טור דעה: אובמה בוא לכיכר

(הפוסט הבא פורסם כסטטוס בפייסבוק וערוך בהתאם)

דברים שאתם צריכים לדעת כשאתם מבקשים ממנהיג ארה"ב ללחוץ על מנהיג ישראל, לקדם הסכם שלום עם הפלסטינים:

ארה"ב היא המדינה עם הצבא הגדול ביותר בעולם (בשקלול כל המרכיבים של הצבא). הוא גדול יותר מ-13 המדינות שאחריה ביחד, שזה בין השאר, סין הודו, צפון קוריאה, דרום קוריאה, רוסיה, אנגליה וצרפת.

ישראל היא המדינה עם הצבא השלישי בגודלו בעולם, ביחס שבין אזרחים למשרתים פעילים בצבא. לפני ישראל נמצאות רק צפון קוריאה במקום השני ואריתריאה במקום הראשון.

התקציב של צבא ארה"ב הוא הגדול ביותר בעולם.
ארה"ב מתקצבת את הצבא שלה ב-690 מיליארד דולר בשנה.
זה שווה לתקציב הצבאי של 32 המדינות שאחריה.
התקציב של כל צבאות העולם הוא בערך 1621 מיליארד דולר לשנה.
התקציב הצבאי של ארה"ב לבד, הוא 43% מהתקציב הצבאי של כל העולם. ארה"ב מוציאה על הצבא שלה ברוב השנים, כמחצית מהכסף שכל העולם כולו מוציא על צבאותיו. ארה"ב משקפת 4% מאוכלוסית העולם.

התקציב של צבא ישראל הוא החמישי בגודלו לפי אחוז מהתוצר הגולמי (במקום הראשון שוב אריתריאה) והשלישי בגודלו בעולם, בהוצאה פר אזרח.

התקציב של ישראל שווה לתקציב של איראן, מצרים, סוריה ולבנון ביחד. לישראל 0.4% מהאוכלוסיה של אותן המדינות. איראן מוקפת לחלוטין בבסיסים אמריקאים, מצרים חתומה על הסכם שלום איתנו וסוריה מתפוררת במלחמת אזרחים. אה ו… רק לישראל יש נשק גרעיני וגם אם מישהו ישיג נשק גרעיני, יקח לו עוד עשרות שנים להשוות את הארסנל שלו לזה שנמצא בישראל (ולא… לא "על פי מקורות זרים". הצנזור הצבאי מוזמן לעכב אותי שוב על "חשיפת סודות צבאיים").

פואנטה:

עיתונאים יוצאים להפגנות כשמנסים לקצץ בשכר שלהם. הבנקים מפעילים לוביסטים בכדי למנוע רפורמות שיפגעו בהכנסות. החברות הגדולות, כמו כיל, אינטל וטבע, פועלות מאחורי הקלעים להשיג הסכמים עם המדינה שיבטלו את המיסוי מולן. פועלים במפעלים שנסגרים שורפים צמיגים ונועלים עצמם בתוך המפעל בניסיון להגן על עבודתם.

להאמין כי הצבא והעובדים בצבא הם שונים באופן מהותי, זו תמימות גרוטסקית.

דווייט אייזנהאואר, נשיאה ה-34 של ארה"ב, נשא בכניסה וביציאה מתפקידו שני נאומים שעברו (יחסית) מתחת לרדאר בזמנו וככל שהשנים חולפות כך נעשה נהיר יותר לאנשים, ממה ניסה להזהיר אותם הנשיא שלהם. שני הנאומים הללו – "סיכוי לשלום" ו"הקומפלקס הצבאי-תעשייתי" – ניסו לומר לאמריקאים, מפיו של אחד מאנשי הצבא הגדולים שלהם, שהרכבת ירדה מהפסים. עוד ב-1953 ניסה אייזנהאואר לומר לאזרחיו, שהסכנה  הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא לא מתקפה ישירה עליה, אלא הפחד הבלתי רציונלי ממתקפה שכזאת והתהליכים שמתלווים לפחד הזה (תירגמתי, דגמתי וחיברתי בין שני הנאומים):

"אמריקה היום היא האומה החזקה ביותר, המשפיעה ביותר והיצרנית ביותר בעולם. הצבא שלנו היום נושא מעט מאוד דימיון לזה אשר היה ידוע לכל קודמי בתפקיד, בעיתות שלום או אפילו ללוחמים של מלחמת העולם השניה. עד לקונפליקטים העולמיים שחלפו אותנו לאחרונה, לארה"ב לא הייתה תעשית חימוש. הוכרחנו ליצור תעשיית חימוש עצומת מימדים. בנוסף לכך, 3.5 מיליון גברים ונשים מעורבים ישירות במוסד ההגנה.

כל רובה שמיוצר, כל ספינת מלחמה שהושקה, כל טיל שנורה מסמלים, במובן הסופי ביותר, גנבה מפיותיהם של הרעבים אשר אינם מואכלים והרועדים אשר אינם מולבשים. זהו המחיר של מפציץ אחד:

בית ספר מודרני ביותר מ-30 ערים. שתי תחנות כח, המספקות אנרגיה ל-120 אלף איש. שני בתי חולים איכותיים ומצויידים. כ-80 קילומטר של דרך בטון. אנו משלמים על מטוס תקיפה אחד חיטה בנפח של 17,500,000 ליטר. אנו משלמים על משחתת אחת עם הבתים החדשים שיכלו לאכלס יותר מ-8,000 בני אדם.

עתה, בצומת המפגש שבין הצבא הענקי ותעשיית הנשק הענקית, אנו עומדים במקום חדש בחוויה האמריקאית. סך כל ההשפעה – הכלכלית, הפוליטית, אפילו הרוחנית – מורגשת בכל עיר, בכל בית נבחרים, בכל משרד של הממשל הפדרלי. אנו מכירים בהכרח של ההתפתחות הזאת. למרות שכך, אל לנו לחטוא בהבנת המשמעויות הרות האסון המשתמעות מכך. כל עמלנו, משאבינו ומחייתנו, מעורבות בכך. כמו גם מבנה החברה שלנו עצמה.

