עיניים פקוחות 2.6.2013: כך מושתקות התאבדויות – כך נראה ניצחון

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט חוזר (כל שבוע-שבועיים) המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים לא מסודרים במכוון, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, רק בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת (אבל מומלץ לסבול עד הסוף ולחפור גם ב"ממסטרים" בתחתית). אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק בפייסבוק של הבלוג או באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com.

2.6.2013:

תוספת לאחר פרסום: טוב… יצאתי אידיוט. המעורבים בתהלוכה עליה אני כותב מיד, לא הודיעו לי כי הם קיבלו לבסוף אישור מצה"ל (רק לאחר הפרסום עדכנו אותי) – אמנם אישור חלקי לבינתיים אך בכל זאת. בסופו של דבר נעשה הדבר הנכון ואני מתנצל בפני דובר צה"ל והמוזכרים בטקסט (לא שאני זוכר איזו התנצלות על חודש החקירות שעברתי אצלהם, אבל נניח). אתם מוזמנים לדלג אל הידיעה הבאה, אם כי יש מה ללמוד מההתנהלות הפוסלת הראשונית.

צה"ל אוסר על חיילים להשתתף בצעדה למען מניעת התאבדויות – אנסח מחדש: צה"ל, הגוף שסיבת המוות המובילה בו היא התאבדות (בשנים בהן אין מלחמות קרקעיות), מסרב לאפשר לאנשיו לצעוד למען צימצום התופעה.

דבי צפתי, אם שכולה בעצמה ופעילה המקדמת את הצעדה והנושא, פנתה אלי עם הסיפור, כשמצאה עצמה חסרת אונים אל מול דובר צה"ל. "פנינו לגופים רבים שיבואו לצעוד עימנו", היא מספרת לי. "כמובן שפנינו לצה"ל. היו לנו רעיונות שחייליים יצעדו לזכר חבריהם, מחלקות שבהם אירעה התאבדות , צוותים, טייסים וכמובן לגופים המקצועיים". פניה שכזאת הם עשו גם בשנה שעברה ונידחו. השנה ניסו שוב וקיבלו תשובה חיובית מחלק מאנשי צה"ל שפנו אליהם. אבל אז דובר צה"ל נכנס לתמונה:

תגובת דובר צה"ל לבקשה לאפשר לחיילים לצעוד למען מניעת התאבדויות

פקודות מטכ"ל הן מערכת להנפצת חוקים יש מאין, שבעצם מסרסות את חיילי צה"ל מלעשות כל דבר, אשר לא אושר על ידי הצבא והופך מעשה שכזה לעבירה. ודאי תגידו: "טוב, זה צבא". אלא שאלו לא חוקים כפי שאנו רגילים להם מהאזרחות. במבט ראשון הנוסח שלהם חד משמעי, אבל בפועל ניתנות החרגות לפי גחמותיהם של דובר צה"ל ובכירי הצבא.

בעוד שהפקודה אוסרת השתתפות בכל צעדה או תהלוכה, ללא שום החרגות (מלבד צעדות של צה"ל עצמו), הרי שהחרגות שכאלה נעשות כל הזמן. דובר צה"ל המציג את הפקודה הזאת ואומר "ניסינו לראות איך אפשר לפתור את העניין" – כאילו ידיו כבולות, לאחר ששלח עשרות עורכי דין להלחם בחוק המרושע וניסה את כל שביכולתו –  פשוט משקר.

הנחל החרדי משתתף בצעדות בל"ג בעומר, חיילים משתתפים בצעדות החוגגות התיישבות ותיירות בגולן, בצעדות לקידום ספורט בנתניה, בצעדת הגילבוע ועוד ועוד… אז כשהצעדות הן בעלות אופי דתי או תיירותי, אין בעיה להשתתף בהן, למרות שצה"ל לא מארגן אותן. אבל הצביעות לא עוצרת כאן.

חיילים צועדים בצעדות אזרחיות לתמיכה בצה"ל וצועדים בצעדות אזרחיות לזכר חללי הל"ה, לזכר אביב חקאני שנהרג בעזה ועוד צעדות רבות למען צה"ל ולמען חללים רבים וקרבות כאלה ואחרים. אני כמובן לא רואה שום בעיה עם הדבר וזה לגיטימי שחיילים שמעוניינים בכך, יצעדו למען נופלים. אלא שדובר צה"ל עושה סלקציה לסוג הנופלים. החלל נפל באופן הירואי? משהו שהולם את האתוס ומוציא אותנו באור חיובי? תצעדו חופשי! החלל התאבד במהלך השירות? אתם מוזמנים לצעוד בבית שלכם ואנו נשלח מטעמנו תחושת בושה שתצעד עימכם.

