פתח דבר:
ככל תקרית בין ישראלים לפלסטינים, הסיפור שלפנינו אינו עומד לבדו, מחוץ לקונטקסט ההיסטורי שברא אותו ולעמדות הפוליטיות המפרשות אותו. ניסיון אובייקטיבי לשפוט אירוע אחד מתוך המכלול הזה, אינו דבר קל – בוודאי כאשר השופטים באים מאחד מצידי הסכסוך. ובכל זאת, ישנן אמיתות אשר עומדות מחוץ לדפי ההיסטוריה, כמסרבות להתיישן או להתחדש, ומעידות על אי-תלותן בנו. אחת מאותן אמיתות מוסריות, מהבסיסיות והמקובלות שבהן, היא פסילתו של מעשה הרצח, באשר הוא.
הטקסט שלפניכם מרכז את המידע המהותי הנוגע למשפטו של שוטר מג"ב בן דרי, וכולל ראיות חדשות ודרמטיות, לצד מידע שנשכח או מעולם לא הוסבר כמכלול.
ההאשמות נגד דרי, חמורות בהרבה מהאשמות נגד אלאור אזריה, אבל הטקטיקה שננקטה – שקט תקשורתי ועו"ד בכיר ויקר – שונה לחלוטין. היות שכך, בעוד שמשפט אזריה לווה בכיסוי תקשורתי אדיר, משפטו של דרי כמעט נשכח מהציבור.
"המשפט הוירטואלי" שלפניכם, בדומה למה שחלקכם אולי ראה בסדרות כמו 'צל של אמת' או 'Making A Murderer', נועד לאפשר לכם לשפוט (באופן פרטי ובסקר "פסק דין" הנמצא בסוף הטקסט) האם בקירבנו מג"בניק נטול כוונת זדון שהתרשל או רוצח סדרתי, והאם דבר זה מקובל עלינו; האם מוסריותנו היא נגזרת של לאום או דת הנאשם והקורבן – אשר ככל מוסריות מבוססת השתייכות, במבט לאחור תשפט לשלילה – או שמא מסוגלים אנו לבצע את המעשה העומד בבסיס המוסר ושבלעדיו מוסר אין: לפקפק במוסריותנו אנו.
הטקסט ארוך ואני מכיר בזה שלא כולם מתחברים לחקירה הסיזיפית, משפטית, ופורנזית של תיק פלילי, וימצאו את העיסוק משעמם. במידה רבה, הטקסט כמעט ולא נועד לכם, הקוראים, אלא לצוות התביעה. אבל ככל שתשקעו בו, כמו דרמה משפטית טלויזיונית, אני מאמין שתסחפו עם תהפוכות הגורל והגילויים המפתיעים. אורכו של הטקסט נובע מכך שכל וידאו וראייה מהארוע הזה, הותקפו מכל זוית ועל כל פרט, בידי ההגנה וישראלים בכלל. היות שכך, אני נאלץ בהתאם להתעסק בכל אותן זויות ופרטים שהוצגו.
בן דרי משועמם בבית המשפט, לצד החברה ועו"ד ציון אמיר
אי-ידיעה, בכל מקרה, אינה פוטרת אותנו: למואשם, ולו בלבד, עומדת חזקת החפות. כל שיוכלו לטעון ולהוכיח תומכיו, סנגוריו, ומצדיקיו הבלתי-מיודעים, היא זכאות מחמת הבורות. ומסמרטוט הבורות, לא תסחט זכאות – גם לא בזרוע נטויה.
מנגד, מטרת הטקסט אינה להכליל מן הפרט: פושע בקירבנו אינו מעיד כי פושעים אנו. אבל המזכים אשם ביודעין, יעמדו לצידו – פושע ופושעים. אין תקנה למאמין כי אין תקלה בו ולבטוח במוסריותו, מובטח שאיננה.
האייקון "
" מסמן הערה אשר אינה הכרחית להבנת הטקסט. לקריאתה רחפו עם הסמן מעל האייקון.
אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שלפניכם הושקעו כ-300 שעות (חודש וחצי לערך) של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם שהתוכן מצדיק זאת, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם – בלחיצה כאן.
תוכן עניינים:
תוכן העניינים הוא פונקציונאלי בלבד. אל תבזבזו זמן בקריאתו. ניתן ללחוץ על הנושאים בתוכן העניינים בכדי לקפוץ לאותה נקודה בטקסט (לאחר מכן ניתן להעתיק את הלינק מהדפדן, אם ברצונכם לשתף ישירות לנושא מסויים).
- פתח דבר
- מעשה שהומצא, כך היה – איזכור כללי של ארועי יום התקרית
- הפיליווד שבחדר – על קונספירציות פאליווד ומקומן במשפט
- זה לא עוד עורך דין – על עו"ד ציון אמיר והתנהלותו מול התובעת והשופט
- אז מה בעצם טוענת ההגנה? – תיאור ההגנה את אירועי היום והטקטיקות של עו"ד אמיר
- להוציא את הפיליווד מהחדר – התמודדות עם טענות בסיסיות הנוגעות לפאילווד בתיעוד התקרית
- בין כותלי בית המשפט – המעבר אל הנושאים והבעיות שהועלו בבית המשפט
- התיק שלא היה שם – התיק שצמוד לפצע היציאה, ללא דם?!
- בעיית תעלת הקליע – התמודדות עם עדות ד"ר קוגל בנוגע למיקום היורה לפי פצעי הגופה
- בעיית מעיכת הקליע – התמודדות עם עדותו של ד"ר קוגל על חוסר הרציונאל של צורת הקליע
- קונספירציות – אשר מועלות ע"י הגנה, שלכאורה מזכות את דרי
- ה-M16 והקלאצ'ניקוב
- דרי לא ירה כדור חי
- לדרי לא הייתה בכלל זווית ירי לעבר נווארה
- היה קו ירי עקרונית, אבל היה טרקטור באותו רגע שהסתיר אותו
- נווארה לא היה שם
- נווארה נהרג לפני הארוע והשתמשו בגופתו להפליל את דרי
- נווארה עדיין חי
- נווארה נורה ע"י החיילים שהיו על "המשטח"
- נווארה נורה ע"י צלף אלמוני
- נווארה זייף נפילתו ונהרג בידי הפלסטינים לאחר מכן
- הגופה שנבדקה בנתיחה, איננה של נווארה
- תאוריית ההשתרבבות – על עסקת הטיעון והתסריט שמאחוריה
- החמ"ל הסטרילי – הנהלים בהכנת מחסניות התחמיש בחמ"ל
- שרשרת ההשתרבבויות – הטעויות והמקריות הנדרשת בכדי שכדור חי יגיע למחסנית התחמיש בחמ"ל
- ההשתרבבות הבודדת – הטעויות והמקריות הנדרשת בכדי שדרי לבד "ישרבב" את הקליע
- התחקיר הראשוני – בדיקת המחסניות
- ההתעסקות במחסניות – מצד דרי
- לא מדובר על טעות אחת -האם רשלנות יכולה לקרות שוב ושוב?
- יאללללהה! – חיפוש האקשן של דרי
- תגובה לחקירה – התגובות של דרי לחברים ולמשפחה
- יחסו לאירוע – הבעת גאווה במעשים שהוא מכחיש שביצע
- איפה הגומי?! – כיצד ניצל "במקרה" מפגיעה עצמית
- אבל מה אם הטעין טמפון והנשק לא התפוצץ?
- פסק הדין שלכם – סקר פסק הדין בו אתם מחליטים: אשם\זכאי?
- לסיום כמה נקודות למחשבה – מעבר למשפט. ביקורת מערכתית
- רשלנותו של דרי, נעוצה ברשלנותה של התקשורת
- רשלנותו של דרי מבוססת על רשלנות פושעת של הצבא
- ההשתרבבות של מקרי השתרבבות – האם במקרה מתפקששים לחקירה ולתביעה תיקים כמו של בן דרי?
- מדריך לרוצח – האם זיכוי דרי, אינו מגדיר תוכנית פעולה לחזור על המעשה מבלי להענש?
- לאקונה רצויה – האם חוסר הענישה במקרים כשל דרי, מעיד שזו לא טעות, אלא המטרה?
- סוף דבר – מחשבותי האישיות על דרי, המקרה ומה שכל זה אומר על כולנו
מעשה שהומצא, כך היה
יום חמישי, 15.5.2014, 13:45 – במהלך הפגנת 'יום הנכבה' בביתוניא, בן דרי, שוטר מג"ב, תועד בוידאו כשהוא יורה לעבר נאדים נווארה:
באותה הפגנה, שעה ורבע לאחר מכן, בשעה 15:00, נהרג מוחמד אבו דאהר, מירי בגבו, בעודו מתרחק מהעמדה של דרי וכוח המג"ב:
נוסף לאלה נפצע גם מוחמד עזה מירי בחזה ופצוע נוסף מירי חי בידו.
הסרטונים נצפו בכל העולם ומאותו רגע יתחילו להופיע בישראל שלל תיאוריות קונספירטיביות בנוגע להיות הסרט מבוים ("פאליווד"), מחסור בכתמי דם מתחת לגופות, בעיות עם הקליע וכדומה. הפוליטיקאים, הצבא והמשטרה, דרי, התקשורת, ושלל "מומחים", הוגים או לפחות תומכים בתאוריות אלו, המזכות את דרי ובו זמנית מרשיעות את הפלסטינים. כל התקרית כולה הפכה בישראל לבדיחה שרק חושפת את העליבות, כביכול, של ה"פאליווד" הפלסטיני ושל השמאלנים התמימים שמאמינים לו. השיא של גישה זו הומחש בסרטונים עצמאים ברשת, כמו זה, שלפי יוצריו הצינים, צולם "בידי צלם מהימן של 'בצלם' בצירוף עדות ראייה של סטיבי וונדר":
אלא שכחודש לאחר התקרית, נתיחת הגופה של נאדים נווארה, אשר התבצעה בנוכחות שני נציגים ישראלים (לצד פלסטינים, אמריקאים ונורווגים – שהגיעו כולם לאותה מסקנה), הוכיחה כי נווארה נהרג מאש חיה. השוואת הרסיסים שבגופת נווארה, לקליע שנמצא בתיק הגב שלו, מצאה שהוא הקליע שעבר דרך גופו. השוואת אותו קליע לנשק של דרי
, מצאה כי הוא נורה מנשקו. משפחתו של אבו טאהר בחרה שלא להוציא אותו מהקבר, ולכן דרי הואשם רק במקרה של נווארה (מוחמד עזה נבדק ע"י ישראלים ונמצא שנורה מירי חי, אבל גם בירי שלו דרי כלל לא הואשם).
ולמרות הראיות הללו, אשר נשמעות כמו "תיק סגור", התבשרנו בשבועות האחרונים שנשקלת עסקת טיעון בינו לבין התביעה, שעלולה להחתם בחמישי הקרוב (19.1.2017), בה יודה דרי בגרימת מוות ברשלנות בלבד. לא רק זאת, אלא שההגנה של דרי דחתה את ההצעה, בדרישה לעסקה אפילו קלה יותר.
אז כיצד הגענו מארוע מזויף לחלוטין, לרצח או הריגה וודאיים לחלוטין, ולבסוף לטעות טכנית בלבד? האם מדובר ברוצח סדרתי, או שמא לוחם אמיץ המואשם ע"י משפטנים וסמולנים, השואפים "לקשור את ידי החיילים", כפי שטענו בקבוצת "נותנים גב למג"ב" שנולדה בעקבות המקרה?
הדרמה, כך מסתבר, לא עצרה בשטח ובסרטונים שתיעדו את המקרה, אלא המשיכה עם תהפוכות והפתעות, במהלך החקירה ואל תוך כותלי בית המשפט. לפני שנכנס לחומר הראיות, נדון בקצרה בנושא ה"פאליווד" ונכיר את הדמויות המשפטיות, שכן התיאוריות הללו והיחסים שבין התביעה, ההגנה והשופט, לדעתי משפיעים דרמטית על התוצאה של ההליך.
הערה: לפני שנתחיל אבהיר שאין לי ויכוח משפטי עם מי שאינו מאמין באופן עקרוני בהרשעת חיילים\שוטרים בהרג פלסטינים, מטעמי דת, תנאי-מלחמה, מורל-הצבא וכדומה (השאר יכולים לדלג). לדוגמה ובכדי למנוע מראש את הויכוח:
"הגנה עצמית מורחבת" – מרגע שפלסטיני מבצע עבירה המערבת אלימות, כדוגמת זריקת האבנים שביצע נווארה, אזי שמותר להרוג אותו (גם אם הפשע התבצע בעבר)
"עונש מוות למחבלים" – מותר להרוג פלסטינים המוגדרים כ"מחבלים" (לפי ההגדרה הרחבה ביותר, הכוללת זורקי אבנים, אשר לא פצעו אף אחד) וזאת ללא קשר לנסיבות ואף ללא צורך במשפט
"חסינות החייל למען חוסנו של הצבא" – אי-העמדה לדין של חיילים אשר פגעו בפלסטינים, ללא קשר לנסיבות, מפאת ערעור תחושת הגיבוי של חיילים אחרים, אשר יפחדו לפעול בשטח "ללא עו"ד צמוד".
עמדות כאלה ואחרות אכן נפוצות בציבור, אבל לא בחוק הפלילי (כפי שראינו במשפט אזריה לדוגמה). טקסט זה נועד לפנות לימנים ושמאלנים כאחד, ובלבד שאתם שופטים את דרי לפי החוקים הפליליים כפי שהם, ולא כפי שאתם מאמינים שהם צריכים להיות (חקיקה משנים בכנסת ולא בבית המשפט). בשאלון שבסוף הטקסט, הוספתי אפשרות ל"הרשעה עקרונית עם זיכוי בפועל", עבור מי שרוצה לומר שהוא מסכים שלפי החקיקה הקיימת יש להרשיע, אך אינו מסכים עם חקיקה זו. למרות זאת אדגיש: לא דרי, לא הגנתו, ולא חבריו לכוח, טענו או טוענים כי בכלל מדובר בהגנה עצמית או שהיתה הצדקה לירי חי. הטענה היתה ונותרה שדרי לא ירה חי או לא ידע שירה חי. כך שאתם פוסלים ניהול משפט הוגן, למען טענה שאפילו הנאשם אומר שאינה נכונה.
הפיליווד שבחדר
כפי שראינו, טרם המשפט הועלו בישראל שלל תאוריות קונספירטיביות המזכות את דרי, שלמעט במשפט זדורוב ועוד בודדים בהיסטוריה הישראלית, בדר"כ היו נפסלות כמגוחכות. אבל שופטינו – ובטקסט הזה שופטינו הם אנו – בתוך עמנו יושבים והם באים עם נטיות מוקדמות להניח לטובתו של החייל היהודי ולרעתו של זורק האבנים הפלסטיני – מבלי שזה ידרוש מחשבה גזענית אחת. אנחנו מיד נמשיך עם המשפט עצמו והראיות, אבל זוהי נקודה מהותית שיש להבינה קודם.
מזה עשורים שמסבירים לנו, הישראלים, שישנה תעשיית פאליווד פלסטינית, המביימת או עורכת סרטונים רבים, כך שיווצר הרושם שפלסטינים נפגעו או נהרגו ע"י חיילים יהודים בזדון (הבהרה: אני לא מדבר על שקרים, הסתה, ותמונות סטילס ערוכות ברשת, אלא הפקות וידאו של ממש. "פאליווד" מלשון "הוליווד פלסטיני" – דהיינו סרטים מבוימים). ומכאן נולדה בנו תחושה שלא נדרשת לגזענות, שקונספירציה המערבת רופאים, עשרות שחקנים, אלפי עדים, צלמי עיתונות, והחלפת גופות – דבר שבמשפט רגיל היינו פוסלים בגיחוך – במקרה הזה עלינו לשקול אותה בכובד ראש ואולי אף לראות בה תרחיש "סביר", שלא הנאשם צריך להוכיח, אלא הקורבן צריך להפריך.
כך, עוד לפני שראה את התיעוד, אמר שר הביטחון דאז יעלון: "כבר ראיתי הרבה סרטונים ערוכים ואני מכיר את השיטה". כשלמעשה הוא לא ראה הרבה סרטונים פלסטינים ערוכים, אלא כמותנו, פשוט מרגיש שראה (כי אנו מערבבים בין תמונות וסרטים שקריים הנפוצים באינטרנט, עם חומר גלם שממש מקורו בתקרית בינינו לפלסטינים).
אינני רוצה להכנס לוויכוח הזה כאן, אך רק אומר בתמצית שסך הכל, על 50 שנותיו של הכיבוש ויותר ממאה שנים של מאבק, יש רק 2 מקרים שבכלל מואשמים בהם הפלסטינים בביום אירוע חי בוידאו – א-דורה ו"ההלוויה המזויפת". בהלוויה בכלל אין מעורבות של ישראלים, כך שלמרות התחושה שלנו והנאמר לנו בתקשורת, מקרה בו הפלסטינים מואשמים בארוע וידאו מבוים אשר מערב כוחות ישראלים (שמן הסתם אינם חלק מההפקה, מה שהופך את הבימוי לקשה יותר), יש רק 1 בכל ההיסטוריה – וגם הוא מעולם לא הוכח כפאליווד (מפני שלא הוציאו את גופת א-דורה מהקבר ומפני שצה"ל, לטענתו מסיבות מבצעיות, הרס את הקיר שמאחורי א-דורה ואביו, שבו היו הקליעים שיכלו לזהות את היורים).
התרשלות התביעה בתיק דרי, לטעמי, איננה נובעת מכך שלא עשתה את עבודתה הרגילה, אלא שלא השכילה להבין שעבודתה הרגילה אינה מספיקה במקרה שכזה. אם מקרה אחד דומה (שלא הוכח מעולם), הספיק עבור מרבית הישראלים בכדי להאמין שפאליווד לא רק אמיתי, אלא גם נפוץ ומצדיק זיכוי, הרי שהתביעה היתה צריכה להתכונן לסטנדרט שכזה (בלתי הוגן או מוצדק משפטית ככל שיהיה).
לכם, השופטים-הקוראים, רק אומר שקיום מקרה או שניים בעבר בו הפשע שבמרכז המשפט זויף (למרות שאין הוכחה לכך), איננה סיבה לזיכוי. אין למעשה אף פשע בספר החוקים, אשר ב-50 שנים האחרונות לא תמצאו מקרים שבהם זויף הפשע או הופלל אדם בו (תלונות שווא, עדויות שקר, זיוף ראיות ועוד, קורים כאן בישראל – גם בלי קשר לפלסטינים). בכדי לזכות אדם מפאת הפללה קונספירטיבית שכזו, אנו נדרשים להוכיח את קיומה בפועל ולא את קיומה התאורטי בשני מקרי עבר.
לצורך העניין, יש לנו עשרות ומאות חיילים ושוטרים יהודים שתועדו ו\או הורשעו ברצח\הריגה\תקיפה ללא סיבה של פלסטינים, ובכל זאת, אנו לא מקבלים בישראל את הטענה שכוחות הביטחון ככלל, אינם מוסריים. מבלי להכנס באמת למוסריות של הצבא או הזיוף של הפלסטינים, הרי שאם עשרות ומאות מקרים שכאלה אינם מצדיקים מבחינתכם את התיוג של הישראלים, ודאי שמקרה אחד לא מצדיק את התיוג של הפלסטינים. או בהופכין: אם מקרה אחד (לא מוכח) של פאילווד, מבחינתכם מצדיק את הקביעה כי יש לראות בכל תיעוד של תקיפת פלסטינים כזיוף, אז ודאי שמאות מקרים של תקיפת פלסטינים (אשר הוכחו בבית משפט ישראלי) דורשים שנראה בכל תיעוד שכזה כאמת ודאית.
כמובן ששתי הגישות אינן נכונות, וכל שאני מבקש, הוא שתשארו אובייקטיבים.
זה לא עוד עורך דין:
עו"ד ציון אמיר, הוא כאמור מהמובילים בתחום הפלילי בישראל, וייצג פוליטיקאים, סלבס, ראשי ארגוני פשיעה מאורגנת, ובתחומינו (הסכסוך הישרא-פלסטיני) גם שלל נאשמים בתכנון או פגיעה בערבים ושמאלנים, ביניהם את עמי פופר, חבר במחתרת בת-עין, דרור עדני מרצח רבין, כנופית ליפתא, אחד מרוצחי אבו ח'דיר וחשוד בהצתה של משפחת דוובאשה.
עו"ד אמיר הוא מקצוען בתוך כותלי המשפט (מה שידוע כ-Trial Lawyer, לעומת עו"ד שמתמחים בהסדרים ללא משפט), מה שאומר שהוא אינו עוסק רק בחוק היבש, אלא בפסיכולוגיה וברגשות של המעורבים בתיק – העדים, השופט, התובעת – מתוך ההבנה שבסופו של דבר, עד כמה שאנחנו רוצים להאמין שאנו אובייקטיבים ושיש חוקים מסודרים להליך המשפטי, אנחנו לא (גם השופטים אינם). הוא מודע היטב למגבלות הזמן והכסף של התביעה, ויודע כיצד למרוח דיונים ולהתיש את המערכת – הכל במטרה לייצר לחץ, אשר בסופו של דבר, יוביל לעסקת טיעון המיטיבה עם מרשיו (כפי שקורה בתיק שלפנינו, שנגרר כבר מעל לשנה, עם כ-50 דחיות של מועדי דיון – רובן המכריע לדרישת עו"ד אמיר).
אין ספק שהתביעה ידעה בדיוק מי הוא עו"ד אמיר. למרות שכך וכמו שהודגם לגבי טענות הפאליווד, האסטרטגיה של התביעה ורמת ההכנה למשפט, כפי שעולה מהפרוטוקולים, אינה לוקחת את זה מספיק בחשבון. עו"ד אמיר נכנס בדיוק במרווחים שהותירה התביעה בחקירות וההכנות למשפט, לוחץ במכוון על התובעת ואף לועג לה ומבזה אותה בהצגות תאטרליות (ככל הנראה מזויפות) ושחצניות (שככל הנראה איננה מזויפת), בכדי להוציא אותה משיווי משקל (ומצליח בכך). לפרשנותי לפחות, התביעה מחמיצה בעקבות כך רמזים וחיזוי של כיווני החקירה שעו"ד אמיר מכוונן אליהם, ולעיתים מפספסת התנגדויות ראויות או כושלת ונקטעת (ע"י אמיר) בניסוח אותן התנגדויות.
קטע ערוך מעט מפרוטוקול המשפט (ניתן לדלג). האות 'ש' מסמנת דבריו של עו"ד אמיר:
אמיר חותך את כהן ללא הפסקה, צועק עליה, צוחק עליה, קורא לה ולתובעת שלצידה "בנות" ומתבהם עליה בשחצנות. כל כך בולט הדבר, שמספר פעמים מבקשת כהן שהשופט כבר יתערב. אבל השופט טפרברג, מפאת שובניזם, אפתיות, או סגידה לעו"ד אמיר (והוא אכן משבח אותו שוב ושוב לאורך המשפט), מאפשר לה לומר את דבריה, מתעלם באיזה "תודה", וממשיך הלאה. אמנם אין נקודה ספציפית שבה נראה שהדבר שיבש לחלוטין את המשפט, אבל יש תהליך הדרגתי של הטיה והתשה של התובעת והשופט ע"י אמיר, אשר לדעתי בסופו של דבר כן מעוות את ההליך התקין וכן מוביל לתוצאות שאין מקורם בחוק או בתקנות המשפט.
ברור מאליו שבהליך משפטי לא נשמע קללות ושאלו אף עלולות לעלות לעו"ד ברישיונו. אך אם הוסרו הקללות, הרי שהרף שהיה לפניהן – צרחות, בוז, גסות ועלבונות – מחליפן. כך שבמונחים של תחום השיח שבכלל אפשרי בבית משפט, עו"ד אמיר מקלל את התובעת, ובית המשפט, בדמותו של חסר-הכבוד השופט דניאל טפרברג, לא מתערב. באופן כללי, גם כשהשופט טפרברג מקבל החלטה, אם עו"ד אמיר מתעקש וצורח, טפרברג במקרים רבים מתקפל ונסוג.
המעוניינים מוזמנים לקרוא לדוגמה את הצגת הצרחות הילדותית שלפניכם (ניתן לדלג), העולבת בתובעת ומתעלמת מהשופט, עד שעו"ד אמיר גם "מתפטר" מתפקידו וכופה על השופט הפסקה בכוח הגרון (גם בפרוטוקול הקודם שהבאתי עשה זאת), מפני שהשופט בצדק לא מאפשר לו לשאול על עבר פלילי ובטחוני של עד:
כהן: "אוכל לדבר פעם שני משפטים שלמים?", אמיר: "את מדברת יותר מידי". קטע ערוך מפרוטוקול המשפט.
אז מה בעצם טוענת ההגנה?
כאמור, משפט אינו קרב בין שני נרטיבים, כפי שרואים בסרטים, ולהגנה של דרי אין כלל נרטיב אחד ברור. למעשה, עו"ד אמיר מטיל ספק בכל אפשרות ולגבי כל עד ובדיקה מדעית. קו ההגנה הוא קו הגנה הדרדרותי המפקפק בהכל:
בן דרי
לא היה ירי, ואם היה אז לא ביצע אותו דרי, ואם ביצע אז לא היה ירי חי, ואם היה חי אז לא ניפגע אף אחד, ואם נפגע אז לא הדמות שנראית בסרטון, ואם זה מי שבסרטון אז הוא בכלל לא נווארה.
לצד כל התאוריות הללו, ישנה גם תאוריה מקבילה – תאוריית ההשתרבבות:
דרי אכן ירה והרג את נווארה, אבל לא ידע שהוא יורה כדור חי.
כשם שצריך לעשות עו"ד הגנה טוב, עו"ד אמיר מפנה את הפנס לספק, בכל מקום שבו הוא נמצא (ואפילו היכן שלא), עד לרמה שבה אתה מתחיל לאבד את התמונה הכללית שהתחלנו עימה ורואה רק ספקות בכל מקום.
הטקטיקה הזאת היא מכוונת, אך בנויה על אי-הידיעה או הקושי שלנו כאנשים, לזכור שספק איננו מצטבר:
3 ראיות המצביעות לאותו הדבר (ואינן תלויות זו בזו), שהחלו דרכן כודאיות והורדו לרמת ה-90% נניח, עדיין כמכלול משמעותן כמעט וודאות. אם אני יודע שבחרתם מספר בין 1 ל-3, מידת הוודאות שלי במספר שבחרתם היא 33%. אם אני יודע שבחרתם מספר בין 3 ל-5, אז היות ועדיין יש שלוש אפשרויות, אני עדיין ב-33%.
עו"ד אמיר מכוון אותנו לא לחבר את הראיות, אלא לשפוט אותן בנפרד ולהסיק מה-67% ספק בכל אחת מהן, שישנו ספק כללי המצדיק זיכוי הנאשם; דהיינו להתעלם מכך שכשמחברים את שני הטווחים – 3-5 ו-1-3 – מתברר שהמספר היחיד שאפשרי שבחרתם הוא "3", וזאת במאת האחוזים.
זה תרגיל שאפילו כשאני מציין אותו בפניכם, קשה שלא ישפיע עליך (במיוחד שבמציאות זה לא קל וניתן לכימות כמו הדוגמה המתמטית שהצגתי). התחושה הטבעית היא שאם לכל ראיה אפשר למצוא מילוט אפשרי – הגם שהמילוטים סותרים זה את זה או שהם בהסתברות מאוד נמוכה ואף הזויה – אזי שיש לזכות. ובכל משפט בקליבר הזה, המערב עו"ד צמרת ועשרות ומאות עדים ומומחים, יהיו סתירות ושלל דברים מוזרים. מבחינת ההגנה שום דבר אינו ידוע, למעט היותו של בן דרי לוחם מצטיין שהינו חף מפשע.
בסופו של דבר, תצטרכו לקחת את אותה סתירה או ראיה מוזרה, ככל שתרגישו שיש כאלה לאורך הטקסט הזה, ולשאול: "או קיי, נניח שכך הדבר. זה בהחלט מוזר או אפילו חשוד. אבל כיצד זה מסתדר עם כל שאר הראיות אשר אינן בספק?".
היות וכאמור אין גרסת הגנה הטוענת חד-משמעית שקרה כך וכך, הטקסט שלפניכם יתעסק בכלל האפשרויות שמעלה ההגנה – מהסבירות ועד לקונספרטיביות שבהן. לפני שנתחיל, מילה מהשופט אלפרד דנינג, לגבי מהו הרף הנדרש מבחינה משפטית, בכדי להרשיע אדם:
"מידת הבטחון לא חייבת להגיע לודאות, אבל עליה לשאת רמה גבוהה של הסתברות. הוכחה מעבר לספק סביר אין משמעותו הוכחה מעבר לצל של ספק. החוק לא היה מצליח להגן על הקהילה אם הוא נתן פתח להסתברויות דימיוניות להסיט את מסלולו של עשיית הצדק. אם הראיות הן כה חזקות נגד אדם להשאיר רק אפשרות רחוקה לטובתו, שניתן לסלקה באמירה: 'כמובן שזה אפשרי, אבל כלל וכלל לא סביר', התיק הוכח מעבר לספק סביר"
להוציא את הפיליווד מהחדר
אז ראינו שהועלו שלל טענות לגבי הסרטונים ואיך שנווארה נופל וכולי, אשר הובילו אנשים לחשוב שמדובר ב"פאליווד" (ארוע מבוים בידי פלסטינים). להלן אסביר את הבעיות שנטענו שקיימות בסרטים ואפתור אותן. היות ואת רוב הדברים האלה עשיתי כבר בנספח של התחקיר הראשון על הירי, אני אעבור מאוד בקצרה על כל נושא (מי מכם שזוכר מוזמן לדלג על הקטעים שלא רלוונטים אליו).
כהקדמה לכל הבעיות אציין שבאופן אירוני, הסיבה שאנו מאשימים את הפלסטינים בבימוי ארועים מתועדים כאלה של ירי, היא דוקא שאנחנו רגילים לראות אותם בסרטים שבאמת מבוימים – הוליווד. בעצם כל הבעיות שהוצגו אינן סתירה עם המציאות, אלא עם ההוליוודיות של המציאות שהורגלנו אליה.
מדוע נווארה בולם נפילתו עם ידיו?
החל מגיל 6 חודשים, בשילוב עם זחילה ולקראת התפתחות ההליכה, כל התינוקות מפתחים רפלקס הקרוי רפלקס הצנחן. מטרתו להגן עלינו ובעיקר על ראשינו, כאשר אנו נופלים. הרפלקס מאוד בסיסי – לשלוח ידיים אל עבר הכיוון שאליו אנו נופלים.
למעט אם הירי פוגע במוח או בעמוד השדרה, כך שאין שדר עצבי המורה לידיים לממש את הרפלקס (לעיתים גם בלב או אבי העורקים תהיה קריסת מערכות מהירה מספיק), אנחנו נראה בהרבה מקרים של נפילה (גם כתוצאה מירי) אנשים שולחים ידיים לבלימה.
נווארה לא נפגע באף אחד מהמקומות הללו. היות וההרוגים לא מתו עוד בנפילתם, כך גם מוסברת העובדה שבחרו להתגלגל ולא להשאר עם הפנים ברצפה (כפי שכל אדם שנופל עושה).
אם נווארה נורה מלפנים, מדוע לא עף לאחור?