במועצות הממשל עלינו להישמר מפני הרכישה של יכולת השפעה בלתי מוצדקת, אם באופן יזום ואם שלא, על ידי הקומפלקס הצבאי-תעשייתי. הפוטנציאל לעליתו של כוח הרסני שהונח בידיים אסורות, קיים ויתמיד בניסיונותיו. אסור שאי פעם ניתן למשקל של מיזוג הכוחות הזה לסכן את החירויות שלנו של תהליך דמוקרטי תקין. אסור לנו לקחת דבר כמובן מאליו. רק אזרחים ערניים ומיודעים יוכלו לאלץ את החיבור הנכון שבין התעשייה הענקית והמכונה הצבאית של ההגנה, ביחד עם שיטות ומטרות השלום, כך שביטחון וחופש יוכלו לשגשג יחדיו."

***

עברה חצי מאה מאז דבריו של אייזנהאואר. אלו אזהרות העבר, אבל היום צריך להיות נאיבי לחלוטין בכדי לא להבין שאותן סכנות, כבר התממשו.

10,000 מזל"טים אמריקאים מסתובבים בשמי העולם והורגים בממוצע 4 אנשים כל יום ללא משפט. אף אחד מהטרוריסטים שפעלו ב-9.11 לא הגיעו מהמדינות אליהן פלשה ארה"ב בעקבות אותם אירועים. לפחות מיליון בני אדם כבר נהרגו באותן פלישות.

לבקש מארה"ב לקדם אג'נדה של שלום במזרח התיכון, זה כמו לבקש מערב הסעודית לעזור לנו בקידום אג'נדה פמניסטית, לבקש מיגאל עמיר לנהל את המשא ומתן עם הפלסטינים, או לבקש מאריה אלדד לנסח חוקה שיוויונית לישראל.

544469_598247543535125_1300431530_n
אל תסתכלו על פרצופו של הנשיא המגניב, השחור והדמוקרטי, אלא על קרסולו עטוף השרשרת הפיננסית, הלוביסטית, הקפיטליסטית, האינטרסנטית והפוליטית, אשר היא אולי בלתי נראית, אך אינה שונה באופן מהותי מזאת שהחזיקה את אחיו לצבע העור, בעודם קוטפים כותנה למען אדונים גדולים מהם, לפני שנים רבות.

הדרך לשלום אינה עוברת יותר דרך הבית הלבן. שנות ה-90 חלפו ונעלמו. רבין וקלינטון לא הצליחו וביבי ואובמה כן?

כמו כל חלום גדול, תהליך השלום דורש שיחלמו אותו עם עיניים פקוחות. לא הייתם מבקשים את עזרת הבנקים בהקמת בנק חברתי נטול עמלות; לא הייתם מבקשים את עזרת מועצת יש"ע בפינוי התנחלויות; לא הייתם מבקשים מחברות הסיגריות, לפרסם על חבילותיהן נתונים על סרטן הריאות.

האנשים שחולמים להפוך את המדינה הזאת לסיוט, אינם ישנים. הגיע הזמן שגם האנשים שחולמים להפוך אותה לשפויה, יתעוררו גם הם.

במקום לחשוב פונקציונלית על העתיד, אנו נתלים באנשים שעמדו מסביב לאותו מנהיג שנרצח; במקום לחשוב על המקום בו ניצח והוכרע תהליך השלום – אי שם בקלפיות ברחבי הארץ ב-1992 – אנו מתעקשים לחזור אל המקום בו הוא הוכנע – בכיכר השלום לשלום, 1995.

יגאל עמיר לקח מאיתנו עתיד אפשרי באותו הערב ב-4.11.1995. אבל מאותו הערב ועד היום, זה אנחנו עם הנוסטלגיה הקלישאתית, שמתעקשים להביא את המאבק למצבה של מנהיגו האחרון; להשתטח על הקבר של הרב יצחק רבין שאומרים שאם מדליקים נרות במקום בו נפל ומדביקים את קמע-הסטיקר שלו על המכונית, הוא מעלה מן המתים הסכמי שלום. עושה שלום בקבריו, הוא יעשה שלום עלינו.

אז אל תשירו שיר לשלום ואל תבקשו מאובמה שישיר אחד. הסתכלו אל המקומות בהם נולד השלום, אל הדרך בה צלח רבין את ישראל ואת הפסימיות ועמד אל מול אומה שקראה לו נאצי ובוגד. הגיע הזמן להתחיל ללמוד מסיפור ההצלחה של רבין ולהפסיק ליחס סגולות של שלום, למקום אותו בחר המרצח שלו. כיכר רבין האמיתית איננה בתל אביב. כיכר מלכי ישראל, היא בפועל כיכר יגאל עמיר.

כיכר רבין האמיתית, היא בכל הקלפיות של 1992. היא לא בדור הנרות, אלא בדור הרחובות שיצא וקרע את התחת להביא אנשים לקלפי (77% הצבעה לעומת 67.8% באחרונות). זה לא היה הנוער שבכה בכיכר, אלא נוער מרצ והעבודה שלא ויתרו על שום עיר בישראל. אי אפשר להמשיך לחכות 3 חודשים לפני הבחירות ואז להתעלם מהערבים והרוסים והמזרחים ולשסות את מרצ בעבודה ולקוות שמשם תבוא התהילה.

הסכם השלום איננו במקום בו הוא מת והסיבה שהוא איננו עד היום, היא שעד 1992 ומ-1995, ישראל (עדיין) מחכה לרבין.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

47 תגובות על טור דעה: אובמה בוא לכיכר

  1. Avi הגיב:

    יהיה נחמד לראות מקורות לכל הנתונים המספריים המצויים בחלקו הראשון של הפוסט (ואם כבר מתרגמים מאנגלית אז מיליארד ולא ביליון).

