עיניים פקוחות 7.4.2013: לסטרלנד הכריזה מלחמה על עיראק

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט חוזר (כל שבוע-שבועיים) המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים לא מסודרים במכוון, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, רק בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת (אבל מומלץ לסבול עד הסוף ולחפור גם ב"ממסטרים" בתחתית). אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק בפייסבוק של הבלוג או באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com.

7.4.2013:

לסטרלנד – היא מדינה דמיונית, הזהה בגודלה ואוכלוסייתה לארה"ב, שבה ל-0.5% מהאוכלוסייה קוראים לסטר. בלסטרלנד, כמו בארה"ב ובישראל, יש בחירות דמוקרטיות. אבל לפני אותן בחירות דמוקרטיות, יש בחירות מקדימות – כמו הפריימריז שלנו – בהן רק ללסטרים מותר להצביע. לא מזמן הבאתי בפניכם את הרצאה המראה כיצד מרבית  הכסף והכוח בעולם מרוכזים אצל 0.1% מהאוכלוסיה. ההרצאה הבאה ממשיכה את הקו הזה ומראה שהלסטרים, אותם בעלי הון וכוח, הם בעצם אלו שקובעים את הבחירות המקדימות. מי שמצביע, אכן משפיע, אבל רק בתחום ההשפעה שהוגדר לו מראש (תצטרכו להתמודד עם הרגשנות שבסוף ההרצאה. זה התחיל להיות טקס קבוע בהרצאות של טד):

***

המלחמה בעיראק היתה מלחמה על נפט – בפוסט הקודם שיתפתי אתכם בעדויות חדשות המראות כי הבריטים והאמריקאים ידעו כי המודיעין בנוגע לנשק להשמדה המונית בעיראק היה חלש ביותר, אם לא פשוט מפוברק. הראיות מרמזות כי או שהממשלים הללו נוהלו (ומנוהלים) ע"י אידיוטים גמורים שלא יודעים לקרוא דו"ח מודיעיני (מה שאינו סביר למעט הבובה בקצה הידועה כג'ורג' בוש ג'וניור), או שהם מצאו (אם לא כתבו בעצמם) את הדו"ח שהם היו צריכים, בשביל סיבות אחרות לחלוטין. 10 שנים לאחר מכן, האמריקאים כביכול נסוגים מעיראק ומעמידים משטר עצמאי. אך מי בכל זאת נשאר?

חלקכם אולי לא צפה או לא זוכר את הסצנה הבאה מפרנהייט 9.11, המציגה בכירים מתאגידים אמריקאים, במפגש מיוחד עם הממשל האמריקאי, המציג בפניהן את ההזדמנויות הגדולות להרוויח כסף לאחר הפלישה… אמממ… סליחה. לאחר השחרור של עיראק (הסופתי תרגום לעברית – ניתן להפעיל בכפתור השמאלי ביותר בצד ימין):

אז כבר הסברתי בעבר כיצד נעשה התרגיל המודיעיני והשלטוני, אשר גרם לציבור להאמין שיש צורך במלחמה בעיראק, אך השאלה ששואלת כתבת ה-CNN היא כיצד הגיע אותו כוח לשלטון מלכתחילה?

הליברטון, החברה המצטיירת בסרטון כמנסה לעזור לחיילים, היא חברת ענק בתחום הציוד ההיקפי לכוחות צבא. אבל זה עסק שולי לחלוטין אל מול המוצר הראשי שלה – נפט. הליברטון וחברות הנפט האחרות, החלו מזרימות בסוף שנות ה-90 סכומי עתק לקמפיין של בוש – יותר כסף מאשר הן אי פעם "תרמו" (יותר נכון שילמו), בכדי להשיג את המועמד שהן רוצות. והן מצליחות. למה בוש? בוש ומשפחתו הם אנשי נפט. למעשה כל מה שבוש עשה עד שהוא נהיה נשיא, זה לנהל חברות נפט (בצורת כושלת). מי נהיה סגן הנשיא של בוש? דיק צ'ייני, שעד אותה נקודה, ניהל את הליברטון.

מנכ"ל של חברת נפט בתפקיד נשיא ארה"ב ובתפקיד סגן נשיא ארה"ב, מנכ"ל חברת הנפט שמימן אותו.