לאחר שכשלו לקבל אישור להשתתפות חיילים במדים, ניסו מארגני הצעדה להשיג לפחות אישור להשתתפות של קב"נים ואחרים מתחום בריאות הנפש בצה"ל (על אזרחי בלבד). "בקרב הגופים המקצועיים קרי הקבני"ם ובריאות הנפש קיבלנו תגובה ממש ראויה. הם רצו לצעוד עימנו", מספרת דבי. בצדק היא מעלה את האירוניה, בכך שצה"ל מתעלם מעצת מומחיו: "האם דובר צה"ל מחליט על סוגי הטנקים או ממליץ באיזה פצצות ישתמשו במבצעים שונים? זו אינה סמכות שלו ולא תחום הידע שלו. למה הוא לא שומע את עצת המומחים שלו עצמו?"

אבל זו לא טעות – זו מדיניות. זו לא החלטה של איזה בן 19, אלא של תת-אלוף יואב מרדכי, שהוא משתיק דובר צה"ל הנוכחי. אולי צריך להוסיף לפקודות המטכ"ל, הוראה המחייבת מתאבדים להשתמש במשתיק קול כשהם יורים בעצמם ולחסוך מראש את כל הדרמה הזאת. כי אנחנו רוצים צעדות למען סיבת המוות השולית ביותר בצה"ל. מה לגבי סיבת המוות המובילה? לא צריך… גם ככה כל 2-3 שבועות יש צעדה כזאת (פרטים במודעות האבל).

***

תודה – ברביעי נסגר פרויקט המימון של אישתון ב-104% מהיעד המינימאלי. כתבתי תודה ארוכה ומשתפכת, כי באמת לא הצלחתי להכיל את הדבר הזה – אנשים שמעבירים כסף מרצונם החופשי והאמון הבלתי חומרי שמועבר דרך האמון החומרני הזה. אבל בסוף קצת עשיתי לעצמי בחילה מרוב התרגשות והחלטתי לוותר על אותו מכתב תודה. אז קחו את המקום הזה בחיים שלכם שבו הרגשתם אסירי תודה לאחר; המקום שמתוכו אתם יוצקים משמעות לתוך המילה הסימבולית שהיא "תודה" ודעו שיצרתם לי מקום שכזה. תודה ענקית לכולכם. אני הולך לקרוע את התחת בשנה הקרובה ואני מקווה שאני אצדיק את האמון הזה.

הקוראים מוזמנים לשלוח לי הצעות\בקשות לתחקירים או טורי דעה (בגבולות היכולות של אדם אחד) ומנויי הבלוג יבחרו בקרוב, באילו מהנושאים אתעסק (סופסוף כשישאלו אותי "מה המניעים שלך? או "למה דוקא עכשיו?" יהיה לי את מי להאשים).

***

לפני\אחרי –

ואתם יכולים להוסיף על כך את ההשוואה של דה-מרקר לאימרות נתניהו מ-2003.

***

כך נראה "ניצחון" – הסופר והדוקומנטריסט, בן אנדרסון, מביא דיווח עדכני מאפגניסטן (מהשטח עצמו) – המדינה שנפלשה ע"י ארה"ב ללא הצדקה, תחת טענות כזב כאלה ואחרות, ואשר משמשת כשדה קרב לאמריקאים מזה עשרות שנים של מלחמות פרוקסי (אמנם הוליוודי אבל הסרט\ספר "מלחמתו של צ'רלי וילסון", מומלץ מבחינתי כנקודת פתיחה להכרת ההיסטוריה של האמריקאים במדינה בעשורים האחרונים).

לפני כשנה הצהיר אובמה, כי מרבית היעדים באפגניסטן הושגו והם פועלים עתה להעביר שליטה חזרה לידי המדינה, תוך כדי שמירה על האינטרסים של ארה"ב ושל המקומיים. או במילים אחרות: המשך ההרחקה של אל-קעידה והטליבאן מעמדות כוח ושליטה על העם. אלא שבן אנדרסון חושף בפנינו עולם אחר לחלוטין מזה שמדווח עליו בתקשורת ומוצג ע"י הממשל.

שם הסרט, "כך נראה ניצחון" (this is what winning looks like), נלקח מנאומו של גנרל ג'ורג' אלן שפיקד על כוח הסיוע הבטחוני הבינלאומי באפגניסטן, עד לפני כחודשיים. הנאום שנשא כשעזב את התפקיד, נותר עתה כמו איזו בדיחה או עמוד שנתלש מ-1984 של אורוול וזה המשפט הבולט (תרגום שלי):

"כוחות אפגנים מגנים על העם האפגני ומאפשרים לממשלה של המדינה הזאת, לשרת את אזרחיה. זהו ניצחון. כך נראה ניצחון."

הצבא האפגני שהקימו האמריקאים, הוא צבא עדתי, שאינו מייצג את העם עוד מראשיתו ומותיר מקופחים רבים. ומי מרכיב את "הצבא" הזה? פדופילים, סוחרי סמים, נרקומנים, חוטפים, שודדים ורוצחים. התיעוד של אנדרסון הוא מזעזע למדי, במרחקו מהתמונה שמנסה לצייר המערב בקרב אזרחיו. הוא מראה חיילים אמריקאים שלא יודעים מה הם מנסים להשיג, הוא חושף "צבא" אפגני, אשר מורכב מילדים וזקנים חלשים וחסרי הכשרה, שנגוע בכל תחלואה אפשרית.