    אגב, זכור לי שהיה מישהו שחתם על הסכם שלום לפני 1992. בעוונותיו הוא היה ימני ואף ליכודניק אבל הסכם השלום הזה אכן נחתם ואפילו תקף גם היום (בניגוד להליך אוסלו הכושל והרצחני).

    אהבתי

    • ilanko הגיב:

      כרגיל ההסכם שעדיין מחזיק מעמד הוא המשתלם ביותר לישראל, החזרת סיני הקטין משמעותית את ההוצאה על הבטחון של ישראל ומענקי נשק מארה"ב.

      אהבתי

  2. איתי הגיב:

    חשבו לציין שהפואנטה של אייזנהאואר בנאום שהרבה "מחוללי סיסמאות" לכאן או לכאן מפספסים היא העובדה אייזנהאואר דיבר על איזון! ועל תפקידו החשוב של האזרח במדינה דמוקרטית (שהאפתיות, היסח הדעת ומי המנוחות – אולי הרעות הכי חולות של אזרחי דמוקרטיות הן סימפטום לבעיות שהוא העלה). יש לציין את נאומיו באנגליה ובפני הקונגרס שכן דיברו על יתרונות הפרישה האמריקנית העולמית., ועל תקדים של צבא – הכבול בחוקה שבעצמה מהווה תקדים בהלכי המחשבה האנושיים.

    אפשר לעשות תרגילי מחשבה לכאן או לכאן – בכולם המסקנה המתבקשת היא שקיצון הן מהצד הזה והן מהצד הזה יהוו אסון לאנושות.

    אהבתי

    • איתי הגיב:

      אגב מהלחמה בעירק:

      היצ'נס נותן פה כמה טיעונים יפים מאוד, המתקשרים בחלקם לתיאורית הג'ונגל של הובס.

      אהבתי

  3. אלעד הגיב:

    המיין האנושי הוא פשוט חרא… פעם קראו לזה רומא, קולוניאליזם, קומוניזם והיום זה קפיטליזם.
    בבסיס עומדות תכונות אנושיות "חייתיות" כגון אנוכיות, כוחניות, ואגואיזם.

    אהבתי

  4. פיל אדום הגיב:

    אם רושמים משהו לא מדוייק כמו צבא ארה"ב הוא הצבא הגדול בעולם, כדאי לכתוב באיזה מובן. כי למשל הצבא עם מספר החיילים הגדול בעולם הוא צבא סין, וביחד עם שאר 13 המדינות בראש הרשימה הוא מגמד את הצבא של ארה"ב. לפחות מהנתונים שאני מכיר, התקציב הצבאי של איראן (10 מיליארד דולר) גבוה מהתקציב הצבאי של ישראל (9 מיליארד דולר), כמובן שזה טיפה מורכב (התקציב המוצהר או המשוער? כולל סיוע? כולל משה"מ?). לכן אני ממליץ שתציין מאיפה אתה לוקח את הנתונים (ועל איזה מידע הם מתבססים ומידה וגילת אותם לבד…)

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      צבא סין הוא הצבא הגדול ביותר בעולם מבחינת חיילים בלבד. מבחינת משחתות, טנקים, כוחות פעילים (לעומת סתם אנשים שרשומים בצבא אבל אינם פעילים), תקציב ועוד, הוא שני (במרחק עצום) לצבא ארה"ב.

      גם מהבחינה של כוחות רגליים הוא בקושי פי 2 מצבא ארה"ב כאשר בכל שאר האספקטים ארה"ב היא במכפלות רבות מצבא סין.

      לגבי איראן וישראל – אתה מוזמן להכנס לויקיפדיה ולבדוק.

      אהבתי

      • פיל אדום הגיב:

        מה שאתה מנסה לכתוב זה שצבא ארה"ב הוא הצבא המצויד ביותר (במספרים מוחלטים).

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          במונחים של כוח צבאי, צבא ארה"ב הוא הצבא הגדול ביותר בעולם. אתה מוזמן להריץ את המונח הזה בגוגל ולקבל בערך 300 מיליון מקורות שונים שיאמרו אותו הדבר. כוח צבאי הוא הכוח לנצח צבא אחר – לא פחות לא יותר. ואם יש לך פי 7 יותר חיילים אבל לכולם יש נשק מיושן, אז זה לא רלוונטי שיש יותר אנשים בצבא או המדינה שלך.

          אהבתי

          • פיל אדום הגיב:

            מה שאתה מנסה לכתוב שצבא ארה"ב הוא הצבא החזק העולם. יש דרך כמותית למדוד האם הוא יותר חזק או חלש מכל שאר 13 הצבאות החזקים בעולם?
            למעשה, ספק גדול אם צבא ארה"ב יכול לנצח אפילו את אחד הצבאות הללו. חוזק צבאי תלוי במיליוני נתונים שונים + הקשר + הדרך שבה אתה מגדיר חוזק (צבא ארה"ב בסיוע של צבאות אחרים מתקשה מאוד להביס את המחבלים בעירק, האם זה אומר שהם יותר חזקים?).
            אם אתה מדבר בשפה של נתונים כמותיים (ולא איכותניים), צריך לדייק – צבא ארה"ב הוא כנראה לא יותר גדול משאר 13 הצבאות הגדולים בעולם, לא לפי הנתונים שאני מכיר ונראה שלא לפני הנתונים שאתה מכיר.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            כמו שכבר אמרתי –
            צבא ארה"ב הברית, במדדים בהם נמדד צבא – כמות חיילים פעילים, כמות השקעה פיננסית, כמות הנשק, סוג הנשק, איכות הנשק – הוא הצבא הגדול ביותר בעולם. הטענה שלך היא בדיוק הפוכה מאיך שמודדים צבא – אתה מנסה לקחת פרמטר אחד או דוגמה פרטנית אחת ולקבוע לפיה את איכות או חוזק הצבא. כשמישהו שואל איזו חברה גדולה יותר הוא מדבר רק על כמות העובדים? בוודאי שלא. מדברים על שווי שוק, כסף נזיל, ביטחונות, צפי מכירות ועוד. בפרמטר אחד (מספר חיילים או יחס הרג) יכול להיות שאיזה צבא מסוים יותר חזק מארה"ב. בסך הפרמטרים – טנקים, משחתות, מטוסים, חיילים, איכות האימונים, הקידמה של הנשק, צוללות ועוד… אין איש בעולם הצבאי והביטחוני בכל העולם שמערער על העובדה שארה"ב מחזיקה צבא חזק פי כמה וכמה מכל צבא אחר שקיים כרגע והעובדה שלסינים יש עוד חצי מיליון חיילים~ לא משנה שום דבר מהבחינה הזאת. הדבר היחיד שהוא באמת פקטור זה עניין הגרעין (ועדיין צריך הרבה מאוד פצצות בשביל שזה באמת יהיה משמעותי מבחינת ארה"ב.