עוד אחת מה"תורמות" הגדולות היתה ענקית הנפט שברון, שמנכ"לה אומר ב-1998: "עיראק מחזיקה מאגרים עצומים של נפט וגז, שהייתי שמח ששברון תוכל להשיג גישה אליהם". בזמן שהוא אמר זאת ועד המלחמה, הנפט בעיראק היה בבעלות המדינה וסגור לחברות מערביות. היום הוא מופרט לחלוטין ושברון היא אחת מאותן חברות ששותות את הנפט העיראקי. הכתבה ממשיכה ומתארת צעד אחר צעד, כיצד עוד לפני הפלישה (לפחות שנתיים לפני במסמכים הרשמיים), תוכננה בשיתוף אם לא ביוזמת חברות הנפט, הדרך בה תתבצע ההשתלטות על הנפט העיראקי, הפרטתו ומכירתו (בדומה מאוד למה שעשו האמריקאים והבריטים  באיראן לפני כמאה שנה ובמשך עשרות שנים מאז).

תפוקת הנפט של עיראק גדלה ב-40% ב-5 השנים האחרונות, ל-5 מיליון חביות נפט ביום. 80% מהנפט הזה מיוצא מחוץ מעיראק. זה 380 מיליון דולר כל יום או 139 מיליארד דולר הכנסות בשנה! לסדר גודל: תקציב כל מדינת ישראל ב-2009 היה 91 מיליארד דולר.

תוספת: בהקשר הזה מומלץ לצפות גם בכתבה נוספת של CNN, בה העיתונאים מדברים בינם לבין עצמם ומספרים איך הם כשלו ופשעו בעבודתם לפני ובזמן המלחמה. המעט מהם שכן דיווחו שהמציאות אינה כפי שטוענים בשלטון, נקברו באחורי העיתונים. העיתונאים הבכירים בעולם מספרים לנו, שהם לא הצליחו לשבור את הפרופוגנדה הממשלתית (או בכלל לא ניסו). עיראק לימדה אותנו כמה קל לשכנע את כולנו שיש לנו אויב, למרות שמעולם לא פגשנו אותו ולא הראו לנו שום הוכחה שהוא תקף אותנו. כשמדווחים לכם בעיתונים על סוריה, איראן, מצרים וכולי, שימו לב ש-99.99% מהכתבות שתקראו עליהן (ונושאים בטחוניים בכלל),  לא יציגו בפניכם גרם אחד של הוכחות. לעיתונאים אין לוויני ריגול – כמעט בכל המקרים, הם סך הכל אומרים לכם, מה שאמרו להם. ומי שאומר להם, נמצא בניגוד עניינים מוחלט עם האמת שהוא כביכול מדווח עליה. הממשל לבדו לא יוצא למלחמות. הוא עושה זאת בשותפות עם תקשורת רשלנית ועל כנפי חוסר הספקנות של ציבור שמתייחס לסוגיות מדיניות, כאילו היו נושאי דת.

לסיכום אני רוצה להביא קצת מהשלכות הפחות מוכרות של הפעילות של המערב בעיראק (חוץ ממאות אלפי ההרוגים הישירים). הכתבה הבאה, המסקרת את ההשלכות של שימוש באורניום מדולל על אוכלוסיית עיראק, מאז מלחמת המפרץ ב-1991. באותה שנה סרטן בעיראק היה נפוץ ביחס של 40 מקרים לכל 100 אלף איש. 4 שנים לאחר מכן הוא הגיע ל-800. ב-2005 זה כבר הגיע ל-1600. ב-2004 עיראק היתה מקום ראשון בעולם בתמותה מלוקימיה. פלשנו למדינה תחת הטענה כי יש להם נשק בלתי קונבציונאלי, שאסור לשימוש – לא מצאנו נשק כזה – ואז זרקנו עליהם נשק בלתי קונבציונאלי.

מלבד סרטן באנשים מבוגרים, החומרים האלה – האורניום המדולל והזרחן הלבן (בו גם ישראל משתמשת – הפעם האחרונה הידועה היתה ב-2009 בהפגזות מהאוויר על פלסטינים) – גורמים למומים קשים בעוברים ובסופו של דבר ללידות מזעזעות, של תינוקות שקשה אפילו להסתכל עליהם (אבל ראוי שנביט בפנים המעוותות של יצירותינו הצבאיות). לפי ההשוואות המוצגות בסרטון, המספרים גרועים יותר מאלו שלאחר הירושימה (בהקשר של סרטן ופגיעה בעוברים):

***

עמירה הס משליכה אבנים טקסטואליות – וכל עולם העיתונות רועש. לכולם יש דעה וכל מקלדת הופכת את בעליה לגנרל המזיז כוחות ומשטרות; גנרלים שבטוחים שהמציאות של מיליוני אנשים, סרה להיגיון ברור כלשהו.

