גיבורים נולדים במותם 2011: 99% מהחללים נפלו ללא מעורבות אויב, 57% מהנופלים עד גיל 21 הם מתאבדים

פתח דבר:

'גיבורים נולדים במותם' הוא פרויקט שמטרתו לגלות מי הם חללי מערכות ישראל, כיצד מתו ומה הקשר בינם לבין מה שמספרים לנו עליהם. לצד עידכון שנתי ביום הזיכרון, אני הולך מידי כמה חודשים, גם שנה אחת לאחור. תוכלו לגשת לעמוד הפרויקט, בכדי לראות את השנים הזמינות עד כה ובקרוב גם גרפים משולבים של כל המידע שאספתי עד שלב זה. תחקירי ימי הזיכרון, מביאים יותר מדעותי, בעוד שתחקירים הנוגעים לשנים רחוקות יותר, מביאים בעיקר את הנתונים, בצורה יחסית יבשה.

לפני שנתחיל אדגיש בהמלצת מחקרים שנעשו בתחום העיתונות, כי המתאבדים המוזכרים בטקסט הבא גרמו הרבה כאב ליקיריהם ולא זכו לשום הכרה או פרסום לאחר מותם. אם אתם סובלים מדיכאון או תחושה של חוסר עתיד, יש לכם עזרה ראשונה נפשית ואנונימית זמינה 24 שעות ביממה. כמו כן, שרשרת הפיקוד אינה חלה בבעיות שכאלה. אם אתם מתביישים מהמפקדים הישירים שלכם, מוצאים שהם לא עוזרים לכם או שלעיתים הם עצמם הבעיה, תעקפו אותם מיד. לא מסתדרים עם המערכת? שלחו לי הודעה במייל או בפייסבוק ואני אדאג לכם לפתרון מיידי.

חללי מערכות ישראל אשר נפלו בין ימי הזיכרון של 19.4.2010 ל-9.5.2011

הדיווח של משרד הביטחון:

כבכל שנה משהב"ט משחרר לתקשורת את מספר החללים שהתווספו לאותה שנה וכבכל שנה, אף אחד לא טורח לבדוק את הנתונים הללו. ב-2011 דיווח משהב"ט, כי נוספו 183 חללים למניין וסך הכל ישנם 22,867 חללים, מאז 1860.

הנתונים באתר ההנצחה של משהב"ט – אתר יזכור:

הנתונים עדכניים ל-12.7.2013 ואתר יזכור הוא האתר הרשמי והיחיד של מדינת ישראל, האחראי על הנצחת החללים והנגשת המידע בנוגע אליהם לציבור. לכל הנתונים שאני מביא, היו למשהב"ט 2-3 שנים לעדכן, כך שבנוגע להפרשים, יש להניח שמדובר לפחות ברשלנות ולאור החוסרים שהראיתי עד כה גם בשנים אחרות, כי יתכן שמדובר ביותר מכך.

סיבות מוות לנופלים בין ימי הזיכרון 2010-2011 על פי רישומי אתר יזכורראשית, עשרה חללים חסרים לחלוטין מן הרישום (בהנחה שהם באמת קיימים) ועוד 52 אינם מוסברים בשום צורה, כך שכבר ברור שאיננו יודעים כלום לגבי 34% מהחללים של 2011. אבל גם ההגדרות של "נפל בעת שירותו" ו"נפל בעת מילוי תפקידו", למעשה לא אומרות לנו כלום ויכולות להיות כל דבר – מישהו שמת מהתקף לב בזמן חופשה בחו"ל, מתאבד או נכה צה"ל שבכלל לא מת באותה השנה, אך הוכר כנכה רק לאחר מותו. כך שלמעשה, על פי נתוני אתר יזכור, אנו לא יכולים לדעת כיצד מתו 96 חללים מתוך ה-183 שדווחו (52%), אותם כולנו מתיימרים להוקיר ולשמר את זכרם.

זלזול בהנצחה:

אם נניח שהמספר שדיווח עליו משהב"ט אמיתי, הרי שישנם 10 חללים שאינם מונצחים ואינם רשומים בכלל.
מתוך ה-173 שנותרו, ל-60 חללים אין סיפור חיים, מה שאומר שהם אך ורק שם יתום, ללא תמונה או הסבר. מתוך ה-113 שיש להם סיפור חיים, אצל 37 מהם מדובר בכמה שורות טכניות, אשר מסתיימות בשורה "סיפור החיים המלא יפורסם בהמשך" (אזכיר שוב שמדובר על חללים מלפני 2-3 שנים). 56 מהחללים, מופיעים עם פרטים חסרים (גיל, דרגה, חיל, שמות ההורים או מקום קבורה) או שגיאות בשמם.

פרטים חסריםמימין תוכלו לראות את המצבה הוירטואלית של שמעון איאסו, כאשר כל הפרטים מלאים בה. משמאלו, ללא דרגה, גיל או מקום קבורה, נמצא ברוך בוזחיש, שעלה על מוקש במלחמת ההתשה ונותר נכה לשארית חייו, עד אשר בגיל 61 פציעותיו הישנות הזדהמו והרגוהו. לשאול פרס אין דרגה, הורים או גיל – האם יש בכלל טעם בציון שמו בצורה הזאת? אברהם אשור מת ממחלת הסרטן בגיל 66. הוא פיקד על כל כך הרבה ספינות ונושא כל כך הרבה עשייה צבאית, שאפשר להשקיע טקסט נפרד רק לקריירה שלו. שלוש שנים לאחר מותו, עדיין אין לו גיל או דרגה (סה"כ תת-אלוף) ובטח שלא סיפור חיים. לא תגידו שזה אתגרי במיוחד או משהו, כי ויקיפדיה כבר הקדישה לו עמוד ואפשר היה פשוט להעתיק את התוכן.

אם נדרשתי לתחקיר בכדי לגלות מי הם החללים, האם באמת אפשר לקרוא לדבר שאנו עושים 'הנצחה'? האם אפשר להצדיק את המיליארדים שנשפכו ע"י אגף ההנצחה לאורך השנים על נושא זה (כמובן כולל הטקסים, אנדרטות וכדומה)? כמה מיליארדים עוד יעלה לנו, בכדי לדעת את הגיל של חללינו או דרגתם?

אז יש את המציאות כפי שהממשל והעיתונים מספרים לנו עליה בימי הזיכרון, שבה כל החללים נפלו למען ארצנו; יש את המציאות כפי שניתן לאסוף אותה מאתר יזכור, בה יותר ממחצית החללים נטולי סיבת מוות; ויש את המציאות (רשימת החללים המפורטת בתחתית התחקיר):

סיבות מוות לנופלים בין ימי הזיכרון 2010-2011 על פי התחקירסיבת המוות הראשונה, היא למראית עין אסון השריפה בכרמל, עם 40 חללים. אבל בעמודה הרביעית תראו 30 חללים שלא הצלחתי למצוא את סיבת מותם. כל הסיבות שמימין לעמודה הרביעית לא ישתנו כי הדיווח עליהן בתקשורת הוא נרחב (למעט העשרה החסרים). כמובן שגם מספר החללים מאסון הכרמל ידוע ולא ישתנה, מה שאומר ש-30 החללים אשר סיבת מותם אינה ידועה, יתחלקו בין המתאבדים, למתים מסיבות רפואיות. כך שבפועל, סביר שאסון השריפה בכרמל, משני לאסון ההתאבדויות ברחבי ישראל (וגם למתים מסיבות רפואיות).

הערה: חלק קטן מסיבות המוות הן על פי סבירות ולא וודאות (תוכלו לראות בטבלת החללים), לדוגמה אם לא מצאתי סיבת מוות ואדם נפטר מעל לגיל 60 הנחתי סיבת מוות רפואית.

חלוקת סיבות המוות הידועות לנופלים בין ימי הזיכרון 2010-2011כפי שניתן לראות, מתוך החללים שהצלחתי לגלות את סיבת מותם, בערך כל חלל רביעי הוא מתאבד. השריפה בכרמל מסתירה בחריגותה, את גודל אסון המתאבדים. לולא אותה שריפה נוראית בצפון, הינו מדברים על כל חלל שלישי שהוא מתאבד.

גילאי החללים (הידועים) שנפלו בין ימי הזיכרון 2010-2011ראוי לציין כי בישראל יש קפיצה במספר ההתאבדויות בדיוק בטווח הגילאים 18-21, אשר אין צורך להסביר את מקורה. הגילאים עם הכי הרבה חללים הם גיל 20 עם 15 חללים, 21 עם 13 חללים וגיל 19 עם 10 חללים.

סיבות מוות לפי גילאים (ידועים) לחללים שנפלו בין ימי הזיכרון 2010-2011גם כאן, אם נסתכל על קבוצת 18-21, נמצא שהיא לחלוטין שונה מכפי שאנו חושבים עליה או נאמר לנו לחשוב עליה. אף אחד מהם לא מצא את מותו ע"י אויב. למעשה, בקבוצת הגילאים 18-21, 57% ממקרי המוות (21 חללים), הם כתוצאה מהתאבדות וזה דבר שחשוב להבין, כי לעומת הפחד של ההורים כי ילדיהם יפלו בקרב, בימינו הנטולים מלחמה קרקעית, הסיכוי לכך הוא אפסי. הדגש לשים לב אליו הוא מצב הנפש של הילד\ה וכמובן תאונות הדרכים, שהן 24% מסיבות המוות לגילאי 18-21. שתי הסיבות הללו יחדיו מביאות אותנו ל-81% מהחללים לקבוצת הגילאים הזאת.

מגמות אחרות וברורות הן הדעיכה בהתאבדויות ותאונות דרכים עם העליה בגיל ומנגד עליה במקרי מוות כתוצאה מסיבות רפואיות ככל שאנשים מתבגרים. לאלו מכם התוהים בנוגע למקבילה מול האזרחות, אז לפי הממוצע הישראלי, צה"ל אמור לנוע באזור ה-16 התאבדויות לשנה (ואני "בא לקראתם" עם המספר הזה). מתוך 34 ההתאבדויות שמצאתי, 30 התרחשו בצה"ל (היתר במשטרה ובשב"ס). שזה אומר שאנחנו מדברים על מספר מתאבדים כפול מהאזרחות.

לפי הקשר

בימים אלה יש לכאורה התחלה של חזרה למשא ומתן עם הפלסטינים ודיון ער על האופציה למשאל עם בנוגע להסכם שידרוש פינוי התנחלויות. בהקשרים הללו, אנו נוטים להתייחס לסך כל החללים, כאילו כולם נפלו בגלל האויב או למען אותה אדמה אשר אנו רוצים להחזיר ומתוקף כך אנו מגיעים למסקנות מוטעות. אז בואו נסתכל על החללים לפי הדיונים הרלוונטים.

ההקשר הלוחמני (האתוס):

מתוך 183 החללים שדווח עליהם, רק 13 קשורים בצורה כלשהי לפעילות צבאית (אני לא מתייחס להשפעות רפואיות בהקשר של מחלות והתאבדויות, שאותן קשה\בלתי אפשרי לפענח). להלן הפילוח של אותם 13:

התרסקות היסעור ברומניה – 6 חללים בתאונת אימונים
התרסקות מטוס סופה (F-16I) במכתש רמון – 2 חללים בפעילות מבצעית (טעות אנוש)
תאונת דרכים מבצעית – חלל אחד בהתהפכות ג'יפ האמר
מארב של חוליה פלסטינית – שוטר אחד נהרג כאשר 4 פלסטינים פתחו באש על הניידת שלו (3 אחרים נפצעו)
חילופי אש עם צבא לבנון – חלל אחד נהרג בחילופי אש סמוך לקיבוץ משגב עם.
רקטה (אש כוחותינו) – חלל אחד נהרג מרקטה ישראלית שפגעה בו (תקלה טכנית\טעות אנוש)

כך שמתוך ה-13 הללו, רק 2 נהרגו ע"י כוח עוין ובעצם 99% מהחללים, נפלו ללא מעורבות אויב.

אם רק 2 נהרגו ע"י כוח עוין ורק 13 בסך הכל קשורים לפעילות צבאית, אז מה הם כל שאר ה"נפל במילוי תפקידו" או "נפל בעת שירותו" – המופיעים באתר משהב"ט כאשר הם נטולי הסבר?

"נפל בעת מילוי תפקידו" – 20 חללים:
15 התאבדויות, 3 שלא מצאתי את סיבת מותם ו-2 שמתו מסיבות רפואיות

"נפל בעת שירותו" – 14 חללים:
12 התאבדויות ו-2 שלא מצאתי את סיבת המוות שלהם

ככל שניסיתי לא הצלחתי להבין מתי הם משתמשים באילו מההגדרות. המקרה הכי ברור לכך הוא אימן קיזל, ש"נפל בעת שירותו" ומיכל זהר, ש"נפלה בעת מילוי תפקידה", זאת למרות ששניהם נהרגו באותו הארוע (כשאדם לא שפוי דרס אותם). נראה שאין שום משמעות למינוחים הללו והם פשוט הסדין הלבן, המשמש בעיקר לכיסוי והסתרת המתאבדים.

ההקשר הפלסטיני:

מתוך 2 החללים היחידים שנהרגו ע"י כוח אויב, רק 1 נהרג ע"י פלסטינים, כך שהמספר לחשוב עליו כשמדברים על הלחימה עם הפלסטינים וכמה שאי אפשר לעשות איתם שלום כי הם רוצחים וכדומה, הוא לא 183 חללים, אלא 1.

בהקשר של אזרחים חללי פעולות האיבה (אינם חלק מהסקירה שלי), באותו פרק זמן היו 15 כאלה. אך 2 לא רלוונטים לשנה כי בעצם נפצעו שנים לפני כן ונפטרו רק ב-2010 (סטיבן אברבך נהרג 7 שנים לאחר שנפצע בפיגוע התאבדות ויוסף להב טרגן, שיחק בגיל 5 וחצי בחפץ שמצא ליד ביתו בחולות, שהתברר שהיה רימון והתפוצץ בידיו. לא רק שאני לא כל כך מבין איך זה קשור לפעילות איבה, אלא שהוא נפטר 59 שנים לאחר אותו הארוע בגיל 64).

כך שבהקשר הפלסטיני, נכון לשנת הבדיקה, ישנם 14 חללים ישראלים. באותו פרק זמן, כוחות הביטחון הרגו 109 פלסטינים ואזרחים ישראלים הרגו ארבעה. סך הכל, על כל חלל ישראלי היו כ-8 חללים פלסטינים. אזכיר לדוגמה שב-2010, ישראלים רצחו 144 ישראלים אחרים – פי 10 מאשר הפלסטינים.

סוף דבר

שנת 2011 מציגה מספרים שמדברים בעד עצמם:  183 חללים מוצהרים, 10 חסרים, 99% נפלו ללא מעורבות אויב, אחד מכל ארבע הוא מתאבד ועד גיל 21, 6 מכל 10 הם מתאבדים. המציאות מבקשת שנתעורר אליה ובטרם כל דיון פוליטי, עיסוק בתקציב הצבא, בהסכם השלום וכדומה, עלינו ראשית לדעת על מה אנחנו מדברים. הרוצחים שלנו אינם באמת שם, או שהם בעיקר בראי.

אסיים במספר מקרים שלדעתי חשוב להכיר אותם, בכדי להבין כי לא מדובר בסטטיסטיקות בלבד או גזירת גורל ושבחלק לא מבוטל מהחללים, לא מדובר על נופלים, אלא מוכשלים. אלו הם האנשים שלא רק שאיננו מנציחים באמת, לא רק שאנו לא טורחים למצוא להם צדק, אלא אנו גם מעזים לומר בימי הזיכרון שלנו, שהם נפלו בגלל אויבנו שקמו עלינו לכלותנו:

עידן כהן, 20, התאבד ב-30.12.2010 בבסיסו. זו דעתי האישית, שגודל המחדל במקרה שלו, הופך את המקרה להריגה. עידן התאבד לאחר שביקש שוב ושוב מאנשים שונים לעבור תפקיד (לא לצאת מהצבא – לעבור תפקיד). הוא פנה לכל מי שיכל והסביר שאינו חש בטוב ובתגובה תקפו אותו על כך ש"עקף סמכות" (עקף את מפקדיו אשר לא עזרו לו). ברישומי הקב"ן מתועדים ריגשותיו בקשר להתאבדות:

"מתאר תחושה שהוא מוטרד מפני שלעתים חושב על כך, ללא תוכנית קונקרטית, מתאר חשיבה 'הלוואי ולא הייתי פה', ללא רצון למות". "… שולל כוונות אובדניות, אך מתאר חשיבה על אפשרויות לעתים ללא תוכנית קונקרטית, מסביר שמעולם לא חשב על כך ועצם החשיבה שלא אכפת לו 'להידרס' בעייתית עבורו"

 לא אכפת לו להדרס… כל זה לא היה מספיק בשביל להעביר אותו תפקיד; כל זה לא הספיק בשביל יחס יותר מוקפד; וכל זה, לא הספיק בכדי שמישהו לפחות יקח ממנו את הנשק. חייל שאינו קרבי (קצין בשלישות), שאין שום צורך שישא נשק ומספר לכולם שהוא מרגיש רע ושלא אכפת לו אם הוא ימות – אבל חייבים להשאיר את הנשק אצלו! מצ"ח סגרו את התיק ללא אשמה או רשלנות של אף גורם. משפחתו החלה בתביעה כנגד צה"ל.

אני ממליץ להקשיב גם לראיון מהתכנית של חיים הכט, בכדי להבין עד כמה דובר פה על בחור מבריק וכישרוני, שצה"ל התעקש לחנוק את היצירתיות שלו, עם תפקיד שהיה כל כך קטן עליו ועל כן כל כך גדול על נפשו.

רן דולב, 21, התאבד ב-21.4.2011. כמו עידו כהן, גם רן ביקש עזרה והוריו האמיצים, שבחרו לפתוח את הסיפור שלו לציבור, נותנים לנו הצצה יחסית נדירה, לתוך ימיו האחרונים של אדם אובדני ומגלים לנו עד כמה הם עלולים להראות רגילים. דרך הוריו, אפשר שוב להפריך את המיסקונספציה של מתאבדים כאנשים אשר גודל כאבם תמיד ברור למתבונן, או שששמחתם המוחצנת, פוסלת את כך שהתאבדו. להלן יומו האחרון של רן:

היה ברגילה, הלך עם אביו לאכול ארוחה מפנקת ("רן היה במצב רוח מעולה, חייך, סיפר בדיחות, דיברנו על ספורט"), בערב יצא עם חברה שלו וחברים נוספים ("כולם מעידים שהאווירה הייתה טובה ומצב הרוח היה מרומם"), בבוקר ליל הסדר הלך לים עם חברים, חזר לביתו ("רן חייך, אכל וצחק, כל המשפחה המורחבת הייתה כאן, החברה שלו הגיעה בהמשך והייתה תחושה שהכל הולך לכיוון טוב") ואז:

ורד (אימו של רן): "אני הייתי בחדר, קראתי ספר, הכל היה רגוע, ופתאום, בום, הכל התהפך. בחדר מצאתי את רן שוכב על הרצפה. חשבתי שהוא נפל מהמיטה, סובבתי אותו וצרחתי כזאת צרחה שכל השכונה הייתה פה תוך דקה".

יורם (אביו של רן): "נכנסתי לחדר אחרי ורד, רן היה בחיים, נשם בקושי. הפה שלו היה סגור, הגוף היה שלם. הוא ירה לעצמו כדור בראש. צעקתי לניב לעצור את הדימום, ניסיתי לפתוח את הפה, שינשום. הוצאתי את הלשון, החזקתי אותו ובעיניים שלו היה מבט של בקשה, של תחנונים".

ממש כמו עידן כהן, רן פנה למפקדו וביקש לראות קב"ן. יודגש כי כמו עידן, מדובר על חייל מוכשר, שככל הנראה הרגיש חנוק בתפקיד שלו. בתחילה מפקדו של רן טען כי לא זכר שהוא פנה אליו בבקשה לקב"ן, אך דו"ח החקירה מגלה כי היתה פניה שכזאת ושמפקדו לא הפנה אותו לטיפול ולא העביר את הנושא למג"ד. בגלל שהנשקיה היתה מלאה, רן שוחרר לביתו עם נשקו, בניגוד לנדרש לפי תקנות צה"ל.