            אהבתי

          • דניאל ר הגיב:

            צבא ארה"ב מתקשה לשים קץ להתקפות מצד מורדים בעיראק כמו שהגרמנים התקשו לשים קץ להתקפות הפרטיזנים. אני מבין שחשוב לך להכתים את הטיעון של אישתון בספק, אבל אי אפשר לטשטש את ההבדל בין קרב צמוד לבין התפרצויות הייאוש האובדניות שיש בעיראק. ההשתלטות הטריטוריאלית שלקחה שבועיים היא הניצחון הצבאי וכל מה שבא אחר כך זה ניסיון לייצב את החורבות במחיר מינימלי (שנמדד בחיי אמריקאים ובדולרים).

            כמה מדינות יכולות לשלוח צי של נושאות מטוסים כדי "להרגיע" מתחיות ביטחונית בקצה השני של העולם? רמז: אין מדינה בעולם פרט לאיטליה וארה"ב עם יותר מנושאת מטוסים בודדת (ונושאות המטוסים האיטלקיות הן במשקל נוצה). משקל נושאות המטוסים של ארה"ב כמעט פי 5 מסכום המשקלים של נושאות המטוסים של כל יתר מדינות העולם. כמובן שכל הצבא הזה לא יכול להביא שלום לעולם, אבל אני לא רואה סיבה לפקפק ביכולת של הצבא הזה לרסק כל צבא אחר בעולם וגם כל צירוף סביר של צבאות אחרים.

            אהבתי

          • פיל אדום הגיב:

            "ארה"ב היא המדינה עם הצבא הגדול ביותר בעולם. הוא גדול יותר מ-13 המדינות שאחריה ביחד"
            סלחו לי, זה לא נכון, פשוט לא נכון. אם שאתה כותב "הגדול ביותר בעולם" אתה מתכוון ל"החזק ביותר בעולם", אז להעריך שצבא ארה"ב הוא החזק בעולם זו הערכה (לא נתון כמותי) הגיונית, לכתוב שהוא יותר חזק משאר 13 הצבאות החזקים בעולם, זו הערכה (לא רצינית במיוחד, למה לחשוב שדווקא הצבא החמש עשרה בגודלו בעולם יטה את הכף? מה ההבדל הגדול?) שמתחזה לנתון כמותי.
            לכתוב שעל פי ויקיפדיה התקציב של הצבא הישראלי (14.5 מיליארד) שווה לתקציב של צבא איראן + סוריה + מצרים + לבנון (= 17.669 מיליארד) זה נתון כמותי (שגוי) שבאמת אפשר להשוות בעזרתו. לכתוב שצבא ארה"ב יותר חזק משאר 13 הצבאות החזקים בעולם ביחד, זה רציני בערך כמו לכתוב שהמרכבה יותר טובה משאר 13 הטנקים הטובים בעולם ביחד.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            נסכים שלא להסכים.

            לגבי התקציבים, כנראה שלקחת אותם ממקום אחר.

            http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_military_expenditures

            בכל מקרה, כל הנתונים הללו נזילים ונתונים לויכוח. מומחה צבאי אחר יבוא ויגיד שהם חזקים כמו 10 הצבאות שאחרים ושמעתי אחרים שאמרו 25 שאחריהם. תקציב פתאום ישתנה וזה יהיה מיליארד מעל או מיליארד מתחת. זו לא הטענה שלי. לא אכפת לי אם זה טיפה לפה או לשם, אלא שהקורא יבין את סדרי הגודל של הכוחות המעורבים ומה נגזר מכך. זה לא 5000 מילים על נשק וצבאות, זה סך הכל דירוגים על פי סיכומים של הרבה מאוד אנשים, אבל כמובן שאפשר להתווכח עליהם לכאן ולשם. אבל לא על מה שהם אומרים באופן עקרוני.

            אהבתי

        • derschwarzkater הגיב:

          הפמיניסטיות מגילמן מסכימות.

          אהבתי

  5. dansky הגיב:

    המספרים בראש הרשימה נכונים, מוכרים לי מערוצי תקשורת רבים.
    כמו כן, אפשר להוסיף להם את היקפי יצוא הנשק האמריקאי בעולם, שגם הוא ביחס שווה או גדול יותר מהמספרים הרשומים.

    טור מוצלח. תודה

    אהבתי

  6. Tal הגיב:

    תודה איש יקר על פועלך ועל יצירת נתיב חשיבה שפוי בעולם הרווי בבורות.
    מי יתן ומתוך התעוררות החשיבה הנקייה שאתה מפגין תוכל להיסלל בעולם דרך של אמת.