הס כתבה טקסט רשלני מבחינת החורים שהוא משאיר להסקה שגויה של כוונתו. אבל חשוב מכך, היא כתבה טקסט שאין לו שום השלכות, מלבד הדים של טורי דעה, אשר גם להם אין שום השלכות על המציאות. ויכוח עקר על האם יש או אין לאנשים שכבר עשרות שנים זורקים אבנים, זכות לזרוק את אותן האבנים. האם נגמרו הדברים בהם אפשר להביא מידע חשוב לציבור הישראלי בנושא הסכסוך ובכלל, שצריך להקדיש עשרות ומאות עמודים על ויכוח פילוסופי שסתם משמש כנקודת ביקוע בציבור הישראלי?

הס, כמו פוליטיקאי-שוליים בתקופת בחירות, מביאה בפני הקוראים טקסט הקטבה: קרא אותי ואשלח אותך לצדדים כל כך מנוגדים, עד אשר ימות הרציונל שדרכו יהיה אפשר להפסיק את הסכסוך שעל עוולתו אני כותבת. אל לנו להיות צודקים, מעבר לנקודה בה התנהלותנו משרתת את הצדק. השמאל והימין לא צריכים טורי דעה של שמאל וימין; שמאל וימין הם מלכתחילה דעות. אבל… צריך למלא את העיתונים וצריך גם למכור אותם. אז נעשה כתבות טוקבקיאדה – ממתק למסכימים מראש וממתק של שנאה למתנגדים. דעות ששונו? ידיעה שנוספה? גורנישט.

רק הערה בנוגע ל"ידויי אבן זה ניסיון לרצח". החוק כבר מגדיר מהו ניסיון לרצח ופעולה ספציפית או כלי נשק ספציפי אינם חלק מאותה ההגדרה. כוונת זדון, צפי סביר לגרימת מוות ועוד – הם כן. במציאות, הרוב המוחלט של ידויי האבנים וההפגנות, כמו גם הירי של חיילי צה"ל ופיזור ההפגנות, הם בכלל לא כפי שהם מצטלמים. למעשה, הצורה בה הם מצטלמים, הם בדיוק הסיבה שהם נראים ככה.

גזרתי קטע מלונדון את קירשנבאום של חמישי האחרון, בה לונדון ויחזקאלי מדברים על ההפגנות בחברון. זה אזור חיכוך קבוע ויוצאות משם אין סוף תמונות של מיידי אבנים, בקבוקי תבערה וכדומה. על פניו, כל יום עשרות מקרים של "ניסיון לרצח". ובכל זאת, תקשיבו מה שואל ירון שמכיר את המבנה של חברון ומה עונה לו יחזקאלי, לגבי מהות ההפגנות וחוסר הסכנה שבהן:

מתחיל בשעה קבועה. קובעים עם עיתונאים. "זו ממש הצגה, אבל אין מה לעשות – שני הצדדים צריכים אותה".

***

אדם וסטיב – אם אף פעם לא הבנתם את ההסברים של המתנגדים לנישואים אזרחיים\חד-מיניים והטענות שלהם לגבי הסכנות לנישואים "רגילים" כתוצאה מכך, אז הסרטון הבא יעזור לכם להבין מה עלול לקרות:

סתם כהערה – אני נגד נישואים חד-מיניים כשם שאני נגד נישואים "נורמטיבים". מסיבות שאינני מבין, הקהילה ההומו-לסבית עסוקה במאבק עצום להכלל בטקסים, שמקורם בדת שגם ככה החריגה אותם בעבר ומוסד דתי שמחריג אותם בהווה. הקהילה שהכי אמורה לצעוק להפרדת דת ממדינה, קוראת להגדלת נפח הדת במדינה והמדינה במיטה שלנו.