ורד: "המפקד לא דיבר איתנו מאז וגם אנחנו לא. הוא ננזף ושוחרר מהצבא. הילד שלי מת."
יורם: "אנשים לא מדברים על התאבדויות. הם מתביישים להגיד שהילד שלהם התאבד, אולי כי הם נושאים בתוכם רגשות אשם. המסר שלנו הוא שאין במה להתבייש. שלא צריך להתבייש. מהרגע הראשון דיברנו על זה פתוח וגלוי. התחושה היא שקיימת הסתרה, אולי מתוך פחד לעורר את הדבר, אבל זו שטות גמורה. צריך לדבר על זה, צריך לשים את הדברים על השולחן. אם זה קרה לרן, לילד שלא היה חסר לו דבר, זה יכול לקרות בכל בית".

אלכס (אלכסנדר) ורניקוב, 22, נכנס ב-6.6.2010 לאזור הדיונות בחולון, הצמיד רימון לראשו ומשך את הניצרה. הוא אינו נמנה עם חללי צה"ל, היות ובאותו הערב, היה משוחרר מזה חודשיים. קשה לומר היכן יש למתוח את גבול ההכרה בחללים, אבל מנגד קשה מאוד לראות אנשים שנפצעו לפני 40 שנה או אנשים שנהרגו כשהחליקו עם אופנוע בזמן שהיו עריקים כחודש מהצבא אשר זוכים להכרה, בעוד שהתיאור של אלכס על ידי כל האנשים ששירתו עימו, הוא של אדם מופנם ובמידה מסויימת מסוגר (לטעמי באופן חריג מעט), אך היותו "חייל טוב", גרמה לכך שלא נעשתה העמקה מעבר לכך. ולכן, לדעתי, לא רק שהרימון הפיזי שהרג את אלכס היה צה"לי, אלא אפשר שגם הרימון הרגשי היה.

בהקשר הזה אציין כי מספרי המתאבדים של משהב"ט, נוגעים רק לחללים בתקופות השרות שלהם. תחקיר בריטי חדש מצא כי המון חיילים מסיימים את השרות ומתאבדים בעקבותו, אך אינם מתווספים לרישום (אפילו לא לצורך פיצוי והנצחה, אלא רק בכדי שנוכל לדעת אם יש בעיה נרחבת יותר. אם לשפוט על פי התחקיר הבריטי, אז סביר מאוד שישנה):

עמרי פרידמן, 20, התאבד ב-22.4.2010. סיבת ההתאבדות, כפי שאני מבין מהשיחות והתגובות אותן קראתי, אינה ידועה. למרות שכך, ראוי לציין את שמופיע בסיפור חייו באתר יזכור, בשורה בודדת ללא הקשר:

"במרס 2010 שובץ עומרי ככבאי יחידתי בבסיס ציוד 6510 טירת הכרמל, אך בשבועות האחרונים לחייו ביקש לעבור ולשרת בבסיס אחר."

ככל הנראה עמרי לא היה מרוצה ממשהו או מישהו במקום בו שירת. אינני יודע לומר אם היה לכך בהכרח משקל על התאבדותו, אך ראוי לחקור בנושא, בכדי לברר אם מאחורי המשפט הזה שזרוק ללא הסבר, יש רמיזה לכך שעמרי הראה סימנים רציניים יותר למצבו, אשר לא נלקחו ברצינות (כמו עידן, רן, אלכס ורבים אחרים).

טרקו טמנו, 19, התאבד ב-27.4.2010. תגובה הקשורה למפקדת שלו, מעלה צורך בחקירה גם במקרה הזה:

"היא מפקדת בחוות השומר היא פצצה רצח אבל צועקת מלא ויש לה רק רבט אני מכיר אותה טוב מאוד היא הייתה המפקדת של טריקו טמנו ז"ל ובגלל הבסיס שלהם הוא התאבד אז כוס אמא של ככל חוות השומר ואני לא ישכח מה שעשיתם לטריקו בחיים שלי!"

החקירה נדרשת במיוחד לאור היותו אתיופי, כאשר ידוע כי הם מוטרדים במיוחד בצבא וגם מגיעים לכלא הצבאי יותר מאשר אוכלוסיות אחרות. כאן האבסורד הוא כפול, כי הסיבה העיקרית לכך שהם נאסרים, הן עבירות שבסיסן במצבם הכלכלי. כך שבעצם אלו אנו שיצרנו גטאות עם אוכלוסיות עניות ולאחר מכן, אלו אנו שמענישים אותם על היותם עניים. חמישה ממתאבדי השנה הם אתיופים.

לאלו מכם שתוהים, איש המוסד בן זיגייר (בן אלן \ בניימין אלון \ האסיר X), שלטענת המדינה התאבד בתאו ב-15.12.2010, כאשר הוא מבודד מהעולם, אינו בין חללי משהב"ט.

הטרגיות של מותה של שחר גבאי מדברת בעד עצמה:

תעודת שוטרשחר נהרגה ב-13.4.2011 בתאונת דרכים. בתמונות אתם רואים אותה במדור שיחרורים וגוזרת את תעודת השוטר שלה. לאחר שהזדכתה בבקו"ם, נסעה חזרה לביתה וכנראה עקב חוסר תשומת לב, התרסקה לתוך משאית. נוסף על כך שזה היה יום שחרורה, זה היה גם יום הולדתה.

לסיום, אורון חדד, 26, שנפטר מדום לב ב-21.5.2010, מבצע את 'ירח' של שלמה ארצי:

לזכר אלו שמצבות מעליהם ולמען אלו שאנו מצווים להם מצבות.

—————————————————————————————————————————–
אישתון הוא בלוג ללא פרסומות או מימון מגופים חיצוניים והוא מבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-150 שעות (נטו) של מחקר, כתיבה ועריכה (עיקר העבודה בטבלה שבהמשך). אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם. אמצעי התקשורת הראשיים מוזמנים לפרסם את הנתונים או הטקסט במלואו ללא קרדיט או תשלום (מותנה באי-עריכה של התוכן או בדיקה מוקדמת עימי).

—————————————————————————————————————————–

רשימת שמות וסיבות המוות של חללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו בין ימי הזיכרון 2010 ל-2011:

  • לחיצה על שם החלל תיקח אתכם לדף שלו באתר ההנצחה "יזכור"
  • לחיצה על תאריך הנפילה, תיקח אתכם למודעת האבל הדיגיטלית (אם מצאתי אחת שכזו באתר "אבלים")
  • "סיפור חיים" הוא דף פנימי בתוך דף החלל באתר "יזכור", המכיל טקסט המתאר את החלל.
  • "סיבת מוות באתר" היא סיבת המוות שבתוך "סיפור החיים" באתר "יזכור"
  • "סיבת מוות לפי התחקיר" היא סיבת המוות כפי שמצאתי עליה דיווחים ברשת, או שהסקתי אותה מתגובות של אנשים (פה בבלוג, ישירות אלי וברחבי הרשת), כאשר אני מוודא שהמגיבים הם אנשים אמיתיים והידע שלהם או הזהות שלהם מעידים על סבירות גבוהה שהכירו את הנופל ואת נסיבות מותו. המספר בסוגריים ליד סיבת המוות, הוא מספר המקורות השונים שמעידים על אותה סיבת מוות. קחו בחשבון שמי שלא קורא המון שיחות רשת בין חברים וקרובי משפחה, לא בהכרח יבין כיצד יש סיבות מוות שדוקא זה שהן לא נאמרות, מעידות כי זה מה שבאמת קרה (אז יכול להיות שלא כולם יסכימו עם הפרשנות שלי לעיתים – במיוחד בסיבות הרגישות – אבל אתם מוזמנים ללחוץ על הלינקים ולבדוק בעצמכם).
  • במהלך החיפושים ברשת הגעתי למסמך של צה"ל, החושף את נסיבות מותם של מאות חללים מהעשורים האחרונים. באם הסתמכתי על המסמך בקביעת סיבת המוות, יצוין בטבלה "מסמך צה"ל".
  • אני בודק גם דברים קצת פחות מקובלים (אבל מציין זאת בטבלה), לדוגמא – ההשלמה האוטומטית של גוגל לאחר הקלדת שמו של אדם. ההשלמה מבוססת על החיפושים הנפוצים שצורפו לאותו השם וכך לדוגמא במקרי התאבדויות, הרבה פעמים לא יהיה שום חומר ברשת, אבל כל האנשים שמכירים את החלל ואת הנסיבות, יחפשו "ישראל ישראלי התאבד" (יצוין בטבלה "גוגל"). כמו כן, אני בודק את הדרגות של החללים (על בסיס מידע יבש או תמונות בהן רואים את הדרגות שלהם על המדים), בהתאם לפקודת מטכ"ל 38.0124 הקובעת מתי יש להעלות חלל בדרגה (למשל לפי סעיף 23, התאבדות מבטלת העלאה בדרגה לאחר המוות, החל מ-31.5.2000. במקרה שכזה בטבלה יצוין "דרגה").
  • אם כל האמצעים כשלו, אני משתמש בחיפוש החדש של פייסבוק, בכדי למצוא אנשים ששירתו באותו הזמן ובאותו המקום ומנסה לברר אם מישהו יודע מה קרה. כאשר אני מצליח ומסתמך על דבריהם, הטבלה תציין "עדות".
  • כשאין סוגריים בסוף סיבת המוות, זה אומר שסיבת המוות וודאית או לפחות ידועה ברבים (מופיעה בכל כך הרבה מקומות שאין טעם לציין).
  • נתונים באדום הם נתונים שחסרים באתר משהב"ט או שגויים והוספתי בעצמי.
  • בטבלה מופיעים רק לינק או שניים לכל חלל. לצפיה בכל הלינקים שמצאתי ו\או הסתמכתי עליהם (או אם אתם רוצים לראות עוד סרטונים או מידע לגבי חלל מסוים), תוכלו לבדוק את קובץ הלינקים.

כמו תמיד, אני מזמין את הקוראים להגיב או לפנות אלי ולהוסיף מידע ולתקן, בכדי שנוכל לתת תמונה אמיתית של מצב חללי ישראל. משפחה שכולה אשר מעוניינת שסיבת המוות לא תפורסם, יכולה לפנות אלי ואני אסתיר את סיבת המוות, למשך 3 שנים מיום הנפילה.

חללים שאינם מופיעים ברישום של אתר יזכור, אך אפשרי וסביר שהם חללי ישראל (חלק מהחסרים):

אריה סיידוף
הורים: נחמה וצבי || תאריך נפילה: 24.4.2010 || שירת ב: שב"כ \ מודיעין (למרות שאינו מופיע באתר ההנצחה של השב"כ) || לא נמצאה סיבת מוות || לא נמצא מידע נוסף

פוסט זה פורסם בקטגוריה הסכסוך הישראלי-פלסטיני, חדשות, חוץ לארץ, עיתונות, פוליטיקה, צבא, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

187 תגובות על גיבורים נולדים במותם 2011: 99% מהחללים נפלו ללא מעורבות אויב, 57% מהנופלים עד גיל 21 הם מתאבדים

  1. אפרים הגיב:

    צבא דרום לבנון?

    אהבתי

  2. Yoram Gat הגיב:

    מחקר חשוב – תודה.

    אהבתי

  3. עמית הגיב:

    קודם כל כל הכבוד על התחקיר.
    שאלה כלשהי שעלתה במוחי (גם אם אתה לא יודע זה בסדר): האם יכול להיות שחלק מהשמות שלא מפורסמים הם הרוגי קהילת המודיעין (נניח, סוכני מוסד) אשר מן הסתם לא היו רוצים לפרסם פרטים אודותם?

    תודה!

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא. הסיבה שאני אומר זאת, היא כי זה התחקיר השלישי שלי ועד כה אנחנו מדברים על עשרות חללים, כך שזה מאוד לא סביר. יתרה מכך, אם יש לנו עשרות חללים סודיים כל שנה, הרי שהדבר מדאיג באותה המידה. נוסף על כך, תוכל לראות בתחקירי העבר שאני מסביר על השיקולים הכלכליים שבחללים, כך שאפשר שהמצאת חללים מייצרת כסף למישהו כזה או אחר. בזמנו (כשרבתי עם משהב"ט) הצעתי להם להנפיק רשימה שמית ולצידה למשל ראשי תיבות או "מסווג" לגבי חללים אשר לא ניתן לדבר עליהם כרגע. אני חושב שכולנו היינו מקבלים מספר חללים בודדים שכאלה בשנה (בלית ברירה). אבל מדובר על עשרות. משהב"ט טען שלא מדובר באנשי מודיעין, בזמנו (תוכל לבדוק את תחקיר 2012 חלק ב'). נוסף על כך אציין שבדקתי את המצבות הפיזיות של חילות המודיעין בחיפוש אחר שמות לא מפורסמים וגם שם לא היה כלום. בקיצור… ההפרש גדול מידי. בוא נאמר שאם שלושה שופטי עליון יעברו על הרשימה ויאמרו כי אכן ההפרש מסווג ומדובר על חללים של ממש, אז זה יהיה יחסית סביר, אבל אל לנו לקום מראש ולהצדיק מחדל, בטענה שאפילו המערכת עוד לא טענה. לא תפקידנו להיות ההגנה העצמית שלהם.

      אהבתי

  4. Lily Bokenstein הגיב:

    כמה בסך הכול v,tcsu? וכמה התאבדויות של מתאבדים בין 18-21 שלא היו חיילים יש? (כקבוצת בקרה של התאבדויות. אם כבר אז כבר…..)

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      את שואלת לגבי האזרחות? חפשי בגוגל דו"ח של משרד הבריאות שנקרא "אובדנות בישראל 2010 או 2011. אני לא מתייחס למספרים הכוללים אלא למספרים ל-100 אלף.

      אהבתי

  5. מחקרים מוכיחים: שימוש בקנאביס מוביל לירידה באחוזי ההתאבדויות:
    http://www.xn--4dbcyzi5a.com/?p=535

    אהבתי

    • רז הגיב:

      אין ספק שזה הפתרון. בפעם הבאה שמישהו יבקש קב"ן, רק נזרוק לו קצת עלים, והכל יסתדר.

      ועכשיו ברצינות- אתה לא קשור לחיים.

      אהבתי

  6. shmulik הגיב:

    המחקר טוב ביסודו , עד שאתה מגיע לקטעי הפרשנות…
    אני לא רואה את הקשר לשלום עם מחבלים שאם היו יכולים היו מעלים את מספר ההרוגים בהרבה

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      העניין הוא שאנחנו לא עושים שלום עם מחבלים. אנחנו עושים שלום עם קומץ מחבלים ומיליוני אנשים שלא עושים לנו כלום. אנחנו עושים שלום עם אנשים שהורגים בנו הרבה פחות משאנחנו הורגים בעצמנו. אני לא אומר שהם מושלמים, אני אומר שיש פה הזדמנות טובה ללכת על זה, כי המצב הבטחוני מאפשר זאת. אם לא תנסה להגיע לשלום כשיש לך הרוגים בודדים בשנה, אז מתי כן? יותר אנשים ישראלים נהרגים מבוטנים מאשר מפלסטינים. אני רק אומר שצריך להתייחס לזה ולהסתכל למציאות בעיניים.

      אהבתי

      • רון הגיב:

        איני יכול שלא להסכים עם shmulik: "מתוך 2 החללים היחידים שנהרגו ע"י כוח אויב, רק 1 נהרג ע"י פלסטינים, כך שהמספר לחשוב עליו כשמדברים על הלחימה עם הפלסטינים וכמה שאי אפשר לעשות איתם שלום כי הם רוצחים וכדומה, הוא לא 183 חללים, אלא 1."

        לעובדה שיש רק חלל אחד מידי הפלסטינים, אפשרי ההסבר שנתת, אך גם הסברים אחרים – כמו *שכעת* הערבים לא עושים מאמצים מיוחדים להרוג יהודים, או שהצבא מצליח לשמור על חיי הישראלים בצורה טובה, או שהחיכוך המאפשר לערבים להרוג יהודים הוקטן מאז ננקטו אמצעים כמו חומת ההפרדה.

        אהבתי

        • רון הגיב:

          טיעון דומה ניתן להציג על "הרוצחים שלנו אינם באמת שם, או שהם בעיקר בראי."

          אהבתי

        • Eishton הגיב:

          א. אני לא טוען לכוונה השתנתה (אם כי לדעתי נעשה שינוי שכזה, אך לא ניתן להוכיח אותו או להפריכו). אני טוען שיהיו הסיבות אשר יהיו, החללים לא נופלים בגלל אויבינו (כביכול). אז א. צריך הכיר בכך ו-ב. יש לראות בכך הזדמנות בכדי לנסות דברים אחרים. אנחנו יכולים להתווכח על הסיבות אבל אי אפשר להתווכח שגורם תמותה של חלל אחד בשנה, הוא גורם תמותה שולי לחלוטין. אני רק אומר שצריך להסתכל על כך בפרופורציה ובמיוחד אל מול סיבות המוות האמיתיות של חללי צה"ל.

          אהבתי

          • מתן הגיב:

            מקבל את פרשנותך בעניין החלל היחיד של מערכת הביטחון, אבל שאלת המשך שעולה – מה היה גורלם של 13 האזרחים שנהרגו? האם הם נהגרו בפיגוע בתחומי הקו הירוק או מחוצה לו? בעצם, כמה מהם נהרגו עקב כך שהם נמצאו בשטח שנחשב כשטח המדינה הפלסטינית שתקום וכמה בשטח מדינת ישראל?

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            אתה יכול להכנס לאתר ההנצחה לאזרחים חללי פעולות האיבה ולהסתכל. יש לך את משפחת פוגל מאיתר שהיא התנחלות (אלו 5 הרוגים). ה-8 האחרים לדעתי בתוך הקו הירוק, אבל אני לא מתחייב על זה (אני עונה מהזיכרון).

            אהבתי

      • גור הגיב:

        מסכים גם כן עם שמוליק. הכל כ"כ מעורבב אצלנו, ובאופן אישי ברגע שנכנס הגוון הפוליטי יש איזשהי רתיעה. אני מנסה לנתק את הדברים ובמקרה הזה מדובר על עניין ש"חובת הציבור לדעת", ואף בשביל להפעיל לחץ כבד על הנוגעים בדבר כדי לשנות נהלים. תחקיר מאוד מאוד חשוב, אבל לדעתי אין שום קשר ל"שלום" כזה או אחר.

        אפשר להסיק מהנתון ש"רק 1 נהרג ע"י הפלסטינים" מה שרוצים, אבל הדבר היחיד שצועק לי זה השינוי המתבקש במבנה הצה"לי ודגש על נהלים בטיפול בחיילים, לא שום דבר אחר. יש "רק" הרוג אחד בגלל שצה"ל מרסן את עצמו (וזה שאנחנו בתקופה רגועה יחסית). הבעיה היא שצה"ל גם מרסן את עצמו בכל הקשור בטיפול בחיילים.

        אהבתי

  7. Or Sivan הגיב:

    הדבר שלדעתי הכי עצוב פה הוא שהנושא לא חדש. זה ידוע שהצבא משבץ אנשים בצורה אקראית ומטומטמת לחלוטין בכלל בלי קשר לרצונות וליכולות האישיות של אותו הבנאדם. בשביל לעבור תפקיד בצה"ל צריך הרבה מאוד מזל. ובכלל היחס לחיילים, שהם סה"כ ילדים בני 18 שנותנים שנתיים-שלוש מהחיים שלהם ולא מקבלים בתמורה כלום, היא מאוד מזלזלת. בצבא צריך משמעת אמיתית, מה שיש היום זה בדיחה. בתי הכלא הצבאיים מלאים עד אפס מקום בדיוק מהסיבות האלה, זה מגיע למצב שלפעמים לא ניתן להכניס חייל לכלא כי פשוט אין מקום.
    מה לעשות, לא לכל אחד מתאים לשרת בצבא. זה משהו שגם אני בהתחלה לא הסכמתי לקבל, אבל זה פשוט ככה. יש אנשים שבמקום לתרום לצבא רק מזיקים לו, והצבא מזיק להם. אנשים שאין להם כסף, אנשים שלא במצב נפשי שמאפשר את הסביבה הצבאית ועוד הרבה סיבות.
    במקום הישראבלוף שיש היום שיהיה צבא אמיתי, שאנשים ישובצו בתפקידים כך שתהיה להם באמת מוטיבציה לשרת בהם ולא יעשו את המינימום, שיקבלו שכר הולם על העבודה המאוד לא פשוטה הזאת ושלאחר הצבא יהיו תגמולים בהתאם.
    במקום לדבר על שיוויון בנטל, הגיע הזמן שזה פשוט לא יהיה נטל.

