כל מה שהתקשורת מסתירה מכם בנוגע למשבר באוקראינה

קלישאה היא שהקורבן הראשון במלחמה הוא האמת. מזה למעלה מחודשיים, מאז החלה ארה"ב לדווח כי היא צופה פלישה רוסית לאוקראינה, התקשורת עוזרת בחיסול קורבן ראשון זה ועוסקת כמעט בבלעדיות בשני דברים שאף אחד מהם איננו בתחום תפקידה:

• הצגת טענות של ממשלות וגופי ביטחון כעובדות – ההיפוך המוחלט מתפקיד התקשורת, שהוא לחשוף את האמת מאחורי טענות ולפקפק במוקדי הכוח (וראשונים בהם מדינות וגופי הביטחון שלהן).
  
  
• פרשנות ערכית חד-צדדית – מי צודק בעימות מבחינה אידיאולוגית ומוסרית, כאשר על כך יש הסכמה אקסיומטית בתקשורת הישראלית והמערבית, כי רוסיה היא ה"רעים", ארה"ב ה"טובים" ואוקראינה הקורבן, מבלי בכלל לנסות להציג את הפרספקטיבה הרוסית לסיטואציה. כל זאת למרות שהתקשורת לא אמורה לומר לאנשים מה לחשוב (לזה קוראים פרופגנדה), אלא לספק להם את מירב המידע הגולמי כדי שיוכלו לחשוב בעצמם. 

בכל הטכניקות שפיתחו בני האדם להסקת מסקנות איכותית והוגנת (למשל ההליך המשפטי, השיטה המדעית או הסקה בייסיאנית) יש עקרון משותף וברור: כדי לקבוע מה הסבירות של השערה מסוימת (נניח, "מי אחראי למצב הנוכחי באוקראינה?"), אנו נדרשים לקחת בחשבון את כל הקונטקסט, הראיות הזמינות וההסברים של הגורמים המעורבים (כולל אלו של היריב או אפילו האויב) ללא כל סינון.

התקשורת טוענת בפניכם כי היא אכן עושה זאת ומביאה בפניכם גם את הפרספקטיבה הרוסית למצב ואת כל הראיות הרלוונטיות. אך כמעט בוודאות שלא נחשפתם בתקשורת למרבית הראיות המופיעות בטקסט זה, לא משנה באיזו מהדורת חדשות אתם צופים או איזה עיתון אתם קוראים. גם בסיקורים המתיימרים להביא את העמדה הרוסית (ויש מעט מאוד מהם), פעולות רוסיה מוצגות כניסיון להקים מחדש את האימפריה הסובייטית, כנובעות בלעדית מהאגו והאגרסיביות של פוטין וכדומה. דהיינו, הפרספקטיבה המוצגת לכם כמתארת את ההשקפה הרוסית בנוגע למצב באוקראינה, היא בעצם התיאור המערבי של ההשקפה הזו – ולא ההשקפה עצמה ("טענת איש קש"). 

פוטין ומשמאל אנשים הקשורים למיליצית אזוב האוקראינית והנאצית (שלא מייצגת את אוקראינה בשום אופן, כמובן). פרטים על המיליציה והקשרה לנושא בהמשך הטקסט.

הבהרה:

מכיוון שישנה התנגדות רבה להצגת עמדת התוקף (במיוחד בזמן התקיפה), אני מעוניין להסביר בשלוש פסקאות מהיכן אני בא לסוגיה הזו. בדיקת המקורות למשבר הנוכחי באוקראינה וחלוקת האחריות הנכונה בין המעורבים, אין משמעה תמיכה בפוטין. בכל תחום אחר למעט קומץ כמו פוליטיקה, כלכלה וביטחון, איש לא יעז לומר שניתן להגיע למסקנה הסבירה ביותר ללא קריאה של ההשערות האלטרנטיביות או שקריאה והפצה שלהן, היא מעשה אנטי-פטריוטי או ראוי לכינוי "אידיוט שימושי". מפאת שאנו חיים במערב, התקשורת שאנחנו צורכים מוטה באופן פרו-מערבי (כשם שהתקשורת במזרח מוטה נגדו). ולכן, תיקון ההטיה והשלמת המידע המוסתר בחסותה, בהכרח יניבו גרסה פרו-רוסית, לכאורה. 

אני מביא כאן את תפיסת הרוסים לפלישה לאוקראינה (את תפיסת המערב אני מניח שכבר קיבלתם מהתקשורת והטקסט הזה נועד כהשלמה לה ולא כתמונה מלאה בפני עצמו). אני מביא עמדתם לא כהצדקה לפלישה, אלא בכדי להבין מדוע היא, לדעתי, למעשה "לגיטימית" לפי חוקי המשחק של המערב, ומדוע היתה צפויה יחסית וברת-מניעה. יכולתנו להבין שמי שעברו טראומה אלימה בילדות נוטים להיות יותר אלימים בבגרותם, אינה אומרת שאנו מקבלים את האלימות הזאת, אלא רק שאנחנו מנסים להבין את שורשה בכדי להיטיב ולמנועה להבא. אני ניגש אל הטקסט ממקום של תובנות נושנות כמו שמוטב להיות חכם מצודק ושחכם לא מכניס את עצמו לבור שפיקח יוצא ממנו.

אך אינני בוחר צד בין רוסיה והמערב, שכן התנהגות שני הצדדים בזויה בעיני (אך כמובן מגבה את האוקראינים, שלטעמי הינם קורבן של שניהם). אף כעיקרון אני פוסל את עצם החלוקה לצדדים ורואה בה אשליה המשרתת את האליטות לשליטה בהמונים (בכל הצדדים). קל מאוד לפרוט על מיתרי המחנאות שלנו לכדי זניחת הרציונאל, המוסר ואפילו האינטרס האישי שלנו. אך בסוף היום האליטות מרחפות מעל כל זה. הסנקציות וקריסת השוק ברוסיה ואוקראינה יובילו מיליונים אל העוני, אך מקלטי המס והבנקים יעזרו להסתיר את הרווחים שירוויחו מנהלי המלחמה בשני הצדדים. בין שהפצצות, הקליעים והטילים, יהרגו רוסים או אוקראינים, חברות הנשק ירוויחו משניהם. וכשעשן המלחמה יתפזר, בין המתים, הפצועים ואלו שנותרו חסרי כל, המכנה המשותף לא יהיה המחנה המשותף, אלא עצם קנייתם את החלוקה למחנות. 

---

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של הקוראים והצופים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ותרצו לראות עוד מסוגו, אתם מוזמנים לתמוך לפי יכולתכם ושיקולכם.

לתמיכה בבלוג

---

---

הקונטקסט שהתקשורת מסתירה מכם

הערה: הטקסט מתחיל עם קונטקסט העבר ומתקדם כרונולוגית אל ההווה, כך שהראיות שכנראה תמצאו אותן הכי דרמטיות, נמצאות בהמשך. אנו מתחילים עם ביסוס האפשרות שהמידע המודיעיני המגיע מגופי הביון של המערב, יכול להיות שגוי או שקרי ושהתקשורת כולה יכולה להחמיץ זאת או לשתף עם כך פעולה. אציג דוגמאות רבות לכך, כולל דוגמאות בהן הדבר נעשה ספציפית נגד רוסיה. בכך יעסקו שלושת הקונטקסטים הראשונים (אפגניסטן 1979, פרופגנדה אנטי-רוסית, טענות ארה"ב בעבר) והעובדות הספציפיות לגבי אוקראינה מתחילות מפרק הקונטקסט הרביעי (נאט"ו).  

קונטקסט: אפגניסטן, 1979

כאמור, כדי לאמוד את ההשערות שלנו בנוגע למצב נוכחי, יש ראשית לבדוק את ההיסטוריה הרלוונטית למצב. נתחיל דוקא מהמחקר האחרון שפירסמתי. הוא שימושי לנו כי הוא מתאר מצב דומה: הרוסים פולשים למדינה הגובלת בהם, הם טוענים שהם עושים זאת כאקט הגנתי בעקבות אגרסיביות של ארה"ב ואירופה, בעוד המערב טוען שהם משקרים ועושים זאת עקב רצון התרחבות אימפריאליסטי. כעומק הדימיון בין אירועי עבר לאירועי הווה, כך גדלה השימושיות שלהם עבורנו כדי להסיק מהם מסקנות כעת. 

לפי הסיפור שסופר (ולצערי עדיין מסופר) בתקשורת המערבית, ב-1979 ברה"מ פלשה לאפגניסטן ללא הצדקה או התגרות ואז הרגה 1.5 מיליון אפגנים בכיבוש שנמשך עשור. אבל כפי שתוכלו לראות במחקר, כל זה היה תרמית. האמריקאים, הסעודים, הפקיסטנים, הסינים והבריטים, החלו לשלוח נשק וטרוריסטים לתוך אפגניסטן, שנים לפני הפלישה. הפלישה הסובייטית לא היתה תוצאה בלתי-צפויה של המהלך הזה, אלא כפי שהאמריקאים הודו בעצמם מאז וכפי שהמסמכים הסודיים מראים, הפלישה היתה התכנית האמריקאית מלכתחילה: או שהאמריקאים יצליחו להשתלט על המדינה או שברה"מ תצטרך לפלוש ולשקוע בבוץ האפגני. כך או כך, ארה"ב מרוויחה (על חשבון האפגנים, כמובן. לכן האסטרטגיה הוגדרה על ידי האמריקאים: "לדמם את הסובייטים עד האפגני האחרון"). 

שימו לב שזה כבר משהו שהתקשורת אף פעם לא מסבירה לכם: מדינות ושחקנים מתוחכמים לא חותרים לגישה הילדותית המתוארת בעיתונות, של תוצאה אחת חיובית ואחת שלילית. שחקנים מתוחכמים שואפים לייצר מצב שבו כל או לפחות מרבית התוצאות האפשריות, משרתות את האינטרסים שלהם. על כן, סביר מאוד לשקול גם כיום את האפשרות, שמבחינת ארה"ב התקפלות רוסית מאוקראינה היא תוצאה חיובית, אך כך גם פלישה מלאה והסתבכות בבוץ האוקראיני. כשם שהם חתרו לדמם את הסובייטים עד האפגני האחרון (ויש עוד דוגמאות רבות במחקר לשימוש בטקטיקה הזאת ע"י האמריקאים והאירופאים), זה לחלוטין ריאלי שהם יחתרו לדמם את הרוסים עד האוקראיני האחרון (אינני טוען לידיעה שזה המצב, רק שזו השערה ריאלית שיש לשקול ושכשזה קרה בעבר, לקח שנים עד שגילינו זאת). 

בקיצור, הדבר הראשון שהתקשורת צריכה לומר לכם על מלחמות, זה שיש לקחת בחשבון את האפשרות שאנו לא יודעים מה באמת מתרחש באוקראינה ושאפשר ואף סביר שהסיפור מערב גורמי ביון ומבצעים סודיים, שיתכן שמשמעותם היא היפוך מוחלט של הנרטיב העולה מהמידע הגלוי בלבד. ברוב המלחמות, מסמכים סודיים הנחשפים עשורים לאחר מכן משנים דרמטית את התמונה שהוצגה בזמן אמת. היות שכך, זה הזמן לציין שגם למידע המוצג בטקסט זה, יש לגשת עם מידה רבה של צניעות ופתח לאי-וודאות (גם אם לפעמים ברצף הכתיבה שלי אני כושל ומתנסח בצורה יהירה וודאית יותר). נוסף על כך, אני גם כותב לבד ואפשר שיש לי טעויות (השאירו תגובה אם מצאתם ואתקן).

קונטקסט: פרופגנדה אנטי-רוסית

אז מ-79' ועד 89', ארה"ב והאירופאים שיקרו לנו לגבי הרוסים באפגניסטן, בנסיבות להן דימיון אפשרי עם הנסיבות כיום באוקראינה. אך זה לא בהכרח אומר שזהו המצב כיום. על כן, נשאלת שאלת קונטקסט מתבקשת: האם יש לנו ראיות לכך שבארה"ב בשנים האחרונות, הופעלו והופצו טענות פרופגנדה ע"י השלטון, גופי הביון והתקשורת, כנגד הרוסים? האם יש לנו דוגמאות מהעת האחרונה, שיכולות להראות שפרופגנדה שכזאת היא אירוע שגרתי מבחינת האמריקאים ועל כן יש להפחית מהאמינות שאנו מייחסים לטענות שלהם כנגד הרוסים?

• ב-2016, הדמוקרטים בארה"ב טענו, בסיוע של גופי הביון האמריקאים, שרוסיה מתערבת באופן משמעותי בבחירות האמריקאיות לטובת טראמפ והילרי קלינטון עד היום טוענת שההשפעה הזאת היתה דרמטית והיא שהביאה להפסדה. אלא ששלל מחקרים בנושא לא מצאו שום בסיס לכך, למעט התערבויות שוליות לחלוטין (כמה אלפי בוטים ברשתות החברתיות שלכאורה הפיצו מידע כוזב, כמו בכל מערכת בחירות, בכל מדינה בעולם) וחשיפת שחיתות (אמיתית לחלוטין) במחנה הדמוקרטי (הפריצה לשרתי הדמוקרטים, המיוחסת ע"י האמריקאים לרוסים).
  
  
• הדמוקרטים טענו וחלק ניכר מהם טוענים עד היום שהיתה קנוניה או סחיטה של טראמפ בידי הרוסים, על בסיס המחקר הידוע בתור "סטיל דוסייר". כיום אנו יודעים שהדמוקרטים עצמם שילמו והזמינו את המחקר הזה, שהם וגופי הביון האמריקאים פרצו וריגלו אחרי טראמפ והרפובליקאים וזייפו רבות מהטענות הללו לצרכים פוליטים (אכן, היו כמה פגישות בלתי-ראויות בין קמפיין טראמפ לרוסים, בניסיון להשיג מידע נגד קלינטון. חלקן אף היו פליליות, הגם שהמעשים הם שגרתיים בעולם הפוליטי ונעשים על ידי כל הצדדים. אך מכאן ועד הטענות שטראמפ הוא סוכן רוסי, מרצונו או שלא, המרחק עצום ואכן, החקירה האמריקאית לא מצאה כל בסיס לכך). יתרה מכך, ישנן ראיות ברורות למדי שהדמוקרטים פעלו ביחד עם האוקראינים, בכדי להתערב בבחירות ארה"ב ב-2016, לקדם את הטענה כי טראמפ סוכן רוסי, ולפגוע בסיכוייו להיבחר.
  
