למקצוע.

      3. החלק של החינמון לא פונה להארץ, אלא ביקורת על השמאל בכלל.

      4. הטענה היא לא שאין שום דרך להגיע לשם, אלא שתהיה ירידה דרמטית מבחינת סוג האנשים שהחומר נגיש אליהם. אתה צריך שיהיה לך חבר בפייסבוק שקרא את הכתבה ושיתף אותה. אם אתה איש ימין הסבירות של זה יורדת דרמטית. מרכז קצת פחות. כשאתה מוסיף לזה שפייסבוק מציגים כ-10% מהתוכן בלבד ושהאדם צריך לבדוק את הפייסבוק בדיוק בזמן הנכון, אז הסבירות שאיש ימין או מרכז יגיע ללינק המדובר נמוכה באופן דרמטי. אתה מוזמן לקרוא ברשת הסברים ומחקרים על כיצד מידע מסתובב ברשתות חברתיות.

      5. זכותך

      6. אבל זה עוד מסמר בארון התקשורת החופשית. פחות מידע איכותי יגיע לאנשים והאנשים שהוא כן יגיע אליהם הם לא הקהל שצריך לקרוא את התוכן מלכתחילה (כמובן שחשוב שגם הם יקראו, אבל יותר חשוב שהמבוקרים יקראו).

      אני לא תיארתי אוטופיה ולא ביקשתי שהשוקנים יעברו לדירת עמידר. תיארתי את הבעיות שבמערכת והטענות שלי אינן פיננסיות כמו שהן אידיאולוגיות. אני לא מבקר את הארץ כעסק, אלא כעיתון שהוא חלק משמעותי בביקורת השמאל והאופוזיציה השמאלנית בארץ. זה זכותך וזכותו של הארץ לא לראות את עצמו בצורה הזאת. זאת זכותו של עמוס שוקן לראות את עצמו כעוד בעלים של עסק שמושך רווחים. אני לא טוען שמשהו פלילי, אלא שההתנהלות היא הרסנית כלפי השמאל והדמוקרטיה בישראל (כמובן שזה רק מסמר אחד מתוך רבים).

      אהבתי

      • misanthropit הגיב:

        יחסית למי שגורס כי אין לו טענות פיננסיות כלפי "הארץ", די יצאת מגדרך לספק נתונים כמותיים לגבי ההכנסות וההוצאות של המערכת ומשפחת שוקן.

        אי אפשר לבקר מנקודת המבט של עולם האידאות האפלטוני. העולם לא מתנהל כך, אין סיבה שיתנהל כך, ואין שום סיבה שקברניטי הארץ ינהגו כך. זה למה לדידך מדובר בהתנהלות הרסנית כלפי הדמוקרטיה, ולדידם של אנשים עם נקודת מבט מפוכחת יותר מדובר בהתנהלות טבעית של עולם התוכן; האם המעבר הגורף לטלוויזיה בתשלום הדיר אוכלוסיות? האם *הוא זה* שגרם לשינוי (אם בכלל) בביקורתיות כלפי השלטון? האם הביקורת כלפי גורם שלטוני לא הגיעה אליו כי היא שודרה בכתבת תחקיר בערוץ אוסטרלי? האם הביקורת הזו לא הגיעה לכלל האוכלוסיה? האם אנחנו חיים בעידן של אפלטון, או שמא בעידן הווב?

        אנחנו לא חלוקים על מה יסייע למקצוע העיתונות כי פשוט לא הצעת שום הצעה קונקרטית למודל עסקי, אלא רק התנגדת בפירוט רב ל"תשלום דרך חומה ותשלום עיוור". צר לי, אבל עם האידאלים שלך העיתונאים לא יכולים לקנות במכולת.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הטענות הפיננסיות שלי הן מתוך רציונל אידיאולוגי. לא מעניין אותי אם שוקן מיליונר או לא, אלא האם יש לכך מחיר משמעותי שהעיתון צריך לשלם.