    אהבתי

    • נועם הגיב:

      נורא מפתה להצדיק את התגובה האינטיליגנטית שלך – בלי ציניות – אבל אז צצה לי הרעיון שבעצם אתה מתאר את האפשרות לקיומו של צבא אידאלי. מין איזה צבא כזה, איפשהו בעולם שאפשר ללמוד ממנו, נניח הצבא השבדי, או הקנדי, או מה שלא יהיה – שבו כולם מגשימים את עצמם, אין מוות מיותר, כל מי שמשרת עושה זאת מרצון מלא. אבל אלה הרי הצבאות המיותרים ביותר שיש. צבאות שרק מתאמנים. שאינך יודע איך יגיבו ביום פקודה. כמה מהם יחטפו הלם קרב. אני לרגע לא בא לעשות אידאליזציה של הצבא שלנו. אנחנו גרועים, והם גרועים. צבא זה חרא. אבל גם העדר צבא הוא חרא, בעולם לוחמני. סליחה שאני סוטה מהנושא, אבל חברות אנושיות צריכות לעשות הכל, הכל, כדי שצבאות לא יהיו קיימים. חלק מהעניין הוא מתן אמון. אף אחד לא רוצה להיות הראשון ששומט את הנשק אבל ההשמטה צריכה להיות הדדית ככל האפשר. כי אחרת, כל האקדחים האלה שמונחים במגרה במערכה הראשונה, מתישהו, אקדחים אחרים כיורשיהם, יירו.

      אהבתי

  8. רוני הגיב:

    יותר תינוקות מתים בשנה כי שכחו אותם במכונית מאשר חיילים שמתים בהתקלות אויב…

    האם חיילים שמתו במילוי תפקידם אך התאבדו מספיק חזק כדי שצהל לא יעלה אותם בדרגה נקברים בחלקה צבאית כמו כולם ולא "מחוץ לגדר" או משהו? והאם המצבות הפיזיות של החיילים בתוך בתי הקברות הצבאיים מהוות מקור רשמי, או שהן של המשפחה? כך או כך, אולי הן יכולות לתת עוד פרטים שחסרים לחלק מהחללים? (בהנחה שלא בדקת את זה לגבי כולם, שאני מתלבטת אם זו הנחה סבירה לגביך)?

    תודה על התחקיר!

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      מצבות לא מציינות סיבות מוות כמעט אף פעם. קבורה מחוץ לגדר גם כן בדרך כלל לא מתרחשת יותר, היות וסיבת המוות מוסתרת.

      אהבתי

      • רוני הגיב:

        התכוונתי לגיל, דרגה, חיל וכו' עבור חיילים שהפרטים האלה חסרים באתר יזכור ולא הצלחת למצוא אותם באינטרנט (ובלי קשר לסיבת המוות)

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הבנתי. מבלי לגרוע מהחשיבות של הנתונים הללו, אני אדם אחד ולהסתובב בבתי קברות בכדי להשיגם, זה משהו שגדול עלי מבחינת לו"ז.

          אהבתי

          • רוני הגיב:

            אתה אדם אחד ויש לך הרבה קוראים שמרשתים את הארץ ומאמינים בחשיבות הנתונים האלה. כל עוד זה חוקי, אני בטוחה שאני לא היחידה שארצה לעזור

            אהבתי

          • גיא הגיב:

            מצלמות בסגנון סטריט וויו לבתי קברות!

            אהבתי

      • אמוץ הגיב:

        קבורה מחוץ לגדר היא עניין הלכתי המתייחס למתאבד כמי שרצח ברצון מלא, היום נהוג להניח שבשניות הגסיסה שלו הוא התחרט על המעשה (כמו התיאור שהבאת על רגעיו האחרונים של רן דולב ז"ל) ולכן לא מתייחסים אליו כאל מתאבד.
        מתוך ששת קברי המתאבדים שפקדתי (ועשרות שאני יודע עליהם) אחת נקברה מחוץ לגדר, לפני יותר מ-50 שנה, גם אצלה המצב תוקן כשהרחיבו את בית הקברות ו"הכניסו" אותה פנימה. (חפש רינה למברגר)

        אהבתי

  9. שי הגיב:

    תחקיר חשוב. כדאי להיעזר בעורך בהצגת והגשת הממצאים. הכתיבה לא בשלה.

    אהבתי

  10. דוד הלל הגיב:

    אז מה אתה אומר, שאם לא עושים שלום עם מחבלים אז הם הורגים אותנו הרבה פחות מאשר כשעושים אתם שלום – כמו בימי אוסלו? אכן חומר למחשבה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה בדיוק מה שאני אומר. בהתעלם ממה שאני אומר.

      אהבתי

    • נועם הגיב:

      נמאס כבר לשמוע את הקלישאה על הפיגועים ואוסלו. הפיגועים בתקופת אוסלו נבעו משני דברים. אחד, התקדמות טכנולוגית של מחבלי החמאס (שהוקם רק ב1987 ולקח לו זמן להבשיל) מבחינת היכולת לייצר חומר נפץ קטלני כמו שהשתמשו בו בשנות ה90. דבר שני, המוטיבציה האדירה של חמאס להצטייר כלוחם למען עצמאות פלשתינית בעוד אשף/פתח "שכח מעקרונותיו" ומדבר עם ישראל, זאת כמובן לצד איזשהו חשש מפגיעה חמאס במציאות של שלום – אבל יותר האפשרות לתפוס את מקומו של פתח. הצרה עם ערפאת שלא היה לו את הDNA להלחם בחמאס שעשוי היה פחות או יותר מאותו חומר כמו שלו. היינו צריכים להודיע לערפאת שהוא פסק להיות יעד לחיסול מבחינתנו אבל לא נלחץ לו יד ולא נחתום איתו על הסכמים, אלא רק עם יורש אזרחי לגמרי שלו. אבל ההסכמים עצמם, הדיבור על מדינה פלשתינית, המתווה העתידי – כל זה עוד יתגשם יום אחד.

      אהבתי

  11. רון הגיב:

    erratum:
    6 מכל 10 הם *מאבדים*

    אהבתי

  12. ק.מ. הגיב:

    קשה.
    חשוב.
    מקומם.

    אחרי שכל עניין "גיבורים.." התחיל היה לי קשה לעמוד בצפירה האחרונה
    היה לי טעם מר בפה של חוסר היושר של משהב"ט

    מעבר לנתונים והעבודה החשובה וכל זה
    אני מוצא את הטבלה שבסוף (זו שכאן למעלה ואחותה)
    כחוויה של מאין -דקת הדומיה האמיתית-
    לקחת כמה דקות, לגלול דרך הטבלה, לקרוא את התקצירים, לשמוע בראש את השמות ולדמיין בהתאם לשם\דרגה\גיל\נסיבות את הנופל המדובר
    חוויה של צלילות וישירות
    לעומת הצפירה הרעשנית ו"מספר הנופלים" השנתי המטשטש

    בעיני, ראוי להפריד בין המחקר ה"יבש"
    לבין הסקת המסקנות לגבי התפיסה הציבורית וההשפעות המשוערות על תהליך השלום\בחירות\תהליך לקיחת ההחלטות.
    להפריד עד כדי שני מאמרים שונים
    יש מספיק השפעה לנתונים ה"יבשים" על הקורא.

    הדעות הפרשנות והסקת המסקנות מעוררים דיון\מחלוקת
    שמקומם בסופו של דף אחר.

    ברור ששנה הבאה תדרוש אותה רמת בירור
    אבל נראה לי שעדיף לו התאריכים הנבדקים לא היו חופפים את יום הזכרון עצמו
    אם היה המידע "נחשף" ימים ספורים לפני יום הזכרון בפועל (אפילו מידע חלקי)
    הדבר היה מאפשר להנהיג ימי זכרון אלטרנטיביים, אמיתיים ומכבדים יותר מזה הממסדי.

    אהבתי

  13. יאיר הגיב:

    יישר כח.
    ובהתקטננות, כתבת שבסדיר להערכתך כחמישים אלף חיילים, ויקיפדיה מעריכה ב176,000 , בישראל נולדים כ150,000 בשנה, חצי גברים, מהם כחצי הם ערבים, חרדים, לא כשירים ומושמטים, כולל חלק מהבנות ומעט מתנדבים מגיעים ליותר מחמישים אלף מתגייסים בשנה.
    ותודה על העבודה החשובה שאתה עושה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הסרתי את הקטע הזה, בגלל שאני לא מספיק בטוח בנתונים. זה לא מהותי לפוסט עצמו, אבל אני אצטרך להשיג מידע טוב יותר להתבסס עליו (נ.ב. המספר שציינת נוגע לכלל המשרתים בצבא ולא למגוייסים בני 18-21).

      אהבתי

  14. א"מ הגיב:

    ח"ח על תחקיר נוסף בפרוייקט החשוב הזה.
    מספר דברים/השגות/הערות לעצמי בקול רם:
    *הקדשת פסקה לנופלים בעלי זיקה ל"אתוס הלוחמני" כפי שהגדרת, ובסיומה דאגת להפריד שוב בין החללים שבנפילתם יש קשר למגע מול אויב לאלו שלא (תאונות אימונים על שלל גווניהן). מעניין אם אנחנו כחברה נהיה מסוגלים לא רק להתאים את רשימת החללים האמיתית לאתוס הקולקטיבי שמתלווה לשיח השכול, אלא גם לחצות את הרוביקון ולהחריג/להוציא את אלו שנהרגו בתאונות אימונים…?
    *על אף שסביר להניח כי יכולה להימצא זיקה או קשר בין נטילת חייו לפלוני למסגרות החברתיות שהיו נוכחות בחייו – ולענייננו אדם משוחרר מהצבא התאבד אחרי מספר חודשים – ניתן לטעון כי אין עקביות ברצותנו שייספרו אותם חללים שהיו אשכרה בצבא בזמן נפילתם
    *אני תוהה לעצמי אם "יכולות מריחה" שכאלה יכולות להימצא גם תחת הקטגוריה של נפגעי פעולות האיבה, בהם יש הבדלים בין הגרסה האמיתית למה שהיה בפועל (אם כי בהם מטפל מוסד אחר לדעתי, הביטוח הלאומי). דבר זה נבדק?
    *אני מודה שפתאום עולה אצלי רעיון רדיקלי, ולפיו קיומו של יום הזיכרון בישראל הוא בעצם התהוותו. בניגוד ליום הזיכרון לשואה ולגבורה או לימי זיכרון צבאיים אחרים במדינות העולם, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה לא תחומים בזמן. נדמה לי שבתחילת ימיה של המדינה, רצו להקדיש יום זיכרון למלחמת העצמאות (סביר להניח שזהו היה הזיכרון הטרי ביותר, ובפרספקטיבה היסטורית גם הטראומתי ביותר), אבל כחברה למודת מלחמות – קשה לי להאמין שתהיה הסכמה לכך שיום הזיכרון ייוחד ויוגבל לאירוע/צבר אירועים יחיד/ים. עם זאת, חלופה אחרת יכולה להיות "הפרטה" של יום הזיכרון לציון נפרד עבור כל מערכה ומערכה (דבר שלמעשה מתקיים כבר כיום)…אבל בעצם מה נעשה עם יום הזיכרון..?

    תהיות תהיות, שלא בהכרח מובילות לתשובות נחרצות, וצריכות להכיל דרכי פעולה מעשיות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לגבי אזרחים חללי פעולות האיבה – אינני חוקר אותם בשלב זה. אני רק עושה בדיקה קצרה לצורך השוואה בכל שנה, אבל לא לעומק כמו חללי צה"ל. מרבית הפעמים קל למדי לזהות אותם, כי אין להם שום גישה אחרת להרשם כחלל מלבד מאשר ברצח כזה או אחר (לעומת חללי צה"ל שיכולים למות ממיליון סיבות ולהרשם כחללים). אבל שוב, רק בתחקיר הזה מצאתי שניים שהם מלפני שנים ואחד מהם ממש לא ברור מקומו ברשימה. יש מקום לבדוק את כל הנתונים, אני פשוט לא עושה זאת בשלב זה.

      אהבתי

  15. ירון הגיב:

    הצעה לתחקיר הבא שלך: הרוגים במלחמות. אתה תופתע כמה באמת נהרגו מאש אויב, וכמה מכל דבר אחר: אש כוחותינו, תאונות, חוסר מזל, התאבדיות, תאונות דרכים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      א. אני לא ופתע כי אני מכיר את החומר. ב. אני הולך בסדר כרונולוגי כל שנה אחורה עד ל-1860 (החלל הראשון). אגיע לכל המלחמות בשלב כזה או אחר.

      אהבתי

      • ירון הגיב:

        מה קרה ב-1860, שם אתה מתחיל?

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          מדינת ישראל סופרת את חלליה הרבה לפני קום המדינה ואפילו לפני המחתרות וכדומה. אני הולך אחורה עד לחלל הראשון.

          אהבתי

          • רעות הגיב:

            אם אני זוכרת נכון, ב-1860 התחיל היישוב היהודי בירושלים לצאת מעבר לחומות, וזה כנראה הוביל לאי-אלו אירועים אלימים מצד היישוב הערבי. לכן, זהו התיארוך המוקדם ביותר שניתן לתת לסכסוך היהודי-ערבי באזורנו.

            אהבתי

  16. Ofrah הגיב:

    אני מורידה את הכובע בפניך על התחקיר עצמו, כמו גם על העליה מן הפרטים אל המסקנות הכלליות ועל הכתיבה, המצטיינת לא רק ביושרה ובאחריות אלא גם באהבת האדם. שאלתי היא, אם שלחת את התחקיר הזה למבקר המדינה. אינני סבורה שצריך להמתין עד שהוא יזום כניסה לבלוג שלך.

    בנוגע לקשר שאתה עושה בין מה שמגלה התחקיר שלך לתהליך השלום ולדמוקרטיה הרעועה שלנו, אני חושבת שהוא לא רק הכרחי, אלא יותר מזה, חושף את המנגנונים המאפשרים, מבצרים ומחוללים תודעה קולקטיבית כוזבת, לא חופשית בכלל.

    ושוב, תודה מכל הלב.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שלחתי את התחקירים הקודמים. אשלח שוב עכשיו, אבל לא נראה לי שיש בזה טעם.

      אהבתי

      • שי הגיב:

        מבקר המדינה זה אחד הגופים היותר פופוליסטיים במדינת ישראל. מי שמכיר יודע ואלה שלא, מפנטזים על צדק במדינה בה צדק נמצא אחרון ברשימת סדרי העדיפויות שלה.
        מבקר המדינה זה תפקיד שמאפשר לזכות בכותרות ופרסום אבל מבלי לקבל אחריות אמתית בנוסף זה גם גוף נטול שיניים והממשלה מתייחסת אליו פחות מהיחס שלה לתקשורת (אם הדברים לא היו כך – שלדון אדלסון היה פותח מבקר מדינה משלו שמחולק בחינם)

        אהבתי

  17. המחט הגיב:

    תודה על התחקיר. נתון שממש הייתי רוצה לדעת – כמה חיילים פונים לקב"ן במהלך שירותם. אני יכול לנחש שזה פי עשרות מונים משיעור הפונים לייעוץ פסיכולוגי בגילאים 18-21 במדינות אחרות או משיעורם בגילאים 21-24. כשכל כך הרבה חיילים פונים לקבן כדי לקבל הקלות בשירות, אין זה פלא שלאלה שבאמת יש בעיות לא מתייחסים ברצינות.

    אהבתי

  18. שחר גולן הגיב:

    התמקדות בשנה אחת מתוך 65 היא לא פחות מאשר הטעיה. אפילו אם היו 30 מתאבדים בשנה בכל שנה (מה שלא סביר בעיני, כיוון שהצבא גדל עם הזמן והדור הולך ופוחת), היינו מגיעים ל 2000 מתאבדים בשנות המדינה (מתוך מעל 23000). שזה פחות מ 10%.

    בנקודה אחת אני מסכים עם הכותב (דעתי האישית בלבד): יש להקדיש את יום הזיכרון להנצחת חללי צה"ל שנהרגו בקרב. זהו האתוס האמיתי מאחורי יום הזיכרון. אתוס של גבורה, עוצמה וריבונות. ההוספה של חללי פעולות האיבה הפך את המסר העיקרי למסר של מסכנות, חולשה, וקורבנות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      זה התחקיר ה-3 שלי. כך שמדובר כבר על 3 שנים. בהמשך יגיעו עוד תחקירים עד שימוצו כל החללים. אין 23000 חללים. א. ספירת החללים מתחילה מ-1860 ולא מקום המדינה. ב. אני מאתגר אותך למצוא רשימה שמית של 23000 חללים. ג. המתאבדים הם רק חלק מהתחקיר.

      אהבתי

      • רז הגיב:

        ג. (אם תרשה לי): בזמנו המלחמות היו קרקעיות וצפוי שהיו מעורבים הרבה יותר נופלים שאכן נהרגו בזמן לחימה, ואחוז המתאבדים היה קטן בהרבה. מה שמעניין הוא מה שקורה בהווה(ושהעבר הקרוב מעיד עליו, כי המערכת לא השתנתה בשנים האחרונות). מכאן שהנתון הזה של החללים פשוט לא רלוונטי כהוא זה.

        אהבתי

        • רז הגיב:

          ד*, כמובן.

          אהבתי

        • Eishton הגיב:

          מלחמות יש פה ושם ופעילות שוטפת יש הרבה. מאז הנסיגה מעזה ולבנון, בנית החומה וצמצום הפעילות הקרקעית שהתלוותה לכל אלה, מספר הנופלים מפעילות אויב ירד דרמטית. אני לא נגד זה מן הסתם. אני רק אומר שצריך להבין שזה מה שקרה ולהתחיל לפעול אחרת. באותן השנים שאתה מדבר אליהן, גם אף אחד לא היה מכיר בחללים של היום. המספרים היו הרבה יותר קרובים למציאות של נפילה בלחימה. היום המספרים הם שקריים, כך שלמרות שכמות הנופלים ירדה, הציבור לא מודע לכך כי לא אומרים לו מי מרכיב את החללים.
          בנוגע להתאבדויות – לא. אם כבר היתה ירידה בעשר-עשרים שנים האחרונות. בכל מקרה, אני לא רוצה להתחיל לשחק בתחושות בטן. עם הזמן הנתונים יצטברו וככל שאתקדם יהיו יותר שנים עם יותר מידע לדבר עליו.

          אהבתי

  19. אלי הגיב:

    פליטות כדור אגב, נחשבות גם כתאונות אימונים או כעל טעות אנוש או וואטאבר שאתה רואה שמה בססטיסטיקה. אני מכיר אישית 2 חיילים שהיו קרובים אליי מאוד שהתאבדו, אחד בעת חופשה בביתו והשני בעת אימון אוגדתי (!!!) ברמת הגולן, ושניהם נרשמו בספר כעל "פליטות כדור" למרות שכל מי שצריך לדעת יודע שהם התאבדו (השאירו מכתבים אחריהם). אז אני לא יודע לגבי השאר, אבל כשצה"ל כותב "תאונת אימונים" על חייל ש"פולט כדור" לתוך פיו, זה באמת כיסתוח. אגב אני מכיר עוד חייל, בן של אחת המורות מהתיכון שלמדתי בו שבזמנו ירה בעצמו תוך כדי שמירה ברמאללה, וגם שם טייחו את זה. לדעתי האישית, רק מהמקרים האלה, ישנם יותר מקרי התאבדויות בצה"ל מאשר מפורסמים. אז גם כשכתוב לך 34 מוצהרים, קח בחשבון עוד מספר דומה שלא הצהירו. כל אחד שהיה בצבא מכיר מישהו מהבסיס, מהגדוד, או שמע על מישהו מבסיס שליד, שירה בעצמו בעת שירותו הצבאי. ואגב, הם גיבורים לא פחות, לא לכל אחד יש את האומץ לשים קץ לחייו, וצריך לתת לחללים הללו לנוח בשקט, ולתת את כל התמיכה למשפחות, כי ילד שנפל בתאונה, אינו שונה מילד שנפל בקרב.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא כתוב על מוצהרים. יש אפס מוצהרים. צה"ל (תחת לחץ) נתן מספר ערום לפני כחצי שנה ללא הסבר. באתר ההנצחה נדיר מאוד שתראה מישהו שכתוב עליו שהוא התאבד. ה-24 שאני מדווח עליהם כאן, הם 24 שמצאתי שלא דרך צה"ל.

      אהבתי

    • מיכל הגיב:

      אין צורך לומר שמתאבדים הם "גיבורים" כדי להעריך אותם כבני אדם ולהצטער על אובדנם.
      זה יוצר סביבם הילה מיותרת ויכול לעודד התאבדויות.
      גיבור הוא מי שממשיך לחיות למרות הקשיים והסבל.

