עיניים פקוחות 2.6.2013: כך מושתקות התאבדויות – כך נראה ניצחון

פתח דבר (מי שמכיר, מוזמן לדלג):

עיניים פקוחות הוא פוסט חוזר (כל שבוע-שבועיים) המנסה לתקן במעט את העיוות הדיווחי של תקשורת המיינסטרים. עיוותים אלו הם תולדה של אינטרסים כלכליים ושררתיים, אך בעיקר של ראיית עולם המדגישה את הקרוב (גאוגרפית, היסטורית ורעיונית) ואת המפחיד. בצורה זאת, אנו ניזונים ממידע שמצמצם את הפרספקטיבה שלנו למצב נטול קונטקסט כרונולוגי, נטול היסטוריה, נטול פרספקטיבה עולמית ונקודות מבט סותרות וביקורתיות. בעיניים פקוחות אנסה לסקור את מרב האירועים החשובים של השבוע, כאשר הרעיון הוא ליצור "אפליה מתקנת" לסקירה המעוותת הרגילה ו"לשריין" מקומות, לנושאים, מדינות וארועים, שאם במכוון או בשוגג, נעלמים מהתקשורת, סובלים מתת-דיווח או סילוף של ממש.

בעולם בו דעת הקהל מכתיבה את המדיניות והתקשורת מכתיבה את דעת הקהל, בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור, אלא מחיקה של הבלתי ידוע מקיום וצ'ק פתוח בידי קומץ המיודעים לפעול כרצונם. אם מספיק אנשים מפתחים אמת סובייקטיבית מעוותת, האמת האובייקטיבית לבסוף נכנעת ומתגשמת בדמות העיוות. רצח שאינו מסוקר, הוא רצח שהותר. זה לא זכותנו להיות מיודעים, זאת חובתנו.

הנושאים לא מסודרים במכוון, בכדי להמנע מהקטגוריזציה הטבעית שבה אנו פוסלים מידע, רק בגלל שהוא נופל במשבצת כזאת או אחרת (אבל מומלץ לסבול עד הסוף ולחפור גם ב"ממסטרים" בתחתית). אני משתדל להביא את הדברים שעברו דרכי במהלך השבוע, אבל סביר וברור שלא אמצא ואציג את הכל. קראתם משהו מעניין שלדעתכם סובל מתת-דיווח או עיוות? חשבתם שפיספסתי משהו חשוב? שלחו לי לינק בפייסבוק של הבלוג או באימייל (בנושא רישמו "עיניים פקוחות") ל: Eishton@gmail.com.

2.6.2013:

תוספת לאחר פרסום: טוב… יצאתי אידיוט. המעורבים בתהלוכה עליה אני כותב מיד, לא הודיעו לי כי הם קיבלו לבסוף אישור מצה"ל (רק לאחר הפרסום עדכנו אותי) – אמנם אישור חלקי לבינתיים אך בכל זאת. בסופו של דבר נעשה הדבר הנכון ואני מתנצל בפני דובר צה"ל והמוזכרים בטקסט (לא שאני זוכר איזו התנצלות על חודש החקירות שעברתי אצלהם, אבל נניח). אתם מוזמנים לדלג אל הידיעה הבאה, אם כי יש מה ללמוד מההתנהלות הפוסלת הראשונית.

צה"ל אוסר על חיילים להשתתף בצעדה למען מניעת התאבדויות – אנסח מחדש: צה"ל, הגוף שסיבת המוות המובילה בו היא התאבדות (בשנים בהן אין מלחמות קרקעיות), מסרב לאפשר לאנשיו לצעוד למען צימצום התופעה.

דבי צפתי, אם שכולה בעצמה ופעילה המקדמת את הצעדה והנושא, פנתה אלי עם הסיפור, כשמצאה עצמה חסרת אונים אל מול דובר צה"ל. "פנינו לגופים רבים שיבואו לצעוד עימנו", היא מספרת לי. "כמובן שפנינו לצה"ל. היו לנו רעיונות שחייליים יצעדו לזכר חבריהם, מחלקות שבהם אירעה התאבדות , צוותים, טייסים וכמובן לגופים המקצועיים". פניה שכזאת הם עשו גם בשנה שעברה ונידחו. השנה ניסו שוב וקיבלו תשובה חיובית מחלק מאנשי צה"ל שפנו אליהם. אבל אז דובר צה"ל נכנס לתמונה:

צעדה נגד התאבדויות

תגובת דובר צה"ל לבקשה לאפשר לחיילים לצעוד למען מניעת התאבדויות

פקודות מטכ"ל הן מערכת להנפצת חוקים יש מאין, שבעצם מסרסות את חיילי צה"ל מלעשות כל דבר, אשר לא אושר על ידי הצבא והופך מעשה שכזה לעבירה. ודאי תגידו: "טוב, זה צבא". אלא שאלו לא חוקים כפי שאנו רגילים להם מהאזרחות. במבט ראשון הנוסח שלהם חד משמעי, אבל בפועל ניתנות החרגות לפי גחמותיהם של דובר צה"ל ובכירי הצבא.

בעוד שהפקודה אוסרת השתתפות בכל צעדה או תהלוכה, ללא שום החרגות (מלבד צעדות של צה"ל עצמו), הרי שהחרגות שכאלה נעשות כל הזמן. דובר צה"ל המציג את הפקודה הזאת ואומר "ניסינו לראות איך אפשר לפתור את העניין" – כאילו ידיו כבולות, לאחר ששלח עשרות עורכי דין להלחם בחוק המרושע וניסה את כל שביכולתו –  פשוט משקר.

הנחל החרדי משתתף בצעדות בל"ג בעומר, חיילים משתתפים בצעדות החוגגות התיישבות ותיירות בגולן, בצעדות לקידום ספורט בנתניה, בצעדת הגילבוע ועוד ועוד… אז כשהצעדות הן בעלות אופי דתי או תיירותי, אין בעיה להשתתף בהן, למרות שצה"ל לא מארגן אותן. אבל הצביעות לא עוצרת כאן.

חיילים צועדים בצעדות אזרחיות לתמיכה בצה"ל וצועדים בצעדות אזרחיות לזכר חללי הל"ה, לזכר אביב חקאני שנהרג בעזה ועוד צעדות רבות למען צה"ל ולמען חללים רבים וקרבות כאלה ואחרים. אני כמובן לא רואה שום בעיה עם הדבר וזה לגיטימי שחיילים שמעוניינים בכך, יצעדו למען נופלים. אלא שדובר צה"ל עושה סלקציה לסוג הנופלים. החלל נפל באופן הירואי? משהו שהולם את האתוס ומוציא אותנו באור חיובי? תצעדו חופשי! החלל התאבד במהלך השירות? אתם מוזמנים לצעוד בבית שלכם ואנו נשלח מטעמנו תחושת בושה שתצעד עימכם.

לאחר שכשלו לקבל אישור להשתתפות חיילים במדים, ניסו מארגני הצעדה להשיג לפחות אישור להשתתפות של קב"נים ואחרים מתחום בריאות הנפש בצה"ל (על אזרחי בלבד). "בקרב הגופים המקצועיים קרי הקבני"ם ובריאות הנפש קיבלנו תגובה ממש ראויה. הם רצו לצעוד עימנו", מספרת דבי. בצדק היא מעלה את האירוניה, בכך שצה"ל מתעלם מעצת מומחיו: "האם דובר צה"ל מחליט על סוגי הטנקים או ממליץ באיזה פצצות ישתמשו במבצעים שונים? זו אינה סמכות שלו ולא תחום הידע שלו. למה הוא לא שומע את עצת המומחים שלו עצמו?"

אבל זו לא טעות – זו מדיניות. זו לא החלטה של איזה בן 19, אלא של תת-אלוף יואב מרדכי, שהוא משתיק דובר צה"ל הנוכחי. אולי צריך להוסיף לפקודות המטכ"ל, הוראה המחייבת מתאבדים להשתמש במשתיק קול כשהם יורים בעצמם ולחסוך מראש את כל הדרמה הזאת. כי אנחנו רוצים צעדות למען סיבת המוות השולית ביותר בצה"ל. מה לגבי סיבת המוות המובילה? לא צריך… גם ככה כל 2-3 שבועות יש צעדה כזאת (פרטים במודעות האבל).

***

תודה – ברביעי נסגר פרויקט המימון של אישתון ב-104% מהיעד המינימאלי. כתבתי תודה ארוכה ומשתפכת, כי באמת לא הצלחתי להכיל את הדבר הזה – אנשים שמעבירים כסף מרצונם החופשי והאמון הבלתי חומרי שמועבר דרך האמון החומרני הזה. אבל בסוף קצת עשיתי לעצמי בחילה מרוב התרגשות והחלטתי לוותר על אותו מכתב תודה. אז קחו את המקום הזה בחיים שלכם שבו הרגשתם אסירי תודה לאחר; המקום שמתוכו אתם יוצקים משמעות לתוך המילה הסימבולית שהיא "תודה" ודעו שיצרתם לי מקום שכזה. תודה ענקית לכולכם. אני הולך לקרוע את התחת בשנה הקרובה ואני מקווה שאני אצדיק את האמון הזה.

הקוראים מוזמנים לשלוח לי הצעות\בקשות לתחקירים או טורי דעה (בגבולות היכולות של אדם אחד) ומנויי הבלוג יבחרו בקרוב, באילו מהנושאים אתעסק (סופסוף כשישאלו אותי "מה המניעים שלך? או "למה דוקא עכשיו?" יהיה לי את מי להאשים).

***

לפני\אחרי

ואתם יכולים להוסיף על כך את ההשוואה של דה-מרקר לאימרות נתניהו מ-2003.

***

כך נראה "ניצחון" – הסופר והדוקומנטריסט, בן אנדרסון, מביא דיווח עדכני מאפגניסטן (מהשטח עצמו) – המדינה שנפלשה ע"י ארה"ב ללא הצדקה, תחת טענות כזב כאלה ואחרות, ואשר משמשת כשדה קרב לאמריקאים מזה עשרות שנים של מלחמות פרוקסי (אמנם הוליוודי אבל הסרט\ספר "מלחמתו של צ'רלי וילסון", מומלץ מבחינתי כנקודת פתיחה להכרת ההיסטוריה של האמריקאים במדינה בעשורים האחרונים).

לפני כשנה הצהיר אובמה, כי מרבית היעדים באפגניסטן הושגו והם פועלים עתה להעביר שליטה חזרה לידי המדינה, תוך כדי שמירה על האינטרסים של ארה"ב ושל המקומיים. או במילים אחרות: המשך ההרחקה של אל-קעידה והטליבאן מעמדות כוח ושליטה על העם. אלא שבן אנדרסון חושף בפנינו עולם אחר לחלוטין מזה שמדווח עליו בתקשורת ומוצג ע"י הממשל.

שם הסרט, "כך נראה ניצחון" (this is what winning looks like), נלקח מנאומו של גנרל ג'ורג' אלן שפיקד על כוח הסיוע הבטחוני הבינלאומי באפגניסטן, עד לפני כחודשיים. הנאום שנשא כשעזב את התפקיד, נותר עתה כמו איזו בדיחה או עמוד שנתלש מ-1984 של אורוול וזה המשפט הבולט (תרגום שלי):

"כוחות אפגנים מגנים על העם האפגני ומאפשרים לממשלה של המדינה הזאת, לשרת את אזרחיה. זהו ניצחון. כך נראה ניצחון."

הצבא האפגני שהקימו האמריקאים, הוא צבא עדתי, שאינו מייצג את העם עוד מראשיתו ומותיר מקופחים רבים. ומי מרכיב את "הצבא" הזה? פדופילים, סוחרי סמים, נרקומנים, חוטפים, שודדים ורוצחים. התיעוד של אנדרסון הוא מזעזע למדי, במרחקו מהתמונה שמנסה לצייר המערב בקרב אזרחיו. הוא מראה חיילים אמריקאים שלא יודעים מה הם מנסים להשיג, הוא חושף "צבא" אפגני, אשר מורכב מילדים וזקנים חלשים וחסרי הכשרה, שנגוע בכל תחלואה אפשרית.

על רקע שיא התאבדויות בצבא האמריקאי בשנים האחרונות, נוגע ללב סיפורו של הקצין ואחת מהדמויות הראשיות, מייג'ור ביל סטיוברס, שמנסה להעביר שליטה לאפגנים (בהתאם לתוכנית היציאה מהמדינה ב-2014), תוך כדי הפסקת השחיתות והפשיעה בקרב הגופים בהם האמריקאים בעצם תומכים. כל המאבק כולו וחוסר ההגיון שבו, עולה מתוך המאבק הפנימי של סטיוברס, שנקרע בין תפקידו כחייל ואחריותו כאדם. דוגמה ברורה לכך הוא ניסיונו להפסיק את הנוהל בו המשטרה והצבא שהקימו האמריקאים, מחזיקים בקרבם ילדים קטנים, אותם הם אונסים על בסיס קבוע. כשהוא מתעמת עם אחד מהמפקדים האפגנים בנוגע לכך, זו התשובה שהוא מקבל:

"אם הם לא יזיינו את התחת של הילדים האלה, אז מה הם יזיינו? את הכוס של הסבתות שלהם?"

בחיפוש אחר נקמה זולה בעבור מותם של כ-3000 אמריקאים בארועי 9.11 (או לפחות בשימוש בנקמה הזאת כתרוץ), נהרגו 3369 אמריקאים באפגניסטן עד כה – מספר שבפני עצמו מספר על חוסר התכלית של הפלישה הזו. זהו קרב שאין אפשרות לנצח בו. מאה אלף חיילים מכוחות הברית (עם הטכנולוגיה הטובה ביותר בעולם להרג אנשים) ועוד 400 אלף חיילים אפגנים, מנסים לחסל כוח של 25 אלף אנשי טליבאן, כבר מעל לעשור – אם אפשר היה לנצח, הניצחון היה מושג מזמן. כנראה שאי אפשר ויתרה מכך, כנראה שזו לא באמת המטרה.

עתה, לאחר שהקטסטרופה הזאת גבתה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם ויותר אמריקאים מהקטסטרופה שבגללה (כביכול) פעלו, האמריקאים מתחייבים לסגת מהמדינה בשנה הבאה, תוך שהם משאירים מאחוריהם מדינה דמוקרטית ומתפקדת. זה הסיפור הרגיל של "הבאנו זכויות אדם ודמוקרטיה!". בפועל מראה לנו אנדרסון כי המדינה על סף קריסה ושהכוחות המוגדרים כ"מנוצחים" רק נסוגו מעט, אם לא פשוט התערבבו בקהילה ובצבא והמשטרה שהאמריקאים מתגאים בהם, ומחכים לשניה בה כוחות הברית יסגו סופית.

קצת רקע (לפני הסרט):

להזכירכם החל משנות ה-90 ארה"ב מנסה לקדם צינורות נפט וגז דרך אפגניסטן. הסכמים בין האמריקאים לטליבאן נחתמו ב-97, אבל לאחר המתקפה של אל-קעידה על השגרירויות האמריקאיות ב-98, כל ההסכמים הוקפאו או בוטלו. בינואר 2001, ג'ורג' בוש – שהוא ומשפחתו הם בעלים ושותפים של חברות נפט ונשק – נבחר לנשיא ארה"ב לאחר שמומן ע"י דיק צ'ייני – בעלים ושותף של חברות נפט ונשק – שהפך להיות סגן הנשיא. קצת לאחר מכן הוא מקבל דו"ח, שאומר לו כי בן לאדן מתכנן לתקוף את ארה"ב ולא קורא אותו (לטענתו). כ-7 חודשים לאחר מכן המטוס הראשון פוגע במגדלי התאומים. ג'ורג' בוש מקבל את ההודעה כשהוא בדרכו להקריא סיפור לילדים בבית ספר יסודי. הוא מחליט להמשיך עם הקריאה. לאחר מכן המטוס השני פוגע. ראש מטה הבית הלבן, אנדרו קארד, נכנס לכיתה ולוחש לבוש באוזן: "האומה תחת מתקפה". בוש לא זז וממשיך בקריאה לעוד כ-7 דקות, עד אשר מישהו נכנס לחדר ומוציא אותו משם. כל המטוסים בארה"ב מיד מקורקעים, ובימים שלאחר מכן מתחילות מחדש טיסות, כאשר בין הראשונות שבהן (ובאישורים מיוחדים של הממשל) הן אלו שנושאות את משפחת בן-לאדן אל מחוץ לגבולות המדינה (ועוד 100+ סעודים) – משפחה אשר שותפה עם משפחת בוש באותם עסקים, בסדרי גודל של מיליארדי דולרים וצפונה.

כל אותם בן לאדנים, טסו חזרה למדינתם – ערב הסעודית – ממנה הגיעו גם 15 מתוך 19 הטרוריסטים שתקפו את ארה"ב ב-9.11 (מה שלא הפריע לארה"ב לתקוף כל מדינה אחרת, שממנה לא הגיעו התוקפים). העסקים בהם היו שותפים הבן לאדנים עם בוש, הרוויחו מיליארדים כתוצאה מהגדלת תקציב הביטחון והמלחמות שהחלו. שנתיים לאחר מכן, הסנאט האמריקאי מנהל שימוע בנוגע למימון טרור ומבקש מנציגי הממשל והביון לספק את שמות האנשים והארגונים הסעודים, אשר חשודים כי סיפקו מימון לאל-קעידה. הנציג מודה שהשמות אינם חסויים אבל טוען ש"הוא לא הביא אותם איתו" ומבטיח כי יקבלו אותם למחרת. באותו הלילה ממשל בוש הופך אותם לחסויים.

מיד לאחר התקיפה של 9.11, אפגניסטן גינתה את המעשה והציעה מספר פעמים להעמיד את בן לאדן לדין או להסגיר אותו, אם האמריקאים יספקו הוכחות ברורות למעורבותו בפיגוע (ראוי לציין כי זה סטנדרט מקובל בהסכמי הסגרה מערביים). ארה"ב מתעלמת וחודש לאחר מכן מתחילות ההפגזות האוויריות באפגניסטן. שבוע לאחר תחילת ההפגזות, אפגניסטן מציעה לארה"ב שתפסיק את ההפגזות ובתמורה תעביר את בן לאדן למדינה נטרלית (לצורך משפט פלילי תקין). בוש מתעלם. המדינה נפלשת וכחלק מהמעבר ל"דמוקרטיה מערבית", האמריקאים ממנים את חאמיד כרזאי כנשיא זמני ב-2002.