  
• ערב הבחירות האחרונות בארה"ב, נתגלה במחשב של הבן של ביידן חומרים המסגירים מעורבות שלו בחברות אוקראיניות שאין לו כל ידע בתחום עיסוקן (אך בכל זאת קיבל שכר של מיליוני דולרים), כאשר בבירור (אך לא הוכח) מדובר בעסקה שלפחות שואפת ("שלח לחמך על פני המים") ליחסי קח-תן בתמורה להשפעה של אביו (שבזמנו היה סגן הנשיא של אובמה). כדי למנוע את הפגיעה בביידן (הפרסום היה ערב הבחירות), הדמוקרטים וגופי הביון האמריקאים טענו שמדובר בפרופגנדה רוסית מזוייפת ושהאימיילים שנחשפו מזויפים (הביידנים עצמם, בידיעה שזו לא האמת, נמנעו מלהגיב לנושא ומעולם לא טענו שהמיילים מזויפים), וגופי התקשורת והרשתות החברתיות צינזרו את התוכן ומנעו כל שיתוף או הפצה של התחקיר. כיום אנו יודעים שההפך היה נכון: המידע היה אמיתי והפרופגנדה האנטי-רוסית נוצרה על ידי האמריקאים עצמם, כדי לחבל בקמפיין של טראמפ (או לפחות למנוע פגיעה בקמפיין של ביידן).
  
  
• ב-2020, במהלך הקמפיין לנשיאות, טענו הדמוקרטים והתקשורת המערבית, על בסיס טענות בלתי-מתומכות מגופי הביון האמריקאים, כי הרוסים משלמים פרס כספי ללוחמי טליבאן, בעבור כל חייל אמריקאי שהם הורגים. כיום אנו יודעים שאם היה מודיעין בנושא, הוא היה חלש ביותר ואף גוף ביון אמריקאי לא העריך כי הוא וודאי או אפילו סביר. פוליטיקאים אמריקאים שקידמו את הטענה, ניסו מאז להצדיק זאת מטעמים טכנים וחלקלקות לשונית. הצגת מודיעין ברמה שכזו כוודאי (כפי שנעשה בפלישה לעיראק וכו') היא אינדיקציה כי מדובר בתרמית ופרופגנדה, שכן גופי ביון נותנים דירוג לאיכות הערכות המודיעין שלהם בזמן אמת ולא נטען כי הערכה זו הוסתרה מהפוליטיקאים שהציגו את המידע כאמין ואיכותי. הערכה סבירה, לטעמי, שנעשתה מאז היא (בהסתמך על התזמון, הבנה של מי הרוויח מהמהלך ומה היו תוצאותיו) שמטרתה היתה לפגוע בטראמפ (בהסתמך על הקונספירציות הקודמות שקשרו בינו ובין הרוסים) ולמנוע ממנו לעשות את שתכנן לעשות ואת שחברות הנשק וגופי הביטחון התנגדו לו – לצאת מאפגניסטן.
  

בקיצור, אנחנו רואים שארה"ב ביצעה בשנים האחרונות שלל פעולות פרופגנדה כנגד הרוסים. כאמור, זה לא מוכיח שזה המצב גם לגבי אוקראינה אבל כמובן שזה מידע רלוונטי בבואנו לשקול את הטענות האמריקאיות ולהעריך היכן שוכנת האמת. 

הערה: החד-צדדיות של הפרופגנדה האנטי-רוסית בארה"ב בשנים האחרונות (דהיינו, שמקורה כמעט בבלעדיות מהדמוקרטים), נובעת מיחסי הכוחות עם הרפובליקאים והאוקראינים באותו הזמן. אין להסיק מכך איזו תכונה יחודית לדמוקרטים. בתקופות אחרות (שאינן רלוונטיות לטקסט זה) בהן האינטרסים ויחסי הכוח היו הפוכים, היו אלו הרפובליקאים שהפיצו טענות בסגנון שכזה.

קונטקסט: טענות ארה"ב בעבר, על בסיסן פתחה במלחמות

היות ואנו מסתמכים בהחלטותינו על מודיעין המגיע מגופי הביטחון של ארה"ב ואירופה, ראוי לשקול עד כמה אמינות הערכות הביטחון של גופים אלו והאם בעבר זויף מידע באשר לפעולות עוינות של מדינות, רק כדי ליזום פעולה עוינת (שתוצג כמגננתית) על ידי האמריקאים והאירופאים?

• ב-1964, האמריקאים זייפו תקיפה בידי הויאטנמים כדי לפתוח במלחמה נגדם ואז רצחו מעל לשני מיליון בני אדם, חלק משמעותי מהם בטקטיקות נאציות למדי.
  
  
• ב-1979 ארה"ב טענה, כפי שכבר ראינו קודם, שברה"מ פלשה לאפגניסטן ללא סיבה וכי היא ושותפותיה אינן מחמשות כוחות נגד השלטון האפגני ומפעילות בשטח קבוצות טרור. כאמור, כל זה היה שקר שנועד להביא להשתלטות אמריקאית על אפגניסטן או לפלישה סובייטית אל המדינה והסתבכותה בה.
  
  
• ב-1981 ארה"ב טענה כי הרוסים משתמשים בנשק כימי שכונה "גשם צהוב", באפגניסטן, לאוס וקמבודיה ורצחה כך צפונה מעשרת-אלפים בני אדם, ב-47 תקיפות. אנו יודעים כיום ממסמכים שכבר אינם סודיים (Killing Hope, עמ' 349), כי מדענים אמריקאים דיווחו לממשל בזמן אמת כי מדובר בצואה של נחילים ענקיים של דבורים וכי הממשל האמריקאי בחר לצנזר את המידע (כשהמידע דלף נטען כי הרעל עורבב עם אבקנים כדי להסוותו) ולהפיץ את השקר על כך שמדובר בנשק כימי.
  

• ב-1990 ארה"ב הציגה לעולם עדות של ילדה בת 15, שטענה שהעיראקים מוציאים תינוקות בכווית מאינקובטורים ומותירים אותם למות בגסיסה מייסרת. העדות שימשה להצדקת המלחמה כנגד עיראק במלחמת המפרץ. שנתיים לאחר מכן נחשף שהנערה היא ביתו של שגריר כווית לארה"ב ושכל העדות היתה שקר מתוכנן מראש.
  

• עוד באותה שנה ושוב כדי להצדיק את תקיפת העיראקים, ארה"ב טענה כי 250 אלף חיילים עיראקים, בליווי אלפיים רכבים משוריינים, פלשו לכווית. אלא שתמונות לוויין חשפו כשנה לאחר מכן, שהיה מדובר בתרמית או לכל הפחות הגזמה מכוונת (כמובן, פלישה אכן היתה, הגם שניתן להתווכח לגבי ההתנגדות האמריקאית לה, היות וסאדאם חוסיין דיבר עם שגרירת ארה"ב בטרם לפלישה ובירר את עמדת האמריקאים כשכוחותיו על הגבול. השגרירה אמרה לו ש"לארה"ב אין עמדה על סכסוכים פנים-ערביים" ושאין לארה"ב כוונה להטיל סנקציות על עיראק. רק לאחר מכן התבצעה הפלישה ועל כן יש המפרשים זו – ואני ביניהם, הגם שלא בוודאות – כפעם נוספת בה ארה"ב הובילה מדינה לפלישה, רק בכדי לפעול נגדה לאחר מכן. בכל מקרה, הטענה כאן היא רק לגבי הנכונות לזייף או להגזים מודיעין). 
  

• ב-2003 ארה"ב זייפה מודיעין על נשק להשמדה המונית בעיראק, כדי להצדיק פלישה אל המדינה ואז הרגה או הובילה למותם של מאות אלפי עיראקים חפים מפשע.
  
  
• ב-2013 ארה"ב והמערב האשימו את השלטון הסורי בתקיפה כימית באזור ע'וטה. אנו יודעים כיום שהתקיפה כמעט בוודאות בוצעה בכלל על ידי המורדים בשלטון (שנתמכים ע"י המערב), ככל הנראה כמבצע דגל כוזב להפללת השלטון הסורי.
  

כאמור, גם שעון תקול מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום והעובדה שארה"ב מרבה לזייף מודיעין ותקיפות כדי להצדיק פעולות התקפיות שלה כהתגוננות או כדי לסבך מדינות אחרות במלחמות, לא מוכיחה כי כך המצב גם כעת באוקראינה (ולמען הבהירות: מדינות רבות עושות מעשים שכאלה ואין כוונתי לטעון שהדבר ייחודי לאמריקאים). אך זה בוודאי משפיע על ההסתברות לנכונות הטענות ואמינות המדווח בתקשורת.

קונטקסט: נאט"ו

לפי הסיפור המשווק בתקשורת, פוטין תוקף כרגע מדינה עצמאית, כדי לאסור על ממשלתה שנבחרה באופן דמוקרטי ולגיטימי, לבצע פעולה שמדינה ריבונית זכאית לעשותה (הצטרפות לבריתות עם מדינות אחרות ובהקשר שלנו, ברית נאט"ו). 

ברית נאט"ו הוקמה לאחר מלחמת העולם השניה, במטרה מוצהרת להגן על אירופה המערבית מברית המועצות (ברה"מ) לשעבר. אלא שצורך הגנתי זה נעלם לאחר התפרקות ברה"מ ב-91' (אך ישנם כמובן צרכים ואינטרסים אחרים שנאט"ו מתעסקת בהם). לא ברור אם אף לפני כן הייתה לו הצדקה, היות שברה"מ הציעה ברית זהה בזמנו, רק לכל מדינות אירופה יחדיו, כך שיהיה סיכון אפילו נמוך יותר למלחמה. ארה"ב סירבה.

לפי הרוב המוחלט של הדיווחים בתקשורת שלנו, טענת רוסיה שברית נאט"ו היא שלמעשה מבצעת מעין פלישה לכיוונה ורוסיה רק מתגוננת, נעה בטווח שבין "פרופגנדה שקרית" ל"אולי נכון על הנייר (או על המפה), אך בפועל לא מצדיק את פעולות רוסיה". אז בואו נבדוק זאת.

גם האמריקאים חושבים כך

ראשית, רק כדי שתבינו עד כמה האמריקאים יודעים היטב שההתנגדות לצירוף אוקראינה איננה איזה טירוף של פוטין או שאיפה אימפריאליסטית, כפי שמתואר לנו בתקשורת, אלא צורך בטחוני עליו יש הסכמה רוסית רחבה, אני מעוניין לצטט בפניכם מזכר שכתב ב-2008 ראש ה-CIA הנוכחי, ויליאם ברנס, למזכירת המדינה בזמנו, קונדוליזה רייס:

"כניסה של אוקראינה לנאט"ו היא הקו האדום הבוהק ביותר בעבור האליטות הרוסיות (לא רק פוטין). על פני יותר משנתיים וחצי של שיחות עם שחקני מפתח רוסיים, מהטיפשים ביותר בחללים האפלים של הקרמלין למבקרים הליברלים והחריפים ביותר של פוטין, עוד לא מצאתי ולו אדם אחד שרואה בהצטרפות אוקראינה לנאט"ו דבר מלבד איום ישיר על האינטרסים הרוסים". 

גם מזכיר המדינה תחת ביל קלינטון, ויליאם פרי, מסכים שבראייה היסטורית (שהתקשורת "חוסכת" מכם), האחריות למצב הנוכחי רובצת בעיקר לפתחה של ארה"ב. "אם אתה מסתכל על תקופה של עשרים השנים האחרונות ומחשב בלוח התוצאות, ישנן לפחות אותו מספר של טעויות בצד האמריקאי, לעומת הצד הרוסי". פרי מסביר שהוא זוכר בתקופתו שהוא התנגד להרחבת נאט"ו מזרחה ומודה ששם התחיל "המדרון החלקלק"; שעד אז היחסים עם רוסיה היו במסלול חיובי ושהיתה זו ארה"ב שהחליטה לסגת חזרה אל מדיניות המלחמה הקרה. 

התרחבות נאט"ו לאורך השנים (רוסיה נמצאת בקצה הימני של המפה).

המדובר על ההתחייבות המפורסמת של ארה"ב ואירופה לרוסים ב-1990, שנאט"ו לא תתרחב "אפילו סנטימטר אחד מזרחה" (אל עבר רוסיה). בתמורה הרוסים הסכימו לאיחוד של גרמניה והצטרפות מזרח גרמניה לנאט"ו (וחשוב להבין שזה ויתור ענק: גרמניה ניסתה להשמיד את רוסיה פעמיים באותה מאה והרגה עשרות מיליוני רוסים). התחייבות זו הוכחשה בזמנו ועד היום ניתן למצוא אנשים שמנסים לשווק את הפרופגנדה שכלל לא היתה הבטחה שכזו, אך יש לנו את המסמכים הסודיים המקוריים כיום ואנו יודעים שההבטחה ניתנה גם ניתנה. ולמרות שכך, ארה"ב ונאט"ו המשיכו להתקדם מזרחה, הלאה והלאה, אל עבר רוסיה, מציבים בכל מקום בו הם דורכים טילים וכוחות המאיימים עליה. 

גם שגריר ארה"ב לברה"מ בזמנו, ג'ק מטלוק, מתאר כיצד עוד בתקופתו וכמובן לאחריה, היתה זו ארה"ב שדירדרה את מערכת היחסים במכוון, הפרה את ההסכמים והביאה אותנו אל המצב בו אנו נמצאים היום. תוכלו לקרוא את מאמרו ("אני הייתי שם: נאט"ו והמקורות של המשבר באוקראינה") או לצפות בראיון המלא כאן:

ואפילו ג'ורג' קנאן, אחד המומחים הגדולים ביותר בארה"ב לרוסיה וברה"מ ומי שנחשב לאבי "תורת הבלימה", שמטרתה בדיוק למנוע התרחבות רוסית, התנגד באופן מוחלט להתרחבות נאט"ו מזרחה. כך אמר לאחר שארה"ב החליטה על ההתרחבות ב-1998:

"זוהי תחילתה של מלחמה קרה חדשה. אני חושב שהרוסים בהדרגה יגיבו באופן תוקפני וזה ישפיע על המדיניות שלהם. אני חושב שזו [התרחבות נאט"ו] טעות טראגית. לא היתה כל סיבה לכך. אף אחד לא איים על אף אחד אחר. ההתרחבות הזו היתה גורמת לאבות המייסדים [של ארה"ב] להתגלגל בקברם. התחייבנו להגן על סדרה של מדינות, אפילו שאין לנו את המשאבים או הכוונה לעשות זאת ברצינות. [התרחבות נאט"ו] היתה פשוט החלטה פזיזה של הסנאט [האמריקאי] שאין לו כל עניין ביחסים בינלאומיים.

אני הוטרדתי באופן מיוחד מההתייחסות לרוסיה כמדינה שמתה לתקוף את מערב אירופה. אנשים לא מבינים? המחלוקות שלנו במלחמה הקרה היתה עם השלטון הסובייטי-קומוניסטי. וכעת אנו מפנים את גבנו לאותם אנשים בדיוק, שביצעו את ההפיכה הבלתי-אלימה הגדולה בהיסטוריה להסרת אותו משטר סובייטי". 

לסיכום, ארה"ב סירבה להכניס את רוסיה לתוך נאט"ו וסירבה ומסרבת להפסיק לקרב את נאט"ו אל רוסיה. האם זה "קיצוני" להסיק שמי שלא רוצה אותך איתו בברית צבאית שנועדה למנוע מלחמות ולא רוצה להשאיר אזור חיץ-צבאי בינו ובינך, לא חותר לשלום ולטובת האינטרסים שלך? האם זה קיצוני שלא להאמין למי שאומר שההתרחבות אינה מבוססת כוונות זדון כלפי רוסיה, כאשר היא מבוססת על הפרות הסכמים חוזרות ונשנות? אם זה קיצוני, איך זה שכל כך הרבה דיפלומטים ואנשי ביטחון אמריקאים – אנשים שנלחמו בסובייטים במשך עשורים – מחזיקים בדיוק באותה העמדה? 