      אהבתי

      • חנן הגיב:

        יש המון דרכים להיות גיבור. אחת מהן היא להתייצב מול מציאות מוכרת ובלתי נסבלת שאין לה סיכוי להשתנות ולשים לה סוף שתוצאותיו אינן ידועות לך. מה הוא אומץ אם לא זה?

        אהבתי

  20. עומר הגיב:

    תחקיר חשוב, מעניין מאוד וחשוב מכך מאוד מעמיק במקומות שבדרך כלל נשכחים.
    אני חושב שלזכור אנשים אלו, ולשפוך אור על הנתונים המטושטשים שמערכת הביטחון מספקת הוא הכרח.
    יישר כוח על הכתבה האמיצה והחשובה הזו
    אך אם זאת, לדעתי, יש כמה שאלות שצריכות להישאל:
    1. האם האחוז שונה באופן מהותי מאחוז המתאבדים בחברה?
    2. האם אנחנו באמת חושבים ששיבוץ לא כפי ראות עייניך הוא סיבה מספיק טובה להתאבד?
    3. האם החללים היו באמת אנשים שמחים ומאושרים לפני הצבא ורק המערכת העקומה הזו היא שהביאה אותם למעשה הנורא? ואם לא למה זה לא נעצר לפני כן? או שהצבא היה האחרון בתקופה שנחשבת למאוד מערערת וקשה בחייו של אדם – גיל ההתבגרות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      1. לפחות פי 2. תוכל לקרוא על כך בדו"ח "אבודונת בישראל" של משרד הבריאות 2010.
      2. ודאי שלא. יש מעט מאוד סיבות "טובות" להתאבד. אדם מתאבד כי הוא לא רואה עתיד בדרך כלל והוא סובל בהוה. אנחנו לא חייבים לומר שהמתאבדים צודקים, בכדי לומר שגם צה"ל לא צודק. יש צורך בשינויים מבניים במערכת.
      3. אי אפשר לקבוע בוודאות לגבי כולם. יש כאלה שבאו עם בעיות והצבא הקצין אותן. יש כאלה שהצבא עצמו היתה הבעיה שלהם. יש כאלה שהתאבדותם לחלוטין לא קשורה לצבא מלבד הזמינות של הנשק. אבל העובדה שיש יותר מפי 2 מתאבדים בצבא, מעידה כי יש פה חריגה אשר אינה מוסברת רק על ידי הבעיות הטבעיות של מתאבדים ללא קשר לצבא (אם לא ברור, החריגה היא גם מקרב אנשים באותו הגיל אשר אינם משרתים).

      אהבתי

      • עומר הגיב:

        אני חושב שזמינות הנשק היא נקודה שלא עומדים על טיבה בדרך כלל במקרים כאלה, והעצוב הוא שהרבה פעמים האנשים אשר נטלו את חייהם היו אנשים ששגרת עבודתם היומיומית ממש לא הצריכה נשק.
        אפשר לראות מהמקרה בבנק בבאר שבע והמקרה עם עורך הדין וביתו מלפני שבוע מה זמינות של נשק יכולה לעשות.

        אהבתי

  21. ויקי הגיב:

    באיזו זילות הכותב מתייחס למשפחות השכולות.
    להציב כזאת התנייה, שיהיה מוכן למחוק את הם או סיבת המוות עד שלוש שנים ממועד הפטירה, הוא נוראי. יש משפיות שכולות ממלחמת יום כיפור שעדין לא מוכנות לפתוח את הנושא בפומבי, מי שמך? זלזול בוטה במשפחות וביקיריהם, בזכותם לפרטיות.
    יתרה מזאת, בתורמישהי שמכירה מקרוב מאוד את ימחמ אני יכולה לומר שאין אין אין כזה דבר שלא ידועה סיבת הפטירה. כנראה בסופו של דבר המכורות של הכתבה לא מספיק מעמיקים- ללמדנו לקחת אותה בערבון מוגבל ; וגם לשמחנו שלא התאפשרה פגיעה מקסימלית במשפחות השכולות.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כבר הגבתי על כך בעבר:
      אני מנסה למנוע את החללים הבאים בעוד שאחרים רוצים להגן על משפחות החללים הקודמים. לאחר ניסיון של שנתיים בנושא, הגעתי להבנה שמשפחות צריכות זמן להשלים עם שקרה. זה אנושי וטבעי. אך יש זמן להשלמה ויש נצח להכחשה. הציבור זכאי לדעת ממה מתים חייליו. המדינה לא עושה זאת, אז אני כן. מיותר לציין שזה הכל חוקי. יתרה מכך, אני לא אטום. אם יש נסיבות יוצאות מן הכלל ומשפחה פונה אלי עם בעיה אישית, אני אשמור את המידע לעצמי לתקופה ארוכה יותר. אבל שוב, אני לא מאמין בהנצחת השקר. אם אדם אחד או 5 בשנה היו מתאבדים, אז בסדר. אין סיבה לחשוף. אבל 34 זו מגפה. ולסיום, כפי שאת רואה בטקסט עצמו, חלק לא מבוטל מהמשפחות עצמן מעוניינות שהציבור ידע על שקרה וחלק אחר פשוט לא יודעות כי צה"ל לא גילה להן.

      כשאני כותב שסיבת המוות לא נמצאה, אני מתכוון שאני לא מצאתי אותה לאחר שמיציתי את כל הכלים אותם אני מתאר לפני טבלת החללים. לא טענתי שהצבא לא יודע (אם כי יש גם מקרים שכאלה, כמו גם באזרחות). והמקורות שלי שקופים לשיפוט ולא דורשים את הניתוח הכוללני והרדוד שעשית, כי אני שם את הלינקים באופן חשוף כך שכל אחד יוכל לקרוא ולהחליט בעצמו.

      אהבתי

      • moti הגיב:

        אני קורא, וקורא ….
        כל מילה כל אות, ותיכף אגיע לסוף הדף של התגובות והתשובות שלך לתגובות,
        התשובות הנכתבות בנעם ובהגיון שקול גם לאילו שמעמידים אותך עם הגב לקיר.
        אין לי דבר מה מלומד להוסיף מלבד לכך שאם ישנו עולם הבא אתה את מקומך בו קנית בכבוד גדול.
        ישר כח על עבודת הנמלים המאומצת ומי שלא משכיל להבין את המניע שלה אני מצטער על צרות יכולותו המחשבתית.
        זהו עוד נדבח למפעל ניגור תרבות השקר ואחיזת העיניים שקימת במדינה כבר הרבה שנים.

        אהבתי

  22. יאיר הגיב:

    כל הכבוד על העבודה והתחקירים. מעבר ליכולת ולרצון שלך להתעסק בדברים שכאלו, ניכרת פה עבודה סזיפית ושקדנית. אני מוקיר ומעריך אותך. כמו תמיד, שמח לתרום.

    אהבתי

  23. נתנאל הגיב:

    לגבי 10 החללים שאינם ידועים, יתכן ש־4 מתוכם הם 3 הכבאים ונהג האוטובוס שנספו באסון השריפה בכרמל ביחד עם הסוהרים, ולא ברור אם זכו לבסוף למעמד של 'חללי מערכות ישראל' (במידה ולא, האבסורד זועק לשמים שכבאים שנאבקו, נחשבים לחללים אזרחיים, בעוד סוהרים שנקלעו למקום עקב שרשרת טעויות ונספו, כן). באסון השריפה נספו 44 איש, מתוכם 37 סוהרים, 3 קציני משטרה, 3 כבאים ונהג. רק 40 הוכרו כחללי מערכות ישראל, 3 הכבאים והנהג – לא.

    בכל מקרה נראה שכדאי לאזכר את הפולמוס לגבי הכרתם / אי־הכרתם של הכבאים והנהג כחללי מערכות ישראל, שרלוונטי לשנה זו.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא. הם לא זכו למעמד חללים. בכל מקרה בשלוש שנים שבדקתי עד כה, יש כבר עשרות חללים חסרים, כך שאין טעם לנסות לענות על השאלה הזאת בספקולציות הללו. ביקשתי ממשהב"Y שוב ושוב את ההשלמות והם לא נותנים. אף אחד בתקשורת לא מדבר על זה, אז הם גם לא יתנו. 3 אופציות ראשיות יש בהקשר הזה (מן הקל אל הקשה): 1. זלזול קשה ברישומים. 2. מחדל כספי (כל חלל שווה מיליוני שקלים מהקופה הציבורית). 3. (מאוד לא סביר) הרוגים סודיים בכמות עצומה.
      כל האופציות דורשות תשובה.

      רק הסוהרים והשוטרים הוכרו וזה קשור לחוקים בנושא ולמיטב הבנתי כבאים אינם חלק מאותם קבוצות הזכאות למעמד חלל. לדעתי האישית זה בצדק והייתי מוציא משם גם את הסוהרים. יש הרבה עבודות שיש בהן סיכון חיים, אין זה אומר שמדובר על חלל אשר עבודתו עומדת בתקן של אדם המגן על המדינה מפני אויב. כבאים מגנים עלינו מאש, כשם שרופאים מגנים עלינו ממחלות או פועלי בניין בונים לנו בניינים (והם נהרגים יותר מחיילים, רופאים, כבאים או סוהרים).

      בכל מקרה, לנקודה שהעלית, חסרים 10 אנשים ולא מדובר על הארבעה שציינת. אם תעבור על התחקירים של 2012 ו-2013 תראה עוד רבים שחסרים.

      אהבתי

  24. המחסנאית הגיב:

    תודה על התחקיר הדקדקני והבאת העובדות. אולי יזעזע משהו (מישהם)לא רק בעניין ההנצחה אלא גם בקשר ובסיבות להתאבדות הצעירים והצעירות ולצלקות הנפשיות העמוקות והקשות שנושאים אחרים לאורך חייהם לא בגלל עימות עם אויב מבחוץ אלא בגלל התעמרות ואטימות ואינדוקרינציה מבפנים – של המערכת הצבאית ושל המפקדים.
    האמת על חללי צה"ל והעומד מאחוריה משקפים אינטרסים וחוליים רבים יותר בתשתית החיים שלנו כאן.

    אהבתי

  25. Vered Maaian הגיב:

    יישר כוח, כל הכבוד. זה חשוב. אבל!! בעניין הדעה הפוליטית שלך – המסקנה שלך היא מתוך הראות הפוליטית שלך – זה שלא נהרגים יותר חיילים, זה לא בגלל שהפלסטינים לא מנסים. ועל זה, אני אומר את הקלישאה הנדושה – כל הכבוד לצה"ל וחייליו. זה שנהרג "רק" חייל אחד בידי האויב, זה לא ב"זכות" האויב, אלא בזכות החיילים. ראית לאחרונה איך ה"מיליוני פלסטינים שאפשר לעשות איתם שלום" מיידים אבנים לעבר מכוניות צבאיות ואזרחיות? תגיד לי שאלה ילדים שמשתמשים בהם – אולי חלק מהם, אבל לנו אין איך לשנות את זה, אז גם הם האויב שצריך להתגונן מפניו. וזה שאין יותר הרוגים מהמקרים האלה, זה לא בגלל שמיידי האבנים לא מנסים להרוג. אז המאמר שלך מעולה, לתחקיר יש חשיבות עצומה. אבל אל תערבב בו פוליטיקה. זה לא נכון, ולא מכבד את זכר הנופלים האמיתיים. ויש כאלה. כמו, למשל, אחיין שלי – יניב שיינברום ז"ל, שנפל ביומה האחרון של מלחמת לבנון השניה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אני לא טענתי לסיבה ותוצאה, אלא הזדמנות אסטרטגית בלבד. אפשר באותה מידה שאותה החומה המפרידה בינינו הורידה את מספר ההרוגים הפלסטינים ומנעה ממתנחלים להרוג גם פלסטינים. זה לא משנה. אני לא מתווכח על למה, אלא מה אפשר לעשות עם המצב שנוצר.

      אהבתי

      • גלי הגיב:

        באמת מחקר מעולה! רק שאם אתה רוצה להוכיח את צה"ל, תוכיח. אם אתה מדבר על שלום עם פלסטינים אז שכחת את הנרצחים מהפיגועים, את הנפגעים מהפיגועים, את הרכוש שנהרס ונגזל וכו'.. ואם אתה כבר מסקר גם את נפגעי הצד הפלסטיני, אז אשמח גם למחקר מעמיק גם עליהם ולסיבות מותם.. למה צריך לדחוף פוליטיקה בכל כתבה טובה? היה מעניין! הרסת! וזה מכעיס! כי ניצלת את העניין הרגיש הזה לטובתך דעתך הפוליטית, ללא כל התחשבות בקוראים ובתחושותיהם!

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          "אם אתה רוצה להוכיח את צה"ל, תוכיח" – לא הבנתי את המשפט.
          "שכחת את הנרצחים מהפיגועים" – לא. זה נמצא בחלק של "ההקשר הפלסטיני".
          "את הנפגעים מהפיגועים, את הרכוש שנהרס ונגזל" – לא עשיתי השוואה שכזאת היות והתחקיר עוסק בחללים בלבד. מחקר גדול יותר (הרבה יותר), יכול גם להתעסק בפצועים ובנזק. אם מחשבתך היא שאז המשקל יעבור לטובת ישראל, עלי לאכזב אותך, כי מספר הפצועים והנזק לרכוש, גדול הרבה הרבה יותר בצד הפלסטיני.
          "אם אתה כבר מסקר גם את נפגעי הצד הפלסטיני, אז אשמח גם למחקר מעמיק גם עליהם ולסיבות מותם"
          זה לא מחקר על הפלסטינים. יש פה איזה 5 שורות על ההקשר הפלסטיני. זה סך הכל נועד להכניס את זה לקנה מידה כללי. לא לומר מי צודק ומי טועה. רק לומר: אלו המספרים בגדול.

          "ניצלת את העניין הרגיש הזה לטובתך דעתך הפוליטית, ללא כל התחשבות בקוראים ובתחושותיהם!"
          לא. ראית את שרצית לראות. לקחת כמה שורות בודדות והפכת את זה לנושא. יתרה מכך, השורות הללו לא מזכות את הפלסטינים מאשמה ולא טוענות שהפלסטינים שוחרי שלום. הן רק אומרות שהם לא אחראים על רוב החללים שלנו. אני רק מכניס את הסיפור לפרופורציה. יש לי דעה, אבל היא לא נכנסה לפוסט הזה.

          אהבתי

  26. הראל הגיב:

    ישנה שגיאה די חמורה: מתגיסים לצה"ל הרבה יותר מ8000 חיילים בשנה. בכתבה מדברים על 7000 אנשים שאמורים להתגייס ולא מתגייסים וכן על 50% אחוזי גיוס בלבד, אבל ה7000 האלו הם לא ה50%.ה50% מכילים חרדים, ערבים, כאלו שסובלים מבעיה רפואית וגם את ה7000 האלו. ההנחה הזאת מעוותת את הסטטיסטיקה מאוד.

    אהבתי

  27. אב הגיב:

    כל הכבוד על התחקיר בנושא כל כך חשוב ואם זאת כל כך לא זוהר ולכן לא בעין הציבור. מי יתן והכתבה תגרום למודעות שתשפיע אולי ביום מין הימים על מדיניות צה"ל הכל כך נוקשה שבוודאות גורמת לכל כך הרבה אנשים להתאבד .

    אהבתי

  28. פופל מריוס הגיב:

    מדהים!!!!כל הכבוד! צריך להפיץ זאת ולו גם למען לא "יעלוזו בנות פלישתים" שכן לא בגבורתם של אוייבינו איבדנו את חיליינו ! אלא במו ידיהם \נו ובשגגה!!!

    אהבתי

  29. ZeroWave הגיב:

    אין לי הרבה מה להגיב, אבל רציתי להודות לך על העבודה השחורה. סטטיסטיקות הן דבר שקל להתעלם ממנו, אבל הן מספרות את הסיפור כמו שהוא. תודה.

    אהבתי

  30. rocky הגיב:

    אני חושב שבהרבה מקרים המשפחה מעדיפה שיהיה רשום "נפל במילוי תפקידו" במקום התאבד, כי זה בכל זאת עניין די טאבו. אני מסכים שתופעת ההתאבדות בצבא עוברת השתקה בשם האתוס הלאומי, אבל כשמתמקדים במקרים פרטיים, תופעת ה"הלבנה" של ההתאבדות קיימת גם באזרחות.

    אהבתי

  31. aaconspiracies הגיב:

    למרות מה שכתבת חלק קטן (לפחות) מהשמות והנתונים החסרים כן שייך לאנשי המודיעין. למשל אריה סיידוף שלא מוזכר ברשימה שלך, אבל לפי המרכז למורשת המודיעין( http://www.intelligence.org.il/InMemoryOf.aspx) נפטר ב24 לאפריל 2010 ולפי פרסום אחר של אותו המרכז ( http://www.intelligence.org.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=20044 ) היה איש שב"כ. דוגמא אחרת היא נועה יסמין שפירא שהייתה לפי אתר היזכור של השב"כ (http://www.shabak.gov.il/memorial/names/Pages/default.aspx ) הייתה עובדת שלו שנהרגה ב2007 בתאונת סנפלינג אבל אינה מוזכרת באתר היזכור הממלכתי.

    גם לגבי הפרטים החסרים יש קשר, למשל אמיל פליסקין שבתחקיר שלך של 2012 מופיע כפרטים חסרים, מעיון באתר היזכור של השב"כ מתברר שהוא איש שב"כ עם הישגים רבים (למשל פרס בטחון ישראל בין היתר). התופעה חוזרת גם אצל חללי שב"כ נוספים שבדקתי. באופן כללי חללי שב"כ אינם מצויינים ככאלה, אלה כחללי צה"ל, ללא סיפור או תמונה ואם מופיעים פרטים שמו חיל ודרגה אז הם ככל הנראה שייכים לתפקיד האחרון שמלאו בצבא שאינו קשור לנסיבות נפילתם.

    המעניין הוא שלמעט אולי המקרה של אריה סיידוף שחסרים בו פרטים רבים, החוסר בפרטים בשאר החללים אינו נגרם עקב בעיות סיווג שכן הם מופיעים בשמם המלא ופרצופם וסיפור חייהם באתר השב"כ. כנראה שיש פה עיניין של תקשורת בין גופים שונים שגורם לכך.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא אמרתי שאין שום נופלים מהארגונים הללו, אמרתי שהמספרים גבוהים מידי (השב"כ והמוסד הם ארגונים קטנים מאוד). יכול להיות חלל אחד או שניים, אבל לא עשרות בלתי קיימים(ואם יש כאלה, אז יש כאן בעיה אחרת לחלוטין). אדגיש שדיברתי על כאלה שאינם קיימים ברישום, לא כאלה שקיימים עם פרטים חסרים.
      באשר לאריה סיידוף – אני לא יודע מה נסיבות המוות, אבל אני אבדוק. אינני יכול לומר בוודאות כי ההנצחה שלו אצלהם מוכרת כהנצחה רשמית (לכל שרות יש אתר הנצחה משלו, אך אין זה אומר שנופליו מוכרים כחללים בכל הסיטואציות).
      תאונת הסנפלינג לא בהכרח רלוונטית להכרה כחלל. זה תלוי בנסיבות ואני לא קובע אותן או מבין אותן בהרבה מהמקרים.
      מה שכן, אלו לא החללים שדיברתי עליהם. הם לא סודיים או משהו. לכל היותר מדובר על מחדל וחוסר סינכרון בין הגופים במשהב"ט אשר לא מעבירים את הפרטים לאתר יזכור.
      הסיבה שאת רואה את חללי השב"כ ללא פרטים, היא לא בטחונית (מן הסתם. הרי אתה יכול לגשת לאתר אחר ולמצוא אותם). שוב, מדובר כאן על חוסר סנכרון והקפדה (אתה יכול לראות זאת בברור בעשרות החללים האחרים שאינם מהשב"כ ובכל זאת פרטיהם חסרים. אבל אני אקפיד לעבור יותר טוב על המאגרים הללו להבא ואשלים את הפרטים החסרים בימים הקרובים.

      ועכשיו הגעתי לסוף התגובה וראיתי שאמרת מה שכבר אמרתי… נו מילא.