ב-2004 נערכות "בחירות דמוקרטיות" וכרזאי זוכה בהן עם גיבוי מאסיבי מהאמריקאים. גם בבחירות ההן וגם בבחירות בהן זכה ב-2009, נמצאו הוכחות רבות לכך שהבחירות נקנו. במהלך הבחירות של 2009 ועדת הבחירות של אפגניסטן פוסלת בעקבות שחיתות ורמאות, מועמדים רבים מחצרו של כרזאי. לאחר הבחירות כרזאי ממנה בית משפט מיוחד, שמוצא את כולם חפים מפשע ומחזיר אותם ל"שרות הציבורי".

רק לפני חודש חשף הניו-יורק טיימס, כי ה-CIA האמריקאי העביר עשרות מיליוני דולרים באופן סמוי (סמוי גם מהאמריקאים עצמם), לכרזאי וקרוביו. מקור בממשל האמריקאי מצוטט במאמר: "המקור הגדול ביותר לשחיתות באפגניסטן, היא ארה"ב". עד כמה מושחת הממשל שהרימו האמריקאים? הוא מדורג במקום האחרון בעולם, במדד השחיתות העולמי, ביחד עם צפון קוריאה וסומליה.

מרבית הכסף שמעביר ה-CIA, משמש למתן שוחד לפוליטיקאים וסוחרי סמים (ה-CIA קונה בצורה הזאת שכירי חרב באפגניסטן ומסביב לעולם, מזה שנים רבות. אלו אינם נבדלים בשום אופן מהותי ובטח שלא מוסרי, מהטרוריסטים וסוחרי הסמים, שהמערב כביכול נלחם בהם). הכסף מועבר בשקים לקבוצה קטנה המקורבת לכרזאי וביניהם מוחמד זאיה סאלחי, המנהל האדמינסטרטיבי של כרזאי. סאלחי נעצר ב-2010 בעקבות חקירה של ה-FBI, בהקשר של סחר באופיום המערב כספים מהטליבאן. כרזאי דאג שישוחרר תוך מספר שעות ועל פי בכירים אמריקאים, ה-CIA אז שכנע את אובמה לסגת מהתיק ומהמאבק בשחיתות באפגניסטן. לאחר השיחרור שלו התלוצץ סלאחי ואמר כי הוא "אויב של ה-FBI וגיבור של ה-CIA".

עוד אזכיר כי אפגניסטן עשירה מאוד במשאבים טבעיים. הממשלה שהקימו האמריקאים העבירה ב-2005 מספר חוקים ה"פותחים" את שוק המשאבים שלהם לחברות פרטיות, כאשר המדינה מקבלת רק 5-10% מהרווחים. ואני מצטט (ומתרגם) מדו"ח גאולוגי מ-2006 של הממשל האמריקאי:

"משאבי המינרלים של אפגניסטן יחסית אינם מנוצלים, מנקודת מבט עולמית. למדינה מאגרים נרחבים של בריט, כרומיט, פחם, נחושת, זהב, עפרת ברזל, עופרת, גז טבעי, נפט, אבנים יקרות ואבני חן, מלח, גופרית, טלק ואבץ. אי היציבות במדינה, הריחוק, האדמה ההררית ומערכת תשתיות ותעבורה בלתי הולמות, הפכה את הכרייה של המינרלים הללו לאתגר. חוק כרייה חדש עבר ב-2005 ופותחו רגולציות, בכדי לספק תשתית פורמלית לחיפוש וכריית משאבים. התהליך לקבלת אישור כרייה גם כן תוקן. כל המינרלים הנמצאים מתחת או על אדמת אפגניסטן, הם רכושה של הממשלה. בהקשר של המינרלים, תפקידה הראשי של הממשלה, הוא לקדם את פיתוחה היעיל של תעשיית המינרלים, ע"י הסקטור הפרטי."

לסיכום –
פלשו למדינה ללא הצדקה, הקימו ממשלה מושחתת, שהעבירה חוק שעושה הלאמה של המשאבים. אבל כאשר הממשלה עצמה איננה ממשלה של הלאום, הלאמה היא בעצם הפרטה וכך המשאבים עברו לידיהן של חברות ענק מערביות (כפי שנעשה בעיראק ומקומות אחרים), כאשר רק 5-10% יעברו למדינה והניסיון מלמד שבשילוב עם השחיתות, פחות מ-1% יגיע לאזרחים עצמם (אם תגמולים על אוצרות טבע הם מדד לשחיתות, אז על הגז שלנו אנו נתוגמל ב-3.5%).

הערה: לאור איך שהטקסט אולי יתפרש, אזכיר שאינני מאמין בקונספירציות במובן הרגיל שלהן, אלא בהתכנסות של אינטרסים שמטרתם הכל כך בסיסית – רווח – גורמת להתנהלות הכללית להראות קונספרטיבית (כתבתי על כך כאן).

עוד סיפור, על עוד מלחמה, שהיא לא מה שסיפרו לנו ולא מה שמספרים לנו עדיין. אפגניסטן היא רק מקרה בודד של התנהלות כוללת, אותה אנו מקבלים דרך התקשורת באופן הפוך לחלוטין למציאות. מלמדים אותנו על "הטרור האיסלמי", בעוד שמבחינה כרונולוגית, הטרור הזה נולד לאחר שהמערב החל בפלישות המאסיביות לארצות ערב. מדברים איתנו על "הרג חסר הבחנה", זאת כאשר המוסלמים אחראים על מותם של עשרות אלפי בני אדם ממדינות המערב ב-200 שנים האחרונות. המערב לעומת זאת הרג מיליוני מוסלמים באותו פרק זמן. חושבים שאנו הקורבנות הגדולים של אירגוני הטרור האיסלמי? אז ראשית, ברוב המקרים, אם תחזרו מספיק אחורה, תמצאו שהם קיבלו מימון מאיתנו אם לא ממש הוקמו על ידינו. נוסף על כך, מרבית ההרוגים של ארגוני הטרור, הם מוסלמים. אל-קעידה לדוגמה הורגת כ-8 מוסלמים על כל אדם מערבי. בשנים האחרונות, אם מתעלמים ממספר המערביים שהם הרגו בעיראק ואפגניסטן – מדינות שהמערביים הם הפולשים בהן – אזי שלא-מערביים מהווים כ-98% מהקורבנות של אל-קעידה. בתרבות ההפוכה שלנו והתיקשורת התומכת בה, כל זה לא מסופר וכך נראה "ניצחון":

***

ערבים בסופרלנד – איזה סוג של ישראלי את\ה?

***

פרשת רפי רותם – נגררת כבר עשור. מכירים? סביר שלא. קול ישראל וגלובס מלווים את רותם זמן רב, בניסיון לפתוח את הפרשה לציבור. בשבועות האחרונים הערוץ הראשון פותח את תיבת הפנדורה הזאת בגרסא משלו.

הפרשה הזאת מרכזת וחושפת כל כך הרבה כשלים ושחיתות, שקשה לדעת מאיפה להתחיל: רשות המיסים, מבקר המדינה, המשטרה, התקשורת, אירגוני פשע ופוליטיקאים – כולם כשלו, התרשלו או פשעו בתפקידם (אדגיש שאני מבסס זאת על טענות העיתונאים שליוו את הנושא ולא בדקתי את חומר המקור בעצמי).

מקורות וחושפי שחיתות חדשים, כדוגמת רפי רותם, מסתכלים על האיש הזה שהגיע לרחוב ומבינים שבישראל עדיף לשתוק. למי תפנה כאשר כל המנהלים שלך מושחתים? כאשר המשטרה מתנכלת לחברים שלך ושולחת אותם למעצרים בכדי שישקרו כנגדך? כאשר בתי המשפט מתעלמים מדיני ראיות והזכות של נאשם לעמוד מול מאשימיו? כאשר מבקר המדינה מתעלם מהתיק שלך? כאשר אתה מארגן עוד 14 עובדים בכירים שחותמים על הצהרה ונכונות להעביר מידע משמעותי על שחיתות ברשות המיסים בישראל ומעביר אותו לשר האוצר שלך, אבל הוא מתגלה כעבריין מושחת גם כן? למי תפנה?

זה הזמן להזכיר שאישתון לא מכבד צווי איסור פרסום שנמרחים על עשר שנים וכדומה ואנשים כמו רפי רותם מוזמנים לפנות אלי בכדי להעביר חומר, מבלי להחשף ומבלי שהחומר (בהנחה שהוא אמין) יעבור צנזורה על ידי גופי המדינה. אצלי אין בליפים על שמות והחומרים לא נשלחים ולא ישלחו לאישור המשטרה או הצנזורה הצבאית, עד אשר אלו יחזרו לתפקד באופן שקוף וחוקי וגופי הביקורת של המדינה יחזרו לעבוד ולפקח עליהם.

לסיום קטע נוסף מהערוץ הראשון, עם עדויות חשובות בנושא:

***

ספיידרמן (בכפוף לעקרונות מדעיים וביולוגיה של עכבישים)

***

(מחשבות רנדומליות) עליונות יהודית – אחד מהדברים שתמיד עומדים בדיוני דת לזכותה של הדת היהודית, זה שהיא אינה דת מיסיונרית. זה אינו רק טיעון המושמע באופן חיצוני, אלא גם מתוך נקודת המבט היהודית, ישנה איזו התנשאות או תחושת עליונות של "אנחנו לא מנסים להכריח אחרים להמיר את דתם". זה כמובן שקר.

אפשר לדבר על חוקי האימוץ בישראל, המכריחים הורים מאמצים לטקסים מגוחכים; אפשר לדבר על חוקי הנישואין בישראל, המחייבים אנשים להמיר דתם בכדי להתחתן; אפשר לדבר על חוקי העלייה והאזרחות לישראל, אשר הכריחו עולים בעבר ובהווה, לעבור המרת דת בתמורה לשיפור תנאים כלכליים (לדוגמא בעליה הרוסית והאתיופית).

אבל מתחת לכל אלה יש את העניין הבסיסי שמדבר עליו תומר פרסיקו בויכוח שלו עם איילת שקד שמקדמת את הזהות היהודית "כפי שאנחנו רואים אותה":

אם כן, האימרה "היהדות אינה דת מיסיונרית" היא שקר מכמה בחינות:

1. היא מתעלמת מהעובדה שהיהדות או לפחות מרבית היהודים, דוחים את הכניסה של זרים לשורותיהם. לומר שהיהדות איננה דת מיסיונרית, זה כמו שאנשי הקו קלוקס קלאן יתגאו בכך שהם אינם מנסים לגייס שחורים לאירגון שלהם. אנחנו לא נמנעים מהמרת זרים ליהודים כי אנו דת בלתי-פולשנית או פאסיבית, אלא כי אנו דת אלטיסיטית של עם הסגולה, אשר הכניסה אליו היא על בסיס גזע וגנטיקה, עם מעט החרגות פה ושם.

שיא האירוניה באמונה כי היהדות אינה מיסיונרית, מודגמת לדעתי בארגונים כמו "יד לאחים" אשר עוסק ב"בהצלה מצפרני המיסיון, בחילוץ נפשות יהודיות מטמיעה, בהכוונה חינוכית של ילדי מצוקה ובקליטה רוחנית". כן… הם "מחלצים" נשים שהתחתנו עם נוצרים או מוסלמים ו"מכוונים" ילדים במצוקה ל"קליטה רוחנית".

"יפסק אבדן הנפשות היומיומי מעם ישראל! בנות יהודיות אינן הפקר ולא תשתעבדנה לבני עם נכר. תפסק לאלתר הפעילות המיסיונרית בארצנו. ובד בד יחוקק חוק אשר יביא לעצירת ובלימת ציד הנפשות המיסיונרי."

מישהו שם בטוח נקרע מצחוק, כשהעלה את הרעיון להקים ארגון שפועל לגיוס נשים וילדים ליהדות, תחת הטענה למאבק במיסיונריות.

2. אז נכון שהיהדות איננה מיסיונרית כלפי חוץ (מהסיבות הזולות שדיברתי עליהן בסעיף הראשון), אך לומר שהיא אינה מסיונרית, זה אפשרי רק כאשר מכלילים את כל הדתות היהודיות בתור "הדת היהודית". כפי שאומר פרסיקו  לח"כ שקד, היא אינה מקדמת יהדות, אלא יהדות אורתודוקסית בלבד. וזו לא היא – זו תופעה נרחבת בישראל (וכולנו נחשפנו לגיוסים ברחוב, בתקשורת, בבית ספר, בצבא ועוד).

כאשר מבינים את מגבלות החוקים של היהדות, נחשפת הזהות המיסיונרית שלה: בתוך קהל היעד האפשרי לגיוס ממנו, מרבית הפלגים היהודיים הם מיסיונריים; עד כמה שחוקי היהדות מתירים – כפי שהם מוגדרים באותה תת-דת יהודית – אותו הפלג יתעסק בגיוס מן הפלגים האחרים. הסיבה שנדמה לעולם שהיהדות אינה מיסיונרית, היא רק בגלל שהוא בכלל הכושי של הקו קלוקס קלאן שלנו. כך גם הומואים ולסביות ועוד קבוצות רבות שמאחורי חוסר החשיפה שלהן לגיוס ליהדות, לא עומדת איזו דת נאורה ובלתי-תוקפנית, אלא גישת אפרטהייד היררכית, שפשוט פוסלת אותם מראש. מה הלאה? צה"ל יציין את אי-הגיוס של ערבים כנקודת זכות המדגימה את הפתיחות שלו?

3. ודבר אחרון, היהדות המודרנית היא מיסיונרית מהבחינה הבסיסית והראשונה, שבה כל הדתות הן מיסיונריות: ההורים מגייסים את ילדיהם. אנחנו כל כך רגילים לזה, שזה בלתי נראה מבחינתנו. מולידים  ילדים, שולחים אותם למערכת חינוך המתאימה לגרסאת היהדות בה אנו מחזיקים, מחייבים אותם לחוקים והלכות שאנו מאמינים בהן, מענישים או מכחישים את קיומם אם הם יוצאים מהמסגרת…

לא רק שזו פעולה מיסיונרית, אלא שזו הפעולה המיסיונרית הגדולה והמוצלחת מכולן. יתרה מכך – בישראל של היום, ילודה נעשית באופן מוצהר ככלי ליצירת יהודים. אני מדגיש – ליצירת יהודים; לא ילדים. זוהי המיסונריות של העובר והדבר היחיד שגורם לאנשים לחשוב שלא מדובר על מיסיונריות, זה שאותה דת מיסיונרית, קובעת מראש שהעובר הוא כבר יהודי בכל מקרה. ואיך אפשר לגייס ליהדות את מי שהיה יהודי עוד לפני שנולד?! במילים אחרות – בישראל יש שני גיוסים ושניהם חובה: בגיל 18 אתה מגוייס לצבא ובגיל 9- חודשים, אתה מגוייס לדת.

הערה: גם לחילוניות והאתאיזם יש אלמנטים דתיים ואינני מחריג באופן מהותי (אולי כמותי או איכותי) את שאמרתי כלפי הדת היהודית, מהאנטי-דת היהודית (כתבתי על כך בעבר).

***

ואם כבר אנחנו בנושא המיסיונריות – כתב ה-CNN, וולף בליטצר, מנסה להוליך ניצולת טורנדו לכיוון הסטנדרט הדתי שאנחנו רגילים אליו ומקבל תשובה מפתיעה:

***

פינה חדשה בבלוגהפוסטים של אישתון כל כך ארוכים ש…

***

במדינת פלסטין (מפאת הכמות העצומה אני לא מסקר ארועים בסגנון תג מחיר, עקירת עצים, מעצרים ללא הסברים, הריסת בתים, שריפת מכוניות, ירי על סירות דיג וכדומה, אך יודגש כי זו שיגרה של ממש. כמו כן אני לא מציג את עשרות\מאות העדויות על אלימות מצד חיילים ומתנחלים המתקבלות כל שבוע, אלא רק כאשר יש צילומים או הוכחות ברמה גבוהה):

נחום שחף ומדינת ישראל – הנה הקבר של מוחמד א-דורה. אני יודע שזה לא רלוונטי לבדוק את הגופה בחקירה של חשד לרצח, אבל אולי סתם בשביל הקטע תרצו לעשות את מה שנחשב בכל העולם המערבי כחלק הבסיסי ביותר בחקירה פלילית המערבת גופה.

מג"ב מכים ומתעללים במשפחה פלסטינית מעטרות:

דאר סעד נעצר ב-26.4 באשמת ידויי אבנים ושהה כחודש במעצר בהמתנה למשפט – עד פה הסיפור כפי שאנו שומעים אותו תמיד. אלא שמצלמות האבטחה של ההתנחלות עפרה לכדו את הארוע. הוידאו מראה כי המפגינים ברחו והחיילים הכו את סעד נמרצות בעודו אזוק. אז למה לקח חודש לשחרר אותו? כי החבר'ה בעפרה החליטו שלא לשחרר את הוידאו (תוך כדי הצילום ניתן לראות שגם בכל פעם שהחיילים מתחילים להכות פלסטיני, מפעיל המצלמה מתרחק מהארוע). החיילים שלא השתתפו באלימות עצמה, החליטו שלא לדבר. המשטרה הצבאית והתביעה הצבאית החליטו שלא להעביר את הראיות. אף אחד מהחיילים או המעורבים לא יענשו בשום צורה. סעד הורשע ב"השתתפות בתהלוכה ללא היתר", בכדי להדביק לו עבירה שתכבס את העבירה שנעשתה לו ושוחרר מיד (אחרי 90 השניות הראשונות לא קורה יותר מידי ואתם מוזמנים להמשיך הלאה):

אלימות מתנחלים – בצלם מרכזים ארועים ידועים מהשלושה חודשים האחרונים, בהם מתנחלים תוקפים פלסטינים בעוד שצה"ל אינו מתערב או מתערב בעדינות אך לעולם לא עוצר או חוקר אף אחד מהמתנחלים. מקרה לדוגמה – מתנחלים מיידים אבנים על פלסטינים ביאסוף:

עאמר נסאר ונאג'י בילבייסי ככל הנראה נרצחו ע"י חיילי צה"ל; לא סביר שמישהו יענש || פלסטינים התקשרו למשטרה כי מתנחלים חסמו אותם מהגעה לאדמתם; המשטרה עצרה את הפלסטינים על "פרובוקציה" || ציור של הקריקטוריסט המוכשר מוחמד סבאענה (נשלח ל-5 חודשי מאסר על העברת כספים מטעם ארגון טרור – ואם אתם מאמינים שלצה"ל היו ראיות של ממש על פלסטיני שמעביר כספים מטעם אירגון טרור ובכל זאת בחר לקחת עיסקת טיעון של 5 חודשים, אז שיבושם לכם), הוברח לכאורה מהכלא והגיע לרשת (עוד מציוריו):

צברים

מוחמד סבאענה בכלא הצברים

לאחרונה היתה להם הופעת היפ-הופ פומבית, שאני מבין שזה לא דבר סטנדרטי או מקובל בעזה בימי החמאס, אז קבלו את 'יוצרי המהפכה' (אין לי מושג מה הם אומרים, אז אם שיתפתי משהו לא הולם – למרות שלא נראה שזה הקטע שלהם – שלחו לי הודעה):

"עודני נלחם, נלחם, נלחם
בעודי גוסס

עודני מתנגד, מתנגד, מתנגד
בעודי מאבד את ארצי"

אסור להשוות – גירוש בדואים בנגב, גירוש יהודים וכנר אחד על הגג:

***

קריאה מוגברת:

חקלאות חביות – הבלוג 'דרכי עצים' על החוקים המוזרים (והמפלים) בשטחים ואיך גרמו לפיתוח של ענף חקלאות חדש ויחודי לישראל: גידול חביות.