האירוניה היא שהתקשורת שהעלימה מכם את כל הקונטקסט על התרחבות נאט"ו כאקט אלים כלפי רוסיה, טוענת פניכם ומשכנעת אתכם כעת, שהדבר לעשות, הדבר שאתם צריכים לתמוך בו עכשיו, הוא עוד ממה שהביא אותנו למצב הזה מלכתחילה: להרחיב, לקרב ולחזק את נאט"ו מול רוסיה. כך אמרה לכם התקשורת בעשור הראשון של המאה והביאה למלחמה בגיאורגיה ב-2008. על בסיס השגיאה הזאת, היא המליצה לכם להמשיך לתמוך בהתרחבות נאט"ו והביאה למלחמה באוקראינה ב-2014. על בסיס השגיאה הזאת, היא המליצה לכם להמשיך לתמוך בהתרחבות נאט"ו והביאה למלחמה של 2022. מעוניינים להמשיך עם העצות שלה אל מלחמת עולם שלישית?

קונטקסט: גאורגיה (2008) ואוקראינה (2014)

לפי התקשורת והשלטונות במערב, ההתנהלות האלימה ונטולת כל הצדקה או התגרות מקדימה של פוטין, היא המשך ישיר וצפוי של התנהלותו התוקפנית כאשר פלש ב-2014 לאוקראינה וסיפח בכוח את חצי-האי קרים וכאשר פלש ב-2008 לגאורגיה והביא לניתוק שני מחוזות משטחה. אלא שגם תיאור זה מציג רק את הפרספקטיבה המערבית לאירועים אלו ובמידה רבה מנותק לחלוטין מהעובדות ההיסטוריות.

לפני שנתקן עם העובדות, שימו לב מה התקשורת מוכיחה בטענות אלו לגבי גאורגיה ואוקראינה: שהיא מבינה את העיקרון לפיו אירועי עבר יכולים לשפר את הסקת המסקנות לגבי אירועי הווה דומים. ולמרות שכך, היא לא עושה זאת בעבור אירועי עבר של האמריקאים (כפי שהראיתי מעלה ואראה עוד בהמשך), אלא רק בעבור אלו של הרוסים (וגם זאת, כפי שמיד נראה, על ידי סילוף העובדות). עצם זה שהתקשורת מנפיקה קונטקסט לצד הרוסי, אך לא מביאה לכם את המקבילה בעבור הצד השני, היא עוד אחת מהאינדיקציות שאתם נחשפים לפרופגנדה ולא לתקשורת הגונה, שכן עיקרון יסוד בהתנהלות הגונה הוא סטנדרטים שווים לכל הצדדים. 

גאורגיה (2008)

לגבי גאורגיה, הסיפור מאוד פשוט. לפי מרבית הדיווחים בתקשורת, גאורגיה מוכיחה שפוטין יוזם מלחמות כדי להשתלט על שטחים. אלא שהמלחמה ב-2008 לא היתה יוזמה של פוטין. שורשיה (בהתעלם מהקשרים פנימיים של גאורגיה עצמה) בהחלטה של ארה"ב והאירופאים לצרף את גאורגיה לנאט"ו ומי שפתח במלחמה ותקף ראשון, היתה גאורגיה. אתם לא צריכים להאמין לי. האירופאים עצמם הקימו ועדת חקירה לאותה המלחמה וועדת החקירה שלהם קבעה שכך הדבר. 

האם לאחר הפגזה מתמשכת שהרגה מעל מאתיים אזרחים, ההתערבות הרוסית היתה פרופורציונאלית? זו שאלה נפרדת משאלת היוזמה כשלעצמה אבל ראוי לזכור שארה"ב ואירופה מחמשות ואף פולשות וכובשות מדינות שלמות, בעבור אירועים בקנה מידה דומה או אפילו קטן מכך (ישראל לעיתים פולשת או פותחת במלחמות בעבור הריגה או חטיפה של אזרחים או חיילים בודדים בלבד). 

בהחלט ניתן לומר שרוסיה מינפה את התקיפה הגאורגית כדי למקסם את האינטרסים שלה. אך חשוב לזכור שהיא עשתה זאת, כמו במקרה של אוקראינה (שתכף נדבר עליו), רק לאחר שנאט"ו החליטה לצרף את גאורגיה אל הברית, בניגוד להתחייבויות לרוסים ב-90'. באפריל, ארבעה חודשים לפני המלחמה בגאורגיה, נאט"ו פרסמה את החלטתה: "נאט"ו מברכת על השאיפות של אוקראינה וגאורגיה לחברות בנאט"ו. הסכמנו היום כי מדינות אלו אכן יהפכו לחברות נאט"ו". 

כל הדיבור על זה שרוסיה מנסה להתרחב, שפוטין מתנהל באלימות באירופה, שיש איזה ניסיון לחזור ל"רוסיה הגדולה" או לאימפריה הסובייטית – כל זה לא היה קיים בתקשורת המערבית או בניתוחי הביטחון של המערב, לפני החלטת נאט"ו ב-2008 להתרחב אל רוסיה והתגובה הרוסית בגאורגיה שבאה בעקבותה. דהיינו, אתם יכולים לראות שסדר הסקת המסקנות הפוך מכפי שמתואר בתקשורת: רוסיה לא הציגה התנהגות אלימה או פלישות לתוך אירופה, אלא רק לאחר שאירופה וארה"ב הציגו התנהגות אלימה ו"פלישות" אל עבר רוסיה. 

גם חשוב לציין שהגורם המוביל של ההתרחבות אל רוסיה, הוא ארה"ב ולא אירופה. צרפת וגרמניה התנגדו ב-2008 לצירוף של גאורגיה ואוקראינה לנאט"ו וראו בכך מתכון לאסון (שאנו חווים מאז ועד היום). הצהרת נאט"ו על כניסה עתידית כלשהי של השתיים, היתה כל שארה"ב הצליחה להשיג בהינתן ההתנגדות האירופית. 

התובנה הזו גם חשובה כדי להבין את הסקת המסקנות הרוסית: היות שרוסיה לא פעלה באלימות כלפי אירופה מזה עשורים והיות ואף אחד לא טען באירופה שרוסיה מהווה איום עליהם עד 2008, ההחלטה האמריקאית להרחיב את נאט"ו לא יכולה היתה להתקבל בשום צורה הגיונית כהתרחבות הגנתית. הגנה ממה? מרוסיה שלא עשתה כלום, אלא רק לאחר שהתרחבתם? התקשורת מציגה לכם הצדקה, שהיא למעשה הצדקה רטרואקטיבית.

היות שכך, רוסיה ראתה בהתרחבות כמהלך התקפי, בדיוק כפי שארה"ב ואירופה ראו ורואות התרחבות הפוכה כהתקפית כלפיהם (על כך נרחיב בהמשך).

התרחבות רוסית או מניעת התרחבות מערבית?

מה שמביא אותנו לנקודה נוספת שלא מובהרת על ידי התקשורת: הסיבה שפוטין תוקע יתד במחוזות קטנים בגאורגיה ואוקראינה, איננה כדי להתרחב, אלא כדי למנוע התרחבות של נאט"ו. אינדיקציה ראשונה לכך, היא שמדובר בשתי המדינות שנאט"ו פעלה להתרחב אליהן. האין זה מוזר בעיניכם שהתקשורת טוענת שרוסיה פשוט פועלת מרצון אימפריאליסטי להתרחבות כללית, אך זו מתבצעת רק אל מדינות שמנסים לצרפן לנאט"ו ורק באותם רגעים שההחלטה מתקרבת ליישום? איפה ניסיונות ההתרחבות האימפריאליסטים הנוספים של רוסיה?

האינדיקציה השניה, שגם כן מוסתרת בתקשורת, היא העקרונות של נאט"ו. כאמור, התקפה על חברת נאט"ו אחת היא התקפה על כולן (לפחות על הנייר). היות שכך, תמיד היתה התנגדות בנאט"ו לצרף מדינות שבהן מתחוללת מלחמה בהווה, שכן המשמעות היא שכל חברות נאט"ו מיד ימצאו עצמן גם כן באותה המלחמה. ולכן פוטין תקע יתד קטן אך דרמטי בגאורגיה ואוקראינה: כי כל עוד יש שם לחימה בעצימות נמוכה, הכנסתן לנאט"ו משמעה מלחמת עולם מיידית, שכן אז ארה"ב ואירופה אוטומטית נמצאות במלחמה עם רוסיה. כלומר, יש הסברים יותר רציונלים להחלטות של פוטין – לא שאיפה להתרחבות של רוסיה, אלא שאיפה למניעת התרחבותה של נאט"ו. זה לא שרוסיה חיפשה מלחמות בעצימות נמוכה באותן מדינות, אלא שמלחמה שכזו היא הפתרון הסביר ביותר שהם מצאו לעצור את ההתרחבות של נאט"ו.

אוקראינה (2014)

לפי התקשורת בישראל ובעולם המערבי, רוסיה פלשה לאוקראינה ב-2014, ללא כל הצדקה, התגרות או אזהרה מראש. אלא שכמה חודשים לפני הפלישה לאוקראינה ב-2014, הממשלה האוקראינית הופלה בהפיכה אלימה.

אין עוררין כי אותה ממשלה באוקראינה ב-2014, הגיעה לשלטון בבחירות דמוקרטיות וחוקיות (בחירות 2010). אין עוררין גם כי השלטון הזה לא ביצע פשעים נגד האנושות בעמו או הביא אותם אל סף רעב וכדומה (דברים שעלולים להצדיק את הפלתו באמצעים בלתי-דמוקרטיים). אך הנה זה פלא, את הפלת השלטון הלגיטימי הזה בהפיכה אלימה, הציגה ומציגה התקשורת המערבית כ"הפיכה עממית" וכביטוי עילאי של דמוקרטיה כפונקציה של רצון העם (יובהר: מדובר היה שלטון מושחת, כמו מרבית השלטונות של אוקראינה. אך בדמוקרטיה, כפי שראינו בישראל בשנים האחרונות, ייחוס שחיתות למנהיג אינה מצדיקה הפלת שלטון בהפיכה).

מדוע בעצם? האם הפלת שלטון בנסיבות שכאלה במדינות בהן למערב אין אינטרס בהפלת השלטון הקיים, היתה נתפסת כ"דמוקרטית"? האם לא ברור כי הבסיס לחוקי המשחק של הדמוקרטיה, היא שלמעט מקרי קיצון חריגים ביותר (שכאמור, אינם רלוונטים לאוקראינה ב-2014), החלפת שלטון נעשית רק דרך הקלפי או בתי המשפט? אם לאחר ההחלטה על הברקזיט באנגליה, המונים היו מתחילים להרוג ולשרוף אנשים, מפילים את הממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, מובילים לבריחתו של ראש הממשלה מהמדינה, וכופים את רצונם להשאר באיחוד האירופי, האם היינו מגדירים זאת כ"מהלך דמוקרטי" או "הפיכה עממית"? 

תת-קונטקסט: ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם בהתערבות וחבלה בבחירות דמוקרטיות

הסיבה לכך שהפיכה אלימה זו מוצגת בפניכם כדמוקרטית, היא שהיא אורגנה בידי האמריקאים. בהינתן שהתקשורת לא מדווחת על מעשים שכאלה בידי ארה"ב, לחלקכם הטענה אולי תשמע קיצונית ומתוקף כך, בלתי-סבירה. לא אתחיל להנפיק את אינסוף הדוגמאות לכך שארה"ב מפילה ממשלות דמוקרטיות ומחבלת במערכות בחירות כעניין שבשיגרה, אך מחקר שמרכז את מרביתן זמין לקריאתכם כאן. לפי המחקר אנו יודעים על 81 התערבויות (פליליות מן הסתם) של ארה"ב במערכות בחירות של מדינות אחרות, כש-68% מההתערבויות נעשו במבצעים סודיים. 

הסיבה שארה"ב ארגנה או סייעה להפיכה באוקראינה באותה השנה, הייתה שהנשיא האוקראיני בזמנו, ויקטור ינוקוביץ, עמד בפני החלטה משמעותית: לאיזו ברית כלכלית להצטרף – לזו של אירופה וארה"ב או של רוסיה? 

פוטין הציע לינוקוביץ מוצא מהבעיה (לצד איומים על ניתוק קשרי מסחר ואנרגיה, לו יבחר באירופה): אוקראינה לא תכנס להסכם בלעדי עם אף אחד מהצדדים ותקבל סיוע ושת"פ משניהם (כאשר רוסיה הציעה חבילה כלכלית הרבה יותר נדיבה מהאירופאית). ארה"ב ואירופה דחו את ההצעה ודרשו בלעדיות על אוקראינה, שבהתאם בחרה לבסוף ללכת על השת"פ הרוסי. 

ההתנגדות המערבית לא באמת היתה רק כלכלית. מה שהוסתר מכם בזמנו ומוסתר בתקשורת עד היום, הוא שהסכם השת"פ הכלכלי של אירופה וארה"ב עם אוקראינה, הכיל בתוכו הסכם שת"פ בטחוני, שלמעשה היה דרך להכניס את אוקראינה לנאט"ו בדלת האחורית.

מאז שאמנת ליסבון נכנסה לתוקף ב-2009, כל חברות האיחוד האירופי (החברות באמנה) מחוייבות ליישר את מדיניות ההגנה והביטחון שלהן עם יתר האיחוד במידה מסוימת ובמיוחד באשר לסכנות ביטחוניות החיצוניות או קולקטיביות לאיחוד (כדוגמת טרור). בהינתן ששאר האיחוד מתיישר בחפיפה גדולה מאוד עם המדיניות של נאט"ו, קל להבין שכניסה לאיחוד היא מבחינות מסויימות כניסה חלקית לנאט"ו. 

בנוסף, בסעיפים 4, 7 ו-10 של ההסכם ה"כלכלי" בין האיחוד לאוקראינה, נקבע שאוקראינה בהדרגה תסנכרן את פעילות החוץ, ההגנה והביטחון שלה, עם הפעילות הביטחונית של האיחוד האירופי ותכנס לשת"פ צבאי וטכנולוגי. ואכן, כל מדינה שהצטרפה לברית הכלכלית של האיחוד האירופי מאז 1989, הפכה לאחר מכן לחברת נאט"ו. מהבנה זו נבעה ההתנגדות הרוסית, אך זה, ככל הנראה, לא מידע שהתקשורת חושבת שאתם צריכים לדעת. 

משתלטים על אוקראינה

היות ואירופה וארה"ב סירבו לאפשר לאוקראינה שת"פ כלכלי גם איתם וגם עם רוסיה, ינוקוביץ נטה לכיוון הסכם עם הרוסים והאמריקאים והאירופאים ידעו זאת. במשך חודשים ושנים לפני הרגע הקריטי, הם מימנו פעולות נגד השלטון, הקימו ערוצי תקשורת נגדו (ומאז הם סוגרים באופן דיקטטורי את גופי התקשורת הפרו-רוסיים במדינה) והכינו את הכוחות האופוזציונרים שידרשו להפיכה של 2014, הפיכת יברומאידאן (כמובן, היתה גם התנגדות עממית וטבעית לשלטון והיו לה גם סיבות טובות לכך. אך לא מספיק טובות להצדיק הפיכה בכוח הזרוע וסביר להניח שלא היה להם את כוח הזרוע הנדרש, לולא התמיכה האמריקאית-אירופית). 