      אהבתי

  32. אורי ב. הגיב:

    תחקיר מצויין, אך מטרידה אותי שאלה אחת במיוחד: איך בדיוק אסון הכרמל הופך ל"מערכת ישראל"? מתי שריפה הופכת לאירוע בטחוני, שהרוגיו הופכים 'חללים' של 'מלחמה' נגד אויב בלתי נראה? ובמה זה שונה מכל אדם אחר שנספה באותה שריפה, בין אם הוא אזרח, כבאי או רופא?
    ממה שאני רואה, הרשימה מנופחת בכוונה כדי להעניק הטבות כספיות לעובדי משרד הביטחון וצה"ל. הרי אף אחד לא חושב אפילו להעניק פיצוי כספי אדיר לאנשים שנהרגו מ"סתם" שריפה, או "סתם" תאונה.
    אם בחור בן 19 שמתאבד בצה"ל בגלל דיכאון עמוק מקבל פיצוי כספי עצום, לעומת "סתם אחד" שמתאבד בגלל שרע לו בחיים לאחר תום שירותו, איך אפשר להצדיק את זה מלבד היווצרות אליטה סוציו-אקונומית שמעוניינת להצדיק את קיומה המופרך באמצעות טקסים פולחניים פגאניים, הכוללים נאומים חוצבי-להבות, אש ויריות?

    אהבתי

  33. יוראי הגיב:

    שלום אישתון, תודה על הדבקות בתחקיר החשוב.
    יש לי שאלה כללית : כמה לדעתך, מתווך ה22 אלף חללים מקום המדינה, הם בפעילות צבאית, וכמה בהתאבדות, תאונה או מחלה?
    ברור שאין לך נתונים לכך, אבל אולי כן הערכה גסה.
    תודה

    אהבתי

  34. טליה הגיב:

    תחקיר מזעזע.
    המסקנה המתבקשת – רוב הנופלים נגרמים מעצם קיום המערכת.
    מתאבדים, נפגעי אימונים, נפגעים מאש כוחותינו, חלק מהתאונות.
    (כמו שהסיבה לרוב התמותה מסיבות רפואיות היא עצם קיום המערכת – וזה נושא לתחקיר לא פחות חשוב).
    מערכת הבטחון, כמות שהיא, קיימת לא רק בגלל התלהמות וניפוח אתוס לאומני על ידי פוליטיקאים, אלא גם מפני שככל מערכת היא שואפת להנציח ולהגדיל את עצמה, וייתכן שגם עשרות הנעלמים קשורים לכך כפי שכבר רמזת.

    ההצעה שלך שאלה הזמנים הטובים ביותר להתקדם בשיחות שלום טובה היום כמו בכל זמן לטעמי. ויחד עם זאת אין לנו יכולת להשפיע על המערכות המקבילות אצל הפלסטינים שעובדות בדיוק באותה צורה.

    הייתי שמחה לראות התעוררות ושיחות משותפות של אנשים לא מערכתיים שיוצרות גל הולך וגדל שעולה מלמטה.

    תודה על העבודה. אשמח לעזור.

    אהבתי

  35. בן הגיב:

    אישטון, ישנה ועדה המתכנסת אחת לשנה באחת מועדות הכנסת ועוסקת בדיוק בנושא הזה.
    ישנם ניירות עמדה של ה מ.מ.מ. בראשות ד"ר שירלי אברמי. אם יש לך שאלות בנושא צור עימה קשר…

    אהבתי

  36. שפתי כהן-יגאל כהן הגיב:

    מתוך 2 החללים היחידים שנהרגו ע"י כוח אויב, רק 1 נהרג ע"י פלסטינים, כך שהמספר לחשוב עליו כשמדברים על הלחימה עם הפלסטינים וכמה שאי אפשר לעשות איתם שלום כי הם רוצחים וכדומה, הוא לא 183 חללים, אלא 1.

    אהבתי

  37. הילה הגיב:

    מחשבה ראשונה מהכתבה: האם רק פרסום באתר של משרד הביטחון הוא הנצחה ראויה בעיניך. אתה מלין על כל הכסף שזורם אליהם ועל כך שהם לא טורחים להנציח את החללים, אבל רק הנצחה באינטרנט היא הנצחה?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא… אני אישית לא כל כך מתעניין בהנצחה. זה נראה לי עניין של אגו או של שכנוע של המתגייסים החדשים ואתוס. אבל אם הציבור רוצה וצריך, אז בסדר. ההנצחה באינטרנט היא פשוט הקלה ביותר והנגישה ביותר לציבור. היא גם הזולה ביותר. זה צריך להיות הבסיס ורק לאחריו כל העניין של טקסים שבהם אי אפשר להבין כלום על הפרטים (אלא רק המכלול וגם זה בערמת שקרים) ואנדרטות וכדומה. אני גם לא חושב שהדבר החשוב ביותר במשרד האוצר, הוא הדיווח באתר שלהם על סעיפי התקציב וכדומה, אבל אני כן חושב שזה הבסיס ושזה קל והסתרה שכזאת מעידה על בעיתיות.

      אהבתי

  38. עיתונישה הגיב:

    טוב לקרוא כתבה מתומצתת בנושא. מספר נקודות:

    א. זו הפתעה גדולה מאוד בעבורי לראות אנשים מקבלים את הנתונים החדשים, אך מסרבים לעשות את הקשר למישור הפוליטי. האם כיסוי וניפוח ההרוגים לא זועק לשמיים, שייתכן ולמישהו במערכת הצבאית יש אינטרס להנציח את הסכסוך? ואילו בפועל הפלסטינים כמעט ולא הורגים בחיילינו, גם בזכות מאמצי צה"ל וגם בזכות הגדר אבל גם בזכות מאמצי הרשות הפלסטינית שלא לנהוג באלימות. מדהים איך באינתיפאדה השנייה האשימו את ערפאת בפרוץ המהומות, אבל כשאין מהומות אז זה בכלל לא קשור לאבו-מאזן, זה רק צה"ל והגדר.
    כיסוי התחת של הצבא, שחייליו נהרגים באימונים פי שניים משנהרגים במבצעים, והכיסוי על הכיסוי שמעניקים אזרחים כדי לשמור על הדיסוננס שנקרא "טוהר הצבא" הוא המכשול מספר אחת להסכם קבע ולנורמליזציה באזור. זה קשה לראות שהקישור הזה לא נעשה באופן מידי על ידי כול מגיב כאן.

    ב. לא הבנתי איך אם
    "נפל בעת מילוי תפקידו" – 20 חללים:
    15 התאבדויות, 3 שלא מצאתי את סיבת מותם ו-2 שמתו מסיבות רפואיות
    ו-
    "נפל בעת שירותו" – 14 חללים:
    12 התאבדויות ו-2 שלא מצאתי את סיבת המוות שלהם
    אז…
    המקרה הכי ברור לכך הוא אימן קיזל, ש"נפל בעת שירותו" ומיכל זהר, ש"נפלה בעת מילוי תפקידה", זאת למרות ששניהם נהרגו באותו הארוע (כשאדם לא שפוי דרס אותם).

    שני החיילים האלה נהרגו באירוע דריסה, אך דריסה לא מופיעה כסיבת מוות בין 34 החללים שהצגת.

    ג. בדרך כלל נראה שאתה עובר על המאמרים שלך מספר פעמים ומבצע עריכה. התוצאה מצוינת: כתיבה שיש בה מינון של מקצועיות ואמינות עם אלטרנטיביות ו"נופך אישי". המאמר הזה מעט מרושל מבחינה זו. ניכרו כמה משפטים, שאין בהם שגיאת כתיב אך הם מנוסחים שלא בקפידה. שקול לעבור עליו שוב, ואם זה יעזור אפשר להביא דוגמאות בולטות.
    —–

    כול הכבוד על הנבירה ולא פחות מכך על הבאת הממצאים ועל הקישור הפוליטי. אחרי שבועיים בלי פוסט כבר התחלתי לחשוש.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ב. השאלה שקודמת לפירוט של החללים הללו היא: "מה הם כל שאר ה"נפל במילוי תפקידו" או "נפל בעת שירותו" – המופיעים באתר משהב"ט כאשר הם נטולי הסבר?"
      במקרה של שני החללים המדוברים, יש להם גם הגדרה כללית וגם הסבר על המקרה. כל שאר החללים שציינתי בהקשר הזה, חסרי הסבר באתר המדינה.

      ג. התחקירים של שנים עברו לא יהיו מוקפדים. תפקידם להעביר את המידע בלבד. הם לוקחים הרבה מאוד שעות ואין לי יכולת להביא העמקה רגשית או תבונתית על אותו הנושא 5 פעמים בשנה. גם מבחינת עריכה, אני עשוה עבודה יחסית לא מושקעת בטקסטים הללו. זה מה יש. מי שרוצה, מוזמן לקחת את הנתונים ולפרסם אותם בכל צורה שירצה. לדעתי הטקסט מאוד קריא ומעביר את המידע היטב. הוא פשוט לא טקסט טוב. אבל לעשות את ה-10% הנוספים הללו, לוקח לי הרבה שעות (המעבר שבין טקסט נכון טכנית, לטקסט שכיף לקרוא אותו).

      אהבתי

  39. עודד הגיב:

    תחקיר מצויין.המשך בעבודתך הברוכה . חובה להוציא לאור מחדלים של התאבדויות חיילים.אני כמג"ד מיל' יודע שאפשר למנוע אסונות כאילו בטיפול פרטני בכל חייל,אין בעיה שלא ניתנת לפתרון.חיי אדם שווים יותר מכל דבר.אם מח"טים ומג"דים יענשו בהדחה,לא יהיו יותר התאבדויות

    אהבתי

    • רוני הגיב:

      לא מסכימה אתך. יש בעיות שלא ניתנות לפתרון, ויש אנשים שימצאו את הדרך להתאבד ויהי מה, וזה לא יהיה באשמת אף אחד. לא משפחה, לא הורים ולא מפקדים. עונש בהדחה של המפקד זה כמו להכניס לכלא את ההורים. פתרון קיצוני ברוח "שחור או לבן" שכ"כ מתאימה לצבא, וכ"כ מנותקת מהמציאות. המטרה היא לא להעניש על חיילים שכבר התאבדו אלא למנוע את המתאבדים הבאים.

      אהבתי

      • עודד הגיב:

        אני לא מסכים אתך ויתכן ולא הייתי ברור. ההורים מפקידים את ילדיהם בצה"ל ,לא כברירה אלא כחובה. לפעמים רמת המפקדים הזוטרים ,שלא באשמתם,אלא עקב גילם ,לא בשלים לפתור בעיות ולכן באם מח"ט,או מג"ד יקבעו סדר עדיפות של קודם כל כבוד האדם ושמירת חייו כמשימה ויטמיעו זאת עד אחרון המפקדים,ניתן יהיה לצמצם עד מעטים ביותר את רמת ההתאבדויות בצבא.כן,לפעמים סנקציות,או פחד של הדחה או חוסר קידום ,יעשו את שלהם .אגב,הורים לילדים מתאבדים נכנסים "לכלא" לכל חייהם בשל היגון.
        ההבדל הוא בין אחריות של גוף שלוקח חסות על ילדינו לבית שבו בד"כ להורים אין משקל בהתאבדות

        אהבתי

        • רוני הגיב:

          נכון, לא היית ברור. אני רוצה להוסיף בתור חיילת לשעבר שאחת הבעיות הן הזמינות של הקב"נים וחוסר ההתייחסות של המפקדים לבקשות החיילים, כמו כן הסטגימה שעדיין קיימת בציבור על ביקור אצל קב"ן. בתור חיילת נאמר לי שביקור אצל קב"ן נכנס לתיק האישי ו"מסמן" את החייל גם בעתיד לאזרחות.

          אהבתי

  40. דניאל הגיב:

    אישתון שלום. יש בעייה בכך שהגדרת קטגוריה שנקראת "אש כוחותינו". אי אפשר לדעת כמה הרוגים הם מאש כוחותינו כי: א. במלחמות ומבצעים נרחבים פשוט לא יודעים – אפשר רק להסתמך על מודלים סטטיסטיים. ב. בנסיבות הנ"ל וגם באירועים יותר קטנים, המידע על חלק מן הנפגעים מאש כוחותינו נעצר ברמות שונות (כולל נמוכות) מחשש לפגיעה ברגשות המשפחה. אני מציע למזג את הקטגוריה הזו עם הקטגוריה "נפל בקרב". מדובר על בעייה מתודולוגית קטנה יחסית, אבל בדיוק מהסוג שיכול לגרום למביני עניין להתייחס בחוסר רצינות לכל המחקר וחבל.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ההגדרות שלי הן לפי סיבת המוות הכירורגית ביותר שניתן לקבוע בסבירות גבוהה. לאחר מכן אפשר לסגת ולומר שהוא נהרג מאש כוחותינו במהלך קרב. באותה מידה מישהו יכול למות משבץ שלא קשור לכלום במהלך קרב. אני לא משתמש בנסיבות הכלליות (מקום או עת האירוע), בכדי להסתיר את סיבת המוות (כאשר היא ידועה).
      אין שום בעיה מתודולוגית בכך. "נפל בקרב" אלו הגדרות צה"ליות בלבד. אין להן נכונות אמפירית. כשהגופה מגיעה לקביעת סיבת מוות, אף רופא לא יכתוב "נפל בקרב", כי זו לא סיבת מוות אלא נסיבות המוות.

      אהבתי

  41. עוז הגיב:

    אישתון, כל הכבוד שאתה ממשיך בתחקיר הזה.
    אני מקווה שהתגובה הזו לא תאבד בשטף התגובות, אבל אני אנסה בכל זאת. אני רוצה להוסיף לנקודה שהעלת בקשר לאנשים שמתאבדים לאחר השרות הצבאי. מדובר פה במספר עמום שקשה מאוד לגלותו, אבל אין ספק שהרבה מאוד אנשים מסיימים את הצבא עם טראומה קשה מאוד גם מבלי שעברו לחימה.
    בנוסף למתאבדים ישנם עוד המון אנשים שהחברה הישראלית מפסידה ומשלמת כ"מולך" לשירות הצבאי. אלו אותם אנשים שלכאורה ממשיכים בחיים אבל נמצאים בבריחה (כמו ה"טיול הגדול אחרי הצבא" וחוויות הסמים שלאחריו). לי אין ספק שמדובל במספר לא מבוטל של אנשים, אבל זה נזק שקשה מאוד לכמת אותו.
    בנוסף לבריחה לטיול קצר, אני מכיר המון אנשים שלאחר השירות הצבאי פשוט לא רצו לשמוע יותר על מדינת ישראל ועזבו אותה לצמיתות. זה גם "נזק" אחרי הכל המדינה, החברה הישראלית, משקיעה בחבריה (אזרחיה) 12 שנות לימוד, פלוס אולי אוניברסיטה, ושירות צבאי, וההשקעה הזו יורדת לטמיון כשאותם אזרחים בוחרים לא לחיות במדינה.
    במונחים יחסיים ישראל היא מדינה שהיא כשלון. ישנם עד כ-700,000 [1] אזרחים שאינה מספקת באמת בטחון ורווחה לאזרחיה, כך לפחות לפי אותם ישראלים שעזבוה. אם המספר הזה אמית, זה אומר שכ-9 אחוזים מאוכלוסיות המדינה (בהתבסס על 8 מליון תושבים (לא אזרחים)) בחרו לא לחיות בה. זה לדעתי מעיד על כשלונה של מדינת ישאל להיות "מקום בטוח" לאזרחיה יותר מכל. לשם השוואה, בתקופת הרעב הגדול באירלנד, במשך כ-30 שנה, הגדרו מאירלנד בין מליון למליון וחצי אירים. בישראל אין רעב, והחיים יחסית בטוחים, ובכל זאת כמעט כ-9% מאזרחי המדינה בוחרים או בחרו שלא לחיות בה.

    [1] ראו פרסום כאן: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03082.pdf‎

    אהבתי

  42. הילה הגיב:

    אי אפשר להאשים את השב"כ שלא מפרט היטב על כל אחד מהנפטרים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בוודאי שאפשר. אי אפשר להאשים את השב"כ אם יש לכך סיבה בטחונית של ממש (וגם אז יש לציין כי יש חלל מוסתר). אבל ההנחה מראש כי יש לכך סיבה בטחונית, איננה מבוססת.

      אהבתי

  43. פינגבאק: ונזכור את כולם | ואני אומרת ש...

  44. הילה הגיב:

    דבר אחרון- לגבי אלעד סרף, לא מסכימה עם המסקנה שלך. לפי המכתבים לא נראה כאילו התאבד אלא סיבה אחרת. בנוסף היה בן 26 בקבע…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      כתבתי שלא נמצאה סיבת מוות. ההתאבדות מבוססת על הדרגה שלא עלתה. אם את מעוניינת לתת לינק לתוכן מסויים, אני אסתכל בשנית, אך שוב – סיבת המוות לא נקבעה על פי עדויות ולא כתבתי כך. כתבתי שלא נמצאה סיבת מוות רשמית והסיבה המוסקת נובעת רק מהדרגה (שאינו דבר שקל להסביר אחרת). לא הבנתי את המשמעות של היותו בקבע וגילו…

      אהבתי

  45. רון הגיב:

    אתה עושה ממש עבודת קודש בתחקיר הזה!
    תודה רבה.
    .ממליץ לך בחום לשתף פעולה עם בלוגרים אחרים או ערוצי טלויזיה או עיתונים עלך מנת לחקור מדוע מתים כול שנה כמות כזאת של אנשים האם יש בעיה בטיפול רפואי לחיילי צהל?
    האם יש מחדלים בתחום טיפול הת"ש?
    כמה תאונות דרכים יש בשנה בצהל וכמה באזרחות?
    וכ'..

    אהבתי

  46. עכבר הגיב:

    סוף סוף מצאתי את ה- 10 אג' שלי:
    נראה לי שההבדל בין אימן קיזל, ש"נפל בעת שירותו" ומיכל זהר, ש"נפלה בעת מילוי תפקידה", הוא שלמרות ששניהם היו בדרכם לחופשת סופ"ש בביתם, דרגתה של מיכל הייתה סג"מ (קצינה), ואימן קיזל היה סמל (ראשון אחרי מותו).

    אז אני מסיק שכנראה קצינים כל הזמן ממלאים את תפקידם (גם כשהם בחופשה). וחיילים שהם לא קצינים לא ממלאים את תפקידם בזמן שהם בחופשה.
    חוצמזה, האבא של מיכל זהר (תא"ל לשעבר) מקושר ומקומבן מכל הכיוונים- כך שיכול להיות שהוא סידר לעצמו את השדרוג במעמדה.
    נראה לי שההבדל הקטן הזה שווה הרבה כסף.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא נראה לי. לדעתי הם סתם משתמשים בשני המונחים ללא תשומת לב.

      אהבתי

    • עופר הגיב:

      אין שום הבדל כספי בין תשלום למשפחה שבנה או בתה נפלו בפעילות מבצעית או בחופשה או סתם בתאונת דרכים. התשלום שווה לכול משפחות חללי צהל!
      ראה חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950!

      אהבתי

    • עומר הגיב:

      חבל שאתה מדבר שטיות ואולי אפילו מוציא דיבה! תעשה טובה תלמד את החוק חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950
      "חוצמזה, האבא של מיכל זהר (תא"ל לשעבר) מקושר ומקומבן מכל הכיוונים- כך שיכול להיות שהוא סידר לעצמו את השדרוג במעמדה.
      נראה לי שההבדל הקטן הזה שווה הרבה כסף."
      חייל שניפצע בחופשה או התאבד או נהרג בתאונת דרכים או בקרב מישפחתו מקבלת את אותו כסף ואותו תיגמול!

      אהבתי

    • עכבר הגיב:

      תרגעו… סליחה על הבורות.
      מצטער באמת שלא ידעתי שאין הבדל בין נפל בעת מילוי תפקידו לבין נפל בעת שירותו לבין התאבד בעת אכילת סנדביץ'.
      כאילו, האלה שהלכו לצבא ממילא בחרו להתגייס למי שחרט על דגלו מלחמה ומוות, למי אכפת איך הם מתו…
      מי שהולך לישון עם כלבים, ברור שיתעורר עם פרעושים.

      אהבתי

      • עומר הגיב:

        ברור שצריך להיות אכפת איך הם מתו הגיע הזמן שצהל בעקבות התחקירים של אישתון יפרסם שמות הנופלים או אפילו ראשי תיבות של שמם+סיבות מוות רק ככה נוכל לדעת מהי סיבת המוות המובילה בצהל ואיך ניתן לצמצמם את מספר החללים כול שנה
        (כרגע סיבת המוות המובילה בצהל אצל חיילים בשירות החובה היא התאבדות)

        אהבתי

  47. גברת הוכברג הגיב:

    תחקיר מעניין ומעורר שאלות, תמשיך ככה !