    אהבתי

    • רן שחם הגיב:

      לדעתי זה לא הוגן להשוות בין הצבא הגדול בעולם מבחינת תקציב וגודל לבין לבין הצבא שלנו שהוא אכן גדול ביחס לאוכלוסיה ולוקח הרבה מאוד מעוגת התקציב שלנו. צה"ל נבנה על מנת לתת מענה לאיומים הקיומיים שיש גם היום למדינת ישראל. הנה חלק מהם:
      1. לפני 65 שנים פלשו כל צבאות מדינות ערב לישראל הצבא המצרי הגיע עד אשדוד!
      2. לפני כ- 40 שנה הצבא הסורי כבש את הגולן ועצר בירידה לגליל. באותה מלחמה הצבא המצרי התקדם בסיני והיה יכול לפרוץ לדרום הארץ.
      3. אם יפול משטר אסד, מצבורי הנשק הכימי והביולוגי שלו יהיו ברשות גדודי אל קעידה שכבר הגיעו לגבול בגולן. מדבר סיני נשלט היום בידי הבדואים ואל קעידה עתידה של ירדן לוט בערפל. וברקע איראן מפתחת פצצת אטום. כמה פצצות אטום לדעתך ישראל יכולה לספוג? ואם פצצות האטום רחוקות והבטחתה של ארה"ב שלא תיתן לאירן לפתח כזו פצצה (כמו שהבטיחה לגבי צפון קוריאה) טובה בעיניך, על הטילים הצפון קוריאנים שלהם, שכבר היום מגיעים לתל אביב, הם יכולים לשים "בינתיים", גז עצבים עמיד מסוג VX שמחזיק "רק שבועיים" ויכול לזהם אזורים עירוניים שלמים כך שלא תישאר בהם נפש חייה.
      כמובן שגז כזה יש לכל המשטרים הערביים סביבנו. ועוד "בינתיים" (סליחה על החזרה) לאויבי ישראל יש חידקי גחלת שיכולים לזהם אזור למשך מאות שנים.

      אהבתי

  7. drevney הגיב:

    מה שהיה ראוי לציין בהקשר הזה את המינוי החשוב של מזכיר ההגנה הייגל, מי שהמאבק בקוממפלקס הצבאי הוא מטרתו הפוליטית העיקרית. המינוי מסמן בבירור את הכיוון אליו שואף אובמה להגיע בכהונתו השנייה. כלל לא בטוח שיצליח, אבל קיימת שאיפה לקצץ משמעותית בתקצבי ה"הגנה".

    יתרה מזו, עקב התזמון של ביקור אובמה, בהתרעה קצרה ולאחר מאבק קשה ויוצא דופן עם השדולה הפרו ישראלית איפא"ק סביב מינויו של הייגל הייתי מנחש שיש קשר בין הדברים. ישראל היא אחד הצינורות החשובים בהעברת כסף לקומפלקס הצבאי ושינוי במשטר העברת הכספים תשנה את יחסי ארהב-ישראל.

    במיוחד מעניין שבכל הביקור הזה לא נאמר שום דבר מעניין. היה אפשר להעביר את הטקסטים חמש שנים אחורה ואף אחד לא היה שם לב. אז בשביל מה היה הביקור.

    אהבתי

  8. Yoram Symons הגיב:

    Great piece.

    The role of the USA as the world's leading arms manufacturer and Israel's role in the US Arms
    industry is the true 800 pound gorilla sitting at the table of peace negotiations.

    The goal of the American arms industry is identical to the goal of all capitalist industry – increase profits by increasing sales. Nations at peace have less need for weapons, nations at war have
    more need for weapons. It is, at its heart, a devestatingly simple calculus.

    Relying on the world's biggest arms dealer for peace, is well, plain old silly.

    But while the Israeli public is dominated by the fear of the arab, and while arabic media is dominated by the hatred of Zionism, the weapons industry is poised to make profits for many years to come.

    אהבתי

  9. נחי הגיב:

    לדעתי אתה טועה בפרשנות תוצאות בחירות 92. למיטב זכרוני לא היה שום סימן באופק שמשהו כמו הסכמי אוסלו ייתכן בכלל. היה חשש ממשבר כלכלי נוסח שנות ה-80 של בגין, ערפאת היה בשיא הפופולריות שלו, היחסים בין ארה"ב לממשלת שמיר היו מתוחים. ההרגשה הייתה שהשמאל טוב לכלכלה, הימין טוב לבטחון, ורבין נתפס כמספיק בטחוניסט כך שלמרות שהוא בשמאל הוא ימשיך לשבור את הידיים והרגליים ל"רעים", מקסימום יבכה קצת אחרי שהוא יורה, לא כמו שמיר. איש מרכז שיוכל למכור לעולם שהוא שמאל ולהתנהל בטחונית כימין. מפלגת העבודה והשמאל המדיני טושטשו לגמרי מהקמפיין (ישראל מחכה לרבין, לא ישראל מחכה לעבודה, לא ישראל מחכה לשלום). רק הבחירות של 95 היו סביב השאלה "הסכם עם הפלסטינים כן או לא", ולדעתי אם רבין לא היה נרצח הימין היה זוכה שם בהרבה יותר קולות.

    אהבתי

      • דותן הגיב:

        וואו.
        לחשוב שאפשר לעשות העתק הדבק, ולהגיד את אותו נאום היום. אין דבר אחד שהשתנה מאז לטובה.