תדרשו שוויון באימוץ או במיסים, בעבודה או בשלל המקומות שבהם גייז מופלים. אבל ההחרגה ממוסד הנישואים זו לא אפליה – מוסד הנישואים הוא האפליה עצמה. זו אפליה כנגד אנשים שלא מוצאים בן זוג או כאלה שלא מעוניינים באחד, זו אפליה כנגד אנשים שלא מעוניינים בטקס או אינם עומדים בתנאים שלו. או כמו שסטנהופ שואל: אם נישואים לא היו קיימים, הייתם ממציאים אותם?

***

אם כבר אנחנו מוציאים את המדינה מהמיטה שלנו – אז כדי שנוציא אותה גם מהמים שלנו (כשאין צורך). מי שפספס, זו כתבת ערוץ 1 על ההפלרה. כפי שכתבתי בעבר, מבחינתי השורה התחתונה היא שלא מכריחים אוכלוסיה שלמה לבלוע חומר, בגלל יתרונות כל כך לא רציניים שמי שמעוניין בהם יכול לקבל אותם במיליון דרכים אחרות.

***

אחוזי היירוט של כיפת ברזל – לפני כארבעה חודשים כתבתי פוסט על כך שמערכת כיפת ברזל כשלה בלהוריד את מספר ההרוגים כתוצאה מירי תלול מסלול אל ישראל, זאת בזמן שכל התקשורת ולמעשה גם הציבור שיבחו את המערכת ואת הגנתה על ישראל. מתוך אותו הטקסט:

"זו כמובן גם עדות לעצלנות הבלתי נסבלת של עיתונאים בישראל שמקבלים מספרים מהמדינה ופשוט משחררים אותם לציבור, ללא ניסיון להעמיק בהם: "240 יירוטים מוצלחים!" "למי יש להודות על כיפת ברזל" "כיפת ברזל – הברקה כלכלית" ועוד ועוד… האם אף עיתונאי לא חשב לשאול בשם קוראיו "האם המערכת הורידה את מספר ההרוגים?" – זאת שאלה מורכבת מידי? אם היינו מפתחים מערכת לניקוי תאים סרטנים מגוף האדם, היינו מסתפקים בנתונים לגבי התאים שחוסלו, למרות שכמות החולים שמתו לבסוף לא השתנתה?

אל תבינו אותי לא נכון. ייתכן שבעתיד המערכת אכן תתחיל להראות שיפור בסטטיסטיקה של הרוגים כתוצאה מירי תלול מסלול בישראל. יכול להיות שהנתונים של השנתיים האחרונות הם חריגים ובעוד 5 שנים הסטטיסטיקה אכן תראה שהמערכת מצילה חיים. יכול להיות שפקטורים נוספים השתנו מלפני תקופת כיפת ברזל. הכל יכול להיות – זה פשוט לא המצב כרגע. כל הכתבות שקראתם בנושא, הן פשוט שקר או רשלנות עיתונאית. אפשר להעלות סיבות מדוע נראה לנו שהמערכת מצילה חיים, אבל לא לטעון שאנחנו יודעים שהיא עושה זאת כרגע (כי למעשה, עד עתה, היא לא)."

טענתי גם שהיירוט הממוצע של כיפת ברזל הוא יקר יותר מהנזק הממוצע הנגרם כאשר אין יירוט. קיבלתי הרבה ביקורת על כך וזאת אפילו כשהשתמשתי, בלית ברירה, במספרים של צה"ל, שדיברו על 80-90% יירוט. אבל עכשיו חוקרים מ-MIT העריכו את היירוט האמיתי ב-5-10% – הפרש עצום לכל הדעות. וכאן שוב, עלינו לזכור שהלקוח הראשי של מערכות פיתוח הנשק בישראל, הוא לא אזרחי ישראל, אלא מדינות זרות. ולכן, חשוב להציג בפני הקליינטים מספרים מרשימים.

ב"קשב" לקחו את טענות המחקר ונכנסו להן לקרביים. לאחר בדיקה של כל הדיווחים בתקשורת הם מצאו כי היו בערך פי שניים נפילות בשטחים בנויים (שאנו יודעים עליהן), מאשר אלו אשר דובר צה"ל דיווח עליהן. הם בדקו גם את תביעות הנזקין שהגישו אזרחים ומצאו ש- "לו נתוני צה"ל על 58 נפילות היו נכונים, אזי פגיעה ממוצעת של רקטת קסאם בעיר ישראלית הייתה גורמת לנזק ישיר, לפי נתוני מס רכוש, ל-36 דירות ול-18 מכוניות בממוצע".