    האמת שהתאבדויות בצה"ל הן רק קצה הקרחון של בעיה הרבה יותר עמוקה ומטרידה. מדובר בכך ששירות בצה"ל מהווה עבור יותר מידי חיילים גיהינום, כשחיילים מוצאים עצמם בתוך מערכות חברתיות קשות, נצלניות ומושחתות.
    זה יכול להתבטא ביחסי פזמניקים צעירים, בפיקוד אטום ומזלזל, או מערכת חברתית שמגדירה מי ראוי להטבות ומי לא – כשמי שנמצא בצד הלא נכון יסבול מניצול וזלזול משפיל במיוחד.
    אבל זה קיים עוד מימי הפלמ"ח, והכל מושתק מיידית כולל בעיתונים נחשבים יחסית כמו הארץ.

    הערה טכנית: למרות שהתחקיר חשוב, ניכרת חוסר הבנה בהצגה סטטיסטית של הנתונים, ולא ברור כמה מהחללים יש להם שמות וכמה הם רק מספרים.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "ניכרת חוסר הבנה בהצגה סטטיסטית של הנתונים, ולא ברור כמה מהחללים יש להם שמות וכמה הם רק מספרים."
      הסבירי מה בדיוק לא ברור לך ואוכל להתייחס.

      אהבתי

      • גברת הוכברג הגיב:

        לעצם העניין ההצגה סטטיסטית , לבקשתך: הביקורת מעט טרחנית אבל מגיעה עם אמפתיה ( אני לא אדם אמפתי מטבעי , אבל שיהיה)

        מצד אחת כתוב שנתוני ההרוגים הם מיום זכרון 2010 עד יום זכרון 2011 בגראף הראשון (אפריל 2010 – מאי 2011), אבל בתחילת הכתבה עצמה כתוב שב 2011 נוספו 183 חללים (כלומר במהלך 2011). זה כמובן מבלבל – מה עוד שמבחינה הגיונית הקורא מצפה מראש לנתונים שנתיים.

        רק בסוף הכתבה מובאת טבלה שצריכים להיות בה 173 שמות (לא בדקתי אם זה באמת מה שקורה שם וזה גם לא כתוב בצמוד).

        קצת השקעה בתיאור מדויק של כל תמונה וגרף לא תזיק – כלומר, לכמה פרטים היא מתייחסת ( כמה שמות של אנשים לדוגמא), התאריכים בהם נאספו הנתונים, המקור של הנתונים, וכיוצא בזה. את זה כדאי לכתוב מתחת לתמונה קצת יותר בקטן.

        גם: קשה להשוות בין דבר לדבר אם זה לא באותו הסקאלה ואותו פורמט (אחוזים למספרים, בארים להתפלגויות פאי), ובמיוחד כשמדובר בטבלאות אקסל שהם מזעזעות מעצם טיבען.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הכותרת הראשונה היא: "חללי מערכות ישראל אשר נפלו בין ימי הזיכרון של 19.4.2010 ל-9.5.2011"
          התאריכים ברורים.

          "רק בסוף הכתבה מובאת טבלה שצריכים להיות בה 173 שמות"
          אז?

          "לכמה פרטים היא מתייחסת ( כמה שמות של אנשים לדוגמא)"
          אני לא אפרט שמות בכל טבלה. כמות הפרטים בטבלה ניתן לחישוב בקלות על ידי חיבור העמודות בתוכה.

          "התאריכים בהם נאספו הנתונים, המקור של הנתונים"
          מדובר בכל טבלה על עשרות ומאות מקורות שונים. המידע לגבי כל החללים נמצא בטבלת החללים בתחתית. מתוך המידע הזה, נבנות הטבלאות. בלתי אפשרי להציג את המידע בתוכן ואף לצידן (גם לא בקטן).

          "קשה להשוות בין דבר לדבר אם זה לא באותו הסקאלה ואותו פורמט"
          לא יודע למה את מתכוונת. מה לא הצלחת לעשות? מבחינתי המידע מוצג בצורה מאוד נהירה וברורה.

          אהבתי

  48. מרים הגיב:

    נשמה טהורה, זו תיבת פנדורה. השימוש בשמות אמיתיים הוא בעייתי ויש לו השלכות. לא אתה תשלם, תשלם סביבת הנפטר והמע'. אני מסכימה שהנושא חשוב, ראיתי צעירים שמתים מוות מיותר וזדוני. כמי שעסוקה רבות בשאלות של איך יכולתי אחרת והאם ניתן היה למנוע… יש לי ספר במחבוא שמתאר עדויות של המעגל הראשון. תסכים איתי שיש מדרגים למתים, וחייל שזכה לשרת "עדיף" על מי שנזרק ממסגרות ו"לא עשה כלום". ישנם צעירים שלא ישרדו את המעבר לחיים הבוגרים, תשאל את אלוהים למה – לו הפתרונים. ישנו ארוע ששובר את גב הגמל וקודמים לו אישיות, סביבה, תורשה… הצבא דוחף את האדם לקצה לא פעם, צריך כוחות נפש חזקים בכדי להיות חייל. חיילים גם צריכים להיות מתוגמלים על העשייה בכסף ממשי בכדי לשרוד, במיוחד אם הרקע המשפחתי-כלכלי יותר בעייתי. שאלתי אנשים דתיים אם זהו רצון ה'?! מישהי אמרה לי שאם ה' היה רוצה הוא היה ניצל מזה, היו מצליחים לפעול בזמן ולהצילו. לא הכל בידיים שלי, אנינני מנהל את העולם, יש לעולם בורא והוא מצעיד אותנו אל עבר התכלית. כשנעלה למעלה נגלה שהנשמות הללו שהלכו טרם זמנן, הפכו אותנו לאנשים טובים יותר, מכילים יותר, סבלניים יותר… נראה לי שאתה נלחם בתחנות רוח. גילוי נאות. מה המטרה שלך בכל זה? מה אתה מנסה להשיג ואיפה זה פוגש אותך. שאל עצמך את השאלות האלו. "גיבור" הוא זה שהקריב חייו למען מטרה "נעלה". יש דירוג גם למתים, ע"פ ההצדקה שאנו החיים נותנים למותם. וזה לא הופך אותם לפחות מתים.
    הם היו צעירים ויפים ומתו במיטב שנותיהם. הם בחרו במוות. כיהודים אנו מצווים "ובחרתם בחיים".
    בן זוגי נפטר והוא בן 24. הפצע ישנו, אבל בחרתי בחיים! להתחתן וללדת, להמשיך ללכת!
    מאחלת לך ולקוראים לנצור את המתים בליבם ולהמשיך לחיות בעוז, באתגרי החיים!
    אני מתלבטת אם לצרף רשימות מתים, מתים פחות הירואיים סתם דיכאון וכאלה, שלא נספרים בכלל בסטטיסטיקה.
    אני מדליקה נר, (3 ימים אחרי ראש השנה יהיה יום הפטירה). ומתפללת על כל אותן נשמות אבודות ומתעופפות. אם תעביר לי רשימה שמית (פלוני בן פלונית) אתפלל עבורם, יש יום תיקון לנשמות הנפטרים שמתו מיתות משונות.

    פעם, במדרשה, עשיתי ארוחת חג ושבת עם הנפטר, ובכיתי. בקיצור, האמבטיה-שרותים התמלאו בעשים (כמות אדירה) הם חגו סביב האור במעגלים, ואני בוכה. הרגשתי שהיו אלה נשמות שגולמו בפרפרים ובאו להצטרף לארוחה. התפללתי הרבה. במוצ"ש באו הבנות ונבהלו מכמויות הפרפרים בדירה. נופפו בקמיעות והשביעו אותם בשמות מפורשים ללכת. כששאלתי את הרב הוא אמר שכנראה שכחנו חמץ באיזה מקום. (סיפור אמיתי)

    בברכת ראש שנה שמח ובחירה יומיומית בחיים.
    אני.

    אהבתי

    • יובל הגיב:

      תיקון קטן לגבי הניסוח בתאונת הצלילה של רב"ט נאות ויצמן ז"ל: הרעלת חנקן (שיכרון מעמקים) נגרמת מצלילה עמוקה מדי. התופעה הנגרמת מעלייה מהירה מדי היא דקומפרסיה.

      (לרוב אני לא מהמתקנים, אך התרשמתי מאוד מרצינותך)
      פעם ראשונה שלי פה – ובוודאי שלא אחרונה.

      מקווה להחכים…

      אהבתי

  49. מירי הגיב:

    אני לא מבינה מה בדיוק מטרת המשורר:
    האם לדעתך צה"ל צריך להוקיע מתוכו את מתאבדיו ולא לתמוך במשפחות השכולות-שלדעתך ימי הזכרון לחללי צה"ל אינו כולל אותם?
    אשמח אם תוכל לחדד את עמדתך בנושא

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ראשית צה"ל צריך לפרסם בצורה מסודרת כל שנה רשימת מלאה של כל החללים עם כל סיבות המוות בכדי שתהיה שקיפות והציבור ידע כיצד מתו, האם ישנן בעיות ועל מה הוא משלם. באשר לחייל שהתאבד – לרוב אין דרך להוכיח חד-משמעית אם יש אחראי להתאבדות. בעבר צה"ל היה נאבק בהורים בניסיון להוכיח שההתאבדות לא קשורה לצבא וכדומה, אבל זה פסק וטוב שכך. למעט כאשר יש הוכחות חריגות ומעבר לכל צל של ספק, יש להכיר במתאבדים כחללים לכל דבר ועניין. כל זה לא אומר שהציבור לא צריך לדעת בכך שמדובר במתאבדים ולא ב"חללים שנפלו במערכות ישראל" וכדומה.

      אהבתי

  50. Nir הגיב:

    הציבור לא צריך לדעת את שמותיהם של חללים שהתאבדו, חד וחלק. בכל שנה מפרסם דובר צה"ל תחקיר אודות כל סיבות המוות, ולא מזמן האזנתי לתוכנית ברדיו בה ננקבו מספר המתאבדים בכל שנה מן האחרונות. זה לא מידע חסוי. שתהייה סטטיסטיקה ותו לא. הרשימה הזאת מגעילה ומבזה. אתה נוקב פה בין השאר בשמו של אדם שהכרתי באופן אישי.

    אהבתי

  51. אסתר הגיב:

    ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך נהנה האזרח מהגנה רחבה יותר של המדינה – המדינה שומרת על רכוש רב יותר שלו.
    להטיל על עניים ועשירים את אותו הנטל הביטחוני או נטל מדינתי אחר, זה בלתי הוגן. המדינה שומרת על שדות הגז של הטייקונים ועל האין-בית של האדם העני. מדוע שהעניים יתרמו במידה שווה לנטל השמירה? שר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, איים על לבנון, שישראל נכונה להילחם על שדות הגז. מדוע שהעניים יישאו בנטל תחזוק האיום על לבנון למען חשבון הבנק של הטייקון שמחזיק בהם? מדוע שהמנצל והמנוצל יישאו באותו נטל כדי להגן על השיטה?
    החלופה המציאותית לכפיית שירות צבאי או אזרחי היא, שהמדינה תשכור אנשים שיבצעו את אותן עבודות צבאיות או אזרחיות שנעשות כיום בכפייה. להם יצטרכו לשלם. המדינה תממן את שכרם מתקבולי המס שייגבו מן האזרחים. קרי, הנטל ייכפה על האזרחים דרך דיני המס.

    אהבתי

  52. צייד המכשפות הגיב:

    איפה טבלת החללים? בסוף יש רשימת תגיות אבל לחיצה עליהם מובילה חזרה לרשומה הזו…

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הטבלה מוטמעת בסוף הטקסט, מתוך הגוגל דוקס של הבלוג (התגיות לא קשורות אליה). אם אינך רואה אותה, נסה\י דפדפן אחר או לרפרש.

      אהבתי

  53. יאיר ברוך הגיב:

    ככלל אני חושב שהתחקיר חשוב ועשוי היטב. אבל העיתוי בעייתי. יום הזכרון הוא יום של סולידריות לאומית. לאור הדבר הזה, מסוכן להגיע למסקנות פוליטיות, ולו בגלל שזה מיד צובע את כל התחקיר בגוון מחשיד של הטיה ואג׳נדה.

    הייתי שמח לראות דוגמא של תחקיר אחראי שמסתכל על הבעיה מנקודת מבט לאומית, ואת הדיון הפוליטי דוחה למועד אחר. העוצמה של הנתונים שאספת אחד אחד ווידאת בעמל כה רב, פוחתת בבת אחת ברגע שאתה מכניס מסקנות אישיות ומצמצמת את חלון ההשפעה שלך רק לאנשים שממילא יסכימו איתך.

    לסיכום – הדבר החזק ביותר מבחינתי הוא הסיפורים האישיים שאתה מביא בסוף. זה יום הזכרון האמיתי, אלה הסיפורים החיים המתים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, כתחליף לקלישאות הבלורית והתואר. הימים אחרים, דרוש יום זכרון אחר.

    אהבתי

    • יאיר ברוך הגיב:

      סליחה, טעות. אני רואה עכשיו שיש בשרשור תגובות לאורך שנה ויותר. דיון סופר חשוב. לגבי המסקנות הפוליטיות – אני עדיין חושב שהן מחלישות את המאמר.

      אהבתי

  54. הנודניק הגיב:

    מאמר מרתק, שמקלף לאט לאט עוד כותרת ריקה, עוד ניפוח פאתוס לאומי.
    הגיע הזמן שנתבגר ונבין שיש קו לא כל כך דק בין חיבוק משפחות שכולות לבין קידוש המוות. די לצביעת החיים בדם מתינו.
    http://wp.me/p4g3Ot-7W

    אהבתי

  55. פינגבאק: מספר ההרוגים במלחמות ישראל | על בני אדם וחיות אחרות

  56. אוריאל הגיב:

    ראשית, העלאת הנושא לדיון וזו מטרה מאוד ראויה. כל מערך ההנחה הפך לטכנוקרטי דרכו נבנה סיפור של השכול וקידוש הארץ על ידי הנופלים.
    יחד עם זאת, סטטיסטקה היא הכלי היחיד בו ניתן לקחת עובדות ומספרים וליצור מהם תמונה מעוותת או אפילו מגמתית. לכן לא הבנתי אחרי הר המילים הללו מה המטרה של הפוסט מעבר לעורר דיון.
    חיילים נפלו בקרב. הכל נחשב מערכה. גם אדם שמת ברכבו מהתקף לב. הוא נקרא לשרת את המדינה ובאותה מסגרת זמן בה נלקחו ממנו הרצון החופשי והחופש האישי אז כך ראוי להתייחס אליו.
    לא כולם טייסים ובוגרי סיירות.
    יש את המערכון של החמישיה הקמרית שצונזר בערוץ הראשון. על החייל שקיבל כדור במצח בזמן שעשה את צרכיו. [הדיון הזה תמיד היה ויהיה.הרי כמו שרבים יודעים יש מאסק שלם סביב הסוגייה הזו בתחום הפיצויים של נפגעים ופצועים. 4 מיליארד שקל מתקציב מערכת הבטחון הולכים לאגף השיקום. ושם אין הבדל בין חייל שנפצע בקרב או חייל שנפצע בתאונת דרכים בדרך לבילוי במועדון ביום שישי.]

    אם הנושא המרכזי של הפוסט הוא אתר ההנצחה ותפעולו השוטף אז בהחלט עלו פה דברים מקוממים לבי זילות הנופלים. במדינת ישראל כמו בכל דבר גם ההנצחה והריב על השכול הוא לא ברור ולא בזרוע אחת. בייחוד כאשר מדינת ישראל הכניסה את נפגעי פעולות האיבה למניין הרשמי.
    לגבי ההתאבדויות- צה"ל פרסם השנה את הנתונים ולשמחתנו חלה ירידה במספר המתאבדים בשנת 2013 לעומת שנים קודמות. בב-2013 7 חיילים. ב-2012 14 חיילים במדים. ב-2011 21 חיילים וב-2010 28 חיילים. מה זה אומר?
    זה אומר שבצהל יש מערכת סינון שכנראה למדה לזהות טוב יותר את אותם חיילים ופולטת אותם לאזרחות.
    להלן הכתבה בנושא מספר ההתאבדיות
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/535/971.html
    לשמחתנו, בחמש השנים האחרונות יש שקט בטחוני ומספר הנופלים בקרב ונפגעי טרור קטן והלוואי שכך יישאר. לעומת זאת, תאונות דרכים של חיילים בחופשה, מחלות, תאונות מבצעים ואימונים אילו נתונים שפחות או יותר נשארו באותו אומדן במספרים מוחלטים.
    לכן, לבחור את השנתיים הללו ולהציג את מבפר הנופלים באחוזים יותר עיוות לא הכי פייר עם צה"ל. הרי לצבא אין אינטרס לגייס צעיר שיבצע התאבדות במהלך השירות.
    הייתי שמח לקרוא פה מחקרים מעבר למחקר הבריטי על חיילים שמתאבדים רק אחרי השחרור. אלא מחקרים של אחוז המתאבדים בגילאים הללו באירופה ובארה"ב. מה המקום של ישראל. מהם הטריגרים המרכזיים ומהם גורמי ההשפעה.
    צבא הוא לא סיבה להתאבדות הוא טריגר מאוד טרגי.
    כפי שאני מכיר את הנושא באף מדינה לא מצאו את נוסחת הפלא להגברת מודעות ולהורדת מקרי ההתאבדות. אנחנו עדיין בשלב של האם חשיפה ומודעות ציבורית גורמת לעלייה או לירידה במקרי ההתאבדויות. האסכולה השלטת טוענת שחשיפה עלולה להגביר.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      " גם אדם שמת ברכבו מהתקף לב. הוא נקרא לשרת את המדינה ובאותה מסגרת זמן בה נלקחו ממנו הרצון החופשי והחופש האישי אז כך ראוי להתייחס אליו." רוב החללים בכל שנה הם אנשים במוגרים – לא אנשים בשירות חובה. לגבי הטענה שלך כי כל מי שנהרג בכוחות הביטחון – לא משנה איך, אלא רק בזמן שירותו – צריך להיות חלל: אז א. החוק של המדינה לא מסכים איתך ו-ב. אני לא מסכים איתך (אבל כבר הסברתי מדוע בטקסט ובשלל תגובות).

      נתוני ההתאבדות של צה"ל –
      א. זה פורסם בעקבות התחקירים שפורסמו כאן.
      ב. אלו נתוני צה"ל – לא מערכת הביטחון.
      ג. אלו הנתונים שהם מפרסמים – לא בהכרח האמת.
      ד. שיפור אינו מחייב שינוי. הם פירסמו גם פעם בעבר (לפני הרבה שנים) את נתוני ההתאבדות. מתי? כשהם היו טובים. בהחלט נעשו דברים, אבל יותר בתחיל שנות ה-2000. לגבי הנתון של השנה האחרונה – בימים הקרובים אפרסם את התחקיר של 2014 ונראה מה יהיו המספרים.

      תקופות ללא מלחמה –
      אני מציין זאת תמיד שהנתונים הללו רלוונטים (בפילוח שהם מציגים) לשנים ללא מלחמות קרקעיות. זה לא עיוות בשום צורה. דוקא שנים ללא מלחמות, הן הזמן להתמודד עם דברים שכאלה. חוץ מזה, אני חושב שאנשים שקוראים את התחקיר, יודעים אם היתה או לא היתה מלחמה במדינה שלהם ומבינים את המצב. אני ממשיך אחורה להתקדם (יש עוד 2 תחקירים לשנים אחרות והשלישי בימים הקרובים). אני אסקר גם את המלחמות ולבסוף את כל החללים כולם.

      מחקרים –
      תבדוק את התחקיר של 2012 (יש לו שלושה חלקים) ו-2013.

      "צבא הוא לא סיבה להתאבדות הוא טריגר מאוד טרגי."
      התאבדות לא מורכבת מסיבה יחידה. יש גורם ראשי אבל אף פעם לא יחיד. אין גם דרך לקבוע חד-משמעית את הגורם. על כן מסתכלים על הסטטיסטיקה ולא מנחשים. אם בצבא יש פי 2 וצפונה התאבדויות (זה המצב ברוב השנים), אז ברור לכל שהצבא יוצר מצב בו אנשים רוצים ויכולים יותר להתאבד. תקרא את המחקרים אם אתה מעוניין. אלו דברים שהם כבר ידועים ומוכרים.