        אהבתי

      • נחי הגיב:

        קודם כל זה חתוך. לא ברור אם מה שנחתך זה דברי שמיר או דברים נוספים שאמר שלא רלוונטיים לעניין או סותרים אותו. דבר שני, הוא מקפיד להגיד "התנחלויות פוליטיות חסרות משמעות בטחונית", ומדגיש שוב ושוב את הצורך לשפר את מצבנו בעולם, בעיקר מבחינה כלכלית, שזה מתאים למה שכתבתי, ימין טוב לבטחון, שמאל טוב לכלכלה.
        אבל העיקר, מה שתיארתי לא היה מה שרבין אמר או עשה לקראת הבחירות, אלא הסיפור שרוב המצביעים סיפרו לעצמם – שמיר פוגע בכלכלה שלנו ויביא לחרם, צריך מישהו שידבר יותר יפה כדי לקבל את המיליארדים מארה"ב, אבל לא יוותר על יותר מהמינימום שחייבים בשביל המיליארדים האלה. זה סיפור הגיוני, שמבוסס בעיקר על סמך ההיסטוריה שלו והסתרת מפלגת העבודה בקמפיין. זה שהוא אמר דברים, בסדר, הייתי יכול לשים לך פה וידיאו של נאום בר-אילן ולטעון שנתניהו הוא חפרפרת שמאלנית בליכוד. ממתי אנשים מקשיבים בצורה נקיה למה שנאמר ומקבלים את זה כמו שזה נאמר? ממתי נכון להתייחס ל(קטע חתוך מ) עימות פוליטי לפני בחירות כאל פירוט אופרטיבי מלא של תוכניות וכוונות? בדיוק כמו שזה שיחימוביץ' לא דיברה על הנושא המדיני לא הפך אותה למרכז, ככה רבין יכל לדבר על שלום כמה שהוא רוצה ועדיין להחשב למרכז (גיבור מלחמות ישראל והאיש שישבור ידיים ורגליים של ערבים באינתיפאדה הראשונה לא היה נחשב לשמאלני רק על פי דיבור).

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          נכון. וזה היה חלק מסוד ההצלחה שלו – הוא היה איש שמאל מובהק, שבא מרקע מילטנטי מובהק. זה חלק מהדברים שאני אומר שצריך ללמוד – איך לשווק שלום, מבלי לגרום לציבור לחשוב שאתה הולך לתת את המדינה או משהו. כמו כן, צריך לזכור שגם מרצ קיבלה 12 מנדטים. כך שבהחלט השלום קיבל פוש רציני. אני לא טוען שבהכרח כל הציבור הבין שהוא שם פתק לשלום ב-1992, אלא שבפועל זה מה שהוא עשה (באותו אופן שהציבור שהצביע לשרון, לא חשב שהוא יקבל את ההתנתקות – רק כמובן לא באופן כל כך דרמטי).

          אהבתי

  10. איל גיא חיים הגיב:

    ארה"ב נסמכת על נפט, טקסס, ועוד מיצרות נפט ושולטות על תאגידי נפט בעולם, מערב הסעודית(עראמקו- תאגיד ערבי אמרקאי ועוד) (כמו כן זכור הוטו של בוש על אמנת קיוטו שמבהיר למי נאמן מימשל ארה"ב )
    קואליצית הנפט נשק נסמכת על המזרח התיכון שיקנה נשק ולא יחבל במטרה של מחירי נפט גבוהים, חבל שהישראלים ככ תמימים שהם מובילים את השימוש במכוניות פרטיות במקום אלטרנטיבות ותומכים בנפט מסובסד חינם בשיטות מיסוי שבעצם מעדיפות מימון נסיעות מיותרות על חינוך טוב, בריאות וכו

    אהבתי

    • דותן הגיב:

      אין ספק שהשתחררות מנפט זה אנטי קונפורמיסטי וזה לא מה שרוצה השליט העליון הקפיטליסט.
      מה שהוא עוד יותר לא רוצה זה שנשתחרר מהמערכת הכספית שלו ונעבור לביטקוין או בנק הזמן וכו'

      אהבתי

      • איתי הגיב:

        בנק הזמן הרבה יותר מוצלח מהביטקוין לדעתי. כל עוד הוא מקושר לשער המרה למטבעות קיימים ואין בו נסיון אמיתי לסחור רק בו, או לאמוד תוצרץ רק בו.

        אהבתי

  11. צוקר הגיב:

    אם לרגע מישהו חושב שאם יהיה פה שלום בינינו והערבים תקציב הבטחון יירד הוא טועה. תראו את ארצות הברית. מאזן האימה תמיד יישמר בינינו לבין הערבים כמו שהוא נשמר בין ארצות הברית לרוסיה וסין. לסוחרי הנשק תהיה תמיד פרנסה. בעיתות שלום לפחות כמו בעיתות מלחמה. רוצה לומר שהטיעון הבסיסי של אישתון לגבי יכולתה של ארצות הברית, מעבר למימד הקונספרטיבי שלו, (ותמיד יש לי בעיה עם תיאוריות קונספירציה פשטניות) לוקה בכשל לוגי.
    אין קשר בין הדברים ואני לא חושב שאף בר דעת חושב לרגע שאובמה יכול להביא את השלום. הוא יכול לעמוד באמצע במעמד לחיצת הידיים, רק שבניגוד לקלינטון הוא לא צריך קרם שיזוף. מחכה להתייחסותך אישתון.

    אהבתי

    • דותן הגיב:

      איזה מאזן אימה? להם יש רקטות בשקל תשעים ולנו יש כיפת ברזל בשבע מאות מיליון.
      שלום = גבולות ברי הגנה, קרי לא צריך לאבטח התנחלויות ואין ספור מחסומים, מערך ההסברה יוכל לנשום לרווחה וכו'. מסכים איתך שהפעילות הצבאית לא תיפסק וימשיכו להיות אלפי תצפיות על קו הגבול והמון אימוני מילואים וכו', אבל הסד"כ הסדיר יוכל לרדת משמעותית וזה יהיה חיסכון עצום.
      ברור שכמו שאתה אומר לא בטוח שננצל את ההזדמנות להקטין את הצבא, אבל להגדיל אותו בטוח לא נצטרך. לפחות עד שיהיה איזה תירוץ חדש מאיראן או משהו.