על רקע שיא התאבדויות בצבא האמריקאי בשנים האחרונות, נוגע ללב סיפורו של הקצין ואחת מהדמויות הראשיות, מייג'ור ביל סטיוברס, שמנסה להעביר שליטה לאפגנים (בהתאם לתוכנית היציאה מהמדינה ב-2014), תוך כדי הפסקת השחיתות והפשיעה בקרב הגופים בהם האמריקאים בעצם תומכים. כל המאבק כולו וחוסר ההגיון שבו, עולה מתוך המאבק הפנימי של סטיוברס, שנקרע בין תפקידו כחייל ואחריותו כאדם. דוגמה ברורה לכך הוא ניסיונו להפסיק את הנוהל בו המשטרה והצבא שהקימו האמריקאים, מחזיקים בקרבם ילדים קטנים, אותם הם אונסים על בסיס קבוע. כשהוא מתעמת עם אחד מהמפקדים האפגנים בנוגע לכך, זו התשובה שהוא מקבל:

"אם הם לא יזיינו את התחת של הילדים האלה, אז מה הם יזיינו? את הכוס של הסבתות שלהם?"

בחיפוש אחר נקמה זולה בעבור מותם של כ-3000 אמריקאים בארועי 9.11 (או לפחות בשימוש בנקמה הזאת כתרוץ), נהרגו 3369 אמריקאים באפגניסטן עד כה – מספר שבפני עצמו מספר על חוסר התכלית של הפלישה הזו. זהו קרב שאין אפשרות לנצח בו. מאה אלף חיילים מכוחות הברית (עם הטכנולוגיה הטובה ביותר בעולם להרג אנשים) ועוד 400 אלף חיילים אפגנים, מנסים לחסל כוח של 25 אלף אנשי טליבאן, כבר מעל לעשור – אם אפשר היה לנצח, הניצחון היה מושג מזמן. כנראה שאי אפשר ויתרה מכך, כנראה שזו לא באמת המטרה.

עתה, לאחר שהקטסטרופה הזאת גבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם ויותר אמריקאים מהקטסטרופה שבגללה (כביכול) פעלו, האמריקאים מתחייבים לסגת מהמדינה בשנה הבאה, תוך שהם משאירים מאחוריהם מדינה דמוקרטית ומתפקדת. זה הסיפור הרגיל של "הבאנו זכויות אדם ודמוקרטיה!". בפועל מראה לנו אנדרסון כי המדינה על סף קריסה ושהכוחות המוגדרים כ"מנוצחים" רק נסוגו מעט, אם לא פשוט התערבבו בקהילה ובצבא והמשטרה שהאמריקאים מתגאים בהם, ומחכים לשניה בה כוחות הברית יסגו סופית.

קצת רקע (לפני הסרט):

להזכירכם החל משנות ה-90 ארה"ב מנסה לקדם צינורות נפט וגז דרך אפגניסטן. הסכמים בין האמריקאים לטליבאן נחתמו ב-97, אבל לאחר המתקפה של אל-קעידה על השגרירויות האמריקאיות ב-98, כל ההסכמים הוקפאו או בוטלו. בינואר 2001, ג'ורג' בוש – שהוא ומשפחתו הם בעלים ושותפים של חברות נפט ונשק – נבחר לנשיא ארה"ב לאחר שמומן ע"י דיק צ'ייני – בעלים ושותף של חברות נפט ונשק – שהפך להיות סגן הנשיא. קצת לאחר מכן הוא מקבל דו"ח, שאומר לו כי בן לאדן מתכנן לתקוף את ארה"ב ולא קורא אותו (לטענתו). כ-7 חודשים לאחר מכן המטוס הראשון פוגע במגדלי התאומים. ג'ורג' בוש מקבל את ההודעה כשהוא בדרכו להקריא סיפור לילדים בבית ספר יסודי. הוא מחליט להמשיך עם הקריאה. לאחר מכן המטוס השני פוגע. ראש מטה הבית הלבן, אנדרו קארד, נכנס לכיתה ולוחש לבוש באוזן: "האומה תחת מתקפה". בוש לא זז וממשיך בקריאה לעוד כ-7 דקות, עד אשר מישהו נכנס לחדר ומוציא אותו משם. כל המטוסים בארה"ב מיד מקורקעים, ובימים שלאחר מכן מתחילות מחדש טיסות, כאשר בין הראשונות שבהן (ובאישורים מיוחדים של הממשל) הן אלו שנושאות את משפחת בן-לאדן אל מחוץ לגבולות המדינה (ועוד 100+ סעודים) – משפחה אשר שותפה עם משפחת בוש באותם עסקים, בסדרי גודל של מיליארדי דולרים וצפונה.