          החשיפה היום היא הגדולה ביותר בפוטנציאל והקטנה ביותר בפועל. הציבור מקבל את אותם הנושאים המואכלים ברמה מאוד רדודה ונסגרים ללא תשובות של ממש. לא אתחיל לעבור דרך כל הדוגמאות שאתה מציג, אבל ריבוי המדיה אינו אומר שהמידע מופץ יותר טוב מבעבר. כשהיה רק את ערוץ 1 אז לחדשות היו 90% אחוזי רייטינג וכולם צפו בהן. היום יש יותר מהדורות חדשות, אבל הן כמעט זהות בתוכנן ורדידותן, והרבה פחות אנשים צופים בהן. כמובן שערוץ אחד בודד זה לא הפתרון, אני רק מנסה לומר שריבוי מדיות, לא בהכרח מוביל לגדילה בחשיפת המידע.

          גם במצב הנוכחי העיתונאים לא יכולים לקנות במכולת. גם מאות העיתונאים שכבר פוטרו מהארץ לא יכולים לקנות במכולת.לגבי מודל אפשרי –

          אפשר לעשות מודל של מיקרו תשלומים מבחירה. אפשר היה לתת למנויים יכולת להשתתף בתוכן. אלו דברים שלא היו עולים מיליונים לפתח (כמו חומת התשלום) ולכל היותר, יכלו לאחר כמה חודשים לומר: "זה לא עבד" ולהקשיח את המודל.
          בכל מקרהף הבעיה שלי היא לא עם הדרישה לתשלום (למרות שהייתי מעדיף בקשה), אלא בחסימה של התוכן. אפשר לעשות חסימות אחרות, מבוססות זמן למשל.

          בכל מקרה, לפי החישובים שלי, המודל הזה לא ישים להארץ מבחינת המספרים עצמם. כך שאני לא רואה את היתרון המדובר שלו. גם במעריב כשראיין אותי חגי מטר בשנה שעברה, הוא שאל אותי על מודל התשלומים שלי לעומת זה של מעריב (והתקשורת בכלל). אמרתי לו שהמודל שלי אולי ניסיוני, אבל שלהם בטוח כושל. קצת לאחר מכן מעריב התרסק. הארץ גם מתקשה לנשום (על פניו). במצב שבו יש היום טלויזיה חינם, אינטרנט חינם, עיתונים מודפסים חינם, רדיו חינם – קשה מאוד לצאת בדרישה לתשלום, אם אתה לא מביא ערך מוסף מאוד מיוחד ואם אין לך בנוסף על כך, מספיק אנשים שיהיו מוכנים לשלם בעבור הערך המוסף הזה.

          לכן אני חושב שהארץ צריכים יותר ערך מוסף בשביל המהלך, אבל בלי קשר, אני לא רואה מאיפה הם יביאו את כמות המנויים הנדרשת בכדי לפצות על הפסדי הפרסום ועדיין להפוך את המהלך לרווחי בצורה משמעותית. עוד חודש נקבל דו"ח תעבורה ראשון ונראה מה התזוזה. ואני מניח שבחצי שנה-שנה הקרובה נראה אם צדקתי או טעיתי. כל החישובים שאני עושה בבלוג הם כאלה – מספר מצביעי ארץחדשה, צפי בחירות 2013, חישוב עלויות כיפת ברזל ועוד…

          בינתיים היה בסדר, אבל בהחלט אפשרי שאני טועה. אני חושב שלשני המודלים – תשלום מבחירה ותשלום מחובה – יש ניסיונות שעובדים ועבדו בעולם. כך שאי אפשר לעשות טענה גורפת כנגד אף אחד מהם. אני לא רואה את העולם בצורה המקוטבת הזאת. לפעמים פתרונות קפיטליסטים יותר מתאימים ולעיתים סוציאליסטים יותר ולעיתים ערבוב של השניים. חשוב רק לזכור שהמודל הפיננסי, מעבר להשלכות של רווח הפסד, משנה גם את התוצר.

          אהבתי

  38. פינגבאק: מכתבים למערכת ||| יחסינו עם העיתונות העברית לאורך הדורות 1989-2013 חלק א' | קווים ונקודות

  39. פינגבאק: מכתבים למערכת ||| יחסינו עם העיתונות העברית בשנים 1989-2013 חלק א' | קווים ונקודות

  40. פינגבאק: מכתבים למערכת ||| יחסינו עם העיתונות העברית בשנים 1989-2013 חלק א' | קווים ונקודות

  41. ilanko הגיב:

    אכן חיפוש כתבה בגוגל מאפשר לקרוא את המאמר המלא ללא תשלום ובלי להרשם, יש לזה משמעות כלכלית משמעותית. יותר כניסות מגוגל ושיפור הדירוג בתוצאות חיפוש. תאורתית המצב הזה מחזק את האתר הארץ בגוגל, אלא עם כן בגוגל יבינו את הסיבה לחיפושים רבים ולקליקים משמעותיים לאתר הארץ ויעשו משהו בנידון.