      "כפי שאני מכיר את הנושא באף מדינה לא מצאו את נוסחת הפלא להגברת מודעות ולהורדת מקרי ההתאבדות. אנחנו עדיין בשלב של האם חשיפה ומודעות ציבורית גורמת לעלייה או לירידה במקרי ההתאבדויות. האסכולה השלטת טוענת שחשיפה עלולה להגביר."
      כל מה שאמרת לא נכון. ישראל הורידה דרמטית התאבדויות בשלל פעולות (אחת מהברורות היתה להפסיק לשחרר חיילים הביתה עם נשק למעט כאשר יש צורך אמיתי בכך). מבחני התאמה שפותחו בעשורים האחרונים הורידו דרמטית את מספר המתאבדים. האמירות שלך לא נובעות מתחושת בטן בלבד. חשיפת התאבדויות באופן אחראי, מורידה התאבדויות. גם זה כבר נחקר. תקרא את חלק ג' נראה לי, של תחקיר 2012. רק פרסום צהוב של התאבדויות של סלבריטאים וכדומה, הוכחה כיוצרת אפקט חיקוי מבחינת טכניקה (אבל לא ראית עד כה הוכחה לכך שזה מעלה את מספר המתאבדים, אלא רק משנה את דרך הביצוע ולעיתים גורם לריכוז התאבדויות – הממוצע לתקופה ארוכה לא משתנה, אבל סביב הסיקור הצהוב נוצרת התכנסות).

      אהבתי

  57. לני הגיב:

    המאמר שלך מתבסס על נתונים בין השנים 2010 ל2011. בין השנים האלו לא התרחשה שום מלחמה, אז מה בדיוק אתה מנסה להוכיח?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      ראשית אני לא מנסה להוכיח כלום. אני מנסה לבדוק מי החללים שלנו. אם אתה מתכוון להקשר הרחב יותר של המשמעויות, אז הרעיון הוא שכל אחד יוכל ללמוד את הנתונים האמיתיים ואז להחליט בעצמו. אבל דוקא בגלל שאין מלחמות כרגע (מלחמות קרקעיות רחבות הכוונה), אז זה בדיוק הזמן לחפש היכן אפשר להציל אנשים בגלל מיתות אחרות. חוץ מזה, אני גם לאט לאט מתקדם אחורה. אז אני גיע גם לשנים של מלחמות ומבצעים רחבים ואציג את המספרים בדיוק כפי שאני עושה כעת.

      אהבתי

  58. שלמה טרייטל הגיב:

    לא כל כך הבנתי למה זה כל כך חשוב [או כפי שמכנים זאת: "עבודת קודש"] לברר איך בדיוק מתחלק מספר החללים. אני מודה שזה די מרתק. אבל אני לא מוצא פה שום דבר מהותי שאמור לשנות במשהו את הצביון של ימי הזיכרון.

    אהבתי

  59. אייל הגיב:

    15.12.13 – רס"ר שלומי כהן, 31 – נהרג בגבול לבנון מירי אויבים
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2191269

    22.9.13 – סמ"ר גבריאל קובי, 20 – נהרג בחברון מירי צלף
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2124294

    שניהם לא ברשימות שלך ולקח לי חצי שניה בגוגל.

    [צונזר]

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      שני החללים שהצגת הם משנת 2013. אתה מגיב לתחקיר על רשימת החללים של 2011 (רמז לכך יכולת למצוא בכותרת ובחצי מיליון מקומות בגוף הטקסט).

      כל שאר התגובה שלך נמחקה על תקיפת הטוען במקום הטענות – לפי מדיניות התגובות של הבלוג.

      אהבתי

  60. דורון הגיב:

    איזו משמעות יש לזה בכלל שבשנת 2011 רק 1% נפלו עם מעורבות אויב?

    אהבתי

  61. Ofer Po הגיב:

    תודה רבה! האם תוכל לציין ,בלי מראי מקום-כמה חיילים נהרגו בעת קרב?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      בכלל השנים? מכל חללי ישראל? זה ייקח לי עוד כמה שנים טובות של עבודה.

      אהבתי

      • ananski the 2nd הגיב:

        במלחמות ישראל, לפי וויקיפדיה, מתו כ-9500 חיילים במלחמות ישראל (מתוך 23000 חללים). אני מניח שכולל הפצועים שמתו כתוצאה ישירה מפציעתם לפחות חצי מחללי ישראל מתו במלחמה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          ויקיפדיה סך הכל מציגים את אומדן המתים כפי שתואר ע"H צה"ל בזמנו. בדיקת החללים וסיבת מותם על בסיס פרסונלי לא נעשתה. גם בזמן מלחמות, אנשים מתים בדרכים רגילות, בהתאבדויות, ברשלנות, בתאונות וכולי… אני לא טוען שאני יודע מה התשובה, אני רק אומר שבויקיפדיה בטוח לא יודעים.

          אהבתי

          • Ofer Po הגיב:

            האם אתה לוקח בחשבון את העובדה שעם התקדמות הטכנולוגיה, נהרגים פחות אנשי חי"ר בשדה הקרב? בעוד שהמצב היה הפוך מקום המדינה ועד מלחמת לבנון .

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            מילין דברים השתנו מאז קום המדינה – טכנולוגית, רפואית, ניסיון, סוג הלחימה, האויבים ועוד… כל תחקיר שאני מפרסם עוסק בנתונים של אותה שנה. כשיהיו מספיק שנים, אעשה סקירות רוחב שכאלה. עד אז, המידע שביקשת לא רלוונטי.

            אהבתי

  62. kkk הגיב:

    על פניו זו נראית כתבה מעניינת, אך מי שממשיך לקרוא מגלה שהיא טומנת בחובה ביקורת על צהל וניסיון להוכיח כי האויב סובל יותר אבידות, שוב, באשמת צהל. ואני לא מסכימה. יש בעיות בצה"ל כמו בכל צבא, אבל אי אפשר להאשים רק את צהל באחוזי המתאבדים, להתעלם מ"בעת מילוי תפקידו" על סמך מקרה או שניים, ולא להחשיב בכלל את אלו שהסיבה לא מצוינת. החיילים שלנו חווים מציאות מאוד קשה, יום יום, עם ציבור אזרחי עוין שנגדו אסור להם לעשות דבר, והם רואים את חבריהם ואחיהם מתים להם מול העיניים – התאבדויות חיילים זה אשמת האויב. ומה הציפיה מצה"ל בהאשמה הזו? להוציא את כולם מהשטחים ולשלוח אותם לשיקום? הרי מישהו חייב להיות שם. להביא פסיכולוג פלוגתי שיעשה שיחות מבוקר עד ערב? זה אזור מלחמה, זה לא מציאותי. ולגבי ה"109" פלסטינים שנפלו, כמה מהם החזיקו אבן\בקבוק תבערה\סכין – לא מפורט כאן. צהל עושה את המקסימום במצב הנוכחי ולטעמי מה שעושים כאן זה דליגיטימציה לצבא וצידוד באויב.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      "אי אפשר להאשים רק את צהל באחוזי המתאבדים"
      לא עשיתי זאת. לא !רק! את צה"ל.

      "להתעלם מ"בעת מילוי תפקידו" על סמך מקרה או שניים"
      את טועה בהבנת הטקסט. יש לי עוד 2 תחקירים כאלה ובקרוב יהיה עוד אחד. יש לי ניסיון עם חקר של מאות חללים עד כה. את יכולה לבדוק את טבלאות החללים בתחקירים. שום מסקנה שאני מציג לא נוגע ל"מקרה או שניים".

      "התאבדויות חיילים זה אשמת האויב"
      אחת מהטענות המוגזמות ששמעתי. זה דבר אחד לנסות להמעיט באחריות של צה"ל על התאבדויות בקירבו, אבל לטעון שאשמים בזה הפלסטינים?! זה כבר הזוי מבחינתי. בכל מקרה, אם את מתעקשת, אז מן הסתם הפלסטינים זכאים לספור את המתאבדים שלהם (לא פיגועים) כהרוגים באשמת צה"ל.

      "להוציא את כולם מהשטחים ולשלוח אותם לשיקום? הרי מישהו חייב להיות שם"
      תקראי את גיבורים נולדים במותם של 2012 חלק ג'. יש מחקרים ויש טכניקות לטיפול ולמניעה. הגישה שלך נובעת מבורות בתחום (אני לא מתכוון לזה כעלבון, אלא רק מסביר שאת צריכה ללמוד את החומר בנושא. צה"ל כבר היום מפעיל שיטות רבות למניעה וטיפול וזה לא דורש את השבתת הצבא בשום צורה).

      "ולגבי ה"109" פלסטינים שנפלו, כמה מהם החזיקו אבן\בקבוק תבערה\סכין – לא מפורט כאן."
      זה לא מחקר שעוסק בפלסטינים אלא בישראלים. אבל את יכולה לגשת לאתר במצלם ולראות את נסיבות המוות של כל אחד מהם (הרוב אינם נהרגים כשהם נושאים נשק). בכל מקרה, באותו אופן רשאי פלסטיני לשאול: אתם סתם מציינים חללים ישראלים! כמה מהם נשאו M16 או רימון בזמן שירו בהם?

      "זה דליגיטימציה לצבא וצידוד באויב."
      כל ביקורת היא דלגיטמציה של הדבר המבוקר. אבל הדה-לגיטמציה נוגעת לנושאים המבוקרים. אבל מטרת הביקורת היא לשפר, לא לגרוע. למנוע מקרי מוות מיותרים של חיילי ישראל זה "צידוד באויב"? אז כן… אני בוגד.

      אהבתי

      • kkk הגיב:

        אוקי, אני מקבלת את מה שאתה אומר בחלק מהמקרים, עם זאת:
        [פסקה זו הוסרה על הכללות בלתי מתומכות]

        להשוות את ה109 לחיילים עם נשק – שוב לא רלוונטי. ברור שלחיילים יש נשק. בוא נאמר שאני בגבול של מדינה זרה. לחיילים בגבול יש נשק. האם זה אומר שכשאני הורגת חייל זו הגנה עצמית? לעומת זאת אם מתקרב פלסטיני עם סכין למחסום וחייל הורג אותו – זו הגנה עצמית.

        "כך שבהקשר הפלסטיני, נכון לשנת הבדיקה, ישנם 14 חללים ישראלים. באותו פרק זמן, כוחות הביטחון הרגו 109 פלסטינים ואזרחים ישראלים הרגו ארבעה. סך הכל, על כל חלל ישראלי היו כ-8 חללים פלסטינים. אזכיר לדוגמה שב-2010, ישראלים רצחו 144 ישראלים אחרים – פי 10 מאשר הפלסטינים"
        אני מודה שאחרי זה כבר די הפסקתי לקרוא. זה מקומם ומעצבן. אתה מפשפש בציציות של כל חלל שלנו כדי לקבוע שהוא לא באמת חלל אבל הפלסטינים נחשבים כולם, ועוד אתה מפרט – שמונה על כל אחד. בוא נפשפש גם בפלסטינים למה רק בנו? אולי גם בהם אנחנו יכולים לומר "זה לא נחשב"? לכן אני אומרת שמה שאתה אומר זה דלגיטימציה וצידוד באויב, אתה נותן להם הקלות שאתה לא נותן לצה"ל.
        "ישראלים רצחו ישראלים" מה הקשר? שוב מנסה לנקות את הפלסטינים מאשמה, הרי אנחנו בעצמינו "הורגים יותר", נו אז אם כך בוא נבדוק כמה פלסטינים נרצחו בידי פלסטינים ונשווה את זה לנתונים! בהתחשב בתאונות הירי שם והנטייה לערוף ראשים אני בטוחה שנוכל באותה מידה לעשות דליגטימציה לאלו שנהרגו ע"י צה"ל.

        למנוע הרג של חיילים – מקובל עלי. לכתוב ביקורת על הצבא – גם בסדר, שום דבר לא מושלם.
        מה שמקומם אותי זה שאתה מכניס את הפלסטינים לעסק ואז אומר שזה לא עוסק בפלסטינים. אתה טוען לטובתם ויוצא נגדינו. ואתה באופן כללי טוען שרוב החללים אינם חללים כי הפרשנות שלך למקרים X,Y היא שזה לא נחשב. ואגב, זו חוכמה גדולה להגיד "אז סבבה אני בוגד" כי מישהו בא אליך בהאשמה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          הפסקה הראושנה הוסרה בהתאם למדיניות התגובות של הבלוג.

          הגבול שאת מדברת עליו הוא אותו הגבול. אם את חושבת שכשפלסטינים מתקרב לגבול הישראלי, מותר לישראלי להרוג אותו, הרי זשה גם הגבול הפלסטיני, כך שכאשר חייל מתקרב לעבר הצד השני – שלא לדבר על כניסה ממש – מבחינתך גם מותר לפלסטיני להרוג את החייל (שאינו עם סכין, אלא עם ציוד קרבי מלא).

          "בוא נפשפש גם בפלסטינים למה רק בנו? אולי גם בהם אנחנו יכולים לומר "זה לא נחשב"? לכן אני אומרת שמה שאתה אומר זה דלגיטימציה וצידוד באויב, אתה נותן להם הקלות שאתה לא נותן לצה"ל."
          הפלסטינים לא רושמים חללים כפי שאנו עושים. כל החללים הרשומים בבצלם, מתו כתוצאה ישירה מפגיעה של כוחות הביטחון או מתנחלים. אין להם תאונות דרכים, התאבדויות, מחלות וכולי (כמובן שיש – הכוונה שהם לא סופרים אותם בחללים). את מוזמנת להכנס לרשימה באתר בצלם ולראות בעצמך. את יכולה לטעון שחלק מהם זו הגנה עצמית. גם הפלסטינים יתארו את ההרוגים הישראלים כהגנה עצמית מבחינתם. ולכן אני לא נכנס לשאלה של "מי צודק", אלא רק מי הרג את מי וכיצד. זכותך לטעון שכל ההריגות של ישראל הם הגנה עצמית, אבל אז את נותנת את אותה זכות לפסלטינים. מעבר לכך, לא אתווכח על זה יותר.

          ""ישראלים רצחו ישראלים" מה הקשר? "
          אין קשר. זה סך הכל שורה בתחקיר שמטרתה לתת קנה מידה לקוראים. לאחר מכן הם יכולים שעדיין, מבחינתם, אפילו קנה מידה זה נראה להם מוגזם או לא מקובל (כפי שאת בוודאי עושה). אבל ישנה תחושה בארץ שהפלסטינים טובחים בנו. יש שנים שתחושה זאת נכונה (מבלי להכנס למה אנחנו עשינו באותה שנה להם) ויש שנים שלא. אני עובר שנה-שנה וכל פעם אציין את הנתון הזה – גם כשהוא יביא את הצד ההפוך של מה שהוא הביא בתחקיר של השנה שקראת.

          "אתה טוען לטובתם ויוצא נגדינו. ואתה באופן כללי טוען שרוב החללים אינם חללים כי הפרשנות שלך למקרים X,Y היא שזה לא נחשב."
          כבר עניתי. אני לא בצד "שלך" או בצד "שלנו". אני בצד של השפויים ואנשים שרוציםלהמנע ממוות מיותר – יהיו הם פלסטינים או ישראלים.
          לגבי החללים –
          אני מסביר את עצמי היטב. את יכולה לא להסכים, אבל זה לא שאני מסתיר משהו. אני אומר לך "X מתו ככה, Y מתו ככה, Z מתו…". עכשיו זה נכון שאני אומר את דעתי לגבי צורות המוות הללו והאם הן צריכות להכלל במניין החללים או האם הן מבלבלות את הציבור שסביר שיחשוב שהם נפלו בגלל האויב או בקרב איתו – כל זה נכון. אבל אני עדיין משאיר לך את הפרטים והנתונים כדי שתוכלי להחליט לבד (כפי שעשית בעצמך). זאת לעומת המדינה, שעד היום לא חושפת את הנתונים ובכל זאת צידדת בה, על דרך העיוורון. לא מסכימה עם הפרשנות שלי לנתונים? זכותך. אבל לפחות יש לך נתונים לשפוט.

          שורתך האחרונה הוסרה על הכללות

          אהבתי

  63. פינגבאק: Independence Day | 5 שקל

  64. שלמה טרייטל הגיב:

    אם הבנתי נכון, המטרה העיקרית במחקר ,היא להעלות את המודעות על מקרי ההתאבדות הרבים בצה"ל, וממילא לקרוא לצה"ל לשפר את עצמו בתחום הזה. אבל אם זה כך, לשם מה צריך לטרוח ולהטריח בטבלאות שמוכיחות כמה אחוזים מתו מכל סוג. הרבה יותר פשוט היה לברר כמה מתאבדים בצה"ל, וכמה , לעומת זאת, מתאבדים בצבאות ארה"ב ובריטניה שנמצאים באפגניסטן או בעירק. ולהגיע למסקנה שהכול בסדר ואין משהו חריג במספר המתאבדים בצה"ל. [ואז לגנוז את המחקר, כי בעצם הוא לא בא לתקן שום בעיה]

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      המטרה של התחקיר היא לגלות מי הם חללי המדינה וכיצד מצאו את מותם. חלק ממסקנות התהליך נוגעות להתאבדויות, חלק נוגעות לדרך בה אנו מנציחים, חלק נוגעות לכלכלה, חלק נוגעות להפרש שבין מה שאומרים על החללים בטקסים לבין מי שהם באמת.

      בארה"ב ישנם גם יותר מקרי רצח. זה לא אומר לרגע שאנו לא שואפים למנוע רציחות אצלנו. אנו שואפים למיטב האפשרי והסביר, לא להיות גרועים כמו אחרים. גם הצבאות שלהם שונים מהצבא בישראל כך שזה מאוד כללי ולא מבוסס לעשות השוואה בצורה הקלילה שעשית. בכל מקרה, התחקיר נוגע לכלל חללי ישראל ומטרתו לחשוף מי הם. לאחר שאתה יודע מי הם, תוכל להחליט מה דעתך בנושא. אבל להגיד: מה הטעם בתחקיר כי אני אישית מוצא שדעתי לא השתנתה – זה פסול גם מהבחינה שאתה משליך דעתך על כלל הציבור וגם מבחינת הפגיעה בחופש המידע. לכל הפחות הרווחת את הידע, שלדעתך האישית תומך בדעה שהיתה לך עוד קודם. הרבה אנשים "חושבים" שדברים הם כך או אחרת, אין זה שקול לערך של הבדיקה שהם אכן כך.

      אהבתי

      • שלמה טרייטל הגיב:

        אני אשנה מעט את ניסוח שאלתי: אתה באת [בעיקר] להצביע על מחדל בכמות המתאבדים בצה"ל. ואני שואל אם גם לך לא ברור האם מספר המתאבדים הנו חריג ביחס לצבאות אחרים [ואני כמובן לא באתי להשוות, אלא רק לומר שקשה לדעת אם זה חריג ביחס לצבאות אחרים] אז מי אמר שבכלל יש בעיה? וגם אם אתה חושד שיש בעיה. תדבר ברור: תכריז בכותרת שמספר המתאבדים בצה"ל נראה מוגזם ביחס למה שאמור להיות בקרב חיילים במצב מלחמה. ואז הקוראים היו מחליטים בעצמם אם יש כאן משהו שטעון שיפור. אבל כאשר אתה סתם מציין את המספר הגבוה של המתאבדים. ולא מציין שהמספר גבוה אפילו ביחס למה שאמור להיות אצל חיילים במצב לחימה, הקורא לא מקבל את התמונה המלאה.

        אהבתי

        • Eishton הגיב:

          אתה לא שינית את שאלתך. אתה מתעקש לקבוע על מה התחקיר ומה היתה מטרתו. אני פתחתי עיתון כמו כולם. היה כתוב לפני שנתיים "126 חללים נוספו השנה". אמרתי לעצמי: 126? זה מוזר. לא היה השנה כמעט אירועים. איך 126?.
          ואז פשוט החלטתי לעבור על רשימת השמות ולברר איך מתו. ההתאבדויות זה רק אחת המסקנות – לא המטרה.

          "אם גם לך לא ברור האם מספר המתאבדים הנו חריג ביחס לצבאות אחרים אז מי אמר שבכלל יש בעיה?"
          לכל מדינה יש נתוני התאבדויות שונים. מלכתחילה הניסיון לקבוע איזה מדד של "התאבדויות בצבאות", הוא בכלל רלוונטי, אבל כקנה מידה – לא כקביעה חד משמעית. המקום הכי טוב להשוות אליו בכדי לראות את השפעת הצבא על התאבדויות, זה אותם האזרחים, של אותה המדינה, באותו הגיל, אשר לא משרתים. שזה מה שעשיתי פה. השוויתי את צה"ל לאזרחות בישראל. הדלתא הזאת, ההפרש שבין המצב באזרחות למצב בצבא, אומר לנו מה בממוצע היא העליה שיוצר הצבא בהתאבדויות בישראל.