כל אותם בן לאדנים, טסו חזרה למדינתם – ערב הסעודית – ממנה הגיעו גם 15 מתוך 19 הטרוריסטים שתקפו את ארה"ב ב-9.11 (מה שלא הפריע לארה"ב לתקוף כל מדינה אחרת, שממנה לא הגיעו התוקפים). העסקים בהם היו שותפים הבן לאדנים עם בוש, הרוויחו מיליארדים כתוצאה מהגדלת תקציב הביטחון והמלחמות שהחלו. שנתיים לאחר מכן, הסנאט האמריקאי מנהל שימוע בנוגע למימון טרור ומבקש מנציגי הממשל והביון לספק את שמות האנשים והארגונים הסעודים, אשר חשודים כי סיפקו מימון לאל-קעידה. הנציג מודה שהשמות אינם חסויים אבל טוען ש"הוא לא הביא אותם איתו" ומבטיח כי יקבלו אותם למחרת. באותו הלילה ממשל בוש הופך אותם לחסויים.

מיד לאחר התקיפה של 9.11, אפגניסטן גינתה את המעשה והציעה מספר פעמים להעמיד את בן לאדן לדין או להסגיר אותו, אם האמריקאים יספקו הוכחות ברורות למעורבותו בפיגוע (ראוי לציין כי זה סטנדרט מקובל בהסכמי הסגרה מערביים). ארה"ב מתעלמת וחודש לאחר מכן מתחילות ההפגזות האוויריות באפגניסטן. שבוע לאחר תחילת ההפגזות, אפגניסטן מציעה לארה"ב שתפסיק את ההפגזות ובתמורה תעביר את בן לאדן למדינה נטרלית (לצורך משפט פלילי תקין). בוש מתעלם. המדינה נפלשת וכחלק מהמעבר ל"דמוקרטיה מערבית", האמריקאים ממנים את חאמיד כרזאי כנשיא זמני ב-2002.

ב-2004 נערכות "בחירות דמוקרטיות" וכרזאי זוכה בהן עם גיבוי מאסיבי מהאמריקאים. גם בבחירות ההן וגם בבחירות בהן זכה ב-2009, נמצאו הוכחות רבות לכך שהבחירות נקנו. במהלך הבחירות של 2009 ועדת הבחירות של אפגניסטן פוסלת בעקבות שחיתות ורמאות, מועמדים רבים מחצרו של כרזאי. לאחר הבחירות כרזאי ממנה בית משפט מיוחד, שמוצא את כולם חפים מפשע ומחזיר אותם ל"שרות הציבורי".

רק לפני חודש חשף הניו-יורק טיימס, כי ה-CIA האמריקאי העביר עשרות מיליוני דולרים באופן סמוי (סמוי גם מהאמריקאים עצמם), לכרזאי וקרוביו. מקור בממשל האמריקאי מצוטט במאמר: "המקור הגדול ביותר לשחיתות באפגניסטן, היא ארה"ב". עד כמה מושחת הממשל שהרימו האמריקאים? הוא מדורג במקום האחרון בעולם, במדד השחיתות העולמי, ביחד עם צפון קוריאה וסומליה.

מרבית הכסף שמעביר ה-CIA, משמש למתן שוחד לפוליטיקאים וסוחרי סמים (ה-CIA קונה בצורה הזאת שכירי חרב באפגניסטן ומסביב לעולם, מזה שנים רבות. אלו אינם נבדלים בשום אופן מהותי ובטח שלא מוסרי, מהטרוריסטים וסוחרי הסמים, שהמערב כביכול נלחם בהם). הכסף מועבר בשקים לקבוצה קטנה המקורבת לכרזאי וביניהם מוחמד זאיה סאלחי, המנהל האדמינסטרטיבי של כרזאי. סאלחי נעצר ב-2010 בעקבות חקירה של ה-FBI, בהקשר של סחר באופיום המערב כספים מהטליבאן. כרזאי דאג שישוחרר תוך מספר שעות ועל פי בכירים אמריקאים, ה-CIA אז שכנע את אובמה לסגת מהתיק ומהמאבק בשחיתות באפגניסטן. לאחר השיחרור שלו התלוצץ סלאחי ואמר כי הוא "אויב של ה-FBI וגיבור של ה-CIA".

עוד אזכיר כי אפגניסטן עשירה מאוד במשאבים טבעיים. הממשלה שהקימו האמריקאים העבירה ב-2005 מספר חוקים ה"פותחים" את שוק המשאבים שלהם לחברות פרטיות, כאשר המדינה מקבלת רק 5-10% מהרווחים. ואני מצטט (ומתרגם) מדו"ח גאולוגי מ-2006 של הממשל האמריקאי:

"משאבי המינרלים של אפגניסטן יחסית אינם מנוצלים, מנקודת מבט עולמית. למדינה מאגרים נרחבים של בריט, כרומיט, פחם, נחושת, זהב, עפרת ברזל, עופרת, גז טבעי, נפט, אבנים יקרות ואבני חן, מלח, גופרית, טלק ואבץ. אי היציבות במדינה, הריחוק, האדמה ההררית ומערכת תשתיות ותעבורה בלתי הולמות, הפכה את הכרייה של המינרלים הללו לאתגר. חוק כרייה חדש עבר ב-2005 ופותחו רגולציות, בכדי לספק תשתית פורמלית לחיפוש וכריית משאבים. התהליך לקבלת אישור כרייה גם כן תוקן. כל המינרלים הנמצאים מתחת או על אדמת אפגניסטן, הם רכושה של הממשלה. בהקשר של המינרלים, תפקידה הראשי של הממשלה, הוא לקדם את פיתוחה היעיל של תעשיית המינרלים, ע"י הסקטור הפרטי."