    אהבתי

  42. מ1. הגיב:

    יש רק הערה קטנה : ישראל היום לפי מה שידוע הוא עיתון רווחי (למרות שהוא בחינם).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לפי כל הנתונים והשמועות והחישובים שנעשו, הוא מפסיד. אם יש לך מידע סותר אתה מוזמן לצרף לינק (שאינו מישראל היום).

      אהבתי

      • מ1. הגיב:

        תודה על תשובתך. הידע שלי הוא מ"אדם מקורב" שאינו שייך לצד ימין של המפה (ובטח לא עובד בעיתון וגם לא בעיתונים אחרים).
        אין לי יכולת לתת נתונים מעבר לכך. אני אנסה לגרד מידע.

        אהבתי

      • מ1. הגיב:

        יש לי עוד רעיון שתוכל אתה לבדוק הרבה יותר טוב ממני (זו מחמאה דרך אגב).
        לפי דבריו של אותו אדם, "ישראל היום" זה עיתון עם הרבה פחות הוצאות מהעיתונים האחרים –
        1) אין מערך הפצה מסובך עם עמלות לכל מיני מפיצי ביניים.
        2) פחות תוכן – פחות נייר, פחות משכורות לעיתונאים ופחות הוצאות הדפסה.
        3) אין תחקירים – עולה הרבה כסף…..
        3) תשלום משכורות מינימליות לכל "מחלקי העיתונים".
        4) אין צורך לתת כסף למוכרים בחנויות.
        5) אין צורך לשנע "לכל קצוות הארץ".
        ……..
        מצד שני זה עיתון בעל תפוצה גדולה מאוד (מקום שני או אפילו מתחרה על המקום הראשון?!?!?!?!?). בקיצור הם מקבלים הרבה כסף על פרסומות.

        צריך ללכת למישהו שעוסק בעולם הפירסום (יש לך חברים במשרדי פרסום ??), ולברר כמה כסף עולים הפרסומות שלהם. לעשות חשבונות : צריך לסכם (כמות פרסומות) כפול (סכומי כסף) כפול (ימים בשנה). מכאן תקבל את סך ההכנסות שלהם. מכאן אפשר להשוות לעיתונים אחרים ולקבל הערכה על המצב הכספי שלהם.

        אהבתי

        • ido2267 הגיב:

          אני מבין ממך שכל בעלי העיתונים בארץ הם טיפשים כי הם לוקחים כסף על העיתונים שלהם במקום להפיץ חינם.

          אהבתי

          • מ1. הגיב:

            אין ספק שתגובתך אכן ברמה גבוהה.
            בוודאי שהם לא טיפשים. התשובה היא שיש להם מודל עיסקי שונה, ותפישת עולם אחרת (אולי מסיבות היסטוריות). לאירגונים גדולים, מאוד קשה לשנות כיוון. זו הייתה הדרך של שלדון אדלסון להיכנס לשוק הישראלי (ולהשפיע על הפוליטיקה המקומית). יכול להיות שהוא היה מוכן להפסדים כאלו או אחרים (ויכול להיות שהוא באמת מפסיד, בניגוד למה שאמרתי). לפעמים מי שבא מבחוץ מוצא מודל עיסקי שונה שדווקא מצליח.
            מצד שלישי אם אתה מתעניין בעולם העיתונות, תוכל לראות שכל העולם הזה (בכל העולם) נמצא בנקודת משבר עם שאלות לאן ללכת, איזה מודל עיסקי לאמץ, על מה לשמור ועל מה לוותר ?
            עיתונים פושטים רגל או קרוב לכך בכל העולם (אפילו פה בישראל העסק לא כל כך מצליח – שמעת על מעריב ?).

            אהבתי

          • מ1. הגיב:

            הנה עוד כמה נקודה שתעזור לך להבין את תמונת נמצב :
            כיום ברכבת ישראל, עומדים אנשים של ידיעות אחרונות ומחלקים עיתון רזה יותר לנוסעים בחינם. לדעתי הדבר קורה, גם בתחנות מרכזיות של אגד.
            יש להניח שהם עושים זאת משיקולים עסקיים (אפילו שאני לא יודע בדיוק את השיקולים). לדעתי, זה חשוב להם לצורך כסף מפרסומות.