5 שנים לבלוג של עידן לנדו "לא למות טיפש" –  אחד מהבלוגים שצריכים להיות ברשימת הקריאה שלכם ואחד הכותבים המועדפים עלי באופן אישי (בתחומו). ועל הדרך, הוא ממשיך את המעקב שלו על השחיתות בנושא הגז הישראלי ומביא את החורים בחוק שבטוח ינוצלו כנגדנו ומציע פתרונות בידיוניים, שחבל בכלל על הזמן שהוא מבזבז בלהסביר אותם.

סטטוס הלוביסטים של סתיו שפיר – מביא עוד הצצה לאלה מכם שלא מכירים את דרכי הכנסת וכיצד היא מנוהלת או לפחות מנווטת ע"י החברות הגדולות במשק והאינטרסים שלכם נותרים בצד. מי שלא יודע, חוק הלוביסטים מחייב אותם לשאת תג שם בזמן שהותם בישיבות בכנסת. הם כמובן לא עושים זאת. אבל זו רק הפרת חוק בבית המחוקקים… זה לא שזה סממן לתקלה רצינית במערכת או משהו.

שחיתות בקטנה – התנועה לאיכות השלטון מנסה לברר איך זה שאביו של נתניהו זכה למחלף על שמו בניגוד לנהלים הרגילים. חסר משמעות בפני עצמו – סממן למשמעות הגדולה שמאחור.

אם אין לחם תאכלו חרדים – כבר מיציתי בעבר את תבונותי על השקר הקרוי "שיוויון בנטל", אבל נו… מי שעוד לא הבין, אז "השוויון" הזה אומר תכניות יקרות למען חרדים שישתכרו 5000 שקל בחודש מכספי המיסים, בעוד שחייל צה"ל "רגיל" "ירוויח" 700 שקל בחודש. 5000 שקל בחודש בכדי לשכנע סרבן דת – 177 ימים בכלא בכדי לשכנע סרבן מוסר.

שחיתות במועצה להשכלה גבוהה – רביב דרוקר מביא בבלוג שלו את ההתחמקויות העלובות של המועצה, מלמסור לציבור את המידע שבעצם שייך לו מלכתחילה (אזהרה: הקריאה עלולה לעורר בחילה ואף הקאה במקרים מסויימים).

הנאום הכובש (אם כי קיטשי לפרקים) של בריט מרלינג (מ-Another Earth המצויין), באוניברסיטת ג'ורג'טאון (אנגלית בלבד), מביא את החלום האמריקאי החדש (שכנראה, למרות אנשים כמו בריט, ישאר חלום) ואת רוח התקופה שלנו: מחאה חברתית בהכחשה, שיודעת כי היא רוצה עולם חדש, אך לא מסוגלת בשום צורה להתנתק מהנוחות והשפע של העולם המושחת ממנו היא מנסה להיפרד (הראיון שלה ושאר חברי הסרט החדש שלה, The East, מעביר את התחושה הזאת היטב ובמיוחד ההתחבטויות המוסריות של אלן פייג').

***

היומן של אישתון – ארועים חשובים, כנסים, הרצאות, הפגנות, ארועי תרבות (חינמיים בלבד) ועוד…

פיספסתי משהו? שלחו לי הזמנות לארועים בפייסבוק, במייל או ישירות ליומן בגוגל.

***

המוזיקה שברקע – צלילים להקליד עימם.

***

הממסטרים (לחצו על אחת התמונות לכניסה ואפשר לגלול מתחת לתמונות לקריאה נוספת):

אם תמונה שצילמתם או ערכתם נמצאת בגלריה, לחצו כאן.

—————————————————————————————————————————–

אישתון הוא בלוג במשרה מלאה, המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-40 שעות של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אקולוגיה, בין אנשים לשאר בעלי החיים, בין חרדים לחילונים, גזענות, הדרת נשים, הומור, המחאה החברתית, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, חינוך, עיתונות, פוליטיקה, פלילים, פמיניזם, צבא, צרכנות, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

56 תגובות על עיניים פקוחות 2.6.2013: כך מושתקות התאבדויות – כך נראה ניצחון

  1. רעות הגיב:

    למה אתה לא רץ לפוליטיקה? אני לא שואלת בציניות

    אהבתי

  2. MouthHole הגיב:

    יש בעיה בסירטון של ערוץ אחד… רשום לי שהוא private.

    אהבתי

  3. hila הגיב:

    הסיפור המזעזע על הילדים באפגניסטן מזכיר לי סיפורים ששמעתי על צד"ל בלבנון…. צה"ל מעלים עין מאונס ילדים בכלא אל חיאם בזמן מלחמת לבנון הראשונה

    אהבתי

  4. ilanko הגיב:

    מלחמת דעת קהל, אני מצאתי מקום רחוק מהשקרים והמלחמות ושמונה עשרה אחוז מעמ כדי לממן את התעמולה השקרית של ישראל.

    אהבתי

  5. עינת הגיב:

    ברכות על הצלחת פרוייקט המימון. למרות שלא ממש נעלמת, Its good to have you back.
    קוראת על אפגניסטן, איזה דיכאון. מה אפשר לעשות מול הדבר הזה?
    אינטרסים כלכליים (משאבי טבע וכח) שמכוונים את המושכים בחוטים. מה חדש?
    הרי זה כך מזה עידן ועידנים, לא?
    אולי מה שחדש זה שהכל נעשה בשם הדמוקרטיה? אולי זה כל כך מדכא כי ברור שיש היום את הטכנולוגיה והיוזמה לבנות עולם טוב והוגן יותר?
    למה אני ממשיכה לקרוא? זה מעציב ומדכא, וממכר, וארוך. אבל אולי עדיף מאשר להתמכר למציאות השקרית.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני מוצא שזה יורד טוב יותר על כוסית וויסקי.

      אהבתי

      • עינת הגיב:

        טוב, אנסה (מקווה שזה יעבוד גם עם הארק). ואתה, בקצב הזה, תזהר לא לבזבז את כל כספי המימון על אלכוהול.. :)

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הפוסטים שלי תומכים בכל אלכוהול בריכוז של 40% ומעלה. ומה זאת אומרת "תזהר לא לבזבז את כל כספי המימון על אלכוהול" ? לאן בדיוק חשבת שהמימון יגיע?!

          אהבתי

          • עינת הגיב:

            לבריאות. אני אישית מעדיפה את הסמים שלי לא חוקיים, כך שלא צריך לשלם מע"מ, שגם ככה עוד מעט יגיע לאחוז האלכוהול- ואז אולי תשקול גם לעבור.

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אני בטוח ששיקולי מע"מ דחפו אותך לסמים…
            אולי זה הקטע של לפיד ואף אחד לא מבין בעצם. הבן אדם גאון!

            אהבתי

        • עינת הגיב:

          לא, הסמים שלי קלים וכמעט חוקיים, בעוד ש[הטור השבועי של] לפיד מסתבר כסמים קשים וחוקיים.
          אבל מיצינו. סליחה על הסתת הדיון מהמקומות החשובים, נסחפתי, (עכשיו אני יודעת איך מרגיש טרול).

          אהבתי

  6. ido2267 הגיב:

    מיוסנריות צריך להיות מסיונריות

    אהבתי

  7. אבשלום אליצור הגיב:

    אישתון היקר
    הודעתך כי אתה מתכוון להצטרף לתחקירים בפרשת רפי רותם עשתה לי את היום, את השבוע ויותר! ארשה לעצמי להתנבא כי פרשת טשטוש ההתאבדויות בצה"ל תתגלה כג'ינגל חביב לעומת תהומות הרוע והסיאוב האורבים לך כאן. אז דבר ראשון: בבקשה היזהר! כמוך אני רחוק מתורות קונספירציה אבל במקרה זה נראה שכמה פושעים בדרגת מסוכנות גבוהה אכן הצליחו להתמקם בעמדות בכירות ברשות המסים, ולכן רצח חוקר או עיתונאי/בלוגר אינו אפשרות דימיונית במידה שתשומת הלב תתחיל להתמקד בהם. במילים אחרות ההצטרפות שלך מקטינה את הסיכוי שנשמע שרותם או שוקי משעול התאבדו/נדרסו/חטפו התקף-לב וכו' אבל מגדילה את סיכויי פגישתך מחדש עם חדר החקירות. בקיצור כמה נחמד שיש פראייר שמוכן לשים נפשו בכפו ומשאיר אותנו עם קערת הפופקורן…סתאאאם, אני מבטיח להצטרף לפרוייקט המימון שלך עם הפוסט הראשון בפרשה.
    חזק ואמץ!

    אהבתי

  8. כ. בראון הגיב:

    1. מחשבון פלאפל הוא דבילי לחלוטין ודמגוגי במקרה הטוב. גם לאכול מנת פלאפל בחוץ ב-10 שקלים באופן יומיומי זה סוג של פינוק. במקום 5 שקלים על פחית קולה אפשר לקנות בקבוק סירופ ב-10 שקלים בסופר שיחזיק הרבה יותר זמן. אפשר לבשל בבית מנת אורז ופסטה בכמות משפחתית בסכומים נמוכים מזה. מוזמן לפנות לפרטים לכל סטודנט או לבת זוגתי שיכולה לאלתר ארוחה מחצי עגבניה ומנת פסטה.
    2. או שאתה לא מבין מה ההגדרה של "מיסיונריות" או שזה סתם מתקפה על דת יהודית. רוב הנימוקים שלך על למה יהדות היא מסיונרית פשוט לא רלוונטים לטענה שיהדות היא דת מסיונרית. הטענה היחידה שאולי מחזיקה מים זה ההכרח להשתמש בשירותי דת בנושאים אזרחיים. כל השאר לא רלוונטי.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. אני לא העמקתי בחישוב עצמו – הוא דבילי מיסודו – אלא רק בזיקיות של תפישת העולם הכלכלית של לפיד, בהתאם לצרכיו ומיקומו.

      2. לא העלית שום טענה להתמודד עימה.
      "מיסיון (מלטינית: missio – שליחות) – פעילות להפצת דת או אמונה מסוימת בקרב בני דת אחרת או בקרב חסרי דת."
      בהתעלם מההגדרה המצחיקה של חלק מהדתיים שבאים וקובעים למישהו אחר כי הוא יהודי, אזי שממקום חיצוני מדובר באדם המחזיק בדת אחרת או חסר דת (אחרת מדוע הם בכלל פנו אליו?!). ולכן, גיוס אנשים לבתי כנסת מהרחוב, קריאה להניח תפילין, פעילויות אקטיביות הפונות לחילונים וכדומה, עונות בדיוק להגדרה של פעילות מיסיונרית.

      אהבתי

      • כ. בראון הגיב:

        אתה לא רואה באירופה עמדות להנחת תפילין ברכבת, נכון? וגם בארה"ב לא נראה לי שקוראים לאנשים ברחוב להשלים מניין. בישראל יש אנשים דתיים שהדת שלהם היא יהודית. הפתעה.
        למען הסר ספק אני ממש לא קשור לדת בשום צורה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          היקף התופעה אינו חלק מהגדרת התופעה. פעולה מיסיונרית יכולה להיות לוקאלית או כלל עולמית והיא יכולה להיות על דת אחרת או על חסרי דת. הסברתי כבר שההתנסחות הכופה שלך לא רלוונטית. האנשים בישראל אינם "יהודים" מבחינת דת, מלבד אם הם עצמם מגדירים את עצמם כיהודים. אנשים כבר מחקו את הדת מתעודות הזהות שלהם בחלק מהמקרים ומדובר על מאות אלפי אנשים בישראל שהם יהודים מבחינת היהדות, אבל הם עצמם אינם יהודים, כי הם לא מאמינים בתורה או באלוהים היהודי וכדומה. ולכן, הם אינם יהודים. הם חסרי דת. חלקם יאמרו אתאיסטים, אגנוסטים, חילוניים או לא יודע מה – אבל פניה אליהם היא פעולה מיסיונרית. זה לא שהם יושבים על השולחן עם שלט "עמדה להנחה תפילין" – הם פונים אלין באופן אקטיבי ומדרבנים אותך ונותנים לך חוברות ומזמינים אותך לבוא לשמוע הרצאה וכולי וכולי. יש פה מקומות כל שבוע שמביאים מאות או אלפי אנשים ל"מחזירים בתשובה" שמתמחים בלגייס אנשים לדת.

          אם זה לא מיסיונריות, מהי מיסיונריות?

          אהבתי

          • מסכים אתך..
            כפייה דתית היא חלק בלתי נפרד מהתמיכה בבורות מסיבית בעם ישראל.
            הם מספרים לנו מה ה' רוצה, מה עלינו לעשות (לשים ציצית ולהדליק נרות וכדומה) – מנהגים שבעיניי לא שונים מאלה של האינדיאנים כשהם רוקדים סביב למדורה ונכנסים לטרנס וכך מתחברים לכוח העליון*.

            יהדות במקורה אינה דת* (כפי שהרוב יודע מהי דת) יהדות היא מדע רוחני עתיק, בדוק ומדויק מאוד ממנו נלקחו יסודות לרוב הדתות והשיטות "הרוחניות" למיניהן…
            אבל היהדות מתה !!!
            ונשארה כפיה דתית מיסיונרית – אתה צודק אישתון.

            אני אישית מודה לך המון על כל מה שהצלחתי/הספקתי לקרוא ממה שכתבת.
            יש רצון ענק להכירך אישית :)
            כל הכבוד על היגיעה שלך, על ההתמדה ועל האיכות בהעברת מסרים ייחודיים עמוקים ופוקחי עיניים.
            אתה מוזמן לשלוח לי כתבות שלדעתך יוכלו להתאים למיזם שלי http://www.unilife-project.com/
            אשמח לפרסם באתר ובדף הפייסבוק של הפרויקט כדי שעוד אנשים יוכלי להיחשף לעשיית הקודש שלך.

            בהצלחה.

            אהבתי

  9. נועם א"ס הגיב:

    שלום ותודה על עוד סקירה חיונית ופוקחת עיניים. כיוון שהנושא הועלה, אני מתערב בדיון בינך לבין כ' בראון. באופן כללי אני מן הסתם מצדד בעמדתו של כ' בראון:

    הפרקטיקה המיסיונרית כפי שהיא מופיעה בנצרות ובאסלאם (לא מכיר מספיק את ההיבט הזה בדתות אחרות) מעוגנת בדוקטרינה דתית מאוד ספציפית שגורסת אלמנט של גאולת העולם דרך המרתה הכוללת של האנושות לדת המסוימת. ספציפית לגבי הפרקטיקה הזו של המיסיון, הדוקטרינה הדתית היהודית היא אחרת לחלוטין, וזה בעייתי להחיל קטגוריות ופרשנות מסוימות על תופעה דתית תוך התעלמות מהמקור הדוקטרינאלי הדתי של התופעה עצמה ומהמשמעויות המיוחסות לתופעה הזו ע"י הדת שמקיימת אותה בפועל. לכל הפחות מבחינה "מתודולוגית", פרשנות כזאת מועילה מעט מאוד, אם בכלל, להבנת התופעה, ורוב הסיכויים שלהיפך – היא רק מוסיפה לאי-ההבנה של התופעה. להבנתי, במקרה הספציפי הזה, להגדיר את השתדלנות היהודית-אורתודוקסית "להחזיר תינוקות שנישבו" לחיק הדת כ-"מיסיונריות" ללא ספק מזיק לעצם ההבנה של מהות הפרקטיקה הזאת, לרקע ההיסטורי, הדוקטרינאלי והנסיבתי שלה – גם אם מטרתך היא "לדעת את האויב" בלבד.

    זה מפתה להתבונן בהתגלמויות "האמפיריות" של תופעה מסוימת (לדוגמה המובהקת – ברית מילה, והוויכוח העדכני ולחלוטין חסר-הדעת מהצד "החילוני"-ליברלי שלו) ולפסוק על פי ההתגלמויות "האמפיריות" האלה מה מהותה "האמיתית" של התופעה הזאת ("מיסיונריות" וכו'). ניתוח רציונאלי כזה (למעשה: ניתוח מטריאליסטי) הוא כלי מושחז ביותר על מנת לאבחן את הקטגוריות הרלוונטיות והכוחות הממשיים שפועלים במסגרת תופעה מסוימת, אבל **רק אם התופעה בעצמה מנומקת באופן רציונאלי** (מה שבתיאוריה המרכסיסטית נקרא "אידיאולוגיה"). לדוגמה, מאוד קל להדגים כיצד הנימוקים הביטחוניסטיים המצדיקים את הכיבוש **באופן רציונאלי** הם למעשה כלי להעצמת השליטה והרווח הכלכלי של ההגמוניה האתנית על המשאבים המקומיים – שהרי לכל הפחות זו התוצאה הישירה שלהם. אבל הקטגוריות המטריאליסטיות האלה לא יכולות להסביר בשום אופן את המקור של הטריטוריאליזם הפוליטי היהודי בגרסה המשיחית הפונדמנטליסטית-דתית שלו: בגישה הזו, גם אם התוצאה הישירה של הטריטוריאליזם היהודי תהיה הרסנית ברמת השליטה ההגמונית והרווח הכלכלי שהמחזיקים בה מפיקים ממנה – הם עדיין ימשיכו להחזיק בה. הדוגמאות ההיסטוריות "האמפיריות" לתוצאות הקטסטרופליות של הגישה הזו ידועות ומוכרות, אבל זה לא משנה לאלו שמחזיקים בה ופועלים בשמה כי מלכתחילה היא אינה נתונה לשיקולי רווח והפסד רציונאליים, ולכן קטגוריות מטריאליסטיות של רווח והפסד אינן רלוונטיות להסבר על "מהות האמיתית", כביכול, של התופעה.