בסך הכל מצאו בקשב, שצה"ל גילח לעצמו חצי מהפספוסים לפחות. מרבית האנשים לא יודעים (גם קשב לא מתייחסים לנקודה הזאת), שהמערכת לעיתים יורה 2 ואפילו דובר על מקרים של 3 מיירטים, כנגד רקטה אחת. מה שמוגדר כיירוט מוצלח, לעיתים מסתיר שני כישלונות בדרך. למתקשים לקבל את הנתונים, הפסקה הבאה מהכתבה של הארץ מסבירה היטב את המצב:

"קשה אמנם לעכל ביקורת כה נחרצת על נתוני הצבא, אך לפני שמבטלים את מסקנותיהם של המדענים כדאי לזכור, שבסיום מלחמת המפרץ הראשונה דווח על 96% הצלחה ביירוטים שביצעו טילי הפטריוט. רק לאחר מחקר מעמיק, שהוביל פרופ’ פוסטול, התברר כי אחוז ההצלחה ביירוטים היה אפס."

***

נאס"א או מומה? – האטלנטיק מזמין אתכם למשחק חנוני ומגניב. המטרה: לזהות אילו תמונות צולמו מהחלל ואילו מהן בכלל עבודות אמנות אבסטרקטיות?

מה אתם אומרים? נאס"א או מומה?

***

הם יורים גם בסוסים – לאחרונה הזדעזע העולם המערבי, כאשר התגלו ברשתות המזון המהיר הגדולות בעולם, כי ההמבורגרים שלהם הכילו גם בשר סוסים. הזעזוע – שקצת קשה להסביר אותו, היות וקשה לאמוד את ההבדלים שבין אכילת סוס לפרה או חזיר – היה שמור לצד האנושי בלבד. אנשים כעסו על כך שגרמו להם לאכול בשר סוס, אבל לא תהו מדוע בשר סוס מגיע לצלחת שלהם בכלל?

על פניו, בשר סוס אמור להיות יקר יותר. וכאן מתגלה הצורה בה העולם המערבי עושה מיקור-חוץ להגדרות הטאבו והמוסר שלו. בארה"ב ובהרבה ממדינות המערב לא שוחטים או מוכרים סוסים למאכל, על פי חוק, דת או הרגל. למרות שכך, הם עדיין מגדלים ומרביעים סוסים. הצלחנו ליצור בעולם שלנו מוסר עם גבולות גאוגרפים. על כן, מרביתנו מסכימים שאסור לשחוט סוסים, אבל אף אחד לא שואל – לאן אותם הסוסים הולכים?

170 אלף סוסים עזבו את ארה"ב בשנה שעברה. CNN מביאים דיווח ממפעל חדש לשחיטת סוסים במקסיקו, שאליו ודומיו מגיעים אותם הסוסים ומהם אל ההמבורגרים של האנשים שדחפו את הסוסים החוצה מלכתחילה (אין תמונות קשות):

הזעזוע של ארגוני זכויות בעלי החיים לא איחר להגיע. אבל מה שהצית את התקשורת בנושא הוא הסרטון הקשה הבא, של עובד מתעשיית שחיטת הסוסים (טים סאפינגטון שמו), שצילם והעלה לאינטרנט סרטון קצר בו הוא מראה לארגוני זכויות מה דעתו עליהם, דרך גופו של סוס מסכן. "אתם, פעילי הזכויות לבעלי חיים – לכו להזדיין", הוא אומר שניות לפני התמונות הקשות. תאמינו או לא, מה שהוא עושה בסרטון הזה, יותר עדין מנוהל השחיטה הרגיל ועל כן ראוי שתצפו בו (אין דם או אלימות מתמשכת, אבל הסרטון לא קל):

אנחנו לא רוצים לדעת למה הסוסים מגיעים להמבורגרים שלנו. זאת האמת. אנחנו רוצים להיות מזועזעים למראית עין, אבל לא מזועזעים לרמת החקירה וההתעניינות. אנחנו לא רוצים אותם שם, בין הלחמניות, אבל יותר מכך, אנו לא רוצים לדעת כיצד הגיעו לשם. הסרטון הבא מראה בדיוק את זה. הוא אמנם קשה, אבל אדם לא יכול להצדיק מוסרית מעשה, שהוא עצמו לא מסוגל אפילו לצפות בו. לא יודע כמה מכם עדיין מחזיקים במיסקונספציה הזאת, אבל אתם מוזמנים לשכוח לחלוטין מכל מה שלימדו אתכם, על כך שחיות מתות מיידית וללא כאב במהלך השחיטה:

ככה מגיעים סוסים להמבורגרים וכמו הנחלים והים, אין להם יותר מידי מקומות אחרים להגיע אליהם לאחר שנשחטו.