עוד מיתוס טלוויזיוני או כמו שהעיד ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל: "הסיפור הזה של אנשים שעפים מהירי הוא קשקוש".
חוקי פיזיקה קובעים שאותו הכוח המופעל מהכדור על הנורה, מופעל מהרובה על היורה. אותה דחיפה קלה שאתה מרגיש כשאתה יורה בנשק, היא אותה דחיפה קלה שמרגיש מי שנורה מהכדור (ולמעשה הרבה פחות, מפני שהכדור קטן וחודר את הגוף, בעוד שקת הרובה ממקסמת את כל האנרגיה בדחיפה). לו כדור היה מעיף את הנפגע לאחור, אז ירי אותו הכדור היה מעיף את היורה גם כן (ולמרחק גדול יותר).
שוברי המיתוסים עשו פרק שלם על המיתוס הזה, ואתם מוזמנים לצפות בעודם עוברים מנשקים רגילים לדברים שגובלים בתותחים – ועדיין לא מצליחים לגרום לגופה לעוף לאחור כמו בסרטים, או לזוז בכלל (אזהרה לאוהבי חיות: הם משתמשים בגופת חזיר):
האם ניתן לירות כדור חי כאשר על הרובה מותקן רומה לירי סלילי גומי?
כשרק התפרסם האירוע, הרבה אנשים הצביעו על העובדה שעל הנשק של דרי היה מותקן רומה, שהוא בגדול תוספת המוברגת לחזית הרובה, ומשמשת לשיגור סלילי גומי (בהמשך נכנס לפרטים).
אנשי תקשורת, דובר צה"ל, ובעיקר יוסף יקותיאל בחדשות 2, אמרו שירי חי פשוט בלתי אפשרי דרך הרומה:
עוד בתחקיר הראשון הצגתי את הברושור של יצרן הרומה, שמראה שלא רק שירי חי אפשרי דרכו, אלא שתוכנן במיוחד בשביל זה (בכדי שאם חייל נקלע לפתע לצרה, הוא לא צריך להבריג החוצה את הרומה בזמן שמישהו רץ אליו עם סכין נניח).
כן… המומחה לנשק לא הבין כלום בנשק שהוא דיבר עליו (הוא לא יהיה המומחה האחרון בתיק שלפנינו שיעשה זאת).
סעיף 3 מלמעלה: "יכולת ירי קליעי 5.56 קטלניים, ללא הסרת המתאם"
מדוע לא רואים דם בסרטוני האבטחה המתעדים את הירי?
מיתוס הדם המשפריץ, גם הוא מקורו בקולנוע. למעט אם נקרע איזה עורק הקרוב לעור, פגיעת קליע רגיל לא תניב נתזים של דם. מצלמות האבטחה אינן באיכות גבוהה, אבל ההרוג השני באותו היום, אבו טאהר, תועד גם בסטילס ואפשר לראות את הדם בחזה שלו:
קליעים הנורים מ-M16 מייצרים פתח כניסה ויציאה קטנים, ועיקר הנזק הוא פנימי (כפי שנמצא גם בנתיחות). כמו צינור דולף בתוך הקיר, לוקח זמן עד שכמות משמעותית של דם תצא מפצע ירי שכזה (למעט ירי בראש, צוואר ומקרים חריגים).
נוסף על כך, הקליעים הללו, במעברם בגוף (וגם באוויר או במים), מתקדמים כל כך מהר, שהם מייצרים תת-לחץ או וואקום מאחוריהם. דהיינו לא רק שדם אינו משפריץ כמו בסרטים מנקודת הפגיעה, אלא להפך – הוא נשאב ונסחף פנימה, ביחד עם איברים ורקמות, אחרי הקליע. כך שיותר סביר לראות דם מפצע היציאה (נווארה גם כן תועד בסטילס, אבל היה עם תיק ולכן לא נראה כלום. טאהר, למעלה, נורה בגבו, ולכן אנו רואים דם בחזה).
לגבי כתמי דם על הכביש – שני הפצועים הורמו תוך שניות מפגיעתם. היות וכאמור דם לא משפריץ החוצה, הם היו נדרשים לשכב זמן מה, בכדי שיראו כתמים על הרצפה.
שימו לב שלמעשה הכל כאן מוכיח ההפך: לו מישהו היה מביים את הארוע, ועושה זאת כמו בסרטים, היינו רואים שלל דברים שהיו נראים לנו הגיוניים (לעוף מפגיעת הקליע, ליפול בלי בלימת הידיים, להשפריץ דם וכדומה), אבל למעשה היו מעידים על "פאליווד". מאשימים בפאליווד, מפני שרגילים להוליווד.
האם הווידאו של מצלמות האבטחה ערוך?
הוידאו ממצלמות האבטחה נאסף ראשית ע"י המודיעין הפלסטיני. כשהוחזר לבעל הנגריה, נמחק החומר משם (הם העתיקו אותו אליהם ולאחר מכן העבירו אותו לארגון זכויות אדם פלסטיני, שפרסם ראשית רק את רגעי הירי ולאחר מכן, את כל 12 השעות מכל מצלמה). בעל הנגריה העיד שהם עושים זאת בכדי שהצבא לא יזהה בוידאו זורקי אבנים ויעצור אותם. עו"ד אמיר מנסה לטעון בכך לקונספירציה ואפשרות של התעסקות בחומר הגלם.
אלא שהוידאו רציף במשך 12 שעות. נוסף על כך, יש וידאו מ-4 מצלמות אבטחה שפונות לצד הרחוב בו התרחש הארוע, ויש ביניהן שטחים חופפים – דהיינו לכל שתי מצלמות יש לפחות אזור שניתן לראות אותו בשניהן. אנשים הזזים בין מצלמה למצלמה, נראים עושים זאת בדיוק באותו הרגע ובדיוק באותו אופן. נוסף על אלו, יש תמונות סטילס וסרטונים נוספים (של CNN ואחרים), שגם הם מסתנכרנים עם הוידאו, ובינם לבין עצמם. להלן סנכרון פלסטיני של מצלמות האבטחה, CNN, שני צלמי וידאו נוספים שהיו בארוע, ותמונות הסטילס של סאמר נאזל. עיקבו אחר העיגולים בכדי למצוא את החפיפה בין הסרטים:
הסינכרון הבא (ויש עוד הרבה) בוצע ע"י חברה לניתוח פורנזי באנגליה, בכדי לבדוק האם רגע הירי של דרי, מסתנכרן עם רגע הנפילה של נווארה (הם משתמשים בתנועתו של האיש בלבן שרץ בשתי מקורות הוידאו – CNN ומצלמת האבטחה – בכדי למצוא נקודת סינכרון, ואז מריצים לאחור את אותו מספר פריימים בשני הסרטים, עד לרגע הירי):
המורכבות של עריכת וידאו אחד (מבלי להשאיר סימנים שגוף כמו צה"ל או המשטרה יוכלו לזהות) היא בפני עצמה אתגר, אבל המורכבות של עריכת 4 סרטים שונים שיש ביניהם חפיפה, היא דמיונית. הסנכרון של 4 מצלמות אבטחה, כ-5 מצלמות של עיתונאים, ועוד כמה מצלמות חובבנים – על עשרות שעות וידאו ומאות תמונות סטילס – פשוט איננה אפשרית (בוודאי לא מבלי שצה"ל והמשטרה לא יעלו על זה).
כך העיד גם סגן אלוף גיא נפתלי, מומחה לניתוח חזותי בצה"ל, מזה 25 שנה:
"הוידאו נבדק, אין בו עריכות. […] אין היום ספקות לגבי אמינות הסרטים, הגם שהיו שם שתי מצלמות משתי זוויות".
נדגיש שהוא מעיד על סמך צפיה חלקית בסרטים, אשר נדרשה לצורך כתיבת הדו"ח שלו לבית המשפט. כשהוא קובע שאין עריכות הוא מתכוון שהוא לא ראה כאלה ונותן עדות שמיעה לגבי בדיקות שעשו אחרים שקבעו שאין כאלה.
בחקירתו הנגדית, מקשה עו"ד אמיר על סא"ל נפתלי, וטוען בפניו שהוא אינו מומחה לעריכה ועיוותים בסרטים.
"בצבא אני מומחה. […] אם הרמטכ"ל רוצה לדעת אם הוידאו נערך או לא, אז הוא יכול לפנות גם אלי".
סרטוני מצלמות האבטחה הלא ערוכים (החיתוך הוא עקב מגבלות טכניות מול יוטיוב. ל-12 שעות רציפות יש לפנות ל"בצלם"): מצלמה אחת (1, 2), מצלמה שניה (1, 2, 3), מצלמה שלישית (1,2,3,4), מצלמה רביעית (1,2,3).
בין כותלי בית המשפט
סיימנו עתה עם התיאוריות הפשוטות יותר, שעסקו בעיקר בסרטים ובנראה בהם. עתה נכנס אל בית המשפט ונחיל לעסוק בתיאוריות, בראיות ובבעיות שעלו בו. למען הסדר הטוב, בחרתי שלא להציג את ההליך כפי שהתנהל, אלא התמקדות בכל נושא\בעיה בנפרד – מהתחלה עד הסוף, עם כל העדויות והראיות שעסקו בה.
התיק שלא היה שם
בעת הירי נשא נווארה על גבו תיק. בתוך אותו תיק, נמצא הקליע שזיהה את דרי בתור היורה, לאחר שחלף בגופו של נווארה וקרע את בד משענת התיק. נווארה נפל ודימם מפתח היציאה של הקליע. שניות לאחר מכן הורם באוויר, נישא כ-20-30 מטר והוכנס אל תוך אמבולנס: הכל כשתיקו עדיין על גבו.
ב-18.5.2016, מגיעה גברת יעל הרמן, מומחית מהמעבדה לזיהוי פלילי במשטרת, לתת עדותה. הרמן מצאה DNA על התיק, הקליע, וחוברת וספר, שהיו בתוך התיק. ה-DNA התאים לצאצא זכר של ההורים של נווארה (היות ודגימת הגופה של נווארה כשלה לייצר DNA, הוידוא נעשה מול הוריו).
דם על החוברת מהתיק של נווארה
אלא שעו"ד ציון מפנה אותה לבעיה דרמטית בדו"ח שלה:
דם בתוך התיק, ללא דם על התיק. דם קסם שקופץ מהגופה, אל תוך התיק, מבלי לגעת בחלקיו החיצוניים, למרות שנווארה נשען עליו בעודו מדמם, לפחות חצי דקה, אם לא יותר.
הבדיקות המזכות, אשר אינני מעוניין בהן:
לאורך המשפט, כמו העדות הדרמטית הזו, עולות עדויות דרמטיות נוספות, בנוגע לממצאי מעבדות וחקירות: זיהוי ה-DNA של הגופה ועל הרסיסים נדפק, לא בוצעה בדיקת DNA לשלילת אחיו של נווארה, לא בוצע איכון טלפון של נווארה בעת הארוע ועוד.
בכל המקרים הללו, עו"ד אמיר שוטח בפני בית המשפט את זעמו על מחדלי החקירה, והבדיקות החסרות אשר בוודאי היו מזכות את מרשו. לו רק נעשה האיכון, הייתם רואים שנווארה כלל לא היה שם. לו נבדק ה-DNA הייתם רואים שההרוג כלל איננו נווארה, ובמקרה שלנו:
לו רק נעשתה בדיקה ביוכימית, היינו רואים לא רק בעין אלא גם במעבדה, שאין כל דם על התיק. ואם אין דם על התיק, הרי שהדם שבתוך התיק, נשתל שם.
יש רק דבר אחד שעו"ד אמיר מקפיד שלא לעשות בנוגע לכל הבדיקות החסרות שהיו מזכות את מרשו: לבקש שיבצעו אותן!
הבדיקות המזכות, אשר בלתי אפשרי לבצען:
המקרים היחידים שעו"ד אמיר דורש בדיקות, הן כאשר הוא יודע שאלו אינן ניתנות לביצוע:
- הוא דורש את כל רסיסי הקליע שיצאו מהגופה, בכדי שיוכל לשקול אותם ולראות אם הם מסתכמים לכדי משקלו של קליע אחד (לא בדיקה שימושית למעט במקרי קיצון: אם נמצא הרבה יותר או הרבה פחות מקליע). אלא שהוא יודע שלצורך בדיקת הרכב הקליע, היה הכרח להמיס את אחד מהרסיסים.
- הוא דורש לבדוק את הוידאו המקורי של מצלמות האבטחה, כשהוא יודע שזה נמחק ע"י המודיעין הפלסטיני (ממש העותק הראשוני שהוקלט על ההארד-דיסק של בעל הנגריה). אבל אנו יודעים שהוידאו נבדק ואמין לחלוטין. אין בדרישה לבדוק את המקור, שום דבר בכדי לפגוע בהעתק, למעט בכדי לזרוע בנו איזו תחושה של ספק ושל קונספירציה.
- הוא דורש את החולצה שלבש נווארה, שנקרעה לצורך הניתוח שלו ונזרקה ע"י עובדי בית החולים. אלא שהחולצה לא היתה יכול להעיד על כלום, שכן הירי היה רחוק מכדי להותיר אבק שריפה עליה. גם קונספירציה בה הירי היה קרוב (הפלסטינים רצחו אותו במקום אחר לצורך הפללה) אינה מסתדרת, כי אז הפצעים והרסיסים לא היו מתאימים. אבל הוא דורש.
הטריק מתהפך על יוצרו:
התביעה במשפט פלילי, אינה רשאית (למעט מקרים חריגים) לבצע השלמות חקירה במהלך המשפט. ההגנה זכאית להגיע למשפט כשכל הראיות, הבדיקות והחקירות, כבר בוצעו ונאספו. כעיקרון כללי, התביעה אינה רשאית "להפתיע" את ההגנה. ההגנה לעומת זאת – כן.
ולמרות שיכול עו"ד אמיר לדרוש את הבדיקות, הוא רק מצביע על חוסרן והזכאות שבוודאי היו מראות. כך מסתיים הדבר בכל המקרים שציינתי, למעט אחד. בחקירה החוזרת של גברת הרמן, מנסה עו"ד כהן להעמיק בשאלת הדם על התיק ומפה לשם, סקרנותו של השופט גוברת עליו:
שימו לב לתגובתו של עו"ד אמיר, שלפתע אינו שש לבצע את הבדיקה, שרק רגעים קודם לכן טען שתוכיח את זכאות מרשו. "באיזה רשות", שואל את השופט אמיר. "כוח בירור האמת שאדוני כל כך דוגל בו", עוקץ חזרה השופט טפרברג, ומורה על ביצוע הבדיקה.
חודש לאחר מכן חוזרת גברת הרמן להעיד עם הבדיקה החדשה: יש דם על התיק, מכל ההיקפים של חור הכניסה אליו.
התיק עם הדם וחור הקליע, לפני שהחקירה נגררה זמן רב וצבעו של הדם נעלם בבד הכהה
בעיית תעלת הקליע
בעדותו בבית המשפט ב-16.6.2016, קבע ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לפרואה משפטית, כי תעלת הקליע בגופו של נווארה – דהיינו מסלול הפצעים והנזק שהותיר אחריו הקליע – היא לא מה שהיה מצפה לראות ושאינו יכול להסביר אותה. כצפוי במשפט אותו מנהל עו"ד אמיר, הדממה בקשר למשפט עד אותה נקודה הופרה, ומיד למחרת ההדלפה הגיעה לוואלה, שפרסמו זאת כך:
בכדי להבין את עדותו של קוגל, אצטרך להלאות אתכם במעט בבליסטיקה, בליסטיקה פורנזית ושאר מונחים הקשורים לירי ותוצאותיו בגוף האדם. לטעמי זה מרתק, אבל תהיו סבלניים עימי.
הבעיה שלפנינו היא כזאת:
בעת הירי, דרי נמצא על מרפסת המוגבהת מן הרחוב בו נמצא נווארה כ-5 מטרים. מנקודת פניו של נווארה, דרי נמצא מולו, מעט מימינו, ולמעלה. כך שקליע שדרי יורה ופוגע בנווארה, צריך לנוע בין פצע הכניסה לפצע היציאה, מלמעלה למטה ובאופן זניח לימין או שמאל. תעלת הירי – תעלת הנזק שמותיר אחריו הקליע – שנמצאה בגופה של נווארה, היא אכן מלמעלה למטה ועם תזוזה קלה הצידה של 3 ס"מ.
אלא שהתנועה למטה חזקה משמעותית מזוית הירי של דרי. דהיינו, ד"ר קוגל היה מצפה לראות פציעה שכזאת, כאשר היא מבוצעת בערך מהנקודה המישורית בה דרי היה, אבל גבוה יותר מעליו. זה לא עלה במשפט עד כה, אבל אוסיף ואציין שמעל לדרי אכן היו נקודות ירי אפשריות שכאלה (בניין שנמצא ממש מאחוריו).
תצלום אווירי של האזור (צולם ע"י צה"ל). הקו הוא בין מה שמכונה "המרפסת" עליה היה דרי, ובין העיגול למטה, שבו היה נווארה בעת הירי.
לכאורה, עדות זאת, כפי שהגדירו בוואלה, היא עדות דרמטית: הירי לא יכול היה להגיע ממיקומו של דרי. אלא שמי שהדליף ל"וואלה" את הפרוטוקול של העדות, עשה זאת באופן חלקי. את החקירה החוזרת של עו"ד כהן, בחרו שלא להדליף.
בחקירה החוזרת שואלת כהן את קוגל, האם היציבה של אדם תשפיע על המסלול בתוכו, והוא מאשר. היא שואלת האם עצם ההליכה, שהיא מעט שפופה, תשפיע על המסלול, והוא מאשר. היא שואלת האם העובדה שהירוי נשא תיק גב, כאשר אנו יודעים שכשאנו נושאים משקל המושך אותנו לאחור, אנו באופן בלתי מודע מתקנים זאת עם השענות לפנים – האם השענות זאת תשפיע, והוא מאשר. כשהיא מרכזת זאת ושואלת האם כלל ההשפעות הללו יכלו להספיק בכדי לייצר את תעלת הקליע שראה, הוא עונה שזה אפשרי ושנדרשת בדיקה טובה מזו שביצע בכדי לקבוע חד-משמעית.
עכשיו ודאי חלקכם יאמרו, כשם שצעק ציון במשפט, שנווארה, בעת הירי, איננו מכופף באופן דרמטי. הוא נוטה מעט קדימה, אך האם זה יכול להסביר 11 ס"מ הפרש גובה בין פצע הכניסה לפצע היציאה?
התביעה למעשה מפסיקה כאן, ומשאירה עדות נוראית, כשהיא עורערה מעט, אך עדיין – פאתולוג בכיר למעשה מעיד שמיקומו של דרי אולי אפשרי, אבל אינו סביר ביחס לפציעה. זו מכה אנושה, שהתביעה כושלת בלתקן אותה. אנחנו נעשה זאת כאן.
איבוד הגובה הטבעי:
ראשית נחשב מה הנפילה בגובה שהקליע אמור לבצע סתם כך באוויר, על פני מרחק של 25 ס"מ לערך (מרחק ממוצע מעור החזה של גבר רזה-שרירי ועד לגבו)?
דרי כאמור נמצא על מרפסת שגובהה כ-5 מטרים. נווארה נמצא כ-80 מ' מדרי. חישוב פיתגורס פשוט יבהיר לנו שזוית הירי של דרי היא בערך 4 מעלות (הרובה של דרי הוטה מעט כלפי מטה), וכך גם מצא והעיד סגן אלוף גיא נפתלי. אז כמה גובה מאבד קליע הנע בזוית של 4 מעלות, על פני 25 ס"מ? שוב נבצע פיתגורס ונגלה שהיינו מצפים לנפילת גובה של כ-2 ס"מ, לעומת ה-11 שיש לנו בפועל. דהיינו יש לנו 9 ס"מ נוספים של נפילת גובה בין פצע הכניסה לפצע היציאה, אשר אינם בקו ישר עם זוית הירי.
אלא שד"ר קוגל איננו מומחה לבליסטיקה והגם שהוא השאיר מקום לפרשנות לגבי קביעתו כי תעלת הקליע מוזרה (דהיינו בליסטיקה פנימית\פורנזית), לטעמי לא השאיר מספיק. לאחר כתיבת הטקסט הגיב לי ד"ר קוגל, ואמר שלא זו הייתה כוונתו – לקבוע חד-משמעית שאין כל הסבר אפשרי כך שבית המספט יסיק מכך שאין כל הסבר אפשרי. אלא רק שהוא לא מצליח להסביר את תעלת הקליע.
ראשית נבהיר ש-2 הס"מ נפילת גובה באוויר, אינם מה שהיינו מצפים לראות בתנועה דרך הגוף, שכן הגוף אינו אוויר. נוסף לכך, חישוב ההפרש בין הפצעים אינו מדויק (זה חישוב ביחס לנקודות בגב ונקודות בחזה ואז איזה חישוב ביניהם) ויתכן שההפרש קטן בס"מ או שניים. אבל עדיין, 7-9 ס"מ נוספים, כפי שציין קוגל, זה הרבה.
על דרך השלילה:
בשלב ראשון נפסול את טענתו של ד"ר קוגל על דרך השלילה. קוגל מניח שתעלת הקליע בגוף האדם, צריכה להיות קרובה או זהה למסלול הבליסטי של הקליע, לפני כניסתו לגוף האדם. אם השערה זאת נכונה, ונתון הפרש גובה של 11 ס"מ בין הפצעים, הרי שניתן לעשות פיתגורס הפוך, ולחשב באיזה גובה היה ממוקם היורה בנווארה.
אז 11 ס"מ הפרש גובה על פני 25 ס"מ מרחק (מהחזה לגב), משמעו זוית של 24~ מעלות. מימין לנווארה יש את מבנה הנגרייה ושום ירי לא יכול לבוא משם. משמאל אין מבנים (הסתכלו בתצ"א למעלה או בתמונה הבאה) ומאחור הירי בכלל לא מתאים לפציעות או לוידאו. כך שהאזור של דרי הוא האזור היחיד עם מבנים מוגבהים, אשר היו מאפשרים ירי שכזה.
אנחנו יודעים מהדו"ח של סא"ל גיא נפתלי, ששדה הראיה המאפשר קו ירי מהמרפסת עליה היה דרי, נגמר לכל היותר בקו האדום שבתמונה (ימינה ממנו, אי אפשר בכלל לראות את נווארה, בגלל שהנגריה והבית שמעליה מסתירים אותו). בעיגול השחור, אתם רואים את המיקום של דרי (והשוטרים האחרים).
כך שאנו רואים שהבניין שמאחורי דרי הוא היחיד שמשמאל לקו שדה הראיה על נווארה והיחיד שבו יכול היה להיות "הצלף המפליל" של דרי. הבניין נמצא כעשרה מטרים לאחור , מה שאומר שהמרחק בין הצלף התאורטי לנווארה, היה כ-90 מ'. שוב נעשה פיתגורס: במרחק של 90 מ' ירי בזוית של 24 מעלות, משמעו שהצלף היה בגובה של 40 מטר מעל נווארה.
המרפסת כאמור נמצאת כ-5 מטרים מעל הרחוב. לבניין שמאחורי דרי יש קומת קרקע ומעליה עוד שתי קומות. יש במרכז למעלה מעין חדר אחד עם גג רעפים שעולה עוד קומה אחת. סך הכל 4 קומות. הכי גבוה שיכול היה להתמקם הצלף התאורטי, זה על גג הרעפים.
גובה תקרה-רצפה לקומה (כולל הבטון באמצע) הוא 3 מ'. הסטנדרט הישן הוא 3.4 מ'. בכדי למנוע ויכוחים, אנו נאמר שהפלסטינים העשירים האלה בונים 4 מטר!
4 קומות כפול 4 מטר + 5 מטר של גובה המרפסת = 21 מטר בלבד (וזה בחישוב נדיב). כשלפי גישתו של ד"ר קוגל, הטוען שתעלת הקליע צריכה להיות קרובה למסלול הבליסטי, היינו זקוקים לצלף בגובה 40 מטר – פי 2!
אז כיצד כל זה הגיוני? התשובה לדעתי היא שד"ר קוגל טועה. אני יודע שזה מהותי לתפקיד שלו ולכן נראה לא סביר שיטעה בכך, אבל גם יוסף יקותיאל, "אוטוריטה בנושא כלי נשק, מי שהקים את מערך הקליעה במשטרת ישראל, במג"ב ובימ"מ", אמר לחדשות 2 שלא ניתן לירות כדור חי דרך התקן הרומה\המשגר לירי גומי שהיה על הרובה של דרי, ואני הראתי עם ברושור היצרן שהוא טועה. ואם מי שהקים את מערך הקליעה במשטרה, במג"ב ובימ"מ, יכול לטעות לחלוטין לגבי יכולות של נשק שמצוי בשימוש יומיומי של מאות חיילים ושוטרים בכוחות האלה, אז גם פאתולוג כד"ר קוגל יכול לטעות לגבי הקשר בין תעלת הקליע שנמצאה ובין מקור הירי.
ד"ר קוגל לעומת זאת, בתגובתו לתחקיר, מבהיר שאין לו הסבר לנושא הזויות ושזה אכן לא תחום ההתמחות שלו, אבל עומד מאחורי מסקנותיו לגבי מראה התעלה בגוף: "אינני חולק עליך שיכול להיות שהתעלה מסתדרת עם חישובים בליסטיים שאני באמת לא מומחה בהם. מה שלא מסתדר לי זה מראה התעלה בתוך הגוף".
נסביר ונמשיך את תגובתו של קוגל, עם המשך העמקתנו בנושא.
מבוא לבליסטיקה פורנזית:
כאשר עו"ד כהן שואלת את ד"ר קוגל על האפשרות שתנועת הקליע בגוף תושפע מתנועת הקליע באוויר, ד"ר קוגל עונה בפסילה: "אני לא חושב שזה בגלל שהקליע עשה כל מיני תרגילים באוויר". קוגל מתכוון ממש לסללומים באמירה זאת, אבל סלולמים אינם נדרשים בכדי לייצר שינוי דרמטי במסלול הכדור בגוף. במובן זה, הקליע כן עשה תרגילים באוויר. כל קליע עושה.
אנו נוטים לחשוב על קליע באוויר, כשהשפיץ שלו נמצא בקו ישר עם כיוון התנועה שלו, כמו רכב שחזיתו פונה להיכן שהוא נוסע. אלא שזו אינה המציאות. אנו רגילים לסדרות כמו דקסטר או דרמות מז"פ משטרטיות, בהן מותחים חוטים ישרים מפצע בגופה ומגיעים למיקום מדויק של היורה. כל זה נע לרוב בין הגזמה לקשקוש מוחלט – ובכל מקרה, אינו מדעי.
הקנה של רובה (כל רובה) קטן בכמ"מ מהקליע הנורה ממנו. בתוך הקנה, הקליע נמצא בחיכוך גבוה. ברגע שהוא יוצא ממנו, הוא עובר לאוויר, שבהשוואה לקנה, מפעיל עליו מעט מאוד חיכוך. המעבר הפתאומי הזה, ביחד עם כוחות נוספים, גורמים לקליע לנוע בשלל צירים:
- הוא נע כמובן כמכלול, אל הכיוון שירו אותו (מסלול בליסטי רגיל)
- בגלל חריצים מסתובבים לאורך הקנה, הקליע גם מסתובב סביב עצמו (מה ששומר על איזונו)
- בגלל השינוי בין הקנה לאוויר (ביחד עם כוחות נוספים, מבנה הקליע ומרכז הכובד שלו) הוא גם משנה את זוית התקיפה שלו – הזוית שבין כיוון הירי ובין הכיוון שאליו פונה הקליע.
במילים פשוטות, ברגע שהקליע יוצא מהקנה, הוא אינו יציב (תנועה הנקראת "Yaw"). הוא כמובן נע באופן כללי אל המטרה, אבל יש לו תנודות פנימיות בתוך המסלול הזה. ככל שהקנה ארוך יותר, כך הקליע מיוצב יותר (בגלל שהוא נע ומסתובב במהירות גבוהה יותר). אבל לדרי, כמו למרבית החיילים והשוטרים כיום, היה נשק המכונה "מקוצרר" וכשמו כן הוא – קצר יחסית.
הקליע עף לכיוון אחד אבל פונה לכיוון אחר. הזוית שבין השתיים היא ה-Yaw
אני מסביר לכם את כל זה, מפני שהצורה והזוית בה הקליע פוגע בגוף האדם, היא קריטית למסלול שהוא יבצע בתוך גוף האדם. ההבדל הזה מודגם היטב בפרק של "שוברי המיתוסים" העוסק במיתוס שקליעים יכולים לחדור מים בקלות (כי כולנו ראינו איזה סרט על פלישה לנורמנדי למשל, בו הקליעים "שורקים" עשרות מטרים מתחת למים). כאשר הירי הוא בניצב למים (דהיינו היורה בסירה ישירות מעל המטרה) אז הקליעים עלולים להיות אפקטיבים לאיזה 2 מטר. אבל ככל שהזוית מקבילה לקו המים (היורה נמצא על החוף ויורה לעבר המים למשל) ה-Yaw הטבעי של הקליע באוויר, מוקצן עוד יותר כשהוא פוגש במים. הוא יוצא לחלוטין מהמסלול הבליסטי, ולעיתים מתפרק (ניתן לדלג על הפרק):
במילים אחרות, אנחנו חושבים שכדורים פוגעים במטרה בצורה הזאת:
כשבפועל הם ברוב המקרים (נגיע לכך בהמשך) יפגעו בצורה הזאת:
החצים שאתם רואים, מייצגים את הכוח הנגדי המופעל על הכדור, מהחיכוך של החומר (או הגוף) שהוא עובר דרכו. כאשר הקליע מאוזן לחלוטין, אז הכוחות המתנגדים לתנועתו מאוזנים לחלוטין. הוא אמנם מאט, אבל בקו ישר, הממשיך את הקו הבליסטי של הירי באוויר.
אבל כאשר הכוחות אינם מאוזנים, צד אחד של הקליע מקבל יותר התנגדות והשני פחות. ניתן לראות זאת בבדיקות רוח של כנפי מטוס:
בגלל שהכנף מוטה כלפי מטה, יש הרבה חיכוך והתנגדות מהאוויר שתחתיה, ומעליה אין כלל (לרמת תת-לחץ). אותו הדבר קורה לקליע באוויר וכשהוא נכנס לגוף האדם בזוית.
דרי השתמש בכדור 5.56 מ"מ מסוג M-193 FMJ. להלן גרף היציבות של קליעים מסוג זה, ביחס למרחק:
לא נכנס לפרטים אבל הציר האופקי הוא המרחק והציר האנכי הוא בגדול הויברציות והתנודות (הגרף הזה הוא לקנה ארוך יותר מזה של הנשק של דרי, כך שיש בו פחות ויברציות). מה שהגרף מראה זה שה-Yaw או הזוית שבין כיוון התנועה של הקליע והכיוון אליו ראש הקליע פונה, מתחיל בערך ב-3 מעלות מחוץ לקנה ומתייצב באזור ה-200 מטר. נווארה היה 80 מטר מדרי. לכן אנו יודעים בוודאות שהקליע לא פגע בו בצורה ישרה אלא בזוית קלה (בין 0.8 ל-1.5 מעלות. בנשק המקוצר של דרי, זה היה קצת יותר מזה) וכשהוא אינו מיוצב במסלולו עדיין. זה נשמע שולי, אבל זה דרמטי.