            אהבתי

          • מ1. הגיב:

            הנה עוד נקודה שתעזור לך להבין את תמונת המצב :
            כל המקומונים בארץ מחולקים בחינם. וזה הרבה לפני שאדלסון הגיע לארץ. זה בוודאי היה רווחי מאוד בעבר (לא יודע מה המצב היום). באזור המגורים שלי יש כמה מקומונים חינמיים שמחולקים בחינם (לפחות אחד מהם רווחי ולא מסובסד).
            לומר את האמת, מזמן שמעתי עם עיתונאי שהמקומונים של הארץ זה מה שמחזיק את העיתון הארצי בחיים.

            אהבתי

          • מ1. הגיב:

            שאלה אחרונה : יש מצב שתתנצל על הטון העוקצני ?

            אהבתי

          • ido2267 הגיב:

            נפט! הגעת לנפט!

            אהבתי

      • מ1. הגיב:

        הי,
        יש לך לינק לנתונים וחישובים שנעשו ?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          איזה מהם?

          אהבתי

          • מ1. הגיב:

            אתה אומר "לפי כל הנתונים והשמועות והחישובים שנעשו, הוא מפסיד." בתאריך מרץ 15, 2013 בשעה 7:04 am
            אז אני שואל : "יש לך לינק לנתונים וחישובים שנעשו ?"

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            לא. אבל בהשוואה לעיתונים אחרים, יחס התפוצה בינם לבין ישראל היום והתחשבות בעובדה שהם מרוויחים גם מהמכריות ולא רק מהפרסום, אז אם הם מפסידים, אין דרך שישראל היום לא מפסיד. לגבי השמועות, תריץ חיפוש בגוגל על הפסדים של ישראל היום ותגיע לכמה חישובים שנעשו והערכות של עשרות מיליונים וצפונה.

            אהבתי

        • מ1. הגיב:

          לא התעצלתי חיפשתי בגוגל. יש שם רק שתי נקודות כמעט חסרות ערך :
          1) כתבה בגלובס עם הכותרת המרשימה : "הערכות: הפסדי "ישראל היום" ב-3 שנים כ- 250 מיליון שקל". הבעיה היא שאין לכתבה הזו שום תוכן (הם דווקא מדברים על עיתון הארץ). מעבר לכך זו כתבה בת שלוש שנים ע"י גוף מתחרה. הנה לינק http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000572522
          2) כתבה נוספת בגלובס על סכסוך משפטי. הכותרת היא ""עיתון 'ישראל היום' מפסיד 3 מיליון דולר בחודש"". זו מילה של שותף עיסקי, מצד שני זה במסגרת תביעה משפטית (אפשר לכתוב כל דבר כמעט). המשפט הסתיים בויתור הדדי על התביעות ללא בירור העובדות. גם זה מידע מלפני שנתיים. יש שם מידע שלכאורה מאפשר לך לברר את העובדות היום. פשוט תבדוק כמה הם מקבלים מפרסום, ותראה אם הם רווחיים או לא…… הנה לינק http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000686981

          בכתבה הראשונה אין כלום מלבד כותרת מפוצצת.
          בכתבה השנייה אין שום נתון על כמות הכסף שנכנס לישראל היום (רק הוצאות (וגם זה – לא ברור איך מצדיקים את המספרים מעבר לכך ש"צבי אמר")).

          בקיצור : לא משהו.

          אהבתי

          • מ1. הגיב:

            וחוץ מזה : לילה טוב……

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            1 ו-2. אלו חברות פרטיות. כל מה שיש זה הערכות ובדרך כלל היחידים שיפרסמו אותם הם עיתונים מתחרים.

            אני לא יכול לבדוק את ההכנסות שלהם מפרסום בצורה מדויקת אלא רק כהערכה. בכל מקרה, גם אז, זה לא יגיד לי כלום על נתוני רווח-הפסד. אני לא יודע כמה עובדים יש וכדומה. כל מה שאני יכול לעשותזה השוואות של סדרי גודל בין העיתונים (כפי שעשיתי עם הארץ). זה ידרוש לעשות תחקיר שלם באותו הסגנון על ישראל היום.