לסיכום –
פלשו למדינה ללא הצדקה, הקימו ממשלה מושחתת, שהעבירה חוק שעושה הלאמה של המשאבים. אבל כאשר הממשלה עצמה איננה ממשלה של הלאום, הלאמה היא בעצם הפרטה וכך המשאבים עברו לידיהן של חברות ענק מערביות (כפי שנעשה בעיראק ומקומות אחרים), כאשר רק 5-10% יעברו למדינה והניסיון מלמד שבשילוב עם השחיתות, פחות מ-1% יגיע לאזרחים עצמם (אם תגמולים על אוצרות טבע הם מדד לשחיתות, אז על הגז שלנו אנו נתוגמל ב-3.5%).

הערה: לאור איך שהטקסט אולי יתפרש, אזכיר שאינני מאמין בקונספירציות במובן הרגיל שלהן, אלא בהתכנסות של אינטרסים שמטרתם הכל כך בסיסית – רווח – גורמת להתנהלות הכללית להראות קונספרטיבית (כתבתי על כך כאן).

עוד סיפור, על עוד מלחמה, שהיא לא מה שסיפרו לנו ולא מה שמספרים לנו עדיין. אפגניסטן היא רק מקרה בודד של התנהלות כוללת, אותה אנו מקבלים דרך התקשורת באופן הפוך לחלוטין למציאות. מלמדים אותנו על "הטרור האיסלמי", בעוד שמבחינה כרונולוגית, הטרור הזה נולד לאחר שהמערב החל בפלישות המאסיביות לארצות ערב. מדברים איתנו על "הרג חסר הבחנה", זאת כאשר המוסלמים אחראים על מותם של עשרות אלפי בני אדם ממדינות המערב ב-200 שנים האחרונות. המערב לעומת זאת הרג מיליוני מוסלמים באותו פרק זמן. חושבים שאנו הקורבנות הגדולים של אירגוני הטרור האיסלמי? אז ראשית, ברוב המקרים, אם תחזרו מספיק אחורה, תמצאו שהם קיבלו מימון מאיתנו אם לא ממש הוקמו על ידינו. נוסף על כך, מרבית ההרוגים של ארגוני הטרור, הם מוסלמים. אל-קעידה לדוגמה הורגת כ-8 מוסלמים על כל אדם מערבי. בשנים האחרונות, אם מתעלמים ממספר המערביים שהם הרגו בעיראק ואפגניסטן – מדינות שהמערביים הם הפולשים בהן – אזי שלא-מערביים מהווים כ-98% מהקורבנות של אל-קעידה. בתרבות ההפוכה שלנו והתיקשורת התומכת בה, כל זה לא מסופר וכך נראה "ניצחון":

***

ערבים בסופרלנד – איזה סוג של ישראלי את\ה?

***

פרשת רפי רותם – נגררת כבר עשור. מכירים? סביר שלא. קול ישראל וגלובס מלווים את רותם זמן רב, בניסיון לפתוח את הפרשה לציבור. בשבועות האחרונים הערוץ הראשון פותח את תיבת הפנדורה הזאת בגרסא משלו.

הפרשה הזאת מרכזת וחושפת כל כך הרבה כשלים ושחיתות, שקשה לדעת מאיפה להתחיל: רשות המיסים, מבקר המדינה, המשטרה, התקשורת, אירגוני פשע ופוליטיקאים – כולם כשלו, התרשלו או פשעו בתפקידם (אדגיש שאני מבסס זאת על טענות העיתונאים שליוו את הנושא ולא בדקתי את חומר המקור בעצמי).

מקורות וחושפי שחיתות חדשים, כדוגמת רפי רותם, מסתכלים על האיש הזה שהגיע לרחוב ומבינים שבישראל עדיף לשתוק. למי תפנה כאשר כל המנהלים שלך מושחתים? כאשר המשטרה מתנכלת לחברים שלך ושולחת אותם למעצרים בכדי שישקרו כנגדך? כאשר בתי המשפט מתעלמים מדיני ראיות והזכות של נאשם לעמוד מול מאשימיו? כאשר מבקר המדינה מתעלם מהתיק שלך? כאשר אתה מארגן עוד 14 עובדים בכירים שחותמים על הצהרה ונכונות להעביר מידע משמעותי על שחיתות ברשות המיסים בישראל ומעביר אותו לשר האוצר שלך, אבל הוא מתגלה כעבריין מושחת גם כן? למי תפנה?

זה הזמן להזכיר שאישתון לא מכבד צווי איסור פרסום שנמרחים על עשר שנים וכדומה ואנשים כמו רפי רותם מוזמנים לפנות אלי בכדי להעביר חומר, מבלי להחשף ומבלי שהחומר (בהנחה שהוא אמין) יעבור צנזורה על ידי גופי המדינה. אצלי אין בליפים על שמות והחומרים לא נשלחים ולא ישלחו לאישור המשטרה או הצנזורה הצבאית, עד אשר אלו יחזרו לתפקד באופן שקוף וחוקי וגופי הביקורת של המדינה יחזרו לעבוד ולפקח עליהם.