כפי שראינו, כאשר זוית התקיפה אינה אפס, הכוחות המתנגדים (החצים הכחולים שבמקרה שלנו מיצגיים את האיברים בגופו של נווארה), עושים זאת בצורה לא שווה. הקליע לא רק מוטה מול נקודת מרכז הכובד (הנקודה האדומה), אלא ככל שיתקדם דרך הגוף, הוא ישנה את מסלולו וזוית התקיפה תגדל! דהיינו מה שמתחיל בזוית תקיפה של מעלות בודדות, מייצר הטייה הדרגתית ואז ברגע הקריטי, מדרדר לעשרות מעלות. עובדה קריטית זו, בנוגע לקליע M-193, חסרה בעדותו של ד"ר קוגל: מסלולו בתוך הגוף אינו נאמן למסלול הבליסטי מחוץ לגוף (הגם שמושפע ממנו).
אבל כמה השפעה יכולה להיות לזוית הקטנה הזאת? האם אני לא סתם מטריד אתכם בזוטות?
קליע M-193 הוא קליע שמרכז הכובד שלו נמצא מאחור. בעודו באוויר, הסיבוביות שניתנה לו מהקנה, משאירה את שפיץ הקליע בחזית. אלא שכשהוא פוגש בגוף, הסיבוביות מאבדת מעוצמתה והקליע מסתובב בפרעות בהתאם לחוקי הפיזיקה ותחת ההשפעה של ה-Yaw, כדי שצידו האחורי והכבד יותר, יעבור לפנים. בגדול מידת הסיבוב וההתפרקות בעקבותה משתנה משלל גורמים שניגע בהם בהמשך, אבל בסרטון הבא תוכלו לראות זאת היטב:
בגלל מרכז הכובד האחורי, ה-M-193 מתהפך בגוף, ובגלל ההתהפכות הזאת הוא מפסיק לנוע בכיוון של הירי המקורי. בניגוד לטענתו של ד"ר קוגל, מחקרים מראים שלקליעים מהסוג הזה יש Yaw גבוה בגוף האדם – דהיינו נטייה להסתובב ו"לטייל". המחקרים מצאו ש"הטיול" וההתהפכות של קליעים אלו נהיה אגרסיבי בין 9 ל-16 ס"מ מהחדירה לגוף האדם (מוזמנים לקרוא מהספר על הנושא, או לדלג).
לאחר כ-10 ס"מ של חדירה לגוף, נפתח לקליע למעשה קונוס של אפשרויות להתקדם בו (לרוב הוא בעיקר ינוע מעלה או מטה, מפני שההתקדמות באוויר גורמת לקליע להיות "סנוב" ולהרים אף, מה שמייצר זוית תקיפה בציר הזה, יותר מהאחרים).
אז האם ההתהפכות הזאת והנטיה של קליעי ה-M-193 "לטייל" ב"קונוס האפשרויות", מסבירה את ה-7-9 ס"מ של נפילה בגובה בין פצע הכניסה לפצע היציאה בגופת נווארה?
שימו לב לבדיקה הבליסטית הבאה, המציגה את התנועה של ה-M193 בג'ל בליסטי (ג'ל שיש לו צפיפות זהה לרקמות בגוף האדם. אורכו של הג'ל כ-28 ס"מ – משהו בסביבות עומק החזה של גבר ממוצע). הסתכלו היכן הקליע נכנס והיכן הוא יוצא:
ובתמונת סטילס:
הקליע חודר כ-8 ס"מ בקו ישר המתאים למסלול הבליסטי, אבל אז מסתובב וצולל מטה (לוקח מסלול אחד מתוך "קונוס האפשרויות"), עד שהוא יוצא מהג'ל הבליסטי – כ-10 ס"מ מתחת לגובה פצע הכניסה!
קוגל לעומת זאת, בתגובתו לתחקיר זה, מסכים שתעלה שכזאת אפשרית ואף יכולה להסביר את הפרשי הגבהים, אך חולק עלי לגבי קיומה בפועל בגופה שנבדקה. לפי תגובתו, התעלה לא הציגה את הנזק האופייני במסלול שהצגתי למעלה (ההתנפחות שכמו בפיצוץ פוגעת ברקמות), ומוסיף: "במקרים של YAW גדול על פי רוב לא ניתן להעביר חוטר (או חוטר דמיוני – כלומר קו ישר) בין פצע הכניסה לפצע יציאה". דהיינו, לפי תגובתו של קוגל, הוא אינו פוסל את מסקנותי העקרוניות, ואף לא מוציא אותן לחלוטין מכלל אפשרות גם במקרה זה, אך עומד מאחורי עדותו שהתעלה שראה בפועל – היותה ישרה וללא נזקים של התנפחות\פיצוץ פנימי – אינה התעלה שהצגתי כאן.
אינני בטוח עד כמה ניתן לקבוע שהתעלה ישרה, כאשר הקליע נע דרך איברים שכולם נעים באופן טבעי בגוף (ובוודאי בגוף שהוא עצמו בתנועה, כמו נווארה שהיה בהליכה). ואני נוטה להאמין שאם מוסיפים שבדיקת התעלה נעשתה חודש לאחר המוות, עם רקבון חלקי ושלל התנפחויות, התכווציות ומעשי רימות, אין תעלת הקליע הנראית בעין, מחייבת לרמת הסנטימטר (אבל אני וקוגל עדיין בדיונים על כך. שנינו מסכימים נכון לעכשיו שיש בעיה פנימית בין חלק מהממצאים ובין עצמם ומחפשים בספרות המקצועית הסברים טובים יותר. אעדכן בהמשך).
כתגובה לתגובה, אומר שכל הראיות בתיק – כולן – מתיישרות לחלוטין ובהסבר פשוט מאוד, אם מקבלים שמקורה של תעלת הקליע אינו מירי בזוית של 24 מעלות או יורה בגובה 40 מטרים. לעומת זאת, אם מחייבים מסקנה זאת, אנו נדרשים לתיאוריות פאליווד קונספירטיביות, אשר אינן מתיישבות עם אף אחת מהראיות שבתיק, ואף לא עם כל היגיון בכלל (בהמשך נגיע לתאוריות הקונספירטיביות – ביניהן גם האפשרות לצלף אלמוני אשר יורה ממקום לא נודע – ותבינו מדוע אין זה אפשרי).
אך כמובן, נזכיר שוב, קוגל לא פסל מלכתחילה שתעלת הקליע מוסברת מתנוחתו של נווארה בעת הירי, הגם שהניח שהסבר זה הוא בסבירות נמוכה. ייתכן ששילוב בין שני ההסברים – זוית תקיפה (פחות חדה מזו שהצגתי) וזוית המנוח ביחס לקליע בעת הירי – הוא הפיתרון המסביר טוב יותר את תעלת הקליע. להלן סרטון המציג ירי M-193 לג'ל בליסטי שקוף ובו ניתן לראות תעלת קליע ישרה למדי (לעומת זו שהצגתי מעלה) ועדיין יש צלילה של כעשר ס"מ (אך לפי עדותו של קוגל, עדיין חסר בה הנזקים הנגרמים מגלי ההגף. כאמור, אעדכן בהמשך):
מסקנה:
מכלול העובדות בתיק והאפשרויות לגבי תנועת הקליע, מתאימות לירי ממיקומו של דרי: לשיטת קוגל זו אפשרות בסבירות נמוכה ולשיטתי אפשרות סבירה לחלוטין – אבל לכל הדעות: אפשרות. תעלת הקליע אינה יכולה למקם ספציפית את מקור הירי – כי זה עובד רק בטלויזיה – אבל היא יכולה לומר שסביר שהכיוון הכללי היה זה שבו נמצא דרי מבחינה מרחבית (ועל כך מסכים גם קוגל), שהיא מתאימה להיות דרי מוגבה מנווארה בעת הירי (ועל כך מסכים גם קוגל) ולטעמי גם מסתדרת עם הגובה הספציפי שבו היה דרי ירי (וזאת קוגל לא פוסל). בסך הכל, מה שהוצג כראיה מזכה עבור דרי, הינה ראיה שיש לקחת בערבון מוגבל ובעצם לשפוט את התיק על כלל ראיותיו ולהשתמש בניתוח תעלת הקליע, בכדי לחזק או להחליש, אך לא כ"אקדח מעשן" לטובת ההגנה או התביעה.
ככל שברקמות המעורבות נותרה בכלל תעלה ברורה, נכון לקבוע את כיוון הירי לא לפי כל תעלת הקליע (הקו הכחול בתמונה למטה), אלא רק חלקה הראשוני (הקו הירוק), שלפני קונוס האפשרויות – 8 הס"מ הראשונים לערך – שהם לפי המחקרים החלק בתעלת הקליע אשר סיכוי טוב יותר שיעיד על מקור הירי. אלא שקוגל טוען שהתעלה נראתה יותר כמו הקו הכחול (ללא פניות). אבל כפי שהצגתי בסרטון הקודם (עם הג'ל השקוף), גם תעלה כמעט ישרה, אפשרית תוך נפילת גובה דרמטית. בתוך רקמות ואיברי הגוף – במיוחד לאחר חודש של ריקבון – תעלה קשתית מעט, עלולה להראות ישרה. בשבוע הקרוב לערך, יהיו לנו יותר מסקנות ואעדכן בהתאם.
מעיכת הקליע
בעיה נוספת שטען לה ד"ר קוגל בעדותו, היא שהוא אינו יכול להסביר את צורת עיוותו של הקליע. הקליע שנמצא בתיק של נווארה, נותר במרביתו שלם והוא מעוך מעט בחלקו האחורי, בעיקר בצד אחד. ניתן לראות זאת בכתבה מערוץ 1 (צפו מספר פעמים אם אתם צריכים):
עו"ד אמיר שואל את קוגל על העיוות של הקליע ביחס לכך שאנו יודעים שלא פגע בשום עצם בדרכו, וקוגל עונה:
"אנחנו לא רואים סיבה למה הקליע מעוות. לי אין הסבר לעיוות. מתוך מעברו בגוף, אני לא רואה הסבר לעיוותו".
ובמציאות:
עקרונית, אם קליע (מהסוג שלנו) עובר דרך הגוף ללא פגיעה בעצמות, זה אפשרי לחלוטין שישאר שלם. מצד שני, אפשרי לחלוטין שיהרס. להלן תוצאות מחקר רלוונטי בנושא (החוקר: מרטין פקלר):
התמונה מראה את הפירוק של קליעי 5.56 (M193 המשמש את צה"ל והמשטרה ו-M855) לאחר פגיעה בג'ל בליסטי במהירויות שונות (המהירות מופיעה לצד כל תמונה). ניתן לראות שיש שלל אפשרויות שונות בהתאם למהירות (יש עוד השפעות כמובן. פה מדובר רק על ההשפעה של המהירות).
קוגל כן מעיד במשפט על נטיית הקליעים הללו להתפרק בגוף:
"[ל-M16] יש כאילו פגם בייצור, שהוא יוצא לא יציב מהקנה. לפעמים הוא נכנס לגוף לא כשהוא בשפיץ שלו, אלא קצת על הצד. ואז התנועה שלו בתוך הגוף היא לא התנועה הרגילה שקוראים לה "טמבלינג" אלא קצת שונה. ואז נפרדים ממנו רסיסי מתכת. זה תופעה שאנחנו רואים אותה"
קוגל מודע לתופעת הטאמבלינג, שזה בעצם כאשר ה-Yaw או זוית התקיפה של הקליע, כבר הופכת להתהפכות של ממש. ולמרות שכך, מוצא שמעיכת הקליע, אינה מוסברת.
בתגובה לתחקיר זה, קוגל מסר: "לגבי שבירת הקליע, אני פחות איתן בעמדתי [לאחר הקריאה]. נראה לי שיש אפשרות שאתה צודק, אבל אני רוצה לבדוק שוב את מה שרואים בתמונות הנמצאות בתיק". אעדכן את הטקסט לאחר שד"ר קוגל יעשה זאת.
בגדול, היות וקליעים לא נורים בהכרח בזוית 0 כמו שהם נורו בניסוי למעלה, יש טווח סטייה שלמיטב הבנתי וחקירותי אומר שהתוצאות בכל שורה בטבלה, עלולות להתחלף עם השורה שמתחתיה או מעליה (לדוגמה: הפירוק או העיוות שרואים במהירויות בשורה 2, עלול להופיע בתנאים מסויימים גם במהירויות של שורה 1 או 3). במילים אחרות, זהו טווח תוצאות ולא תוצאה כירורגית הקושרת תוצאה ספציפית למהירות ספציפית.
נשק עם קנה קצר (בערך 14.5 אינץ'), כמו זה שהיה לדרי (נדמה לי שזה M4 אבל אולי זה אחד מהמקוצררים\מנוסרים שצה"ל משפצר בעצמו), צריך לירות קליע עם מהירות יציאה מהקנה של כ-3000 פיט לשניה ובמרחק 80~ מטר מהקנה (היכן שהיה נווארה), המהירות תהיה בין מקסימום של 2800 למינימום של 2400 פיט לשניה. נסתכל בטבלה למעלה ונראה שזה האזור של שתי השורות המרכזיות. וכפי שאתם רואים, כל שורה שתיים מתאימה לקליע שנמצא בתיק של נווארה.
כבר בסרטון הירי הקודם (עם הג'ל השקוף), ראינו קליע שנמעך כמו הקליע של נווארה, מבלי להתפרק ומבלי לפגוע בעצמות. כדוגמה נוספת אציג את הסרטון הבא המציג גם הוא ירי של קליע זהה למקרה שלנו, דרך ג'ל בליסטי. תוכלו לראות שבדיוק לפי המחקרים הוא חודר כעשרה סנטימטרים לפי המסלול הבליסטי, אז משנה זוית (Yaw) בפראות. בדקה 7 הוא מחלץ את הקליע מהג'ל ועיניכם הרואות, התוצאה היא קליע המעוך בחלקו האחורי, כשהמעיכה איננה סימטרית, כמו הקליע שנמצא בתיק של נווארה:
מסקנה:
כמובן שלא ניתן לקבוע חד-משמעית איך קליע יראה בפועל, אבל הקליע שנמצא בתיקו של נווארה מתאים לטווח התוצאות האפשריות בשבילו. לטעמי, קביעתו של קוגל כי אין לו הסבר לעיוות, הייתה מוגזמת או לפחות השתמעה יותר וודאית לאוזני האנשים שאינם מומחים (דהיינו השופט והמעורבים בתיק). קליע מרוסק או שלם לחלוטין, אינו תוצאה סבירה. קליע עם נזק מתון השומר בגדול על צורתו או לפחות צורת חלקו הקדמי, הוא הקליע שצריך להמצא לאחר שעבר בגופת אדם במרחק שכזה (בהנחה שלא פגע בעצמות בדרך).
קונספירציות
אז עד כה ראינו שלל ראיות המוכיחות או מחזקות את אשמתו של דרי בירי בנווארה. בקטע זה אנחנו נעבור על הקונספירציות והתאוריות האפשריות שמנתה ההגנה (ועוד כמה שאני מציע), בכדי להראות אילו אפשרויות מזכות את דרי – לכאורה למרות הראיות שהוצגו – ונראה אם הן סבירות או אפשריות בכלל.
ה-M16 והקלאצ'ניקוב:
יש כל מיני דברים קטנים שעו"ד אמיר מוצא שעלולים, תאורטית, להיות אינדקטיבים לקונספירציה, אבל כמעט כולם שוליים לחלוטין או הזויים – למעט אחד: בדו"ח הרפואי שנכתב לאחר מותו של נווארה, מצויין כי הפצעים שלו נגרמו כתוצאה מירי M16 ולא קלאצ'ניקוב.
אלא שאבחנה שכזאת איננה אפשרית. הפלסטינים הכניסו את זה לתוך הדו"ח היות והמשטרה הפלסטינית משתמשת בקלאצ'ניקוב, בעוד הכוחות הישראלים ב-M16. אודה על הברור מאליו: זה ממש לא נראה טוב.
אלא שהדו"ח לא באמת נכתב ע"י הרופאים, אלא הם נתבקשו לכתוב אותו ע"י הרשויות הפלסטיניות. אם תשאלו אותי, אסביר שזה היה ניסיון דבילי לפרופגנדה. הם רצו לרוץ לתקשורת ולהראות את מה שקרה – כל זה לפני הידיעה על קיום הוידאו המתעד את הארוע (והרי, אם יש לך וידאו מארוע שביימת, מה הטעם להמציא מסקנה רפואית בלתי-אפשרית, שמצביעה על היורה שגם ככה נראה בוידאו?).
אבל אתם בהחלט יכולים לפרש זאת אחרת (כשם שעושה עו"ד אמיר). אלא שאז, כפי שביקשתי בתחילת הטקסט, אבקש שתשאלו: "נניח שכך הדבר – שזה טקסט המעיד על קונספירציה. כיצד זה מתיישב עם העובדות האבייקטיביות של התיק? ואם כל כך ברורה הקונספירציה, מדוע ההגנה מכוונת להרשעה בגרימת מוות ברשלנות, שמשמעה שלא היתה כל קונספירציה?".
דו"ח מזוייף – לרעת המזייפים!?
באותם הדו"חות, שלשיטת עו"ד אמיר הם זיוף אחד גדול, יש גם טעויות לטובת ישראל שציון משתמש בהם: לדוגמה, בבדיקה הראשונית נכתב שנווארה סובל משני פצעי כניסה – כאילו ירו בו מלפנים ומאחור. ד"ר קוגל מסביר לו שזו בדיקה ראשונית בעין לפני ניתוח ושזה קורה גם לו שהוא מבלבל פתח יציאה כפתח כניסה. אבל אם הארוע מזוייף ואתה יודע מראש שהבימוי המתוכנן בכדי להפליל את החייל הוא ירי מלפנים, אז מדוע שתכתוב שהיה גם ירי מאחור? מדוע שדו"ח מבושל, לא יהיה מבושל היטב?
גם נקודות אלו, מעידות יותר על חוסר המקצועיות בבתי החולים הפלסטינים (לעומת הסטנדרט המערבי), מאשר איזה תרגיל מורכב.
עין הפוכה:
בואו נהפוך לרגע את התיק מהכיוון השני – הכיוון הפלסטיני. נניח ואתה פלסטיני ואתה רואה את דובר צה"ל עולה לשידור ואומר שבלתי אפשרי לירות כדור חי דרך הרומה. לאחר מכן אתה רואה את יוסף יקותיאל אומר אותו הדבר. לאחר מכן פוליטיקאים, אנשי תקשורת, כתבות בעיתונים… כולם אומרים שבלתי אפשרי לירות חי דרך הרומה, כל זאת כאשר אתה יודע בוודאות שזה לא נכון.
האם מכך שדובר צה"ל ויקותיאל טעו וקבעו משהו שקרי, אשר משרת את הנרטיב הישראלי, נגזר שזה חלק מתכנון גדול? האם מכאן, מהשקר הבודד הזה, נקפוץ למסקנה שיקותיאל, דובר צה"ל ודרי, תכננו מראש להרוג את נווארה?
בוודאי שלא. ולכן, מאותו מקום, אני חושב שלפעמים צריך להאמין באידיוטיות של אנשים שבטוחים בעצמם ללא סיבה, וברצון שלהם לעזור למדינתם, אשר למעשה פוגע בה; ישראלים שיגידו שבלתי אפשרי שההרוג נורה מה-M16 ופלסטינים שיגידו שבלתי-אפשרי שההרוג נורה מקלאצ'ניקוב – מבלי שלשניהם יהיה בסיס להשען עליו או רשת קונספירטיבית שמפעילה אותם.
אבל נוסף על הסבר זה, אנו גם נעבור עתה בפועל על כל התאוריות הקונספירטיביות ויחסן לעובדות האוביקטיביות של התיק:
דרי לא ירה כדור חי
ההגנה טוענת, בין השאר, שדרי כלל לא ירה כדור חי באותו היום. אילו הוכחות יש לנו המוכיחות ההפך?
עדויות שמיעה:
הפלסטינים שומעים מזה שנים ירי באזורם של קליעים חיים ושל סלילי גומי. עם הזמן, כמו חיילים שיורים אותם, חלקם לומדים לזהות את ההבדל בצליל. כל העדים הפלסטינים בתיק טוענים ששמעו 3-4 יריות חיות באותו היום, כאשר הירי בנווארה היה אחד מהן.
התאמת הקליע:
הקליע שנמצא בתיקו של נווארה, נמצא תואם לקנה הרובה של דרי. ראייה זו איננה ברמת 100 אחוז ואין לשקול אותה כמו בדיקת DNA דטרמיניסטית, אלא כחיזוק פוזיטיבי בלבד. למרות שכך, הסבירות שמישהו עם קנה מספיק דומה בכדי להטעות את הבדיקה, יהיה בסביבה בדיוק כשדרי ירה, היא כמובן נמוכה מאוד.
התאמת הרסיסים:
הרסיסים שנמצאו בגופה, נמצאו תואמים לקליע, שכאמור, נמצא תואם לקנה של דרי. גם בדיקה זו אינה דטרמינסטית, אבל הסבירות שבמקרה קליע מספיק דומה הותיר רסיסים בגופת נווארה, שמספיק דומים לקליע של דרי, היא אפסית. נסביר:
את הרסיסים והקליע בדקו בשתי בדיקות נפרדות ומאוד מדויקות (בדיקה איזוטופית), בכדי לראות אם הרכב המתכות בקליע, זהה להרכב המתכות ברסיסים. את הקליע מכינים מעפרת והעפרת הזו אינה טהורה. היות שכך, היא מכילה כמויות משתנות של מתכות אחרות, ובבדיקה מחפשים את היחסים שבין המתכות האלה, בכדי לראות אם הם זהים בקליע וברסיסים.
קליע דומה:
עו"ד אמיר מקשה על עד התביעה, נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים בחטיבה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל מ-86 ועד 2015, ושואל אותו האם לא אפשרי שתהיה התאמה בין קליעים שיוצרו באותה סדרת קליעים ובאותו המפעל? הוא מנסה בעצם לנתק את הקשר בין הקליע – שנמצא מתאים לרובה של דרי – ובין הרסיסים – שנמצאו מתאימים לקליע. אולי הקליע של דרי, אבל הרסיסים של מישהו אחר – צלף אחר מהכוח של דרי שירה בנווארה. לכן, שואל אמיר, שאולי קליעים כאלה היו גם אצל אנשים אחרים בכוח ולו היה בודק, היה מוצא התאמה גם להם:
לוין: לא, בכלל לא נכון.
אמיר: תסביר
לוין: כי זה תלוי בשיטת הייצור של התחמושת. שיטת הייצור של התחמושת היא כזאת
שמתערבבים גלעיני קליעים מסדרה גדולה מאוד של מקורות עופרת ותוך סדרת ייצור
של תחמושת ולכן באותה סדרת ייצור של תחמושת אני יכול למצוא מגוון רחב של
הרכבים אבל באותו קליע עצמו אני מצפה למצוא את אותו הרכב וזה מה שמצאנו פה.
מה שלוין אומר זה שגם בקרב קליעים שהוכנו ברצף באותה הסדרה, יש שוני רב. לא שוני מוחלט: הוא מצפה שיהיה עשרות או אולי מאות קבוצות פנימיות בתוך הסדרה, שלהן יש קליעים שהבדיקה תמצא כזהים מבחינת הרכב. דהיינו שאם נניח שיש רק כמה עשרות קבוצות פנימיות בסדרה, ונניח שלמישהו אחר בכוח היה קליעים בדיוק מאותה סדרה, אזי שעדיין הסיכוי שהקליע הגיע ממישהו אחר, הוא באחוזים בודדים.
זוהי שוב אחת מאותן נקודות שבהן עו"ד אמיר היה רוצה שתפסיקו. הנה… יש לנו אפשרות של כמה אחוזים שהקליע הוא של יורה אחר מהכוח של דרי. כמה אחוזים, יכולים להיות 5 אחוזים. ו-5 אחוזים הוא הסטנדרט המקובל בעולם המשפטי לספק סביר. אז אולי יש כאן מקום לזיכוי?
אלא שכאן בדיוק הנקודה שספק איננו מצטבר. עלינו לשאול: נניח שכן, אז כיצד זה מתחבר לעובדות האחרות של התיק?
הרי אם אנחנו מסכימים שהירי הגיע מהכוח של דרי (אבל לא מדרי) ובאמת נווארה נורה ונהרג מאותו ירי, אז אפילו האחוזים הבודדים הללו חסרי משמעות: כי אז כבר יש לנו את תיעוד הירי שפגע בנווארה (שבתסריט הזה ההגנה מקבלת שהוא אמיתי), והתיעוד וסינכרונו, מוכיח בוודאות שהיורה הוא דרי. מה האופציה האחרת? שנווארה זייף את הפגיעה בו כשדרי ירה, ואז חזר מאוחר יותר ונורה באמת ע"י חבר לכוח שלו, שבדיוק היה לו גם קליע מהאחוזים הבודדים שמתאימים לקליע של דרי? ואם כן, היכן התיעוד השני?!
מעיל הקליע:
יתרה מכך, הרסיסים בנווארה היו של העופרת המצויה בתוך הקליע בלבד, ולא של התרמיל המתכתי העוטף את הנחושת. זה קורה כאשר קליע לא מתפרק בתוך הגוף, אלא נסחט כמו שפורפרת שיניים מחלקו האחורי (כאשר הוא "זורק תחת"). הסבירות של קליע שבאופן כללי דומה מבחינת תוכן העופרת שלו לקליע של דרי, ובו זמנית גם יבצע בדיוק מסלול בגוף האדם אשר יוביל אותו להסחט ולא להתפרק (או לחילופין להשאר שלם), איננה רק נמוכה, אלא בלתי ניתנת לשליטה מראש ע"י "המפליל".
פליטת התרמיל:
נוסף על כך, בתיעוד הוידאו של CNN, כפי שהראיתי בתחקיר הראשון, ניתן לראות תרמיל עף מן הנשק של דרי, לאחר הירי לעבר נווארה. לא ניכנס פה שוב להסבר במלואו, אבל כאשר יורים גומי בלבד, עם כדור מסוג תחמיש, כמעט אף פעם לא מתבצעת דריכה אוטומטית המביאה לפליטת תרמית (וגם כשזה קורה, זה מלווה בתקיעה בנשק – מספיק אנרגיה לפליטת התרמיל, אבל לא מספיק לגריפה תקינה של כדור חדש – מה שלא קרה לדרי)
פליטת התרמיל:
סונוגרפיה של הירי:
כתבתי בתחקיר הראשון שעקרונית ניתן לבצע ניתוח אקוסטי של צליל היריות, בכדי להבדיל בין ירי חי ובין גומי, אלא שאני לא הייתי מסוגל לעשות זאת. לאחר התחקיר, החומר הועבר למעבדה פורנזית באנגליה שביצעה ויזואליציה של צליל הירי – סונוגרפיה – כך שיהיה אפשר לראות את ההבדלים (הניתוח הפורנזי המלא המסביר את ההבדלים בתדרים – כאן).
הנקודה הטובה ביותר להתחיל בה, היא הסרטון של CNN, מפני שהוא לוכד מאותה נקודה בדיוק גם את היריה של דרי וגם, כמה שניות לאחר מכן, את היריה של הצלם הצה"לי – שאנו יודעים שהיתה ירי גומי (הסרטון מנתח גם את הירי באבו טאהר ומשווה ליריות נוספות מאותו היום):
לסיכום:
- עדים טוענים ששמעו שהירי בנווארה היה ירי חי
- הקליע תואם לקנה הרובה של דרי
- הרסיסים מהגופה תואמים לקליע. הסיכוי להתאמה עם קליע רנדומלי מהעולם – אפסית. הסיכוי להתאמה עם קליע של חבריו לכוח – אחוזים בודדים. אבל אם הירי הוא מהכוח, אז התיעוד מוכיח שירי הוא שביצע אותו ולא אף אחד אחר.
- בוידאו נראית פליטת תרמיל מהרובה של דרי, המתרחשת רק בירי חי
- ניתוח צליל הירי מראה שהירי היה חי
- היות שכך, המסקנה המתבקשת היא שדרי ביצע ירי חי לעבר נווארה. אפשרות אחרת אינה הגיונית, ובכל מקרה, אינה מתעלה לכדי ספק סביר.
לדרי לא הייתה בכלל זווית ירי על נווארה
ההגנה גם מטילה ספק בכך שדרי יכול היה לירות בנווארה, היות ולא היה קו ירי ביניהם.
על דרך השלילה:
אם לא היה קו ירי, אז על מה לעזאזל ירה? אם לא היה קו ירי, מדוע כל השוטרים והחיילים נמצאים בנקודה הזאת ויורים ממנה לאורך כל אותו היום?
הדו"ח של סא"ל נפתלי:
טענה זו נסתרת ע"י סגן אלוף גיא נפתלי, מומחה לניתוח חזותי בצה"ל, מזה 25 שנים, שמעיד ומציג בצילומי אוויר ותמונות, כי היה גם היה קו ירי בין מיקומו של דרי, ובין מיקומו של נווארה. ההגנה מקשה ומנסה לומר שאולי יש סטיה של מטר לפה או לשם, ונפתלי דוחה הן את טווח הסטייה שטוענת לו ההגנה ובו זמנית את החשיבות שלו – דהיינו גם בסטייה של מטר, הוא מצא שהיה קו ירי.
אחד מהצילומים מהדו"ח של סא"ל נפתלי
שחזור תלת ממדי:
נוסף על סא"ל נפתלי, מעבדה פורנזית באנגליה הפכה את כל האזור והדמויות למודל תלת-ממדי ממוחשב, בכדי לבדוק אם היה קו ירי:
לסיכום:
- אין היגיון בכך שלא היה קו ירי, שכן השוטרים ירו מנקודה זו כל היום
- סא"ל נפתלי שחקר את הזירה קבע כי היה קו ירי
- שחזור תלת ממדי של הזירה מצא שהיה קו ירי
- בשילוב יחדיו, אין אלא לקבוע חד-משמעית שהיה קו ירי בין דרי לנווארה בעת הירי
אולי היה קו ירי עקרוני, אבל באותו הרגע היה טרקטור שהסתיר?
על דרך השלילה:
שוב… אם לא היה קו ירי, מדוע כולם יורים משם? צולפים בטרקטור להנאתם?!
המצלמה הנוספת:
לנגריה יש 8 מצלמות אבטחה מכל היקפיה. מצלמה 8, שלא עניינה אף אחד כי אינה מתעדת יותר מידי, נמצאת בדיוק בפינה של הנגריה שממנה הפלסטינים זורקים אבנים, אבל פונה לעבר המרפסת עליה היה דרי והכוח. דהיינו המצלמה נמצאת טיפה ימינה מקו הירי, כשהיא מסתכלת מהכיוון של נווארה, אל דרי.
הירי התרחש ב-13:45:10 (לפי הטיים קוד במצלמות 1 ו-2, והטיים קוד בכל המצלמות כבר הוכח כמסונכרן עם שלל אירועים חופפים). להלן תמונת הרכבים שם באותו הרגע (הם כולם חונים ולא זזו בשעה שלפני או אחרי):
בעיגול מסומן מיקומם של דרי, השוטרים שלצידו, וצלם צה"ל. עיניכם רואות לבד שכף הטרקטור עליה הלין עו"ד אמיר, נמצאת הרבה מימין לקו הירי והטרקטור הקטן נמוך מידי (וגם כן מעט מימין לקו הירי).