במערב (בעיקר ארה"ב) תמכו, מימנו וחימשו יחידות נאציות שהפעילו טרור ברחובות והשתלטו על בניינים של השלטון ואיימו על חייו של הנשיא (עוד על היחידות הנאציות לקראת סוף הטקסט). אינדקציה נוספת לכך שההפיכה אכן היתה לאומנית ואנטי-רוסית (ולא רק כלכלית, דמוקרטית ואנטי-שחיתותית, כפי שהוצג במערב), היא שלאחר שב-22 לפברואר הנשיא ינוקוביץ בורח מהמדינה, מה שתנועת ההפיכה שתפסה את השלטון מצאה דחוף ביותר לבצע יום למחרת, ב-23 לפברואר, זה לבטל את חוק שפות המיעוטים. החוק לא באמת היה משמעותי מבחינות אופרטיביות, אך העניק מעמד רשמי לשפה הרוסית באוקראינה (בדומה לערבית בישראל). 

נדגיש: הנאצים האוקראינים מאמינים בעליונות לבנה, כמו נאצים רבים, אך רואים את הרוסים כסלבים ולא לבנים (כמו הנאצים המקוריים בגרמניה). זו הסיבה שפוטין אמר בהכרזתו על הפלישה שהם יפעלו "לדה-נאציפיקציה של אוקראינה" ולא, כפי שמוסבר לכם בתקשורת, בגלל שהוא משוגע, משקר, טינאייג'ר משיחיסט או – כמה אירוני – הולך בדרכו של היטלר או סטאלין.

כמובן שכוחם של הנאצים באוקראינה מוגזם מאוד על ידי פוטין ורוסיה, הגם שיש מיעוט קטן ביותר מהם שאכן נמצא בעמדות מפתח. מצד שני, במערב מסלפים את האמת לכיוון השני ומסתירים בכלל את קיומם ואת שיתופי הפעולה עמם. אינני מומחה לגזענות באוקראינה, אך מיליציית אזוב וכוחות נאצים נוספים שפעלו ב-2014, מנו בזמנו עד 15 אלף איש. בתוך הפיכה שלא מערבת צבא, זהו כוח דרמטי וכאן צודקת רוסיה. בתוך שלטון כללי של מדינה עם 40 מיליון אזרחים זהו כוח חלש וכאן מסלף פוטין. אך אפשר פשוט להסביר זאת, במקום להסתיר זאת ולהציג עיתונאות מחנאית של הכל או כלום. 

חיילי מליציית 'אזוב' הנאצית, ביחד עם קצינים אמריקאים.

השיחה הסודית שהתקשורת מתעלמת ממנה

לצד עובדות אלו, אמריקאים ואירופאים תועדו פעמים רבות מסייעים לאופזיציה באותן השנים והדבר אף נעשה באופן פומבי לעיתים. אך החשיפה המשמעותית מכולן, הגיעה מהדלפה (ככל הנראה ע"י הרוסים) של שיחה בין המשנה לשר החוץ האמריקאי לנושאי אירופה, ויקטוריה ניולנד, והשגריר האמריקאי בקייב, ג׳פרי פיאט.

בשיחה (מטה) אתם יכולים לשמוע מה שבדרך כלל לא מגיע לאוזני הציבור: שני פקידים בכירים אמריקאים, מדברים על איזה שלטון הם הולכים להרכיב באוקראינה, לאחר שיפילו את ינוקוביץ. הם מחליטים שאחד מגורמי האופוזיציה עוד לא בשל להנהיג את המדינה ולכן בוחרים באחד אחר ומדברים על איך יפעילו את האו"ם כדי שיקדם את המהלכים, כך שיראו כאילו היו מהלכים טבעיים ודמוקרטים, הנמצאים באינטרס הבינלאומי.

"ההתפרצות של ארה"ב אל הפוליטיקה הפנימית [של אוקראינה] היתה עמוקה, עם תמיכה אקטיבית בהפיכה של 2014 והפלת הממשלה האוקראינית הנבחרת".

שגריר ארה"ב לברה"מ בזמנו, ג'ק מטלוק.

 להלן השיחה להאזנתכם (או תמליל שלה עם הסברים, הזמין כאן):

למיטב חיפושי ברשת, השיחה הזאת כמעט ולא דווחה בתקשורת הישראלית. היו קומץ דיווחים ב-2014, אך אלו התמקדו בכך שבשיחה האמריקאים אומרים "fuck the EU", במובן שהם מבצעים או מעורבים בהפיכה וקובעים את השלטון האוקראיני בניגוד לרצון של אירופה (שוב, בדומה להתנגדות הגרמנית-צרפתית לצירוף גאורגיה ואוקראינה לנאט"ו ב-2008, שהוכתב על ידי האמריקאים). בקומץ הדיווחים הללו, התקשורת הישראלית יישרה קו עם הסברי הבית הלבן ומחקה לחלוטין את החלק של השיחה שעסק בשליטה בפוליטיקאים האוקראינים. במקרים אחרים חלקים אלה הושארו, אך התקשורת מיסגרה את השיחה כשיחה שפירה בין דיפלומטים על מהלכים לגיטימים ואף הידהדו את הטענה האמריקאית האורווליאנית, שהעובדה שככל הנראה הרוסים הם שיירטו את השיחה בה דיפלומטים אמריקאים נשמעים מתערבים בשלטון האוקראיני, מוכיחה דוקא שהרוסים הם שמתערבים שם (מה שכמובן נכון. שני הצדדים מתערבים שם, הגם שלא ידוע לנו על התערבות דרמטית שכזו ב-2014 מצד הרוסים. אך ניתן להסביר זאת ולא להתמש בטענה האמריקאית בכדי למחוק את מעשיהם). 

בכל מקרה, ברור למדי מצורת הניסוח שהם לא מדברים על דברים שהם הולכים להציע לאוקראינים לעשות או לנסות לשכנעם לעשות, אלא שזה פשוט מה שהולך לקרות ושהם אלו שקובעים בנוגע לכך (או לכל הפחות, שיש להם כוח משמעותי שמבטיח שסביר מאוד שכך יהיה). ואכן, בשיחה ניולנד פוסלת מספר פוליטיקאים ומובילי מחאה והיא ופיאט מחליטים ש"יאץ" – ארסני יאצניוק – הוא האיש שמתאים וימונה לראשות הממשלה. כחודש לאחר השיחה יאצניוק אכן מונה לראשות הממשלה. 

(לצורכי אובייקטיביות, שנראה לי שנדרשים לאור הצגת הדברים בתקשורת בארה"ב ובישראל: נסו להקשיב לשיחה ולהחליף את שני הדיפלומטים האמריקאים בשני סינים, איראנים או אירופאים ואת הפוליטיקאים והמפגינים שהם מדברים עליהם באוקראינה, בפוליטיקאים ומפגינים מקבילים בישראל, במחנה הפוליטי שאתם לא משתייכים אליו. 

נניח, אם אתם ימנים, דמיינו שאתם שומעים שיחה כזו בין שני דיפלומטים גרמנים, שמדברים על מי ממובילי המחאה נגד ביבי הם הולכים להכניס בתור ראש הממשלה במקומו – למרות שנבחר בבחירות דמוקרטיות – זאת לאחר שהם מימנו את אותה הפגנה וסייעו לה ולאחר שביבי סרב להסכם איחוד כלכלי עם המדינה של אותם דיפלומטים. ואז, קצת לאחר מכן, מובילי המחאה מפרים את ההסכם להפסקת האלימות (כפי שקרה באוקראינה), ביבי בורח מהמדינה ומובילי המחאה אכן ממונים לאותם תפקידים שנקבעו בשיחה וההסכם שנחסם אכן נחתם מחדש. האם הייתם חושבים שזו "שיחה שפירה"? האם הייתם מתארים זאת כ"דיפלומטיה"? או, כפי שנראה לי ברור לחלוטין, כשיחה המתעדת התערבות קשה בעניינים הפנימיים של מדינה אחרת, המתעלה עד כדי הפיכה והשתלטות חלקית עליה?).

אחדד: אינני טוען שכל הראיות הללו מוכיחות ברמת בית משפט שארה"ב שלטה בתוצאה באוקראינה. אבל אני אומר כך:

1. אם המצב היה הפוך ואותן ראיות היו זמינות למעשים זהים כלפינו בידי מדינה זרה ועויינת, היינו מסיקים אשמה בוודאות גבוהה.
   
2. ארה"ב היא המדינה המובילה בעולם בהתערבות בלתי-חוקית במערכות בחירות של מדינות זרות וביצוע הפיכות והפלת משטרים (כולל דמוקרטים). על כן, כאשר יש ראיות בהקף שכזה לפעולות שכאלה, הפרשנות הסבירה ביותר היא שזה אכן מה שקרה ונטל ההפרכה הוא על החולק על כך.
   
3. מדינות אינן מתנהלות על פי רף ראיות של בית משפט. ישראל וארה"ב אינן מחסלות אנשים או מבצעות תקיפות וכדומה, רק כאשר יש בידיהן ראיות מעבר לצל של ספק. אם יש מידע מודיעיני סביר (ומה שיש כאן הוא הרבה מעבר למה שארה"ב מציגה כאשר היא מבצעת תקיפות או אפילו פולשת למדינות), הן משקללות סיכון-תועלת ובמקרה של סיכון שמדינה שכנה תיפול לכדי ברית צבאית עם מדינה עוינת, ההחלטה היא כמעט תמיד לפעול (וכך גם פועלת ישראל מול שכנותיה). רוצה לומר, הפרשנות הרוסית למעורבות או שליטה חלקית אמריקאית באוקראינה, היא סבירה ברמת השכל הישר וסטנדרטית לחלוטין ברמת חוקי המשחק הבינלאומיים – כולל אלו של המערב.
   
4. נסו לרגע לחשוב על מדינות שהמערב טוען שרוסיה או סין וכדומה, שולטות או יש להן השפעה כבדה על הממשלות שלהן. טענות שכאלה מופיעות בתקשורת תדיר. האם אתם זוכרים מתי לצד טענה שכזו הוצגה שיחה כמו ששמעתם מעלה לצד תיעוד של העברות כספים למתנגדי השלטון, לצד חילוף שלטון תוך חודש בדיוק כפי שנשמע בשיחה? דהיינו, כאשר טענה שכזו מועלית על ידי המערב, התקשורת שלנו מסתפקת ברף ראיות נמוך בהרבה. פעמים רבות, מספיק לה שגופי הביון יטענו שכך הדבר, גם בלי ראיות כלל.

אי-הדיווח על השיחה והמסגור שלה כשיחה תקינה במעט הדיווחים שבכל זאת היו בתקשורת הישראלית, מאוד מקל עליה כעת להעלות טענות על ה"קיצוניות" של רוסיה המבקשת להתערב בהחלטה על שיתוף פעולה בין מדינות ריבוניות, תוך התעלמות מכך שארה"ב לא רק התערבה בהחלטה שכזו באותה המדינה בדיוק, אלא הפילה או סייעה להפלת כל השלטון כדי למנוע אותה. כך הם גם לא מסבירים לכם מדוע פוטין ורוסיה טוענים שהשלטון האוקראיני הוא "שלטון בובות" של האמריקאים ומותירים לכם להסיק שמדובר באיזה שקר למטרות פרופגנדה, או ש"פוטין לא שפוי", ללא כל ראיות והסברים.

כמובן, מאז היו כבר בחירות ב-2019, בהם ניצח מועמד פרו-מערבי. אך הפרספקטיבה הרוסית היא שהדבר איננו רלוונטי וזאת מכמה סיבות:

1. כאמור, בעקבות ההפיכה האוקראינית-אמריקאית ב-2014, רוסיה לא ראתה ברירה והשתלטה על קרים ושני מחוזות במזרח אוקראינה, בכדי למנוע הצטרפותה לנאט"ו. כתוצאה מכך, 12% מהאוכלוסיה הנמצאים באותם שטחים, לא יכלו להצביע בבחירות 2019. שטחים אלו מהווים את הריכוז הגדול ביותר של פרו-רוסים באוקראינה. כפי שתראו בחלק הבא של הטקסט, האוקראינים חלוקים בנושא רוסיה/נאט"ו. לכן, 12% הם דרמטים ואי-השתתפותם פוסלת בעיניים רוסיות את הלגיטימיות של הבחירות (כמובן, המערב יאשים את רוסיה במצב, עקב תפיסת השטחים הללו. אך רוסיה תטיל את האחריות על תפיסת השטחים על פעולות המערב ב-2014 והפרת ההבטחה שלא להרחיב את נאט"ו מזרחה).
   
2. הרוסים לא מאמינים שארה"ב הפסיקה להתערב באוקראינה או איבדה כוחה על השלטון שם. שלא כמו בחירות 2014, אין לנו ראיות ישירות לפעולות פליליות של ארה"ב ב-2019. אך רוסיה צודקת, לדעתי, בכך שזו הנחה סבירה. אם אנו מסתכלים על ההיסטוריה של מעורבות פלילית של ארה"ב במדינות זרות, היא כמעט אף פעם לא נקודתית ורגעית – בוודאי שלא כאשר המטרה (הכנסת אוקראינה לאיחוד האירופי ונאט"ו) טרם הושגה. כאמור, זה לא רף הוכחות של בית משפט, אך בחוקי המשחק הבינלאומיים, זו הסקה סבירה וסטנדרטית ובמערב משתמשים בדיוק באותו הרציונאל. אני בספק שתמצאו איש ביון שיטען שישראל לא היתה מסיקה שמדינה בה איראן או רוסיה העלו משטר התומך בהן בבחירות האחרונות, עדיין נמצאת תחת השפעתן בבחירות שלאחר מכן (אלא אם יש ראיות סותרות לכך).
   
3. בעיניים רוסיות, היה להם כבר הסכם על שת"פ כלכלי עם אוקראינה ב-2014. אם השלטון לא היה מופל, ההסכם היה ממומש ורוסיה היתה מקבלת הזדמנות להוכיח לאוקראינים שהוא משתלם להם. בהחלט תוכלו לטעון שבפועל הוא לא היה משתלם להם. אך זו ספקולציה אשר לא לוקחת בחשבון את האינטרס הרוסי העצום (במיוחד לאור ידיעתם שנאט"ו והאמריקאים פועלים באוקראינה נגדם) לשכנע את האוקראינים להשאר לצידם. בעיניים רוסיות זה לא רק שנלקח מהם הסכם השת"פ הכלכלי, אלא גם ההזדמנות להראות לאוקראינים את משמעותו. ולכן, אחרי שכבר מנעת את ההסכם ואתה במשך חמש שנים מזרים כסף והשפעה מהצד שלך (האמריקאי), זה כבר לא מצב שניתן לשפוט לפי חוקי המשחק הדמוקרטים. לפי הרוסים, אתה לא יכול להפיל ממשלה ב-2014 ואז להתנהג כאילו אין לזה השלכות על הבחירות שבאות לאחר מכן. עצם השליטה ב-2014, היא יתרון ברור בהגעה אל 2019 (זו, בין השאר, אחת מהסיבות שמדינות קובעות הגבלות כהונה, כי עצם השררה מגבירה את היכולת להשאר בשררה).
   