    זה כשל שמאפיין כמעט את כל החשיבה ה"חילונית" על עניינים "דתיים": ההחלה של קטגוריות "אמפיריות" על הוויה שהמקור שלה אינו אמפירי, אינו מתיימר להיות אמפירי ולמעשה חותר באופן מהותי להיות בדיוק זה – אנטי-אמפירי. זה כמו לבדוק את ההרכב המולקולארי של הפיגמנטים בציור של מארק רות'קו כדי "להבין את הציור" (אנלוגיה נדושה אבל תמיד הולמת). לדוגמה, אם תבחן את הקביעה שלך בנוגע ל"מיסיונריות היהודית" יותר לעומק (כלומר באופן יותר "מדעי") תגלה שלולא האנומליה של הציונות ו"המדינה היהודית-דמוקרטית", אם היית בוחן את אותה פרקטיקה בדיוק, בעלת בדיוק אותם המאפיינים האמפיריים (דוכני רחוב, תפילין וכיו"ב), המתרחשת בלונדון או בברוקלין – המסקנה שלך על "מיסיונריות" הייתה משתנה. הסיבה לכך היא לא בגלל שבברוקלין זו אינה "מיסיונריות", אלא כי ללא הציונות ו"המדינה היהודית", כאזרח ארה"ב בברוקלין – ואפילו יהודי במוצאו – **העמדה שלך** מול "המיסיונריות" הזו היא שונה מאשר כאזרח המדינה "היהודית-דמוקרטית" בת"א. בברוקלין, ההחלטה אם "להיות" יהודי או לא, היא באמת שלך בלבד: באופן כללי אתה "אמריקאי", וגם אם באופן פורמאלי הדת היהודית "רואה" אותך כיהודי אין לה שליטה על המרחב הגשמי והנומינאלי להחיל את היהדות הזו עליך באופן כולל וכפוי. בשבילך בתור אמריקאי שאולי היה פעם "יהודי", היהודים האלה העוסקים ב"מיסיונריות" כביכול כלל אינם קשורים אליך אלא עוסקים בעניין פנימי-יהודי שרלוונטי רק למי שההגדרה "יהודי" רלוונטית לו **לפי בחירתו-שלו** (שכפי שנטען, אינה בחירתך). בניגוד לכך, בת"א אתה "יהודי" בלי קשר לתפיסה העצמית שלך, ולכן כ"יהודי" באופן הזה ורק כ"יהודי" באופן הזה, כשאיזה חב"דניק מנסה לשכנע אותך "לעבור" ליהדות האורתודוקסית יש לפעולה הדתית הזאת *משמעות* שניכפת על הזהות העצמית-קבוצתית שלך, בין אם בחרת בזה ובין אם לא. אתה, כמו כולם מסביבך, נכלל מראש נגד בחירתך ותפיסתך העצמית **בכְּלל הנתון מעצם הגדרתו** לשתדלנות דתית, באותו אופן שבו בנצרות ובאסלאם "האנושות" כולה נתונה לשתדלנות דתית, ומכאן – "מיסיונריות".

    כך גם לגבי "המיסיונריות" הנכפית על ילדים: בתוך החברה האורתודוקסית גופא מובן שהמדובר ב"מיסיונריות" בדיוק באותה המידה שללמד ילדים מתמטיקה או על המהפכה הצרפתית זאת "מיסיונריות" – בחברה הזאת הדת היהודית היא המרכיב המכונן את החברה עצמה, וזה אבסורד להשתמש בקטגוריה "מיסיונריות" בשביל להגדיר את הפרקטיקות הרווחות של חברה כלשהי להנחיל לבנותיה ובניה את המרכיבים (הרעיוניים, התרבותיים, האפיסטמולוגיים וכו') המכוננים אותה. מחוץ לחברה האורתודוקסית עצמה, הדבר שלו אתה קורא "מיסיונריות יהודית", נניח במערכת החינוך, הוא לא אחר מאשר שוב – תוצר של האנומליה הציונית של "מדינה יהודית-דמוקרטית": במערכת החינוך הזו יושבים ילדות וילדים המוגדרים בקטגוריה הדתית "יהודים" באופן שהוא אינו דתי אלא מרחבי-גשמי-טריטוריאלי (ואתני, כמובן, אבל זאת לא הנקודה פה). "התיאולוגיה המיסיונרית", אפשר לומר, היא יהודית, אבל **הפרקטיקה**, ההתממשות בפועל של התיאולוגיה בצורת "מיסיונריות", אפשרית רק במסגרת קיומה של "הטריטוריה היהודית" – בהינתן קיומה המעשי של הדת היהודית בלבד ללא המרכיב המרחבי-גשמי של "הטריטוריה היהודית", "מיסיונריות יהודית" כזו כפי שאתה מפרש אותה, באופן מעשי אינה נובעת (כלומר אינה יכולה לנבוע) מהדת עצמה.

    אם כבר לנסות להשוות למשהו את הפרקטיקות-המכוננות הקבוצתיות בדת היהודית, כולל אלו "המיסיונריות" והקטגוריות המשמשות להגדרתן (כגון הקטגוריה האתנית-שושלתית), הרבה יותר הולם להשוות אותן לפרקטיקות אחרות של בדלנות – קיצונית יותר או פחות: אחוות סתרים למיניהן, או לדוגמה רלוונטית במיוחד, לטעמי – הדת הדרוזית, שהיא פחות או יותר ההיפך ממיסיונריות על פי כל הגדרה נומינאלית רלוונטית לפרקטיקה של המיסיון כפי שהיא נוצרה ומוסדה בדתות שלמעשה אוחזות בה כעיקר-אמוני. כיוצא באלו, ההשוואה שעשית בין היהדות לקו-קלוקס קלאן היא רלוונטית ותקפה במובנים רבים, אולם זו שוב קפיצה לוגית (או סמנטית) חסרת בסיס להחיל גם על הקק"ק "מיסיונריות". כאמור, המיסיון הוא דוקטרינה דתית *ספציפית* עם תפיסה מאוד ספציפית ומפורטת לגבי מה הוא, מהן מטרותיו ובעיקר מהו שדה הפעילות שלו: האנושות כולה, לפי ההגדרה הכוללנית ביותר של המין האנושי. זהו היסוד הנומינאלי **הדתי** של המיסיון ואין אחר. לקק"ק (וליהדות האורתודוקסית) יש דוקטרינות דתיות מפורטות ומנומקות משל עצמם, אולם מיסיון בהגדרתו הדתית (היחידה שקיימת) אינו חלק ממנה. מבחינת "המטרות" שלהן, השתדלנות של הקק"ק (ושל היהדות האורתודוקסית) לגייס מועמדים "הולמים" לשורותיהם יותר דומה לשתדלנות לגייס תומכים למפלגת העבודה (נניח דרך מאמר בבלוג) מאשר למיסיון הדתי – גם כאן מדובר רק במועמדים "הולמים" (נניח, ישראלים בעלי זכות הצבעה). וגם הדמיון הזה בין היהדות לקק"ק מתאפשר רק מתוקף הציונות והלאומיות היהודית: שתי הדוקטרינות הדתיות הללו הן בדלניות באופן קיצוני, אולם הבדלנות של הקק"ק גורסת **שליטה** פוליטית-כוחנית-אבסולוטית על הקבוצות שאינן נכללות בקבוצה הנבדלת כחלק **אינטגראלי מכונן של הדוקטרינה הדתית עצמה** של הבדלנות הזאת, ואילו ההתגלמויות הפוליטיות-כוחניות של הבדלנות הדתית היהודית אפשריות (ולמעשה בלתי-נמנעות) רק כתוצאה של הציונות ו"הלאומיות היהודית" (ה"חילוניות" באופן מכריע). כל עוד נשמרה הדוקטרינה הדתית היהודית כפרקטיקה קיומית לא-טריטוריאלית ואפילו אנטי-טריטוריאלית, במשך מאות שנים הבדלנות הדתית היהודית לא התקרבה ולמעשה נשמרה לנפשה מהמשמעויות הפוליטיות-כוחניות של מאפייניה הבדלניים. זה שורש המאבק הנוכחי של האורתודוקסים נגד הגיוס הכפוי לצבא הציוני, בפרט בקרב העדה החרדית האנטי-ציונית (שגם אינה נתמכת כלכלית מתקציב המדינה).

    לגבי הזרמים היהודיים הלא-אורתודוקסיים זו שאלה סבוכה, אולם מהפרספקטיבה ההיסטורית של *היהדות* יש לה תקדימים רבים: הקראים (שקיימים גם כיום), השומרונים (מקרה מרתק במיוחד – מבחינה היסטורית הם "היהדות המקורית"), הצדוקים וכמובן הנוצרים, שטענו עם היווסדם ע"י פאולוס וטוענים גם כיום (זהו אחד מעיקרי הנצרות) כי הם "בני ישראל האמיתיים" שהוסמכו לכך בברית החדשה שכרת איתם האל-האב שלשמה הקריב את בנו. שים לב כי במהותה זו שאלה היסטורית, כאשר המאבק ההיסטורי ניטש על השימוש **בשם** – "יהודי": מי ומה נכלל תחתיו. הנוצרים והקראים, לדוגמה, כבר לא. שים לב כיצד בנוגע לזרמים היהודיים הלא-אורתודוקסיים בקונסטלציה הנוכחית, גם כאן במאבק על **השם** "יהודי/יהדות" המדינה הציונית משחקת תפקיד מכריע, ושלולא היא קשה מאוד לאמוד מה היה מצב העניינים עכשיו במאבק הזה על השם בין הזרמים השונים, אבל אפשר להיות כמעט בטוחים שלולא המדינה הציונית, למאבק הזה כמעט לא הייתה נשארת שום משמעות מעשית – בטח לא מהצד האורתודוקסי, שמן הסתם היה מניח לזרמים האחרים לעשות ככל העולה על רוחם תוך שהוא מקפיד כהרגלו על בדלנות קיצונית מהם כמו מכל גורם דתי-אידיאולוגי אחר. וכך גם ל"מיסיונריות" הנטענת לגבי האורתודוקסיה היהודית לא הייתה שום משמעות בעיניך.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      צר לי להתעלם מהפרשנות שלך לחלוטין, אבל פעולה מיסיונרית – כשם שאינה מוגדרת על ידי הקף התופעה, כפי שכבר הסברתי לבראון – כך גם אינה מוגדרת על ידי שורשי התופעה ההיסטורים, מי החל בזה ומדוע. שניכם מתעקשים כי אני משתמש בהגדרה לא נכונה למילה, בעוד שרק אני נצמד להגדרה בעוד שאתם הולכים לפרשנויות היסטוריות ומנסים להכיל הגדרה מצמצמת יותר:

      "A missionary is a member of a religious group sent into an area to do evangelism or ministries of service, such as education, literacy, social justice, health care and economic development.[1][2] The word "mission" originates from 1598 when the Jesuits sent members abroad, derived from the Latin missionem (nom. missio), meaning "act of sending" or mittere, meaning "to send".[3] The word was used in light of its biblical usage; in the Latin translation of the Bible, Christ uses the word when sending the disciples to preach in his name. The term is most commonly used for Christian missions, but can be used for any creed or ideology."

      ההגדרה לא קשורה לדת מסוימת (גם אם החלה, כביכול, על ידי דת כלשהי). מיסיונריות מוגדרת ע"י פעילות של שליחת אנשים בכדי לדובב אנשים אחרים לגיוס לתוך הקבוצה המגייסת. לצורך העניין זה אפילו לא חייב להיות דת. בארה"ב הצבא פועל באופן מיסיונרי ומדובב צעירים להתגייס. אירגונים מבוססי רווח יכולים לפעול באופן מיסיונרי בכדי לגייס לקוחות. תנועות פוליטיות פועלות באופן מיסיונרי. אפילו תנועות אידיאולוגיות פועלות באופן מיסיונרי, כאשר הן שמות דוכנים ברחוב ומנסות לגייס אנשים לשורותיהם.

      המיסיונריות היא פעולה של פניה למי שאינו נכלל בקבוצה המגייסת, כאשר המטרה הסופית או העילאית, היא להכניס אותו לקבוצה המגייסת. וזה הכל. זאת מיסיונריות.

      העובדה שיש דתות שבהן המיסיונריות היא חובה כתובה ובאחרות זה נוהל בלתי מוצהר – לא משנה. העובדה כי יש דתות שמגייסות מ-90% מהעולם ואחרות המגייסות מ-1% מהעולם – לא משנה. העובדה שחלק עוברות דלת דלת ואחרות מפיצות קלטות של רב פופולרי – לא משנה.

      הפעולות המתבצעות ביהדות המודרנית, הן פעולות מיסיונריות לחלוטין, היות ואנשים נשלחים באופן מודע בכדי להביא אחרים אשר אינם נמצאים בקבוצה המגייסת ולהכניס אותם לתוכה. זו פעולה מיסיונרית.

      אהבתי

  10. נועם א"ס הגיב:

    השאלה מה אתה משיג בהרחבה הזאת של המושג "מיסיונריות" בהקשר הזה. אתה לא דיברת על "פעולה מיסיונרית" לכשעצמה, אלא הגדרת את היהדות בתור **דת מיסיונרית**, ואף טענת במפורש, בהתבסס על עדויות אמפיריות מובאות, שהתפיסה הרווחת של היהדות כדת לא-מיסיונרית היא כזב. אני מבין שלפי ההגדרה המילונית הזו-וזו "מיסיונריות" היא כך וכך, ושעל פי ההגדרה הזאת כל מבצע התרמה לאגודה למלחמה בסרטן, כל פרסומת למשחת שיניים, וכל באסטיונר בשוק הכרמל שצועק "קילו עגבניות בארבע" למעשה עוסקים ב"מיסיונריות" – אבל אז, אמממ, סליחה, אבל מה החדשות הגדולות ב"מיסיונריות" של היהדות? זה שאין הבדל בין ההתנהלות של היהדות האורתודוקסית לזו של האגודה למלחמה בסרטן? כפי שהשם שלו מעיד, מנגנון "השלוחים" הענק שהקים רבי מנחם מנדל שניאורסון ז"ל מליובוויטש, המתפרס כיום על העולם כולו פשוטו כמשמעו, מבוסס אחד לאחד על המודל של המיסיון הנוצרי לסוגיו, כולל אגודות הצדקה ומרפאות החולים ומה לא – אבל היהדות עדיין אינה **דת מיסיונרית**, וגם חב"ד לא, וגם האגודה למלחמה בסרטן לא.

    אני מניח שמקור האבחנה הזאת בין דתות מיסיונריות ודתות לא מיסיונריות הוא במחקר האקדמי החיצוני לדתות עצמן. מה הערך בערעור שלך על הקטגוריות המחקריות או על המסקנות שלהן לגבי מקרה ספציפי (יהדות) אם אתה מראש מבטל את הטיפולוגיה של המחקר כולו? בגלל שלפי הגדרה מילונית גם ייצרן של משחת שיניים הוא "מיסיונרי" אם יש לו אתר אינטרנט? אני יכול להדגים באותו אופן בדיוק כיצד "ישראל היום" הוא עיתונות חוקרת: ההגדרה המילונית של חוקר הוא (נניח) "אדם או פעולה המנסים לגלות עובדות כלשהן דרך בדיקה שיטתית של עובדות אחרות", ואילו הבוקר פורסם (נניח) ב"ישראל היום" סקר הבודק בין קוראי העיתון את מי הם מעדיפים להדיח בפרק הבא של "הישרדות" (נניח) – את גילי-דבילי או דווקא את נילי-מגעילי. ובכן – אלו הן עדויות אמפיריות על משהו שאותו חקר עיתון "ישראל היום", כולל כל מאפייניה האמפיריים הבסיסיים של "חקירה" – שאלת מוצא, בסיס נתונים, תוצאות אמת כאלה או כאלה וכו', ומכאן ש"ישראל היום" הוא עיתון שמבצע חקירות ואז מפרסם את תוצאותיהן ולכן ישראל היום הוא "עיתונות חוקרת". אפשר להמשיך עם זה: כיוון שמרדונה הוכתר כמלך השערים של מונדיאל 1986 (נתון אמפירי), ב- 1986 שערי המונדיאל התקיימו תחת משטרו המלוכני של מרדונה (מסקנה); לכל איש יש ראש (נתון אמפירי), ולכן כל פעם שמישהו קופץ זוהי קפיצת ראש (ודוק: הוכח מעבר לכל ספק שכל פעם שמישהו קופץ הראש שלו באמת קופץ איתו!).

    אני לא דיברתי על ההגדרה המילונית, או ההיסטורית, או האמפירית, של מיסיונריות – אלא על **המשמעות הדתית** שלה. זה באמת לא משנה אם בדת אחת עוברים דלת-דלת ובדת אחרת מפיצים קלטות של רב פופולרי – מה שכן משנה הוא המשמעות הדתית שלשמה א/נשים עוברים מדלת לדלת או מפיצים קלטות ווידאו, כלומר המשמעות ש**בגללה** א/נשים נוקטים בפרקטיקה המיסיונרית – ולא פחות מכך: שבגללה א/נשים נעתרים לפרקטיקות האלה. שאילולא *המשמעות* הזאת, הן/ם לא היו פועלים כך. אתה דוחה את המשמעות הזאת כרלוונטית לטיעון שלך ונשען על הגדרות מילוניות סכמטיות שלא מסבירות כלום על התופעה עצמה. אני יכול לטעון טיעון תקף יותר משלך (ואני טוען אותו, אבל לא במילים האלה) שכפייה או אפילו רק עידוד של למידת "נושאי ליבה" במסגרות חינוכיות של אוכלוסיות שאינן מעוניינות בכך היא **מיסיונריות דתית**: לימוד "נושאי הליבה" כחלק אינטגרלי מאידיאולוגיה, אפיסטמולוגיה ופרקטיקה שחותרת להכפיף את האנושות כולה תחתיה – בניגוד ליהדות האורתודוקסית.

    זה לא משנה מה ההגדרה של "מיסיונריות". מה שמשנה הוא מה מפעיל ומניע את הכוח שמולו אתה מבקש להיעמד ולהתנגד לו. אפשר להחיל על הכוח הזה את הקטגוריה "מיסיונריות" על פי X נתונים אמפיריים רלוונטיים – השאלה אם זה משרת את המטרה שלך. מבחינת המקור, המניע, של הכוח שמולו אתה מנסה להתנגד אני מבטיח לך שבניגוד למקרים של דתות מסיונריות בהגדרה **הדתית** המלאה שלהן (ולא רק דתות ש"פועלות באופנים מיסיונריים", כמו האגודה למלחמה בסרטן), להגדיר אותו כ"מיסיונריות" זה חסר משמעות וחסר קשר לתופעה עצמה – כלומר חסר משמעות בשביל הא/נשים המעורבים בפרקטיקה, בין אם כ"מגייסים" ובין אם כ"מגוייסים". מבחינת הקמת כוח נגדי לכוח הזה, נניח תנועה להפרדת הדת מהמדינה, ניתן רק להסיק שהקטגוריות האנליטיות הרופפות שאותן אתה מציע לכוח כזה לא ישמשו אותו היטב כי הוא תמיד יכוון למטרה באופסייד מהדבר שמולו הוא למעשה עומד – לא יותר קרובה מההגדרה "המיסיונרית" של האגודה למלחמה בסרטן.