הערה (ניתן לדלג לאחרי הסרטון): למודאגים בכל זאת מסנכרון על בסיס הטיים קוד, ניתן לראות במצלמה 8 את החייל שבא מצד ימין של המרפסת לכיוון דרי ואותו הדבר ניתן לראות בתיעוד של CNN (רק שהימין של המרפסת, בזוית שלהם זה מאחורי דרי). בנוסף, ב-13:45:30 – 20 שניות לאחר הירי בנווארה -ניתן לראות במצלמה 8, ירי גז מהמרפסת לעבר המפגינים. אם נסתכל דרך מצלמה 2 (שאינה איכותית מספיק בכדי לקלוט את רימון הגז המרוחק ממנה), נראה שבדיוק באותו הרגע, הם מכניסים את נווארה לאבולנס. מהצד השני של הכביש, עמד צלם וידאו נוסף, שתיעד את רגע ההכנסה לאמבולנס וגזרתי את הקטע הרלוונטי (הביטו על הכביש וראו את הרימון נוחת):
להלן זוית הפוכה, שצולמה בסטילס כמה שעות לאחר מכן, מהבניין שמאחורי המרפסת (כאשר החיילים למטה כנראה מבצעים את השחזור של הארוע בתחקיר הראשוני):
הטרקטור (המסומן בחץ אדום) הוא הרבה משמאל לזוית הירי. החיילים בתמונה אינם היכן שהיה דרי (הוא היה מימין, מעבר לתמונה). בעיגול האדום ניתן לראות ג'יפ צבאי. נווארה נפגע כאשר הוא משמאל לאותו ג'יפ. בזוית בה צולמה תמונה זו, לא ניתן לראות אותו (כפי שגם קבע התחקיר), אבל ניתן לראות שהיות ודרי עוד יותר ימינה מהחיילים במרפסת שבתמונה, אז שהטרקטור עוד יותר שמאלה ממנו – מטרים רבים מחוץ לקו הירי.
תמונת נווארה על הרצפה:
שימו לב לתמונה הבאה, המתעדת את נווארה רגע לאחר שנורה, שוכב על הרצפה. ברקע תוכלו לראות את הרכב המסחרי שניתן לראות למעלה במצלמה 8. אמנם לא רואים בתמונה זו גם את המרפסת, אבל מהסתכלות על התמונה ממצלמה 8 ביחד עם זו, תוכלו לראות בבירור שאין כל מכשול המפריע לקו הירי בין דרי לנווארה. זה המסחרית שעומדת ביניהם ולא הטרקטור הגדול (כנראה שגם לא הקטן, שגם ככה לא גבוה מספיק בכדי להפריע).
לסיכום:
- אין היגיון בכך שהחיילים ירו להנאתם על הטרקטורים
- מצלמה 8, המסונכרנת עם שאר המצלמות, מראה בבירור שהטרקטורים לא הפריעו לקו הירי, וכך גם צילום סטילס מהבניין שמאחורי דרי.
- תמונת הסטילס של נווארה לאחר הפגיעה, מראה גם כן שאין מכשול בקו הירי
- מסקנה: לא היתה הפרעה לקו הירי בין נווארה לדרי
נווארה לא היה שם
אחת מטענות ההגנה היא שהדמות הנופלת בסרטון, בכלל איננה נווארה. טענה זו מסתמכת על כך שבעת הירי, נווארה היה רעול פנים ושמצלמות האבטחה, גם ככה אינן באיכות המאפשרות לראות את פניו. נוסף על כך, נווארה היה שמאלי, ובאחד מצילומי הוידאו נראה כשהוא זורק אבן ביד ימין (לא ראיתי אישית את התיעוד, אבל הוצג בבית המשפט). אין לי יותר מידי הסבר לנושא זריקת האבן בימין. אולי עשה זאת פעם אחת. אולי כאבה לו יד שמאל מזריקת אבנים. אינני יודע. בתיעוד שאני ראיתי, הוא שמאלי ומשתמש ביד שמאל. בכל מקרה, אנו נתעסק בסוגית הזיהוי בשלל דרכים יותר רלוונטיות.
נווארה מחזיק אבן – ביד שמאל! – במהלך ההפגנה, לפני שנהרג
מחדל הזיהוי:
מחדל חמור של ההגנה, הוא שהם לא זיהו היטב את נווארה. אביו של נווארה העיד בבית המשפט שהוא מזהה אותו, אבל עשה זאת אל מול סרטוני האבטחה. עו"ד אמיר בחקירתו, הביא את אביו של נווארה להודות בברור מאליו: שהזיהוי הזה נעשה על פי הדרך בה הדמות הולכת והבגדים שלה – לא זיהוי פנים.
זיהוי לפי ביגוד:
את הבגדים אתם יכולים לראות למעלה (ובתמונות נוספות בהמשך). אציג תמונה אחת של נווארה מלפני הארוע עם התיק, החולצה והכאפייה, אבל יש וידאו וסטילס חודשים אחורה המראים שכל מה שלבש בהפגנה, לבש גם בעבר וגם באותו היום:
זיהוי לפי תמונות:
בנוסף לסרטוני האבטחה, יש לנו שלל סרטונים ותמונות סטילס מאותו הארוע, בהם רואים את פניו של נווארה והם מסונכרנים עם הוידאו של סרטוני האבטחה (ניתן ללכת לסרטוני האבטחה ו-CNN ולראות מזוית אחרת, את ההתרחשות המוצגת בסטילס):
להלן סרטון המבצע זום על אחת מתמונות הסטילס, בכדי שתראו היטב את פניו של נווארה (הגדילו למסך מלא אם אתם צריכים):
התביעה אמנם הגישה כנראה את הצילומים שהצגתי בחומר ראיות, אך יש חשיבות חוקית מכרעת בין "הנה תמונה המציגה את נווארה" ובין "אדוני, האם אתה מזהה בתמונה הזאת את הבן שלך?". זה קצת טכני, אבל זה הליך נדרש. נציין את המובן מאליו אם כך: אביו של נווארה (וגם משפחתו וחבריו) אכן מזהה אותו בכל התמונות.
לסיכום:
- שלל עדים ראו את נווארה במקום ומכירים אותו כמובן
- הבגדים של הדמות בסרטים, הם בגדיו של נווארה
- תמונות סטילס מתעדות את נווארה בסנכרון עם תיעוד הוידאו, כשפניו גלויות
- מסקנה: נווארה הוא הדמות הנצפית בסרטוני האבטחה
נווארה נהרג לפני הארוע והשתמשו בגופתו להפליל את דרי
אבל כפי שראינו, יש לנו תיעוד של נווארה חי, בעת האירוע.
נווארה עדיין חי
בעוד טעות\רשלנות של התביעה, בדיקת ה-DNA של הגופה שהוצאה מהקבר כחודש לאחר התקרית, כשלה להביא תוצאות (לא שלא התאים לנווארה, פשוט הרקמה שנקחה לא הכילה מספיק DNA בכדי לבדוק). מסיבה שאני פשוט לא יכול להבין, התביעה לא מבקשת לבצע את הבדיקה שנית (עם כל הסבל הכרוך בכך). ונניח שלא רצו להוציא שוב את הגופה, ידעה התביעה שה-DNA שנמצא על הקליע והתיק של נווארה, נמצא תואם לצאצא זכר של ההורים של נווארה. משמע שהוא יכול להיות רק מנווארה או מאחיו הקטן. כל שנדרשה התביעה היא לבצע בדיקת שלילה של האח הקטן ביחס לקליע והתיק – וזה לא נעשה. אני לא רוצה לומר שהתביעה ניסתה להכשל, אבל היא בהחלט הצליחה בזה.
היות שכך, טוענת ההגנה, אולי הגופה כלל לא הייתה של נווארה? הרופאים הישראלים שהיו בנתיחה, הגיעו אליה כשהגופה כבר הוצאה מהקבר. אמנם נכחו שם שני רופאים אירופאים ולטעמי הזוי שישקרו, אבל אנחנו הישראלים לא מאמינים לאירופאים במיוחד (בהקשר של הסכסוך הישרא-פלסטיני).
אז בואו נוכיח שנווארה מת:
- ראשית התמונות והסרטים של הגופות (לשיקולכם אם לצפות או להאמין לי ולדלג. אבל בחלק מהסרטים מזיזים את ראשי הגופות וניתן לראות היטב את היותם מתים. את גופת נווארה גם ניתן לזהות היטב, לפי צלקת ונקודת חן הנמצאות בין השפה התחתונה שלו ובין הסנטר):
- סרטוני תיעוד ההלוויה (אזהרה: לצד תיעוד ההרוגים לאחר שנוקו והולבשו, בחלק מהסרטונים יש גם תוכן עם הדם והפצעים): 1,2,3,4,5,6,7
- לצפיה בעשרות תמונות מבית החולים (לאחר שהגופות נוקו ונעטפו בתחריכים – למעט בפנים הנראות באופן ברור) ומההלוויה, לחצו כאן
אז יש לנו תיעוד רב של גופתו של נווארה. אלא שההגנה טוענת שאולי התיעוד מזוייף או משהו בסגנון. אבל יש לנו עשרות עדים שראו את נווארה מת בבית החולים. לאחריהם יש לנו מאות אנשים שליוו אותו בהלוויה, כשהוא נישא במשך זמן רב עם פנים גלויות, ואנשים באים, ומנשקים, ומלטפים לשלום.
וכאן אנו חוזרים לפאליווד: הם פלסטינים! אולי הם כולם משקרים?!
עדים "לגיטימיים":
אז כן, אולי הקונספירציה מערבת מאות ואלפי אנשים? התביעה לטעמי לא מביאה מספיק עדים שצפו בגופתו של נווארה ויעידו על מותו, אבל גרוע מכך, הם מביאים רק פלסטינים. שוב זה אותה הבעיה שהתובעת כהן מבינה כי בישראל מפקפקים באמינות הפלסטינים, אבל לא מעמיקה במשמעות שלזה ולא טורחת לנסות לפתור את זה מבחינת העדים.
אז הלכתי בעצמי והתחלתי לאתר את כל מי שיכולתי שנכח שם. בין השאר בדקתי מי הצלמים שצילמו את הגופות ואז פניתי אליהם, כי הם בוודאות ראו אותם. לסבסוף מצאתי שני צלמי עיתונות, ישראלים ויהודים, שראו את נווארה. שניהם תיעדו אותו בהלוויה ובבית החולים לפני ההלוויה, כאשר הוריו ניקו את גופו:
ראשית, לפני שתתחיל כאן עוד קונספירציה מבוססת סרטי הוליווד: לא, המתים לא תמיד עוצמים עיניים ואי אפשר לעצום להם אותם לאחר מכן, מבלי לתפור את העפעפיים (37% נשארים עם עיינים פקוחות וכנראה יותר מכך, כאשר המוות נובע מטראומה כמו ירי, לעומת קריסת מערכות של זיקנה או הליך רפואי).
אבל לא הסתפקתי בתמונות שלהם, ופניתי אליהם ישירות בכדי לקחת עדות (בפייסבוק מפאת האנונימיות שלי. התביעה יכולה לעשות זאת בדרכים רשמיות):
- יותם רונן הוא צלם עצמאי שמפרסם בוואלה ובאקטיבסטילס. נציין את המובן מאליו: הוא ישראלי ויהודי. יותם הגיע למחרת האירוע לתעד את ההלוויות של המתים, והיה בחדר המתים ובהלוויה. הוא העיד בפני שמתוקף תפקידו ראה ותיעד עשרות גופות במהלך חייו, ובעוד שהוא אינו רופא, הוא מבהיר שהאנשים המתועדים כגופות בתמונות, היו ללא רוח חיים ולא זזו או נשמו. הוא היה בנוכחות הגופות כ-4 דקות, בחדר הקטן שרואים בתמונות, ולאחר מכן עוד חצי שעה לצידם בתהלוכה של ההלוויה.
- הצלם השני, הוא צלם ישראלי-יהודי של גטי אימג'ס, שהעדיף להשאר בעילום שם בכתבה זאת (התביעה יכולה לפנות אלי לפרטים). גם הוא צילם את הגופות בחדר המתים ומעיד שהיה בנוכחותן 5-10 דקות. גם הוא מעיד שהאנשים המתועדים בתמונותיו היו ללא רוח חיים.
יש לנו כמובן דו"חות מוות של הרופאים הפלסטינים. יש לנו תיעוד רב של גופתו של נווארה. יש לנו אלפי עדים פלסטינים, ולמי שלא מאמין לפלסטינים, לתמונות, ולוידאו, יש לנו גם לפחות שני עדים ישראלים-יהודים.
אולי נווארה נורה מכדור שמקורו מהחיילים שהיו ב"משטח"?
בעל הנגריה:
יש לנו עד פלסטיני אחד (בעל הנגריה) שאומר שלדעתו הירי בנווארה הגיע מהחיילים שהיו על מה שקרוי "המשטח". אז אולי כך הדבר? אולי חייל צה"ל הרג את נווארה ולא דרי?
מיקום הכוחות ומרחקם לנווארה
אלא שכמעט בלתי אפשרי למקם מקור ירי לפי קול (מחשבים עם מיקרופונים מתאימים מסוגלים לזאת. בני אדם מסוגלים לעיתים לתת כיוון כללי וגם זה, עם ההדהוד מקירות וחפצים, קשה מאוד). בעל הנגריה ישב במרפסת ביתו, שממנה לא ניתן לראות בכלל את דרי ושאר השוטרים על המרפסת. היות שכך, סביר שהוא פשוט חיבר בין המידע הזמין לו: שמעתי יריה, אני רואה רק חיילים מהמשטח, לכן היריה הגיעה מהמשטח. אין אף עד למעט לבעל הנגריה, ששמע או ראה ירי מהמשטח. יתרה מכך, הוא גם העיד שהוא בכלל לא חשב שהשוטרים במרפסת והמפגינים ראו בכלל זה את זה, ואנחנו יודעים בוודאות – מהחלק העוסק הקו הירי של דרי – שהם כן. למעשה כל היום הם אלו זרקו ואלו ירו זה על זה. כך שברור שעדותו מעוותת כתוצאה משדה הראיה המוגבל שהיה לו ובכל מקרה, היא שגויה. אבל לא נפסיק כאן.
הצלם של CNN:
נמקם ראשית את הצלמים ביחס, לדרי, המשטח ונווארה:
הצלמים, כפי שהם עושים כשזה אפשרי, התמקמו באותו היום כשהם אינם מסתכנים בפגיעה מאבנים מצד אחד, או מירי מצד שני. אתם יכולים לראות את מיקום הצלם של CNN (והצלמים האחרים שהיו לצידו) ולראות שהם מאוד קרובים לקו הירי מהמשטח (אין לדעת אם הפריעו בפועל או לא). הם כמובן התמקמו שם, כי לא היה ירי מהמשטח. כך הגיב צלם CNN לשאלתו של אמיר לגבי ירי מהמשטח:
"אומר לך דבר אחד, אם החייל הזה היה יורה לעברי אני הייתי צועק לעברו, זה מה שהייתי עושה, אני הייתי צועק עליו אתה מטורף לירות עלינו? מכיוון שהוא יורה בכיוון שלי, אילו הייתי חש שיש יריות מאחורי הייתי מסתובב לעבר היורה והייתי אומר לו אתה מטורף?
[…] אני הייתי שם לב אם מישהו היה יורה, כאן [במשטח] זה שטוח".
התחבאות המפגינים:
בשום שלב במהלך אותו יום, הנערים שזורקים את האבנים אינם מתחבאים מהמשטח – אלא רק מהמרפסת. רואים זאת בכל הסרטים, כולל ברגע הירי בנווארה: רעש ירי, בריחה אל קיר הנגרייה (ראו תמונה למטה), המסתיר אותם מהמרפסת – אבל לא מהמשטח.
- למעלה בחץ הלבן – מיקומו של דרי מאחורי החומה על המרפסת. למטה: זום המציג את הנראה למעלה בריבוע האדום (שדה הראייה של דרי בעצם). משמאל לנערים עם היד המורמת, זו הנגריה עם מצלמות האבטחה.
ההנחיות באותו יום:
כמו כן, לחיילים במשטח לא היתה הנחיה לבצע ירי. אין שום תחקיר או עדות בצה"ל או במג"ב, הטוענת שעשו זאת. דהיינו אם בוצע ירי מהמשטח הוא היה ללא אישור וללא דיווח.
לעומת זאת, החיילים במרפסת (הצוות של דרי) קיבלו הנחיה לבצע ירי גומי ככל שנדרש. בתוך סיטואציה של ירי מותר – גומי – אפשר אולי להסתיר ירי אסור – חי (לדוגמה: הם נתנו לצלם הצה"לי לבצע ירי שעשוע אסור לעבר הפלסטינים). אבל החיילים במשטח לא ירו כלום. אם אחד מהם צלף על נווארה, אזי שכל החיילים שלצידו צריכים לשקר ביחד איתו, כי לעומת דרי, לא היתה לו סיטואציה המאפשרת הסוואה של הירי כגומי: גם בגלל שלא ניתנה הוראה לבצע ירי כזה, גם בגלל שהוא היה היחיד שהיה מבצע ירי וגם בגלל שבלתי אפשרי לירות גומי ל-250 (לפחות לא באופן אפקטיבי). ירי שכזה מהמשטח, היה מסגיר את היורה באופן מיידי.
קושי הצליפה מהמשטח:
בנוסף, מומחה הירי של הצבא, העיד שהירי מהמשטח היה קשה. מרחק של 250 מטר (לעומת 80 בשביל דרי), בערך אותו אופק עם נווארה (לעומת דרי שהיה מוגבה 5 מטר מעליו), שבדרכו מכשולים נייחים (עמודי חשמל ואולי גם צלמים), המצמצמים את שדה הראייה. קשה, אבל לא בלתי-אפשרי.
סינכרון עם דרי:
אבל יש לנו תיעוד של CNN המסנכרן לנו את הירי של דרי בדיוק עם הפגיעה בנווארה. אז אם חייל ירה מהמשטח, הוא היה צריך בצירוף מקרים מדהים להסתנכרן בדיוק עם הירי של דרי (או לחילופין שחברו לצוות יתצפת על דרי במקביל, בקונספירציה הזויה להפליל שוטר מג"ב ברצח, ע"י חיילי צה"ל – ולטובת הפלסטינים).
אבל כיצד לא שמענו שתי יריות? כ-200 מטר היו בין דרי ובין המשטח. גם אם הירי מסונכרן מבחינת זמן, המרחק היה מייצר תיעוד קולי ברור של שני מקורות ירי – ולא כך הדבר.
הקליע:
ואם חייל אחר ירה, מדוע הקליע מתאים לרובה של דרי? זו אפשרות עקרונית (שיהיה מספיק דימיון בקנה), אבל מי לעזאזל ייקח הימור שכזה?
תעלת הקליע:
ואם בוצע הירי מהמשטח, מדוע תעלת הירי בגופה של נווארה, מתאימה יותר לירי מהמרפסת? נווארה הרי נפצע בצד ימין של החזה שלו (צינזרתי את החיתוך והתפרים, אבל ניתן לראות את פצע החדירה של הקליע).
עכשיו שימו לב לאן נווארה פונה בעת הירי:
נווארה הולך כשפניו והחזה שלו הם לכיוון המרפסת עליה היה דרי (מימין). ירי מהמשטח יבוא מהכיוון הכללי של החץ האדום.
הדמיה גסה של הזויות (אין נאמנות למרחקים)
דהיינו שמהמשטח הצלף היה רואה יותר את הפרופיל השמאלי של נווארה. אלא שאז הזווית תהיה יחסית חדה: הקליע יפגע בחזה של נווארה לא בניצב (כמו מהעמדה של דרי) אלא בזוית של כמה עשרות מעלות, כשהוא פונה לכיוון הכתף הימנית של נווארה.
תעלת הקליע בגופה של נווארה היתה בכלל מירי שבא ממול לנווארה ומעליו. כפי שלמדנו, הקליע הזה אמנם לא נאמן למסלול הבליסטי מחוץ לגוף, אבל הוא כן נאמן למומנט הכללי של אותו מסלול בליסטי. אפשר לחשוב על זה כמו אדם שלא יודע להחליק על הקרח, והוא נדחף קדימה. התנועות העקומות שלו יזיזו אותו שמאלה וימינה, אבל עדיין בכיוון הכללי אליו נדחף (עם כיוון הוקטור). תנועת, הקליע, כפי שלמדנו קודם, תהיה עדיין בקונוס של אפשרויות, הנפתח מתוך המסלול הבליסטי.
כל גוף שואף להמשיך במצבו\מסלולו. חיכוך הוא כוח מתנגד ולא מקור כוח בפני עצמו. הוא יכול להאט ולהסיט ואף להביא לעצירה. אבל בכדי לחזור לכיוון ההפוך ממנו בא הקליע (מבלי לפגוע בעצם שתטיח אותו חזרה), הוא זקוק למקור כוח חדש (שכמובן איננו). לכן מאוד נדיר, שקליע שנורה משמאל לאדם (מהמשטח), יחזור חזרה בתוך הגוף אל כיוון מקור הירי, כמו איזה בומרנג. הוא יכול לעלות, לרדת, לפנות שמאלה או ימינה – הכל בתוך הקונוס – אבל ימשיך עם המומנט הכללי לכיוון ימין הכללי. ירי מהמשטח דורש שבירה חדה של מסלול הקליע (שאינה סבירה בשינוי בעקבות זוית תקיפה, שכן היא בציר האופקי ולא האנכי) ובנוסף, אינו מסתדר עם הפרשי הגובה הנדרשים.
לסיכום:
- הירי מהמשטח דרש צליפה מ-250 מטרים, ואין אף עדות שמישהו ביצע ירי כזה (רק בעל הנגריה שעל בסיס שמיעה ושדה ראיה מוגבל, חשב שזה מקור הירי)
- צלם CNN מעיד שאין אפשרות שהיה ירי מהמשטח, שכן הוא היה בין המשטח לנווארה והיה שם לב
- קשה עד בלתי אפשרי היה לסנכרן את הירי מהמשטח, עם הירי של דרי, בכדי להסתירו.
- לו צלח סנכרון הירי, היתה נדרשת קונספירציה של חיילי צה"ל נגד דרי, אשר באה לעזרת הפלסטינים.
- הקליע שנמצא בנווארה, התאים לקנה הרובה של דרי ולא סביר שהיה מתאים גם לקנה של היורה הצה"לי.
- תעלת הקליע בגופו של נווארה, לחלוטין אינה מתאימה לירי מהמשטח.
- שילוב כל הפקטורים הללו מעיד שהאפשרות שהירי בנווארה הגיע מהמשטח, שואפת לאפס ובכל מקרה, אינה מתעלה לכדי ספק סביר.
אז אולי נווארה נורה ע"י צלף אלמוני?
נתון לנו כבר שדרי ירה כדור חי מהוכחות קודמות. נתון לנו שרגע הירי של דרי, הוא רגע נפילתו של נווארה, גם כן מהוכחות קודמות. נתון לנו שזוית הירי מחייבת שהוא הגיע מאזורו של דרי. נתון לנו שהקליע שנמצא התאים לרובה של דרי ושהרסיסים בגופה, מתאימים לקליע.
גם אם נמקם איכשהו צלף אלמוני, שהצליח לסנכרן ירייתו בדיוק לרגע הירי של דרי, שבדיוק ירה חי אבל פספס, ושאיכשהו ירייתו של הצלף האלמוני לא נשמעה — גם אם נמשיך עם תרחישי ה"טום קרוז פלסטיני" האלה ויכולות ה"משימה בלתי אפשרית" שלו, עדיין לא נוכל להסביר את הראיות הקושרות את הירי לדרי.
אולי נווארה נפל כי שמע את הירי (כי הוא "משחק"), אבל לא נפגע או לחילופין נפגע מגומי בלבד?
אז יש לנו תיעוד שלו מוכנס לאמבולנס. יש לנו רופאים שמעידים שניתחו אותו ללא הצלחה. ויש לנו תיעוד של הגופה, לצעד עדים (כולל יהודים-ישראלים) שמעידים שראו את גופתו נטולת החיים. כך שאם נווארה לא מת באירוע, או מת בנקודה כלשהי מהרגע שהאמבולנס עזב ועד מספר שעות לאחר מכן, כשיש לנו עדים ותיעוד לגופתו בבית החולים.
האם ישנה אפשרות שנווארה זייף נפילה בארוע ולאחר מכן נהרג במקום אחר לצורך הפללתו של דרי?
היות ויש הר ראיות הקושר את הגופה לדרי, האפשרות היחידה לכך היא שיש יחידה פלסטינית סודית שעוקבת אחרי מקרי ירי של חיילים ושוטרים ואוספת את הגופות. ואז מקווים שזמן קצר לאחר איסוף הגופה (בכדי שלא תרקב או תראה סימני שימור), אותו חייל או שוטר (שהם עוקבים אחריו בשלב זה) ירה שוב לעבר פלסטיני, מאותו המרחק, זוית וגובה, אלא שהפעם יהיה זה ירי גומי או פספוס. ואז צריך לסנכרן נפילה של שחקן עם הירי. לקחת אותו באמבולנס למקום לא ידוע ולירות באותה הצורה שנורה ההרוג הקודם של אותו חייל. אז לצלם אותו עם הפצעים הדומים (הגם שהקליע והרסיסים שבתוכו כמובן לא מתאימים). לאחר מכן אותו קוברים בקבר לא מסומן ובקבר הנושא את שמו, קוברים את הגופה מעברו הקרוב של החייל\שוטר. לאחר מכן מחכים כחודש ואז פותחים את הקבר לבדיקה. בבדיקה משבשים את החומר הגנטי בכדי שלא יהיה זיהוי של הגופה, שהיא בכלל של הרוג עבר של החייל\שוטר, ולכן כל הראיות הקשורות אליה – הרסיסים והכדור – מתאימות לו.
עשיתי את התרגיל ההזוי הזה רק בכדי להדגים את מידת המורכבות הנדרשת לדבר. אם אתם באמת ובתמים מאמינים שזה אפשרי ושלפלסטינים יש צבא ג'ימס-בונדים סודי, שמסוגל לזה, אז כנראה שאין ביכולתי לשנות את דעתכם. רק נזכיר שגם לו היה ג'ימס בונד פלסטיני שכזה, הוא עדיין היה זקוק למקור הקודם לרסיסים ולקליע של דרי. ירי שכזה, ובוודאי פציעה או הריגה ע"י דרי, לא דווח מעולם.
עכשיו נניח שביימת את כל זה, ואתה יותר טוב מהמוסד, ויש לך יותר מזל מאנשים שזכו בלוטו פעמיים. נניח. אז נפקח שוב את העיינים ונזכר: גם אבו טהאר נהרג באותו היום מאש חיה ועוד שניים נפצעו. אם ביימת כזה ארוע מדהים ומחושב, המפליל את דרי בהריגת נווארה, מדוע יש פצועים והרוגים אחרים? אם גם הם מבויימים, מדוע לא הבאת גם את גופת טאהר לנתיחה?
כאמור… חסר כל היגיון ולא נתמך ע"י שום ראייה.
הגופה שנבדקה בנתיחה איננה של נווארה
מסיבה שאינה ידועה, הדגימה שנלקחה מגופתו של נווארה שהוצאה מהקבר, לא הניבה DNA (כנראה נלקחה דגימה רקובה מידי או שבתהליך העברת הראיות בין הרשות לישראל ולמעבדה, משהו נדפק). היות שכך, והיות והרופאים הישראלים לא יכלו לזהות אותה, אין לנו זיהוי מדעי של הגופה. זו טעות קשה של התביעה שלא ביקשה לבצע את הבדיקה מחדש, אבל זה המצב. אז אולי הגופה בכלל איננה של נווארה? ואז הרסיסים בכלל לא רלוונטים?
עדות הפלסטינים:
כמו בכל התיק הזה, יש לנו עדים פלסטינים שראו את הגופה שהוצאה, ביניהם אביו של נווארה, שמעידים כי הגופה היא של נווארה. אבל אנחנו מפקפקים בפלסטינים כמובן.
הדו"חות הפתולוגים:
בעת ההוצאה מהקבר נכחו במקום הפלסטינים, לצד רופא אמריקאי ורופא נורווגי. הרופאים הישראלים הצטרפו רק לנתיחה בבית החולים/ זה לא אמורה היתה להיות בעיה, כי ידעו שיש את הרופאים האחרים כעדים ושבכל מקרה תהיה בדיקת DNA. בכל מקרה, אם התיאוריה היא של החלפת גופות, אז ברור שלא פתחו את הקבר, צעקו ציפור ומהר החליפו את נווארה עם מישהו אחר, אלא עשו זאת מראש. כך שזיהוי לא היה מתאפשר גם אם הישראלים נכחו בקבר – למעט זיהוי הקבר עצמו (מה שיש לנו מהרופאים האחרים).
אז יש לנו 5 רופאים, מ-4 מדינות, שכתבו 4 דו"חות. מה מזהה בכל זאת את נאדים נווארה בדו"חות אלו:
- גופתו של נווארה, לא עברה ריקבון המונע זיהוי ויזואלי באזור הפנים (למי שמכיר אותו). הנתיחה וההוצאה מהקבר תועדו בוידאו וסטילס. לי אין את התיעוד הזה וככל הנראה (לפי העו"ד של משפחת נווארה), במחדל נוסף, התביעה – שידעה שיש לה בעיה עם זיהוי הגופה – לא טרחה להשיג אותו. אבל אנחנו יודעים שהוא קיים. הרופאים כותבים בפירוש שההליך תועד ויש לי גם קומץ תמונות סטילס מההליך (אבל לא עם נווארה).
- פצעי הכניסה והיציאה של הקליע, נמצאים באותו המקום שהיו אצל נווארה (יש טווח סטייה קטן עקב שיטות מדידה שונות ועקב פעילות הרימות)
- הגופה היתה של זכר, עם שיער שחור קצר, 169 ס"מ גובה ו-59 ק"ג משקל – הכל מתאים לנווארה
- על הגופה תועד חיתוך שלאחר ניתוח בצורת ר', כשהחלק האופקי אורכו 12 ס"מ והחלק האנכי אורכו 28 ס"מ – זהה לתיעוד גופתו של נווארה מיום התקרית:
- הרסיסים שנמצאו בגופה נמצאו בסמוך לפצע היציאה. כפי שלמדנו קודם, כאשר קליע עובר למצב טאמבלינג, הרסיסים מתפרקים ממנו כמו רכב המתרסק על צידו לתוך עמוד – דהיינו לכל עבר. כאשר קליע נגנס עם Yaw או זוית תקיפה גבוהה, אבל לא נכנס לטאמבלינג, הוא יעשה את הפניה החדה שראינו בסרטונים קודם. בתהליך הזה, הוא אינו מתפרק, אלא כפי שהעיד נדב לוין, ראש מעבדת סימנים וחומרים בחטיבה לזיהוי פלילי, במשטרת ישראל, הקליע "טיפה נמעך, כמו שפורפרת משחת שיניים, העופרת טיפה נסחטת ממנו". עופרת שנסחטת מאחור, אינה עפה לכל עבר כמו בתאונת דרכים, אלא נופלת מאחור וממשיכה עם כיוון תנועתו של הקליע, כמו בגאז' שנפתח בנסיעה ונופלים ממנו דברים. כך שהמצאות הרסיסים בסמוך לפתח היציאה, מחזק את הקשר בין הגופה והרסיסים, לקליע ולנווארה.
- לגופה היה חיתוך מצד ימין (לא נראה בתמונה למעלה) אשר נעשה בכדי להכניס צינור לריאה, כפי שתועד שנעשה בניתוחו של נווארה.