האם הטענות האלה מספיק קבילות מבחינתכם להצדיק את פעולות הרוסים? אינני יודע לומר. אני יודע שארה"ב פועלת באופן דומה במצבים הפוכים ואני יודע שהן אינן "הזויות". חזקות יותר או פחות, זה נתון לפרשנות. אך לא "קיצוניות" ו"הזויות", כמשווק בתקשורת. אך כנראה שכשאתה מציין שרוסיה פלשה לאוקראינה ב-2014, זה לא רלוונטי ליידע את הקורא שהיא עשתה זאת רק לאחר שהתבססו ראיות רבות מאוד (הרבה יותר מאלה שהמערב דורש לפני שהוא מבצע תקיפות ופלישות), כי השלטון הדמוקרטי הופל כדי להכניס את אוקראינה לברית נאט"ו כנגד הרוסים. 

"רצון העם האוקראיני"

לאחר כל זה, התקשורת בישראל ובמערב מיסגרה את ההפלה של השלטון הנבחר והחוקי כלגיטימית ודמוקרטית, כי היא כביכול יצגה את רצון העם האוקראיני. כאמור, גם אם הדבר היה נכון, רצון העם אינו מהווה הצדקה במשטר דמוקרטי להפיל באלימות ממשלה מכהנת (שלא בנסיבות קיצון שאינן רלוונטיות כאן). אך גרוע מכך, זה היה שקר עוד אז ונותר שקר עד היום. 

הסקרים באותה עת, הראו באופן שיטתי כי הציבור האוקראיני מפוצל בסוגיה כמעט באופן שווה. כפי שאתם רואים למטה, עד 2013 (כשהאמריקאים ככל הנראה החלו לקדם את המחאה כדי להביא להכנסת אוקראינה לאיחוד האירופי), היה רוב קטן ויציב באוקראינה שהעדיף הסכם שת"פ כלכלי עם רוסיה על פני אירופה. אפילו בפברואר 2014, חודש ההפיכה, המחנות היו כמעט שווים, עם יתרון קל למחנה הפרו-אירופי. דהיינו, זה לא "רצון העם", אלא לכל היותר רצון חצי-העם. ובדמוקרטיה, רצון שכזה השואף להגיע לשלטון, דרכו לעשות זאת היא דרך הקלפי. 

אתם יכולים לראות בסקר הבא (מטה) שעד להפיכה, כלל לא היה ביקוש בקרב האוקראינים לבחירות וגם הבחירות שארה"ב והאירופאים ארגנו באוקראינה לאחר ההפיכה, לא שיקפו את רצון העם האוקראיני. אפילו בפברואר 2014, בזמן שההפגנות התרחשו ברחובות, 80% מהציבור האוקראיני התנגד להקדמת הבחירות (ויובהר: כל הסקרים האלה הם של ארגון אמריקאי לקידום דמוקרטיה, המנוהל כמעט בבלעדיות על ידי פוליטיקאים אמריקאים ובעיקר מהימין. כך שההטיה של הסוקר כאן, אם ישנה, היא לרעת המחנה הפרו-רוסי).

למעשה וכפי שאתם רואים בסקר הבא, אפילו להפגנות והפיכת יברומאידאן (שהתקשורת טוענת בפניכם שייצגה את "רצון העם") כלל לא היה רוב בקרב האוקראינים, אלא רק לאחר שזו כבר הושלמה (וגם אז, רוב קטן ביותר). 

זו גם נקודה טובה להזכיר שאותם סקרים גם הראו שאין רוב אוקראיני התומך בכניסה לנאט"ו (מטה). אבל כפי שכבר הבנתם, "רצון העם" חשוב רק כאשר הוא מסתנכרן עם רצון האליטות בארה"ב ובתקשורת. כשהוא לא, כלל אין צורך להציג בפניכם נתונים לגביו. 

כל הסקרים הללו, המראים חלוקה די שווה ב-2014 בין המחנה הפרו-רוסי לפרו-מערבי, היא בין השאר הסיבה שהרוסים רואים את הוצאת 12% מהאוכלוסיה הפרו-רוסית באוקראינה (במזרח ובקרים) מחוץ לבחירות, כדרמטית וככזו הפוסלת את לגיטימיות הבחירות.

מסכימים? לא מסכימים? נתון לשיקולכם. "הזוי"? נראה לי שלא. מידע שלגיטימי שהתקשורת לא תציג בפניכם? נראה לי שלא.

קונטקסט: סיפוח חצי האי-קרים

כאמור, לפי התקשורת פוטין פלש לאוקראינה ב-2014 ללא הצדקה, עקב שאיפות אימפריאליסטיות וזו הסיבה שסופח חצי האי-קרים. כבר ראינו שטענה זו מופרכת מיסודה, אך ישנו גם מחקר או ניתוח איכותי של הפרופסור למדעי המדינה, דניאל טרייזמן, מאוניברסיטת קליפורניה שבארה"ב, שניסה לנתח את הרציונאל של פוטין ורוסיה באותו סיפוח. לפי פרופ' טרייזמן, ישנן שלוש תזות בנושא:

1. פוטין המגן – כנגד התרחבות נאט"ו וסילוק הצי הרוסי מהים השחור באמצעות איבוד בסיס חיל הים הרוסי בסבסטופול. לא אכנס לחשיבות הדרמטית של הבסיס בסבסטופול בעבור רוסיה, אך להלן סרטון קצרצר שנותן לפחות ראשית הבנה בנוגע לכך:

2. פוטין האימפריאליסט – השואף לחזור לאדמות אמא רוסיה הישנה והטובה. 
   
3. פוטין המאלתר – שקיבל החלטה אימפולסיבית לאחר הפלתו של ינוקוביץ בהפיכה. 

טרייזמן מצליח להעלות טיעונים חזקים מאוד, המפריכים או פוגעים באמינות הטענות המושמעות לכם עד היום בתקשורת, לפיה ההשערה הנכונה היא 'פוטין האימפריאליסט' ומסכם על שילוב בין השערה 1 ו-3 (פוטין אילתר מהלך באופן ספונטני, בעקבות ההפיכה של האמריקאים באוקראינה והסכנה לאבד את בסיס חיל הים הרוסי). 

לדוגמה, הוא מציין כי לא סביר שרוסיה תכננה את המהלך מראש, שכן הסכם עם אוקראינה לבניית גשר בין חצי-האי ורוסיה – שהיה מקל מאוד על הפלישה ומשרת את האינטרסים הרוסים לאחר הסיפוח – נחתם עוד ב-2010. למרות שכך, פוטין לא קידם בפועל את בניית הגשר כלל והפלישה התרחשה בלעדיו. 

דוגמה נוספת שמציין טרייזמן: בדצמבר 2013 פוטין אישר הלוואה של שלוש מיליארד דולר לאוקראינה תחת ינוקוביץ. כאמור, כמה חודשים לאחר מכן, ינוקוביץ הופל. בתחילת 2015, השלטון החדש שנבחר על ידי המערב החליט להתעלם מהחוב ורוסיה הפסידה את הכסף. אם פוטין ידע שרק כמה חודשים לאחר מכן הוא הולך למבצע צבאי להשתלטות על חצי-האי ולא נקלע לסיטואציה בעקבות ההפיכה האמריקאית-אוקראינית, הוא מן הסתם לא היה מעביר את הכסף לשלטון שידע מראש שהוא הולך לפלוש לשטחו (ואז, מן הסתם, לא ישלם חוב למדינה שפלשה אליו ונגסה מאדמתו). טרייזמן מצטט במחקר יועץ פוליטי מהקרמלין שאמר לו: "זה לא הסגנון של פוטין להעניק מתנות שכאלה". 

כאמור, מסכימים או לא, אלו לא טענות "הזויות" ואלו לא עובדות חסרות כל משמעות שניתן פשוט למחוק מדיווחי התקשורת בנושא.

קונטקסט: אוקראינה כבר הוכנסה לנאט"ו

לפי התקשורת, גם אם נקבל את עמדת רוסיה המתנגדת להכנסת אוקראינה לברית נאט"ו, הרי שהדבר לא מצדיק פלישה, שכן הדבר טרם קרה. קנצלר גרמניה, אולף שולץ, כמו רבים אחרים מברית נאט"ו, אמר בתקופה האחרונה שהוא לא מבין מדוע רוסיה החליטה להתייחס להצטרפות הפוטנציאלית של אוקראינה לנאט"ו כ"קאזוס בלי" (עילה למלחמה) מאחר שנושא זה אפילו לא נמצא על השולחן. "זה לא יקרה בפעם הבאה, זה לא יקרה בזמן הקרוב. פוטין יודע את זה", אמר הקנצלר. 

הגם שנכון שאוקראינה אינה חברת נאט"ו מבחינה פורמאלית, בהחלט ניתן להתווכח האם, כפי שטוענים הרוסים, לא הפכה כבר, לפחות חלקית, לחברת נאט"ו בפועל? האם יש משהו שאנחנו, במערב, מחמיצים או לא מובהר לנו בתקשורת?

כאמור, חברות בברית נאט"ו משמעה שכל המדינות החברות שולחות כוחות וסיוע, כאשר הברית מחליטה לצאת להתקפה או הגנה על אזור מסוים. אוקראינה הצטרפה לברית נאט"ו ושלחה כוחות ונשק (בהקף משמעותי ביותר) למלחמות נאט"ו בעיראק ובאפגניסטן.

בהתאם, חברות בברית נאט"ו משמעה שכאשר חברה אחת בברית מותקפת כל יתר החברות שולחות לה סיוע ובמקרי קיצון, אף מצטרפות בעצמן ללחימה. כפי שאתם רואים בעצמכם כעת, אוקראינה, שלכאורה אינה חברת נאט"ו, מקבלת לאור הפלישה לשטחה סיוע מכל חברות נאט"ו.

הקלישאה הישנה אומרת, שאם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה כנראה ברווז. אז אני חושב שאם מדינה פועלת ביחד עם נאט"ו; שולחת כוחות למלחמות של נאט"ו; מקבלת סיוע מנאט"ו כאשר היא חשופה לתקיפה; מצהירה בחוקתה על כך שהיא רוצה להיות חברת נאט"ו (כפי שעשתה אוקראינה, מיד לאחר שהוקמה הממשלה שהינדסו האמריקאים); חותמת על הסכמי שת"פ צבאיים עם נאט"ו; נאט"ו קיבל החלטה רשמית שהיא תצורף בעתיד אליו; השלטון הדמוקרטי שלה (שהתנגד להצטרפות לברית נאט"ו) הופל בהפיכה שאורגנה על ידי נאט"ו והוחלף בשלטון התומך בהצטרפות לנאט"ו  –  אני חושב שהברווז הזה, למרות ההיתממות של התקשורת, הוא חבר נאט"ו. 

האם החברות הזאת מלאה כרגע? לא. אך מעיניים רוסיות ואף סתם בעיניים אוביקטיביות, ניתן לראות שהמערב מיתמם ושרוסיה צודקת: חברות אוקראינה בנאט"ו אינו עניין המונח בצד בצורה קפואה. מתחילת שנות האלפיים, המערב בהדרגה מבצע מהלכי השתלטות על המדינה וצירופה אל הברית, אשר נושאים פירות ברורים לחלוטין. כעת, בעיניי רוסיה, נותרו רק הקווים האדומים האחרונים ביותר של חברות בנאט"ו (חתימה פורמאלית, הצבת טילים והכנסת כוחות זרים). 

האם ישראל או ארה"ב זקוקות להסכמים כתובים בין איראן וחיזבאללה (או דוגמאות דומות אחרות), כדי להכיר בכך שישנו שיתוף פעולה ביניהן? או שכמו הרוסים, אם ישנו שיתוף פעולה בשטח, היא רואה בכך את כל ההוכחות הנדרשות לצורך הפעלת כח צבאי?

האזהרה של פוטין שהתקשורת לא מדווחת עליה

וכאן הנקודה להזכיר קונטקסט נוסף שהתקשורת מעלימה. בפגישת נאט"ו ב-2008, הציעה ארה"ב לראשונה לצרף רשמית את גאורגיה ואוקראינה לנאט"ו. פוטין מיד הזהיר באותה פגישת נאט"ו ולאחר מכן הדליף את האזהרה לתקשורת:

"אם אוקראינה תצורף לנאט"ו, היא עלולה להפסיק להתקיים כמדינה מאוחדת… באופן ספציפי, רוסיה עלולה לספח את חצי האי-קרים ואת מזרח [המדינה]". 

לכן, בניגוד למדווח לכם, פוטין לא פעל באופן מוזר או אימפריאליסטי. לא מדובר בניסיון התרחבות וכיבוש שטחים (או לפחות, יש לדעתי ראיות טובות יותר שתומכות בתזה הנגדית). רוסיה הודיעה מראש שהכנסה של אוקראינה לנאט"ו תוביל לפלישה וסיפוח של קרים והמחוזות המזרחיים. ארה"ב החליטה שהיא לא רק עושה זאת, אלא גם משיגה זאת דרך סיוע בהפלת המשטר האוקראיני ואז – ורק אז! – פוטין מימש את האיום. 

שוב אזכיר, בנפרד מאם אתם מסכימים עם הרציונאל שאני מתאר כאן: האם אתם לא חושבים שהתקשורת אמורה לספר לכם שפוטין הודיע שש שנים מראש כיצד יגיב לצירופה של אוקראינה לנאט"ו ושהתגובה שביצע בפועל, היתה בדיוק מה שהוא אמר שיעשה ולא סנטימטר מעבר? האם זה לא מידע שברור שדרוש לכם כדי להגיע להחלטה עצמאית ומודעת בנושא?

קונטקסט: טילים בליסטיים

דרישתה של רוסיה להסיג לאחור טילים בליסטיים שהציבה נאט"ו במזרח אירופה, גם כן מוצגת בתקשורת כהזויה. גם כאן, הקיצוניות הרוסית מיוצרת על ידי העלמת הקונטקסט לדרישה. 

בין השאר, הרוסים מונים שני אתרי טילים ספציפים בפולין וברומניה, אותם הם דורשים להסיר. ארה"ב טוענת כי האתרים לא נועדו לשימוש כנגד רוסיה, אלא כנגד אפשרות לתקיפה מאיראן – טענה שכל איש ביטחון עם הבנה בסיסית בנושא יצחק ממנה (המרחק שגוי, אין באמת צורך ואין כל היסטוריה שתצדיק מהלך שכזה. בגדול תחשבו על זה שאיראן תמקם טילים בסוריה ותאמר שזה לא נגדנו, אלא למקרה של תקיפה מסודן). טענה נוספת של האמריקאים, היא שהטילים הם טילי יירוט בכלל (חלק ממערכת Aegis Ashore). היות שכך, כפי שמהדהדת התקשורת, מדובר בנשק הגנתי. האין זה קיצוני לדרוש להסיג נשק שכלל לא יכול לשמש לתקיפתך?