    אני לא הייתי ממהר כל כך להתעלם מהפרשנות שלי בתגובה הקודמת. אם היעד שלך הוא, נניח, הפרדת הדת מהמדינה, אז בלי הכרה ממשית של מהי הדת הזו, מהם מבני העומק האידיאולוגיים/אפיסטמולוגיים שמניעים את הפרקטיקות הנוהגות בה, ובמקום זה להחיל עליה קטגוריות שרירותיות בלתי-רלוונטיות כמו "מיסיונריות", אתה נידון לפספס לחלוטין את עצם יעדי המאבק שלך. זאת גם, לטעמי, השגיאה החוזרת של תומר פרסיקו – בוודאי לא אנטי-דתי או אנטי-יהודי, משכיל ובקי מאוד, וגם כותב ומנתח מבריק, אולם הטעות היא אותה הטעות: החיפוש אחר מקור הכשל של הברית המדינתית עם האורתודוקסיה, בדת ולא במדינה. יש איזה תפיסה רווחת שהחיבור האורתודוקסי-שלטוני במדינה הציונית הוא תולדה של "טעות היסטורית" חד פעמית של האסטרטג הגאון בן גוריון, שיכול להיפתר דרך מעין "מהפכה חקיקתית דמוקרטית" (אישתון?) או דרך "שינוי של הדת מבפנים" (פרסיקו?). אבל את אמנון יצחק המדינה הציונית ממש לא מעסיקה – הוא משתמש במה שהוא יכול ולא משתמש במה שאין לו שימוש בו. זאת המדינה הציונית שצריכה את אמנון יצחק, ו**חייבת** להדיר ממנה ומשלטונה את הזרמים הלא-אורתודוקסיים – כי על פי הזרמים הלא-אורתודוקסיים השם "יהודי" הולך ומאבד הגדרות קונקרטיות, והמדינה הציונית צריכה ציבור "יהודי" שמוגדר באופן כמה שיותר קונקרטי בשביל להמשיך לקיים את עצמה. את זה מציעה לה רק האורתודוקסיה. היא עושה את זה בהצלחה כבר 2000 שנה. איילת שקד החילונית מבינה את זה – כי היא ציונית. תומר פרסיקו לא מבין את זה: ש"יהדות" תקפה במובן הרפורמי, קונסרבטיבי או "חילוני" תלויה במסגרת חוץ-דתית של "יהדות" כדי לקיים את עצמה – טריטוריה פיזית שבה אפשר להיות "סתם יהודים", רק בגלל שנמצאים בטריטוריה הזאת (+ נסיבות אתניות וכו') – כי מכוח עצמה, מתוכה, היהדות הלא-אורתודוקסית לא מסוגלת לייצר הגדרה שרירה של "יהודי" כזה. והרי "היהדות" הלא-אורתודוקסית קמה על עצם **התנגדות** לכפייה של הגדרה כזאת. אבל המדינה האתנוקראטית היהודית תלויה במסגרת דתית שתספק לה הגדרה רלוונטית וברת קיימה של "ציבור יהודי" כדי שתוכל להתקיים בעצמה. אמנון יצחק ודאי "לנצח": בגלל שאתה לא מוכן להכיר במשמעות **הדתית** של הפעולות שלו אין לך (או לתומר פרסיקו) את האפשרות לראות את המערך האמיתי של אי-ההפרדה בין מדינת ישראל לדת המדינה ולראות שהגרעין של המערך הזה, הקשר המהותי, אינו הדת הבדלנית הלא-מיסיונרית בעליל שהתקיימה לפני ותתקיים אחרי המדינה, אלא מדינת-הלאום הבדלנית-אתנוקראטית בעצמה. אתה יורה באמנון יצחק כל מיני חיצים כמו "מיסיונריות", והוא אפילו לא מבין מה אתה רוצה ממנו כי עד כדי כך המושגים והשיח הזה לא רלוונטיים למה שהוא עושה. ובניגוד אליך, לו לא אכפת ממך – לקיום שלך לכשעצמו אין מבחינתו שום משמעות – אתה לא מעסיק אותו אלא בתור מישהו שמתוקף שם וייחוס אבות בלבד שייך למועדון הבדלני שלו, ושיכול לבחור להיכנס אליו, ולו רק בשם, ויכול לבחור שלא. אמנון יצחק שם כדי "לעזור" לך להיכנס בפועל לדת היהודית, אבל הבעיה שלך זו המדינה שצריכה את אמנון יצחק יותר משאמנון יצחק צריך אותי או אותך. תראה למשל את זה: http://www.youtube.com/watch?v=ikiE0NX-K18

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אבל השאלה היא מטעם מה המיסיונריות. יצרן משחת השיניים הוא לא מיסיונר, כי הוא לא מגייס אותך אליו אלא עושה אותך לקוח (יש עסקים אחרים בהם הפיכה ללקוח היא גיוס של ממש). אבל בכל מקרה, זה יהיה גיוס לצורך רווח כלכלי. הגיוס היהודי הוא לצורך הפצת דת. ההבדל הוא בצורך של המיסיונריות (כי מיסיונריות בפני עצמה היא לא דבר שלילי בהכרח. לדוגמא קידום נושאים אקולוגיים או מוסריים של פךיות וכדומה).

      האגודה למלחמה בסרטן איננה דת מיסיונרית, אלא ארגון הפועל לגיוס כספים. הוא אינו מגייס אנשים לשורותיו, אלא רק את כספיהם. גם אם היה מגייס אנשים לשורותיו, הרי שאז היתה זאת מיסיונריות על בסיס רפואי או מוסרי – אך לא דתי. על כן, כל ארגון הפועל באופן מיסיונרי, הוא ארגון מיסיונרי. זה לא אומר שהארגון רע וזה בטח לא אומר שהוא דתי. מיסיונריות דתית היא סוג מסויים של מיסיונריות, כשם יש אמונה דתית ואמונה רגילה וטקסים דתיים וטקסים אזרחיים. זה שהדת עושה משהו ואפילו זה שאולי עשתה זאת ראשונה, לא אומר שכל מי שעוסקבפעולה עצמה, אך לצרכים אחרים, הוא דתי.

      "אם היעד שלך הוא, נניח, הפרדת הדת מהמדינה"
      אני רק נתתי דעה ובכל מקרה, בכל מה שקשור לדת ומדינה, היות היהדות מוגדרת כמיסיונרית או לא, זה שולי לחלוטין. כל החוקים (גם כאלה שמייצרים או מערבים מיסיונריות), סובלים מבעיות הרבה פחות פילוסופיות. מה גם שמיסיונריות איננה עברה פלילית ולא יכולה להוות קרקע לדיון בנושא.

      כל מה שכתבת לאחר מכן עוסק בדעתך לגבי הדרך בה המדינה צריכה לצעוד ולא דלוונטי לדיון ההגדרתי. אמנון יצחק לא שם בשביל "לעזור" לי. לא אתיימר לדעת מה הוא חושב שהוא עושה, אבל ברור לחלוטין מה הפעילות עצמה ללא קשר לכוונותיו – היא מיסיונרית. הוא פונה לאנשים אשר אינם דתיים והופך אותם לדתיים. זו פעולה מיסיונרית (וכמובן גם הקלטות שמופצות ברחוב לאנשים, נציגים שפונים ברחוב ומזמינים אותך לשמוע אותו ועוד ועוד…).

      אהבתי

  11. עיתונישה הגיב:

    איזה יופי הסרטון עם האמריקאים (כמעט כתבתי עם האסייתית), וגם הזדהיתי מאוד עם אותה קולנוענית בסיפורה. איך אתה מוצא את הדברים האלה? כשאני מנסה יו טיוב הופך לשוק מבולגן שרוב הסחורה בו די ירודה…

    מספר דברים:
    **האם בקשת החיילים הצועדים הייתה בפשטות "לצעוד כאחד האזרחים" כנגד התאבדות בחברה הישראלית אופן כללי, או שמא לייחד חלק בצעדה עבור מתאבדי צה"ל? האם האישור שקיבלו בסופו של דבר מקנה להם את היכולת לבקר באופן פרטי גם את הגוף הצה"לי?

    *מתוך ההגדרה הכללית ביותר של מסיונריות, ניתן לומר כי היהדות עוסקת במיסיון. אך עדיין, להגדירה כדת מסיונרית- כלומר כדת שעיסוק מרכזי בה הוא הפשטת רעיונותיה והפצתם לכול- זו פרובוקציה לא משכנעת. היהדות עוסקת במיסיון של אתאיסטים בני יהודים (מהטעם שרשמת) ויש בה אמנם פריצות רגעיות בהגדרותיה למושג "יהודי".
    ברוב המקרים, כמו בדיון עם איילת שקד, מה שנתפס בעיניך כפעולת מיסיון זה פשוט חלק ממלחמת תרבות על מהו הפלג החזק ביהדות. מכיוון שהיהדות האתאיסטית\אגנוסטית\חילונית ואף היהדות המומרת והמסורתית לא מאורגנות כקהילות, והנמנים על פלגים אלה בעצמם לא לומדים על אותם "בובר, איינשטיין ושפינוזה" כחלק ממחשבה יהודית, כוחה בתוך המדינה הולך וקטן. בפרט כאשר כוחה האזרחי של הפלגים האחרים גובר: ליהדות האורתודוקסית מונופול על השאלה "מיהו יהודי" ורבנים כמו רונצקי קובעים מהי מורשת יהודית.
    כול זה נתעב ומאיים, אך איננו דומה למיסיון הנוצרי הקורא לך בפשטות להאמין בישו כמצילך וכך להיגאל.

    *לגבי לפיד. לאחרונה נתקלתי בדה מרקר קפה בעמדה מקורית, שאפשר ולפיד צפה את הביקורת עליו. הגעתו למשרד האוצר היא מהלך אסטרטגי ובכוונתו לצאת בזעם תוך שנה או שנתיים. בכך, אומרת העמדה, הוא מראה שיתוף פעולה וכבוד לממשלה וגם פוטר את מפלגת העבודה כסרבנית לא רלוונטית. בעת פרישתו הוא יהיה שר אוצר בדימוס, איש מעשה שהיה בפנים וניסה, ולא קפץ בראש לצעוק שאין פרטנר בראש הממשלה. המהלך יחייב את נתניהו להיכנע (שוב) לחרדים (או ללכת לבחירות) וכשהחרדים יכנסו זו תהיה שוב אותה הממשלה השנואה, ותוך ששנתיים שלוש מהיום לפיד יתמודד בגאון על ראשות הממשלה.

    *להיכן שולחים בקשות לתחקיר?
    מהי מידת הפירוט שתרצה בבקשה לתחקיר?
    האם ביכולתך לבצע תחקירים מקיפים (כגון חקירת חלקים חלקים בגוף שלם) או שתסתפק בתחקירים נקודתיים?
    האם אתה תרצה ששולח התחקיר שתבחר יעזור לך לפי ראות עיניך, או שתיקח זאת לגמרי על עצמך?

    *אישתון אתה שווה כול שקל. רק תמשיך להשתפר.

    אהבתי

  12. נועם א"ס הגיב:

    לא ברור לי על מה אתה מבסס את קביעותיך.

    "השאלה היא מטעם מה המיסיונריות…. הגיוס היהודי הוא לצורך הפצת דת" – שגוי בתכלית. זה אולי נראה ככה **לך** בתור יהודי ע"פ הגדרת הדת אך לא יהודי על פי הגדרתך את עצמך. מטרת "המיסיונריות היהודית", בלשונך, מבחינת הדת עצמה היא אחת ויחידה: שלא תאבד נפש אחת מכנסת ישראל. לא היא ולא צאצאיה. כפי שהערת בפוסט, מבחינת הדת אתה בכל מקרה יהודי. מטרת "המיסיונריות היהודית" היא לשמור אותך כזה. מעבר לפרקטיקה הזאת המכוונת אליך ספציפית כיהודי מלכתחילה ע"פ הדת, לשמור על מקומך כחלק אינטגראלי מהקהילה שבה נולדת, אין בדוקטרינה הדתית היהודית ולו רמז קל שבקלים על "הפצת הדת", ואינספור קביעות נחרצות וברורות להיפך (ברמה הפרקטית ייתכנו חריגות שונות מהדוקטרינה הרשמית., וידועים מקרים היסטוריים של גיורים גורפים לנוכח נסיבות נקודתיות שונות ושלא בהתאם לדוקטרינה הרשמית). "החזרה בתשובה" היא תופעה מודרנית ביסודה, תוצאה של הנסיבות ההיסטוריות הייחודיות שנוצרו בעקבות כמה אירופאים שהגיעו למסקנה המצערת והיהירה שדווקא השכל האנושי הוא תכלית ההוויה. עד אז הדרך היחידה להפסיק להיות יהודי הייתה להמיר את דתך לדת אחרת. במקרה כזה היו קורעים עליך קריעה ולעולם לא פועלים יותר ל"החזרתך". עד כדי כך "הפצת דת". כל עוד לא המרת את דתך, גם אם היית אוכל בייקון צלוי כל בוקר שבת עדיין היית חלק מהקהילה היהודית, רק פורע חוק שאותו הקהילה מבקשת "להשיב למוטב". כזו, באופן גס, היא התפיסה של האורתודוקסיה היהודית אותי ואותך, ו"החזרה בתשובה" אינה אלא פיתוח מוקצן בהתאם לנסבות המוקצנות של המודרניות של אותה תפיסה קודמת ופרוזאית יותר. ביהדות ארצות האסלאם במיוחד, עד שנכנסו גם הם בשערי הגטו הציוני לא הייתה כמעט שום הבחנה בין "דתי" ו"חילוני" – יהודי/ת היה מי שנולד לקהילה היהודית ומשתתף באורחותיה ובמנהגיה באופן כמעט וולונטארי, לפי נטיות שונות אולם על בסיס הפנמה כללית מאוד מושרשת של עצם החשיבות והדרת הכבוד ל"מקום שממנו באת". גם האסלאם טרום-הקולוניאליזם הלבן התאפיין באופן כללי באורחות קיום הרבה יותר היברידים, גמישים ונזילים מהאופן שבו דיקטטורת השכלתנות מאירופה כופה את הקטגוריות "המדעיות" שלה על העולם כולו. מה שאתה קורא לו "מיסיונריות" או "הפצת דת" ביהדות הרבה יותר קרוב במהותו לאיזה בעל חווה במיזורי שמנסה למנוע מהבן שלו לנטוש את החווה המשפחתית לטובת חיים "בעיר הגדולה", נניח, מאשר לאידיאולוגיה דתית ששואפת להשתלט על העולם. את זה חפש באירופה, בנצרות של מסעות הצלב ובפוזיטיביזם השכלתני-מדעי של העת הנוכחית ובקטגוריות הרווח וההפסד הקפיטליסטיות-"כלכליות" הנובעות באופן ישיר מהפוזיטיביזם הזה.

    "אם [ארגון האגודה למלחמה בסרטן] היה מגייס אנשים לשורותיו, הרי שאז היתה זאת מיסיונריות על בסיס רפואי או מוסרי – אך לא דתי" – האבחנה שאתה עושה בין "מוסרי" ל"דתי" טעונה בחינה אונטולוגית רצינית. לכל הפחות בשלושת-ארבעת העשורים האחרונים קשה מאוד לדבר על תורות מוסר שרירות שאינן פונות באופן כזה או אחר ליסודות מטפיזיים-דתיים על מנת לאשש את עצמן. (חוץ מאסא כשר, כמובן. ועוד כמה מומיות של הליברליזם האוניברסאליסטי הכושל מהמאה ה-18, טיפוסים דהויים ונטולי שמחת חים באופן פתולוגי מהסוג של ברנאר אנרי-לוי ושות').

    "מיסיונריות דתית היא סוג מסויים של מיסיונריות, כשם יש אמונה דתית ואמונה רגילה וטקסים דתיים וטקסים אזרחיים" – מפוקפק. קשה להניח אמונה שאינה באיזה אופן מהותי אמונה דתית. אתה יכול להגיד משהו כמו "אני מאמין בדמוקרטיה" אבל מדובר באשליה סמנטית בלבד הנוגעת למילה "אמונה". כשאתה אומר "אני מאמין בדמוקרטיה" כוונתך היא שאתה מאמין בדמוקרטיה כי – (זו שיטת המשטר היעילה ביותר/ ההוגנת ביותר/ ה"אנושית" ביותר/ המבטיחה ביותר לעתיד וכו'). אבל ל"אמונה" במובן הדתי שלה כמצב מנטאלי ספציפי אין "כי" – האמונה היא תכלית עצמה, והדבר בו מאמינים הוא תכלית עצמו ולא אמצעי אינסטרומנטאלי להשיג דבר מה אחר בשביל המאמין. במובן הדתי של "אמונה" הדבר שבו מאמינים אינו קיים בשביל המאמין ("דמוקרטיה") אלא זהו המאמין שקיים בשביל הדבר בו הוא מאמין. אני מאמין ב-X ("דמוקרטיה"?) כי בזה אני מאמין.
    כנ"ל לגבי "טקסים". קשה להניח טקס כלשהו, גם הטריוויאלי ביותר, שאינו מושתת באופן כזה או אחר על נטייה "דתית" מובנית של המשתתפות/ים בטקס כזה. ההבדל לכאורה בין טקס "דתי" לטקס "שאינו דתי" הוא עניין טכני-טריוויאלי: כיצד מוגדרת היישות שאותה הטקס מנכיח, כביכול. הטקס "הלא-דתי" של עמידת דום בצפירה לזכר חללי מערכות ישראל, לדוגמה, מנכיח באופן ציבורי-קולקטיבי את זכרונם של קורבנות האימפריאליזם הציוני מטעמו. בניסוח קצת פחות צמחוני, הטקס "הלא-דתי" של עמידת דום בצפירה מנכיח באופן ציבורי-קולקטיבי את המוות ככוח תמיר החולש על הקולקטיב המתקיים בגטו הציוני ושלו יש להעלות קורבנות-אדם בגיל שחר הפריון המיני בשיעור שנתי לא קבוע אך עם זאת כנראה יציב למדי, כפי שבין היתר למדתי ממך. השווה את הטקס "הלא דתי" הזה עם הטקס האצטקי "הדתי" למהדרין של הקרבת קורבנות אדם לאל השמש, גם הם צעירות וצעירים בגיל שחר הפריון המיני, ונסה להגדיר היכן מתחילה "הדתיות" של האחרון והיכן נגמרת "הדתיות" של הראשון.
    ההבדלה בין מיסיון "דתי" למיסיון "לא דתי" מלכתחילה מבוססת על ההגדרה המילונית המרחיבה של "מיסיונריות" באופן שלא מעלה ולא מוריד לטיעון המקורי בנוגע ל"יהדות היא דת מיסיונרית". מלכתחילה ההגדרה המילונית של "מיסיונריות", דתית או לא, היא לא מה שהעסיק אותי אלא הקטגוריה "דת מיסיונרית" שיוחסה ליהדות באופן שבו יוחסה. אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שכבר כתבתי: ככלל, כמו עם הקטגוריות "אמונה", "טקס" או האבחנה השרירותית שעשית בין "דת" ו"מוסר", גם הקטגוריה "מיסיון", דתי או לא דתי, דורשת בירור יותר הולם מהגדרה במילון כדי לגבות את הטענה שלך על המיסיונריות של היהדות.