לסיום קטע נוסף מהערוץ הראשון, עם עדויות חשובות בנושא:

***

ספיידרמן (בכפוף לעקרונות מדעיים וביולוגיה של עכבישים)

***

(מחשבות רנדומליות) עליונות יהודית – אחד מהדברים שתמיד עומדים בדיוני דת לזכותה של הדת היהודית, זה שהיא אינה דת מיסיונרית. זה אינו רק טיעון המושמע באופן חיצוני, אלא גם מתוך נקודת המבט היהודית, ישנה איזו התנשאות או תחושת עליונות של "אנחנו לא מנסים להכריח אחרים להמיר את דתם". זה כמובן שקר.

אפשר לדבר על חוקי האימוץ בישראל, המכריחים הורים מאמצים לטקסים מגוחכים; אפשר לדבר על חוקי הנישואין בישראל, המחייבים אנשים להמיר דתם בכדי להתחתן; אפשר לדבר על חוקי העלייה והאזרחות לישראל, אשר הכריחו עולים בעבר ובהווה, לעבור המרת דת בתמורה לשיפור תנאים כלכליים (לדוגמא בעליה הרוסית והאתיופית).

אבל מתחת לכל אלה יש את העניין הבסיסי שמדבר עליו תומר פרסיקו בויכוח שלו עם איילת שקד שמקדמת את הזהות היהודית "כפי שאנחנו רואים אותה":

אם כן, האימרה "היהדות אינה דת מיסיונרית" היא שקר מכמה בחינות:

1. היא מתעלמת מהעובדה שהיהדות או לפחות מרבית היהודים, דוחים את הכניסה של זרים לשורותיהם. לומר שהיהדות איננה דת מיסיונרית, זה כמו שאנשי הקו קלוקס קלאן יתגאו בכך שהם אינם מנסים לגייס שחורים לאירגון שלהם. אנחנו לא נמנעים מהמרת זרים ליהודים כי אנו דת בלתי-פולשנית או פאסיבית, אלא כי אנו דת אלטיסיטית של עם הסגולה, אשר הכניסה אליו היא על בסיס גזע וגנטיקה, עם מעט החרגות פה ושם.

שיא האירוניה באמונה כי היהדות אינה מיסיונרית, מודגמת לדעתי בארגונים כמו "יד לאחים" אשר עוסק ב"בהצלה מצפרני המיסיון, בחילוץ נפשות יהודיות מטמיעה, בהכוונה חינוכית של ילדי מצוקה ובקליטה רוחנית". כן… הם "מחלצים" נשים שהתחתנו עם נוצרים או מוסלמים ו"מכוונים" ילדים במצוקה ל"קליטה רוחנית".

"יפסק אבדן הנפשות היומיומי מעם ישראל! בנות יהודיות אינן הפקר ולא תשתעבדנה לבני עם נכר. תפסק לאלתר הפעילות המיסיונרית בארצנו. ובד בד יחוקק חוק אשר יביא לעצירת ובלימת ציד הנפשות המיסיונרי."

מישהו שם בטוח נקרע מצחוק, כשהעלה את הרעיון להקים ארגון שפועל לגיוס נשים וילדים ליהדות, תחת הטענה למאבק במיסיונריות.

2. אז נכון שהיהדות איננה מיסיונרית כלפי חוץ (מהסיבות הזולות שדיברתי עליהן בסעיף הראשון), אך לומר שהיא אינה מסיונרית, זה אפשרי רק כאשר מכלילים את כל הדתות היהודיות בתור "הדת היהודית". כפי שאומר פרסיקו  לח"כ שקד, היא אינה מקדמת יהדות, אלא יהדות אורתודוקסית בלבד. וזו לא היא – זו תופעה נרחבת בישראל (וכולנו נחשפנו לגיוסים ברחוב, בתקשורת, בבית ספר, בצבא ועוד).

כאשר מבינים את מגבלות החוקים של היהדות, נחשפת הזהות המיסיונרית שלה: בתוך קהל היעד האפשרי לגיוס ממנו, מרבית הפלגים היהודיים הם מיסיונריים; עד כמה שחוקי היהדות מתירים – כפי שהם מוגדרים באותה תת-דת יהודית – אותו הפלג יתעסק בגיוס מן הפלגים האחרים. הסיבה שנדמה לעולם שהיהדות אינה מיסיונרית, היא רק בגלל שהוא בכלל הכושי של הקו קלוקס קלאן שלנו. כך גם הומואים ולסביות ועוד קבוצות רבות שמאחורי חוסר החשיפה שלהן לגיוס ליהדות, לא עומדת איזו דת נאורה ובלתי-תוקפנית, אלא גישת אפרטהייד היררכית, שפשוט פוסלת אותם מראש. מה הלאה? צה"ל יציין את אי-הגיוס של ערבים כנקודת זכות המדגימה את הפתיחות שלו?