- הנעליים שתוארו מתאימות לנעליים שנווארה נהרג ונקבר עימן (משהו בסגנון נעלי טימברלנד החומות הקלאסיות)
המסוקרנים\מפקפקים מוזמנים לקרוא את הדו"חות, אבל אין צורך בכך:
לוגיקה:
אבל אנחנו יודעים בוודאות שנווארה מת. אנחנו גם יודעים בוודאות שהדמות הנופלת במצלמות האבטחה, בדיוק ברגע הירי של דרי, היא נווארה. אז מדוע שהגופה תהיה של מישהו אחר? ואם הגופה היא של מישהו אחר, מדוע הרסיסים שבתוכה מתאימים לקליע, שמתאים לקנה הרובה של דרי?
נניח שנווארה זייף את נפילתו לצורך פאליווד. אבל אנחנו יודעים שהוא מת. אז מדוע שישתמשו בגופה של מישהו אחר בתור גופת נווארה, כשיש להם את גופת נווארה?!
ושוב אנחנו חוזרים לקונספירציית שתילת הרסיסים בגופה מתוך גופה בלתי ידועה שדרי ירה בה בעבר, אך אף אחד לא יודע עליה…
כל הסבר שכזה דורש יחידת עלית של פלסטינים, עם שלל החלפות גופות ואיסוף קליעי עבר, מעקב ארוך אחרי דרי והמון מזל. מנגד יש לנו את ההסבר הבא:
האיש שנראה בסרטון יורה באיש שנופל, ירה בו.
בוודאי שתערו של אוקאם היה חותך לגזרים את התיאוריות הקונספירטיביות המורכבות להחריד שנדרשות בכדי להסביר את הראיות נגד דרי, לעומת המינימאליזם של הסבר המקבל את הראיות כפשוטן. אבל זה אינו מקרה רק של בחירה באפשרות הסבירה יותר, אלא האפשרות היחידה שבכלל סבירה. כל האחרות אינן מתעלות לכדי ספק סביר.
תאוריית ההשתרבבות:
כפי שראינו עד כה, התאוריות הקונספירטיביות המתיימרות לזכות את דרי, כנראה שגם בעיניי תומכיו יתפסו כלא אמינות במיוחד ואולי הזויות. עו"ד אמיר חכם מכדי שלא לדעת זאת. בהתאם לגישת הספק המצטבר, הוא מפזר את התאוריות הללו בתקווה שלייצר תחושת של ספק מצטבר ואולי כעוד אמצעי לחץ בכדי לסחוט עסקת טיעון טובה יותר, אבל אתה לא בונה משפט על תיאוריות שכאלה.
ומכאן אנו מגיעים לתאוריה שבאמת עליה מסתמכת עסקת הטיעון שהתבשרנו עליה לפני מספר שבועות, ושעלולה להחתם ביום חמישי הזה (19.1.2017), בה דרי יודה בגרימת מוות ברשלנות בלבד. עסקה זאת מבוססת על תאוריה שלפיה כדור חי "השתרבב" לתוך המחסנית שלו, באי-ידיעתו וללא כוונת זדון. לפי עסקה זו, הדבר היחיד שדרי אשם בו, הוא בכך שהתעסק עם המחסניות שלו בניגוד לנהלים או לחילופין לא וידא שאין קליעים חיים במחסנית התחמיש שלו. עקב כך, גרם ברשלנותו למותו של נווארה.
להלן נתעסק בתיאוריה זו, ונראה אם היא אפשרית. שימו לב שבתיאוריה זו, כל שאר התיאוריות אינן רלוונטיות. שוב: הספק אינו מצטבר. האפשרות שהוחלפה גופה או זויפה הנפילה וכדומה, איננה רלוונטית כאן ואין לחבר בין הספקות שהועלו שם, לאלו שכאן. אם אנחנו מדברים על השתרבבות, אזי שאנחנו מסכימים שדרי ביצע ירי חי והרג את נווארה. הויכוח הוא רק לגבי האם ידע שביצע ירי חי. אפשר לחשוב על זה כמעט כמו שני הליכים משפטיים נפרדים לחלוטין.
מחוץ לראשו של דרי:
היות ואין אנו יודעים מחשבותיו של דרי, לכאורה מתקיים ספק סביר ומבחינה חוקית, אפשר למצוא דרך להרשיעו אך ורק ברשלנות (כפי שעסקת הטיעון מתיימרת לעשות). למעשה, היות והיו מקרים בעבר בהם חיילים ירו כדורים חיים כשחשבו שהם יורים סרק (ואף פצעו או הרגו את חבריהם), גרסה זאת היא לא רק אפשרות תאורטית, אלא דבר שקורה פעם בכמה שנים.
אז כיצד אראה את שעבר בראשו של דרי ואוכיח רצח\הריגה? בשתי דרכים:
- על דרך השלילה –
היות ונתון הוא בתיאורית ההשתרבבות שדרי הרג את נווארה בירי אותו התכוון לבצע, הרי שאם נצליח להראות שרשלנות אינה אפשרית, אנו נותרים רק עם אפשרות הרצח\הריגה. - על דרך החיוב –
הצגת מקבץ ראיות נסיבתיות המעידות על כוונת זדון, כדוגמת צורות שונות של הודאה באשמה, או גאווה במעשה, לצד פעולות שביצע דרי, אשר מחזקות את תאורית החלפת הכדורים המכוונת.
הבה נתחיל.
החמ"ל הסטרילי
הטענת מחסניות התחמיש – הכדורים חסרי הקליע המשמשים לשיגור סלילי גומי – נעשית בתוך חמ"ל, אשר אליו לא נכנסת תחמושה חיה. הטענת מחסניות חיות, נעשית במקום אחר לגמרי. בעדותו של חבר של דרי לפלוגה, סמל המבצעים (סמב"ץ) בחמ"ל, הוא הסביר כיצד ההליך מתבצע:
- קופסאות קרטון סגורות עם תחמישים מגיעות לחמ"ל ומאוכסנות בחדר אחורי שבו נשמר ציוד האלפ"ה (אמצעים לפיזור הפגנות).
- הסבמ"ץ שבמשמרת, כאשר יש לו זמן פנוי, מוציא קרטון שכזה מהחדר הפנימי, אל השולחן בחמ"ל, ומטעין מחסניות תחמיש – מחסניות רגילות ריקות, שלהן יש סימון אדום בתחתית.
- בסוף כל מחסנית, הסמב"ץ מסתכל פנימה אל תוך המחסנית ומוודא שאין שפיץ של קליע חי, הבולט מעבר לתחמישים.
- כאשר כוח מסויים נדרש לציוד לירי גומי, מפקד הכוח ניגש לחמ"ל וחותם על ערכה סגורה ובה מחסניות תחמיש, טמפונים ורומה.
כעקרון, החמ"ל אמור להיות שטח סטרילי, אשר אליו לא נכנסת כל תחמושת חיה, בכדי למנוע מצב של קליע חי בתוך מחסנית תחמיש. אלא שעו"ד אמיר מהר מאוד מוכיח שלא כך הדבר, ומציג תמונות של חיילים, כולל הסמב"צים עצמם, שנכנסים לחמ"ל עם נשקם האישי והמחסניות הנלוות לו – שכמובן מוטענות בכדורים חיים. החמ"ל הסטרילי – איננו כזה. האם התסריט הבלתי-אפשרי, הפך כעת לאפשרי?
שרשרת ההשתרבבויות
בהצגת עסקת הטיעון בתקשורת, הוצגה טענת ההשתרבבות כטעות אחת, המערבת גורם אחד ופעולה אחת: הקליע השתרבב למחסנית. אך האם כך הדבר? מה נדרש בכדי שכדור חי יגיע למעשה לתוך מחסנית תחמיש?
- אז ראינו שהחמ"ל אינו סטרילי. אבל כדורים לא נופלים להם ככה סתם ממחסניות.
- אז נניח שאחד כן נפל או שחייל התעסק באחד בידו. אבל התחמישים אינם בחמ"ל, אלא בחדר פנימי
- אז נניח שהוא התעסק בכדור החי, בדיוק בזמן שהתבצעה הטענת תחמישים. אבל עדיין, הכדורים בתוך קופסת קרטון.
- אז נניח שבדרך לא דרך, הקליע נפל או עף מהמחסנית או ידו של חייל לא ידוע, היישר לתוך קופסת הקרטון של כדורי התחמיש. אבל הסמב"ץ היה מרים את הכדור ומיד רואה שהוא חי.
- אז נניח שפספס. עבודה סיזיפית ומשעממת – אולי פספס. אבל יש בדיקה בסוף הטענת המחסנית, בכדי לראות אם יש קליע הבולט מעבר לאורכם של התחמישים.
- אז אולי גם הבדיקה התפקששה או שלא נעשתה (למרות שהסמב"ץ העיד שהיא תמיד מבוצעת. אמיר דחק בו להודות שפה ושם, ואולי פעם בהרבה זמן מחסנית לא נבדקת. לא עזר: תמיד מבוצעת).
בשלב הזה ישנו נוהל שקובע שהמפקד שלוקח את הציוד, חייב לבדוק גם הוא את המחסניות. אינני יודע אם דרי לקח את הציוד או מפקד אחר. אם אחר, אז תוסיפו לשרשרת הפשלות הנדרשות, גם מפקד נוסף שלא ראה\בדק.
דהיינו שנדרשת שרשרת של צירופי מקרים בלתי סבירים – גם בפני עצמם, אבל בוודאי כאשר הם כולם מתחברים ובדיוק ברגע הנכון. גם הסמב"ץ (ונזכיר שוב שהוא חבר של דרי) מעיד שמעולם לא היה מקרה שכזה. הוא נשאל בצורה ספציפית יותר: "האם שמעת אי פעם על מקרה שכזה?", וענה: "לא!".
אני יכול להוסיף ולומר לכם מחוץ לשדה הראייה של הסמב"ץ, שאכן, ככל שחיפשתי, לא מצאתי אף מקרה שכזה שפורסם בתקשורת.
הערה: עו"ד אמיר רומז במשפט למשהו שקרה במהומות פתיחת מנהרת הכותל ב-96, אבל המקרה היחיד שמצאתי שאיכשהו רלוונטי, אמנם עוסק בירי גומי עם תחמיש, אבל אין שם טענה להשתרבבות קליע חי ומה שנורה אינו טמפון, אלא כדוריות גומי (כפי שהיה נהוג בזמנו). אבל עצם זה שאמיר נדרש לחזור 21 שנים לאחור בכדי למצוא מקרה דומה (אם ישנו באמת), מעידה בעצמה על חוסר הסבירות של הטענה הזאת.
ההשתרבבות הבודדת:
ממול לסדרת ההשתרבויות חסרת ההיגיון או היסטוריה, ישנה אפשרות נוספת של השתרבבות בודדת:
דרי עצמו, ולא מישהו לפניו, אולי התעסק עם המחסניות, ו"השתרבב" לו כדור מהמחסנית החיה שלו, לתוך מחסנית התחמיש שלו.
לכאורה תסריט הרבה יותר פשוט – אדם אחד, טעות אחת. האמנם?
- מיותר לציין שאסור היה לדרי לבצע התעסקות שכזו. לא סתם הטענת התחמישים נעשית בחמ"ל נפרד, והחיילים מקבלים את המחסניות מוכנות מראש. אבל אולי ביצע, למרות שאסור?
- אינני חשוף לחומרי החקירה המלאים, אבל אני מבטיח להם שאם העלה טענה שביצע התעסקות כלשהי במחסניות, הוא העלה זאת בשלב מאוחר – מה שבית המשפט הגדיר במשפט אזריה כ"גרסה כבושה": עדות שלא ניתנה בעת הארוע או בחקירות\בדיקות הראשונות שלאחריו, אלא רק מאוחר יותר ואולי בעצת עו"ד.
- למה? למה שדרי יחליט פתאום להוציא כדורים בו-זמנית ממחסנית התחמיש ומחסנית הכדורים החיים שלו? אין לזה שום פונקציה וזה כאמור אסור.
- ואם נניח את כל ההנחות המוזרות לפני כן, אנחנו שוב בסיטואציה שהוא היה צריך לא לשים לב כשהוא מחזיק בכדור החי ואז שוב לא לראות בבדיקה את השפיץ של הקליע או כלל לא לבצע את אותה בדיקה.
עכשיו חלקכם אולי אומר: מוזר, לא חוקי, גרסה כבושה, לא סביר – אבל אולי. אולי כך היה.
אינני חושב שרצף זה מצדיק זיכוי, אבל לא כאן נגמרות ההוכחות לכך שלא זה המקרה.
התחקיר הראשוני
עובדה שנשכחה כבר, היא שממש לאחר התקרית התבצע תחקיר ראשוני ע"י מפקד אוגדת איו"ש, אלוף משנה תמיד ידעי (כיום תת-אלוף). את התחקיר עצמו אין לי, אך כך דיווח אמיר בר שלום בערוץ 1:
אז לפי דיווח זה, נבדקו המחסניות של הכוח וגם של דרי. אבל אם לדרי השתרבב קליע מהמחסנית החיה, אל מחסנית התחמיש, הרי שהיינו צריכים למצוא כדור תחמיש, בתוך המחסנית החיה. אם לא, מהיכן הגיע הקליע החי שהשתרבב לדרי למחסנית?
זו כמובן שאלה רק מתוך מצב של תמימות ותקלה לא מתוכננת. ברור שבמצב יזום, אין בעיה למלא לאחר או במהלך האירוע את המחסנית (אם הכדור החי נבע ממנה בכלל), כך שבתחקיר לא יתגלה דבר (וזה רק הגיוני שאם הסתרת ירי חי במהלך האירוע, תסתיר אותו גם בתחקיר). אבל היות ומסקנה זו מבוססת על טענה בתקשורת ואין לי את התחקיר עצמו, קחו אותה בערבון מוגבל.
ההתעסקות במחסניות
עובדה שנשכחה מהציבור, היות וכמעט ולא דווחה (למיטב חיפושי, הוזכרה רק בסוף כתבה אחת) והיות ולא הוצגה בוידאו, היא שלפרקליטות יש קטעי וידאו נרחבים יותר משפורסמו בתקשורת. באחד מאותם סרטים, מדווחת הפרקליטות, רואים את דרי בבירור:
"מוציא את מחסנית הגומי שלו ומניח אותה על חומת המרפסת, שעליה הוא וחייליו הוצבו. […] לאחר זמן קצר נראה דרי מכניס את מחסנית הגומי חזרה לרובה ולאחר מכן מכניס מחסנית רגילה לאפוד שלו. אין שום הסבר להכנסת המחסנית החיה לתוך האפוד למעט העובדה שהוא הוציא ממנה כדור חי והכניס אותו לתוך מחסנית כדורי הגומי".
שוב: קחו טענה זאת בערבון מוגבל. אני לא נחשפתי לאותו קטע וידאו המתואר בכתבה ע"י התביעה ואינני יכול לומר בוודאות שכך הדבר.
לא מדובר על "טעות אחת"
בכדי לטעון לרשלנות או מעידה כלשהי, מתבקש שהתקלה היתה בדיוק זה: תקלה. למשל, אם אני קבלן וטעיתי בבנית עמוד אחד, התקרה קרסה וגרמה למוות, אפשר שזו גרימת מוות ברשלנות. אבל אם העמוד היה תקול, התקרה היתה מחומר זול ואסור, במקום מהנדס הבאתי ידיד שלי (שהוא בכלל צלם) וכן הלאה – הטענה שלי לרשלנות בלבד כנראה שלא תתקבל, כי לא מעדתי בנקודה ספציפית, אלא לאורך כל הדרך.
נוסף על כך, טבעה של רשלנות שאינה מתוכננת, מחייבת גם (ברוב המקרים) רנדומליות. לדוגמה: אם בתערובת הבטון השתמשתי יותר בחומר הזול ופחות בחומר היקר (ממה שדורש התקן), אפשר שזו טעות. אם עשיתי את זה 10 פעמים, כנראה שזו לא טעות. אם עשיתי את זה עשר פעמים והיחס בין החומר היקר לזול תמיד היה אותו היחס, אזי שבכלל עולה כאן תמונה של התנהלות מכוונת ולא מקריות.
בקיצור, ככל שמתרבות ה"רשלנויות", ככל שהן דומות זו לזו, וככל שהתוצאה שלהן תמיד לכיוון המיטיב עם "המתרשל", כך פוחתת האמינות של הטענה כי בכלל ברשלנות מדובר.
טעות, טועים, טעינו:
אז מה היה בלתי-חוקי או בניגוד לנהלים באותו היום? האם דרי בנה עמוד אחד בצורה לא תקינה, או בניין שלם?
- ירי פסול גם לגומי: הירי של דרי, גם לו היה ירי גומי, היה בלתי חוקי. לפי הוראות הפתיחה באש (לגבי ירי גומי), לא יורים באדם שאינו מבצע עבירה באותו הרגע. ברגע הירי נווארה הלך כשידיו לצידי גופו, כשאין עליו נשק או אבנים (האבן האחרונה שזרק, היתה 4 דקות לפני כן). נוסף לאותו ירי, נורה למוות ע"י אותו הכוח (וסביר להניח ע"י דרי עצמו) גם אבו דאהר בהפרש של שעה, מוחמד עזה (נפצע קשה מירי בחזה) ופצוע נוסף שנורה בידו – כולם מירי חי. סך הכל עבירות\טעויות: 4.
- תחמושת חיה במחסנית תחמיש: ההכנסה בטעות של כדור חי למחסנית תחמיש (אם נניח לרגע שזה מה שעשה) היא כמובן בלתי חוקית (הרי על כך מתכוונים להרשיע את דרי). בנוסף לכדור החי שהרג את נווארה, גם ההרוג הנוסף ושני הפצועים נורו מאש חיה. סך עבירות\טעויות: 4.
- צלם ממערך התקשורת של צה"ל, היה עם הכוח של דרי באותה הפגנה. הצלם השתעמם ודרי וחבריו החליטו לתת לצלם את הנשק ולירות להנאתו על הפלסטינים. להגנתם טענו שאת שתי יריותיו ביצע רק על הקיר שליד הפלסטינים -דבר שכמובן עדיין אינו חוקי (עקרונית, בתיעוד הסטילס של ירי נווארה, ניתן לראות מה שנראה כמו הגומי במעופו, ממש בזמן המסונכרן לירי הגומי בוידאו, והוא על הפלסטינים שמפנים את נווארה אחרי שקרס, ולא על הקיר – אבל זו נקודה שחורה בתמונת סטילס, אז לא אכנס לויכוח הזה). גם אם נניח ונאמין שאמרו לו לירות רק "ליד" הפלסטינים, מתוקף היותו צלם, לא היתה שום ערובה שהוא לא יפספס. ידיעתם זאת, מעידה כי זה לא הטריד אותם במיוחד (הצלם קיבל עבודות רס"ר והמפקד שנתן לו לירות – כלום). סך עבירות: 2 של הצלם ו-1 של המפקד = 3.
כך שלא מדובר בטעות אחת באותו היום, אלא לפחות 11 "טעויות"\עבירות שונות (שאנו יודעים עליהן ועד סוף הטקסט יתווספו עוד). לא רק זאת, אלא שכל העבירות הן בעלות אותו האופי – ירי בלתי חוקי (גם לגומי) – ולפחות 4 מהן זהות לחלוטין – ירי שאמור היה להיות גומי, אבל בפועל היה כדור חי, מבוצע לפלג הגוף העליון.
העבירות גם מחזקות את גרסת הרצח, היות ויש בהן כוונת זדון וזילות בחיי אדם, בנפרד מזאת שנתונה לויכוח. נסביר:
התרשלות בדר"כ תהיה פעולה או פעולות שאין בהן זדון, אך מובילות לתוצאה שעלולים לראות בה זדונית: היד של המנתח זזה והחולה נהרג. ככל שמסביב לפעולה שנטען כלפיה שנעשתה ללא זדון (במקרה שלנו "השתרבבות" הכדור החי), מתרבות פעולות שבהן יש זדון, כך הופכת טענת הרשלנות לבלתי סבירה: היד של המנתח זזה והחולה נהרג, אבל לפני כן הרופא גם הרביץ לו ובמהלך הניתוח נתן לחבר שלו (שהוא בכלל צלם) לשחק עם האזמל "ליד" הלב של החולה. או במקרה שלנו: הכדור אולי השתרבב, אבל מדוע בכלל בוצע ירי בזמן שהקורבנות לא עשו דבר? מדוע הירי (במקרה אחד) היה בגב? יריה מזדון אבל התוצאה מרשלנות? מדוע בוצע ירי שעשוע של הצלם?
האם 11 מקרים אלה מציירים תמונה של מעידה מקרית, או של התנהלות שיטתית?
בצה"ל ובמשטרה השתדלו ככל הניתן שלא לאסוף ראיות על הפצועים וההרוגים האחרים, כך שדרי לא הואשם בכלל לגבי ההרוג ושני הפצועים הנוספים. משפחת ההרוג הנוסף בחרה שלא להוציא את ילדם מהקבר, ומשהב"ט קפץ על המציאה, למרות שלו רצה, יכול היה לבדוק את הגופה בבית החולים או להוציא את ההרוג מהקבר – ללא אישור המשפחה (זו אפשרות גם בתוך ישראל ובוודאי שמעבר לקו הירוק).
למרות שכך, החוק הפלילי מאפשר, דרך 'עדות שיטה ומעשים דומים', להביא חומרים מעבירות אשר הנאשם לא מואשם בהן, אך מחזקים ומוכיחים התנהגות דומה או טכניקה מיוחדת של הנאשם, ובכך פוגעים בסבירות כי מדובר ברשלנות (כאמור, כי רשלנות חוזרת ונשנית, איננה רשלנות כלל וכלל). כך שניתן בכל זאת להציג ראיות בנוגע להרוגים ולפצועים האחרים, בכדי לחזק את התיק בנוגע לירי בנווארה.
לדוגמה: משה קצב הורשע בין השאר על סמך עדויות שיטה ומעשים דומים, של נשים שהעבירות כלפיהן בכלל התיישנו. אותן נשים סיפרו על התקיפות כלפיהן שהתבצעו בצורה דומה, וזה שכנע את השופטים באשמתו של קצב, בתקיפות אחרות לגמרי. ואין ספק שצילומי וידאו ודו"חות רפואיים מוכיחים בצורה אמינה יותר שיטה ומעשים דומים, מאשר עדויות סובייקטיביות מלפני שנים רבות.
גם ללא מעשים דומים:
ביושרה אומר שלא ברור אם השופט במקרה של דרי היה מתיר הכנסת הראיות דרך עדות שיטה ומעשים דומים. אבל הידוע ידוע, וקחו זאת בחשבון ככל שתרצו.
נוסף על כך, מרגע שאנו מסכימים בתיאוריה זו שדרי הרג את נווראה, הרי שאין כל היגיון בכך שלא נורו גם ההרוג ושני הפצועים האחרים. מה יהיה ההסבר לכך? באותו ארוע גם פאליווד וגם הרג אמיתי ע"י כוחות הביטחון?! לא רק זה, המוות של אבו טאהר התרחש יותר משעה לאחר המוות של נווארה. אז הפלסטינים ראשית ראו שהכוח באמת הרג פלסטיני, ואז החליטו לזייף עוד הרג ולהסתכן בערעור גם הראשון?! ואם החליטו שכך, מדוע הארוע שמזוייף – הריגת אבו טאהר – בכלל לא נחקר, הגופה לא הוצאה והמשפחה ויתרה מראש? אם זה רק נעשה בשביל האפקט התקשורתי, הרי שהיה להם כבר את נווארה. אם זה נעשה בשביל השג משפטי, הרי שבכלל לא פנו לאפיק הזה.
אזי שבתאוריית ההשתרבבות לא רק שמוסכם שדרי הרג את נווארה, אלא שגם ברור שכל שאר ארועי היום אמיתיים. דהיננו בכדי להתייחס להשתרבבות אחת ברצינות, הכרח שלא הגיוני שהייתה רק אחת – פרדוקס. עסקת הטיעון בנויה על רציונאל, אשר נוגד את הנכתב בעסקת הטיעון.
יאלללהההה!
בסרטון הבא אנו עדים לדרי יורה טמפון לעבר מפגינים פלסטינים (שאינם בפריים). ניתן לראות בו גם את השעמום וגם את הרצון ל"אקשן" בדמות פגיעה בפלסטינים, שיכול לרמז על מניע. דרי מזהה תנועה של פלסטינים שתאפשר לו ירי והוא מחייך וקורא "יאלללההה", כמי שרק חיכה להזדמנות לירות במישהו ולא בלית ברירה נאלץ לעשות זאת (הסרטון חוזר בלופ בסופו, עם ווליום מוגבר):
אבהיר שברור לי שהצבא לוקח צעירים, מלאים בהורמונים, שמחפשים אקשן, כחלק מהשגרה, וזו חלק מהסיבות שמלכתחילה מגייסים בגיל 18. יתרה מכך, כנראה שתראו עוד חיילים ישראלים שמגיבים בצורה הזאת והם גם לא מסתירים זאת. באינסוף ראיונות עם טירוניים קרביים שראיתי, תמיד שומעים בו משהו בסגנון "מחכים לאקשן כבר". כך שאינני מנסה לצייר את דרי כרוצח, רק בגלל הסרטון הזה או הרצון הזה לאקשן. אלא רק לומר שהוא אכן מאותה קבוצה גדולה של אנשים שכן נמשכים לזה ושכמותם, מוצא את מרבית הפעילות מסביב – שעיקרה לעמוד בשמש ולהזיע – משעממת.
הערה: גם בדיקות פנימיות של צה"ל מצביעות על המגמה הזו של נערים, לרוב מהפריפריה, בעלי השכלה נמוכה ומהמעמדות הנמוכים, שרוצים "להכנס בהם" ומתעקשים לשרת ביחידות בעלי חיכוך גבוה, כמו מג"ב.
תגובה לחקירה
תגובתו של נאשם לעצם האשמתו, משמשת רבות בכדי לבסס או לערער את התיק כלפיו (כמעט אף פעם אלו לא ראיות שלבדן ירשיעו או יזכו ואין הכוונה גם כאן להציגן ככאלה. זה רק חלק ממכלול). למשל, אם אדם מגיב בשוק ונראה שהוא שומע בפעם הראשונה על המיוחס לו, אם הוא מתחיל להתנצל (הגם שלא מודה באשמה), מחליף גרסאות, או מראה דפוסי התנהגות עבריינים, כמו דיבור בקודים או השתקה של המנסים לדבר על הנושא.
בתחילת חקירתו, צותתה המשטרה לפלאפון של דרי ושני ארועים שכאלה העלו בפני הפרקליטות והשוטרים חשד כי דרי אולי מראה סימני שבירה או התנהלות עבריינית של אדם אשם: 1. בקשתו מהוריו שלא יכעסו עליו ו-2. אמירתו לחלק מהחברים שניסו לקבל ממנו פרטים על הארוע ש"זה לא לטלפון". הקשיבו ותחליטו בעצמכם:
יחסו לאירוע
בנפרד מהתגובה של נאשם לחקירתו שלו, ישנה התגובה של נאשם לעצם האירוע עליו מדובר. תגובה זו לרוב מקבלת משקל רב בבתי המשפט, שכן היא טבעית יותר ולא התגובה המחושבת שנותן נאשם בחקירה או בבית משפט.לדוגמה אפשר לראות את המשקל הרב שנתן בית המשפט להצהרות הראשונות של אלאור אזריה ("מגיע לו למות") לעומת ההסברים האחרים שנתן לאחר מכן.
כמו התגובה לחקירה, דבר שכזה לבדו לא יקבע הרשעה או זיכוי, אבל הוא בהחלט מוסיף משקל באשר להפרש שבין ההתנהגות שהיינו מצפים לראות מאדם זכאי או לפחות מאדם שהתברר לו שטעות שלו גרמה לאסון, ובין אדם אשם. ומה לגבי דרי?
קולאז' הגאווה:
הירי עצמו התרחש ב-15.5.2014. לאחר תהליך מסויים החלה חקירת האירוע ע"י ישראל, לצד כיסוי תקשורתי רחב בישראל ומחוצה לה. דרי אמנם מודע לחקירת את הארוע, אך הוא חופשי בביתו וצו איסור פרסום דאג שרוב הציבור לא ידע את שמו.
ב-29.10.2014 דרי מסיים את שירותו ויוצא לחפש"ש (חופשת שחרור מהצבא). כבר חצי שנה חלפה ללא מעצר, חקירה או אישום, כך שייתכן שחשב שהסיפור למעשה נגמר. הוא מעלה 'סטטוס תודה' לכל המפקדים והחברים לשירות, ואז יורד לחגוג ולנפוש באילת עם חבר נוסף מהפלוגה ובנות הזוג שלהם, מבלי לדעת שימים ספורים לאחר שיחזור יהיה במעצר. לצידו של סטטוס התודה מצרף דרי קולאז' שהכין של תמונות מכל החוויות הטובות והאירועים שיש להתגאות בהם מבחינתו:
למעלה כל החבר'ה בתמונה קבוצתית, במרכז תעודת\מכתב הוקרה, מימין עושים על האש. לצד כל הארועים המשמחים, משמאל למטה (הקפתי בריבוע אדום) רגע נוסף של גאווה גדולה: דרי עצמו, באחת מהתמונות המפורסמות מהירי בביתוניא, צולף במפגינים פלסטינים, שלאחר מכן יסתבר שנהרגו.
לו אתם הייתם מעורבים בארוע בו נהרג אדם (לטענתכם בשוגג), האם תמונה שלכם מבצעים ירי מאותו היום, הייתה נכנסת לקולאז' האירועים השמחים ומעוררי הגאווה שלכם? או שאולי זו רמיזה למשהו שתשמחו לדבר עליו, אבל "זה לא לטלפון"? אולי מזה ולא רק מהשירות, הוא מרגיש "מחופשש!!!!!"? אולי הפרשנות הנכונה ל"קריצה" הזאת, ניתנה ע"י המפגינים מחוץ למשפט של דרי שתוך דקה עברו מקריאות לגיטימיות על הזנחת לוחם, לקריאות "כהנא צדק"? או אולי הפרשנות של חלק מהמגיבים לתמונת הניצחון שלו כששוחרר ממעצר למעצר בית בתחילת 2015?
תמונת שיחרור. מקור: קבוצת "כולנו עם המג"בניק"
האם פעולה זו של התגאות בירי, עולה בקנה אחד עם אדם שמתבייש ממעשיו או לפחות מהתוצאות הרעות שהוא מצהיר שלחלוטין לא התכוון אליהן? או שזה יותר מזכיר תמונות שראינו בעבר בישראל ובארה"ב, של חיילים שדווקא מתגאים בסבל שגרמו לאחר או לפחות מוצאים בו שעשוע, בסגנון עדן אברג'יל (שגם היא, בדומה לדרי, סיכמה מעל תמונותיה, לצד כפותים פלסטינים להם היא לועגת, "התקופה היפה בחיי")?
האם קריצת הגאווה הזאת לא הופכת לחיוך גלוי, כשאנו מסתכלים על האנשים שדרי מארח בביתו ומביעים תמיכה הדדית זה בזה; אנשים שבגלוי מפגינים גזענות ושנאה כלפי ערבים – כנופיית אל-יהוד, חוננו, יואב "הצל" אליאסי, מיכאל בן ארי מ"עוצמה יהודית", ואריאל זילבר (ששירו "כהנא צדק" הפך ללהיט בחוגים אלו)?