    "בכל מה שקשור לדת ומדינה, היות היהדות מוגדרת כמיסיונרית או לא, זה שולי לחלוטין" – קיוויתי שטענתי היטב בתגובות הקודמות מדוע האנומליה של "מדינה יהודית" היא **בדיוק** מה שאינו שולי, גם אם על פניו כך היא מציגה את עצמה, אלא להיפך – מהותית, בפרט להגדרה של היהדות כדת מיסיונרית. וגם להיפך: כיצד "המיסיונריות" לכאורה היהודית-אורתודוקסית משחקת תפקיד מהותי וחיוני במערך המדינה הציונית באופן שמחייב את הדומיננטיות המדינתית הבלעדית של היהדות האורתודוקסית וכך את אי-הפרדת הדת והמדינה.

    "כל החוקים […] סובלים מבעיות הרבה פחות פילוסופיות" – התופעה עצמה של "החוק" היא אחת הבעיות הפילוסופיות הנצחיות והגדולות אי פעם, אם לא הגדולה שבהן. הרגע המכונן האחד והיחיד בתנ"ך כולו – מעמד הר סיני – מוקדש להופעת "החוק" בקיום האנושי, עשרת הדיברות וזה, ואשר לרגל האירוע נחשפים באופן חד פעמי לחלוטין פני האל עצמו. כל הטרילוגיה של אדיפוס המלך ואנטיגונה מוקדשת למטען הטראגי הבלתי-פתיר של "החוק". כל רומן של דוסטוייבסקי מתחיל בשבירה מלאת בוז של הגיבור מ"החוק" וסיבוב של 360 מעלות סביבו עד הכניעה ההכרחית לו בסוף. "אפוקליפסה עכשיו" הוא אלגיה על "החוק" וההיעלמות שלו. פילוסופים לא מפסיקים להתעסק בו מאות שנים. לקריאה רלוונטית של פילוסופיה בת זמננו, אני מאוד-מאוד ממליץ על הפילוסוף הפוליטי האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן – שההגות שלו כולה סובבת את תופעת "החוק", התכונות שלה, האונטולוגיה שלה – ולא פחות מכך חקירה על תנאי ההיתכנות של אנטי-חוק, של מרחבים קיומיים שאינם נשלטים על ידי "החוק" (יש לו טענה יפה ש"הזמן המשיחי" פוסט-אחרית הימים לפי התיאולוגיה היהודית מתאר מצב של היות מחוץ-לחוק). התפיסה הליברלית של "החוק" כמעין מערך פורמאלי של הליכות ונימוסים שרק צריכים להגיע לניסוח ולפורמולציה הנכונים לא מתחילה להבין את המהות הזו שהיא "החוק" עצמו, מקור הסמכות שלו, ומרכיבי היחס המדומיין בינו לבין הממשות. כבר ראינו את "החוק" הליברלי הסימפטי הזה מפיץ את עצמו בעולם דרך מאתיים שנות מסעות כיבוש של דם, הרס ואבדון, בדרך לעתיד הורוד של שליטת התבונה הליברלית הלבנה על האומות.

    "מה גם שמיסיונריות איננה עברה פלילית ולא יכולה להוות קרקע לדיון בנושא" – נדמה לי שבחוק נגד כתות או משהו כזה פעילות מיסיונרית לדת שאינה היהדות אסורה בחוק המדינתי. אבל זה לא קריטי.

    "כל מה שכתבת לאחר מכן עוסק בדעתך לגבי הדרך בה המדינה צריכה לצעוד…" – הדרך היחידה שלדעתי המדינה הציונית צריכה לצעוד בה היא לחדול להתקיים, יחד עם כל המדינות האחרות, "…ולא רלוונטי לדיון ההגדרתי" – אני באמת סבור שהדיון ההגדרתי הוא מה שאינו רלוונטי לתיאור המציאות הממשית של היהדות כ"דת מיסיונרית" או לא, ולמציאות בכלל.

    "אמנון יצחק לא שם בשביל "לעזור" לי. לא אתיימר לדעת מה הוא חושב שהוא עושה" – אני כן אתיימר: לדעתו הוא שם כדי לעזור לך, או ליהודיות/ים אחרות/ים, לחזור למלא את ייעודכןם האמיתי – לתפיסתו כמובן – כיהודיות/ים.

    "אבל ברור לחלוטין מה הפעילות עצמה ללא קשר לכוונותיו – היא מיסיונרית" – ניסיון אחרון: הפעילות של אמנון יצחק היא מיסיונרית כשם ש"ישראל היום" הוא עיתונאות חוקרת. אמנון יצחק מחזיר בתשובה; "ישראל היום" מפרסם תחקירים.

    "הוא פונה לאנשים אשר אינם דתיים והופך אותם לדתיים" – הוא פונה ליהודיות/ים שאינם מקיימים אורח חיים יהודי-הלכתי והופך אותם ליהודיות/ים שכן מקיימים אורח חיים יהודי-הלכתי.

    אהבתי

  13. Yoram Gat הגיב:

    Glenn Greenwald מומלץ תמיד, והפוסט האחרון שלו רלוונטי לאישתון.
    http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2013/jun/04/reader-funded-journalism

    אהבתי

  14. אמיר הגיב:

    שלום אישתון,

    ברכות על הצלחת הפרויקט.

    ביקשת שקוראים יציעו תחקירים. אני מציע אחד שנראה לי דיי תובעני: בנושא סחר נשים בישראל, איך זה שכל אחד יכול להגיע לבית זונות והמשטרה לא יכולה? איך המנגנון של ההיתר להמשיך ולקיים את הפעילות הזאת עובד?
    בשלב הזה של ניצול הנשים (לרובן השלב העיקרי – השלב בו הן עובדות בבית זונות במרכז הארץ) מעורבת באופן ברור מדיניות משטרתית, לא מוצהרת, לפחות ברמה של מחדל מודע (ואולי יותר מזה?).

    זאת יכולה להיות חתיכת עבודה – לכן לא אתפלא אם לא תוכל (בכל זאת איש אחד) לעמוד בה, אבל הנה היא בתור הצעה.

    אהבתי

  15. עכבר הגיב:

    1. ברור שלצבא יש מדיניות לא לעורר את נושא ההתאבדויות בו. ברור שיש אינטרס ברור להשתיק כל מה שקשור לזה. ברור שהצבא לא ירצה שיבקרו אותו על היחס שלו לחייליו. למה אתה מצפה לנימוקים בעניין הזה מדובר צה"ל?
    2. אצם זה שנהרגו 3369 אמריקאים לא מעיד על חוסר תכלית. כי אתה לא יודע כמה היו נהרגים בפיגועים עתידיים אילולא המלחמה. כל מדינה ריבונית יודעת שעדיף שיהרגו פי 2 חיילים (שלך) בשטח זר, מאשר אזרחים שלך בשטח שלך. מה גם שהכוונה בכל זה היא לא למנוע שפיכות דמים עתידית, אלא להחזיר את הגאווה הלאומית אחרי הפיגוע. חייבים להוציא את הזעם על מישהו.
    3. כשלונות להביא זכויות ודמוקרטיה היו לאמריקאים פחות מהצלחות כאלה. אפילו אצלנו (בישראל) היו פחות זכויות אדם ודמוקרטיה אילולא האמריקאים. אם זה טוב ליהודים, זו כבר שאלה אחרת.
    4. להטיל את עלויות המלחמה על האלה שגרמו לה מלכתחילה (בעיניהם), זה מעשה צודק בעיניהם, כך שזה לא בלתי מוסרי לגנוב להם את משאבי הטבע בעיני האזרחים שלנו. מקסימום זה לא צודק.
    5. בקשר לקונספירציות והאמונה בהם- זה שבוש לא התרגש מהמתקפה לא אומר הרבה. זה ששותפים עסקיים של בוש ייצאו מארה"ב בטרם המטוסים מקורקעים גם לא אומר שאלה קשורים איכשהו לפיגועים. זה רק אומר שהם בורחים כדי להמנע מהצייד מכשפות העתיד לבוא.
    6. גם הקשר של מי שמימן את בוש במערכת הבחירות לכל זה- זה בולשיט… אצלנו חברות הנשק והתעשייה הבטחונית מהווים חלק הרבה יותר גדול מהתל"ג, והם גם מאורגנים ומאוגדים. לפוליטיקאים (רובם) יש אפילו אינטרס ברור שחברות הנשק יסגסגו. גם המימון של הפוליטיקאים שלנו בבחירות מאוד בעייתי. אבל כל זה עדין לא מוביל למסקנה שיש לפוליטיקאים קשר כלשהו לפיגועים, או אפילו תועלת מהתרחשותם. הנזק לבוש בעיני (מהפיגועים), הרבה יותר גבוה מהתועלת בקיומם של הפיגועים.
    7. ההתנהלות הכללית אכן נראית קונספירטיבית, במיוחד לאור איך שהתכנסו האינטרסים (משפט שלך). אבל אם אתה לא רומז לקונספירציה המפורסמת, אז איך כל הדברים שהזכרת באותו נושא קשורים זה לזה? בעיני זה נראה לא הוגן לרמוז, אבל לדעת בעצמך שזה שקר. במיוחד כשלא הבעת עמדה מוצקה. במשפט "אינני מאמין בקונספירציות במובן הרגיל שלהן" אין עמדה מוצקה.
    8. גדלתי בסוציאליזם, כל האינטרסים האלה כשרים בעיני (גם אם הם לא נפגשים באלה שלי). ואני באמת ובתמים מאמין שעם כל הרעות החולות שאתה מתאר, בשיטה החברתית שלנו, היא עדין עדיפה. אבל אני לא אובייקטיבי, כך שאני לא מעוניין לפתוח את הנושא לדיון, רק לספר שנקודת המוצא שלי שונה. אני גם לא אובייקטיבי בסכסוך שלנו עם האזור, אלא רואה את עצמי נפגע.
    9. בסכסוך שלנו עם "פלסטין", יש לא רק את הצד של בצלם שמרגיש נבגד ונטוש ע"י התקשורת שלא עושה את עבודתה. יש גם צד שאין לו מימון מממשלות אירופאיות והוא הצד שהצביעו בשבילו בבחירות. הוא גם לא מרגיש מיוצג אפילו בזבל שנקרא ישראל היום. למה אתה לא מזכיר אותו אף פעם? רק בשביל לעשות מראית עין של איזון? אל תפסול את הלינק רק בגלל שהוא "משם": http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2013%2F06%2F07&pageno=129&entity=Ar12900 זה טור דעה של אמילי עמרוסי מהסופ"ש האחרון.
    10. לסיכום, בדיוק כפי שאמרת, הלא מערביים הורגים יותר בזכות (או בגלל) הקשר עם המערב. אבל בהינתן שקשרי מסחר (מאוזנים) הם לא הקשרים שאליהם אתה מתכוון, אז גם המתנחלים (חלק מהאידיולוגים שבהם) חושבים שאילולא בצלם וארגוני שמאל נוספים (שממומנים ע"י אירופאים), היו פחות ערבים מתים, והסכסוך עם הערבים היה כבר נפתר. לפחות בשביל האיזון, תביא גם את העמדה שלהם.
    אני כמובן לא יודע אם עמדתם צודקת/נכונה, אבל אני כן יודע שהכסף האירופאי הזה הרבה יותר משפיע מהתמיכה הצבאית אותה אנחנו מקבלים.

    להבא, כשאתה כותב אני מקווה שתיקח גם את הביקורות שלי בחשבון. ולפני העמדה העוינת כלפי דברי, דע שאני כמובן מאוד נהנה לקרוא את הבלוג (עם חלק מהקישורים אפילו), ולהגיב כשאני מוצא לנכון.

    אם אחת הטענות שלי לא ברורה (הרבה פעמים מאשימים אותי בזה), אשמח להסביר.

    אהבתי

    • ido2267 הגיב:

      "עצם"

      אהבתי

    • עדו הגיב:

      אני לא פוסל את אמילי עמרוסי בגלל שהיא 'משם' אלא בגלל שהיא כותבת דברי בלע.
      לגבי 'הטרור שחצה את הקו הירוק' – בוקר טוב. אנחנו בשמאל אומרים את זה שנים, שהדברים לא ייעצרו מעבר לגבול ויחלחלו אלינו. נכון שבדרך כלל אנחנו מדברים על נורמות שלטוניות אבל לא רק. אז לא ממש ברור לי מה אתה מנסה להגיד בזה? שמתעלמים גם מהסבל של הערבים וגם מסבל של יהודים שחוטפים אבנים מערבים? נו, אז התקשורת מאוזנת .
      אמילי עמרוסי כתבה לא מזמן כתבה על נוהלי הפתיחה באש של צה"ל שגרמו למותו של רב כלשהו שלא עצר במחסום. המסקנה ההגיונית ממקרה כזה היא שכנראה צה"ל הרג כבר לא מעט ערבים שהפכו ל'מחבלים' אחרי מותם כי לא עצרו בזמן או משהו. היא המשיכה והתלוננה על הטיוח שבא בעקבות האירוע הטראגי ושוב הייתי מצפה ממנה שתפשיל שרוולים ותבדוק כמה מקרים של ירי בערבים טויחו באותו אופן אבל לא. המסקנה שלה הייתה איכשהו שהכל קורה כי 'מפחדים מהערבים'. אז כן, היא בהחלט מייצגת את הציבור הישראלי שמתעקש לא לראות את האמת גם כשהיא מונחת לו מול הפנים.
      וכנראה שגם אתה מייצג אותו נאמנה.

      אהבתי

      • עכבר הגיב:

        עדו, הכוונה שלי לא הייתה לספר על ה"טרור/התנגדות" בקו הירוק, אלא לזה שהתקשורת מתעלמת מזה, כשם שהיא מתעלמת ממה שבצלם מציגים.
        זה היה תגובה על:
        "מפאת הכמות העצומה אני לא מסקר ארועים בסגנון תג מחיר, עקירת עצים, מעצרים ללא הסברים, הריסת בתים, שריפת מכוניות, ירי על סירות דיג וכדומה, אך יודגש כי זו שיגרה של ממש. כמו כן אני לא מציג את עשרות\מאות העדויות על אלימות מצד חיילים ומתנחלים המתקבלות כל שבוע"

        הבעיה שמתוארת, היא לא שהתקשורת מאוזנת, אלא עם זה שמועלת בתפקידה ופשוט לא מדווחת על דברים מסוימים. אני רק מראה (עם הטור דעה) שזה לא בגלל שהיא ימנית.
        בכל מקרה, אמילי עמרוסי פחות חשובה לעניין. כתבתי את שמה, רק כדי שאם לחצתם על הלינק, ולא הגעתם למקום הנכון- תדעו את זה.
        ובקשר לאמת- יש לה המון צבעים. ואפשר לראות אותה (או את חלקה) בהמון דרכים שונות.
        לדעתי, "בורות חדשותית איננה רק מחסור פרסונלי של הבור". כך ש"…הציבור שמתעקש לא לראות את האמת…" קצת חוטא למציאות.

        אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הטענות שלך רחוקות מידי מרציונל סביר מכדי שתהיה נקודת גישור. אינני מסכים עם כל מה שאמרת ולא עם ההיגיון שמאחוריו (היכן שהצלחתי להבין). לגבי העובדות, הן כל כך רחוקות מהמציאות שזה יקח לי יותר מידי זמן להתחיל להביא לינקים לכל הדברים (כפי שמקובל פה בבלוג), כך שלא אנסה. אולי למישהו אחר יהיה זמן פנוי. מצטערף אבל אני צריך להקדיש את המשאבים שלי לאנשים שאני חושב שאני יכול לשכנע (גם אם אתה חושב שהמצב הוא בדיוק הפוך ואני זה שחי באשליות, חוסר התכלית נותר זהה).

      אהבתי

      • עכבר הגיב:

        אני שמח שאתה לא מסכים עם כל מה שאמרתי, זה באמת מחזק את דעותי. הן היו נחלשות, אם לפחות היית מוצא איך לשלול את ההגיון של מה שהבנת ממה שאמרתי.
        איפה יש לי עובדות? איזה מהן שנויות במחלוקת שצריך להביא עליהן לינקים?

        אני לא חושב שאתה חי באשליות, אני חושב שאתה חוטא בחטא דומה לתקשורת הממסדית (לא לשאול חלק מהשאלות המתבקשות). הנימוקים מדברים בעד עצמם. אסביר יותר טוב, את מה שלא ברור לטעמך.

        אהבתי

  16. אמיר הגיב:

    אני אוהב את התגובה שלך. היא מוכיחה כל כך הרבה דברים… מ"ברור שהצבא לא ירצה שיבקרו אותו על היחס שלו לחייליו" שבו אתה אומר שאנחנו צריכים לקבל את העובדה שהגורם מוות מספר 1 של חיילים ישראלים הוא צה"ל, ולא לצפות לתשובות בעניין, עד ל"להטיל את עלויות המלחמה על האלה שגרמו לה מלכתחילה (בעיניהם), זה מעשה צודק בעיניהם, כך שזה לא בלתי מוסרי לגנוב להם את משאבי הטבע בעיני האזרחים שלנו. מקסימום זה לא צודק." הסותר את עצמו פעמיים, כל משפט שלך הוא מיוחד.

    בליל השטויות הזה הוא זהב.

    אהבתי

    • אמיר הגיב:

      (מכוון לעכבר)

      אהבתי

    • עכבר הגיב:

      אני אסביר למה התכוונתי כאן: " להטיל את עלויות המלחמה על האלה שגרמו לה מלכתחילה (בעיניהם), זה מעשה צודק בעיניהם, כך שזה לא בלתי מוסרי לגנוב להם את משאבי הטבע בעיני האזרחים שלנו. מקסימום זה לא צודק."
      אם אנחנו מענישים את השלטון האפגני בפיגוע הטרור על אדמת ארה"ב, הרי שזו הצהרת מלחמה. אז אנחנו יוצאים למלחמה. תכלית או לא תכלית, העיקר שאנחנו מרגישים שהכריזו עלינו מלחמה.