נשק הגנתי?

אך כאמור, קונטקסט. ב-1972, ארה"ב וברה"מ חתמו על הסכם לצמצום ארסנל הטילים הבליסטיים הגרעיניים. כדי לעשות זאת, התקבלה הסכמה שאף צד לא יבנה מערכת ליירוט טילים שכאלה. כך נשמרת הרתעה הדדית, שכן כל צד יכול להשמיד את השני באותה המידה ולכן אין צורך להגדיל את הארסנל. 

ובדיוק בגלל זה מערכת ליירוט טילים בליסטיים על גבולה של רוסיה איננה מערכת "הגנתית", כפי שמשווק לנו בתקשורת, אלא התקפית. היא מאפשרת לצד השני לתקוף אותך גרעינית ומפרה את האיזון שהוסכם עליו ב-72' (כמובן, בהינתן הארסנל של רוסיה, מספר המערכות הנוכחי עדיין לא מספיק כדי לאפשר תקיפה שלה בפועל. אך רוסיה, כמו ישראל או ארה"ב בסיטואציות דומות, לא תמתין עד שיהיה זה מאוחר מידי). ב-2001, הייתה זו ארה"ב – ולא רוסיה – שהחליטה לסגת מהאמנה ולחדש את המירוץ הגרעיני שמסכן את המין האנושי (כפי שהמשבר באוקראינה מדגים היטב). 

ועכשיו שוב: האם לאחר שארה"ב היא שנסוגה מההסכם לטילים הבליסטיים ואז ארה"ב היא שהפרה את ההתחייבות שלא להתקדם מזרחה עם נאט"ו, ואז ארה"ב היא שהציבה טילים בסמוך לגבולות רוסיה וארה"ב היא שהפרה את המאזן הבליסטי-גרעיני בינה ובין רוסיה – האם עדיין הדרישה של רוסיה להסיג מגבולותיה את הטילים הללו נשמעת לכם קיצונית? אולי אינכם מעוניינים להיעתר לה, אך האם היא הזויה, כמתואר בתקשורת? האם המידע הזה לא רלוונטי עבורכם כדי לקבל מסקנה נכונה בנושא?

קונטקסט הפוך

כאשר מועלות הצדקות לצורת התנהלות מסויימת, הדרך לבדוק האם הן באמת תקפות, היא לראות האם הן מייצגות עקרונות אוניברסלים המיושמים באופן שווה או שהן רק מועלות נקודתית מסיבות אינטרסנטיות. הדרך הטובה והקלה ביותר לעשות זאת, היא להשוות את ההתנהלות של המשתמשים בצידוק העקרוני-אוניברסלי, כאשר המצב היה הפוך – דבר שהתקשורת לא תבצע עבורכם (כאשר הצד השני נחשב מבחינתה יריב או אויב). 

עיקרון: "הזכות של מדינה ריבונית להצטרף לבריתות צבאיות כרצונה"

הדוגמה ההפוכה המתבקשת, כמובן, היא משבר הטילים בקובה (1962), בו קובה הסכימה להצבת טילים גרעיניים סובייטים בשטחה, ומשבר החטיבה הסובייטית בקובה (1979), בו קובה איפשרה לרוסים להקים בסיס קטן בשטחה ובו חטיבה רוסית אחת. 

החטיבה לא היוותה כל איום על ארה"ב, אך האמריקאים בכל זאת הגיבו כאילו שמדובר בפתחה של מלחמת עולם שלישית. סנאטורים אמריקאים הכריזו פומבית כי "ארה"ב לא יכולה לאפשר לסובייטים להקים בסיס על אדמת קובה" שיוכל לשמש כ"קרש קפיצה להתערבות צבאית אמיתית או איום בהתערבות שכזו בהמיספרה". 

שימו לב שהאמריקאים סירבו לנוכחות רוסית ב"המיספרה" שלמה (דהיינו, בחצי כדור-הארץ המערבי), בעוד הרוסים במקרה אוקראינה ונאט"ו, בסך הכל מסרבים לנוכחות אמריקאית/נאט"ו במדינות הגובלות בהם. דרישה אמריקאית זו אינה מפתיעה, כמובן, שכן זו הדוקטרינה האמריקאית הידועה לשמצה מזה 200 שנים, דוקטרינת מונרו.

ובכל זאת, התקשורת מספרת לנו שיש משהו הזוי וקיצוני בדרישות הרוסים, שהן בסך הכל שבריר מהדרישות המקבילות של האמריקאים בדיוק באותו הקשר. ארה"ב מתערבת תחת דוקטרינת מונרו בכל מדינות דרום אמריקה ומונעת מהן שיתופי פעולה בינלאומיים כרצונן. אך התקשורת לפתע לא זוכרת לציין זאת בפניכם או לעלות טענות בגנות הפגיעה בריבונות של אותן מדינות בידי האמריקאים. עזבו 200 שנים אחורה… רק לפני כשנתיים טראמפ הצהיר מחדש וספציפית כנגד הרוסים (והסינים), וקבע: "זו היתה המדיניות הרשמית של מדינתנו מאז הנשיא מונרו, שאנו דוחים את ההתערבות של מדינות זרות בהמיספרה הזו".

אם כן, אנו רואים שטענות המערב אינן משקפות עקרונות אוניברסליים וחוקי משחק שהוא עצמו באמת מכבד. כשרוסיה אומרת שהם מסרבים לאפשר למדינות הקרובות אליהם להציב טילים בליסטיים של נאט"ו, התקשורת אומרת לנו שזו טענה חצופה והזויה וכי למדינות יש ריבונות לקבוע להכנס לבריתות צבאיות עם מי שבא להן ולהציב בשטחן כל נשק שהן רואות לנכון (לכל היותר, בכפוף לאמנות בינלאומיות למניעת הפצת נשקים להשמדה המונית). אך כשרוסיה עושה אותו הדבר לארה"ב, לפתע זה לגיטימי להתערב בענייניה הפנימיים של קובה ולאסור על מדינה ריבונית להכנס לברית צבאית ולהציב בשטחה חיילים או נשק בהתאם (ונזכיר שלאוקראינה גבול יבשתי ארוך עם רוסיה, בעוד שבין קובה וארה"ב מפרידים כ-400 קילומטרים של ים). 

אפילו לא צריך דוגמאות היסטוריות. הניו-יורק טיימס פרסם רק שלשום כתבה על כך שפוטין בודק אפשרות לבריתות צבאיות עם מדינות באמריקה הלטינית. כך הם כותבים:

"הצעד המשמעותי ביותר שפוטין עשוי לנקוט יהיה אספקת סיוע צבאי למדינות אמריקה הלטינית או פרישת מערכות נשק באזור. באמצע ינואר התבקש סגן שר החוץ הרוסי להתייחס לאפשרות שרוסיה תקים תשתיות צבאיות בוונצואלה או בקובה, וענה שאין לשלול אפשרות זו. ימים ספורים לאחר מכן שוחח פוטין עם מנהיגי ונצואלה, קובה וניקרגואה, שלפי מקורות בקרמלין איששו את השותפות האסטרטגית של המדינות עם רוסיה."

ומה היה לממשל האמריקאי לומר על האפשרות הזאת? בוודאי ובהתאם ל"עקרון האוניברסלי" הם אמרו שלמדינות יש זכות לבחור להכנס לברית צבאית עם מי שבא להן, לא? כמובן שלא:

"משרד החוץ האמריקאי אמר שהאפשרות שרוסיה תשלח כוחות צבאיים לאמריקה הלטינית היא "איום סרק". דובר המשרד, נד פרייס אמר: "אם נראה תזוזה כלשהי בכיוון זה, נגיב במהירות ובנחישות"."

מה שאסור לרוסיה, מותר לישראל

אותו כנ"ל תקף גם לצביעות של התקשורת הישראלית בהעלאת טענה זו, בו-בזמן שישראל תוקפת ומפגיזה כל שני וחמישי בסוריה ולבנון, בכל פעם שאלו מכניסות לשטחן נשק או כוחות איראנים. האם לאותן מדינות אין זכות ריבונית להכנס לברית צבאית עם איראן ולהציב טילים איראנים בשטחן? רק שלשום ישראל נמנעה מלגנות את רוסיה באוקראינה, כדי שזו תאפשר לה להמשיך לתקוף בסוריה. דהיינו, ישראל לא מגנה את רוסיה שתוקפת כדי למנוע ברית צבאית באוקראינה, כדי שהיא תוכל להמשיך לתקוף כדי למנוע ברית צבאית בסוריה. כנראה שמדובר בעיקרון אוניברסלי מיוחד שכזה, שקיים רק בפיותיהם של אנשי תקשורת ופוליטיקאים ורק כאשר הם רוצים לחמש אותו כנגד אחרים. 

כמובן, אינני אומר שאין אנו יכולים לקבוע שזה פשוט אינטרס שלנו לאפשר הצבת טילים כאשר זה משרת אותנו ולמנוע זאת כאשר זה לא. אך לא תפקיד התקשורת לשקר לנו בנוגע לכך. אם אנו רוצים לקבל החלטה אינטרסנטית או שהחלטה שכזו תתקבל בשמנו, נעשה זאת מיודעים ולא בחסות שקרי פרופגנדה על עקרונות אוניברסליים שבדיקה פשוטה מגלה שאנו כלל לא מקבלים אותם כאשר הם מופעלים כלפינו. העובדה שהתקשורת בוחרת לרמות אתכם ולהציג את המצב כאילו היה מדובר בהפרה של רוסיה לעקרונות אוניברסליים, שוב צריכה להדאיג אתכם באשר להיותה תקשורת מגויסת, אשר מטה את סיקורה ומסתירה מכם את המציאות. 

עקרון: שלטון הנשלט בידי מדינה אחרת, אינו יכול להזמין אותה להכניס כוחות למדינתו והדבר מהווה פלישה

שאלה נוספת היא, האם כניסה של נאט"ו לאוקראינה מהווה דוקא היא פלישה? לכאורה, התשובה לכך שלילית. אם מדינה ריבונית מחליטה לאפשר כניסה של כוחות צבאיים של מדינות אחרות לשטחה, הרי שזו איננה פלישה. אלא שב-1979, בפלישה הרוסית לאפגניסטן, הסיטואציה היתה הפוכה: הרוסים טענו שהם אינם פולשים, מכיוון שהם אכן הוזמנו להכנס אל המדינה על ידי השלטון האפגני. אלא שארה"ב והעולם המערבי טענו (במידה רבה של צדק) שאותו שלטון הגיע לשררה ושורד, רק בזכות החסות הסובייטית. הזמנת כניסה צבאית משלטון שאינו באמת עצמאי ממרות המוזמנים, קשה לראותה כהזמנה אמיתית ומכאן שמדובר בפלישה. 

אך בהינתן שב-2014 ארה"ב והאירופאים היו מעורבים בהפלת השלטון באוקראיני והחלפתו בפרו-מערבי, ובהינתן שבעקבות המלחמה מחוזות המזרח (הפרו-רוסים ואנטי-נאט"ו) מתקשים להצביע בבחירות עד היום (כ-12% מהאוכלוסייה), הרי שאותו היגיון עולה גם כיום לגבי אוקראינה (לפחות מפרספקטיבה רוסית): איך ניתן לטעון שכניסה מערבית לאוקראינה (דרך נאט"ו) היא פעולה ריבונית לגיטימית ולא סוג של פלישה (או השתלטות), אם השלטון שמתיר את הכניסה הגיע לשררתו ושורד בה רק בזכות החסות האמריקאית-אירופית?

אכן, היה זה אידיאלי ומוסרי יותר לחיות בעולם המכבד ריבונותן של מדינות ומתנהל לפי כללים הוגנים ואוניברסלים. אלא שזה לא העולם בו אנו חיים ולפחות במאות השנים האחרונות, אירופה וארה"ב, הן המפרות הראשיות והמובילות של ריבונותן של מדינות אחרות. עד שנגיע לאידיליה הזאת, בהחלט לגיטימי וחשוב שהתקשורת תבקר הפרות ריבונות, אך לא באופן חד-צדדי ומוטה. כאנשי תקשורת, אנו לא אמורים לייצג את המערב ואפילו לא את ישראל, אלא להביא בפני הקוראים את מירב הראיות ולאפשר להם להחליט בעצמם האם פעולות המדינה או קולקטיב המדינות שאנו משתייכים אליו, פועל בצורה שהם מסכימים עמה. כשגופי תקשורת מראים הטיה רציפה ומתמשכת כפי שאנו רואים כעת, ומעלימים מידע לטובת אחד הצדדים, קוראים לדבר הזה פרופגנדה.

קונטקסט: אינטרסים

לפי התיאור בתקשורת, ניתן להבין כי מלחמות בין מדינות ויחסים בינלאומיים, נקבעים על ידי מנהיגי המדינות והם בלבד. כדי להבין מה רוסיה עושה, מספיק להבין מה פוטין רוצה. לביידן יש בחירות אמצע בקרוב ולכן ניתן להבין מה ארה"ב עושה. רציונאל ילדותי זה, המתבסס על בורות מוחלטת בהבנת כוחות פוליטים ומדינתיים (או רצון להסתירם מהקוראים), נפוץ בתקשורת ומכונה לרוב "עיתונאות מרוץ סוסים". דהיינו, עיתונות המציגה נושאים סבוכים המורכבים משלל כוחות ואינטרסים, כאילו היו נושא פשוט בו מספיק להביט ב"סוסים" שבחזית ה"מירוץ", כדי להבין את מהותו ולחזות תוצאותיו.

במציאות, כפי שברור לכולנו אם רק טורחים לציין זאת בפנינו, שלל גופים ואינטרסים מפעילים כוח ומשפיעים על התוצאה. על כן, בבואנו לנתח את המצב באוקראינה ולשקול את האחריות להגעה למצב הנוכחי, עלינו לשקלל לא רק את פוטין וביידן או רוסיה וארה"ב, אלא את כלל הכוחות המשפיעים על המתרחש שם. 

לדוגמה, חברות האנרגיה האמריקאיות לוחצות על ביידן (ולפניו על טראמפ) ללחוץ על גרמניה כדי שתקפיא את צינור הגז הרוסי-גרמני (נורד-סטרים 2) וצפויות להרוויח מיליארדים מהמהלך (כשם שחברות לובינג אחרות, פעלו בשליחות הרוסים עד לאחרונה כדי להפשיר את אותו הצינור). בינואר השנה, בעקבות הפעולות האמריקאיות כנגד רוסיה, הפכה ארה"ב לראשונה בהיסטוריה ליצואנית הגז הנוזלי (LNG) הגדולה בעולם. התחזיות צופות שעד סוף השנה הנוכחית, היצוא האמריקאי אף יגדל ב-20% נוספים. 