***

במדינת פלסטין (רק הארועים המשמעותיים והמוכחים):

שני פלסטינים נהרגו\נרצחו (עדיין בחקירה) מירי חיילי צה"ל || אם פלסטינית ובתה הותקפו על ידי מתנחלים || טומי דונלה, אקטיביסט וצלם אירי, נורה בזרועו עם כדור גומי, במהלך הפגנה בנבי צאלח. התמונה של קשיש אירופאי עם חור בידו, כבר עשתה את שלה ברשת. || ילד פלסטיני בן 12 (Yousef Abu Aisha) במצב קריטי, לאחר שחיילים ירו כדור גומי בראשו || מתנחלים מעינב הכו פלסטיני בן 80 ושלחו אותו לבית החולים || חיילים שלחו את Ameen Bayed לבית החולים עם רימון גז לפנים || מתנחלים מתפוח גנבו חמור מפלסטינים || ארגון בצלם לכד את הסרטון הבא, המתעד מעצר של 27 קטינים פלסטינים בדרכם לבית הספר (לפחות 14 מהם מתחת לגיל האחריות הפלילית – 12), נקרעים מזרועות הוריהם אל מול מצלמות, לצורך מעצר דבילי למדי, שבוצע ללא גרם של מחשבה (ככל הנראה הסיבה למעצר היא זריקת אבנים -כפי שניתן לראות כאן – ועל כך כבר כתבתי בחלק על גברת הס):

|| המשטרה לשירות המתנחלים – טייק שני: שתי פעילות חברתיות גרמניות הולכות בחברון. מתנחלת מחליטה שהן לא ילכו ברחוב, כי היא ספרה והן עברו ברחוב כבר 6 פעמים. אה וכמובן… כי הם נאצים. שוטר מיד מגיע לבקשתה של המתנחלת ומעכב את הגרמניות, ללא סיבה, לחקירה של 90 דקות, שבסופה הן התבקשו "להראות רגישות במהלך החגים היהודיים" – ממני והלאה מה זה אומר:

|| חיילי צה"ל  מפריעים במכוון לפעילים ישראלים לצלם באדמה בהם מותר להם להיות בה ובטח שמותר להם לצלם בה (ועל כן, בלית ברירה, ההתנהגות המפגרת של החיילים). שימו לב לדרגות על הכתפיים – בריונות ילדותית ואנטי-דמוקרטית מהדרגים הנמוכים ועד הגבוהים ביותר.

***

קריאה מוגברת:

הפוסט שלי על יום השואה משנה שעברה: "מכחישי השואה הראשונים, היו אלו שעלו בארובותיה".

ביקור בארכיון המדינה – אורי ברקוביץ' מביא רשמים וצילומים מאוצרות הארכיון. בין השאר: הסכם השלום עם מצרים, הדגלים שהוצעו כדגלי המדינה ולא נבחרו, יומנו של אדולף אייכמן ועוד… הנה אחד מהסרטונים המציג את האקדח והכדורים עימם רצח יגאל עמיר את יצחק רבין:

בריטניה הקימה "ועדת עורכים" – בעקבות הפרשה בה עיתון בריטי פרץ וצותת לטלפונים ומיילים של סלבריטאים ופוליטיקאים, העבירו באישון לילה פוליטיקאים בריטים (מרביתם הם אלו שנפגעו מהפרשה ולמעשה עומדים בסוג של ניגוד עניינים) החלטה להקים "מפקח עיתונות", אשר כל העיתונים יהיו מחוייבים להירשם אצלו או שיחשפו לקנסות עצומים. המפקח החדש יוכל לחייב עיתונים להתנצל בעבור פירסומים או לקנוס אותם.

ברק אובמה אוכל דברים – כי יש דברים שחשוב לצפות בהם בעולם וזה לא אחד מהם.