            בכל מקרה, מבלי לדעת את המספרים המדוייקים, אלא רק על פי הערכות של סדרי גודל בנתוני התפוצה ומחירי פרסום באופן כללי בתחום, זה מאוד לא סביר שהעיתון ריווחי. מה גם, שאנשים בסדרי גודל של שלדון אדלסון, לא מקימים או רוכשים עיתון בכדי להרוויח.

            אם אתה רוצה יותר מזה, תצטרת לשבת ולעשות טבלה כמו זו שעשיתי בין הארץ ל-NYT ולמצוא נתונים להשוות בין ישראל היום לגוף אחר שיש לגביו מידע (או לחילופין להשיג מדליף גבוה בשרשרת).

            אהבתי

          • מ1. הגיב:

            ברור ששלדון אדלסון לא הקים את ישראל היום בשביל להרוויח.
            מצד שני זה בכלל לא אומר שהם לא מרויחים בפועל.

            מצד שני אני חייב לציין שאתה לא נותן שום נקודה בעלת משמעות שתומכת בזה שהם לא רווחיים. אפילו כשאתה אומר "לא סביר" אתה לא נותן אינדיקציה.

            הנה אינדיקציה שתומכת בכך שהם רווחיים :
            בשנתיים האחרונות, אף אחד לא מדבר על שאלת הרווח/הפסד של ישראל היום. בהתחשב בכמות האיבה/השינאה שהעיתונאים רוחשים לעיתון הזה זה אומר שאין להם מה להגיד. תחשוב על זה : לאף אחד אין מה להגיד !!!! חוץ מאשר חזרה על המינוח (המעליב) "חינמון". פשוט כלום. עלבונות זה לא מידע (גם אם זה באמת חינמון). לדעתי אם היה להם איזושהי אינדיקציה לכך שישראל היום מפסיד, הייתי מוצא משהו באיזשהו עיתון.

            לא התעצלתי, והרמתי טלפון לישראל היום מחלקת מודעות. מודעת דרושים הכי קטנה עולה 1000 ש"ח לחמישה ימים (מדובר בהודעה זעירה של אינטש יחיד בסגנון מכירת רכב יד שנייה).
            בעמוד יחיד יש מעל מאתיים מודעות כאלו – במילים אחרות 40 אלף שקל לעמוד יחיד !!!
            אם ניקח את המידע מהתביעה (לינק 2) אתה מדבר על 680 עמודים בחודש.
            כפול 40,000 אתה מקבל מעל 27 מליון שקל בחודש. תוריד את ה – 22 מליון שקל עלות תפעולית ונשארים לך 5 מליון להוצאות המערכת – וזה נראה בהחלט אפשרי שזה רווחי (וזה בלי פרסומות באינטרנט). וכל זה תחת ההנחה שהמספרים באים מגורם "עוין".

            לגאוותי/לבושתי הגדולה (אני כמעט אף פעם לא מחזיק עיתון כזה, אז אין לי יכולת להגיד בדיוק כמה עמודי פרסומת יש בחודש)….
            אבל כמו שאני רואה אותך, בסוף תאלץ אותי לבצע גם את זה…..

            למען הסר ספק : לטעמי ישראל היום קנה ביושר חלק מהשינאה שרוחשים לו.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אין קשר בין המחירים שאתה מציג למחירי פרסום לחברות.
            נפסיק את הדיון הזה עכשיו כי הוא לא הולך לשום מקום. אין לי כרגע את הנתונים. בהסתמך על הנתונים שבנמצא, שאני מסכים שהם ספקולטיבים, ישראל היום אינו רווחי.

            אהבתי

  43. פינגבאק: בועת התשלום של "הארץ": מי צריך צנזורה כשעיתונים חוסמים את עצמם? | telavivtimes

  44. פינגבאק: telavivtimes: התמונה המלאה

  45. פינגבאק: איך לעקוף את חסימת הכתבות של הארץ | קצר ולעניין

  46. גל הגיב:

    אדלסון מככב בכל מאמר שמדבר על עיתונות בישראל, אבל כמה מכם יודעים מי מממן את הפסדי ערוץ 10 לאורך השנים? שם, בבקשה? לא? מוזר. חשבתי שאיכפת לכם מחינמונים. אהה, רק כשאלה מהאג'נדה הלא נכונה. הבנתי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s