      אהבתי

  12. יעל הגיב:

    תודה על עוד פוסט מבריק, אני אשמח אם תוכל לתת קישור למקור שעליו התבססת כשכתבת "10,000 מזל"טים אמריקאים מסתובבים בשמי העולם והורגים 4 אנשים כל יום ללא משפט" (עובדה שהזכרת גם בפוסט הקודם).

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה מספר שחוזר עליו בהערכות במלא כתבות שאני רואה:

      http://www.voanews.com/content/drones-revolutionize-us-warfare/1205342.html

      http://www.liveleak.com/view?i=f8c_1348580375

      עד 2017 צפויים להיות עשר אלף נוספים מעל ארה"ב עצמה ועוד 20-40 אלף בשימוש צבאי.

      לגבי מניין המתים –

      שוחרר או הודלף (אני לא זוכר) מסמך מהבית הלבן לפני כמה שבועות שבו פורסם מספר ההרוגים והיחס בין אזרחים ל"לוחמים" (עד כמה שבן אדם עם אקדח בצד השני של העולם יכול להיות "לוחם" מול אמריקה). הנתונים היו מ-2010 אם אני זוכר נכונה וחילקתי את מספר ההרוגים בשנתיים המדוברות וקיבלתי ממוצע של 4 אנשים ביום.

      אהבתי

  13. דני הגיב:

    מאמר מעניין ומעורר מחשבה. אכן סביר להניח שהדרך הנכונה עבור הציבור הישראלי לפעול היא לבחור לשמאל. אבל אין לי ספק שלארה"ב בכל זאת יש אינטרס להביא לשלום במזה"ת, והראיה – הלחץ של קרטר (שהצליח) להביא לשלום עם מצרים, והלחץ של קלינטון (שנכשל) להביא לשלום עם הפלסטינים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      היו ימים… היו מנהיגים…

      ואסור לשכוח שמול אותם אמריקאים, היו מנהיגים ישראלים חזקים מאוד שהיו מוכנים להסתכן. כל זה לא בנמצא היום.

      אהבתי

  14. פינגבאק: כל העוולות כולן | הינשוּף

  15. עודד הגיב:

    אישתון, אני אוהב אותך.

    אהבתי

  16. אהרון הגיב:

    I am responding in English because it's easier for me to write inmy native tongue.

    There is an internal contradiction in your article. On the one hand you claim that the material interests of the US/Israeli military-industrial complex bar it from pushing a settlement between Israel & Palestine. On the other you claim that leaders in the past have pushed such a settlement. The only way to resolve this contradiction is to assume you are implicitly arguing that those leaders were somehow different. But you don't explain how or why.

    There is an implicit (and insulting) argument you give as to why you assume Obama won't be different. You describe him essentially as a "house nigger" puppet of US elites. Apparently, you've been listening to too many on the US left who are angry that Obama is seen as a left Messiah by many liberals and therefore despise him, or to libertarian conspiracy theorists who see Obama as an anointed puppet of the Bildeberg group. Like I said, insulting nonsense. Factually, Clinton was and is far more in the pocket of US elites than Obama, yet he was one of those leaders who pushed for a solution. As for Rabin vs. Bibi, as someone who was around during those elections and that period, let me assure you Rabin was seen by many Israeli elites as weak and opportunistic, not much different than Bibi.

    It might surprise some of the readers of this blog that Obama himself agrees with your opening statistics. He actually noted in one of his debates with Romney that the US spends more than all other countries on it's defense, so cutting back spending on defense isn't a threat, and Romney's desire to spend even more is ridiculous.

    So let me provide a more rational and less conspiratorial portrayal of Obama and his position. As the leader of the world's largest empire he obviously believes in his role of preserving the empire's influence through the projection of military might. However, unlike his predecessor he is not a believer in pre-emptive war and he genuinely believes war should be a last resort. He sees drone warfare as far less costly in terms of human life not only of US soldiers, but also of civilian lives as well. Had the US conducted a drone war from the start against al queda far, far fewer Afghnais would have been killed or had their lives disrupted. Let us not begin to talk about Iraq. So as "emperor," he obviously is not going to give up on US military might and its imperial projection, but he will try to use it in a much more cautious and less brutal way.

    Besides pre-emptive war, there is another thread of neo-conservatism Obama rejects: viz. the idea that Israel has zero blame in the conflict with the Palestinians, and that a resolution is impossible because the Palestinians are rejectionists. Obama is returning to the traditional US conception of the Israel/Palestine conflict as a needless thorn in a tumultuous region. A resolution of this conflict will promote broader US material interests, which is why US Presidents with the exception of the neo-conservative Bush, have always pushed (some more than others) for some sort of resolution.

    What I find refreshing about Obama (and which your analysis glosses over) is his openness and honesty about his role. Even the most autocratic tyrant is hemmed in by political counter forces. The President of the US is far weaker in terms of his actual powers than most leaders in other countries, particularly in his role in US domestic affairs. His imperial strength comes only from his role as Commander in Chief of the strongest military the world has ever known. Even here, he cannot use that power at will. While Obama accepts that role whole heartedly, he is the first to acknowledge it's limitations. Moreover, precisely because he actually believes in the words he says about US democratic values, he rejects the neo-conservative world view.

    Essentially, Obama's message to the Israeli people is exactly the message you are trying to send, except Obama said it more coherently, more wisely and with more compassion: true change can only come from the people, who have the power to raise up or bring down tyrants and who have to power to force their leaders to lead wisely. Unless the Israeli people are willing to fight for peace, their leaders never will.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      you speak of the leaders mentioned as the people they are. i speak of them as part of the complex system of interests they are part of. i dont care much for what they say or what they believe. i think a two state solution is the way to go. does that matter? no. because i cant do anything about it.

      my point is – you check people within their context. Im sure Obama would like fix taxes in the states and cut military funding – but he cant. because its not a one mans show. there are huge forces in the mix. and i dont mean that in a conspirative way. just straight forward lobbying and politicians and people who want to keep their jobs and companys who sell arms.

      nobody says: "lets kill the peace in the middle east", same way nobody says: "lets kill tens of thousands of Americans every year". they just go to work and make guns, and another guy registers to the NRA because he think guns would protect him from some made up scenario, another guy writes a letter to a congress man so he will vote against gun control, another guy makes the bullets. they dont all sit together in a room and say: "lets kill Americans. lets make this one of the most homicidal countries in the world". everyone does his own little thing, but the result is what it is and makes it almost impossible for Obama, the guy "on top", to regulate guns.