איפה הגומי?!
דמיינו חולת איידס המאשימה את הרופא המטפל בה באונס. הרופא אינו מכחיש שחדר אליה, אלא טוען שפשוט מעד כששכבה על המיטה ו"השתרבב" לו. לגמרי במקרה, מבלי שידע ש"ימעד לתוכה", בדיוק היה עליו קונדום, כך שבו זמנית היא נפגעה והוא ניצל מהדבקות במחלה.
נשמע מגוחך? ברור שאדם כזה יורשע? ומה הקשר לדרי בכלל?
ראשית צריך להכיר את המונחים והנשקים הרלוונטים (אל דאגה. זה יהיה קצר ופשוט), אבל היו סבלניים עימי וזכרו את הרופא האנס לעוד שתי דקות של קריאה.
ההתקנים המסומנים בחצים האדומים בתמונה (מיום הארוע כמובן), נקראים "רומה". הרומה הוא התקן המוברג אל חזית הנשק (הקנה), בכדי להפוך את הנשק מרובה שיורה קליעים, למטול המשגר את מה שמכניסים לרומה.
מימין כדור חי 5.56 ס"מ שלם, משמאלו התרמיל שלו ללא קליע ומשמאלו הקליע לבד.
במצב רגיל, כשיורים בנשק עם כדור חי (הסתכלו בתמונה למעלה), אבק השריפה שבתוך תרמיל הכדור מתפוצץ, מה שמשגר את הקליע במעלה הקנה ולעבר המטרה. הרומה הספציפי שהשתמש בו דרי, משמש בכדי לשגר שלושה סלילי גומי (למעשה מדובר במתכת מצופה בגומי) העטופים ביחד בניילון וקרויים בסלנג הצה"לי "טמפון".
את הטמפון דוחפים לתוך הרומה מחזיתו (מצד שמאל בתמונה). בכדי שהטמפון ישוגר מהרומה, הוא צריך כוח שידחוף אותו, ולשם כך משתמשים בתחמישים, שהם כדורים ללא קליע. כשהם מתופצצים בתוך הנשק, משוחררת מהם האנרגיה והגזים שבכדור רגיל משמשים לשיגור הקליע. היות ובתחמישים אין קליע, הגזים עולים במעלה הקנה, נכנסים לתוך הרומה (מהחלק הימני בתמונה), ודוחפים את הטמפון. במילים פשוטות: הטמפון הוא "הקליע" של התחמיש חסר הקליע.
בחזרה לירי בנווארה:
אז אנחנו יודעים שניתן להשתמש בתחמיש כשיש טמפון ברומה. ישנם גם מקרים בהם חיילים יורים תחמישים בטעות או בשביל להרתיע, כאשר הרומה ריק (יש רעש של ירי, אבל שום דבר לא נורה). ובגלל שהיצרן צפה שחייל שיורה טמפון עלול להדרש לפתע לעבור לירי חי, אנו גם יודעים שניתן לירות כדור חי דרך רומה ריק. ישנו רק שילוב אחד שאסור לנסות אותו: לירות כדור חי כאשר ברומה מוטען טמפון!
הסיבה לכך היא שהטמפון יחסום את הרומה, והנשק יתפוצץ לך בפנים – דבר שלרוב יסתיים בהריסת הנשק לצד כמה שריטות וכוויות קלות, אבל לעיתים יקטע לך אצבע או יחורר עין (ובמקרים חריגים, אפילו גרוע מכך, תלוי בסוג הנשק, מיקומו ביחס לגוף ולאן משתחררת האנרגיה והרסיסים).
דוגמאות של נשקים מתפוצצים והפציעות הנלוות עקב חסימה הקנה:
הערה: הוכחת הסכנה האמיתית שבפעולה הזאת, מהותית לטענה שלי לגבי דרי. אבל אם אתם פשוט מאמינים לי, אתם מוזמנים לדלג (לאחר הסרטון).
כפי שאתם מתארים לעצמכם, התפוצצות הרובה בידיים היא לא ארוע שגרתי, והסיכוי שזה יקרה בדיוק כשמישהו מצלם, נדיר עוד יותר (פיצוץ עקב טמפון ברומה זו כזאת תת-קטגוריה קטנה, שלזה בכלל אין תיעוד בוידאו). אבל מקרים שיחסית יותר נפוצים ודומים מבחינת התוצאה נקראים "Squib": מצב בו קליע נתקע בקנה (בדר"כ בגלל תחמושת לקויה, קנה עקום או "Squib ידני" – כשמכניסים שני כדורים בבת אחת בטעות). אם היורה לא הבחין ב-Squib (הצליל שונה מירי רגיל וכמובן שהקליע לא פוגע במטרה), אז הקליע בירי שלאחריו, מתרסק לתוך הקליע התקוע בקנה, ומפוצץ את הנשק.
קיבצתי סרטון של מקרים לדוגמה, המתחיל בהסבר ויזואלי של ה-Squib, לאחר מכן רואים בעיקר כלי נשק מתפוצצים לאנשים בידיים אבל – אזהרה! – יש גם כמה צילומים מקרוב של פציעות וכפות ידיים שנקרעו לגזרים:
בגלל הסכנה הזו, מבין כל הקומבינציות האפשריות של סוגי כדורים במחסנית, לתכולה אפשרית של הרומה, יש רק אחת שחייל ממש יקפיד ויפחד לפשל בה: כדור חי עם טמפון ברומה.
אבל מה טוען דרי מיום התקרית ועד היום? שהוא ירה גומי. לאחר שהראיות הפורנזיות הראו שבמאה אחוז הוא ירה כדור חי, הוא החל לטעון (או שעורך-דינו החל לטעון עבורו) שכנראה שכדור "השתרבב" למחסנית התחמיש. אבל אם הוא לא ידע שהוא יורה חי, וכוונתו היתה כפי שהצהיר לירות טמפון, מדוע לא הטעין טמפון ברומה?!
מה שבעצם מבקש מאיתנו דרי להאמין בו – בדומה לרופא האנס, שבמקרה גם היה עליו קונדום – זה שבמקרה חריג ביותר, השתרבב לו כדור חי למחסנית התחמיש. אבל לא רק זאת: בדיוק בנקודה הרנדומלית שכדורי התחמיש התחלפו בכדור החי ש"השתרבב" למחסנית, הוא גם במקרה שכח לשים טמפון ברומה, ובכך בו-זמנית גם הרג את נווארה וגם הציל את עצמו מפיצוץ הנשק והפגיעות הנלוות לו. הרצחת וגם ניצלת – בו-זמנית ובשוגג?
וכמובן, אם אנו מורידים את סַכֵּי העיניים מראשינו, ונזכרים בכל מאורעות היום:
המצופים אנו להאמין שאותה מקריות של כדור חי שהשתרבב למחסנית תחמיש, במקרה הסתנכרנה עם "שכיחת" הטענת הטמפון ברומה – ארבע פעמים באותו היום?!
להזכירכם (מהחלק בו דנו על מקריות הרשלנות): אנו גם מצפים שרשלנות חוזרת, תוביל לתוצאות רנדומליות – כי אם לא תכננת את התקלה, ודאי שלא צפית את התוצאה. נניח ותקלת ההשתרבבות אכן מתרחשת 4 פעמים באותו היום לאותו אדם. היינו מצפים שלפחות פעם אחת, התקלה תוביל לפיצוץ הנשק ופציעת היורה. אבל 4 יריות חיות וכל פעם נשכח "במקרה" הטמפון? כל פעם התוצאה שלילית עבור הנורה וחיובית עבור היורה?!
היות ו"שיכחת" הטענת הטמפון היא "תקלה" חדשה, אזי שאם נחבר את כל ה"רשלנויות" עד כה, נגיע כבר ל-13 "טעויות רנדומליות" שבו זמנית גורמות למותם של הפלסטינים ומצילות את דרי. ולזה, הפרקליטות וההגנה של דרי, קוראים "התשרבבות".
אבל מה אם הטעין טמפון והנשק לא התפוצץ?
אפשרות נוספת שמעלה ההגנה, זה שקליע חי השתרבב, ודרי כן הטעין טמפון, אך הנשק ירה באופן תקין. אפשרות זו, למעשה איננה אפשרות כלל. קליע M-193 יוצא מהנשק בערך במהירות של 900 מטר לשניה. הוא פוגש מיד ביציאתו (וכניסתו לתוך הרומה) את הטמפון, שנמצא במהירות של 0 מטר לשניה. מדובר כאן בתאונת דרכים קטלנית במהירות אסטרונומית.
אבל נניח – כשם שמכריחים אותנו לעשות כל הזמן – שדרך נס הטמפון מצליח לפנות את הרומה והקליע יוצא החוצה. בהתנגשות של 900 מטר בשניה בחפץ דומם, הקליע היה מאבד את מרבית האנרגיה שלו במסלול הבליסטי, כך שכלל לא היה פוגע במטרה שנמצאת 80 מטר ממנו (ובוודאי לא עובר דרך גוף אדם וקורע את הבד של התיק שמאחוריו).
גם אם היה שורד מבחינת מהירות בתנועה הבליסטית, בוודאי שהתנועה הסיבובית, אשר שומרת את הקליע יציב באוויר, הייתה מתבטלת או משובשת לחלוטין. ללא תנועה זו, הקליע סתם עף כשהוא מתהפך באוויר ולא יגיע רחוק ולא יפגע משמעותית במטרה שאיננה ממש מטרים ממנו.
אבל נניח את הבלתי אפשרי: אין פיצוץ בנשק, הטמפון והקליע מצליחים לצאת את הנשק, כשהקליע עדיין יציב מסיבה כלשהי. גם אז, הטמפון עדיין היה לפניו. הכרח שברגע היציאה הקליע היה מוסט דרמטית. ונניח הלאה שלא הוסט:
אז בתיאוריה זו, נתון לנו כאמור שדרי הטעין טמפון ברומה, ירה כדור חי שנכנס בטמפון ואז המשיך לעוף והרג את נווארה. משמע שנתון לנו שהקליע שנמצא, הוא אכן הקליע שירה דרי והרג את נווארה. אלא שקליע זה, בלתי אפשרי שהתנגש בדרכו (הבלתי אפשרית כשלעצמה) בטמפון. הרי הקליע שלם לחלוטין בחזיתו:
מימין קליע חדש ומשמאל הקליע מתיק של נווארה
הזוית בין הכדורים אינה זהה, אבל אפשר לראות, כשם שקבעו כל מי שבדק את הקליע, שאין לו נזקים של מעיכה או שבר מלפנים. ואין שום דרך שקליע יתנגש ב-900 מטר לשניה בטמפון נייח (3 סלילי מתכת, עטופים בגומי), ולא היה מתפורר לחלוטין או לכל הפחות נמעך בחזיתו.
נתרגם זאת למונחים שכולנו מכירים: זה 3240 קמ"ש. רק חפץ חסר מאסה, לא ישפיע על קליע שמתנגש בו ב-3240 קמ"ש. הקליע, שעשוי עפרת רכה עם ציפוי דק, שוקל כ-3 גרם והטמפון 48 – פי 16. יש עניינים של דחיסות החומר ושלל הפרשים, אבל לסדר גודל בלבד, זה כמו שאופנוע עשוי עפרת יתרסק במכונית נייחת, נטולת ברקסים ועם פגוש מגומי (כדי שכמו הטמפון היא תוכל לנוע קדימה) ב-3240 קמ"ש, ולא יגרם לאופנוע כל נזק. שזה כמובן, מגוחך.
מצחיק הוא שההגנה טוענת שהקליע שעבר בגופת נווארה אינו הגיוני כי הוא נמעך טיפה מאחור במהירות נמוכה (יחסית) כשהוא עובר דרך רקמות רכות; דהיינו טוענים שהוא לא צריך להמעך, אם הוא לא מתנגש חזיתית במשהו קשיח. באותו הזמן הם מנסים לטעון שאין זה מוזר כלל שקליע בשיא מהירותו, יתנגש חזיתית בטמפון מוצק, ויצא מזה ללא פגע. פשוט ממשיך במסלולו לעבר נווארה, כאילו אין פיזיקה בעולם כלל.
פסק הדין שלכם
עתה אתם מיודעים בכל עובדות המקרה. בארה"ב נהוג לתת הנחיות למושבעים בטרם הם ניגשים לקבל החלטה. לא אתיימר עד כדי כך, אבל אבקש שתשימו לב ל-2 נקודות:
במסגרת החוק הקיים:
כפי שציינתי בתחילת הטקסט, יש לשפוט את דרי רק לפי החוקים שישנם ולא החוקים שלדעתכם צריכים להתקיים. למרות שכך ובכדי לתת ביטוי גם לגישה נפוצה זו, בין פסקי הדין האפשריים הוספתי עבורכם את האפשרות (שלא קיימת במציאות) לקבוע כי דרי טכנית אשם לפי החוקים הקיימים, אך אתם בכל זאת הייתם מזכים אותו, כי אינכם מסכימים עמם.
הגדרת הספק הסביר:
היות ומרביתנו גדלנו על מושגי משפט הלקוחים מהקולנוע (למשל שאדם יורשע רק אם ימצא אשם "מעבר לצל של ספק"), דבר זה עלול להוביל למסקנה שהסבר אפשרי, הוא הסבר מזכה.
מחקרים בארה"ב מצאו כי הכימות של אנשים להגדרה "ספק סביר" הוא כל כך רחב, עד שהוא גורם לעיוות הצדק (כי שני אנשים, המואשמים באותו הפשע עם בדיוק אותן הראיות, יקבלו תוצאות שונות, רק בגלל הפרשנות השונה של המושבעים את המונח "מעבר לספק סביר"). בכדי למנוע זאת, ממליצים אותם מחקרים בכל זאת לתת קנה מידה למושבעים, שבמקרה שלנו הם אתם.
בכל הרשעה, אפילו הברורה וההוודאית ביותר שניתן לדמיין, תמיד קיימות אפשרויות תאורטיות המזכות את הנאשם וקיומן בלתי ניתן להפרכה (גם הוכחות DNA, טביעות אצבע וכדומה, אמנם נמצאות באזורים של צפונה מ-95%, אך אינן 100% וודאיות).
מחקרים נוספים, שבעיקר מבוססים על סקירת שופטים, מצאו כי הטווח המינימאלי – דהיינו הפרשנות של שופטים ל"מעבר ספק סביר" – הוא למעלה מ-90%. המספר אשר עולה כתוצאה במרבית המחקרים (והפך למעין מוסכמה בלתי מחייבת), הוא 95%.
גרסתו של דרי בהחלט מתארת התרחשות אפשרית ומתוקף כך, מייצרת ספק אפשרי. אך תפקידכם אינו לקבוע האם ישנו ספק, אלא האם הוא ספק סביר. האם הראיות הקיימות מתעלות מעל ל-90-95% וודאות או לחילופין האם התאוריות החלופיות שמציעה ההגנה של דרי, הן סבירות מעל ל-5-10%?
דעתי, שכבר ברורה לכם בשלב זה, היא כי הסבירות של התאוריות הקונספירטיביות שהציגה או רמזה להן ההגנה, שואפת לאפס. הסבירות של טענת "השתרבב לי כדור" בשילוב עם "והוא עלה באופן רנדומלי בדיוק באותו הרגע שביצעתי ירי גומי בלתי חוקי ובדיוק כששכחתי לשים טמפון", הינה נמוכה, ולכל היותר נמוכה מ-5%:
כי הירי היה לא חוקי וללא סיבה (גם כגומי), דרש שרשרת ההשתרבבויות שצריכה להקדים אותו (בכדי שהקליע יגיע למחסנית של דרי), ואז קומבינציה אקראית הנדרשת להסתנכרן (בכדי שהרובה לא יתפוצץ לדרי בפנים).
אם ארוע שכזה סביר מ-5%, היינו מצפים לראות היסטוריה משמעותית של מקרים שכאלה, שקרו לחיילים ושוטרים אחרים. לא שמקרה בודד ישפר את סבירות הטענה, אך אני אישית לא מצאתי אחד שכזה. ננסח זאת כך: אם ארוע זה סביר מ-5% ונתון הוא שבכל יום בישראל מתבצעות מאות יריות שכאלה, מדוע אין אנו רואים מקרה כזה כל יום או כל שבוע או כל שנה אפילו? אם מקרה דרי הוא כל כך סביר, מדוע אין עוד בן-דרים שכאלה כל הזמן?
גם אם נניח פרשנות בה הסבירות של התרחשות כזאת היא מעל ל-5% ומסיבה כלשהי בו-זמנית לא קורה לאף אחד אחר, דעתי היא שמרגע שמוסיפים את התנהגותו של דרי בחקירות, מול חבריו ומשפחתו, את תמונה הגאווה בפייסבוק, והחיבור לגורמים המובילים קהילה אנטי-ערבית עם ביטוי גזענות ותמיכה בכהנא, אזי שבטוח אנו נופלים מ-5%. ואם מוסיפים (כעדות שיטה ומעשים דומים או כהכרח הגיוני מטענת ההשתרבבות) את היריות החיות הנוספות באותו היום, אזי שאין דרך לראות בגרסתו של דרי, ספק המתעלה על 5%.
בזה אני או "התביעה" נסיים. עכשיו תורכם להחליט.
אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-300 שעות (חודש וחצי לערך) של מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם שהתוכן מצדיק זאת, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם – בלחיצה כאן.
סקר פסק הדין:
אם יש לכם שאלות או צורך בהבהרה, אתם מוזמנים לשאול בתגובות או בפייסבוק לפני שאתם עונים על הסקר, ואשתדל להסביר.
לסקר הבא, אבקש שתתעלמו לחלוטין מהסטנדרטים המשפטיים והחקיקה. תשובה זו יכולה אף לסתור את תשובתכם הקודמת. ללא קשר לספק סביר או לא – פשוט מה אתם מאמינים שהתרחש שם, או מה נראה לכם הכי הגיוני?
וסתם לסקרנותי האישית: דמיינו התפרעות של נערי-גבעות, הזורקים אבנים לעבר ישוב פלסטיני, ומולם שוטרים פלסטינים. מה לדעתכם, היתה התוצאה המשפטית עבור שוטר פלסטיני שהיה עושה בדיוק את שעשה דרי (גם בחקירות ובפייסבוק), טוען בדיוק את שטוען דרי, מול אותן ראיות, ואותם שופטים ותובעים (ישראלים)?
לסיום, כמה נקודות למחשבה:
כאן למעשה תם "המשפט הוירטואלי" של דרי ובהמשך אני עוסק בביקורת רחבה יותר שנוגעת למערכות שמסביבו. לטעמי אלו עדיין נקודות חשובות, לעיתים אף יותר מהמקרה של דרי, ואשמח אם תמשיכו לקרוא. ואם לא, תודה שקראתם עד כה.
דרי והחברה משיקים כוסות בארוחת שף בזמן מעצר הבית (השף הגיע אליו). מקור: נותנים גב למג"ב
הרשלנות בה יורשע דרי בעסקת הטיעון, היא בעיקרה של התקשורת:
בסיקורה את עסקת הטיעון הצפויה של דרי, לא צוינו בתקשורת המרכזית שלל הבעיות בסיפור, אלא בדיוק התמצית המינימאלית שמאפשרת את עסקת הטיעון מלכתחילה: כדור אחד בלבד, עם הרוג אחד בלבד – טעות אחת, שהובילה לקורבן אחד. סיפור שלקורא הממוצע נשמע סך הכל סביר. אפילו סיקורים איכותיים יותר, כגון זה שב'שיחה מקומית', עמדו רק על החורים הברורים והגרוטסקים – כמעט מכוונים – בעלילה של התקשורת: ציון שלל הנפגעים באותו היום ואת נושא הטענת המחסניות בנשקיה (שבכל מקרה אין בה בכדי לבטל הגנה הטוענת שדרי התעסק עם המחסנית לאחר הנשקיה).
הדבר העיקרי שהתקשורת לא ציינה, הוא הקריטי ביותר והוא גם בדיוק הדבר שכשלה בו מלכתחילה. בעוד שהתקשורת צעקה בגלוי שקר שלפיו אי אפשר לירות כדור חי דרך רומה ריק, היא עתה שותקת אל מול שקר הופכי – שניתן לירות חי דרך רומה מוטען. כך מתגלה באירוניה וצביעות, הפטריורטיות המעוותת את עבודת העיתונאים:
הבלתי-אפשריות של ירי חי, הייתה בראשיתה ההצדקה לזיכוי ועתה, ההצדקה להרשעתו של דרי. אלא שרק במקרה הראשון טרחה התקשורת להכנס לדקויות טכניות עם "מומחים" לנשק ושלל "בעלי ניסיון". כאשר אותו מידע טכני בדיוק, אותו ויכוח שניהלתי עם מאות ואלפי מגיבים ברחבי הרשת בנוגע לאפשרות של ירי חי דרך רומה, מוביל לפתע למסקנה הברורה שהחייל הוא רוצח – דממה.
מהסבריו המלגלגים של "אוטוריטת הנשק" יוסף יקותיאל, לנפנוף הטכני של דובר צה"ל ודרך הדרישה לאוביקטיביות מדעית שדרשו ממני קוראיי בתחקיר הראשון – דרישה שכמעט הפכה למבחני ירי במטווח, כי אינסוף מחקרים שהבאתי, סרטוני וידאו, ואף ברושור היצרן עצמו, לא הספיקו מבחינתם – לא נותר לפתע דבר. היושרה המדעית, העיתונאית והמקצועית, בהחלט חשובים לישראלים, אך (עבור חלק גדול מהם) רק כאשר הם משרתים את תפיסת עולמם. איפה חיפוש המומחים בתקשורת, בכדי להסביר מדוע הקנה היה מתפוצץ לו אם היה שם טמפון? איפה חיפוש המומחים להסביר על שינוי התנועה של הקליע בגוף?
לא. המומחים שמספקת התקשורת – או מקבלת מהדלפות מההגנה – הם רק אלו התומכים בנרטיב הישראלי. המאשים חייל ברצח, ידרשו כי יבדוק את הצילומים במעבדות מתקדמות, ישאלו על צורתו של הקליע לאחר הפגיעה, יספק תמונות זוועה של הגופות, יוכיח זווית ירי, כתמי דם, יבדוק מה קרה בשעות שלפני ואחרי כן, יוכיח אי-קיומו של יורה נסתר מהשיחים המנסה להכפיש את חיילי צה"ל ועוד. האמת? לגיטימי. מערכת המשפט המערבית בנויה על חזקת החפות של הנאשם וטוב שכך.
אלא שבאשר הנאשם הוא איש ביטחון יהודי וההאשמה היא רצח פלסטיני, אין חזקת חפות, אלא דרישה לחפות. אם הדרישה מסתנכרנת עם החזקה או יתרה מכך עם חפות אמיתית – מצוין: הבה נראה לעולם כיצד אנו מדינה דמוקרטית ומתוקנת עם צבא מוסרי, וכיצד הפלסטינים טעו\שיקרו.
אך כאשר הדרישה אינה מסתנכרנת? דממה. גם במשפט אזריה, עד אשר קיבלו בתקשורת את הגושפנקה של בית המשפט בהרשעתו, לא ממש טרחו לקבוע שום דבר. בעיקר נהנו מהרייטינג של הבאת בעלי דעה לכאן ולכאן, ולתת להם להתכתש. העובדות עצמן, אשר היו ידועות לאנשי התקשורת כמעט מהיום הראשון (מה שאמר אזריה במקום, שינוי הגרסאות ועוד), נשארו בצד – כמעט עד לפסק הדין (קצת לפני כן הגיע התחקיר של עובדה, שהיה בין הבודדים להתעסק קצת בעובדות ולא בשאלות העקרוניות והדעתניות).
בשורה התחתונה, התקשורת מפחדת או אינה מעוניינת להטיל אשמה בחיילים. אינני נמנה על חסידי התקשורת האובייקטיבית, אשר לטעמי כלל אינה קיימת, כך שאני לא פוסל את הגישה הזאת. בתוך עמם הם יושבים. אבל מחרדה של לחרוץ דין, ועד בכלל לא לציין את הראיות אשר נדרשות לחריצת דין, רק בגלל שברור לאן הן מצביעות – מרחק זה כבר איננו לגיטימי ואיננו מסתדר עם תפקיד התקשורת.
(אבל נו… בימים אלו של ביבי-נוני, קשה להוציא את התקשורת באור שלילי יותר, מאשר זו מוציאה את עצמה לבדה).
הרשלנות בה יורשע דרי, מבוססת על רשלנות פושעת של צה"ל והמשטרה
גם אם נניח לרגע שדרי התרשל, הרי שרשלנותו מבוססת על רשלנות מערכתית שקדמה לה, והיא החלפת המחסניות בצה"ל ובמשטרה. כדורים חסרי קליע (שהתחמיש הוא סוג אחד שלהם) קצרים בכמעט ס"מ מכדורים חיים, כפי שניתן לראות בתמונות.
מזה שנים שישנו פיתרון כמעט דבילי בפשטותו, בכדי להמנע ממצב בו אדם מבצע ירי חי, כשהוא חושב שהוא יורה חסרי קליע (ח"ק): מחסנית צרה יותר, שכדורים חיים לא נכנסים בה. לאורך השנים הצבא והמשטרה בדקו מספר פתרונות אחרים וב-2013 קנו בצה"ל כמה מאות מחסניות צרות שכאלה לצורך אימונים והתנסות, אך נראה שפריסה מלאה, מעולם לא התרחשה.
העלות של מחסנית כזאת היא כ-100₪ (למחסנית עם הכדורים). משהב"ט כמובן לא צריך את הכדורים עצמם, וגם לא ישלם על עשרות ומאות אלפי מחסניות, את המחיר שישלם צרכן שרוכש אחת. אבל גם במחיר מלא ובפריסה מלאה עבור כל האימונים וכל החיילים והשוטרים שיורים גומי בשגרה, העלות הפתאטית שאנו מדברים עליה היא כמה מיליוני שקלים בודדים בלבד. רק המקרה של דרי לבדו, עם עלויות המשפטים, החקירות, הפיצויים שישולמו להורים של נווארה, והנזק התדמיתי שנגרם לישראל, כבר יותר יקר מעלות השידרוג הזאת (ואלה מכם שעדיין מאמינים בחפותו, יכולים להוסיף את הנזק שנגרם לו).
אלא שזה רק קצה הקרחון של הרשלנות הפושעת של הצבא והמשטרה:
כל כמה שנים, נפצע או נהרג חייל\שוטר מירי של חברו במהלך אימון, כשהיורה חשב שהוא יורה כדורים חסרי קליע (זה שונה ממקרה דרי מפני ששם אין את ההליך הנוסף של הטענת הטמפון). ב-2004 לדוגמה, חייל נח"ל ירה בטעות בשלושה מחבריו באימון, ופצע שניים בינוני ואחד אנוש. ב-2007 חייל שריון נורה בצווארו ונפצע בינוני מאותן הסיבות.
למרות זאת, בישראל 2017, כנראה שעדיין משתמשים בחלק מהמקומות באותן המחסניות לירי חי ולירי ח"ק. עלויות הטיפול, השיקום, והתגמולים (במקרה של נכות או מוות), נעות בין מאות אלפים למיליונים – עבור כל מקרה – כך שאין שאלה שלא רק שזה הדבר המוסרי המתבקש, אלא שזה גם כלכלי.
היות והמקרה של דרי (בהתעלם מכך שלא באמת מדובר ברשלנות) אינו המקרה הראשון או העשירי של ירי חי במקום ח"ק, אין אלא לקבוע שהצבא והמשטרה אשמים בדיוק באותה עבירה שבה הם מאשימים את דרי בעסקת הטיעון.
ואם אתם שואלים את עצמכם, אז מיד לאחר המקרה של דרי, כל הפלוגה הועברה למחסניות החדשות (אינני יודע אם כך נעשה גם בכל כוחות המשטרה והצבא). כי במערכת הביטחון תמיד מוכנים לתקן, הם רק צריכים כתם דם, שיראה להם בדיוק איפה.
ההשתרבבות של מקרי ההשתרבבות
למי שעוד מסוגל, אני ממליץ לקרוא על רציחתם של מוחמד ואוסייד קאדוס בידי קצין ר' מחטיבת כפיר, שגם כן צלף בפלסטינים, טען שירה גומי, למרות שהוכח שירה חי. אני מאמין כי הסימטריה במקרים ועצם הריבוי של המקרים, יגרום לכם לתהות שאולי, כמו המופרכות של ה"השתרבבות" בסיפור של דרי, הנובעת מכך שהשכל הישר מסרב להאמין לצירוף מקרים שחוזר על עצמו שוב ושוב, כך גם מופרכת האמונה כי התיקים האלה סתם "משתרבבים" או "מתפקששים" לפרקליטות ולצבא; זה אינו זיכוי חד-פעמי או מקרה מוזר אך חריג של תיק בו האשמה ברורה אך מסתיים בזיכוי – זו הנורמה.
הערה (ניתן לדלג): האפרטהייד או הגזענות במשפטי רצח של פלסטינים בידי יהודים (מעבר לנושא של משפט צבאי, מעצרים מינהליים וכדומה, עליהם ניתן, לפחות מפרספקטיבה ישראלית, להגן כפיתרון כפוי מפאת האלימות של האויב), אינה חייבת להיות מודעת. שלל מחקרים ובמיוחד מחקרים מבוססי תוכנה בארה"ב, מצאו שאותם שופטים או פרקליטים, מבלי שיכניסו שיקול אחד של גזע או לאום בפסקי הדין או עסקאות הטיעון שלהם – וכנראה גם במחשבתם עליהם – בכל זאת הרשיעו אנשים מקבוצות מסוימות – למשל שחורים – יותר מאשר מקבוצות אחרות. לא רק זאת, הם אף הרשיעו אותם בעונשים חמורים יותר, הגם שמדובר בדיוק באותן העבירות, עבורן אחרים קיבלו עונשים פחותים. כך אפשרי ואף הוכח (בארה"ב בהקשר של אפרו-אמריקאים), שמערכת המורכבת מאנשים שבטוחים שאינם גזענים ואף לא מביאים באופן מודע שום שיקול גזעני לעבודתם, בסופו של דבר ובבדיקת רוחב, תהיה מערכת גזענית המפלה ציבורים מסויימים באופן שיטתי.
זו דעתו של כותב זה, כי החינוך העיקש בישראל שגזענות היא דבר אקטיבי ומודע, המתלווה לגאוות הגזען בגזענותו (כדוגמת הנאצים בשיא כוחם), היא שמקיימת ומחזקת את הגזענות בישראל – גזענות אשר בטוחה באי-גזענותה (במקום ללמד את שגם הוכח במחקרים: גזענות היא דבר שכולנו נולדים עימו. אין להכחישו, אלא ללמוד להתמודד אתו ולהתגבר עליו). זה גם מה שמאפשר את הפרדוקס העולה שוב ושוב בסקרים, המוצאים כי כמעט כל הישראלים בטוחים שבישראל הגזענות רווחת (כלפי אתיופים, בדואים, מזרחים, ערבים, חרדים…), אך בו זמנית שהם עצמם אינם גזענים. מדינה מלאה בגזענות, אך נטולת גזענים.
מדריך לרוצח
האם הרף המשפטי העולה מזיכויו של בן דרי, אינו כזה אשר למעשה מגדיר כיצד לרצוח פלסטינים ולצאת מזה זכאי? האם כאשר מערכת המשפט הישראלית הופכת (במקרה של חייל יהודי ההורג פלסטיני) את ה'ספק' ל'ספק סביר', היא איננה למעשה, כפי שמוסבר ע"י משפטנים בעצמם, מבטלת את יכולת ההרשעה מלכתחילה? האין זה למעשה תקדים שעיקרו אי-הפללה של רצח פלסטינים?