      בסוף, מישהו צריך לשלם על המלחמה הזאת. אם הם הכריזו מלחמה עלינו, הרי שהם צריכים לשלם עליה. מכיוון שאין להם מזומנים, נבזוז את משאבי הטבע שלהם.

      אהבתי

      • עכבר הגיב:

        אה, פיספסתי משהו, אני לא אומר שאנחנו צריכים לקבל את ההתאבדויות. אני רק אומר שלמערכת הביורוקרטית אין הרבה מה לענות (חוץ מלסרב בנימוס), אם מבקשים מהם אישור בשביל שחיילים שלהם יפגינו נגד משהו בתנהלות שלהם שמאוד קשה להם לשנות.
        מגוחך היה מלכתחילה לבקש מהם את זה, ולצפות לתגובה שונה.
        חוצמזה לשחק עם האלה שיש להם רובים, זה משחק באש, כמו שאישתון כבר חווה על בשרו.

        נראה לי שאם כבר בוחנים את הגבולות שלהם אז כבר היה להם יותר קל להתיר השתתפות של חיילים בהפגנה נגד הטרדות מיניות בכוחות הבטחון בכלל.

        אהבתי

  17. amit הגיב:

    הפרשנות שלך למלחמה באפגניסטן היא לא סבירה ומושתת על אנקדוטות לא מדויקות. הטענות שהמלחמות בעיראק או באפגניסטן היו בשביל נפט או משאבים טבעיים הופרכו על ידי העובדה שעיקר הזוכים במכרזים למשאבים האלה הם דווקא חברות סיניות ורוסיות ולא אמריקאיות. האמריקאים נשאו בעלויות האדירות (למעלה מטריליון) אך כמעט ולא לוקחים לעצמם חלק מה"רווחים", ולכן זה מגוחך לטעון שזה מה שגרם להם לפלוש לאחת המדינות.
    חוזה הנפט הראשון של אפגניסטן – עם סין. http://cnsnews.com/news/article/afghanistan-signs-its-first-oil-contract-china
    חוזה הכריה הראשון של אפגניסטן – עם סין. http://www.globalwitness.org/library/lifting-lid-afghanistan%E2%80%99s-biggest-mining-deal
    סין היא המרוויחה הגדולה ביותר מהנפט העיראקי – http://www.nytimes.com/2013/06/03/world/middleeast/china-reaps-biggest-benefits-of-iraq-oil-boom.html?pagewanted=1&_r=1&hp&
    מלכתחילה הטענה על אינטרסים כלכליים שדחפו למלחמות הריחה כקונספירציה, אך היא מתבררת כמופרכת אף יותר בעקבות הידיעה שארה"ב בזבזה על מלחמותיה למעלה מטריליון דולר. אם מישהו בממשל האמריקאי היה רוצה להטיב עם חברות פרטיות יש לו מיליון ואחד דרכים להטיב איתם גם ללא יציאה למלחמות בעלות של טריליון דולר שבסופם ההכנסה הפוטנציאלית היחידה הולכת ברובה דווקא למדינות אחרות. לנתח כל דבר במציאות העולמית כאילו המניע מאחוריו זה רווח זה ניתוח מרקסיסטי, משהו שהיה אמור להעלם כבר מהעולם. אנשים, מה לעשות, הם יצורים יותר מפותחים, ויש להם גם מניעים רגשיים, פוליטיים, ביטחוניים, חברתיים, ולא רק כלכליים. למלחמות באפגניסטן ועיראק יצאו משילוב של מניעים רגשיים, ביטחוניים ופוליטים, עם דגש על רגשיים.

    הטענה שאפגניסטן הציעה לארה"ב להסגיר את בין לאדן היא חסרת בסיס. המשטר של אפגניסטן היה הטליבאן. יש ידיעה בגרדיאן מ2001 שעל פיה "סגן ראש הממשלה" מהטליבאן הציע "להסגיר את בין לאדן למדינה שלישית שלא תהיה נתונה ללחץ אמריקאי במידה ויוצגו ראיות למעורבותו בהתקפה על התאומים" אך באותה ידיעה ממש מופיע הצהרה של מנהיגה הרוחני של הטליבאן, מולא עומאר, שמצהיר ששום הסגרה לא באה בחשבון.

    אפגניסטן הייתה הבסיס של אל-קעידה ב-2001 ולכן לארה"ב הייתה ההצדקה לפלוש אליה – בניגוד לאל עיראק – גם אם היא ניהלה את הפלישה באופן מגושם כפי שאפשר לראות בדוקומנטרי שקישרת אליו. הטעות האמריקאית הראשית בפלישה לאפגניסטן הייתה שלאחר שהם פלשו למדינה, הטליבאן ואל-קעידה ברחו לבסיס המוצא שלהם – האזורים השבטיים של פקיסטן – ובמקום לרדוף אחריהם או לחילופין לאלץ את פקיסטן לעשות זאת (בכל אמצעי שנדרש) הם המשיכו לשהות באפגניסטן ולטבוע בבוץ שם. מספיק זמן עבר ואז, כמובן, הטליבאן יכלו לעבור חזרה למתקפה ולהשתלט שוב על חלקים מאפגניסטן ולגרום לאבידות משמעותיות לצבא האמריקאי. אל-קעידה נותרו בפקיסטן וכבר לפני שנתיים-שלוש נציגים של הצבא האמריקאי הצהירו שאין יותר מכמה עשרות פעילים בודדים של אל-קעידה באפגניסטן. כל השהות האמריקאית באפגניסטן מעבר לשנה-שנתיים הראשונות הייתה מיותרת. הניסיון לבנות מדינה מודרנית באפגניסטן בכפיה מבחוץ מיועד לכישלון. האפגנים צריכים לבנות את המדינה שהם רוצים בה ולעצב אותה באופן הרצוי מבחינתם, ללא התערבות מבחוץ. לא אמריקאית, לא פקיסטנית (שהייתה זו שהחזיקה את משטר הטליבאן במדינה טרם 2001), לא רוסית ולא של אף אחד אחר.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא טענתי שהמלחמה לחלוטין על נפט, אלא שהיא מבוססת אינטרסים ונפט הוא אחד מהם. לא אתחיל לעלות ספקולציות לגבי הדרך בה סין רכשה את החוזים הללו, תחת ההבנה שהאמריקאים הם אלה ששולטים בפועל בממשלים, אבל אפשר לחשוב על הרבה מאוד תסריטים בהם הדבר קורה. יתרה מכך, הכלכליות של מלחמה, איננה קשורה לעלות שלה. מדוע? כי האזרחים משלמים את החשבון, אבל אלו חברות ואנשים פרטיים שאוספים את הרווחים. באותה מידה תוכל לדבר על מיליון פרוייקטים בארץ ובארה"ב בהם המדינה הפסידה ואז תאמר: "תראו… בכלל הפסידו אז כנראה שזה לא היה האינטרס". אבל ההפסד של המדינה אינו רלוונטי. גם ההפסד של חברה פרטית כלשהי לא תמיד רלוונטי (ידוע שיש דרכים למשוך רווחים למספר אנשים ותת-חברות כאלה ואחרות ולאחר מכן "לפשוט רגל" או לגלגל את החוב לבעלי המניות\הציבור).

      בקיצור, בשאלת האינטרס הכלכלי צריך להסתכל גם על מי מרוויח ולא רק מי הפסיד; כמו כן השאלה מי הרוויח יכולה לבטל את החשיבות של האם בסך הכל מדובר על רווח או הפסד.
      בכל מקרה, לגבי סין, אני נוטה להאמין כי הקניה מאפגניסטן ועיראק כרגע, היא במקום מסויים קניה מארה"ב (או חברות אמריקאיות), אבל צריך לחכות לעוד מידע (עלול לקחת שנים).

      הסגרת בין לאדן –
      מתועדת במקומות רבים. היא אינה מעורערת וגם הסירוב של ארה"ב להצעה מתועדת. מדובר על שתי הצעות לפחות. אחת מהן למדינה צד ג' והשניה להסגרה ישירה בהינתן ראיות ישירות המקשרות את בין לאדן לארוע. העניין הוא לא אם היתה הסכמה מקיר לקיר (אף פעם אין הסכמה שכזאת), אלא רק אם היו אנשים לעבוד איתם ואם ניסו לעבוד איתם. התשובה היא שהיה עם מי לדבר ובחרו שלא לדבר. אתה תטען ש"ידוע מראש". לדעתי אולי לפני ההפגזות היה קשה להשיג הסגרה שכזאת, אבל לאחר שהחלו, היה עם מי לדבר. הסירוב האוטומטי הבטיח שלעולם לא נדע.

      לגבי אפגניסטן כבסיס –
      דיון מיותר. אין דרך לחסל את האנשים הללו. זה לא ארגון שאפשר להשמיד ובכל מקרה, לא היה היגיון ברדיפה של ארגון מבוזר לתוך מדינה ספציפית. היה ברור שהם יצאו מהמדינה אם האמריקאים יפלשו ולא צריך להיות איש מודיעין בשביל להבין זאת. ואם היה עליהם לחץ במקום אליו עברו, היו עוברים הלאה. וזה לא שהם עברו למדינה אחת אחרת וזה לא שהם בכלל נמצאים במדינה אחת ספציפית. זו רשת עולמית שהמחשבה על הדברתה משולה לאמונה כי ניתן להדביר ג'וקים (לא שאני משווה אותם לכאלה). ובכלל, מכל בחינה שהיא, לא היה היגיון כלכלי, אנושי, צבאי, מוסרי וכולי, לתקוף את אפגניסטן ובטח שלא לכבוש אותה.
      בכל מקרה, כל הדיון הזה מבוסס על הנחה שאכן אל-קעידה ובין-לאדן עומדים מאחורי הארוע והם בלבד. ראיות של ממש לא הוצגו וכפי שהראיתי הגרסא האמריקאית מלאה בחורים ובעיות שאינן קטנות, אלא יש בהן לרמוז על פעילות חשודה. אני יודע שזה תמיד נשמע קונספירטיבי, אבל אני תמיד מבחין בין עובדות לטענות. טענה: הרגנו את בין-לאדן. הוכחות: אין. זרקנו את הגופה לים ואנחנו מסרבים לחשוף ראיות.

      בקיצור… כל הטענות שלך שמבוססות רק על זה ש"האמריקאים אמרו" לא שוות מבחינתי כלום. האמריקאים אמרו דברים רבים שאנו יודעים היום שהיו שקרים ובכל מקרה בו ההתנהגות חשודה והאמריקאים מדברים בכל הזדמנות על נושא מסויים אך מסרבים להראות את חומר המקור, אני אניח שהם משקרים.

      אהבתי

      • amit הגיב:

        העלת כאן מספר טענות שהן קונספירטיביות, ולא ברור לאיזה "פעילות חשודה" של האמריקאים בקשר ל9\11 אתה מתכוון או למה צריך לפקפק בהנחה שאל-קעידה עמדו מאחורי הפיגועים. נתחיל מהסוף – ארה"ב לא צריכה להציג ראיות שאל-קעידה מאחורי 9\11 שכן אל-קעידה עצמו לקח אחריות. לאחר הכחשות ראשוניות, אוסמה בן לאדן אישר שהוא שהחליט להרוס את המגדלים והמפגעים עצמם הצהירו בקלטות לפני מותם שהם הולכים ל1פעול על פי הוראותיו. קלטות שפרסם אל-קעידה באל-ג'זירה גם הראו את המפגעים נפגשים עם בין לאדן במחנות האימון של אל קעידה בקנדהר.
        http://www.nytimes.com/2004/10/29/international/30osamaCND.html?adhttp://www.cbsnews.com/2100-224_162-1982773.html
        http://www.guardian.co.uk/media/2002/sep/10/alqaida.september112001
        טענה קונספירטיבית שניה היא שהאמריקאים\חברות אמריקאיות איך שהוא עדיין מקבלים את הכסף מעסקאות הנפט והגז על אף שאלה עסקאות בין הממשלה העיראקית לחברות סיניות. האוצר העיראקי מנוהל באופן עצמאי ללא שום נגיעה אמריקאית וכמו כל מדינה אחרת. כשעיראק מוכרת זיכיונות לחברות סיניות או רוסיות לקדוח את הנפט או את הגז היא מקבלת תמורת זה סכומי עתק שהולכים לקופת המדינה וארה"ב לא רואה דולר אחד מכך. ארה"ב לא מייבאת נפט מעיראק כלל, הן לפני והן אחרי הפלישה למדינה, כך שהרווח היחידי היה יכול להיות אם חברות אמריקאיות היו אלה שמקבלות את הזיכיונות עבור הנפט העיראקי. גם זה לא קרה. וכאמור הסינים והרוסים זכו במירב המכרזים העיקריים. לטעון שהנפט היה המניע העיקרי ליציאה ללחימה כאשר האמריקאים במקרה הטוב נהנים מהפירורים של השוק הזה זה לא רציני.
        לגבי אפגניסטן הסיפור עוד יותר מפורש – אין למדינה כמעט משאבים להציע ואלה שכן יש לה העלות והסיכון לכרות אותם יהיו כה רבים עד שספק אם חברות ירצו להיכנס לזה בכלל. ואכן 12 שנים מאז הפלישה למדינה ולא פותחו בה שום תשתיות לניצול המשאבים הטבעיים וגם לא רואים ניסיון לפתח אותם. כך ששוב, לטעון שזה המניע לפלישה זה לא רציני

        לגבי "הסגרת בן לאדן" – מולא עומאר הוא המנהיג הארגון. משהו כמו נסראללה עבור חיזבאללה ומעבר לזה. הוא גם המייסד. הוא גם היה "אמיר אפגניסטן" כשהטליבאן שלט במדינה. אם הוא אומר שהסגרה לא באה בחשבון אז זה לא אומר שיש עדיין "פתח למשא ומתן" כי גורמים שוליים יותר אמרו שזה כן בא בחשבון. זה פשוט אומר שזה לא בא בחשבון. בנוסף, ארה"ב כן נתנה לטליבאן מוצא החוצה והציבה לו אולטימטום. האולטימטום היה שהטליבאן יסגיר לארה"ב את רשת אל-קעידה שפועלת במדינה, יסגור את בסיסי האימון של הארגון ויאפשר גישה של כוחות אמריקאים אליהם, וישחרר מספר עובדי סיוע מערביים שנחטפו. בתור מדינה שזה עתה אזרחיה נטבחו בהמונים על ידי הארגון הייתה לארה"ב כל הזכות שבעולם לבוא לטליבאן בדרישות האלה. הטליבאן לא נענה לדרישות ולא עשה שום צעד לכיוונם, ואז ארה"ב החלה במתקפה.

        האם אל-קעידה זה ארגון שניתן לחסל או לא זו שאלה אחרת. כמובן שתמיד יוכל לצוץ בן אדם לקחת סכין מביתו לדקור מישהו ברחוב ולהגיד שהוא פעל בשם אל-קעידה. אך לא כנגד זה ארה"ב יצאה להילחם. ב-2001 אל-קעידה היה ארגון ממשי עם מערכת שליטה ממשית שבסיסה באפגניסטן כולל בסיסי אימון ומיליציה שלוקח חלק בפוליטיקה האפגנית ואף מהווה מדינה-בתוך-מדינת הטליבאן. מאפגניסטן הארגון הזה הוציא לפועל התקפות ברחבי העולם. את זה האמריקאים ניסו לחסל והם עשו את זה דיי בהצלחה. מספיק בהצלחה כדי שכיום אנשים (למשל בפוסט שלך) כבר יספיקו לשכוח את זה ויטענו שאל-קעידה זה לא יותר משם כללי ולא ארגון ממשי (מה שנכון רק בזכות העובדה שהאמריקאים חיסלו את הארגון עצמו, וכעת נותר רק השם).

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          ראשית, המטוסים קוקרעו אבל כ-120 סעודים הורשו לעזוב את ארה"ב מתוכם 24 ממשפחת בין לאדן. ל-CIA ספציפית יש קשרים הדוקים עם המשפחה, עת תמכו בהם ובמוג'הדין לפחות בשנות ה-80. למשפחת בוש יש קשרים עיסקיים נרחבים עם המשפחה. בוש האב היה בפגישה עם אחד מבני המשפחה באותו הבוקר של הפיגוע. ואז נותנים לכל המשפחה שבארה"ב לעזוב. לא נשמע מוזר? במשך השנים הראשונות בין לאדן מכחיש שהוא קשור לפיוגע, שזו התנהגות מאוד מוזרה. בדרך כלל ארגון טרור שמצליח לבצע כזאת פעולה יקח קרדיט כמעט בופן מיידי. רק 3 שנים לאחר מכן יוצאת ההודאה המוכרת.

          כוחות אמריקאים ניסו להגיע למיקום הידוע של בין לאדן (בזמנו) רק לאחר חודשיים מהפיגוע הענק הזה (ישראל וארה"ב במצב רגיל, היו נמצאות בזירה תוך ימים לכל היותר). כל הבכירים שמינה ממשל בוש לשמש כממשל באפגניסטן, מחוברים לחברות אמריקאיות (יוניקל בעיקר), שהיו חתומות על חוזה להעברת צינור גז דרך אפגניסטן (פגישות מתועדות של נציג הטאליבן בטקסס וושינגטון מ-5 חודשים לפני כן, כולל הסיבות לביקור). אפגניסטן והממשל החדש חתמו על עסקת הצינור קצת לאחר מכן.

          האם בין-לאדן אחראי על הפיגוע? לא יודע. נראה ככה, אבל זה לא שראיתי (או אתה) איזה מידע אמפירי ברור שמחבר את הדברים בצורה חד-משמעית. באותו רצף פלישות, הם נכנסו לעיראק, כאשר אנחנו יודעים היום בוודאות שכל הראיות והטענות בהקשר לאותה פלישה הומצאו ע"י הממשל בכדי להכשיר את הפלישה. לכן, האמינות של אותו הממשל באשר לדו"חות המודיעין המקוריים אינם אמינים מבחינתי (רק ראיות אמפיריות). כשם שפלישה אחת היתה מפוברקת ואדם אחד שהואשם נמצא שאינו קשור בכלל לנושא ואינו מחזיק בשום נשק רציני, כך גם המידע לגבי מדינה אחרת ואשם אחר יכולים מבחינתי להיות מזוייפים.