          עכשיו אתה אומר – אוקי… אבל האם הדלתא הזאת גבוהה יחסית להפרשים במדינות שונות מול הצבא שלהן?
          אני לא יודע לומר כרגע. זה מחקר גדול למדי מה שאתה מדבר עליו. יש שלל גורמים שצריך להתייחס אליהם – בסיס ההתאבדויות האזרחי של כל מדינה, סוג הגיוס (חובה, התנדבות, התנדבות עם אפקט משיכה למעמדות נמוכים), משך השירות, סוג השירות, מרחק מיקום השירות מהבית ועוד ועוד. אי אפשר פשוט להגיד – להם יש 8 התאבדויות למאה אלף ולנו 6 אז אנחנו בסדר. זה לא עובד ככה.

          אם תשווה את צה"ל לקצב ההתאבדויות (התאבדויות לכל מאה אלף משרתים) בארה"ב למשל – סתם כך בלי להתייחס להבדלים – אז תקבל שלצה"ל בשנים מסוימות חצי מקצב ההתאבדות האמריקאי. אלא שהבדיקה הכי בסיסית שלך היא ראשית כל, מה המצב באזרחות במדינות האלה? התשובה היא שבארה"ב יש בערך 20 התאבדויות למאה אלף בני אדם בשנה, באזרחות. לישראל יש בערך 6-8. לכן, נתוני הבסיס שלך שונים ואם סתם תבדוק צבא מול צבא, מה שתקבל הוא שטות מוחלטת מבחינה מדעית (ועוד לא דיברנו על זה שבצה"ל יש גיוס חובה, שמבטיח יחסית גיוון סוציו-אקונומי, בעוד שאצל האמריקאים הצבא התנדבותי, מה שאומר שיש הרבה יותר עניים או אנשים ממשפחות בעיתיות, שמלכתחילה יש להם נטיה גבוהה יותר להתאבדות; ועוד לא נכנסו לזה שהאמריקאים זרקו את החיילים שלהם ליותר מעשור בצד השני של העולם, במקומות נוראים; ועוד שלל גורמים שונים). במדע אתה מחפש או להשוות בין גורמים בעלי תכונות זהות (נגיד שתי צבאות עם תנאים דומים, של שתי מדינות עם אותו קצב התאבדות אזרחי), או לייצר אלגוריתם כלשהו שמנרמל את כל הערכים השונים כך שיש לך מספר אוניברסלי. המשפט האחרון זה עבודת מחקר כבדה מאוד ורחוקה מאוד מהבקשה הקלילה שלך שאין לה משמעות מדעית.

          בעשור האחרון צה"ל הכניס שינויים בתחום של מניעה וזיהוי מתאבדים. השינויים עבדו. הם עבדו כי זה לא מעניין מה קורה בארה"ב, אלא האם אפשר להציל חיים פה אצלנו. הם יודעים שיש להם דלתא מול האזרחות והשאיפה שלהם – הן כארגון אבל כמובן כבני אדם מוסריים – זה לצמצמם ככל הניתן את הקצב הזה, לכיוון זה של האזרחות. אין כוונתי בתחקירים הללו, לומר שצה"ל אמור להגיע לקצב של האזרחות. לצבא יש מחיר. אבל השאיפה היא לצמצם אותו וזה לא קשור לקצב בארה"ב או באנגליה – גם אם היה מחקר טוב בשביל לעשות את החישוב שאתה מדבר עליו.

          אהבתי

          • שלמה טרייטל הגיב:

            אתה שוב מאשים אותי בקלילות, למרות ששנינו אומרים אותו הדבר: אי אפשר לדעת אם יש בצה"ל מספר חריג של התאבדויות. אז לסיכום: המחקר החשוב שלך הוכיח ש… סתם, לא משהו מיוחד שאפשר להתייחס אליו. וזה מחזיר אותי למה שכתבתי בהתחלה [ולא מופנה דווקא אליך] מדובר במחקר שנועד רק
            לספק סקרנות. וכל מסקנה מדעית ממנו [בעיקר בתחום החשוב של חיי חיילים] הוא על אחריות מי שמסיק את המסקנה.
            [ובכל מקרה, הכותרת היא בוודאי רק גימיק שנועד למשוך את הקוראים. כי התפלגות האחוזים כשלעצמה, היא מרתקת, אך לא מלמדת על בעיה כלשהי]

            אהבתי

          • Eishton הגיב:

            בקיצור אתה קורא מה שאתה רוצה לקרוא. לבריאות. אין שום בעיה. זה בדיוק מה שכתבתי. נכון.

            אהבתי

  65. שלמה טרייטל הגיב:

    אז אני מבין שיש לך הוכחה שאחוז המתאבדים בצה"ל אמור להעלות חששות שמשהו כאן לא בסדר. למה שלא תציג לנו את הראיה הזאת?

    אהבתי

    • שלמה טרייטל הגיב:

      אחרי שהדגשתי לך שלא באתי להשוות בין צה"ל לצבאות אחרים. אלא רק לומר שאין לדעת אם המקרים דומים או לא. אתה שוב טורח ומפרט את ההבדלים בין המקרים. זה לא נראה קצת כמו שיח חרשים?

      אהבתי

  66. שי הגיב:

    המאמר הזה ממש חשוב , פוקח עיניים
    אני אישית בתהליך של תביעה מול משרד הבטחון ואני מבין כמה המערכת הזאת בעייתית להרבה נערים וכמה אף מסכנת חיים ורשלנית
    אני מודה לך על המחקר שעשיתה ומקווה מאוד שיגיע להרבה אנשים וישנה וישפר את המציאות הזאת , תודה שי.

    Liked by 1 person

  67. אתגר הגיב:

    תודה, מאיר עיניים כאיש חינוך.
    נזכרתי ששבוע לפני יום הזיכרון של 2010 התאבד לידי אידיאליסט שלא נכנס לכאן (התאבד ביום השואה שבוע קודם)
    מוזמנים לקרוא עליו חליל גבעתי-רפ ז"ל http://www.haaretz.co.il/misc/1.1162667

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      הוא לא נכנס כי הוא שבוע לפני יום הזיכרון של 2010. התחקיר הזה הוא של החללים שנפלו בין יום הזיכרון 2010 ל-2011. כשאני אתקדם לאחור לחללי 2010, אני אסקור גם אותו. תודה בכל מקרה.

      אהבתי

  68. עמית ברין הגיב:

    פרסם את זה מחדש ב-מחשבות.

    אהבתי

  69. יואב הגיב:

    רציתי לשאול אותך לגבי הפיסקה הזו:

    "מגמות אחרות וברורות הן הדעיכה בהתאבדויות ותאונות דרכים עם העליה בגיל ומנגד עליה במקרי מוות כתוצאה מסיבות רפואיות ככל שאנשים מתבגרים. לאלו מכם התוהים בנוגע למקבילה מול האזרחות, אז לפי הממוצע הישראלי, צה"ל אמור לנוע באזור ה-16 התאבדויות לשנה (ואני "בא לקראתם" עם המספר הזה). מתוך 34 ההתאבדויות שמצאתי, 30 התרחשו בצה"ל (היתר במשטרה ובשב"ס). שזה אומר שאנחנו מדברים על מספר מתאבדים כפול מהאזרחות."

    מאיפה הנתונים לגבי שיעור המתאבדים באזרחות בגילאים 18-21, אם רוב האוכלוסיה בגילאים האלה בעצם לא נמצאת באזרחות? יש נתון שמדבר על התאבדויות בגילאים האלה של אנשים בישראל שמעולם לא התגייסו?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא. הנתונים משקללים את האובדנות של צה"ל עם האובדנות של כלל האזרחים באותו הגילץ לפרטים ראה "דו"ח אובדנות" של משרד הבריאות (אמור לצאת כל שנה, בפועל לא קורה. אבל יש לחלק מהשנים). המשמעות היא כמובן שצה"ל "מעקם" את ממוצע ההתאבדויות בישראל "לטובתו" (הממוצע האזרחי לחלוטין בגילאים האלה, אמור להיות נמוך יותר). אבל לא רציתי להעיק עוד עם הפרטים האלה.

      אהבתי

  70. פינגבאק: כמה נוח להיות עמינֺח | המשמר החברתי

  71. פינגבאק: התפרקות מסגרות חשיבה - שבירת מוסכמות -שינוי תודעתי

  72. פינגבאק: ככה משנים מסגרות חשיבה - שינוי תודעתי

  73. - הגיב:

    סיקור מעולה, רק מחשבה
    …"כך שבהקשר הפלסטיני, נכון לשנת הבדיקה, ישנם 14 חללים ישראלים. באותו פרק זמן, כוחות הביטחון הרגו 109 פלסטינים ואזרחים ישראלים הרגו ארבעה. סך הכל, על כל חלל ישראלי היו כ-8 חללים פלסטינים. אזכיר לדוגמה שב-2010, ישראלים רצחו 144 ישראלים אחרים – פי 10 מאשר הפלסטינים."

    חללים מתייחס רק לחיילים ולא לאזרחים נפגעי פעולות איבה, נכון? הנתונים שעליהם אתה מסתכל ומשווה הם לא כוללים את כל האזרחים הישראלים ולכן אם ישראלים הרגו 109 פלסטינים, זה לאו דווקא אומר שהם היו פלסטינים מכוחות ביטחון. אז לא נראה לי מתאים לכתוב שהם חללים פלסטינים.

    לגבי הפי 10, הכוונה היא לאזרחים\שוטרים\חיילים פלסטינים שרצחו אזרחים ישראלים\חיילים ישראלים? לא שווה לכתוב כאן גם כמה פלסטינים רצחו פלסטינים אחרים? או לפחות לתת פירוט למספר האזרחים הישראלים שנהרגו ע"י פלסטינים? סתומרת נראה לי כדאי להפריד את הנתונים על אזרחים לעומת חיילים ומעורבותם ברציחות, וגם לתת את כל האינפורמציה הזו כדי לתת בסיס יותר רחב להשוואה.
    סתומרת, אפילו שאני מבינה את מה שאתה כותב פה ומסכימה עקרונית ששווה לנפץ את המיתוס הזה, נראה לי שהצגת הדברים באופן הזה נתפסת בעבור שמאלנית שכמוני כמוטה או פשטנית מעט מדי.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      14 החללים הישראלים כוללים חיילים ואזרחים (הפירוט בטקסט). היות שכך, המשך ההערה שלך לא רלוונטית.

      מפורט שם ההסבר לגבי היחס של הפי עשר.

      "לא שווה לכתוב כמה פלסטינים רצחו פלסטינים אחרים" –

      לא. זה לא קשור לעניין (למעט אם כמובן היה מדובר באיזו השמדת עם או משהו מזעזע שמעיד על בעיה כללית באוכלוסיה). יש להם בעיות ואף אחד לא מתיימר להסתירן או להשתיקן. אבל זה לא קשור למה שאני מדבר עליו.

      " לפחות לתת פירוט למספר האזרחים הישראלים שנהרגו ע"י פלסטינים"

      הוא שם. תקראי שוב.

      הפירוט שם ונראה לי שפשוט לא הבנת או פספסת כמה שורות.

      אהבתי

  74. שי ק. הגיב:

    קצת קשה לי לעשות אבחנה בין מי שנפל בקרב לבין מי שנפל בפעילות מבצעית (מה זה אם לא קרב? מעצר חשוד או סילוק פצצות מגדר מערכת זה לא אותו דבר כמו קרב?) או אפילו מי שנפגע מאש כוחותינו יכול להיפגע גם במהלך קרב.
    גם לא מבין בדיוק את ההבדל שבין מי שנפל בעת שירותו למי שנפל בעת מילוי תפקידו או הנתח שקיבלו דווקא הרוגי אסון הכרמל, גם הם כאמור היו בתפקיד.
    אם מישהו כל-כך אובססבי לגבי פילוח כל חלל לפי קטגוריה משלו, אז אולי גם נקטלג כל אחד ואחד לפי האמצעי שהביא למותו כמו שכבר יש כאן קטגוריה נפרדת למי שנדרס למוות. רכב/משאית זה כלי הרג לא פחות קטלני מרובה או אקדח, לפעמים אפילו קטלני יותר. היו לא מעט חללים שנדרסו בזמן אבטחת מחסומים/צמתים/בדרך לבסיס או חזרה ממנו, מה ההבדל בין זה לבין אלה שבמילוי תפקידם או במהלך שירותם או בפעילות מבצעית?

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      נפל בקרב – לא במהלך קרב, אלא כתוצאה מהקרב. דהיינו ע"י האוייב.
      בפעילות מבצעית – במהלך הפעילות המבצעית, אבל לא ע"י האויב.

      ההגדרות באתרי ההנצחה אינן ברורות או מדויקות. זה לא אומר שאין משמעות להגדרות.

      אהבתי

  75. אבנר קול הגיב:

    המאמר שלך היגיע אלי בפייסבוק תחת הכותרת " אולי הטקסט הכי חשוב לקרוא היום ובכלל" ולא במקרה הוא הגיע בערב יום הזיכרון. ערב שבו אני כמו רבים מחברי נזכר בעשרות חברים, שאת שמותיהם אני זוכר ושנפלו בקרב. חשוב לי לציין מלכתחילה שאני שייך לאגף השמאלי של המפה הפוליטית ומעולם לא הצבעתי ימינה ממפלגת העבודה. אחרי ציינתי זאת אני מבקש להגיב לתחקיר שלך. כמוך אני סבור שיש זילות של השימוש בזכר הנופלים ובמספריהם והייתי שמח אם הייתה נעשית הפרדה ראויה בין מי שנפלו בקרב או נהרגו בפעולת טרור, לבין מי שנהרגה בדרכה הביתה מבסיס הקליטה והמיון.
    כמוך אני גם סבור שעלינו לשאת ולתת עם הפלסטינים ולמצוא דרך לחיות זה לצד זה בשלום. עם זאת כשאני קורא בעיון את העבודה הדקדקנית שעשית אני חש חוסר נחת עמוק. כנראה לא בכדי בחרת את שנת 2011 (ולפני שתשיב לי אני בטוח שגם שנת 2016 ועוד רבות אחרות נראות פחו או יותר כמוה). אבל אני, לדאבון ליבי הרב, הייתי חייל ב- 1973, וב- 1982 ועקבתי בזעזוע ובכאב אחרי שנת 1994 ו- 1995. לא בכדי לא ניתחת את הסטטיסטיקה של השנים האלה. הן למרבה הצער לא מוכיחות את התאוריה.
    מי שמבקש שלום כדאי מאד שיעשה זאת מתוך ראיה מפוקחת של המציאות שבתוכה אנחנו חיים ומתוך ראייה מפוקחת של המציאות. המחשבה האופיינית לשמאל על מין "שלום בין אנשים" העוברת כחוט השני בתגובותיך, היא מחשבה נאיבית שלצערי הרב אינה עומדת במבחן ההתבוננות ההיסטורית. דאי להסתכל סביבנו ואלי גם להרחיק מעט אל מקומות כמו יוגוסלביה לשעבר, בכדי להיווכח שסוג כזה של פתרון אינו עובד והרצון להוכיחו ולהצדיקו באמצעות נתונים חלקיים הוא שיקרי כמו ההוספה של הרוגי תאונות הדרכים והמתאבדים למספר חללי צהל. וכבר אמרו חכמים ממני שסטטיסטיקה יכולה להוכיח כל דבר שתרצה.
    בכל הכבוד הראוי אבנר

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      לא ניתחתי את השנים עליהן אתה מדבר, כי עוד לא הגעתי אליהן. אני אדם אחד וכל תחקיר בודד כזה לוקח מאות שעות עבודה.

      בכל מקרה, אין המטרה של הצגת המספרים הנמוכים בכדי לומר – אזי שאין לו אוייבים! – אלא רק להכניס את אוייבינו לפרופורציה האמיתית שלהם. האם זה מספיק בכדי אולי לפנות לאפיק של משא ומתן? אולי בכדי לדבר ללא קשר על גודלו של תקציב הביטחון? אולי רק בכדי שתוכל להבין ולקבל החלטה נכונה יותר בקלפי? יש שלל סיבות לדעת את המידע הזה ואני לא קובע בשום מקום שהוא גורר חובה להסכם שלום או שאין לנו אוייבים, אלא רק שאפשר להשתמש בהצלחה הביטחונית הזו, בכדי לבדוק את האפשרויות הללו ולא להתנהג כאילו אנחנו כל הזמן מושמדים כאן או נמצאים במלחמה רצינית (לא היינו במלחמה קיומית כבר עשרות שנים).

      אינני נמנה על הנאיבים שאתה מדבר עליהם ואינני חושב שאם נפתח את זרועותינו ונניח את הנשקים, נזכה לחיבוק. ישראל שאפה להגיע להסדרים ממקום של עוצמה. אני טוען שהגענו אליו. אין דרך להפחית את מספר החללים שאנו רואים כיום, שכן הוא כבר נמוך בצורה ייחודית לישראל ואין לו דוגמאות בשום מקום בעולם (דהיינו מדינה בתנאים שלנו ושל הפלסטינים, שמצליחה להשאר על מספר הרוגים חד ספרתי עד דו-ספרתי נמוך לשנה). כמובן שאין לשכוח את לקחי מלחמות העבר שדיברת עליהן, אך בו זמנית אין להתעלם מכך שזה כלל לא המצב כאן כבר כמה עשורים.

      היום\מחר יפורסם התחקיר של השנה ותוכל לחשוב על זה הלאה.

      אהבתי

  76. אבנר קול הגיב:

    להזכירך. מה שהביא לכך שהחל משנת 1995 מספר ההרוגים ירד דרמטית הוא מבצע חומת מגן ולא שינוי חשיבה של הפלסטנים. אני לא צריך לראות את הניתוח של 2016 כדי לדעת מה יהיה בו. גם אני הופתעתי ממספר "הנופלים" שנוספו השנה למצבת הנופלים. העובדה הזאת לא מעלה ולא מורידה.
    אני שב ואומר, יש לשאת ולתת עם הפלסטינים. חשוב לבחון את תקציב הביטחון ולשאול האם יש לו הצדקה יחסית לתקציבים אחרים. אין הצדקה לדמוניזציה של כל מי שסביבנו בכדי להצדיק תהלכים אנטי דמוקרטיים. ועוד כהנה והכנה עוולות שמקדמת הממשלה הנוכחית. מצד שני, השימוש בנתונים חלקיים בכדי להצדיק מדיניות מסוימת הוא בילתי מוסרי באותה מידה. אנא ערוך בדיקה של שנת 1995 ובוא נדבר אחריה שוב על מה צריך לעשות ואיך לעשות את זה.

    אהבתי

    • Eishton הגיב:

      אין כאן שום "בדיקה חלקית". יש כאן בדיקה של פרק זמן מסויים, מתוך עבודה שאת זורק בקלות "תבדוק" אבל ייקח שנים לסיים אותה. יש 300 סיבות לירידה במספר ההרוגים – הסכמים, שיתוף הפעולה הביטחוני, היציאה מלבנון, גדר ההפרדה, פיתוחים טכנולוגים, שינוי גישה בקרב מרבית הפלסטינים לגבי פיגועי התאבדות ועוד. בקיצור, הויכוח שלך נרחב יותר וזה בסדר. אני עוסק בנתונים והיות ואני לא מסתיר אותם בשום צורה, אלא רק נותן לך עוד ועוד נתונים שבכלל לא היו לך לפני כן, אתה צריך להודות על כך שאני מרחיב את המידע ולא להתלונך על כך שאני מסתיר. עד לתחקירים הללו, ידעת פחות – לא יותר. אתה יכול לא להסכים לגבי חלק מהמסקנות שלי, אבל אני מבהיר היטב את ההבדלה בין הנתונים היבשים שאני חושף ובין המסקנות שאני מוציא מהנתונים. היות שכך, הקורא רשאי להסכים או לחלוק ואפילו להוציא מסקנות חדשות מאותם נתונים. כלום לא הוסתר ממך ואם זה כל כך קל וברור לך הכל, אתה מוזמן לשבך בעצמך כמה מאות שעות ולחקור את השנה שאתה חושב שרלוונטית. אמתין לתחקירך. עד אז נסכים שלא להסכים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s