הצביעות באשר למהלכים של ארה"ב בנוגע לצינור נורד-סטרים בכלל זועקת לשמים (אך כמובן דוממת בתקשורת). אותה מדינה שאומרת לנו כיום שאין למדינה (רוסיה) זכות להתערב בהחלטות הריבוניות של מדינה אחרת (אוקראינה), הפעילה ב-2017 סנקציות שמנעו ממדינות אירופאיות ריבוניות (גרמניה, צרפת ואוסטריה), מלממש החלטה ריבונית שלהן לרכוש אנרגיה ממדינה אחרת (רוסיה). זו הסיבה שהפרופסור לכלכלה, מייקל האדסון מאוניברסיטת מיזורי-קנזס שבארה"ב, העלה את התזה שהמטרה של המהלכים של ארה"ב מול פוטין איננה לשלוט ברוסיה, אלא לשלוט באירופה. כך הצהירו אז באירופה על מעשי ארה"ב:

"אספקת האנרגיה של אירופה היא עניין אירופאי ולא אמריקאי"
"לאיים על חברות מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופאיות אחרות בעונשים בשוק האמריקאי אם הן ישתתפו בפרויקטים של גז
טבעי כגון נורד-סטרים 2 עם רוסיה […] מכניס תכונה חדשה לחלוטין ושלילית אל היחסים האירופאים-אמריקאים"

הצהרה משותפת של קנצלר אוסטריה, כריסטיאן קרן ושר החוץ הגרמני, זיגמר גבריאל

גם חברות הנשק פועלות לקדם גישה התקפית באוקראינה, שתוביל להגדלת מכירותיהן. כך, בשיחות טלפון עם משקיעים ובעלי מניות, התרברבו מנהלי חברות הנשק האמריקאיות בתקופה האחרונה על הרווחים הגדולים שהתחילו לזרום מהסכסוך ועתידים אף לגדול. לדוגמה, מנכ"ל חברת הנשק ריית'און, אמר בשיחת טלפון עם בעלי המניות בחברה לפני כחודש: "אנו רואים הזדמנויות למכירות בינלאומיות. […] המתחים במזרח אירופה, בים סין הדרומי, […] יוצרים לחץ על הוצאות הביטחון שם. לכן, אני לחלוטין מצפה שאנחנו נהנה מכך". 

כלל האינטרסים בהקשר האוקראיני הם מעבר לידיעתי ומערבים מאות חברות ותאגידים, עשרות מדינות, אלפי פוליטיקאים, בעלי הון ועוד. אינני מתיימר לומר לגבי חלק זה של הטקסט כי המיפוי בוצע כראוי, אלא רק לציין בפניכם שהתקשורת, על בסיס מיפוי אפילו קטן מזה, טוענת שהיא כן מציגה בפניכם תמונה מלאה ושאתם רשאים לקפוץ למסקנות וודאיות, על בסיס מידע חלקי ביותר. 

ורק לצורך הנפקת דוגמה קונקרטית מהעבר הקרוב, נזכיר כי ממשל בוש שפלש לעיראק תחת טענות שקריות ב-2003, הורכב כמעט כולו מאנשים שרגע לפני כן עבדו בחברות נשק ונפט ואז כולן קיבלו חוזי ענק במיליארדים במדינות שכבשו. תמיד טוב לצפות שוב בסצנה המפורסמת מ'פרנהייט 9/11', בה אנשי ממשל אמריקאים יושבים באולם אירועים בעיראק עם ראשי חברות הנשק, הטכנולוגיה והאנרגיה האמריקאיות, ומספרים להם שיש פה הזדמנות ענק לעשות הון מכל הנפט והחוזים:

קונטקסט: ישראל

דבר נוסף שהתקשורת מסתירה מכם, הוא שההפיכה באוקראינה ב-2014 נעשתה בשיתוף פעולה הדוק עם המילצייה הנאצית והאנטישמית "אזוב" (לפרטים קראו כאן וכאן). זה פחות רלוונטי לקבלת החלטת בנוגע למשבר כיום ובכל זאת נדמה לי שתקשורת ישראלית, שנאותה לדווח לכם כל פעם שמישהו מצייר צלב קרס באיזה חור תחת בצד השני של העולם, תשתף אתכם בכך.

אולנה סמנייקה (מימין ומשמאל מחזיקה את הדגל הנאצי בשילוב מועל יד),
מנהיגת המחלקה הבינלאומית של ה-UNC, שהוא הזרוע האזרחית של גדוד אזוב.

לא מדובר על "אנטישמיות חדשה" וכל מיני פלפולים שכאלה. נאצים-נאצים, עם צלבי קרס, שמאמינים בטוהר הגזע הלבן וכל הנלווה לכך. מייסד המיליציה אנדריי בילצקי, כיום חבר הפרלמנט האוקראיני, הצהיר כי: "המשימה ההיסטורית של אומתנו בזמן קריטי זה היא הובלת המסע האחרון של הגזע הלבן להישרדותו. מסע נגד תתי האדם אשר מונהגים בידי הגזע השמי".

למרות שכך, ב-2016 נפגש שר הפנים האוקראיני, ארסן אבקוב, שנחשב לפטרון של "אזוב", עם משלחת הכנסת בראשות ח"כ דוד אמסלם, במהלך ביקור רשמי באוקראינה. אבקוב נפגש גם עם שר הפנים אריה דרעי. ישראל אף חימשה וכנראה שעדיין מחמשת את הנאצים האלה, כפי שדווח בעיתון 'הארץ':

"כך למשל, נצפו חיילים אוקראינים נושאים רובי תבור במצעדים צבאיים בקייב. בחודש פברואר 2016, נחשף כי חברת אלביט מערכות עתידה להשתתף בפורום השקעות ביטחוניות באוקראינה. בחודש אפריל 2016,  נפגש מפקד חיל האוויר האוקראיני עם נציגי חברה ביטחונית ישראלית, כדי לדון בשדרוג מערכות התקשורת של המטוסים והמסוקים. החברה הביטחונית האוקראינית 'Fort' קיבלה אישור ממדינת ישראל לייצר רובים ישראליים מן הדגמים תבור, נגב וגליל.

בעיר דנייפרופטרובסק במזרח אוקראינה, פועל בית ספר לאימונים צבאיים', אשר לפי אתר האינטרנט שלו ניתנים בו אימונים גם בידי קציני צה"ל לשעבר, ומדריכיו קיבלו הכשרות צבאיות על ידי ישראלים. באתר מוצבת תמונה של אימון ירי ברובה תבור, וכן מצוין כי ניתנות בו הכשרות ליחידת המשמר הלאומי בה חברים גם אנשי "אזוב".

בחודש מאי 2017 ביקר בישראל ראש ממשלת אוקראינה, ולדימיר גרוייסמן, ונפגש עם שר הביטחון אביגדור ליברמן ודן עמו בחימוש הצבא האוקראיני. בחודש דצמבר באותה שנה, התראיין קצין צה"ל לשעבר (לטענתו) בתקשורת האוקראינית וסיפר כי השתתף בקרבות במזרח המדינה והדריך שם חיילים. גם לפי אתר האינטרנט של מליציית "אזוב", משתמשים חבריה ברובי תבור".  

ארסן אבוקוב עם חה"כ דוד אמסלם

התנהלות זו של ארה"ב וישראל – חימוש ואימון של קיצוניים רצחניים וגזענים – לא צריכה להפתיע אתכם, במיוחד מול רוסיה. זה בדיוק מה שעשינו בשנות ה-70' וה-80' באפגניסטן. אז אימנו וחימשו את המוג'אהדין (פנאטים איסלמיססטים וסאדיסטים, ביניהם בן-לאדן ומי שבעתיד יהפכו להיות חלק מחברי הטליבאן ואל-קעידה) כנגד הרוסים והיום (או לפחות בשנים האחרונות) אנו מאמנים ומחמשים נגדם נאצים. אך בבסיס מדובר באותה אסטרטגיה של שימוש בפסיכים וטרוריסטים במלחמת פרוקסי כנגד הרוסים (כאמור, תוכלו לקרוא עוד בתחקיר הקודם שלי). כך אנו מגיעים למצב האבסורדי שהתרחש ב-2014, בו הליגה נגד השמצה, הארגון היהודי שאמור להלחם בגזענות ובמיוחד אנטישמיות, סרב לתמוך בחקיקה בקונגרס האמריקאי שאסרה על מכירת נשק לקבוצות הנאציות באוקראינה. 

לטעמי, תקשורת ישראלית שלא מנפיקה את הקונטקסט הזה – במיוחד כאשר היא מנפיקה קונטקסט על אנטישמיות בכל סיטואציה אחרת – חוטאת לתפקידה ומונעת מכם החלטה מודעת ומושכלת.

סוף דבר

עכשיו שנחשפתם לראיות רבות שלא הוצגו בפניכם על ידי התקשורת והשלטונות, האם באמת התמונה נראית לכם כל כך פשוטה ובינארית, רעים מול טובים, כפי שהיא מוצגת בתקשורת? האם אתם עדיין חושבים שיש כאן צד אחד שהצדק והאמת לחלוטין מתיישבים עם מעשיו או שמא מדובר במארג מורכב של אינטרסים, אשר מצריך פתרונות אינטילגנטים נטולי אגו? 

האם באמת לא ניתן להבין מדוע רוסיה דורשת התחייבויות כל כך נוקשות כעת מנאט"ו והאמריקאים, לאחר שראיתם ש:

• ארה"ב טמנה לה מלכודת ונלחמה בהם במשך עשור מ-79' ועד 89' (המלכודת האפגנית)
• ארה"ב הפרה את ההסכמות עמם ב-1990 (אי-התרחבות נאט"ו מזרחה)
• נסוגה מהחוזה עמם ב-2001 (הגבלת טילים בליסטיים)
• פעלה להכניס מדינות הגובלות ברוסיה לנאט"ו ב-08' (גאורגיה ואוקראינה)
• הרחיבה את נאט"ו והציבה טילים גרעיניים בסמוך לגבול רוסיה לאורך שני העשורים האחרונים
• בנתה מתקנים ליירוט טילים בליסטיים בסמוך לרוסיה ובכך הפרה את המאזן הגרעיני שהוסכם עליו ב-72'
• סייעה להפלת השלטון באוקראינה ב-2014 (כשזה סרב להצטרף לאיחוד האירופי ובחר בשותפות עם רוסיה)
• ומאז ועד היום, הטילה ומטילה סנקציות משמעותיות על רוסיה (על כך שהיא לבסוף הגיבה לכל המהלכים הללו)
• כל זאת, תוך כדי שארה"ב והתקשורת המערבית, למעשה מכחישים שכל זה בכלל קרה (מה שמקשה על יצירת לחץ ציבורי עולמי לאכיפת ההסכמים, שכן התקשורת מעלימה בכלל את קיומם).

כשהתקשורת והשלטונות במערב אומרים לכם שרוסיה ופוטין מסרבים לשחק במגרש הדיפלומטי וחוצים אל המגרש הפסול של האלימות, הם מתעלמים מכל הדיפלומטיה הזו מעלה. זו ארה"ב ונאט"ו שמסרבות לשחק במגרש הדיפלומטי, שלא מכבדות הסכמים, שנסוגות מהם ושמפילות באלימות משטרים. זו ארה"ב ונאט"ו שמציבות טילים וכוחות על גבול רוסיה. 

רוסיה ניסתה להשאיר את בעיית נאט"ו והטילים הבליסטים במגרש הדיפלומטי מזה למעלה מ-30 שנים, אך זה המערב שסרב ומסרב לעשות זאת גם כעת. ועכשיו, כמו הילד שמקלל ומתגרה ואז רץ למורה שתגן עליו מה"בריונים", אנו מתנהגים כאילו ההתנהגות של רוסיה אינה צפויה או גרוע מכך, נובעת מרוע ואימפריאליזם בלבד. מפרי הדיפלומטיה הסדרתיים, מלינים על כך שאנשים מסרבים להמשיך להתנהל עמם באופן דיפלומטי. 

כשארה"ב פלשה לעיראק ב-2003, בתמיכתה של ישראל ובסיוע חלקי מנאט"ו, היא איפשרה כמה חודשים של דיפלומטיה בלבד לפני כן ואז הודיעה לסדאם חוסיין שיש לו 48 שעות לעזוב את עיראק (באפגניסטן היה מדובר על ימים בלבד וכך גם בפלישות אמריקאיות אחרות). זאת אומרת, מבחינת ארה"ב, דיפלומטיה של כמה חודשים היא די והותר זמן כדי להצדיק לאחריה פלישה למדינה שלא תקפה אותה ונמצאת בצד השני של העולם. ובכן, האם זה עדיין "הזוי" ו"קיצוני" שלאחר שהמתינו הרוסים 30 שנים שארה"ב ונאט"ו יכבדו את ההסכמים הדיפלומטים שנחתמו עמם ויפסיקו להתרחב לעברם, הם לבסוף החליטו על פלישה למדינה שצמודה אליהם? 

כמובן, אני חושב ששתי הפלישות פסולות מיסודן. אך אם אלו חוקי המשחק, אינני מבין על מה אנו מלינים מול הרוסים ואינני יכול לראות את צורת הצגת הדברים בתקשורת בהקשר זה, כשום דבר מלבד פרופגנדה ונוכלות.

דרישות הרוסים

ולכן, אבקש שנסתכל על ארבע הדרישות הראשיות של רוסיה לסיום המשבר ונשאל מחדש: האם הן באמת כל כך קיצוניות והזויות, כפי שמתארת התקשורת? האם הנוקשות הרוסית בנוגע לתנאיהם, לא מרגישה סבירה יותר לאחר שראיתם כמה הפרות של ההסכמים הקודמים ביצע המערב מולם? להלן הדרישות:

1. החזרת הכוחות האמריקאים והאירופאים שנשלחו בעקבות המשבר הנוכחי –
   
   נדמה לי שמובן שהסגת כוחות הדדית בהסכם שלום או הפסקת אש, היא ברורה מאליה ואיננה קיצונית כלל.
   
   
2. התחייבות שלא להכניס את אוקראינה וגאורגיה תחת הסכמי שת"פ ביטחוניים כגון ברית נאט"ו –
   
   האם לאחר כל הראיות שראיתם למעשים של ארה"ב והאירופאים באוקראינה וכנגד רוסיה, זו עדיין נשמעת לכם כדרישה "קיצונית"? אינני אומר שבהכרח הגעתם למסקנה שצריך לכבד אותה, אך האם לא ברור שהיא כלל איננה הזויה ושיש סיבות טובות להצגת הדרישה הזו? האם לא ראיתם שארה"ב, דרך דוקטרינת מונרו, מעלה דרישה זהה לא בעבור מדינות עם גבול משותף עמה, אלא לגבי חצי מכדור הארץ? האם באמת ניתן לומר שדוקטרינת מונרו איננה קיצונית ואז לטעון ש"דוקטרינת פוטין" היא כן?
   
   ואם כל התכלית של נאט"ו היא למנוע מלחמה באירופה וצירוף של אוקראינה וגאורגיה לנאט"ו הכניס אותנו ל-14 שנים של מלחמה בעצימות נמוכה וכעת למלחמה בקנה מידה אחר לגמרי, האם הגיוני להתעקש בכלל על צירופן? האם הגיוני שברית למניעת מלחמה באירופה, תתרחב במחיר של יצירת מלחמה באירופה?
   