התנתקו לרגע מהמעורבים במקרה ונתייחס לעובדות בלבד:
מה מונע מעתה, מכל חייל\שוטר ישראלי לירות בפלסטינים עם כדורים חיים, לטעון ש"השתרבב" לו כדור לתוך מחסנית התחמיש (כשבמקרה באותו הזמן שכח לשים טמפון), ולצאת מזה מבלי שיקרה לו כלום (אם האירוע לא תועד בוידאו) או לכל הגרוע באיזה עונש סמלי (כמו במקרה דרי)?
יש לנו כאן תכנית קלה לביצוע, שכבר נבדקה בשטח, וממש מסבירה שלב אחרי שלב, כיצד לרצוח פלסטיני ולצאת זכאי או עם הרשעה קלה בלבד.
משפטו של דרי לוקח את הקונספט של "ספק סביר" למגוחכות מתמטית, בה אולי במקרה נכנס כדור חי, ואולי במקרה לא הטעין טמפון, ואולי במקרה גם אחרים מתו ונפצעו, ואולי במקרה הירי היה לא תקין (ללא קשר להיותו חי), ואולי במקרה התעסק עם המחסניות, ואולי במקרה אותו הכוח גם נתן לצלם להתאמן בירי על פלסטינים, ואולי במקרה הנאשם גם פירסם תמונה שמתגאה במעשיו, ואולי לא התכוון לכלום כשאמר "אל תכעסו עלי" ואולי ללא כוונה עבריינית אמר לחבריו ש"זה לא לטלפון".
עם הגדרה כזו של "ספק סביר", אף חייל\שוטר לא יורשע לעולם ברצח פלסטיני (כך עולה גם מסדרת "רישיון להרוג" בשיחה מקומית). זו בדיוק הבעיה עם המקרה של דרי: לא מדובר על זיכוי של מקרה או אדם, אלא של טכניקה.
לאקונה רצויה
כ-1700~ לא-מעורבים פלסטינים נהרגו ע"י כוחות הביטחון בין 2000 ל-2013. כ-10% מהמקרים האלה הפכו ל-179 חקירות. כ-10% מחקירות אלו, הפכו ל-16 כתבי אישום, ומתוכם רק 6 הפכו להרשעות. ב-5 מתוכן ריצו החיילים המורשעים חצי שנה או פחות, ורק במקרה אחד – תייסיר אל-הייב, חייל בדואי (\לא יהודי), שהרג פעיל שלום בריטי (\לא ערבי) – ישב 6.5 שנים בכלא. זהו "הפחד הגדול" ששכנעו את הציבור בקיומו ושלכאורה משבית או ישבית חיילים מלפעול "ללא עו"ד צמוד" (אלאור אזריה עדיין לא קיבל עונש בשלב זה ולא ידוע גם אם יקבל, האם יקוצר העונש או יבוטל לחלוטין).
1700 ההרוגים הבלתי-מעורבים, הובילו לענישה כללית של 2777 ימים בכלא, שזה ממוצע של 39.2 שעות בכלא על כל הרוג. אם נסיר את אל-הייב ונדבר רק על חיילים יהודים שהרגו פלסטינים, אז זה 405 ימים בכלא, שזה ממוצע של 6 שעות בכלא על כל הרוג. כך שבניגוד למה שמשווק לציבור, אין שום "רדיפה של חיילים". חייל יהודי שהרג פלסטיני – יהיו הנסיבות וההוכחות אשר יהיו – והוא האחד ממאה מקרים (לערך) שהחליטו הרשויות לחקור וגם המשיכו עד להרשעה, יכול לצפות לענישה פנימית (לדוגמה ריתוק לבסיס או הורדה בדרגה), לעיתים כמה שבועות בכלא, אך לעולם לא יותר מכמה חודשים.
הדבר העצוב המתגלה מהנתונים הללו, הוא שבהחלט מיוצרים להם "מדריכים לרצח פלסטיני", כמו בתיק שלפנינו. אך למעט אם אתה ממש רשלן, כמו דרי או אזריה – לא ב"השתרבבות" שלא היתה, אלא כי עשית את כל שעשית מול אינסוף מצלמות ואז גם נתת סוג של הודאה (דרי בתמונת הגאווה בפייסבוק ואזריה השקוף יותר עם "מגיע לו למות") – אין ממש צורך בהם.
סוף דבר
המקרה של דרי הוא מהמקרים החמורים ביותר בתולדות צה"ל, בהקשר של רצח פלסטינים. לא שלא היו חמורים ממנו בזוועות או במספר הקורבנות, אלא חמור מהבחינה של רמת התיעוד והויזואליות, כך שכל התקשורת, מערכת המשפט, הצבא והציבור, יכולים לראות בעצמם. ובאשר משפט נחשף בפני הזולת, גם הזולת עומד למשפט.
אלו לא אותם מקרים שצריך להחליט אם להאמין לעד של 'בצלם', או שהראיות אינן גלויות לציבור. זה אפילו לא המקרה של אלאור אזריה, שבו (בהינתן שתיאור הצבא למה שעשו ההרוגים נכון) הציבור אולי חושב שהמעשה פסול, אך יכול למצוא אמפתיה לתגובה נקמנית של חייל, כשחבריו לנשק מדממים אל מול עיניו (ומנגד מתקשה למצוא אמפתיה למי שניסה לרצוח חייל).
כאן עומדת החברה היהודית-ישראלית וצריכה להחליט האם היא תומכת באופן אקטיבי ברצח של פלסטינים, שלא רק שבעת הירי בהם לא עשו דבר (כמו מקרה אזריה), אלא שגם לפני כן, כשזרקו אבנים, לא פגעו באיש; האם אנו תומכים ברצח – לא מתוך מצב מבולגן של חיילים פצועים ואיזה סיפור על פחד מסכין או חגורת נפץ (ולו ברמת הספק), אלא רצח רגוע ובטוח, ממרחק 80 מטר ומאחורי חומה, מתוכנן מראש להיות מוסתר כירי גומי. לצערי, נדמה לי שהחלטה זו אכן התקבלה, והתשובה היא 'כן'.
בן דרי הוא הרוצח הזכאי, מכיוון שאנו, היהודים-הישראלים, הם השופטים האשמים. ירייתו ושל כמותו, הן לנו יריות הפתיחה, בה הופכים אנו לפתע לגדולי הספקנים, השרלוק הולמס'ים לחקר זכאותם של אנשי ביטחון יהודים, ומחלים לתהות לגבי קונספירציות, מסקנות פורנזיות ואיכות הראיות, אשר באופן אירוני או כעדות לצביעותנו, דווקא בהתרבותן חולשתן, מבחינתנו. המגינים הקשוחים ביותר, ילעגו לך שאתה מאמין בהסתברות המטורפת, שבעידן המודרני בדיוק ברגע שבו פלסטיני נורה, היתה שם מצלמה. "כמה נוח!", יצחקו על הנאיביות השמאלנית שלך. אבל שכדור חי "ישתרבב" למחסנית תחמיש, בדיוק באותו הזמן ש"שכח" לשים סלילי גומי ברומה? זה, כמובן, תרחיש סביר לחלוטין.
היכן שאין עדים, זכאי החייל היהודי מחמת הספק. היכן שישנם, זכאי מתוקף הנוחות החשודה הזו של עדים שנמצאים בדיוק ברגע שבו נדרשים עדים. בדרכו של הולמס הולכים ההולמס'ים הישראלים:
"לאחר שפסלת את הבלתי אפשרי, האפשרות הנותרת, בלתי סבירה ככל שתהיה – היא האמת"
ומשפסלנו את הבלתי אפשרי – הרשעת איש ביטחון יהודי ברצח פלסטיני – אנחנו מוכנים להשלים עם כל "אמת", בלתי סבירה ככל שתהיה. לאחרונה אני נוטה להאמין שהדרדרנו אף מטה משם, כי לא נדמה לי שאיש ברצינות מאמין לטענות התלושות המועלות בכדי להסביר את הרציחות הללו. בהרבה מהמקרים המואשמים מתקבלים ע"י הציבור ובוודאי חוגי הימין-הקיצוני, בברכות וקריאות "גיבורים" על שלכאורה עשו פעולה מכוונת, בעוד שלמצלמות ובבית המשפט יטענו שבכלל "השתרבב" להם משהו (קצת כמו הנוהל של תקיפות ישראליות במדינות זרות, ואז פוליטיקאי שעולה לשידור ומכחיש שישראל מעורבת, תוך שהוא מחייך ואומר משהו בסגנון "אבל המחוסל לא יחסר לנו"). אותם האנשים שיעלו בפניך איזה הסבר או תאוריה מדוע החייל המואשם זכאי לפי החוק, לרוב גם יאמרו שפשוט צריך "לתת גב" ושהחוק קלוקל, כשאותם הסברים ותאוריות מתפוררים. אנשי חוק, ככל שהחוק עומד לצידם.
כי בסופו של יום כולנו יודעים:
האור הנופל על כדור הנורה על פלסטיני, תמיד מטיל תחתיו צל של ספק. האור המאיר את הכדור הנורה על יהודי, תמיד חושף כוונת זדון. ולא מחסור באור מייצר אפליה זו, אלא המחסור בנאורים.
רבות הדרכים של קליע יהודי ללב פלסטיני – מן ההגנה העצמית ועד לתקלה קוסמית יתפרסו. אך הנה זה קסם: הגם שאין קליע יהודי שדרכו היא רצח, אין לב פלסטיני שיחדור הוא, ולא ראוי מבחינתו להירצח. המקריות היהודית-בטחוניסטית וההשגחה העליונה, שוב באו לעזרתנו: אלו אשר מוסריותם אינה מאפשרת רצח, ממיתים ברשלנות סדרתית את אלו אשר הם חושבים שראוי היה לרצחם.
הספקנים היו אומרים כי צירוף מקרים זה, שכדורי הרצח הורגים בשוגג את הראויים להרצח, נוח מכדי להלקח ברצינות. אבל תאמינו לנו שאנחנו שולחים אנשי ביטחון תוך הקפדה גבוהה על מוסר ואומרים להם שוב ושוב שפלסטינים הם בני אדם בדיוק כמותנו. "אז מניין מגיעים דרי, אזריה, אחרים כמותם, ואתם, מרבית הישראלים אשר תומכים בהם? וכיצד הם תמיד מזוכים מכל עבירה בעלת משמעות ועונש של ממש?", ודאי תשאלו.
ובכן… השתרבב לנו.
אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של קוראיו. בפוסט שקראתם הושקעו כ-300 שעות (חודש וחצי בערך) מחקר, כתיבה ועריכה. אם מצאתם את התוכן ראוי, אתם מוזמנים לשלם לפי ראות עיניכם – בלחיצה כאן.
ובנימה קלה יותר לסיום, אם אתם מהבודדים שקראו עד לכאן, אז הרשו לי להטות הכובע בפניכם:
בן דרי בארוע (לפני התקרית). מקור: פייסבוק
אישתון 
שלום לך. לאן נעלמת? רבים תהו
נשלח מה-iPhone שלי
אהבתיLiked by 1 person
עוד לא קראתי אבל קודם כל אני רוצה לברך על שיבתך לאוויר. תודה
Sent from my mobile complete with typosנשלח מהנייד כולל טעויות הקלדה
אהבתיאהבתי
אוו… שלום לך מיסטר אישתון!! דווקא בתקופה הזאת אתה חשוב יותר מתמיד.
אהבתיLiked by 1 person
חזרת לכתוב. ברוכים השבים. חסרת.
אהבתיLiked by 1 person
סיימתי לקרוא. היה ארוך ומרתק. חלק מהנושאים הם ממש מורכבים ואני
מרגיש שאני צריך לקרוא עוד כמה פעמים בשביל להבין.
הכי הדהים אותי זה הסיפור עם יוסף יקותיאל. "מומחה" לנשק שמדבר
בצורה כל כך חדה שהרומה זה רק לכדורי גומי.
בעצם במהלך המשפט זה היה הדבר היחידי שנאמר בנושא? יש רק
את יקותיאל שאומר שהרומה זה רק לכדורי גומי?
התביעה לא בדקו את הנושא ולא הביאו מישהו אחר ובעצם רק אתה
מדבר על זה???
כל כך הזוי…
תודה אישתון על העבודת קודש שאתה עושה, שמח שחזרת :)
אהבתיאהבתי
את יקותיאל הפרכתי שבוע לאחר התקרית, עוד בתחקיר הראשון. הטענה המופרכת שלו כלל לא הגיעה למשפט (טענות מופרכות אחרות – כפי שודאי ראית – דוקא כן).
אהבתיאהבתי
אני צריך לקרוא שוב כמו שכתבתי. זה באמת נמצא תחת נושא הפיליווד ולא דברים מהמשפט.
תודה!
אהבתיאהבתי
ראשית – עבדת מאוד קשה. קבל ח"ח על העבודה הקשה.
אין ספק שהוא היורה, ואין ספק שהוא ירה חי. זה ברור.
אבל אני חולק עליך על הכוונה מאחורי הירי.
מהשיחה המוקלטת עם הוריו הוא נשמע מופתע שהוא זה שמופיע בוידאו כיורה. עושה רושם שהוא בעצמו לא האמין שהוא זה שביצע את הירי החי. הוא היה משוכנע שהוא ביצע ירי גומי. הירי החי הפתיע אותו, ועל זה הוא מבקש סליחה מהוריו.
למה אתה כל כך בטוח שהוא לא הטעין טמפון לפני הירי החי? למה "היינו מצפים שלפחות פעם אחת, התקלה תוביל לפיצוץ הנשק ופציעת היורה"? נכון, יכול להיות שירי חי עם טמפון יגרום לפיצוץ בקנה / בנשק, אבל יכול להיות גם שלא. יכול להיות שגם 4 פעמים לא. יותר סביר דווקא שגם הגומי וגם החי יעופו החוצה.
מנסיון כלוחם קרבי, הרבה פעמים יש ברדק עם ההטענות של התחמישים. לא תמיד זה "סביבה סטרילית" כמו שאתה מנסה לצייר, ובדיוק כפי שציינת אתה, כבר קרו מקרים של ירי דו"צ בתרגילים עם ח"קים שבטעות השתרברב חי למחסנית של הח"קים ואפילו מתו חיילים כתוצאה מכך.
אז אם זה כבר קרה בעבר מאוד יכול להיות שזה קרה שוב.
לא הייתה לו כל דרך לדעת שהוא אכן ביצע ירי חי אם זה היה בשוגג והוא מאמין בלב שלם שהוא ביצע גומי. לדעתי הוא מופתע מכך וזה גם נשמע כך בשיחת הטלפון עם הוריו. אחרי שהבין שהסתבך העדיף לא לדבר על כך בטלפון עם חבריו. הגיוני סה"כ.
לענ"ד יש כאן ירי חי בשוגג / רשלנות, ולא מעבר לכך.
וכן, אני מאמין שחיילי צה"ל לא רוצחים / הורגים סתם ככה להנאתם.
אהבתיאהבתי
לא. אתה טועה. סיכוי נמוך שירי קליע חי לתוך הטמפון לא יגרום לפיצוץ וסיכוי דמיוני שהם שניהם יעופו בכיוון שאליו כיוון. אין דרך פשוט. הקליע היה מסיט את הטמפון והטמפון את הקליע. זה פשוט לא אפשרות (דהיינו תאורטית אפשר ששניהם יצאו מהרומה, אבל גם אז, אין שום דרך שיעופו למטרה – לא אחד מהם ולא אף אחד מהם). בטח שכל זה כפול 4 אינו אפשרי. יש סיבה שמקפידים לנקות רובים בצורה כל כך פדנטית והיא (בנוסף לתפקוד הכללי) שמספיק לכלוך בקנה, בכדי להוציא קליע ממסלולו – על אחת כמה וכמה טמפון שישר עומד בדרכו.
המקרים שציינתי הם באימונים. באימונים אין טמפונים בכלל ואין רומה. האימונים הם עם ח"ק ולא תחמיש ואין את השילוב של קליע חי עם טמפון. מה שקורה שם זה שחייל מבלבל בין המחסנית החיה ובין מחסנית הח"ק, ואז יורה בחבריו בטעות. אין פה את הפעולה הנוספת שנדרשת, של הטענת הטמפון. שוב, אם זה היה משהו סביר – בוודאי כל כך סביר שיקרה 4 פעמים – אז היית אמור לראות עוד מקרים כאלה. ואין.
אבל אם אתה מאמין בסבירות של ההסתברויות הללו, אז המחלוקת בינינו בו זמנית מובנת וגם בלתי ניתנת לגישור. מעבר לכך, כמובן שכלל לא התייחסת לשלל החיזוקים הנוספים שהוצגו לאשמתו, כגון קולאז' הגאווה והרמזים האחרים בתנהגותו לפני ואחרי הארוע.
נ.ב.
גם אני מאמין שחיילי צה"ל לא רוצחים להנאתם. אלא שחיילי צה"ל זה ביטוי שמשמעותו מאות אלפי אנשים. אם טענתך היא כהכללה, אז כמו שאמרתי – גם אני מאמין שהיא נכונה. אם טענתך היא שבקרב מאות אלפי חיילי צה"ל בלתי אפשרי שיהיה רוצח אחד, אז אני חולק עליך. אבל לא רק אני: חיילי צה"ל רוצחים את הוריהם, רוצחים את חבריהם ורוצחים גם פלסטינים (כל זה מתומך בהרבה משפטים – כגון אזריה לאחרונה – שכבר הסתיימו מזמן). אין שום סיבה רציונאלית להאמין שבקבוצה של מאות אלפי אנשים, לא יהיה כמה רוצחים בדם קר. מעבר לזה, כפי שכתבתי בהתחלה, פושע בקירבנו אינו אומר שפושעים אנו. רק אם אתה מסרב לקבל זאת בכל אופן, אתה שותף לפשע.
אהבתיאהבתי
תודה על ההתיחסות.
לצערי אני לא מסכים איתך לגבי הפסקה הראשונה.
אמנם אני לא מומחה בליסטיקה, אבל גם אתה לא (כמדומני).
וגם אם שניהם לא יעופו היישר לכיוון המטרה, תסכים איתי שהם יעופו לכיוון הכללי שאליו הם נורו, ויכול להיות שהחייל כיוון על מישהו אחד, אבל כתוצאה מהירי החי עם הטמפון הכדור החי הוסט ופגע במישהו אחר. אין לנו דרך לדעת על מי הוא כיוון ומה הוא ראה מבעד לכוונות שלו. יתרה מכך, אני רוצה להאמין שהוא לא כיוון לחזה של נער שהולך לתומו עם תיק על הגב, כפי שנראה בסרטון. אם ניקח את ההנחה שלך שהוא ירה ע"מ להרוג – הייתי מצפה שהוא יירה באיזה מתפרע בולט ולא בנער שנפגע.
אני לא חולק עליך לגבי מה שקורה באימונים. אבל לא תמיד הבלבול הוא בין 2 מחסניות לפעמים גם באימונים משתרברב חי (או כמה) למחסנית ח"קים. לא הפרכת את האפשרות הזו. בדיוק בגלל זה עושים באימונים מסדר סטריליות, מוודאים שהמחסניות מכילות רק ח"קים, ואת המחסניות החיות שמים בפאוץ' האחורי. יכול להיות שכאן לא הקפידו על הנהלים, לא ביצעו מסדר סטריליות כפי שצריך (אגב גם ברור שאת המחסניות החיות לא ישימו מאחורה בזמן לחימה) ולא בדקו את תכולת מחסנית התחמישים כפי שנדרש. מי יודע, אולי אפילו התחילו להטעין מחסנית שכבר היו בה 4 כדורים חיים מפעם קודמת, ובלי לשים לב (כן, תוך רשלנות פושעת) לקחו אותה ומילאו בה תחמישים, בלי לשים לב לכדורים החיים בתחתית. הכל יכול להיות, והספק כאן גדול, אבל קיים. יכול להיות שחייל יירה בטעות 4 כדורים חיים תוך כדי שיש לו רומה + טמפון בלי לדעת שהוא יורה חיים, ושהוא משוכנע כי הוא יורה תחמישים, והנשק לא יתפוצץ, ושהכדורים + הגומי יעופו לכיוון הכללי של המטרה שאליה כיוון, ואף יפגעו בו או במישהו שנמצא מצדדיו, במיוחד כאשר יש המולה והרבה אנשים מסביב. אני מבין שאתה לא מסכים איתי אז כנראה שאנחנו נישאר חלוקים בנק' הזו.
לא הבנתי למה כתבת "כמובן" אולם בכוונה לא התייחסתי לקולאז' וכו כיוון שלדעתי זה לא רלוונטי. זכותו שיהיו לו דעות משלו. זה לא הופך אותו לרוצח. באותה מידה אני יכול להגיד ש"כמובן" שאתה לא התייחסת לטענתי בנוגע לשיחת הטלפון להוריו. לא זו ולא זו מעידות על כלום בסופו של דבר.
ברור לי שיש רוצחים בצה"ל ובכל מקום אחר, אולם קשה לי לקבל טענה של "רצח בדם קר", ובטח בלי הוכחה חותכת וחד משמעית, ולא מצאתי כאן כזו. ח"ו מבלי לזלזל או לגרוע מהעבודה הקשה שהשקעת כאן לחקר האמת, ומקווה שאני לא "שותף לפשע" בעיניך.
אהבתיאהבתי
כפי שצריך להדהד בברור מהטקסט הזה, היות אדם "מומחה" לא עושה עלי כל רושם. באשר למה שקורה בנשק בתחומים שחקרתי בטקסט הזה, אתה יכול לראות בי מומחה. מה שתיארת אינו אפשרי (או לפחות איננו אפשרי לרמת סבירות אשר מצדיקה זיכוי). היריות לא היו רציפות. יש הפרשים של שעות בין הפצועים וההרוגים מירי חי.
גם זה שאתה חושב שהיה כבר בוחר מתפרע ולא עובר אורח, לא מסתדר עם העובדות. 80 מטר עם הכוונת שיש על הנשקים האלה – לא מפספסים. יתרה מכך, אף אחד לא היה מולם באותו הרגע, למעט נווארה (השאר צמודים לקיר, המסתיר אותם מדרי). יתרה מכך, דרי לא חולק על כך שירה בנווארה וכיוון לנווארה. זה אתה ממציא עבורו עכשיו. הוא טוען שלא ירה חי או לא ידע שירה חי – לא שלא כיוון לנווארה. זאת הסיבה שהעו"ד שלו גם מתנגד לעסקת הטיעון (כי היא מציינת מפורשות שהם לא היוו סכנה ואז הוא ידרש לפיצויים גבוהים במשפט האזרחי). מה גם שיש לנו את אבו טאהר, שגם הוא נורה כשלא עשה כלום – ובגבו! אז אני יודע… פספס במקרה של נווארה ופספס במקרה של טאהר. ובדיוק הטמפון. ובדיוק הקליע. בסדר. הבנתי. לא מסכים איתך (בלשון המעטה).
אתה מבלבל את "יכול להיות" (הגם שאני לא מסכים איתך שיכול להיות) עם "סביר". כפי שהסברתי, לא תפקיד ההליך המשפטי לקבוע מה יכול להיות. הכל יכול להיות. לא מציאת ספק, אלא ספק סביר. אם לא מצאת כאן הוכחות לרצח, אזי שאין מבחינתך לעולם הוכחה לרצח (של חייל הרוצח הפלסטיני), למעט הודאת החייל בכך שזה מה שעשה. מעולם לא היה תיק עם יותר ראיות בנוגע לחייל, מאשר המקרה הזה. אבל נסכים שלא להסכים. אסיים בכך. הנקודות הובנו ותודה שקראת.
טוב. ההפרש אינו גשיר.
אהבתיאהבתי
אין פה שום שאלה. הוא לא ירה כדור חי כשיש טמפון ברומה. גם אם נגיד שהרובה לא מתפוצץ והקליע שומר על כיוונו, הוא היה מוסר את רוב האנרגיה שלו לטמפון (הכבד בהרבה) ולא היה מסוגל לחדור גוף אדם ממרחק 80 ס"מ, וודאי וודאי שהקליע לא היה נראה כמו שהוא נראה (פגיעות קלות מאחור), אלא מעוך ומפורק.
אהבתיאהבתי
אישתון, מרגשת אותי הדרך שלך, מתוך כל העוולות שסובבות אותנו מבוקר עד ערב, לבחור אירוע אחד ולהתמסר אליו כאילו היה הסיפור האישי שלך. זה מצטרף כמובן לרצינות והדבקות האינסופיות שתמיד מאפיינות אותך.
אני מודה לך על חוויה עיתונאית אחרת, ומעודד את הקוראים לתרום.
אהבתיאהבתי
קראתי, החכמתי, תרמתי. תודה לך.
האם קיבלת תגובה כלשהי ממי מהצדדים בתיק? האם באמת יש לתחקיר הזה איזשהו סיכוי להשפיע על מה שקורה מחר בביהמ"ש?
שוב תודה
אהבתיאהבתי
עם המשפחה הייתי בקשר לאורך הכנת התחקיר (האבא עקרונית). והוא מרוצה מהתחקיר, אבל כמובן שזה שולי ביחס למשפט עצמו. ההגנה – לא. עם ד"ר קוגל דיברתי בשעות האחרונות. הוא עומד מאחורי מסקנותיו. אוסיף את הסברו לגוף הטקסט בקרוב.
אהבתיאהבתי
מה מטרת הסקרים? זה לרגע נראה כמו טמקא עטוף בהגיון צרוף ואינו מסתדר על הדעת
אהבתיאהבתי
מטרתם למשוך קהל שאינו רק מהשמאל של השמאל ומניח אשמה מראש, אלא דווקא אנשים שאכן קוראים טמקא וכדומה. התוצאות לא באמת מעניינות אותי. זה ניסיון למשוך קוראים מבחוץ ולמשוך אותם לקרוא עד הסוף. לא מעבר.
אהבתיאהבתי
מצטער, למגרי לא נראה כמו טמקא, ההך הגמור, השעה הייתה מאוחרת, לא שזה תירוץ. פשוט הסקרים נראו לי כל-כך לא אתה.. אך שאר הטקסט בהחלט כן. מאוד אנליטי, חד ועם נשמה.
שמח בחזרתך. מקווה לקרוא אותך עוד רבות
אהבתיאהבתי
כתיבה חדה, מטרידה וחשובה. תודה. רק לא הבנתי איך אנו בתור הקוראים יכולים לחוות דעה על המקרה של מוחמד אבו-טאהר כפי שהסקר דורש. האם פספסתי את ההתייחסות שלך לרצח השני ולפצועים?
אהבתיאהבתי
לא פספסת. הייתי בהתלבטות. ניסיתי בו זמנית להציג את ההתרחשות המלאה אבל גם לכבד את ההליך המשפטי כפי שהתנהל ולא "לזהם" (כפי שאומרים במחוזות אלו) את ההליך המשפטי ואת "המושבעים"\קוראים, עם ראיות שלא בהכרח היה מאפשר השופט להכניסן אל משפטו של דרי (אני לא יודע אם בפועל התביעה ניסתה ונכשלה בהנכסת החומרים הללו, או ויתרה מראש). אם אינך יכול לקבוע ממה שנכתב בטקסט, אני מקבל תשובה זו כלגיטימית בהחלט. עקרונית טאהר נהרג כשעה לאחר נווארה. הוא נורה מטר ממיקומו של נווארה. הוא נורה בגבו, כשהוא מתרחק מעמדתו של דרי והכוח. מוחמד עזה נורה בחזה כשהוא זרק אבנים. פצוע נוסף (יש וידאו אבל הפנים מטושטשות והוא לא רצה להזדהות – להזכירך הצבא עוצר זורקי אבנים), נורה בידו. כל ארבע היריות היו באותו המקום, סביב 5-10 מטר ובטווח של כשלוש שעות. משפחתו של אבו טאהר בחרה שלא להוציא את הגופה מן הקבר לנתיחה. היות שכך, דרי הואשם רק בהריגת נווארה. לטעמי לא נעשה כל מאמץ להכניס אל תוך התיק לפחות את הפצועים האחרים אם לא את אבו טאהר. מה שהפלסטינים העבירו לתביעה, התביעה קיבלה. מה שהם לא, התביעה לא עשתה כל ניסיון לקבל – אפילו לא לבקש (לדוגמה: סרטון הנתיחה של נווארה). הרופאים הישראלים למשל ראו גם מוחמד עזה בבית החולים ומצאו שגם הוא נורה מאש חיה בחזה. זה כלל לא נכנס לתיק של דרי. בקיצור, נלקח מקרה בודד מתוך כל אירועי היום, ובו מוצגות רק הראיות שממש הוגשו לישראל ללא כל מאמץ מצידה. וזו הסיבה למעשה שהתיק נראה כפי שהוא נראה.
אהבתיאהבתי
ליאור צודק. זה בלבל גם אותי ואני מתארת לעצמי שעוד כמה אנשים. כשאדם עובד על משהו כל-כך מורכב ומכיר אותו בעל-פה, קשה לו לראות איך מי שנופל על החומר בפעם הראשונה צולח אותו למסקנות סופיות. ברוך שובך.
אהבתיאהבתי
אתם כנראה צודקים וזה היה לי ברור מאליו ולכן לא שמתי לב לחסרונו של ההסבר. הוספתי עתה, ממש בהתחלה המציגה את ארועי היום, גם את המקרים הנוספים.
אהבתיאהבתי
תודה על הכתיבה, חשוב מאוד
אהבתיאהבתי
טוב שחזרת וטוב שכתבת. מקווה להעביר קצת כסף בתחילת פברואר.
אהבתיאהבתי
לגבי תאוריית ההשתרבבות.
אם דרי חושב שהוא יורה טמפון גומי(לפני כל ירי צריך לדחוף את הטמפון פיזית לרומה) עם תחמיש ובמקום זה הוא יורה כדור חי אז הקליע אמור לפגוע בטמפון גומי שבתוך הרומה.
אני לא יודע מה קורה שעושים את זה אבל אני בספק רב אם הקליע יפגע במטרה(או יצא מהקנה).
כלומר כדי לפגוע בנווראה, ובתאוריה הזו אנחנו מניחים שזה מה שקרה, דרי צריך לדעת שהוא יורה כדור חי ולא לטעון את הרומה בטמפון גומי.->כוונה
אהבתיאהבתי
איפה היית? אתה כל כך חסר!
אהבתיאהבתי
תודה רבה. חסרת מאד ! עצוב, כמעט לבד, בסירה מתפרקת לתוך ים של כרישים. האמת כבר לא באמת חשובה. היא מורכבת וכואבת מדי ופה לכולם כואב, כל הזמן, עייפים ומתוסכלים, כועסים ושונאים…אין מי שיקרא וגם לאלו שכן..(כמה עשרות אולי מאות..הלוואי) אין לאן לפנות ולדרוש צדק וחמלה. אכן ישנן כל הסיבות לא לנטוש את הספינה בזמן שקיעתה. בקרוב גלגלי ההיסטוריה יחזרו לעבוד, שוב תגיע ההזדמנות לבחור אחרת. בימינו, ימים של צריכה וצריחה, אין סיכוי משמעותי לתנועה מרעננת. השמים יחשיכו עוד ימים רבים וכאשר יבוא הרגע, עבודות כשלך יהיו מודל לחיכוי וישמשו דוגמה נכחדת למה שזה יכל להיות.