3. ודבר אחרון, היהדות המודרנית היא מיסיונרית מהבחינה הבסיסית והראשונה, שבה כל הדתות הן מיסיונריות: ההורים מגייסים את ילדיהם. אנחנו כל כך רגילים לזה, שזה בלתי נראה מבחינתנו. מולידים  ילדים, שולחים אותם למערכת חינוך המתאימה לגרסאת היהדות בה אנו מחזיקים, מחייבים אותם לחוקים והלכות שאנו מאמינים בהן, מענישים או מכחישים את קיומם אם הם יוצאים מהמסגרת…

לא רק שזו פעולה מיסיונרית, אלא שזו הפעולה המיסיונרית הגדולה והמוצלחת מכולן. יתרה מכך – בישראל של היום, ילודה נעשית באופן מוצהר ככלי ליצירת יהודים. אני מדגיש – ליצירת יהודים; לא ילדים. זוהי המיסונריות של העובר והדבר היחיד שגורם לאנשים לחשוב שלא מדובר על מיסיונריות, זה שאותה דת מיסיונרית, קובעת מראש שהעובר הוא כבר יהודי בכל מקרה. ואיך אפשר לגייס ליהדות את מי שהיה יהודי עוד לפני שנולד?! במילים אחרות – בישראל יש שני גיוסים ושניהם חובה: בגיל 18 אתה מגוייס לצבא ובגיל 9- חודשים, אתה מגוייס לדת.

הערה: גם לחילוניות והאתאיזם יש אלמנטים דתיים ואינני מחריג באופן מהותי (אולי כמותי או איכותי) את שאמרתי כלפי הדת היהודית, מהאנטי-דת היהודית (כתבתי על כך בעבר).

***

ואם כבר אנחנו בנושא המיסיונריות – כתב ה-CNN, וולף בליטצר, מנסה להוליך ניצולת טורנדו לכיוון הסטנדרט הדתי שאנחנו רגילים אליו ומקבל תשובה מפתיעה:

***

פינה חדשה בבלוג – הפוסטים של אישתון כל כך ארוכים ש…

***

במדינת פלסטין (מפאת הכמות העצומה אני לא מסקר ארועים בסגנון תג מחיר, עקירת עצים, מעצרים ללא הסברים, הריסת בתים, שריפת מכוניות, ירי על סירות דיג וכדומה, אך יודגש כי זו שיגרה של ממש. כמו כן אני לא מציג את עשרות\מאות העדויות על אלימות מצד חיילים ומתנחלים המתקבלות כל שבוע, אלא רק כאשר יש צילומים או הוכחות ברמה גבוהה):

נחום שחף ומדינת ישראל – הנה הקבר של מוחמד א-דורה. אני יודע שזה לא רלוונטי לבדוק את הגופה בחקירה של חשד לרצח, אבל אולי סתם בשביל הקטע תרצו לעשות את מה שנחשב בכל העולם המערבי כחלק הבסיסי ביותר בחקירה פלילית המערבת גופה.

מג"ב מכים ומתעללים במשפחה פלסטינית מעטרות:

דאר סעד נעצר ב-26.4 באשמת ידויי אבנים ושהה כחודש במעצר בהמתנה למשפט – עד פה הסיפור כפי שאנו שומעים אותו תמיד. אלא שמצלמות האבטחה של ההתנחלות עפרה לכדו את הארוע. הוידאו מראה כי המפגינים ברחו והחיילים הכו את סעד נמרצות בעודו אזוק. אז למה לקח חודש לשחרר אותו? כי החבר'ה בעפרה החליטו שלא לשחרר את הוידאו (תוך כדי הצילום ניתן לראות שגם בכל פעם שהחיילים מתחילים להכות פלסטיני, מפעיל המצלמה מתרחק מהארוע). החיילים שלא השתתפו באלימות עצמה, החליטו שלא לדבר. המשטרה הצבאית והתביעה הצבאית החליטו שלא להעביר את הראיות. אף אחד מהחיילים או המעורבים לא יענשו בשום צורה. סעד הורשע ב"השתתפות בתהלוכה ללא היתר", בכדי להדביק לו עבירה שתכבס את העבירה שנעשתה לו ושוחרר מיד (אחרי 90 השניות הראשונות לא קורה יותר מידי ואתם מוזמנים להמשיך הלאה):

אלימות מתנחלים – בצלם מרכזים ארועים ידועים מהשלושה חודשים האחרונים, בהם מתנחלים תוקפים פלסטינים בעוד שצה"ל אינו מתערב או מתערב בעדינות אך לעולם לא עוצר או חוקר אף אחד מהמתנחלים. מקרה לדוגמה – מתנחלים מיידים אבנים על פלסטינים ביאסוף:

עאמר נסאר ונאג'י בילבייסי ככל הנראה נרצחו ע"י חיילי צה"ל; לא סביר שמישהו יענש || פלסטינים התקשרו למשטרה כי מתנחלים חסמו אותם מהגעה לאדמתם; המשטרה עצרה את הפלסטינים על "פרובוקציה" || ציור של הקריקטוריסט המוכשר מוחמד סבאענה (נשלח ל-5 חודשי מאסר על העברת כספים מטעם ארגון טרור – ואם אתם מאמינים שלצה"ל היו ראיות של ממש על פלסטיני שמעביר כספים מטעם אירגון טרור ובכל זאת בחר לקחת עיסקת טיעון של 5 חודשים, אז שיבושם לכם), הוברח לכאורה מהכלא והגיע לרשת (עוד מציוריו):

מוחמד סבאענה בכלא הצברים

לאחרונה היתה להם הופעת היפ-הופ פומבית, שאני מבין שזה לא דבר סטנדרטי או מקובל בעזה בימי החמאס, אז קבלו את 'יוצרי המהפכה' (אין לי מושג מה הם אומרים, אז אם שיתפתי משהו לא הולם – למרות שלא נראה שזה הקטע שלהם – שלחו לי הודעה):

"עודני נלחם, נלחם, נלחם
בעודי גוסס

עודני מתנגד, מתנגד, מתנגד
בעודי מאבד את ארצי"

אסור להשוות – גירוש בדואים בנגב, גירוש יהודים וכנר אחד על הגג:

***

קריאה מוגברת:

חקלאות חביות – הבלוג 'דרכי עצים' על החוקים המוזרים (והמפלים) בשטחים ואיך גרמו לפיתוח של ענף חקלאות חדש ויחודי לישראל: גידול חביות.

5 שנים לבלוג של עידן לנדו "לא למות טיפש" –  אחד מהבלוגים שצריכים להיות ברשימת הקריאה שלכם ואחד הכותבים המועדפים עלי באופן אישי (בתחומו). ועל הדרך, הוא ממשיך את המעקב שלו על השחיתות בנושא הגז הישראלי ומביא את החורים בחוק שבטוח ינוצלו כנגדנו ומציע פתרונות בידיוניים, שחבל בכלל על הזמן שהוא מבזבז בלהסביר אותם.

סטטוס הלוביסטים של סתיו שפיר – מביא עוד הצצה לאלה מכם שלא מכירים את דרכי הכנסת וכיצד היא מנוהלת או לפחות מנווטת ע"י החברות הגדולות במשק והאינטרסים שלכם נותרים בצד. מי שלא יודע, חוק הלוביסטים מחייב אותם לשאת תג שם בזמן שהותם בישיבות בכנסת. הם כמובן לא עושים זאת. אבל זו רק הפרת חוק בבית המחוקקים… זה לא שזה סממן לתקלה רצינית במערכת או משהו.

שחיתות בקטנה – התנועה לאיכות השלטון מנסה לברר איך זה שאביו של נתניהו זכה למחלף על שמו בניגוד לנהלים הרגילים. חסר משמעות בפני עצמו – סממן למשמעות הגדולה שמאחור.

אם אין לחם תאכלו חרדים – כבר מיציתי בעבר את תבונותי על השקר הקרוי "שיוויון בנטל", אבל נו… מי שעוד לא הבין, אז "השוויון" הזה אומר תכניות יקרות למען חרדים שישתכרו 5000 שקל בחודש מכספי המיסים, בעוד שחייל צה"ל "רגיל" "ירוויח" 700 שקל בחודש. 5000 שקל בחודש בכדי לשכנע סרבן דת – 177 ימים בכלא בכדי לשכנע סרבן מוסר.

שחיתות במועצה להשכלה גבוהה – רביב דרוקר מביא בבלוג שלו את ההתחמקויות העלובות של המועצה, מלמסור לציבור את המידע שבעצם שייך לו מלכתחילה (אזהרה: הקריאה עלולה לעורר בחילה ואף הקאה במקרים מסויימים).

הנאום הכובש (אם כי קיטשי לפרקים) של בריט מרלינג (מ-Another Earth המצויין), באוניברסיטת ג'ורג'טאון (אנגלית בלבד), מביא את החלום האמריקאי החדש (שכנראה, למרות אנשים כמו בריט, ישאר חלום) ואת רוח התקופה שלנו: מחאה חברתית בהכחשה, שיודעת כי היא רוצה עולם חדש, אך לא מסוגלת בשום צורה להתנתק מהנוחות והשפע של העולם המושחת ממנו היא מנסה להיפרד (הראיון שלה ושאר חברי הסרט החדש שלה, The East, מעביר את התחושה הזאת היטב ובמיוחד ההתחבטויות המוסריות של אלן פייג').

***

היומן של אישתון – ארועים חשובים, כנסים, הרצאות, הפגנות, ארועי תרבות (חינמיים בלבד) ועוד…

פיספסתי משהו? שלחו לי הזמנות לארועים בפייסבוק, במייל או ישירות ליומן בגוגל.

***

המוזיקה שברקע – צלילים להקליד עימם.

***

הממסטרים (לחצו על אחת התמונות לכניסה ואפשר לגלול מתחת לתמונות לקריאה נוספת):

אם תמונה שצילמתם או ערכתם נמצאת בגלריה, לחצו כאן.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג במשרה מלאה, המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-40 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.