          לגבי פגישה של בין לאדן עם המפגעים – לא מכיר את הקלטות הללו. אשמח לראות. בדרך כלל מדובר בצילומים שאי אפשר באמת לראות בהם כלום. לדוגמה הקלטות שלכאורה נלקחו במבצע בו הרגו את בין לאדן –
          http://www.bbc.co.uk/news/world-us-canada-13323060
          מראים לך קלטת אחת שאפשר היה להשיג ממיליון מקומות ואז עוד אחת בה רואים מישהו יושב ורואה טלויזיה וטוענים שזה הוא למרות שלפחות מהפרופיל זה לא נראה כמוהו. הפנטאגון כמובן השתיק את האודיו "מסיבות בטחוניות". הגופה נזרקה לים. טוענים כי שאלו את אישתו שאישרה שזה הוא, אבל לך תידע. טוענים שנעשו בדיקות DNA, אבל לא ראיתי הסבר לגבי למי או למה השוו את ה-DNA. כמו כן, כל הדו"חות כולם לא שוחררו, רק עדויות וטענות לקיומם. אני לא אומר שזה לא קרה, אני פשוט לא אומר שזה כן.

          זה האיזכור הראשון של בין לאדן שמצאתי, בו מתחילים לדבר על האפשרות שהוא עומד מאחורי הארוע. הכתבת אנדריאה מטיצ'ל (דקה 19 בערך) מדווחת על האירועלאחר שדיברה עם "בכירים בממשל" ומזכירה את הארכון ובין לאדן כאפשרות (מדובר על השעות הראשונות לאחר הארוע):
          http://archive.org/details/nbc200109110912-0954

          עד למחרת היום כבר כל גופי התקשורת דיווחו כי הממשל הדליף להם שהחשוד הראשי הוא בין לאדן ואל קעידה, כפי שניתן לראות בעיתונים:
          http://www.abc.net.au/news/2011-09-05/september-11-newspaper-front-pages/2870784

          אנחנו מדברים על שעות בלבד מהרגע של הפיגוע לרגע האשמה ויום אחד בלבד עד למצב של האשמה נרחבת בכל אמצעי התקשורת. מה אומר לך… זה נראה לי קצת מהיר מידי, אבל זה יכול לקרות.
          בקיצור אתה בטח ראית את הסרטים שחקרו את הארוע (לא אלה של פסיכים, אלא אלו הנורמטיבים). יש יותר מידי חורים בעלילה. כמעט כל הדברים שאנחנו מגדירים כ"ראיות" הן למעשה האמונה כי הראיות שטענו שקיימות, אכן קיימות.

          לגבי הנפט בעיראק –
          א. הסיבה המקורית לא בהכרח מחייבת את התוצאה. דהיינו אפשר שיהיה זרז מסוים ובסופו תוצאה אחרת או אפילו הפוכה.
          ב. אני לא טוען שישנה סיבה אחת בודדת שבגללה יצאו למלחמה הזאת. כל מלחמה היא קוקטייל עצום של סיבות וזה פשטני להסתכל על זה בצורה אחרת. אבל יש פה חברות ענק שמקושרות לאנשים שמעורבים ישירות בכל האירועים שהניעו את המהלך. לא רק נפט – גם הליברטון וחברות נוספות שאני שוכח את שמן הרוויחו סכומי עתק מהמלחמה – כולן מקושרות לממשל קשרים של ניגודי אינטרסים ברורים.
          ג. לגבי הטענה שארה"ב לא קשורה לנפט העיראקי בשום צורה (מבחינת הפקה, שליטה, מכירה, יבוא או יצוא) – לינק כלשהו.

          לגבי אפגניסטן –
          היא עשירה מאוד במשאבים. לא יודע מאיפה הטענה שהיא לא. תשתיות וכדומה זה עניין שולי אל מול התוצר וצריך רק להסתכל על קידוחים בעלויות אסטרונומיות באמצע הים ובעומקים עצומים או בחורים שונים מסביב לעולם. ובכל זאת – כורים וקודחים. נוסף על כך, ראה מה שכתבתי לגבי סיבות על עיראק.

          לגבי עומאר, אני לא מכיר חומר ראיות של ממש מלבד עדויות צד ג'. זה מה שאני מכיר:

          שזה בהתאם לגרסא שהסברתי אותה – הוא לא היה מעורב בפיגועים ולא הסכים להסגיר את אוסמה ללא הוכחות (גם ארה"ב לא היתה מסגירה אזרח אמריקאי ללא הוכחות). והוא לא אומר שזה לא בחשבון (או לפחות העדויות שאני יודע עליהן מראות אחרת), אלא שזה לא בא בחשבון ללא ראיות. יש לך תיעוד אחר שלו – לינק.

          כל התיאור שלך לגבי ההצעות של ארה"ב –
          א. לינק
          ב. אם ההצעות נוסחו כפי שתיארת, הרי שהם לא הצעות לכלום. להסגיר את כל אל קעידה?! אין לזה בכלל משמעות. עשרות אלפי אנשים, מבלי שהם נותנים הוכחות לאדם הראשון?

          אני לא טענתי שאל-קעידה הוא רק שם ולא ארגון. אלא שהארגון מבוזר (גם על פי כל מקור ביון מערבי) ואינו נמצא בשום נקודה אחת שאפשר למוטט אותה ולהפסיק את פעילותו. הטענה שלך כי הארגון שובש מפעילותו בהצלחה אינה מתומכת עם עובדות. ספרתי כ-40 מתקפות גדולות של אל קעידה מאז 2001 (האחרונה שבהן מלפני כמה חודשים) וסך הכל כ-800 הרוגים במתקפות מסביב לעולם ועוד 3065~ הרוגים בעיראק.
          http://en.wikipedia.org/wiki/Timeline_of_al-Qaeda_attacks#September_11.2C_2001.2C_attacks

          למעשה לא רק שאל-קעידה לא נחלשה בפעילותה, אלא להפך – מאז הפלישות האמריקאיות, אל קעידה פעילה מתמיד ובקצב רצחני מתמיד. רואים את זה בברור בלוח הזמנים של הפיגועים שלהם בלינק שנתתי.

          אבקש כי את טיעוניך הבאים תתמך בלינקים או שלא תביא אותם בכלל.

          אהבתי

          • amit הגיב:

            כדאי לך לקרוא את דו"ח וועדת החקירה האמריקאית ל9\11 מכיוון שאתה חוזר על כל מיני טענות שנשללו שם מהיסוד. לגבי משפחת בין לאדן:
            "First, we found no evidence that any flights of Saudi nationals, domestic or international, took place before the reopening of national airspace on the morning of September 13, 2001.24 To the contrary, every flight we have identified occurred after national airspace reopened.25"

            "The 9/11 Commission also found that the "FBI conducted a satisfactory screening of Saudi nationals who left the United States on charter flights… The Federal Aviation Administration representative working in the FBI operations center made sure that the FBI was aware of the flights of Saudi nationals and was able to screen the passengers before they were allowed to depart"

            דו"ח ועדת החקירה, לקראת סוף העמוד:
            http://911.gnu-designs.com/Chapter_10.html
            כלומר, בניגוד לדבריך, אף אחת מהטיסות לא יצאה לפני שהסגר האוויר נגמר (בהערות השוליים הם גם נותנים פירוט של הטיסות, וכולן יצאו אחרי שהמרחב האווירי כבר נפתח). ניתן לאזרחים סעודים (ביניהם בני משפחת בן לאדן) לצאת מהמדינה רק לאחר שה-FBI חקר אותם במידה "משביעת רצון". עד היום לא נטען בשום שלב שבני משפחת בן לאדן ההם קשורים בצורה כל שהיא למתקפה או שהם אפילו שמרו עדיין על קשר עם אוסמה בן לאדן.

            "בוש האב היה בפגישה עם אחד מבני המשפחה באותו הבוקר של הפיגוע"

            בוש האב לא היה "בפגישה עם אחד מבני המשפחה בבוקר של הפיגוע". הוא ערך ביקור קצר לכנס משקיעים ענק של למעלה מ-500 אנשים במלון יוקרה בוושינגטון, ואחד ממאות האנשים האלה היה גם בן משפחה של בן לאדן.

            http://www.911myths.com/index.php/Bush-bin_Laden_family_links

            בין לאדן לקח אחריות לפיגועי 9\11 כבר ביום השנה הראשון לפיגועים, וכמעט עם כל שנה שעוברת אל-קעידה מפרסם עוד קלטות והצהרות ביום השנה לאירוע.
            http://www.guardian.co.uk/media/2002/sep/10/alqaida.september112001
            וקלטת שבה הוא נפגש עם החוטפים של המטוסים:
            http://www.cbsnews.com/2100-224_162-1982773.html
            בנוסף, בניגוד לדבריך, ארה"ב כן פרסמה ראיות מרשיעות של בן לאדן. כבר בדצמבר 2001 (שלוש חודשים אחרי הפיגוע) משרד החוץ האמריקאי פרסם קלטת של בן לאדן שבה רואים אותו יושב עם בכירים באל קעידה ומתכנן את המתקפה על התאומים.
            http://news.bbc.co.uk/2/hi/south_asia/1708091.stm
            למה בן לאדן תחילה הכחיש את מעורבותו? לפי ההצהרה שקישרת אליה הוא חוזר ומדגיש איזה אזרח נאמן הוא ל"אמירות אפגניסטן" ועד כמה הוא מציית למנהיג הנוכחי של האמירות (מולא עומאר). כנראה שהטליבאן ידע איזה מין גיהנום הולך לרדת עליו בעקבות ה9\11 והוא לחץ על אל-קעידה ובן לאדן להכחיש את מעורבותם. בכל מקרה בהמשך המואשם כן הודה באשמה – מה צריך יותר מזה בשביל הרשעה?

            לגבי האולטימטום שבוש הציב בפני הטליבאן אתה יכול לקרוא כאן –
            http://archives.cnn.com/2001/WORLD/asiapcf/central/09/20/ret.afghan.bush/

            וטעיתי בניסוח. הוא אפילו לא דרש מהם להסגיר את כל "רשת אל-קעידה שפועלת באפגניסטן" אלא רק את מנהיגי אל-קעידה. הדרישות שלו סבירות לחלוטין בהינתן מה שקרה באותו חודש.

            לגבי המצב של אל-קעידה. אתה מוזמן לראות כיצד הארגון מתואר באתר הרשמי של סוכנות המודיעין הבריטית:
            https://www.mi5.gov.uk/home/the-threats/terrorism/international-terrorism/al-qaidas-history/al-qaidas-structure.html
            מה שהאמריקאים עשו במלחמה באפגניסטן ועם התקפות המל"טים בפקיסטן (ולמעשה ברחבי העולם) זה להדביר את Al Qaida core. לגבי החלק הזה של הארגון גם המעריכים הכי פסימיסטים עדיין אומרים שהוא נפגע קשות, בעוד שאחרים אומרים שהוא פשוט נהרס. מה שנשאר זה מה שמכונה על ידי המודיעין הבריטי Al Qaida-linked networks ולחילופין Al Qaida-inspired networks and cells. לנסות לנצח או לנטרל אותם זה יעיל פחות או יותר כמו ה"מלחמה בסמים", וארה"ב לא ניסתה לעשות את זה במלחמה נגד אפגניסטן. היא ניסתה למחוק את בסיסי אל-קעידה במדינה ולעקור את הגרעין של אל-קעידה, ואת זה היא עשתה בהצלחה.
            http://www.pbs.org/newshour/bb/military/jan-june12/alqaida2_04-30.html

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            עזיבת הסעודים –
            טעות שלי בפרשנות של הסרט (מסתבר שזו טעות נפוצה). שיניתי את הנוסח בפוסט. הם קיבלו אישור לעזוב והמדינה דאגה לזה, אבל זה קרה לאחר ה-13 בספטמבר כשהסגר לא היה מוחלט:
            http://www.michaelmoore.com/words/fahrenheit-911-facts/what-fahrenheit-911-says-about-the-saudi-flights-out-of-the-country-after-september-11
            הוא מביא שם את הלינקים לאותם חקירות של המדינה עצמה ודוח"ות של המכס.

            30 מתוך ה-140-160 הסעודים שעזבו את המדינה באותם תנאים מיוחדים, תושאלו. 30 בלבד. גם אלה שתושאלו, אינם מתועדים ואין בכלל היגיון בכך שיתירו להם לעזוב, באותו זמן שהחשד הראשי שלהם הוא שקרוב משפחה של האנשים האלה הרגע ארגן את הפיגוע הגדול ביותר בהיסטוריה שלהם. הסרט נותן דוגמה לאמריקאים, אבל אפשר לחשוב על מקבילה ישראלית -למשל שיהיה פיגוע שבו ימותו 1000 ישראלים ובו יחשדו באדם מסויים ש-50 מבני משפחתו נמצאים באותו הרגע בשטחי ישראל. האם יש מצב בעולם שתוך כמה ימים מישהו יתן להם לעזוב את הארץ לפני שכל הרשויות הספיקו לחקור וללא תיעוד של ממש? כמובן שלא.

            הפגישה של בוש האב –
            הוא היה באותה הפגישה כי הם שותפים לאותם העסקים. אני מגיב לך בעל פה ומזכרון. המידע נמצא בסרט עצמו ואני חושב שמציינים שם שבוש עצמו עזב באותו הבוקר בטרם לפיגוע. אני לא יודע כמה אנשים היו מעורבים בכנס\פגישה. אקח את המילה שלך כי זה לא עקרוני. לא ניסיתי לרמוז שהם ישבו שם ותכננו משהו, אלא סתם להדגים עד כמה הקשרים העסקיים בין המשפחות הם קרובים ואמיתיים.

            קרדיט על הפיגועים –
            כתבתי שבין לאדן הכחיש. גם הכתבה שהבאת מתארת איזה סרטון (שלא ראיתי) שכנראה לא ניתן לראות בו כלום (ובטח לא את אוסמה). אדגיש שוב – אני לא אומר שאל-קעידה לא אחראים על הפיגוע, אלא רק שלקח זמן מאוד ארוך עד שמישהו בחר לקחת קרדיט והצורה בה זה קרה היא מוזרה למדי. אבל שוב, אשמח להסתכל על חומר מקור. כל מה שאני רואה כל הזמן הם סרטים מטושטשים שאומרים לי מה אני אמור לראות בהם עם אודיו שמודבק עליהם וכדומה. כשאני רואה ראיונות רגילים של אוסמה או דברים שהוא שיחרר בעצמו, אז התמונה ברורה, הפנים ברורות והאודיו מתאים לשפתיים. כל הקרדיטים תמיד עקומים וכל פעם שאני מחפש את הוידאו שאותו מתמללים החיים נהיים קשים מאוד.

            גם בלינק השני שאתה נותן אין את הוידאו עצמו וגם התיאור שם כבר מראה שהוידאו לא מראה את מה שטוענים שהוא מראה, אלא שיש וידאו ומי שפירסם אותו מדריך אותך ואומר שזה מה שהוא מראה. אני מאמין למה שאני רואה בעצמי.

            גם בלינק השלישי אין וידאו אלא תיאור של וידאו שאני לא מוצא. תמונה שלו נוגע עם יד ביד אחרת ואז מסבירים שזה הוא מדבר על מטוס אז זה נראה לך ברור (כאילו שבאותה המידה הוא לא יכול היה לתאר איך לבנות סוכה וכאילו שהתמונה לא יכולה לבוא ממיליון מקומות אחרים).

            " המואשם כן הודה באשמה – מה צריך יותר מזה בשביל הרשעה?"

            הוכחות אמפיריות. א. אני רוצה לראות את ההודאה המתוארת ואת הנאשם עצמו מוסר את ההודאה. ב. הודאה בפני עצמה, בארוע בקנה מידה כזה, אינה מספקת. לא מדובר על אדם שהודה בגניבה מהסופר או אפילו ברצח של אדם אחד שהקשר בינו לבין האדם הוא ישיר. מדובר על אדם, שגם על פי כל המקורות המודיעינים, היה בצד השני של העולם כשההתקפה התרחשה. על כן, זה לא כמו בעל שמודה ברצח אישתו ושם הסבירות לתסריטים אחרים היא נמוכה ביותר. פה מדובר על מארג בינלאומי עם שלל אינטרסים ושלל אירגונים משני הצדדים שמעורבים ואלפי הרוגים בהתקפה מתוכננת ביותר. זאת לא תהיה ההודאה הראשונה בהיסטוריה שפוברקה או שהיא באמת ניתנה אבל לא משקפת את המציאות. אבל ראשית, כמו שכבר אמרתי, אני ארצה לראות את ההודאה הזאת וכיצד ניתן להוכיח שהיא דברי בין לאדן.

            האולטימטום של בוש –

            הוא לחלוטין דורש דברים בלתי אפשריים:
            Deliver to U.S. authorities all the leaders of Al Qaeda
            Release all foreign nationals including American citizens you have unjustly imprisoned.
            "Protect all journalists, diplomats and aid workers in your country.
            "Close immediately and permanently every terrorist training camp in Afghanistan and hand over every terrorist and every person in their support structure to appropriate authorities.
            "Give the US full access to terrorist training camps so we make sure they are no longer operating."

            זו למעשה בקשה להסגיר עשרות אלפי אנשים, שגם איננה ריאלית וגם ברור מהנוסח שאין באמת רצון שזה יקרה (ארה"C בעצמה בעשר שנים לא הצליחה להשיג עשירית מהדברים שהיא מבקשת פה).

            מצב אל קעידה-

            אתה שואל את האנשים שאחראים על החיסולים אם החיסולים אפקטיבים. ממש מפתיע התשובה. אני מסתכל על התוצאות בשטח. לא חוות דעת של מישהו ולא עדויות – מדדים אמפירים. כמה מתקפות טרור היו? כמה הרוגים? כמה ניסיונות? כל המדדים הרציונלים למדוד אפקטיביות של אירגון טרור – כמה אנשים הוא הורג וכמה פעולות טרור הוא מבצע – הפוכים מהמדדים ההסברתיים (אך בלתי מתומכים) – "ניצחנו!".

            הלינק האחרון הוא טורי דעה חסרי ערך אמפירי.

            אהבתי

  18. גיל הגיב:

    ההתייחסות שלך לסוגיית מוחמד א-דורה היא עצובה בשטחיות שבה.
    את הסרטים (המצויינים) של אסתר שפירא ראית ?
    Drei Kugeln und ein totes Kind ("שלשה כדורים וילד מת"), 2002
    Das Kind, der Tod und die Warheit ("הילד, המוות והאמת") ,2009

    אהבתי

  19. עודד הגיב:

    אישתון שלום.
    האם פרסמת תחקיר על חללי צה"ל מאמצע שנת 2011 עד סוף 2013?
    איני מוצא באתר קישור לתקופה זו.
    אודה באם תכוון אותי למיקום באתר.
    תודה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s