אהבתיאהבתי
דעתי בנושא מאוד פשוטה:
כנופיות של רעולי פנים ערבים שזורקים אבנים הן חוליות טרור רצחניות לכל דבר ועניין, דוגמת החולייה שרצחה את אלכסנדר לבלוביץ ז"ל וכמובן רצחו וניסו לרצוח במקרים רבים נוספים. גם אם ברגע נתון כלשהו אחד מהחברים בחולייה לא מחזיק אבן בידו, הדבר לא מעלה ולא מוריד מפעילותו במסגרת אותה חולייה. כשהמחבל נורה ע"י השוטר הוא היה רעול פנים, חלק מחוליית הטרור וצועד לכיוון "קו החזית" שממנו נזרקו האבנים לעבר כוחות הביטחון. מבחינה משפטית קוראים לזה "ביצוע בצוותא", למשל הנהג של העבריין שיורה מחלון הנוסע יואשם ויורשע גם הוא ברצח כי הוא חלק מהחולייה. אגב, גם הנערים מהגג של בית הכנסת בכפר דרום בזמן ההתנתקות שעמדו בחוסר מעש הואשמו כולם בעבירות אלימות בשל המיעוט מביניהם ששפך חומרי ניקוי על כוחות הביטחון וניסה לסנוור אותם עם מראות (הם, כמובן, לא ניסו לרצוח איש).
מכיוון שצוות ההגנה של השוטר החליט שלא ללכת על קו ההגנה שהירי היה ירי חי מכוון ומוצדק (אני מניח שבין היתר לאור גרסאות קודמות שלו), אז כמובן שכל הנובע מכך לא עלה במשפט, וחבל.
בניגוד לנרמז מדבריך בראשית הפוסט בו אתה פוסל את "טענת ההגנה העצמית המורחבת", למיטב ידיעתי הסוגיה הזו לא הוכרעה עד היום בבית המשפט. כלומר, אין מקרה שבו אדם שירה על מנת להרוג בזורקי אבנים וטענת ההגנה שלו הייתה שאבן הורגת ושגם אם הירוי לא החזיק באותה שנייה באבן הוא עדיין היה חלק מחוליית טרור שעסקה בניסיון לרצוח אותו באותה העת. אני מניח שהסיבה לכך היא לא שהיו מקרים כאלה אלא שהפרקליטות לא הגישה כתבי אישום בנימוק של חוסר אשמה.
כמובן שכשעסקינן בכוחות הביטחון אז לדרגים הבכירים יש סמכות לתת הוראות לאנשיהם להסתכן מכל מיני סיבות, כלומר יכול להיות מקרה שבו לאזרח יש הגנה במקרה שהוא יירה אבל שוטר או חייל שיעשה זאת יואשם בעבירת משמעת ארגונית עד כדי העמדה לדין על התנהגות בלתי הולמת או חריגה מסמכות משום שלמפקדים שלו הייתה סמכות להורות לו להסתכן ואסור היה לו לחרוג מהוראותיהם.
גם הטענה שגם אם אפשר להסכים שאבן הורגת הרי שלאור המרחק והמיגון למעשה זה לא כך במקרה זה היא טענה מפוקפקת. לטענתך המרחק ביניהם היה 80 מטר, זה בהחלט מרחק שאפשר לעבור אותו בזריקת אבן. לשם השוואה, שיא מרחק זריקת כדור בייסבול ששוקל 150 גרם הוא 135 מטר, ואין מניעה לזרוק אבנים קטנות יותר, כאלה שיכולות למשל להוציא עין לשוטר. אני גם מניח שלא כל כוחות הביטחון שהיו במקום לבשו ציוד מיגון מלא שמגן באופן מוחלט על כל חלקי הגוף פני פגיעה ישירה של אבן. שלא לדבר על האפשרות שהמחבלים השתמשו ברוגטקה, ואז אנחנו מדברים על מרחק זריקה גדול פי כמה (שיא העולם בזריקת אבן באמצעות רוגטקה הוא מעל 400 מטר). מעבר לכך, אבן היא נשק לא מדויק ומכיוון שהיו גורמים נוספים בסביבה אז היא סיכנה גם אותם גם במקרה שבו נניח שכל כוחות הביטחון היו ממוגנים מכף רגל ועד ראש.
ומה בנוגע ליהודים שזורקים אבנים? אבן הורגת, זאת עובדה, ולכן מי שזורק אבן על אדם אחר מנסה לרצוח אותו ואני בהחלט בעד אפס סובלנות כלפי זורקי אבנים מכל הסוגים, למעט מקרים של הגנה עצמית.
אהבתיאהבתי
מאוד יצירתי מבחינה משפטית הטענה שלך. אבל כפי שאמרת בעצמך, אין לה כל תקדים. וזה שאין לה תקדים, כמו כל טענה משפטית שאין לה תקדים, לא אומר שמכך עולה שזו הגנה לגיטימית, אלא שזו הגנה ללא ביסוס שכמו 99% מהטענות נטולות התקדים, תיפסל בבתי המשפט. הסיבה לכך היא שלמרות מה שתיארת, בית המשפט מבדיל בין האשמה במעורבות בפשע על סמך נוכחות בזירה וכדומה ובין לקחת את זה למקום של הגנה עצמית. דהיינו יש הבדל בין להאשים אדם בקהל מתפרעים בהתפרעות מתוקף היותו לצידם (שגם זה לא ממש יצלח בתי משפט לרוב) ובין לצלוף בו על כך. היות וגם עבירת זריקת האבנים אינה מצדיקה ירי חי, אז גם בסיפור שלך שהוא "זורק אבנים מתוקף היותו בסיטואציה של זריקת אבנים" – אפילו לו היתה נכונה – עדיין אין כאן הגנה עצמית. ניקח את זה למקום הכי פשוט: גם לו היה נורה בדיוק ברגע שזרק אבן, ירי חי לא היה מתקבל כהגנה עצמית במקרה הזה. זאת מכיוון שהוראות הפתיחה באש אוסרות זאת וספציפית מכך, הוראות הפתיחה באש באותו היום אסרו זאת.
אבן לא הורגת. הגם שזו "עובדת טוקבקים" היא אינה עובדה אמפרית. כבר ניסו להוכיח טענה זו בבתי המשפט וכשלו. סטטיסטית, בכל שנה בישראל ובשטחים נזרקות מיליוני ואף מאות מיליוני אבנים. למעט פעם בכמה שנים, נהג שמאבד שליטה על הרכב וכתוצאה מהתאונה נהרג, איש לא נהרג מזריקת אבנים שכזו – בטח לא חייל במרחק 80 מטר, עם קסדדה ומאחורי חומה.
כל זה בכל מקרה לא רלוונטי, כי הוא ירה באבו דאהר בגב ובעוד שני פלסטינים. פשוט בררת איזה תת סיטואציה, ייצרת לה קו הגנה חסר תקדים שסביר שהיה כושל ומתוקף כך את מצדיק זיכוי.
בגדול, זה בדיוק כפי שכתבתי בהערה בפתיחת הטקסט: אין לי ויכוח עם טענת הגנה עצמית מורחבת. אני לא התכוונתי לכך בזלזול (הגם שאני חולק על עמדה זו). זכותך להאמין שמי שנמצא בסביבת זורקי אבנים, דמו בראשו. או מי שזרק אבנים בעבר דמו בראשו. או מי שזורק אבן, לא משנה מה הנסיבות, דמו בראשו. זו זכותך. זה פשוט לא החוק.
אם באמת היית חושב שאבן הורגת, היית דורש שכל התיקים בהם חיילים הורשעו בתקיפה, הריגה או גרימת חבלה על ירי מכוון בפלסטינים, ישודרגו לרצח. שכן אם אתה מאמין שזריקת אבן היא ניסיון לרצח, ודאי שירי לפלג הגוף העליון (בלתי חוקי כמובן ועם כוונת זדון) הוא גם כן ניסיון לרצח. אבל איכשהו אני תמיד שומע על איך אבנים הורגות בוודאות ויש להייחס לזורקים כרוצחים, אבל יורים יהודים – לך תדע… אולי התכוון לפגוע רק בריאה השמאלית. אולי התכוון לפגוע ביכולת המוטורית במוח, אבל לא בנשימה.
אני סתם נגרר האמת. זה דיון עקר מפאת ההפרש בינינו. מקווה שקראת מעבר לפתיחה וראית את שלל ההוכחות נגד דרי (שהיום הורשע בעסקת טיעון בגרימת מוות ברשלנות – על הכדור החי – ותקיפה חמורה – על הכאילו רצון שלו לירות גומי, ללא סיבה). כך שאפילו לפי עסקת הטיעון הסופר מקלה והזויה הזו, החוק חולק עליך וקובע חד-משמעית שלא רק שירי חי היה אסור שם, אלא אפילו ירי גומי.
אהבתיאהבתי
אני מתייחס רק לנווארה, אני לא בקיא במקרה של אבו דאהר, אבל לשיטתי כפי שהסברתי גם אם הוא באותו רגע הפנה את הגב זה לא פוטר אותו. אני מזכיר שלפי דיני המלחמה מותר להרוג חיילי אויב גם אם הם לא חמושים ולא עוסקים באותו רגע בסיכון חיי אדם. למשל, דוגמה מפורסמת היא שאפשר להרוג טבח צבאי (אלא אם כן הוא שייך ליחידת רפואה). בעיני זה כמובן אבסורד לטעון שבגלל שהמחבלים לא לובשים מדים אז הם נהנים מהגנות יתר של החוק בהשוואה ללובשי מדים. גם הטענה הזאת לדעתי לא עלתה עד היום בבית המשפט, אבל בניגוד לגישתך אני לא חושב שזה הגיוני להגיד על כל טענה חדשה שברור מראש שהיא תיפסל רק משום כך. אגב, לפי הפרשנות הצרפתית לדיני מלחמה ניתן לראות בפריט לבוש כמו הכאפיה שכל חברי חוליית הטרור כרכו סביב ראשם על מנת להסתיר את פניהם סוג של מדים.
אתה חוזר על הטענה ש-"זריקת אבנים אינה מצדיקה ירי חי" אבל זו טענה שגויה מבחינה משפטית, אתה לא תמצא שום פסיקה משפטית שקבעה כך וגינתה או הרשיעה אדם שירה לעבר זורק אבנים וטען להגנה עצמית. גם הטענה שהוראות הפתיחה באש של הצבא והמשטרה אוסרות על כך אינה רלוונטית משום שכפי שהסברתי השאלה המשפטית הבסיסית פה רלוונטית באותה מידה גם לאזרח חמוש שמותקף בזריקות אבנים ולא כפוף לשום הוראות פתיחה באש מעבר לחוק העונשין הרגיל שמתיר לו להפעיל כוח לצורך הגנה עצמית. כאמור, לא מכיר פסיקה שקבעה שאסור לאדם שמותקף בזריקות אבנים לירות על מנת להרוג מתוך הגנה עצמית, ולדעתי הדבר נובע מכך שלא שזה לא קרה אלא שהפרקליטות לא מגישה כתבי אישום במקרים כאלה. אפשר כמובן להעמיד לדין משמעתי שוטרים וחיילים שחרגו מהוראות הפתיחה באש הארגוניות שלהם גם אם פעלו במסגרת החוק מתוך הגנה עצמית, ובמקרה של חיילים אפילו אפשר להעמיד אותם לדין פלילי לפי הסעיפים המיוחדים של חוק השיפוט הצבאי כמו חריגה מסמכות ושימוש בלתי חוקי בנשק, אבל לא מדובר בעבירות המתה, כמובן, ומכיוון שבן דרי הוא שוטר אז זה לא חל עליו.
האם זריקת אבן לא הורגת ולא מסכנת את חייהם ושלמות גופם של יעדיה? אמנם במקרים של לבלוביץ ואדל ביטון המוות נגרם כתוצאה מתאונה שנבעה מהאבן, אבל אלה לא המקרים היחידים. בכור ז'אן, למשל ההרוג ה-13 במאורעות אוקטובר (שנהוג להעלים אותו) נהרג מפגיעה ישירה של אבן בחזה שלו לפי כל התיאורים שפורסמו על המקרה ולא כתוצאה מתאונת דרכים. חייל צה"ל איבד עין כתוצאה מפגיעה ישירה של אבן ב-"הפגנות" בבלעין ב-2005 לפי התיאור בעיתון הארץ (וזו אולי הדוגמה הרלוונטית ביותר לענייננו). בנוסף, ילדים רבים נפצעו קשה מפגיעות ישירות של אבנים לאורך השנים כפי שתיווכח מחיפוש בגוגל. כך שלא, לא מדובר ב-"עובדת טוקבקים" אלא בעובדה. כן, יש פסיקה של בית משפט צבאי בערכאה נמוכה משנת 2012 שזיכתה מניסיון רצח זורקי אבנים בטענה שמוות כתוצאה מזריקת אבן הוא נדיר, אבל מדובר בערכאה נמוכה (אינני יודע אם הוגש ערעור), בכל מקרה הזורקים הורשעו ונשלחו לשנים ארוכות בכלא, ולעומת זאת יש פסיקות אחרות כמו הפסיקה הטרייה בבית משפט מחוזי נגד המחבל שזרק אבנים והרג את לבלוביץ שהורשע בהריגה ונידון ל-18 שנות מאסר במסגרת עסקת טיעון. האם יש ספק מבחינה משפטית שהיה מותר ללבלוביץ או לאדם אחר לירות על מנת להרוג במחבל הזה שניסה להרוג אותו ולמרבה הצער הצליח? אני סבור שלא, ואף בית משפט לא סבר אחרת עד היום.
בנוגע לדרישה שלך לשדרג אישומים נגד חיילים שהרגו ערבים: מבלי לצלול לפרטי הפרטים אני משוכנע בכך שברובם המכריע של המקרים לא מדובר ב-"אזרחים חפים מפשע" אלא במחבלים או "לוחמים בלתי חוקיים" (לפי ההגדרה המרחיבה שלי, שכוללת כמובן זורקי אבנים). למען הסר ספק, אין לי אמון רב בפרקליטות ובמערכת המשפט כך שגם אם נטען בפסק דין כזה או אחר שחייל ירה בזדון באזרח חף מפשע אני לא מקבל את זה אוטומטית. אבל כן, אם קרו מקרים כאלה אז ברור שיש להחמיר איתם, אני בפירוש מתנגד למתן יחס מיוחד לחיילים ולובשי מדים ככאלה.
ולסיום אני רק אדגיש שהתחקיר שלך הוא לא משפטי ולא מוסרי אלא עובדתי-מדעי, אתה לא מזכיר פסקי דין והלכות משפטיות וגם לא מנסה להצדיק זריקות אבנים (כפי שעושה, למשל, עמירה הס), אתה פשוט מתמקד בעובדות הטכניות של המקרה ועל פניו אני חושב שעשית עבודה יפה (גם אם אני לא מתחייב על ממצאיה ב-100%) אף אם פעלת ממוטיבציות שבעיני הן לא ראויות בלשון המעטה.
בסופו של דבר, המחלוקת שלי ושל חברי איתך ועם חבריך היא בעיקרה לא במישור העובדתי-מדעי אלא במישור המשפטי-מוסרי-נורמטיבי. מבחינה זו, המקרה של השוטר דרי הוא הרבה יותר קל מהמקרה של החייל אזריה, משום שלפי דיני המלחמה אסור לירות בחייל אויב פצוע, כנוע או שבוי, וגם מבחינה מוסרית קשה יותר להגן על מעשה כזה (אם כי ממש לא בלתי אפשרי).
אהבתיאהבתי
1. לגבי כל הטענות המשפטיות –
אתה טועה. יש פסיקות לגבי זריקת אבנים ונעשו כבר מספר רב של תיקים. זריקת אבן, בנסיבות רלוונטיות היא עילה מוצדקת להגנה עצמית. "האדם זרק אבן לפני חמש דקות" או "האדם היה בקירבתם של זורקי אבנים", אינה עילה שכזאת – לא לפי החוק ולא לפי הפסיקה. לא יתקבלו יותר טענות בנושא ללא תימוכין למקורות משפטיים.
2. פטרת את עצמך מאבו דאהר בנוחות רבה. "אני לא בקיא". החיים דבש ככה. אני לא בקיא. דרי רצח עוד פלסטיני וניסה לרצוח עוד שניים באותו היום ואותו המקום. אם אתה לא בקיא, אל תתבטא. או שתחזור לאחר שתקרא ביסודיות יותר.
3. בכור ז'אן הוא גם כן דוגמה לזריקת אבן על רכב, שכבר הסכמתי שאלו נסיבות המגבירות את המסוכנות, מפאת איבוד שליטה ומפאת המהירות של הרכב המגבירה דרמטית את עוצמת הפגיעה של האבן. העובדה שאתה נדרש לחזור 17 שנים אחורה בכדי למצוא הרוג מזריקת אבן, וגם אז אתה מוצא רק מישהו שלא רלוונטי (הרוג מזריקה על רכב בתנועה), היא בדיוק הסיבה שבית המשפט קבע שהמסוכנות אינה מתעלה לכדי קביעה מראש שעצם הזריקה יש לראות בה ניסיון להמית. וכעדות נוספת לכך, אתה לא מצליח למצוא מתים – כי אין כאלה (למיטב ידיעתי. ייתכן שתמצא אחד לפני עשרות שנים או משהו. כשאני אומר "אין כאלה" כוונתי שהיות ובישראל נזרקות לפחות מיליוני אבנים בשנה, הרוג אחד בעשור או אפילו בשנה, אינו מעיד על מסוכנות המשולה לידיעה מוקדמת שהפעולה תמית. אני אומר שוב: ירי לחזה ברוב המקרים לא נשפט כארוע שהכרח שתוצאתו היתה מראש ידועה כמוות. אז בוודאי שזריקת אבן לא).
4. טענותיך על פציעות הן טיעון איש קש. לא טענתי שלא ניתן לפצוע עם אבן. המנע מטיעוני קש להבא.
5. לא טענתי שבלתי אפשרי למות מזריקת אבן או לפחות לא התכוונתי שישתמע שכך הדבר. מה שאמרתי הוא שבית המשפט כבר דן במסוכנות של זריקת אבנים, מתוקף דיונים על הסעיף הראוי למואשמים באירועים שכאלו. בבואו לעשות זאת, נעשו ניתוחים סטטיסטים, שכן לא ניתן להגדיר מסוכנות, רק מתוקף סוג החפץ: סכין המשספת גרון היא בוודאי כוונה להרוג, בעוד דקירה ברגל איננה. באותו אופן, אדם השוכב על הרצפה ואדם מעליו מנתץ ראשו בסלע, התכוון להרוג. חרדי הזורק אבן בהפגנה על שוטר, איננו מתכוון להרוג. זו לא דעתי (דהיינו זם גם דעתי) אלא פסיקת בתי המשפט בנושא מסוכנות אבנים. ראיה לכך תוכל למצוא בניסיונות של הממשלה הנוכחית וקודמותה, לחוקק חקיקה חדשה בנוגע לזריקת אבנים, שתקבע בחוק הגדרה אשר אינה עולה מהסטטיסטיקה והפסיקה, שזריקת אבנים היא ניסיון להמית.
6. אתה מערבב שוב עם ליבוביץ אירועי זריקת אבנים על רכבים בתנועה. החזרה מעידה שאין הדבר מקרי. טענת קש זו תוביל למחיקת התגובה אם תחזור. מסוכנות זריקת אבן על אדם הנמצא קילומטר מהזורק, איננה כמסוכנות זריקת אבן על אדם אשר מטר ממנו, איננה כזריקת אבן על רכב בתנועה ואיננה כזריקת אבן על טנק. הקונטקסט משנה לחלוטין את המסוכנות ומתוקף כך, אין קשר בין הפסיקות, כשם שאף אדם לא יורשע ברצח אם דחף אדם וזה נפל, קיבל מכה בראשו ומת, אבל כן יורשע אם אותה הדחיפה בדיוק היתה כשהנדחף היה על קצה צוק תלול.
7. אין חוק בארץ או בעולם המגדיר מפגינים זורקי אבנים כלוחמים בכל צורה שתרצה. מי שמשתייך לארגון לוחם, הוא לוחם. מי שמשתייך לארגון טרור, הוא טרוריסט. זורקי אבנים יש גם בישראל, במשחקי כדורגל, בפינוי מבתים, בהפגנות חרדים ובדואים ועוד. הניסיון הנואש שלך להגדיר את המצב כמלחמה כלשהי ואיזו תגובה ספונטנית, מעיד על חוסר יושרה. הצילומים מראים את דרי וחבריו לכוח משועממים למדי. המדובר בהפגנה רגועה, שגרתית, שבה נערים פלסטינים זורקים אבנים ממרחק. אף חייל לא נפגע. לא היתה הוראה לפתוח בירי חי. לא היתה הצדקה לפתוח בירי חי. לא הפרקליטות, לא הצבא, לא מג"ב, לא בית המשפט, לא החוק, לא ההגנה של דרי ולא דרי עצמו — אף אחד לא טוען שהיתה הצדקה לירי חי. ואתה חושב שעלית על לאקונה משפטית שכולם עיוורים לה עם איזה הסבר נטול תקדים מנותק מכל חוק, על כך שזו היתה הגנה עצמית. לבריאות. כל הדיון מיותר מתוקף ההסבר שכבר נתתי למי שמתעקש להאמין בהגנה עצמית מורחבת. תגובות נוספות לא יתקבלו בנושא, למעט אם הן מגובות בלינקים לחקיקה ופסיקה אשר מראה ספציפית ולא כהסק מתוך "משהו דומה", היכן מתקיימת ההגנה העצמית המורחבת לה אתה טוען.
8. ברור שהמחלוקת שלך אינה מדעית – עכשיו כשכל המדע סותר את עמדות המחנה שלך. אני לא באמת יודע מי אתה ומהו המחנה איתו אתה נמנה, אך אני סבור (ואינני רוצה להכליל כך שאבהיר שזו אינה ידיעה אלא תחושה בלבד) שבשלבים בהם דיברו על פאליווד וכל מיני הסברים פסאדו-מדעיים, כן היו לך טיעונים מן התחום. כפי שכתבתי בטקסט: אנשי חוק, ככל שהחוק עומד לצידם. כנ"ל בנושא זה: אנשי מדע, ככל שהמדע עומד לצידם.
סוף דבר,
עמדתך בשורה התחתונה היא שמותר לירות בזורקי אבנים בכל סיטואציה. מניתי את האפשרות הזו בתחילת הטקסט וביקשתי שלא להכנס אליה כי אין לה תוקף משפטי. מצא את התוקף המשפטי והבא לו סימוכין, או שנסיים כאן. אתה כמובן טועה גם לגבי מקרה אזריה וכמובן עושה שוב את התרגיל של להתעלם מכך שאזריה ירה באדם אחד (שכנראה פצע חייל וכנראה היה מת גם בלי היריה של אזריה) ודרי הרג שניים וניסה להרוג שניים נוספים, שלא פצעו אף חייל והיו בריאים לחלוטין.
אהבתיאהבתי
חזק ואמץ אישתון, חסרת לי המון.
קראתי הכל, אין ספק שמשתרבב לנו כל הזמן…
אהבתיאהבתי
אני יודע שהזהרת שהטקסט הזה הוא לא באמת עבורנו, אבל אם חשובה לך האפקטיביות של התחקיר הזה כדאי לערוך גירסה קצרה ונגישה יותר. אני מבין שביקשת להעלות על הכתב תזה בלתי ניתנת להפרכה, וכך אכן עשית, אבל בתוך ים הפרטים קצת הולכת לאיבוד השאלה המרכזית: האם טענת ההשתרבבות, ללא טמפון, שחזרה על עצמה 4 פעמים, היא מבחינתנו רשלנות או רצח.
פרויקט שאפתני, מרשים, ו-totally rewarding. תודה.
אהבתיאהבתי
אני לא חושב שהיא הולכת לאיבוד, אם מגיעים עד הסוף. במכוון התיאוריות מתקדמות כפי שהתקדמו במציאות ומסתיימות בתאוריית ההשתרבבות ספציפית. לגבי תקציר – כן. צריך לעשות אחד. אולי בימים הקרובים.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: Making a Murderer… only criminally negligent: How Israel turned a serial killer of Palestinians into a clumsy hero | Eishton Abroad
לאחר קריאת התחקיר, כמעט אין לי ספק שבוצע ירי מכוון בחי על ידי הנאשם. חסר לי מידע על יורים נוספים בסביבתו- האם היה תיעוד מספיק של החיילים האחרים במיקומו כדי להוכיח שאף אחד מהם הוא לא היורה?
אם אין שום אפשרות אחרת ליורה, הדבר היחיד שעומד לטובת הנאשם הוא שייתכן שהתכוון לפגוע ולא להרוג, שאת אומרת שהתייחס לכך כ"משחק" מקובל ביחידתו. ייתכן שדבר דומה מתרחש הרבה יותר פעמים, אך רק לעתים רחוקות מתבצעת קליעה מדוייקת משמונים מטר. לכן, התפיסה של הירי כרצח בכוונה תחילה פחות מדברת אלי, ויותר מדברת אלי האשמה במעשה נוראי ואיום, מסוכן מאוד, מזלזל בחיי אדם, המקובל פחות או יותר על חלק מהאנשים בסביבתו המקצועית של הנאשם, ללא כוונת הריגה אלא עם כוונת פגיעה בלבד. זה דומה לזריקת אבן על מכונית הנוסעת במהירות. יש פוטנציאל אמיתי להרג הנפגע, אך הכוונה ברוב המקרים היא לא לרצוח. ואם נקצין- דומה לנהיגה במהירות מופרעת בתוך עיר. יש זלזול נוראי בחיי אדם, אך זה לא בדיוק רצח בכוונה תחילה (אם כי מוסרית אני מזועזע יותר מהדורסים השיכורים של הבחורה בתל אביב מאשר מאשה שרצחה את בעלה המתעלל בכוונה תחילה). לסיכום אני רואה שוני גדול מאוד בין ירי על בן אדם מתוך כוונה ברורה להרוג אותו לבין הירי בהפגנה. עם זאת, אני מודע שמשפטית אני לא צודק- גם זורקי אבנים וגם הנאשם כאן יכולים להיות מואשמים ברצח.
הערה שניה- לגבי חוסר האפשרות להצטברות ספקות. אני לא בטוח שאני מסכים. אם הספקות תלויים אחד בשני , ועבור חלקם בלבד (כי יש ספקות שלא רלבנטים למצב האלטרנטיבי), ייתכן שצריך להכפיל את הסבירויות אחת בשניה ולא להתייחס אליהן כ"לא מצטברות".
תודה תודה על עבודה מאומצת, פוקחת עיניים מעניינת ביותר וחשובה.
אהבתיאהבתי
במקרה של נווארה, היות ויש תיעוד של הירי שמסתנכרן עם הנפילה, אז אנחנו יודעים שהיורה הוא דרי והוא גם הודה בכך בעסקת הטיעון שנסגרת בימים אלו).
ביריות האחרות יש לנו את תיעוד הנפעגים, אבל לא היורים. אבל היגיון פשוט אומר שזה לא יכול להיות רנדומלי. או שדרי ירה את כל היריות, או שחבריו ירו חלק, אבל הוא מיודע לכך. לא ייתכן שביום שבו הוא החליט להסוות ירי חי, גם הם במקרה החליטו לעשות זאת – מבלי לתאם. לכן הוא בוודאות רצח את נווארה, ובוודאות רצח את אבו דאהר וניסה לרצוח את שני הפצועים הנוספים — או שהוא בוודאות רצח את נווארה והיה שותף לשאר הרציחות וניסיונות הרצח. סביר יותר שזה הראשון, כי זה הפתרון הפשוט יותר ואחרת נראה לי שהוא היה מזמן חותם על עסקה להפליל את האחרים בשביל לצאת מהסיפור (או שמישהו אחר היה נלחץ ועושה זאת).
לגבי רצח או הריגה –
טענתך שלא ניתן לקבוע שזה היה רצח, אכן התקבלה ע"י הפרקליטות עוד מתחילת התיק. אני חולק עליכם. חייל שלומד על שימוש בנשק ויורה בכוונה תחילת באדם שלא מבצע כל עבירה, לעבר פלג גופו העליון, מבצע רצח. אם לירות באדם אינו רצח אז שום דבר איננו. ההגדרה החוקית לגבי קביעת צפי הנזק, עוסקת בסיכוי שהמעשה יוביל למוות. נניח לכרות לאדם את הראש, לעומת לתת לו אגרוף – גם אם שני המקרים מובילים למוות, ברור שרק באחד מהם הנאשם בוודאות ידע שזו תהיה התוצאה.
בבואנו להחליט האם ירי אל פלג הגוף העליון מהווה סיכון ראוי להאשמה ברצח, עלינו להסתכל על מה קבע המשפט בנושא זה:
פלסטיני שיורה בישראלי לעבר פלג הגוף העליון, תמיד מואשם ברצח. יתרה מכך, ישראל ובמיוחד בימין, דורשים ומשנים את החקיקה כך שזריקת אבן תחשב כניסיון לרצח. מפרספקטיבה זו, ברור שאם זריקת אבן היא ניסיון לרצח, אז ודאי שירי הוא ניסיון לרצח. היות וכל ארבע היריות היו בפלג הגוף העליון והיות הונשק בו השתמש דרי והכוונת הטלסקופית אינם מאפשרים סטייה רצינית בטווח של 80 מטר – אזי שאין שאלה: דרי פגע באיברים אליהם כיוון. אבו דאהר בכלל נורה בגב.
אינני טוען שלא ניתן להעלות את הסברה שלך, כפי שעשתה הפרקליטות, אני טוען שזה לא סביר ולא מה שקורה במשפטים אחרים על עבירות פחות חמורות.
יש הבדל בין נסיעה פרועה ובין הסתרת כדורים חיים. זה לא רק נהיגה פרועה, אלא שלפני כן, הם החליפו לוחיות וצבעו את הרכב (ושטפו את הצבע לאחר האירוע). יתרה מכך, הם פגעו בארבע קורבנות – כולם שייכים ללאום מסויים ששנוא עליהם. אתה מתאר פה רנדומליות שלא היתה. מי שצולף לצורך שעשוע בארבעה ערבים, הוא רוצח. מקרה הפוך בכלל לא היה פתוח לדיון.
אני מגיב תוך כדי שאני קורא ואני רואה שחלק מהנקודות חפפו אצלנו, אז תתעלם.
כמובן שאם יש קשר בין הספקות, הם מצטברים (לא מוכפלים בהכרח. זה תלוי בסוג הקשר). אבל ברור שהספקות הן מתאוריות שונות – דהיינו התרחשות שונה – אזי שאין קשר. אם יש לך דוגמה ספציפית שחשבת שהיא מצטברת, נוכל להתווכח עליה. אם זה רק טענה עקרונית, אז אני מראש לא חולק עליך – ספקות באותה תאוריה, אשר יש ביניהם קשר עובדתי כלשהי או פוגמים בקשר העובדתי של ראיות, בהחלט יכולים להצטבר. זה לא מה שעו"ד אמיר עשה במשפט הזה.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: הגיון הקומקום והתמונה שמחוץ למסגרת: עיון ביקורתי בדפוסים מנוגדים של אכיפת דין בשטח כבוש / איתן דיאמונד – ICON-S-IL Blog
פינגבאק: “Nadeem Nowara” Case From A to Z – AVAC – Accountability Voilence Against Children