PETA, ארגון זכויות החיות הבינלאומי, מואשם בהמתה של אלפי חיות בשנה שלא לצורך. המאשים הוא מנהל תנועת "NO KILL", ניית'ן וינוגרד. התנועה פועלת להפסקת ההמתה במכלאות. בינו לבין הארגונים יש יחסי האשמה הדדיים קשים ועוד לא החלטתי סופית לגבי העובדות. בכל מקרה, משהו  ששווה לבדוק לאלו מכם שתורמים וגם מביא את הדיון של "המתת חסד" שהיה די שמור לבני אדם, לעולם בעלי החיים. איך שזה לא יהיה, קצת קשה להבדיל בין שואה לחסד (בהקשר של המתות במכלאות), כאשר ה"חסד" שלנו עם בעלי החיים, הורג מיליארדים מהם כל שנה. יצרנו מצב בו קל מאוד להרביע כלבים, קל מאוד לייבא ולהבריח, קל מאוד לאמץ ולקנות וקל מאוד גם לבוא למכלאה ולהגיד: "לא בא לי יותר". גם בישראל המצב די דומה (אם לא גרוע יותר):

המלצת קריאה בהקשר הזה: 'חרפה' של קוטזי (אחד מאהובים עלי אישית).

נינט טייב האלטרנטיבית (שלדעתי זקוקה כבר לשם משלה, כי אין לה קשר של ממש עם הבחורה השניה שחולקת עימה את אותו הגוף) מתראיינת (וידאו) לבלוג של יובל אראל. הסאונד חרא, אבל המוזיקה לא רעה בכלל.

ה-ICIJ (מאגד העיתונאים הבינלאומי לעיתונאות חוקרת) משתפים את העולם בחשיפה שיקח עוד זמן רב עד שנבין את כל משמעויותיה. כרגע כמה עשרות עיתונאים עוברים על 2.5 מיליון קבצים מודלפים, של יותר מ-120 אלף חברות אוף-שור (חברות הפועלות במדינה אחת – בדרך כלל מערבית – אך מנהלות את עצמן ובעיקר את כספן, דרך מדינה אחרת – בדרך כלל מקלט מס כלשהו אשר אין בו דיווח למדינת המקור). עד כה התגלו: נבחרי ציבור ומשפחותיהם המסתירים כספים בחשבונות זרים – אלפיון עליון המשתמש בחשבונות זרים בכדי להעלים מס – הרבה מהבנקים הגדולים בעולם שפועלים בכדי לספק ללקוחות שלהם חברות קש מסתוריות במדינות זרות – שכבה גדולה של מתווכים\רואי חשבון שעוזרים בהסתרת כספים ואינטרסים למען לקוחותיהם. בהחלט קצה הקרחון של הנושא הזה ואפשר לצפות שבחודש-חודשיים הקרובים, שערוריות בנוגע לאנשים וארגונים ספציפים יצוצו כל כמה ימים מהאוצר המודיעיני הזה.

(מקומי – ת"א) שרון מלכי מקדמת הפיכת אזור "שוק לווינסקי" לשוק של ממש, עם מדרחוב בשישי.

"במשך 25 השנים של עבודתי הקולוניזטורית נישלתי הרבה ערבים מעל אדמתם" – עדות עצמית קצרה שנותנת חלון לתהליך של יישוב הארץ ולא מהפרספקטיבה שמבקשים מאיתנו לטפח.

אברי גלעד מול מועצת החלב – החלב מזיק לגופכם, אבל יצרניות החלב לא מעוניינות שתדעו. אז הן דוחפות לילדים שלכם מוצרים בגיל מוקדם ומספרות להם ולכם שקרים על כך שחלב מחזק את העצמות (המציאות הפוכה) וכדומה. אברי גלעד דיבר על הנושא וקיבל איום לתביעה (תוכלו לקרוא יותר בקבוצת הפייסבוק המוקדשת לנושא):

אנשים מגניבים מבלים ביחד – הוא טאמבלר המרכז תמונות של סלבריטאים מסוגים שונים, כשהם מצטלמים עם עוד אנשים מסוגם. הנה כמה דוגמאות (אני דוקא אוהב את הניגודים המצחיקים בעיקר):

***

היומן של אישתון:

פיספסתי משהו? שלחו לי ארועים בפייסבוק או ישירות ליומן בגוגל.

***

המוזיקה שברקע – צלילים להקליד עימם.

***

הממסטרים (לחצו על אחת התמונות לכניסה ואפשר לגלול מתחת לתמונות לקריאה נוספת):

אם תמונה שצילמתם או ערכתם נמצאת בגלריה, לחצו כאן.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-25 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.