      Same way, no one is trying to kill the peace process, but in reality, if you make so many weapons. and sell them, and another guy takes lands that belongs to the other country and another one does X and Y and Z and so on, the end result, is you cannot really promote peace.

      that is why i say that governments so heavily invested in war, will find it very hard to move to peace. not because they dont want to, but because complex system are not desire driven. but action driven. and the actions of millions of people are counter productive to the peace process.

      אהבתי

  17. אהרון הגיב:

    I understand your point and agree with it. But you aren,t responding to my point.

    Obviously there are powerful pro-war interests and war is a key part of capitalism and it's imperial spread. But for one thing these same interests were equally powerful in Carter's time and certainly in Clinton.s time. The latter doubled the Us military budget. Nonetheless, then and now there are countervailing interests which see an Israel/Palestine conflict resolution as a material interest.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      and i didnt say there arent. im only saying those forces are outforced in the system and thats why in the end, though good intent is there, they will not succeed unless something changes dramatically. its not just Clinton or Rabin or anyone. its the whole situation and everyone in it.

      it doesnt matter what people say or believe, only what they do. so yes… a lot of people want peace. not just in israel – everywhere. but they dont act on it. in fact, they profit from the lack of it. and so, looking at the actions made by us and israel and the people in them, i see no peace coming soon. Obama can make speeches, hell… even Bibi says he wants peace. every soldier says it too. but the money flows in the opposite direction. the power moves against it. the land as well.

      the majority of people will benefit from peace. but the majority of people are not the ones being asked to act. and because the majority of people are not involved – by their own decision or by others – they dont change the end result. if what you say was true, and those leaders can act freely to promote peace (detached from the powers of the system), it only leaves the option that they dont want to. either way, peace is not promoted in the actions and movements between nodes in this system of humanity and the structures inside it. it will take a different government in israel, which will take a dramatic change in voting patterns – much greater than what is needed to get a black president elected. this is not available in israel right now. there are many more factors and ways to measure the probability and the vector of the "peace force", but most if not all of them, are not moving much. they are invested in maintaining that which already exists, with very slow and small changes (mostly for the worst).

      i agree that there are forces trying to countervail war or the conflict we are maintaining, i just disagree that they are infact doing so. if the forces of peace were greater than the other forces (that dont promote war but create it nonetheless), there would be peace. since its a complex system, we cannot say with certainty weather its the US, Israel or the Palestine fault (obviously its a combination), but we can say what is probable. what is promoted?

      and though words of peace are spoken, the actions, the money, the arms, the settlements, the economy – everything is anti-peace.

      אהבתי

      • אהרון הגיב:

        Perhaps we are talking past each other because there are four different terms that need to be distinguished. There is "war" and "peace" which are ideological stances and "conflict" and "stability" which are political and economic positions. Moreover unlike war and peace, stability and conflict are not diametrically oppossed. The neo-conservative stance was pro-war and also unafraid of conflict. There were similar ideologies in the US in the past. But except for the Bush era, the default stance of US elites are controlling conflicts and aiming for stability. Pro-peace or pro-war is an ideological nuance that influences how much emphasis is put on pushing stability. Obama's administration, not just the man, has been proactively in the stability camp, winding do the wars in Iraq and Afghanistan, of rushing to intervene in Iran or in any of the "Arab Spring" uprisings.

        So my argument is that the push for stability (not "peace") is a clear goal of this administration. Being in it's second term most of the political constraints against tis push for stability have been removed in the US. There are many levers the US can pull a no push to move even the recalcitrant Bibi. recall how George H. Pushed the ideologically pro-war Shamir to Madrid. I don't think pessimism is a necessary conclusion even given the pro-conflict forces. As I have already mentioned and others have pointed out, Clinton doubled military spending in a period considered to be post- Cold War. Israeli military spending and US military aid (I.e. US govt welfare to military industries) will increase rather than decrease in a post-resolution period.

        אהבתי

  18. אהרון הגיב:

    I should also make explicit the argument that a two state solution is the preferred mechanism of ensuring stability. The only caveat is that the Palestinian state must be pro-Us (I.e. a client state) which is why Abbas/Fayyed are seen as real possible partners, by both Usand Israel's military establishment. What is is unclear for now is if they can bring enough of the West Bank Palestinians along with them to make the resolution stick. My guess is, they can. also, given the state of Gaza, any current resolution of the conflict will be a de facto 3 state solution, where Gaza will remain under permanent siege until the future West Bank government stabilizes, strengthens and can take over.

    אהבתי

  19. ilanko הגיב:

    טוב חברים יקרים אל תשכחו שעוצמת הנשק משנה את יכולת השימוש בו.
    בקפצונים אפשר להשתמש החל מגיל שש או שבע, להזיז טילי שיוט צריך להיות שר ביטחון או מנהיג מדינה, אז בבקשה להציע טעונים מאוזנים. זכרו שצמחוני לא מפגיז עם בשר וקרניבור לא יורה פטרוזיליה.

    אהבתי

  20. פינגבאק: telavivtimes: התמונה המלאה

  21. Humble Luke הגיב:

    ארה"ב זו משענת קנה רצוץ.
    לא בטוח כמה זמן עוד החוסן הכלכלי והלאומי שלה יחזיק. זו גם ככה מדינה שחיה על הבדלנות וערכי הליברליזם וזה גם מה שיביא למפלה שלה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s