   האם באמת ניתן לומר שדרישת רוסיה למנוע כניסת אוקראינה להסכם שת"פ ביטחוני עם המערב היא קיצונית, כאשר הממשלה הריבונית והדמוקרטית של אוקראינה כבר הסכימה לכך ב-2014 והסכמה זו הוכשלה רק על ידי הפיכה אלימה בעידוד והובלה של המערב עצמו?
   
   ואולי הזוי מהכל: כאמור קנצלר גרמניה, אולף שולץ, כמו רבים אחרים מברית נאט"ו, אמר בתקופה האחרונה שהוא לא מבין מדוע רוסיה החליטה להפוך את ההצטרפות הפוטנציאלית של אוקראינה לנאט"ו להצדקה למלחמה, מאחר שנושא זה אפילו לא על השולחן. ואני שואל אתכם אל מול טענות התקשורת: מה בדיוק קיצוני בלהעתר אקטיבית לדרישה שאתה עצמך טוען שגם ככה היית נעתר לה פאסיבית? כמה רחוק נמשיך במשחק הזה בין מעצמות גרעיניות, רק כדי לא להסכים למשהו שגם ככה אנחנו טוענים שלא התכוונו לעשות?
   
   "עכשיו שהם פלשו אי-אפשר להסכים לכך, כי זו כניעה לאלימות", זו לא תשובה של ממש. את הדרישה הזאת הרוסים מעלים מאז 1990. זאת אומרת, הדרישה הרוסית היתה איתנו באופן כללי (לגבי כל ההתרחבוית מזרחה) במשך 18 שנים (1990-2008) והפרנו את ההתחייבות; היא היתה איתנו באופן ספציפי לגבי אוקראינה במשך שש שנים בתנאי שלום (2008-2014) וסרבנו; שמונה שנים בתנאי לחימה בעצימות נמוכה (2014-2022) וסרבנו; ולבסוף, שלושה חודשים תחת איום פלישה עם כוחות פלישה על הגבול (נובמבר 2021 – פברואר 2022) וסרבנו. הניסיון להציג זאת עכשיו ככניעה לאלימות, הופך את סדר הדברים לחלוטין על ראשו. לכל הפחות, ניתן לראות שהיה חלון למנוע אלימות ולאפשר לקוראים לשקול אותו כשיקול מול רוסיה כיום.
   
   
3. הסגת חלק מכוחות נאט"ו ומתקני הטילים הבליסטיים-גרעיניים שלהם ממדינות הגובלות ברוסיה:
   
   שוב, אם דרישה זו היא קיצונית, אין כל דרך להסביר כיצד דוקטרינת מונרו היא סבירה. בנוסף, האם דרישה שכזו יכולה באמת להיות מוגדרת כקיצונית, אם היא מלכתחילה היתה ההסכמה בין נאט"ו ורוסיה וההתקדמות מזרחה שמבקשת רוסיה להסיג כעת לאחור, כלל לא היתה אמורה להתרחש? במילים פשוטות: מה קיצוני בדרישה לתיקון בעקבות הפרת חוזה? אם הדרישה הזו שלא להתקדם מזרחה היא קיצונית, הזמן של המערב לסרב לה היה ב-1990. אתה לא יכול להסכים לתנאים בחוזה, להפר אותם ואז לטעון שדרישת התיקון של הצד השני היא הזויה.
   
   
4. שמירה על האוטונומיה של המחוזות הבדלניים והתחייבות שלא לפעול כנגדם צבאית:
   
   אירופה ואוקראינה כבר הסכימו לדרישה הזו בהסכמי מינסק, כך שלטעון שהיא קיצונית והזויה כעת, זה שוב לטעון שמי שמבקש לאכוף סעיף שאתה חתמת עליו, הוא הזוי. כמו כן, חשוב לזכור כי הדרישה איננה לנתק את השטחים מאוקראינה, אלא רק לתת להם אוטונומיה מוגבלת בכפוף לשלטון המרכזי. רוסיה ביקשה שאוקראינה תהיה מדינת-חיץ בינה ובין המערב (והמערב, כאמור, הסכים להרבה יותר חיץ ב-1990) ולאחר שהמערב סייע להפיל את השלטון האוקראיני, היא בעצם מנסה לייצר את אזור החיץ הזה דרך האוטונומיות המומצאות הללו. האם זה באמת קיצוני שלאחר שהמערב "פלש" אלפי קילומטרים אל עבר רוסיה ומנע ממנה כל יכולת דיפלומטית להפסיק זאת, שרוסיה לבסוף דורשת בכוח הזרוע לפחות כמה מאות קילומטרים אחרונים של חיץ בינה ובינו?

לסיכום,

בעיניים פקוחות ומיודעות, האם באמת ראוי לקדם מלחמה בין מעצמות גרעיניות, שעלולה (במקרה קיצון, אך כזה שכבר היו לנו שתי מלחמות עולם שהדגימו שהאנושות מסוגלת לו) להביא לחיסול האנושות, במקום למצוא פיתרון סביר למצוקות הרוסיות? האם באמת ניתן לומר שיותר קיצוני לזוז לכיוון דרישות הרוסים, מאשר להסתכן במלחמת עולם? 

גם אם הפלישה הרוסית לאוקראינה מכעיסה אתכם, האם אין לכם ביקורת על 30 שנים של מעשי ארה"ב ונאט"ו? האם לא ניתן לראות כיצד הפלישה הייתה תוצאה צפויה למדי של מעשי המערב? האם אתם לא חושבים שכל זה כלל לא היה צריך להתרחש ולא היינו צריכים להגיע לכאן? האם אתם לא מרגישים שהתקשורת שיקרה לנו במשך עשורים ושאילו ידע הציבור הרחב על הדברים בזמן אמת ואילו הוצגו בצורה הגונה, אולי היינו מבקשים אי-שם ב-1990, שארה"ב דוקא כן תכניס את רוסיה לנאט"ו. אולי ב-97' יכולנו לומר שאנחנו מתנגדים להתרחבות נאט"ו מזרחה. אולי בשנות האלפיים היינו מתנגדים להרחבות הנוספות של נאט"ו. אולי היינו דורשים שיכובד הסכם הטילים הבליסטיים, כך שלא נגיע כיום למרוץ והתנגשות גרעינית. אולי אם היו מסבירים שארה"ב היתה שותפה להפיכה אלימה ב-2014 באוקראינה, היינו דורשים בשמונה שנים האחרונות שלפחות יכבדו את הסכמי מינסק ומונעים את הפלישה הנוכחית. 

ואם כל אלה לא היו צריכים להמנע, מהו השלב שבו רוסיה כן הייתה צריכה להפעיל כוח כדי לעצור את ההידרדרות? מהו השלב שאנחנו במערב עושים זאת? האם באמת מוטב לנו שרוסיה היתה ממשיכה להמתין, עד אשר נאט"ו היתה מגיעה עד גבולה באזור זה וכל סכסוך כמו זה שאנו נמצאים בו כעת, כל טעות של חייל, עלולה להפוך אוטומטית למלחמת עולם גרעינית? האין זה רוברט פרוסט האמריקאי שפירסם את המימרה האל-מותית והברורה-מאליה, כי גדרות טובות יוצרות שכנים טובים? האם לא ברור שהניטרליות של מדינה שמשמשת אזור חיץ בין נאט"ו לרוסיה – דוקא לאור הסכסוך הנוכחי – הוא אינטרס של כולנו? שיהיה איזה מרווח שימנע התנגשויות ושכאשר אלו קורות, יהיה מסוגל "לספוג" טעויות ולחימה בעצימות מוגבלת בעקבות החלטות של מנהיגים מלאי אגו, מבלי להביא לקיצה של האנושות?  המילה "אוקראינה" עצמה משמעה הוא "אדמת גבול", היות שבמשך מאות שנים היא היתה אזור החיץ שבין המזרח והמערב.

בכל תחומי התכנון אשר אינם מערבים פוליטיקה והטיות רגשיות, אנו לא מקווים שקטסטרופה לא תתרחש, אלא מראש מתכננים נקודות שבירה סבירות יותר שימנעו כשל טוטאלי. המוט המחזיק את ההגה ברכב שלכם, בנוי להתרסק אל תוך הרכב בתאונה כדי לא לשפד אתכם. כל חזית הרכב בנויה להתקפל כאקורדיון, כדי לספוג את מירב האנרגיה מהתאונה, לפני שהיא מועברת אל גופכם. בין בני אדם וסכנות גדולות, בין שתי מעצמות הגרעין הגדולות בעולם, אנו לא מניחים מבנים קשיחים כמו נאט"ו, בהם מכה ב"פגוש האוקראיני", מיד מועברת במלוא העוצמה אל "ההגה האירופאי" ומשפדת את "הנהג האמריקאי". זה לא תכנון למניעת קטסטרופה, אלא ליצירתה. 

מלחמת העולם הראשונה פרצה בעקבות רצח של אדם אחד בלבד. אך מה שהפך רצח בודד למלחמה גלובאלית, היה דוקא הבריתות דמויות נאט"ו. לא נכנס לפרטים, אך אוסטריה לא הגיבה מיד לרצח, אלא ראשית קיבלה התחייבות מגרמניה שזו תעמוד לצידה, אם בעקבות התגובה הלוחמנית של אוסטריה, רוסיה תצטרף ללחימה. המנגנון הזה לא מנע את המלחמה, אלא הפך אירוע חסר משמעות (בקנה מידה אנושי או אירופאי) לשרשרת תגובות ובריתות אוטומטיות שהובילה למותם של מיליונים.  

במקום שהתקשורת תוביל אתכם למסקנה שמזל שבמלחמה הנוכחית אוקראינה לא הייתה חברה בנאט"ו, היא משווקת לכם פנטזיות על כך שלו היתה בנאט"ו מלכתחילה, המלחמה לא היתה פורצת. דהיינו, התקשורת משווקת לכם את שבהנדסה ובכל יתר תחומי החיים, אנו מזמן יודעים שאיננו נכון: כשלים קורים, חומרים מתעייפים, תאונות יתרחשו ומלחמות יפרצו. אנחנו זקוקים למבנים עם אלסטיות המאפשרת לספוג את אלו בצורה מבוקרת ולא פלסטיות טוטאלית שממירה כל תאונה למלחמת עולם, תחת איזו פנטזיה אוטופיסטית-ביטחוניסטית, לפיה יש איזה מבנה הרתעה שיביא לכך שלא יהיו שוב מלחמות אף פעם. איפה הוא? איפה המבנה הזה? איפה ההיסטוריה ממנה מוסקת קיומו? האם נאט"ו עצמה לא שרויה כרגע על סף מלחמה ולא בעצמה היתה מעורבת בעשורים האחרונים בלחימה בקוסובו, סרביה, אפגניסטן, לוב, יוגוסלביה, עיראק ועוד? 

כן… הרתעה יכולה לעבוד. טנקים בבסיסים הצבאיים של מדינה, ירתיעו אחרים מלתקוף אותה. אך טנקים על הגבול של מדינה אחרת, כמעט ויחייבו אותה לתקיפה מונעת. כן… נאט"ו עד גבול אוקראינה עלולה להרתיע את רוסיה מהרפתקאות באירופה. אך נאט"ו עד גבול רוסיה כמעט ולא מותירה לה ברירה, מלבד ליזום את שהיא מאמינה שגם ככה צפוי להתרחש. השאלה איננה האם רוסיה צודקת בפרשנות הזו (וכפי שראינו בדוקטרינת מונרו וכדומה, המערב עושה פרשנות זהה ואף נרחבת יותר), אלא האם הפרשנות הזו צפויה מראשיתה והאם האינטרסים שלנו משורתים על ידי הפיכת הפרשנות הזו לנבואה שמגשימה את עצמה. האנשים והתקשורת שאמרו לכם שהרחבת נאט"ו תביא שלום וביטחון (או פשוט הסתירו זאת מכם), המשיכו לשווק זאת אחרי גאורגיה ב-2008, אחרי אוקראינה ב-2014 ולאורך כל שמונה שנות הלחימה מאז. ועכשיו, כשההתרחבות הזו מביאה לעוד אסקלציה ופלישה מלאה לאוקראינה, הם עדיין ממשיכים עם אותה אשליה ואומרים לכם: הלאה! עוד! פנימה! ומתי יגיע השלום המובטח? כשנאט"ו יציבו טילים גרעיניים בקרמלין?!

אבל התקשורת חשבה ועדיין חושבת שאתם לא צריכים להיות מעורבים ומיודעים בפרטים האלה ובראיות הפרוסות לאורך טקסט זה. האליטות הפוליטיות, הבטחוניות, האינטלקטואליות והבינלאומיות, כבר קיבלו החלטה והתפקיד שלכם זה להרכין ראש בפניה. בין שאתם מסכימים עם ההחלטות שהתקבלו עבורכם ובין שלא, עצם זה שהן התקבלו עבורכם ובאי-ידיעתכם, צריכה לעורר בכם זעם רב וספקנות משמעותית מעתה והלאה, כלפי התקשורת, ממשלות וגופי הביון והביטחון. הם רוצים שתחליטו אם אתם עם רוסיה או ארה"ב. אני בסך הכל מבקש שתשימו לב שכשאתם מקבלים את חוקי המשחק הללו ובוחרים מחנה, יש קבוצות שמרוויחות ללא קשר לתוצאה (חברות הנשק, האנרגיה ויתר האליטות) ונהיה קל מאוד לשלוט בכם ובאינפורמציה שאתם נחשפים אליה. הם אמנם משווקים לכם את זה כבחירה חופשית, אך זה בעצם מבחן אמריקאי בו כל התשובות שגויות.

מי שישלם את המחיר על ההחלטות הללו לא יהיה פוטין. יהיו אלו אנשים כמוני וכמוכם, שימותו, שיאבדו את עבודתם, שיהפכו לפליטים ונכים, שיאבדו בתיהם ושיחרב עולמם. בין שאתם חושבים שהאחריות להגעה למצב הנוכחי רובצת יותר לפתחו של צד זה או אחר, אני חושב שתוכלו לכל הפחות להסכים, שמדינות וגופי ביון מרבים לשקר ושהתקשורת לא אמורה להקיא עלינו את דבריהם כעובדות תוך הסתרת הקונטקסט. תקשורת אשר עושה זאת, כמו התקשורת שלנו בישראל, איננה מגנת העם, אלא מערכת פרופגנדה שנועדה להנדס את תודעתכם להאמין שמה שהאליטות כבר החליטו בלעדיכם, הוא בצורה כלשהי החלטה שלכם. תקשורת שכזו איננה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", אלא מסך העשן הנועד להסתיר את אי-קיומה.

---

אישתון הוא בלוג המבוסס על תשלומים מבחירה של הקוראים והצופים.
אם מצאתם את התוכן ראוי ותרצו לראות עוד מסוגו, אתם מוזמנים לתמוך לפי יכולתכם ושיקולכם.

לתמיכה בבלוג

---

הערה למשאירי תגובות: אני עובד לבד (ויש לי עוד עבודות) והוצפתי בתגובות לפוסט זה. אני מתנצל אם דילגתי על אישור תגובה שלכם ועל העיכוב בפרסומה. אשתדל להגיע להכל בזמן הקרוב.